עין יעקב - שבת לו-לז | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסכת שבת, פרק חמישית, דף נ״ו עמוד ב',
אות ל״ז.
אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר
ולא היה לבבו שלם עם אדוני אלוהיו כלבב דוד אביו.
כלבב דוד אביו הוא דלא אהבה,
מכתנם היא לא חטאה,
אלא מה אני מקיים ויהי לעת זקנת שלמה נשב עטו את לבבו.
היהי כרבי נתן
ורבי נתן רם הכתיב, ויהי לעת זקנת שלמה נשב עטו,
והכתיב כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא אהבה,
מכתנם היא לא חטאה,
אז לחטוא הוא לא חטאה, אבל שיהיה ליבו שלם כלב אביו דוד,
זה לא היה.
אבל בכל אופן אנחנו רואים שזכה לבנות
את בית המקדש.
ואחי כאמר,
ויהי לעת זקנת שלמה נשב עטו את ליבו ללכת אחרי אלוהים אחרים, ולא הלך.
ואכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שיקוץ מואב שביקש לבנות ולא בנה.
זה אנחנו רואים אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה.
חשב לעשות מצווה
ולא עשה.
מעלה עליו הכתוב כאילו עשה.
אלא דבנה, הכנה מדבנה.
סליחה. אלא מעתה אז יבנו יהושע מזבח להשם שביקש לבנות ולא בנה.
אלא דבנה, הכנה מדבנה.
כדתניא.
רבי יוסי אומר, ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחית.
הר המשחית הכוונה הר המשחה.
אשר בנה שלמה מלך ישראל לאשטרות
שיקוץ צידונים.
אפשר?
בה עשה ולא בעירם היא או שפט ולא בעירם עד שבה יאשיהו
ובעירם.
ועלה כל עבודת כוכבים שבארץ ישראל.
עשה ויהושפט בערום.
הם אלו שהחרידו ושרפו והדיחו את הכל.
אלא מכיש ראשונים לאחרונים. מאחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח,
אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי.
והכתיב היה אז שלמה הרע בעיני אדוני. אלא מפני שהיה לו רוב, שהיה לו, סליחה, למחות
בנשה ולא מלחה.
מעלה עליו הכתוב כאילו חטא. שמעתם מה הולך פה?
זה מה שתמיד אומר הרב אמנון.
אדם שלא מוחה, רואה אדם רשע, לא מוחה בו.
רואה אדם שעושה עבירה ולא מוחה בו, שותק, הוא אומר, מה אכפת לי?
מה אני קשור?
תמחה בו.
נתפס כאילו שהוא עשה חס ושלום חס וחלילה את העבירה.
מי יכול לקחת על עצמו אחריות?
מי?
הוא יענש.
אתה צריך להוכיח אותו. הוכיח, תוכיח את עמידך ולא תישא על אף חטא.
לא, אני רוצה להיות יפה בעיני הציבור. אני רב נוח, אני פה, אני שם,
אני כזה.
אני לא רוצה שיהיה לי תדמית שלילית.
רוצה להצטער הכי טוב, שכולם ינשקו לו את היד, יכבדו אותו,
ייתנו לו שלמונים. מה אתה רוצה?
מה אתה רוצה?
לצאת בעיניהם טוב? ומה עם הקדוש ברוך הוא?
שלמה המלך.
היה לו למחות בנשה ולא מיכה,
נענש.
במה העונש שלו? מעלה עליו הכתוב כאילו הוא בעצמו חטא בעוונות שהם עשו.
ואמר רבי יהודה, אמר שמואל,
נוח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר,
ואל ניכתב בו ויעש הרע בעיני אדוני.
עדיף שיהיה שמש למשהו אחר.
זה דבר פשוט,
אולי גם אחר, הכוונה לדברים לא טובים, עבודה זרה.
ושלא ייאמר עליו היעש הרע בעיני אדוני.
וואי, וואי.
אם התורה מעידה עליו היעש הרע בעיני ה' מחוק אצל הקדוש ברוך הוא.
ואמר רבי יהודה, אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר.
הביאה לו את כל התזמורות והזמרים הפסולים.
ואמרה לו, כך עושים לעבודת כוכבים פלונית. אתה רואה איך עושים תזמורת יפה?
תסתכל.
איך עושים פילהרמוניה?
הנה, בבקשה.
וכך עושים לעבודת כוכבים פלונית.
בזה מזמרים עם החליל, באו עם החצוצרה, בזה עם התוף,
ולא מחבא. מה השטויות האלה?
מה עד עכשיו מלמד אותי עבודה זרה? וכי אני צריך להאמין בעבודה זרה?
אני צריך לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא ציווה.
לא לחינם התורה הקדושה כותבת לנו בפרשיות של ספר דברים שאנחנו נפתח בהם
בשבועות הבאים.
שאוי ואבוי למלך שחס ושלום יסור לבבו מהקדוש ברוך הוא.
הוא צריך שיהיה לו בחיקרו ספר תורה. מה קרה?
גם הוא לא פטור מלימוד תורה.
הוא חייב לשבת וללמוד תורה. לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו נשים.
מאיפה לומדים את הדבר הזה?
האחד נכשל, האחד נפל, תיזהר אתה ותישמר.
היום יש אנשים שרוצים להרבות להם נשים.
השם ישמור ויצאים.
ואמר רבי יהודה, אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל המלאך ונעץ קנה בים
ועלה בה סרטון
ועלה ונבנה כרך גדול של רומי.
בזכות מי נבנה הכרך של רומי?
שעתידים רומא לבוא ולהילחם ולהחריב את
המהות
הקדושה
הבניין של העם היהודי.
בזכות מי?
בזכות מעשה שלמה המלך.
הוא מתחתן עם בת פרעה.
גבריאל המלאך יורד מן השמיים, נועץ את אותו קנה בים.
עולה בו סרטון, נבנה עליו כרך גדול של רומי. מפה מתחילה המלכות הגדולה,
רומא, להתפרסם.
במדניתא תנא אותו יום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב,
אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד.
מהו הצריף?
צריף קטן. מה יש בצריף?
זה לא מבנה, זה לא משהו. הצריף, כן.
גם גפרור אחד זה כבר משהו.
וזהו איטליה של יוון. זה הרגל, המגף
שנמצא במפה. אתם מכירים את המפה.
נמצא שם מפה. זה איטליה של יוון.
בזכות מה? בזכות שני עגלים.
רגל, רגל.
דומה.
ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר ויעשרה בעיני אדוני וילך בכל דרך דוד אביו.
אלא מה אני מקיים? וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב,
שכל דין שדן מבין שמונה
עד שמונה עשרה
החזירם להם.
שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה. אולי לקח מהאחד ונתן לשני.
תלמוד לומר בכל מאודו
שנתן להם
מהממון השייך לו.
ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי התשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו. אומנו אבא
אבוה דרבי ירמיה בר אבא ואמר אלא אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא דאמר אמר רבי אבא ואחא אביו
היו אחים ואמר רבי יוסף עוד אחר בדורנו.
אומנו
עוכבן בר נחמיה
ריש גלות
והיינו נתן צוציתא
ואמר רבי יוסף הווה יתווינה ופירקה ואכא מנמנם וחזאי בחלמא דכפשת ידי וקיבלן.
יפה.
המלאך,
אומר השיעי הקדוש, אחז אותו בראשו מהציצית שהייתה מונחת עליו.
ודבר אחר, למה נקרא שמו נתן צוציתא?
על שם ניצוצי הדינור שהמלאך פשט את ידו וקיבל את תשובתו,
עשה תשובה גמורה ונתקבלה תשובתו.
יפה. סיימנו בפרק
חמישי, סוף פרק חמישי, תחילת פרק שישי.
נעבור בעזרת השם לפה ליועץ הקדוש.
הידור
הידור מצווה מורה על אהבה,
כי העובד מאירה אינו מבקש אלה לצאת ידי חובה, אבל העובד מאהבה לפי רוב החיבה מדקדק בה,
שלא תחסר כלבה.
אדם שרוצה לעשות משהו מושלם,
אם עושה לחברו וכל שכן לקדוש ברוך הוא, איך הוא עושה את זה?
הוא עושה את זה מאהבה, מהרצון שלו.
אז הוא עושה אותה בצורה מדוקדקת ומושלמת.
אבל אם הוא עושה את זה בשביל
מצוות אנשים מלומדה או לצאת ידי חובה, הוא לא עושה את זה בשלמות.
זה נקרא הידור, לעשות דבר בשלמות גמורה.
והמוסיף להתנאות זה לא למופת ולאורות שהוא אוהב את השם בכל אוהבו ובכל מאודו, והוא מרבה בכבודו. אומה מאוד יבוש ויקלם לעולם הבא איש אשר הוא מקפיד
על מלבושו וכלי תשמישו ובדירתו שלא יהיה בהם קרוע
מטונף וכדומה ומייפה ביתו בשיא לציורים וחיורים ומצוות השם אינו מקפיד על קרעים וחיורים.
והאשראי האיש האוהבת כלום מכבד את השם מעונו מרבה הוצאות על המצוות להתנאות ישא ברכה מאת השם צבאות.
כל קבל דנה במילא דעלמא
דן לא ילך אחר ההידור לבנות בתים טובים ודירה נאה ולהיות הדור בלבושו בגדי ריקמה ולהשתמש בכלים נאים כלים מכלים שונים.
כי גרים אנחנו כהולכי דרכים
וכורח הנוטה ללון ואין אמת שאמרו בגמרא בעירובין נד עמוד א' אם יש לך היטב לך
והכל לפי מה שהוא אדם אם חננו השם עושר ונכסים מרובים יתכסה במה שיש לו ויבנה בתים לפי כבודו
אבל אין ראוי לאבד את הזמן היקר והערך ולהגע ולעשיר לאחר
שיש לו כדי לחם לאכול ובגד ללבוש ומקום ללון כדי להשיג להתנאות ולהרבות הוצאות ומותרות.
כי הכל הבל ורעות רוח
ולכן אף אם חננו השם עושר ונכסים ושוב נתגלגל הדבר והביאו מקרה הזמן לחיות בחיי צער לחם, צער ומים לחץ.
ובית אפל אל יקפיד ויצטער.
כי כל מה שבעולם הזה ריק והבל ואין לנו מחיים אלא לעבוד את בוראנו ולעשות דרכת רוח ליוצרנו.
ובזה תאכול מגמתנו וכל חפצנו מאוויינו כי שם הוא ביתנו.
היה צדיק מרא דאתרא של חברון קראו לו רבי אליהו מני.
מלבד עיסוקיו שהיה עוסק
בהרבצת תורה,
השכנת שלום בין איש לרעהו,
שלום בית וכדומה, היה יוצא מדי פעם ופוסע אל השוק.
בין הדוכנים הוא היה בודק את המשא ומתן של אותם סוחרים.
האם הוא באמת נעשה כפי שהתורה מצווה,
משא ומתן באמונה או לא.
הוא היה בודק את אבני המאזניים.
זוכרים את אבני המאזניים של פעם?
האם הן פגומות?
זה גזל.
האם המשקל שמסומן על גבם באמת הוא משקף את האמת?
כשהיו מזייפים, לוקחים את האבן, רושמים עליה שתי קילו, באמת זה היה קילו וחצי.
מרבית הסוחרים היהודים בשוק היו ישרים ואמינים.
תוכחתו שנאמרה בנועם עשתה את שלה,
והם היו מקפידים על יושר וצדק במסחרם.
היי,
אמר להם רבי אליהו מני, כמה אני מקנא בכם.
במשך כל היום אתם זוכים לקיים מצוות עשה,
וגם לא תעשה, רבות
על מה שאני אפילו זוכה לקיימן.
הרי כל זמן שאתה
מקפיד,
זוכה לצדק צדק תרדוף.
מאזני צדק, עם צדק, יפה צדק יהיה לכם.
הללו זקפו את גבם מעמל יומם המופרך.
דבריו עודדו את רוחם.
אפילו שהיה להם קשה בביזנס, אבל הם התעודדו.
הם היו כמים צוננים על נפשם העייפה.
גם להם היה חלק בקיום המצוות, למרות שהם פועלים בגשמי.
גם הם עסקו בעבודת השם
ובתוך כל המיית החולין של השוק.
בשוק זה לא מקום ללמוד ממנו.
להפך, לומדים ממנו דברים שליליים.
רבנו חפץ מאוד לקיים מצוות אלו, אך הוא הגה רעיון. מה הרעיון? הוא אמר, אני גם רוצה לקיים מצוות כאלו.
חכם לב, ייקח מצוות.
כל מספר ימים הוא היה פונה לאחד הסוחרים וקונה ממנו את החנות על תכולתה.
רבנו נתן בידו של בעל העסק דמי קדימה והחל למכור בחנות כששפתותיו ממלמלות.
הריני מקיים מצוות עשה מן התורה,
מוזני צדק ואבני צדק יהיה לך.
ומצוות לא תעשה, לא תעשו עוול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה.
וכך הוא שירת את הקונים במשך כשעה ארוכה.
ולאחר מכן שאל את הסוחר, אתה רוצה לקנות בני את החנות בחזרה?
עם כל הסחורה,
למכור לך את זה במחיר טוב.
כמובן שהסוחר הסכים לקנות,
כי לרב אין מה לעשות עם החנות.
הן ממנה פרנסתו ומתוכה יביא לחמו אותו סוחר.
והוא החזיר לרבנו את דמי הקדימה, ורבי אליהו ישב לתלמודו בבית המדרש.
חביבה הייתה עליו מצווה זו, ומדי פעם היה חוזר ומקיימה.
ערך מוסף חשוב ונכון הייתה לנוכחותו בשוק.
הוא היה מראה גם לסוחרים האחרים שטרם דקדקו במצוות הללו,
כמה חשובה היא המצווה הזו.
ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן.
רבי חנין אמן, כאשר אומר עד זריש ברוך הוא לזכאות ישראל לפיכך בעלם תור המצוות, שנאמר ה' חפץ עימן צדקו, יגדיל תורה ויאמר.