עין יעקב - שבת כז-לב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב,

אנחנו בפרק קירא,

פרק שלישי, מסכת שבת,

אות חפזן

אמר רבי זרע, אין החזית אלא רבי אבהו,

שהניח ידיו כנגד פניו של מטה ולא ידענה, היא נגעה, היא לא נגע.

אז כידוע, גם אדם שנמצא בבית הכיסא,

גם אדם שנמצא בבית המרחץ,

כגון

המקווה של ימינו,

או בית המרחץ, כפשוטו,

מקום שרוחצים שם, חדר האמבטיה,

צריך לנהוג בצניעות.

אז אמר רבי זרע, שראה את רבי אבהו,

שהניח ידיו כנגד פניו של מטה,

אבל לא ידע אם נגע בבריתו או לא, נגע באותו מקום, בברית או לא.

פשיטא דלא נגע.

למה?

דתניא רבי אליעזר אומר, כל האוחז באמה הוא משתין, כאילו מביא מבול לעולם.

אדם שאוחז בברית שלו

ומטיל את מימיו, כאילו מביא מבול לעולם.

אמר רבי עשאוה כבולשת, דתנן.

בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום, חביות פתוחות,

אסורות,

סתומות,

מותרות.

בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסח.

אז אם נכנסו גויים,

כן?

חיילים,

לתוך עיר,

בשעת שלום,

אם החביות פתוחות, אסורות.

ולמה? כי היין שבתוכן,

שזה היה המשקה המשובח,

התנסח לו.

קרוי יין עסך.

אבל אם החביות הן סתומות,

אז הדין הוא שהן מותרות. למה? הן היו סגורות.

יין סגור, אין איתו בעיה.

אבל בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות.

למה?

בשעת מלחמה, מי שותה יין?

אחרי המלחמה, ניחא.

לפני המלחמה, גם ניחא.

אבל בשעת מלחמה, מי יש לו זמן לשתות יין?

כל אחד לוגח את הכידון ואת הרומח ואת החרב שלו, והוא מתעסק עם המלחמה.

לפי שאין פנאי לנסח.

עלמא כיבן דבעיתא לא מנסחא.

אך הנמי כיבן דבעית לא אטא להרהורי.

אז אותו דבר אולי יהיה פה לימוד, כיוון שעכשיו הוא מתעסק במה?

עניין של מה של הרחיצה שלו,

אז שמה,

או מטיל מימיו, כן, לא יבוא לידי הרהור.

ואחא מהי ביעתותא?

ביעתותא דנהרא.

הנה, ואמר בי האבא, אמר אבהונה, אמר אב כל המניח ידיו כנגד פניו של מדה, כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו.

את הידיים צריך לשים מעל החגורה.

אחרת, חס ושלום, חס וחלילה, אדם, היות וידיים עסקניות, הם שמא חס ושלום יגיע לידי השחתה.

אז לכן מאוד צריך אדם להיזהר בדבר הזה.

ואם אדם הניח ידיו כנגד פניו של מטה,

כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו.

אומרת הגמרא, לא קשיא,

הכי נחת, הכי סלי,

כי הדר אבא שחי,

אבי זה רעה זקיף.

אז היות

רצה שלא ייראה כמה ככויפר,

לכן הזקיף.

רבנן דבי רב אשי, כי כנכת זקפי,

כי כסלקי שחי.

רבי זה רע, כי הבה כמשתמית מדרב יהודה.

דבי אלה מסק לירד ארץ ישראל, דאמר רב יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

בבל דאז הייתה,

לא כמו היום,

שהשם ישמור ויציל הכל חרב,

אלא בבל של אז זה היה מקום התורה.

אז,

גזר רב יהודה ואמר, שאדם שעולה מבבל, ממקום של תורה, גולה,

המשנה באבות אומרת, הווה גולה למקום תורה.

אם כבר אתה עובר, תעבור למקום שיש שם תורה,

משתבח שמולד.

אבל לעבור למקום שאין תורה, מה לך לעשות במקום כזה?

אז,

רב יהודה אמר, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, למה בארץ ישראל היה פחות תורה מאשר בבבל.

משם יצא התלמוד, תלמוד בבלי,

כל הגדולים,

שנאמר בבלי יבואו ושמה יהיו,

פסוק בירמיה כז.

אמר, אי זיל ואשמא מינם מילתא,

ואייתה ועיסק,

עזל אשכה דקבא בנה,

וקמר לאלה שמי עביהו לי נטר, הביאו לי מסרק,

פיתחו פומייכו ואפיקו הבלה,

ואישתו ממאיה דבי בנה.

ואמר,

אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה, די.

כן,

אדוני היושב-ראש, אולי תמודדו, חברי הכנסת, נאמר,

בישלמה הביאו נטר והביאו מסרק,

דהיינו, להסיר ממנו את כל הלכלוך,

את כל הזוהמה,

את הריח הלא-טוב.

כמה שמלן דברים של חול,

מותר לאומרם בלשון הקודש.

פיתחו פומייכו ואפיקו הבלה נמי,

כדי שמואל דמר שמואל הבלה, מפיק הבלה.

הבל, מוציא הבל.

אלא אישתו מאיה דבי בנה.

מהי מעליותה?

ותעני האכל ולא שתה אכילתו דם.

וזהו תחילת חולי מעיים.

לא לחינם פסקו רבותינו,

שהאדם שעשה סרודת קבע באכילת המוציא,

ולאו דווקא סרודת קבע, אפילו סרודת הרי, ולא שתה,

לא יכול לברך.

ברכה אחרונה.

כי חלק מהסעודה,

שהוא יסוד הבריאות של האדם,

שימנט עצמו מלהביא אותו, חס ושלום, חס וחלילה, לכל ימיים,

זה על ידי שהוא ישתה בסוף אכילתו.

יש שאמרו על פי חכמי הרפואה שאפשר לשתות חצי שעה קודם הסעודה.

עכשיו רוצה לאכול, חצי שעה קודם וכן ישתה,

אבל בתוך הסעודה ישתדל לא לשתות.

כן, בסוף ודאי.

דתניא אכל ולא שתה, אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים. אכל ולא הלך ארבע אמות,

אכילתו מרכבת.

צריך לעשות קצת הליכה אחר כך לעשות. למה?

האוכל צריך להתעכל טוב על ידי הפעילות

שאדם עושה, ולא מיד הולך השלום לישון או מנמנם,

אז אחרת הכל מתרקע. וזוהו תחילת ריח רע.

הנצרך לנקבה ואכל דומה לתנור שעסיקוהו על גבי עפרו,

וזוהו תחילת ריח זוהמה.

רחץ בחמין ולא שתה מהם, דומה לתנור שעסיקוהו מברזל ולא עסיקוהו מבפנים.

רחץ בחמין ולא נשתתף בצונן,

דומה לברזל שהכניסו אותו לאור ולא הכניסו אותו לצונן.

רחץ ולא סח דומה למים על גבי חבים.

יפה.

פרק רביעי, במת אומנין,

עוד כ.ח.

אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים.

מהי היא?

אמר רבי שלא יפיח בהן,

רב עמר שלא יישן בהן.

ואמה עיקר אלה בעל כנפיים לאלישע?

אז הנה, תשמעו

את המאייסע שהיה.

פעם אחת גזרה המלכות אדום גזירה לישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו.

זה היה עוד לפני השואה.

והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק.

ראו קסדור אחד רץ מפניו,

רץ לפניו כדי לראות מה יש לו על הראש,

ורץ לאחריו,

לראות את הקשר של ליאוד.

וכיוון שהגיע אצלו נטלן מראשו, מאלישע,

ואחזן בידו.

אמר לו, מה זה בידיך?

אמר לו, אה, בידיים שלי כנפי עונה.

הוא לא היה קוסם.

כנפי עונה, פשט את ידו, אמרו, תפתח, אני רוצה לראות.

פשט את ידו, נעשה לו נס, ונמצאו כנפי עונה.

לפיכך קוראים אותו אלישע בעל כנפיים.

ומה ישנה כנפי עונה משער עופות? למה דווקא כנפי עונה, הוא אמר?

למה הוא אמר כנפי נשר? זה יותר גדול.

זה יותר מכסה.

או שאר אחיות.

משום דהימתילה,

דהימתילה, סליחה, כנסת ישראל יונה.

נמשלה כנסת ישראל יונה, שנאמר בטילים סמי חייט, כנפי עונה נחפה בכסף.

מה יונה כנפיה מגינות עליה?

אף ישראל מצוות מגינות עליהן.

יא יתיב רבי יונתן בן אחנאי ורבי יונתן בן רבי אלעזר,

וכן מבאיה לאו דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי?

אמר לאו רבי חנין בר חמא כנגד עבודת עבודות המשכן.

יפה.

אמר לאו רבי יונתן ברבי אלעזר, כך אמר רבי שמעון בר יוסי בן לקוניה,

כנגד מלאכה, מלאכתו,

ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת.

בא יהיה רבי יוסף ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, כתוב אצל יוסף הצדיק שם,

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו.

ממניין ההוא

או לא?

האם הוא בכלל המניין של המלאכות או לא?

אמר לאבי ולייתה ספר תורה ולימנה. בוא נביא ספר תורה לפה, חומש, ונתחיל למנות.

מי לא? אמר אברחנא, אמר רבי יוחנן, לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה,

ומנאום.

אמר לאו כי כאן מספקה לי משום דכתיב בשמות ל״ו, והמלאכה הייתה דיים.

ממניין ההוא, אולי זה גם מן המניין,

אולי יש יותר מארבעים מלאכות חסר אחת.

ורק אמן דאמר לעשות צרכם, נכנס. עודיל מה, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו.

ממניין ההוא.

והי, והמלאכה הייתה דיים, איך היא כאמר?

דשאלים לעוויתה?

אומרת הגמרא, תהיכו,

תשבי את ארץ קושיות ויביתות, כט.

הממר הוא מרזוטרא ורבשי, אהבו ידתי בסעודה.

הייתו לקמאיו ברדה.

יש אומרים בדרה.

כן באו לרחוץ את פניהם

על ידי הדס.

שהאריכו שם.

דהיינו, הדס שאנחנו משתמשים בו למצוות ארבעת המינים.

הדס נקרא בלשון הגמרא בארמית אסא.

כן,

באו גם להריח.

עמי מר ורב אשי משהו ידיו,

מרזוטרא לא משהו ידיהם.

אז הם רחצו את ידיהם, מרזוטרא לא רחץ.

אמר לה, לא סבר מרלאה דאמר רב ששת

ברדה או בדרה שרה?

אמר לה הוא רב מרדך.

בר מיני דה מרדה, אפילו בכל נמי לא סבירה ליה. דסבר לה כי הא תנא.

דתניה מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה מעל בשרו בשביל צערו.

ואם בשביל ליפות עצמו אסור?

ואם בשביל ליפות עצמו אסור?

אז בשביל מה אדם עושה את זה?

כי זה מציק לו אותם דברים, או שרוצה לרפות עצמו ולכן הוא מקלף

את הגלדים שנתייבשו מעל המכה, מעל הבשר שלו,

או מגרר גלדי צואה שנותרו

כדי שיהיה נקי.

אבל אם זה בשביל ליפות עצמו אסור?

והניעו כי מן סברו, והם כמו מי סברו כי יעד את תניא.

רוחץ אדם פניו ידיו הראו אליו בכל יום בשביל כבוד קונהו. למה קיים בבוקר לרחוץ את הפנים?

לטול ידיים?

כי זה לא כבוד לגשת לפני מלך מלכי המלאכים בקדוש ברוך הוא ולהתפלל בצורה שכזו שכולו מטונף.

ולאו דווקא מטונף שהוא נובר באשפה,

בעצם זה שהנשמה סרה מן הגוף

ממילא כל התינופת הייתה עליו.

אם כל התינופת הייתה עליו, איך הוא יכול לשבח ולפאר את קונו?

לכן כל יום אדם רוחץ ידיו פניו ורגליו בשביל כבוד קונהו,

ומשום שנאמר במשלטת זין כל פעל השם למענהו.

ואמר אבו נאמר אבא אסור להטמין את הצונן.

ועתניה רבי התיר להטמין את הצונן.

לא כשהאה מקמא דלישמי מרבי ישמעאל ברבי יוסי,

א' עתר דלישמי, זה לפני שמע וזה לאחר ששמע. כי ידיו רבי אמר,

די אדיו רבי ואמר אסור להטמין את הצונן.

אמר לפניו רבי ישמעאל ורבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן.

אמר כבר הורה זקן, הורה גדול, רבי יוסי.

נגמר.

ואמר רב אבא בוא וראה כמה מחבבין זה את זה,

אותם תלמידי חמים, שאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי.

דאר רבי ישמעאל בר רבי יוסי ממלא מקום אבותיו אבא לכפוף ויושב לפני רבי.

וכאמר כבר הורה זקן

ואמר לרב נחמן ליד רועבדיה אטמין ליף צונן

ואיית אלימיה דאחים כפילה ארמה

שמה רבי עמי יקפד.

אז כן, רבי עמי שמע והקפיד.

כמובן שהוא רצה לעשות את הדבר הזה בשבת.

ושמה רבי עמי יקפד, ואמר רבי יוסף, מה אתה, מה יקפד?

כי רב בת העבד

הלך כפי רבותיו

חדא כרב ואחדא כשמואל.

דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן וחרב דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי נוכרים.

והוא סבר אדם חשור

שאני למה הוא ראה אותו שהוא כביכול מקל יותר.

פרק חמישי,

במה בהמה יוצא.

כי סאליק רבי זרע אשכחה לרב בנימין בר יפת דיאתי וקאמר למשמד רבי יוחנן נותנים מרדעת על גבי חמור בשבת

אמר ליה יישר

וכן תרגמה אריוך בבבל אריוך מנו

שמואל והרב נמי אמרה

אלא שם דאא ומסיימבה ואין תולין תרסקל בשבת

אמר ליה יישר וכן תרגמה אריוך בבבל כן אז שמואל קרע אריוך אומר רשי שהיה בקיא בדינים ושופט כמו מלך

השופט על הארץ

מלשון רייכה

אז היות והיה בקיא לכן אמר שאין תולין תרסקל בשבת

למד תנו רבנן מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינוק

האישה נפטרה אחרי לידה והיה תינוק שם מה עושים עכשיו

אז לא היה תחליפים כמו היום מטרנה שימי לה כל מיני חרטות

ולא היה לו שכר מניקה ליתן גם לא היה לו תקציב

אברך

למי ייתן עכשיו שתניק את הבן שלו

ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כי שני דדי אישה

קיבל הורמונים

כן הוא בעצמו נעשה לו נס קיבל הורמונים כמו של אישה

והניק את בנו שם נתהפך הדם כמו שאומרת הגמרא בנידה

אותו דם נעכר ונהפך לחלב והניק את הבן שלו והשתבח שמונה

ואמר רבי יוסף בואו ראה כמה גדול אדם זה

שנעשה לו נס כזה

יכלו לזמן לו מהשמיים איזה מינקת משהו

או איזה מרים אחות של משה שתגידה אלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות

לא נס ברור עשה לו נס והצמיח לו דדין כי שתי אישה והניק את בנו והשתבח שמונה

ואמר לאבא יא עדר אבא כמה גרוע אדם זה מה פתאום למה אתה דורש זה לשבח להפך

לגריעותא שנשתנו לו סדרי מעשה בראשית עכשיו הוא נהיה השם ישמור כמו אישה

זה טוב אוי ואבוי

ואמר רב יהודה בואו ראה כמה קשים מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית

ואמר רב נחמן

תדע דמטרח יש ניסה ולא עברו מזון התרחש לו נס ולא נבראו לו מזונות

ניתנו רבנן מעשה באדם אחד שנשא אישה גיד אמת ולא הכיר בה עד יום מותיו

ואמר רב יוסף בואו ראה כמה צנועה אישה זו שלא הכיר בבעלה

ואמר לרבחיה זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו

יפה

ממשיכה המשנה ואומרת הרחלים יוצאים כבולות מהי כבולות?

שמחבלים עלייה שלהם למטה

העלייה זה אזור של מה של הזנב

שם עושים לו כמין קשרים כזה על הזנב בצורה כזאת

שהזנב הזה לא ילך

ויתלכלך לו על גבי הקרקע

ועוד סימן קושרים אותם כדי שלא יעלו הזכרים על הנקבות

מים משמע דעי כבול לישנא דלא עביד פריו

דכתיב מאה ערים האלה אשר נתת לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה. מהי ארץ כבול?

אמר רב רונא שהיו בני אדם שמחובלים בכסף ובזהב

כן היו מכוסים

בכסף וזהב ואמר לרבא איה אחי היינו דכתיב ולא אישרו בעיניו מפני שמחובלים בכסף וזהב לא אישרו בעיניו

אמר ליהן כבן דעתי ראו מפן כלא עביד עביד את

כיוון שהם היו מעוטפים ומקושרים בסחורה של מלך

ממילא אז הם לא ישרו בעיניו.

רב נחמן בר יצחק אמר

ארץ חמתין הייתה

עמאי קראו לה

כבול

דמשטרגה בהקרעה עד חבלה

אז ארץ מלוכה ומתבקעת

וטובעת בה הרגל

עד חבלה פרק התחתון

ואמרין שערה מחבלה דלא עביד פיראי

כן

אז כנראה שגם הייתה כל כך

לא טובה שמה שלא היו מצליחים לצמוח שם ולפרוח שם הפירות

לא עקוד ולא רגול אמר אבי יהודה עקוד עקידת יד ורגל

כי יצחק בן אברהם שנעקד על גבי המזבח רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור

כן

ל״א משנה פרתו של רבי אלעזר בן עזריה הייתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא כרצון חכמים

וחדא פרה אבי אלה

ואמרה ואמרה לה אמר אבי יהודה אמרה ותריסר אלפי עגליו ומעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדר כל שטה ושטה

היה מעשר כל יום מהעדר שלו תריסר אלפי עגלה

טענה לא שלא הייתה לו אלא של שכנתו הייתה ומתוך שלא מכאן נקראת על שמו

למה לא מחית בה שכנה

שהעגל שלה, הפרה שלה יוצאת עם רצועה בן קרניה

רב ורבי יוחנן ורבי יוחנן ורב חביבה עמדנו בקולי סדר מועד כי כל האי זוגא

חלופי רבי יוחנן ומאייל רבי יונתן היו מחליפים את רבי יוחנן

ומביאים את רבי יונתן

כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיכה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו

בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו, חובת המחאה

ואמר רב פאבה ואנת וחש גלות הנתפסים על כל העלמא

ואותם הראשים שלא מיכו נתפסים על כל העולם כולו, השם ישמור

איי איי איי

אמר קיעד אמר רבי חנין עמאי דכתיב השם במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, עם שרים חטאו, זקנים החטאו

אלא הם על זקנים שלא מיחו בשרים.

אתם החכמים הייתם צריכים למחות בשרים ולא מיחיתם.

אתם תבואו במשפט.

רב יהודה אבי יטיף קמא דשמואל

עתה אהתת כצבח תקמא

ולא אבא משגח בה.

ואמר ללא סברלמה רותם אוזנו מזעקה דל גם הוא יקרב ולא יענה.

אמר לה שיננה רשעך בקריא רשע דרשעך בחמימה.

היה דמר עוקבא אב בדין.

נכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט והצילו.

ואמר לה רבי זרע לרבי סימאן לוקחין ומר

להן לדבר אש גלותה.

ואמר לה לא מקבל מיני לא מקבל ממני את התוכחה.

אמר לה אף על גב דלא מקבל לוקחין ומר תוכיח אותו.

דאמר רבי אח אבא רבי חנינא מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה.

דכתיב יחזקאל ט' ויאמר ה' אליו

עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתווית תו על מצחות האנשים הנאנכים והנאנקים על כל התועבות הנעשות.

נציין וי

על מי שהוא נאנח ונאנק על כל התועבות שנעשות לא שמח בהן.

ואמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה.

יש סימן ועל מצחם של רשעים תו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה.

אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו.

אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים.

אמרה לפניו ריבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה גלוי וידוע לפניי שאם ימחו בהם לא יקבלו מהם.

אמרה לפניו ריבונו של עולם אם לפניך גלוי.

להם מגלוי.

והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה וטפל נשים תהרוגו למשחית.

ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו וממקדשי תחלו.

וכתיבה יחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית אז מהמקודשים מהזקנים מהם מתחילים.

טעני רבי יוסף אל תקריא ממקדשי אלא ממקדשי

אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף התו

ומייד והנה שישה אנשים באים מדרך שער עילון אשר מפנה צפונה.

ואיש כלי מצפו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וכסת הצופר במותניו ויבוא ויעמדו אצל מזבח הנחושת.

מזבח נחושת מיהווה

אמר לה הקדוש ברוך הוא

למה כי רשי כותב שמזבח הנחושת במי יחזקאל

והלא בשלמה גנזו אותו ועשו מזבח של אבנים שלושים ושתיים עמד הכתיב כי מזבח נחושת של לפני השם

קטון מאכיל כאדם האומר לחברו ננס פלוני ופסול לעבודה.

אז מאיפה היה מזבח של נחושת?

מזבח נחושת מהווה

אמר לה הקדוש ברוך הוא התחילו ממקום שאומרים שירה לפניי

ומה נינו שישה אנשים

אמר הפכי יסדה קצף

אף

וחמא ומשחית ומשבר ומכלה.

כן, אז אלו

השלוחים של הקדוש ברוך הוא.

קצף אף חמא ומשחית משבר ומכלה.

ומה ישנתיו?

אמר אב תב תחיה תב תמות

גם דבר טוב וגם דבר לא טוב.

ושמואל אמר תמה זכות אבות

ורבי יוחנן אמר תכון זכות אבות וריש לקיש אמר תב סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבי חיינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת

מתחיל באלף ומסיים בתב

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו בני אדם שקיימו את כל התורה מא' עד ת'

וממתי תמסכות אבות אמר אב מימות הושע בן בארי

שנאמר בהושע בית עגלית נבלתה נבולתה לעיני מאה ואהה ואיש לא יצילנה מידי.

ושמואל אמר מימי חזאל שנאמר

וחזאל מלך הרם לך את ישראל כל ימי יאחז וכתיב

ויחרון ה' אותם וירחמים ואייף אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיטה

ולא השליחה מעל פניו עד עתה.

ורבי יהושע בן לוי אמר מימי אליהו שנאמר ויהי בעלות המנחה והרגש אליהו הנביא ויאמר השם אלוהי אברהם יצחק וישראל היום ייבדע.

ורבי יוחנן אמר מימי חזקיהו שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ

על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה ומעתה ועד עולם.

קנאת ה' צבאות תעשה אותם.