פרשת נשא | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אפשר להתחיל?

ברוכים הבאים.

זאת אומרת השם, יהי רצון שהדברי תורה שנאמר היום יהיו לרפואת נכדי נעורי בנתנאל למשפחת עמרן.

שם רפואה ורפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף.

ברמה חברה ושסה גידה ובכלל חולה עמו ישראל

מהרה ברחמים ובשמיים.

אל נערפנא לו, אל נערפנא לו.

זכות התורה תגן בעדו, יקום מיתת חוליו, לחיים טובים ושלום מהרה ורחמים.

והשם יתמיד בריאותו.

האמן בחינם.

טוב,

בהמשך למה שדיברנו בשבוע שעבר

על העניין של דוד המלך עליו השלום,

נגיד עוד כמה היבטים וחידושים בעניין של דוד המלך.

נאמר בספר תהילים

שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי

ומדברך פחד ליבי

שש אנוכי על נמרתיך כמוצאי שלל רב

כידוע

דיבור זה לשון קשה, אמירה, לשון רכה.

אומר הגאון מווילנה שזה לא ההבדל היחיד.

בדיבור בדרך כלל אין הסבר,

זה ציווי בעלמא,

ובאמירה יש אמירת טעם, יש נתינת טעם.

אז זה עוד הבדל בין דיבור לבין אמירה.

כאן בפסוקים, בשני הפסוקים הללו, אנחנו רואים שכתוב,

בפסוק הראשון דברך, דברך.

בפסוק השני כתוב אמרתיך.

אז פה יש לשון דיבור, פה יש לשון אמירה.

אומר דוד המלך עליו השלום, שרים רדפוני חינם,

והוא מתכוון לדואג ואחיתופן,

שהיו רודפים אותו כל הזמן

לומר שהוא בעצם מואבי,

ומואבי לא יבוא בקל השם וכו' וכו'.

אז

אומר דוד המלך, היות ושרים רדפוני חינם

ומדברך פחד ליבי,

כי כתוב בתורה,

לא יבוא עמוני ומואבי

וקל השם.

אז זה נקרא דיבור.

אבל אחרי זה מה אומר דוד המלך?

שש אנוכי על אמרתיך.

כמוצא שלל רב,

כשאתה כתבת בתורה הסבר לציווי הזה,

ואמרת את הטעם למה לא יבוא

על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

אז פה עוד

חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא דרשו את זה,

שבעצם דרך הגברים לקדם,

דרך הנשים אינן מקדמות בלחם ובמים.

בלאו הכי,

בגלל שנתת הטעם על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

אז אני ניצלתי.

ואז היה אפשר לדרוש שבעצם אימא שלי,

כן?

הסבתא שלי יותר נכון,

אז היא בסדר גמור ישתבח שמו.

למה?

כי מה שכתוב לא יבוא עמוני ומואבי, מדובר על הגברים,

לא מדובר על אנשים,

אז הגיור של סבתא שלי יתקף.

לכן, שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

מהדיבור בהתחלה פחדתי,

אבל מהאמירה שנתת טעם לדבר,

השתבח שמו שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

במקום אחר אומר דוד המלך,

עשה עמי אות לטובה.

שימו לב,

אם ניקח את המילה עשה וננקד אותה אחרת,

אז יהיה כתוב, עשה עמי אות לטובה.

הקב' ברוך הוא עשה עמי אות לטובה.

אות, אנחנו מבינים שזה מופת.

מה ההבדל, דרך אגב, בין אות לבין מופת?

מופת זה נס, בלי הודעה מוקדמת.

אות,

כמו אצל משה רבנו שהגיע לפרעה והודיע לו מראש,

מחר יהיה לך ככה וככה, וככה נהיה.

זה נקרא אות,

שהוא נותן לו לפני כן סימן,

ולא כך וכך יהיה וככה נהיה.

במופת זה בלי סימן, זה בא בהפתעה.

אז כתוב פה, עשה עמי אות לטובה.

פה הכוונה, בדרשה, זה לא מהכיוון הזה.

אות, הכוונה לאות, אות מא'-ב'.

הקדוש ברוך הוא עשה עמי

אות אחת לטובה.

איזה אות?

כתוב בפסוק,

לא יבוא עמוני ומואבי.

האות יוד,

האות יוד,

הקדוש ברוך הוא עשה עמי אות לטובה, שהוא כתב את זה ביוד.

מה זאת אומרת?

היה יכול לכתוב,

לא יבוא עמונים,

היה יכול להגיד,

לא יבוא עמון.

אבל הוא כתב עמוני.

בזה שהוא כתב עמוני,

אז אפשר לדרוש את זה עמוני ולא עמונית.

אבל אם היה כותב עמון, זה כולל גם את הנשים.

אם היה כותב עמונים, זה כולל גם את הנשים.

מלאו הכי בזה שהוא כתב

עמוני עם האות יוד,

אז היה אפשר לדרוש שזה מדובר רק על הגברים ולא על הנשים.

מדהים.

אז עשה עמי אות לטובה, זה האות יוד.

בלי קשר, אנחנו יודעים שבגמרא כתוב

שהקדוש ברוך הוא את כל העולם העליון ברא באות יוד.

את העולם הזה הוא ברא באות

ה'.

מאיפה לומדים את זה? כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם.

אל תקרא בהיברעם,

אלא בהברעם.

בהברעם.

זה גם יוצא אותיות, שימו לב, באברהם.

כן?

אז בהברעם, שכל העולם נברא בשביל אברהם אבינו.

אבל הוא ברא את העולם באות ה',

בהברעם, את השמיים ואת הארץ.

ואת העולם, ולמה דווקא באות ה'?

כדי שיהיה ברור

שלמטה, מי שיורד למטה זה לדיראון עולם, חס ושלום.

צריך לשאוף כלפי מעלה.

אבל גם אם ירדת למטה,

יש לך אפשרות ככה לבוא מהצד, לעשות שוב ה',

מאיפה שהמכה,

הקו הקטן של ה',

משם אתה יכול לטפס.

ולמה באות יוד, אומרת הגמרא, את העולם הבא?

משום ששם

אין הרבה, אין הרבה צדיקים. אז זו האות הכי קטנה, זה,

כן?

ישתבח שמו.

טוב,

אז זה מקשר לזה, ישתבח שמו.

אנחנו ברשותכם היום נלמד

את הגמרא במסכת סנהדרין,

שמדברת על דוד המלך, מי שרוצה לחיין בזה, בדף קז עמוד א',

אבל אני צנזר חלק מהדברים,

משום שאני לא יודע מי צופה בנו,

חוץ מהשיעור כאן, צופים בנו אנשים,

גם בשידור חי וגם יש להם אפשרות לראות את זה אחר כך.

אז ברשותכם,

אני מצנזר כמה קטעים שאני לא יודע פשוט איזה גילאים שומעים אותנו,

ולכן

מי שירצה לראות את זה בתוך הספר יכול לעיין בפנים.

נשאלת השאלה

מה הסיבה שבכלל הגיע לדוד המלך כל הניסיון הגדול למעניין של בת שבע?

הרי גם כשנותנים לאדם ניסיון יש לזה סיבה,

אין ניסיון בלי סיבה.

מה הוביל לכך?

מה הביא לכך?

ובכן, אומרת הגמרא,

אמר רב יהודה אמר רב,

לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון.

אנחנו אמרנו שאנחנו בבוקר אומרים

ואל תביאני לידי ניסיון ואל תביאני לידי ביזיון,

אז זה מדובר על ניסיון שאני מכניס את עצמי.

ניסיון שהקדוש ברוך הוא מנסה אותנו, אין מה לעשות.

בשביל זה הגענו לעולם,

לעמוד בניסיונות של בורא עולם.

אבל כשאדם מכניס את עצמו לניסיון, פה זה בעיה.

אז כתוב,

אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון. למה?

שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל.

איך הוא הביא את עצמו לידי ניסיון?

אומרת הגמרא,

אמר לפניו,

ריבונו של עולם,

מפני מה אומרים אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב,

ואין אומרים אלוהי דוד?

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אינו מנסו לי ואת

לא מנסת לי.

אותם אני ניסיתי,

אותך לא ניסיתי.

אמר לפניו, ריבונו של עולם,

בחנני ונשאני,

שנאמר בתהילים,

בחנני אדוני ונשאני.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

מנס נא לך ועביד נמילת בהדך

דלדידך

סליחה דלדידו לא הודעתינו ואילו אנא כמודענא לך דמנס נא לך בדבר חרווה.

אומר לו הקדוש ברוך הוא,

להם לא הודעתי מתי אני אנסה אותם, במה אני אנסה אותם, לא הודעתי להם כלום,

זה היה בהפתעה.

לך אני מודיע מראש

שאני הולך לנסות אותך בדבר חרווה.

שימו לב,

מה מפליא?

מיד

לא תגיד שהוא ניסה אותו אחרי כמה שבועות או כמה חודשים

או כמה שנים.

מיד,

באותו יום.

ויהי לעת הערב ויקום דוד מעל משכבו.

מתחיל הניסיון.

מיד.

אז כמו שאמרנו שם בפסוקים,

והתהלך על גג בית המלך, ויראישה וכו' וכו'.

ופה הגמרא אומרת כך,

שימו לב.

בת שבע,

אבא כחיפה רשע תותה חלתה.

הייתה חופפת את הראש,

כן?

מתחת למחיצה שנראית כמו כוורת.

עתה, שטן, היא דמה לה כציפרתה.

בא השטן,

נדמה כציפור.

פתק בגירה,

פתקה לחלתה,

עגליה וחזיה.

בקיצור,

אותה ציפור כאילו נתקלה במחיצה,

הפילה את המחיצה,

ואז, וכך בעצם דוד ראה אותה.

כי איך ייתכן שדוד יראה אותה, מה, היא לא צנועה?

אלא

היה מעשה שטן.

וישלח דוד, וידרוש לאישה, וכו' וכו'.

הלא זאת בת שבע, בת אליעם, אשת אוריה החיתי.

ויקחהה, ותבוא אליו,

וכו'.

ועכשיו שימו לב.

אומרת הגמרא,

ואין הוא דכתיב, זה מה שכתוב בתהילים,

בחנת ליבי,

פקדת לילה.

צרפתני,

בל תמצא,

זמותי,

בל יעבור פי.

אומר דוד המלך,

בחנת את ליבי,

פקדת לילה.

אומר רשי,

מה זה פקדת לילה?

על מעשה לילה, פקדתני אם אוכל לעמוד בניסיון של דבר חרווה.

צרפתני,

בל תמצא,

חשבת לצרפני,

ולא מצאתני נקי.

כן?

המשך הפסוק, סוף הפסוק, זמותי, בל יעבור פי.

אומר רשי,

מי ייתן והיה בפי רסן ואף שר לעכב את דבריי שלא אומר דבר זה של בחנני.

אז דוד המלך בעצם אומר,

בעצם זה שהוא ביקש את הניסיון,

אומר אם הייתי יכול למחוק את זה מהפרוטוקול הייתי מוחק.

אומרת הגמרא,

בעצם את מה שאומר אשי,

אמר איכו זממה נפל בפומי דמנדסנלה ולא אמר כי הא מילתא.

הייתי מעדיף שלא להגיד בכלל את המילים האלה בחנני השם ונשאני.

דרש רבה

מאי דכתיב

למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי

נודי ירכם ציפור

מסביר רבה את הפסוק הזה כך, הוא אומר ככה

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא

אמרו של עולם

מחולי על אותו עוון

שלא יאמרו

הר שבכם ציפור נדדתו

הר שבכם הכוונה לדוד שהוא המלך

שנמשל להר

ציפור נדדתו, ציפור ניצחה אותו בזה שהיא הפילה את

התמחיצה

שזה בעצם

זה היה השטן, יצר הרעש

שהתחפש לציפור

דרש רבה מה זה שכתוב, עכשיו שימו לב, עכשיו מתחיל העניינים

שימו לב

מאי דכתיב לך לבדיך השם חטאתי

והרע בעיניך עשיתי

למען תצדק בדובריך תזכה בשופטיך

תקשיבו טוב

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא

גליה וידיעה קמך

אומר דוד המלך לקדוש ברוך הוא

גלוי וידוע לפניך

דעי באיה למיכפיה ליצרי אבא קייפנה

אם הייתי רוצה לכפות את היצר שלי הייתי כופה אותו

אלא אמנה, אלא אמרתי

דלא למרו עבדה זכי למראה

שמעתם?

אומר דוד המלך ריבונו של עולם אתה יודע גלוי וידוע לפניך

שאם הייתי רוצה לכפות את יצרי הייתי כופה אותו

אבל אני לא כפיתי את יצרי כדי שלא יגידו

שהעבד ניצח את האדון שלו

מלכתחילה רציתי

לעמוד בניסיון

שאני אקרא אלוקי דוד, אקרא על שמי

אבל כשראיתי

שהיות ואתה ריבונו של עולם אמרת לי אני מעמיד אותך עכשיו בניסיון

זה יהיה בדבר ערווה זה גם היה מייד

הכל ברור אז מה

אם הייתי עומד כופה יצרי כמו שנאמר על דוד המלך ולבי חלל בקרבי שהיה שולט ביצרו

אם הייתי עומד בזה

מה היה יוצא?

שניצחתי

כביכול, את בורא עולם

לא שייך

אז לכן הוא לא עמד בניסיון מהסיבה הזו

שמעתם?

משל למה הדבר דומה?

לעבד

כמו שהיה להבדיל בקטע של שר המשקים

שר המשקים מוזג משקה למלך

מגיע הזבוב, נכנס לתוך הכוס ככה במעוף, הופ!

מה הוא אשם? הוא הולך עם הכוס לכיוון המלך

המלך רואה את הזבוב בתוך הכוס

הוא אומר

תעשרו אותו

עד שאני אחליט מה להחניש אותו

נו

מה הוא אשם? שר המשקים

זה לא משהו שהוא מכוסה, זה משהו גלוי, הוא מגיש לו, נכנס לזבוב

מה עשה שר המשקים הזה לפני שיאסרו אותו?

שפך את הכוס כולו על המלך

אמרו זה עצבני אמיתי זה, אה?

לא נורמלי

מה עכשיו? בטוח המלך יתלה אותו

שאלו אותו למה עשית את זה?

אמר להם פשוט

פשוט

ברגע שאני קיבלתי

עונש

על העניין של הזבוב שנכנס

מה יגידו כל האנשים בממלכה?

יגידו איזה מלך קפדן, מה בשביל זבוב שנכנס מה קרה?

מה הוא שולט בזבובים? מה קורה?

בשביל זה היה צריך להחמיר איתו?

אז אמרתי, כדי שלא יצא שם רע למלך

עדיף שאני אשפוך עליו את הכוס

ואז יגידו אה, זה מגיע לו עונש זה

חצוף כזה, ראית איך הוא שפך את כל הכוס על המלך?

כך בעצם דוד המלך

טוען שזו הסיבה שהוא עשה, למה הוא נכשל בעוון?

בגלל שהוא לא רצה שייצא מציאות מכל העניין

שהוא זכה למראה

איי איי איי, בואו תשמעו איזה דברים

דרש רבא

מה דכתיב, מה זה שכתוב?

כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד

אנחנו דרך אגב מזכירים שוב שכל מה שמדובר פה בעוון

לא מדובר באשת איש

כי היא הייתה גרושה

כל מה שמדובר,

כמו שהזכרנו בשיעור הקודם,

זה הכול מדובר על זה שהוא לא המתין שהחיילים ישובו מן הצבא אלא הוא עבר על התקנה של עצמו שהוא תיקן תקנת מלכות שזה לא קשור להלכה

שאין נושאין את הנשים של אלה שיצאו לצבא עד שהם יחזרו

אבל היות והוא המלך ומלך פורץ גדר והמלך שתיקן הוא המלך שיכול לאסור ויכול להתיר ויכול לעשות הכול

אז בלאו הכי לא היה לו שום בעיה לקחת את

בת שבע משום שהיא הייתה גרושה

ולמלך אין בעיה להתחתן עם אישה גרושה

אז לכן

כל העניין שגם אמר לו הנביא נתן וכולי וכולי זה היה על עצם זה של

למה נתת לליצנים ולכל אלה לנאץ את השם ולהגיד אה דוד המלך זה

אה אה אה אה תכף נראה איך זה כתוב פה בכל אופן

אז שואל רבה מה זה הפסוק שאומר כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד

אומר רבה ראויה הייתה בת שבע בית אליעם לדוד מששת ימי בראשית

היא הייתה אמורה להיות אשתו מלכתחילה עוד מששת ימי בראשית

מכתוב

אלא שבא אליו במכאוב

היא לא באה בקלות היא באה במכאוב

וכמו שאמרנו למה במכאוב באה?

בגלל שהוא הבטיח את אחת מבנות ישראל לאוריה חיתי שיפתח לו את השריון של גוליית

אז התעורר קטרוג ואמרו אה אתה מבטיח

אז אשתך הזאת שהייתה מיועדת לך מששת ימי בראשית היא תלך לאוריה חיתי

לכן כשהוא ראה אותה מעל הגג וברוח הקודש הוא זיהה שהיא בעצם שייכת לנשמה שלו

אז הוא לקח אותה אבל זה יצא מזה מכאוב

למה?

את זה נבין בפסוק הבא

וכן תנא דברי בי ישמעאל

ראויה הייתה לדוד בת שבע בת אליעם שימו לב

אלא שאכלה פגה

הוא אכל אותה פגה

עוד לא מבושלת

עוד לא התבשל הזמן היה צריך עוד להמתין עד שיחזרו מן הצבא

או לפחות לקרוא לאוריה חיתי לקרוא לו מן הצבא

ואז

דרש רבא מייד הכתיב

ובצלעי

סמחו ונאספו

נאספו עלי נכים

ולא ידעתי

קרעו ולא דמו

פסוק בתהילים

אומר רבא מסביר את הפסוק ואומר ככה

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

גלוי וידוע לפניך שאם היו כורעין בשרי לא היה דמי שוטט

איך לומדים את זה מהפסוק? ובצלעי

אשתו של האדם נקראת הצלע שלו

סמחו

הם סמחו על כל העניינים האלה ונאספו

נאספו עלי נכים

כן?

מראה שהם בעלי מומין

ולא ידעתי

לא ידעתי שהם ככה...

‫מכננים עליי.

‫קרעו ולא דמו.

‫בדרך כלל, ולא דמו, ‫זו הכוונה, לא שתקו.

‫אבל פה הדרשה היא שאם היו קורעים ‫את כל גופי,

‫לא יוצא דם.

למה?

‫כמו האדם שמלבינים את פניו, ‫אז מה קורה לו?

‫האדמומית

שבפנים שלו,

‫נעלמת.

‫למה?

‫הכול מצטמק מעצם ההלבנה.

‫אז לכן

אם היו קורעים בשרי, ‫לא היה דמי שוטט.

ולא עוד,

‫אלא בשעה שהם עוסקים בארבעה מיטות.

‫בגרסה אחרת, נוסחה אחרת, ‫באוהלות ונגחים.

כן?

‫אז כשהם היו עוסקים בארבע מיטות בית דין,

‫פוסקים ממשנתם

ואומרים לו,

‫ואומרים לדוד.

‫דוד,

הבעל אשת איש, מיטתו במה?

‫מנאי אשים,

אה?

‫אמרתי להם,

הבעל אשת איש,

‫גם לפי השיטה שלכם, ‫שאתם אומרים אשת איש,

‫מיטתו בחנק,

‫ויש לו חלק לעולם הבא.

‫אבל המלבין פני חברו ברבים,

‫אין לו חלק לעולם הבא.

שמעתם?

‫אדם יכול לעשות מצוות, תורה, השתבח שמו,

‫אבל אם הוא מלבין פני חברו,

‫לפני חברו ברבים,

‫הוא יכול לאבד את כל הקופה.

‫כל הקופה.

‫אמר רב יהודה, אמר רב.

רגע.

‫או,

עכשיו שימו לב.

כמו הדוגמה הזו,

‫שנתנו

עם העניין של ה... ‫שדוד המלך אומר לקדוש ברוך הוא, ‫ריבונו של עולם,

‫יכולתי לכפות את יצרי,

‫אבל לא רציתי כדי שחס ושלום

‫לא יגידו שהעבד ניצח את אדונו,

‫אומרת הגמרא, אותו דבר היה לו ‫גם כשהיה את הקטע עם אבשלום.

‫כשאבשלום בנו ניסה להרוג אותו,

‫אומרת הגמרא ככה, תקשיבו טוב,

‫על סמך מה שכתוב שם בפסוקים,

‫מה כתוב?

‫ביקש דוד,

תחזיקו טוב את הכיסאות,

‫ביקש דוד

לעבוד עבודה זרה.

שמעתם?

‫ביקש דוד לעבוד עבודה זרה,

‫שנאמר,

‫ויהי דוד בעד הראש אשר ישתחווה שם לאלוהים.

זה הפסוק.

ואין ראש אלא עבודה זרה,

שנאמר בספר דניאל,

‫והוא צלמא ראשי דהב תו.

כן? והוא צלם, פסל, עם ראש

של זהב טוב.

‫פסוק הבא אחרי זה, שימו לב,

‫והנה לקראתו חושי הארכי,

‫שהוא היה חברו של דוד,

‫קרוע כותנתו ואדמה על ראשו.

‫עשה קריעה,

‫שם חול על הראש, כמו אבל.

למה? הוא רואה דוד הולך לעבוד עבודה זרה.

אמר לו לדוד,

‫יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה?

אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו?

‫מוטב יעבוד עבודה זרה,

‫ואל יתחלל שם שמיים בפרהסיה.

‫שמעתם את החשבון ואת השיקול של דוד המלך?

‫כל החשבון שלו תמיד זה איך יתרבה כבוד שמיים בעולם,

‫וחלילה לא יתחלל כבוד שמיים בעולם.

כשהוא רואה שהבן שלו

רודף אחריו להורגו,

‫הוא אומר, הרי הוא חסיד, הוא צדיק, ‫אם הבן שלו יהרוג אותו,

מה יגידו?

מי שלח אותו, את הבן? ‫מגלגלים חובה על ידי חייו,

‫אז הוא נשלח משמיים.

‫אז יהיה כביכול טרוניה על הקב' ברוך הוא. ‫מה עשה דוד המלך?

‫למה צריך שהבן שלו יהרוג אותו?

‫אז מה הוא אמר?

‫אז עדיף שאני אלך לעבוד עבודה זרה, ‫שהוא ילך לעבוד עבודה זרה חלילה,

‫ואז מה?

‫כאילו, אה, אם ככה, מגיע לו.

‫אם הוא עבוד עבודה זרה,

‫אז זה בסדר שהבן שלו הרג אותו.

‫לכן הוא אמר,

‫עדיף

שייצא כל הסרחון כביכול כלפיו,

‫ולא כלפי כות שדריכו.

‫שמעתם את החשבונות של דוד המלך?

‫איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

‫שמעו מה עונה לו חושייה ערכי.

‫איך אומרים? ‫במאמר מוסגר הוא אומר לו, אין לך צורך ללכת, ‫לעבוד עבודה זרה בשביל זה.

מה הוא אומר לו?

‫אומר לו, מה היא טעמה כנסיבת יפת תואר?

‫מה הסיבה שאתה התחתנת עם יפת תואר?

יפת תואר זו אותה שבויה במלחמה ‫שמותר לקחת אותה ולהתחתן איתה, ‫אבל אחר כך, כן, לקחת אותה, ‫אבל היא צריכה אחר כך לבכות חודש על הוריה, ‫ולגדל ציפורניים, ‫את שערות ראשה לגלח.

‫זה נקרא יפת תואר.

‫אז הוא אומר לו, למה אתה התחתנת ‫עם יפת תואר?

‫אמר לו, דוד המלך,

‫יפת תואר רחמנה שריע.

‫סליחה, מה אתה רוצה?

‫קדוש ברוך הוא, התורה התירה ‫להתחתן עם יפת תואר.

‫שימו לב מה עונה לו חושי ערכי.

‫אמר לו,

לא דרשת סמוכים?

‫לא עשית דרשה של סמוכים?

‫הרי מה סמיך ל...

‫לפרשת יפת תואר, איזה פרשה סמוך לה?

‫כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.

‫ומה דרשו על זה חזל?

‫כל הנושא יפת תואר, יש לו בן סורר ומורה.

דרש רבי דוסתאי,

רגע, סליחה.

‫זה כבר המשך.

‫עכשיו,

מי היה בעצם...

‫שימו לב,

אמר ל... רשי עכשיו. ‫אמר לחושי הערכי, לדוד,

‫הקדוש ברוך הוא לא עוות דינא בלא דינא.

‫אז אין לך מה לחשוש שהעם יחשבו ‫שהקדוש ברוך הוא לא בסדר.

‫הוא לא עושה דין בלא דין.

‫שמעמיד בנך להורגך.

‫דעת, מהי טעמה נשא יפת תואר?

‫שהרי אמו של אבשלום, שניסה להרוג אותו,

‫קראו לה מעכה בתלמיים מלך גישור.

‫ותפסה דוד במלחמה.

‫מה שיצא ממנה זה אבשלום.

‫עכשיו, הוא מראה שהיא ‫דאין לומר בעבירה בעלו,

‫דאה כתיב רק בדבר אוריה חיתי.

‫זאת אומרת, כל מה שהיה לו בעיה כביכול, ‫זה היה רק עניין של אוריה חיתי, עם בת שבע.

‫אבל לקחת אשת יפת תואר, ‫באמת מבחינה הלכתית,

‫שוב, זה לא אסור, אבל יש בזה אריזיקה.

לקחת אשת יפת תואר,

‫התוצאה, בן סורר הוא מורה.

‫מה אתה רוצה?

‫אז בלאו הכי העם

לא יחשדו

‫ולא יטענו טענות כלפי קודשה בירכו.

‫יש להם את הטענה, ‫למה אתה לקחת איפה תואר, את אימא שלו?

‫אז בשביל זה אתה צריך ללכת ‫לעבוד עבודה זרה?

‫זה בעצם מה שאמר אושי ערכי

לדוד המלך.

‫כמובן שדוד המלך לא עבד עבודה זרה,

‫הוא רק חשב לעשות כך.

‫הקדוש ברוך הוא

מעיד על דוד המלך ‫שליבו היה שלם איתו.

‫על מי התורה העידה

שליבו היה שלם

‫עם הקדוש ברוך הוא השתבח שמו?

‫כל המחשבות שלו היו תמיד ‫איך ליצור מציאות ‫של כמה שיותר קידוש ה' בעולם.

איי, איי, איי.

‫הלאה.

‫דרש ריבי דוסטאי דמין ברא,

שם מקום.

‫למה דוד דומה?

‫לסוחר כותי.

‫מה זה סוחר כותי?

סוחר כותי,

אתם מכירים את אלה שמסתובבים ברחובות,

‫יש עליהם בשמים ועפיפונים

‫ומכונות גילוח ומה שאתה לא רוצה. ‫והוא חובר,

הוא תופס אותך, אומר לך,

‫אתה רוצה לקנות

100 שקל?

‫אתה אומר לו, לא, לא רוצה.

‫טוב, קח בתשעים.

‫אני לא רוצה.

יאללה, שמונים.

‫הוא אומר, אני לא מעוניין.

בסדר,

שבעים.

‫אתה רואה אותו יורד, יורד, יורד.

‫איי, איי, איי, איי.

זה נקרא סוחר כותי.

‫באורגנל הוא רוצה למכור את זה ‫בעשר שקל,

‫אבל הוא מתחיל מ-100, הוא מתחיל מ-100.

‫רשי הקדוש נותן דוגמה אחרת במקום אחר.

‫כמדומני, בנח הוא מביא שם,

‫כשהוא אומר מה זה סוחר כותי, ‫אז הוא נותן דוגמה.

‫כשאדם נוקש בדלת, הוא רעב,

‫נוקש בדלת,

‫אומר, שלום, אפשר לקבל כוס מים?

‫אומרים לו, למה לא? בכבוד.

‫אוזנים לו כוס מים. למה?

‫אין בזה חסרון כיס.

‫מים יש, טבח שמו. קח, תשתה לרוויה.

‫אחרי שהוא שתת כוס מים, הוא אומר,

‫אפשר אולי לקבל איזה בצל קטן?

‫טוב, נדנו לו בצל קטן.

‫אז הוא אומר, וואי, ממש חריף. ‫אפשר לקבל אולי חתיכת לחם ‫בשביל להעביר את הטעם החריף של הבצל?

‫אה? ככה, מתקדם לאט-לאט, ‫עד שהוא מגיע לאש.

‫אז הוא אומר,

‫למה דוד דומה?

‫לסוחר כותי.

‫אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא,

‫שימו לב איך דוד המלך הולך,

‫קטנה-קטנה.

‫אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ‫ריבונו של עולם,

‫שגיאות מי יבין?

‫מה, כל בן אדם יכול לעשות שגיאה.

‫אמר לו, שבי כאילך,

‫מחון לך, אומר לו הקדוש ברוך הוא.

‫המשך הפסוק, מה הוא אומר? ‫ומן הסתרות נקני.

‫יש נסתרות שהן בזדון,

‫זה לא בשוגג, זה בזדון,

‫אבל זה בנסתר.

‫אז, ומנסתרות נקני, אמר לו, שבי כלך.

‫גם זה אני מוחה לך.

‫המשך הפסוק.

‫גם מזדים חסוך עבדיך.

‫גם עבירות שהן בזדון, בפרהסיה,

חסוך עבדיך.

‫שבי כלך,

גם זה מחון לך.

‫אלים שאלו בי אז איתם. ‫המשך הפסוק.

‫אומרת הגמרא, מה הכוונה אלים שאלו בי?

‫דלא לשתעו ברבנן.

‫מבקש מהקדוש ברוך הוא ‫שלא ידרשו דרשות על חשבוני.

דברו על הדרשות, כאילו, דרשות מגונות,

‫הכוונה.

כן?

‫שחכמים לא ידברו על הירא,

‫בדרשות שלהם.

‫במשך הדורות הכוונה.

‫אמר לו, שבי כלך,

‫נכון לך.

‫אומר לו,

סוף הפסוק, ‫ונקיתי מפשע רב.

‫אומרת הגמרא, ‫שלא ייכתב סורחוני.

‫לא לכתוב כלום בנח, ‫לא לכתוב את כל הקטע שהיה.

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫אי אפשר.

‫עד כאן.

‫להיכתב זה ייכתב.

‫מחון לך, מחון לך, אבל להיכתב זה ייכתב.

‫לדרוש את זה לגנות? ‫לא ידרשו לגנות,

‫אבל

זה יהיה מכתוב.

‫אמר לו, אי אפשר.

‫למה אי אפשר?

‫ומה יוד שנטלתי משרה,

משריי,

‫עומד וצווח כמה שנים,

‫עד שבא יהושע והוספתי לו,

‫שנאמר, ויקרא משה להושע בן נון יהושע,

‫כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה.

‫מה אומר לו?

‫אומר לו, תראה, שריי,

‫לקחתי לה את היוד,

‫פיצלתי לשניים.

‫הי שמתי אצלה,

‫במקום שריי, שרה,

‫והי שנייה שמתי אצל אברהם.

‫אבל הבעיה,

היוד נשארה כאילו בלי תכלית,

‫מה שלקחו משריי.

‫אז היא עמדה

והייתה צווחת כמה שנים.

‫עד מתי?

‫עד זמן יהושע.

‫כל הזמן צווחת. ‫אז בונו של עולם, מה איתי?

‫מה, אין לי תכלית?

‫אמרנו באותיות, ‫הקב' ברוך הוא ברא את כל העולם העליון.

‫אותיות זה לא דבר פשוט.

‫עומדת האות וצווחת.

‫כשהגיעה תקופת יהושע,

‫הקב' ברוך הוא,

‫מוסיף להושע את היוד,

‫נהיה יהושע עוד נרגעה.

‫שתקה, שתבח שמו.

‫אומרים לו, עכשיו אם אני אחקור ‫את כל הפרשה מהנח,

‫יש כל הסיפור שלך. ‫אתה יודע כמה אותי אותי שמה?

‫כל אלה עכשיו יצמחו עכשיו.

‫לא שייך?

אי אפשר?

רבותיי, תראו כמה דברים, ‫הם לא פשוטים בכלל.

‫תבינו, פה מדובר על מה? על אותיות ‫שרוחות ועכשיו עומדות וצובחות.

‫אז מה נגיד עכשיו על נשמה ‫שהגיעה לעולם הזה ‫ולא מימישה את תכליתה?

‫איך הנשמה צועקת?

‫אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

‫ממשיכה הגמרא ואומרת,

‫אמרנו, וניקאתי מפשע רעב,

‫אמרנו שלא ייכתב סרחוני, ‫זה מה שהוא ביקש, נכון?

‫משיכה הגמרא ואומרת,

‫וניקאתי מפשע רעב,

‫אמר לפניו, ריבונו של עולם,

‫מחול לי על אותו עוון כולו.

בסדר,

אתה רוצה שזה יהיה כתוב? כתוב.

על הכול מחלת לי?

‫חוץ מה... כולו.

‫אפשר למחוק הכול, כולו, שיהיה כתוב, ‫אבל תמחל לי על הכול.

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא, שימו לב,

‫כבר עתיד שלמה בנך לומר בחוכמתו,

‫בספר משלי,

‫היחטה איש אש בחיכו ובגדיו לא תשרפנה?

‫אם יהלך איש

על הגחלים ורגליו לא תיכבנה?

‫אין דבר כזה.

‫לא יכול להיות שבן אדם ‫הדליק איש בתוך הכיס שלו,

‫כן? והבגדים לא יישרפו.

‫לא יכול להיות שבן אדם ילך על גחלים ‫והרגליים שלו לא ייכבנו.

‫לכל מעשה יש תוצאה.

‫כן הבעל אש את רעהו,

‫לא יינקה כל הנוגע בה.

‫שמעתם?

‫אפילו שאתה מלך ומותר לך וכולי, ‫אבל בגלל שזה היה את העניין של התקנה בדרגה שלך,

‫אתה צריך לקבל את העניין שלך.

‫כל אחד בדרגה שלו, ‫הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים,

‫כחותא סערה.

‫שואל אותו דוד המלך את הקדוש ברוך הוא, ‫אמר לו,

‫כל האחי נטרד ההוא גברא?

‫ההוא גברא הוא מתכוון על עצמו.

‫הוא אומר, כל האחי כל כך,

כל כך נטרד.

‫אמר לו,

‫אתה רוצה שימחל לך הכול?

‫אמר לו,

‫קבל עליך איסורים.

‫קיבל עליו.

‫אמר רב יהודה אמר רב,

‫שישה חודשים נצטרע דוד,

‫ונסתלקה ימינו שכינה,

‫ופירשו ממנו סנהדרין.

‫זה היה העונש שלו.

‫מאיפה לומדים את זה?

‫נצטרע דכתיב,

‫תחתתני ואזוב ואתר.

‫כמו שהמצורע צריך לאזוב,

‫אז מכאן אנחנו לומדים ‫שדוד המלך כתב,

‫תחתני ואזוב את הר, ‫מכאן שנצטרע.

‫תכבסני ומשלג אלבין.

‫ומאיפה לומדים שנסתלקה שכינה הימנו?

‫דכתיב,

‫השיבה לי ששון אישעך ורוח נדיבה תשמחני.

‫תחזיר לי אותה, את רוח הקודש, את השכינה.

‫ופירשו ממנו סנהדרין. ‫מאיפה לומדים?

‫דכתיב,

‫ישובו לי ירעיך...

‫כאלה שמיים זה ענישי הסנהדרין.

‫ומאיפה לומדים ששישה חודשים?

‫דכתיב,

‫וימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. ‫זה כתוב במלאכים א'.

‫בחברון מלאך שבע שנים,

‫ובירושלים מלאך

33 שנים.

‫זה כתוב בספר מלאכים.

‫אבל מצד שני, בספר שמואל,

‫כתוב בחברון מלאך

על יהודה שבע שנים ושישה חודשים.

‫שם כתוב רק שבע שנים,

‫ופה כתוב

שבע שנים ושישה חודשים.

‫-והנה, אומרת הגמרא, ‫והנה שישה חודשים,

‫לא כחשיב, לא נחשבים.

‫למה? כי הוא היה מצורע.

‫מצורע, חשוב כמת.

‫אז אותם שישה חודשים,

‫בעצם לא נחשבים למלוכה שלו.

‫ממשיכה הגמרא ואומרת,

‫אמר לפניו

‫ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון.

‫מתי הוא אומר את זה?

‫אחרי השישה חודשים.

‫אומר לו, תמחל לי על אותו עוון. ‫אמר לו, מחול לך.

‫גמרנו, נגמר.

‫עשה עמי אות לטובה.

‫אמרנו, זה היוד,

‫עשה עמי אות לטובה, דרשה, כן?

‫אבל אנחנו חוזרים לפשט. ‫-עשה עמי עוד לטובה, ‫ויראו שונאי ויבושו,

‫כי אתה, אדוני, עזרתני וניחמתני.

‫תוכיח לכולם, תראה להם.

‫איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

‫אומר לו הקדוש ברוך הוא,

‫בחייך איני מודיע,

אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך.

‫בחיי שלמה בנך אני אודיע קבל עם ועדה ‫לפני כל העולם שהכול מחול לך.

‫אומרת הגמרא, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ‫ביקש להכניס ארון לבית קודשי הקודשים.

‫דבקו שערים זה בזה.

‫אמר עשרים וארבע רננות.

‫לא רק רננות,

‫תחינות, בקשות, תפילות, ‫מה שאתה לא רוצה, רננות.

‫ולא נענה.

אמר,

‫שאו שערים ראשיכם וינשאו פתחי עולם,

‫ויבוא מלך הכבוד. ‫מי זה מלך הכבוד? ‫אדוני חיזוז וגיבור, ‫אדוני גיבור מלחמה.

‫ונאמר, שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם,

‫ויבוא מלך הכבוד, ולא נענה.

‫כיוון שאמר,

‫אדוני אלוהים,

‫אל תשב פני משיחך,

‫זוכרה לחסדי דוד, עבדיך,

‫מיד נענה.

‫באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד ‫כשולי קדירה.

‫וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא ‫על אותו העבור.

בסדר?

זה לגבי המחילה של...

דוד המלך,

והסיבה

למה זה בכלל בא,

בשבוע שעבר הסברנו את כל העניינים בגוף העניין.

ברשותכם נגיד עוד משהו,

עוד פן, עוד זווית ראייה וחשיבה

בעניין של דוד המלך.

שימו לב מה כותבת הגמרא במסכת עבודה זרה, דף ב'.

אומרת הגמרא ככה, תקשיבו טוב,

ואמר רבי יהושע בן לוי

לא עשו ישראל את העגל

אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה,

שנאמר, מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים.

הפסוק הזה של מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים,

זה פסוק שהקדוש ברוך הוא אומר על עם ישראל בתקופה של העגל.

זאת אומרת שהם היו אנשים גדולים,

אז איך הם חטאו בעגל?

כל העניין של העגל היה גזירה מאיתו יתברך

כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. מה זאת אומרת?

שאם עכשיו ירצו אנשים לחזור בתשובה,

אז יאמרו להם,

אין לכם מה לפחד, לא להתייאש.

הרי תפקידו של יצר רעל ייאש את הבן אדם.

אחרי שהבן אדם עושה עבירה,

הוא אומר לו, זהו, רחת עליך, אתה לא הלך עליו, נגמר.

זהו, נשאר לך רק להתאבד.

אין לך משהו אחר לעשות.

מה אתה יכול לעשות? מי יקבל אותך?

הרי מה שעשית, אתה יודע איפה הגעת?

המטרה שלו היא לייאש.

באה תורה לתת פתחון פה לבעלי תשובה,

לחזור לקדוש ברוך הוא, אפילו שחטאת

ועשית.

אתה רואה אצל דוד המלך מה כתוב?

בא כמו

סוחר כותי,

מבקש לבורו של עולם, אם אפשר ככה, אם אפשר ככה, מתקדם, לאט לאט.

עד שמחנו על כל העבוד,

נגמר.

אותו דבר עם ישראל שעשו את העגל,

פתחו פתחון פה לתשובה לכל העם.

גם אם עם ישראל יעשו איזושהי עבירה כללית לכולם,

יכולים לעשות תשובה.

אומר, שימו לב, רשי הקדוש

לא עשו ישראל את העגל,

כלומר גיבורים ושליטים ביצרם היו,

ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם,

אלא גזרת מלך הייתה לשלוט בם.

כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

שאם יאמר החוטא לא אשוב, שלא יקבלני,

אומרים לו צא ולמד ממעשי העגל שכפרו

ונתקבלו בתשובה.

ועל זה שכתוב עליהם מי ייתן והיה לבבם, אומר רשי,

בסיני נאמר.

על מה?

גיבורים ואמיצי לבב ביראתם היו.

אלא זו הגזרה משמים.

וסיבת הגזרה,

כמו שאמרנו, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה בכל הדורות העתידיים.

ממשיכה הגמרא ואומרת

ואין עודא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי

לא דוד אוי לאותו מעשה.

ולא ישראל ראויין לאותו מעשה.

שמעתם?

אומרת הגמרא, לא דוד ראוי לאותו מעשה,

דכתיבי ליבי חלל בקרבי.

מה זה ליבי חלל? אומר רשי הקדוש,

יצר הרע חלל בקרבי, ואין לו כוח לשלוט בקרבי.

כמו שהוא אמר לקדוש ברוך הוא, שאם הייתי רוצה לכפות אותו, הייתי כופה אותו.

רק לא רציתי שיגידו שהעבד ניצח את האדון.

ולא ישראל ראויין לאותו מעשה,

שהרי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מעיד עליהם.

דכתיב מי ייתן והיה לבבם זה להם לראה אותי כל הימים.

הלוואי וכל הדורות יהיו יראי שמיים כמו הדור הזה של העגל.

שמעתם מה כתוב?

פה.

שואלת הגמרא,

אלא למה עשו?

לומר לך

שאם חטא יחיד,

אומרים לו כלך אצל יחיד,

ואם חטאו ציבור,

אומרים להם לכו אצל ציבור.

היא שואלת, למה צריך את שניהם? גם את דוד

וגם את העגל.

אומרת הגמרא, כי צריך

ציבור וצריך יחיד.

שגם היחיד יוכל לעשות תשובה וילמד מהיחיד שעשה תשובה,

וגם הציבור מהציבור.

נו, ולמה לא מספיק, אי אפשר ללמוד מציבור ליחיד ומיחיד לציבור?

אמרת הגמרא, לא צריכה.

דהי איש מוחינן יחיד.

משום דה לא מפרסם חטאה.

אבל ציבור דה מפרסם חטאה הוא,

אמה לא?

היינו אומרים, היות והציבור מפורסם החטא שלהם,

אז אצלהם הם לא יכולים לעשות תשובה.

אבל היחיד,

לא מפורסם החטא שלו.

הוא יכול לעשות תשובה על ציבור.

חילול הושם בפרהסיה, הם לא יכולים לעשות תשובה.

באה התורה ואומרת, לא, אתה רואה חטא העגל?

נמחל.

הלאה.

מצד שני,

ויהי איש מוחינן ציבור.

אז משום דין פישר רחמיו.

אבל יחיד,

דלא אלימה זכותי אמה לא.

אמרת הגמרא, לא, צריכה.

הייתי יכול להגיד,

היות וציבור,

כן, יש להם הרבה זכויות.

אז לכן, להם הם יכולים לעשות תשובה ולהתקבל, יש להם הרבה זכויות.

אבל היחיד, אין לו זכות חזקה כל כך כמו ציבור.

אז תבוא ותגיד, לא, אולי הוא, אין לו זכויות.

ולכן, התורה נתנה שתי הדוגמאות,

גם של העגל וגם של דוד המלך.

וזה, כל זה, בגלל שמלכתחילה

הם לא היו ראויים לדבר הזה.

וכל זה לזכות עם ישראל, כדי שעם ישראל ילמדו מזה שאפשר לעשות תשובה,

ואפילו על הדברים החמורים ביותר שהם עבודה זרה וגילוי עריות.

וכמובן, שיחות דמים,

שאר יש שלושתם שקולים.

יפה.

נגיד כמה רעיונות,

עזר השם יתברך.

מפרשת נשוא.

אבל לפני כן,

דיברנו לפני שבועיים

על העניין של רבי עקיבא.

נגיד לכם ככה,

פרפרת מתוקה.

כתוב אצל אחי יוסף

מבצע.

כי נארגנו, נכון? אמרו, מה בצע?

אם ניקח בנוטריקון

את מה בצע

מהסוף להתחלה,

אז יש לנו עין צדיק בית, אנחנו הולכים הפוך, ה' מ'.

עין זה עשרה.

צדיק צדיקים.

ב' בגזירת ה' הרוגי מ' מלכות.

זאת אומרת, מה בצע

מהסוף להתחלה?

זה בעצם ראשי תיבות,

עשרה צדיקים בגזירת הרוגי מלכות.

שער הרבי עקיבא,

כן?

הוא היה כנגד השכינה בעניין של עשרת הרוגי מלכות שהיו תשעה,

שמכרו את יוסף.

אז הוא בעצם העשירי.

איך לומדים את זה?

אמרנו כבר את הפסוק הזה, אבל אני מוסיף לכם עוד נדבך.

יש פסוק שאומר, וכל מאסר בקר וצאן,

כל אשר יעבור תחת השבת,

העשירי יהיה קודש לשם.

אז רמוז פה העניין של רבי עקיבא.

הרי רבי עקיבא היה רועה צאן, נכון?

עכשיו שימו לב, אם ניקח את המילה מעשר,

כל מאסר,

זה כאילו כתוב בראשי תיבות,

מת עקיבא שהיה רועה.

מאסר, מת עקיבא שהיה רועה.

זאת אומרת, אם נקרא את זה עכשיו ככה לפי

הראשי תיבות הזה, זה כתוב בפסוק ככה.

וכל

מת עקיבא שהיה רועה בקר וצאן,

כל אשר יעבור תחת השבת,

העשירי הוא העשירי,

יהיה קודש לשם.

זה חידוש שכתב

רבי שמשון,

אחד מגדולי העולם, אחד מהמקובלים הגדולים

שהיו לעם ישראל, קראו לו רבי שמשון מאסטרופולי.

אשתבח שמה.

טוב,

בפרשה,

פרשת נשוא, נאמר כך

איש איש

כי תסטה אשתו ומעלה בו מעל.

שני פסוקים לפני כן

כתוב

ואיש את קדשיו

לא יהיו.

דהיינו,

אם אתה מעכב את מתנות הכהונה,

חייך שתצטרך לבוא אצלו, אצל הכהן,

שעיכבת לו את המתנות,

להביא לו את הסוטה.

לא הבאת לו מתנות, צריך להביא לו את הסוטה,

את אשתך.

שמעתם?

במסכת ברכות

דרשו חכמינו זיכרונם לברכה את הפסוק

ואיש את קדשיו לא יהיו,

אז שמה כתוב ככה

שמי שמעכב תרומותיו ומעשרותיו ואינו נותנם,

אז לא יהיו המעשרות.

מה זאת אומרת לא יהיו המעשרות?

סוף,

שאין שדה הוא עושה אלא אחד מחסרה.

שמעתם?

אתה לא מחסר?

בסוף יישאר לך רק המחסר.

כמבואר שם ברש״י.

לפי זה,

כיוון שנאבד הונו,

שימו לב,

חושדתו אשתו שהוא רועה זונות,

ככתוב במשלי,

ורועה זונות יאבד הון.

וממילא

לא יהיה לה פחד מהמים המעררים.

למה?

שכתוב שאם האיש אינו נקי מעוון זה,

אין המים בודקים את אשתו.

אם הוא בעצמו נכשל בדברים כאלה,

המים לא בודקים את אשתו.

אין תוצאות.

יוצא פתק בלי ממצא פתולוגי.

אז מה הסכנה?

לכן

סופו

שמביאה לכהן

והיא, אין לה דאגה מהבדיקה,

כי היא בטוחה שהוא גם הוא בעייתי בנושא הזה,

אז יהיה לה פתח להפקיר את עצמה, רחמנא ליצלן,

כי היא בטוחה שלא יקרה לה כלום מהמים המעררים.

וכל זה מאיפה התחיל?

שהוא לא מחסר.

כל מה שמדובר פה זה בעניין של מעשרות של זמן בית המקדש, אז היו מעשרים,

כן?

גם את העניין של הכסף וכולי. היום זה יותר מנהג.

אין בזה חיוב כמו אז.

בעזרת השם מראי בני בית המקדש, הכל יחזור לקדמותו.

אבל בואו תראו דבר מדהים.

הזכרתי את הדבר הזה פעם, אבל אני פה יותר מדייק.

מדוע זוכה אישה הסוטה

לבן

אם נמצאה נקייה?

בגלל ההשפלה שהיא עוברת.

וזה רמוז, בשפלנו

זכר לנו.

לא זכר מלשון זכירה. זכר, הכוונה בן זכר.

אז מי שעוברת השפלה זוכה לזכר.

אז הסגולה לבן זה ענווה ושפלות.

לכן, גדולי ישראל, אתה שומע שכשבאים אליהם אנשים שאין להם בנים,

אז מה אומרים להם?

תלך למישהו שביישו אותו ותקבל ממנו ברכה.

למה? כי מי שעבר השפלה,

אז בשפלנו זכר לנו.

בן זכר.

אז מאיפה לומדים את זה?

מהעניין של הסוטה.

בפרשה נאמר גם

על העניין של הנזיר.

אחרי העניין של הסוטה, אז כתוב

שמי שראה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין וכולי.

שוב, עניין של סמוכין.

אז כתוב בפסוק, כל ימי נזרו

מכל אשר ייעשה מגפן היין, מחרצנים ועד זג לא יאכל.

תשמעו סיפור מדהים.

סיפור שכולם מכירים,

אבל תראו איזה דיוק,

איך הגאון מווילנה מדייק בלשון.

נאמר בספר שופטים,

וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה,

ויבואו עד כרמי תמנתה,

והנה כפיר אריות שואג לקראתו,

ותצלח עליו רוח אדוני וישסעהו כשסע הגדי,

ומאומה אין בידו,

ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה.

מה הבנתם?

משהו פה לא מסתדר.

עוד פעם,

וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה, הם הולכים בדרך שלושתם ביחד.

ויבואו,

שלושתם, עד כרמי תמנתה,

והנה כפיר אריות שואג לקראתו, לא לקראתם.

איפה אבא שלו ואמא שלו נעלמו?

ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי,

ומאומה אין בידו,

קרע אותו, כמו שאומרים,

בלי שום אביזרים.

אבל מה שכתוב, ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה. מה זה לא היה? למה? איפה הם הלכו? איפה הם נעלמו פתאום?

מה, הם התעדו?

כתוב במסכת שבת,

דרך אגב, זה לא רק מסכת שבת.

גם ביבמות, בפסחים, בבבא מציע, בעבודה זרה.

כל המסכתות האלה מופיע המושג

לך לך

אמרי נזירה, סחור סחור, לחרמה לא תקרב.

בכל מיני קשרים אומרים את הדבר הזה.

מה זה אומרים?

מה אומרים?

אומרים לנזיר,

לך לך תתרחק,

תברח.

אומרים לנזיר, סחור סחור מסביב,

לחרמה לא תקרב.

אל תתקרב לקרם, אתה נזיר.

אז אפילו להתקרב, אל תתקרב.

אותו דבר, אנחנו לומדים לא רק על נזיר.

כל דבר שאתה רוצה לברוח ממנו,

אם זה עבירות או אם זה גדרי עבירה,

תתרחק, מה אתה מתחכך בזה? תברח.

והלא שמשון נזיר היה,

שימו לב,

והלא כתוב בפסוק שהקראנו,

ויבואו עד כרמי תמנתה.

הם הגיעו עד לכרם.

לך לך, אומרים לנזיר, בדרך כלל,

לך לך, תלך מסביב.

אז זה מה שהוא עשה.

כשהוא הגיע לשם, הוא ראה שזה כרם,

אז הוא עשה עקיפה, עשה מסביב, עקב את הדרך מכיוון אחר.

ובדרך שהוא עזב את אבא שלו ואימא שלו, הלך בדרך השנייה,

בא לו הכפיר אריות,

והוא שיסח אותו,

והוא לא סיפר לאבא שלו ולאמא שלו, כשהוא נפגש איתם בהמשך הדרך,

הוא לא סיפר להם מה שהיה.

אז עכשיו זה מסתדר מצוין.

אתם מסכימים, נכון?

מסתדר, לא?

אתם לא חולקים על הגאון מווינה.

ברוך השם.

בפרשה אנחנו נקרא בעזרת השם יתברך

ברכת כהנים.

ובסיומה אנחנו אומרים,

ושמו את שמי על בני ישראל,

ואני אברכם.

צריך לדעת שבבית המקדש

היו מבטאים את שם השם ככתיבתו.

יכווקא.

שנאמר

ושמו את שמי.

וכתוב במקום אחר,

זה שמי,

כן?

וזה זכרי.

מה ההבדל בין זה שמי לבין זה זכרי?

בגבולין היו מבטאים את שם השם בעדנות. זו הכוונה, זה זכרי.

זה רק זכר לשם השם,

בעדנות.

אבל שמי זה יכווקא.

שנאמר

בכל המקום אשר אזכיר את שמי

אבוא אליך וברכתיך.

מהחידוש הזה

הגיע לי תירוץ לקושייה.

בפרקי אבות נאמר

מה כתוב שם?

רבי חלפתא בן דוסא,

איש כפר חנניה אומר

עשרה שיושבין ועוסקין בתורה,

שכינה שרויה ביניהם.

שנאמר אלוקים ניצב ועדת אל.

ומניין אפילו חמישה שנאמר אגודתו על ארץ יסדה.

ומניין אפילו שלושה שנאמר בקרב אלוהים ישפוט.

ומניין אפילו שניים שנאמר אז נדברו ירא אדוני, ישרעהו.

ויקשב אדוני וישמע.

ופה הקושייה.

ומניין אפילו אחד

שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

דרך אגב,

אונקלוס תרגם

בכל המקום אשר אזכיר את שמי,

הוא אומר בכל אתר,

כן?

דאשרי שכינתי.

אז אזכיר את שמי, מה הכוונה?

אשרי שכינתי, השראת שכינה.

והרי כתוב פה בתחילת המשנה

שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם.

יוצא שגם כשהאחד

לומד תורה, הוא לומד חברותה עם השכינה.

אז למה כתוב אזכיר?

היה צריך להיות כתוב תזכיר.

למה כתוב אזכיר ולא כתוב תזכיר?

אז חשבתי לומר

שהרי גם בברכת כהנים,

הכהנים שמים את שמי,

אבל אני אברכם.

אז כך גם כשהיחיד לומד תורה,

שכינה כנגדו חברותה,

ולכן החברותה בא ולמד עם היחיד הזה,

ובלאו הכי מברך אותו.

בגמרא, במסכת תענית,

כתוב, דבר הסמוי מן העין

יש בו ברכה.

זה מה שכתוב על יברכך אדוני וישמרך.

לשמור אותך מכל הדברים הרעים, כל העין הרע.

אז הגמרא אומרת שדבר הסמוי מן העין יש בו ברכה.

שימו לב.

בגמרא במסכת חולין

כתוב ככה

דבר המנוי והשקול והמדוד שמור מן המזיקין

בדיוק הפוך

פה מה אתה אומר?

דבר סמוי מן העין

יש בו ברכה, לא שולטת בו עין

ופה מה אתה אומר?

דבר המנוי והשקול והמדוד שמור מן המזיקין

הרי כל הזמן אומרים לנו לא לספור, לא לספור, אתה שולט בזה עין רע

אבל פה הגמרא אומרת הפוך

שמור מן המזיקין

איך זה מסתדר?

בספר במדבר פרשת נשוא

נאמר יברכך אדוני וישמרך

אז מה אומר שמה?

יברכך בממון

וישמרך מן המזיקין

אמה הרשא

מקשה בחולין

איך דברים המנויים והשקולים שמורים מן המזיקין

ולא כתוב שהעין שולטת על דבר מנוי ושקול

וזו הסיבה שמשה רבנו לא ספר את עם ישראל אלא את מחצית השקל

שימו לב

במאמר מוסגר

מה התרגום של המילה נשוא

כי תישא,

כי תישא, כל המקומות שתמצאו שכתוב כי תישא, נשוא, כל הדברים האלה

שימו לב זה לא לשון נשיאה

אלא לשון קבלה

התרגום אומר קבל

וקבל

שאומרים נשאת ונתת, מה זה נשאת?

נשאת?

לא,

קיבלת ונתת

נשיאה זה לשון קבלה

שמעתם?

אז איך משה קיבל את התוצאה

כמה נמצאים, כמה יש לו בעם ישראל אנשים?

מספירת מחצית השקל

מזה הוא קיבל את התוצאה, כמה יש לו אנשים

הבנתם?

זה לא מלשון להרים

אז השאלה היא

איך זה מסתדר שתי הגמרות כאילו מסתדרות אחת את השנייה, מצד אחד

דבר הסמוי מן העין, מצד שני דבר המנוי והמדוד וכו' וכו'.

אלא אם

נראה לי לתרץ ככה

שאם תשימו לב בהבדל בלשון בין שני הדברים פה

פה כתוב דבר הסמוי מן העין יש בו ברכה

אבל בחולין כתוב דבר המנוי

והשקול והמדוד

שמור מן המזיקים

אז זה לא סותר אם נחבר את זה ביחד

מה זאת אומרת?

שימו לב

נראה לי לתרץ ככה

שאם הדבר המנוי

השקול והמדוד

סמוי מן העין

יש בו ברכה והוא שמור מן המזיקים

כי זה שהוא מנוי ומדוד ושקול

זה יכול להיות עדיין שהוא עדיין סמוי מן העין

רק אני הסופר

יודע כמה יש בו

אבל אחרים לא יודעים

אז אני אעשה לעצמי עין הרע

אז אדרבה יש בזה שמירה מן המזיקים

ומקווה שזה מכוון לאמת

נשאלת השאלה

אם כבר דיברנו על עין רע

למה נאמר עין רעה

ולא עיניים רעות?

שום מקום לא מצאנו מושג עיניים רעות

רק בלשון יחיד, עין רעה

למה לא עיניים רעות?

נראה לי

שהרי קיבלנו שתי עיניים

אחת

כדי לראות בטובת חברנו

בשנייה

לראות ברעתנו, כמה אנחנו עוד לא בסדר, כמה אנחנו צריכים עוד לתקן

לצערנו

יש שרואים בעין אחת

ברעת חברנו

לא ברעת עצמנו

אילו בשנייה רואים בטובתנו

הלוואי וכולם יהיו כמונו

ולכן

אם אלה שמסתכלים לא נכון

סוגרים עין אחת

לפיכך, שימו לב

אלה שרואים בטובת חברנו

כמה טוב לו

אז מתקנאים בו

מזה יש עין רעה?

למה?

אין איזון מהעין השנייה

זה עם אלה שרואים בטובת חברנו

אבל אלה שרואים ברעת חברנו

אז עוד פעם, הם רואים רע והעין השנייה לא עושה איזון

וכן אצל בלעם הרשע נאמר

שטומאה עין

למה?

שרצה להטיל עין רעה בעם ישראל

מאידך

כתוב

טוב עין

הוא יבורך

דרשו חז״ל

אל תקרא יבורך אלא יברך

אז טוב עין אם הוא לא רואה ברעת חברו

ורק בטובתו אז הוא יבורך

מה הכוונה?

שאם הוא רואה בעין אחת

כמה שיש לו לתקן

בוודאי

זו עין טובה כלפי האחר

אבל אם הוא רואה בעין אחת בטובתו

בוודאי שזאת

עין טובה גם כלפי חברו

שאתה באשמולד

בין לטובה ובין להפך

כן

נמשיך

אנחנו אומרים בברכה

ברכת הכהנים

יישא השם פניו אליך ויישם לך שלום

כתוב במסכת ברכות

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

כתוב בתורתך אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד

אז איך אתה נושא פנים לישראל?

כתוב יישא השם פניו אליך

נכון?

אמר להם

וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת

והם מדקדקים על עצמם עד כזית, עד כבצה?

אצלי הכל מידה כנגד מידה.

דרך אגב,

במאמר מוסגר

מאיפה לומדים

שצריך לברך

בברכת המזון דווקא מיושב?

זה התוספות במסכת ברכות אומרים את החידוש הזה

כתוב ואכלת ושבעת וברכת

ושבעת

תחלק את המילה לשתיים

זה אותיות ושב

ועת

אז כאילו כתוב ושב עת וברכת

אז זה כאילו כתוב ואכלת

ושב עת וברכת

אז מכאן לומדים

שצריך לברך בשעת ברכת המזון

צריך לשבת

וכן במעין שלוש, דרך אגב

הרבה לא יודעים את זה, אבל גם במעין שלוש

ברכת על המחיה

כן על הגפן ועל פי הגפן וכולי

לפי מה שאתה אוכל, לפי הברכה

ברכת מעין שלוש

צריך לשבת

נחזור לענייננו

הגאון מווילנא מקשה

על הגמרא הזאת במסכת ברכות

למה אומר

כזית בראשונה?

מה זאת אומרת? הוא אומר

מה הוא אומר?

הוא אומר עד כזית עד כבצה

אז הגאון מווילנא אומר למה הוא כותב ככה?

למה הגמרא כותבת?

עד כזית עד כבצה

הרי אם מדקדקים עד כזית, פשיטה שעד כבצה

בשביל מה הגמרא מוסיפה עד כבצה?

זו שאלה ראשונה

שאלה שנייה

הרי מי אומר ואכלת ושבעת וברכת?

זה הקב' ברוך הוא אומר את זה

וכי יש ספק לקב' ברוך הוא עד כזית עד כבצה?

והלא זה מחלוקת בין החכמים במסכת ברכות

והשאלה השלישית

למה

הוא השיב להם

דווקא

את החומרה הזאת דווקא,

של עד כזית עד כבצה?

הרי יש עוד הרבה חומרות שהחמירו

עם ישראל על עצמם,

כמו לדוגמה טיפת דם בחרדל,

כן?

כחרדל?

שהחמירו על עצמן בנות ישראל?

שימו לב

איזה מהלך.

הרייף כתב

ששיעור שתי סעודות

הן 18 גרוגרות,

שהן בעצם שש ביצים.

עכשיו, מובא בזוהר

שבשלוש ביצים

יש עשרה זיתים

שהן בעצם תשע גרוגרות.

הרי שהזית פחות מן הגרוגרת בעשירית.

אז מה יוצא לנו מכל זה, מכל החשבון?

לפי זה יוצא ששיעור סעודה הוא שלוש ביצים

שהן עשרה זיתים.

וכשיש לאדם שיעור שכזה,

הוא חייב מן התורה ואכלת ושבעת וברכת לשון יחיד,

שהוא יאכל בעצמו את השיעור של הסעודה הזו.

זה מן התורה.

זה היה אמור להיות כך.

אבל ישראל,

עם קדושים,

חיפשו בנרות

איך לגדל ולרומם יותר את הקדוש ברוך הוא.

ולכן, מה הם עושים?

כשיש לו שיעור סעודה שכזה,

שהוא עשרה זיתים,

מה הוא עושה?

הוא מהדר,

דהיינו מחפש אחרי עשרה אנשים

כדי לתת לכל אחד שיעור כזית,

ואז הוא יכול לברך בזימון, בשם ה'

נברך לאלוקינו שאכלנו משלו.

כי כל אחד אכל כזית.

ואם הוא לא מוצא עשרה,

אז מה הוא עושה?

הוא מהדר, מחפש אחרי שניים נוספים,

נותן לכל אחד קו ביצה ומברכים בזימון רגיל.

אבל לפחות יש זימון.

אז לכן, כשהם נושאים פנים בתורה ומדקדקים בה,

אומר הקדוש ברוך הוא, גם אני נושא להם פנים.

הם כביכול עושים לפנים משורת הדין, אז גם אני עושה להם לפנים משורת הדין.

אבל כשאינם נושאים פנים בתורה,

אז כתוב אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד.

וכמו שנאמר במלאכי,

אשר אינכם שומרים את דרכיי ונושאים פנים בתורה.

מה זה, דרך אגב, המושג הזה, נושאים פנים,

מה זה לשאת פנים?

לשאת פנים, הכוונה, שימו לב,

מלשון לתת,

לתת לבן אדם כבוד,

חנופה וכו'.

יותר מדויק,

כן?

כמו שאמרנו, נסיעה זה קבלת,

לקבל

כמו שהוא אומר, לא לשאת פנים,

לא לקבל פנים ולא לקבל שוחד,

לא לקחת שוחד.

וכן כתוב גם במסכת שבת,

מובא שמה המעשה

כן

תנא דווה אליהו

מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה

וקרא הרבה

ושימש תלמידי חכמים הרבה

ומת בחצי ימיו

מה זה חצי ימיו? תגיד בין שלושים

בערך

והייתה אשתו נוטלת תפיליו

ומחזרתם בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואמרה להם

כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך

בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי החכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו?

ולא היה אדם מחזירת דבר?

אף אחד לא ידע מה לענות לה

פעם אחת נתארחתי אצלה, אומר אליהו הנביא, תנא דווה אליהו

והייתה מסיכה כל אותו מאורע

ואמרתי לה, בתי

בימי נידותך, מהו אצלך?

אמרה לי, חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגעה בי

בימי לבונייך, מהו אצלך?

מה שאומרים שבעה נקיים

אמרה לו, אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר,

אבל ולא עלתה דעתו על דבר אחר?

ואמרתי לה,

ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה

זאת אומרת, אפילו שהוא היה תלמיד חכם ולמד ושימש תלמידי חכמים,

הקדוש ברוך הוא לא מקבל שוחד

אפילו שאתה, ברגע שעשית את מה שעשית,

אין פוליסה

צריך לשלם

והכל תלוי בחומרת העניין

עוד

נשיאות פנים,

שימו לב, עוד פירוש מה זה נשיאות פנים,

נשיאות פנים היא מה שדורשים הפסוק בפנים אחרות יותר מפשט הפסוק.

פנים,

כמו שאמרנו, שבעים פנים לתורה,

אז דורשים מפנים אחרות

לא מהפשט.

אז פשט הפסוק

ושבעת כוונה כדי שביעה

אבל הם דרשו לפנים מכך

בכזית,

כן?

הוה כדי שביעה.

אותו דבר אנחנו רואים, לדוגמה,

על עניין אחר.

כתוב

לא תקרבו לגלות ערווה.

כתוב לגלות ערווה

אז זה גילוי ערויות ממש.

כתוב לגלות ערווה, זה גילוי ערויות.

אבל צריך לשא פנים לאסור אפילו בנגיעה.

וזה דרך אגב

בלי קשר על

לשא פנים

יש גם עניין, שימו לב,

שכתוב את זה במפורש

שאסור אפילו להתקרב.

יש לנו גם בתורה וגם בנביא.

כתוב בתורה

ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה.

כן?

אז לא תקרב, לא כתוב לגלות.

כתוב לא תקרב.

אבל כתוב לגלות ערוותה.

אז כן כתוב לגלות.

זה גם עניין של גילוי.

אבל בנביא ביחזקאל,

שם כתוב גם בלי גילוי.

מה כתוב שם?

ואל אישה נידה לא יקרב.

בלי עניין של גילוי.

בתורה כתוב

מפורש גילוי.

אבל החכמים,

כן?

עשו סייג אפילו לא להתקרב.

ואנחנו רואים שהנביא אומר,

ואל אישה נידה לא יקרב.

נחזור לענייננו של העד כזית עד כבצה.

רשי הקדוש

פירש על הגמרא הזו

בצורה אחרת

ממה ששמענו עכשיו את הדרשה שהגאון מבינה.

רשי הקדוש אומר,

עד כזית לרבי מאיר,

עד כבצה לרבי יהודה.

למה כתוב שם עד כזית עד כבצה? כי יש מחלוקת

בין רבי מאיר לבין רבי יהודה.

הוא סובר עד כזית, הוא סובר עד כבצה.

אז רשי אומר, רצה לומר

שאלו שנוהגים כרבי מאיר מברכים עד כזית.

ואותם שנוהגים כרבי יהודה מברכים עד כבצה,

אבל על כזית לא מברכים.

אז יוצא לפי רשי שמדובר פה רק על אדם אחד.

מה שלא לפי הדרשה של הגאון מווילנא.

ומה הפשט?

הפשט הוא כזה.

על פי הדין,

כשם שאסור לאכול בלי ברכה,

כך אסור לגרום לברכה לבטלה.

ולכן,

כשהם אוכלים,

מדקדקים על עצמם לאכול כזית גמור,

כשיעור שיוכלו לברך עליו ברכה אחרונה,

בלי שום ספקות.

ואם עם כל זה עדיין עם כל זה עדיין הם מראים לברך,

פן לא יצאו ידי חובתם.

ולכן,

מה הם עושים? מדקדקים עד כזית קבצה,

שיוכלו לברך בלי שום ספק ברכה לבטלה.

זאת אומרת, מה שכתוב עד כזית, עד כבצה,

שלכתחילה צריך עד כזית,

אבל עד בכלל, שיהיה כמו שצריך כזית.

אבל בכל אופן, אם יש אפשרות לאכול כבצה ולצאת מכל הספקות,

עדיף כבצה זה הרבה יותר טוב.

עכשיו שימו לב,

יש עניין

לפרסם ולהודיע, שחשוב,

הרבה אנשים לצערי לא יודעים את זה,

שאם אדם נטל את ידיו

וברך על נטילת ידיים,

הוא צריך לאכול קבצה.

שיעור קבצה.

אם אתה לא מתכוון לאכול קבצה,

כי הזית זה פרוסה, קבצה זה, איך אומרים, סנדוויץ',

שתי פרוסות.

אז אם אתה מתכונן לאכול את הכמות הזאת של שתי פרוסות,

תיטול ידיים עם ברכה.

אבל אם אין לך חשק לאכול

ואתה נוטל ידיים, תיטול בלי ברכה.

כתוב, יאכלו ענבים ויסבחו.

נו, אז מי שלא ענב לא יסבח,

או לא יאכל.

מה זה יאכלו ענבים ויסבחו?

אה?

תקשיבו טוב,

רק לענבים,

לא לענבים, יש קול ענבים.

רק לענאווים, כן?

רק לענבים

מותר לסבוח.

הרמב״ם הרי כותב

שאדם צריך להיזהר לא למלות את קרסו עד הסוף.

זה לא בריא.

צריך להשאיר ככה,

תאכל עד השלושת, תשאיר אוויר קצת, חמצן.

אבל אדם שהוא ענב,

הוא מותר לו לסבוח.

למה?

מי שאוכל

לשובעה

ואחר כך כועס,

יכול להינזק.

אבל הענב שאינו כועס...

הוא אין חשש שהוא יינזק

אז רק אצל הענבים כתוב יאכלו ויסבעו

להם מותר לסבוח, למה?

כי הם לא כועסים

אז אין להם חשש נזק

אבל אדם אחר שהוא לא ענא הוא

יש לו סיכון שמא הוא יינזק חלילה

חידוש ששמעתי מהדוד שלי

דוד ציון

השם מברך אותו

הוא אומר כשנספרו השבטים בפרשת במדבר ונשוא

המספרים עגולים

אין יחידות

ואילו כשנספרו הבכורות

יש יחידות בספירה

אז זה אומר שמכאן לומדים

שלא סופרים במדויק בכוונה

אבל אצל הבכורות

ששם הספירה הייתה מדויקת

הבכורות צריכות לתת פדיון

חמוד

נגיד משהו שקשור לחג שבועות נעשה השלמות קצת

כתוב בפסוק ואת מצבותיו תשברון

ואת אשריו תכרותון

אומר הגאון מווילנה

שאם תראו אצל הגויים

שקיימו איזה דבר למצבת ומנהג קבוע להם

או אז תשברון את המצבות שלכם

שהייתם נוהגים בהן עד עתה

אם הם התחילו לעשות עכשיו כזה מנהג אצלהם

וזאת

כדי שלא להימשך אחריהם, אחרי הגויים

מהטעם הזה הגאון מווילנה ביטל את המנהג להעמיד אילנות בחג השבועות

משום שהוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם

אצל הנוצרים

אז בגלל שאצלנו העניין של האילנות בחג השבועות הוא מנהג ולא מדינה

ועכשיו זה נמצא אצל חוק העמים

אז לכן הוא אמר שנכון לבטל את המנהג הזה

כי אצלנו זה מתוקף מנהג

ואצלהם זה הפך להיות חוק עמים

אז כדי לא להימשך אחריהם

אמר לבטל את המנהג אצלנו

ולכן הוא אמר לבטל את המנהג

של להעמיד אילנות בבתי כנסיות בחג השבועות

נגיד עוד שני חידושים קטנים ובזה נסיים

היות וחג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים

כתוב אצל בלעם

ויעמוד במקום צר

אז כתוב

זה שלוש רגלים

אומר רש״י

רמז לו

אתה מבקש לעקור אומה חוגגת שלוש רגלים בשנה?

מה הקשר?

מה הקשר? לפסוק, ויעמוד במקום צר

זה שלוש רגלים

אתה מבקש לעקור אומה

מה הקשר?

כתוב שכשישראל היו עולים לרגל

אז נאמר בפרקי אבות

ולא אמר אדם לחברו

אחד מעשרת הניסים

שהיו בירושלים בבית המקדש

ולא אמר אדם לחברו

צר לי המקום שאלים בירושלים

שימו לב

לא כתוב

שלא היה צר המקום

זה לא כתוב

מה כתוב?

שאדם לא אמר לחברו צר לי המקום

אף אחד לא התלונן

בטח שהיה לחץ, מיליונים של אנשים באים

בטח שהיה צר המקום

אבל אף אחד לא דיבר, אף אחד לא כיתר

ואילו בלעם

כשהאתון נכנסה למקום צר הוא היכה אותה

זה מה שכתוב, ויעמוד במקום צר

ואז הוא היכה אותה

איזה קוטר

עם ישראל להבדיל, אומר רשי

בשלוש רגלים

אף אחד לא מקטר

עוד חידוש

כתוב על הארון

ועשו ארון

הגמרא במסכת יומא אומרת

מקום ארון אינו מידה

אינו מן המידה

תעשה את החשבון

של בית המקדש, אתה תראה שאיפה שצריך לעמוד הארון אין מקום

הכל מלא

אין איפה להכניס, מה?

תעשה את החשבון, אין

אז איפה היה הארון?

אומרת הגמרא, אינו מן המידה

החתם סויפר

רמז לכך

שאין התורה תלויה במקום מסוים

אלא בכל מקום,

בכל זמן ובכל תנאי

חייב האדם לקבוע עיתים לתורה

כי הארון לא מן המידה

ארון הקודש

זה לא מן המידה

זה פה הכל בנס

עומד בנס

וכן זה בא לסמל

כי קיומם של תלמידי חכמים הוא ניסי

לא ניתן להבין במה הם מתפרנסים

וממה הם ניזונים

לפני כמה זמן עשו סטטיסטיקה

אומרים שכל החרדים במצב כלכלי קשה ביותר

הם כולם מתחת, כמעט כולם מתחת לקו העוני

כשעשו סטטיסטיקה ובדקו

מי הכי מבסוטים במדינה

מי הכי בהיי

מי הכי מאושרים

מי לא מתלוננים

מי

חרדים מקום ראשון

כל החוקרים המומים איך זה יכול להיות מה אם כולם אין להם פרנסה

כולם מתחת לקו העוני

אז מה הם מבסוטים מהחיים האלה?

אשתבח שמו לעד

זה מה שאומר החתם סופר

ארון הקודש לא מן המידה

כך גם לימוד התורה וכך גם ההתנהגות הניסית

של השמיים

עם התלמידי החכמים בעולם הזה שהכל אצלהם מעבר לגדר הטבע אשתבח שמו

ומי שחי את זה

יודע שהוא חי בניסי ניסים

הוא חי בהשגחה של השם יתברך רגע רגע

איך הוא לא יהיה מאושר רגע רגע?

מזמור לדוד

אדוני רועי

לא יחסר, לא חסר לי כלום, השתבח שמו לעדו

השם מזכה את כולנו

שנזכה

לעלות מעלה מעלה בעבודת השם יתברך

ובלימוד התורה

הן כן ירצו

אה?

רבי יחנניה ורק אשי עומר

רוצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל