בית חולים זה לא קפז... מה עושים?
הרב: צלצלו אליי מטבריה,
ואמרו: 'שנמצאים בבית-חולים, ו"אין לנו אפשרות לאכול בבית-חולים, את כל האוכל שאוכלים בקהילות פז, רק אוכל כשר מאה אחוז (100%), עם בדיקות כמו שצריך, והכל. מה אנחנו עושים? אולי במצב כזה, כשאנחנו נמצאים בבית-חולים, אולי יהיה מותר שאנחנו נאכל מה שיש, במינימום כאילו, מה שהכי הכי פחות בעייתי'.
אמרתי: "לא. אולי שתשלחו מישהו לקחת מפה, או שתבדקו מה יש זה...".
בינתיים, שלחתי אס-אם-אס (SMS) לאחת מבנות הקהילה.
על המקום היא אמרה: "מיד אנחנו נשלח להם".
לא עבר שעה, יצא רכב אליהם, מפוצץ באוכל. למספר ימים.
מה הם הבינו? שאי אפשר, אין מה לאכול, איך אפשר לאכול? בבית-חולים, לא, זה לא קפ"ז, מה עושים?
אין דבר כזה, אם ה' גזר, גזר. הם לא ידעו שהוא גזר, וה' גזר, והיה להם הכל.
אז גם כשנראה לך שאין שום סיבה שיהיה לך, מסובב הסיבות, כבר חשב עליך בכל מצב. אם אתה דבוק בה', הוא יעזור לך. אם אתה לא דבוק, הוא לא יעזור.
היו יכולים להתעלם, לא לשאול שאלה, ולהגיד לבד: "אין, זה פיקוח נפש, אין לנו ברירה, מה אנחנו יכולים לעשות? מאיפה נביא?", ואוכלים.
אבל אם אתה רוצה לא לעזוב את ה', גם הוא לא יעזוב אותך. גם הוא לא יעזוב אותך.
אז אנחנו רואים, שכשאדם, יש לו את הסיבות לידו, הוא בטוח ומאושר, וכשהם נעדרות ממנו, אז הוא מדוכדך. זה מראה, שהוא לא מהמאמינים. והוא בכלל לא יודע כמה קשה להיות מאמין. פשוט, בלי עבודה ויגיעה, באמונה וביטחון, לא יגיע לכלום.
ומובא בחכמים זכרונם לברכה: "בשעה שהלך יעקב לחרן,
אמר: 'וואו, אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי, ולא התפללתי?!"
נתן דעתו לחזור, וקפצה לו הדרך.
מקשים חכמים זכרונם לברכה: 'למה כשעבר בתחילה במקום הזה, לא עיכבו אותו מן השמים? למה לא עוררו אותו להגיד לו: 'פה התפללו אבותיך, תעמוד ותתפלל'?
- אם הוא לא נותן דעתו מעצמו, להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, מן השמים יעכבו אותו?!",
מה פתאום! אתה צריך ליזום, אתה צריך להתייגע, אתה צריך לפעול, אתה צריך לחשוב, אתה צריך לרצות. כמו שהם עשו, שאלו שאלה. אה, נתן דעתו לשאול שאלה? נמצא פתרון.
אבל אם אתה לא נותן דעתך, מאיפה יימצא הפתרון? לא מעוררים מן השמים, אתה צריך להתעורר לבד.