לך לגן עדן

- - - לא מוגה! - - - 

אומר הארי הקדוש אומר צדיק קטמר יפרח סופה תיבות קורח קורח בסוף יעלה צדיק אות אחרונה קטמר יפרח

קורח בסוף יעלה מתוך הגיהנום ויאזור לצאת כי הוא היה צדיק גם בהתחלה הוא רק הלך אחרי הלב ונפל והנפילה הזאת גררה אותו לטהום אבל יש לו אחרית והוא יקום לתביעת המדינה עכשיו תגידו לי יהודים יקרים אנחנו צריכים מסלול כזה אנחנו צריכים לעבור ככה ובגלל שהלב שלנו ימשוך אותנו לאן שהוא רוצה לעבור גלגולים ולתקן את הכל בואו נשתלט עליו נושאים עליו את היד חזק

ולא ניתן לו להדריך אותם לעשות מה שהוא רוצה נציית למה שהתורה אומרת נתגבר עליו ואז בעזרת השם נוכל להיות כאלה שנהיה צדיקים נצא מפה שלמים בריאים מאושרים נלך לגן עדן אחר כך יהיה לנו גם ימות משיח יתחיית המתים נקום אחרי זה יהיה עולם הבא חמש עולמות איזה פנן איזה פנן למה לאבד את הכל בשביל כמה גלידות בשביל כמה דברים למה כמה דברים כמה טעמות שזה שטות ועבד

זה עניין רגעי כלום קשקוש זה עובד ולא לעולם חוסן בן אדם יכול להרגיש שהוא חזק ובריא וחסון והכל פתאום אומרים לו חביבי חבל על הזמן נשאר לך שבוע ימים לחיות וואי וואי וואי מה הוא יספיק עכשיו אפילו אם הוא רוצה להספיק מה יספיק

ברמת אביב ברמת אביב ברמת אביב ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח הערב הזה לעילוי נשמת המנוח אשר עקיבא בן אסתר מנוחתו עדן הפרשה האחרונה שקראנו פרשת קורח

ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ועון בן פלט בני ראובן

ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם.

קורח אדם חשוב מאוד,

מדרגה רוחנית גבוהה ביותר,

בעל רוח הקודש,

אדם מורם מעם,

עשיר גדול מאוד מאוד מאוד,

כשאומרים עשיר כמו קורח,

מתכוונים אליו,

כשיוסף אסף וקיבץ את כל הכסף של העולם במצרים בשביל לתת להם מזון,

שלוש מטמוניות

הוא הסתיר,

שליש מכל אוצרות תבל קורח לקח,

הוא מצא את המטמון הזה.

והוא היה מנושאי אהרון הקודש,

בן ליצהר,

בנו של קהת,

בנו של לוי,

בן יעקב אבינו.

מקבץ 250 ראשי סנהדרעות,

אנשים מורמים מעם, כולם קמים לפני משה,

וחולקים על משה רבנו ועל הכהונה שנתן לאהרון הכהן.

ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו עליהם, רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים.

למה משה רבנו מחלק את התפקיד,

ארם והנשגב, כהן גדול,

לאהרון אחיו?

כל העדה כולם קדושים,

ובתוכם השם,

השכינה שורה בתוך כולם,

כולם שמעו את עשרת הדיברות ביחד,

כולם ראו את עשר המכות, לכולם נקרע הים,

כולם אוכלים את המן,

ומדוע תתנשאו על קהל השם. ככה הם טוענים בפני משה, שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו שהוא ענב מכל האדם

אשר על פני האדמה.

אבל בעל מחלוקת לא רואה מי עומד מולו, הוא רואה מה הוא רוצה.

וישמע משה ויפול על פניו,

לא יכול כבר להתפלל בעבורם, זה סרחון רביעי כבר.

שלוש פעמים הוא ביטל גזירת כליה מעם ישראל, והפעם הוא כבר לא יכול.

אי אפשר לבוא לקדוש ברוך הוא עוד פעם

ולבקש רחמים בעבורם.

וידבר אל קורח ואל כל עדתו לאמור

בוקר ויודע השם את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו,

ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

בלית ברירה אומר משה רבנו, אנחנו נבחן את הדברים מחר בבוקר.

למה לא עכשיו?

שתהיה להם שהות עד מחר בבוקר, לפני שהם הולכים לישון לחשוב

אם הם מוכנים לעמוד במבחן.

מהו מבחן? להגיש מחטות לפני הקדוש-ברוך-הוא עם קטורת,

ומתוך 250 איש,

קורח יישאר רק אחד שהוא יכול להיבחר.

כל השאר ימותו.

אומר להם את זה במפורש משה רבנו.

וכל אחד חושב שבאמת הוא יישאר בחיים.

לקורח לפחות הייתה סיבה, כיוון שקורח

ראה ברוח הקודש ששלשלת גדולה יוצאת ממנו.

מי זה?

שמואל הנביא.

ב-24 משמרות כהונה בבית-המקדש.

שמואל הנביא נאמר עליו,

משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו. זאת אומרת, שמואל שקול כנגד משה ואהרון. וממי הוא יוצא? מקורח.

אז הוא אומר, ודאי ממני, אם הוא יוצא, אז אני אשאר בחיים?

אבל הוא טעה,

כיוון שבניו חזרו בתשובה.

ומהם יצא שמואל,

והוא בלעה אותו האדמה,

את משפחתו ואת כל הנניבים אליו.

זה הסיפור הידוע של קורח,

שהאדמה פצתה את פיה ובלעה אותו ואת כל העדה.

מה זה פצתה את פיה?

זה לא היה רעידת אדמה,

אלא נפער חור ענק

שנכנסו בו מאות אנשים והשתלשלו עם כל רכושם פנימה,

ומייד לאחר מכן הוא נסגר.

ראיתם צונאמי?

דקות,

שוטף מדינה שלמה,

וזהו, חוזר בחזרה כאילו לא היה שום דבר.

ופי האדמה נברא כבר מששת ימי בראשית. עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות,

ואחד מהם, פי האדמה.

למה?

זה היה מעמד כמו מעמד הר-סיני,

כיוון שקורח חלק על משה רבנו.

פירושו של דבר שהוא הכחיש אותו,

כאילו הוא בחר מדעתו את אהרן ומינה את אליצפן בן עוזיאן להיות נשיא,

וכאילו הוא באופן שרירותי עושה מה שהוא רוצה.

ובזה היה מקום לומר שאם כן, אז משה רבנו אולי עוד כמה דברים המציאים מלבו,

ואז היו יכולים לקפור חס ושלום בתורה כולה.

מן השמים הכינו כבר את התרופה לעניין הזה כדי לחזק את האמונה מחדש,

והיה המעשה הזה של פי האדמה שנפגחה ולקחה את כולם פנימה.

וזה מה שאמר להם משה רבנו, למרות שהוא ניסה לפייס אותם בהפעלה לדתם ואבירם

שהיו רשעים, וניסה לפייס אותם.

לא עזר שום דבר, הם לא רצו.

מכל מקום,

אומר משה רבנו לפני כל העדה,

ויאמר משה,

בזאת תדעון כי השם שלחני לעשות את כל המעשים האלה,

כי לא מלבי,

שום דבר לא עשיתי מלבי, אלא השם שלחני לכל הדברים האלה.

אם כמות כל האדם ימותון אלה,

ופקודת כל האדם ייפקד עליהם,

לא השם שלחני.

אם הם ימותו באחת מהמיטות הידועות והרגילות שמתרחשות בבני-אדם,

אז תדעו שלא השם שלחני. הנה, אני אומר מפורש,

אם זו תהיה מיטה רגילה, ידועה, לא נשלחתי על ידי השם.

ואם בריאה יברא השם,

בריאה חדשה שעוד לא הייתה מעולם,

ופצתה האדמה את פיה,

ובלעה אותם את כל אשר להם,

וירדו חיים שעולה,

וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את השם,

ואי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה,

ותבקע האדמה אשר תחתיהם,

ותפתח הארץ את פיה,

ותבלע אותם ואת בתיהם,

ואת כל האדם אשר לקרח,

ואת כל הרכוש,

וירדו הם וכל אשר להם חיים שעולה,

ותכס עליהם הארץ,

ויאבדו מתוך הקהל.

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם.

מי שזוכר את המקרה שהיה בוורסאי,

איך קרסה כל התקרה, כל הרצפה, איך היא קרסה ואיך קולה, מה היה?

כל הצעקות שנשמעו, איך כולם ברחו,

זה מיני קטן של דוגמה,

דוגמית.

אבל שם זו טעות אנוש לבנות בצורה כזאת.

וזה מקרים שיכולים להתרחש.

פה האדמה בוקעת את עצמה לחלוטין, עד שנכנסים כולם כהרף עין, ומכסה אותם לחלוטין.

כי אמרו, פן תבלענו הארץ,

ואש יצאה מאת השם, ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי המחתות.

אלה שחשבו שהם ראויים להיות כהן גדול,

כולם נשרפו חיים.

מה זה בא ללמד אותנו? האם זה מקרה של קורח,

או שזה מקרים של יום ויום, שגם אנחנו חווים אותם?

גם אצלנו המקרים האלה קורים.

אנחנו חושבים שקוראים את הפרשיות של המרגלים שיצאו לרגל את הארץ,

שזה דברים ככה, כפשתם, דברים בטבעו של עולם.

אבל צריך להבין מי היו האנשים האלה,

מה הייתה חשיבותם. המרגלים, לדוגמה,

היו 12 הנשיאים של ישראל הכי נבחרים שיש,

הכי מעולים. יהושע בן נון, שנבחר אחר כך להנהיג את עם ישראל אחרי משה ותלמידו המובהק,

היו בין הנשיאים האלה כאלה שהיו יותר גדולים ממנו גם כן.

ואף-על-פי-כן, כשהם יוצאים לארץ לתור אותה, הם חוזרים אחרי 40 יום והם מספרים מה שנקרא בובה מייסס.

הם רואים דברים גדולים,

אבל הם רואים מה שהם רוצים לראש.

הם אומרים, ארץ זבת חלב ודבש,

ארץ טובה,

הכל טוב ויפה,

אבל שם ראינו ענקים,

נפילים,

ואחד הדברים שמפחיד את כל הציבור זה ארץ אוכלת יושביה.

כל מקום שהם באו, ראו לוויות.

כל עיר שהם נכנסים, לוויות.

אמרו, מה זה, ארץ אוכלת יושביה.

ולמה היו לוויות כל הזמן?

משום שהקדוש ברוך הוא עשה חסד איתם כדי שיאכלו לרגל את הארץ בלי שיתפסו אותם.

40 יום, 12 איש מסתובבים,

זה לא פשוט לא להתגלות שהם עברו את הארץ לאורכה ולרוחבה.

אז השם עשה חסד שכל מקום שהם הגיעו, שר נפטר,

כולם יוצאים ללוותו, עסוקים וטרודים בזה, ובינתיים הם תרים את הארץ.

מה הם פרשו?

ארץ אוכלת יושביה.

ועל-פי שכל אנחנו מבינים שלא נגיע בזמן,

ופתאום מודיעים לנו שהמטוס יתעכב עוד שעה,

ורק בזכות זה עלינו, מה היינו אומרים? מהשמים עזרו לנו.

איך שאנחנו יוצאים, בדיוק יש מונית

שמגיעה בדיוק למקום שאנחנו צריכים.

מגיעים למלון,

בדיוק נשאר חדר אחד ומה שאנחנו אוהבים.

יוצאים לחנות, בדיוק לפני שהיא נסגרת,

התעכב המוכר.

כל דבר בדיוק.

מה זה אומר?

שמישהו פה דואג לנו, יש פה איזו השגחה, מישהו עוזר לנו.

למה זה קורה רק לנו כל הזמן?

איך יכול להיות שעוברים 12 איש 40 יום

בלי להתגלות, וכל מקום שהם באים אליו,

אנשים לא פנויים אפילו להסתכל עליהם.

יש לך גילוי יותר ברור מזה?

למה הם פירשו את זה אחרת?

בגלל שהלב שלהם הטה אותם.

מה פירוש? אדם יכול לראות בעיניים הרבה דברים,

אבל מי שקובע בסוף זה הלב שלו.

רבות מחשבות בלב איש.

מקור התאוות והרצונות זה הלב, לא השכל.

השכל יכול לתרגם כל דבר שהוא רואה, להסביר, לנתח.

נפלא.

מי שמחליט בסוף,

זה הלב.

שם המשכן, התאוות והרצונות.

ממילא אם הרצון שלי לא לראות את הדבר,

אז אני רואה אותו באופן שלילי, באור שלילי.

אם אני ארצה לראות אותו חיובי, אני רואה אותו חיובי. השאלה,

למה אני ארצה לראות ככה או אחרת?

זה תלוי בדבר יותר יסודי בנו,

מה שנקרא המידות.

לכל אדם יש תשתית של מידות. מה הן המידות?

ענווה או גאווה, קמצנות או נדיבות,

כעסן או נינוח שונא,

אוהב, רחמן,

אכזר. כל המידות האלה, התשתית שעליהן בנויה הנפש הנמוכה שבאדם,

הן סיבת כל ההתנהגויות שלנו בכלל.

מה ראו המרגלים,

12 הנשיאים, לומר את מה שאמרו?

כשהם נכנסו לארץ עלתה בלבם מחשבה.

אם אנחנו ניכנס לארץ, יהיו פריימריז מחדש.

במדבר היינו עד עכשיו הנשיאים, אבל עכשיו נכנסים לארץ.

מן הסתם, יבחרו בעלי תפקידים אחרים,

ואז יכול להיות שלא ניבחר.

אם כן, עדיף להישאר בגן-עדן.

המדבר היה גן-עדן.

מן יורד מן השמים,

לא צריך לטרוח.

מים מצויים מבעירה של מרים,

ענני כבוד חופפים אותם מזוג אוויר במדבר,

יש להם מלמעלה, בצדדים,

ענן שמסכל להם את כל המדבר, אין נחשים שרפים ועקרבים.

חיים טובים, רוצים סלב, מגיע הסלב,

עופות מן השמים, רוצים לאכול, אין שום בעיה.

מה שהם רוצים,

גן-עדן במדבר.

נו, אז הלב שלהם מטע אותם,

ואז הם חוזרים ומספרים את כל הסיפור.

העדה בוכה ורוצים לשוב מצרימה,

ונגזר עליהם עונש מיתה.

600,000 איש שנתפתו אחר עצת המרגלים ולא מחו בהם לומר,

השם הבטיח ארץ טובה,

ואתם באים ואומרים ההפך, מתו במדבר ב-40 שנה.

יום לשנה, כמה הם היו בארץ? 40 יום.

כמה נשארו במדבר? 40 שנה.

יום לשנה.

זה לא היה דור פשוט.

אנחנו חושבים שזה דור פשוט.

קוראים לו חכמים, זיכרונם לברכה, דור דעה.

דור שאין כדוגמתו, לא היה ולא יהיה. דור דעה.

אנשים מרומים מהעם.

רק מה?

כשיש מידות שמטות את האדם ימינה ושמאלה,

יכול ליפול אפילו בעל רוח הקודש

במעבה האדמה לשאול תחתית חי.

אספר לכם ככה במאמר מוסגר, שיהיה לכם מושגים קצת, למי שלא יודע.

כשחזרו המרגלים ובכו כל העדה, זה היה בתשעה באב.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם

בחייה של חינם,

אתם תבכו בחייה לדורות.

ואכן, שני בתי-מקדש חרבו לנו בתשעה באב.

ולא עוד,

אלא אתם אמרתם, ניתנה ראש ונשובה מצרימה?

אכן, לא תיכנסו לארץ.

מה היה העונש?

הקדוש-ברוך-הוא ציווה שכל תשעה באב,

כל ה-600,000

חופרים קברים.

קראו ליום הזה תשעה באב, יום החפר.

חופרים קברים.

כולם נכנסים פנימה,

שוכבים שם בלילה,

ובבוקר

15,000 לא קמים.

600,000 לחלק ל-40,000, 15,000. תשעה באב הבא מגיע,

אותו דבר. יוצא כרוז ואומר לחפור,

חופרים,

נכנסים כולם לבפנים,

שוכבים,

בבוקר 15,000 לא קמים.

תשעה באב הבא,

אותו דבר.

אתם הייתם נשארים עוד שנה במדבר?

הייתם בורחים, לא?

ישר.

אם אפשר לברוח, מה אני עושה פה? מה, אני מחכה למוות?

אף אחד לא ברח.

כולם מאמינים בשם מדברך, רק התפתו

אחר המרגלים.

שנה 40,

נשארו ה-15,000 האחרונים.

לחפור?

חופרים, נכנסים.

מגיע הבוקר, הם קמים,

הם אומרים טעות.

טעות.

בטח טעינו ביום, לא יכול להיות. תשעה באב, קמים,

טעינו.

מרוב הפחד שהיה להם,

אתם יודעים מה זה 39 פעם לחכות לעירייה?

אדם עומד, עושים לו רולטה רוסית,

פאק, אה,

הוא חושב שהוא מת. עוד פעם, אה, אוי אוי.

אפילו אם הוא לא עומד בכדורים, מה פחד, הוא יאמר.

אלה 39 פעם נכנסו,

חשבו לא קמים, קמו.

מה יותר טוב, לקום או לא לקום, צריך לשאול אותם, אני לא יודע.

אבל בפעם ה-40 זה הכי גרוע.

עוד פעם נכנסים.

נכנסים עוד יום, בוקר, קמים.

אומרים, מה זה, טעות כזאת, כזה טשטוש?

איך יכול להיות?

בקיצורו של דבר, הם שוכבים עוד יום ועוד יום, עד

טו באב.

בטו באב הם היו בטוחים שהם לא טעו.

למה? טו באב הירח מלא.

אז היה ברור שזה חצי החודש ותשעה באב עבר.

וזה היה יום שמחה גדול.

אחת מהסיבות שטו באב, מה שאתם קוראים יום האהבה,

זה היה הטו באב הזה, בגלל שהם נשארו בחיים.

מכל מקום זה לא היה דור פשוט,

לא לברוח 40 שנה ולצפות למוות.

פירושו של דבר שזה דבר שמורה על מעלה נפשית גבוהה.

אבל מכל מקום,

נכשלו וטעו.

אחת מהסיבות שמשה רבנו לא נכנס לארץ,

אחת מהן,

זה בשביל שהוא צריך בתחיית המתים להכניס את כל ה-600,000 איש שלא נכנסו.

וכיוון שהוא הוציא אותם ממצרים והם לא נכנסו,

הוא עתיד להביאם עם משיח בן דוד.

זה היה מאמר מוסגר.

בהפטרה של אותה פרשה, מה אנחנו אומרים?

שיהושע שולח מרגלים לארץ, לטור את הארץ.

שני מרגלים.

איך שהם מגיעים ליריחון, נכנסים.

בקיר החומה נמצאת אישה מפורסמת, קוראים לה רחב.

כולם למדנו עליה, גם בבית הספר החילוני.

נכנסים לבפנים,

היא מסתירה אותם.

לא עוברות שעות מספר,

והמלך שולח לביתה שוטרים לומר,

אנחנו יודעים שבאו לפה שני מרגלים לתור את הארץ,

תוציאו אותם החוצה.

היא אומרת, אכן, היו פה,

אבל הם הסתלקו בלילה.

היא שיקרה אותם.

הם הלכו, אמרה, תרוצו אחריהם מהר לפני שיספיקו לברוח.

הם רודפים, סוגרים את השער,

יוצאים לשלושה ימים לחיפושים,

חוזרים, לא מוצאים שום דבר, והיא הסתירה אותם למעלה בעליית הגג

וכיסתה אותם

בעצי פשתן,

שם הם שוכבים,

אחרי שלושה ימים שחזרו רודפים,

משלשלת אותם

עם חוט תקוות השני למטה,

והם בורחים, חוזרים בחזרה.

אבל בין לבין

היו כמה דיבורים בינה לבינם.

מה היו הדיבורים?

היא אומרת להם כך,

בתאמר אל האנשים,

ידעתי כי נתן השם לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו,

וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם,

כי שמענו את אשר ה' את מי ים סוף מפניכם,

בצאתכם ממצרים,

באשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן,

וסיחונו אל עוג אשר החרמתם אותם.

בנשמע,

וימס לבבנו,

ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם,

כי ה' אלוקיכם הוא אלוקים בשמים ממעל

ועל הארץ מתחת.

אז היא אומרת מה כל הציבור מרגיש,

ואיך כולם פוחדים.

ואחרי זה היא אומרת דבר,

ועתה ישבעו נא לי בשם, כי עשיתי עמכם חסד,

ועשיתם גם אתם עם בית אביך חסד, ונתתם לי אות אמת.

ואחייתם את אבי ואת אמי ואת אחי ואת אחיותי ואת כל אשר להם, והצלתם את נפשותינו ממוות.

אני, בתור מרגל שמגיע לעיר כזאת,

מה הייתי צריך להבין?

שהיא דואגת לעצמה,

לכן היה לה כדאי להסתכן,

כי אם תפרוץ מלחמה מסתבר שהם ימותו,

ואז גם היא וכל משפחתה.

כדאי לה להחביא ולהסתיר, והיא תספר סיפורים כאילו היא יודעת

שכולם פוחדים ורועדים,

ואז היא תרוויח את ההצלה במקרה שהם יבואו לארץ.

ככה היו צריכים להבין המרגלים.

אבל המרגלים, שידעו בטוח שהם יכבשו את הארץ, רק רצו לראות מאיפה להיכנס ואיך להגיע,

כששמעו רק מפי אחת,

באחת כזאת שלא הרבה היו סומכים עליה,

שומעים מפה את התיאור

איך מרגיש העם שנמצא בתוך יריחו,

זה הספיק להם.

רגע, אבל רק כשנכנסתם כבר גילה המלך וידע, אז איך תחדרו לפה אם תבואו עם צבא?

מייד יגלו אתכם. והעיר יריחו סגורה ומסוגרת,

אין יוצא ואין בא.

באמת,

איך הצליחו להיכנס?

הקיפו אותה שבע פעמים עם שופרות עד שנפלו החומות.

זאת אומרת, להיכנס

בצורה רגילה, נורמלית, היה קשה מאוד.

למה הם לא נכשלו כמו המרגלים הראשונים?

אותו סיפור, הלב.

הלב קובע, הלב שלהם היה עם השם.

הם לא תכננו תפקיד,

הם לא חשבו על שום דבר, הם חשבו רק על המטרה והשליחות,

עשו אותה כמו שצריך.

הם ידעו שלהיכנס הם ייכנסו, לנצח הם ינצחו.

מה שביקשו מהם לברר זה רק דבר אחד, מאיפה כדאי לבוא.

הם באו ומסרו את התיאור כמה זה סגור,

אבל זה לא מנע מיהושע להיכנס

ולכבוש 31 מלכים בשבע שנים.

זאת אומרת,

אנחנו רואים סיפור שקרה,

אחד אחרי השני בהפרש לא גדול, 40 שנה,

והנה הם רגלים והנה הם רגלים.

ומה ההבדל ביניהם? שניהם גדולים

וה-12 גדולים,

אבל אלה הלב שלהם הטעה אותם לכאן ואלה לכאן.

מה היה אצל קורח?

נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאן.

היו לו טענות, הוא יותר קטן,

אני יותר גדול,

אני מגיע לי, אבל הוא נתקנא.

איפה זה הקנאה?

בלב.

אבל כתוב, רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

גם אם בלב שלך יש הרבה מחשבות ותוכניות,

אתה צריך לקחת בחשבון

שלא מה שאתה מתכנן ומה שאתה חושב,

זה מה שיקרה בסופו של דבר ובסופו של עניין,

או כמו שאומרים היום, בסופו של יום.

אלא מאי?

צריך לדעת אם זה עצת השם או לא עצת השם.

קורח, מה?

רצה כהונה סתם ככה? רצה שררה? לא.

קורח רצה מעלה.

כל בן-אדם שואף למעלות.

לא רק תפקידים, מעלות, מעלה זה הרבה יותר מתפקיד.

תפקיד מבטא מעלה,

אבל הנדרש,

התכלית היא המעלה שאדם רוצה להגיע אליה.

הוא ביקש עוד מעלה.

עוד מעלה.

ועכשיו שימו לב, יהודים יקרים, דבר מדהים.

באמת הוא התכוון בתחילה,

לפי דעתו, לשם שמיים.

הרצון שלו,

אם כבר

הולכים על פי אמת,

אם מי שיותר גדול ויותר בכור הוא יותר חשוב,

למה נבחר אליצפן שהוא יותר קטן?

אם ככה, אני קודם לו.

ואם אני קודם לו, אז אני רוצה את המעלה.

ואם מעלה כבר, אז בואו נדבר על הכל.

גם המעלה של אהרן אחיך הכהן, גם זה אני רוצה לבדוק.

לגיטימי או לא?

יש משנה באבות שהרבה למדו אותה.

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים,

וכל מחלוקת שהיא לא לשם שמים, אין סופה להתקיים.

מחלוקת שהיא לשם שמים, מחלוקת

שמאי והילל.

מחלוקת שהיא לא לשם שמים, מחלוקת כורח ועדתו.

שואלים חכמים, איך יכול להיות ששמים שני צדיקי עולם,

הילל ושמאי,

אצל רשעים כמו כורח ועדתו,

ואומרים שרק ההפרש ביניהם זה אם זה היה לשם שמיים או לא לשם שמיים.

איך אפשר?

הלל ושמיים, את כל התורה שלנו קיבלנו דרכם. הם היו מהמעבירים של התורה,

גדולי עולם.

אז איך זה כתוב לשם שמיים ולא לשם שמיים? זה כאילו עניין של דקות.

אלא באמת הוא התכוון בהתחלה לעניין מעלה.

מאיפה אנחנו יודעים?

תשמעו איך הקדוש ברוך הוא

מודד מידה כנגד מידה.

מצד אחד זה צריך להפחיד אותנו,

מצד שני צריך לשמח אותנו.

אתם יודעים, כששמים מצלמות לפעמים בבית-עסק,

אז יש הרבה שמתרעמים.

מי?

אלה שלא עובדים,

אלה שגונבים, אלה שיש מה לראות שהם עושים.

אבל אם זה עובדים חרוצים,

הו, סוף-סוף בעל-הבית ידע מי עובד פה,

תהיה לי העלה במשכורת.

אז תלוי למי המצלמה.

לטובים זה על הכיפל, ללא טובים זהו.

נגמר החופש, חוזרים לעבוד.

זאת אומרת, כל דבר כזה צריך בחינה.

מה זה מידה כנגד מידה של הקדוש ברוך הוא? שימו לב.

אומר המדרש,

ברב בישר, ברב בישרוהו.

משה רבנו אמר להם, לבני לוי,

רב לכם, בני לוי.

מה זה רב לכם?

אל תבקשו מעלה יותר מכפי שיש לכם כעת.

מספיק, די. יש לכם שררה,

אתם משבט לוי, אתם נושאי ארון הברית, חשובים ביותר. די.

רב לכם.

הוא אמר להם, רב לכם.

מה ענה לו הקדוש ברוך הוא? משה רבנו מתחנן 515 תפילות.

בהתחנן אל השם בעת הילאמור.

מה הוא רוצה מהשם?

להיכנס לארץ ישראל.

מתחנן, בפרשה שלמה קוראים לה ואתחנן,

מתחנן להיכנס לישראל. למה אתה רוצה להיכנס לישראל?

יש מצוות התלויות בארץ ישראל ולא ניתן לקיימן בשום מקום בעולם.

אני רוצה לזכות לקיים את המצוות האלה בארץ ישראל.

כמו שמיטה, מעשרות, תרומות.

מה ענה לו הקדוש ברוך הוא?

רב לך!

אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

כמו שאמרת לקורח, רב לכם, בני לוי, מלדרוש מעלה נוספת.

גם אני אומר לך עכשיו,

רב לך.

אתה לא צריך את המעלה הזאת הנוספת.

מספיק בכל המצוות שעשית עד עכשיו.

זה נקרא מידה כנגד מידה.

מתי זה מידה כנגד מידה?

כששני המקרים שווים.

אם הם לא שווים,

אז זה לא מידה כנגד, וזה לא פייר, זה משהו לא מדויק.

זאת אומרת,

ברור לנו שמשה רבנו ביקש מעלה של ארץ ישראל ולכן התחנן.

זה מגלה לנו שברור לנו שקורח התכוון למעלה באמת.

אז בהתחלה באמת הוא ביקש מעלה,

והמחלוקת שלו שהוא חלק על משה רבנו הייתה בשביל מעלה של כהונה.

אבל הוא שכח רק דבר אחד, במחלוקת

כמו בית שמאי ובית הלל, או בית הלל ובית שמאי, כשנחלקו,

נחלקו על דבר הלכה שעמדה לפניהם,

אבל הם לא היו צד במחלוקת,

אני נגדך ואתה נגדי, כנגד נושא שלישי שמוטל לפנינו.

בעוד שבמקרה של קורח הוא היה צד שחולק על משה ועל אהרון.

וממילא כשאתה צד,

אי אפשר שהלב שלך יהיה נקי מכל חשבון אישי.

אין דבר כזה.

כי אין אדם רואה את נגעי נפשו,

ואין אדם רואה חובה לעצמו,

וכל אדם צדיק בעיניו.

ממילא כשאתה הולך ואתה מתמודד ממול,

אתה רואה מנקודת מבט של הלב שלך.

לכן כתוב, וייקח קורח,

אומר המדרש,

נתן לו ליבו, לקח אותו, הלב שלו לקח אותו. אז תראו כמה אנחנו מסורים ביד הלב.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

מהי הבחנה מי צדיק מי רשע? אומרים חכמים זיכרונם לברכה, צדיקים

ליבם ברשותם, רשעים

ברשות ליבם.

את הרשע לוקח הלב שלו.

כל מה שהוא תאב,

כל מה שהוא חומד,

כל מה שהוא רוצה,

הלב שלו מריץ אותו. שעות נוספות.

הוא רץ, רץ, רץ, רץ. מי מריץ אותך, אדוני?

הלב.

יש שני סרסורים לחטא,

סרסור זה מתווך,

עיניים ולב.

עין רואה

ולב חומד, אוכלי מעשה, גומרים.

זאת אומרת, אדם הנמשך אחר ליבו,

השקפתו היא לא השקפת אמת,

היא השקפה חומרית-טאוותנית.

בעוד שהצדיקים ליבם ברשותם,

הלב שלהם אומר, ככה תעשה?

לא.

ככה תעשה? לא.

למה?

הם שולטים בלב. מה הכוח שלהם לשלוט בלב יותר מאדם אחר?

פשוט מאוד.

הם נכנעים לתורה. כיוון שהשם ברא אותנו ברמח איברים,

ושסה גידים,

וכנגדם,

בדיוק הפוך,

הקדוש-ברוך-הוא ברא את התורה ברמח מצוות עשה,

ושסה מצוות לא תעשה, שזה ביחד תרייג,

ככה הקדוש-ברוך-הוא ברא את גוף האדם בדיוק באותה מתכונת.

רמח איברים, ושסה גידים, תרייג.

זאת אומרת,

השם אומר כנגד כל עבר מצווה, מצוות עשה, מה לעשות?

נגיד,

להתעטף בציצית, לברך בברכת המזון, לקרוא קריאת שמע,

תפילה, כל מה שהוא אומר.

ויש מצוות לא תעשה,

שהן כנגד הגידים.

כל זה במנגנון הזה שנברא כאן.

אם אני שומר על כל מה שכתוב בתורה,

ממילא אני שומר על כל המערכת שלי.

ודבר שני, אני לא מסור ביד ליבי. למה? אפילו אם הלב יגיד משהו, והתורה אומרת לי לא, אם אני מציית לתורה, אם אני לא שומע על הלב,

אז הלב יכול לצעוק מהבוקר עד הערב, לא יעזור לו.

לא שומע.

אבל מי שהוא מופקר מן התורה,

אין לו תורה.

אין לו כלום.

הוא זה הוא. מה שאני חושב זה נכון, וזהו.

מה יעצור אותו?

מה יבלום אותו?

מתי הוא ידע מה נכון ומה לא?

מתי הוא ידע שהוא נגרר?

זה ההבדל

בין צדיק ורשע על פי התורה.

זאת אומרת, אנחנו יכולים לשנות

את אורחותינו לטובה,

אבל זה רק בתנאי אחד.

אם אנחנו נציית

לחוקי התורה, נזכה.

אם לא,

אז בסדר, יש הסכמה כללית, חברתית, אוניברסלית וכו' וכו'.

אבל אתם יודעים איך זה מתהפך ברגע שדורכים למישהו על הרגל.

עד שדורכו לו על הרגל הוא נימוסי,

והכול אומר, כן, בבקשה, עד שדורכים לו על הרגל.

וואי, וואי, וואי.

הוא רודף אחרי הבן אדם.

הוא לא רק אומר את מה שיש להגיד, הוא לא רק מפליק לו סתירה,

הוא גם רודף, ואם הוא יענה לו,

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, איפה זה ייגמר.

רגע, איפה כל הנימוס, ואיפה כל דרך ארץ, ואיפה הכול?

נגמר.

למה? כי זה חיצוני.

אין מה שמחייב אותך באמת כשאתה עובר עבירה.

התורה אומרת, לא תקום ולא תיטור את בני עמך. התורה מצווה אותך ציווי, אתה לא עושה טובה.

זה לא עניין של חינוך ודרך ארץ.

זה מצווה חיובית שאתה חייב לקיים.

אם לא, אתה עובר עבירה.

מה זה לא תיקום?

בא אליי בן אדם ואומר לי, תן לי פטיש.

אני אומר לו, אין לי.

למחר אני צריך פטיש, אני בא אליו, תן לי פטיש. הוא אומר, אין לי. אתה אמרת, אין לך? גם לי אין.

זה נקרא נקמה.

מה זה נתירה?

אתה בא אליי ומבקש פטיש.

אני אומר לך, אין לי.

אני בא אליך מחר ומבקש פטיש.

אתה אומר, אני נותן לך למרות שלא נתת לי. מה הפירוש?

אני נוטר לך, שומר לך את מה שהיה, אל תחשוב ששכחתי.

אני לא כמוך,

אבל אני נוטר.

התורה אומרת לא,

גם לא נוטר.

איזה כוח צריך בשביל זה, וואי וואי וואי וואי.

בשביל זה קוראים להם צדיקים,

מי שיכול,

זה צדיק, מה זה, בן אדם.

צריך לחנך אותו, צריך לחנך אותו. לא, לא תקבל מותק.

לא, לא, לא. איזה תענוג.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

תעוף מפה.

תעוף.

איזה כיף.

איך אנשים אוהבים לעשות את זה.

אבל התורה אומרת לא.

לא תקום ולא תיטור, ועוד יותר.

ואהבת לרעך כמוך, וואי וואי.

יש לך PMV, שגם לא יהיה.

איזה כיף.

אתה רואה שהוא קנה, אתה צריך לשמוח כמו שאתה שמח שקנית.

לא להגיד, היי, מאיפה?

מה זה, גנב, אה?

מה זה מאיפה?

מאיפה אתה?

מה זה מאיפה? רק אני מאיפה?

ואהבת לרעך כמוך. כמו שאתה שמח בשלך,

תשמח בשל חברך.

פששש, איזה כיף. אם היינו חיים ככה,

אין נקימה,

אין נתירה,

רק אהבה.

ועוד דבר,

בצדק תשפוט עמיתיך.

אם אתה רואה את רעך,

שחלילה הוא עשה מעשה שיכול להתפרש לשני צדדים,

יכול להיות שזה היה דבר אסור,

יכול להיות שזה דבר מותר.

התורה מחייבת אותנו לשפוט אותו בצדק, לצדק אותו ולומר שלא,

מה פתאום, הוא לא עושה דברים כאלה.

לא יכול להיות, הוא בסדר, זה לא.

איך אנחנו רואים את הדברים?

ראית?

שמת לב?

וואי, וואי, וואי.

חלק, אני אומר לך, זה הולך לו קלף

כל הזמן. איך הוא עושה את זה? איך הוא עושה את זה?

והתורה אומרת לא ככה.

בצדק תשפוט עמיתיך.

רק מי שהוא רשע, מפורסם,

שלא מתבייש במעשיו, ועושה בפרהסיה, וכולם יודעים שהוא כזה,

אסור ללמד עליו צדק.

בדיוק הפוך.

אבל אדם שלנו, לא יודעים.

לדוגמה, אם אנחנו רואים אחד שנוסע בשבת,

ומדליק פול ווליום

את הטייפ,

ונוסע בשבת, וגם מהבהב הרבה,

ומדליק וינקר,

ומעשן סיגריה,

ומה אנחנו נגיד, צדיק, אה?

בטח הוא לוקח יולדת.

בטח. הוא משמח אותה בדרך,

כמו עושה לה עשן שלא תרגיש כאמין.

זה צריך להיות שוטה בשביל ללמד זכות כזאת.

אבל אם אנחנו רואים אדם שהוא נראה דתי,

הוא נראה גם מבוהל בשעה שהוא נוסע,

אז אומרים, יש לו או חולה או יולדת.

למה? זה ספק, נכון? אבל אנחנו לא נגיד שהבן אדם הזה נוסע עכשיו דיסקוטק למועדון התכלת.

לא יכול להיות דבר כזה.

אז לכן צריך, בצדק, לשפוט עמיתיך.

או, עם תורה כזאת, איזה כיף לחיות.

אבל כמה אנשים מוכנים לקיים דברים כאלה?

אנשים מוכנים לקחת מהתורה מה שמתאים להם.

ומה שלא מתאים להם, אומרים, תשמע, לא הכול אני יכול לעשות.

לא הכול אני יכול לעשות.

אני חושב שזה דווקא תירוץ טוב. צריך להסביר את זה לשוטרים, הם לא מבינים את זה.

צריך להגיד להם, לא את כל התמרורים אנחנו יכולים לשמוע.

תשמע, אתה לא התכוונת ברצינות שאנחנו מקיים את הכול. תראה, הרוב אני עושה.

לא תמיד,

לא תמיד.

אבל הרוב, בדרך כלל, לא תתפוס אותי הרבה פעמים.

לא, זה לא בגללך, זה בגלל שאין מספיק שוטרים בהתנתקות.

אז אתה יכול לנסוע חופשי, אין בעיה.

אבל מכל מקום,

אנחנו בסך הכול,

כל פעם מגישים לעצמנו איזה מין טענות כאלה שהחיים על פיהן, וזה כיף, כיף להיות ככה. לוקחים את החיים חפיף דליל, רק בסוף החיים לוקחים אותנו גם.

זה הבעיה.

מכל מקום, צדיקים ליבם ברשותם.

רשעים ברשות ליבם.

זה המבחן.

כל אחד יבדוק את עצמו עכשיו.

האם הוא שולט על הלב שלו?

הלב אומר משהו והוא יכול להתווכח אתו ולהכניע אותו?

או שבסוף הוא מתרצה ומתפייס?

בעוד שיש כאלה שבכלל אין להם את המחשבה הזאת, מה שהלב אומר. דקה לפני הם כבר עושים.

למה לחכות?

הוא כבר הבין מראש לאן הרב זורם, והוא זורם אחריו.

אבל מה לעשות יהודים יקרים?

בן-אדם ככה הוא חי,

והוא לא יודע שיש חשבון.

ועל החשבון הזה צריך בסוף לבוא חשבון.

בסוף באים חשבון.

אז בואו אני אגלה לכם סוד גדול מן התורה הקדושה,

ותראו את עומק התורה, למי שלא הבין עד היום.

ומי שחשב שהתורה הזאת זה מעשה סיפורים כאלה ודברים יפים,

כמו שלמדנו בתל-נורדוי בתל-אביב,

התברר לו מהר שזה לא כך.

כורח, למי שלא יודע, הוא היה אחד משלושת הגלגולים של קין.

שמעתם פעם על גלגולים?

לא סלטות בגינה.

מדובר על גלגול נשמות, שנשמה בא לעולם וחוזרת עוד פעם ועוד פעם,

שלוש-ארבע פעמים בבני-אדם, ולאחר מכן

בדומם או בצומח או בחי.

אז תחילת הסיפור מתחיל כך.

בתחילת העולם,

הקדוש-ברוך-הוא ברא את הדם,

ואחר כך הביא לו את חווה,

ואחר כך הם הביאו את קין להבל,

וקין והבל

יצאו לשדה,

הם היו הכי עשירים בעולם.

היה להם חצי עולם בירושה,

והם התווכחו על זה.

כן,

איזה חצי של מי?

מכל מקום, כשהם יצאו החוצה.

אז למי שלא יודע, קין הקריב קורבן לשם,

הם היו נביאים, שתבינו.

הרי עם האדם הראשון הקדוש-ברוך-הוא דיבר, גם עם קין הוא דיבר.

הקדוש-ברוך-הוא, הם היו נביאים,

והוא הקריב קורבן לשם.

הבל למד מאחיו קין שקדימו

להקריב גם קורבן,

רק היה הבדל בין הקורבנות.

קין הביא מפרי האדמה,

הביא מהפסולת שבאדמה, הביא פשתן,

פשתן.

משהו, אתם יודעים מה זה פשתן?

האינסטלטורים משתמשים עם זה בשביל הצנרת.

זה מה שהוא הביא.

והבל הביא מבכורות צונו ומחלביהן המשובח.

והקדוש-ברוך-הוא שעה לקורבנו של הבל ושל קין לא.

ואז נתקנה

קין בהבל,

סחב אותו לשדה,

ואני אקריא לכם את הנוסח שהיה ביניהם,

הביא אותו רבי יהונתן בן עוזיאל.

אמר קין להבל אחיו,

בוא ונצא לחוץ.

אתם מכירים את זה, בוא ונצא לחוץ?

בוא החוצה, בוא החוצה.

מכירים את זה?

זה לא מעכשיו, זה מקין.

בוא ונצא לחוץ.

וכשיצאו שניהם לחוץ,

ענה קין ואמר להבל,

מסתכל אני שהעולם נברא ברחמים,

אך אינו משתלם בפרי המעשים הטובים.

לא משלמים לכל אחד לפי המעשים הטובים שלו.

ויש משוא פנים בדין,

הדין לא הולך כל כך פייר.

משום מה התקבל קורבנך וקורבני לא התקבל ברצון,

ענה הבל ואמר לקין.

ברחמים נברא העולם,

והוא משתלם בפרי המעשים הטובים, ואין משוא פנים בדין.

ומשום שהיו פירות מעשי טובים משלך וקודמים לשלך,

התקבל קורבני ברצון, תלוי מה מקריבים.

ענה קין ואמר להבל,

לית דין

ולית דיין

ולית עולם אוחרן.

אין דין ואין דיין ואין עולם הבא, תשכח מזה.

ואין נתינת שכר טוב לצדיקים

ואין פריעה מן הרשעים.

לא נפרעים מן הרשעים.

אין גן-עדן ואין גהינום.

שמעת?

אומר קין להבל.

מה עונה לו?

ענה הבל ואמר לקין.

יש דין

ויש דיין ויש עולם הבא,

ויש נתינת שכר טוב לצדיקים,

ויש פריעת עונש מן הרשעים.

על רקע זה,

הדברים האלה שהיו ניצים,

על פני השדה,

קם קין על הבל אחים בשיקע אבן במצחו בהרגות.

הרצח הראשון בעולם.

אך הרג את אחיו.

קין רצח את אבן.

לא היה עיתונאי מפרסם,

רק התורה.

היו להם אחיות תאומות.

היו להם אחיות תאומות, וזה היה הרקע לוויכוח.

מה היה הרקע לוויכוח?

הייתה מחלוקת

בין שניהם.

כשהם הקריבו את הקורבן,

אז היה ויכוח.

מה היה הוויכוח?

הוויכוח היה האם הבכורה קובעת

או האיכות קובעת.

להבל נולדו שתי תאומות אתו,

לקין נולדה תאומה אחת,

ואתם הם המשיכו את העולם, למי שלא ידעו.

מכל מקום,

אז זה ודאי לא היה איסור, זה היה קיום העולם.

מכל מקום,

קין,

שהיה האח הגדול,

אמר לה אחי, בכור מקבל פי שתיים.

וכיוון שבכור מקבל פי שתיים, תעביר בבקשה אחות אחת אליי,

שהיא שייכת אליי.

אמר לו, אבל לא,

אתה אומר שבכורה קובעת, אני אומר שאיכות קובעת. מאיפה ראיה? מה? קורבן.

אתה היית בכור,

ואני לא.

ואת של מי קיבל הקדוש ברוך הוא? את שלי.

משמע שהאיכות קובעת?

מה עושים לפני ה'?

ולא מי יש לו ייחוס ובכורה.

מחלוקת. על רקע זה היה רצח.

מה כתוב בתורה?

ויאמר השם אל קין,

אהב אל אחיך, ויאמר, לא ידע אותי,

השומר אחי אנוכי,

ויאמר, מה עשית?

כל דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.

לא כל דם אחיך, אלא דמי שלו, דם זרעו ודם זרעיותיו שהיו צריכים לצאת ממנו.

הוא נידון לא רק על דמו של זה, אלא כל התולדות שהיו צריכים לצאת ממנו.

אז מה כתוב?

קול דמי אחיך צועקים אליי, מאיפה?

מן האדמה.

טוב,

אז עכשיו הוא היה רשע. נכון, קין?

נו, הקדוש ברוך הוא יוותר עליו?

הקדוש ברוך הוא לא מוותר על אף אחד.

הקדוש ברוך הוא נותן אפשרות תיקון לקין.

וקין מתגלגל בשלושה.

ועל זה כתוב, שבעתיים יוקם קין. מה זה יוקם?

יוקם זה יתרו,

כורח,

מצרי.

יוקם, תהיה לו תקומה,

על ידי יתרו.

הוא יתגלגל ביתרו,

הוא יתגלגל בכורח,

והוא יתגלגל במצרי.

איזה מצרי?

שהיכה אותו משה רבנו במצרים.

טוב,

משה רבנו יוצא לאחיו, רואה בסבלותם,

נושא איתם בעול, עוזר להם,

ויום אחד הוא רואה,

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

מה זה איש מצרי מאחיו?

מצרי זה אחיו?

אחיו.

מאחיו רומזת התורה שהמצרי זה אחיו.

הוא מכה אותו.

למה הוא מכה את המצרי?

למה הוא מכה את המצרי?

כי המצרי הכה איש עברי.

למה מצרי מכה איש עברי? לא יפה. למה הוא מכה?

או, הייתה שם אישה אחת מפורסמת שפרסם אותה. כתוב, קראו לה שלומית בת דברי.

שלומית בת דברי.

למה קראו לה שלומית בת דברי?

בתימנית קוראים לזה פטפטונית.

פטפטנית.

למה קראו לה שלומית?

כל דבר הייתה אומרת, שלום, מה שלומך? מה שלומך? היי, ביי, צ'אום,

סלאם עליכום, כל השפות מדברת. שלום, שלום, שלום. בדברי, מדברת, מדברת, מדברת, מדברת, כל הזמן מדברת.

המצרי ראה אותה ככה, היא אומרת, שמע,

יש פה על מה לדבר.

קיצורו של דבר,

יום אחד, כשהבעל שלה מעונה ומשועבד תחת מסע עול מצרים,

הוא נכנס לבית ויוצא.

מגיע עברי הביתה ומגלה מה היה.

אז הוא רואה את המצרי למחרת, אומר לו, הא?

הא?

המצרי אומר לו, הא? אתה עוד מדבר?

טאח, התחיל להרביץ לו.

התחיל להרביץ לו, משה רבנו ראה את זה,

היכה אותו בשם המפורש והרג אותו וטמן אותו בחול.

למה מת המצרי?

בגלל אשת איש.

הוא נכנס אל אשת איש.

מי זאת?

מי זאת? שלומית בדברי.

שוב פעם נכשל קין שהתגלגל במצרי באשת איש.

כמו שהוא רצה לקחת להבל את אחותו התאומה,

שוב פעם על עניין אישה הוא נכשל.

ואז הבל אחי ועכשיו מתקן אותו, הבל זה משה.

משה גלגול הבל.

משה מכה אותו בשם המפורש, ומה עושה לו?

טומן אותו בחול.

איפה טומן קין את הבל?

בחול.

איפה הוא נכנס עכשיו?

בחול.

ועל-ידי השם הזה המפורש,

רוח הלכה

אל יתרו במדיין.

בגלל שהתיקון היה על-ידי שם המפורש והנשמה הזאת הפכה להיות קדושה,

נכנסה במי?

ביתרו.

יתרו פתאום עוזב את העבודה הזרה, אפילו שהוא עובד עבודה זרה, מחליט לחזור בתשובה.

מאיפה בא לו?

מכוח הקדושה שנכנסה בו.

בינתיים, מה קורה?

בעקבות המקרה הזה נצרך משה,

שהוא גלגול הבל,

לברוח ממצרים, כי פרעה מבקש להורגו על הריגתו של המצרי,

והוא בורח

דרך המדבר, לאן הוא מגיע? למדיין.

מגיע למדיין, מה קורה?

מגיע לבאר.

מי נמצא עוד שם? בנותיו של יתרו.

הרועים מצערים אותם,

ולא נותנים להם לדלות מים. מדוע?

כיוון שאבא שלהם היה הכהן הגדול,

שפרש מהעבודה הזרה עכשיו. הוא לימד אותם, הם היו מאמינים, הם החסידים, הם קנו את כל הפסלים בגללם.

בסוף הוא אומר, זה לא שווה.

אז הם היו מצרים ומצערים את בנותיו. מה עשה משה? בא והצילן מיד הרועים, דלה להם מים,

והם רצו בשמחה הביתה, ואמרו לאבא שלהם, ליתרו,

איש מצרי הצילנו מיד הרועים.

איש מצרי?

איש עברי זה. איזה מצרי?

אומר המדרש, הן צודקות, איש מצרי הציל אותם.

אלמלא מת המצרי, היה מגיע לפה משה רבנו?

לא.

מי גרם שהוא יציל אותם? המצרי שמת. אז מי יציל אותם? המצרי.

איש מצרי הצילנו מיד הרועים.

אז הוא אומר, רגע, מה, השארתם אותו קו בחוץ?

קראנה לו ויאכל לחם.

נכנס לבפנים,

מאכיל אותו לחם, יושב אצלו,

לאט-לאט נשאר במקום.

מה הוא נותן לו?

את בתו.

איך קוראים לה?

ציפורה.

מי זו ציפורה?

אחותו התאומה.

הוא מחזיר לו אותה.

מחזיר לו אותה.

אף לבפנה, אה?

מה אמר?

מה אמר קין? אתם זוכרים?

לית דין ולית דיין

ולית עולם אוחרן.

מה קרה עכשיו?

קודם כל, הוא אומר לו כך, שימו לב מדהים.

אומר לו, אחרי שהוא התחתן עם ציפורה,

אני חותנך יתרו.

תודה רבה שאתה אומר לי את זה.

אני לא יודע.

עכשיו התחתנו, אז אתה החותם שלי. למה אתה צריך להגיד לי?

אני חותנך יתרו.

מה ראשי תיבות? נראה מה אתם יודעים.

אני חותנך יתרו.

אחי!

אתה אחי!

אני, נכון, קוראים לי יתרו, אבל תדע,

אני חותנך יתרו, אחיך!

אני הגלגול של קין, אתה הבל.

הנה, קח את ציפורה,

אני מחזיר לך.

הוא אמר, לית דיין.

אין דיין.

בסוף, מה הוא אמר?

כשהוא שמע על מלחמת עמלק ועל קריעת ים סוף, מה אמר יתרו?

עתה ידעתי כי גדול השם

מכל האלוקים.

מה הוא אמר?

הוא מודה שיש אלוקים.

עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוקים.

מה הוא אמר?

עתה ידעתי.

קודם, כשהייתי קין,

לא ידעתי.

עתה ידעתי.

עכשיו תיקנתי את הדבר הזה שאמרתי,

לית דיין.

ועוד דבר, בהתחלה הוא אמר, לית דין. אין דין. הקב' ברוך הוא לא עושה דין.

ומה הוא אמר כאן? כי בדבר אשר זדו עליהם,

הוא ראה את המצרים טובעים בים,

אמר, וואי, וואי, וואי, מידה כנגד מידה הקב' ברוך הוא עשה להם.

הם לקחו את הילדים של ישראל וטבעו אותם בתוך היאור,

והקב' ברוך הוא לקח את כל המצרים וטבע אותם בים סוף.

אז בדבר אשר הם זדו,

עשו במזיד, בדיוק באותו מטבע הוא שילם להם.

מה רואים?

שיש דין,

יש מי שמשלם ויש מי שפורע מנרשיים.

אז לכן רואים שהוא אמר את זה, ועוד יותר הוא אמר.

הוא אמר בעצמו, למשל רבנו, את העצה שעל שמה יש פרשה שלמה בתורה,

פרשת דיינים.

הוא אמר לו, ואתה תחזה מכל העם

אנשי חין יראה אלוקים אנשי אמת.

דיינים.

ואיך נקראת הפרשה בתורה?

פרשת יתרו.

אין פרשה על שם משה רבנו, אבל יש פרשה על שם יתרו.

פרשת יתרו.

אז מה בסוף הוא אמר? לא רק שיש דין ויש דיין, גם צריך דיינים להעמיד.

ומה עם זה שהוא אמר, לית עולם אחרן, אין עולם הבא.

פה הגענו לקורח.

בא קורח, כמו שהתחלנו את הסיפור, ומה אמר?

אמר, בואנה, אם אנחנו הולכים אחרי הבכורה,

אז נכון, אתה היית צריך להיות,

אהרן אחיך אחרי,

אבל אם אתה הולך לאליצפן, שהוא הקטן,

אז שוב פעם תחזור לפי הבכורה.

מה הפירוש? אני קודם לו.

חזר לטיעון הראשון כשהוא היה קין, עוד פעם בכורה. מה אמר לו משה? לא.

אני לא בחרתי את אליצפן. השם אמר לי שאליצפן יהיה נשיא, ואף-על-פי שהוא לא גדול,

הוא מהקטנים.

אבל כיוון שהוא נבחר, זה בגלל האיכות.

והוא נבחר בגלל האיכות. עוד פעם הייתה מחלוקת, קורח,

שזה קין,

עם משה,

שזה הבל,

על מה? על בכורה ואיכות.

והפעם זה נגמר.

פה הגיע קורח לתיקון האחרון שלו.

ובולעת אותו האדמה עם כל בני ביתו פנימה.

מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.

מי צועק עכשיו משאול תחתית למטה ואומר כך?

משה אמת,

ותורתו אמת,

והן בדיין שקרנים.

הוא אומר את זה. אז יש עולם הבא או אין עולם הבא?

יש פריעה מן הרשעים או אין פריעה מן הרשעים?

קורח ירד הוא וכל זרעו למטה, למעט בניו שחזרו בתשובה וניצלו.

רואים שנסגר המעגל,

וקורח, שהוא קין,

סיים את התיקון שלו. מה יהיה בסופו? האם הוא יעלה שם מהגיהנום או לא יעלה?

אומר הארי הקדוש,

אני אומר לכם הכול בקצרה,

אבל אם תלמדו את זה על פי הסוד,

וואי וואי וואי, איזה דברים יש שם.

אומר צדיק, קטמר יפרח,

סופה תיבות, קורח.

קורח בסוף יעלה, צדיק,

אות אחרונה, קטמר, רש.

יפרח, חטא, קורח.

קורח בסוף יעלה.

צדיק,

קטמר יפרח.

מתוך הגיהנום הוא יחזור ויצא, כי הוא היה צדיק גם בהתחלה.

הוא רק הלך אחרי הלב ונפל,

והנפילה הזאת גררה אותו לתהום,

אבל יש לו אחרית והוא יקום מתחיית המתים.

עכשיו תגידו לי, יהודים יקרים, אנחנו צריכים מסלול כזה?

אנחנו צריכים לעבור ככה, ובגלל שהלב שלנו ימשוך אותנו לאן שהוא רוצה, בסוף צריך לעבור גלגולים ולתקן את הכול?

יותר קל, בואו נשתלט עליו.

הוא לא רחוק, הוא פה קרוב.

נושאים עליו את היד חזק,

ולא ניתן לו להדריך אותנו לעשות מה שהוא רוצה.

נציית למה שהתורה אומרת, נתגבר עליו.

יהיה קשה אולי בהתחלה, מתרגלים, לאט-לאט מתאמנים, גם דיאטה זה קשה,

אבל מי שרוצה עושה.

ואז, בעזרת השם, נוכל להיות כאלה שנהיה צדיקים,

נצא מפה שלמים,

בריאים, מאושרים, נלך לגן-עדן,

אחר כך יהיה לנו גם ימות משיח,

יהיה חטא מתים, נקום,

אחרי זה יהיה עולם הבא, חמש עולמות. איזה פנאן, איזה פנאן.

למה לאבד את הכול בשביל כמה גלידות?

בשביל כמה דברים.

למה?

כמה דברים, כמה תאוות, שזה שטות ואבס, זה עניין רגעי, כלום, קשקוש, זה עובר, צ'יק צ'אק. ולא לעולם חוסן. בן אדם יכול להרגיש שהוא חזק ובריא וחסון והכול,

פתאום אומרים לו, חביבי, חבל על הזמן,

נשאר לך שבוע ימים לחיות.

וואי, וואי, וואי. מה הוא יספיק עכשיו? אפילו אם הוא רוצה, מה יספיק?

לצערי הרב,

ראיתי הרבה מקרים כאלה של אנשים שהגיעו אלי סופניים במצבים קשים ביותר,

שכולם הרימו ידיים,

הרופאים,

אין מה לעשות.

מה עושים? נו, מה אומרים להם?

מה אומרים להם?

יהיה בסדר.

איך הישראלים אומרים? יהיה בסדר, מה אתה דואג?

מיטה קלה שיהיה לך.

תנוח על משכבך,

נגיד לך משברך,

תן 100 שקל, נגיד עליך גם קדיש.

אתה רוצה מצבה יפה? בואו נלך לבחור. יש עוד זמן, שבוע ימים זה מספיק זמן.

אתה רוצה זר פרחים? מה אתה אוהב? איזה ריאה?

מה נגיד לו?

מה נגיד לבן-אדם שמגיע אלינו במצב כזה? יש מה להגיד לו?

מה אומרים? נחזור בתשובה, אז הוא יגיד לי, אם אני אחזור בתשובה, אז מה, אני אמוד בעל תשובה?

יהיה לך גן-עדן?

יפה.

אבל האם תשובה יכולה גם להציל ממוות? איך אתם יודעים?

אני אראה לכם דוגמה.

אני אראה לכם את נסים התותח.

וואי.

מר ישראל,

הגיע אלי שבוע לפני שהוא מת.

ומה קרה?

למי שיש שאלות, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. רציתי לדעת איפה רשום שאסור ללבוש בגד בצבע אדום.

לא רשום,

אבל בעלקות צניעות שמטרתם להצניע ולא להבליט,

פשוט וברור שכל דבר שהוא בולט

הוא דבר שאסור.

וזה לא רק צבע אדום,

זה כל צבע שהוא במיוחד בולט,

או בגד שהוא בולט ומבליט,

או שהוא שקוף.

כל דבר שהוא מונע את הצניעות הוא שאסור.

וחכמים אמרו בדיוק מה הדברים שהם לא צנועים, ומה הם הצנועים?

בשם המלכות.

כן.

תדברי למיקרופון שאני... לפני זה יש לי, אם יש לי שתי דקות, רק קצת רקע.

אם הציבור מסכים, אני פה.

מסכים.

מסכים. טוב, אז אני באה ממשפחה דתית ובעלי לא.

באיזשהו שלב אני עזבתי והתגייסתי לצבא ושם הכרתי את בעלי. נולדו לנו ארבעה ילדים.

עכשיו יש לי בעל שהוא באמת בן אדם שהמון חסד עושה,

עשה המון המון חסדים.

לפני שלוש שנים הוא קיבל דום לב,

איבד את העקרה, והוא היה תשעה חודשים צמח.

אחרי תשעה חודשים שאף אחד לא נתן שום סיכוי לכלום,

הוא התחיל פתאום לדבר.

אחרי עוד חצי שנה הוא התחיל לאכול.

כשהרופאים הסתכלו ואמרו לי, תמשיכי להתפלל,

אנחנו לא מבינים מה קורה פה.

כרגע הוא נמצא במקום סיעודי,

אני חזרתי בתשובה שלמה.

עכשיו, המשפחה שלו הם אנשים חילונים,

והם אומרים לי כל הזמן,

זה האלוהים שלך, תראי מה הוא עשה לי את זה. כולם, יש קונסנזוס עליו. הוא איש יקר מאוד, איש שהלכו הרבה אחריו תמיד.

הוא איש שעשה המון מתן בסתר דברים, אפילו שלא ידענו שהוא עשה.

והוא איש, בעל ואבא למופת, למופת. אנחנו ביחד 27 שנים.

עכשיו, אני אומרת,

אני איש שלוש שנים, אני לא עוזבת את האיש הזה.

אני לידו כל הזמן, יש לנו ארבעה ילדים.

ברעות הוא נמצא?

לא,

הוא נמצא בקריית שלום.

ועכשיו, אני מרגישה, למה אני פה בעצם? כי אני כבר ראיתי אותך כמה פעמים.

כי אני מרגישה שהכוחות, שאין לי כבר כוחות כמו שהיו לי.

לא באמונה, באמונה תמיד,

אבל לסחוב את הכול ולהמשיך להגיד לכולם, אני אומרת להורים שלו כל הזמן, אתם תראו שהאמונה והכוח והחזרה בתשובה, זה יעזור,

הוא יחזור.

עכשיו, באמת הייתי אצל הגדולים ביותר, אצל קנייבסקי,

אצל הרב כדורי, אצל הרב אלעזר,

וכולם אמרו שיהיה בסדר.

מה שקורה זה שאני, אני פה, כי הכוחות שלי,

אני מרגישה שאין לי כבר, מידלדלים.

אין לי כבר כוח, פיזית, גם פיזית.

ואני אומרת,

שאני לא אתן לאלה שלא מאמינים לנצח, שבורא עולם יראה לכולם, גם לרופאים שסביבו,

שהאמונה שלי, שאני לא אפול,

ואני אפיל את המשפחה שלי אחריי.

אז מה שאני מבקשת זה קודם כול גם,

אני אומרת, אם בורא עולם יעשה חסד, אם יצחק,

הוא יחזור לעצמו,

אז הרבה יחזרו אחריו,

כי הוא,

כי החברים אומרים, והמשפחה,

אם לייציק קרא ככה, מה אנחנו? אז נעשה מה שזה, ונלך, וזה, ושיהיה מה שיהיה.

ואם יקרה נס לבחור כזה,

שהוא באמת,

באמת, באמת, אנחנו ביחד כמעט 30 שנה,

ואני הייתי מלכה

כל שנים,

ויודעים את זה, וגם הילדים, כאילו, הילדים איתו ביחד, כאילו, אנחנו לא עוזבים אותו בכלל, וההורים שלו, יש לציין,

הם חילונים,

אבל הם,

הם הורים?

הם כל בוקר אתו, כל בוקר הם אתו,

אני אחר-הצהריים,

והילדים מתחלפים בשבת-קהל. מה מצבו?

כרגע הוא לא זוכר אדם, כל יום אני באה אליו וכל יום הוא שואל אותי,

מי את?

הזיכרון,

כל הסיפור זה הזיכרון שלו, הוא לא קם על הרגליים בגלל זה,

הוא לא אוכל לבד,

אבל הוא מדבר בהיגיון, הוא יודע דברים שאני לא מאמינה שהוא יודע,

אבל הוא לא, מבני אדם, הוא לא יודע מיהו בכלל.

מיהו, מיהו היה, הוא לא זוכר את החיים שלו.

כשהוא מדבר,

זה לא להאמין.

באמת, לפעמים הרופאה שלו מסתכלת ואומרת, אלוהים,

איזה מין דבר זה? זה לא מסתדר,

לא מסתדר להם

העניין הזה.

אז אני אומרת שבורא עולם,

זה לא רק בשביל, זה גם בשביל בורא עולם.

טוב, רק תגידי לי משהו.

כן. כשהוא מדבר, הוא מדבר דברים שאת יודעת שהוא ידע אותם קודם.

חלק קטן.

השאר מה?

למשל, היום אני מספרת לו שאני באה אליך ואני מתכוונת לדבר, אני מאוד ביישנית,

זה ישר פה נתנה לי המון כוח, אני מאוד מאוד מתביישת.

כן.

אני אומרת לך, זו הפעם השלישית שאני בהרצאה שלך ולא הצלחתי לדבר.

באתי, זו הפעם השלישית היום שאני באה,

בפעמים הקודמות לא הצלחתי לדבר.

והוא אומר לי, אחרי חצי שעה אני אומרת לו, אתה יודע, יצחק, אני הולכת היום לשמוע את הרב ולנסות לבקש בשבילך.

הוא אומר לי, איזה רב?

וחצי שעה לפני זה אני מספרת לו בדיוק מי אתה ומי, וכאילו, אתה עליך,

כבוד הרב.

אחרי חצי שעה אני צריכה לספר, אני אספר לנו עוד פעם את הכול מחדש.

את יודעת מה קורה לו?

יש לו מחסום דקיק,

קטן.

בן רגע הקדוש ברוך הוא מסיר אותו. אני יודעת, כשואלת השם כרף עין, אני בכלל לא אוהל לי. דקיק.

אבל יש זמן לכל.

מה זה זמן?

יש מלאכים נאמנים בכניסתן ונאמנים ביציאתן.

המחלה היא נאמנה, אומרים. זאת אומרת, היא מגיעה בזמן מסוים ויוצאת בזמן מסוים. מישהו האמין לך שהוא יקום אחרי תשעה חודשים?

אם הוא היה בהולנד, הוא היה מת מזמן.

אף אחד. אף אחד. בהולנד מעיפים כאלה

כמויות.

אבל פה עדיין אין את האפשרות. עומדים לחוקק עכשיו חוק

לטובת החולה הסופני,

ויחליטו שבן-אדם שאין לו סיכוי עוד חצי שנה לחיות,

אם הוא ירצה והוא יסבול קשה או משהו כזה,

או שהוא לא יהיה בהכרה ויחליטו שלטובתו זה ככה, אז גם כן יעיפו פה בני-אדם.

זה עומד לעבור עכשיו.

מכל מקום,

אחרי תשעה חודשים,

את אומרת, הוא קם.

היה לנו מקרה עם אישה,

גם כן מבני-ברק,

שהיא אם לילדים, והיא פתאום נפלה יום אחד,

והגיעה למצב של צמח, והצטמצמה והצטמקה, עד שהייתה ממש כמו עור ועצמות. גם הוא? כן.

בקיצור, אני התבקשתי להגיע לשם, לראות אותה, וזה היה אחרי

שעשינו ערב מיוחד שיהיה לרפואתה.

שם קיבלו קבלות וקיבלו ציציות וכיסויי ראש,

ולהוציא טלוויזיה מהבית, לעשות ככה ולעשות ככה ולעשות ככה וזה, משהו-משהו. ולא רק אני.

עשו עוד רבנים. בקיצור, עבדו על זה מאורך זמן.

כמו שאת אומרת, אחרי תשעה חודשים בדיוק,

היא התעוררה.

היא התעוררה, ולא היה זיכרון.

לא היה זיכרון.

תמיד בהתחלה אין זיכרון.

ואחר כך התחילה ככה להניע את הפה. ואחר כך לאט-לאט הבעל שלה, המסור, היה נותן לה,

מטפטף לה אוכל כבר בכוחות עצמה, ואחר כך התחילה לעמוד ולדדה.

ואחר כך זה.

היום היא בריאה ושלמה, מתפקדת בבית חדש.

אז זה עניין של משהו דקיק.

עכשיו, הדקיק זה לא אצלו,

זה אצל המשפחה.

המפתח בשבילו הוא לא במצב שהוא יכול לפתוח לעצמו.

הוא אומר, אתה יודע מה הוא אומר?

כן.

שהוא, כל פעם שאני קוראה לו ומכירה לו את התיקון,

אז הוא אומר לי,

אנחנו נלך הביתה ונשמור שבת ביחד.

כל הזמן הוא אומר את זה. כל הזמן הוא אומר את זה. אני אומרת לו, מה אנחנו מבקשים בזכות רבנו נחמן ובזכות התיקון? קודם הוא לא היה שומע.

הוא היה לי מאוד קשה.

הוא הסכים. אני אחרי עשר שנות נישואים התחלתי לחזור למקורות שלי וטהרת משפחה והכול,

אבל בקטע של השבת,

רק השבת הוא היה אומר לי, אני לא מסכים. תהיינו מחה וקידוש. הוא היה מסכים.

הסכים לכול, לא הלך נגדי.

רק הקטע שאני נסיעה בשבת, כמה זמן את אומרת? כמה זמן?

באלול יהיה שלוש שנים.

שלוש שנים שהוא במצב הזה? כן.

שלוש שנים.

בן כמה הוא?

זה קרה לו, הוא היה בן 47,

ובאלול הוא יהיה בן 50. 47. תראה, אנחנו עברנו בדרך חיסורים קשים, כי הבת התחתנה, אמרו לה, אסור לבטל, אז עמדנו בחופה בלעדיו,

ואחר כך יש לנו בן אחרי שלוש בנות, גם בר-מצווה בלעדיו.

אנחנו עברנו ימים מאוד מאוד גשים. טוב.

תראי, אפשר לקצר את התהליך.

צריכים לקבל קבלות

מבני הבית והמשפחה.

אני מבין שהצד השני לא מעוניין כל כך ליטול חלק בזה.

תראה, אימא שלו בת 70,

לפני ארבעה חודשים, אני לא יודעת איזה אסימון ירד לי בראש, אמרתי,

אסתר, את מוכנה, קוראים לי אימא שלו, אסתר, את מוכנה להדליק נרות שבת.

היא בת 70, ושלמתי כמה נרות מדליקים.

היא בולגרייה? זה באמת אין לב.

אבל אני לא מאשימה אף אחד, ולא מאשימה, באמת, בעיני הם אנשים טובים מאוד. טוב, כמה ילדים יש לך?

יש לנו ארבעה ילדים שומרים. באיזה גיל?

שתי הבנות הגדולות נשואות,

שהבת שלי השנייה עומדת ללדת כל רגע.

שיהיה מזל טוב. אמן. החתנים הם דתיים, חילונים? החתנים הם חילונים, אבל הבנות שלי לקחו על עצמן טהרן משפחה.

אני אגיד לך,

אני בעשר,

12 שנים ראשונות של הנישואים, אני הלכתי,

רק אחר כך זה באה,

החזרה שלי בתשובה.

הם נשמעו לך, הילדים, היום? תראה, הבנות שלי לקחו,

כל אחת מהנשואות, הן לקחו על עצמן טהרת משפחה. קודם כול, הילדים שלהם זה טהרת משפחה,

זה מתוך טהרה. אוקיי, צניעות הם יסכימו? הם לקחו על עצמן, תשפעי מה שאני אומרת, צניעות, אם יסכימו.

אני אגיד לך מה, אני פשוט מאוד רוצה,

אני יום-יום, כל הברכות והתפילות שלי זה שאינה חזרה, אני לא יודעת. אני רק מסכימה, אני לא יודעת. שמעתי. הבנים, מה, בני גט? הבן עכשיו עשה מרמיצה לפני,

ואיפה הוא לומד?

הוא לומד בבית-ספר חילוני.

מה הוא עושה שם?

לומד?

מה לומדים שם?

מה שלומד?

שמה, שמה הולכים להפסקה רק. אני יודעת.

אני יודעת, כבוד הרב, אני על זה אוכלת את הלב. אז למה הוא לא בתלמוד תורה?

כי אמרו לי שלא מספיק משהו עבר, אל תעשי לו שינויים כאלה. הוא בכה, אני רציתי.

אני מאוד רוצה. אני לא מבין מי מדריך אותך. מה? מי מדריך אותך?

תשמע, הכול דבר. מי זה אמרו לילדים? הבנות הגדולות.

את אימא שלהם או עם אימא שלך?

תראה, הילד,

האמת שאני לא הייתי מקשיבה להם אם הילד היה מסכים. הוא לא מסכים. בשום אופן.

הוא אמר לי, אימא, אני מניח תפילין כל בוקר. אתם טלוויזיה יש בבית? בוודאי.

תענוג. נו, איך את רוצה? ואני לא מבין.

מה את מצפה? איך הוא ירצה בכלל להיות דתי, אחרי מה שהוא רואה?

את חייבת לעשות שינוי.

הכובע באת אתו עכשיו רק בגלל הערב?

אני הולכת בצניעות מייד אחרי שזה קרה. מה זה בצניעות? אני תמיד הלכתי בצניעות. אני אף פעם לא הלכתי.

בסדר. אבל כובע וחצאית, אני כבר שנתיים וחצי.

איזה עדות.

נסריך.

לא, תראה, כבוד הרב,

די, שמעתי. הכרתי את המשפחה מא' עד ת'.

עכשיו תשמעי.

תשמעי מה שאני אומר. אתה לא מכיר את המשפחה.

אני, לא, מספיק לי.

אני אומר לך, תשמעי.

אם רוצים לעשות שינוי,

אין מה לעשות, צריך להקריב קורבן.

מה הקורבן?

לעשות דברים נכונים.

הבנות יקבלו על עצמן צניעות.

הבן הזה, בעזרת השם יתברך, ילמד בינתיים שעה כל יום תורה לרפואת אביו.

מה, קטנצ'יק בן כמה?

זה הילד הקטן, הכי קטן. בן כמה, בן כמה, בן כמה.

הוא בן חמש עשרה, עוד מעט.

הקטן?

כן.

רגע, אמרת, עד שלוש עשרה.

לא, אמרתי שהוא עבר בר מצווה בלי אבא שלו, הוא בינתיים גדל. הבנתי, בן כמה הוא חמש עשרה, בן הקטן?

זהו, יש לי שלוש בנות ובן.

אה, באמת. זה הקטן. יש לי ילדה בת עשרים ושתיים.

הבנתי.

צניעות.

תדעי לך, זו כפרה גדולה מאוד. אין לך מושג מה זה עושה.

אני יודע מה הקורבן של אישה כשהיא הרגילה ללכת בדרך מסוימת,

וברגע שהיא מחליטה, בשבילה זה כמו מחנק.

אבל המחנק הזה זה ההצלה הגדולה. השאלה, אני לא הרגשתי מחנק.

בסדר, את עשית דמי רצון. לבוא ולהגיד להם היום לעשות,

כשאומרים למישהו זה משהו אחר וכשזה בא מבפנים זה משהו אחר,

או כשזה בא מהבנה.

אבל מכל מקום,

אם יסכימו על הדבר הזה,

אני מאמין באמונה שלמה שהיהודי הזה יצא מהמצב של חוסר זיכרון למצב שישתפר ויהיה,

בעזרת השם, ככל האדם.

אבל חייבים לעשות את זה,

כי אין לי מאיפה לקבל כלים מכם

בשביל שאפשר לעשות את המהפך.

סתם לתת ברכה זה לא בעיה, אני יכול לברך מהבוקר עד הערב.

צריך שזה ייתפס במשהו.

תראה, הצביעו.

אם יש הכנעה והקרבה,

אפשר. אבל אני, לא מספיק אני. אני והוא זה אחד. לא, לא, אני אגיד לך למה לא.

אני אגיד לך למה לא. גם היא חשבה

שזה נוגע, לא. אמרתי לה, לא, זה נוגע גם לך.

היא הייתה חילונית גמורה.

אמרתי לה, מה שהוא עובר,

גם את מקבלת. זאת אומרת, נותנים מכה לאחד, אבל כמה מקבלים את המכה?

מה שקורה לו זה לכל המשפחה.

מה, בנות שמחות שאבא שלהם עם מצב כזה?

איזה ייסורים. אז זה גם נוגע אליהן.

עכשיו, כיוון שזה נוגע לכל המשפחה,

המשפחה צריכה להשתתף בתיקון של זה,

וכל אחד צריך לתרום את חלקו. אז לא ביקשתי עכשיו שיחזרו בתשובה גורפת.

אם זה היה מצב סופני, לא הייתה ברירה, אם רוצים להציל מישהו.

אבל כרגע, במצב הזה,

אני אומר שההקרבה הזאת, בפרט שהבעלים שלהם חילונים, ויכול להיות שגם לא יסכימו,

אבל מכל מקום, אם תצליחו בדבר הזה,

אז יש מקום שזה ייתפס.

כבוד הרב, זה תופס שהן קורות כל יום שתי הלכות. כל פעם אני מוסיפה להן משהו, קורות הקיקול. אני יודע מה אני אומר. זה טוב מאוד, אני יודע מה אני אומר, וחלק מהסיבות שהוא גם מתעורר והולך ומשתפר זה המצוות שאתן עושות.

אבל אם אתן רוצות להגיע למצב של החלמה שלמה,

חייבים לעשות הרבה יותר מזה.

הבנת?

כן.

בעזרת השם, אם תהיה לך תשובה שהן מוכנות,

והילד ילמד שעה ביום, לא צריך לטרוח עוד פעם להרצאה.

תצלצלי למשרד,

תבקשי את דוד,

דברי אתו ואני אתן ברכה.

בעזרת השם. תודה רבה. בסדר? בהצלחה.

תודה. שאלות, למי יש? שאלה.

שאלה?

תן להם בבקשה שאלה.

אני רוצה לשאול אם שם של אדם משפיע עליו כל כך,

שיכול להיות שבגלל השם שלו הוא סובל.

ובכן, שם

זה דבר שמורה על מהותו של האדם.

שם

שהוא על שם של רשעים,

משפיע על האדם לרעה.

שם? השם של אחותי הוא מרסל.

טוב, זה שם צרפתי.

אבל יש בו, יש בו את השם, יש פה מר. בצרפת? יש בו מר. לא, לא, לא, לא, לא. תקשיב. לא, לא, אני יודע, מכיר מרסל, מה זה.

צרפתים קוראים גם שם צרפתי וגם שם עברי. מה השם העברי?

אין לה שם עברי.

אה, היא נולדה בצרפת וקראו לה כך? לא, זה שם של אימא שלי. שם של אימא שלי. אימא שלי מצרפת? אימא שלי היא טריפוליטאית.

מצרפת? הייתה בצרפת?

לא מצרפת.

אני לא יודעת, זה השם של אמא שלי. רוב הטריפוליטאים הלכו לצרפת והטוניסאים. כן, כן, נכון, יכול להיות שהם עברו את זה. יופי, אז כנראה שלפני, יכול להיות. היה קשר. כן, יכול להיות. שאלה, מה המשמעות, מה ההיפוך של מרסל?

מה בעברית קוראים? רוב אלה שקוראות, אין לה שם עברי. אני צריכה להוסיף לה שם? אלה שקוראים להם מרסל. כי היא בחורה ש...

מרסל.

אלה שקוראים להם מרסל. כן. בדרך כלל איזה שם נלווה עליהם?

אני לא יודעת.

את לא יודעת? לא.

אצל התימנים יש שם חממה.

את יודעת מה הפירוש?

יונה.

אז כל מי שקוראים לה חממה והיא לא יודעת איך קוראים לה, קוראים לה יונה.

יש גם למרסל אותו דבר.

מה השם של מרסל בעברית?

אין פה צרפתים?

מישהו יכול להגיד לי פה? אולי מישהו יודע.

אני יודעת להסביר צרפת מרסל. גם אני הייתי שם עכשיו, נתתי הרצאה.

מרסיי אבל, לא מרסל.

מרסליה, נכון, מרסליה.

כן.

מכל מקום, אם, היא בחורה שמאוד סובלת,

וכמו השם שלה ככה היא סובלת,

כמו השם שלה ממש.

בשם שלה יש מר ויש סם.

היא כבר 20 שנה בסם,

וזה נראה לי שהשם שלה לא בסדר משהו.

ואני רוצה לשנות לה אותו, לעשות או להוסיף לה שם,

שאני חושבת שבגלל, אני חושבת שככה, זה נשמע לי ככה. אם רוצים להחליף לה שם,

אני ממליץ לשלוח מישהו

לרב חיים קנייבסקי בבני ברק,

להגיד לו שקוראים לה מרסל,

שם שהוא במקורו צרפתי,

האם צריך לשנות או לא, ולמה.

והוא אוהב את השם שלו.

לא משנה.

אבל אם כן,

אם הוא יגיד לה איזה שם שהיא תמחר,

שהיא תיקח בחשבון מראש,

היא צריכה ללכת עם השם שהוא אמר.

אפילו אם יקרא לה חנה.

אה, משהו שהוא יבחר?

מה שהוא יבחר.

חנה זה משהו שהוא יבחר. אתה יכול לברך אותה, כבוד הרב? כי אני באמת, בהחלט.

מרסל בת?

בת יולנדה.

איזה שם נפלא.

זה שם של גנידה.

כן, נכון. מרסל בת יולנדה.

תזכה בעזרת השמן ברח. אבל היא שינתה את השם בסוף למזל.

וואי וואי וואי, הסתבכתי.

כן, היא שינתה.

מרסל בת יולנדה מזל. כן.

השם יפתח מזלה. אמן. תשוב בתשובה ותזכה לכל טוב.

אמן. אמן. יפה בת מרים, רפואה שלמה מהרה. שאלות אבל. ודניאל בן אורה יצליח, בעזרת השם יתברך בישיבה.

תן לי מטפחת מהר. איפה המוזיקה?

כן, תמסרי לה.

שמה.

אשרייך, אשרייך.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-036777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

who.b.b.b.b.b.b.b.b.b.b.b. נקודה.שופר.נקודה.נט.