פרשת דברים | הרב אורי יצחק *

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, ברוכים הבאים.

בעזרת השם היום

נשלים את מה שדיברנו בשבועיים האחרונים.

בשבוע שעבר הקראנו את הגמרא במסכת גיטין שמספרת על כל העניינים של החורבן.

נגיד שני רעיונות מתוך מה שלמדנו,

מה יוצא

מהעניין.

אחד מהם,

אמרנו שהתחלת הגמרא,

התחלת העניין,

אמר רבי יוחנן,

מהי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו ייפול ברעה.

ואז הוא מתחיל לספר את כל הסיפורים על קמצא ובר קמצא,

נחרבה ירושלים,

על התרנגול והתרנגולת

נחרב הר המלך,

ועל היצול של העגלה

חרבה ביתר.

ובמעשים עצמם שהגמרא מספרת אנחנו רואים שהכל נגרם מזה שסמכו על כוחי ועוצם ידי,

ומזה נגרם כל התקלה הגדולה.

אז מזה אנחנו צריכים ללמוד

לדורנו אנו,

לא לחזור על הטעויות האלה.

ולזכור

שבעצם הכל מאיתו יתברך ואנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא,

והכל בהשגחתו

ובניסיו ונפלאותיו המופלאים.

אז לא להיתפס לעניין של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כי זה חלילה וחס

יכול לקטרג.

אלא לזכור את הזכירה החשובה, כי הוא הנותן לך כוח

לעשות חיל.

אנחנו רואים

שעם זה שיש לנו

צבא

חזק

לא מצליחים על בלונים.

כולה בלונים,

קצת עפיפונים,

וחוגגים עלינו נזקים בלי סוף.

זה משמיים מראים לנו שבעצם הקדוש ברוך הוא מחליט הכול.

מסתבח שמעון העג.

הדבר השני שחשוב להוציא ממה שלמדנו

זה את כוח ההחלטה

שאדם צריך לדעת להחליט

ולבצע במקום ולא לדחות,

ולא להגיד לאט לאט, יבוא יום, יהיה בסדר,

נמשוך זמן,

ובינתיים הוא מפסיד.

מאיפה אנחנו רואים את זה במה שלמדנו?

אנחנו קראנו על נירון קיסר.

נירון קיסר

זה גוי

שבעצם נמצא בשיא הקריירה שלו,

נותנים לו תפקיד

מאוד חשוב, מאוד מכובד מבחינתם,

ללכת ולהחריב את ירושלים,

וראינו שהגמרא מספרת

שהוא זורק את החיצים לארבעת כיווני השמיים,

וכל החיצים

הולכים לכיוון ירושלים.

אז ברור לכל בר דעת שמשמיים מכוונים אותו להחריב את ירושלים.

ואז פתאום הגמרא מספרת שהוא תופס איזה ילד יהודי קטן,

ואומר לו, פסוק לי פסוקך.

מה לגוי הזה

ולילד יהודי שיגיד לו, פסוק לי פסוקך?

מאיפה הוא הביא את זה?

נו,

וככה הוא שואל את הילד

מה הפסוק שאתה למדת, והילד אומר לו,

ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.

הוא שומע את הפסוק הזה,

ואז הגמרא אומרת, מה הוא אומר?

אמר,

קודשא בריך הוא בעל החרובה בטה

ובאילך הפורי ידי בה הוא גברא.

הקדוש ברוך הוא רוצה להחריב את הבית שלו,

כאילו על ידו.

אחר כך הוא, במירכאות, ינקה את הידיים שלו בו.

אז מה הוא עושה?

הוא מאמין לפסוק שיצא מפיו של התינוק היהודי,

כמו נבואה,

ומה הוא עושה?

ערק ואזל והיגייר.

עזב הכל, ערק.

עזב את כל הקריירה,

את כל החיים שלו.

איך אתה יודע אם יש לו אישה, ילדים,

עזב הכל.

והלך לאן? לא תגיד ברח לאיזה אי

לגור באיזשהו מקום.

לא,

הפוך על הפוך, הולך ומתגייר.

מה הולך פה?

אותו דבר אנחנו רואים

קראנו בשבוע שעבר

על נבוזר אדן,

רב הטבחים.

כשהוא הרג את כל הסנהדרין והחכמים והתינוקות

על דמו של זכריה הנביא,

אז כשהוא שאל את זכריה הנביא,

אתה רוצה שאני אהרג את כולם?

והאדם פסק.

אז מה כתוב?

אז אותו נבוזרדן שהוא כמו נירון קיסר,

אדם בעל מעלה, בעל קריירה,

מה אתה רואה?

ושוב, גוי, לא יהודי.

מה אתה רואה?

באיש שעתה,

הרהר תשובה בדעתה.

מתערער בתשובה במחשבה שלו.

מה הוא אומר במחשבה שלו?

ומה אם על נפש אחת כך?

ההוא גברא דקתה על כל הנה נשמתה על אחת כמה וכמה?

הוא אומר, אם זה על נפשו של, נשמתו של זכריה,

הייתי צריך להרוג כל כך הרבה אנשים,

אז מה יהיה, ובלי זה הדם לא נרגע, אז מה יהיה עליו

שהוא הרג כל כך הרבה אנשים?

לא בן אדם אחד כמו זכריה שנהרג וכל כך הרבה דם צריך להישפך.

הוא הרג כל כך הרבה אנשים, אז מה מחכה לו?

אז מה אומרת הגמרא?

ערק, אזל,

שדר שטר פרטטה בביתה והיא גייר.

אז כנראה שנירון קיסר לא היה נשוי.

למה לא כתוב שהוא השאיר לי צוואה?

אבל פה אצלו כתוב, אזל שדר שטר פרטטה בביתה,

שלח

צוואה לאישה, השאיר לה מה שצריך להשאיר,

וגם כן התגייר.

מה הולך פה?

רבותיי, הגמרא לא מספרת סיפורים.

הגמרא באה ואומרת

שאדם צריך לדעת להחליט. אם גוי מסוגל באמצע החיים שלו, באמצע הקריירה שלו,

לחתוך הכל כי הוא הבין,

ומרגע שהוא הבין,

הוא לא מהסס, הוא פשוט חותך במקום

ומחליט

ועושה את הצעד הכי גדול, הכי רחוק שיכול להיות.

לא, לחינם כתוב שהקדוש ברוך הוא אוהב את הגרים, את גרי הצדק,

יותר מבעלי תשובה אפילו.

למה?

כי הדרך שלהם יותר ארוכה, הם מוותרים על הרבה יותר.

אז כמה אנחנו צריכים ללמוד מהגרים הללו?

איך צריך לדעת להחליט החלטות ולבצע בלי היסוס

בכל מה שקשור לעבודת השם יתברך.

ואז קראנו,

תנא,

נעמן גר תושב היה.

אותו נעמן שריפא אותו אלישע מצרעתו,

אז הוא לא חזר בתשובה, לא התגייר, אבל מה? הוא הפסיק לעבוד עבודת כוכבים.

אז אומרת הגמרא, נבוזרדן,

שר הטבחים שדיברנו עליו,

גר צדק היה.

לא כמו נעמן.

ואז אומרת הגמרא,

מבני בניו של עמן לימדו תורה בבני ברק.

מבני בניו של סיסרא לימדו תינוקות בירושלים.

מבני בניו של סנחי ראיב לימדו תורה ברבים.

אז בתחילה חשבתי

שזה שהגמרא לא אמרה

מה היה התוצאה איתו, מה היה שכרו,

כמו שכתבה על המן, סנחי ריב וסיסרא.

אז אמרתי, מסתמה גם הוא קיבל

שכר על זה.

אבל אז חשבתי על זה ואמרתי, רגע, רגע.

יש הבדל ביניהם.

מה ההבדל ביניהם?

המן, המכנה המשותף בין המן, סיסרא וסנחי ריב,

זה שהם רצו להשמיד את עם ישראל.

הם קמו על עם ישראל, אבל

משמיים לא סייחו בעדם,

והם לא הצליחו לעשות כלום.

אבל מה הם גרמו?

הם גרמו לכך שעם ישראל עשו תשובה.

כמו שהגמרא אומרת,

שיותר ממה שעשו הנביאים והנביאות,

הסרת הטבעת

שגרם המן,

כן,

שגרמה לגזרה על היהודים,

זה גרם שעם ישראל כולם חזרו בתשובה, היה את ערותא דלתתא

שגרמה להתערותא דלעילא.

אותו דבר אצל סנחי ריב,

אותו דבר אצל סיסרא.

כתוב שמה שסנחי ריב בא,

אז חזקיה המלך

דקר עם החרב

את קיר הבית מדרש ואמר,

אף אחד לא יוצא מבית מדרש, כולם יושבים, לומדים תורה.

זאת אומרת, הם גרמו באיום שלהם שעם ישראל יתעלה בעבודת השם יתברך,

מעלות התורה, כדומה.

אז אמרתי, כנראה זו הסיבה

שהם זכו שבני בניהם

לימדו תורה

של המן בבני ברק,

של סיסרא בירושלים,

ובניו של סנחי ריב, זה בכלל שמעיה ואבטליון, ישתבח שמו.

אנחנו רואים, אמרנו גם, הזכרנו שנירון קיסר יצא ממנו רבי מאיר בעלה נס.

אבל אצל נבוזרדן לא כתוב מה היה התוצאה ממנו.

ולמה?

כי נבוזרדן הרג הרבה יהודים.

אז אמרתי, אולי זו הסיבה שאפילו שהוא זכה להתגייר,

אבל בגלל שהרג כל כך הרבה יהודים,

אז הגמרא לא מספרת לנו מה היה התוצאה איתו מבחינת ההמשכיות שלו.

כך חשבתי לומר, אני מקווה שזה מכוון לאמת.

ואז מצאתי מה שכותב

אמה ערשה,

לא בגמרא הזאת בגיטין, אלא בסנהדרין,

הוא כותב

שכמו שהרהר נבוזרדן תשובה בליבו

וזכה להיכנס תחת כנפי השכינה,

הנה אלה הרשעים סיסרא,

שנקרא קושאן רשעתיים,

וכן סרחי ריב

שחירף כלפי מעלה, וכן המן הרשע

שעמדו ברשעתם ונהרגו על זה.

בני בניהם

הרהרו בתשובה וזכו להיכנס תחת כנפי השכינה.

כן?

אז כמו שהוא זכה, נבוזרדן, לעשות תשובה, להרהר תשובה,

אז הרשועים האלה, המן סנחריב וסיסרא,

לא זכו לעשות תשובה, להרהר תשובה.

אבל בכל אופן,

זכו שבני בניהם הרהרו בתשובה.

ופה בגמרא בסנהדרין מוסיפה הגמרא ואומרת

שגם מבני בניו

של אותו רשע הנבוכנצר

הרהרו בתשובה.

וממשיכה הגמרא, ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן וכו' וכו'.

וכידוע, הנבוכנצר הוא בכלל מצאצאיו של שלמה המלך

ממלכת שיבה.

טוב,

עוד דבר שרצינו לומר,

חידושים.

שאלו אותי, מה זה שכתוב בתהילים?

ערו, ערו עד היסוד בה. מה הכוונה למילה ערו?

אז צריך לדעת שלמילה ערו יש כמה פירושים, כמה הטיות,

אבל בפסוק עצמו שכתוב ערו, הכוונה לגלות, לחשוף,

להשחית עד היסוד.

ערו, ערו עד היסוד בה.

זה הכוונה שם בפסוק.

ובפרשת דברים

היה איזו שאלה שנשאלתי

על רשי הקדוש.

כתוב ברשי

וכל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר בידכם לארץ.

והעיקר שפתי החכמים כתוב שם שמתלבטת זה ממהרת.

שאלו אותי

מאיזה שורש זה, מה מתלבטת, מה הולך פה?

מה זה קשור לממהרת?

אנחנו יודעים שמתלבטת

זה מהססת.

לא יודע אם לכאן או לכאן, זה נקרא מתלבט.

אז ראיתי שהיא בן עזרא כותב

שהפירוש

שאנחנו משתמשים בו כמתלבט

בתור אדם שמסופק מה לעשות,

אז זה בא מהלשון הערבי בכלל.

מלשון ביטלבט.

אבל בלשון הקודש אומר רשי הקדוש,

הלבט

זה מלשון יגיעה.

ופעמיים הופיעה המילה ילבט

בשני מקומות, גם במשלי וגם בנביא הושע.

כתוב שם ילבט.

ושם רשי הקדוש מפרש שהכוונה היא ליגיעה.

אז זה מתאים פה בעצם לרשי פה,

שאומר, וכל כך הייתה שכינה מתלבטת, הכוונה יגיעה וממהרת,

בשבילכם למהר בידכם לארץ.

כי אחרת זה לא מסתדר פה, מה זה מתלבטת בשבילכם למהר בידכם לארץ, זה לא מסתדר.

רק לפי

ההסבר שרשי מסביר

במשלי ובהושע,

אז זה מסתדר מצוין.

השבוע שמענו שיום לאחר צום תשעה באב הדחוי,

נפלה אבן בכותל המערבי.

ומי שראה את הסרטון

לא יכול להכחיש

שזה נראה

לא טבעי לחלוטין.

זה לא שהאבן עמדה ככה על הקצה

ואז היה איזו רעידת אדמה וזה זז וזה נפל.

לא, אתה רואה בסרטון שהאבן שקועה בפנים,

בכלל לא בולטת החוצה.

ואתה רואה שגם

העומק של האבן הוא גדול.

בסדר? כאילו היא נדחפת מבפנים, מתוך האבנים הפנימיות,

נדחפת החוצה.

וזה לא אבן קטנה, זה אבן גדולה.

כדי להזיז אבן כזו

צריך עוצמה.

אז בוודאי שזה בא לעורר אותנו ולסמל לנו שזה לא פשוט. עשרות שנים

מאז שברוך השם,

הקדוש ברוך הוא שחרר לנו את הכותל המערבי,

אז

לא שמענו ולא ראינו דבר שכזה.

ואם דבר כזה קורה,

ובתקופה שמבלבלים את המוח שרוצים לעשות שמה לאיזה קבוצה קטנה של כמה רפורמים,

לעשות להם שמה פינה להתפלל.

וכולם מדברים נגד.

כל גדולי ישראל לא מסכימים לכך.

וכמה פוליטיקאים החליטו שהם בכל אופן עושים.

ואתה רואה שבדיוק באותה תקופה, מיד אחרי תשעה באב,

האבן שמה נופלת ודווקא שם ברחבה ההיא.

זה אומר דרשני.

זה אומר לא להתעסק

עם ריבונו של עולם.

משום שכתוב על הכותל המערבי שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי.

זה לא פשוט להתעסק עם השכינה הקדושה.

לא כדאי.

אז אני חושב שפה קיבלנו איתות, גם אנחנו, על זה שאולי אנחנו לא מספיק זועקים.

כי הרי כתוב אבן מקיר תזעק.

אז היא כנראה זעקה. הראתה שאנחנו לא מתייחסים

ואנחנו לא זועקים מספיק

על כבוד הכותל.

אתה רואה שהאבן,

איך אומרים? קפצה מהקיר.

זה לא דברים פשוטים.

יש פה בוודאי מסר

שמשמיים אומרים לנו צריך להתעורר.

היות ובשתי הפרשות הקודמות

דיברנו על החורבן ולא דיברנו על פרשות השבוע,

אז אנחנו נשתדל היום להשלים

את פרשת דברים, מטות ומסעה.

אני לא יודע אם אני אספיק וכמה אני אספיק, אבל

מעשה השתדלוס.

כתוב

אלה הדברים

אשר דיבר משה

אל כל ישראל.

אומר הגאון מבין לה

שמי שרוצה ללמוד בספר

צריך לדעת קודם כל מי חיבר אותו.

למה?

כי אם המחבר גדול בחוכמה אז בוודאי יהיו בספר

חוכמות גדולות.

בנוסף,

יש גם לדעת עם מי למד את הדברים אותו מחבר,

מי היו התלמידים שלו.

משום שאף אם מדובר באדם גדול

שבכוחו לגלות סודות ורזי תורה,

אם הוא לימד את זה לתלמידים קטנים ופשוטים,

אז מובן שהוא לא עסק איתם

בגדולות

ובטח לא בנסתרות.

לכך מודיעה התורה,

מי היה המחבר

של ספר דברים?

כתוב,

אלה הדברים אשר דיבר משה.

ועם מי הוא למד את הדברים שהוא אמר

אל כל ישראל.

איזה כל ישראל שבדורו, שהיו נקראים דור דעה.

אנשים חכמים.

אז נאמר בפרשה, אלה הדברים.

המגיד מדובנה

אמר פעם,

שאלתי

את פי מורי ורבי,

הוא רבנו הקדוש הגאון החסיד

מורנו ורבנו הרב אליהו מווילנה, זכר צדיק וקדוש לברכה.

מה ההבדל בין כל התורה הקדושה

בראשית שמות ויקרא במדבר לבין ספר משנה תורה שהוא חומש דברים?

אמר לי,

ארבעת הספרים הראשונים

נשמעו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו דרך גרונו של משה.

לא כן ספר דברים,

אותו שמעו ישראל

כשם ששמעו את דברי הנביאים שאחרי משה.

אשר הקדוש ברוך הוא אמר את הנבואה היום אל הנביא,

ולמחר הלך הנביא והשמיעה לישראל.

הווה אומר,

שעה שדיבר הנביא אל העם כבר נעתק ונעקר ממנו הדיבור האלוקי,

ולא שמעו ישראל אלא את דברי הנביא.

אז כמו כן, היה נשמע ספר דברים אל ישראל מפי משה רבנו עצמו,

במנותק מדיבור השם אליו.

מה שאין כן בארבעת הספרים הראשונים,

שהוא היה, הקדוש ברוך הוא מדבר מתוך גרונו של משה רבנו.

אחר כך כתוב בפרשה,

אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר,

בערבה, מול סוף וכולי.

שואל הגאון,

שישה ניסיונות היו לישראל קודם מתן תורה.

אחד על הים,

שניים במן, אחד בסלב ושניים במים.

למה כל אלה לא נזכרו כאן?

בדוגמאות שהוא נתן להם בתוכחה ככה מוסתרת בתוך המילים.

למה הם לא נזכרו כאן?

אלא

מפני שגר שנתגייר

דינו כקטן שנולד.

כמו תינוק.

נקי מכל חטא.

וכיוון שקיבלו ישראל את התורה,

נחשבו לגר שנתגייר.

וכל עוונותיהם נמחלו ונמחקו.

לכך הוכיחה משה רק על החטא.

תאים שחטאו לאחר מתן תורה.

אבל את השש,

כן?

את השישה ניסיונות שהיה להם לפני,

את זה הוא לא מזכיר.

אחרי זה כתוב בפרשה,

בעבר הירדן, בארץ מואב,

הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור.

אז אומר הגאון, שספר דברים,

נחלק לשלושה חלקים.

חלק ראשון זה מהתחלת הספר,

עד איפה שכתוב ויקרא משה,

מה שכתוב לפני עשרת הדיברות.

אז זה, כל הקטע הזה שמה מדבר בענייני מוסר ותוכחה.

החלק השני,

מויקרא משה של עשרת הדיברות,

עד הברכות והקללות שבפרשת כי תבוא.

אז שמה הוא מדבר על המצוות שנצטוו ישראל.

החלק השלישי של ספר דברים,

אז זה מאחרי זה,

מאחרי פרשת כי תבוא,

אז הוא מדבר על ברכות וקללות ושאר עניינים.

אומר הגאון,

שלושה חלקים אלו משמשים כלל לכל התורה,

שאף היא, התורה הקדושה, בנויה משלושה ספרים,

שמות ויקרא במדבר.

ואילו חומש בראשית הוא הראשית והשורש לכל התורה שבאה אחריו בשלושה ספרים.

עכשיו, ספר דברים, אמרנו שזה בעצם ספרו של משה רבנו.

שלושת החלקים של חומש דברים מרמזים על שלושת הספרים,

גם בפתח דבריהם.

אלה הדברים כנגד אלה שמות.

ויקרא משה כנגד

ויקרא

וידבר משה כנגד במדבר.

גם מדרשי ההלכה נחלקו לשלושה.

מכילתא,

ספרא וספרי.

אחד לכל חומש,

שמות ויקרא במדבר.

אז זה מה שאמרו בגמרא במסכת שבת,

דיהב אוריינטה ליטאה שנתן תורה משולשת.

אז רשי הקדוש מסביר שהכוונה לתורה נביאים וכתובים,

והגאון מבין לו, מחדש,

שהכוונה גם לשלושת הספרים, שמות ויקרא במדבר. זו הכוונה תורה משולשת.

עוד נאמר בפרשה,

ראה נתתי לפניכם את הארץ,

בואו הורשו את הארץ אשר נשבע אדוני לאבותיכם,

לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת להם ולזרעם אחריהם.

שואל הגאון,

למה כתוב ראה נתתי?

מדוע לשון עבר?

אלא

בכל עת שהקדוש ברוך הוא גוזר על אומה להכניעה,

קודם כל הוא מכניע את השר הממונה עליה בשמיים.

את זאת הראה השם למשה

באומרו ראה נתתי

להודיע שכבר הכניע את השר של ארץ כנען

ולא חסר לכם כלום, אלא בואו הורשו את הארץ.

כבר הכנתי את כל התשתית.

ומדוע פתח בלשון מתנה ראה נתתי

ועבר לבואו הורשו, שזה לשון ירושה?

אז אומר הגאון מווילנה, מפני שעיקר נתינת הארץ הייתה בזכות האבות.

כמו שנאמר בפרשת עקב,

לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם,

כי ברשעת הגויים

ולמענקים את הדבר אשר נשבע אדוני לאבותיך.

אלא

שאם משום כך

אפשר היה להעביר את הארץ לכל דור מן הדורות הבאים, ולאו דווקא לדור המדבר,

אלא מה?

רק מפני שהיו דור דעה,

לכן הקדים והעניק להם את הארץ.

זהו שאמר, נתתי לשון מתנה

על מה שנותן דווקא להם,

ולא לדור אחר.

ובנוסף, בואו הורשו לשון ירושה,

שהרי עיקר הנתינה היא משום הבטחתו לאבות,

ולכן הם קיבלו את זה בירושה.

עוד כתוב בפרשה, ולא אבא שיחון מלך חשבון,

אעבירנו בו,

כי הקשה אדוני אלוהיך את רוחו ואימץ את לבבו

למען תיתו בידיך כיום הזה.

אז כתוב, הקשה את רוחו

ואימץ את לבבו.

אז מדוע אצל הרוח נקעת לשון הקשה,

ואילו אצל הלב לשון אומץ ואימץ את לבבו?

אומר הגאון, יבואר על פי הכתוב,

לב טהור בראה לי אלוהים,

ורוח נכון חדש בקרבי.

ויש להבין

מה זה שכתוב בתהילים פה,

לב טהור,

וכי יש לב טמא,

אלא

שני סוגים יש בעוברי עבירה.

אחד שיודע ריבונו,

הוא מתכוון למרוד בו מחמת תאוות ליבו.

קשה לו להתגבר על התאוות שלו, הוא יודע שיש בו רעול.

זה נקרא בעל לב טמא.

והשני,

עובר עבירה שני,

שהיצר מרמה הוא,

ומראה לו פנים להתר.

עד שאינו מבחין בין טוב לרע,

ובעיניו נראה כאילו דרכו דרך ישרה.

אז דוד המלך התפלל לקדוש ברוך הוא שיצילו משני הסוגים גם יחד של

עוברי העבירה.

לב טהור, בראה לי,

שלא יהא ליבי טמא במרד ובמעל מחמת תאוות.

רוח נכון חדש בקרבי,

שלא אסבול מרוח עוועים ומטירוף הדעת,

מהבלבולים,

ואצליח להבחין בין טוב לרע.

זהו שאומרים,

ותאר ליבנו לעובדיך,

באמת,

היינו,

עבודה שישרה באמת,

לא עבודה שישרה רק בעיני בשר ודם,

ותוכה שקר וכזב.

לפי זה מובן שהפסוק מציין בזה שתי סיבות.

מדוע סרב סיחון לישראל?

א',

כי הקשה אדוני אלוהיך את רוחו,

עד שנראה בעיניו, כי זו הדרך הישרה,

ואימץ את לבבו,

שיהיה לו גם לב טמא באמת.

מכאן ההסבר לנוסח הברכה,

חזק ואמץ.

על מה אומרים חזק ואמץ, אומר הגאון?

חזק, היינו, היה גיבור,

שלא ייחלש ברוחו וידע להבחין מהי הדרך הישרה.

ואימץ, כוונתו אל הלב,

שלא ייטמא מחמת תאווה.

זה הכוונה,

חזק ואמץ.

עכשיו, בעזרת השם,

נקריא משהו קטן מההפטרה גם כן, שאמר הגאון מווילנה.

על מה שקראנו בהפטרה, בישעיה.

אומר שם הפסוק, כי תבואו לרעות פניי,

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?

לא תוסיפו אבי מנחת שווא,

קטורת תועבה היא לי.

רבותיי, לפעמים אנחנו מגיעים לבית השם

ומתכוונים לעשות מצוות.

ולצערנו הרב,

אנשים יכולים לעשות שם עבירות בגדר של

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?

אחד הדברים הגרועים בדור שלנו,

שאתה רואה אנשים נכנסים עם פלאפונים לתוך בית כנסת.

ואני לא מדבר על הפלאפונים ששכחו לנתק אותם. אני מדבר על פלאפונים טמאים עם אינטרנט.

ואפילו שהם כבויים,

מי מרשה לך להכניס כזה מכשיר אבל לתוך בית כנסת?

מה,

אתה היית פעם מסוגל להכניס טלוויזיה לתוך בית כנסת? כבויה, טלוויזיה כבויה, אתה תכניס לבית כנסת.

אדם לא היה מעז לעשות דבר כזה.

אז איך אתה מכניס כזה מכשיר לבית כנסת? זה היה להכניס צלם בהיכל.

כבר דיברנו על זה לפחות פעם אחת כאן.

ושוב אנחנו חוזרים.

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי? אם אתם באים להרגיז אותי בתוך הבית שלי.

לא מספיק מה שמרגיזים בחוץ,

גם בתוך הבית.

אז כתב הגאון מווילנה

זכרונו לחיי העולם הבא, זכותו תגן עלינו.

לדברי החוזה ישעיה,

הנביא ישעיה, מרמזים על עניין זה.

כי הנה כאשר בכל יום בבוקר,

כשעור אדם משנתו,

נעשה הוא בראייה חדשה.

כמו שאנו אומרים, המחזיר נשמות לבגרים מתים.

אם כן,

כשעומד להתפלל תפילת שחרית,

נקרא שזאת הפעם הראשונה היא לפניו להתראות לפני השם.

זו פעם ראשונה שעומד לפני הקדוש ברוך הוא, כי עכשיו היה תחיות מתים.

אז לכן כתוב, זה

כי תבואו לרעות פניי.

זאת תפילת שחרית.

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?

אינני מבקש מכם שתבואו להתפלל לפניי,

כי אינכם צדיקים לפניי.

וכאשר מתפילת שחרית עד תפילת המנחה הלכתם בדרך רשעים.

לכן לא תוסיפו, אביא מנחת שווא.

ביקשתי שלא תתפללו עוד תפילת מנחה.

וכאשר מתפילת מנחה עד תפילת ערבית לא תיטיבו מעשיכם,

אז,

אומר המשך הפסוק, כתורת תועבה היא לי.

זאת תפילת ערבית שהיא כנגד הקטר חלבים ואיברים.

אז תועבה היא לפניי יותר מתפילת מנחה.

כי כפי שיורד האדם ממדרגתו, מטה מטה בעבודת השם,

כן יתעב השם יותר ויותר את תפילתו.

אז בלאו הכי,

רבותיי, מי שרוצה,

שהתפילות שלו יתקבלו.

בוודאי, לפני התפילה, צריך לעשות תשובה.

צריך להתחרט על מעשיו.

לקבל קבלות.

ואז יהיה לו סייעתא דשמיא,

שבשמיים הם מוכנים לשמוע אותו בכלל.

אבל אם הוא ממשיך ברשעתו ומתפלל אל השם,

אז על זה אומר הנביא.

מי ביקש זאת מידכם?

רמוס חצריי וכו'.

נאמר כמה חידושים מספר כיסא רחמים,

בסייעתא דשמיא, בעזרת השם.

קצת נוטריקונים,

גימטריאות וכדומה,

וכמובן גם רעיונות יפים.

הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל,

ידוע מה שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

שדברי משה רבנו עליו השלום בפסוק זה הם דברי תוכחות.

וכל שכן, שהן תוכחות לאדם בעולם הזה,

שייזהר מיצר הרע שמפתה אותו.

וזהו שנאמר, אלה הדברים אשר דיבר משה.

ראשי תיבות של זה,

הדברים אשר דיבר משה,

ראשי תיבות האדם.

זה מה שנאמר, כי זה כל האדם.

זה בעצם נוטריקון הדברים אשר דיבר משה.

אז ממשיך הפסוק ואומר,

אל כל ישראל בעבר הירדן.

מה הכוונה בעבר הירדן?

רוצה לומר, עולם הזה,

שהוא עולם עובר.

אז בעבר, מלשון עובר.

ואדם יורד בו מלמעלה, למטה,

למה? שסופו יורד לקבר.

אחר כך כתוב בפסוק, במדבר,

שבית הקברות הוא מקום מדבר,

מלון אורחים,

ואינו בישובה של עיר.

והילד נשאר במעי אמו 272 ימים.

וזהו שנאמר, בעבר הירדן.

לכן קוראים לו עובר.

שירד לעולם השפל.

אחר כך כתוב במדבר, במדבר, בערבה.

אז הוא אומר, ועמדו במדבר סיני,

וקיבלו את התורה,

ונעשו ערבים זה לזה,

וצריכים להוכיח זה את זה.

ויזכור שסופו למיתה,

ויהיה לנגדו תמיד יום המיטה.

וזהו שאמר, מול סוף.

דהיינו,

שים מולך את הסוף, את הסוף.

תזכור את הסוף שלך.

בין פרן ובין תופל.

מה זה פרן ומה זה תופל?

יצר הרע, יצר הטוב.

פרן

זה יצר הרע,

כמו שנאמר,

הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל וכו'.

ובין תופל,

זה התפילה.

שיצר הטוב רוצה להנהיגו בשלוש תפילות ולימוד,

ואומר לו, די לך פת במלח,

כי עולם הזה הוא תפל.

כן?

ולבן,

דהיינו,

יצר הרע,

כמו לבן הארמי.

שאם אתה הופך את האותיות לבן הארמי, יוצא לך נבל הרמאי.

אז זה בלבן.

וחצרות,

מלשון חצר מוות.

ודי זהב,

אומר לו, יצר הרע,

תקבוץ כל זהב וכסף של העולם הזה.

אבל יצר הטוב אומר לו,

עברו עליך אחת עשרה שנה מיום שגמלו אותך.

והנחה בן שלוש עשרה שנה,

ואתה צריך לקבל אחדותו של הקדוש ברוך הוא במניין ובעשרה.

ובכל יום תזכור עשרת הדיברות.

וזהו שנאמר, אחת עשר יום מחורב.

אז תעשה תיקון לשם וכ, שנפרד משם יכ,

ונחרב בית המקדש.

אחר כך אומר הפסוק, דרך הר סעיר,

דהיינו עשיו הרשע,

שמראה עצמו כמו חזיר שהוא טהור,

הוא פושט טלפיו והוא בעצם טמא.

אז כך יצר הרע, מראה לו מקום טוב,

ואינו אלא רע.

מראה עצמו קדוש, והוא טמא.

כמו שנאמר,

המתקדשים והמטהרים אחר אחת בתווך.

וזה מה שמרמז.

דרך הר סעיר עד קדש.

והוא ברנע,

אותיות בן רע.

רצה לומר בן אבליעל רעיין.

ברנע, אותיות, בר, נע ונד.

עושה את האדם נע ונד לעולם הבא.

שיורד ומסטין ועולה ומקטרג.

כמו שכתוב בגמרא בבבא בתרא.

הוא יצר הרע, הוא שטן והוא מלאך המוות.

אז בהתחלה ביצר הרע הוא מפתה את האדם.

אחר כך הוא טס לשמיים ומסטין עליו.

ואחר כך הוא מקבל את השליחות לקחת את נשמתו.

הוא מלאך המוות.

ואדם ייתן אל ליבו אלו דברי הרמז.

שבעצמו ישפוט בין יצר הרע ליצר הטוב.

יש עוד טעם אחר למילה חצרות.

שזה אותיות וחטא צרות.

שמונה צרות.

רצה לומר, עשו שמונה עוונות.

עוון הראשון, תלונת המדבר.

עוון שני, חטא פעור.

השלישי, ויאמרו על ים סוף.

הרביעי, המרגלים.

החמישי, דיבת המן שאמרו, ונפשנו קצה בלחם הכלוקל.

השישי, עניין קורח.

השביעי, עוון העגל. והשמיני,

ביטלו את הערבות שהיו ערבים זה לזה.

וזהו שנאמר בפסוק בתחילת הפרשה,

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

עוד נרמז

על מה שעברו על דברי תורה ונחרב בית המקדש.

בתחילה על עוון עגל,

שנאמר, אלה אלוהיך ישראל.

וכתיב

על אלה אני בוכיה.

וזהו שנאמר, אלה הדברים.

וזה מה שאמר דוד המלך עליו השלום.

אלה עשית והחרשתי.

רצה לומר, סלחתי לכם

בזכות משה.

שאמרתי לו,

אהיה אשר אהיה.

וזהו מה שכתוב שם,

דימית היות אהיה כמוך.

שפייס אותי בתפילתו.

אז הוכיחך וערכה לעיניך אין עריכה אלא תפילה שנאמר בוקר אערוך לך ואצפה.

עוד

אלה על עוון לשון הרע.

למה?

אלה נוטריקון א', ל', ה', אבק לשון הרע.

שהיו מספרים בלשונם מה שלא ראו בעיניהם.

ומפני זה קדמה במגילת איכה האות פה לאות עין.

בסדר האלפה-בטא של מגילת איכה,

האות פה קודמת לעין.

שהפה קדם למה שראו.

ולשון הרע הוא מהדברים הנסתרים,

מי יודע מה יש בליבו של זה, או במחשבתו או בביתו.

ומפני זה אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, לשון הרע הורג שלושה.

האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו.

למה הוא צריך להיענש

מי שנאמר עליו?

שהביא עצמו לידי חשד.

והנסתרות לאדוני, מי יודע פשר הדבר?

מה החשבונות של שמיים?

אלה

גם נוטריקון הנסתרות לשם אלוקינו.

הקדוש ברוך הוא אומר,

גם אלה תשכחנה.

אנוכי שוכח עוון עגל,

אבל עוון לשון הרע איני שוכח.

למה?

שהכול דשין בו.

וזהו שנאמר

אל כל ישראל בעבר הירדן,

שיושבים כיתות-כיתות בעברי דרכים ומספרים לשון הרע,

ואינם יודעים שהם מהכיתות שאינן מקבלות פני השכינה.

כי אמרנו שיש

ארבע

כיתות שאינן מקבלות

פני שכינה,

שזה סימנם חשמל,

חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע,

וליצנים, זה הלמד.

אז אחד מאלה שאינם מקבלים פני שכינה,

זה מספרי לשון הרע, זה המם.

וזהו שנאמר, אלה הדברים אשר דיבר משה.

אחר כך כתוב בפרשה,

איכה אשא לבדי

טורחכם ומסעכם וריבכם.

אומר,

יובן לעניות דעתי שהקדוש ברוך הוא הראה למשה דור דור ודורשיו,

וראה ברוח הקודש שיחרב בית המקדש,

וירמיה מקונן על ישראל וכותב מגילת איכה.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

רצוני לעלות לארץ ישראל,

ולא יחרב בית המקדש, ולא תהיה עוד מגילת איכה.

אלא אני לבדי אומר,

איכה

ואשא אותה,

ולא ירמיה.

וזהו שנאמר, איכה דייקה אשא לבדי.

שהוא רוצה כביכול לשאת לבדו את מגילת איכה.

והקדוש ברוך הוא לא קיבל.

ואמר,

תורחכם

ומסעכם וריבכם.

צריך שיבוא ירמיה ויאמר שלוש פעמים איכה.

איכה ישבה,

איכה יאהיב,

איכה יועם.

כנגד מה?

כנגד

טורחכם ומסעכם וריבכם.

שלושה רביאים אמרו איכה.

משה, ישעיה,

ירמיה.

מה הסימן?

כתוב כי ימי העץ ימי עמי.

ימי,

זה בעצם ירמיה, משה, ישעיה.

משה אמר

איכה אשא.

ישעיה אמר איכה הייתה לזונה.

ירמיה אמר

איכה איכה ישבה בדד.

מה הסימן?

היא.

המילה היא ה' יא'.

שזה נוטריקון אשא הייתה ישבה.

וזהו שנאמר רבות מחשבות בלב איש.

דהיינו,

משה.

שנאמר תפילה למשה

איש האלוהים.

וכתיב והאיש משה ענו מאוד.

ועצת אדוני היא דייקה תקום.

שלא קיבל הקדוש ברוך הוא שיאמר משה לבדו

את מגילתך.

ועצת השם היא תקום.

שמה?

מה שאמרנו מקודם.

אשא הייתה ישבה.

ומשה רמז בתורה על איכה

שאמר ירמיה.

איפה הוא רמז את זה?

כשהוא אמר

איכה אשא לבדי.

אז

עם האותיות ושני הכוללים יוצא בגימטרייה לבדד ישבה.

ומה שכתוב לאל,

על אלה אני בוכיה,

איכה גימטרייה אלה.

ואלה זה נוטריקון, ראשי תיבות,

הבו לכם אנשים.

שכל אנשים לשון חשובים.

וזהו שנאמר, אנשי אמונה אבדו,

שלא נשארו בהם אמונה.

כמו שכתוב, בנים לא אמון בם.

והאדם הראשון,

כשפגם ואכל מעץ הדעת,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

בתחילה נענשת אתה,

ונענשו גם בניך, ויחרב בית המקדש.

שנאמר בו,

ויאמר לו, איכה.

אל תקרה בפתח אלא בצרם.

במקום אייכה, נהיה איכה.

ומשה רמז,

שבעוון שלושה דברים נענשו.

והסימן,

אשא לבדי.

אשא,

אכילה, שתייה, אישה.

כמו שכתוב, ורם לבבך ושכחת את אדוני אלוהיך.

וכתוב, ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.

למה תשקלו כסף בלא לחם והגיעכם בלא לשובעה?

עוד,

משה רבנו עליו השלום אמר, איכה אשא לבדי.

ענה לו הקדוש ברוך הוא, איכה הייתה לזונה.

אמר,

איכה נדע את הדבר.

אמר הקדוש ברוך הוא, ואמרו, איכה ידע אל.

אנוכי יודע, אבל הם חושבים שהוא לא רואה ולא יודע.

אמר הנביא, איכה יעבדו הגויים.

כלומר, איך בני ישראל יתפזרו בין האומות ויעבדו את הגויים?

ענה לו הקדוש ברוך הוא, איכה ירדוף אחד אלף.

למה בני ישראל עזבו אחדותי?

ועשרת הדיברות,

שמתחילים באלף.

אמר ירמיה, איכה נחשבו לנבלי חרס?

ענה לו הקדוש ברוך הוא, איכה יעיב באפו.

מדוע מכעיסים אותי באף ובחמא?

אמר ירמיה, איכה יועם זהב.

ענה הקדוש ברוך הוא,

איכה תאמרו חכמים אנחנו?

עד שיקומו תלמידי חכמים ויעסקו בתורה ויהיו ל׳ו צדיקים,

כמניין איכה.

ואז תבוא הגאולה.

עוד נאמר בפסוק,

לא תכירו פנים במשפט.

יקשו ריבותינו זיכרונם לברכה,

למה אמר פנים במשפט?

ולא אמר ממון במשפט,

לא תכירו כסף במשפט, ריח במשפט, אהוב או קרוב.

למה דווקא אמר לא תכירו פנים במשפט?

אומר, יובן לעניות דעתי,

קודם אותיות משפט,

אם נסתכל באלף-בית, לפני האותיות מ', ש', פ' וט',

אז יש לנו את האותיות ל', ר', ע', ח'.

לפני מ' יש לנו למד, לפני ש' יש לנו ר',

לפני פ' יש לנו ע', ולפני ט' יש לנו ח'.

אם תיקח את האותיות ל', ר', ע', ח',

ביחד עם האותיות שלהן, שזה ארבע אותיות, יוצא בגימטריה שוחד ש', ח', ד', 312.

מה בא לומר?

רצה לומר,

אפילו שוחד דברים אסור במשפט.

כמו שכתב הרב,

השלה הקדוש,

שקודם אותיות שוחד,

מה יש לנו לפני שוחד?

את האותיות רוגז.

לפני הש' יש לנו ר',

לפני הח' יש לנו ז' ולפני הד' יש לנו ג'.

זה אותיות רוגז.

מאז, חלילה, גזר דין קשה יהיה בעולם

אם הדיינים לוקחים שוחד.

ומה היה כתוב אחרי אותיות שוחד?

אחרי ש' יש לנו ת',

אחרי הח' יש לנו ט',

ואחרי הד' יש לנו ה'.

זה טאטה.

שלא להטות משפט.

השוחד מטה

את הדיין.

ועל זה נאמר פנים דווקא במשפט,

מלשון פנימיות.

ובעוון זה נחתם גזר דין על חורבן בית המקדש.

שאמר הנביא,

ראשיה בשוחד ישפוטו.

כקטון כגדול תשמעון,

לא תגורו מפני איש,

לא תגורו מפני איש, ראשי תיבות, לאמת.

שיעשו דין אמת לאמיתו.

אז לא יהיה דין בשמיים.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונן לברכה,

אי אית דין בערעה.

אם יש דין בארץ,

לית דין ברקיעה, אין דין ברקיעה.

אי לית דין בהרעה, אם אין דין כמו שצריך בארץ,

אית דין ברקיעה, אז יש דין ברקיעה.

דין ומשפט כולו אחד.

כי המשפט לאלוהים הוא.

כי המשפט לאלוהים,

ראשי תיבות,

הכל.

שזו אותיות

כלה.

דהיינו,

תנצל השכינה מהגלות.

למה? כיוון שיש דין אמת.

ואם לאו,

חס ושלום ההפך מלשון כליה.

והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי ושמעתיו,

מכם תקריבון אליי ושמעתיו, ראשי תיבות ואמת.

רצה לומר,

כאילו נעשה שותף במעשה בראשית.

כמו שכתוב,

תקריבון אליי.

אם יש מלך רשע, כמו קיסר או המן וגוזר גזרות,

הקב' ברוך הוא אומר, אנוכי קרוב לכם תכף ומיד,

ושמעתיו.

רצה לומר, שמוע אשמע תפילתכם.

וזהו שכתוב, אשר יקשה מכם תקריבון.

מה סופי תיבות?

אשר יקשה מכם תקריבון.

אותיות, סופי תיבות, רשע המן,

שמשה ראה ברוח הקודש והזהיר אותם.

כמו שנאמר,

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

לכלותינו,

אז זה מלשון קלה נאה,

לכלותינו.

אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם,

מפני שיש דין אמת,

ואין הדיינים מכירים פנים במשפט,

וכאילו עסקו יומם ולילה בתורה,

שיש לה 49 פנים טהור ו-49 פנים שאינו טהור.

אז נאמר, פנים לגזרה שווה.

וזה הרמז במשפט,

נוטריקון,

ראשי תיבות,

ב-49 פנים שהוא טהור.

זה במשפט.

מצד שני,

במשפט, נוטריקון, ב-49 פנים שאינו טהור.

ואם דין קשה

ובעל דין קשה,

סליחה, ואם דיין קשה ובעל דין קשה,

סליחה, עוד פעם סליחה, ואם דין קשה ובעל דין קשה, שאינם שומעים דברי הדיינים,

הקדוש ברוך הוא עושה להם דין תכף ומיד,

ואינו מעריך אפו עליהם.

כמו שראינו ושמענו, העונש של כמה וכמה פריצי הדור נענשו על שעברו על דברי חכמים וצדיקים ודיינים.

כמו שאומר התנא,

שנשיכתם,

נשיכת נחש ועקיצתם,

עקיצת עקרב,

שעושים נידויים וחרמות ושמטות.

כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם בר מינן,

מה התוצאה?

או עוני או מיתה.

אבל מי ששומע לי את דבריהם, ישכון בטח,

ותבוא עליו ברכת טוב.

וזהו שנאמר, לא תכירו פנים במשפט,

פנים די כאילו.

וכתיב,

עז פנים לגיהנום,

כנגד מה שאמר,

אשר יקשה מכם תקריבון אליי.

ועל צדיק נאמר,

ובוש פנים לגן עדן.

ואמרו,

לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז.

למה? הארז, אין לו ריח ולא פרי,

אלא עץ בלבד.

וקשה הוא.

כנגד מה שנאמר, העז איש רשע בפניו.

וזהו שנאמר, לא תכירו פנים במשפט.

עוד נאמר בפרשה,

אנה אנחנו עולים,

אחינו המסו את לבבנו.

אומר יובן,

לעניות דעתי,

שמרמז על עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על קידוש השם.

ועתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע מהם,

כמו שאנחנו מכוונים בפסוקי זמירות,

אל נקמות אדוני,

אל נקמות אופיה.

ותיארו את עצמם, והתקדשו בטבילה ובתענית, ועלו לשמיים לדע

אם הוא גזירה מן השמיים, יקבלו עליהם.

ואם לאו,

היו יכולים לבטל את הגזירה בזכותם.

ונתפסו על עשרה שבטים שמכרו את יוסף,

ולא אמרו,

אחינו בשרנו.

ומסווה בושה וכלימה לא כיסתה את פניהם.

וזהו שנאמר, אנה אנחנו עולים.

אנה,

נוטריקון,

אל נקמות אדוני,

אל נקמות אופיה.

אנחנו עולים,

שאמרו זה לזה, אנחנו עולים לשמיים.

אחינו, הם עשו את לבבנו,

שנתפסנו על עוון עשרה שבטים שהם אחינו.

עולים,

נוטריקון,

יינקמו עשרה להרוגי מלכות.

אחינו, הם עשו אותיות מסווה שכיסו פניהם במסווה עיוורון.

את לבבנו,

את

אב תמוז.

החודשים אב ותמוז.

לומר,

עם גדול ורם ממנו,

ערים גדולות ובצורות בשמיים,

וגם בין הענקים ראינו שם שעלו בשמיים,

וסמ״מ היה מקטרג,

ועמד עליהם רשע קיסר ונקם מהם.

אפילו שהייתה גזירה מן השמיים,

עתיד הקדוש ברוך הוא להינקם מאויביהם שהרגו אותם באכזריות בשרפת אש.

וזהו שנאמר,

אנא,

נוטריקון, אל נקמות אדוני,

אל נקמות אופיה.

שעתיד להינקם מהם.

וזהו שנאמר, אנה אנחנו עולים.

ובעוונותינו הרבים,

אין דור שלא יינקם מישראל כמו עשרת הרוגי מלכות,

שעומדים אומות בעלילות ובתחבולות על ישראל,

ויהרגו מהם עשרה או יותר בעוון מכירת יוסף.

והקדוש ברוך הוא ברחמיו

ישמרנו ויצילנו מגזרה ומכל עלילה בזכות עשרה הרוגי מלוכה.

והם אומרים,

אנה אנחנו עולים.

עוד יובן,

לפי עניות דעתי,

אומר בעל ספר כיסא רחמים,

שמרמז על נפש ורוח ונשמה שנפרדים מן הגוף,

ואומרים,

אנה אנחנו עולים.

יש לנו בושה וכלימה

מיד השטן ויצר הרע שנקרא אחינו,

כמו שנאמר מיד אחי, מיד עשו,

שהוא היה מסית ומדיח אותנו,

שעכשיו מסווה עיוורון מכסה על פנינו,

שהוא מראה לנו מקום טוב לאמור עם גדול ורע ממנו.

רצה לומר שכל גדולה ועושר מאיתי,

ערים גדולות ובצורות בשמיים,

מדרגתנו יותר משבעים אומות,

וגם בני ענקים ראינו שם,

שזה ראשי תיבות בעושר,

וגם בני ענקים ראינו שם,

אז בעושר ונכסים,

ועכשיו חולה ומקטרג ואין לנו מקום לנוס.

ואל נקמות אדוני, אל נקמות הופיע לדון דין חיבוט הקבר ודין גיהנום.

לא נתן לנו לב אפילו להתפלל שלוש תפילות,

כמו שנאמר ערב, הבוקר וצהריים, השיחה, ואהמה וישמע קולי,

שהיה הומה ומבלבל דעתנו בקריאת שמע ובתפילת תשע עשרה הברכות,

שלוש פעמים,

אם ניקח שלוש פעמים תשע עשרה,

הרי חמישים ושבעה.

וזהו,

ואהמה,

ואהמה, גימטריה חמישים ושבעה.

זה גם כמניין, אנא עם הכולל.

וישמע אותיות וי שמע הכולי.

דהיינו,

תפילת לחש, שאסור להשמיע קולו בתפילתו.

כמו שאומר הזוהר הקדוש בפרשת פקודה,

שיש מרד ודנין,

שהם שומעים קול תפילת לחש בתחילה.

ואם שמע אחר,

אינם מקבלים עוד תפילתו.

צריך להיזהר שמי שעומד לידך לא ישמע את התפילת לחש שלך.

כי אם כן,

אם הקול שלך נשמע למישהו שעומד בצדך,

לא מקבלים את התפילה שלך.

כמו שנאמר,

והקול נשמע בית פרעה.

אז שם כתוב, והקול בלי וו,

חסר וו.

רצה לומר, קול שאין לו שמיעה.

ונפש, רוח ונשמה,

אומרים, לא התפללנו בכוונה.

אחינו המסו את לבבנו,

שזה אותיות המסו,

סמ' וווקה.

רצה לומר שהסמ'

עשה פירוד בין היודקה

לווקה.

וידוע שתפילות

עוות תקנום.

כל אחד כלול מ-248 תיבות

של קריאת שמע,

ומ-248 מצוות עשה.

כמו שנאמר,

ברוגז רחם תזכור.

כמה זה רחם?

248.

כמניין, הרמ״ח תיבות של קריאת שמע.

כיצד?

בתחילה,

היה שמו אברהם.

ונתן הקדוש ברוך הוא ה' על שמו.

ונקרא אברהם.

גימטריה רמח.

וה'

של מסווה.

ניקח את המילה מסווה.

זה ה' בסוף.

שנתן לאברהם.

עוד בא יצחק,

גימטריה 208. וניתנה לו המ' של מסווה.

ונעשה גם הוא רמח.

עוד בא יעקב.

גימטריה 182. ונתן לו 66 של מסווה על שם יעקב.

תוספת. ונעשה רמח.

את החידוש הזה כבר אמרנו פה.

באחד השיעורים.

אבל שימו לב להקשר.

וזה הרמז.

בתחילה קרא הקדוש ברוך הוא לאברהם.

כמו שנאמר, ולא ייקרא עוד שמך אברהם. והיה שמך אברהם.

ובעניין יצחק נרמז.

וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.

ויסתמום פלישתים.

דהיינו סמ״ם.

אל תקרא ויסתמום אלא ויסתום מ״ם. דהיינו מ״ם של מסווה.

ובעניין יעקב. כל הנפש הבעל יעקב מצרימה. 66. דהיינו הסמ״ך ו״ם של מסווה.

וזהו שאומרים, נפש, רוח ונשמה, לא התפללנו שלוש תפילות

שתיקנו אבות העולם.

שהשטן וסמ״ם המסו את לבבינו.

לאמור עם גדול ורם ממנו.

ממנו אותיות ממון שכולם עשירים ובעלי ממון.

ואז כתוב, וגם בני ענקים ראינו שם.

דהיינו משחיתים ומקטרגים.

עומדים שם לעשות קטגוריה בעולם העליון.

וכתוב, ואם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני א' להגיד לאדם יושרו,

ויחוננו,

ויאמר פדעהו מרדת שחת, מצאתי כופר.

אמרו ריבותינו זיכרונם לברכה,

כיצד יכול מלאך אחד להמליץ בין כמה זאבים מקטרגים ויעשה לו פדות?

אלא יובן,

לעניות דעתי,

אם יש,

מה זה יש?

יראת שמיים.

אם יש יראת שמיים,

מלאך אחד,

מה זה אחד? מה הכוונה?

שיש לו חשק באחדותו התברך,

וחזר בתשובה בשעת יציאת נשמתו,

שיצאה נשמתו באחד בפסוק שמה?

כמו רבי עקיבא,

שמסר נפשו על קדושתו התברך ויצאה נשמתו באחד?

אז אחד נוטריקון, אהבה, חשיקה, דביקה,

כנגד נפש, רוח ונשמה.

רצה לומר,

רוח,

עם הכולל,

במספר קטן יוצא שבע עשרה.

כי רוח רש שתיים, ושש, חש שמונה,

עם הכולל, יוצא שבע עשרה.

גימטריה,

חשקה,

גם כן במספר קטן.

נשמה,

גימטריה,

אהבה,

במספר קטן,

עם ארבעת האותיות.

דווקא,

עם אותיות,

ארבעת האותיות, במספר קטן, גימטריה נפש.

כמו שנאמר, דווקא נבשי אחריך.

ומפני זה נאמר, אם יש עליו מלאך מליץ אחד דייקה.

עוד,

יש הפרש בין חשבון סנגור לקטגור, זה בדיוק אחד,

שהוא האות א'.

ההפרש בגימטריה בין סנגור לקטגור זה אחד,

אז זה האות א'.

וזה הרמז, אם יש עליו מלאך מליץ אחד,

מיני א'.

אז בין הסנגור,

לקטגור,

ההפרש ביניהם אמרנו אחד, שזה בעצם האות א'.

אז אם יש עליו מלאך מליץ אחד, מיני א',

הוא יחונן.

ויאמר, פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

יהי רצון מלפני אלוהי השמיים,

שיעמוד מלאך מליץ טוב בעדנו,

ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן, ונזכה לקיים מצוות שלוש פעמים בשנה,

יראה כל זכורך.

ובני עיר הקודש ירושלים יתפללו שם שלוש תפילות

ביחד איתנו,

ויהיה תיקון לנפשנו, רוחנו ונשמתנו.

אמן כן יהי רצון.

נסיים ונאמר

כתוב בפרשה היום הזה החל תת פחדך ויראתך על פני העמים.

כתוב שאין דבר שלא נרמז בתורה.

אומר בעל ספר כיסא רחמים יובן לעניות דעתי שזה מרמז על חורבן בית המקדש והריגת ביתרה

שהיו בה 481 בתי מדרשות

ובכל בית מדרש 481 מלמדים ולכל מלמד 481 תינוקות.

כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה סימן מלאתי משפט

אם תיקח את המילה מלאתי זה גימטרייה 481 ששלטו

הסיטרא אחרא ועוד המחנות שלו וכולי

עליהם ביום שבעה עשר בתמוז שנשתברו הלוחות.

ובעוונותינו הרבים שרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל ובוטל התמיד והובקעה העיר.

חמישה דברים הרחו את אבותינו כנגד חמישה חומשי תורה שעברו עליהם.

כמו שכתוב,

ויאמר אדוני על עוזבם את תורתי וחמישה דברים הרחו בתשעה באב

נגזר על משה ואהרון ואבותינו דור המדבר שלא ייכנסו לארץ

וחרב בית ראשון ושני ונלכדה ביתר ונחרשה העיר

וזהו הרמז

היום הזה.

ה-מורה באצבע

אותו יום הזה גימטרייה

יוזין, שבע עשרה

החל תת פחדך

ראשי תיבות

תת

החל תת

אלף תו נוטריקון אב תמוז

החל נוטריקון לתשעה חודש אב.

עוד החל מלשון חולין שיחרב בית המקדש ויהיה חולין

והקדוש ברוך הוא שופך חמתו וזעמו על בית המקדש בארץ ישראל.

החל תת פחדך ראשי תיבות תפ״ אלף

ארבע מאות שמונים ואחד בתי מדרשות שהיו בעיר ביתר

על פני כל העמים

זה המשך הפסוק בפרשה שלנו

ששמעו אומות

ואמרו מלך שכועס על בניו ואנשי ביתו מה יעשו האחרים?

ונתקלל העולם בתל שלושים ותשע קללות של האדם הראשון שאמר אייקה,

שזה גימטריה שלושים ותשע,

וחווה ונחש והאדמה.

כי אייקה זה בעצם לא שלושים ותשע,

זה שלושים ושש.

אבל עם הקללות שנתקללה חווה,

נחש והאדמה,

שלושים ותשע.

וזהו שנאמר, היום הזה,

החל תת פחדך ויראתך.

מהו פחד ויראה?

דהיינו שלושים ותשע קללות.

החל, גימטריה, שלושים ותשע.

ורמז לו הקדוש ברוך הוא חורבן בית המקדש,

כמו שנאמר,

ואיבה אשית

בינך ובין האישה.

איבה,

נוטריקון,

איכה ישבה בדד העיר.

ונחרב משנת ארבע מאות ועשר לבניינו.

ונשרף בלהבת אש.

וזהו שנאמר,

אשית.

אותיות אש-תי.

אש ארבע מאות ועשר.

אז אשית, בנך,

בנך זה מלשון בניין.

האישה זה כנסת ישראל.

הוא ישופך,

הוא ישופך ראש.

ישופך, אותיות ישפכו.

ישפכו דמם של ראשי הדור שלא הוכיחו אותם.

ואתה תשופנו עקב,

תשופנו אותיות שותפנו.

שותפנו.

רצה לומר,

עבדו עבודה זרה.

ועשו אותה שותף לקונם.

לקדוש ברוך הוא.

עקב ענווה יראת השם,

עשו גאווה וגאות.

כמו שנאמר, יען כי גבהו בנות ציון.

ומפני זה נרמז שנתקיימו שלושים ותשע קללות.

היום הזה, החל,

זה שלושים ותשע,

ט' פחדך ויראתך.

ולהבדיל,

יהי רצון

שמהיום והלאה

ישלח לנו הקדוש ברוך הוא

טל תחייה

במהרה בימינו, אמן.

השם יזכה את כולנו שנזכה

עוד השנה

שיבנה בית המקדש במהרה בימינו,

נראה את הגאולה הקרובה ברחמים,

אמן.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.