התייחסותו של הרב אמנון יצחק לפיגוע הירי בו נרצחו שני החיילים
- - - לא מוגה! - - -
והנה אלה שירבו לעיין בענייניהם
בדרך סיבה ומסובב
וחושבים ומחשבים חשבונות למרחוק, לדעת
מה לעשות, באיזה סיבה להשתמש,
יוכלו להבחין
שגם אם תהיה ברכה במעשה ידיהם, גם יצליח בסוף.
מכל מקום ברוב הפעמים
אין הדבר מתפתח בדרך הסיבות שהכנת מראש,
אלא
באופן וסיבה שהייתה סמויה מעינינו בתחילה,
כדי להראות לנו שסדר ההשתדלות בדרך של סיבה ומסובב
לא יועיל.
אין נתרו היום.
היה אירוע, רחמנא ניצלן, נרצחו שני חיילים
באחד מצב אנוש.
והייתה שם בחורה
שהיא ראתה רכב של המחבל, היא לא ידעה שהוא מחבל,
והיא חשבה שהוא עצר בשביל לקחת טרמפ,
והיא באה אליו בשביל שיקחו את הטרמפ.
היא עזבה את הטרמפיאדה והיא באה אליו בשביל שיקחו את הטרמפ.
והוא בדיוק יצא מהאוטו, מהצד הזה,
והלך עם הנשק לירות בהם.
ואז היא ניצלה.
אם היא הייתה מחכה כמו כולם שם, לא הולכת לקראתו,
היא הייתה מרססת אותה גם.
אז איפה, איפה, איפה, איפה, איפה?
היא חושבת על טרמפ,
והיא לא יודעת שהיא הרוויחה את החיים שלה.
אף אחד לא יודע. אין דרך קבועה, אין דרך בטוחה,
אין דרך ידועה מראש.
אדם מזומן למקרים.
אתה לא יודע מה יקרה איתך בעוד רגע.
כל התוכניות שלך בטלות ומבוטלות.
קבעת פגישה,
פתאום אתה מודיע, אני בפקק!
למה לא לקחת בחשבון שתהיה בפקק?
לא, בדרך כלל אין פקקים!
מה, אבל יש לפעמים תאונות דרכים, יש לפעמים עצירה של המשטרה,
לפעמים ככה,
לפעמים שפנצ'ר, לפעמים... אלף ואחד דברים יכולים להיות.
מה אתה כאילו סומך?
אני זה, אני בא, אני כבר מגיע.
הלו,
הלו.
אחד מהחיילים שנפגע
כתב בסמס לחבר שלו, אל תשכח לאסוף אותי, אחי.
והוא אסף אותו.
ושניהם נהרגו.
אדם יודע לאן הוא הולך?
לא יודע.
אנחנו משתדלים בצד אחד,
והקדוש ברוך הוא בדרך כלל נותן לנו מצד אחר לגמרי.