סיבת שבע הנחמות | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח.

כדאי לשמוע.

השבת הראשונה שאחרי תשעה באב

הייתה לה השבת הראשונה לנחמה מתוך שבעת הנחמות.

ותכף נראה מי מנחם את מי.

לשבת הזאת קראו בשם שבת נחמו,

על שם ההפטרה,

כפי שמוביל בנביא, נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוקיכם.

ואם מתוך

עוד שישה,

סך הכול שבעה נחמות,

שנראה תכף ומייד מי מנחם

את ירושלים.

היא מתחילה דווקא בפרשת ואתחנן, ששם מופיעות

515 התפילות

שמשה רבנו התפלל כדי להיכנס

לארץ ישראל,

לאחר מכן היא עוברת לפרשת עקב, ראה, שופטים,

פרשת כי תצא, כי תבוא, ולאחר מכן, בסיום, מסיימת פרשת ניצבים,

שזה בדיוק לפני ראש השנה.

כל השנה כולה אנחנו מפטירים בנביא.

במשך כל שבתות השנה

אנחנו מפטירים בנביאים.

בדרך כלל זה מעניין של אותה פרשה.

בראש השנה, והשם פקד לצרה, ההפטרה מדברת על העניין של

בקשה לבנים.

חנה,

פרשת העריות ביום הכיפורים במנחה,

וכן על זה הדרך, הפטרת יונה.

ויעשו את הרע בעיני השם, אז ישברו שולח את יונה.

אבל אם יש באותה שבת איזה עניין מיוחד של איזה חג או של מועד,

מפטירים בנביא מעניין היום ולא מעניין הפרשה, כדוגמת ראש חודש.

בשבת האחרונה

הייתה שבת מברכים קודם, שבוע קודם לכן.

בשבת האחרונה היה לנו שבת וראש חודש.

יום שבת נפל ראש חודש אלול ויום ראשון.

מה הפטרנו?

קראנו בשל ראש חודש במפטיר,

וביום השבת, שני חבשים מני שנת אימים,

ובראשי חודשיכם תקריבו, עולה להשם.

לאחר מכן הפטרנו בנביא

הפטרת ראש חודש, והוספנו את הפסוק, פסוק ראשון ופסוק אחרון של

מאחר חודש, ויאמר לו יונתן.

אז אנחנו רואים, כשנופל

חגים או מועדים מיוחדים באותה שבת,

אז מפטירים מעין המועד או מעין החג, ולא מפטירים מהפרשה.

אבל כשמתחילים את ימי בין המצרים,

אנחנו קוראים בנביא את שלושת הפורענויות,

והן שלושה שבתות שלפני תשעה באב.

זה לא אותה שבת, אלא שלושה שבתות קודם לכן אנחנו מתחילים. איך? דברי ירמיהו.

השני זה שמעו דבר השם,

שהם שניים מהתוכחות והנבואות של ירמיהו הנביא.

והשלישי אנחנו קוראים את חזון ישעיהו בן אמוץ.

כי זה גם תוכחה וגם נבואה.

אחרי תשעה באב פתאום בא לנו משהו חדש.

שלושה לפני, שבעה אחרי.

שועדה.

למה שבעה?

מה, לא מספיק נחמה אחת,

שתי נחמות, או כמו שהתחלנו, שלוש נחמות?

עשית שלוש תוכחות, תעשה שלוש נחמות.

בשביל מה צריך שבעה נחמות על

תשעה באב ושלושה תוכחות קודם לכן?

וסתם פלא, נחמה היא מעניין היום גם.

זה קשור איכשהו לפרשיות.

מפטירים בנביא ישעיה את דברי הנחמה בלבד.

מהם הנחמות

שאנחנו קראנו ונקרא?

שבעה דנחמתיים כך. נחמו, נחמו, עמי יאמר אלוקיכם.

ותאמר ציון עזבני אדוני ועשם שכחני.

השלישי עניה סוערה לו נוחמה.

הרביעי אנוכי אנוכי ומנחמכם.

החמישי רניה עקרה לא ילדה.

השישי קומי אורי קיבה עורך.

והשביעי,

שזה שבת שקודם ראש השנה, סוס אסיס באשם.

סך הכל יש בכל ההפטרות הללו 140 פסוקים

בכל השבע הנחמות.

כנגד מה? כנגד 140, סליחה, 144 פסוקים.

כנגד 143 פסוקים של תוכחה

שנאמרו בתורה במפורש.

איזה פרשיות? פרשת בחוקותיי,

פרשת כי תבוא,

פרשת ניצבים, ובתוך שירת האזינו.

אבל יש לנו עוד

פסוק אחד שחסר לנו,

הרי זה 144 נגד 143, איפה הפסוק האחד?

ועוד יתרה נחמה על התוכחה וגדולה ממנה פסוק אחד.

וזהו הפסוק,

שהיא גדולה ממנה הנחמה.

איך גדולה? תכף נראה.

אבל הקדמנו ופתחנו ושאלנו,

למה דווקא שבע נחמות?

מה, לא מספיק נחמה אחת?

אמרו רבותינו, הנה התשובה.

אני לא חושב ששמעו את זה.

אבל גם אם שמעו, טוב לחזור.

אמרו רבותינו,

אחת, הקדוש ברוך הוא מצווה לצדיקים שינחמו את ירושלים.

שנאמר, נחמו, נחמו עמי.

מי זה עמי?

אותם הצדיקים, הקדושים והטורים שבעם ישראל, יאמר אלוקיכם.

הקדוש ברוך הוא מצווה את הצדיקים לנחם את ירושלים.

השנייה,

שאיבא תומר ציון, עזבני השם והשם שכחני,

מבקש הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מאברהם אבינו, אב האומה היהודית.

היום אתה שואל בחור,

סיימת תיכון, נכון?

כן.

בגרות?

אי אפשר בלי.

אי אפשר בלי, לא מקבלים לשום עבודה בלי.

כאילו שהקדוש ברוך הוא לא זן ומפרנס, רק האוניברסיטה.

מי זה אבא שלך, אתה שואל אותו?

אבא שלי זה יחזקאל, טוב?

ומי זה אבי האומה?

מה אומר לך?

הרצל, מה זה מי אבי האומה? השם ישמור,

שם רשעים מרכב. הרצל זה אבי האומה?

אברהם אבינו זה אבי האומה.

הוא אומר, מה אתה רוצה? לא לימדו אותי, לימדו אותי שהרצל זה אבי האומה, זה מה שלמדתי בתיכון.

אם הייתי לומד שאברהם אבינו, הייתי מכיר אותו.

השם ישמור, לאן הגענו?

אז לקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם אבינו ואומר לו, לך תנחם את ירושלים. תכף נראה בהרחבה.

השלישית, הוא מצווה את יצחק אבינו שיינחם את ירושלים.

הרביעית,

יעקב אבינו.

חמישית, משה רבנו.

שישית,

ירושלים מבקשת תנחומים ממישהו אחר,

והיא לא מקבלת.

מחפשת את אותם צדיקים שנותרו לבקש מהם תחמונים, לא מקבלת.

השביעית, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

ובעצם הוא מנחם לציון ולירושלים, שנאמר, אנוכי, אנוכי ומנחמכם.

אבל בואו נראה את הדברים בתוך הפסיקתא רבתי כט.

נחמו, נחמו עמי.

אמר הקדוש ברוך הוא לצדיקים, לכו תנחמו

את ירושלים.

באים הצדיקים לירושלים ואומרים לי, ירושלים, את מתנחמת?

אומרת להם, מה פתאום שאני אתנחם?

תראו, בית השם חרב.

איני בתפארתי. אתם רוצים שאני אתנחם?

לכו מפה. לא מנחמת.

פונה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

אומר לאברהם אבינו, לך אתה תנחם את ירושלים.

אולי בזכות זה שאתה אבי האומה, ירושלים תתנחם.

אולי מקבלת לי תנחומים ממך, מהצדיקים היא לא קיבלה, אולי ממך.

הולך אברהם אבינו לירושלים ואומר לה, קבלי תנחומים ממני.

אומרת לו, איך אני מקבלת תנחומים ממך.

הרי כתוב בפסוק, בהר אדוני ייראה ישר השם.

הכל חרב.

למה ביתי ישמם חרב? אומרת השכינה.

למה?

נווה בית קודשי לשודד ניתן.

הקב' ברוך הוא מבקש

לבנות את ביתו.

ירושלים לא מתנחמת על ידי אברהם אבינו.

הוא פונה ליצחק,

הקב' ברוך הוא, ואומר לו, לך תנחם את ירושלים.

הולך יצחק ואומר לירושלים, שמא מקבלת את תנחומים ממני?

אומרת לו ירושלים, איך אקבל ממך? יצחק, אבינו תנחומים.

הרי ממך יצא עשו הרשע שעשה אותי כשדה, חרושה שנאמר, ויצא עשו השדה.

ומבני בניו שרפוני.

ציון שדה תחרה, שאנחנו אומרים במגילת איכה.

חרשו את כל ירושלים כמו שדה שנחרשת.

שרפו את בית המקדש, ואתה רוצה שאני אקבל ממך תנחומים?

חוזר יצחק אבינו לקב' ברוך הוא ואומר, ירושלים לא קיבלה ממני תנחומים, כמו שלא קיבלה מאבא שלי.

אומר הקב' ברוך הוא, אני אשלח את יעקב אבינו, כלי לתפארת.

מידת האמת תיתן אמת ליעקב.

בא יעקב אבינו

ואומר לירושלים,

האם תתנחמי ממני?

אומרת לו ירושלים, הוריי ורבותיי, איך אקבל ממך תנחומים?

שמתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלוקים.

זה בית אלוקים?

אתה רואה עכשיו אבנים נופלים,

רפורמים רוצים להשתלט על הכותל, זה בית אלוקים?

מפחיד.

הערבושקי מכל הצדדים.

אתה יכול לומר שזה בית אלוקים בתפארתו?

כפי שאנחנו יודעים מה אנחנו מפסידים בכל רגע ורגע

שאין לנו בית המקדש?

כפי שאבותינו חשו את הקדושה,

חשו את ההתרוממות,

חשו את האהבה, חשו את עבודת השם האמיתית לקדוש ברוך הוא.

גם יעקב אבינו חוזר על עקבותיו ובא לקדוש ברוך הוא ואומר, גם ממני ירושלים אינה מתנחמת, כפי שלא התנחמה מאבותיי.

מיד פונה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

הוא הגואל הראשון והוא הגואל האחרון,

אולי ממני

תשמע ותיטור לעצה ללכת לנחם את ירושלים.

אומרת לו ירושלים, משה, אקבל תנחומים ממך,

הרי כתבת עליי בפרשת העזים

קללות וגזרות קשות רעות,

שנאמר מזרעיו ולחומי רשף

וכתב מררי ושן בהמות אשלח במים חמת זוכה לעפר,

מחוץ תשקל חרב ומחדרים המה.

כל דבריו של משה רבנו היו

עד לפסיק האחרון.

כולם נתקיימו כפי שמתואר במדרשים של מגילת איכה

ובמגילת איכה בעצמה

ובמדרשים הכוללים את כל החורבן כולו.

מיד משה רבנו חוזר גם הוא על עקבותיו ופונה אל הקדוש ברוך הוא ואומר, גם ירושלים ממני לא התנחמה.

להפך, היא כעסה עליי.

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא קיבלה ממך תנחומים, איה, איה, איה, איה, טוב, אולי ממני תקבל תנחומים.

ואיך לא קיבלה ממך תנחומים? שנאמר, עניה סוערה לא נוחמה.

אמר הקדוש ברוך הוא, באותו זמן יד עליי אני בעצמי ובכבודי לנחם את ירושלים, שכך כתבתי.

שלם ישלם המבעיר את הבעירה.

בבא קמא.

אני הצדדתי את ירושלים באש,

שנאמר, ממרום שלח אש,

ואני מנחם אותה,

שנאמר, ואני אהיה לה חומת אש,

סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

עד כאן לשון הפסיקתא רבתי.

אם ככה יוצא לנו, מוריי ורבותיי,

שמנסים אותם צדיקים בבקשתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לנחם את ירושלים,

בתחילה הצדיקים כולם,

ולאחר מכן אברהם אבינו,

ולאחר מכן יצחק אבינו, ולאחר מכן יעקב אבינו,

ולאחר מכן משה רבנו,

ואחרי שקדוש ברוך הוא רואה שירושלים לא מתנחמת,

הקדוש ברוך הוא, ומנחם אותה בכבודו ובעצמו.

וזהו מה שאנחנו אומרים בשבעה של הנחמות.

נחמו, נחמו עמי.

מי אומר?

אומר הקדוש ברוך הוא לצדיקים, יאמר אלוקיכם,

ותאמר ציון.

מה כתוב שם בהפטרה? הביטו אל אברהם אביכם ואל שרת אכול עליכם.

תראו איזה יופי, איזה קשר מיוחד יש בהפטרות הללו.

אברהם בא לבקש נחמה,

והקדוש ברוך הוא שולח, תסתכלו על אברהם אבינו ועל שריימנו,

כיצד הם התנהגו,

כיצד גם הם ניסו וביקשו בנחמה ולא התנחמו.

כך משיב הקדוש ברוך הוא לצדיקים שמבקשים שהקדוש ברוך הוא ינחם אותם.

ולכן בא הקדוש ברוך הוא ואומר, אנוכי, אנוכי ומנחמכם,

אין לכם סיכוי להתנחם,

כי לא הצדיקים הצליחו, ולא אברהם, ולא יצחק, ולא יעקב, ולא משה.

כלום.

אנוכי, אנוכי הוא מנחמכם.

ולאחר מכן גם תזכור

את מה שכתוב

בנחמה הבאה, רניע קרא לו ילדה, שועדה. מי אומר את זה?

יצחק אבינו בא ואומר,

ירושלים את צריכה לשמוח שלא הבאת בנים כמוני.

איי איי איי.

אם היית מביאה ילדים כמוני, כמו עשו הרשע, היא סובלת.

לא היית יכולה באמת לבקש נחמה.

אבל בזכות זה שאת היית עקרה ולא הבאת ילדים, את צריכה לשמוח שנאמר, אני עקרה, לא ילדה.

ורני זה לשון שמחה, תרנני, תשמחי.

שלא ילדת בנים שהולכים לגיהנום, לאבדון.

אומנם הם הלכו לגלות,

אבל חס ושלום הם לא יעבדו בגיהנום.

ויצחק ילד את עשו שהלך לאבדון.

אחר כך בא יעקב

ובאה הנחמה ואומרת, קומי אורי כי בא אורך,

וכבוד אדוני עלייך זרח.

יעקב בא ואומר את זה, אפילו שהוא מושלם.

מיעקב אבינו

לא יצאה פסולת.

יש מאן דאמר שאומר, דינה וכולי,

שכם בן חמור, אבל

פסולת לא יצאה.

יעקב אבינו היה מושלם, כליל תפארת.

רגל שלישית

מתוך ארבע רגליים שבמרכבה העליונה.

דמות אדם הוא יעקב אבינו.

והוא בא ואומר את הנחמה, קומי אורי כי בא אורך, וכבוד השם עלייך זרח. ממני את לא יכולה להתנחם.

כי אני אמרתי, אין זה כי אם בית אלוקים,

ואני רואה שזה לא בית אלוקים, זה נחרב.

אבל תזכרי שהקדוש ברוך הוא עתיד לבנות אותך. קומי אורי כי בא אורך.

הקדוש ברוך הוא שהוא המאיר, הוא השכינה.

וממילא כבוד השם עלייך זרח.

כולם יראו את הכבוד האמיתי.

אחר כך בא משה רבנו,

המנחם

בין האבות האחרון,

ואומר, סוס אסיס בהשם,

דהיינו, ירושלים הצליחה לשאת את אותם מיסורים שקיבלת ברצון.

עד עכשיו אומנם קשה לך להתנחם, אבל תקבלי את הכול ברצון.

למה? כי הקדוש ברוך הוא שותף עמך בצער שנאמר, כי בכל צרתם לא צער.

ועמך הוא בצרה, כביכול. וכל דברי התוכחה שאני אמרתי בפרשת האזינום, היו לכבוד השם יתברך.

לכבוד השם אמרתי אותם.

ולעולם הקדוש ברוך הוא לא יעזוב את עם ישראל.

ראינו כמה עם ישראל עבר ועובר,

וכמה עומדים בכל דור ודור לכלותינו,

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

ולכן ירושלים הצליחה לסוס ולשמוח.

סוס עסיס בהשם.

כל מה שאת עושה, הכל לכבוד השם יתברך.

ואחרי שירושלים שומעת

דברים שכאלה,

מקבלת תנחום שכזה מהקדוש ברוך הוא,

אז בוודאי ירושלים התנחמה.

כפי שאנחנו מסיימים בהפטרה האחרונה, שהיא שבת לפני ראש השנה,

סוס עסיס בהשם.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן.