עין יעקב - שבת לז-מ | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שישי.

דף

סמ״ב עמוד ב׳,

אות ל״ח.

ראשית שמנים המשחו, פסוק בעמוס ו׳.

אמר רבי יהודה מר שמואל זה פליטון.

המובחר שבשמנים

מי ידיב רבי יוסף,

אף על פליטון גזר רבי יהודה בן בבא ולא הודו לו.

ואי אמרת משום תענוג,

עמי לא הודו לו.

אמר לה באי ולטעמי חדכתיב השוטים במזרקי יין.

רבא מרבא שיחד אמר

קנשי קנין, ואחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה.

פשוט שופכין.

אך הנמי דאסיר

והרבא בר אבהונה עיכלה אליו ארש גלותה ושתה בקנשי קנין ולא אמר לבלו מידי.

לא דיבר איתו מטובה עד רע.

אלא כל מידי דאית בתענוג ואית בשמחה גזרו רבנן.

דבר שיש בו תענוג ושמחה גזרו חכמים עליו.

אבל מידי דאית בתענוג ולית בשמחה,

אבל דבר שיש בו תענוג ואין בו שמחה לא גזרו רבנון.

השוכבים על מיטות שן ושרוכים על ארסותם.

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא מלמד שהיו משתינים מים בפני מיטותיהן ערומים.

אז לא היה בית הכיסא.

לצאת בלילה בחושך לאיזה מקום חשוך כדי להטיל שם

קטנים וגדולים, סליחה מכבודכם, זה לא פשוט.

הוא יכול לדרוך בדרך על מישהו, אין אורות, אין כלום.

יכול להרוג איזה...

יכול ליפול לבור,

יכול להינזק מהמזיקין, נכון?

לכן היו מתפנים סמוך למידה, קם מתפנה, חוזר לישון.

היום יש לנו פינוקים,

מים, לשטוף ידיים, נייר טואלט.

אה, הפעם לא היה את כל זה, עם חצץ.

אבנים שהיו גורמים לתחתוניות.

מגדף בא רבי אבהו, יחיא היינו דכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים.

משום דמשתינים מים בפני מיטותיהן ערומים יגלו בראש גולים?

בגלל שהם התפנו בצורה כזאת, אז הם יגלו בראש גולים.

אלא אמר רבי אבהו, אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה בזה ודבקין מיטותיהן זו וזו,

ומחליפין נשותיהן זה עם זה,

ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהם,

כמעט דומה לדור שלנו.

ואמר רבי אבהו ואמר לה,

במתניתא תנא,

שלושה דברים מביאין את האדם לידי עניות,

ואלו הן

המשתין מים בפני מיטתו ערום

והמזלזל בנטילת ידיים

ושאשתו מקללתו בפניו.

המשתין מים בפני מיטתו ערום,

אמר אבה לא המרן אלא דמיהד הרפא לפוריה.

אבל לבריא לית לנבא

ומהדה רפא לפוריה נמי, לא עמרן אלא לערעא,

אבל במאנה לית לנבא.

אז תלוי כיצד נתפנה,

האם זה

לבריא

או לא לבריא

ואיך הקילוח,

האם הוא ארוך או ניתז למרחוק.

הוא מזלזל בנטילת ידיים.

אמר אבה לא המרן אלא דלא משה ידה כלל,

אבל משה ולא משה לת לנבא.

נוטל בקמצנות בצמצום,

הוא רוצה לחסוך.

הוא אומר, האיראנים אין להם מספיק מים טובים,

יש להם שם הרבה בעיות, אז אני אחסוך פה בישראל כדי שיוכלו לפרנס את הגויים.

והוא מזלזל בנטילת ידיים.

איי, איי, איי.

ולאו בלתא ידאמר אב חיס דע אנא משהם אלוה חופני מיה.

שופך, לא עושה חשבון למקורות.

זה לא שייך להם? זה שייך לקדוש ברוך הוא.

וייעיבו לי מלוא חופני טבעותא.

כמו שצריך, ישפכו.

ושאשתו מקללתו בפניו, אמריו על עסקי תכשיטיה.

כמצן,

צריך לקנות מתנה לחג לאישה. הוא אומר, עכשיו אני במינוס, יש לי משכנתה,

חובות.

היא אומרת, אה, אתה הבטחת בכתובה.

שאירה,

כסותה ועונתה.

אתה אומר לי פעם בשנה לקנות בגד, אה?

ועונתה אתה מצוי אצלי כמו תרנגול.

ומה עם שאירה?

אה?

אתה עושה לי פעם בשבוע קניות.

אבל אני רוצה פעמיים בשבוע.

אני רוצה עוד בגדים, עוד תכשיטים. מה, לא מגיע לי? לפחות לכבוד החג.

אבל לא, עכשיו המצב הכלכלי דחוק.

הבוס איחר את התשלום.

יש מינוס בזה של המנהל.

אלף ואחת תירוצים. זה, תיזהר. היא תברך אותך ברכה אחת

בסגין האור, כן?

ואתה מאז תדע רק טוב.

אז תיזהר.

כדאי לך לקנות.

קמצן, מה אתה קונה?

תראה לה את הכי טוב, מה קרה?

ואשתך.

כי בצלם אלוקים ברא את האדם.

היא יצא אל השם ממך, אז תן לה.

תפנק אותה, מה קרה?

למי אתה רוצה לתת?

להשאיר שיריבו?

לפחות תיתן למי שנותן לך.

אמרה ועל יזכה תכשיטיה, תזכרו, עוד מעט חג, ראש השנה.

זה לא חג, יום טוב.

תזכרו, צריך

לקנות,

לשמח את אשתו ואת ילדיו.

ואנא מילאו דאית לב אלוהו עביד.

למטה, דרש רבה.

ברדה רבי אלי, מה יתכתיב בישעיה ג' ויאמר השם יענקי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות בקומה זקופה.

ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות עקב בצד גודל

ומסקרות עיניים.

דאבו מלאן כולחה, כוחלה,

לעיניו מרמזן.

היו שמים במכחול, בעין, הרבה ככה, כדי שיימשכו כל מיני

גברים לכיוונם.

איי, איי, איי, מותר הדבר הזה?

היא תיתן את הדין על כך.

הלוך ותפוף תלכנה, שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה,

כדי לבלוט.

וברגליהם תאחסנה.

אמר רבי יצחק, דאבי רבי עמי מלמד שמטילות מור ועפר סמון במנעליהן.

היו שמים שם בקבוקון של בוסה,

וכשהם נותנים את הדריכה בעקב, פשש, עוד פעם משפריץ,

משאירים אחריהם עקבות.

מה,

חשבו להיות כמו בן ציצית הקיסת, שהיו פורסים לו שטיחים,

ואחר כך באים עניים ולוקחים את זה?

לא.

שם הוא התכוון לטובה, פה התכוונו השם ישמור.

ומהלכות בשוקי ירושלים,

וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע,

ומתיזות עליהם מן הבושם,

אה, שישאר לו מזכרת, שהוא יריח,

שיזכור אותי,

ומכניסות יצר הרע בהם

כארס וכעוס.

ומהי פורענותיהן?

כדדר איש רבה ברעולה,

והיה תחת בושם, מה קהיה?

מקום שהיו מתבשמות בו,

נעשה לנמקים-נמקים.

שמעתם?

שמעתם או לא?

אה,

את חשבת לבלוט, אין בעיה.

מהמקום שרצית שיסתכלו עליך בעקבים,

שמשם מסתכלים באותו חס ושלום ממקום התורף,

במקום הטינופת,

מאותו מקום אנחנו נעשה לך נמק, שאף אחד לא יסתכל.

יהיה הכל ככה פטריות,

מישהו יסתכל לכיוון?

הכל מקומת מלא ורידים, מישהו יסתכל? זה העונש.

נמקים-נמקים.

ותחת חגורה נקפא.

מקום שהיו חגורות בצלצול, פעמונים האלה, לינג-לינג-לינג,

כדי שיסתכלו, נעשה נקפים-נקפים.

נקפים זה הכוונה חברבורות, פצעים-פצעים, איי-איי.

ותחת מעשה מקשה-כורחה.

אה, היית עושה תסרוקת יפה, נכון?

רסטות,

שמסטות, כל מיני שטויות היית עושה, אה?

היית רוצה לבלוט.

איזה צמא יפה, איזה קוקו, איזה ריקו.

אה, רצית שיסתכלו עלייך, אין בעיה.

יהיה לך קרחת.

עכשיו נראה אותך.

מי יסתכל עלייך?

מה עכשיו תסתכלי ללבוש קובע טמבל?

הוא מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים-קרחים, ותחת פתיגיל מחגורת שק.

תחת אותו מקום יחגרו שק.

פתח אימא מביאים לידי גילה,

שמשם יוצאים ילדים לעולם בשמחה וגילה,

יהיו למחגורת של שק.

לא שימושי,

סגור.

כי תחת יופי אמר רבה היינו דאמראין שחילופי שופרא עקיבא.

סליחה מכבודכם, זה כמו ליחה.

ושיפח השם קודקוד בנו ציון,

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא מלמד שפרחה בה אין צרעת

כדי כתיב הכה ושיפח

וכתיב האדם ולשאת ולספחת.

והשם פיתיהן יערה.

רבי שמואל,

נחלקו, חד אמר נשתפכו שנשפכו כקיתון.

וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער.

ואמר רבי יהודה אמר רב, אנשי ירושלים, אנשי שחץ היו.

האדם אומר לחברו, במה סעדת היום? מה אכלת היום? איזה סטייק.

מה?

אתה התגאית? אין בעיה.

אתה התרברבת על החבר שלך מה אתה אכלת ומה הוא לא אכל.

אתה לא תאכל.

הבנתם למה נגזרה הגזרה?

למה נענשו כל כך

על שגבהו נגד רצון השם יתברך?

אם היית בהם גאווה לכבוד השם יתברך,

שנאמר ויגבה ליבו בדרכי ה', בסדר גמור.

אבל כשאתה גבה לב, זה הקדוש ברוך הוא שונא.

ממילא אם אתה לא שומע בקול השם אתה תענש.

וכנגד כל דבר שעשית, תקבל באותו מקום עונש.

ויאמר חווה אמר רב יהודה, עצי ירושלים של קינמון היו,

ובשעה שהיו מסיקים אותן באש,

היכן נודף בכל הארץ.

איזה ריח נעים זה, אה?

של עוגת קינמון,

של תה קינמון.

כמובן שבדקו אותו.

טוב, אמרנו,

בקינמון שם יש שכבה כזאת עבה של ריסוס.

ויש, פעם קראתי שלושה סוגים של קינמון.

אחד בריא ושניים מסרטנים, השם ישמור.

אתה צריך לדעת ממה לאכול ומה לא.

אז אתה אומר, תביא, תביא לי תה קינמון.

אשתי היקרה, תעשי עוגת קינמון, זה טעים.

אה, ריח כובש, אין אפס.

אם הגמרא מעידה שכל ארץ ישראל הייתה

בריח של קינמון ריח טוב,

בעקבות העצים של הקינמון שהיו מסיקים, מי אנחנו?

אנחנו מתלהבים מגשמי,

הנאה רוחנית מאין כמותה.

ומשחרבה ירושלים נגנזו העצים הללו.

הקדוש ברוך הוא פשוט העלים אותם, אין עצים כאלו, מה פתאום?

ארץ ישראל בכל המקומות ישמחו וירושלים חרבה?

מה פתאום?

וכי מותר לאדם לשמוח?

אז ימלא שחוק פינו לשוננו רינה.

מתי?

כשירושלים בתפארתה.

אבל כשירושלים בחורבנה אפשר למלות,

אפשר שימלא אדם שחוק פיו?

אפשר שהאדם ישמח יתר על המידה?

ולא נשתייר אלא כשעורה,

ומשתכח בגזי דצמצמאי מלכתא.

ומפרש רש״י הקדוש,

ומשתכח בגזי דצמצמאי מלכתא,

בשם הערוך ולשון הפסיקתא,

שהיו מצמצמים את עצמם כמו כלה והיו מתקשטים ממה שנותר

באוצר המלך,

ולא היו משתמשים בדבר אחר

כמו שהיו משתמשים בו בירושלים.

זה מה שנשאר, מצטמצמים.

אי אפשר להשתמש יותר.

היום מה עושים? תלך לחנויות שמוכרים שם בשמים ותקנה

ותשים. מה אתה שם?

זיעה של בעלי חיים?

מה אתה שם?

חומרים כימיים עליך?

זה נקרא בושם?

זה נקרא ריח טוב?

גם אם אתה מריח את זה במוצאי שבת, ספק אם אתה יכול לברך, כי אין בו עיקר.

מה זה הריח הטוב שאפשר להודות ולברך עליו?

מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוריד לעולם וברח.

בששת ימי בראשית.

רק דבר שכזה אפשר להודות ולברך עליו.

כעוגם.

אות ממשנה לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא בעלה ולא ברומח.

ואם יצא חייו חטאת, רבי אליעזר אומר, תכשיטין הן.

לא.

וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר בישעיה בית וחיתתו חרבותם לעתים,

וחניתותיהם למזמרות, לעתיד לבוא, ולא ילמדו עוד מלחמה.

לא יהיה בית ספר ללא חמה.

לא יהיה אימונים.

ישבו בכולל.

גמרא, מה היא באלה?

סליחה, מה היא בעלה? כולפא.

רבי אליעזר אומר, תכשיטין הן לא.

תניא אמרו לו לרבי אליעזר, בכי מאחד, בתכשיטין הן לא מפני מים בטלים לימות המשיח.

הרי אם זה בגדר של תכשיטים, למה זה יהיה בטל מות המשיח?

הרי כידוע, עולם כמנהגו נוהג במות המשיח, אז למה זה בטל?

אמר להם, לפי שאינם צריכים,

שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה,

ותהווה לנוי בעלמא. אתם מכירים את אלה שתולים חרבות

מעל המיטה בחדר שינה?

וחיתתו חרבותם לעתים,

וחניתותיהם למזמרות. ככה זה יהיה.

תתלו את זה ליופי, מוזיאון.

תראה מה אפשר לעשות מרובה.

תראה מה אפשר לעשות מחרב.

איזה עת טוב.

איזה מזמרה טובה.

ותהווה לנוי בעלמא.

ואמר אביי המידה דעה והשרגה בטהרה.

ופליגה דשמואל, דאמר שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, מיסים, ארנוניות, שעבוד מלכויות.

שנאמר, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

מסר יעלה לרבי חייא בר אבא. אמר רבי חייא בר אבא, כל הנביאים לא נתנוונו אלא לימות המשיח.

אבל העולם הבא,

אין לא ראתה אלוקים זולתך.

והיא קדאמרי, אמר לרבי אליעזר, וכי מאחר שתכשיטין אין לו,

מיין בטלין לימות המשיח?

אמר לה, אף לימות המשיח אינם בטלין.

ואין ודשמואל ופליגה דרבי חייא בר אבא.

ואמר לה, אבייה לרב דימי ואמרי לה לרב אביה.

ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אביה ואמרי לה.

אבייה לרב יוסף.

מהי טעמא דרבי אליעזר, דאמר תכשיטין אל נאו,

דכתיב

בתהילים אם היי חגור חרבך על ירך גיבול הודך והדרך.

אמר לה רב כהנא למר ברא דרביינה, היי

בדברי תורה כתיב.

אמר לה, אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם.

נסיים בעזרת השם במוסר,

ובפרט שאנחנו נמצאים

בימים שקודם,

יום הדין האיום והנורא.

כל באי עולם באים לפניו כבני מרון,

ובימים הללו מצווים אנו להשכים יתר על המידה

וגם לאחר הימים הללו.

אנו מצווים להשכים כל יום להתפלל,

ומלבד שאנחנו מתפעלים, גם אנחנו משכימים מעט קודם לכן

כדי לומר סליחות ותחנונים לבורא עולם.

אז בואו נראה מה כותב הפלא יועץ

במילת ההשכמה.

אמרו רבותינו, זיכרונו לברכה, בגמרא בסנהדרין, ע' ד' עמוד א', הבא להורגך השכם להורגו.

יצר אורן.

ופרשו המפרשים שרצונם לומר שיצר הרע הבא להורגך,

שתשען.

כי שינה, מה זה?

60 אחוז?

60 חלקים מתוך מה?

מתוך המאה ה-20,

מתוך המוות.

אז לא טוב לישון הרבה.

אתה מכין את עצמך לעולם השקט.

אז כמה אתה ישן? תתעורר.

כל רגע שיש לך הזדמנות להתעורר, תתעורר.

כי העץ הרע הוא בגדר הבא לאורגך, ולכן השכם להורגו.

שאין לך דבר טוב לאורגו, ליצר הרע כמו השכמה בלילה לראש השמורות.

כי כיוון שמתחיל לחוף את יצרו, להתגבר כארי, לעמוד לעבודת בוראו, הלוך ילך,

הולך וגדל, כי הנה ה' ניצב עליו, וחוט של חסד משוך

עליו כל היום כולו.

וכדי פרשו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא בחגיגה יב עמוד ב',

על הפסוק בדיונים מ-טט.

יומם יצווה אדוני חסדו ובלילה שירו עמי תפילה לאלחיי.

וגם בהשכמה איזה שעות לראש השמורות יוכל ללמוד ביישוב הדעת.

לא מפריעים.

מדי פעם החתולים עושים מיהו, אבל זה לא נקרא הפרעה.

זכותם ליילל.

אבל כל העולם שקט ושאנן.

כולם ישנים. יש לך הזדמנות.

מתי מספיקים הרבה?

בשעות הפנאי, בשעות השקט, בלילה.

ולקנות סתר קדושה ולשפוך ולדרוש סליחה יותר מיום שלם.

וזה כל פרי ההשכמה והואי להם למשכימים ולראש השמורות להיות מיושבי קרנות ומעלי עשן.

ויאמר השם אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יאכילו המים.

וידוע שמי שאינו עובד את בורו בשעה שהוא פנוי, עתיד לתת את הדין אף על שעה שאינו פנוי.

שמעתם?

הוא היה פנוי ולא למד, ייתן את הדין גם על השעות שלא יכל ללמוד.

ולא יברא לילה אלא לגרסה.

ולא נברא הלילה אלא בשביל לגרוס.

והערך בזמן הערך אין רינה של תורה אלא בלילה. וההרגיל בספר הזוהר הקדוש בעיניו יראה מעלת וגודל שכר הלומד תורה בלילה.

ובפרט אם גם בחצות הלילה כדוד המלך.

חצות לילה אקום לעוד אודר על משפטת צדקך על גמר ברכות.

ואין קץ לסחרו כי עושה נחת רוח גדול ליוצרו ואין בספר ראשית חכמה.

בשער הקדושה שאסף השתערו כל הדברים הנאמרים בדברי רבותינו זכרנו לברכה עד הקורא דבריו.

עד שהקורא דבריו בוודאי יתלהב ליבו ויתאווה נפשו לקום חצות לילה.

ומי שזכה וחלקו מיושב בית המדרש בקל יוכל לקום לקיים זאת על ידי שיישן ביום.

וכבר כתבו המקובלים בספריהם שיותר טוב שיישן אפילו שש שעות ביום

כדי שישמור את זאת להיות נעור בחצי הלילה.

וכבר יהיה סגולה להיות נעור בשעה שירצהו שמכתיה בבית תפילותיי.

ואפילו שאר כל אדם יוכל להתלמד להסתפק במיעוט שיניו ועל כל פנים להתגבר כארי לעמוד לפחות באופן שהיו הוא מעורר את השחר.

ולכל דבר טוב צריך גדר והכנה זהירות המביאה לידי זריזות.

כן לעניין זה האיש היראה את השם ורוצה לקדם משמורות ולהשקיעים לבית הכנסת להתפלל עם הציבור ואינו רוצה לאבד טובות.

הרבה וזה דרכו דרך הקודש שלא יאחר להיות נעור בתחילת הלילה אפילו לעסוק בתורה וכל שכן ידבר רשות ושמחתו אלות.

רק ישכה וערבה שנתתו ויקדים השמורות וישתאה.

ליישב דעתו כדי שיוכל לנקות גופו יפה ויפנה.

ויעסוק בתורה כשיעור אשר חננו ה'

וישכים לבית הכנסת ויתפלל עם הציבור ונמצא טוב לו בעולם הזה שגופו בריא וחזק

וטוב לו לעולם הבא שקונה עולמו ומכין מטעמים לעצמו.

לא כן הרשעים שמאחרים על היין,

אה, במסיבות, שותים יין.

שכר ירדופו, יין ידליקיהם, שאינם ישנים רוב הלילה.

ואם ינוחו מעט יקומו כמו השמש שיוצא אל הארץ, וייצאו דחופים ומבוהלים לפועלם ולעבודתם.

ואין להם פנאי לא לשתות

ולא לפנות.

ומתפללים ביחיד תפילה חטופה וקטופה.

ואחר כך כל היום חולים וחשים בראש העם, חשים בבני מעיהם והמאכל נהפך להם והוא מהול וחמות וייאמר שכר לשוטיו.

ונמצא רע להם בעולם הזה ומר להם בעולם הבא.

אז מה הרוויח?

וטמע על האנשים השוטים הללו שראו כל זאת בעיניהם

כמה פעמים שמאחר על היין תחילתו מתוק וסופו מר.

אפילו בעולם הזה ומלבד עונש העולם הבא שאפילו שלא ראו אבל שמעו.

וכל ישראל מאמינים שכן יהיה בלי ספק ולא לקחו מוסר וככלב השב אל קיום.

אלו ששותים אלכוהול,

לא רק בשבת, לחיים, לחיים, נו עוד כוסית, עוד כוסית, לחיים.

הוא בא לבית הכנסת בשביל הלחיים,

בשביל סיבת על בית השם.

אתה לא מתבייש, אתה תיתן את הדין על זה.

ואחר כך הוא נפגע.

למה אתה מעיר לו?

מה הוא אשם?

מה הוא? הוא צריך לשמוח.

וכרת על השבת עונג.

אין עונג אלא שמחה, אני רוצה לשמוח, לשתות.

תשתה בבית.

באים לבית הכנסת להתפלל או לשתות?

למה באת?

להתפלל.

אז תנצל את ההזדמנות, כי בבית זה לא בית כנסת.

אז איפה תתפלל?

וככלב השב אל קיום כסיל שונה ביובלתו,

והשם ברחמיו יסיר מסווה העיוורון מעל ה...

עיניהם ועינינו ואיתה בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו.

וכבר פירשו המפרשים על הפסוק משלי וט עד מתי עצל תשכב לישון?

ואם תאמר מה אכפת לך עד מתי אני ישן?

מתי תקום משנתך?

וכן אמר דוד המלך עליו השלום בתהילים סג ז

אם זכרתיך על יצועי

ובפרק השכיבה בה שמורות אגבך

ודי בזה למי שיש לו לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע

ובלבבו יבין ובאוזניו ישמע ושב ורפא לו.

אז הבה וננצל את הימים הללו,

ימי ההשכמה בעזרת השם לעשותם כטוב לכל ימות השנה כולה ובשיאתא דשמע יעזרנו השם על דבר כבוד שמו.

אמן. רבי חנין אמן הקשה אומר עזה לשבוך ולזכות ישראל לפיכך

נרבל להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדים.