אין לפחד מבני אדם כלל וכלל!
- - - לא מוגה! - - -
ומי שבוטח בשם לא מקווה לאיש
ולא יייחל לבני אדם
ולא יעבדל מתרצות עליהם.
זאת אומרת, הוא לא מחניף
והוא לא עובד בני אדם כדי למצוא חן בעיניהם.
פטור מזה, יש לו ביטחון.
ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוקים,
אם הוא כבר מסכים עם בני אדם, זה רק לסיבה אחת.
אם הדברים שהם עושים הם מעבודת האלוקים,
עשיית מצוות,
חסד,
לימוד תורה ודברים כאלה,
הוא מסכים איתם, אבל בלי עבודת האלוקים לא מסכים איתם בשום דבר.
כיוון שבני אדם בדרך כלל נותנים הסכמתם בכל מיני מקרים,
אף על פי שהם לא כל כך מסכימים,
בשביל שתהיה דעתם מעורבת עם הבריות.
לא רוצים לעמוד מול האנשים ולומר על כל דבר, לא, לא, לא נכון, לא נכון.
אבל מי שבוטח אומר רק את האמת,
ומסכים רק למה ששייך לעבודת האלוקים.
ולא יפחידהו עניינם,
אבל מעצם זה שאתה לא מסכים,
אז עלולים להתרחק ממך, אתה עלול להפסיד, לא יבואו אליך,
לא יתייחסו אליך בכבוד.
לא מפחיד אותו עניינם.
יש רק אחד זן ומפרנס לכל, זה הקדוש ברוך הוא.
ולא יירא ממחלוקתם, לא פוחד אם יחלקו עליו,
והוא לא פוחד לחלק מהם,
אבל יתפשט מבגדי טובותם
בתור החודאתם וחובת תגמולם.
אפילו אם רוצים לתת לו טובות,
מתפשט מהם.
לא מעוניין בטובות,
לא מחפש מתנות.
ממילא הוא גם פטור מטורח ההודאה,
כיוון שאם אדם מקבל צריך להודות.
וגם חובת התגמול, להחזיר.
ואם יוכיח אותם, לא ייזהר בכבודם.
בדרך כלל אדם שהוא רוצה להיות מעורב עם הבריות,
שהוא מוכיח את חברו גם במקום שהוא צריך לזרוק בו מרם, מה שנקרא,
אז הוא משתדל לעשות את זה בכבוד.
אבל לפעמים תוכחה כזאת לא פועלת את פעולתה,
כיוון שהשני לא רואה עד כמה חמור הדבר בעיניו.
אבל זה שיש לו ביטחון,
אם יוכיח אותם, לא ייזהר בכבודם.
וממילא התוכחה שלו יכולה לעבוד יותר.
ואם יכלימיהם,
לא יבוש מהם.
לא מתבייש בזה שהוא צריך להחלים אותם.
ולא ייפה להם השקר.
שקר זה שקר, ואמת זה אמת, והוא לא מייפה אותו, לא מעגל פינות.
כמו שאמר הנביא, ואדוני אלוהים יעזור לי,
על כן לא נכלמתי,
על כן שמתי פניי כחלמיש,
ואדע כי לא אבוש.
זאת אומרת,
הנביא ישעיה אומר,
כיוון שהקדוש ברוך הוא עוזר לי,
ואני יודע שהוא עוזר לי, על כן לא נכלמתי.
על כן שמתי פניי כחלמיש,
כמו צור חזק,
ואדע כי לא אבוש.
לא חושש מן הבריות.
ויחזקאל הנביא אומר,
אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא,
ובמקום אחר מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תיחד.
בירמיה הנביא אומר, אל תירא מפניהם,
אל תיחד מפניהם.
ויחזקאל אומר,
כשמיר חזק מצור, נתתי מצחיך,
לא תירא אותם ולא תאחד מפניהם.
קיצורו של דבר,
אין לחוש, לחשוש, לפחד,
לירא מבני אדם כלל וכלל.
אף על פי שהיו רודפים אחרי הנביאים, כי הם היו אומרים נבואות זעם לפעמים.
מכל מקום,
החשבון שלהם היה חשבון אחד, לעשות רצונו יתברך,
ללא כחל וללא סרק.