"לשידוך כזה אני מסכים!"
- - - לא מוגה! - - -
פעם התאונן לפני המגיד הגדול ממזריץ',
חסיד רווק
שהתארח אצלו.
אמר לו,
מחמת שאני עני,
לא מציעים לי שום שידוך.
אמר לו המגיד ממזריץ',
לך לשלום.
השידוך הראשון שיציעו לך, תסכים.
החסיד עשה כדברי המגיד ויצא מיד לדרכו לכיוון עירו.
עבר בדרך מכפר לכפר,
כי הוא אוסף כסף,
עד שהגיע למסעדה גדולה
והזמין עוגות ושתייה
להשיב את נפשו.
בין האנשים שהיו במסעדה היה בדחאן
שאמר לחבריו
בואו נעשה חתונה ונשמח כולנו.
הנה האיש הזה בעל הפאות
שיושב שם בפינה,
מצביע על החסיד העני,
הוא יהיה החתן והקופאית ביתו של בעל המסעדה, היא תהיה הכלה.
החסיד שמע את דברי הבדחאן
לא ידע שמדובר בהלצה.
הוא נזכר שהמגיד אמר לו מה שמציעים לו ראשון
להסכים להתחתן.
מיד עשו שם את כל ההכנות לחתונה,
החתן ביקש מהכלה את הטבעת שלה במתנה כי אין לו כסף.
הוא מיד קידש אותה במעמד זה כדת משה וישראל.
וכולם שם נהנו ושמחו
חילקו משקאות לרוב, שמחה גדולה.
בבוקר השכם,
כשהלך החסיד להתפלל בבית הכנסת,
הגיע בעל המסעדה
וביתו הקופאית סיפרה לו,
בעל יצות על החתונה הדמיונית שהייתה באותו הלילה,
מעל המשקאות הרבים שקנו כל הנאספים, אז המסעדה הרוויחה.
וכל זה היה לכבוד אותה חתונה.
כששמע אביה את דבריה כעס מאוד ואמר לה, איך עשית דבר כזה?
הלא את צריכה גט תכף ומייד,
כי החתונה הייתה כדת וכדין.
מיד הלך לחפש את החתן.
מצא אותו ואמר לו,
איך עלה בלמך לקדש את ביתי?
אמר לו החסיד,
הרבי שלי,
המגיד ממזריץ',
אמר לי שאקבל הצעת שידוך ראשונה שיציעו לי,
וכך עשיתי.
אמר לו בעל המסעדה,
קח מאה רובל ותן גט לביתי.
ענה לו החסיד,
אני לא יכול לעשות את זה על דעת עצמי,
רק אם הרבי,
המגיד הגדול ממזריץ', יסכים לכך.
החליטו לנסוע שניהם אל המגיד.
הגיעו שניהם לבית המדרש למגיד,
קיבל אותם בסבר פנים יפות.
החסיד סיפר לו את כל הקורות אותו.
הרבי שומע,
רומז לחסיד
שילך אל אחד התלמידים
שדומה לו במבנה גופו,
ויבקש ממנו את חליפת השבת שלו,
וילבש אותה ויחזור מיד.
בינתיים אבי הכלה התחיל לעלות את הסכום
כדי שהחסיד ייתן גט לביתו.
והרבי מתמקח איתו,
עד שהגיעו לסכום של עשרת אלפים רובל כסף,
הון עתק.
ואז בדיוק נכנס החסיד שוב,
כשהוא לבוש בבגדים החדשים,
ובעל המסעדה לא מכיר אותו בכלל.
והוא ראה אותו מרופד, זנוח,
פתאום הוא רואה מישהו ככה דוגמן.
אמר הרבי לבעל המסעדה,
הבחור הזה
הוא עשיר,
והוא אחד התלמידים שלי,
אני מציע לך אותו לחתן לביתך,
ותדע שיש לו עשרת אלפים רובל כסף.
אמר לו בעל המסעדה, לשידוך כזה, אני מסכים?
ואז אמר לו, רבי,
דע לך שהתלמיד הזה הוא הבחור שקידש את ביתך,
והיות והחלטת לתת לו עשרת אלפים רובל, הוא כבר עשיר.
ותכף עשו שבע ברכות,
כדת וכדין, ושמחו עוד פעם מההתחלה.