הרצאה במילאנו - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

באתי לשאול אותך משהו,

אתה מומחה בזה, איך להתעסק עם היצר הרע?

רציתי לשאול, היות והיום לנו יש את התורה שמראה לנו את המצוות,

היות והיום גם אומות העולם רבים מהם קוראים בשם השם, למשל המוסלמים,

גם לפני שהם שוחטים, צועקים על אדבר,

האם גם הם יש להם מצווה בקריאה שלהם את השם? האם גם הם, כשהם אומרים כביכול תשפחות,

האם זה באמת מצווה בשבילם?

יש להם זכות בעניין הזה? להקריא את שם השם בלבד זה לא מצווה.

יש גם גנבים שאומרים, יא אללה, שלא יתפסו אותי.

אז זה לא אומר שיש להם מצווה.

אבל מי שמזכירים את השם ועושים את רצונו,

אז ודאי שהוא מגיע להם מצווה.

השאלה זה רצונו?

מה פתאום שהם יהרגו יהודים?

מה פתאום? אסור להרוג בני אדם בכלל. לכן במסגד, למשל, יש קדושה מסוימת, היות ומתפללים שם? אין קדושה בכלל, חוץ מבעם ישראל,

והקדושה נובעת מהשראת השכינה והשכינה שורה רק בישראל.

תודה רבה.

תהי בריאה. קיווינו.

קלטות מס' 419-420.

ההצעה במילאנון.

ערב טוב,

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו ירוויח.

לפני כאלפיים שנה,

היה טיטוס הרשע שהחריב

את בית-המקדש.

ברומא יש את שער הניצחון,

אך על שרומא הצליחה להכניע את ישראל ולהחריב את בית-המקדש.

אחד מראשי הישיבות,

הרב קהנמן, זכר צדיק לברכה,

ראש ישיבת פונוביץ,

כשהגיע בפעם ראשונה לאיטליה, ביקש

דבר ראשון להגיע לשער הניצחון.

הוא עמד מול השער,

זקף את קומתו ואמר,

טיטוס,

מכל מה שעשית נשאר רק שער.

אתה איננו,

ואנחנו עדיין כאן.

סוד הקיום של העם היהודי,

עם הנצח,

אלפי שנים,

למרות רדיפות

של כל אומות העולם נגד העם היהודי.

למה זה?

בשנת 1948, לבריאת העולם,

נולד

אברהם אבינו.

בגיל שלוש שנים הוא הכיר את בוראו.

וכיצד הוא הכיר אותו?

הוא ראה יום אחד את השמש עולה במזרח,

נמצאת באמצע השמיים,

ואמר, ודאי זה שמנהיג את העולם.

בערב השמש שקעה,

והירח עלה,

אמר, אם הירח

דוחה את השמש, משמע שהוא המנהיג.

הירח נעדר,

השמש שוב עלתה.

ואז אמר אברהם אבינו,

אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

אני אעבוד את מי ששולט

על שניהם ומפעיל אותם.

כך הכיר אברהם אבינו

את הקדוש ברוך הוא.

אבא שלו,

טרח,

היה מוכר עבודה זרה ופסלים.

כל העולם היה פסלים,

כולם האמינו בעבודת אלידים.

באברהם אבינו גדל בבית כזה,

ואף על פי כן הוא מבין

שזו האמת.

יש מנהיג לכל העולם כולו.

העולם הזה לא נוצר במקרה,

יש לו מנהיג.

באותו דור היה מלך שקראו לו נמרוד.

נמרוד

על שם שמרד בקדוש ברוך הוא והמריד את כל העולם כולו נגדו.

הוא עשה מגדל גדול

ורצה שראשו יגיע לשמיים

כדי להראות

שאין לקדוש ברוך הוא שליטה בעולם.

יש בזה כוונות יותר עמוקות,

אבל נסתפק בזה.

כששמע שיש אדם בשם אברהם

שאוסף אנשים ואומר להם שיש בורא לעולם,

חשש מפניו,

איים עליו,

ואמר לו, אם תמשיך כך

אני אזרוק אותך לכבשן האש.

אברהם לא הפסיק,

ויום אחד לוקחים את אברהם וזורקים אותו לכבשן של אש,

אי אפשר לצאת משם חי.

הקדוש ברוך הוא עושה לו נס

והוא נשאר בחיים.

זה המקום שנקרא עור קסדים.

הקדוש ברוך הוא לא דיבר עם אברהם אבינו עדיין,

לא נגלה אליו,

והכול רק לפי הבנתו של אברהם.

הוא היה מוכן למסור את נפשו על האמת

שהייתה ברורה לו.

בגיל 75 הוא מקבל ציווי מהקדוש ברוך הוא פעם ראשונה שמתגלה אליו,

והוא אומר לו, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

אתם תארים לעצמכם?

פתאום באים ואומרים לכם,

תקומו, קחו מזוודות,

קחו את הילדים,

תעזבו את מילאנו ותלכו.

לאן?

אני לא אומר לכם עכשיו, תתחילו ללכת.

ואברהם שומע, לוקח את כל המשפחה ומתחיל ללכת.

לאן?

אל הארץ אשר אראך,

עד שהוא מביא אותו לארץ-ישראל.

אברהם עובר ניסיונות רבים.

האחרון שבהם,

כשהוא בן 137,

הקדוש ברוך הוא מבקש ממנו לקחת את הבן שנולד לו בגיל 100,

יצחק אבינו,

ולעקוד אותו

על המזבח.

אברהם אבינו במשך כל הזמן צחק על כל עובדי האלילים,

ואמר להם שבורא עולם לא רוצה שישחטו את הילדים שלהם לעבודה זרה.

כי כך היה המנהג שלהם.

כשהם היו רוצים לפייס

את העבודה הזרה, היו לוקחים בן וזובחים אותו לפני הפסל,

וכך חשבו שצריך לעשות.

אברהם אבינו לימד כל הזמן שזה אסור וזה לא כוונתו של הבורא יתברך.

והנה, יום אחד הוא בעצמו מקבל ציווי מהקדוש ברוך הוא

לקחת את הבן שלו היחיד, שהוא אוהב אותו מאוד,

ולהעלות אותו לעולה לפני הקדוש ברוך הוא.

מה היה צריך באותו רגע לעשות אברהם?

להגיד, טעיתי כל ימי חיי,

הטעיתי את כולם,

חשבתי שהקדוש ברוך הוא לא רוצה זבח של אדם,

ועכשיו שהוא מבקש ממני דבר כזה, ודאי שזו טעות.

לא.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה,

אבל אם הוא אומר לי לעשות כך,

מי אני שאני אגיד לבורא מה לעשות?

הבן שהוא נתן לי זה שלא?

הוא רוצה אותו אצלו בחזרה?

אני מחזיר לו אותו.

הקדוש ברוך הוא באמת לא רצה שהוא יקריב אותו.

הוא רק רצה להראות

לכל העולם כולו את המסירות נפש,

את הנאמנות,

את האמונה,

את האמת של אברהם אבינו,

שגם את היקר לו מכל וכול הוא מוכן לתת לקדוש ברוך הוא.

ואכן, כשהוא מגיע אל המזבח,

הקדוש ברוך הוא קורא לו על ידי המלאך,

אל תשלח ידך אל הנער.

אני רק אמרתי, והעלה הוא לעולה.

העלית? עכשיו תוריד.

לא אמרתי תקריב,

אמרתי רק תעלה.

העלית?

100%. אברהם אבינו הוא אבי האמונה המונותואיסטית בעולם.

אברהם אבינו לימד את כל העולם כולו שיש בורא עולם.

בהתחלה כולם הכחישו אותו, צחקו עליו,

אבל בסוף כתוב שכל העולם הודה לו,

והוא נקרא נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

אברהם אבינו הוליד את יצחק.

יצחק הוליד את יעקב,

יעקב את 12 השבטים.

ב-70 נפש ירדו אבותינו למצרים.

היו שם 210 שנים עבדים לפרעה,

שעבדו אותם בעבודה קשה.

ואחרי ההכנה הזאת

של שעבוד פיזי בגוף

וביטול כל החומר,

הקדוש ברוך הוא מוציא אותם למדבר כדי שיקבלו את התורה הקדושה במעמד הר סיני.

עכשיו בואו נבין,

מול טיטוס,

שהחריב את בית המקדש

וחשב שבזה יבטל את האומה הישראלית,

אותם צאצאים של אברהם אבינו במשך אלפי שנים

ממשיכים ודבקים באמונה באלוקים ומוסרים את נפשם בכל הדורות

מאותו כוח

של אמונה ומסירות נפש של אברהם אבינו,

ועומדים בכל הניסיונות.

והעם הזה חי וקיים,

ובקרוב, בעזרת השם, גם יקבל פני משיח.

אבל נשאלת השאלה,

מה התכלית של האדם בכלל בעולם?

למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בכלל, ולמה שם בו בני אדם?

אז התורה פותחת ואומרת, וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הקדוש ברוך הוא

ברא את האדם, את הגוף מעפר,

מן האדמה,

ובתוך הגוף העפר יש נשמה שהיא נשמה אלוקית,

רוחנית משמיים.

חלק

אלוקה ממעל.

בבריאת האדם

יש שלושה שותפים,

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא.

כל אחד נותן

את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר,

עצמות וגידים.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לקחת את החלק שלו,

זו הנשמה,

והחלק של ההורים מוטל לפניהם,

זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח,

יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידם.

הקדוש ברוך הוא נתן נשמה,

לקח נשמה,

ההורים נתנו את הגופה,

הגופה מוטלת לפניהם.

מי זה האדם?

האם אדם זה הגוף

או האדם זה הנשמה?

שאלתי אחד,

תגיד לי, במה אתה רואה אותי?

האם אתה רואה אותי בעיניים

או שאתה רואה אותי בנשמה?

אמר, אני רואה בעיניים.

אמרתי לו, אם אתה מת,

בוא נפתח לך את העיניים,

תראה אותי.

אמר לי, לא.

שאלתי, מה חסר לך?

אמר, הנשמה.

אמרתי לו, אם ככה, מי רואה?

הנשמה,

לא העיניים.

אם אתה מת,

יש לך אוזניים?

אמר לי, כן.

אם אני אצעק לך באוזן, תשמע אותי?

אמר לי, לא.

שאלתי אותו, מה חסר לך?

אמר, הנשמה.

אמרתי לו, אם כך, מי שומע? הנשמה ולא האוזניים.

רק העיניים זה חלונות שהנשמה מבפנים רואה דרכם.

האוזניים זה חלונות

שהנשמה שומעת דרכם.

אבל מי ששומע ורואה,

זה הנשמה דרך הגוף.

כשהנשמה יוצאת מן הגוף,

היא לא מוגבלת להסתכל רק דרך העיניים ולשמוע דרך האוזניים,

לכן היא יכולה לראות ולשמוע מחוץ לגוף.

זאת אומרת, כשאני מדבר,

כשאני שומע, כשאני רואה, מי זה אני?

אני זה הנשמה.

אני לא מת.

נשמה לא מתה.

הגוף

מת.

מתי?

עכשיו.

כל הזמן.

גוף זה דומם.

דומם

זה לא חי.

זה מת.

רק הנשמה שנמצאת בפנים היא שנותנת לו חיים.

אבל אם היא מסתלקת, הוא נשאר כמו שהיה, מת.

לדוגמה, הבגד הזה שלי

הוא מת,

דומם.

כשאני עושה ככה,

הבגד לא מרגיש.

גם היד שלי לא מרגישה.

מי כן מרגיש?

הנשמה שלי.

אם היא תצא וייתנו מכה ליד עם פטיש חמש קילו,

היד תרגיש?

לא תרגיש.

זה כמו בשר, שניצל,

שאוכלים בבית.

הוא לא מרגיש.

אין רוח חיים,

אין נשמה, לא מרגיש.

זאת אומרת, הגוף תמיד מת.

מי שחי זה הנשמה.

נשמה לא מתה.

לכן ביהדות אומרים,

לפנינו מוטלת גופת המת,

ועכשיו נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

מה ההבדל בין מת לנפטר?

נפטר זה לא מת.

נפטר זה עזב.

אחד, פיטרו אותו מהעבודה, הוא לא מת.

פשוט הוא עזב.

אמרו לו, לעזוב את העבודה, ללכת.

אנחנו לא מתים.

הגוף מת, אנחנו לא.

לכן הגוף הולך לקבר, והנשמה עולה למעלה.

למה נכנסה הנשמה?

למה ברא הקדוש ברוך הוא את בני האדם בעולם?

הקדוש ברוך הוא טוב,

ומדרך הטוב להיטיב.

מי שטוב, עושה טוב לאחרים.

כדי להיטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה.

לכן ברא הקדוש ברוך הוא

את הברואים שיקבלו ממנו את הטובה.

בשביל לקבל טובה,

טובה גמורה,

צריך שהאדם יזכה בה בזכות ולא בחסד.

יש אדם שהוא עני,

והוא מבקש שייתנו לו לאכול.

עושים לו טובה, נותנים לו לאכול,

אבל הוא מתבייש שהוא צריך לבקש.

זאת טובה,

היא בחסד, אבל יש עימה בושה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שאדם יתבייש כשהוא מקבל טובה,

אז הוא נותן לו אפשרות להשיג את הטובה בזכות מעשיו.

לכן הקדוש ברוך הוא נותן תורה ומצוות.

אומר, אם תעשו מה שאני אומר,

בשכר זאת אני אתן לכם טובה.

חיים, בריאות, שמחה,

נחת,

ילדים, פרנסה,

כל טובה שאני יכול לתת אני אתן לכם.

אם אתם לא עושים את מה שאני אומר,

אני אמנע מכם את הטובה

עד שתלכו בדרך שאני רוצה, ואז אני אתן לכם שוב.

כשאדם עושה מעשים שהקדוש ברוך הוא רוצה,

הוא מקבל בזכות.

לא כמו אני שמבקש,

אלא כמו מי שמשלם ומקבל בעבור זה את הטובה.

לכן הקדוש ברוך הוא ברא לנו גוף

ושם בתוכו את הנשמה.

הנשמה היא כמו מלאך,

אבל כדי לעשות מצוות צריך גוף.

כדי להניח תפילין צריך ידיים,

צריך ראש.

כדי להתעטף בטלית

צריך גוף.

כדי ללכת לבתי כנסת צריך רגליים.

כדי לאכול דברים כשרים צריך פה.

כדי לראות דברים המותרים צריך עיניים.

כדי לשמוע דברי תורה צריך אוזניים.

צריך גוף,

והקדוש ברוך הוא ברא את הגוף לפי התורה.

בגוף שלנו יש 248 איברים,

בדיוק כמו שיש בתורה,

248 מצוות עשה.

בגוף יש 365 גידים,

בדיוק כמו המספר, 365 מצוות לא תעשה.

ביחד זה תרייג מצוות, 613 מצוות

כנגד האיברים והגידים של האדם.

וכל אחד מהאיברים והגידים שלנו מקבל את האור האלוקי

לגוף שלו דרך הנשמה ממצוות התורה.

ובתחיית המתים שהאדם יקום הוא יקום בזכות האור הרוחני של התורה שהוא קיים את המצוות שלה.

זאת אומרת

שהקדוש ברוך הוא קרא בתוכנית נפלאה

את העולם כולו ושם בו את האדם ששולט על כל העולם,

ולאדם הזה נתן ספר שיש בו הוראות

מה על האדם לעשות.

ובכן,

הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יגיע לעולם,

יעשה מצוות,

כמה שיותר מצוות,

ואחרי שהוא יגמור פה את הזמן, 70, 80, 120 שנה,

יצא מהעולם הזה ושם יקבל את השכר.

העולם הזה זה רק מעבר לעולם הבא שאנחנו הולכים אליו.

הנשמה באה מלמעלה,

היא קיימת רוחנית,

היא נכנסה לגוף באופן זמני,

והיא תצא החוצה ושם היא תחיה לנצח.

אבל מה התקבל?

מה יהיה השכר שלה?

מה שהיא הצטיידה מן העולם הזה ולקחה אתה.

כשהיא באה לגוף היא הייתה בלי כלום, ריקה לגמרי.

מה שהיא עשתה במשך כל החיים זה השכר שלה שמגיע לה לעולם העליון.

אבל יש אנשים שחושבים שהם באו לעולם הזה בשביל להישאר כאן,

והם חושבים שהם לא יצאו מכאן.

לכן הם כל הזמן דואגים

שיהיה להם עוד ועוד ועוד חומר,

עוד ועוד ועוד גשמיות,

עוד ועוד כסף,

עוד ועוד קניינים,

כמה שיותר.

אבל הם שוכחים שיום אחד הם יוצאים מכאן ולא לוקחים כלום.

אז בשביל מה הם באו לכאן?

חכמים מספרים לנו משל.

היה שועל רעב,

שלושה ימים לא אכל.

פתאום הוא ראה כרם של ענבים,

אבל מסביב לכרם הייתה חומה,

אי אפשר להיכנס.

אבל הוא הסתובב מסביב עד שמצא חור קטן,

בגלל שהוא היה רזה,

שלושה ימים לא אכל,

הצליח להיכנס, תחב את עצמו פנימה,

נכנס לכרם,

אכל, אכל, אכל, אכל, אכל, אכל, אכל,

שלושה ימים.

נהיה שועל גדול, גדול, גדול.

רצה לצאת,

בא לחור, החור קטן,

לא יכול לצאת.

מה עשה?

צם.

צם, צם, צם, צם, צם, צם,

עד שהצטמצם ונהיה קטן ויצא.

עמד בחוץ,

הסתכל על הכרם ואמר,

כרם, כרם,

מה נאים פירותיך?

אבל מה הנאה יש ממך?

כמו שנכנסתי,

כך יצאתי.

אותו דבר האדם בעולם הזה.

אוסף, אוסף, אוסף, אוסף, אוסף,

עד שיום אחד נאסף

עוזב את הכול והולך?

אז מה הועיל כל מה שהוא אסף כל ימי חייו?

אבל החכם יודע שהאדם זה הנשמה,

והנשמה צריכה לצאת,

וכמה שהיא תאסוף יותר שכר,

ככה יתקבל לנצח.

המדרש מספר על חכם אחד בזמן התלמוד לפני אלפיים שנה, קראו לו רבי שמעון בן חלפתא.

הוא הוזמן פעם לברית מילה,

ובעל הברית,

אבי הבן,

הביא יין לתת לאורחים,

והוא השתבח ואמר, היין הזה כבר בן שבע שנים.

נתן לשתות,

ואחר כך אמר, אני שומר מהיין הזה לחופה של הילד.

הוא התחתן בגיל 20, אני שומר עד לחופה שלו.

הלך מהברית רבי שמעון בן חלפתא, בדרך הוא רואה את מלאך המוות עצוב.

שואל אותו, למה אתה עצוב?

אמר לו, אתה היית עכשיו בברית, נכון?

אבי הבן אמר שהוא שומר את היין עד לחופה, נכון?

ואני יודע שהוא עוד 30 יום מת.

אז אני עצוב.

למה?

אנשים מסתובבים בעולם עם שטויות,

חושבים שהם לא ימותו אף פעם.

ויש להם תוכניות בלי סוף

ולא יודעים

שבעצם החיים לא מובטחים להם.

אני אתן לכם דוגמה.

אם היו אומרים לכם מהבנק של איטליה

שמגיע לכם כל יום

86,000 יורו כל יום,

אתם תקבלו את זה ב-8 בבוקר

וזה יישאר אצלכם עד מחר ב-8 בבוקר.

כל מה שאתם תבזבזו ותשתמשו במשך היממה שלכם,

מה שלא השתמשתם,

לוקחים את זה בחזרה לבנק,

ומחר ב-8 בבוקר

נותנים לכם עוד פעם 86,400 יורו ל-24 שעות.

מה שהתבזבזו, שלכם, מה שלא, חוזר לבנק.

יום אחרי, ב-8 בבוקר, עוד פעם, 86,400 יורו ל-24 שעות.

מה שהתבזבזו,

נהניתם, מה שלא,

חזרה לבנק.

ככה כל יום.

מה אתה עשו עם 86,400 יורו כל יום?

יש לכם על מה לבזבז?

יש? אוהו, אה?

אוהו, זה אתם אומרים כשאין לכם.

כשיהיה לכם, תראו שלא יהיה לכם מה לעשות.

כמה מכוניות אתה יכול לקנות?

כמה ארוחות אתה יכול לאכול?

על כמה מיטות אתה יכול לישון?

כמה מנורות אתה יכול לתלות בחדר?

מה תעשה? כמה מקררים?

מה תעשה?

אבל אתם הרבה יותר עשירים מההצעה הנדיבה של הבנק של איטליה.

הקדוש ברוך הוא נותן לכם כל יום

86,400 שניות לחיות.

כל יום.

מ-08 בבוקר עד שמונה בבוקר, 86,400 שניות לחיות.

מה שניצלתם

הרווחתם.

מה שלא, הפסדתם. הלך, מת.

נגמר.

כל יום.

עכשיו תחשבו טוב.

כמה זמן בן אדם חי?

בן אדם חי רק רגע אחד.

למה?

אני חי עכשיו את הרגע.

מה עם הרגע הקודם?

מת.

עבר.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה לי עוד רגע, מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא.

אז כמה אני חי? רגע.

אם יהיה לי עוד רגע, מה עם הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא.

כמה אני חי?

רגע.

זאת אומרת, החיים של כל אחד מאיתנו זה רגע ועוד רגע ועוד רגע.

אם אני מנצל את הרגע ועושה בו דבר טוב,

אז הרגע הזה קיים לנצח.

אם לא, הוא מת לנצח.

לדוגמה,

אם אני יושב ואוכל,

נו,

זה יחיה לנצח?

לא.

זה טוב, לעוד כמה שעות צריך לאכול עוד פעם.

אם אני למדתי תורה,

הרגע שלמדתי זה מצווה.

מצווה זה השם ציווה.

ועל זה אני אקבל שכר לנצח.

אם אני מניח תפילין, ציצית, מברך, שבת,

כל מה שאני עושה שזה מצווה,

אותם רגעים שאני עושה בהם מצווה,

הם חיים לנצח,

כי הם חיינו ואורך ימינו.

לנצח.

אבל אם אני יושב, קורא עיתון,

או שאני עושה משהו אחר, או שאני מטייל, הלך הזמן, מת.

מת.

לא יישאר מזה שום דבר.

מה עושה חכם?

עושה חשבון.

אם נותנים לי 86,400 שניות לחיות,

צריך להשתדל לנצל אותם כל רגע, שלא ילכו לטמיון.

שלא נאבד אותם. חבל, זה יותר חשוב מ-86,400 יורו.

אי-אפשר לקנות עוד שעה בחיים גם מיליון דולר.

אי-אפשר. אם בן-אדם אומרים לו, עוד שעה נשאר לך לחיות,

גם אם ייתן את כל הכסף שלו,

לא יכול לקנות עוד שעה. אין.

היום יש לאדם חיים, הרבה שעות לחיות. צריך להיות חכם

לנצל את החיים. בשביל מה הביאו אותו לפה?

לא באנו לעולם הזה בשביל למות.

אם אדם בא בשביל לחיות,

למה הוא מת?

אם הוא בא בשביל למות,

בשביל מה הוא חי?

אלא הילודים

למות

והמתים לחיות.

כל מי שנולד בעולם הזה, בסוף הוא מת.

אבל כל מי שמת מתחיל לחיות, כי הנשמה יוצאת

ואז היא מתחילה לחיות את החיים הנצחיים שלה.

לכן אנחנו באים לעולם, נכנסים לתוך הגוף,

עושים את מה שצריך,

מה שרצה הקדוש ברוך הוא, ויוצאים מן העולם הזה לקבל שכר.

והקדוש ברוך הוא,

בזכות אברהם, יצחק ויעקב,

ו-12 השבטים,

נתן לעם שלנו את התורה הקדושה,

כשכל אומות העולם לא הסכימו לקבל.

במעמד הר-סיני רק העם שלנו הסכים לקבל את התורה.

כל העמים האחרים לא רצו.

היו ששאלו מה כתוב בה,

אמר להם, לא תגנוב. אמרו, אנחנו בלי לגנוב לא יכולים.

שאלו מה אחרת,

שאלו מה כתוב בה,

אמר, לא תרצח.

אמרו לו, אנחנו על חרבך תחיה, אנחנו לא יכולים בלי להרוג.

כל אומה ואומה שאלה מה כתוב,

אמר להם מה כתוב,

סרבו.

כשבא לישראל,

אמר להם, אני רוצה לתת לכם תורה,

אמרו לו, נעשה ונשמע.

קודם כול, אנחנו מוכנים,

נעשה,

אחר כך נשמע.

העם היחידי,

החכם מכל האומות שהסכים לקבל את התורה.

אבל מי שמקבל את התורה צריך לדעת שהתורה מחייבת אותו בדברים שונים מכל אומות העולם.

לנו יש מצוות יותר מכל העולם כולו.

כל העולם כולו, מהאדם הראשון והלאה,

האדם הראשון הצטווה בשש מצוות.

מנוח הצטווה,

עוד מצווה אחת, שבע מצוות.

מאז כל העולם חייב בשבע מצוות

לא לשפוך דמים,

לא לעבוד עבודה זרה,

לא לעבור על עריות,

אסור לאכול עבר מן החי,

צריכים להעמיד עליהם דיינים,

אסור לגזול, לגנוב,

ואסור חס ושלום לקלל את השם.

זה שבע מצוות בסך הכול, שכל הגויים בעולם חייבים.

אבל אנחנו קיבלנו תרי״ג מצוות,

613 מצוות.

לא כל אחד מאיתנו חייב בכל הסכום הזה,

כי יש מצוות שהן לכהנים,

יש מצוות שהן ללוויים,

יש מצוות, מאות מצוות, שזה רק בזמן שבית המקדש קיים.

יש מצוות לעובד, יש מצוות למעביד.

יש הרבה מצוות שאנחנו לא צריכים לקיים.

בסך הכול,

יש כמה מצוות יומיות שכל יהודי חייב.

צריך לקרוא קריאת שמע

בכל יום, לקבל עול מלכות שמיים,

צריך להתפלל,

צריך לברך ברכת המזון כשהוא אוכל,

צריך בכל יום ללמוד תורה,

זאת אומרת,

האדם מחויב בכמה מצוות בלבד בכל יום.

יש שבת שצריך לשבות.

מצוות השבת היא מצווה החשובה ביותר בכל התורה כולה, והיא בעשרת הדיברות.

העיקר של המצווה זה שאנחנו, עם ישראל,

מעידים בכל העולם כולו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

בשישה ימים וביום השביעי שבת.

שואלים יהודי, למה אתה לא עובד בשבת?

למה אתה לא עושה מלאכה בשבת?

הוא אומר, בגלל שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים וגם הוא שבת.

ואני מעיד בזה שאני שובת ממלאכה שהעולם נברא על ידי הקדוש ברוך הוא שברא אותו בשישה ימים

ובשביעי שבת.

לכן אומרים ביום שישי,

בבית הכנסת כולם עומדים ואומרים עדות בעמידה,

יום השישי, ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם,

ויחל אלוקים וכו'.

זאת אומרת, אנחנו מעידים שהעולם נברא בשישה ימים והקדוש ברוך הוא בשביעי שבת.

אז מצוות השבת היא חשובה ביותר,

והיא חמורה יותר מיום כיפור.

יש הרבה אנשים ששומרים

את יום כיפור,

אבל שבת לא יודעים כמה חמורה,

וחלילה מחללים את השבת,

והיא יותר חמורה בעונש שלה מיום הכיפורים.

הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו גם

על כשרות המאכלים.

אנחנו לא יכולים לאכול כמו כל הגויים מה שהם רוצים.

הם אוכלים צפרדעים ונחשים ובעלי חיים.

אנחנו לא יכולים.

התורה אומרת לנו, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו.

למה?

משום שאנחנו שונים מאומות העולם.

למשל, למה הדבר דומה?

אומר המדרש, רופא נכנס לשני חולים,

בדק את שניהם,

לאחד אמר, אתה תאכל את זה, את זה לא תאכל,

את זה תאכל,

את זה לא תאכל.

נכנס לחולה השני, אמר לו, אתה יכול לאכול הכל.

שאל אותו מישהו, תגיד לי, למה לזה אמרת

זה תאכל וזה לא, ולשני אמר לו, תאכל את הכל?

אמר, זה כבר הולך למיטה, שיאכל את הכל מה שהוא רוצה.

זה עוד יש לו לחיות?

שייזהר, יאכל זה ויאכל זה.

היהודים, כיוון שהם

מקיימים את התורה והמצוות, יחיו לנצח,

אז הקדוש ברוך הוא מזהיר אותם, זה תאכלו וזה לא תאכלו,

כדי שיהיה לנו הרבה מצוות לקיים, שנזכה לחיי העולם הבא.

אומות העולם,

שאפילו שבע מצוות בני נוח לא שומרים,

אפילו שבע לא שומרים,

זאת אומרת, אין להם בכלל עולם הבא,

אם הם לא חסידי אומות העולם שמקיימים את שבע המצוות,

אז אלה למיטה. אם הם הולכים למיטה, לפחות שיענו בעולם הזה, שיאכלו מה שהם רוצים.

הקדוש ברוך הוא גם ציווה אותנו בדינים של טהרה.

זאת אומרת,

העם היהודי חי חיים של טהרה.

מה זה חיים של טהרה?

אישה נישאת לבעל והיא צריכה לשמור על טהרת המשפחה וצריכה ללכת למקווה כל חודש בזמן המתאים,

כדי שהילדים שיבואו, יבואו טהורים וקדושים לעולם.

כל הדין של טהרה הוא דבר גדול ועמוק מאוד,

וזה נותן נשמות מיוחדות שיורדות לעולם.

אם חלילה לא הולכים למקווה,

כשנולדים ילדים הם נולדים פגומים.

יש בהם פגם מצד ההולדה שלהם,

כי הם באים בטומאה.

אומות העולם חושבות

שגם אצלם יש טהרה.

ופעם אחת

בא גוי לשאול חכם יהודי ואמר לו, נכון שטהרה זה במים?

אמר לו החכם, כן.

אמר לו, אז תגיד לי משהו,

למה אתם היהודים לפני שאוכלים אוכל נוטלים ידיים

רק עד פה,

ואתם קוראים לעצמכם טהורים?

ואנחנו,

לפני שעובדים

את האלוקים, אנחנו שוטפים את עצמנו מהרגליים ולמטה, שוטפים את הידיים, שוטפים את הפנים, שוטפים את הכול.

אז אנחנו לא יותר טהורים?

אמר לו, אני אענה לך תשובה, אבל אני פוחד ממך שאתה לא תמסור אותי לשלטונות.

אם תבטיח לי בשבועה שאתה לא תגלה מה שאני אמרתי לך,

אז אני אגיד לך.

אמר לו, בסדר.

אמר לו, תדע לך,

הטהרה לא תלויה רק אם שוטפים ידיים או שוטפים רגליים.

מי שהוא קדוש וטהור מההתחלה,

אז זה מועיל לו המים לטהר אותו, אבל מי שהוא לא קדוש

ולא נולד בקדושה וטהרה כמו הגויים,

אז זה לא מועיל לו אפילו משטוף את עצמו כל היום.

ואני אתן לך דוגמה.

אמר לו, אתה מכיר תרנגול?

תרנגול כל הזמן מסתובב בלכלוך, אוכל בזבל, נכון, תרנגול?

אבל אף על פי כן,

כששוחטים אותו ואוכלים אותו,

שוטפים אותו קצת במים,

והוא כשר.

אין שום אומה בעולם שאוסרת לאכול תרנגול.

תרנגול כשר.

אבל קח לדוגמה צפרדע.

צפרדע, שהיא גודלת כל הזמן במים, והיא נמצאת כל הזמן במים,

היא טמאה.

לא יעזור שהיא נמצאת כל היום במים.

אנחנו לא אוכלים צפרדעים.

למה? כי מההתחלה היא לא טהרה.

זאת אומרת, טהרה, רק עם ישראל זכה.

גם המושג קדושה,

רק עם ישראל זכה.

לכן אנחנו עושים מצוות ואומרים, אשר קידשנו במצוותיו.

כל מצווה ומצווה,

אנחנו אומרים שיש קדושה.

למה זה?

לפי גודל הנשמה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם היהודי.

זה נשמות מיוחדות

שנחצבו מתחת כיסא הכבוד,

והן זרע אברהם, יצחק ויעקב.

זאת אומרת,

התורה לכאורה מגבילה אותנו בכמה דברים ומעמיסה עלינו כמה מצוות,

אבל זה המעלה שלנו.

זה עושה אותנו מיוחדים,

וזה גורם שיהיה לנו שכר גדול לעולם העליון.

אם נותנים לבן אדם שעובד ביהלומים

לעשות

פאזות ליהלומים,

אם נותנים לו רק שבע אבנים ביום,

ולשני נותנים שש מאות שלוש עשרה אבנים ביום,

מי צריך להיות מאושר?

מי שעושה יותר, כי הוא יהיה עשיר יותר גדול.

אם לאחד נותנים רק שבע, סימן שלא סומכים עליו בשמונה.

אבל מי שנותנים לו שש מאות שלוש עשרה, אשריו ואשרי חלקו.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו הרבה מצוות.

למה?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

שיהיה להם הרבה זכויות.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

מי שמבין שהמצוות שוות,

לא קשה לו לסחוב אותן.

אחד שסוחב פחמים על הגב,

אז כל כמה מטרים הוא עושה איי,

איי, איי, קשה לו. מי שסוחב אבנים, עוד יותר בוכה.

אבל מי שסוחב שק מלא יהלומים,

אה, אה, אה, הוא שמח, הוא סוחב עשירות.

אם אתה מבין שמצוות

זה יהלומים, אתה שמח כל היום כמה שיותר לעשות.

אם אתה לא מבין בזה ואתה חושב שזה אבנים, זה רק מעמיס עליך, זה רק קשה לך,

אז כל מצווה אתה אומר, אוף, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם.

הכל תלוי בהבנה של הבן אדם.

יש אחד שאוהב את אשתו.

אוהב את אשתו. יש אחד שלא אוהב את אשתו.

לא אוהב.

אבל מה לעשות, לאשתו יש כל שנה יום הולדת.

כל שנה.

הוא היה מעדיף שזה לא יהיה כל שנה, אבל מה לעשות.

אבל הוא יודע שאם הוא לא יביא לה מתנה, יהיה סקנדל בבית.

אז זה שלא אוהב את אשתו,

הולך חמש דקות, נכנס לחנות של כלי כתיבה, קונה לה עט פארקר.

וכשהוא עולה במדרגות הוא סוחב את זה כמו פרישדר.

וכשהוא מגיע אז הוא אומר לה בבקשה.

ויש אחד שאוהב את אשתו ומחכה מתי יגיע יום הולדת.

הוא הולך, קונה לה מכונת כביסה משוכללת, שגם תולה כביסה.

סוחב את זה על הגב, לא נותן לטכנאי להרים,

ופותח את הדלת בשמחה ומברך אותה ונותן לה את זה,

כאילו הוא העלה למעלה משקל של עט פרקר.

למה?

מי שאוהב לא מרגיש בנטל, לא קשה לו.

מי שלא אוהב גם דבר קטן כבד עליו.

אם היינו יודעים את הערך של התורה הקדושה וכמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, שנתן לנו אותה,

היינו מחפשים יום ולילה איך לעשות יותר ויותר ויותר מצוות.

למה?

כי אנחנו מתעשרים כל יום 86,400

שניות של חיים שאפשר לאסוף בלי סוף.

מלך

לא יכול להתנהג כמו בן אדם פשוט.

יש תכסיסי מלוכה,

איך הוא מתלבש, איך הוא אוכל,

איך הוא מדבר, עם מי הוא נפגש.

הוא מאוד מאוד מוגבל מלך.

מאוד מאוד מוגבל.

הוא לא יכול ללכת ברחוב כמו כל אחד, לקפוץ, לשיר, לעשות מה שהוא רוצה.

יגידו שהוא טמבל.

גם אנחנו בני מלכים.

אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא.

בנים אתם

לשם אלוקיכם.

אנחנו לא יכולים ללכת ברחוב

כמו הגויים.

אנחנו אחרת.

יש לנו תכסיסי מלוכה.

התורה אומרת לנו איך להתנהג, איך לדבר,

מה לעשות, מתי.

הכול כתוב בדיוק איך אנחנו ניראה בני מלכים.

היה אחד מהחכמים בישראל שעבר בחוץ-לארץ יום אחד,

במדינה שלא רואים כל כך הרבה יהודים,

ופגש אותו איזה גוי ואמר לו, תגיד לי,

אתה יהודי?

אמר לו, כן. אתה מאלה שכתוב עליהם בתנ״ך?

אמר לו, כן.

אמר לו, אני בטוח שאתה הולך פה ברחוב.

המחשבות שלך זה לא כמו שלי.

אתה הבן של המלך, של הקדוש ברוך הוא, נכון?

אתה בטח, המחשבות שלך מחשבות קדושות.

אומר אותו רב, באותה שעה

התביישתי

הגוי

מזה שקרא תורה הבין מה זה יהודי ומה הוא צריך לחשוב בראש אפילו כשהוא הולך ברחוב.

ואנחנו שוכחים בכלל מי אנחנו ומה אנחנו חושבים כמו גוי.

זאת אומרת, המעלה של יהודי היא כל כך גדולה,

שאפילו אומות העולם יודעות, אבל הן מתקנאות בנו, לכן לא אוהבים אותנו הרבה, ויש אנטישמיות.

למה יש אנטישמיות?

כתוב,

מאז שהקדוש ברוך הוא נתן תורה לעם ישראל ירדה שנאה לעולם.

למה נקרא הר סיני?

בגלל השנאה שירדה לעולם באותו רגע.

אומות העולם כינאו,

למה אנחנו נבחרנו להיות העם הנבחר?

אה, הציעו לכם אבל, הציעו לכם גם כן שתיקחו את התורה.

אתם לא רציתם.

למה? כי התורה תשנה אתכם.

למה הקדוש ברוך הוא שאל את ישמעאל,

וישמעאל שאל מה כתוב בה?

למה הוא שאל? כי הוא רצה לדעת אם הוא יקיים או לא יקיים.

וכשהקדוש ברוך הוא אמר לו, דווקא, דווקא לא תגנוב,

למה אמר לו דווקא את זה? היה אומר לו, ציצית.

אז יכול להיות ששמעאל היה מסכים. ציצית זה קל, לשים חתיכת בגד עם ארבעה חוטים? לא בעיה.

למה הוא אמר לו דווקא מה שקשה לו?

משום שהתורה ניתנה לשנות את הבן אדם,

לשנות את הטבע הלא טוב שבו.

מי שיש בו רציחה,

היא תשנה אותו שלא ירצח.

מי שיש בו גניבה,

היא תשנה אותו שלא יגנוב.

לכן כתוב, לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף.

כל המצוות הכתובות באות לשנות את הבן אדם ולהפוך אותו לבן אדם אחר,

בעל מעלה, בן של מלך.

אז לכן צריכים לדעת יהודים יקרים,

שאנחנו זכינו שנבחרנו להיות העם היהודי.

אומנם יש לנו מצוות,

אבל זה יהלומים לנצח נצחים.

ומי שיודע לנצל את הזמן ואת החיים כדי להשיג כמה שיותר,

ללמוד תורה ולעשות את המצוות,

אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא, כי הקדוש ברוך הוא ייתן לו שכר

בשני העולמות.

אבל הקדוש ברוך הוא גם מצווה אותנו עוד דבר אחד,

שאנחנו לא נחיה לבד כאגואיסטים,

אלא אנחנו נדאג שגם האחים שלנו,

יכירו את התורה וידעו אותה וילכו בדרכים שלה.

והקדוש ברוך הוא נותן שכר גדול מאוד למי שעושה כדבר הזה.

מי שלוקח את הבנים שלו,

של הקדוש ברוך הוא, ומקרב אותם לתורה,

הוא כמו אהרון הכהן,

אחיו של משה רבנו,

שהיה מקרב את עם ישראל לתורה כל הזמן.

וזאת מעלה גדולה,

והקדוש ברוך הוא מבטיח שמי שעושה כך, הוא ייתן לו שכר

גדול מאוד בעולם הזה וגם לעולם הבא.

ואני אתן לכם דוגמה.

אחרי 120 שנה

שאנחנו נצא מהעולם הזה ונגיע למעלה,

הקדוש ברוך הוא ישאל אותנו מה עשינו.

צריך למסור דין וחשבון.

ויהיו כאלה שירצו שכר ויגידו לבורא עולם, אנחנו רוצים שכר,

אבל תחכה להם שם הפתעה.

מה הפירוש?

היה אבא אחד בישראל שהיו לו שני בנים באמריקה,

אחד עשיר ואחד עני.

העשיר חי לבד,

עושה חיים,

מאושר, הוא ובני משפחתו.

העני מסכן עם הילדים שלו, אין לו פת לאכול.

הגיע זאת.

כמובן שהאבא מחתן את האח הקטן שלהם,

שולח מכתב

לבן העשיר ואומר לו, בני,

אני מזמין אותך לחתונה של אחיך,

כל ההוצאות

שאתה תוציא לכבודי,

אני אשלם לך את הכל,

ותזמין גם את אחיך לחתונה.

העשיר קרא את המכתב,

ראה שכתוב שכל ההוצאות שיהיו לכבוד אביו הוא משלם,

הלך, קנה חליפות,

שמלות,

בגדים, תכשיטים,

מה לו?

נוסע במכוניות מפוארות,

טיסה פרסט-קלאס,

לימוזין המחקה לו כשהוא יורד, לוקחת אותו לחתונה,

ולאח שלו העני הוא מודיע רק ביום האחרון,

אבא אמר שתבוא לחתונה של אחינו הקטן.

מסכן.

האח העני,

אין לו מה לאכול, אין לו מה להתלבש,

אוסף כמה בגדים שיש לו פשוטים,

קרועים,

הולך לשדה התעופה,

שואל אם יש טיסות שרטר,

מכניסים אותו,

לא באקונומי אפילו,

מכניסים אותו איפה שהמטען של המזוודות,

הוא והילדים שלו אין לו כסף שלם,

בקושי רב.

מגיע לארץ-ישראל, לוקח עגלה עם סוס,

זה מה שיש לו,

ומגיע למקום שכולם ממתינים,

האבא עשיר גדול מאוד,

יש לו וילה ענקית,

כולם עומדים בחוץ, ליד הדשא, מחכים,

מגיעה הלימוזינה, כולם שואלים, ששש, מי זה, מי זה?

אומרים, זה הבן העשיר,

הבן העשיר.

כולם, וואו, וואו, וואו, וואו.

אחרי שעתיים מגיעה עגלה וכמה אנשים שם ככה כמו עופות מפנים מגיעים, שואלים, מי זה?

אומרים, זה הבן העני של המארח שלנו.

כולם, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, מסכן, מסכן.

נגמרה החתונה,

הייתה שמחה גדולה,

הבן נשאר עוד כמה ימים שם, בסוף כשהוא הולך לטוס, הוא בא לאבא, אומר לו, אבא,

יש חשבון.

החשבון 250 אלף דולר הוצאות,

שלם.

אומר לו, אני לא משלם.

מה?

אבא, אתה שקרן?

אמר לו, לא.

מה כתוב במכתב?

כל ההוצאות שתוציא לכבודי,

אני משלם.

כל ה-250 אלף דולר זה היה לכבודך, לא לכבודי.

אם זה היה לכבודי,

היית דואג שגם אחיך יתלבש כמוך וילך כמוך.

עשית לי ביזיונות.

כשאח שלך עני מגיע ככה עם עגלה, עם בגדים קרועים?

למה לא דאגת לאחיך?

אחיך זה גם כבודי.

אם היית דואג לאחיך,

היית עושה לכבודי, הייתי משלם לך את הכול.

אבל אתה דאגת רק לכבוד שלך.

יגיע בן אדם לשמיים אחרי 120 שנה, יגיד לקבלו, ריבונו של עולם,

תן לי שכר.

הוא אומר, רגע, רגע,

אתה עשית לכבודי או לכבודך?

הוא אומר, בטח, לכבוד השם עשיתי.

הוא אומר לו, מה עם אחיך?

מה עם השכן?

דאגת לו שגם יהיה לו גן עדן?

הסברת לו?

הדרכת אותו?

לימדת אותו?

לקחת אותו לשיעור?

גילית לו את המצוות?

עזרת לו במשהו?

אה, לא אכפת לך?

מה, הוא לא הבן שלי? גם הוא הבן שלי.

אז לא דאגת לכבודי, דאגת לכבודך ושיהיה לך גן עדן לבד, נכון?

אנחנו מצווים בתורה,

ואהבת לרעך כמוך.

אנחנו מצווים בתורה, הוכיח תוכיח את עמיתך.

אנחנו צריכים לעזור.

התורה מצווה אותנו לפני עיוור לא תיתן מכשול, אם אתה רואה מישהו

שהוא טועה,

תעזור לו, תדריך אותו, שלא ייכשל, שלא ייפול.

ויהודים יקרים,

אני רוצה להגיד לכם,

לעשות חסד בעולם,

זה דבר גדול גדול מאוד אצל הקדוש ברוך הוא, ואני אתן דוגמה.

לאברהם אבינו הגיעו יום אחד שלושה מלאכים.

מלאכים לא צריכים לאכול,

אבל אברהם אבינו הכין להם אוכל.

לקח שלושה שברים,

שחט אותם,

בשביל לתת לכל אחד מהמלאכים לשון.

לא לקח לשון אחת וחתך לשלוש,

לכל אחד לשון.

המלאכים לא היו צריכים את החסד הזה,

כי הם לא אוכלים.

אבל אברהם עשה חסד

עם מי שלא צריך חסד.

מה שילם לו הקדוש ברוך הוא שכר?

בזכות אברהם אבינו.

עם ישראל שהיו במדבר,

ירד להם מן מן השמיים

ארבעים שנה.

היה להם באר של מרים, סלע שמתגלגל ונותן להם מים ארבעים שנה, בזכות אברהם.

אברהם אבינו, בזכותו היה להם סלב עופות שבאים כדי שיוכלו לאכול.

בזכות אברהם אבינו היה להם עמוד ענן שהיה הולך לפניהם להדריך אותם בדרך.

כל זה בזכות אותה סעודה שנתן אברהם למלאכים.

הוא עשה חסד עם מי שלא צריך חסד.

כמה שילם לו הקדוש ברוך הוא?

ארבעים שנה פרנס את אבותינו במדבר.

אם מי שעשה חסד

עם מי שלא צריך חסד

קיבל כך,

מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד,

כמה שכר ייתן לו הקדוש ברוך הוא.

עכשיו ניקח דוגמה אחרת.

שני עמים היו עמון ומואב.

אלה הם הבנים של לוט

בן אחי אברהם.

עמון ומואב.

כשעם ישראל יצאו ממצרים הם עברו דרך המדבר והם ביקשו לעבור דרך עמון ומואב.

הם לא היו צריכים שום דבר מהם, לא היו צריכים מזון ולא כלום, כיוון שהיה להם

מן וסלב

ומים הכול.

הם לא נתנו להם לעבור והם לא קידמו אותם בלחם ובמים.

הם לא יצאו לקבל אותם כמו שמקבלים פני אדם שעובר

עם לחם ומים.

מינימום של המינימום הם לא יצאו.

אתם יודעים מה היה העונש שלהם?

לא יבואו בקהל השם עד עולם.

אפילו אם ירצו להתגייר, לא מקבלים אותם בעם ישראל.

אנשים כאלה שהמידות שלהם הן כאלה

שהם לא עושים חסד,

לא יכולים להיות בעם ישראל.

כי עם ישראל יש להם שלוש מידות,

ליהודים.

גומלי חסדים,

ביישנים ורחמנים.

ראשי תיבות גבר. גבר זה גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים.

עמון ומואב, אין להם את המידות האלה? לא יכולים.

אז תראו,

עמון ומואב לא עשו חסד.

למי?

למי שלא היה צריך חסד,

איזה עונש הם קיבלו.

מי שלא עושה חסד

עם מי שצריך חסד,

אוי ואבוי, איזה עונש מגיע לו.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים להשתדל לאחוז במעשי אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

שהם הדריכו את כל העולם ללכת בדרך התורה ולהאמין בקדוש ברוך הוא.

בסוף קלטת מס' 419. המשך בקלטת מס' 420. הרצאה במילאנו חלק ב'.