הרצאה ברומא - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מורה שאלה, תודה רב, שלום וברכה.

כבוד הרב, אינה דומאנדה. סלאם.

כן.

שלום רבינו.

ולבוקי ידרה נויטוטיאס פטיאמו אל משיח.

ככל תעשו את שדרה כוונדא ריבר אל משיח,

קומה לגעתו על בית המקדש.

זה הריבר אל משיח, צ'ק,

כתוטיאס פטיאמו.

אה... ליבולוגיה. דרע פרובזי דיסקורציה ספה שנדלנית שלה לציוני.

נציאס אוסי דיו, קריאדותי צ'קו מוכל יאסיריומני, טוטו אל מונדו,

כינוי וידיעה מטורנון נוי.

פרקינור הדשיסוס אודיברליקום כתוטי אמבראי כומנוי.

באונו שיר כדים, פרעו נביא דם,

נורמלי סנסה פיטקאדי, שירקאן דודי, סיבור יהלה דורע, יצא לו מעורבב.

פציעו קרימנטו מלא קריאריום, קרימנטו, קונקוויסטר ומאנדו.

על כולי וולטה, הוא נושיר קדים פרה ונביא דם נורמלי סנסה פיקדית של קאם דודי סגוויר אל אדורה

רק שנייה אני רוצה להגיד לכם, המתרגם הוא צריך קצת לשתות, הוא כבר עייף

פרבבינטה, טוטינוי, פרבבינטה, טוטינוי.

ספקיה מודיעדה מדייבה כי אנו וקאטו מנצ'נדו דלאל ברודל בווילד מעלה על כל צניורי אבידה.

לא ראה דומנדה דומנדיאמושי מה סייאדה מדייבה לא נעשה רבבי קאטו אבל ראו אותו רבי כתר.

נונה רובינטים פיניאטים שואל פראמפליארי אל קריבים אותו ואילו כאילו אמרו אינטרנטינוי דגרונטר צניורי הלא נעשה רבבינטי.

כן.

מדידי בדיוק.

כן.

שואל.

כן.

כאילו מסביר יולמדינה פרנדללה אוררי פרקים דאומנטרי. שאלה יפה מאוד.

סגוונדו כאילו גליה דטו,

כגוויני לואמו ואין אלמונדו פרספנטריה דברי שאית ידים פרמות למצוות.

ולא ספירי פרק ששונו דלואמו נגוונו אלמונדו דיברסי ואינטרנטיקה פגינו לי פרמת קטונות ידים פרמות למצוות.

בכל המוטיבו שלו אמונדו דה וזבירו למצוות דיו פסיקה זיסון דלואמו נגוונו כנראה סכונת פארלו.

נצחק תוזיינסו.

נו, זו פרק פגינו וגרסו בנידי ציוני ורבינו ואלגביו דלה פריארה דילאי דירטה.

גראד שם.

קלטת מספר 423,

הרצאה ברומא, חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אנחנו נמצאים כרגע בתקופה

של ספירת העומר.

כידוע,

בין פסח לחג שבועות

נפטרו 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים של רבי עקיבא.

ומדוע הם נפטרו?

משום שעיניהם הייתה צרה אלו באלו.

פירוש הדבר שהם לא נתנו כבוד מספיק זה לזה,

ולאחר שהם נפטרו,

נשארו שבעה תלמידים לרבי עקיבא.

הוא אמר להם,

ראו מעשיהם של התלמידים הקודמים ואל תעשו כמעשיהם.

עמדו והלכו

ולימדו תורה בכל ארץ ישראל.

מה לומדים מכאן?

אם שבעה תלמידים של רבי עקיבא

לימדו תורה בכל עם ישראל, בכל ארץ ישראל,

מה היו יכולים לעשות 24,000 תלמידים?

אבל כיוון שעיניהם הייתה צרה אלו באלו,

הם לא עשו כן.

ואז מה קרה?

הם לא יצאו ללמד תורה את עם ישראל.

מי ששאל אותם,

הם לימדו, הם ענו.

אבל לקום ולעשות בשביל עם ישראל הם לא עשו, אף על פי שהיו חכמים גדולים ביותר.

הקדוש ברוך הוא הקפיד עליהם,

ואף על פי שהיו בדרגה גבוהה מאוד מאוד מאוד,

מתו כולם

24,000 בין פסח לחג השבועות.

זאת אומרת, זה אסון נורא וכבד,

אבל בא ללמד אותנו שיש חוב שמוטל על כל יהודי ויהודי לעשות

למען כלל הציבור היהודי בארץ ובעולם.

ויש מצווה בתורה שנקראת

הוכיח תוכיח את עמיתך.

זאת אומרת, כל יהודי מאיתנו מצווה

שאם הוא רואה דבר שהוא לא טוב בחברו,

להוכיח אותו כדי שיתקן זאת

ויזכה לחיי העולם הבא.

גם מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה לזה,

וגם מצווה שנקראת הוכיח תוכיח.

כל עיקר בריאת האדם בעולם היא בשביל להועיל לאחרים.

זאת אומרת, כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסד גמור,

הוא לא היה חייב לאף אחד שום דבר,

והוא ברא עולם בשביל להיטיב לבריות,

כך הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נהיה דומים לו,

ונעשה הכול בשביל להיטיב

לאחרים לבריות.

וגם מצווה על כל בן אדם ששומע תוכחת,

שמוכיחים אותו,

לקבל את התוכחת

ולשמוח בה.

כמו שיש מצווה של ברכת כהנים,

שהכהנים מצווים לברך את עם ישראל,

יש מצווה גם על היהודי להיות מבורך על ידי הכהנים,

ולשמוע את ברכתם.

אחד מהחכמים הראשונים נקרא הראש,

רבנו אשר.

הוא אומר שאדם צריך להיות שמח

בתוכחות כשמוכיחים אותו כמוצא שלל רב.

אם אדם הולך בדרך

ובפתע פתאום הוא מוצא אוצר גדול,

איזו שמחה גדולה יש לו.

אדם שנלחם נגד יצר הרע שלו ופתאום בא מישהו ומאיר את עיניו

ואומר לו, תוכחת, מה הוא צריך לתקן?

הוא צריך לשמוח

כמו מי שמוצא שלל רב.

אדם שנמצא במלחמה,

ובשעת המלחמה יש הרבה אויבים שמקיפים אותו,

אם באה לו פתאום עזרה,

הוא שמח שמחה גדולה ביותר.

וכיוון שעל האדם יש כל הזמן

לחץ

של יצר הרע

וכל הכוחות שלו,

והתאוות

והבלבולים שמכניס לאדם,

בשעה שמישהו מאיר את עיניו ללכת בדרך הנכונה,

הוא צריך לשמוח כאילו עוזרים לו במלחמה.

יותר מזה צריך לדעת.

כתוב שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים נפתחים.

ספרי מתים, למה נפתחים? הם כבר נפטרו.

אבל יש דברים שאדם עשה בחיים שלו,

ושאת התוצאות למעשים שלו,

הם ממשיכים לאחר מיתתו גם כן.

הוא השפיע דברים לא טובים, למדו ממנו,

וממשיכים לעשות,

אז כל שנה הוא נידון בשמיים מחדש.

לכן כשאנחנו אומרים תחנון בתפילה,

אנחנו אומרים, חטאנו אנחנו ואבותינו.

מזכירים גם את אבותינו,

כי אפשר שגם הם היו הגורמים שגרמו לנו משהו

שאנחנו נחטא ולמדנו מהם.

אבל אותו דבר גם מזכירים את הזכויות של אדם בראש השנה, גם מי שנפטר.

אדם שעשה מצוות רבות, והשאיר פה רושם טוב בעולם,

והשאיר מצוות רבות שלמדו ממנו,

או שקרב רחוקים וחזרו בתשובה דרכו,

או שלימד תורה ויש לו תלמידים הרבה,

כל המעשים הטובים שלמדו ממנו,

גם הם נזכרים לטובה כל שנה לפניו בשמיים.

והדרך הכי טובה להוכיח אנשים ללכת בדרך טובה זה לתת דוגמה אישית.

אם אדם מוכיח את חברו ואומר לו, לא טוב עשית,

לפעמים הוא נפגע

והוא לא רוצה לקבל את הדברים.

אבל אם בן אדם משמש דוגמה טובה,

ואנשים אומרים, או,

זה יהודי טוב, ככה מתנהגים, ככה עושים,

גם זה נקרא תוכחה,

גם כך הוא מוכיח את החבר, אבל בלי לדבר אליו ישירות.

ועל זה כתוב,

גדול שימושה מלימודה.

לעומת זאת,

יש דין אחר של אדם שהוא מסית.

לא מוכיח לטובה,

אלא גורם לאנשים לקלקל את הדרכים.

זה נקרא מסית ומדיח.

אומנם הכתוב מדבר על מי שמסית יהודים לעבודה זרה,

והעונש שלו חמור ביותר,

אבל לומדים מזה שהשורש של הדבר הזה,

להגיד לאנשים לעשות דברים לא טובים, להתרחק

מהתורה או המצוות,

זה גם כן, יש לו דין של מסית,

אומנם לא לעבודה זרה,

אבל יש על זה עונש גדול מאוד.

כתוב שבית המקדש חרב

בגלל שנאת חינם.

מה זה שנאת חינם?

אנחנו מבינים שכאילו אחד שונא את השני.

אומר רבי יהונתן אייבשיץ,

לא.

שנאה

זה אם אדם רואה את החבר שלו חוטא

ולא אומר לו כלום,

זה נקרא שנאה.

למה?

כי יהודים בדרך כלל עוזרים אחד לשני.

יש דברים של שמחה, משתדלים להשתתף ולעזור.

יש אבל, חס ושלום,

הולכים לנחם, משתתפים בצער ומשתתפים בשמחה.

אבל מעט מאוד אנשים מדריכים את החברים שלהם ללכת בדרך טובה.

כל אחד אומר לעצמו,

אני לא רב,

אני לא חייב

להדריך אותו.

כל אחד יחיה את החיים שלו,

אני לא מתערב במה שהוא עושה

ומשאיר את עצמו מן הצד.

אם בן אדם יכול לגרום רווח לחברו,

רווח גדול,

והוא מונע ממנו את האפשרות הזאת,

זה נקרא שנאה.

לדוגמה, אם אתה יודע שחבר שלך יכול להרוויח כל יום 100,000 דולר,

אם רק תיתן לו עצה טובה,

הוא ירוויח כל יום 100,000 דולר.

ואתה לא אומר לו את זה.

מה זה אומר, שאתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו?

זה אומר שאתה שונא אותו.

מה אכפת לך שהוא ירוויח 100,000 דולר? זה על חשבונך?

זה לא על חשבונך.

אם אתה יכול להגיד

לחבר שלך, תקיים מצווה,

ויהיה לך גן עדן,

תזכה לעולם הבא, ואתה לא אומר לו,

או שאתה יודע שהוא עושה עבירה והוא הולך להפסיד

ולקבל גם על זה עונש, ואתה לא אומר לו,

אתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו?

לכן כתוב שעל מה חרב בית המקדש?

על שנאת חינם.

מה זה חינם?

לא יצא לו שום דבר מזה.

הוא לא הוכיח פשוט את החבר.

כל אחד ראה שהשני חוטא, אף אחד לא אמר מילה,

וככה גדלו העבירות, גדלו וגדלו,

עד שנחרב הבית.

אבל השורש של הדבר היה שנאת חינם.

אף אחד לא הוכיח את חברו.

יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים פה בעולם הזה תיירים.

אנחנו לא נישאר פה.

יום אחד אנחנו נקום

ונלך.

השאלה, מה עשינו פה?

מה המטרה שהקדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם?

אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות,

למה אנחנו מתים?

אם באנו לעולם הזה בשביל למות,

בשביל מה אנחנו חיים?

אלא באמת, החיים של האדם

זה לא החיים של הגוף.

החיים של האדם

זה הנשמה.

ואנחנו נסביר.

תינוק שנמצא בבטן של אימא שלו,

הוא חי או מת,

כולנו יודעים שהוא חי.

כשהוא יוצא מהבטן,

בשעה שהוא נולד,

בן כמה הוא?

אומרים שהוא בן יום.

נולד עכשיו בן יום.

רגע, אבל תשעה חודשים בבטן, הוא גם היה חי.

למה לא אומרים שהוא בן תשעה חודשים ביום אחד?

אלא כיוון שהחיים בבטן

הם רק הכנה ליציאה,

הם אינם נחשבים.

הספירה מתחילה מרגע שהוא יצא, כי זה העיקר וזה התכלית.

אותו דבר, החיים שלנו כאן

זה לא החיים,

זה רק ההכנה ליציאה.

והחיים מתחילים מרגע שיוצאים.

לכן אומרת המשנה,

הילודים למות

והמתים לחיות.

כל מי שנולד,

סופו למות.

אבל כל מי שמת

מתחיל לחיות.

החיים מתחילים במוות.

זאת אומרת, הנשמה זה האדם

והיא העיקר,

וכל מה שאנחנו נמצאים כאן

זה רק להכין צידה לדרך,

לעולם הנצחי שאליו אנחנו עוברים.

עכשיו בואו נבין רק קצת

את המעלה

של הנשמה.

אם אנחנו רואים

אדם שגר בצריף,

מה אנחנו אומרים?

שהאדם הזה עני.

מי גר בצריף? אדם עני.

אם אנחנו רואים אדם שגר בווילה,

אנחנו אומרים שזה אדם עשיר.

אם אנחנו רואים אדם שגר בארמון,

אנחנו אומרים שזה מלך.

אנחנו מחשיבים את הבן אדם לפי המקום שבו הוא גר.

יהודים יקרים,

הגוף שלנו עולם מופלא, מדהים.

עיניים, המצלמות הכי משוכללות,

אוזניים,

לשון,

טעם,

ריח, מערכות של משאבות כל הגוף,

מערכת של מנופים,

אצבעות שזזות,

תחושה שנוגעים, רגליים,

דברים מופלאים.

בן אדם נמצא בעולם הזה,

האם הוא בא רק בשביל לאכול, לטחון ולהוציא?

לאכול, לטחון, להוציא? ללכת לעבוד,

להרוויח כסף,

לאכול, לטחון, להוציא?

לישון,

ללכת לעבודה,

להרוויח כסף?

עוד פעם, לאכול, לטחון, להוציא?

לישון.

עוד פעם,

לעבוד, להרוויח כסף,

לאכול, לטחון, להוציא, לישון.

ככה כל החיים.

כמה בן אדם אוכל ביום?

בערך שלוש קילו.

עם שתייה?

שלוש קילו.

כמה ימים בשנה?

365 יום.

כפול שלוש קילו.

כל אחד פה אוכל

יותר מטון בשנה אוכל.

זה משאית שלמה של אוכל.

אם הוא יחיה מאה שנה,

זה מאה טון.

זו אונייה.

כל זה עובר

דרך הגרון ויוצא.

הולכים לישון

ולעבוד,

ועוד פעם.

בשביל זה בן אדם בא,

וכמה הוא מת?

בקושי 60 קילו.

מכל 100 הטון נשאר 60 קילו,

וזהו.

ואחרי זה שמים אותו בקבר,

ואוכלים אותו תולעים,

ולהתראות.

מה עשה?

מה נשאר ממנו?

בשביל מה בא?

אלא אם הבית הזה,

המשוכלל,

שזה עולם קטן, כל הגוף,

זה העולם הזה.

מי הדייר שנמצא בפנים?

הדייר שנמצא בפנים זה הנשמה.

אם לנשמה נתנו מתקן כזה, גוף כזה,

וזה גוף טפל, שיום אחד הוא יהיה בקבר,

זה רק באופן זמני.

והנשמה נמצאת בפנים.

משמע שהיא כל כך חשובה,

והיא העיקר,

ואותה צריך לפרנס.

מה התפקיד של הנשמה כשהיא נמצאת כאן בעולם?

הנשמה, התפקיד שלה פה,

לאסוף מצוות שהקדוש ברוך הוא ציווה אותה,

כדי שעל ידי זה יתקבל שכר לנצח.

בואו נבין את הדבר טוב.

אנחנו לפעמים מבלבלים בין הדברים.

כשאנחנו מסתכלים במראה,

אנחנו חושבים שמה שאנחנו רואים זה אני.

זה לא אני.

אני זה לא מה שרואים במראה.

זה הגוף שלי.

זה לא אני.

מי זה אני?

שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות וגידים.

שותפים.

איך כתוב בתורה?

בייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף,

ויפח באפיו נשמת חיים.

בתוך הגוף הוא נתן נשמה שהיא הנשמה של החיים,

היא החיים של האדם.

אז יש שלושה שותפים, כל אחד נותן חלק.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לקחת את חלקו, זו הנשמה,

והחלק של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח,

יהי שם השם מורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

הוא נתן נשמה, לקח את הנשמה,

ההורים נתנו גופה, קחו את הגופה.

מי זה האדם?

האדם זה הנשמה.

איך אנחנו יודעים?

תשאלו אדם,

האם אתה רואה אותי

בנשמה או בעיניים?

יאמר לך האדם, אני רואה אותך בעיניים.

האם זה נכון?

לא.

אדם מת,

יש לו עיניים.

אם נפתח לו את העיניים,

הוא יראה אותנו.

הוא לא יראה אותנו.

אבל יש לו עיניים.

מה חסר לו?

הנשמה.

כשהייתה נשמה בפנים, הוא ראה.

יצאה נשמה, הוא לא רואה.

אז מי רואה?

הנשמה דרך העיניים.

אדם מת, יש לו אוזניים.

אם נצעק לו באוזן, הוא ישמע?

לא שומע.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה, הוא שמע.

יצאה נשמה, הוא לא שומע.

כשאני אומר, שמעתי אותך,

ראיתי אותך, מי זה אני?

אני זה הנשמה שרואה ושומעת ויודעת,

אבל דרך הגוף.

כשהנשמה יוצאת מחוץ לגוף, כשאדם נפטר,

היא רואה ושומעת,

בלי שום הגבלה.

קודם היא הייתה מוגבלת לראות דרך העיניים ולשמוע דרך האוזניים.

עכשיו כשהיא יצאה, היא לא מוגבלת.

זאת אומרת, אנחנו נשמות.

למות אנחנו לא מתים.

מי מת?

הגוף.

הגוף מת.

גם עכשיו הוא מת.

הגוף הזה מת.

מתי?

לא בגיל 70, 80, 120. עכשיו הוא מת.

איך זה זז?

יש נשמה.

אם היא יוצאת זה זז?

לא זז.

עכשיו נותנים מכה.

למי כואב?

אומר, כואבת לי היד. לא נכון.

כואבת הנשמה.

נותנים מכה, לא היד כואבת, הנשמה. אם אין נשמה,

נותנים עם פטיש חמש קילו,

לא מרגיש, לא כואב, לא צועק.

אכלתם פעם שניצל?

נתנתם מכה בפטיש?

כואב, צועק, לא צועק.

לא מרגיש.

אין נשמה, אין חיים.

נותנים מכה בבגד.

הבגד כואב?

לא. זה בגד.

גם זה בגד.

זה בגד לנשמה.

כשהנשמה יוצאת,

היא ממשיכה לחיות לנצח.

לכן ביהדות אומרים שני מושגים.

מת ונפטר.

מה ההבדל?

נפטר זה עזב.

אחד עבד בבנק,

פיטרו אותו,

הוא פשוט עזב את העבודה.

הוא לא מת,

הוא נפטר.

זאת אומרת, אנחנו נחיה לנצח.

אז למה עברנו בעולם הזה דרך הגוף

ואחרי 70-80 שנה נצא ונלך? למה?

בשביל מה?

אלא הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו שנגיע לכאן.

הנשמה תיכנס לגוף.

תעשה עם הגוף מצוות, כמו תפילין,

ציצית,

אתרוג ולולב,

לשמוע דברי תורה,

לדבר דברי תורה, ללכת עם הרגליים לבית הכנסת,

לתת עם הידיים צדקה,

לעשות מצוות עם הגוף.

על ידי זה אנחנו אוספים

שכר שאותו נקבל חלקו בעולם הזה,

והעיקר לעולם הבא.

וזה חסד של הקדוש ברוך הוא שעשה עם כל הברואים,

לתת להם אפשרות לזכות לנצח נצחים.

למה הנשמה לא מתה?

משום שהיא חלק אלוקה ממעל.

חלק.

כמו שכתוב בתורה, ויפח באפיו נשמת חיים.

אומר הזוהר הקדוש,

אם אחד לוקח בלון,

נופח בפנים,

מה יש בתוך הבלון?

חלק ממנו בתוך הבלון.

כשהקדוש ברוך הוא נפח...

בנו נשמת חיים,

אז חלק אלוקה ממעל נמצא בנו.

יוצא, כמו שהקדוש ברוך הוא, נצחי, לא מת,

כך הנשמה תחיה לנצח.

השאלה, איפה?

אם יעשה את המצוות, יקבל שכר לגן עדן,

ואם לא יעשה, חלילה, יפסיד וילך

למקום אחר.

זאת אומרת,

אם יש לנו עכשיו אפשרות

ואנחנו מבינים את מה שאמרנו עד עכשיו,

ואנחנו מבינים שהעולם הזה זה טפל והעולם הבא זה עיקר,

ניקח דוגמה.

אם נותנים לך 100,000 יורו

ואומרים לך,

יש לך פה צריף,

תיכנס לצריף, תהיה שם שבוע ימים,

100,000 יורו,

או שאתה תשקיע את זה בצריף,

או שתמתין

אחרי שבוע ימים,

אתה הולך לווילה

שתהיה שלך לתמיד.

איפה שאתה רוצה להשקיע, תשקיע.

או בצריף, שבוע ימים, בשכירות,

או בווילה שתהיה שלך לצמיתות, לתמיד.

איפה אדם חכם משקיע?

בצריף או בווילה?

כמובן שהחכם משקיע בווילה,

כי בצריף הוא עוזב בעוד שבוע ימים, כל השקעה תלך.

העולם הזה דומה לצריף.

בשכירות.

לא שבוע,

70 שנה.

אבל זה כלום לעומת נצח,

שאתה צריך להגיע למקום ששם תהיה לתמיד.

וכל מה שאתה יכול להשקיע,

כדאי שתשקיע למקום שאתה הולך,

ולא למקום שאתה משאיר.

זאת אומרת, החכם

מסתכל מה הסיבה שהוא בא לעולם,

הוא משתדל לעשות כל מה שרק אפשר כדי שיהיה לו לתמיד.

פעם התווכחו שניים

על קרקע אדמה,

והם באו לרב.

אחד אומר, הקרקע הזאת כולה שני.

והשני אומר אותו דבר,

כל הקרקע הזאת כולה שני.

ויכוח.

כבוד הרב,

של מי הקרקע?

שואל אותו, מה אתה אומר? הוא אומר, כולה שני.

ואתה מה אומר? הוא אומר, כולה שני.

איך יפסוק הרב?

אמר להם, רק רגע.

אני אשאל את הקרקע, ונראה מה היא אומרת.

התכופף, שכב על הרצפה,

שם את האוזן,

קם.

אמרו לו, נו, מה היא אמרה?

אמר, הקרקע אמרה, ששניכם שלה.

זאת אומרת,

עד שאתם מתווכחים של מי הקרקע,

הקרקע אומרת, בסוף כולכם תגיעו

אליי לפה.

אנחנו רק תיירים כאן,

אבל אנחנו חושבים שאנחנו פה נשאר לנצח נצחים ולא נצח.

מה תהיה תכלית?

האם ייתכן שאדם יחיה כאן

ויאבד את כל העולם העליון שהוא צריך לזכות לו?

יהודים יקרים צריכים לדעת עוד דבר אחד.

אנחנו מעריכים מאוד את החומר,

אנחנו מעריכים מאוד כסף,

אנחנו מעריכים מאוד את החיים,

אבל אנחנו לא מעריכים מספיק את הנשמה.

וניקח דוגמה.

מצווה שאדם עושה, היא קיימת לנצח.

כל דבר אחר שאדם עושה הוא זמני,

הוא לא יתקיים לנצח.

מה אדם היה צריך להשקיע לפי מה שלמדנו?

צריך להשקיע בדברים שהם נצחיים שנשארים.

האם אנחנו חושבים שהחיים שלנו באמת הם לאין גבול ואין סוף?

לא.

כמה זמן אנחנו נחיה?

אדם חושב שבעצם הוא חי את כל הזמן שהוא נמצא כאן.

לא.

לחיות פירושו של דבר על פי תורה זה לנצל את הזמן

ולהשאיר אותו קיים לנצח.

איך עושים זאת?

לדוגמה,

כמה זמן אני חי?

אני חי רגע.

מדוע?

מה עם הרגע הקודם שלי?

הלך, מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע אחד.

אם יהיה לי עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

כמה אני חי?

רגע.

יוצא שהחיים מורכבים מרגע ועוד רגע ועוד רגע ועוד רגע.

מי שמנצל כל רגע, חי, מי שלא, מת.

זמן שהלך, מת.

לא חוזר.

אפשר להפוך רגע,

חי לנצח.

אם אני עושה מצווה שהיא רוחנית,

היא קיימת לנצח, כי הם חיינו

ואורך ימינו.

אם אני לא עושה מצווה, אני סתם חי.

אוכל, שותה, נושם, מטיין.

מזה לא נשאר כלום.

זאת אומרת, אחרי 120 שנה שאדם נפטר מן העולם,

כשמצמצמים

את החיים שלו רק לרגעים שהוא ניצל,

יכול להיות שיש לו רק

כמה שבועות, כמה חודשים,

אולי כמה שנים שהוא היה כאן בעולם וניצל.

כל השאר זה מת.

נתנו לו 70 שנה,

והוא ניצל מעט מאוד, שנתיים, שלוש, אולי.

לא חבל?

אדם מקבל כל כך הרבה חיים

ולא מנצל.

צריך לאכול, צריך לשתות, צריך לעבוד,

אבל כל זה,

זה רק בשביל לאפשר לנו את ההכנה לחיים הנצחיים.

אם אנחנו לא מצליחים להכין

על ידי זה את העולם הנצחי,

אנחנו נמצאים פה בעולם הזה בדיוק כמו בעלי חיים.

בעלי חיים גם כן חיים, אוכלים, שותים,

פרים ורבים, מולידים ומתים.

אם בן אדם חי כך, הוא בדיוק כמו בעל חי.

אבל ההבדל בין אדם לבעל חי זה שלאדם יש נשמה,

והנשמה היא חלק אלוקא ממעל,

והיא לא באה לכאן סתם,

אלא כדי שהאדם יצבור לו זכויות

ויקנה חיים לנצח.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא,

שברא את העולם, רצה להיטיב לבריות כדי שיהיה להם עולם הבא.

אבל יש הרבה הרבה בני אדם בעולם,

יש שישה מיליארד

בני אדם,

לא כולם מצווים בתורה הקדושה.

יש עם אחד בלבד

שקיבל על עצמו את התורה הקדושה של הקדוש ברוך הוא,

והוא העם הנבחר,

שהסכים לעשות את מה שכתוב בתורה, נעשה ונשמע,

בלי שאלות.

בשביל זה הוא זכה.

העם הנבחר הזה, עם ישראל,

קיבל תורה ומצוות

שעושות אותו לעם המיוחד בכל העולם כולו.

והקדוש ברוך הוא קורא לנו,

בנים אתם לשם אלוקיכם,

ויהיתם לסגולה,

ואבדיל אתכם מכל העמים.

אנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש,

והתקדישתם והייתם קדושים.

הרבה מצוות מיוחדות לעם ישראל,

שזה עם מיוחד, בנים של הקדוש ברוך הוא,

שנצטוו במצוות מיוחדות.

ואין אנחנו דומים כלל וכלל

לאומות העולם האחרים.

ואני רוצה רק להגיד לכם דבר אחד.

בשנת 1948,

בכף ט' בנובמבר,

הייתה הצבעה באו״ם.

הייתה אז ההחלטה על החלוקה והקמת המדינה בארץ ישראל.

הסובייטים

הצביעו בעד.

ארצות הברית

לא הייתה מעוניינת כל כך.

אז היה הנשיא הארי טרומן,

משרד החוץ לא רצה כל כך,

אבל הארי טרומן החליט מדעת עצמו

להגיד כן.

ויהודים יקרים נשאל אחר כך הארי טרומן למה הוא החליט

נגד

משרד החוץ שלו להסכים להקמת

המדינה בארץ ישראל,

ותקפו אותו בהתקפות חריפות מאוד,

עד שקראו לו אפילו בוגד,

בגלל שהוא לא התחשב באינטרסים של ארצות הברית.

אבל יום אחד הוא סיפר את הסיפור והוא אמר כך

כשהייתי ילד,

הייתי גר בשכנות עם משפחות יהודיות,

וערכתי אותן מאוד.

אבא שלי היה נוצרי והיה קורא איתי את התנ״ך.

תמיד הייתי קורא איתו קבוע את התנ״ך, והושפעתי מאוד ממה שהיה עם מלך כורש,

מלך פרס, שנתן ליהודים רשות לבנות

את ביתם בארץ יהודה ולבנות את בית המקדש בירושלים.

כל כך התפעלתי מזה,

שאמרתי לעצמי,

יום יבוא אם תהיה לי היכולת והאפשרות,

גם אני אתן בית ליהודים.

כמובן שהחלק הרגשי הזה לא עמד

מול האחריות שלי לאינטרסים של אמריקה,

והיה אסור לי לעשות את החשבון הזה.

אבל למה בכל אופן הוריתי לשגריר להצביע עבור עם ישראל?

הוא אומר, כי רק אני,

הארי טרומן, נשיא ארצות-הברית,

וסטלין,

שהיה באותו זמן,

ידענו כמה העולם בסכנה,

ובפרט אחרי הפצצות

עד תום שהאמריקנים הפילו בהירושימה ונגסקי.

ומלחמה אטומית יכלה לפרוץ בכל רגע ולהחריב את כל העולם.

אבל כיוון שאני ידעתי שהיהודים יש להם תורה ומוסר,

הם מסוגלים בלבד

להציל את העולם מהרס

על ידי הדוגמה האישית שלהם,

כשהם מקיימים את התורה והמוסר.

ולכן הוריתי לתת בית

ליהודים,

כדי שיהיו דוגמה לכל העולם כולו.

זאת אומרת, נשיא ארצות הברית מחליט,

על פי הקריאה שלו בתנ״ך,

על החשיבות של העם היהודי

ועל הדרך המיוחדת

שהקדוש ברוך הוא נתן להם,

שהם צריכים להיות המודל והדוגמה.

והוא לא היה היחידי מנשיאי ארצות הברית

במשך כל התקופות,

שאכן החזיק מהעניין הזה של המוסר היהודי

והתורה הקדושה שנתנה ערכים עליונים מאוד.

אם כן,

אנחנו צריכים לדעת, התורה אומרת לנו גם, ואהבת לרעך כמוך.

אנחנו מצווים, היהודים, לאחוב אחד את השני ולהשתדל לעזור אחד לשני,

כיוון שאנחנו משפחה אחת

בשונה מכל האומות שבעולם.

אנחנו בנים

של הורים משותפים.

היה אברהם

שהוליד את יצחק,

שהוליד את יעקב,

שהוליד את 12 השבטים,

שכולם היו משפחה שירדו למצרים,

שם הם נקראו בני ישראל,

הבנים של יעקב אבינו שנקרא ישראל.

מזה נוצר העם היהודי במצרים,

קיבלו את התורה ביחד

ונכנסו לארץ ישראל לאחר מכן.

אנחנו משפחה אחת שאחר כך התפזרה,

בגלל עונש שקיבלנו, שלא הלכנו בדרכי התורה והתפזרנו בגלויות השונות,

כמו שיושבים פה יהודים באיטליה.

אבל דם אחד

זורם אצל כולנו.

אנחנו בנים של אב אחד,

בני ישראל,

בנים של יעקב אבינו.

ויש לנו חוב גדול להכיר את הערך של עצמנו

ולהכיר אותו לכל יהודי שסביבנו,

ולהשפיע על ידי דוגמה אישית על עצמנו ועל העולם כולו.

וזאת משימה שכל יהודי צריך לשאוף אליה.

מסיבה זאת אני נמצא כאן היום,

והגעתי מארץ ישראל בשביל לדבר איתכם, לתת לכם אפשרות

לשאול שאלות,

לברר דברים שהייתם חפצים לדעת, וזאת ההזדמנות.

ויש יהודי יקר מאוד,

קוראים לו רבי ציון נחום,

המארגן של הערב הזה,

שטרח במשך חודשים רבים

כדי שתוכלו להגיע לכאן ולשבת ביחד

ולראות,

לשאול ולברר כל מה שאתם חפצים בנוגע ליהדות שלנו המשותפת מאוד.

כידוע,

לכל אדם יש איסורים שבאים עליו במשך ימי חייו.

ומי שלא יודע,

הכמות של האיסורים נקבעת לכל יהודי בראש השנה.

עד ראש השנה הבאה

לא רק כתוב כמה הוא יתפרנס השנה,

כתוב גם כמה איסורים יהיו לו כל השנה.

דוד המלך עליו השלום היה אומר,

אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.

הוא אמר, איסורים באים על אדם.

אני מבקש

שהאיסורים שצריכים לבוא עליי יהיו של טוב וחסד.

מה פירוש?

כיוון שצריכים לבוא על אדם איסורים,

אדם יכול לבחור את האיסורים וגם לקבל עליהם שכר.

לדוגמה,

אם נגזר על אדם שאין לו איסורים,

יכול להיות שהוא יקבל מחלה להצטרך לשכב בבתי חולים,

ברופאים וטיפולים,

אם בן אדם יקבל על עצמו איסורים לבד,

איזה איסורים של טוב וחסד, לעשות טוב לאחרים ולעשות חסד, לרוץ ולעזור ולתמוך ולסייע לכמה שיותר אנשים,

זה כרוך במאמץ, בריצה,

זה קשה,

זה על חשבון הזמן הפרטי,

אבל האיסורים האלה שהוא מקבל על עצמו לטובת השני,

זה מוריד לו מהאיסורים שהוא צריך לקבל בשנה.

ולא רק שזה מוריד לו,

הוא גם בוחר את האיסורים לעצמו, מה שהוא מסוגל.

ודבר שלישי, הוא גם מקבל על זה שכר,

כיוון שהוא עושה מצוות וחסדים.

כך היה אומר דוד המלך,

אך טוב וחסד ירדפוני. אם כבר צריך לרדוף אחריי צרות,

שיהיו של טוב וחסד.

שידפקו אצלי בדלת ויבואו עניים ויבקשו כסף, שיבקשו עזרה,

שיבקשו תמיכה,

שיבקשו שאני אסייע להם.

כזה דבר אני רוצה.

ועל ידי זה אני גם מקבל שכר וגם פוטר את עצמי מכל הצרות והאיסורים.

זאת אומרת, אם אדם הופך להיות שותף בקהילה

ועוזר לכל דבר שרק אפשר בשביל שיהיה לכולם טוב,

גם זו זכות גדולה, גם שכר,

וגם ייסורים יורדים ממנו,

ולא יקבל אותם כעונש בלבד.

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכי אב החכם, אמר שלמה המלך.

שלמה המלך שלח אותנו לנמלה, להסתכל

איך הנמלה זריזה מאוד.

רבי שמעון בר יוחאי אומר שפעם הלכו חכמים לבדוק

ומצאו בחור אחד של נמלה כמות ענקית, 300 קור,

של חיתים.

כמה אוכלת נמלה בימי חייה?

שעורה וחצי.

שעורה וחצי.

כמה זמן חיה נמלה?

שישה חודשים.

כמה היא אוכלת?

שעורה וחצי.

כמה מצאו אצלה בחור?

300 קור, כמות גדולה לבני אדם.

למה זה?

משום שהנמלה אומרת,

אולי הקדוש ברוך הוא יאריך את ימיי

אם יאריך את ימייך.

כמה יכול להאריך? פי שתיים.

במקום חצי שנה, שנה.

כמו שאנחנו, במקום 80 שנה, 160 שנה.

כמה אפשר לבקש?

אז כמה היית צריכה?

שלוש שעורים.

אבל כמות כזאת גדולה?

לימד אותנו שלמה המלך.

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכיה וחכם.

תהיה חכם, תלמד.

מה היא עשתה שעורה?

היא אספה כמות פי מיליונים

ממה שהיא צריכה.

מה יש לי ללמוד ממנה?

גם אני יכול לעשות מהחיים שלי פי מיליונים ממה שאני חי.

לדוגמה,

אני עכשיו מדבר איתכם,

אז שעה של חיים שלי הפכה להיות מאות שעות.

למה? כי יושבים פה בני אדם, מאות, שומעים דברי תורה,

אז מה שאני דיברתי, דברי תורה, שעה,

זה הופך להיות מאות שעות.

אתם חלק מן הדברים תגידו לאחרים,

זה ממשיך הלאה,

וזה נותן פירות ופרא פירות.

אני עושה מזה קלטת וידאו,

ואחרי זה את הקלטת

הופך ל-CD ו-DVD, ומחלק את זה לאנשים בכל העולם.

אז השעה הזאת הופכת להיות אלפים של שעות, עשרות אלפים של שעות,

וכל יהודי שמתעורר ומתחזק ועושה מצווה ועוד מצווה ועוד מצווה,

זה כאילו אני עשיתי,

וזה יוצא שאני חי

בלי גבולות.

עד היום אנחנו חילקנו בעולם

14 מיליון קלטות בחינם.

כל זה נעשה מהסיבות שהסברתי לכם כאן,

שכל מה שנברא האדם זה בשביל הזולת,

להיות דומה לקדוש ברוך הוא,

לעזור כמה שיותר לאחרים,

ובפרט לאחיו היהודים.

מה שאני עושה,

כל אחד יכול לעשות.

מה שאני עושה,

רבי ציון לחום עושה ברומא.

היינו במילאנו לפני יומיים,

והוא משתדל,

אבל הוא יהודי אחד.

אם יש עוד יהודים שיצטרפו אליו וירצו ביחד כמה שיותר לתת

חומר ביהדות ליהודים שנמצאים באיטליה,

הזכות תהיה של כולם ביחד.

ואפשר להגדיל תורה ולהאדיר אותה יותר ויותר ויותר.

וככה יהודים התקרבו לאביהם שבשמיים,

ויזכו לקבל שכר גם בעולם הזה

וגם לעולם הבא.

וזו מצווה שאין כדוגמתה.

בכל טרחה

שיהודי טורח

ומשתדל בשביל חברו,

הוא זוכה

במה שחברו עושה.

וגם אם חברו לא עושה,

נחשב לו בשמיים זכות,

כיוון שהוא רצה להעניק לו שכר לעולם הבא.

אם הוא לא רוצה,

הוא זוכה במה שהוא רצה לתת לו.

זאת אומרת,

חשוב מאוד שהיהודים היושבים כאן

יהיו

קבוצה אחת,

חבורה אחת,

שאכפת לה ודואגת

שעוד יהודים ידעו ויכירו את המתנה הגדולה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, התורה הקדושה.

תורה ציווה לנו, משה,

מורשה קהילת יעקב.

זאת אומרת, זאת ירושה לקהילת יעקב.

ואת הירושה הזאת מגיע לכל אחד לקבל.

אני רוצה לתת לכם אפשרות לשאול שאלות, למי שיש,

ואני אשתדל להשיב לכם, בעזרת השם יתברך.

בבקשה, למי שיש שאלה, אשמח לשמוע.

כבוד הרב, ערב טוב.

אונא דומאנדה.

אייני ציאדולה רציוני אבו פרנצה.

פרלנדו דיבינתי בטרומילה,

סטודנטי דיר רבי עקיבא.

אידיל אלורו מורטה פריל שנת חינם.

דיר לאודיו.

דיל כבוד דגלו נסידם.

מידו מנדוו. פרקו ממאי.

פרקי אנקי אלטרי פרצוני, אנטרי פובולי, פרסמנסטר סטדי פרסמידאד.

מאקוונדו

לבריאו,

ייאני בוניתו,

פג אל פיו אלטו ברצו.

קביסקו,

צ'אונקונטו דבגריה.

לובוליו בגריה.

מאפקי אלטו.

שלום.

אם מישהו יתרגם לי, אני אשמח.

כבוד הרב,

אתה דיברת לגבי התלמידים של

רבי עקיבא,

אז הוא שואל,

למעשה,

הוא שואל למה היהודים צריכים לשלם תמיד מחיר כזה גבוה,

כמו שלמשל נפטרו 24,000 תלמידים?

קודם כול,

העם היהודי נדרש לרמות גבוהות ביותר בגלל שהוא עם מאוד מיוחד.

וככל שהאדם גדול יותר,

התביעה עליו היא גדולה יותר.

ואני אסביר את הדברים.

יש מעשה שמובא בגמרא כך.

רבה ברבר חנה,

שברו לו העובדים הפועלים חבית של יין.

אז הוא לקח להם את הבגדים שלהם.

עשו לו נזק,

לקח להם את הבגדים,

שיהיה לו פירעון על הנזק, הזיקו אותו.

הלכו לרב,

התלוננו.

אמר לו רב,

תחזיר להם את הגלימות, את הבגדים.

אמר לו, ככה הדין?

אמר לו, כן,

כתוב בפסוק, למען תלך

בדרך טובים.

באמת הדין לא כך.

מותר לבן אדם שהזיקו אותו לקחת בתמורה כנגד הנזק.

אבל לא, הוא אמר, הדין שלך,

שאתה תחזיר להם,

כיוון שכתוב, למען תלך בדרך טובים, פירושו לפנים משורת הדין.

זה לא על פי דין,

זה לפנים משורת הדין, אבל אצלך,

אצלך, במדרגה שלך, שאתה כזה

יהודי חשוב,

אתה צריך לדעת שזה הדין שלך.

החזיר להם את הבגדים,

באו אליו, אמרו לו, אנחנו רעבים, עבדנו אצלך כל היום, אין לנו מה לאכול, תן לנו כסף.

מה, גם כסף הם רוצים?

מספיק שהוא לא לקח...

הם רוצים גם לאכול

הלכו לרב, התלוננו

אמר לו תן להם לאכול

אמר לו ככה הדין?

אמר לו בשבילך כן

למה כתוב ואורחות צדיקים תשמור?

זאת אומרת בגלל החשיבות שלך

והמעלה שלך

אז תדע לך שדנים אותך יותר מסתם בני אדם

אותו דבר אנחנו רואים

אצל רבי אלעזר,

הבן של רבי שמעון בר יוחאי,

הבן שלו היה צדיק גמור.

כשהוא נפטר

לא קברו אותו.

22 שנה הוא היה בעלייה של הגג,

שוכב במיטה כמו ישן

והוא לא התליע ולא הסריח כמו אדם ישן. 22 שנה, היה קדוש עליון.

אחרי 22 שנה

אשתו ראתה שיוצאת לו תולעת מהאוזן

אז היא חשבה שחלילה הוא מתחיל להתרכב.

הוא בא אליה בחלום

ואמר לה,

אני לא נרכב

אלא פעם אחת אני שמעתי שאומרים לשון הרע על תלמיד חכם ואני לא מחיתי בהם.

הוא היה צריך לא לקבל את הלשון הרע ולהעיר להם והוא לא עשה חן.

אז בגלל זה קיבלתי עונש באוזן ששמעה את הביזיון הזה שהתולעת יוצאת מהאוזן.

כיוון שהוא היה מדקדק מאוד, אומר רשי,

בעניין הזה שלא לשמוע

חלילה דברים על תלמידי חכמים

או אפילו תלמידי תלמידי חכמים,

בגלל זה הייתה הקפדה עליו בשמיים

שיהיה לו את הביזיון הזה שתצא לו תולעת מהאוזן.

אותו דבר אנחנו רואים במקרים נוספים.

כשנפטר משה רבנו לגן עדן,

אמר לו יהושע,

אמר לי יהושע, אם יש לך עוד איזה ספקות לשאול אותי לפני שאני עוזב את העולם?

אמר לו יהושע,

לא כך כתבת בי בתורה הקדושה

ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל?

הרי אתה כתבת בתורה שאני לא זזתי ממך אף פעם.

מיד באותו רגע,

תשש כוחו של יהושע,

והוא שכח 300 הלכות ונולדו לו 300 ספקות.

למה?

כי לגבי יהושע בן נון, ככה הוא הדין.

המדרגה שלו היא כל כך גבוהה שמדקדקים איתו עד כדי כך.

הוא לא היה ראוי לומר למשה רבנו דבר כזה.

ויהושע היה צדיק גמור.

כל ישראל היו קוראים לו כסיל.

למה?

כי הוא היה דבק במשה רבנו, לא זז ממנו רגע.

גם כשמשה עלה לשמיים 40 יום ו-40 לילה,

יהושע המתין בתחתית ההר, לא זז.

היה יכול ללכת 40 יום הביתה ולחזור אחר כך.

לא זז.

עד איפה שהוא יכול להגיע עם משה, שמה הוא מחכה לו.

ואף על פי שהוא היה צדיק גדול כזה,

ולא חש לכל מה שאומרים עליו,

בכל אופן,

הדין שלו היה לחומרה.

החמירו איתו

בגלל שהוא בעל מדרגה.

התנאים הקדושים,

תלמידי רבי עקיבא, היו קדושים עליונים.

מה אמר רבי עקיבא?

ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

זאת אומרת, רבי עקיבא בעצמו חינך את תלמידיו ואת כל העולם כולו,

שהיסוד של כל התורה כולה

זה ואהבת לרעך כמוך.

וכיוון שאצלהם

זה לא היה בדיוק כמו שהוא אמר להם,

אז הייתה עליהם הקפדה גדולה מאוד,

ולכן הם מתו כולם בפרק אחד.

זאת אומרת, ככל שאדם בדרגה יותר גבוהה, ככה מקפידים עליו.

אותו דבר עם ישראל.

עם ישראל, כיוון שהם נבחרו להיות עם סגולה,

עם קדוש,

לעומת אומות העולם שהן לא כאלה,

לכן הקדוש ברוך הוא מדקדק איתם יותר ויותר.

תחשבו גם אתם,

כשאתם נותנים נאמנות

למישהו שעובד אצלכם יותר מאחרים,

אם הוא עושה פעם אחת פעולה שהיא מביעה

חוסר נאמנות,

הכעס שלכם עליו גדול ביותר,

כיוון שאתם נתתם לו אמינות יתרה.

כשיש לכם בן,

והבן שלכם עושה דבר לא טוב,

כואב לכם יותר,

אתם מקפידים עליו יותר,

גוערים בו יותר,

לעומת הבן של השכן.

אם הבן של השכן עשה משהו לא טוב,

נו, זה הבן של השכן, זה לא שלי.

אבל אם זה שלך,

עוד יותר אתה מקפיד.

אנחנו בנים

של הקדוש ברוך הוא,

וכיוון שאנחנו כאלה,

ואנחנו הדוגמה והמודל לכל העולם כולו,

הקדוש ברוך הוא מדקדק איתנו יותר מכולם.

ברור?

כן.

עוד שאלה למי יש?

כן, בבקשה.

נו וקאטו,

מנשאם דו דלאל ברודל בנדל מעלה על כל הציניורי אבי אבייטטו.

אלוה ראה שאלה דומנדה דומנדיאמושי מה סייאדה מדאבה לאוניברסיטי אבייטטרניה אבל בראו אותו לאבייטטרניה.

נו נארים פיניאטים מהירדי.

שואל

פרם פליארי אל קריבנטו

כולו כולו ובאנו דמי דיפרונטל סיניוריה נו נארים פיניאנו דמייטי,

מה דדע בידי?

שואל

יונו מי סביל יו ללא מתינה פרנדללה אוררי פרקי מידי בו מיריטאריה.

אל גודעני.

מה יו מי סביל יו ללא מתינה פרקי שאו מודל בו אינור מי דיפרונטל באנקיירה

דבו

טורארי, דבו קומפלטרי, וסטודי גבידו.

כאילו,

התפקידו על המנדא האיניציאלי ועל פרקבילה בו היא

אוני וומו גומסתא לפרונטל סיניורי.

האדם מדאים וסירו פיקטו.

הרי הם ברובו אהבו אותו, לבית התאר.

טוב,

אני הבנתי שאתה שואל לגבי האדם הראשון בחווה שאם הם לא חטאו,

הם היו חיים לנצח,

ואתה צודק.

אם הם לא היו חוטאים, הם היו חיים לנצח

עד שהם היו חוטאים.

זאת אומרת, כל זמן שהם לא חטאו,

באמת כוונת הבורא יתברך שלא ימותו.

המוות הוא בא כתיקון לחטא.

מה זה חטא?

כשאדם חוטא,

הוא עושה עבירה,

מה שהקדוש ברוך הוא אסר עליו,

הוא פוגע בשני דברים.

הוא פוגע גם בנשמה שלו

וגם בגוף שלו.

וכיוון שהגוף והנשמה,

יש בהם את הכתם של החטא,

צריך לתקן את זה.

איך מתקנים?

יש אפשרות לעשות תשובה,

לחזור בתשובה שזה דבר שנעשה באמת,

בלב אמיתי.

אפשר לתקן לחלוטין.

אם עושים כזה דבר,

התיקון הוא גמור.

אבל,

אם לא עושים תשובה אמיתית,

אז בן אדם בעצם מת.

כשהוא מת, יש תיקון איך הגוף בקבר מתפורר וחוזר להיות עפר,

ואז אין כבר את הרושם של החטא.

זה לא נמצא במציאות, כי הכול התפורר.

הנשמה עולה למעלה, ואז היא נכנסת לגיהינום.

שם מנקים אותה

מהחטא,

מבחינה רוחנית, אז הנשמה היא נקייה,

הגוף נקי,

ואחר כך, לאחרית הימים, בתחיית המתים,

הנשמה, כשהיא כבר נקייה,

חוזרת לגוף שהוא כבר נקי,

והאדם קם בתחיית המתים

כמו אדם הראשון לפני החטא בגן עדן.

זך ונקי.

אני לא הבנתי, אבל איך אתה קושר את זה לעבודה היומיומית,

כשאדם צריך לעבוד כאן בעולם הזה,

ושיש לו חובות

והוא צריך

לעבוד בשביל לסגור את החובות?

אבל אני אסביר רגע לפני שאתה קושר את זה.

כשהקדוש ברוך הוא מבקש מאדם לעשות את התורה והמצוות,

פירושו של דבר שהאדם יכול לעשות את המצוות.

אבא לא יגיד לבן שלו, הקטן,

תרים 200 קילו.

ילד לא יכול להרים 200 קילו.

אבא חכם

לא אומר דבר כזה.

אבל אם אבא אומר לבן שלו,

תרים 10 קילו,

אז בטח שהילד שלו יכול להרים 10 קילו, אחרת הוא לא יהיה אומר לו.

אם הקדוש ברוך הוא אומר לאדם,

תלמד תורה,

תקיים מצוות, תעשה את זה ואת זה ואת זה ואת זה,

ואתה גם צריך לחיות, לעבוד, לאכול, לישון, לשתות, לנוח,

סימן

שאדם יכול לעשות הכל.

אבל לפעמים אדם מעדיף לעשות מה שהוא רוצה,

ולא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

ופה זו ההתנגשות.

אם אדם ירצה לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות,

הקדוש ברוך הוא יעזור לו לעשות את כל השאר ביתר קלות,

בלי הרבה מאמץ.

הוא יקבל עזרה מן השמיים.

אבל אם הוא לא יעשה כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה,

הוא יעבוד ויעבוד ויעבוד לריק

בלי שום תוצאות.

אחרי 120 שנה הוא ייפטר, לא נשאר לו כלום.

כמו אבא שרוצה שהבן שלו ילמד באוניברסיטה,

אז הוא מוכן לשלם לו את כל מה שצריך.

הוא קונה לו בגדים,

הוא נותן לו מקום לישון, הוא נותן לו אוכל.

העיקר תלמד.

וזה אבא רגיל,

שאין לו הרבה אמצעים.

אבא שבשמיים שלא חסר לו כלום,

אם הוא אומר תלמד ואני אדאג לך,

לא צריך לדאוג.

מחיאות כפייסתו,

כפייסתו,

כשאנחנו רג'נמנטים וכפייסתו לדעת האמנטים,

זה נותן לי פונטו די מהר,

בשביל זה די בידי.

פרקי, פרקי אל סניורי,

ולודוקצ' יזמינו איבמביני וקרסקו נובר דיבנטרי וואמיני.

מה אם ושאלתה דאדם לא נונה ללוולונטת אל סניורי?

קווינדי האימפורטנטיסים אופייר דיסטינג ואופיימאריטי אי דבידי.

שאי וונדומטו אלמונדו ומפיליו,

נונדשידו אל לואישה אום דבידו,

מה דה סידרו דארי דה אסטרומי הן טיבר קרש ירידי ונתרגומי.

יונו נודטו כוונדו וירטוריסק אום פיליו אומסו אלמונדו ונטרו דבידורי.

קווינדי,

כל פארגון אל ואלידו פרקי

אין אלמונות הנציניו רגעיו,

מטו אלמונדו ומפיליו פר קבר כקריסקה אמיה

אימאג'ינס ומיליאנסה, כמו מדירי האדם אוגנדו,

פאטו

פרצופילי מזימברה,

דתו פאטו אונוומו האימאג'ינס ומיליאנסה מיה.

קווינדי ואלו נבלות אל ציניורי כאילו

מונה קריאטורי כפי קולה,

כי ציניורי מדדו דמי טרלמונדו וקריסקה בארצו אלמי אימאג'ינלו ומיליאנסה.

מי קורא לו את תותא אלטרגוזה דקוו לוגן בשל סוצ'סו,

אינדם מדי יבּה,

איגוולים ושסוס כריאט דונדה בידו

נאנו דשיסו לדיני טבאמיני

מעשי סוס כריאט דונדה בידו

וקוויל דה בידו אל פקדו.

אל פקדו

ויהנה רגעונות שונה כמו אל אינפרציונה בודר ליג'ה,

כווינדי ואל אינפרציונה בודר ליג'ה

אל פקדו.

וכן אימפורטנטי כסגוויזקה כסגוויזקה

ללר ג'זר ופרקאביר מליו ילדי בידו אנור מגד שאוני וואמו.

אקוויל די בידו

אימפרטי די שבי סול קורפו את פרקיבאנה נדון בה,

מה קורה בידו פוליטיקה, מה קורה בידו פוליטיקה,

כאילו פוליטיקה, כאילו פגע ולדי פתאום.

כן.

בכל חברה

בעולם

יש חוקים,

וכמובן שאם היו שואלים את האזרחים

הייתם רוצים שיורידו מעליכם

את החוקים,

האנשים הלא חכמים היו אומרים כן.

תוריד, תוריד את החוקים כמה שיותר, יותר טוב.

למה? זה מעמיס עלינו, זה כבד, זה קשה.

אבל החכמים מבינים,

החכמים מבינים

שחוקים נוצרים לטובת האוכלוסייה,

ולכן יש בתי משפט,

ולכן יש שוטרים

שדואגים שיקיימו את החוקים.

אם כל אחד יחיה כמו שהוא רוצה, יהיה פה ג'ונגל.

אי אפשר לחיות ככה.

בכל בית יש הורים,

וההורים, כשהילדים קטנים, גם הם

מחנכים את הילדים.

זה אסור,

זה אסור,

זה מותר.

לא.

זה מותר לא אומרים,

רק זה אסור.

מותר לא צריך להגיד, הילד כבר עושה הכול.

מה אומרים? אסור, אסור, אסור. לא לעלות על הספה,

לא לפתוח את המקרר לבד,

לסגור את הבקבוק אחרי השימוש,

להחזיר את הזה לקערה.

כל הזמן נוטלים הוראות לילדים. הילד כבר משתגע. אסור, אסור, אסור, אסור.

האם המטרה של ההורים היא בשביל להעמיס על הילדים עול?

לא.

הם רוצים להדריך אותם בדרך הטובה והנכונה,

שיהיו מקובלים בחברה,

שיהיו מאושרים,

שלא יהיו להם בעיות,

שיידעו להסתדר בכל מצב.

מחנכים אותם.

כיוון שהאדם הראשון חטא,

הוא צרך העולם לתיקון

כדי לתקן את כל מה שהוא פגם בקלקל.

וכיוון שיש לאדם מידות,

טובות ולא טובות,

צריך האדם לדעת איך להשתמש בהן.

לדוגמה,

יש מידה שהיא מאוד פסולה,

קוראים לה גאווה.

כשאדם מתגאה כל הזמן,

אנשים לא אוהבים את זה. לא אוהבים אדם גאה,

אבל גם הם מתגאים.

כשהם מתגאים זה לא מפריע להם. כשהשני מתגאה הם לא יכולים לסבול.

אז גאווה זה מידה שלילית.

אבל היא יכולה להיות גם מידה חיובית.

אם אדם

מתגאה בעשיית מצוות

שהוא עושה את רצון הקדוש ברוך הוא,

זה דבר משובח,

שהוא עושה דבר טוב.

כשאדם מקנא,

קנאה זה דבר לא טוב.

אדם שמקנא בשני, למה יש לו מכונית? למה יש לו בית? למה זה? למה זה?

זה דבר פסול שגורם לשנאה וגורם לתחרות וגורם אפילו למקרים קשים ביותר.

אבל יש קנאה אחת שהיא טובה.

קנאת סופרים תרבה חוכמה.

אחד שרואה את השני, לומד הרבה וגודל ונהיה חכם

והוא רוצה להיות דומה לו,

לא שלא יהיה לו. למה לא יש ולי אין?

אלא הוא רוצה להיות כמוהו בחוכמה.

במעשים הטובים,

הנקודה הזאת של קנאה היא טובה מאוד.

אדם שהוא קמצן,

זה לא טוב.

לא סובלים את הקמצנים.

כל הזמן חושב על עצמו אגואיסט.

אבל אם אדם

הוא מקמץ

במותרות

לא לפזר סתם, סתם,

אלא הכול עושה בחוכמה ובתבונה,

מה שצריך

הוא עושה ומה שלא צריך הוא לא עושה,

זה גם כן נקרא קמצנות, אבל חיובית.

זאת אומרת, כל מידה ומידה, איך נדע מה טוב ומה לא,

בא הקדוש ברוך הוא בתורה, נותן את המצוות,

ואומר, זה המצוות תעשה,

זה המצוות לא תעשה.

אם תעשה את כל מה שאני אומר,

אתה צדיק כמו האדם הראשון שרציתי שיישאר כך.

אבל אם אתה חורג ואתה סוטה מן הדרך,

אז אתה צריך לתקן את זה,

ולכן יש את התשובה, ואם תעשה את זה,

אתה תגיע למצב שאני רוצה ותזכה בעולם הזה ולעולם הבא.

זאת אומרת, חובתנו תמיד לשפר את עצמנו,

ומי שיגיד לנו מה הנכון זה מי שברא אותנו

ויודע בדיוק

מה היכולת שלנו ומה הכלים שנתן לנו כדי שנוכל לעשות זאת.

כן, עוד שאלה בבקשה.

כן, אתה רצית לשאול.

כן. ערב טוב.

ערב טוב.

כבוד הרב, רציתי לדעת

רציתי לדעת ממך, אם כלב יש לו נשמה,

אם מה? אם כלב, לכלב יש נשמה,

אם לכלב יש נשמה? כן. לא.

לכלב יש נפש.

נפש בהמית, כמו לכל בעלי החיים.

טוב, תודה.

תהיה בריא.

כן, הנה פה, עם חולצה אדומה.

רגע, רגע.

רגע, שנייה. כן. שלום.

שלום וברכה.

בשנת 48',

הרבה רבנים לא רצו את מדינת ישראל, או חשבו שזה לא בדיוק כמו שהיה צריך להיות בתורה,

והיום אני מאמין ש-90%, 95% מהרבנים חושבים שמדינת ישראל שנמצאת היום היא בסדר, אפשר לסמוך בה.

אני מסתובב הרבה בארץ, ואני רואה שיש יותר מדי הבדל, במיוחד בכל מיני אוכלוסיות,

שכל אחד יש לו את הצורת התפילה שלו,

כל אחד יש לו את המנהגים שלו, הרבה פעמים מנהג שונה מהשני.

ואם אני קורא שאם אני נכנס לבית-כנסת אשכנזי,

אני לא מבין מה שהם מתפללים בכלל.

השאלה שלי היא למה זה קורה. אומרים, למה אין סונדורין?

אני אמרתי לה, מה צריך להיות ככה שיהיה סונדורין? אומרים, צריכים 70 רבנים גדולים כמו של פעם,

כאשר היום לא נמצאים.

השאלה זה,

זה כזה קשה להוסיף 70 רבנים בעולם שנמצאים היום בעולם, הכי גדולים, לא יודע כמה, אבל הכי גדולים,

ולהכניס אותם בחדר אחד,

ושיתחילו לעשות חוקים לכל עם ישראל,

ויתחילו ללמד אותנו תפילה אחת בשביל כל העולם,

ולא יקרה מצב שחצי מהעולם מתפלל בצורה שונה.

למה אם אומרים שבת לא אומרים שובץ או אחרת,

והם יכולים גם להוציא חוקים חדשים בשביל לעזור לנו לחיות עם התורה בזמן החדש.

ואולי גם אנחנו לא נראה כמו שקורה היום בארץ,

שדווקא אצל הדתיים יש שנאה ביניהם בגלל שהוא בא מחווד, וזה בא משמה וזה,

וכאשר אני בן-אדם לא כזה דתי,

אני רואה את זה, אני אומר, אם הם שלמדו תורה כל הזמן, הם שונאים אחד בשני,

ואני לא שונא אף אחד,

אז אני לא יודע למה הם עושים את זה, דווקא הם למדו בתורה.

אני הייתי יום אחד במלון, ואני מתפלל כל בוקר,

ואני לא יכולתי ללכת לבית-כנסת, אז פעלתי בחדר,

ובמלון בתל אביב אני שומע מוזיקה מתחת למלון.

אני מתכופף, ואני ראיתי כל מיני אנשים שרוגדו עם בשבת,

ואני הייתי שמח לראות עם שמח לאומות הפיגועים, לאומות הטרור, לאומות הכול, ואני כמעט בכיתי מסמיכות.

עכשיו, אחד דתי יכול להגיד אולי במקומי,

אבל זה שבת, זה מוזיקה, אבל הם היו שמחים, ואני אוהב אותם כאחים שלי,

לא משנה אם הם דתיים או לא דתיים, הם אחים שלי, אני אוהב אותם מהלב.

למה זה לא קורה גם אצל הדתיים, שאחר כך אני רואה שגם בין הדתיים,

אם זה גרפור וזו שכונה של אשכנזים, לא רוצים את הילד שלו שילך לבית-כנס שלהם,

או לא מכניסים אותו לוועד בית שיגור שם,

וזה, אני לא מבין למה זה קורה.

טוב,

שאלה ארוכה.

קלטת מספר 423,

הרצאה ברומא, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 424,

הרצאה ברומא, חלק ב'.