קחו עמכם דברים | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

יציב יום.

לעילוי נשמת זייתא בת צהלה,

זייתא בת צהלה,

מנוחתה עדן

שמן נחנה בגן עדן בכלל מתי עמו ישראל.

הקהלת העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו

ויראו את אדוני.

הושע הנביא אומר,

פקחו עמכם דברים ושובו אל אדוני.

יש לפעמים שאדם שומע דברי תורה ומוסר

אבל לא קולט ולא מבין מייד,

אלא אחרי זמן,

כשהוא חוקר אותם, מתעמק במשמעותם, במובנם.

רק אז הם נקלטים במוחו ומתחיל להבינם.

לכן, נאמר, קחו עמכם דברים.

אפילו אם אתם לא מבינים את הדברים, קחו אותם.

היום אין בעיה, יש את זה מוקלט.

אז אתה יכול לקחת.

פעם היית צריך לקחת את זה בזיכרון ואחר כך

לחפור בתוך העניינים.

כמו שכתוב שהקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו לומד ארבע פעמים.

אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה.

וזה הדרך שאדם צריך ללמוד.

אז ראה, קודם הוא רואה את הדברים,

קורא פעם ראשונה.

אז ראה ויספרה, אחר כך הוא חוזר, ככה מנתח את הדברים.

הבינה,

מתחיל להבין את המשמעויות של מה שהוא לומד,

ואחרי זה זה נשאר לו בחכרה.

צריך לחקור עכשיו לעומק, לעיין,

ולהגיע בסוף למסקנה.

אבל מקריאה בעלמא ושמיעה בעלמא,

לא הרבה מגיעים למשהו.

לכן צריך לשנן.

על זה נאמר, כחו עמכם דברים.

אפילו אם אתם לא מבינים את הדברים,

כחו אותם, התעמקו בהם, משמשו בהם

בכל עת מצואו,

ואז תזכו להבין אותם לאשורם

ולשוב אל השם.

עד כאן זה הפירוש של הגאון רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק לברכה.

הקהל את העם,

האנשים והנשים והטף.

למען ישמעו ולמדו

ולמען ילמדו

ויראו את אדוני אלוהיכם

ובניהם

אשר לא ידעו

ישמעו ולמדו ליראה

את אדוני אלוהיכם כל הימים.

מפרש אספורנו.

ובניהם אשר לא ידעו,

מה פירוש?

שלא היו יודעים לשאול בהיותם תף

ושמעו רק שמיעת האוזן.

אז,

כששמעו שנאמרו הדברים ולמדו.

מתי למדו? ישאלו כשיגדלו וילמדו מן המבינים.

זאת אומרת, מדבר על התף הזה שהגיעו.

התף לא מבינים כלום,

שומעים,

אבל מבינים? לא מבינים.

הוא אומר, אין בעיה, אין בעיה, אספורנו אומר.

כשהם היו תף לא ידעו לשאול,

אבל שמיעת האוזן הייתה להם.

אז כשהם יגדלו, הם ילמדו על ידי המבינים שמבינים, ישאלו ויבררו, והכול יסתדר.

התורה מבינה את מהלך התפתחות דעתו ושכלו של האדם,

שזה עובד לאט-לאט.

כשאתה מדבר איתי מהר,

אני מבין לאט. כשאתה מדבר איתי לאט, אני מבין מהר.

צריך לאט-לאט, לאט-לאט.

שכל האדם מתפתח לאט-לאט.

מהלך ההתפתחות עוברים בהדרגה מחדר לחדר.

יש הרבה תאים במוח, הרבה, הרבה תאים, מיליארדים.

ונמצאים זה אצל זה, בכל תא,

השכל נוסף,

עד שנגמר בתא האחרון כביכול.

ואז מתבהר השכל לגמרי מלובן ומצוחצח ומושלם.

כמו סדר התפתחות גוף האדם,

כן, התפתחות השכל.

אתמול ראינו אדם שהשכל שלו נסוג מרגע לרגע בהרצאה בפתח תקווה, במקום שהוא יתפתח,

הולך ונאטם ונסגר

עד שברח.

וכשם שהתפתחות הגוף מתחיל

מן היצירה

ועודנו סגור במעי אמו

עד היציאה,

כך היצירה וההתפתחות של השכל

היא תלויה בהדרגות חדרים זה אחר זה,

ובזמנים שונים זה אחר זה.

לא בכל התקופות. שכל של תינוק זה לא כמו ילד, וילד זה לא כמו נער, ונער זה לא כמו בחור, ובחור כמו מבוגר, ומבוגר לא כמו זקן.

ובחובת הלבבות בשער הפרישות,

בפרק זן,

הוא מסדר שם את סדר התפתחות השכל,

וזה לשונו.

תראו מה זה לשון קדושה של ראשון לפני אלף שנה.

ואתה בני

ישמחה אלוהים

מאשר ישמעו

ויאזינו

ויאזינו

ויחשבו

ויחשבו

וידעו

וידעו

ויעשו

אז אומר רבנו בראש, השם ישים אותך, אתה קורא נעים

ישים אותך מאלה

שבהתחלה הם שומעים, שמיעה זה מרחוק

ויאזינו אחרי זה מאזינים, זה מקרוב

כמו שמשה רבנו אמר, האזינו השמיים

ואדבר ותשמע ארץ עם רפי

ואילו ישעיה מאמר, שמעו שמים ואזיני הארץ

למה הפוך?

משה היה בשמים

אז הוא אמר, האזינו

הם קרובים, האזינו השמים

ותשמע ארץ, היא רחוק, אז היא תשמע

לעומת זאת ישעיה היה פה למטה

אז הוא אמר, שמעו שמים, זה הרחוק, והאזיני ארץ כי היא אצלו

אז זאת אומרת, בהתחלה הוא אומר, ישמעו

אחרי שישמעו, כתוב ויאזינו

ואחריו יאזינו ויאזינו ויחשבו

זה כבר דרגה יותר

ואחר כך יחשבו וידעו,

זאת אומרת, כבר תהיה להם ידיעה ברורה

זה נקרא דעת, יש חוכמה, בינה ודעת

דעת זה כבר המוחלט,

מה שיש בידו, כמו שאומרים

דעס תירא,

יש לו כבר דעס,

זהו, הדברים סגורים, החתומים, מובנים, זה הדעס תירא,

ואחר כך וידעו ויעשו,

הם מגיעים לעשייה כבר,

הנה יש כמה מבואות וחדרים קודמים עד שבאים לכלל הבנה שלמה

והאחרון שבחדרים הוא הלמייסה

המעשה עצמו.

מה הראשון?

שמיעת האוזן,

אחרי זה האזנה, דרגה יותר משמיעה,

נקלט הדבר יותר משמיעה,

וזה בחדר השני.

אחרי זה,

כשקולטים את הדבר, זה עובר לסוג שלישי בחדר יותר בהר, וזוהי המחשבה,

ממנה עוברת המחשבה לידיעה,

שהיא בחדר יותר מפותח.

מכל אלה היצירות

זה עובר ומגיע לדרגה של למעשה,

שיוצא מכל הסוגים והדרגות,

כמו יציאת הגוף מהעולם הנסתר

לעולם הנגלה. העובר התפתח, לא ראינו, ראינו רק בטן טופחת.

אבל שם יש התפתחות,

וההתפתחות מגיעה לגמר, והופ!

יוצא המעשה בחוץ.

ככה.

יוצא כל מה שלמדת, למעשה שאתה בסוף קם ועושה את המעשה.

לכן, אין לזלזל בתף

ילדים

ובשמיעתם שטרם נראה אור,

טרם שהם מבינים,

טרם שהתפתח אפילו הגרעין,

טרם שנראה אפילו צמיחה, כי היא עודנה בהסתר.

ולא להתייאש,

אפילו שלעינינו אנחנו לא רואים שום סימן שהתף מבינים משהו,

אבל זה נמצא,

וזה כבר נמצא בהם.

יש רק חוסר של זמן,

אבל יש שם כבר נבטים, יש את היצירה.

הם ישמעו בהתחלה רק שמיעת האוזן,

ובסבלנות

יתגלה הכול לכשיגדלו, ואז יבינו מה ששמעו.

זה מתאים לשיעור של אתמול, שלמדנו פה בבוקר,

על הילדים

שכמה תלוי החינוך שלהם בקטנות,

ושאימא של רבי יהושע לקחה אותו לבית המדרש והשאירה אותו בבית המדרש, מיום שהוא נולד והלאה.

מה מבין, מה שומע, מה קולט? הנה, עוד ראייה ממקום אחר.

הכול קולטים,

אין דבר כזה.

בהתחלה זה רק שמיעה, שומעים אפילו קולות, הברות.

לא מבינים מה שומעים אפילו, אין דבר כזה שזה לא נרשם.

לדוגמה, ילד,

הוא יודע מתי זה צחוק.

הוא יודע מתי זה פחד,

הוא יודע מתי זה צעקות.

הוא לא מבין.

אפילו שהוא שומע צועקים ומדברים, אבל הוא מבין.

הוא מבין שיש פה איזה צעקה.

הוא מבין שיש מישהו מחייך אליו, הוא מבין שמישהו זה וזה וזה.

עוד לא הסבירו לו את זה.

אבל יש לו את זה.

הנטעים האלה בסוף יתבהרו והוא יבין.

יכול להיות שהוא יגדל מוגבל בגלל מה שהוא שמע,

יכול להיות שהוא יצא מפותח

לאור מה שהוא שמע,

וכן הלאה.

כל הרקע מסביב משפיע מאוד מאוד על התף,

בוודאי שעל המבוגרים,

אבל על התף אנחנו מדברים עכשיו.

זה מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

והיה אם לא יאמינו לכל האות הראשון,

והאמינו לכל האות האחרון.

אז מה אומר הקדוש ברוך הוא?

לפניי גלוי,

שגם האות הראשון משפיע על בני ישראל.

חלק אמונה כבר יש בהם על ידי האות הראשון.

רק לפניכם זה לא יהיה ניכר, אתם לא תראו את זה שהם עדיין מאמינים.

אז תעשה לפניהם את האות האחרון,

ותצטרף לכל הרשימות הראשונות,

האות האחרון יצטרף לכל הרשימות, הרושם שהיה,

ותתגלה אמונה שלמה בישראל.

זאת אומרת, מעשה ועוד מעשה ועוד מעשה ועוד מעשה.

גם במכה הראשונה של דם, ישראל,

הבינו שזה יד השם, אפילו פרעה הסכים.

אז למה צריך עוד אחת?

ולמה עוד אחת?

כי יש אחד שמתפעל מדם,

יש אחד מכנים,

יש אחד מערוג, כל אחד אומר,

מה זה לא מה זה?

ויש אחד רואה אש ומים ביחד יוצאים ככה, בלוקים כמו אבטיחים, ברד, יורד עם אש ומים ביחד.

וואו,

מה זה?

איך יכול להיות שזה לא מכבה את זה, וזה, וזה, וזה?

זה הוא מתפעל. יש אחד, לא, רק מכת חושך. אף אחד לא זז, כולם תקועים ככה.

הוא אומר, וואלה, זה משהו.

זה משהו. או, עכשיו אני משוכנע.

יש אחד, גם זה לא מספיק לו, הוא צריך לראות מכת בכורות,

שבכל בית בכור מת, או כמה בכורים, תלוי כמה הפרעוני הזה עשה.

אז זאת אומרת,

אז

יש כל אחד, אבל כל דבר מצטרף.

רשימה ורשימה, רושם ועוד רושם, הכל מצטרף. לכן הוא אומר לו, אם לא ישמעו לכל האות הראשון, ישמעו לכל האות האחרון.

אבל בכל אחד מהם כבר יש השפעה.

חוץ, כמובן, מהמשוגע מרחובות.

שם אצל צ'ייני צ'יקן זה לא עובד.

אצלו כל רשימה, כל רושם, זה עוד מקטין אותו עוד יותר, עושה אותו עוד יותר אהבל.

הוא מתגלה בתפארתו.

אם כן, אל לנו להתייאש.

ואל תחלש דעתנו.

אם מישהו מתחיל באיזה דבר טוב, באופן כללי או באופן פרטי,

אם הוא רואה שהצלחה רחוקה ממנו והלאה,

אם ידע את סדר מהלך ההתפתחות של המחשבה,

שלאט לאט מתפתח הכוח הראשון,

ושבמשך זמן המחשבה יגדל ויצמח הגרעין,

עד שבפתע פתאום יפרוץ האור,

ותתגלה יצירה עד התחנה האחרונה.

לכן אומרים לנו, קחו עמכם דברים.

אל תגיד, אה, זה כלום.

לא, לא, תשאיר את זה.

עוד ייבחנו הדברים.

איך אומרים היום את זה? לא בלשון הזאת שלמדנו.

אומרים,

וואו,

נפל לי האסימון.

איזה אסימון? מה, את הטלפון?

לא, הוא היה מקרה כזה, והיה מקרה, והוא לא ידע לחבר ביניהם. הוא לא ידע מה הקשר בין זה לזה ולזה וזה.

והופ, נפל לי האסימון. מה קרה? התחבר.

כל מה שהוא ראה, כל מה שהוא שמע, הכל התחבר למקום אחד.

זאת אומרת,

אל תזלזל, קח את הדברים.

אל תנפנף, אל תזרוק. תשמור, תשמור. יום אחד אתה תראה, הכל יתעשר,

והתמונה תושלם כמו פאזל.

לכן, הושע הנביא אומר, קחו עמכם דברים.

לא ברגע הראשון תבינו הכול, לא בכל מצב, לא בכל עניין.

אבל, קחו עמכם דברים.

הכל יתבהר. יש חדרים-חדרים.

צריך עוד פרטים לפעמים. צריך...

המוח מתפתח תמיד. מתפתח.

לכן,

זקני תלמידי חכמים מוסיפים חכמה, מוסיפים תבונה.

הפוך, עוד משתבחים.

זקני עם הארץ מתטפשים.

זאת אומרת, הדעת הולכת

ויורדת.

הופכים להיות אנשים שכבר איבדו,

כל קשר עם הסביבה

ופה ושם.

איך היה מי שסיפר פעם

ששני זקנים ישבו על כיסא ספסל בגן ציבורי,

אז הוא אומר לו, 34?

הוא אומר לו, לא, 33. הוא אומר לו, 34?

הוא אומר לו, 33. והם רבים, הם ממש כמעט מתקוטטים.

אז הוא אומר לו, זה, זה, בסוף, מה, איזה אחד ניגש, הוא אומר, מה אתם מתווכחים? מה 34?

הוא אומר, אני אומר לו ש-34 אוטובוסים עברו עכשיו. הוא אומר לי, לא, 33. אמרו, והם מתווכחים, אתה מבין.

זהו.

זה זקני עמי הארץ,

שאין מה לעשות, הראש הולך מצטמצם וכו' וכו'.

היום קוראים לזה כל מיני שמות של מחלות, שיטיון ועוד כמה כאלה יפים. יש בעברית, יש באנגלית, בלועזית, יש בכל מיני שפות.

אבל זה נקרא אצל אלה.

אלה שמעסיקים את עצמם בתורה וכל הזמן, אז הם מתחדדים כל הזמן.

השכל מתחדד כל הזמן.

כמה שאתה עובד עם השכל, תחיה יותר.

תראו, כל גדולי ישראל, גיל 100, 104, 106,

102. כולם. למה? כל הזמן הראש עובד, עובד, עובד, עובד, עובד, עובד. מתפתח, הלאה.

הלאה. המוח מתפתח. אבל אחד,

תן לנו בלעבוד,

הראש מצטמצם, מצטמצם, מצטמצם, מצטמצם, מצטמצם, מצטמצם. כמו שאתם בפלוויזיה נכבד בסוף, גם הוא נכבה.

רק

רבי חנני אומר לך, שאומר.

נושא הקדוש ברוך הוא זכויות ישראל, לפי קורת הרשואה.

שנה אמור אדונו וסלמם, צטמצם, יחדיל תורו יא אדיר.