מי יכול לבכות - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מה אתם אומרים? הוא צריך לבכות או לא?

לבכות או לא?

נו.

מי מוכן לקום עכשיו לבכות רבע שעה?

אוקיי, אז נעזוב רגע את השכר ואת העונש שאתה דיברת עליו פה.

רציתי לשאול אם באמת התורה שבכתב ניתנה לנו מישות כל יודעת וכל יכולה.

והשאלה, איך היא מסתדרת עם הסקירה השש בפרק ויקרא י״א שרשום שם שהשפן והארנבת מעלות גירה?

זה הכול.

ואנחנו מה?

משה רבנו לא החזיק מעצמו אפילו משהו, כלום.

ואנחנו מה?

אברהם אמר ואנוכי עפר ואפר.

דוד המלך אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

אבל משה אמר, ואנחנו מה?

תולעת, יש בה מציאות מה.

עפר ואפר יש בו איזה שימוש.

אנחנו מה?

משה, כמו שהרשב״א אומר,

קבשה שיש לה חמש רגליים לא יכולה לבנות יותר מחמש. תסלח לי, כבודו, מי זה הרשב״א?

אה? מי לא יודע? מי מרגיש פה שום מה?

שיעזו לדרוך עליו רגע בטעות בתור.

או יעקפו אותו.

וואלכ, מה, אתה לא רואה אותי?

ישר נכנס למלחמה.

ואנחנו מה?

לא ואנחנו מה. ואנחנו מה?

מה? הידע הוא כפוי על הבן אדם, הוא לא יכול לראות אותו בתעופת המול. לא מתוק שלי.

הידע הוא כלום. הידע של הרפואה אמר שניסים התותח ימות עוד שבוע.

זה היה מה שאמר המדע.

מה לעשות שיש דבר שקוראים לו תשובה שזה לא הגיוני,

זה לא קשור לבריאות בכלל.

לא הכניסו לו אינפוזיה,

לא הכניסו לו איזה סם תורני או משהו,

לא אכל עלים ולא שום דבר.

פשוט עשה מצוות שזה מתורה של שפן וארנבת שמעלים גירה והוא שמע בקול התורה והוא נרפק.

קלטות מס' 429-430 מי יכול לבכות?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

פרשת שלח לך,

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.

נשלחים ברגלים 12 אנשים המובחרים שבישראל

נשיאי עדה כולם אנשים חשובים מאוד ויש בהם אפילו גדולים מיהושע בן נון.

יוצאים למשימה לתור את ארץ ישראל,

ארץ כנען,

ולראות את הארץ מה היא,

השמנה היא רזה וכו'.

חוזרים אחרי 40 יום ומספרים את הסיפור הבא

בישובו מטור הארץ מקץ 40 יום,

וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדד בני ישראל ואל מדבר פארן

קדשא וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ.

נפירה שיביאו אשכול ענבים

שמונה אנשים.

ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא בזה פריה.

אפס

כי עז העם היושב בארץ

בערים בצורות גדולות מאוד וגם ילידי הענק ראינו שם.

עמלק יושב בארץ הנגב והחיטיב היבוסי והאמורי יושב בהר

והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן.

כלב ששומע כבר לאיזה כיוון הם חותרים.

ויעש כלב את העם אל משה ויאמר

עלו נעלה וירשנו אותה

כי יכול נוכל לה.

והאנשים אשר עלו עימו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.

והמפרשים אומרים שהם התכוונו כשהם אמרו כי חזק הוא ממנו לא מאיתנו אלא ממנו מהקדוש ברוך הוא אפילו.

גם שם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעזור.

מהגודל של הענקים והערים והבצורות והכל.

ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות

ושם ראינו את הנפילים בני הענק

מן הנפילים בנהי ועינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

מה זה ארץ אוכלת יושביה?

כל מקום שהם באו

והם תרו את הארץ לאורכה ולרוחבה בארבעים יום כל מקום שמגיעו קוברים מתים.

הקדוש ברוך הוא עשה נס כדי שהם לא יתגלו להסתובב קבוצה של 12 איש

ארבעים יום בלי להיראות

זה לא פשוט.

אתה צריך להסתכל ולבחון מקרוב כל מקום.

אז הקדוש ברוך הוא עשה נס שכל מקום שמגיעו היו קוברים שר.

ואז מתעסקים כולם בלוויה ואף אחד לא שם לב ימינה ושמאלה.

בינתיים הם עוברים בכל הארץ.

אז הקדוש ברוך הוא השגיח עליהם לטובה בשביל שיוכלו לבצע את השליחות בנאמנות ולהחזיר שהארץ באמת טובה וזה פריה והנה תראו כמה זבת חלב ודבש והכול.

ובמקום לראות שזו השגחה אלוקית לטובתם הם רואים ההפך.

ארץ אוכלת יושביה כולם מתים.

רק מתים מתים מתים לוויות לוויות לוויות לוויות לוויות.

ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא.

מתי זה היה? תשעה באב.

ויילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל.

ויאמרו עליהם כל העדה לומתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לומתנו.

ולמה השם מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בה חרב?

נשינו וטפינו יהיו לבז.

הלא טוב לנו, שוב מצרימה.

ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה.

ויפול משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל.

ויהושע בן נון וכלה בן יפונה מנטרים את הארץ כרעו בגדיהם.

הם היו שניים מן המרגלים שלא הסכימו עם העשרם.

ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמור,

הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד.

אם חפץ בנו השם

והביא אותנו אל הארץ הזאת

ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.

אך בשם אל תמרדו,

ואתם אל תראו את עם הארץ,

כי לחמנו הם,

שר צלם מעליהם,

והשם איתנו,

אל תיראום.

ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים,

וכבוד השם נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל.

זה הסיפור בקצרה,

וזה לא מובן.

האנשים החשובים ביותר,

נשיאים,

נבחרים על ידי משה אחד-אחד.

השם אומר שהם ראויים לשליחות,

אף על פי שהוא יודע מה יהיה בסוף.

אנשים שראו עשר מכות במצרים,

שעברו בקריעת ים סוף,

שאוכלים את המן במדבר מן השמיים,

שותים מים מבארה של מרים,

מקיפים אותם ענני כבוד,

ענן השם הולך לפניהם יומם לנחותם בדרך,

חיים בגן עדן במדבר,

שהשם נתן ועשה ופעל בשבילם,

השם שהבטיח שהארץ טובה מאוד,

לא ביקש שהם יתורו אותה, אתם ביקשתם בבקשה,

נשלח לך.

אז הם הולכים.

מה מצפים מאנשים גדולים כאלה?

שהם יבחנו את הדברים,

ובוודאי יגידו שיש פה שגחה אלוקית, שהם,

כמו שנאמר פה, סר צילם עליהם, כי לחמנו הם.

הם ראו אחרת.

למה הם ראו אחרת?

מקרה אחר.

בישלח יהושע בן ענון מן השיטים, זו הפטרה של הפרשה.

שניים אנשים מרגלים חרש לאמור,

לכו ראו את הארץ ואת יריחו. לפני הכניסה לארץ ישראל,

אחרי פטירתו של משה רבנו, טרם הכניסה לארץ, הוא שולח שניים מרגלים

לתור את הארץ.

וילכו ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב וישכבו שמה.

וייאמר למלך יריחו לאמור,

הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפור את הארץ.

הם עוד לא נכנסו,

עוד לא נכנסו.

כבר ידע המלך שנכנסו שניים לרגל את הארץ.

וישלח מלך יריחו לרחב לאמור, הוציא האנשים הבאים אלייך

אשר באו לביתך, כי לחפור את כל הארץ באו.

ותיקח אישה את שני האנשים ותצפנו,

ותאמר כן, באו אליי אנשים, ולא ידעתי מאין הם מה.

ויהי השער לסגור בחושך, והאנשים יצאו.

לא ידעתי אנה הלכו האנשים,

ורדפו מהר אחריהם כי תשיגום.

ויהי עלה תם הגגה,

ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג.

והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות,

והשער סגרו,

כאשר יצאו הרודפים אחריהם. והנה טרם ישכבון,

והיא עלתה עליהם על הגג.

ותאמר אל האנשים,

ידעתי כי נתן השם לכם את הארץ,

וכי נפלה אימתכם עלינו,

וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.

כי שמענו את אשר הוביש השם את מי ים סוף מפניכם,

בצאתכם ממצרים,

ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בחבר הירדן,

לסיחון ולעוג,

אשר החרמתם אותם בנשמע,

בימס לבבינו,

ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם,

כי השם אלוקיכם הוא אלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.

ועתי שמעו נא לי בשם, כי עשיתי עמכם חסד, ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד,

ונתתם לי אות אמת,

ואחייתם את אביו ואת אמי ואת אחי ואת אחיותי,

ואת כל אשר להם, והצלתם את נפשותנו ממוות.

איך שהם נכנסים,

ישר הם מתגלים.

כמה הם נכנסו?

הבית שלה בקיר החומה.

עוד לא זזו.

היא מסתירה אותם בגג ומכסה אותם.

אחר כך הם בורחים, הם לא תרים את הארץ. הם כבר לא תרים ולא נכנסים ולא כלום. בלילה הם בורחים, משתלשלים מהחלון,

עם תקוות השני שהיא שמה להם, ובורחים להרים, ממתינים עוד, והופ, נעלמים.

ומה הם באים לספר?

שהקדוש ברוך הוא נתן אותם בידם.

איך? איך למדתם את זה?

לא הסתובבתם,

לא ראיתם, לא כלום. ברחתם, תפסו אתכם כמעט מיד.

זאת אומרת, זה אנשים,

יש להם מצלמות אלקטרוניות.

זה אי אפשר לזוז בלי שהם ירגישו, אז איך תבוא?

איך תיכנס?

יריחו סגורה ומסוגרת.

ואיך באמת כבשו את יריחו? לא נכנסו אל בפנים.

הקיפו את השבע פעמים מסביב עם שופרות,

ופילו את החומה.

מה ההבדל בין המרגלים הראשונים למרגלים האלה?

התורה אומרת, ולא תטורו אחרי לבבכם

מאחרי עיניכם.

רש״י אומר, ולא תטורו, כמו מתור את הארץ,

לרגל,

לרגל, כמו לרגל את הארץ,

הלב של הבן אדם הוא כמו מרגל, אותר.

לא תטורו.

ובספרי זוטה כתוב,

לא תעלילו את לבחון.

תעלילו זה תרגום של טטורו מרגלים.

זאת אומרת, הלב בעצם קובע מה אתה רואה.

לכן לא כתוב, לא תטורו אחרי עיניכם,

אלא לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אחר כך.

התחילה מתחילה בלב, הלב שלנו קובע מה אנחנו רוצים לראות במה שאנחנו רואים.

לא העיניים, הלב הוא הראשון.

נטיית הלב גורמת לך להתבונן

ולהבין מה שאתה מעוניין להבין.

מה קרה לנשיאים הראשונים, למרגלים?

הזוהר הקדוש מגלה שהם לקחו בחשבון שאיך שייכנסו לארץ ישראל,

יחליפו אותם באחרים.

כרגע הם נשיאים,

ואם הם ייכנסו לארץ,

יהיו בחירות, יהיו פריימריז.

ואז מה יקרה?

אפשר שיחליפו אותם, נכון?

די. הייתם עד פה במדבר,

עכשיו נכנסים לארץ, עכשיו בוחרים מחדש.

זה היה אפילו בצורה בלתי נרגשת בתוך הלב שלהם.

לא עשו את זה במזיד,

בדיעהו בקרה. זה מבפנים ככה, חלחל, חלחל, וכשמחלחל משהו,

בואו נגיד ככה,

כשאתה חושש ללכת לאיזשהו מקום,

אז הכול אתה תסביר למה לא כדאי ללכת.

בעצם זה נובע מחשש.

אז אתה תגיד, זה ארוך, ויש פקקים,

והיום יש הפגנות,

ויש ככה, ואי אפשר זה,

ואי אפשר כך,

וזה, והאוטו שלי טרנטה, ובקושי סוחב,

ואם אני תקע, אז מי יעזור לי?

והבטריה הולכת להיגמר, לא יהיה לי למה לצלצל,

ואתה תמצא כל מיני דברים רק לא לסרום.

וזה לא נובע מהשיקולים האלה שאמרת,

זה נובע מהסיבה הפנימית.

פעמים היא במודע, או פעמים אפילו בתת-מודע.

יש לך הרגש,

לא כדאי.

ולפעמים הפוך, כן כדאי, והכול אתה רואה ורוד עליהם.

על פי המציאות,

הראשונים היו צריכים מה להגיד,

קטן עלינו.

למה? הם ראו, כולם מתים לפניהם.

על פי המציאות,

שני המרגלים ששלח יהושע היו צריכים להגיד, חס ושלום, לא נעיז, נעקוף אותם.

למה אם נבוא, אין, הם יודעים הכול.

והיה בדיוק הפוך.

למה?

אלה, הספיק להם לשמוע שרחב אומרת בשם הציבור,

שנמס ליבם מפחד,

והם רועדים, והם יודעים שהשם הוא אלוקים.

זה הספיק להם.

רגע, אבל היא אמרה, רגע, עושים עסקה, עושים דיל.

מה הדיל?

אני עשיתי איתכם חסד?

אז ואחייתם את אמי ואת אמי, כן?

סוגרים.

אה, הנה אומרים, היא אינטרסנטית.

היא לוקחת בחשבון שגם אם יתפסו את המרגלים,

אז מכל מקום יתקפו,

ואז אין לה הגנה, יהרגו אותה כמו כולם, נכון? אז מה אכפת לה להגיד?

אני אשמור אותם, אני אסתכן עכשיו קצת,

אבל אני ארוויח את ההצלה הגדולה, כי אני יודעת.

בשבילם זה היה אות וסימן מהשם שהגיעו דווקא לבית כזה,

שהיא תיתן להם מחסה, זה בשבילם הייתה הצלה מהשם,

שהיא שיקרה בעבורם,

שהיא אמרה את המצב האמיתי שיש בתוך העיר וכן הלאה. זה הספיק להם. הם הבינו שהשם שלח אותם לשמוע את זה, זה כמו בת קול מן השמיים, ומספיק.

זאת אומרת, הלב שלהם היה לעשות את רצון השם.

הראשונים רצו לעשות את רצון עצמם, זה החילוק.

שני המרגלים האלה גרמו שעם ישראל נכנסו,

כבשו את הארץ, נלחמו ב-31 מלכים וניצחו,

תוך שבע שנים כבשו את הארץ.

לעומת זאת, המרגלים הראשונים גרמו ש-600 אלף ימותו במדבר.

ולא ייכנסו לארץ.

למה?

בטיסה עדה את קולה וטבק.

הם אמרו, יותר טוב לחזור למצרים.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתם לא רוצים להיכנס, נכון? תמו אותו במדבר.

יום לשנה, יום לשנה.

הייתם יכולים להיכנס בקצרה תוך ימים ספורים לארץ ישראל,

עכשיו תישארו 40 שנה במדבר,

עד שיטמו פגריכם במדבר.

איזה לילה זה היה?

תשעה באב.

מה אמר הקדוש ברוך הוא?

אתם בחייתם, בחייה של חינם,

אתם תבכו לדורות.

בתשעה באב, יום שחור משחור לעם ישראל.

שני בתי מקדש נחרבו ביום הזה.

ומה היה הדין של דור המדבר האלה?

מגיל 20 עד גיל 60,

שאין עונשין בפחות מגיל 20 מן השמיים,

כל שנה.

זה נקרא יום החפר.

היו לוקחים כולם טוריות,

חופרים קברים,

שוכבים ליל תשעה באב

וממתינים לראות מי יקום בבוקר.

שנה ראשונה,

מעיר השחר,

15,000 איש לא קמים.

נגלה ראשונה.

שנה שנייה, תשעה באב,

לחפור קברים,

כולם חופרים.

נשכב בפנים,

שוכבים,

בבוקר 15,000 לא קמים.

שנה שלישית,

לחפור קברים,

חופרים, להיכנס בפנים, שוכבים, בבוקר 15,000 לא קמים.

שנה רביעית,

לחפור קברים,

חופרים,

להיכנס בפנים, שוכבים,

קמים בבוקר, פחות 15,000 איש.

תשעה באב הבא,

לחפור קברים,

חופרים,

נכנסים בפנים, 15,000 איש לא קמים.

שנה שישית, תשעה באב.

אתם יודעים מה זה כל שנה להיכנס,

ואתה לוקח בחשבון שאתה לא קם,

אתה לא קם.

עכשיו אתה יודע, נשארה לך עוד שנה לחיות.

אתה נכנס תשעה באב, אתה יודע.

השנה יכול להיות, אני לא קם.

הולך לישון, לא קם. זה לילה,

לא קמים.

שנה 39 נשארו ה-15,000 האחרונים.

הם נכנסים לקבר,

והם בטוחים.

בבוקר הם לא קמים.

נכון?

כך היה כל שנה.

נכנסים, לא קמים.

נכנסו לקבר,

מגיע הבוקר, קמו, כולם.

אה,

טעינו ביום, טעינו בתאריך.

מהפחד, טעו בתאריך.

צריך עכשיו עוד לילה אחת לשכב בקבר,

לחכות שמלאך המוות יבוא.

שוכבים,

מעיר השחר, קמים.

מה, עד כדי כמה מטושטשים לא שמו לב?

ככה התבלבלו בימים?

זה איזה תאריך?

יא, יב, שוכבים בפנים,

עוד פעם, מחכים למלאך המוות.

בוקר הוא לא בא.

איזה טעות.

ככה הם שוכבים עד ליל חמש עשרה בחודש.

בליל חמש עשרה בחודש, כשהם הולכים לשכב פעם אחרונה,

בבוקר

כולם קמים.

עכשיו הם ידעו שהתבטלה הגזירה.

למה?

ב-15 לחודש הירח מלא.

אז אין טעות. זה ברור שעכשיו חצי החודש.

זה טו באב.

טו באב יום גדול ליהודים,

מחמש סיבות. וזו אחת הסיבות

שהיה להם תחיית המתים.

היו צריכים למות, והשם השאיר אותם.

טוב, 39 פעם לעבור מיטה, זה לא פשוט.

כל שנה לשכב לחכות למוות?

פלא פלאות. איזה עם זה? מה זה?

בן אדם יודע, שנה באו צריך לשכב בקבר, הוא בורח למצרים לבד.

הוא בורח, הוא לא נשאר. מה זה? אני אכנס לקבר? אני אחכה?

הלו.

טוב, שנה שלישית, רביעית, חמישית, 17 שנה. מה?

מה, אתה נורמלי? מה אתה עושה פה?

עם כל מה שאנחנו קוראים על הדור ההוא,

תבינו,

היה להם נפילות פה ושם,

אבל זה היה דור דעה, זה היה דור מיוחד.

מכל מקום זה מה שקרה.

אז כשבאים ייסורים,

כשבאים ייסורים על בני אדם, צריך לדעת

שהאדם עם הלב שלו, איך שהוא טר אחריו,

הוא גורם לעצמו את הייסורים ומביא אותם.

השם אמר שהארץ טובה.

אתם רוצים לרגל. מה אתם תמצאו, יותר טוב או פחות טוב, מה שהוא אמר? אם הוא אמר זה ככה, זה ככה, נגמר.

אבל כל העדה נשאה את קולה בבכי,

לא מחו בהם,

קיבלו את לשון הרע על הארץ,

וזה עוד אחרי שמרים דיברה באחיה במשה,

ובגלל שהיא התכוונה לטובתו והיא אחותו הגדולה,

נצטרעה שבוע ימים בצרעת מורחקת מכל המחנה,

וכל ישראל יודעים שמרים הצדקת הנביאה,

הצטרעה שדיברה על אחיה לטובה.

אבל גם לשון הרע לטובה זה לשון רע.

אז אחרי שהם ראו את זה,

והם הלכו להוציא דיבה על הארץ?

הרי ראיתם מה קרה,

ראיתם מה העונש. זה אחת מעשר זכירות

שצריך כל אדם לזכור כל יום.

מעשה מרים.

מכל מקום,

כשבאים ייסורים על האדם, לא באים סתם.

לא באים סתם.

רבנו הקדוש,

רבי יהודה הנשיא,

היה צדיק קדוש.

פעם אחת הוא נענש מן השמיים,

שש שנים

כאב שיניים ושבע שנים אבן בכליות.

אין לייזר

ואין רופא שיניים.

13 שנה סבל.

למה?

צדיק כזה גדול, למה?

פעם אחת

לקחו שור לשחיטה.

השור ברח מהסכין,

והכניס את הראש שלו בבית השחי של רבי.

הלך לצדיק, נדבק כדו.

מה אמר רבי באותה שעה?

לך, כי לשם כך נוצרת.

אה, בשמיים הקפידו על הצדיק הזה.

נשמע שאין לו חמלה מספקת להגיד כזה ביטוי, לא לבן אדם,

לבהמה שלא הבינה מה הוא אמר.

לך, כי לשם כך נוצרת.

שש שנים כאב שיניים, שבע שנים אבן בכליות.

איך נפסקו לו הייסורים, העונש?

פעם אחת הוא ראה בני חולדה

שהם מסתובבים,

הסירו את הסולם שהיה מעלה לעלייה, איפה, מקום שהיה להם לשתות מים.

הסירו את זה, והם היו מצטערים, מצייצים.

אז הוא דאג שיקרבו את הסולם,

ואמר, ורחמיו על כל מעשיו.

הקדוש ברוך הוא רחמם, מרחם על כל מעשיו, גם על בני חולדה.

ברגע זה שהוא הזיז את הסולם, הפסיקו כל הייסורים.

למה? הוא תיקן

את אותה מידה שהוא לקה בה בהתחלה.

אתם שומעים על מה אפשר לקבל ייסורים?

על ביטוי

לא הגון כלפי בהמה.

ולהגיד על בן אדם,

וואי וואי וואי.

על בן אדם שלא מגיע לו, וואו, וואו, וואו.

בעל כמה?

וואו, וואו.

ואחר כך הבן אדם שואל, מה קרה? מה עשיתי? למה ככה? למה אני? למה דווקא?

זה רק על דיבור, וכמה אנחנו מדברים בלי עין הרע,

וכמה לשון הרע, וכמה שומעים, וכמה וואו, ויש כאלה מוציאי שם רע עוד יותר גרוע,

יש כאלה מקלילים רחמנא ליצלן,

יש כאלה שמדברים על נבלות הפה, וואי וואי, כתוב על זה שבחורי ישראל מתים ובנות ישראל אלמנות

בגלל דברים כאלה של נבלות הפה.

וזה רק עם פה, בלי ידיים, בלי כלום, בלי שום דבר, בלי היזק, כלום.

ויש פעמים שהקדוש ברוך הוא מייסר בממון.

כמו רב הונה,

היו לו 400 חוויות של יין שהחמיצו.

וואי, איזה נזק.

400 חוויות, יקב שלם, החמיץ.

הלך.

נכנסו אצלו החכמים לנחמו,

ואמרו לו שיבדוק בעצמו.

תבדוק מה לא בסדר.

אמר, מה אתם חושדים אותי שעשיתי משהו שלא כדין?

אמרו לו, וכי עביד קודשא בריך הוא דינא בלא דינא?

אז מה אתה רוצה להגיד,

שהקדוש ברוך הוא עשה בך דין בלא דין?

זה אתה רוצה להגיד?

אמר, אם אתם יודעים משהו עליי, תגידו.

אמרו לו, יש לך אריס שעובד אצלך?

אתה דיללת לו בזמורות, לא נתת לו מה שמגיע לו בדיוק. הוא אומר, כמה הוא גנב ממני?

אני הפחדתי לו פחות ממה שהוא הזיק אותי.

אמרו לו, אתה במדרגה שלך לא יכול להתנהג כך. קיבל על עצמו, החזיר לו.

באותו רגע

שתי גרסאות בגמרא,

שמחיר החומץ עלה

למחיר יין,

ויש גרסה אחרת שהחומץ חזר להיות יין.

אבל מכל מקום

הוא לא הפסיד מאומה.

וזה למה היה?

בגלל שהוא עשה דבר שמותר לסתם בן אדם,

אבל הוא לא.

וסביבם נסערה מאוד. הקדוש ברוך הוא מדקדק על הצדיקים כחוט הסערה.

אז כשאתם אומרים לפעמים, תשמע, אבל הוא צדיק,

והוא זה, אז איך קרה לו?

בדיוק הפוך. צדיק,

מדקדקים עוד יותר,

ואנחנו לא יודעים הכל מה שצדיק עושה.

אנחנו יודעים כל פליטת פה שהוא אומר,

אנחנו יודעים כל שמיעה שהוא שומע,

אנחנו יודעים כל דבר ש... אנחנו לא יודעים.

אז מה אתם רוצים להגיד? שהקדוש ברוך הוא עושה דין בלא דין?

זה כן, אתם רוצים להגיד?

אלא הקדוש ברוך הוא באמת ברחמיו על כל מעשיו,

אם על בריות כאלה,

בעלי חיים,

הקדוש ברוך הוא תובע ביטוי,

לשם כך נוצרת מצדיק שמקבל עונש, אומנם בזמן שצדיקים לאנשים,

באה גולה לעם ישראל, עוברות לא מפילות את עובריהן,

יולדות, יולדות בנקר,

אין חולי, אין מחלות, הם מקבלים עליהם איסורים, זה בשביל כלל ישראל.

אבל בכל מקום הם מקבלים עונש, איסורים.

והקדוש ברוך הוא, כן, רחום וחנון, רוצה בטובתן של הבריות ודואג שיהיה להם רק טוב.

אבל מה לעשות, אנחנו נוטים אחרי הלב, למרות שאומרים פעמיים ביום, ולא תטורו אחרי לבבכם,

ותרים,

ואחרי עיניכם, ותרים.

אשר אתם זונים אחריהם, ממשיכים.

אומרים וממשיכים.

והקדוש ברוך הוא מוכן לקבל את כל בריותיו בתשובה.

תשובה זה דבר גדול.

זה הפרס הכי גדול שאפשר לקבל בחיים. זה יותר ממיליוני דולרים כל יום.

זה גן עדן לנצח במקום גיהינום לנצח.

אתם יודעים מה זה?

והקדוש ברוך הוא אומר, התשובה זה לא בהרים ולא מעבר לים.

אתה לבד יכול לעשות את זה, לבד,

לבד, לבד, בבית, בלי שום דבר.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

מה זה בפיך?

אתה אומר וידוי.

אנה ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי ועשיתי א', ב', ג'. כל מה שאתה יודע שעשית לא בסדר, אתה אומר.

אתה לא זוכר הכל, אתה אומר. אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו לפי א', ב'.

עד הסוף כתוב בסידור.

זה וידוי, זה בפה.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבך.

אתה צריך גם להתחרט על מה שעשית.

אם אין חרטה, אין תשובה.

מתחרט על מה שעשיתי.

ועוד דבר,

לעשותו, מקבל על עצמך,

לא לחזור על המעשים הרעים שעשית.

מכאן ולהבא, אדם חדש.

אם עושה כן, מקובל בתשובה לפני ה' יתברך,

גן עדן.

ואנשים לא מנצלים את הדבר הזה.

מספרים מעשה על רבי אייזיק,

צדיק,

שהיה חי בעיר קרקה.

ופעם אחת בא אליו חלום מבעל החלומות.

והוא חולם שהוא צריך ללכת למצוא אוצר גדול שממתין לו מתחת לגשר קרוב לבית המלך בפראג.

קם בבוקר, אומר, והחלומות עכשיו ידברו.

בלילה השני חולם אותו דבר מתחת לגשר בפראג, מחכה לך מטמון.

בבוקר, וחלומות עכשיו ידברו.

ביום השלישי בא אליו בעל החלומות,

תלך לגשר, המטמון מחכה לך.

אמר, זה כבר משהו,

אמנם הקדוש ברוך הוא יכול להביא לי,

אם הוא רוצה מטמון גם פה בסביבה,

אבל אם בעל החלומות בא אליי כבר פעם שלישית,

ניסע, נראה מה קורה.

מגיע לעיר פראג,

מוצא את הגשר, קרוב לבית המלך, אבל דעכה,

מחנה צבאי מקיף את כל המקום,

אי אפשר להתקרב.

הלך לבית המדרש על מנת ללמוד תורה. לא רוצה לישון, שלא יבוא לבועל החלומות.

בבוקר,

ניגש עוד פעם לסרוק את השטח, לראות מה ניתן לעשות,

פתאום ניגש אליו קצין,

ואומר לו, סליחה, אדוני, אני רואה אותך פה מאתמול בולש.

מה מעשיך?

הוא יהודי צדיק, לא משקר.

אמר לו, את האמת, שמע, אני לפני שלושה ימים חלמתי חלום.

לא התייחסתי אליו. פעם שנייה לא התייחסתי. פעם שלישית אמרתי, אני אלך לבדוק.

ולכן אני כאן.

אמר לו, אני מתפלא עליך, אתה

זקן, מטריח את עצמך,

מוציא הוצאות בשביל חלום.

מגיע עד לפה?

אני גם חלמתי חלום.

אז מה אתה חושב, שאני מאמין בחלומות?

אני חלמתי חלום הלילה,

שיש צדיק אחד בעיר קרקע,

שקוראים לו רבי אייזיק,

שמתחת לתנור שלו יש מטמון.

אז מה אתה חושב,

שאני אלך לחפש איזה מישהו כזה ונחפש לו בתנור?

רבי אייזיק שמע, הבין, מסתובב מהלך. הגיע הביתה,

פותח מתחת לתנור, המטמון שם.

כי קרוב אליך הדבר מאור.

בפיך ובלבולך, לא צריך ללכת לפרק. זה פה, מתחת לתנור.

אתה יכול לעשות תשובה לבד, לא צריך לנסוע לאיזשהו מקום.

איפה שאתה, בכל מקום, זה קרוב מאוד אליך.

הנה, הפה שלך פה,

הלב שלך כאן,

לעשותו זה ברשותך, תחליט.

אבל יש כאלה שלא מחליטים מהר.

לא מחליטים מהר.

היה אחת, קראו לו מנשה.

הוא היה מלך.

והוא היה הבן של חזקיה המלך.

חזקיה המלך היה צדיק גדול שהיה ראוי להיות משיח.

חזקיה המלך

שם חרב בכל בתי המדרש

והוציא הוראה.

מי שלא ייכנס לבית המדרש ללמוד תורה, יידקר בחרב.

וואי, וואי, וואי.

תוך שלוש שנים

לא נמצא נער ונערה בכל ארץ ישראל שלא בקיאים בכל התורה כולה.

יום אחד מגיע סנחריב,

שולט בכל העולם, כובש מדינות, ממלכות.

צבאות עולם מלווים אותו.

כל עם שהוא כובש, הצבא מצטרף לצבאו.

והוא מגיע לירושלים על מנת לחופשה.

מי בפנים?

חזקיה המלך.

איפה? בירושלים העתיקה. אתם מכירים אותה?

בין החומות זה ירושלים של פעם.

זה גדול?

לא גדול.

אבל השם של ירושלים בכל העולם, לכבוש את ירושלים?

הוא מגיע לשם, עולים על החומה להסתכל ככה, לראות מה המצב, מה יש בפנים.

הולכים להתעלף מצחוק.

כמה אנשים יש?

אין להם אפילו סוסים.

עם מי לחמו? הוא סחב מיליונים חיילים.

מגיעים לעיר העתיקה.

אז הוא אומר שהוא מנדב אלפיים סוסים,

שיהיה פייר פייט.

חזקיה לא רוצה לקבל לא סוסים, לא כלום, לא מתייחס אליו.

חזקיה בוטח בשם, שיהיה בסדר.

אומרים לו, תשמע, תקבל תנאי כניעה, שנצא מפה הכי טוב.

הם לא ישחטו אותנו פה, ישחטו אותנו.

לא מוכן חזקיה לשמוע בכלל.

היום היו אומרים עליו, פנאטים.

לא מוכן.

מתי זה היה ליל פסח?

לילה המשומר מן המזיקים.

ארבע כוסות,

ראש כבש, הלל,

קצת מרוק,

חרוסת,

דוקה, משהו.

פנאנין, שירים, שיר השירים בסוף.

אחד, מי יודע, שתיים, מי יודע.

בחוץ מיליונים, על הבוקר קמים, שוחטים את כולם ושרים, כולם שרים.

בלילה הקדוש ברוך הוא שואל את גבריאל המלאך,

כשהוא רואה אותו עם המגל,

שואל אותו, גבריאל, לאן אתה הולך?

אומר לו לברך את האילנות.

אמר לו על הדרך, פשוט מגלך על מחנה סנחרי.

כתוב בתנ״ך,

בלילה ההוא ירד מלאך ה'

והיכה במחנה סנחרי 185,000

ראשי גייסות.

מיליונים מוטלים על הרצפה, מתים.

מי בורח? סנחרי ושני בנם.

ואחר כך בנו עשר חדון, הוא רוצח אותו גם.

צבא עולמי,

לא רק ברית נאטו,

הכל.

מה זה? על מה סמך חזקיה המלך?

יש פסוק בתורה.

אם בחוקותיי תלכו

ושכבתם ואין מחריד.

פרשת בחוקותיי.

יש שם ברכות בהתחלה ואחר כך קללות.

אם שומרים את המצוות, כל הברכות,

ואם לא קללות.

חזקיה אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה אתה אמרת?

אם בחוקותיי תלכו,

זה הברית בינינו.

את החלק שלי קיימתי.

כל עם ישראל הרעים תורה.

תוך שלוש שנים דאגתי,

כולם בחוקותיי תלכו.

עכשיו תקיים אתה את החלק שלך.

ושכבתם ואין מחריד. אני הולך לישון. ביי ביי.

הולך לישון, זה לא בעיה שלי.

אני את שלי עשיתי,

אתה תעשה את שלך.

והקדוש ברוך הוא מקיים את ההבטחה.

מיליונים מתים בלילה אחד.

חזקיה המלך הזה, שהיה צדיק כזה גדול ובוטח בשם כזה,

היה לו בן, קראו לו מנשה.

מנשה הזה כופר.

כלום.

כל הרע והרשע עשה.

רשע מראשם.

מה כתוב עליו בפסוקים?

איזה דברים.

כתוב כך.

ביקם מזבחות לבעלים

וישתחו לכל צבא השמיים.

העביר את בניו באש ועונן וניחש

ועשה אוב

וידעוני.

הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו.

דווקא.

להכעיס.

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מילא את ירושלים פה לפה.

הקדוש ברוך הוא שולח עליו את מלך אשור.

מלך אשור תופס אותו,

מכניס אותו לדוד נחושת

ומצית אש תחתיו.

יואו, להיכנס לדוד נחושת

עם אש מלמטה

זה חם.

זה לא נעים.

מה כתוב שם?

הוא חצר לו,

היה לו צער, צועק, רוקט, דרינג דרינג.

עוד שלא היה טרנס,

הוא רקד.

הוא חצר לו חילה את פני ה' אלוקיו ויעתר לו וישמע תחינתו.

וואי, וואי, וואי, רשע כזה פונה ל' מתוך הדוד

והקדוש ברוך הוא שומע לו.

ומה הוא אמר?

מה הוא אמר לו?

אמר לו, זכור אני שקראתי בימי הבא בתורת משה,

שאבא שלי היה חי,

אני זוכר שהוא לימד אותי כשהייתי קטן,

כשהייתי הולך לחיידר,

אז הוא לימד אותי. מה הוא לימד אותי? יש פסוק בתורה, בצר לך ומצאוך, כל הדברים האלה,

ושבת עד ה' אלוקיך.

יש מצווה שקוראים לה תשובה.

וכתוב, כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך.

הקדוש ברוך הוא רחום,

הוא לא ישחית אותך, אל תפחד.

הוא נזכר בפסוק הזה מאז שהוא ילד. מה היה קורה אם הוא לא היה נזכר והיה גחלים?

אתם רואים מה זה? גרסא דיאנקותא, אחת שלומד, אפילו שהוא קטן.

מכל מקום,

הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו ככה.

ועכשיו, אם אתה מושעני מן הצרה הזאת,

אדע ואכיר את אלוהותך,

ואדע שכל הצלמים שעבדתי הם שקר.

ואם לאו,

גם אתה אחת כהן.

שמעתם מה עובר הקדוש ברוך הוא?

אם אתה לא מציל אותי,

אתה בדיוק כמו כל העבודה הזרה שעבדתי.

הכל חרטא ברטא.

נו,

שמעתם?

אם אני הייתי במקום הקדוש ברוך הוא,

הייתי שר לו שיר, גחלי לי, גחלי לי.

תהיה גחלי מצידי, תשמע אותך.

מה זה?

אתה עוד יושב בדוד, ואתה עושה לי תנאים.

אתה בדוד, הלו, איפה אתה?

אתם מתארים לכם? תופסים את שדם בבור,

והוא אומר, הלו, חכה רגע, שמעת, אל תיכנס.

תגיד לבוש ככה בשמי,

אם הוא לא משחרר אותי, הוא חרטא ברטא.

מי ישחרר אותך? בשביל מה רצפו עריך?

למה הביאו אותך עד לבור?

בשביל מה?

למה גילחו לך את הפרצוף, את הזקן? למה עשו לך פוזה של טיפול שיניים?

קיצורו של דבר, הקדוש ברוך הוא מרחם עליו.

תשמעו,

הקדוש ברוך הוא אומר למלאכים, תרדו,

תשחררו אותו.

מה אומרים המלאכים לקדוש ברוך הוא?

אומרים לו, ריבונו של עולם,

מנשה,

שעשה לפניך כמה תועבות,

אתה מרחם עליו?

בטח אתה רחמן, אבל עליו?

אמר להם, אם איני מקבלו,

הריני נועל שערי תשובה בפני כל חוטא.

אתם שומעים?

שלא יהיה אחד בשדרות,

שלא יהיה אחד ברמת אביב

שיגיד שהוא לא יכול לשאול בתשובה.

מנשה קיבל אותו, הקדוש ברוך הוא בתשובה.

הוציאו אותו מן הדוד,

הביאו אותו לירושלים אל מלכותו,

והסיר את הגילולים מבית השם,

מבית השם.

הוא שם עבודה זרה בהיכל השם במקדש.

זאת גלגול מאז, היא זוכרת.

טוב, זה היה מנשה.

היה עוד אחד דומה לו.

קראו לו אחאב.

אחאב הזה לא היה פחות רשע ממנשה.

ואחאב,

בין כל הרעות והצרות שהוא עשה,

חוץ מחיסול כל הנביאים, חיסול פיזי,

מי שנמלט ממנו זה היה אליהו הנביא.

פשוט

הייתה לו אישה, איזבל, כשמה כן היא.

היא הרגה את כל הנביאים.

פעם אחת הוא הלך, והוא הגיע לעמק יזרעאל.

היה שם האדם שקראו לו נבות היזרעאלי.

והיה לו כרם.

ואחאב חמד את הכרם.

אז הוא נכנס איתו במשא ומתן, אמר לו שהוא מוכן לשלם לו יותר מערכו.

הוא לא מוכן.

נחליף אותו בכרם אחר יותר טוב.

בארטר,

לא מוכן.

אומר, מה, אני אמכור נחלת אבותיי?

לא מוכר. נחלת אבותיי, לא מוכר.

אך אב,

חוזר הביתה שר וזאף,

עצבני,

עולה למיטה,

פניו נפולות,

איזבל ניגשת אליו, מה קרה?

מספר לה.

אמרה, זה הבעיה?

זהו?

קום, קום, תמלוך.

אני אסדר לך את העניינים.

אתה יכול לראות את זה סגור, הכרם שלך.

מוציאה מכתבים לכל השרים מאחורים,

ואומרת להם משפט פומבי לנבות היזרעאלי על אשר קילל אלוקים במלך.

חרטא פרטא.

סוחרת עדים,

עדי שקר שיגידו את זה.

נגזר דינו, סקלה באבנים.

מיטה.

רוצחים אותו?

נגמר המשפט, היא אומרת לו, יאללה.

לך תיקח את הכרם שחמדת.

שלך.

איזבל או לא?

בקיצור,

מיד הקדוש ברוך הוא שולח את אליהו הנביא לאחריו.

והוא בא אליו בשם השם ואומר לו כך.

כה אמר השם,

הרצחת וגם ירשת?

אתה גם רוצח את נבות וגם יורש ממנו את הכרם?

כה אמר השם,

במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות,

ילוקו הכלבים את דמך.

אתם יודעים מה זה בשם השם, באים ומודיעים לבן אדם?

אתה, הכלבים ילקקו את הדם שלך?

וכתוב, והחרטתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל.

לא זכרים,

לא בהמות, לא בקר, לא כלום.

הכל אני מחריט.

כרת לכולם ימותו.

כל זרעו וצאצאו.

ואף על פי כן

עשה תשובה וקיבל הקדוש ברוך הוא את תשובתו.

זה מה שכתוב. ויהי כשמוע אהב את הדברים האלה,

ויקרע בגדיו, כשהוא שמע מאליהו את הדברים האלה,

וישם שק על בשרו,

ויצום,

וישכב בשק, ויהלך עט.

כמו אבל.

לא התענה, אלא משעה שדיבר אליו אליהו עד לערב. עוד לא עבר חצי יום.

מייד כתוב,

ויהי דבר השם אל אליהו תשבי לאמור,

הראית כי נכנע אחאב מפניי?

הקדוש ברוך הוא מסתכל, יש פה כניעה,

הלב שלו נשבר,

הגאווה ירדה,

המפלס הגיע לכניעה,

מקבל את התשובה שלו.

הראית כי נכנע אחאב מלפניי?

הוא לא נכנע מלפני השם,

בגלל שהשם הוא מרומם ונשגב וגדול וגיבור.

לא,

לא משום כבודו. מה הפחד של העונש הוא שמע עכשיו?

הוא ידע מה זה אליהו הנביא.

כתוב במפרשים,

אם הוא היה עושה תשובה לא מיראת העונש,

אלא מיראת הרוממות של הקדוש ברוך הוא,

הייתה מתבטלת כל הגזירה לחלוטין.

כיוון שהוא חזר בתשובה אבל לא אמיתית,

אלא מהפחד של העונש,

אז הוא נשאר לחיות עוד כמה שנים,

ובנו וכולם מתו.

נחרטו, ובאמת לקקו הכלבים את דמו בסופו,

כיוון שהתשובה לא הייתה מושלמת.

אבל נתבטלה הגזירה להמיתו מיד.

אז אפילו רשע גמור כזה שעשה תשובה חלקית,

ולא אמיתית,

כי מי שרואה את החרב מונפת על צווארו,

מוכן.

אבל זו לא תשובה אמיתית.

אין לה את המעלות של תשובה אמיתית.

אז ממילא,

בכל אופן קיבל השם את תשובתו כדי להחיותו ולהשאירו בחיים.

היה עוד אחד, קראו לו יהויכין,

והכתוב מכנה הוא בלשון גנאי, קוניהו בן יהויקין,

שנשבע הקדוש ברוך הוא להגלותו מירושלים לבבל,

הוא ואימו ושריו ועבדיו, ושם הם ימותו.

והשם אומר כך, חי אני, נשבע השם,

חי אני נאום השם,

כי אם יהיה קוניהו בן יהויקים, מלך יהודה, חותם על יד ימיני,

כי משם אתקנקה.

אפילו אם אתה תהיה כמו טבעת של מלך על היד, צמודה,

יש יותר צמוד מזה.

אני אעתיק אותך ואעקור אותך.

וכתוב, כה אמר השם, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר, לא יצלח בימיו.

פירושו, ימות בלא בנים.

נו, ובסוף מה קרה? נבוכדנצר אכן הגלה אותו ואת אמו,

ויאסרוהו בבית הסוהר כדבר השם,

ובשעה ששחט נבוכדנצר הרשע את הבנים של צדקיהו לעיניו,

טרם נקרו את עיניו,

קודם נתנו לראות איך הוא שוחט את שבעת בניו,

ואחר כך ניקר לו את העיניים,

לא נשאר מזרע דוד רק קוניהו.

הסנהדרין ראו ואמרו,

איך ייכרת זרע דוד והשם נשבע וכיסאו כשמש נגדי?

הרי הובטחה המלכות לדוד,

ואם לא יישאר זרע כלל,

נתבטלה ההבטחה האלוקית,

והקדוש ברוך הוא לא חוזר בו לעולם מן ה...

תשובה שהבטיח, אפילו אם האדם לא יהיה בסדר.

מן הרעה כן חוזר, כמו במקרים האלה שאנחנו מביאים.

כי הרעה היא על תנאי.

אם אתה חוזר בתשובה,

אין את הרעה.

אבל אם לא, הרעה קיימת.

הלכו אצל נבוכדנצר, דבר לא הגיוני.

מבקשים ממנו שהוא ייתן אישה בבית הסוהר לקוניהו,

כדי שלא יכרת זרע דוד.

בנבוכדנצר מתרצה ומצווה כן.

נו,

חתונה וצריך לקיים את המצוות.

יש תקלה, אי אפשר.

עובר עוד שבוע, אי אפשר עוד שבוע.

והוא מתגבר על עצמו ומקיים את דברי התורה כלשונם.

ובזכות זה שהוא חזר בתשובה לפני השם יתברך,

הקדוש ברוך הוא הוציאו ממאסרו על ידי אוויל מרודח,

ואת ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא,

כבר קוראים לו יהויכין ולא קוניהו,

וידבר איתו טובות,

וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו,

ועליו נאמר גם, בדם בריתך

שילחתי אסירייך מבור.

ונתבטלה השבועה והגזרה לא התקיימה,

עד שנתקיים הפסוק,

ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי,

ושמתיך כחותם,

קודם הוא אמר, אפילו אם תהיה כחותם על ידי מיני,

נשמת כניך, אני אעתיק אותך משם.

ועכשיו נהיה הפוך, לוקחים את הנכד שלו,

ושם אותו השם על יד ימינו,

ולא את כניך, אלא אתקנך.

נהיה תיקון.

ושאלתיאל היה בן בנו של יחוניה,

שנאמר בדברי הימים, ובני יחוניה אסיר, שאלתיאל בנו.

לבן שלו קראו אסיר כי נולד במאסר,

והבן שלו היה שאלתיאל.

מה רואים? שהקדוש ברוך הוא אפילו רשעים גדולים,

ואפילו שבועה, וחי אני נאום השם.

אם חוזרים בתשובה,

הקדוש ברוך הוא מוחק את העבירות.

תלוי רק איזה תשובה,

איזה רמה של תשובה.

גם אנשי ענתות נגזר עליהם.

כה אמר השם על אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם ימותו ברעב.

למה?

הם אמרו לירמיהו הנביא, אם אתה תיכנס לפה עוד פעם ותנבא בשם השם,

אנחנו הורגים אותך.

אתם אומרים לנביא השם, שבא בשם השם, אתם תהרגו אותו, אתם יוצאים נגד השם.

הם חזרו בתשובה,

והגזרה התבטלה.

וזכו להתייחס, כמו שכתוב בנחמיה, אנשי ענתות, 128,

אף על פי שהשם אמר שלא יישאר מהם זכר.

גם אנשי ננביא, לא רק יהודים גויים,

ננביא,

היו רשעים כמו דור המבול.

לכן נאמר, עוד 40 יום ננביא נהפכת, כמו 40 יום של הגשם של המבול לפנם.

חזרו בתשובה,

והקדוש ברוך הוא עשה את ננביא נהפכת לבעלי תשובה.

פירושו של דבר שהקדוש ברוך הוא לא מוותר על אף אחד ורוצה בטובתו,

וגם הייסורים באים כדי למרק

את העוונות במקום שהתשובה לא הייתה מספקת.

אבל אם התשובה מספקת וכראוי,

שום ייסורים גם.

אז כי קרוב אל אחד דבר,

דפיך ובלבבך לעשותו. תרצה לעשות, תעשה, לא תרצה,

אל תעשה.

אבל למה הדבר דומה?

אחד מגיע לבית משפט,

וההאשמה כשכנגדו שהוא פשוט רצח.

והעונש, 25 שנה בפנים.

והשופט, לפני ההחלטה, אומר לו,

תשמע, יש לי הצעה.

אם אתה תהיה מוכן לעמוד פה לפני כולם, לפני כל הקהל,

ולבכות רבע שעה,

ולומר שאתה מתחרט על הרצח,

ואתה מבטיח ומתחייב שלא תשוב לעולם לרצוח,

אני מוציא אותך מכאן זכאי.

מה אתם אומרים? הוא צריך לבכות או לא?

לבכות או לא?

אם אתם הייתם במקומו, הייתם בוכים?

הנה הוא צודק, הוא לא היה בוכה.

הבן אדם עומד על הבמה,

עם יד השופט, ומתחיל לבכות.

הוא מתחיל לספר לו, אני עשיתי ככה וככה.

וכמו שאתם צוחקים, החבר'ה שלו באולם התחילו לצעוק עליו.

ואחד אומר לו,

אל תעשה פדיחות,

תהיה גבר, תאכל אותה.

מה אתה עושה לנו בושות?

מה אתה, בחורה?

פתאום הוא עושה.

השופט אומר לו, הלו, עברו שבע דקות, תגמור.

לא בוכה.

אומר לו, תבכה, כדאי לך, תבכה, אתה כבר בסיום.

אומר לו, שמעת?

לא בוכה.

אמר לה, גבר, גבר.

השופט ראה ככה, אמר לו, טוב, 25 שנה, לך לבכות עכשיו.

פסק, 25 שנה.

אחד שנותנים לו אפשרות לבכות רבע שעה במקום 25 שנה ולא לוקח.

הוא טמבל או אהבל?

שניהם, אה? סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר, 430, מי יכול לבכות חלק ב'.