קלטת 434 - לא אוהבת קולה - חלק א

חלק הדרשה בלבד!

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

פרשת בני גד ובני ראובן;

בפרשת השבוע, בסיום הפרשה:

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן: הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה': וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה': וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה:" (במדבר לב א-טז).

בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן התעשרו בעושר רב ממלחמת מדין והיה להם מקנה רב, ולפני שעוברים את הירדן לארץ ישראל הם ראו את ארץ סיחון ועוג שהיא טובה למקנה ומבקשים: 'להישאר שם ולקבל את הנחלה שלהם מעבר לירדן' 

ומשה רבנו אומר להם: 'חס ושלום! אתם רוצים לחזור על הטעות שעשו המרגלים שגרמו להניא את לב העם מלהיכנס לארץ עד שנגרם שימותו כל השש מאות אלף (600, 000)! במשך ארבעים שנה במדבר?! אתם רוצים להניא את לב העם?!' 

וקורא להם: תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, תלמידי אֲנָשִׁים חַטָּאִים, אתם רוצים להוסיף על חרון אף ה'?! אתם רוצים שהוא ימשיך להניח את עם ישראל במדבר ולא יכנסו לארץ בגללכם?!'

"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר לב יז)

מה הם הקדימו לומר? קודם כל גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ, מקננו זה הבקר והצאן זה הענין של ממון, ואח"כ וְעָרִים לְטַפֵּנוּ "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים" (במדבר לב יח) אנחנו לא מתכוונים להישאר כאן ושאחינו ילכו וילחמו לכבוש את הארץ משלושים ואחד (31) המלכים שבה, אלא אנחנו נהיה הראשונים "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה: כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם תַּעֲשׂוּן אֶתהַדָּבָר הַזֶּה, אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה', לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי ה', עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו, מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', וְאַחַר תָּשֻׁבוּ: וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה', וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה':" (במדבר לב יט-כג) רק אז, אחרי הכיבוש תקבלו את הארץ הזאת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה – לַאֲחֻזָּה. 

"וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם" (במדבר לב כג)

מתקן אותם משה ואומר: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ" (במדבר לב כ'ד) קודם כל תדאגו לטף, לילדים אח"כ תדאגו לממון, לבקר ותקיימו את כל מה שיצא מפיכם. 

"וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן" (במדבר לב כה) לא ויאמרו, אלא כאיש אחד אמרו. 

"וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד (במדבר לב כה-כו) תקנו את עצמם, קיבלו את התוכחת של משה רבנו והסכימו: שקודם כל הם יבנו לטף ולנשים את הערים ואח"כ לצאן. 

"וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר: וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:" (דברים לב כז-ל) כי הם קיימו את דבריו. 

"וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:" (במדבר לב ל) לא יעברו את עֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

"וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב: (במדבר לב לא-לג) וכך ממשיך הפסוק, עוד פסוק ועוד פסוק עד סוף הפרשה מה הם קיבלו ומה הם בנו.

מה אנחנו למדים מהסיפור הזה? 

יהודים יקרים! כשהקב"ה ביקש להעשיר את בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן הפיל את המדינים לפני ישראל כדי שיעשירו בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לא כיון שהיתה מלחמה והם כבשו אז היה להם שלל וביזה - בדיוק הפוך! כיון שה' רצה להעשיר את ראובן ובני גד הפיל את המדינים ואז הם התעשרו מהמקנה שהם קיבלו, כמו שכתוב: "וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם" (במדבר לא ט) ואח"כ כתוב: "וּמִקְנֶה רַב" (במדבר לב א) זאת אומרת בעקבות המלחמה נתעשרו בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן! והם נתברכו בעשירות מופלגת - אבל זה היה להם ניסיון; עשירות זה מתנה טובה וגדולה, מתנת שמים אבל יש בה הרבה ניסיון כי כתוב: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה יב)

כשהעושר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ - שהקב"ה נותן עושר לאדם הוא לא נותן לו את זה לעצמו! כי מה יצטרך ויזדקק אדם אם יהיה לו עושר רב?! כמה יוכל להשתמש? לאכול בכפלי כפלים? לשון בכפלי כיפלים ליסוע בארבעה רכבים?! מה יעשה? יקנה חמשים דירות? מה? אלא מה זה ניסיון לאדם. והשבטים האלה קבלו ניסיון, והתורה מרמזת שהם התבלבלו מרב העושר! כי הם הקדימו את הצאן לפני הילדים, דאגה לממון לפני הילדים. 

אנחנו גם אומרים את זה ב'קריאת שמע': "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו ה) בְּכָל לְבָבְךָ – זה בשני יצריך; צר הטוב ויצר הרע, וּבְכָל נַפְשְׁךָ - זה אפילו נוטל את נפשך! צריך לאהוב את ה' אפילו אם הוא נוטל לך את הנפש, אפילו בשעה שהוא נוטל לך את הנפש צריך לאהוב אותו. וּבְכָל מְאֹדֶךָ - זה בכל ממונך. אם אדם צריך לאהוב את ה' מתי שהוא לוקח לו את הנפש אז פשיטא שהוא צריך לאהוב את ה' אם הוא לוקח לו את הממון? 

אלא יש אנשים שממונם חביב עליהם יותר מנפשם; בשביל הממון הם מוכנים לעשות הכל! מתאבדים 'שיעים', כסף? וואי וואי וואי... לכן התורה אומרת: וּבְכָל מְאֹדֶךָ - בכל ממונך. וכיון שהם חסו על הממון יותר מהנפשות 

הוכיח אותם משה ואמר להם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם קודם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם אח"כ. 

והם היו אנשים הגונים, הם מיד תקנו את עצמם! ואמרו: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ והודו על הטעות והקדימו את הנפשות לממון. ולא רק זה, אלא קיבלו כל מה שמשה רבנו אמר, והם נחלצו ראשונים חֲלוּצִים למלחמה. ולא רק, שהם נלחמו במשך שבע (7) שנים! הם גם המתינו שבע שנים עד שנתחלקה הארץ לשבטים. בעצם אחרי שבע שנים של מלחמה יכלו לחזור בחזרה הביתה, והם התעכבו עוד שבע שנים! 

בואו נבין מה זה אומר: היום לוקחים בצה"ל חייל לשלוש (3) שנים! הפרידה הזאת קשה למשפחה וקשה לחייל, , אבל כל שלושה שבועות בערך, אם הוא לא ג'ובניק הוא מגיע הביתה... אבל קשה להורים שלוש שנים?! ומדובר בדרך כלל בחיילים רווקים שהם לא נשואים, בעוד ששם - הם לא הלכו לשלוש שנים בצה"ל... הם הלכו למלחמה! לא שלוש לא ארבע לא חמש לא שש לא שבע (3, 4, 5, 6, 7) מלחמה יום-יום! נגד שלושים ואחד מלכים, מלחמה יום-יום בלי הפסקה!! אין משפחה אין גימ'לים, אין ילדים, אין טלפון, אין סלולר... אין כלום! מנותקים לחלוטין. 

נגמרת המלחמה, מה הם התחייבו? מה ביקש מהם משה: עד הכיבוש - אחרי זה אתם יכולים לחזור, תקבלו לאחוזה את עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לא! 

הם אומרים: 'אנחנו לא ננצל את זה שאנחנו יש לנו כבר אחוזה מוכנה מקודם ואת התנאי קיימנו, אלא אנחנו נחכה עד שיחלקו את הארץ לכל השבטים! ורק אח"כ נחזור. כמה עוד זמן? עוד שנה, עוד שנתים, עוד שלוש, עשר שנים, כבר אחת עשרה שנים, שתים עשרה שנים, שלוש עשרה שנים - ארבע עשרה שנים! 

אם הם עזבו ילד בן שלוש הוא כבר בן שבע עשרה (17)! ילד בן עשר כבר בן עשרים וארבע, חוזרים - הוא נשוי את האשה כבר לא מכירים... ארבע עשרה שנה רצוף, למה? אנחנו לא ננצל את זה שיש לנו אחוזה מוכנה אנחנו נמתין עד שכל ישראל יקבלו! 

אחרי ארבע עשרה שנים, רואים איזה אנשים הגונים הם! חוזרים בחזרה לעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, יהושע בן נון אוהב אותם!! מברך אותם ומלווה אותם עד הירדן, הוא מלווה אותם עם פמליה גדולה, וכשמגיעים לירדן הוא עומד להיפרד מהם, הם מסתכלים הם רואים שמה שנשאר מהפמליה המכובדת שליוותה אותו זה בודדים...! רבים נמלטו מהמלווים וחזרו הביתה. 

הם שהמתינו ארבע עשרה שנה, ושבע שנים - שלא היו חייבים! ואלה שליוו אותם רק עד הירדן, לא יכלו להחזיק מעמד עד הירדן... וכבר נשמטו ועזבו את מנהיג הדור, יהושע בן נון! 

מה עשו בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן? כשראו שיהושע נשאר עם קבוצה קטנה? 

אמרו: 'לא! אתה לא תחזור כך אנחנו כולנו נלווה אותך בחזרה עד מקומך ואח"כ נחזור בחזרה!' 

אחרי ארבע עשרה שנים, הם חוזרים בחזרה הם כבר מרחק הרחה מהמשפחה והילדים, לא אומרים לו: 'חכה רגע נקפוץ רק נגיד: 'שלום' ונחזור...' חוזרים כולם בחזרה מלווים אותו. הוא מברך אותם שנית והם חוזרים בחזרה למקומם. איזה גבורת נפש! 

אבל למרות כל זה, עם כל המעלה הגדולה הזאת, כשעם ישראל גולים מעל אדמתם, מי גולים ראשונה? בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן! למה? משום שנתנו עיניהם בממון ראשונה, והיו מוכנים להיפרד; מעם ישראל, מהסנהדרין ובית המקדש אע"פ שהגיעו עם יהושע בן נון לעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ובנו מזבח לעדות: שהם חלק אחד אינטגרלי עִם עַם ישראל! אבל הם לא חזרו ולקחו את הצאן ונכנסו פנימה, הם לא מכרו את הצאן ונכנסו פנימה, הם נשארו מנותקים משאר העם, נבדלים מהם, והממון עדין מבחינה של 'דק מן הדק עד אין נבדק' עדין מידה זו היתה בהם, לכן הם נתבעו ע"כ והיו צריכים לגלות בראשונה בגלות כשעם ישראל גלה. 

רואים: שעם כל זה שאתה יכול להיות אדם הגון, ואני לא יודע אם יש כל כך כאלה בימינו... אבל אם יש לך 'חמדת הממון' ואתה מקדים את הממון לטף, אומר המדרש: מה היה החטא שלהם בעיקר? החטא היה בעיקר שהם 'עשו מהעיקר טפל - ומהטפל עיקר'. 

זאת אומרת, לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר - זה שרש הבעיה! שרש הבעיה; אדם בא לעולם צריך לדעת: מה העיקר ומה טפל; עולם הזה עולם הגשמיות, העולם החומרי והפיזי - זה הטפל! זה שלב הביניים. העיקר; זה החיים הרוחניים וחיי הנצח הנובעים מהם. לא הושמנו בעולם הזה בשביל להיות בסוף 'מאכל לתולעים' באנו לעולם הזה כדי להצטייד בצידה לדרך הארוכה והנצחית! ואם מחליפים, אז אנחנו ממש כמו גויים; לגויים יש עולם הזה בלבד לנו. יש עולם הבא בעיקר, קצת עולם הזה לצורך העולם הבא, ולהשתדל שיהיה קצת מהעולם הזה לצורך העולם הבא; כי ככל שמרבים בזה, נמשכים לזה ומאבדים את העיקר, מתעסקים בטפל וכאילו לא היה בעולם. 

אצל אומות העולם רק בודדים, פילוסופים מועטים פרשו מחיי העוה"ז והבינו: שדרך ההשתלמות להיות שלמים הם הבינו שזה ע"י פרישות, התבודדות וסיגופים. כמו שגם היום יש בעולם הזה פאקירים וכאלה ואחרים ומנזרים ו"בתי מקדש" במרכאות שלהם שהם מתנזרים או נזירים כל מיני דברים שמתרחקים לגמרי... אבל לא כן דרך התורה הקדושה! 

התורה הקדושה אומרת מצד אחד: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא ט יב) מה פרוש "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"? פרושים תהיו, שאדם יפריש את עצמו מהבלי העוה"ז ויקדש את עצמו גם במותר לו; יש דברים שמותר אבל צריך לפרוש מהם. 

התורה אומרת: 'אל תהי נבל ברשות התורה!' התורה לא אסרה לאכול בשר "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב כ) יש לך ממון לאכול בשר? תאכל, תתיעץ עם הרופא: כמה כולוסטרול מתאים שיהיה לך... אבל מותר לאכול, אין איסור אבל בן אדם צריך לדעת: 'אל תהיה נבל ברשות התורה!' כי התורה לא אמרה שיעור כמה יאכל כל אדם, תאכל, אבל אל תהיה נבל! שהרי "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא יח) זה מי שאוכל תרטימר בשר ולוג יין 

והתורה אומרת: שהוא מות יומת! למה? 'כי הוא עושה מהטפל עיקר' אומר האבן עזרא. ולא עוד, 'סופו שילסטם את הבריות! כי אם לא נמצא סיפוקו, הוא רגיל להיות "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (דברים כא כ) כל היום! לא ימצא - יגנוב, לא יצליח לגנוב - יהרוג בשביל להשיג! כמו שאנחנו רואים אנשים 'שמשתמשים'... אז כשאין להם מה הם עושים? הכל! למה? הוא לא יכול לבלום את תאוותו, אז התורה אומרת: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. 

והתורה גם אומרת: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א ח) אז לפי זה אדם צריך להסתגר בחדר ולא לצאת. 

אבל מצד שני כתוב בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים ח י) 

ומצד שני כתוב: 'אין היחיד רשאי לסגף את עצמו!' אדם לא יענה את עצמו סתם, רק אם זה לתשובה, וגם בימינו לא צריך כי יש 'תענית דיבור', ויש לימוד - זה סיגופים מספיקים! 

'ואמר שמואל: 'כל היושב כל היום בתענית נקרא: 'חוטא!' ואפילו להנות מהעוה"ז אומרים ז"ל ב'ירושלמי' (סוף קידושין): 'עתיד אדם ליתן דין וחשבון לפני המקום; על כל מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו!' אדם רואה פרי ולא נהנה ממנו, עתיד ליתן דין וחשבון! הקב"ה ברא את זה, תברך על זה, תודה לה'! תטעם מזה, שלא יזלזל אדם בכל דבר שברא הקב"ה למענו. 

אז איך זה? איך נעשה? מצד אחד פרושים תהיו, קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה מצד שני, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ 'ולא יסגף את עצמו' ויאכל מה שהוא רואה, מה הולך פה? אז איפה הגבולות? איך יודעים?

אלא סוד הדבר הוא: בעיקר וטפל; כל עניני העוה"ז צריך לדעת: שהם טפל, עניני הנפש - זה העיקר! כל מה שישמש אותך לעניני הנפש, הוא הופך להיות גם עיקר. גם הטפל יכול להיות עיקר, אם אתה משתמש בו לצורך הנפש בבחינת: "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם" (אבות ב יב) מַעֲשֶׂיךָ שהם לא מעשי שָׁמַיִם; לא מצוות, מַעֲשֶׂיךָ היומיומיים אם יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אז גם החומר שאתה מתעסק בו הופך להיות קודש!

אתה אוכל, אבל תברך! אז אתה מעלה את ניצוצות הקדושה, ואתה זוכה בברכה, ואתה משפיע מלמעלה ברכה, כי הקב"ה מקור הברכות וכשאתה אומר: 'ברוך אתה ה'' - אתה מוריד שפע לעולם בזכות הברכה שלך! אם אתה לא מברך - אתה גוזל את הקב"ה! אתה לוקח שלא ברשות, ואתה גוזל את כנסת ישראל שמגיע לה בזכות הברכה הרבה שפע. 

אז וְכָל מַעֲשֶׂיךָ אפילו הגשמים יכולים להיות קודש! אברהם אבינו היה אדם רוחני מאוד! 'רגל במרכבה' "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד טו) נו, אבל הוא מחכה כל הזמן לאורחים, לא כתוב: 'שהוא ישב ולימד אותם 'פרקי היכלות', האכיל אותם! ומה ביקש מהם סך הכל? 'שיברכו למי שברא את זה!' שיכירו שיש בורא לעולם. וכשהוא הגיש להם אוכל מה הוא הגיש להם? כמו היום כולם מגישים ביסקווטים, עוגיות... מה? מים, סודה מה, הוא הגיש להם? שלוש לשונות בחרדל!! שחט שלושה עגלים בשביל שלכל אחד יהיה לשון אחת! הוא 'מבין בענינים' - אה, שֵף, שף, שף אפילו ב'הילטון' אין כזה, אה!! שלוש לשונות, קח לשון אחת היא ארוכה תחתוך לשלוש, - לא! לכל אחד לשון, הוא הפך מהגשמיות, מהגשמיות – רוחניות! למה? אדם שנהנה מהאוכל כל כך 

בסוף אומר: 'תברך למי שהאוכל שלו' 

אז היו אמרו לו: "מברוק, אברהם, אברהם מברוק" 

אמר להם: "לא אברהם, מי שברא הכל בעולם - תברכו לו"

אם ברכו – חינם! בלי כסף 'לשון' בחינם לא בירכו? 

אמר: "תשלמו" 

והיה פותח אהלים, אהלים! ונותן אש"ל; אכילה, שתיה, ולינה ולוויה גם מלווה אותם למה? הוא הפך את הגשמיות לרוחניות, אפשר להפוך מהטפל עיקר! זאת אומרת הכל תלוי בהתבוננות; מה עיקר ומה טפל בחיים. 

ואומר ה'מסילת ישרים': "ואם תעמיק עוד בענין תראה, כי העולם נברא לשימוש האדם, אמנם הנה הוא עומד בשקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל האדם, ומקלקל את העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת הבורא, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם, בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך. כלל הדבר: האדם לא נברא בעבור מצבו בעוה"ז, אלא בעבור מצבו בעוה"ב, אלא שמצבו בעוה"ז הוא אמצעי למצבו בעוה"ב שהוא התכלית של האדם שנברא בעולם, ואם אדם חי בדרך זו, בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג ו) אז השולחן שלו הופך להיות מזבח! והיין שלו הופך להיות נסך על גבי המזבח!' 

אדם יכול לקדש את חייו עם כל הגשמיות. וזה להבדיל מן הגויים; שאצלם העוה"ז - זה המטרה! אצלנו זה רק אמצעי, ואנחנו מצווים: להנות מהעוה"ז! ולברך עליו, אין שום בעיה, אבל זה רק שימוש וסיוע לאמת. 

עם ישראל יודע את זה, אבל לצערנו הרב! עם ישראל גם לפעמים שוכח את זה, לכן כשאנחנו רואים בתורה, אנחנו רואים שמשה רבנו מזהיר אותנו מאוד מאוד! כשאתם נכנסים לארץ - תשימו לב! 

אומר משה רבנו: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג נה) 

זאת אומרת אם אתם לֹא תוֹרִישׁוּ אותם ולא תקיימו את ציווי ה', ותשאירו את הגויים אתכם ביחד בארץ, את שבעת העמים, עובדי הע"ז; "הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (שמות כג כג) "וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי" (בראשית טו כא) אם אתם תשאירו אותם - הם יהיו לכם למוקש! תזהרו. 

ואם אנחנו מסתכלים בתורה אנחנו מוצאים פסוקים רבים שמזהיר אתנו משה כך: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית" (שמות כג לב) "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי" (שמות כג לג) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ" (שמות לד יב) "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז ב) "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ" (דברים ז כה) לשון מוקש! "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם" (דברים יב ל) "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ.... לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם" (דברים יח ט) "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ יז) "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם" (דברים כ יח) כל הפסוקים האלה מזהירים אותנו: מהו החשש והסכנה בהיותנו דרים יחדיו עם הגויים בארץ! 

וביותר מצינו בסוף ארבעים שנה עוד פעם הכניס משה רבנו את עם ישראל בשבועה ובאלה! וכתוב בפרשת נצבים: "כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם" (דברים כט טו-טז) ורש'י מסביר: "לפיכך אני צריך להשביעכם" 

מה פרוש? 

הרי קוראים לזה שיקוצים, דברים משוקצים כל הע"ז שלהם! קוראים להם גילולים מלשון גללים!! תיעוב ומיאוס ושיקוץ, בן אדם נגעל מזה, שטויות והבלים! היה להם ע"ז שנקראת 'פעור', מה זה פעור? איך סוג העבודה הזאת? היו צריכים ללכת לפעור שם, חוץ מכבודכם לעשות את הדבר שעושים במקום שלא מדברים עליו... זה הע"ז! הולכים ועושים את המעשה הזה - וזה נקרא שעובדים את הע"ז, מה זה השטויות האלה?! עושים פסל והולכים עושים בפניו את המעשה הכי מאוס! זה נקרא: 'שעבדת ע"ז' בזכות זה הוא יתן לך דברים טובים וברכות והכל... 

יש עוד ע"ז, לוקחים אבן, יש קיר וזורקים את האבן על הקיר - קוראים לזה: 'הזורק אבן למרקוליס' גם כן ע"ז, 'כסאח' אימונים של פלאסטינים, אודרוב'... טאח טח טח זורקים אתה יכול להיות מבסוט: 'בטוח יש ברכה...' זה הע"ז שלהם. 

אתם חושבים שהם היו טיפשים, הם עשו את זה סתם? הם לא עשו את זה סתם! זה בדיוק כמו היום, יש ע"ז אצלנו אותו דבר, בדיוק! מה זה ע"ז? שהיא 'זרה' לשכל של הבן אדם דברים זרים ומוזרים! שבירת כל המוסכמות, אין נימוס, אין דרך ארץ! אין כלום 'מצעד הגאווה' 

(הקהל צוחק...) 

שוברים הכל, שמים עגילים, עושים שפיצים, שמים בקורקבן, בלשון, איפה לא? באצבעות, מה זה? 'שבירת המוסכמות!' קעקוע על היד, צמידים, שרשראות בחוץ לארץ קושרים אחד את השני והולכים אתו כמו כלבלב 

(הקהל צוחק...) 

נכנסים לחנות שמים אותו ליד העץ עד שחוזרים, שבירת המוסכמות - זה הע"ז. 

התורה הזהירה מזה: אתה תסתלבט על זה, תצחק, תלגלג אבל אתה תאכל אותה בסוף... ואתה תתחבר לזה, אתה תהיה כזה בסוף דיר באלא'ק אומרת התורה: אתה תנקש בהם, אתה תיפול בפח! בהתחלה צחוק-צחוק אח"כ אתה בא מקרוב לראות: כמה זה מצחיק, אח"כ אתה מתעלף מצחוק, אח"כ אתה נשאר שמה מעולף.... 

(הקהל צוחק...) 

זהו, התורה מזהירה! 

טוב, אחרי כל האזהרות מצינו שהקב"ה אומר למשה רבנו: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ" (דברים לא טז) וכך היה, ספר 'שופטים' רואים: שזו היתה הסיבה לע"ז, שהם לא הורישו את יושבי הארץ והשאירו אותם! ועיקר הפחד של התורה מהסביבה שהיא מחוץ לבנ"י, ועל זה באו כל האזהרות הרבות, כי הסביבה משפיעה! אפילו אם אתה מלגלג על הסביבה, וזה לא הגיוני שאתה תתחבר לזה, כך קרה וכך נפלו ברשתם ועבדו כל ע"ז! 

לכן הגאון מוילנא זצוק"ל אומר: יש שני יצר הרע; יש יצר הרע הפנימי יש יצר הרע החיצוני, והחיצוני קשה מן הפנימי! מה זה הפנימי? זה היצר הרע עם המחשבות וההרהורים של הבן אדם, מה זה החיצוני? זה המעשים שאדם רואה בעינים, כשאדם רואה בעינים מעשים אפילו מאוסים - זה חודר אליו ומשפיע עליו וזה נשאר אצלו ונחקק! ויצר הרע הזה יותר מסוכן מיצר הרע הפנימי, כי את הפנימי אפשר בהרהורים של קדושה להסיר, אבל את המעשים שאדם רואה - קשה לו לאדם להתנתק מהם! לכן מה העצה? פשוט לברוח מהניסיונות, לא להיתקל במקומות שיודעים שהם בעיתיים, 

אי אפשר להגיד: 'אני גיבור! אני אלך למקום פלוני ואני אשאר כמו שאני, אני עוד אלך אצחק עליהם...' 

אתם יודעים, המדרש מספר: 'שהיה אחד שהיתה שם מדינית אחת שאמרה לו: 'לפני שנדבר בינינו, קודם כל תעבוד את הע"ז שלי...' 

אז הוא אמר לה: 'מה המעשים שעושים בע"ז?' 

אמרה לו: 'זה פעור, קוראים לו 'פעור' זה משהו-משהו...' 

אמר לה: 'כן?' 

חשב שהוא יצחק עליה... 

אמר: 'איפה הוא?' הראתה לו את הפסל, עלה על הפסל למעלה ישב לו על הראש ועשה מה שעשה לו עליו... 

מה אמרו לו שם? 

- 'עוד לא היה אחד שעבד את הע"ז בחביבות כזאת...!' 

והוא חשב שהוא צוחק - וזה דרך הע"ז שלה! זה מה שהע"ז עושה, שהיא מושכת אותך אליה, שתצחק עליה כאילו, אבל אתה שם אתה בזבל עם כולם...! 

זה הניסיון הכי גדול של הדור הזה; מה שיש היום ברחובות, ומה שיש בצידי הרחובות, ומה שיש באולמות, אני קורא להם בלשון נקיה, ועם האורות וואי וואי... איזה ע"ז! 

ובן אדם חושב: 'הוא גיבור!' 

'אתה חלשלוש! עצם זה שהגעת לשם זה מראה את החולשה שלך, אתה נמשך כמו זבוב לאור, אני לא אגיד למקום אחר... אתם יודעים איפה זבובים אוהבים ללכת 

(הרב מחייך, הקהל צוחק...)

"וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם" (קהלת יא ז) לכן שמים אורות מתחלפים... ואנשים הולכים, הולכים ראיתם יתושים? איך הם מסתובבים סביב לאור... תזז תזז תזז .. מסביב לאור כל הזמן עד שתששש - נשרף, נשרף

(הקהל צוחק...)

 מרוב תזז תזז. היה אחד מסכן! בחור השבוע הלך לרקוד במקום כזה שמו לו כמה טיפות של משהו שאני לא רוצה להזכיר... היום שהוא בסכנת נפשות! אם הוא יחיה, 'חברים טובים' עשו לו את זה, תרמו לו כמה טיפות בחינם! חברים מתוקים טובים-טובים זה מקרה אחד! כל יום... רחמנא ליצלן! מה קורה, מה עושים, מה עושים, מה עושים, ע"ז ממש! אז יצר הרע הגדול והקשה – זה-זה שבחוץ - לכן החכם נמלט ממנו, לא מתווכח אתו לא רוצה להראות כמה הוא... כלום, לא נפגש אתו, מתרחק זה החכם! חכם יודע: כשיש סכנה, לא מתגושש אתה, הולך ממנה "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר" (משלי ד טו) אומר שלמה המלך ע"ה. אם אדם יודע שיש איזה פושע שמחפש להורגו והוא נמצא ברחוב מסויים, ויש סיכוי שהוא שם, הוא יעבור משם, ויחפש צרות?! הוא יקיף מרחק כמה רחובות...! נו, ויצר הרע הוא לא מספיק פושע בשביל להפיל את האדם בגיהנם? בכל אופן אנשים נמשכים אל האור, נמשכים אל האור - וככה נופלים, נופלים רבבות, רבבות...! 

התורה מזהירה: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח ג) מה זה וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ? יש משפטים, משפטים זה דברים שעם טעם, עם הגיון, כמו שיש משפט; יש הגיון ויש טעם. אבל יש חוקים, חוקים - זה גזירה בלי טעם. התורה מצווה אותנו: וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ היתכן שאדם יעשה דברים בלי טעם?! 

אומר הסבא מקלם זצוק"ל: הנה רואים עתה שנעשה אצל אומות העולם 'חוק' 

- זה היה בזמנו חלק מפה עוד מכירים את זה... 

'שבכיס העליון של החליפה שמים מטפחת אדומה עם שפיצים...' 

אתם זוכרים את זה בחתונות? אין חתן בלי מטפחת פה (בכיס) אין, אין חתן זה לא חתונה וזה בלי טעם בכל העולם מחקים אותם, חליפה עם מטפחת, היום אנשים הולכים עם חליפה ופה יש להם פס (בתחילת השרוול) והם משאירים אותו, הם לא יודעים אפילו שזה בסך הכל פרסומת של הבית חרושת, והם ממשיכים ללכת כאילו זה 'חייבים' וזה לא חליפה בלי זה... הם לא מורידים את זה אפילו, יש אנשים גם כן הולכים עם עניבה, למה צריך עניבה? ככה החליטו הגויים: הולכים עם עניבה, אז הם הולכים עם עניבה, אתה יכול לבוא לחתונה בלי עניבה?! איזה חתן אתה? צריך עניבה בשביל שיקשרו אותך... ואם תרגיז - יתלו אותך... 

(הקהל צוחק...)

 בשביל מה עניבה? - ככה החליטו אומות העולם, ביהדות היה פוטבול?! כדורגל היה ביהדות? מה פתאם! לא היה דבר כזה, מאיפה קיבלנו את זה? מהגויים, למה? אצל הגויים תמיד היה מלחמות שוורים, אצטדיונים, גלדיאטורים חביט-חביט... אלה עשו זה בכח הולך "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז מ) קרבות כל היום! אבל ליהודים מה לו ולזה? כל זה ייבוא, ייבוא מהגויים איך קוראים לזה היום? 'תרבות' תרבות, ספורט-ספורט מאיפה בא הספורט? מספרטה תרבות יון, תרבות הגוף האללה של הבן אדם מצ'יסטה, הרקולס איזה שמות וואי וואי... כן, לא מזמן טרזן, יש קלטת: 'טרזן' תשמעו... 

יהודים יקרים! זה, זה 'תרבות יון' זה שייך לגויים לא שייך לנו, נלחמו יון בישראל ורצו: למגר אותה מן העולם לא פיזית, בהתחלה רק רוחנית - להחטיא אותם! להכניס אותם למהלך הזה של גוף. תראו כמה אנשים היום משקיעים בגוף...! וברוח? - כלום! כלום! בכלל לא מבינים. 

אבל הצימאון של הנפש היהודית - הוא גדול! הוא מבין: שחסר לו משהו, אפילו שהוא נהנה ורוקד ואוכל ושותה, 

בסוף הוא אומר: 'חסר לי משהו, לא יודע, משהו...!'

אז מה הוא עושה מסכן? עוזב את הארץ והולך לחפש בעולם, לאן הוא הולך בדרך כלל? 'למזרח הרחוק'... לא, לאמריקה - זה כסף, למזרח הרחוק - זה מחפשים: 'רוחניות!' רוחניות מיסטיקה, משהו שחסר בפנים. ומה מגיעים לשם? רואים אנשים שוכבים בארמונות של זהב על הרצפה ומשתחווים לפסלים, לפעור למרקוליס... זה לא היה פעם! זה היה היום בבוקר, זה עד היום הולכים ומבסוטים 'תפסו רוחניות' אבל הם לא יודעים מה זה רוחניות באמת, אז הם לוקחים על הדרך כמה שאמות'... ויש כאלה לא חוזרים, מסכנים! ההורים מחפשים אותם עד היום, לא חוזרים לא נמצאו! 

למה? פה בבית הכנסת, בבית המדרש כמה המטרים מהבית, תכנס! - מלא רוחניות! תמצא אמת, תמצא תשובות, תמצא הוכחות, תמצא את עצמך!! תמצא את עצמך!! מה אתה הולך לחפש את עצמך בתאילנד? אתה פה! הוא נוסע לשם 'מחפש את עצמו', איזה דבר זה, אבל מה לעשות? כולם נוסעים גם הוא נוסע מה הם מחפשים? הוא לא יודע, למה הוא שם פה (בכיס) מטפחת בחליפה? כולם שמים, 

תשאל אותו: 'למה אתה שם?' 

- 'מה זה למה אתה שם? למה אתה שם? כולם שמים!' 

- 'אז מה אם כולם שמים?' 

זהו, בלי לחשוב בלי כלום כמו 'עדר' אחד אחרי השני... וככה זה ממשיך. 

אתם יודעים עד כמה הזהיר אותנו הרמב"ם שידע מה זה יצר הרע חיצוני? תשמעו את לשון הרמב"ם! הרמב"ם כותב הלכה פסוקה: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו" מברייתו של אדם, בטבעו כשהוא נולד ככה דרך הבריאה של האדם שהוא נמשך אחר רעיו וחבריו, כי האדם הוא מדיני, הוא לא כמו בעל חי; בעל חי יכול לחיות לבד לא מכיר אף אחד! אבל אדם לא יכול בלי חברה, הוא משתגע, 

תן לבן אדם הון עתק וכל מה שהוא חפץ, בירח לבד

 - לא רוצה! 

עם הבטחה: 'שהכל יהיה בסדר' 

לא רוצה! 

תן לו אי בודד לבד, 

לא רוצה! רוצה אנשים אפילו שלא מסתדר אתם, אבל לא לבד! 

"נוהג כמנהג אנשי מדינתו" אתם רואים מה עושה בן אדם? רואה איך מתנהגים בני המדינה שלו, מתנהג כמותם, "לפיכך" אומר הרמב"ם, אז מה העצה, אם אדם נוטה מטבע ברייתו לנטות אחר חבריו ורעיו ונוהג כמנהג בני מדינתו, מה יעשה?

אומר: "לפיכך, צריך אדם להתחבר אל הצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים שהולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם" ומביא את דברי שלמה המלך, "והוא ששלמה אומר: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" (משלי יג כ) מי שהולך את החכמים, הולך אתם יהיה חכם, אפילו אם הוא טיפש! שים טיפש בין חכמים תקופה, הוא יֶחְכָּם! יהיה חכם, מה הוא שומע כל היום? חכמה, אפילו אם הוא טיפש - הוא יהיה חכם. אבל "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" מי שמתרועע עם כְסִילִים, אפילו שהוא חכם - סופו שיהיה רע כמותם! וירוע. 'ואם היה במדינה'... אומר: מה קורה עם בן אדם שהיה במדינה שמנהגותיה רעות, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, מה יעשה? 

אומר הרמב"ם: 'ילך למקום אחר!' קום תעבור דירה. 'ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומעם נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו' הוא אומר הרמב"ם על זמנו, 'כמו זמנינו' מה יעשה? 'ישב לבדו יחידי! אם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן יתערב עמהם ונוהג כמנהגם הרע' גם מחייבים אותו להיות כמותם 'יצא למערות ולכוכים ולמדברות' עדיף לו ללכת למדבר, לכפר רחוק, למקום אפילו לא מיושב, וימשיך לעבוד את הבורא ולעשות את רצונו ולא יתערבב עמהם ויאבד את חיי הנצח שלו.

זאת אומרת, הרמב"ם ידע מה זה יצר הרע החיצוני, ומה כח ההשפעה של הסביבה! ואנחנו כנראה חושבים: 'שאנחנו חכמים יותר מהרמב"ם, וממשה רבנו ומהקב"ה שציווה בתורה...' 

עכשיו צאו ובדקו: ממי אתם הכי מושפעים, מי החברים שלכם, מי החברה שלכם, על מי אתם סומכים, ובמי אתם נעזרים? ותבינו: מה מצבכם בעיני השי"ת, מי שמתחבר לצדיקים ויושב במחיצת החכמים תמיד - יֶחְכָּם ויזכה לשני עולמות; גם עוה"ז, גם עוה"ב! וישתמש בעוה"ז בכל הטובות שה' נתן לו, יהנה מהם ויברך עליהם - ויזכה לעוה"ב, שני עולמות יזכה.

 מי שלא, בקושי ואולי עוה"ז למשך זמן קצר... ואחרי זה עונש נצחי! מה יעשה חכם? מה יעשה חכם? אפשר להנות משני העולמות! למה לא לעשות את זה בדרך היתר? למה לעשות את זה בדרך איסור? 

אלה הדברים הנלמדים מהפרשה; ממון - זה טוב אבל זה טפל, העיקר: זה העוה"ב! ועם ממון אפשר לעשות הרבה-הרבה מצוות. 

היה אדמו"ר אחד, היו באים נותנים לו כסף כדי שהוא יחלק למי שהוא מבין, היה לוקח את השטרות ומנשק אותם, 

התפלאו: 'מה זה? כל כך להוט אחרי ממון שהוא מנשק אותו?!' 

אמר: 'זה מצווה! עם הכסף הזה עושים מצווה מחיים דלים, מאכילים רעבים, פודים יתומים! עושים עם זה מצוות כמו שמנשקים תפילין, אפשר לנשק גם כסף שעושים אתו דברים נכונים; אפשר לפדות נפש, פדיון שבויים! להציל בני אדם, אפשר להביא אותם לחיי העוה"ב עם כסף'. 

אבל כסף - זה טפל, המטרה: היא העיקר, מה המטרה? אם המטרה היא לרוחניות, הכסף עצמו הופך להיות עיקר, אבל אם הוא רק בשביל: להאדיר את שמו ולספק את תאוותיו "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ"

ה' יצילנו, אמן!