פרשת שלח | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים,

יהי רצון שהדברי תורה שנאמר יהיו לרפואת נכדי נעורי בן נתנאל למשפחת עמרן,

שהשם יקימו מיתת חוליו לחיים טובים ושלום וירפאהו,

רפואה שלמה, רפואת הנפש, שקופת הגוף,

ברמ״ח וברב שסגידה ובכלל חולי עמו ישראל, מירב ורחמינו על שמיים.

אל נערפנא לו, אל נערפנא לו.

זכות התורה תגן ועדו, יקום מיתת חוליו, לחיים טובים ושלום, מירב ורחמים.

בריא אולם לעבודתו יתברך, והשם יתמיד בריאותו ויצילו מידיהם של הרופאים.

ובכן, שמעתי את ההקלטה

של הפעם שעברה שדיברנו,

ושם היה כמה פעמים שאמרתי פתח דבריך יאיר,

וכמה פעמים שאמרתי פתח דבריך יאיר.

אז נדייק, הפסוק אומר, פתח דבריך יאיר,

בסגול, מתחת לרש.

צריך לומר, פתח דבריך יאיר.

טוב,

פרשת השבוע שלנו,

פרשת שלך,

משה רבנו, ערב השלום, שולח

12 תיירים לתור את הארץ.

בכל הפרשה אתה רואה

לא מופיע העניין של ריגול בכלל, מופיע רק עניין של תיאור.

תתור,

תרים,

כן, ויתורו,

הכל זה בלשון תייר ולא בלשון ריגול.

מה ההבדל בין תייר לבין מרגל?

לשניהם יש מצלמות.

השאלה מה מצלמים.

התייר מה מצלם?

מצלם דברים יפים.

למה?

כשיחזור לארץ, היא תגיד, אתה יודע איפה ראיתי?

אתה יודע איזה דברים ראיתי?

וואי, וואי, וואי, איזה עולם.

בסוף כולם אומרים, אין כמו הארץ, אז בשביל מה נסעת?

אבל לא משנה, התייר הולך,

מצלם את הדברים הטובים והיפים.

ראית פעם תייר שמצלם את הברז השבור אצלו במקלחת במלון?

ראית תייר שצילם את הדלת שאין לה ידית?

לא מתאים.

אם הוא יצלם דבר כזה,

יגידו, מה, שזה הלכת עד חוץ לארץ וזה, זה, פדיחו.

אז הוא מצלם רק את הדברים היפים,

משתבח שמו.

לעומתו המרגל,

הוא מחפש כל הזמן מאיפה אפשר להיכנס, איפה החורים, איפה הסדקים, איפה...

נחשש.

איי, איי, איי, אז

משה שלח אותם לטור.

להיות תיירים, לחפש את הטוב שבארץ ישראל.

אבל חזרו לו רק שני תיירים

ועשרה מרגלים.

מה באה התורה ללמד אותנו?

אנחנו רבותיי באנו לעולם הזה לא להיות מרגלים.

אנחנו באנו להיות תיירים.

אנחנו כולנו עוברים פה,

שאלה אם אתה תייר או מרגל.

אדם צריך לדעת להסתכל תמיד

על הדברים החיוביים,

על הטוב.

מה אתה כל הזמן מחפש לך ביקורת,

מחפש איך, מה, מה לא בסדר אצל ההוא, מה זה, זה,

תחפש את הטוב,

תסתכל על הטוב, תענק,

תתענג על השם.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי,

שהרי כתוב

ויהי העם כמתאננים רע בעיני אדוני.

מה זה כמתאננים?

זה לא מתאננים, זה כן מתאננים.

זה כאלה שאומרים, אני לא, אני לא,

אני אין לי בעיה עם זה, אני לא מתלונן או משהו. אבל למה?

למה צריך שיהיה ככה? למה?

הוא לא מתלונן.

זה רע בעיני השם.

אדם צריך לדעת

לחיות נכון, לחשוב נכון.

ישתבח שמולן.

איי איי איי. ובכן,

יעקב אבינו

שאל את יוסף,

מי אלה

כשהוא הביא את בניו?

מנשה ואפרים,

שאל אותו, מי אלה?

מה יוסף עונה לו? בניי הם.

מה רמוז במילה בניי הם?

בניי,

שימו לב,

ירבעם בן נבט,

ירבעם בן נבט,

ראשי תיבות,

נו, בניי.

יהוא בן נמשי.

שני ראשיים.

גם הוא, ראשי תיבות שלו, בניי.

אבל מאידך גיסא יצא ממנו גם יהושע בן נון.

גם זה בניי.

כן?

זה נעמת זה עשה אלוקים.

אנחנו רואים בפרשה שלנו

שיש את

השמות

של הנשיאים שנשלחים,

אותם אנשים שנשלחים לנטור את הארץ.

והמעניין,

שהסדר שלהם

לא שווה לסדר שהם מופיעים בפרשת במדבר.

בפרשת במדבר הם מסודרים

חמשת בניה של לאה בראש.

לוי לא מופיע, לוי לא נשלח.

אז במקום לוי

יש לנו את מנשה ואפרים.

במקום יוסף יש מנשה ואפרים. אז יוצא 12,

כן? כי לוי לא נמצא.

אז יש שישה בנים ללאה.

רק חמישה מופיעים פה, כי לוי לא נמצא.

אחריהם

מופיעים

בניה של רחל,

שזה בעצם שני בניו של יוסף ובנימין,

ואחר כך

ארבעת השבטים של בני השפחות, שתיים ושתיים.

כן?

דן ונפתלי, גד ואשר.

בסדר?

זה הסדר בפרשת במדבר.

עכשיו,

פה אנחנו רואים

שמופיע בסדר אחר.

מופיע ראובן, שמעון,

יהודה, יששכר,

וצריך להיות זבולון.

זבולון לא מופיע.

אחרי זה יש את אפרים ובנימין,

ואז מופיע זבולון,

ואז מופיע מנשה,

ואחרי זה ארבעת,

כן?

בני השפחות.

אבל שוב, גם פה הסדר הפוך.

יש פה את דן אשר, נפתלי וגד.

סדר הפוך גם.

נשאלת השאלה למה?

זו השאלה הראשונה.

התשובה היא, רבנו בחייה כותב,

שפה הם נכתבו על פי סדר חשיבותם.

אז אתה רואה שהארבעה

שמעל

הושיע בן נון

היו ארבעה יותר חשובים ממנו,

לפי רבנו בחייה.

שמוע בן זכור, שפט בן חורי,

כלב בן יפונה ויגאל בן יוסף, רק אחר כך הושיע בן נון.

בשיעור,

באחד השיעורים שאל אותי רבי אליהו שמעון,

שאל אותי שאלה יפה.

כאן, בפרשת שלח,

מטה אפרים משה אבי נון מופיע שני פסוקים מעל מנשה.

אז אמרנו שזה בגלל החשיבות,

אוקיי?

אבל למה כתוב אצל פה, למטה יוסף,

למטה מנשה,

גדי בן סוסי.

ואילו במדבר,

שם כתוב מטה יוסף,

אפרים.

זאת אומרת, שם הסמיך את יוסף לאפרים,

פה הסמיך את יוסף למנשה.

למה זה כך?

ככה הוא שאל אותי.

אז חיפשתי את התשובה,

וסייעתא דשמיא,

מצאתי את זה בדעת

דעת זקנים מבעלי התוספות.

הוא אומר דבר מדהים.

הוא אומר, למה כתוב למטה יוסף, למטה מנשה?

כאן שקלה יוסף למטרפסה.

מה זאת אומרת?

כאן הוא נטל גמולו.

הכוונה שקיבל את עונשו

מיוסף.

לפי שהוא הוציא דיבה.

היות והוציא דיבה יוסף הצדיק, הוציא דיבה על אחיו,

שהוא הלך להגיד לאבא שלו שהם אוכלים איבר מן החי וכו'.

אז כאן בעצם מה קרה?

הוזכר כאן על מטה מנשה שהיה ממוציאי הדיבה

ולא למטה אפרים שלא הוציא.

ובכל מקומות

הוא נזכר על מטה אפרים.

כפי שיעקב הקדים את אפרים למנשה שהוא סיכל את ידיו.

אז בכל מקום

מופיע תמיד

יוסף עם אפרים.

רק במקום הזה

זה הפוך

בגלל שמנשה,

כן,

הנשיא השבט שלו

דיבר דיבה על ארץ ישראל,

לכן הסמיכו אותו אליו כאן.

יפה.

אתם יודעים מה? חשוב לשאול שאלות, מוצאים תשובות.

כתוב בפסוק, והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ

והימים ימי ביקורי ענבים.

שואל הגאון מבין לה

שמה היה צריך לכתוב שהימים ימי ביקורי ענבים?

הרי זה לא כתוב ש...

תחילת הפסוק זה מה שמשה רבנו אומר להם,

והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.

עכשיו, הסיפא של הפסוק, והימים ימי ביקורי ענבים,

משה לא אומר את זה. זה כאילו התורה מחידה שהתקופה הזאת הייתה תקופה של ביקורי ענבים.

למה התורה צריכה לציין לי את זה?

זה לא חלק מהטקסט שמשה רבנו מדבר עם האנשים שנשלחים.

אז למה ציינה את זה התורה?

ועוד,

הרי בהמשך מסופר

שהם החזיקו אשכול ענבים.

אז למה היה צריך לציין את זה?

אומר הגאון מווילנה,

אלא להודיעך שהסיטרא אחרא יתחבר אליהם בהליכתם.

איך שהם יצאו לדרך,

הסיטרא אחרא יתחבר אליהם.

למה?

אם תיקח את סופי תיבות

והימים ימי ביקורי ענבים,

זה יוצא בגימטריה הסמ״מ.

סופי תיבות

של והימים ימי ביקורי ענבים,

זה יוצא בגימטריה מאה.

נכון?

סמ״מ,

מאה.

אז לכן התורה ציינה שכבר ביציאתם

ויסר אורא יתחבר אליהם.

אז כתוב,

ויעלו ויתורו את הארץ

ממדברצין

עד רחוב לבוא חמת.

בספר יהושע,

בתיאור של נחלת שבט אשר,

מוזכר שמה

ורחוב וחמון.

וכן, ואפק הוא רחוב.

לכן ציינה כאן התורה שהוא אותו רחוב שעל דרך חמת.

איפה זה נמצא?

זה צפונית-מערבית של ארץ ישראל.

זה בקו אווירי, שימו לב,

מדמשק

עד לבנון.

זה נמצא בלבנון,

בלבנון,

בקו אווירי, צור, צידון, חמת

ודמשק.

כן?

עכשיו, הם הלכו לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל.

מדברצין,

זה בחלק הדרומי, הם באו מכיוון מצרים,

כן?

מצרים-ירדן, שם, באזור הזה, איפה שזה מתחבר.

זה נקרא מדברצין.

הם חתכו את ארץ ישראל לרוחב,

כן?

ועלו לאורך

על שפת הים כל הדרך דוך

עד לבנון.

כן?

אז חמת היא מערבית-צפונית.

מערב זה צד של הים ובצפון הרחוק.

עכשיו,

אומר וחמת אינה מארץ ישראל

כי היא נמצאת בלבנון,

ולעתיד לבוא תהיה גם היא מערי ארץ ישראל.

תכף נקריא את הנבואה

שאומרת את זה בספר זכריה,

בפרק ט'.

וכן נאמר בשיר השירים

הפך

כמגדל הלבנון צופה פני דמאסק.

זאת אומרת, אותו קו אווירי

של דמשק.

אז בואו תראו, כתוב

בזכריה ט',

כתוב שם כך

משא דבר ה' בארץ חדרך

ודמשק מנוחתו,

כי לאדוני אין אדם וכל שבטי ישראל.

מה זאת אומרת?

אומרים המפרשים,

משא דבר ה' בארץ חדרך, זה שם מקום, בדמשק.

ודמשק מנוחתו, עד שם תבוא המנוחה

של עם ישראל לעתיד לבוא.

כי לאדוני אין

אדם.

מה זה אומר?

שכל העיניים של האנשים, כשיבוא המשיח,

של כל הגויים הכוונה גם,

באזור שלנו פה,

יהיו

עיניהם אל הקדוש ברוך הוא.

כולם יהיו מחוברים לאמונת ישראל.

וכל שבטי ישראל,

מה זה וכל שבטי ישראל?

הכוונה לעשרת השבטים

שהם ישובו, ובאו העובדים

בארץ אשור,

והנידחים בארץ מצרים,

והשתחוו לשם בהר הקודש בירושלים.

אז זה יהיה, כל שבטי ישראל כבר לא יהיה יהודה ובנימין כמו שאנחנו היום,

אלא

ישתבח שמו לעג.

הלאה.

וגם חמת תגבול בה.

צור וצידון, כי חכמה מאוד, צור וצידון

הם ינסו להתחמק מהעניין, לא ירצו להתכופף בתחילה.

ותיבן צור מצור לה,

ותצבור כסף כעפר וחרוץ כתתחוצות.

הם מכינים, כמו שאומרים, תחמושת,

מכינים נשקים, מכינים טילים, מכינים הכל

להילחם במשיח השם.

ותיבן צור מצור לה,

ותצבור, זה כבר אמרנו.

אז מה התוצאה תהיה?

הנה אדוני יורישנה,

והיכה וים חילה,

והיא באש תאכל.

שמעתם?

אז בעצם

יש מפרשים שאומרים שהים יעלה וישטוף אותם.

מה קוראים? צונאמי.

יש אומרים

שהם יקבלו את המכה שלהם בים.

יש כל מיני פירושים בזה, אבל בתכלס

הם יקבלו את המכה שלהם,

ואז לא תהיה להם ברירה אלא להתכופף

ישתבח שם אולעד.

תראה אשקלון ותירה,

ועזה ותחיל מאוד,

ועבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב.

אז

על מה מדברים? מה זה אשקלון?

זה לא אשקלון שלנו,

העיר אשקלון.

הכוונה, מה שהיה פעם אשקלון העתיקה,

שזה בתוך עזה, בגבול עם עזה,

כל הצד הזה, העזתי,

אז מה שיקרה, הם יקבלו חופה.

למה עד עכשיו הם תלו את תקוותם, במי?

בחיזבאללה,

בצד הצפוני.

כשלעתיד לבוא המשיח יכה בלבנון,

ויאבד כוחם של כל הצד הצפוני,

אז גם הם יראו שאין להם ברירה,

ותחיל מאוד יפחדו,

וגם הם,

תכף נראה מה יהיה איתם.

אז תראה אשקלון ותירה, ועזה ותחיל מאוד,

ועקרון כיוביש מבטא, ועבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב.

וישב ממזר באשדוד,

והכרדתי גאון פלשתים,

מעניין שהמפרשים אומרים

שיהיו הרבה באשדוד, ישבו שם הממזרים.

והממזרים האלה זה מעם ישראל,

ככה כותבים המפרשים.

ויכרתי גאון פלשתים,

כל העניין שהם משחקים אותה, אני,

הכל ירד להם, כל הגאווה, הכל, כן?

ואסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו,

ונשאר גם הוא לאלוהינו והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי.

זאת אומרת, כולם יתכופפו וכולם ירצו לעבוד את השם,

ואיך אומרים? התחננו שנקבל אותם.

שמעתם?

ככה אומרים המפרשים, זה לא מהיום.

אני לא רוצה להטריח אתכם, אבל תטעיינו, ברדק,

במצודות דוד, דברים מדהימים, מה שכתוב פה.

ואז הוא אומר ככה,

וחניתי לביתי מצבא

מעובר ומשווא,

ולא יעבור עליהם עוד נוגס,

כי עתה ראיתי בעיניי.

שמעתם?

הקב' ברוך הוא אומר, מעכשיו אני הצבא.

וחניתי לביתי מצבא,

מעובר ומשווא,

שהם לא צריכים לדאוג מכל מיני...

ולא יעבור עליהם עוד נוגס. אף אחד לא יבוא לתקוף אותם.

למה? כי עתה ראיתי בעיניי.

גיל היא מאוד בת ציון.

בהמשך הוא יגיד את מה הוא ראה.

גיל היא מאוד בת ציון, אריה היא בת ירושלים.

הנה מלכך יבוא לך.

מי זה?

מלך המשיח.

צדיק ונושע הוא.

עני ורוכב על חמור.

ועל חייר בין האתונות.

עני מלשון ענווה, לא מלשון עוני.

כן?

רוכב על חמור שהוא יהיה רוחני ביותר.

הוא יהיה רכוב על החומריות.

כמו שכתוב, ועריחו ביראת אלוקים,

שהוא ידע בדיוק כל דבר ודבר על כל אחד.

תנסו להבין על מה מדברים.

זה אחד,

המשיח יהיה

בדרגה

של שלמה המלך בחוכמה,

וכמעט כמו משה רבנו בנבואה.

כמעט.

למה? כי כתוב ולא קם

כמשה עוד.

אז הוא לא יהיה כמו משה, הוא יהיה כמעט כמו משה.

אבל מה יהיה הפלוס שלו? שתהיה לו את החוכמה של שלמה המלך.

שתיהן צרופות בו כאחד.

אתם מעקלים על מה מדברים?

אתה יכול לעמוד מול אחת כזה?

יא וילג.

אה?

הוא אומר ככה, ויכרתי רכב מאפרים.

אפרים, זה, לך אגב,

זה עשרת השבטים.

וסוס מירושלים.

ונכרתה קשת מלחמה.

ודיבר שלום לגויים.

הוא לא יצטרך אפילו להילחם אתם.

דיבר שלום לגויים.

הם יפחדו להתחזק איתו.

ומושלו מים עד ים ומנהר עד אפסי הארץ.

בקיצור, הוא שולט בכל העולם.

ופה המפרשים אומרים מה זה מים עד ים, מהאוקיינוס הזה עד האוקיינוס הזה,

וכו' וכו'.

גם את בדם בריתך

שילחתי אסירייך מבור אין מים בו.

מה זה בור שאין בו מים?

כלא.

כל אלה,

איך אומרים, כל סוגי אסירי ציון בכל העולם,

הקדוש ברוך הוא משחרר את כולם.

שובו לביצרון אסירי התקווה.

גם היום מגיד משנה אשיב לך.

יש פה מחלוקת

על מי מדובר.

האם מדובר פה על משיח בן יוסף

או משיח בן דוד.

כי דרכתי ליהודה קשת, מילאתי אפרים.

ועוררתי בנייך ציון

על בנייך יוון ושמתיך כחרב גיבור.

מה העניין של יוון פה?

תקופת המשיח, מה זה יוון?

אלא יוון הכוונה,

אמרנו שכל הבעיה שלנו,

כל הצרות שיש לנו,

זה בגלל ההתייוונות שלנו.

כל העניין,

כשאנחנו מחקים את התרבות המערבית

בהשכלה ובספורט,

זה מה שרצו היוונים לעשות אותנו, משכילים וספורטאים.

ואדוני עליהם יראה ויצא כברק חיצו

ואדוני אלוהים בשופר יתקע

והלך בשערות תימן.

יש פה הרבה עניינים בזה, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה כי יש לנו

דברים שאני רוצה להתעכב עליהם יותר.

אדוני צבאות יגן עליהם

וכבשו

אבני קלע.

זאת אומרת,

כמו שעושים היום,

מפוצצים את כל הכורים הגרחיניים וכל הדברים האלה, כל הפצצות.

לא צריך אותם, לא צריך.

הרי צריך להגיע לשלב של מה? של וגר זאב עם כבש,

נכון?

לא צריך מלחמות.

כמו שכתוב במקום אחר, וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,

לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

אז זה במקביל אותו דבר.

ואכלו וכבשו אבני קלע, ושתו עמו כמו יין, ומלאו כמזרק

כזוויות מזבח.

והושיעם אדוני אלוהים ביום ההוא כצאן עמו,

שימו לב למה,

אמרנו שמקודם הוא ראה משהו,

כי עתה ראיתי בעיניי.

אז פה הוא אומר מה הוא ראה.

והושיעם אדוני אלוהים ביום ההוא כצאן עמו,

כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.

יש לו אבנים יקרות, אבנים של כתר,

אבני כתר מתנוססות על אדמתו, השתבח שמו.

מה זה האבנים היקרות?

הוא אומר כי מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות.

זה מה שאמרנו,

שכתוב על התקופה הזו, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

אז אנחנו רואים שזה כתוב הפוך, והשיב לב אבות

על בנים.

זאת אומרת, האבות יחזרו לבנים.

אנחנו רואים שבעצם כל העניין הזה של ההתעוררות לתשובה וכו' וכו',

זה בא דווקא מהצד של הצעירים, לא מהצד של המבוגרים.

הצעירים עצמם מתעוררים ומחפשים את האמת.

זה היופי, זה ההפך, ההפך הטבע.

הרי בדרך כלל

אדם אומר, יבוא יום, יהיה בסדר, יבוא יום.

אבל אם הוא מתעורר ועומד ונלחם נגד היצר שלו,

ומגיע לכל מיני דרגות בעבודת השם יתברך,

אז זה היופי.

נכון?

משתבח שמו.

ואז מה הוא אומר?

שאלו מאדוני מטר בעת מלקוש.

בקשו, אתם אלה,

האבני נזר,

תבקשו גשם

בעת מלקוש.

כשמסתיים

החורף,

מגיע המלקוש,

אז לא צריך להיות גשם.

הוא אומר, תבקשו גשם, תקבלו.

שאלו מהשם מטר בעת מלקוש,

אדוני עושה חזיזים,

ברקים, רעמים, ומתר גשם ייתן להם לאיש עשב בשדה. אפילו בשביל איש אחד.

איש אחד שיבקש,

יקבל גשם.

עד אליו אני שולח לו עננים.

שמעתם?

ולמה?

כי הטרפים דיברו אבן,

והקוסמים חזו שקר,

וחלומות השב ידברו,

הבל ינחמון,

על כן נסעו כמו צאן,

יענו כי אין רועה.

אז אמרתי,

תראו מה זה.

יש היום

את כל החזאים,

הקוסמים חזו שקר.

כל החזאים אומרים לך ככה, אומרים לך ככה.

זה פשוט לא מובן.

מה אתה רואה?

אתה רואה, הוא אומר לך, עוד שלושה ימים יהיה ככה.

אחרי יום הוא כבר משנה. הוא אומר, לא, יהיה ככה.

כל הזמן זה משתנה אצלם.

מדהים.

אבל זה עם כל, אבל זה עם כל המכשור הכי חדיש

והכי מתקדם.

והם לא מצליחים להגיד

אם יהיה גשם,

כמה גשם.

הכי מצחיק ששואלים אותם, תגיד,

השנה הבאה היא תהיה שכונה או תהיה...

הוא לא יודע מה יהיה מחר. אתה שואל אותו על שנה הבאה, תגיד, אתה בעגלג?

ומפות, צינופטיות, ועניינים, ודחווינים, ומה שאתה לא רוצה,

חרט ברט.

רק הקדוש ברוך הוא קובע איפה יהיה גשם, מתי, כמה.

אז זה לגבי העניין של הגשם.

אבל העניין של התרפים דיברו אבן והקוסמיחה, זו שקר. המפרשים פה אומרים

שבעצם

זה כל אלה שניבאו נבואות לעם ישראל ואמרו להם,

גמרנו, כבר לא יבוא לכם המשיח,

לא תהיה לכם גאולה,

הקדוש ברוך הוא עזב אתכם.

הוא אומר, עכשיו אתם תראו מה יהיה.

טוב, נחזור לפרשתנו.

כתוב

ויבואו על נחל אשכול

ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד

ויישאו במות בשניים

ומן הרימונים ומן התאנים.

אחר כך כתוב, למקום ההוא קרא נחל אשכול,

על עדות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל.

אומר הגאון מבין, אני שואל את השאלה,

מדוע בפסוק הראשון נאמר אשכול בלי ו'.

נכתב חסר.

בפסוק השני נכתב אשכול מלא.

וכן,

אם כתוב למקום ההוא קרא נחל אשכול על עדות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל,

אז איך כתוב בפסוק הקודם, ויבואו עד נחל אשכול?

וכי הוא היה קרוי כך גם לפני כן.

אז הוא אומר ככה, הגאון מבין, בדרך כלל,

תיבה שכתובה מלא

עם ו',

אז היא מורה על לשון רבים.

במילה חסרה, מורה על לשון יחיד.

לכן אמרו חז״ל במסכת סוכה,

בסוכות בסוכות בסוכות, הרי כאן ארבע.

איך זה כתוב שם? בסוכות הראשון

נכתב חסר, בסוכות השני נכתב חסר,

בסוכות השלישי עם ו', מלא.

אז הגמרא אומרת שם במסכת סוכה,

בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן ארבע.

אלא בסוכות בסוכות זה אחד ואחד, כי זה נכתב חסר.

בסוכות השלישי יש ו', אז זה שניים, מיעוט רבים שניים.

השתיים ועוד אחד ועוד אחד זה ארבע.

אז זה רע ארבע.

תחילה.

אותו דבר כתוב במסכת זבחים.

במסכת זבחים

כתוב קרנות, קרנות, קרנות,

הרי כאן ארבע.

על אותו עיקרון.

שניים ראשונים בלי ו',

השלישי עם ו'.

למה?

שרק המלא הוא מורה על לשון רבים.

אז אותו דבר גם לענייננו בפרשה.

בתחילה, בפסוק הראשון, כתוב נחל אשכול חסר ו'.

למה? כי זה היה על שם האיש,

שקראו לו אשכול.

זה לא אותו אשכול ענר ממרא באשכול, אבל זה מישהו שקראו לו אשכול.

כן?

לכן, אחרי כריתת אשכול הענבים,

קראו את המקום נחל אשכול מלא ו'.

למה?

שמורה על שני אשכולים.

אשכול אחד,

כן?

זה שם האיש,

והאשכול השני זה בעצם מה שהם כרתו משם.

אותו דבר,

כתוב ויעקב נשא סוכותה

וְיְבֶּן לָו בְּאִת לְמִקְנֵהּוּ אֲסָה סֻקָוֹת

עלֵכ֥ן קָּרֵשֶׁם הְמָקְאֹוֹתָּעִשְְׁקֶׁעַו֣.

אז כתוב

יעקב נשא סוכותה

כתב חסר

וְיְבָן לּו בְ

סוכות החסר ו',

ואחר כך נכתב על כן קרא שבמקום ההוא סוכות מלא

לאורות על שני העניינים.

כן?

בפרשה כתוב

שהם מספרים למשה,

המרגלים,

ונהי בעינינו כחגבים

וכן היינו בעיניהם.

רש״י הקדוש, מה מפרש?

אומר ככה

שמענו אומרים נמלים יש בכרמים כאנשים.

מה אומר על זה הגאון מווילנה?

הוא אומר תראה תשימו לב מה רש״י אמר.

הוא לא אמר

אנשים יש בכרמים כנמלים.

מה הוא אמר?

נמלים יש בכרמים כאנשים.

זה מה שהם אמרו.

אומר הגאון שמעמינא

כי בעיניהם היו נראים כחגבים.

רק שיש להם צורה של אנשים.

אז בעיניהם ממש היו בעיניהם חגבים.

לא אנשים בצורה של חגבים.

שמעתם?

בשביל זה הם היו בלחץ.

כי הם שמעו אותם אומרים שיש שם

איי איי איי

ואז

יהושע בן נון וכלב בן יפונה

אומרים לעם ישראל בין השאר

שר צילם מעליהם.

מה כותב על זה רש״י הקדוש?

הוא אומר שר צילם מגינם וחוזקם

כשרים שבהם מתו.

איוב שהים מגן עליהם.

וזה כתוב בגמרא במסכת סוטה, מה שרש״י אומר.

מאידך,

אנחנו מוצאים במסכת בבא בתרא

שכתוב שם בין השאר

איוב לא היה ולא נברא

אלא משל היה.

אז על פי הפשט מה שאתה מבין פה

שבכלל לא היה כזה דבר, לא היה אדם כזה שקראו לו איוב.

וכל הסיפור של איוב זה סתם, זה סתם משל.

הגאון מבין לא אומר מה פתאום?

תשמעו מה אומר הגאון מבין.

הוא אומר,

איך יכול להיות? הרי זה סותר אחד את השני. מצד אחד אתה אומר

שהמגן שלהם היה איוב.

מצד שני,

במסכת סוטה.

מצד שני,

בבבא בתרא אתה אומר שהוא היה רק משל, נכון?

אז הוא אומר ככה.

באמת

איוב היה גדול מאוד

עד שהקדוש ברוך הוא העיד עליו.

כתוב, ויאמר אדוני לשטן,

אשמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ

איש תם וישר ירא אלוהים ושר מרע?

מי מעיד עליו?

הקדוש ברוך הוא,

כבודו בעצמו.

ולכך צעק איוב כל כך על הייסורים,

כי ידע בעצמו שלא חטא כלל.

ואף הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו העיד עליו שהוא צדיק גמור.

ולכן חרא לו כל כך על ייסוריו.

שימו לב.

אבל לאחר שהקדוש ברוך הוא התווכח וברר לו כי שפט אותו בצדק ובמשפט,

אז הקריב קורבנות והתפלל והתאונן

על שצעק מתחילה חינם על מעשה הקדוש ברוך הוא.

שהרי הקדוש ברוך הוא צדיק בכל דרכיו,

אין סתם.

אז אומר הגאון מווילנה,

זו הכוונה במאמרם, זיכרונם לברכה,

איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה.

רצונם לומר

כי לא היה,

איוב לא היה רק בעבור הדבר הזה.

כל מה שאיוב בא לעולם,

הוא לא היה ולא היה נברא אלא בשביל המשל הזה של כל העניין של ספר איוב,

כן?

איוב בא רק בשביל זה.

למה?

שיקחו ממנו משל ודוגמה שלא להרהר אחר מעשיו של הקדוש ברוך הוא,

כי כל דרכיו משפט

ואין עוול חס וחלילה.

אז כל זה, אז זה לא כמו הפשט שהכוונה שהוא לא היה בכלל.

הוא אומר כל מה שהוא לא,

כן?

הוא לא היה אלא בשביל המשל הזה.

כך מסביר הגאון מבין לה.

משהו דקדוקי

מהפרשה

משה אומר להשם בין שאר הדברים

שמא יאמרו העמים

מבלתי יכולת השם להביא את העם הזה.

אומרת הגמרא במסכת ברכות

מבלתי יכולת השם

יכול מבעלה.

היה צריך להגיד יכול, לא יכולת.

אמר רבי אלעזר

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

עכשיו יאמרו אומות העולם

תשש כוחו כנקבה

ואינו יכול להציל חס ושלום.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה

ולא כבר ראו ניסים וגבורות שעשיתי להם על הים

אמר לפניו ריבונו של עולם

עדיין יש להם לומר

למלך אחד יכול לעמוד

אבל לשלושים ואחד מלכים

אינו יכול לעמוד.

אז אומר הגאון מווילנה

ולכאורה תמוה

שהרי המילה יכולת

אז הוא גם לא לשון נקבה.

המילה יכולת זה לא לשון נקבה.

שהלא יכולת

זה שם דבר.

כפי שכתב רשי הקדוש על הפסוק הנ״ל.

אז מה זה שהגמרא אומרת

יכול מבעלה?

היה צריך להגיד יכול ולא יכולת.

אז הוא מסביר ככה, הוא אומר ככה.

יש שלושה מיני שמות.

יש שם עצם,

יש שם המקרה

ויש שם התואר.

לדוגמה קדושה

המילה קדושה

זה שם עצם

שרק הוא לבד קרוי קדושה.

מה זה שם תואר?

שזה נופל באדם.

אז אדם שנופל בו הקדושה מה הוא נקרא? קדוש.

אז שם

שם העצם זה קדושה

שם התואר קדוש.

מה שם המקרה?

קודש.

שהקדושה היא בו לפעמים.

לא תמיד.

כמו הקדש

שיוצא לחולין.

כן?

לפעמים.

עכשיו, קדוש הוא בתמידות

ולא יעבור ממנו.

קודש

זה לפעמים אמרנו.

אז אותו דבר לגבי יכולת ויכול.

יכול הוא שם התואר

שהוא יכול תמיד.

ויכולת

זה שם המקרה שלפעמים הוא יכול.

לכן הקשתה הגמרא יכול מבאלה.

היה צריך להגיד יכול ולא יכולת.

יכול זה תמיד.

יכולת זה לפעמים.

למה כתוב מבלתי יכולת?

ולכן מתרץ רבי אלעזר מלמד שאמר לו שיאמרו שתשש כוחו כנקבה.

דהיינו שאין יכול להושיע עם חס ושלום.

אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי כבר הושעתי להם.

ואיך יאמרו כן?

אמר לו משה אף על פי כן יאמרו שלפעמים הוא.

ולא נתחזק היכולת אליו

כמו היכול שהוא תמידי.

כן?

אז זה כמו שם המקרה שאינו בתמידות.

וחוץ מזה שאינו חזק כל כך

כנגד שלושים ואחת מלכים

חלילה לא יכול.

אז זה העניין, מה העניין שהגמרא אמרה יכול מבעלה,

כן?

עוד כתוב בפרשה

נושא עוון ופשע.

ואמר במסכת ראש השנה

כל המעביר על מידותיו

מעבירים לו על כל פשעיו.

שנאמר

נושא עוון

למי שעובר על פשע.

ואומר הגאון מבין לה

אדם

אינו יכול לשבור דרכו.

היינו מזלו שנולד בו.

נולדת במזל מסוים

אתה לא יכול לשבור את זה.

אבל ניתנה לו הבחירה

לאחוז במזלו

לפי מה שהוא ולעמידו כפי שירצה

או צדיק

או רשע או בינוני.

כמו שאמרו במסכת שבת

שמי שנולד במזל מאדים אז כתוב שהוא יהיה שופך דמים.

אבל מה?

הוא יכול להיות מקיס דם לרפואה.

היו פעם לרפואה מקיזים דם

או מוהל.

או מצד שני הוא יכול להיות ליסטים.

אז זהו שאמרו במסכת יומא.

שאול באחת.

מה שהיה עם אגג.

שהיה צריך להרוג את אגג מלך עמלק.

שאול באחת

ולא עלתה לו.

לא עזר לו.

הפסיד

כל המלכות.

דוד בשתיים.

מעשה דאוריה והסתה למנות את ישראל.

מה זאת אומרת?

שימו לב, לא מעשה דא בת שבע.

על בת שבע כבר למדנו שהוא קיבל עונש

שהוא שישה חודשים נצטרע.

פה זה מעשה דאוריה.

מה הכוונה מעשה דאוריה?

על זה שהוא הרג אותו בחרב בני עמון.

בגלל שהוא הרג אותו בחרב בני עמון,

אז גם על זה נחשב לו כחטא.

הדבר השני, שהסיטו אותו,

את דוד,

למנות את ישראל.

ובכל אופן, ועלתה לו.

למה?

כי בדוד נאמר,

והוא אדמוני.

שהוא נולד במזל מאדים.

ולכן טעה בו שמואל בעת שראה כלסתר פניו.

אבל דוד העביר מידותיו בכל.

אז מי שאמרנו מעביר על מידותיו,

מעבירים לו כל פשעיו.

ואף שבאו שני החטאים, סליחה, ואף שבאלו שני החטאים לא העביר,

לא העביר,

מכל מקום עלתה לו.

למה?

כמו שאמרו, כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו.

ודוד היה מרבה

להעביר על מידותיו.

אבל שאול,

עליו אמרו בן שנה במולכו.

מה זאת אומרת?

כבן שנה שלא טעם טעם חטא.

אבל הוא העביר מידתו הטובה לרעה בדבר אחד.

לכן לא עלת לו.

מה זאת אומרת?

כשאדם הוא משורשו צדיק

עם מידות טובות וכו' וכו',

והוא מתקלקל, זה יותר גרוע מאדם שבא מהצד השני,

מהצד של המאדים,

והוא מעביר על מידותיו, אז הדרגה שלו יותר גדולה.

יותר גרוע זה שנופל

מאשר זה שעולה,

שבא ממקום לא טוב,

אבל עולה.

הוא יותר גבוה מזה שהנקודה ההתחלתית שלו הייתה גבוהה ונופל.

אז אפילו אם זה נפל באחד,

זה לא דומה להוא שבא ממקום אחר לגמרי ונופל בשניים.

למה? נקודת הפתיחה שלהם לא שווה.

זהו שנאמר במשלי,

חנוך לנער על פי דרכו.

מה הכוונה?

לפי דרך מזלו וטבעות חנכהו ותדריכהו לעשות מצוות,

ואז גם כי הזקין לא יסור ממנה.

אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו,

אתה ישמע לך

מיראתו אותך.

אבל אחר כך, בעת יוסר עולך מעל צווארו,

יסור מזה,

כי אי אפשר לו לשבר מזלו.

זה בעצם ההבדל בין חינוך לבין אילוף.

יש כמה הבדלים בין חינוך לבין אילוף.

אבל צריך לדעת

שאילוף

זה כשאני

דורש מהילד לעשות

דברים והוא עושה.

זה עדיין לא אומר שהוא מחונך,

זה אומר שהוא מאולף.

ילד מחונך

זה כשאני לא נמצא בשטח

הוא עושה את מה שחינכתי אותו.

זה ילד מחונך.

אבל אם הוא עושה את זה רק בגלל שהוא חושש ממך,

אז זה לא חינוך, זה אילוף.

אז לכן,

ילד, לדוגמה, שהוא שובב,

לא שוברים לו את השובבות.

אתה לא תהיה שובב.

אתה תהיה כמו האחים שלך, אתה תהיה ילד טוב.

אין דבר כזה.

אתה הורס את הילד.

מה הורס את הילד?

הרס אותי, מה הורס את הילד?

הוא שובב.

נו, כשהוא יגדל

הוא גם יהיה שובב.

הוא יהיה דינמי, הוא יהיה נמרץ, הוא יהיה פעיל,

מה אתה רוצה?

זה הילד,

זה הטבע שיש בו.

מה אתה רוצה לעשות לו?

תגמור עליו, צריך לדכא אותו,

צריך לשבור אותו, מה אתה רוצה לעשות?

אז עם מה שיש בו,

תעבוד.

אל תלך נגדו.

איי, איי, איי, איי, איי.

אז תכף נקריא את הגמרא הזאת במסכת יומה,

יש שם הרבה דברים מעניינים,

אבל לפני כן אני הייתי רוצה לספר לכם

סיפור מעניין.

שמתם לב כבר שלושה שבועות

שבתחילת השיחה אני מברך את הנכד שלי.

נעוריי.

ולמה אני מברך אותו?

הסיפור הוא כזה.

הוא לומד בתלמוד תורה,

ואחרי חג השבועות,

אז לא יודע מאיפה הביאו את המנהג הזה,

ששופכים מים אחד על השני.

אז הם שיחקו בתלמוד תורה ושפכו מים אחד על השני.

החבר שלו קצת הגזים,

ולקח כנראה את המכשיר הזה של המכבה אש, הצינור הזה,

והשפריץ שם

עם הצינור.

כך הבנתי.

אז הנכד שלי,

לסיום בית הספר,

לסיום התלמוד תורה,

הלך לביתו של אותו ילד כדי להגיד לאימא של אותו ילד

שהבן שלה קצת הגזים.

האימא לא הייתה בבית.

ואותו ילד,

אתם יודעים, כתוב, אין אדם עובר עבירה

אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

אז באותו רגע נכנסה בו רוח שטות בילד ההוא.

הילד היה לו בית?

כן.

והוא ראה שנאורי, הנכד שלי, מגיע אליו הביתה.

אז מה הוא עשה?

הוא הלך, לקח נטלה,

מילא את זה במים רותחים מהמיחם,

פתח את הדלת

ושפך את זה על הנכד שלי.

היה סייעת, סייעתא דשמאי הגדולה,

שאינסטינקטיבית

הוא הסתובב.

אוי ואבוי אם הוא לא היה מסתובב.

בקיצור, הוא נכווה

קביעות בדרגה שלוש.

זה קביעות קשות ביותר.

אחמונו אל סלאם.

הוא עלה במרוצה לשכנה,

נקש בדלת, צועק

תזמיני מגן דוד, הצלה וכולי,

תשפכי עליי מים. הוא נותן לה הוראות, ככה היא סיפרה.

היא לא ידעה מה לעשות, היא התבלבלה, היא לא ידעה בכלל מה קרה.

הוא הוריד את הבגדים,

את החולצה, את הציצית, את הגופייה,

כל מה שצריך, ואמר לה, תשפכי עליי מים, תשפכי.

היא אמרה שהיא שפכה עליו אולי איזה 12 בקבוקים,

או לא יודע כמה.

ככה היא סיפרה לבת שלי.

עד שהגיעו

כוחות ההצלה ופינו אותו לבית החולים.

זו התחלת הסיפור.

הוא הגיע לבית החולים

והיה לו קשה מאוד עם זה.

מתוך, אתם יודעים,

הטיפולים שעובר אדם שיש לו כוויות,

טיפולים קשים ביותר.

זה לא פשוט. צריך

כל הזמן להרדים אותו עם כל מיני חומרים,

שהבן אדם לא יסבול את הכאבים.

אז מתוך החומרים האלה,

אז הבת שלי שמעה אותו אומר, אני לא מוחה לו,

אני לא מוחה לו על מה שהוא עשה לי.

מה זה?

אני פה צריך להיות כמה חודשים והוא בבית רגיל.

וככה הוא מדבר מתוך החומרים.

והוא מאוד ילד עדין, ילד טוב,

אבל

איך אומרים, יוצא,

מה שיש בפנים יוצא החוצה כשיש,

כשהאדם נמצא עם מורפיום וכדומה.

לפני כשבוע

פנו מההנהלה של הבית הספר

לחתן שלי לשאול אם יש אפשרות שהילדים יבואו לבקר

את הנכד.

אז שאלו אותו את נהוריי, והוא אמר, בטח, בשמחה.

ואז שאלו שאלה נוספת.

האם יש אפשרות

שגם הילד ההוא יבוא?

שאלו את נהוריי,

והוא אמר, כן.

הם הגיעו,

וישבו בחוץ, בדשא,

וכולם הגישו לו מכתבים.

מכתבים של החלמה מהירה, ברכות וכו'.

גם הילד ההוא ניגש אליו, נתן לו מכתב.

לא היה זמן לפתוח, להסתכל, הוא רק לקח את המכתבים,

שם את זה אצלו.

לאחר כמה דקות,

האחראי שם שהיה, אני לא יודע אם זה היה הרב או המנהל, לא משנה,

אז הוא אמר להם שיש יותר מדי רעש שם בחוץ של מכוניות, הוא רוצה לתת שיחה,

אז בואו ניכנס ללובי שם,

בתוך הבית חולים.

הם נכנסו פנימה,

ואז נהוריי פונה לחתן שלי, לאבא שלו,

ואומר לו, אבא,

קח אותי לצד.

אז הוא לוקח אותו לצד.

הוא אומר לו, אתה יכול לקרוא לילד ההוא שם?

לאותו ילד.

אז הוא קורא לילד.

והאבא עומד ליד ומקשיב.

ונעוריי אומר לאותו ילד,

אני ראיתי שאתה לחוץ ואתה מבולבל,

כי הוא ראה אותו עם התחבושות ועם כל הכיסא גלגלים וכו' וכו'.

אז פתאום נפל לו האסימון, מה התוצאה?

אז הוא מתחיל עכשיו להרגיע אותו.

נעוריי.

הוא אומר לו, אל תדאג, יהיה בסדר, אני מוחה לך,

אתה יכול להיות רגוע,

אני מוחה לך, הכול בסדר,

אתה יכול להיות זה.

ככה במשך דקה הוא מרגיע את אותו ילד.

כשאני שמעתי את הסיפור הזה,

אני בכיתי יותר מאשר סיפרו לי שהוא נכווה.

למה?

כי הוא לא מחל לו אחרי שכבר נגמר הסיפור.

תוך כדי הכאבי תופת שהוא עובר,

והייסורים והטיפולים וכל מה שהוא עוד צריך לעבור,

ושנה עכשיו השלמה אסור לו להיות בשמש,

אסור לו ללכת לים, אסור לו מים,

יש להם טיול בעוד שבוע,

וכולי וכולי,

תוך כדי הייסורים,

הוא מוחל.

אמרתי שאתה בשמאלה, אבא שבשמיים.

איי איי איי, אם יש דברים כאלה בעם ישראל,

יש סיבה לגודשיו ברוך הוא למחול לעם ישראל.

אם ילד קטן בן 12 מוחל ככה לילד

שעשה לו כזה צער,

תוך כדי כך שהוא מתייסר את הייסורים,

אז גם תוך כדי הצער שיש לאבא שבשמיים שרואה אותנו עושים בעיות,

הקדוש ברוך הוא מודד כנגד מידה, גם הוא מוחל.

אתם מבינים איזה סנגוריה מעשה כזה עושה?

בשמיים?

אשתבח שמולען.

אז לא סיפרתי את זה סתם,

סיפרתי רק בשביל הפואנטה הסופית של הסיפור.

אשתבח שמולען.

איי איי איי.

טוב,

אז

בואו נלמד קצת גמרא,

מסכת יומה, יש לכם קצת כוח?

יש?

אל תתייאש.

יש פה כמה וכמה דברים מעניינים,

השתבח שמולען,

בהקשר לכל מה שדיברנו, ועוד כמה תוספות יפות.

הגמרא אומרת,

בהקשר למה שאמרנו, שדוד המלך הוא סט

למנות את ישראל,

אז הגמרא אומרת,

דאמר רבי יצחק,

אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה.

דכתיב, ויפקדם בבאזק.

מתקיף לה הרב אשי

ממאי

דאי בזק

לישנה דמיבזקו

ודילמה שמא דמטהו

אולי זה בעצם שם של מקום, בזק.

כדכתיב, וימצאו אדוני בזק.

יש פסוק כזה שכתוב ככה.

אז מה הכוונה?

מה אומרת לנו הגמרא?

אסור למנות, למנות את ישראל.

אבל מה הם עשו?

כדי לא למנות את ישראל,

אז הם ספרו אותם לפי שברי כלים.

כל אחד היה לו שבר כלי, ספרו את השברי כלים, ידעו

כמה אנשים יש.

אז לא ספרו את האנשים.

עכשיו, אומרת הגמרא,

מי אמר

שהבזק הזה שכתוב

זה לשון שבירה?

אולי זה שם מקום.

אומרת הגמרא,

הראיה מזה שכתוב, וישמע שאול את העם ויפקדם בתלאים.

שמה? שהוא מנה אותם

לפי הכבשים שלהם.

אומרת הגמרא, אמר רבי אלעזר,

כל המונה את ישראל עובר בליו.

שנאמר, והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יימד.

רבי נחמן בר יצחק אמר, עובר בשני לווים.

שנאמר, לא יימד

ולא ייספר.

אמר רבי שמואל בר נחמני,

רבי יונתן ראמה.

רבי יונתן זרק,

ראמה זה זרק, זרק קושייה.

כתיב

והיה מספר בני ישראל כחול הים.

מצד שני כתוב, וכתיב אשר לא יימד ולא ייספר.

אומר, לא קשיא,

כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

כאן בזמן שאנחנו עושים רצונו של מקום.

רבי אמר, משום הבא יוסי בן דוסטאי,

לא קשיא,

תירוץ אחר.

כאן בידי אדם,

הספירה,

כאן בידי שמיים.

אמר רב נעילאי בר עידי, אמר שמואל,

כיוון שנתמנה אדם פרנס על הציבור,

מתעשר.

מה שלמדנו בשבת.

איך לומדים את זה?

מעיקר ראה פה מה כתוב, ויפקדם בבאזק.

ולבסוף כתיב, ויפקדם בטלאים.

אז מה אתה רואה?

שבהתחלה הוא נתן לכל אחד מהם

שבר כלי,

ואחר כך מה הוא נתן לכל אחד מהם, שאול?

כבשים. זאת אומרת שהיה לו כל כך הרבה כבשים לחלק,

לכולם.

סימן שהוא התעשר.

אומרת הגמרא, ודילמא מדידו,

ואולי הכבשים זה שלהם,

זה לא מה שהוא חילק להם.

אז הגמרא אומרת, אם כן, מה ירבותא דמילתא?

אם כן, בשביל מה סיפרו לנו את זה?

אלא בשביל ללמד אותנו את זה, שכשאדם עולה

להיות פרנס, מתעשר.

אז כתוב שם, וירב בנחל.

אמר רבי מני.

מה זה וירב בנחל? על עסקי נחל.

מה הכוונה?

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול,

לך והקית את עמלק.

אמר, מי? שאול?

ומה נפש אחת אמרה תורה,

הווה עגלה ערופה?

על נפש אחת צריך להביא עגלה ערופה.

כל הנפשות הללו, על אחת כמה וכמה.

תביאו את זה חשבון.

ואם אדם חטא,

העמלקי,

בהמה מה חטאה?

ואם גדולים חטאו,

קטנים מה חטאו.

יצאה בת קול ואמרה לו,

אל תהיי צדיק הרבה.

ובשעה שאמר לו שאול לדואג,

יותר מאוחר כשהוא אמר לו לדואג,

סוב אתה ופגע בכהנים,

כשהוא הרג את נוב עיר הכהנים,

יצאה בת קול ואמרה לו, אל תרשע הרבה.

זה פסוקים,

אל תהיה צדיק הרבה, אל תרשע הרבה.

מה הקשר?

המפרשים אומרים

שברגע שאדם

הוא קיצוני בצדקותו,

הוא גם יכול להיות ברשעותו.

הקיצוניות היא לא פשוטה.

אמר רב הונא,

כמה לא חלה ולא מרגיש גברא

דמרה סייעה.

בן אדם לא מרגיש כמה הקדוש ברוך הוא משגיח עליו, מסייע לו.

לאדם זה נראה כאילו טבעי.

ופה הוא אומר את הגמרא את מה שאמרנו מקודם.

שאול באחת ועלתה לו,

דוד בשתיים ולא עלתה לו.

שאול באחת מה יהיה? מעשה דה הגג.

שואלת הגמרא,

והאיכא מעשה דה נוב עיר הכהנים.

הרי יש את מה שהוא הרג את כל הכהנים, מה זה לא נחשב לו לחטא?

רק עם עמלק, עם הגג?

עונה הגמרא,

המעשה דאגה כתיב,

ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך.

אוי, אוי, אוי, מה הכוונה?

שכבר במעשה הראשון

הוא כבר נפסל מהמלכות.

עצם זה שהוא עשה את מה שהוא עשה עם הגג,

כבר נגמר הסיפור.

אפילו אם הוא היה עושה עוד כמה דברים, זה כבר לא קשור.

מעשה הראשון,

זה מה שאמרנו, לא עלתה לו.

לא, לא, לא, בלי קשר.

אומרת הגמרא, דוד בשתיים.

מה עניינו, כמו שאמרנו, של אוריה ושל ההסתה שהסיתו אותו למנות את ישראל?

שואלת הגמרא,

והאי כנאם ממחסדת בת שבע?

אומרת הגמרא, אה תם יפרחו מן, כבר נפרחו ממנו.

דכתיב, את הכבשה ישלם ארבעתיים.

מה זה הכבשה ישלם ארבעתיים?

הוא שילם ארבע.

הילד שנפטר,

מה שהיא הייתה בהיריון בת שבע, אז הוא נפטר הרי,

אמנון,

תמר ואבשלום.

אז זה ארבע.

אומרת הגמרא,

האתם נמה יפרחו מן נה?

דכתיב,

ויתן אדוני דבר בעם מן הבוקר

ועד עת מועד.

אומרת הגמרא, האתם לא יפרעו מגופה.

כשהוא מנה את ישראל,

אז כתוב שנהיה דבר בעם.

כן?

אז זה כבר יצא לפועל, הפרעון.

אמרת הגמרא, כן, אבל זה לא קשור לגוף שלו, זה קשור לעם.

אומרת הגמרא...

שם, גם לא יפרעו מגופה.

אומרת הגמרא, לא יהיה יפרעו מגופה.

שם

לא נפרעו ממנו,

אלא מישראל.

וגם אצל בת שבע,

לא נפרעו ממנו מגופו. אתה אומר, מגופה.

אז ממי נפרעו? אתה אומר, מהילדים שלו.

אתה אומר, ילד, אמנון, תמר, אבשלום. זה לא מהגוף שלו,

זה הילדים שלו.

אומרת הגמרא,

כן נפרעו מגופו.

מה שאמרנו מקודם,

שהוא נצטרח שישה חודשים.

דאמר רב יהודה אמר רב,

שישה חודשים נצטרח דוד.

ופרשו ממנו המנו סנהדרין ונסתלקה המנו שכינה דכתיב ישובו לי ירעך ויודעי עדותיך וכתיב השיבה לי ששון אשעך

אומרת הגמרא

והה אמר רב קיבל דוד לשון הרע

על מה הוא קיבל לשון הרע?

על מפיקבושת בן יהונתן

שהוא חשד אותו שהוא שמח במפלתו.

זה יוצא שגם בזה הוא חתם.

למה את זה לא מזכירים?

אומרת הגמרא כשמואל

כשמה שמואל אומר לא קיבל דוד לשון הרע.

הוא שמע אבל לא קיבל.

אול רב ולפי דעת רב שאמר שקיבל דוד המלך לשון הרע

אומר אול רב נאמה

דאמר קיבל דוד לשון הרע

הי פרעו מיניה

לפי השיטה של רב

שהוא קיבל לשון הרע כתוב שהוא קיבל פרעון על העניין.

מה?

דאמר רב יהודה אמר רב

בשעה שאמר לו דוד למפי בושת

אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה

יצאה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות

זה יהיה העונש

שהמלכות שלא תתחלק

זה על מה? לפי שיטת רב

שהוא קיבל לשון הרע.

אומרת הגמרא על שאול

בן שנה שאול במולכו

אמר רב הונא כבן שנה

שלא טעם טעם חטא

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק

ואומר

ואמה כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצועה

זאת אומרת לא לחיוב אלא לשלילה

שזה בן שנה שזה מלוכלך

ככה הוא רצה להגיד רב נחמן בר יצחק על שאול

החביאו לי לרב נחמן סיוטה בחלמה

בלילה קיבל סיוטים באותו יום שהוא אמר ככה על שאול המלך

בדרשה שלו בלילה קיבל סיוטים

אז מה הוא אמר?

נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש

מתחרט על זה שהוא אמר

מה הכוונה בן שנה במולכו

הדר חזה סיוטה בחלמה

אותו לילה עוד פעם לילה למחרת

עוד פעם סיוטים בלילה

אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל

עכשיו הסתדר העניין כבר לא באו לסיוטים למה כי לא נהג כבוד

אמר רב יהודה אמר שמואל

מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול

תקשיבו טוב

מפני שלא היה בו שום דופי

מה הכוונה?

דופי משפחה

בדיוק

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוד צדק

אין מעמידים פרנס על הציבור

אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחריו

שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך

עכשיו, יש הרבה שטועים בזה

וחושבים שמה הכוונה שמעמידים פרנס שאין לו קופת שרצים

שיש לו כמו שאומרים תיקים, יש לו חבילות

של מעשים לא טובים, מה פתאום חס ושלום?

זה לא הכוונה לזה.

אני כבר שמעתי שני אנשים

שהם פוליטיקאים

שמתרצים את עצמם,

היום זה אופנתי אתה שומע שיש הרבה פוליטיקאים שהם בדרך לכלא

אז הם כאילו יש להם גושפנקה, הם אמרו מה כתוב בחז״ל?

שכל פרנס צריך שיהיה לו קופת שרצים

יש בדיחה כזאת שאחד

רצה לנסוע לכנסת,

אז הוא כתב בווייז

כתב כנסת ישראל

פתאום הוא נוסע, נוסע, נוסע, פתאום

אומר לו הגעת ליעד, מסתכל ימינה, הוא רואה כלא מעשיהו

איי, איי, איי, איי, איי, נו,

אז אנשים חושבים שזה בסדר, זה בסדר, צריך שיהיה לו קופה של שרצים, מה כתוב?

זה לא הכוונה לזה, חס ושלום.

חז״ל אומרים שהכוונה היא לדופי משפחה.

היות ודוד יש לו בעבר שלו את הסיפור של תמר,

ויש לו סיפור עם הסבתא של רות המואבייה,

אז תמיד יש לו,

יש על מה להתלות בו, כאילו להגיד לו,

שמע אתה לא ממשפחה.

זה הכוונה, זה מה שחז״ל אומרים,

זה המפרשים אומרים פה.

איי, איי, איי, איי, אז זה הכוונה.

אמר רבי יהודה, אמר רב,

מפני מה נענה שאול?

מפני שמחל על כבודו.

והרי מלך,

אסור לו למחול על כבודו.

שהרי כתוב

כשמינו אותו למלך,

אז כתוב שם בפסוק, ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה?

ויבזוהו

ולא הביאו לו מנחה,

ויהי כמחריש.

הוא שתק.

כי הוא היה עניו, שאול המלך.

אבל זה לא מתאים למלך.

המלך צריך להיות תקיף.

אסור לו לוותר על כבודו.

כבוד מלכות.

אז מה כתוב? מה הפסוק הבא אחרי זה?

ויעל נחש העמוני וייחן על יבש גלעד.

למה?

ברגע שרואים שהמלך

לא תקיף,

ישר מטפסים עליו.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק,

כל תלמיד חכם

שאינו נוקם ונוטר כנחש

אינו תלמיד חכם.

למה? כי הוא צריך

לכנות

לכבוד התורה הקדושה,

לא לכבודו.

אמרת הגמרא,

והכתיב לא תיקום ולא תיטור.

עונה הגמרא, ההוא בממון הוא דכתיב.

מה שכתוב לא תיקום ולא תיטור זה על ממון.

מאיפה לומדים את זה? יש את זה בממון.

הוא אומר, הרי כתוב, במשנה, כתוב דתניא

איזוהי נקימה ואיזוהי נטירה.

אז כתוב שם, נקימה אמר לו השאילני מגלך.

אז אתה רואה שזה משהו שקשור לממון.

אמר לו לאו.

למחר אמר לו השאילני קרדומך.

אמר לו איני משאילך, כדרך שלא שאלתני.

זוהי נקימה.

ואיזוהי נטירה אמר לו השאילני קרדומך. אמר לו לא.

למחר אמר לו, השאילני חלוקך.

אמר לו, אה לך,

איני כמותך, שלא השאלתני.

אני נותן לך,

אני לא כמוך.

אז זוהי נתירה. אבל אתה רואה שכל הדוגמאות שחז״ל נתנו,

זה דוגמאות שקשורים לממון.

שואלת הגמרא,

וצרה דגופה לא?

והרי שנינו, ואה תניא,

הנחלבין ואינן עולבין,

שומחין חרפתן ואינן משיבין,

עושין מאהבה ושמחין בייסורין.

עליהם הכתוב אומר ואהביו כצד השמש

בגבורתו.

אז אתה רואה שזה מדובר גם בגופו ולאו דווקא בממונו.

אומרת הגמרא, לעולם דנקת לב בלבה.

ששומר לו את זה בלב.

ואמר רבה,

כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על כל פשעיו.

מה הכוונה?

דמפייסולי ומפייס.

זאת אומרת, גם התלמיד חכם,

אם באים לבקש ממנו,

הוא צריך לנקום ולנטור כל זמן שלא מבקשים ממנו מחילה.

אבל אם באים לבקש ממנו מחילה ובאמת משנים מעשיהם,

אז

אם מפייסולי הוא מפייס. צריך להתפייס.

הגאון מווילנה אומר,

למה כתוב, אמרנו כבר את זה פה באחד השיעורים,

למה נוקם ונוטר כנחש? למה נקת דווקא כנחש?

אלא, כתוב במקביל, פורץ גדר ישכנו נחש.

אז למי מותר וצריך לנקום ולנטור?

למי שפרץ את גדרה של התורה.

אחת שהוא פורץ גדר,

אחת כזה יש עניין לנקום ולנטור.

אז פורץ גדר ישכנו נחש.

אז אמרתי שנחש זה גם הכלים של הדיינים.

כשהם צריכים לגדור גדרות,

אז יש להם את הנחש.

מה זה נחש?

נידוי,

חרם, שמטה,

כן?

אז זה הנחש.

נוקמים ונוטרים על ידי הנחש.

טוב.

ב-13 מידות של רחמים

אנחנו אומרים

במידה ה-13 ונקה אבל כתוב ונקה לא יהיה נקה

אז למה את הווה נקה הכנסנו

ואת הלא ינקה ישרנו בחוץ?

אבל מכתוב לא ינקה אז איך יכול להיות שלקחנו חלק,

חצי, והכנסנו ל-13 מידות של רחמים?

מה עם החצי השני?

איי איי איי אומר הגאון מוויללה על זה נאמר

אל תסתכל בקנקן

אלא במה שיש בו

אם תוציא מוונקה לא ינקה את האותיות קנקן

יישאר לך י' כוו שזה מידת הרחמים

לכן

זה נמצא ב-13 מידות של רחמים

כי צריך להוציא את הקנקן

אז אמרתי רגע אבל יש שם עדיין את המילה לא

מה עם הלא?

אם תיקח את המילה לא, תהפוך אותה, יוצא אל

אל זה חסד

חסד הולך עם רחמים, ישתבח שמו

אז תוציא רק את הקנקן, נשאר לך מידת הרחמים ומידת החסד

ועל זה רמוז

מה שאנחנו אומרים בחנוכה, אנחנו שרים ואומרים

ומי נותר קנקנים

נעשה נס לשושנים

מה הכוונה?

ומנותר קנקנים

ונקה לא ינקה, אם תוציא את הקנקנים מה נותר לך?

י' כו וכה ואל, חסד

אז החסד והרחמים,

בזכות החסד והרחמים של הקדוש ברוך הוא נעשה נס לשושנים

זו הכוונה, ומנותר קנקנים, על דרך

הרמז

כן?

לא על הפשט

פשט זה מין אותר קנקנים הכוונה מהשמן שמצאו,

כן?

טוב.

יש לכם עוד קצת סבלנות? עוד טיפה?

תחזיקו מעמד? יש? יש?

כתוב בפסוק, והיה אם מעיני חדה נעשתה לשגגה.

אז כתוב,

אומר הגאון מווילנא,

זהו שאמרו

שיש ל״ו צדיקים,

נכון?

אבל הוא אומר,

מה שאומרים ל״ו צדיקים זה בארץ,

אבל יש עוד ל״ו צדיקים בחוץ לארץ.

שמעתם?

זה הגאון מווילנא אומר.

אז הוא אומר,

כמו שאמרו, שצריך להיות שבעים ושניים מובחרים שבדור,

שראויים להיות שבעים חברי סנהדרין,

נשיא ואף בית דין.

צריך להיות שבעים ושתיים בכל דור שהם צדיקים.

והם נקראים

עיני העדה.

לא, לא, לא בגימטרייה.

הם נקראים עיני העדה.

דרך אגב,

פעם הייתה איזה מישהי

שפנתה אליי, דיברה איתי בטלפון, אמרה לי, כבוד הרב, יש לה בעיות בעיניים וכו' וכו'.

אמרתי לה, תבדקי

אם לא דיברת על איזה תלמיד חכם.

אמרה לי, נכון.

דיברתי בתקופה, באותה תקופה שהתחילה בעיות בעיניים.

אמרתי לה, אז תעשי תשובה על זה מהר.

תוכלי לפייס את התלמיד החכם הזה.

למה?

נקראים עיני העדה.

הקב' ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

כשאתה בא שמו לעד, אחרי כמה זמן הודיע לי שברוך השם הכל יסתדר.

עכשיו, כתוב

מדרש פליאה.

מה כתוב? שימו לב.

איזה הוא עשיר

השמח בחלקו.

אז במדרש פליאה זה כתוב,

איזה הוא עשיר השמח בחלקו, זה הקב' ברוך הוא.

מה הכוונה?

מדרש פליאה, לך תבין מה הכוונה.

אומר הגאון,

אלא

הלוא הקב' ברוך הוא שמח

רק בצדיקים וביראים.

והנה ידוע שבעוונות הרבים,

כל דור ודור מתמעטים,

כן,

הצדיקים והיראים מתמעטים.

מימות משה רבנו עליו השלום,

ומימות הנביאים,

ומימות חכמי התלמוד והאמוראים,

כל שכן בימינו,

שזה דור יתום,

אז אין לו לקב' ברוך הוא

כי אם ל״ו צדיקים,

מעט מזער. מה נשאר לו מכל הצדיקים

שהיו בכל הדורות?

על זה אומר שהקב' ברוך הוא שמח בחלקו.

המתמעטים כמרובים.

אפילו שיש קצת צדיקים, לא כמו פעם,

שהיו הרבה צדיקים בכל הדורות,

עכשיו יש קצת, אבל הוא שמח בהם.

וכן,

הל״ו צדיקים עצמם שבדורנו,

לא רק מבחינת הכמות.

הם לא שווים בדרגה לצדיקים הראשונים.

אבל בכל אופן, הקב' ברוך הוא שמח בחלקו

עם הצדיקים אשר בכל דור ודור.

אז זה הכוונה שהקב' ברוך הוא שמח בחלקו.

כתוב בפרשה,

ויהיו בני ישראל במדבר

וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת.

רש״י פירש,

למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודת כוכבים ומזלות

לפני כן?

לומר

שהמחלל את השבת

הוא כעבודת כוכבים ומזלות.

שאף היא שקולה ככל המצוות.

מה?

עבודת כוכבים ומזלות.

וכן כתוב בנחמיה

ועל הר סיני ירדת וכו',

ותיתן להם משפטים ישרים ותורות אמת,

חוקים ומצוות טובים.

ואז פסוק אחרי זה,

ואת שבת קודשך הודעת להם.

אז אתה רואה ששבת

שקולה כנגד כל החוקים והתורות והמצוות וכו'.

ואף פרשת פסיסית נסמכה לאלו,

לשבת ולעבודת כוכבים להבדיל.

למה?

לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצוות.

איך יודעים?

שנאמר ועשיתם את כל מצוותיי.

בציצית כתוב.

רמז לקח,

סליחה, רמז לקח מצינו

במשנה

ששם מונים את אבות מלאכות חסר אחת,

את ה-39 מלאכות

של השבת,

ובכריכות של הציצית

אז

יש הנוהגים מה לעשות,

כמה?

יש כאלה עושים יו׳ כו׳ כו׳.

אוקיי. יש כאלה שעושים 39,

שזה כמניין השם אחד.

ועושים 39 כריכות.

עכשיו, גם הכריכות עצמן

הן כמו המלאכות של שבת במניין שלהן.

מה זאת אומרת?

יש שבע, שמונה,

אחד עשרה ושלוש עשרה, נכון?

בציצית.

גם בעניין של שבת זה מחולק

11 מלאכות זריעה,

13 מלאכות הריגה,

שבע מלאכות בחורות,

ושמונה מלאכות

בשאר עניינים.

אז זה יוצא מקביל

זה לזה,

שהשתבחנו לעז.

עכשיו,

התורה מגלה לנו, בין השאר,

שיש לנו סגולה לזכירה.

מה הסגולה לזכירה? אתה רוצה לזכור?

הפסוק אומר,

ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

אשר אתם זונים אחריהם.

מה כתוב מיד אחרי זה?

למען תזכרו.

אתה רוצה לזכור?

אתה לומד תורה, רוצה לזכור? תשמור על העיניים.

שמירת העיניים,

השתבח שמו לעד.

לא לחפש וכו'.

אנחנו לקראת סיום, השתבח שמו לעד. הייתם מאמינים?

כתוב

ועשו להם ציצית

על כנפי בגדיהם לדורותם.

פסוק הבא, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

למה המילה לדורותם, שואל הגאון מווילנה,

נמצאת באמצע?

כאילו, חוצה את זה לשניים.

שימו לב.

ונתנו,

ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם.

אחר כך מה כתוב? ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

אומר הגאון מווילנה מכאן, רמזה לנו התורה.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, שהמצווה עצמה של ועשו להם ציצית

על כנפי בגדיהם,

זה מדובר בחוטים הלבנים.

אז זה יהיה לדורותם.

זה לא יחסר לכם אף פעם את הפתילים של הציצית הלבנים.

אבל לא כן חוט התכלת.

חוט התכלת עתה כבר נגנז ואיננו, כמו שכתוב במדרש.

אז לכן, פה לא שייך לדורותם.

אז לכן התורה כתבה, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם.

עכשיו, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

זה אם יש אפשרות, אם הוא נמצא.

אם יש תכלת סמים, אם אין תכלת אז ממשיכים לשים את האחות הלבן.

לכן לדורותם חוצה את שני העניינים.

אה?

חזק ביותר.

על העניין של לא תטורו אחרי עיניכם מסופר

שפעם הגיע

איזה יהודי אחד שהיה לו

בעיה קשה.

היה נכשל בהוצאת קרי,

כמעט בפשיעה,

רחמנא לצלן.

הוא הלך לרב חיים מוולוז'ין,

זכר צדיק לברכה, זכותו תגן עלינו.

והוא שאל אותו מה עושים.

והוא השיב לו שאחרי שהוא יעשה תשובה,

שיעסוק בתורה,

ואין צריך לדאוג כלל.

תלמוד תורה כנגד כולם.

והרב חיים מוולוז'ין אחר כך שאל את רבו הגאון מווילנה,

זכר צדיק לברכה,

והוא הראה לו

מאמר בתיקונים וגם בספרי המוסר,

שהחמירו שם מאוד בעניין זה,

וצריך לסבול עבור זה ייסורים קשים ומרודים

כמו מוות.

ואין תקנה,

כי אם במיטה ממש.

אבל,

בסוף המאמר,

מה שהוא הראה לו שם,

נמצא דבר טוב למבין,

ששם הוא כותב בתיקון הכ״א וכ״ב,

הוא כותב שם ככה

אבל אורייתא

אורך ימים בימינה,

פירוש

שמצלת מן המיטה.

בשמאלה עושר וכבוד.

שמצלת מן הייסורים קשים כמיתה.

אז מה זה ימינה?

ימינה זה כשהוא לומד את התורה לשמו.

כשהוא לומד לשמה,

אז היא מצלת מן המיתה.

אבל אם הוא לא לומד לשמה, הוא לומד רק בשמאלה,

אז כתוב שהיא מצלת מן הייסורים שהם קשים כמיתה,

אבל לא מן המיתה עצמה.

אז מי שרוצה באמת להינצל

מן המיתה עקב

הבעיות שהוא עשה,

חייב ללמוד, אחרי שיעשה תשובה,

חייב ללמוד תורה לשמה.

אני חושב שאנחנו נסיים פה ונמשיך בפעם הבאה בלי נדר.

בסדר?

אתם מסכימים?

אמרנו לשמה,

סיימנו בדבר טוב, ללמוד בתורה לשמה,

השתבח שמולעד.

השם יזכה את כולנו,

כל מי לדמיתיו לעבודתו יתברך,

ונזכה לחבוד על המידות שלנו ולמחול אחד לשני,

וללמוד תורה לשמה,

לעשות נחת לאבא שבשמיים, יהי רצון.

חזקים וברוכים.