מלך השדים - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אם אפשר להגביר את המזגן, תודה. לא לחוס על הממון, המזונות קצובים.

רציתי לשאול, באחת ההבדלתות של הרב, הרב אומר כמו מעין נבואה מסוימת, שיש בני אדם שחיים מתחת לאדמה כיום, יבשות שיש מתחת.

הייתי רוצה שהרב יתחרט בנושא. שבע ארצות יש כקליפות מידי בצל,

ולא אני אומר ולא נבואה זה כתוב אצלנו במדרשים.

יש בצל, יש לו גלידים, נכון?

אנחנו נמצאים בחלק העליון של הבצל,

ובתוך עומק האדמה יש שבע ארצות, וביניהם יש יצורים בעלי שני ראשים, שלושה ראשים,

שהם מודים ומהללים ומשבחים לשם,

אף שדים שעולים מדי פעם לחג,

והם אוכלים ושותים, יש להם דם, והם כמו בני אדם בכמה דברים,

והם גם מתים.

מה התכלית שלהם?

מה התכלית שלהם? היו כאלה שהשתמשו בהם, יש כאלה טובים, יש כאלה רעים.

שלמה המלך, לדוגמה,

היה בקשר הדוף עם השמדה עם מלכה דשדה,

השמדה עם מלך השדים,

והוא אף גילה לו סודות גדולים מהעניינים שלהם. הוא היה שולט גם בהם,

בחוכמתו. אז למה אנחנו לא רואים אותם?

אם היית רואה אחד, היית מת במקום.

אז בכל מקרה, אז מה התכלית שלהם בעולם? הם שומרים מצוות כמונו, מאמינים באלוקים, במה שחקורנו. תשמע. לעתיד לבוא, אנחנו נפגוש אותם לפני מות מאשר. אתה מתגעגע למישהו? ממש לא.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירמי.

נוסח הערב הזה יהיה לרפואת ינון בן מסעודה.

רפואה שלמה מהרה.

אמן.

בפרשת השבוע אנחנו נלמד קצת על בני ראובן ובני גד,

ונבין חלק נכבד מפרשת החיים שלנו,

נושא הכסף,

הממון, הרכוש,

הזוזים,

המעות, הסלעים,

הג'ובות, דולרים, יורו, ינים,

העיקר שיהיה מזומן בקש.

בלי תשלומים.

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד.

ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד, והנה המקום מקום מקנה.

ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיא העדה לאמור.

עטרות ודבעון ויעזר ונמרע וחשבון ואלעלה וסבם ונבוא ובעון.

הארץ אשר יכה אשר מפנה עדת ישראל,

ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה.

אנחנו עוברים עכשיו בארץ ציחון ועוג.

אנחנו רואים שזה ארץ מקנה.

ולעבדיך מקנה אין יותר מתאים מזה.

ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן.

מבקשים בני ראובן ובני גד לא לעבור את הירדן.

נישאר שם מעבר לירדן מזרחה.

ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן,

האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?

ולמה תניעון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם השם?

כה עשו אבותיכם ושולחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ.

המרגלים שנשלחו לארץ לתור אותה. ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניעו את לב בני ישראל לבלתי ראו אל הארץ אשר נתן להם השם.

ויחרף השם ביום ההוא וישמע לאמור אם יראו האנשים העולים ממצרים מבין עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב כי לא מילאו אחריי.

בלתי כלב בן יפונה הכנזי ויהושע בן ענון כי מילאו אחרי השם.

רק שניים נפלטו מתוך השש מאות אלף שנגזר עליהם מיטה במדבר.

ויחרף השם בישראל ויניעם במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור העושה הרע בעיני השם,

שקיבלו לשון הרע על הארץ

ולא רצו להיכנס.

והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים,

לספות עוד על חרון אף השם לישראל.

אתם רוצים עוד להוסיף על חרון אף השם?

כי תשובון מאחריו יאסף עוד להניחו במדבר ושיחדתם לכל העם הזה?

אתם רוצים שהקדוש ברוך הוא יאריך את הזמן ולא ייכנסו עדיין לארץ

בגלל שאתם באים להניא אותם ואת לבבם?

וייגשו אליו ויאמרו

גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל

עד אשר אם הביאונם אל מקומם

וישב טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ.

אז הם אומרים לו, למשה רבנו,

גדרות צאן נבנה למקננו.

קודם כל הזכירו את המקנה, את הממון.

וערים לטפנו אחר כך.

אחר כך הם מזכירים את הילדים.

אבל הם אומרים, אנחנו נחלץ חושים, אנחנו לא התכוונו להישאר כאן

ושאר השבטים יצאו להילחם ולכבוש 31 מלכים בארץ ישראל,

אלא אנחנו נהיה ראשונים, אין בעיה.

עד אשר אביאונום אל מקומם, עד שתיגמר המלחמה.

אבל בינתיים טפנו ישבו בערי המבצר מפני יושבי הארץ.

לא נשוב אל בתינו עד יתנחל בני ישראל איש נחלתו.

מבטיחים למשה רבנו.

כי לא ננחל איתם מעבר לירדן והלאה, כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן-מזרחה. הם מבינים שהנחלה הזאת שנמצאת מעבר הירדן-מזרחה

שייכת להם והם רוצים להישאר כאן.

ויאמר עליהם משה,

אם תעשו את הדבר הזה,

אם תחלצו לפני ה' למלחמה,

ועבר לכם כל חלוץ ת'ירדן לפני ה'

עד הורישו את אויבם מפניו ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו

והייתם נקיים מה' ומישראל.

אז יקוים והייתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה'.

אבל זה בתנאי שתקיימו את התנאי הזה.

ואם לא תעשו כן,

הנה חטאתם לשם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם.

מתקן אותם משה רבנו ואומר כך

בנו לכם ערים לטפיכם קודם הטף והילדים

בגדרות לצונאכם, אחר כך הוא אומר להם.

ויוצא מפיכם תעשו, מה שהבטחתם תקיימו.

ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה

בלשון יחיד, ויאמר כי היו בלב אחד כי איש אחד.

עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה.

תפנו,

הם מתקנים כבר, תפנו,

נשנו,

קודם, מקננו בכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד.

ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דובר.

ויצב להם משה תרעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המתות לבני ישראל, ויאמר משה עליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וניתכם את הירדן.

כל חלוץ למלחמה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה.

ואם לא יעברו חלוצים איתכם,

ונחזו בתוככם בארץ כנען.

כל זה בתנאי שהם מקיימים את מה שהבטיחו.

ויענו בני גד ובני ראובן לאמור את אשר דיבר ה' אל עבדיך כן נעשה.

אנחנו נעבור חלוצים לפני ה'

ארץ כנען

ואיתנו אחוזן נחלתנו מעבר לירדן. זאת אומרת,

אנחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואיתנו אחוזן נחלתנו מעבר לירדן.

ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עונג מלך הבשן.

הארץ לעריה בגבולות עריה הארץ סביב.

ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער וכו' וכו' וכו'. בקיצור, אנחנו רואים כאן שבני ראובן ובני גד,

בשעה שמגיעים לעבר הירדן ממזרח,

רואים שזה מקום מקנה,

השם הרבה אותם בעושר גדול והמקנה שלהם פרץ מאוד.

וכשביקש הקדוש ברוך הוא להעשיר את בני גד ובני ראובן, הפיל את מדיין שיפסידו במלחמה כדי שיקבלו את המקנה ערב.

אבל אחרי שהם קיבלו את זה,

רואים פה שהם מדברים לא כהוגן כל כך.

הם מזכירים קודם כל את המקנה והממון,

אחר כך את התף.

מוכיח אותם משה,

ואומנם הם מתקנים.

ולא רק זה,

רואים שהם הגונים מאוד בני ראובן ובני גד.

הם יוצאים למלחמה עם ישראל.

היום מי שמשרת בצה״ל צריך לשרת שלוש שנים.

שלוש שנים זה המון זמן.

קשה מאוד למשפחות,

להורים, דאגה רבה.

ומדובר לא בזמן מלחמה.

להיות שלוש שנים במלחמה רצופה,

איזה פחד, איזה דאגה.

הם לא נשארים שלוש שנים, גם לא ארבע ולא חמש.

שבע שנים מלחמה רצוף.

נגד 31 מלכים, עד שהם מביסים את כולם.

מה הם הבטיחו?

שהם יעברו חלוצים?

קיימו.

נגמרה המלחמה, מה צריך לעשות?

להגיד לכולם להתראות, להתקפל,

לחזור בחזרה.

בני ראובן ובני גד לא חוזרים הביתה.

מחכים עד שתחולק הנחלה לכל השבטים.

כמה זמן לוקח?

עוד שבע שנים.

מי שהשאיר ילד בן עשר,

ימצא אותו בגיל 24. מי שהשאיר אישה

בת 30, ימצא אותה בת 44. אין מכתבים,

אין אס.אם.אס,

אין סלולר,

אין כלום.

מנותקים לחלוטין.

14 שנה.

אף אחד לא חייב אותם עוד שבע שנים,

אבל הם היו הגונים.

אנחנו נלך ונקדים, נשב בנחלה שלנו, כי קיבלנו אותה מראש,

עם תנאי מקדים,

וכל העם

יחכו וינתינו עד שתהיה נחלה לכל שבט.

אז הם נשארים.

הגונים או לא הגונים?

הגונים.

אתם מכירים כאלה היום?

יהושע בן נון מברך אותם ברכה גדולה,

והוא כל כך מכבד אותם שהוא יוצא ללוותם עד הירדן.

מלווה אותם עם פמלייה גדולה שבאה איתו,

וכשמגיעים לירדן

הם מקימים שם מזבח להראות שיש ביניהם קשר לעם ישראל הנמצא פנימה בארץ ישראל והם מעבר.

כשהם באים לשחרר את יהושע בן נון לדרכו,

מתברר להם

שהפמלייה שליוותה אותו נטמעתה.

אם באו איתו אלפים, נגיד, ללוותו, נותרו מאות.

אמרו, זה לא מכובד לתת ליהושע בן נון שיחזור עם פמלייה מועטה.

חוזרים בחזרה שבטים ללוות את יהושע עד לביתו.

הוא מברך אותם ברכה שנייה גדולה מן הראשונה,

ורק אז הם חוזרים לביתם.

הגונים או לא הגונים,

אבל כשהייתה גלות לעם ישראל מגלה ראשונה, הם.

למה?

הרי הפמלייה של יהושע לא החזיקה מעמד עד הירדן, רק בהליכה,

והם 14 שנה,

שבע שנים ודאי מיותרות,

ולא עוד.

אלא שחזרו ללוותו,

אפילו שהוא ליווה אותם.

אז זה לא פשוט מה שהם עשו.

למה, אם כן, הם היו צריכים לגלות בראשונה לפני כל השבטים?

משום שנחלתם הייתה מבוהלת,

הייתה פזיזות יתר,

היה אזכור של הממון יותר מדי בולט.

היה פה ניסיון של עשירות,

שהם קצת נכשלו בו בדק מן הדק.

ולכן התורה מקפידה

והקדוש ברוך הוא עונש, על כן שאהבת הממון פה הייתה יתרה.

עכשיו, שנבין, עם ישראל לא היה עני כשיצא ממצרים,

כולם יצאו עם חמורים עמוסים ברכוש גדול.

אבל במלחמת מדיין

היה להם הרבה ביזה ושלל,

אבל אף על פי כן ההתייחסות שלהם

גרמה לכך.

יהודים יקרים, אם יגידו לנו לקום בבוקר לתפילה,

אנחנו לא קופצים כל כך מהר מהמיטה.

עוד חמש דקות.

אבל אם ירו לנו אלף דולר, וואי, איזה ריצה.

ואם ירדו במדרגות,

אנחנו נרוץ אחריו.

למה? כי ראינו דולורס.

תראו כל מצווה.

מצווה בלי כסף, מצווה עם כסף. לאן כולם רצים?

לכסף.

מצווה עם כבוד, מצווה בלי כבוד. לאן כולם רצים? מצווה עם כבוד.

כשיש נגיעה,

נגיעה, צד של פנייה מסיבה חיצונית

שמלווה לדבר מצווה אמיתי,

השוחד יעוור עיני צדיקים,

עיני חכמים.

מעוור.

מעוור.

עד כדי כך מעוור,

שהרמב״ן כותב כך,

הוא מבאר את העניין של שעיר לעזאזל.

יום הכיפורים, עם ישראל לוקח את השעיר המשתלח

וזורק אותו מעל צוק גבוה לעזאזל.

הוא מביא את פרקי רביעי אליעזר,

והוא אומר כך, הסמ״ם מקטרק על ישראל, זה השטן,

ולכך נותנים לסמ״ם שוחד ביום הכיפורים.

שוחד ביום הכיפורים, כדי שלא יבטל את קורבנם שעיר אחד לשם ושעיר אחד לעזאזל.

השעיר לשם מכפר על עם ישראל,

אבל בשביל לסתום את פי המקטרג השטן,

נותנים לו שוחד, שעיר אחד לעזאזל.

רואה הסמ״ם,

שלא נמצא בהם ח״ט ביום הכיפורים,

אומר לפני הקדוש ברוך הוא, שימו לב איך קטגור נהפך להיות סנגור.

ריבון כל העולמים,

יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמיים.

מה מלאכי השרת יחפר רגל?

כך ישראל יחפר רגל ביום הכיפורים.

והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל עם הקהל כולו.

ורואים מכאן שאפילו המלאך הסמ״ם המקטרג שכל מציאותו

ושאיפתו לעמוד ולקטרג ולמצוא חטאים ועוונות בעם ישראל,

מכל מקום בשעה שהוא מקבל קורבן כשוחד,

הופך את כל מציאותו ונעשה סנגורן של ישראל.

כל כך גדול וחזק עניין השוחד,

שבעת שיש נגיעה,

נשתנה כל הבריאה כולה.

וזה סוד גדול מאוד.

כשאנחנו אוכלים,

אחרי שאנחנו אוכלים יש מצווה מן התורה,

ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך

על הארץ הטובה אשר נתן לך.

הולכים לקיים מצווה מן התורה, מצוות עשה דאורייתא של ברכה.

מצוות עשה מן התורה.

יבוא השטן ויקטרג, מה עושים?

הולכים ועושים מים אחרונים.

מים אחרונים.

מה זה מים אחרונים? שוטפים את הידיים בקצוות של הידיים.

לא את כל הידיים,

בקצוות של הידיים.

למה?

אומר הבן איש חי,

המים אחרונים הולכים לסיטרא אחרא, לסמ״ם.

וכתוב בפסוק, תן חלק לאחר.

אחר זה הצד האחר, הסיטרא האחרא.

תן חלק לאחר.

אתה רוצה לסלק אותו?

תן לו חלק.

מה זה החלק?

המים האחרונים זה הטומאה שנמצאת בידיים הלכלוך של האוכל.

אז לכן הוא אומר, לא לשטוף את כל הידיים, שלא יהיה לו הרבה.

קצת מהקצוות של הידיים, כמובן שצריך עד הפרקים,

לתת לו,

שיהיה לו את החלק,

והוא מסתלק, לא מקטרק מספיק לו בלכלוך שאנחנו משאירים לו. בתפילין של ראש

רואים שיוצאים משם סערות, נכון?

ממה סערות?

מזנב הפרה.

למה שמים את הסערות שכורכים את הפרשיות בתוך התפילין, שיצאו החוצה?

תן חלק לאחר.

שהסיטרא האחרא רואה שעל התפילין הקדושות יש זנב של פרה.

אומר, או, הם ממשיכים עם העניין של העגל, אה?

הם עוד עם העגל, אה?

נותנים לו חלק,

הוא רואה את זה משלו,

סותם את פיו.

מה עושה אחד שכלב רודף אחריו?

לא עוזב אותו.

אם יש לו חתיכת בשר, זורק לו.

הכלב מתעסק בשלו, והוא הולך לדרכו.

ככה עושים.

אבל רואים כמה שוחד, כוחו גדול,

שהשטן שמציאותו לקטרג בשביל חתיכת שעיר קטן שהולך לעזאזל,

הוא כבר מוצא צד זכות על הישראל והכפרה בזכותו.

שמעתם כזה דבר?

השוחד יעבר פקחים ויסלף דברי צדיקים.

השוחד כל כך חזק שהוא עושה משניים חד.

שוחד. עושה משניים חד. אחד.

אדם לא יכול לראות

את האמת בשוחד שנותנים לו שוחד.

שוחד כל כך משפיע,

שאם ידחפו לבן-אדם כסף בכיס

בלי שהוא ידע, כי שוחד ישפיע עליו.

כך אומרים חכמים, זיכרונם לברכה.

ויש מעשה עם רבי ישמעאל ורבי יוסי,

שהיה לו אריס אחד.

האריס הזה היה מאבד את האדמה, את הקרקע.

והיה נותן לו,

רבי ישמעאל ורבי יוסי,

שהקרקע שלו היה נותן לו מהפירות

כל יום שישי.

אריסות.

פעם אחת הקדים להביא לו ביום חמישי.

שואל אותו, מה יום הימים?

אמר לו, יש לי דין, אתה דיין.

אז הקדמתי, כיוון שיש לי דין. אמר לו, פסלנה לך לדינה, אני פסול לדין, אני לא יכול לדון.

למה?

אתה מקדים לי את הפירות ביום אחד, שוחד.

אבל מה?

אני אתן לך עצה.

לך לדיין פלוני, שהוא ידון.

כשהלך לדין,

הלך רבי ישמעאל ורבי יוסי עמד מאחורי הדלת לשמוע מה קורה.

וכל רגע היה מוצא את עצמו אומר, הלוואי שיגיד טענות אלה. הלוואי שיגיד טענות אלה. בתוך ליבו, הלוואי... הוא מצדד והעריס.

אמר, טיפח רוחם של מקבלי שוחד.

אמר,

ומה אני,

מה שהוא רצה לתת לי זה שלי,

מה שהוא רוצה לתת לי, השוחד הזה,

זה מה שמגיע לי.

וזה משפיע עליי כך,

אחד שנותנים לו מה שלא שלו,

על אחת כמה וכמה.

ואמרתי, פח רוחם של מקבלי שוחד.

בקיצור, רואים שהשוחד משפיע. אתם חושבים ששוחד זה רק כסף?

לא.

שוחד זה כל טובה שאדם מקבל.

אחד מהדיינים, סופר בגמרא, הייתה לו נוצה על הכתף,

ובא אחד, עשה לו ככה, הסיר לו אותה,

אמר לו, אני פסול לדין.

פסול.

טובה,

הנאה, כל משיכה שהיא שיש לאדם היא שוחד.

ממון, על אחת כמה וכמה. בני גד

ובני ראובן

רואים את הנחלה הזאת,

ולעבדיך מקנה, ויש פה ארץ מקנה, מתאים.

אנחנו פה, אל תעבירנו את הירדן.

שוחד או לא שוחד?

פלא פלאות.

פלא פלאות.

מה אומרים על זה חכמים זיכרונם לברכם?

תשמעו דבר מדהים. לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.

לב חכם לימינו,

משה רבנו.

לב כסיל

זה בני גד ובני ראובן,

שהם עשו את העיקר תפל ואת הטפל עיקר.

שחיבבו את הממון יותר מהנפשות, שהם אומרים למשה,

גדירות צאן לבנה למקננו פה וערים לטפנו.

אמר להם, משה זה אינה כלום,

אלא עשו העיקר עיקר.

תחילה בנו ערים לטפכם,

ואחר כך גדרות צאן למקנכם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם חיבבתם את מקנכם יותר מגופכם,

חייכם אין בו ברכה.

שנאמר, נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, לכן הם גלו ראשונה.

מה יצא?

שהם נקראים כסילים.

חכמים, זכרונם לברכה, קוראים להם כסילים. צדיקים כאלה, 14 שנה,

חוזרים בחזרה,

נלחמים, עוזבים את הנשים, את הטף, הכול,

רק להיות עם אחיהם,

לא מתנתקים, עושים מזבח, אנחנו מחוברים,

אף על פי כן קוראים להם חכמים, זיכרונם לברכה, כסילים.

מדהים, מדהים.

אלא מה? יש פה יסוד גדול מאוד,

לעשות את העיקר עיקר

והטפל תפל.

ולצערנו הרב,

רוב בני האדם היום, מה עושים?

עושים את מה?

את הטפל עיקר ואת העיקר-טפל.

מה העיקר בעולם הזה?

העולם הבא.

כל ביאתנו לעולם הזה זה לא העולם הזה,

זה העולם הבא.

זה רק עולם של מעבר,

וצריך כל יום להכין צידה לדרך,

כי אף אחד לא יודע מה איתו

ומה ילדו.

אז צריך להכין צידה לדרך.

מה האנשים עושים?

גדרות לצוננו ולבקרנו, ווילות וקוטג'ים וממטרות וטפטפות ונברשות וספות והכול. רק עולם הזה. עולם הזה, עולם הזה, עולם הזה, כמה שיותר.

מה הפירוש? מהפכים

את היוצרות.

נשלחו לפה בשביל להגיע לשם מלאים ועמוסים.

באים לפה, מרוקנים את הנשמה הקדושה פה, הופכים אותה חלילה להיפוך מקדושה,

ומשחררים אותה ריקם בחזרה.

והתורה אומרת, לא תצא כצאת העבדים.

הנשמה הזאת ששלחתי לעולם הזה,

שלא תצא כצאת העבדים,

אלא מעוטרת במצוות.

ואנשים מחליפים את העולמות.

אנחנו רואים

אותו דבר,

בני גד ובני ראובן,

צדיקים כאלה ועל מה הם נטבעים.

אלא מאי?

יש בעיה.

אנשים לא מבינים דבר אחד.

אין אדם נוגע במוכן לחברו,

ואל בינתך אל תשען,

ולא כל המרבה בסחורה מחכים.

בהרבה מאמרים של חז״ל,

חכמים זיכרונם לברכה,

פירושו של דבר.

אדם לא יכול בהשתדלותו להוסיף כהוא זה על מה שקצב לו הקדוש ברוך הוא, כהוא זה.

ואין מי שיכול בעולם להמעיט ממה שמגיע לו כהוא זה.

כי אין אדם נוגע במוכן לחברו.

מספר המדרש, שאלה מטרונה,

אישה חשובה,

את רבי שמעון בן חלפתא,

לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם?

אמר לה, לשישה ימים.

אמרה לו, מאותה שעה עד עכשיו, מה עושה?

שאלה טיפשית או חכמה?

טיפשית או חכמה?

למה חכמה?

למה טיפשית?

שאלה חכמה, אישה אדם.

הרי הקדוש ברוך הוא ללא תכלית,

ואם הוא סיים בשישה ימים את הבריאה, אז מה הוא עושה מאז? הרי הוא ללא תכלית.

מה אמר לה?

אמר לה, יושב עושה סולמות,

מעלה לזה

ומוריד לזה.

לכך נאמר, כי אלוקים שופט,

זה ישפיל וזה ירים.

תדע

ככה הוא אומר לה

כשביקש שיעשירו בני ראובן ובני גד

הפיל את המדיינים לפני ישראל כדי שיעשירו

זה משפיל את המדיינים וזה ירים

את בני ראובן וגד

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא עושה סולמות

דהיינו

מעלה ומוריד, משפיל ומרים

את מי?

יש אנשים מבקשים מהקדוש ברוך הוא תן לי כסף

תן לי, תראה מה אני עושה

בוא נהיה כוללים, בתי מדרש, בתי כנסת, עליי

עליי אל תדאג

מפצירים הרבה הרבה לפעמים הקדוש ברוך הוא נותן אבל זה ניסיון גדול מאוד

וניסיון כשלא עומדים נופלים יותר ממה שהיו קודם

המזונות קצובים

התוכנית יצאה לפועל מששת ימי בראשית

שום דבר לא משתנה

וגם הקדוש ברוך הוא כשהוא משפיל לזה מרים לזה על חשבון זה שהוא משפיל הוא מרים את ההוא

לוקח מזה נותן לזה

אז גם תדע כשאתה מבקש שהוא ירים אותך תדע שהוא ישפיל מישהו גם בשבילך

מכל מקום הקדוש ברוך הוא עושה את זה בעולם אבל

למעט הקדוש ברוך הוא שהוא עושה זאת אף אחד בעולם לא יכול לעשות

וכל ההשתדלות של האדם היא לריקם

חינם.

אם היה אדם בטוח בעצמו,

בביטחונו בשם,

שאין זולתו,

לא היה מתאמץ כהוא זה על דברים שמזומנים וקצובים לו.

המדרש מביא שלוש מתנות נבראו בעולם,

זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם כולו.

זכה בעושר, זכה בכול.

אימתי?

בזמן שהן מתנות שמיים ובאות מכוח התורה.

ומתנות אלו, בזמן שאינן באות מן הקדוש ברוך הוא,

סופן להיפסק ממנו.

למה?

שלא היה מתנתו מן הקדוש ברוך הוא, אלא חוטפין אותה ממנו.

חוטפין אותה ממנו.

איך אפשר לחטוף מהקדוש ברוך הוא?

וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן.

זאת אומרת,

יכולים להפציר בקדוש ברוך הוא ולבקש, ופעמים הוא נותן,

אבל זה חטיפה.

והיא ניסיון.

ואם לא יעמוד, היא תיפסק והוא ירד עוד יותר מגדולתו.

אם נלמד ביטחון ואמונה בשם,

נרוויח את כל ההסתבכות של חיי העולם הזה, שכולם כמעט עסוקים ודשים בזה.

אבל נשאלת שאלה גדולה, יהודים יקרים.

הפרשה הזאת סתומה לנו.

אברהם אבינו מובטח בבין הבתרים,

שהארץ הזאת מובטחת לזרעו.

היא כה גדולה ההבטחה עד שהוא אומר, במה אדע כי יירשנה.

במה אדע כי יירשנה.

כשבא משה רבנו לבשר לבני ישראל את הגאולה,

הוא מודיע אותם שהם יעלו לרשת את ארץ הכנעני, שהיא ארץ זבת חלב ודבש.

ארבעים שנה הם הולכים במדבר אל הארץ המובטחת,

שעיני השם אלוקיך בא מראשית השנה ועד אחרית שנה. איפה יש עוד דבר כזה בעולם?

פלתרין של מלך.

כל כך הרבה מצוות תלויות בארץ.

משה מתחנן,

תקטו תפילות, 515 תפילות להיכנס לארץ ישראל.

איך באים בני ראובן וגד אחרי כל הידיעה הזאת ואומרים למשה,

אל תעבירנו את הירדן.

מה זה?

כאלה צדיקים, כאלה הגונים.

איך זה יכול להיות דבר כזה?

אל תעבירנו את הירדן, עד שהוא אומר,

אתם רוצים להניא את לב העם כמו המרגלים?

מה מבין משה רבנו?

אולי נכנס להם פחד וחשש מהכנענים,

וזה נמצא בפנימיות שלהם,

אבל הסיבה החיצונית שהם משמיעים

זה שיש להם מקנה וזה ארץ מקנה, נשאר פה.

מכל מקום,

לנו זה לא ברור, זה תמוה.

איך יכול להיות ששבטי יא עושים כזה דבר?

אבל זה רק בגלל שאנחנו לא מבינים מה זה כסף אצל צדיקים.

מה זה כסף אצל צדיקים? אתם יודעים מה זה כסף אצל צדיקים?

היה פעם אדמו״ר אחד

שהיו מביאים לו כסף, באים בצלוב, נותנים לו כסף,

שיעשה בו ככל העולה על רוחו.

הוא היה לוקח את השטרות, מנשק אותם ושם במגירה.

פששש, איזה חמדת הממון.

אפילו רשעים גדולים לא עושים דבר כזה.

מעבירים מכיס לכיס, סופרים עוד פעם, עוד פעם, אבל מנשקים?

מנשקים?

שאלו אותו מה זה?

אמר להם,

זה מצווה.

מצווה.

עם מצווה כזאת אפשר להציל נפשות.

אפשר לבנות בתי מדרש.

אתה לא מנשק את התפילין?

אתה מנשק את התפילין, למה? זה מצווה.

יש כאלה מנשקים את הזקן,

למה זה מצווה?

כסף זה לא מצווה?

אם יודעים איך להשתמש, זה מצווה. הוא מנשק אותם.

מנשק את השטרות.

אבל תשמעו על יעקב אבינו לא יאומן.

כתוב ויוותר יעקב לבדו.

ובא סמ' ונלחם איתו,

מתגושש איתו,

ושואלים חכמים למה נותר יעקב לבדו?

עזב את כל המשפחה והילדים ונושאר מאחורה. למה?

אלא הוא חזר על פחים קטנים.

היה לו עוד כלי שימוש כאלה קטנטנים שערכם כלום.

גרושים. והוא נשאר.

למה הוא נשאר?

לא היה לו כסף ליעקב אבינו? היה חסר לו?

כתוב במדרש שהיה מופלג בעושר, היה לו 60 ריבו עדרים היו לו.

וכשהוא בא לפני עשיו הוא ערם לפניו

קרי של דינרים עבור חלקו במערת המכפלה.

הרים לו ערמה מלאה דינרים. הוא אמר, קח זה חלקך בשביל מערת המכפלה.

אז איך הוא חוזר? בשביל פחים קטנים.

אלא מה?

צדיקים יודעים שמה שהקדוש ברוך הוא נותן בעולם הזה זה מתנה.

וכשמקבלים מתנה מהקדוש ברוך הוא,

אין לך עלבון יותר גדול מאשר משליכים אותה.

תאר לך, באת למישהו לטרח, הבאת לו פרחים.

פרחים של עשר שקל בדרך.

ואתה רואה לעיניך,

תודה רבה, הולך לפח, שם אותם.

מה אתה עושה? איך אתה מרגיש?

אתה גם יודע שזה רק עשרה שקלים.

אמנם הצלופן עושה את זה עוד שני שקלים,

אבל זה בסך הכול עשרה שקלים. ואם הוא זרק, מה קרה?

אתה נפגע.

ביזת המתנה.

ואם הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנה,

איך אתה זורק?

פחים קטנים זה גם מתנה, זה עשרה שקלים.

אבל איך אתה זורק?

אז הוא חוזר בחזרה בשביל זה, לא בגלל הכסף שבזה,

בגלל מי שנתן את זה.

שצדיקים הם פושטים ידם בגזל.

לא של אחרים,

של עצמם, ודאי לא של אחרים.

לקחת מתנה ולזרוק?

היה פעם אדמו״ר אחד מסופר,

שהיה עני מרוד.

ושמע על כך אדמו״ר אחר.

והוא החליט ללכת

לבקר אותו, שיהיה לו סיבה לתת לו מתנה, בגדים.

אדמו״ר זה לא צחוק, זה צריך בגדים מיוחדים, יפים,

אם אפשר, נוצצים.

נו.

אז הוא בא אליו ונותן לו מתנה.

אחרי שהוא הולך

פותח האדמו״ר העני ורואה את הבגדים שהוא שלח לו.

הוא רץ אחריו בדרך ומחזיר לו. שואל אותו, למה אתה מחזיר לי את זה?

אז הוא אומר לו, וכי המתנה שלך עדיפה על המתנה של הקדוש ברוך הוא שנתן לי?

שואל, איזה מתנה הוא נתן לך?

אמר לו, את העוני.

הקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה להיות עני.

הוא כבר מה יהיה לי.

אז אני אדחה את המתנה שלו מפני המתנה שלך?

אחזיר לו.

זאת אומרת,

צדיקים,

ההסתכלות שלהם על החומר בעולם הזה שונה לחלוטין.

זה אמצעי למטרות, זה לא מטרה ואתה אמצעי.

עיקר עיקר, טפל טפל.

לא להפך את היוצרות.

תשמעו עוד דוגמה מדהימה.

מובא מעשה ברבי שבעון בר חלפתא.

אותו רבי שמעון בר חלפתא ששאלה אותו המטרוניתא.

הוא הולך בדרך,

באים לפניו שני כפירי עריות, לא אחד.

שניים ורעבים.

מה אתם עושים?

שולחים אס-אם-אס?

שיגבירו או מה?

אם אפשר להגביר את המזגן, תודה. לא לחוס על הממון, המזונות קצובים.

הבעיה שהמזגן באמת עובד כנראה בפול,

אבל אתם יותר מפול באולם.

אז לקחו בחשבון שיש אולם עם שולחנות.

אתם יושבים צפוף בלי שולחנות.

אז צריך להכפיל את המזגנים.

מכל מקום,

מה עושה בן אדם שבאים לפניו שני כפירי עריות?

מה עושה?

מה?

בורח, מתפלל אתה אומר. מה מתפלל? מה אומר?

שמע ישראל זה לפני שהולכים.

זאת אומרת, הוא אומר שמע ישראל להתראות.

אה, הם יורדים.

הם פוחדים.

הם קורעים.

אפשר להכניס אותך לניסיון, לכלוף שלהם, ונראה איך זה עובד?

ובכן, יהודים יקרים, מה אומר רבי שמעון בר חלפתא? תשמעו מה הוא אומר.

פונה לקדוש ברוך הוא ואומר,

הכפירים

שואגים לטרף

ולבקש מאל אוכלם.

מה, אני חתיכת בשר?

למה הם שואגים לטרף?

הם רוצים לבקש מאל אוכלם.

הם רוצים אוכל.

אז הם מבקשים מהשם.

אז הוא מודיע לקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם, הכפירים שואגים לטרף,

שלח להם אוכל.

מה הם רוצים ממני? למה אני?

אני זן ומפרנס?

מה, אני סטייק נראה לכם?

אני רבי שמעון בר חלפתא.

מה קורה?

באותו רגע

יורד בשר מן השמיים

בכמות כזאת שהכפירים אוכלים ונותר.

מה עושה רבי שמעון בר חלפתא?

בשעה שהם אוכלים הוא בורח?

לא.

הוא מחכה לראות אם הוא יישאר.

נשאר בשר.

לוקח את הבשר והולך לבית המדרש. נכנס לבית המדרש,

לא אומר, ראיתם איזה נס היה לי? ראיתם?

לא.

שואל שאלה בבית המדרש,

האם הבשר הזה כשר או לא?

מה הפירוש אם זה כשר או לא?

הוא רוצה לאכול גם כן.

כשר או לא?

אמרו לו, אין דבר טמא יורד מן השמיים.

כשר, גלאט כושר.

לנו, אם היה מקרה כזה,

את החתיכת בשר הזאת היינו מולחים במלח בכמות בלתי סבירה,

שהשתמר,

ושמים אותו במסגרת לנצח נצחים, ועוד עושים אפילו מיצג או גלריה או מוזיאון.

ומכל מקום הוא לא עשה כן.

הוא הלך לאכול את זה.

מה זה הדבר הזה?

למה הוא הלך לאכול את זה?

כי הוא קיבל מתנה!

מתנה לא זורקים.

המתנה הייתה בשבילו.

הם אכלו את חלקם, השאר נשאר בשבילו.

לצורך מי ירדה המתנה? לצורכו.

אז מה?

השם נתן את זה לאכילה, הוא הולך לאכול.

שמעתם דבר כזה פעם?

חשבתם על דבר כזה פעם?

מה הערך של כל דבר שקיבלתם בחיים?

והאדם לא יודע להעריך.

אני חוזר הרבה פעמים ומספר,

ועוד פעם אחרת.

כמה אנחנו לא יודעים להעריך את המתנות של הקדוש ברוך הוא.

פעם בא אליי אבא עם ילד בן 17 לערך.

מאמר שהם הולכים לניתוח בגרמניה.

מה יש?

הוא מראה לי את הידיים של הילד,

והוא מראה שהילד נולד בלי שלוש אצבעות בשתי הידיים.

רק בוהן וזרת.

וכיוון שהוא כבר בוגר,

הוא מתבייש, מבקשים ללחוץ לו את היד. עם מה הוא ילחץ?

שתי אצבעות יש לו.

אז הם הולכים לעשות ניתוח,

והם רוצים ברכה להצלחה.

שאלתי את האבא, אמור נא לי,

כמה עולה הניתוח?

אמר לי, חצי מיליון דולר.

אחרי הניתוח לא ראיתי אותם יותר,

אבל האם אתם חושבים שיש להם אצבעות כאלה לעשות ככה?

לא.

בחיים לא.

ואנחנו בכיינים.

מה זה בכיינים?

כל הזמן בוכים. אין לי כסף, אין לי. מלא חובות.

לא גומר את החודש. אוברדראפט הרס אותי.

וואלכ, יא מחריד.

אתה מחזיק חצי מיליון דולר ביד.

ואתה אומר, אין לי כסף?

ובלי ניתוח, ובלי סיכונים.

כמה שווה עין למי שהן? עין.

כמה שווה?

בשתי עיניים?

ובחינם יש לך.

אז אתה לא יכול לקום בבוקר ולומר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם פוקח עיוורים על 24 שעות של ראייה חינם?

איזה כפויי טובה לקבל?

ולא להכיר תודה.

ולא עוד,

אלא להשתמש באיברים לדברים שה' לא רוצה,

והוא יכול לקחת אותם בכל רגע.

ואנחנו מסתובבים מלאי טענות עוד.

כי אצלנו העיקר טפל והטפל עיקר.

אבל אם היינו יודעים להכיר ולהוקיר ולהעריך,

את המתנות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא,

היינו מאושרים עלי אדמות.

לכן איזה הוא עשיר אשמח בחלקו. חלקו קצוב לו.

אין יותר מחלקו.

אז תשמח בחלק שנתנו לך.

ואם תהיה עצוב, יהיה לך יותר?

כן, עצבות, לא כסף.

יותר קולוסטרול, יותר לחץ דם,

יותר צרות ובעיות, פחדים וחרדות.

מה אתה צריך את זה?

אלא לא יודעים להעריך.

ובני גד ובני ראובן רצו מהר לנחלה.

אלא מה?

איך הם הצדיקים האלה אומרים אל תעבירנו את הירדן, שכולם משתוקקים?

בנות צלופחד מבקשות שתינתן להם נחלה בארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא אומר,

יישר כוחכן.

כן, בנות צלופחד דוברות.

ובני גד ובני ראובן,

מה, הנחלה מבוהלת בראשונה?

באחריתה לא תבורך?

איך זה?

אלא היה להם פה ניסיון, הם ביקשו יותר ממה שמגיע להם.

והם התברכו.

אבל פה היה ניסיון.

ומשה רבנו, עליו השלום,

אמר, אולי זה לא החשבון.

הם ידעו שבאמת הנחלה זה שלהם.

ובאמת אנחנו רואים שמשה רבנו לא מתנגד.

ורואים שהקדוש ברוך הוא מסכים על זה.

והם ידעו גם שבגורים ותומים, אם תהיה נחלה זהה להם, כמו שציינו בפסוק.

אז מה רע עם זה קודם?

אלא יש פה ניסיון.

ומי אמר,

מי אמר שהריצה שלכם להגיד אל תעבירנו את הירדן והעושר שקיבלתם זה היה ניסיון אם אתם תגרמו להניא את לב העם מלעבור את הירדן, כיוון שהם יפחדו שהחשבון שלכם אחר.

הייתם צריכים לשקול יותר ולא בבהילות,

לא בחיפזון,

לשקול אם כן ולשאול,

לא לקבוע,

לא לומר אל תעבירנו, תבואו תגידו.

כבוד משה רבנו,

מה אתה אומר, יש לנו מקנה ופה ארץ, מה אתה אומר, אולי אנחנו נקבל את זה וזה ופה ושם,

כיוון שזה לא כך?

אדם שמבוהל לדבר,

רץ לדבר מהר,

סימן שהוא לא שוקל על פי תורה,

הוא שוקל ישר לפי הנטייה והשוחד מעוור עיני פקחים.

זאת הייתה התביעה הגדולה על בני ראובן ובני גד,

ולכן הם גלו תחילה.

עכשיו יהודים יקרים, נתבונן בעצמנו.

האם אנחנו לא קופצים על העולם הזה יותר מדי מהר בלי לשקול מה יהיה בסוף?

הימים עוברים,

השעות רצות,

הזמן קלה ונפסד,

ואנחנו, מה יהיה איתנו?

כל יום שעובר וחולף

אנחנו מפסידים.

תדעו לכם, יש ספר שנקרא אר ונחל,

שהוא מביא כך,

בכל רגע

חלק חלקיק מנשמתו של אדם נפרד ממנו,

והחלק הזה טומן בחובו

או אור או חושך,

או מצווה או עבירה.

אין מצב ביניים, או שאתה עושה ברגע מסוים את רצון הבורא, או שאתה לא עושה.

וכל ההיפרדות של הנשמה הזאת הופכת להיות בסוף לנשמה שלך, שתהיה בהובל איך שתגיע,

ואז, אם היה בה ניצול הזמן המקסימלי, תהיה בו אור תעצומות,

אור שאין כדוגמתו.

כאן נתגלות.

אבל אם חלילה הרבה מן הזמן שלך היה חסר,

היה שחור,

אתה יודע מה זה שנשמה תהיה חשוכה ולא מאירה?

והפסוק אומר, חוכמת אדם תאיר פניו לעתיד לבוא,

יראו את האור מהפנים של בן אדם כמו פרוג'קטור.

אם אחד יעבור ולא יראו אור, ידעו בדיוק מיהו.

חושך וצל מוות.

משה רבנו, שהיה זך ונקי,

קרן אור פניו,

והיה צריך, כשמדבר עם ישראל, לשים מסווה, כי הם לא יכלו להסתכל עליו.

לעתיד לבוא, כך יהיה עם הצדיקים.

ומה ייאמר שעים?

חושך ואפלה.

איזה בושה.

ולא עוד.

כל בן אדם בעולם הזה,

כשעושה מצוות, הן מצטברות.

אם ב-24 שעות ניצלת רק שעה,

וכל חייך ניצלת רק שעה,

אם אתה חי 70 שנה,

תחלק אותם ב-1 חלקי 24, כי ניצלת שעה מ-24.

יוצא שכאילו חיית בעולם הזה וניצלת שלוש שנים.

67 שנים הלכו לטמיון.

כשאתה הגיע לשם אתה תהיה כמו בן שלוש.

וחכמים בזוהר הקדוש אומרים

שכשאדם מגיע לעולם העליון הוא מתלבש בחלוקה דה רבנן.

מה זה חלוקה דה רבנן?

הוא מולבש מהמצוות שהוא עשה בימי חייו.

אחד שעשה מעט מצוות, תארו לכם, בן אדם בא, מופיע לפני הקדוש ברוך הוא,

ורואים אותו עומד לפניו רק עם גרביים.

למה?

זה כל המצוות שהוא עשה.

איזה פדיחס.

אתם מבינים מה זה עם גרביים לעבוד לפני הקדוש ברוך הוא? בושה.

נתנו לו 70 שנה, 80 שנה.

בן אדם בא לי עם גרביים.

כי הופכים את העיקר תפל ואת הטפל עיקר.

והתורה מלמד אותנו לעשות הכל כמו שצריך.

אבל פלא גדול יש.

מצד אחד כתוב בתורה, קדושים תהיו,

פרושים תהיו.

קדש עצמך במותר לך, אפילו אם מותר לך משהו תפרוש קצת, מותר בשר.

מותר לאכול בשר.

ככל אהבת נפשך תאכל בשר.

אבל כמה בשר?

כמה בשר? הרי כתוב שבן סורר ומורה יוצא להורג

בגלל שהוא אוכל תרטימר בשר וחצי לוג יין.

כמות גדולה.

כמות גדולה, בן אדם הופך את העיקר,

טפל וטפל עיקר, ככה מסביר האבן עזרא. למה הוא יוצא להורג?

כי כבר מקטנותו רואים שהוא בן סורר ומורה זולל וסובב,

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו,

זולל וסובב מהפירוש עושה תפל עיקר.

סופו שילסתם את הבריות, ואוי ואבוי מה יהיה איתו.

התורה מוציאה אותו להורג.

אתם שומעים?

אז התורה אומרת, קדושים תהיו,

תפרשו גם ממה שמותר. והרמב״ן אומר, אל תהיי נבל ברשות התורה.

אפילו אם התורה נתנה רשות, היא מצפה ממך, קדוש תהיה,

תפרוש קצת.

יש עוד דברים שהתורה התירה ולא אמרה כמות ושיעור?

תמעיט,

תזכור מה עיקר מהטפל.

כתוב,

והגית בו יומם ולילה, לא ימוס ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה. אז מה, לא נזוז?

נלמד כל היום תורה?

אז איך כתוב ואכלת ושבעת?

אז צריך גם עניינים כאלה.

וכתוב שכל מי שמתענה

הרי זה חוטא,

ונזיר נקרא חוטא,

וכתוב שמי שיראה פרי ולא יברך עליו,

לא נהנה מן העולם יקבל עונש, ייתן את הדין.

אז רגע, מצד אחד אומרים, תהיה פרוש.

מצד שני אומרים, תהנה מן העולם ותברך.

איך אנחנו יודעים מה הגבולות?

התורה אומרת, יש עיקר ויש תפל.

כל מה שישמש אותך לעיקר,

אף הוא עיקר.

תאכל, מי אומר שלא תאכל?

ואכלת וסברת,

אבל וברכת.

יש אנשים כשאוכלים, מברכים.

יש אנשים שרוצים לברך, אוכלים.

קלטת מספר 432 מלך השדים, סוף חלק א'. המשך בקלטת מספר 433 מלך השדים, חלק ב'.

תודה רבה.