מי אלה שנהנים באמת מן העולם ?

- - - לא מוגה! - - - 

עכשיו,

בואו נראה מי אלה שנהנים באמת מן העולם.

אמרנו שהשם רוצה שנהנה בעולם, נכון?

כתוב ואברהם זקן בא בימים

ואדוני ברך את אברהם בכל

יודע השם ימי תמימים.

רק הקדוש ברוך הוא יודע מי אלה שהיו שלמים

ועבדו אותו בשלמות כל ימי חייהם.

האבות והאימהות הקדושים עבדו אותו בשלמות

והשם יודע בדיוק כמה שהימים שלהם היו שלמים.

עכשיו,

אנשי העולם,

אלה ששקועים בהבלי העולם

ורחוקים מחיי תורה,

אין אצלם מציאות שיהיו נהנים מכל חייהם

ברציפות ארוכה ובלתי פוסקת.

אין דבר כזה.

ההנאה הראשונה

של השעה הראשונה שיש לאדם ביום,

אין לה שום קשר

ושום צירוף

עם ההנאה של השעה השנייה.

כי השעה השנייה עדיין לא הגיעה.

וכאשר הוא מגיע לשעה השנייה,

הראשונה כבר חלפה.

כי השעה השנייה עדיין איננה.

והראשונה, כמו שאמרנו, כשמגיעה לשעה השנייה כבר חלפה.

ככה השעה השלישית-רביעית. אין קשר

בין השעות.

נמצא שהוא נהנה רק שעה אחת ביום,

אותה שעה שהוא נמצא בה כרגע.

כי כל הנאה היא נפרדת.

נגיד,

ארוחת בוקר הייתה מצוינת,

נהנית, יופי.

הלכת משם.

היא כבר לא מלווה אותך.

אחר כך הלכת לעשות ספורט, נגיד.

נהנית.

יש קשר בין האוכל לבין זה? אין שום קשר.

אחר כך שמעת שיר, נגיד, שאתה אוהב. נגיד, נהנית.

נגיד.

ואני לא אומר מה באמצע, איזה טלפונים קיבלת,

הבנק צלצל,

כל הדברים שזה מפסיק לך את ההנאות, ודאי, ואין שום קשר כבר בין כלום.

אפילו אם היה לך הנאות, נשכחו.

עכשיו, אין מצב שהאדם יהיה לו 24 שעות

הנאה רצופה.

רצופה אבל.

ודאי שלא הנאות של שבוע שלם.

ודאי לא חודש, לא שנה, ולא 70 שנה רצוף. נכון?

עכשיו,

כל החיים של האדם הזה הם שעות נפרדות,

הם ימים נפרדים, הם שנים בודדות.

אין רציפות, לא ב-24 שעות ולא ב-70 שנים.

וכל זה, אתם יודעים למה?

מי יודע למה?

למה, למה, למה?

מי יודע למה, למה, למה? למה אין רצף בהנאות?

אולי כאילו בעגלה עדינים כאילו שער.

כל שעה יש שעזרים את כל האנשים.

אבל למה, למה, למה?

למה, מה חסר? מה חסר לבן אדם?

מה חסר לבן אדם בשביל שיכול שכל החיים יהיו רצף אחד של הנאה?

מה צריך?

מה חסר לו?

שני דברים חסר לו.

אחד זה כלי המחשבה,

ושתיים זה סגולת הטעם הנצחי.

יודע השם ימי תמימים. מה זה ימי תמימים? זה אלה שכל החיים שלהם היו רצף אחד!

של הנאה אחת.

זה אנשים שהם מנצלים את הסגולה שלהם,

הכלים הנצחיים שהם קיבלו,

ואת מטמון המחשבה הנסתר

לצרף

ולאחד את כל הימים והשנים,

לקפל אותם כאילו הם צרורים ברגע אחד.

היו כאלה אנשים? כן.

הנה עכשיו תשמע.

חיי החכם,

חכם אמיתי,

הם תפילה ארוכה.

ברגע אחד הוא יכול לנשום את האוויר של כל שנותיו.

זוהי סגולה מיוחדת

וסוד השם ליראיו שאותה אין יודעים

כל אלה שהם רחוקים מאור הנצח.

מי שחי באמת, מאמין בשם ועושה רצונו תמיד,

והוא מדופק לבורא יתברך במעשיו, במחשבתו,

אדם כזה זה הכל רצף אחד.

כל הכלים שהשם נתן לו, משמשים אותו לאותה מטרה לעבוד את השם,

להתדבק בשם.

אין רגע אחד מנותק מחברו, כי הכל זה עשייה אחת,

כי איום רצונו יתברך.

ממילא

האדם הזה יש לו רצף.

דרך אגב, אדם לפני שנפטר לפעמים מספרים אנשים

שהיו בסכנה במלחמה או משהו,

כל סרט החיים עבר להם כהרף עין.

זאת אומרת,

יש רצף, אבל אין את הרצף הזה בהרגשה.

המציאות היא רצופה,

אבל אצל האנשים היא לא בהרגש ככה.

אתן לכם דוגמה.

יש אנשים שהם אנשי עסקים,

שכל החיים שלהם, באכילה, בדיבור, בהליכה, במחשבה, בשינה, בכל זה רק העסק.

זאת אומרת, מה כל הזמן מסתובב סביב העסק? לקנות, לא לקנות, כדאי, לא כדאי, לפרוט, לא לפרוט, לעשות ככה, לעשות ככה.

הכל זה סביב העסק. זאת אומרת, יש להם רצף של עסק.

אבל מישהו חכם אמיתי, יש לו רצף של עסק בעבודת השם.

כל הזמן הוא מחובר לבורא יתברך ברצף.

אין הפסק.

עכשיו,

ירא שמים הוא מחונן בכלים נצחיים,

הוא מסוגל לקפל כאחד את כל ה-24 שעות בהנאותיהם ולטעום טעם עליון.

הוא יכול גם בערוב ימיו לשקוע במחשבה ולהעביר בעיני רוחו את הנאות כל שנות חייו,

ולחוש

כאילו נמצא הוא באותו רגע שחולף במוחו,

וכאילו הוא חי עטה את כל הסך של החיים.

הוא מצרף את העבר,

את ההווה ואת העתיד בצרור אחד,

ועושה מהם הווה.

בזה הוא דומה לבורא,

שאצל הבורא הכל הווה ונצחי.

אין אצל הקדוש ברוך הוא עבר, עתיד.

הכל אצלו זה הווה ונצחי.

מאשרי הצדיקים,

שהם מדמים צורה ליוצרה.

לאט לאט.

אנשי העולם,

אלה שמחוברים לעולם, מה שנקראים עמי הארץ, שהם כל הזמן עוסקים בענייני הארץ,

הם חסרי אמונה.

הם נעדרים את הסוד הזה.

הם מחוסרים אושר ומתיקות בחיים.

כל החיים שלהם זה רק רגע ושעה קלה,

ואף כל שעה יש בה מלא רוגז וחסרון.

תראו, בן אדם אפילו מדבר בטלפון,

מתחיל לדבר רגוע, פתאום מרים את הקול, פתאום צועק,

פתאום טורק.

מה קרה?

התחלת טוב.

למה זה לא המשיך?

אין מצב,

אין מצב שבן אדם מהבוקר

עד הלילה יהיה אושר כמו פס,

כמו מנגינה ששמים לכם בקופת חולים,

כל הזמן היא מרגיעה כאילו. אין מצב שיהיה בן אדם במצב...

למה?

כי הוא לא עובד השם,

הוא לא מחובר לדבר אמיתי נצחי.

הוא כל רגע אצלו זה להשיג את הרגע, להרוויח הרגע,

להשיג זה, לנצח את זה, להתמודד עם זה, לפתור את זה.

הוא כל הזמן נלחם

עם רגעים ומצבים שמתחדשים עליו.

אבל בן אדם

שהוא מחובר לבורא,

גם אם יש לו ניסיונות,

גם אם יש לו צרות, גם אם יש לו שמחות,

הכל זה לטובה.