ותאמר שרי... חמסי עליך | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
נציב יום אסף גרובר מאוסטרליה מברך אותי לשנה טובה, בריאות איתנה,
ומבקש לעילוי נשמת
רחל בת חורסי,
השם יניחנה בגן עדן בכלל מתי עמו ישראל ותהיה בכלל הרחמים והשניחות ונאמר אמן,
אמן, אמן. ועוד לעילוי נשמת
ולעילוי נשמת,
שיזכו למנוחה נכונה בעולם האמת, בגן עדן, אמן.
אמן.
ותאמר סרי אל אברהם,
חמסי עליך.
רבי יהודן בשם רבי יהודה בר סיימון,
חומסני אתה בדברים,
למה שאתה שומע בקלוני ושותק?
רבי ברכיה בשם רבי הבא בר כהנא אמר,
בעי דיני גבך.
משל, שני בני אדם
חבושים בבית הסורים,
נמצא המלך עובר,
אמר לאחד,
תבע דיכיון דידי,
אמר רב פקוהו,
אמר לחברי,
יבעי דיני גבך,
אילו אמר תבוה דיכיון דידן,
כמד דא פקח,
כך אפקני.
וחדודה אמר, תבע דיכיון דידי,
לך
אפיק
לי לא אפיק.
כך אילו אמרת,
ואנו הולכים ערירים,
כמד יהב לך,
כן יהב לי.
וחדודה אמרת, אנוכי הולך ערירי,
לך יהיב
ולי לא יהיב.
זאת אומרת,
לשרה אמנו יש תביעה כנגד אברהם אבינו,
והיא אומרת לו, חמסי עליך,
אנוכי נתתי שפחתי בחקיך,
ותרא כי הרת,
ואקל בעיניה, היא מזלזלת בי
אחרי שירתה
מביאה ראשונה,
היא מזלזלת בי.
כבר למדנו בשיעור הקודם
שהיא אומרת זאת,
אין סתרה כגילויה,
נראית צדקת ואינה צדקת.
למה היא שנים שנים לא מצליחה להוליד ואני בפעם הראשונה?
אז היא מזלזלת בי
ואני קלה בעיניה. אתה שומע את זה ושותק.
והיא הקדימה לומר חמסי עליך,
הרי שיש לה טענת חמס על אברהם,
שקדמה למעשה אגר.
מה זה החמס הזה?
רבי יהודן,
בשם רבי יהודה בר סיימון אומר, כך אמרה שרה לאברהם,
חומסני אתה, אתה גוזל אותי בדברים שאתה חייב לדבר למעני ואינך מדבר.
למה אתה שומע בקלוני מפי הגר ושותק?
ואתה לא מייסר אותו על כך.
ואם אדם מונע דיבור הראוי לומר בעד חברו,
זה נקרא גזלה.
אם אתה יכול לעזור למישהו בדיבור, לסייע לו,
לצדק אותו,
להוכיח את השני על מה שהוא אומר כנגדו וכו', ואתה לא עושה,
אתה נקרא גזלן.
אתה גוזל אותו ממה שאתה צריך לעשות בעבורו.
ולמה אברהם
לא העיר לה,
להגר?
הוא עשה את זה לכבודה של שרה,
שלא לייסר את שפחתה שלה.
ותכף נראה כמה דברים שאומר אברהם בעניין, למה הוא לא התערב.
רבי ברכיה, בשם רבי אבא בר כהנא, אמר,
שרה אמרה לאברהם
יש לי תביעת משפט נגדך
בעד דיני גם בך
בידך היה לתבוע עבורי תביעת משפטים ולא תבעת.
למשל, למה הדבר דומה?
שני בני אדם שהיו בבית האסורים
ופעם אחת המלך עבר על פתח בית האסורים
ואחד מהאסירים אמר לו
בקשנא ותבע עבורי את חלבוני וצדקת משפטי
אז אמר לו המלך למשרתיו, הפיקו, הוציאו ממעשרות.
זאת אומרת, הוא אומר, אני יושב פה חף מפשע
ולא עשו איתי משפט צדק
כמו זודו רוב
שיושב שתיים עשרה שנה בחינם כשבעצם הוא לא רצה.
ואמרתי את זה בשבעה
כשהייתי שם לנחם אותם
ואמרתי להם
שזה מכת השטן,
זה חבר'ה
שעשו את זה,
התברר בסוף שזה כך. והנה היום זה הולך
להתברר, הדברים,
ויש אס.אם.אסים
בין החברות
שאומרים שם היה גם העניין של סמים והיא רצתה לדבר על זה וחיסלו אותה, כל מיני דברים שמתפרסמים עכשיו.
אז החבר שלו אומר לו,
יש לי תביעת משפט
ממך עכשיו.
אתה יכולת גם כן לתבוע את משפטי
בצדקת משפטי
אילו היית אומר למלך
שאתה מבקש
את עלבוננו שנינו,
שאנחנו יושבים פה חינם בבית הכלא,
כמו שהוא הוציא אותך,
ככה היה מוציא גם אותי לחירות.
אבל עכשיו כשאתה ביקשת רק את העלבון של עצמך,
לך הוא הוציא ושחרר,
ואותי הוא לא הציא, אז לכן יש לי טענה ותביעה עליך.
למה לא כללת אותי איתך?
ככה נמשל, אמרה השרה לאברהם, אילו היית אומר לקדוש ברוך הוא,
בשעה שדיבר איתך במחזה,
ואמר לך שכרך הרבה מאוד,
ואתה אמרת לו,
אדוני אלוהים, מה תיתן לי?
והיית אומר לו,
ואנו הולכים ערירים, בלשון רבים, אני ואתה.
כמו שהוא נתן לך בן,
גם לי היה נותן בן, ולא הייתי עקרה.
אבל כשאתה אמרת, ואנוכי הולך ערירי, דיברת רק על עצמך בלשון יחיד,
לך הוא נתן,
לי הוא לא נתן.
זאת אומרת,
יצא ישמעאל מהגר,
לך הוא נתן,
ולי הוא לא נתן, אני עדיין עקרה.
וזאת הטענה שיש לה לשרה אימנו.
עוד משל?
משל, שני בני אדם
שהלכו ללוות זרע מן המלך.
אמר לה,
תשאל לי זרע,
אמר ואהבון לה.
אמר לה, חברי, בעדיני גבך,
אילו אמר, תשאל לנו זרע,
כמד יאיב לך, כן הווה יאיב לי.
אכן עמי,
אילו אמרת הן לנו, לא נתת זרע.
אז כמד יאיב לך, הבעיה היא לי. וחדודה אמרת הן לי, לא נתת זרע.
לך יהב, לי לא יהב.
טענה נוספת במשל חדש.
שני בני אדם
הלכו ללוות
זרע מהמלך לזרוע מסעדותיהם.
יש היום משרד החקלאות, פעם זה לא היה ככה,
היו הולכים למלך לבקש מהאוצרות.
אז אמר לו אחד משניהם
לפני המלך, תשאין לי זרע.
אז המלך אמר,
לתת לו.
נתנו לו.
החבר שלו אומר לו, יש לי תביעת משפט צדק ממך.
יכולת לבקש עבורי גם כן את צדקת משפטי.
אילו היית אומר למלך, תשאין לנו זרע, לשנינו,
כמו שנתן לך, ככה היה נותן גם לי.
במילוי בקשה אחת,
בעת רצון,
שנינו היינו מקבלים.
כך
גם במעשה אברהם ושרה.
אמרה שרה לאברהם,
אילו אמרת לפני הקדוש ברוך הוא,
באותה שעת רצון,
אין לנו, לא נתת זרע, לנו בלשון רבים.
אם היית אומר ככה,
אז היינו מקבלים שנינו.
עכשיו, כשאמרת רק
בלשון של יחיד,
אז הקדוש ברוך הוא נתן לך,
ולא נתן לי, כי אמרת הן לי לא נתת זרע.
אז יש לה טענה?
ריבי נחמיה,
בשם רבי אבון,
ובשם רבי אבון,
אמר, חימסה בפניו.
מה זאת אומרת?
חימסה בפניו,
בארמית חמאס זה לשון שריטה,
פציעה,
חיטוט.
כלומר, בדברי התוכחה שצעקה שרה על אברהם, העליבה אותו.
והחבירו והסמיקו והשתנו פניו,
וזה נקרא חימסה חיטטה.
שרתה ופצעה בפניו של אברהם מרוב חלבון.
וזהו, שאמרה שרה לאברהם, חמסי עליך,
שורטת אני ופוצעת את פניך בדברי התוכחה והטענות הצודקות,
שאני מטיחה בפניך על המחדל שלך כלפיי,
שאתה לא שמרת על כבודי.
זה אומר רבי נחמיה בשם רבי אבון,
שהיא חימסה בפניו בארמית,
זה לשון שריטה, חיטוט וכו'.
תוך כדי,
חכמים באים ומסבירים לנו במדרש
שיש מידות בנשים,
שלא משנה מיהן הנשים, אפילו הגדולות ביותר,
יש מידות,
איזה מידות?
ארבע מידות נאמרו בנשים,
גרגרניות,
צייתניות,
עצלניות,
כנעניות,
זה ארבע מידות.
גרגרניות,
ממי לומדים? מחווה.
כתוב, ותיקח מפריו ותאכל.
צייתניות,
מצוטטות.
כתוב בשרה שומעת.
עצלניות,
מהרי,
שלוש שיאים כמחסולת.
כנעניות,
מה שאנחנו קוראים כנאיות,
דכתיב ותקנא רחל באחותה?
נבאר.
חכמים אומרים,
מה לנו לחפש אחר הטענות של שרה על אברהם?
זו דרכן של נשים.
אפילו שהן צדקניות,
אפילו הצדקניות שבהן
מקפידות ומתרעמות על דבר של מה בכך.
כי יש ארבע מידות רעות
שנאמרו בנשים,
ויש עליהן להילחם בטבען
ולהכניע את יצרן ולתקן את המידות האלה שמופיעות ברוב הנשים.
ואלו הן גרגרניות,
אוהבות לטעום ולאכול מכל דבר שעין רואה.
צייתניות, להקשיב ולצוטט לכל דבר סתר שמדברים בני אדם
ולא עליהן,
מתוך סקרנות.
עצלניות, לעשות מלאכתן לאט ולא בשלמות.
זה לא נכון לגבי כולם, אני יכול להעיד.
כנעניות,
לקנא בטובתו של הזולת.
מקנאות בטובת הזולת, כמו שאתמול שמענו,
שהמלכה הספרדיה,
בגלל הקינה שלה בטבעת
של אשתו של הרב רבי יצחק אברבנאל, נהיה גירוש ספרד.
מה חסר לה?
מלכה על כל ספרד.
אבל מה, יש לה טבעת יותר משלי?
לגרש את כל היהודים.
גרגניות, גרגרניות.
מאיפה לומדים מחווה? כתוב, ותראה האישה כי טוב העץ למאכל ותיקח מפריו ותאכל.
תלה הכתוב את הסיבה של האכילה בראייתה,
שדחף אותה יצר הרע לאכול את מה שאינה רואה.
צייתניות מנין,
ושרה שומעת פתח האוהל.
שהייתה מצייתת על המלאך
לשמוע מה אמר לאברהם.
והמלאך לא דיבר אל שרה,
הוא דיבר אל אברהם.
ואמר לו, שוב אשוב אליך
כעת חיה,
והנה ון לשרה אשתך.
ומתוך שהקשיבה לשיחה שלא דיברו אליה,
נכשלה וצחקה
עצלניות.
מנין?
ממה שנאמר בדברי אברהם אל שרה, מהרי.
שלוש שיאים, קמח, סולת, לושי ועשי עוגות.
ומזה שהיה צריך למהרה.
ראינו שהן גם עצלניות, אתם רואים?
וקנעניות.
מאיפה?
ותקנא רחל באחותה,
ותאמר ליעקב, הבה לי בנים.
והרי כל אישה רוצה בנים.
ותלה כתוב את רצונה של רחל בבנים
מפני שקנאה באחותה.
ואפילו שהקנאה הייתה במעשים הטובים של אחותה,
מכל מקום קנאה הייתה כאן.
טוב, אם חשבנו שגמרנו בארבע מידות
שהן רעות, מתברר שהמדרש אומר עוד לא, עוד לא.
רבי יהודה בר נחמיה אמר,
אף אסתתניות ודברניות.
רבי יהושע בר נחמיה אמר עוד שתיים.
אסתתניות זה קפדניות,
שהן מתרכזות
ולא יכולות לסבול דבר שהוא כנגד רצונן.
אם אתה עושה משהו נגד רצונה,
היא מקפידה וכו' וכו'. זה נקרא אסתתנית.
ודברניות מדברות דברים יתרים,
ומתוך כך באים לידי חטא,
וכמו ששנו חכמים, כל המרבה דברים
מביא חטא.
וכתוב שעשרה קבין של דיבור ירדו לעולם, תשע לקחו אנשים.
אסתתניות, מניין אנחנו לומדים?
ממה שנאמר בפרשה,
ותאמר שרי אל אברהם, חמסי עליך.
היא צעקה חמס על אברהם,
על מה שאגר זלזלה בכבודה,
והיא בעצמה נתנה אותה לאברהם.
אז היא הקפידה, הסתתנית.
ודברניות, מאיפה לומדים?
מה שנאמר, ותדבר מרים ואהרון במשה.
והזכיר אותה, כתוב קודם, ותלת העוון בה, במרים,
שהיא פתחה בדבר.
וואי, וואי, וואי, המדרש לא נרגע.
וממשיך ואומר דבר קשה ביותר, קשה ביותר.
ריבי לוי אמר, אף גנביות.
יא ביי, יא ביי.
שנאמר, ותגנוב רחל את הטרפים.
ועוד דבר הוא אומר, גם יוצאניות,
שנאמר, ותצא דינה.
ריבי לוי מוסיף עוד שתיים.
גנביות,
ותגנוב רחל את הטרפים אשר להביא. היא גנבה את הצלמים של העבודה הזרה שלו.
למה היא גנבה אותם?
כדי שלא יהיו הטרפים אומרים ללבן שעקב בורח אם נשבו בנה בצאנו.
ועוד טעם היה, כדי לעקור עבודה זרה עם בית אביה, נתכוונה.
והיא התכוונה לשם שמיים.
אמרה, מה, ענם איזה לי ונשבוק עד עין סבא בקלקולי?
מה,
אני אלך מהבית של אבא שלי ואני אעזוב אותו, את הזקן הזה, בחטאתו?
אבל אפילו שהיא התכוונה לטובה,
היא השתמשה במידה זו של גניבה,
והרי היא נמצאת בנשים.
אני מכיר אחד באור יהודה שאשתו גונבת לו כל הזמן כסף
והוא תופס אותה כל פעם וכו', וזה לא עוזר.
הוא שם מצלמה אפילו בכספת,
והיא לא יכולה, גונבת כל הזמן.
יש לה כסף,
יש לו כסף,
הוא נותן לה מה שהיא רוצה והיא גונבת.
זה לא כולם,
לא כולם,
לא כולם, אבל יש מידה כזאת שצריכים לתקן אותה.
ויצאניות,
ותצא דינה לראות בבנות הארץ,
לא בבנים חס ושלום,
לראות בבנות הארץ.
אבל נשים אוהבות לצאת, לצאת לחוצות ולרחובות,
שנאמר, ותצא דינה.
יש כאלה שקוראות לזה שופינג,
יש כאלה שקוראות לזה כל מיני שמות וכו' וכו',
אבל תראו נשים עומדות
בקרן רחובות, כל מיני בנות עומדות בקרן רחובות,
בפינה דווקא,
שיראו אותן,
יראו וייראו.
מה את יוצאת לרחוב?
בת מלך כבודה פנימה,
למה עומדות ברחוב?
יצאניות.
רבי תנחומה אמר בשם רבי יחיא רבה, ורבי ברכיה אמר בשם רבי יחיא,
כל מי שהרתיק אחר מידת הדין לא יצא שפוי
מתחת ידיה.
ראויה הייתה שרה להגיע לשניו של אברהם.
הוא חי 175 שנה, היא הייתה ראויה להגיע לשניו,
לחיות גם 175. ועל ידי שאמרה, ישפוט אדוני בני ובניך,
נמנעו מחייה 38 שנה.
זאת אומרת,
היא מסרה דין משפטה לפני השם היושב בשמיים.
אסור למסור דין לשמיים.
אם אתה מוסר דין לשמיים על מישהו,
דבר שיכולת לברר בבית דין או בדרך אחרת,
ואתה מוסר אותו לשמיים,
פותחים קודם את הפנקסים שלך לראות מי אתה,
ואם הטענות שלך, אין בך מעין הטענות,
ועוד דברים,
ואתה הראשון לשפט.
אם אתה יודע שאתה נקי 100% ולא עזרו לך בעולם הזה,
ואין לך ברירה רק לפנות לשם, זה משהו אחר.
אם אתה צדיק כזה שבטוח בעצמך,
זה משהו אחר.
אבל אם לא,
פותחים את התיק ומסתכלים.
אז עכשיו,
ישפוט השם בני וביניך.
מסרה את הדין
לפני השם היושב בשמיים שיעשה את דינה.
אז רבי תנחומא אמר בשם רבי יחיא רבה, ורבי ברכיה אמר בשם רבי יחיא.
כל מי שהרתיק אחר מידת הדין,
הדביק וחיבר ואימץ לו החלטה ללכת דווקא אחרי מידת הדין עם זולתו,
למסור את משפט דינו לשמיים,
לא יצא הוא בעצמו שפוי מתחת ידיה של מידת הדין,
הוא לא יצא חלק ושקט,
בלי שום פגיעת עונש.
כי מסירת דין לשמיים היא מן הדברים הגורמים לבדוק ולהיזכר במעשיו ובעוונותיו של התובע.
מוסר הדין עצמו.
רואים
אם ראוי שיענש חברו על ידו.
בזה הוא מעורר גם דין על עצמו.
או שהיית ראויה שרה להגיע באורך ימי חייה לשנים של אברהם,
ותחיה 175 שנה,
ולא תמות לפניו.
הרי היא הייתה צעירה ממנו בעשר שנים.
והיה גם ראוי שלא יצטער הצדיק אברהם במיתתה.
אבל על ידי שהיא אמרה, ישפוט אדוני ביני וביניך
ומסרת הדין לשמיים,
נמנעו מחייה שלושים ושמונה שנה,
שהרי היא מתה בת 127 שנים לחייה.
ואברהם, שהיה בעשר שנים גדול ממנה,
היה אז בין מאה שלושים ושבע,
והוא מת בין מאה שבעים וחמש שנים.
הרי שחסרים מחיי שרה מיום מותה
עד יום מיתת אברהם שלושים ושמונה שנים.
מאה שבעים וחמש, פחות מאה שלושים ושבע,
שלושים ושמונה.
והיה צריך אברהם להצטער עליה ולבכות
ולספוד לה ולקוב רם.
אז את אומרת, רואים שזה לא דבר פשוט להתלונן.
צריך
לעשות את הדברים מישוב הדעת.
במקום להתלונן, אפשר לברר.
לגשת ולומר,
בדרך של ברור ושאלה,
וגם
אפשר לבוא גם בהפוכה.
האם לא היה ראוי שתעמוד לצידי?
בעניין זה וזה, וכו' וכו' וכו'.
טוב,
עכשיו אנחנו נראה מה התשובות של אברהם אבינו למקרה.
ויאמר אברהם אל סרי,
עשי לה הטוב בעינייך?
אמר לה, מייק קפד לי?
לא בטובתה ולא ברעתה.
כתוב, לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה.
וזו, מאחר שציערנו אותה,
אנו משתעבדים בה?
לא אקפד לי?
לא בטובתה ולא ברעתה.
כתוב, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה בביגדובה.
וזו, מאחר שעשינו אותה גבירה,
אנו עושינו אותה שפחה?
לא אקפד לי?
לא בטובתה ולא ברעתה.
אברהם אומר לסרי,
הנה שפחתך בידך,
עשי לה הטוב בעינייך.
כתוב, ותעניה סרי ותברח מפניה.
אז הוא אומר לה, עשי הטוב בעינייך? לא אומר לה מה לעשות.
והוא אמר הטוב בעינייך.
בעינייך טוב לענות אותה?
אבל בעיניי לא טוב הדבר.
הטוב בעינייך, בעיניי לא טוב.
וכך אומר לאברהם,
מה אכפת לי?
מה זה קשור אליי?
אמרנו שבארמית,
מה שאומרים מה אכפת לי
זה מה אכפת לי? בארמית אכפת לי, מה זה קשור?
כפיתה, כפיתה, מלשון כפיתה. מה אכפת לי? מה זה קשור אליי?
אז הוא אומר, מה זה קשור אליי עליה? איך את קושרת אותי לדבר?
אין לי שום עניין ואין לי שום צד ונגיעה אישית
לא לדרוש בטובתה
מפני שהיא אשתי ולא ברעתה
מפני שהיא זלזלה בכבודך.
הרי אני נשאתי אותה לאישה.
אז זאת אומרת,
אני לא דורש את טובתה בגלל שהיא אשתי ואני שותה כאילו,
ולא אומר כלום,
וגם לא ברעתה, בגלל שהיא זלזלה בך.
לא אני העליתי אותה לגבירות,
זאת הייתה הצעתך.
ולא אני רוצה אתה להחזיר אותה לשפחות,
אלא שאין נראה דבר טוב ישר בעיניי לעשות לעתק הדבר הזה.
זה לא נכון אחרי שהעלינו אותה להיות גבירה, לעשות את השפחה מחדש.
ביפת תואר, ביפת תואר, ביפת תואר כתוב, בשבוית מלחמה, מה כתוב?
שאם אדם יוצא למלחמה ורואה יפת תואר, מה כתוב?
לא תתעמר בה תחת אשר עינית.
זאת אומרת, אל תחזיר אותה לשפחות
אחרי שעינית אותה לבוא עליה לאישות.
וזו אגר,
אינה שבוית מלחמה,
ומרצונה נשאת
ונעשית גבירה.
ולא שהיא אינה מוצאת חן בעיניי,
אלא היא פגעה וזלזלה בכבודך.
אז מאחר שציערנו אותה להביא אותה לביאת אישות,
אנחנו שוב נשתעבד בה ונחזיר אותה לשפחות?
מן הדין ומן היושר,
אין לעשות לה כדבר הזה.
אבל אני מצד עצמי
לא הכבד לי,
לא בטובתה ולא ברעתה.
איני נוגע בדבר מצד טובת עצמי,
אלא שאני מעמידך על האמת.
ככה הוא עונה לשריימנו.
ועוד כתוב,
באמה עברייה,
זו קטנה שמכרה אביה לעבדות.
כתוב, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה בבגדובה אסור למכור אותה פעם שנייה לשפחות,
אחרי שהיא נמכרה בפעם הראשונה,
מפני שהייתה ראויה בפעם הראשונה להיות לאישה, לאדון או לבנו.
וזו אגב,
מאחר שעשינו את הגבירה בפועל,
אחרי שהיא הייתה שפחה בהתחלה,
אנחנו עושים אותה כעת שוב שפחה?
מן הדין ומן היושר שאין לעשות לה כדבר הזה.
אבל אני עצמי
לא הכבד לי, לא בטובתה ולא ברעתה.
אל תחשבי שאני מצדד בה או שאני נמצא בצד שלה ולא שלך.
לא נוגע בדבר, לא מצד טובת עצמי,
אלא אני מעמיד אותך על האמת.
וזה מה שאמר לה, עשי לה טוב בעינייך.
הדבר לא טוב בעיניי לעשות שוב, לשפחה כבראשונה.
אבל אם טוב בעינייך, עשי כטוב בעינייך.
בעיניי לא טוב, אבל לא מתערב, לא היא קפדת לי.
וזה שכתוב, אומר, ותעניה שרי ותברח מפניה.
היא לא החזירה אותה לשפחות,
אלא כאשר רבי אבא בר כהנא אמר,
מה זה ותעניה?
מה זה העינוי הזה?
מה הביאה השרה על הגר?
כתוב שהיא מנעה אותה מתשמיש המיתה.
ואיפה מצאנו שתשמיש המיתה הזה נקרא בלשון עינוי?
כמו שדרשו חכמים לגבי עינוי של יום הכיפורים,
אחד מחמשת עינויים,
זה תשמיש המיתה שאסור לשמש את מיתתו ביום הכיפורים.
וגם מן הכתוב בדברי לבן אל יעקב,
אם תעניה את בנותיי.
הכוונה מתשמיש.
אז כוונה צרה הייתה בזה,
להכניע את לב הגר מגאוותה,
כדי שיתכפר לה עוון שזלזלה בגבירתה מורתה.
טוב, זה רבי אבא בר כהנא אמר, זה היה עינוי שהשתמשה נגדה.
רבי ברכיה אמר,
ומה שאמר הכתוב, ותברח מפניה,
אני למד שהעינוי היה ששרה תפחתה בכורדקסיון על פניה.
זאת אומרת, סתרה לה להגר
בנעלי בית
על הפנים שלה,
כדרך שהיו מייסרים את השפחות להכניען,
וכדי להזכיר לה שהיא הועלתה משפחות
לגבירות על ידי שרה בעצמה,
ואל לה להתגאות עליה ולזלזל בכבודה.
וזהו שכתוב, ותעניה,
והעינוי והכאה וההכנעה במנהל.
גם זה לומדים מיום הכיפורים,
שאחד מחמישה עינויים
זה שלא נועלים נעליים.
המנעל זה גם אחד מהעינויים.
ובזה שהיא סתרה לה,
זה לרמז שהיא צריכה כפרה לחטאה.
וגם בחליצת המנעל היא רומזת לה שהייתה שפחה.
למה?
כי מעשיה שפחה
לחלוץ לגבירה את המנעלים
דרך השפחות שהן חולצות את נעליהן, אז היא מזכירה לה בנעל.
אז מה זה? ותברח מפניה, מפניה היא ברחה מסיבת פניה שהיא הייתה סותרת לה על הפנים.
אז הוא רואה את זה בפסוק שכתוב, ותברח מפניה.
ורבי ברכיה,
בשם רבי אבא בר כהנא אמר,
העינוי וההכנעה של הגר לפני שרה היה שהייתה
הגר הולכת לפני שרה כשפחה לפני גבירתה לשרת אותה.
אז מה כתוב?
דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ.
דליים.
ממלאים בהם מים לרחוץ ולהשתתף בהם.
ופנדיות זה התיקים של הבגדים.
הייתה מוליכה הגר
לשרה למרחץ,
כדרך השפחות המוליכות סורכי רחצה לפני גבירתן
לבית המרחץ.
וזאת עשתה לה שרה כדי להכניעה ולהשכיל לה את עובדת היותה שפחה בטרם עלתה לה גדולה, לגבירות.
וזה שכתוב, ותעניה בעינויי הכנעה
של שפחות.
ותברח מפניה מפני ההליכה שהייתה צריכה ללכת ולהוליך לפניה את הכלים למרחץ.
אז זאת אומרת, מאיפה הוא לומד? מהמילה ותברח.
למה? היא הייתה צריכה ללכת איתה.
היא לא רוצה ללכת איתה כאילו להרגיש
את השפחות שוב
כדי להביא אותה להכרה שהיא
הרימה את האף יותר מדי,
אז לכן כתוב ותברח.
אז מפה למדנו את כל הנושא של חמסי עליך בקצרה ולא באריכות שבת שלום.
רבי חנניהו בן אגשו אומר,
עשו עם הקדוש ברוך הוא לא זו קדוש ישראל לפי כוך,
תרבו על העם תורם ומצוות שנאמור.