דיני חג השבועות שחל במוצ"ש | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח השיעור

שהיום הוקדש לעילוי נשמת משה בן בן ציון רוח אדומה יתנחו בגן עדן

אנחנו נמצאים מספר ימים קודם

אחד מג' המועדים המוזכרים במפורש בתורה

היום ברחובה של עיר שפוגשים בבני אדם

כולם אומרים חג שמח, חג שמח

היום כל יום נהפך להיות חג

אבל יש לנו ג' מועדים שהם כתובים במפורש בתורה והם פסח,

שבועות וסוכות

ישנו קשר מאוד מיוחד בין פסח

לבין שבועות

עם סיומו של היום הראשון של פסח

ובסופו של

בסופם של ימי הספירה,

שזה כבר חג השבועות, זה הקשר המחבר מלבד עוד נקודות

בין

שני המועדים החשובים הללו, פסח ושבועות.

השבת הקרובה

ישנם הרבה דינים, הרבה נידונים שאנחנו צריכים

ללמוד אותם כדי לדעת כיצד לנהוג,

אחרת

אדם יכול חס ושלום, חס וחלילה, לפספס או לחלופין גם להיכשל.

כידוע, אדם שנושא אישה ומתחתן,

אז יש שבת מיוחדת.

בשבת הזאת

לא כולם נוהגים בכך, אבל

יש שנהגו שהכלה מגיעה

אל בית החתן.

ולאחר מכן,

אחרי החתונה זה כבר שבת שנקראת שבת חתן.

השבת הזאת,

שקודם מתן תורה, קודם קבלת התורה,

שאנחנו זוכים ומקבלים כל שנה ושנה מחדש, כל אחד לפי דרגותיו, לפי הכנתו,

איך תיקרא?

השבת הזאת נקראת שבת קלה.

אנחנו מכירים שבת הגדול,

שבת תשובה, וכן על זה הדרך.

השבת הזאת, הרבה לא מכירים אותה, היא נקראת שבת קלה.

הקלה מגיעה אלינו.

שבת שלפני החתונה,

בעזרת השם, החתונה תהיה ביום

ראשון בבוקר,

בעזרת השם נזכה לקבל את

הקלה ולהיות

כזוג

בלתי נפרד.

אז השבת הזאת נקראת שבת קלה. נהגו בכל קהילות ישראל, רבני הקהילות

דורשים ועוסקים בענייני הלכות, אבל הבעיה היא שיש הרבה הלכות שצריכים להקדים אותן,

אי אפשר לשייר אותן לרגע האחרון, כדי שהעם באמת ידע את המעשה אשר יעשה.

אז אנחנו בעזרת השם

נבאר

בד בבד את כל ההלכות כולן, כדי שבעזרת השם

נוכל לקיימן.

כידוע,

חג השבועות

יחול בימים ראשון, שני, רביעי ושישי.

ראשי תיבות אבדו

במזמון שאנחנו אומרים כל בוקר, אבדו גויים מארצו.

פה הקדוש ברוך הוא נתן לנו רמז שעתידים אותן אומות העולם להאבד

ועם ישראל יזכה להישאר.

זה פסוק שמופיע בתהילים

יטז.

וכל זה למה? בגלל שאומות העולם סירבו לקבל את התורה.

כידוע, המדרש מביא שבא הקדוש ברוך הוא לכל שר ושר מכל אומה ואומה ושאל אותו

תרצה לקבל את התורה,

מה כתוב בה?

לא תרצח לו, לא מתאים לי,

לא תנאף, לא תגמור וכן על זה הדרך.

אצל עם ישראל הקדוש ברוך הוא לא שאל שאלות.

אומר המדרש כפה עליהם הר כגיגית.

ופה

יש גמרא

שאומרת שעתיד הקדוש ברוך הוא לחבוק ספר תורה בימינו,

ויאמר לכל אותן אומות העולם, מי שקרוב אצל

הדבר הקדוש הזה יבוא,

יבואו כל אומות העולם בתלונה, יגידו ריבונו של עולם,

אם היית כופה עלינו הר כגיגית כמו שקפאת על עם ישראל,

גם אנחנו היינו יכולים עכשיו לקרוא ולבוא אצל ספר התורה.

אם ככה, אנחנו באים בתביעה.

שם אין בגץ

שיכולים לבוא ולהתלונן, אבל הם באים כביכול

בתביעה כלפי קודש הבריחו, למה עלינו לא כפית ההר כגיגית?

כמו שהם באים בתביעה, למה לא העמדת עלינו

נביא כמשה? עונה להם הקדוש ברוך הוא, העמדתי עליכם נביא יותר ממשה,

בלעם, יודע דעת עליון וכו'.

אז אם ככה, לכאורה, הטענה שלהם צודקת.

אם היה הקדוש ברוך הוא כופה עליהם הר כגיגית,

ממילא היו מקבלים את התורה.

אז למה בחר הקדוש ברוך הוא דווקא שלא לכפות עליהם הר כגיגית, אלא לומר להם את מה שהם לא אוהבים לשמוע,

וממילא הם יברחו, לא ירצו?

אז כידוע שהקדוש ברוך הוא ידע מלכתחילה שהם לא ירצו.

ולכן הוא דווקא בחר לכפות על עם ישראל,

שכבר ידע שיקדימו נעשה לנשמה, עשייה לשמיעה.

לכן עלינו הקדוש ברוך הוא הוצרך לכפות הר כגיגית, ואתה רואה שבאמת זה עובד.

אם אתה לא כופה על יהודי,

אז הוא יברח.

הוא לא ירצה לעשות, חייב לכפות עליו, חייב להראות לו שיש פה מישהו שמנהיג,

מוביל, וכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה בעולם,

לא עשה אלא בשביל עם ישראל.

אז זה כביכול הכפייה הזאת שהולכת, זה לא כמו שקוראים

בעולמות החיצוניים כפייה דתית, דתה וכן אף אחד. לא,

אלא הקדוש ברוך הוא כופה עלינו כדי שנעשה את רצונו וכדי שייתן לנו שכר.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, ולפיכך הבעלים תורה ומצוות.

לעומת זה, אצל אומות העולם, אם הקדוש ברוך הוא היה כופה עליהם הרקיגית,

בטח שהיו מחפשים לחפור על ההר הזה שהקדוש ברוך הוא שם כדי לברוח מהכפייה.

למה? הם ידועים כאנשים פורקי עול,

כאנשים שלא מוכנים לסבול,

לא מוכנים לקחת חלק במשהו ששייך להם,

וכל שכן לא אצל האחרים,

אז

אין צורך בכלל לכפות עליהם.

לכן הקב' ברוך הוא מיד דוחה אותם ואומר להם,

דווקא על עם ישראל בחרתי כי זה היה רצונם הקדימו נעשה נשמם.

השנה כמו שפתחנו,

חג השבועות

יחול במוצאי שבת,

ואנחנו צריכים לדעת שאדם צריך להתכונן.

במה הוא צריך להתכונן? יש הרבה דברים שהוא צריך להכין מראש.

לדוגמה,

זה לגבי התספורת.

שולחן ערוך מביא שלא ייכנס מנוול כשהוא מנוול לחג.

היום, חס ושלום וחס וחלילה, קוראים לאדם מנוול. זה לא הלשון הזאת שמכנים כביכול לאדם שם,

הוא עשה ככה וככה וככה, או תחמן, הוא עשה כזה דבר, אז הוא נקרא מנוול. לא,

זו לא הכוונה.

אלא שלא ייכנס כשהוא כולו מלא בצורה שאינה מכבדת את יום טוב, אינה מכבדת את החג,

לקראת החג.

היה מעשה

בזמן הרשש הקדוש.

הרשש דן עם חבריו לגבי התספורת, לגבי השנה, נהגו המקובלים באמת,

להסתפר

בערב חג, ערב יום טוב, ערב חג פסח.

השנה יצא ערב חג הפסח, מתי?

ערב שבת, שבת.

איך להסתפר בשבת? לא יכול להסתפר בשבת.

זה הרשש בא ודן עם חבריו, מה לעשות?

הוא היה מקפיד על הדבר הזה,

כמו הרבה מקובלים דאז,

שהיו מקפידים שלא להסתפר, מה יעשה?

לכן,

חלקו ודנו בדבר והגיעו למסקנה שאין ברירה, לא יכול להישאר

כשהוא מלא שיער וייכנס כשהוא מנוול לחג

בצורה שכולו מלא שיערות ולא הסתפר.

זה הביא באמת, החידה הקדוש

אמר שאין ברירה, חייב לכן להסתפר מראש.

לכן, באמת, גם מי שנוהג על פי שיטת המקובלים,

לא נוהג על פי הפשט. מי שנוהג על פי הפשט, ל״ד כבר,

הסתפר, ולכן על זה הדרך.

אתם יודעים, אצל המועלים אין בעיה.

יש מועלים, אמנם, שמחמירים, אבל מועל,

סנדק ואבי הבן,

אם זה באופן קבוע, כן, אבי הבן אין באופן קבוע,

רק פעם בשנה,

אבל מועל וסנדק זה יותר מצוי.

הם יכולים להסתפר, אין להם שום בעיה מלבד חול המועד,

הם יכולים להסתפר למה זה יום טוב שלהם, יום טוב שלהם יכולים,

כמובן שיש בזה נידונים קודם

הברית, לאחר הברית, מה הדין אם זה נפל בערב שבת, וכן על זה הדרך.

אבל אצלהם יותר קל הדבר הזה, מי שנהג לתפוס את הימים הללו עד ל״ד,

או אחינו בני אשכנז בל״ג,

יקבל על זה שכר

כפי המנהג.

אבל מה עשה הרשש באותו זמן?

אז באמת הקדים והסתפר בערב שבת,

כי לא הייתה ברירה, לא יכול להיכנס, כי הוא מנוול אחד.

יפה.

ולכן אדם צריך להתכונן, לזרז את עצמו,

לארגן את עצמו,

אם זה גם מצד השמחה והעונג ביום טוב.

אמנם לא זכינו שיהיה שמחה אלא בבשר, כי אין בשר,

אבל ברוך השם יש בשר של עוף.

אז זה גם בגדר של שמחה, אין שמחה אלא בבשר ויין.

מלבד זה שאדם מחויב כל מועד לקנות

לבני ביתו, בפרט אשתו,

זו ביתו, אומרים חז״ל,

לקנות לה מתנה.

אז עכשיו הרבה נהגו לכבוד שבועות,

כי מקשטים את בתי הכנסיות ובתי מדרשות הבית, זכר

למה שעשה הקדוש ברוך הוא

בהר סיני.

אתם יודעים מאיפה הגיע הר סיני בכלל.

היה

שני ערים בלבד, מאיפה הגיע הר סיני?

אומרים חז״ל שהקדוש ברוך הוא עקר

חתיכה מהר המוריה

וקבע עודה בין כל הערים הללו שדיברו והתגאו שם, ואמר, על זה אני אתן את התורה.

דווקא על הר מקודש,

שכבר אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, קידשו את אותו מקום,

אם זה בתפילה,

אם זה ביציקת שמן,

על אותו הר הקדוש ברוך הוא כיוון והביא את התורה.

לכן משם יצאה שנאה,

הר סיני, שירדה שנאה על העולם, אומרת הגמרא.

איזה שנאה ירדה לאומות העולם.

הם ידעו שההר הזה זה הר מקודש, הר מבורך.

לכן הם רוצים לשלוט עליו, רוצים לתפוס.

אה, לא יכולים?

יש להם שנאה כלפי עם ישראל,

כי הם לא יכולים לשלוט, לא יכולים לתפוס.

זה היה הר סיני.

לכן אדם צריך לשמוח.

יש ירושלמי, בסוף ראש השנה,

כותב שם הירושלמי רבי משרשיא בשם רב אחא,

אמר, בכל הקורבנות כתיב חטאת,

ובעצרת,

חג השבועות,

אחד מהשמות שלו, חמישה שמות, זה עצרת.

לא כתוב שם חטאת.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

למה בכל המועדים כן תביאו קורבן חטאת ובחג השבועות לא תביאו קורבן חטאת?

כיוון שקיבלתם עול תורה,

מעלה עני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

אז אנחנו רואים כמה המעלה

של חג השבועות היא מעלה מאוד גדולה של חג מתן תורה, חג העצרת,

חג הביכורים.

כמה המעלה שלה גדולה שהקדוש ברוך הוא מעלה עלינו כאילו לא חטאנו, עד כדי כך שאדם

לא היה צריך להביא קורבן חטאת.

גם כשייבנה בית המקדש לא יצטרך להביא קורבן חטאת.

למה? כי היום הזה הקדוש ברוך הוא עוצר אותנו מהעוונות שלנו,

כיוון שאנחנו זוכים ומתחתנים עם התורה,

מקבלים את התורה.

ממילא, ביום החתונה, מה קורה עם החתן?

אם הוא עושה את החתונה שלו על טהרת הקודש,

נמחלים לו כל עוונותיו.

אם חס שלום ומחטיא את הרבים, השם ישבור ויציל.

גם השגגות שלו נהפכות לזדונות.

אבל אם עושה את הכול בקדושה וטהרה, בהקפדה,

גם על הכשרות הפנימית וגם על החיצונית,

בוודאי ובוודאי שהקדוש ברוך הוא מוחל על כל עוונותיו. אותו דבר אנו,

שאנחנו כמו חתנים אצל התורה שהיא הקלה שלנו.

הקדוש ברוך הוא מוחל על כל העוונות שלנו.

אם ככה, אין שמחה יותר גדולה מזו שהקדוש ברוך הוא מוחל על העוונות. אה,

אם הקדוש ברוך הוא מחל על העוונות, למה שתשמח לבד?

אתה צריך לשמוח עם כל המשפחה.

לכן אתה מחויב לשמח את אשתך.

לכן אתה מחויב לשמח את הילדים שלך, כמובן כל אחד לפי דרגתו.

ויותר מזה, אתה גם מחויב לשמח את אותם עניים, תלמידי חכמים, האברכים. יש פה אברכים, ברוך השם, שיושבים

ועוסקים בתורה,

מתעמצים בשעות לא שעות, בקושי,

בדוחק הזה, אדם מחויב.

אתה מעשר כבר, תדאג, הנה יש פה אברכים, ברוך השם, אתה יכול לדאוג להם.

להביא, אתה לא צריך שידעו מי מביא. תביא מעטפה ללא שם,

תן לאחד מהאחראים,

לצורך העניין זה הרב ליבוביץ',

תיתן לו,

והוא ידע כבר להעביר את זה לאותם אברכים שבאמת צריכים,

כולם זקוקים, ברוך השם.

אז זה, אם אתה משמח שלושה שלי, אני משמח שלושה שלך.

גם נאמר על המועד הזה שאדם מחויב כמו גר, כמו יתום, כמו אלמנה,

ובכללם גם עניים, כך כתב השולחן ערוך.

יש הרבה נידונים

מה זה נקרא שמחה. אדם רוצה לקנות מכשיר חשמלי לאשתו,

אופה לחם,

רוצה לקנות, אני יודע מה, נפה חשמלית של קמח,

או שאר דברים.

האם יוצאים בזה ידי חובה,

של שמחת יום טוב?

הוא עכשיו מביא את זה לאשתו מתנה,

רוצה לשמח אותה לכבוד יום טוב.

יוצאים בזה ידי חובה או לא?

כתב בשבט הלוי שאין יוצא ידי חובה בדבר הזה.

למה?

איזה שמחת יום טוב יש לו במכשיר הזה עכשיו?

צריך שיהיה משהו שיהיה איתו קשר ליום טוב ממש.

זה שאתה משתמש בו בערב יום טוב, זה לא קשור ליום טוב.

זה שמחה שהיא קצת דחוקה.

אבל אם הוא רוצה להביא זר פרחים לאשתו,

זה המיעוט, כן, תכשיט

מכובד צריך לקנות לכבוד יום טוב, אבל הוא רוצה להביא זר פרחים.

בשבועות זה בסדר.

למה? היות ונהגו לקשט את הבתים וכו',

אז באמת יכול להביא זר פרחים לאשתו,

ותהיה לה בזה שמחה גדולה, בפרט שאנשים אוהבות פרחים.

אז בזה יש לו שמחה גדולה, יוצא ידי חובה.

הרב אלישיב כותב

אף על פי שהבהילה

או אף על פי שכבר הוא קנה לה, שבוע לפני קנה לה איזה בגד חדש

או תכשיט חדש,

מה יגיד, אה, אני מכוון בדעתי על מה שקניתי כבר,

שזה עכשיו היא תשתמש בזה עוד פעם אחת, זה בסדר. לא.

אף על פי שכבר קנה לה, שוב פעם צריך לשמח אותה לכבוד המועד.

כמה נשים צדקניות טורחות, עמלות,

עושות מעבר ליכולת, הכול, שנשתדל, שהכל יהיה בקדושה וטהרה,

בחינוך הילדים,

בבית, שתהיה אווירה טובה, הכול, כמה האדם חייב

לאשתו הכרת הטוב.

לכן, לא לשכוח את הדבר הזה.

אדם מעכשיו כבר יתכונן,

כדי שבעזרת השם יצא ידי חובת השמחה

גם בשביל אשתו, גם בשביל הילדים.

טוב, נעבור

לערב שבת בעזרת השם,

נוהגים ללכת למקווה טהרה. ערב יום טוב, השנה, היות וזה נפל בשבת,

מי שנוהג לטבול כל יום, כולל בשבת, אין בעיה,

אז הולך למקווה. למי שלא נוהג לטבול,

בערב יום טוב צריך ללכת לטבול במקווה.

נהגו, זו לא טבילת חובה אמנם,

אבל נהגו לטבול שני טבילות.

טבילה אחת כדי לסלק את

כל הקליפות מעליו. טבילה שנייה, כדי לקבל, מכוון בדעתו, לקבל עליו קדושת

יום טוב,

קדושת המועד.

המקובלים באמת נהגו שטובלים בנוסף לערב יום טוב, גם בסיום הלימוד בלילה הולכים.

לצערנו הרב, מקובלים אין,

וזה גם נהיה חוכא ואטלולא, זה נהיה זמן לדיבורים.

אדם, במקום לשבת ולעסוק בתורה בלילה הזה, אז הוא יוצא עם החבר'ה, זה נקרא.

הולכים למקווה, הולכים, ובדרך מה מדברים,

ומה עוסקים, ומה רואים, מה נכשלים.

לכן אדם צריך תשומת לב מאוד מאוד מרבית לדבר הזה.

אם אתה נוהג כל השנה כמו הפשט, אל תהיה מקובל בחג השבועות.

תנהג כמו הפשט, תלך בערב

שבת הקרובה,

תטבול,

נגמר הסיפור.

אתה רוצה להחמיר על עצמך? אין בעיה,

תחמיר על עצמך, אבל

תעשה את זה לא על חשבון הלימוד תורה שלך,

או אם הוא לומד את התיקון, או לומד שאר דברים,

ולא על חשבון, חס ושלום, שיצא לך מזה מכשולות או דברים בטלים.

אם יש שיעור,

ודאי שזה יהיה עדיף מהשיעור.

נכון שמעלת מקווה גדולה וכולי, הכנה לקבלת התורה והכול.

כבר אמרו חז״ל על הפסוק,

והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני. הקב' ברוך הוא מצווה אותנו להיות קדושים,

לפרוש,

בפרט בימים הללו שקודם לכן נהגו

שאדם פורש מכל אותם הדברים הנצרכים לו.

פורש, כדי שבאמת יהיה קדוש, כפי שעם ישראל פרשו, ויהיו נכונים ליום השלישי,

אל תגשו אלישע וכולי.

אז אם אדם באמת נהג כל הזמן ללכת, והוא יודע שהוא עושה את זה בזריזות,

הולך מייד, חוזר, ולא עובר חס ושלום, חס ושלום, לכל מיני איסורים,

יכול ללכת. אדם שלא נהג יושב ויעסוק בתורה,

ומי מתאר אתכם, איך אמר רבי עקיבא, אביכם שבשמיים.

למי שקשה לו יש נטילת ידיים של המקובלים. מה עושים אותם הישישים

גדולי עולם שקשה להם כבר ללכת למקווה?

אז הם נהגו לעשות את נטילת הידיים של המקובלים,

שמות,

הקודש,

כוונות של אותיות וכן על זה הדרך, נותנים מספר פעמים כמניין

שם הוויה וכן על זה הדרך.

למי שנהג בזה יכול לעשות את זה,

עולה עליו...

בדיעבד. כן, כן, בדיעבד, ודאי.

לכן זה מעלה עליו הכתוב, כאילו הוא גם טבל.

או לחילופין,

כמו שנתנו הרבה פתרונות, שבע דקות מתחת עד תשע דקות,

שיעור של תשעה קבין מתחת לטוש,

וגם בדיעבד זה עלה לו למקווה, זה אם כל כך רוצה.

אבל הפתרון הכי טוב, ערב יום טוב, ערב שבת,

השנה,

ילך לטבול במקווה, שני הטבילות שאמרנו,

בזה פתח את הבעיה, יוכל לשבת ולקדש את עצמו ולעסוק בתורה.

אדם שלא סיים קריאת שניים, יקרא ואחד תרגום.

יש מי שכתב שאפשר לסיימה עד ערב שמחת תורה,

שעה שמחים בתורה,

אבל יש מי שכתב שצריך לסיים אותה עד ערב חג השבועות.

ביום חג השבועות אתה מקבל תורה,

עכשיו אתה מקבל את התורה מחדש.

איך תבוא לבורא עולם

כשלא סיימת?

איך תבוא לתורה הקדושה? התורה תגיד לך, רגע, לא הבנתי.

שנה שעברה אני התחתנתי איתך, לא קיימת את הכתובה.

על מה אתה מדבר עכשיו? אתה רוצה עוד פעם להתחתן.

לכן אדם מחויב, אם לא סיים, להשתדל לסיים ערב שבת,

תשתדל לסיים את כל השניים מקרא ואחד תרגום של אותן פרשיות

שלא סיים עד כה.

לגבי עירוב תבשילין השנה, אין עירוב תבשילין, לא להתבלבל.

שואלים אנשים, נו, מה קורה השנה? עירוב תבשילין, אה, כן, לא, אין עירוב תבשילין השנה.

עירוב תבשילין יש, שיוצא יום טוב, ואחר כך שבת.

השנה זה הפוך,

קודם כול שבת,

לאחר מכן יום טוב,

אין עירוב תבשילין, לא צריך

עירוב תבשילין.

הדברים שאנחנו צריכים להכין לעצמנו, זה אדם צריך לזכור,

מה אנחנו צריכים להכין לעצמנו בערב שבת,

כדי שיהיה לנו לצורך החג.

אדם שמבשל

ביום טוב,

לא זכה

להכין את הכול מראש, רוצה לבשל ביום טוב,

אמרנו שיש בזה הרבה בעיות,

איך לכבות, מה לכבות,

רוצה לשים מים, אמסודה לשתייה,

פתרונות הכפיות למיניהם,

כל הדברים הללו,

עדיף לא לעשות.

אין ברירה והוא כן רוצה לעשות,

אז קודם כול לא לשכוח להוציא את

החוט של המצד, כדי שלא יבוא,

חס ושלום ביום טוב,

ללחוץ

על הכפתור הזה כדי להוציא את אותו גיץ שמבעיר את הגז.

דבר נוסף, צריך להכין נר של 48 שעות לפחות.

במקומות כמו מסעדות או בתי-מלון, וכן על זה הדרך, מקומות שמתארחים שם,

או אני יודע מה, יש אדם שמחה,

בשבת הקרובה, וכן על זה הדרך, ישים של 72 שעות.

לא יכול לדעת למה צריך,

ישים יותר גדול.

48 שעות בכל בית סטנדרטי זה מספיק.

למה אנחנו צריכים את זה אם אנחנו לא מבשלים?

התשובה היא, במוצאי שבת אנחנו נעשה הבדלה.

את ההבדלה שאנחנו נעשה זה על הכוס ועל הנר.

תכף נגיד איך אנחנו עושים אותה,

על פי הסדר שנקרא יקנהז,

יין קידוש נר, הבדל הזמן.

אז זה אדם צריך שיהיה לו נר,

דולק

בערב שבת.

הדבר הנוסף שהוא צריך להכין מראש, למי שמדליקה,

מי שאשתו מדליקה בנרות פרפין,

זה הנרות שעווי האלה, הארוכות הלבנות,

צריך לדבק אותם לפני כן. מי שמשתמשת בנרונים כאלו קטנים,

שזה דולק בשיעור מספיק, אין בעיה,

שמים כאלו חדשים,

אפילו אפשר לשים אותם במוצאי שבת,

להכין שניים חדשים, בסדר גמור.

למי שמהדר,

כפי שאומרת הגמרא, כל הזעיר בעיני רהווין לבנים,

מעירים בתורה, תלמידי חכמים וכן הלאה דרך,

מדליק בשמן זית,

אז צריך להכין. את מה צריך להכין?

את הכוסית עצמה אין בעיה, יכול למלות, נגמר השמן,

במה שהדליק בשבת,

צאת הכוכבים הגיע,

או למי שמקפידה על זמן רבנו תאו,

תכף נגיד את הזמנים,

מוסיפים שמן וכולי.

אבל מה קורה עם הפתיל צף?

יש לנו את השעם,

זה כעין טבעת עגולה שהיא אטומה,

ויש לנו את הפתילה האדומה הזאת,

עטופה בשעווה.

מה קורה עם זה? הוא יכול להשחיל את זה במוצאי שבת, שזה ערב יום טוב?

אחרי זמן של צאת שבת יכול להשחיל? לא.

למה?

זה נקרא גמר מלאכה, זה נקרא מכה בפטיש.

עכשיו, הפתיל צף הזה לא היה כלי, הוא לא היה ראוי.

עכשיו אתה עושה אותו ככלי הראוי לשימוש,

בעצם זה שאתה

נוקב בו את החור.

לכן, מה יעשה האדם אם הוא מדליק

בפתיל צף הזה?

יכין את זה כבר בערב שבת,

יכין כמה נרות.

פתאום מדליקה שניים,

אם פספסה מדליקה עוד אחת תוספת,

אז שלוש יכין שלוש לערב שבת,

שלוש לערב יום טוב,

וזה פתר את הבעיה.

מה קורה עם הפתיל הזה? אני יכול להוציא אותו החוצה?

זה נקרא שברי פתילות.

שברי הפתילות הללו,

זה מוקצה מחמת גופו.

אני יכול להוציא אותו עכשיו?

אז יש פתרון להוציא אותו עם כפית, כלאחר יד כזה, הופ,

לשלוף אותו ככה, לזרוק אותו החוצה,

בזה פתר את הבעיה.

ימלא בחזרה את השמן, ישים את הפתיל צף,

כל זה להזכירנו אחרי צאת השבת.

כן? נכנס כבר, צאת הכוכבים הגיע,

ערב יום טוב,

אז יכולים להכין את כל אותם הדברים.

אז מי שמדליקה בנרות פרפין צריך לדבק אותם בתוך הפמות.

אם הפמות הוא צר, שדוחקים את זה בפנים, אין בעיה.

אבל אם לא, צריך לדבק אותם,

צריך לחמם קצת למטה את השעווה,

ואז הוא מדבק אותם. זה איסור ממרח.

הוא לא יכול לעשות את זה.

לכן, את זה צריך להכין מראש.

אז אם יש לו ארבע, שני זוגות של פמותים,

אין בעיה.

מכין מראש, פתר את הבעיה. למי שאין, מה יעשה?

אז יכין מראש על מגש.

עת של יום טוב, עת של שבת ישים על הפמותים,

עת של יום טוב ישים על מגש שני נרות, בזה פתר את הבעיה, יכין את הכול מראש.

יפה.

שאר דברים שאנחנו צריכים אותם ליום טוב,

לדוגמה, מפת ניילון,

כמה סעודות יש? ערב שבת,

יום שבת,

סעודה שלישית,

סעודה רביעית, שזה ערב יום טוב,

וחמישית זה בבוקר,

סעודה שלישית ורביעית ביום טוב, לא חייב,

לא נהגו, לא עושים. אם אדם רוצה לאכול, יכול לאכול,

מיני פירות וכולי, מזונות, זה כן יכול לאכול.

אבל חיוב של סעודה אין לו.

אז חמש מפות הוא צריך עכשיו של ניילון.

פתאום באים אורחים, אולי עוד מפה אחת.

לכן, מה יעשה? יחתוך ביום טוב?

יכין את הכול מראש.

שקיות זבל, יש לו מחובר עכשיו בתוך הזה, צריך להכין מראש.

כל הדברים הנצרכים, הוא עכשיו רוצה לכסות. אשתו הכינה הרבה מאכלים,

איך הוא ישים את זה? אין לו מספיק קופסאות,

תכין את הנייר כסף מראש, תחתוך את זה.

שיהיה הכול מורחן, פחות או יותר מה שאתה צריך. טישו,

בקבוקים של פקקים למי שנוהג לפתוח מראש,

שקית של חלב,

זה חג של החלבי, אומרים,

השם ישמור.

כן.

אם לא יודעים איך להעלות את האחוזים של המכירות, אז ממציאים.

עכשיו זה חג של הגבינות, עכשיו זה חג של הזה, כל פעם ממציאים כאלה חגים.

זה כמו להבדיל סופי הבדלות,

אנחנו מקיימים פעם בשנה מצווה של משלוח מנות.

היום זה נהפך להיות כל חג.

אתה נכנס למכולת, אתה רואה מבחוץ, מחכים לך משלוחי מנות,

סלסלאות.

ומה זה, איזה חג היום? זה פורים.

לא, זה משלוח מנות. משלוח מנות למה? פעם בשנה עושים, לא עושים כל השנה.

אז הם מחפשים ככה,

ברוך השם, לזכות את הרבים.

כן, אותו דבר לגבי לחם.

אדם צריך להכין לחם בכמות מספקת. מה יגיד, עכשיו נגמר לי?

ברוך השם, קמח יש,

מצאנו את כל הפתרונות הכי טובים,

גם לאלה שלא אוהבים קמח בריא, גם לאלה שאוהבים בריא,

הכל יש.

אדם צריך להכין מראש לכמות המספקת, שיהיה לו חלות לכבוד שבת ולכבוד יום טוב לכל הסעודות.

יש

בבתים מסוימים את המקרר עם לחצן שבת,

אתה לוחץ בשבת,

ויש מקררים משוכללים שהם במוצאי שבת כבר,

גם אם לא תלחץ בחזרה על הביטול

של להחזיר אותו למצב שהנורה פועלת,

הוא מתבטל מאליו.

יבוא הבן אדם הזה, יפתח את המקרר, ויגיד, רגע, מי נגע?

מה זה, אני כיוונתי בערב שבת.

יעיוני, אתה צריך לכוון את זה לזמן יותר ארוך.

תקפיד על הדבר הזה, תסתכל.

אותו דבר הגבאים.

בערב שבת

אנחנו לא יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה,

כמו במוצאי שבת בלילה השנה,

שישבו ויעסקו בתורה.

אז הם צריכים להכין מראש,

בערב שבת,

את המזגן,

את האור, שתהיה תאורה, כדי שיאכלו אותם

היהודים היקרים שבאים ויושבים ועוסקים בתורה ומקבלים

את התורה בהכנה מיוחדת בערב חג השבועות, יש להם את כל המנוחות,

את הכול. הכול להכין מראש, לא לחכות לדקה ה-90. לא, אני עכשיו אביגו, אמצא פתרון. לא.

תכין את הכול מראש,

כדי שהכול יהיה על צדו, וגם אתה בעצמך, בתור מכין, תוכל לשבת ולעסוק בתורה.

לגבי תפילת מנחה,

סעודה שלישית,

השבת,

יהיה אפשר לאכול עד השעה 16. ולמה?

כדי שאדם יהיה תעב לסעודה יום טוב.

יש בערב חג, מוצאי שבת,

מגיעים הביתה,

עושים את הסדר של הקידוש.

אדם אחר כך אוכל סעודת חג.

תכף נראה מה יאכל, חלבי או בשרי,

תכף נדון בזה.

אדם צריך עכשיו

לא להיות שבע.

איך הוא יתעב לסעודת החג לקיים מצוות החג?

על ידי שהוא יקדים אכילתו.

לכן השבת מקדימים להתפלל תפילת מנחה,

אכל סעודת

יום שבת, סיים,

צריך ללכת לנוח, ללמוד,

לך להתפלל מנחה, לאחר תפילת מנחה

הוא עושה סעודה שלישית.

עד איזה שעה אפשר לאכול? עד השעה 1600. עד השעה 1600 כבר ישתדל לסיים את הסעודה השלישית,

כדי שבעזרת השם ייכנס

ליום טוב ויוכל לסעוד את סעודת החג.

הוא סיים עכשיו לאכול סעודה שלישית, הוא רוצה לשטוף את הכלים שלו,

כדי שיהיה לו ללילה. הוא לא אוהב לאכול בחד-פעמי,

למרות שיש היום חד-פעמי יותר

יקר,

לא יותר יקר, יותר נראה יקר

מכלים רגילים.

אז הוא אומר, אני לא רוצה להשתדל, כבוד שבת, כבוד יום טוב, מה, אני אשתמש בחד-פעמי?

הוא לא יכול לשטוף את הכלים שלו.

זה נקרא מכין משבת ליום טוב.

מה יעשה? יניח אותם בצד, יכסה עליהם, כדי שלא יפריע לו לשמחת יום טוב שלו, לצער, לא לאשתו, כי הוא עמוס, לא נוח,

ויוציא כלים אחרים מיוחדים ליום טוב.

אם הוא רוצה לחסוך את הטרחה לרעייתו,

לאשתו, מה יעשה?

ירכוש לסעודה שלישית במיוחד כלים חד-פעמיים יקרים,

ואיתם ישתמש בסעודה שלישית, בזה פתר את הבעיה.

בסעודה שנייה או ראשונה,

למי ששוטף,

אז אין בעיה, יכול לשטוף לצורך הסעודה הבאה, מותר.

אבל בסעודה שלישית זה נקרא כבר מכין

משבת ליום טוב.

אותו דבר, לסדר את השולחן.

הוא אומר, סיימנו עכשיו סעודה שלישית,

עכשיו שעה שלוש וחצי, רבע לארבע, בואו נפרוס את המפה עכשיו, נכין,

נלך לנוח, ויהיה לנו כוח בלילה לעסוק בשמה בלילה, נבוא עוד פעם נכין. זה אסור.

זה מכין משבת ליום טוב.

לכן, מה יעשה?

יכול לשים ביום שבת שתי מפות,

או שלוש מפות.

סיים סעודת שחרית, מרים את המפה, זרק

עם הכלים לפח, יש לו מפה ניקייה.

את הכלים, כשיצא שבת, יוכלו לסדר.

בסדר?

אבל בשבת עצמה לא יסדר.

אדם רוצה להתפלל במחזור שלו, הוא יתחתן, ברוך השם.

הוא קנה לכלתו סט מחזורים מעור,

והיא קנתה לחתן, לבעלה, סט מחזורים מעור.

הוא אומר, מה, אני כל השנה מתפלל בסידור של בית הכנסת.

לא מגיע לי לפחות ביום טוב בחג להתפלל בסידור שאשתי קנתה לי, מתנה?

הוא רוצה לסחוב את זה בשבת.

אני לא נכנס עכשיו לצד שכן לטלטל, לא לטלטל.

הוא רוצה עכשיו לסחוב את זה לבית הכנסת, כדי להתפלל בזה. תפילת ערבית

של יום טוב.

יכול לסחוב את זה?

לא יכול לסחוב את זה.

למה זה נקרא מכין משבת ליום טוב?

איך אתה סוחב את המחזור הזה?

מה הפתרון?

או להביא את זה בערב שבת, נשים את זה בתה שלו,

ואז פתר את הבעיה,

או למי שסומך על טלטול,

באותו מקום.

אז הוא יכול להביא את המחזור. היום בכל מחזור יש קצת הלכות.

ואז הוא פותח ולומד בזה.

אתם יודעים שאחינו האשכנזים

נוהגים בשבת שקודם הפסח.

זה נקרא אצלנו שבת הגדול.

הם נוהגים ללמוד אחרי תפילת מנחה את כל האגדה

עד לקטע מסוים.

עכשיו הם נוהגים ללמוד,

אבא לומד עם הילדים שלו את כל האגדה. למה?

למה הילדים צריכים לשאול מה נשתנה? מה שהרבא יגיד להם לשאול? לא.

אבא צריך לשבת ולהכין את האגדה.

מה הוא הולך השנה לחדש?

מה הוא הולך למסור?

מה הוא הולך להגיד? מה הוא הולך

להבהיר יותר לילדים שלו?

אז לכן הם נהגו לסחוב איתם את האגדה, אותו דבר שם.

איך יכול לסחוב איתו את האגדה?

לו יצויר שאנחנו באותה סיטואציה,

ערב שבת ולאחר מכן מוצא שבת פסח, מה יעשה?

אז התירו לו בתנאי שהוא לומד בה.

ברגע שהוא לומד, אין בעיה. לכן הפתרון הטוב ביותר

להביא בערב יום טוב את המחזור, בזה פתרנו את הבעיה.

סידורי המחזורים

של התפילה בבית הכנסת, גם אסור להוציא אותם בשבת.

זה מכין משבת ליום טוב.

לכן, לחכות איתם עד למוצא שבת ולהוציא אותם, רק במקום שהמתפללים סבלניים.

יש מקומות שהגיע מוצא שבת, נו, ערבית, מהר!

הם שם לא צריכים את התמימות כנראה.

הם לא מחכים לתמימות, הם מחכים מהר מהר להתפטר מהשבת,

השם ישמור ויציע.

לכן, במקומות כאלה שהציבור מאיץ בגבאי,

שהגבאי יעשה לעצמו מקום,

בבית הכנסת יוצא מראש, יכסה את זה במפה, במוצאי שבת מסיר את המפה, עושה טקס, הסרת אלות,

מסיר את המפה ואומרים, לבקשה, מתפללים יקרים, הסידורים פה,

כל אחד יכול לקחת, אין בזה בעיה. אבל להכין ביום שבת, להוציא,

לא משנה אם זה בבוקר, בערב שבת, וכן על זה הדרך, בשבת עצמה,

זה אסור משום מכין

משבת ליום טוב.

אותו דבר לגבי ספר התורה.

ברוך השם, היום ברוב בתי הכנסיות בארץ יש הרבה ספרים.

לא יודע אם כולם מועדרים כמו שצריך, אבל ברור, מקפידים

שיהיו ספרים טובים, ברוך השם.

אז מכוונים מראש.

בית כנסת שעדיין לא זכה, קטן,

עדיין לא זכה ליותר מספר תורה, יש ספר תורה אחד, מה יעשו?

איך יכוונו?

אם יכוונו בשבת, לא יכולים.

לכן יכוונו על הבוקר של יום טוב,

יכוונו את הספר תורה,

לא יחכו לפני הקריאה, למה שלא תהיה עכשיו צריכה של הציבור,

טורח ציבור, עכשיו מכוונים, עכשיו, מה לא כיוונתם?

ואז מתחיל דיבורים בבית הכנסת.

על הבוקר יקדים מעט הגבאי את תפילת שחרית, יבוא מוקדם, מהרגיל יגלול את הספר תורה, יכין אותו,

ובזה פתר

את הבעיה.

או לחלופין,

הוא יכול בסיום תפילת ערבית.

בסיום תפילת ערבית,

בלילה, אם הוא לא ממהר לבית שלו,

הוא נשאר לסדר כמה דברים שהוא צריך בבית הכנסת לצורך הלימוד,

יכול גם אז לגלול את ספר התורה כדי שיהיה מוכן למחר בבוקר.

אדם בשבת הקרובה

מקיים מצוות עונג שבת.

מצוות עונג שבת זה לא רק באכילה ושתייה

ולימוד תורה, אלא גם מעט בשינה.

כן?

תזכרו תמיד,

שינה זה אחד חלקי שישים ממה?

השם ישמור ויציל.

אז אדם לא ירבה בשינה,

יותר מדי ייזהר.

אז אדם רוצה בשבת הקרובה,

אחרי שסעד, למד קצת,

סעודת שחרית, רוצה ללכת לנוח.

או אחרי תפילת מנחה,

לפני שהוא יקום לאכול צעודה שלישית, שוב פעם, לפני השעה ארבע, רוצה ללכת לישון.

הוא עכשיו רוצה גם לזכות את הילדים שלו, שגם הם יבואו בלילה ללמוד,

לשבת ללמוד, לעסוק בתורה כדי לקבל את התורה, גם הם.

הוא אומר להם, בואו, בואו נלך לישון כדי שיהיה לנו כוח ללילה ללמוד.

זה נקרא מכין משבת ליום טוב.

אסור.

לכן אתה יכול להגיד להם, בואו נקיים מצוות עונג שבת,

נלך לנוח.

אבל להגיד להם, כדי שיהיה לנו כוח ללמוד בלילה,

זה ודאי שאסור.

טוב, לגבי האוכל, כמו שפתחנו,

העדיפות הכי טובה היא להכין את הכול מראש.

שים בכם גשיות, פתרת את הבעיה.

יש מחלוקת מאוד גדולה אם מותר

להוציא מהמקפיא

או לא.

יש פוסקים שהתירו, יש פוסקים שלא.

מנהגנו שהכול יהיה

מבושל וראוי לאכילה, מוכן

כבר לאכילה.

ואז אתה רוצה להוציא את הדבר הזה, אתה יכול להוציא אותו.

לדוגמה, עכשיו הוא רוצה להוציא אוכל בשביל הלילה.

שם במקפיא איזה סלט מסוים, סלט כרוב.

בדק אותו, כל כך השקיע, טרח, עמל.

עכשיו הוא לא רצה להשאיר אותו במקרר, המקרר שלו אמרו שם במקפיא.

הוא רוצה להוציא את זה עכשיו, מותר לו להוציא את זה בשבת בשביל סעודה רביעית,

בשביל סעודת יום טוב.

זה בגדר של מכין משבת ליום טוב, לא?

אז אם זה מאכל שהוא כבר מוכן לאכילה,

יש פוסקים שהתירו.

העדיפות היא שכבר יוציא אותו בסעודה שנייה

ויוכל לאכול ממנו בסעודה שלישית,

כן? יוכל לאכול ממנו בסעודה שלישית, ממילא גם נשאר לו לסעודת יום טוב,

ואז פתר את הבעיה.

כן,

זה מי שכתב שמותר לעשות את הדבר הזה, זה בעל המחזה אליהו.

כך הביאו אותו הרבה פוסקים.

הוא אמר, ברגע שהוא מוציא את זה מוקדם,

זה לא ניכר הבעיה הזאת, לכן באמת יהיה מותר.

רבי שלמה זלמן, נויר, ברכזך צדיק וקדוש לברכה,

אמר שאסור.

זה נקרא הכנה. מה אתה עושה עכשיו?

בדעתך על מה? בדעתך על מוצאי שבת.

אז מה אם אתה אוכל עכשיו?

לכן זה נקרא מכין משבת ליום טוב,

ובאמת יהיה אסור.

אדם, הבית שלו יש לו ברוך השם ולעין הרע הרבה ילדים, הבית קצת התלכלך.

הוא רוצה לכבד את הבית, זה נקרא, רוצה לטטות את הרצפה,

מותר לו.

בימינו, היות והרצפה היא מרוצפת, אם זה בשיש או קרמיקה,

אין בעיה.

כל הבעיה זה לגבי השטיפה.

אדם רוצה עכשיו לשטוף.

בשביל מה רוצה האישה לשטוף?

כדי שתהיה הרגשה טובה.

בשבת הם אכלו, נשפך קצת חמין,

נשפך קצת, אני יודע, מהסלט הזה, מהסלט הזה. הילדים, שיהיו בריאים,

כמה שתגיד להם לשמור ולא ללכלך והכול,

עדיין הם ימצאו איזו סיבה פתאום לקום באמצע האוכל.

אז הם עדיין לכלכו.

אז אם הוא מנקה מיד, פתר את הבעיה.

אבל האיש עכשיו רוצה לשטוף, נהיה דביק.

היא רוצה לשטוף עכשיו, שלא יהיה נמלים, שלא יהיה פה, שלא יהיה שם. במקום שזה מוגדר בגדר של גרף של רעי,

כן, חס ושלום, אני יודע מה, זרק שם את הטיטול.

הטיטול היה פתוח, התלכלך שם, היה אשרח לא טוב.

אי אפשר שם לברר, אי אפשר שם לשבת ברכת המזון, מה יעשו?

לכן, במקום שכזה באמת מותר.

אבל היא עכשיו לוקחת כוס, ואומרת, קצת פה אני אשטוף,

והיא ככה עושה ספונג'ה בכל הבית, פשוט הדבר שזה אסור.

מלבד זה שהיא צריכה עונג של יום טוב.

הרי, תתארו לכם מה זה, איזה עונג יש בזה,

אז אנשים תרצים, לא,

איזה עונג יש בזה שהאישה מבשלת ביום טוב?

נסכנה, כל ערב שבת היא עמדה על הגז,

עכשיו אתה גם בחג מאמין אותה על הגז?

תן לה לנוח.

אז מה התירוץ?

לא, מה, לאכול אוכל חם, זה לא עונג, זה עונג.

אז זה עונג בשבילך, מה איתה?

היא מסכנה עדיין עובדת.

תן לה להרגיש בת חורין.

אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, מי ששמח בתורה.

תן לה להרגיש קצת את השמחה של יום טוב, שתהנה מהיום טוב, לא כל הזמן היא תרגיש שהיא

עמלת במטבח וקשה לה וכו' וכו'.

לכן, כמו שאמרנו, תכין מראש, פתרת בעיות, אותו דבר,

לקחת את הילדים הקטנים ערב שבת,

תגידו, תשמעו, אתם רואים עכשיו נקי מצוחצח,

בעזרת השם, נעשה איתכם מבצע.

ילד שישמור על הניקיון ולא ילכלך,

יקבל בעזרת השם במוצאי יום טוב, צ'ופר,

איזה פרס מתנה, ככה אתה מדרבן אותם,

הם יקפידו לשמור על הכל, שיהיה כמו שצריך, בלי לכלוך, בלי בעיות.

אישה שמקפידה להוציא שבת בזמן רבנותם,

לא יכולה לעשות מלאכות דאורייתא,

הבערה,

וכן על זה הדרך, לא יכולה לעשות

את המלאכות הללו קודם, צאת

זמן רבנו תם.

בלוח זה מופיע.

רבנו תם, תל אביב, 846, רבע לתשע.

רק אז היא יכולה,

אבל לא לפני שהיא תגיד ברוך המבדיל בין קודש,

לא לכל,

ברוך המבדיל בין קודש לקודש,

כי יוצאים משבת ליום טוב.

לכן צריך להקפיד בדבר הזה.

אישה שלא נוהגת להוציא רבנותם, לא זכתה, נקרא לזה,

כן? לא זכתה.

זה כמו אותם אנשים,

מזכירים את אותם אנשים שהם מהרים בערבית, נו נו מהר, זה בדרך כלל בעלי עסקים,

נו נו מהר, אני צריך לפתוח את המאפייה או את המסעדה, מהר, מהר, מהר.

זה בזכותו פותחים את שערי גיהנום, את התנור,

בגללך פותחים, תחכה רגע, לא, ממהר כבוד הרב.

אם לא יתחילו שם הוא יעשה בלאגן או מניין בחוץ, השם ישמור ויציל.

מה קרה? עוד רגע.

אפשר לחשוב שמחכים לך על הכוחות בדיוק במוצאי שבת על הדקה.

רגע, למה הוא החרם דקה?

אנחנו לא נקנה פה.

פרנסה מבורא עולם, בורא עולם זן ומפרנס, הוא דואג לך, מה אתה ממהר?

תרגיש, גם בגללך עוד יהודים צריכים השם ישמור ויציל להיות על המנגל,

למעלה, מה אתה עושה?

טוב, אז הזמן הרגיל, אם היא לא מקפידה על זמן רבנו תם,

שבע חמישים וארבע זה הזמן,

היא מקפידה שבע חמישים, שמונה ארבעים ושש זה הזמן, אז מלאכות דרבנן

יכולה לעשות לפני, אני יודע מה, רוצה לסדר את השולחן עכשיו, זה דרבנן או דאורייתא? דרבנן.

רוצה לסדר את השולחן, אין בעיה,

תגיד ברוך המבדיל בין קודש לקודש, תסדר את השולחן.

אבל, אם היא מוהגת כזמן רבנו תם,

בעלה חוזר, ברוך השם יש הרבה זמן,

אגיד מועד,

חג שמח,

והוא יכול לעזור לה לסדר והיא יכולה לפנות את עצמה, לעסוק בכל ההכנות

שהיא צריכה כדי שיוכלו להתחיל את הקידוש וכו'.

מה קורה לגבי אנשים שנוהגים להתפלל פלאג?

הרבה אנשים אומרים, אנחנו רוצים להתפלל מוקדם מהרגיל,

בערב שבת זה בסדר גמור, אין שום בעיה, הוא מקפיד להכניס את השבת קודם הזמן, יפה מאוד, אשריו אשרי חלקו.

מה קורה לגבי השנה?

ערב שבת בסדר, מה קורה במוצאי שבת?

הוא אומר, אני מתפלל כל השנה פלאג,

כן, אני חוזר הביתה, הילדים עייפים,

אני רוצה להתפלל מוקדם כדי שהילדים יהיה להם כוח, גם אני, שיהיה לי כוח ללמוד,

הוא רוצה להתחיל את התיקון קצת

עוד שהוא מייד בסיום הסעודה, קודם שהוא יגיע לבית המדרש אצלו.

אז הוא רוצה מייד לנצל כל דקה ודקה, אז הוא אומר, אני אתפלל מוקדם,

תתפלל פלאג, ככה אני ארוויח. לא, הוא לא יכול.

למה?

א' כל הוא מזלזל בכבוד יום טוב.

למה?

מתי? סליחה, הוא מזלזל בכבודה של שבת.

מה יותר חמור?

שבת או יום טוב?

שבת יותר חמור.

למה?

ביום טוב התירו לו לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש.

בשבת מותר לעשות לצורך אוכל נפש מלאכות? מותר לו להבי עירש אם הוא רוצה לבשל? אסור לו.

איסור דאורייתא.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

אז מה אתה עכשיו אומר?

אה, אני אתפלל עכשיו מוקדם ערבית,

כדי שמה שאני אבוא לסעוד.

אבל רגע,

מתי אתה יכול להתחיל את הקידוש?

בערב יום טוב?

רק אחרת את הכוכבים, כי צריך שיהיו תמימות.

סיום,

כמו שצריך של התמימות, כמו שצריך. אז מה יצא לך מזה שאתה מתפלל?

מצד אחד אתה מזלזל בכבוד השבת, מצד שני אתה תקוע. אז מה אתה עושה בזמן הזה עכשיו?

אז אם הוא באמת

יושב ועוסק בתורה,

נדון אותו לכף זכות.

הוא יושב, לומד בזמן הפנוי הזה, בסדר.

אבל ממה נפשך אתה לא יכול לסעוד?

אז מה הרווחת?

לכן הפעם הזאת תוותר.

אל תתפלל פלאג, תתפלל כמו כולם.

מה תרוויח?

שאתה לא מזלזל בכבודה של שבת,

ובני הבית לא יהיו עכשיו, יאיצו בך שהם רעבים והם רוצים לאכול ויטרטרו אותך,

וגם תעשה את הכול כמו שצריך, תסיים את הסעודה בזמן, תוכל לשבת וללמוד.

בתוך הסעודה, אחר הסעודה, פתרת את הבעיה.

לכן גם מי שרגיל,

אתם יודעים מה כותב המגן אברהם עליו? הוא נגס בתמימות.

הפוסקים, לעומת זה, כותבים, הוא פוגע בקדושתה של השבת.

לכן צריך להיזהר מאוד בדבר הזה,

בפרט

הפעם הזאת,

בשבת, שלאחר מכן יום טוב,

למי שנוהג להתפלל פלאג בערב שבת, במוצאי שבת, בערב יום טוב,

לא יתפלל פלאג, אלא יתפלל רגיל.

במנחה של ערב שבת,

החל מראש חודש, אומנם, אנחנו יב ימים,

12 הם לא רואים את החנון.

מה קורה עם מנחה של שבת?

יש בזה מחלוקת גדולה,

האם צריך סיבת היום כדי לבטל את הצדקתך? הרי צדקתך, שאנחנו אומרים, נתקנה משום אבלו של משה רבנו,

יש שנהגו לאכול ביצה בסעודה שלישית.

זה אחד מהמאכלים שאוכלים, להבדיל ולפיו הבדלות, אבלים.

מאכלים עגולים, עדשים,

ביגלה, ביתי, כן?

לא בחוץ.

נו, ביצה, וכן על זה הדרך.

משום אבלו של משה רבנו בשבת אין אבלות בפרהסיה, אנחנו זוכרים.

ושלושה שנפטרו,

כנגדם הצדקתך וצדקתך, צדקתך,

משה, דוד ואדם.

אז אנחנו נוהגים להגיד צדקתך. מה קורה אם זה השבת?

השבת,

לא אומרים צדקתך.

למה?

יש לנו שני דברים.

א', כל בגלל יב הימים של הימים טובים שלא אומרים בהם את החנון.

מראש חודש, סיוון ועד יב.

ודבר נוסף, בגלל סיבת היום, דהיינו

כשיש סיבת היום, מה זה נקרא סיבת היום? ערב יום טוב,

ערב חג, אז לא אומרים צדקתך,

אומרים יהי שם.

מה הדין אם יש לנו חתן בר מצווה?

זה היום שלו, 13 יום אחד, נפל לו בשבת.

אז יש הרבה יגידו, אוי, יהי שם.

או אם יש חתן,

או אבי הבן.

או במקומות שנהגו, שהכיסא מונח,

אז בכל המניינים לא אומרים

תחנון,

לכן על זה אדר,

אז גם אם רוצים בשבת לא להגיד תחנון, כי היה שם ברית בבוקר,

יש בזה שאלה מאוד גדולה, אם אפשר לעשות את זה או לא.

מה יעשו?

יכולים לבטל? לא יכולים. למה? זו שמחה

שלא היום מבטל, אלא זו שמחה של עצמותו.

איזה שמחה יש לחתן?

בעקבות הימים שלו? לא.

בעקבות עצמו יש לו שמחה.

אה, אם יש לו שמחה בעקבות עצמו,

זה לא יכול לבטל תחנון של רבים.

זה בשבת עצמה דווקא.

ביום חול רגיל מבטל,

אין שום בעיה. כי פה האבלם של שלושה הללו,

משה, אדם ודוד, הוא כל כך גדול,

לכן הם לא יכולים לבטל. לכן השבת הזאת באמת לא אומרים צדקתך,

אומרים יהי

לגבי החלפת בגדים. אדם רוצה ללבוש את החליפה של יום טוב.

יש לו חליפה מיוחדת ליום טוב,

יכול ללבוש אותה קודם לכן או לא יכול ללבוש אותה קודם לכן.

אז היות שהוא לובש אותה כבר באר בשבת עצמה ונהנה מעצם הלבישה שלה,

בזה אין דין של מכין משבת ליום טוב,

ולכן באמת יכול ללבוש את החליפה וללכת לבית הכנסת

להתפלא.

צריך להזכיר לאנשים מתי הוא הזמן של הדלקת הנרות.

זה לא מובן מאליו שהאישה זוכרת.

אדם בא הביתה והוא רואה באור השם הנרות דולקים.

הוא מגיע לאשתו, הוא אומר לה, נו,

אשתי הצדקת, מתי הדלקת את הנרות? מה הבעיה?

בדיוק בזמן בין השמשות הדלקתי את הנרות.

שם ישמור ויציל, איזה זמן בין השמשות? זה השבת.

אוי, אוי, שכחתי שאנחנו בשבת היינו.

חשבתי שזה ערב חג רגיל, מרוב כל ההכנות והטרחות והילדים, הכל שכחתי.

אדם צריך להזכיר את זה מראש.

תדעי לך, אשתי הצדקת,

הדלקת הנרות, מתי תיעשה? אחר צאת הכוכבים. רבנו תם נוהגת אחר רבנו תם,

לא מדליקה לפני כן.

טוב, לגבי סדר הקידוש שאנחנו עושים במוצאי שבת.

אנחנו עושים, על פי הסדר הבא,

זה נקרא בקצרה יקנה האז, יין,

מורה פרי הגפן, קידוש.

זה הנוסח שיש לנו במחזור.

הבדלה,

כן, גם ממשיך בנוסח הקידוש. בהבדלה אנחנו לא מברכים על בשמים,

אלא רק על נר, על הנר.

איזה נר אנחנו לוקחים?

אנחנו יכולים לקחת את הנר שעבה שהדלקנו,

של 48 שעות, ולברך עליו בורא מורא אש, אנחנו לא יכולים.

הנר הזה מוכן, גם אם אני אקצה אותו מראש,

זה לא טוב.

לכן, מה אנחנו עושים? כל אחד יהיה חכם, יכין מראש, יש לו את הנר הבדלה משעוואי,

יחתוך ממנו חתיכה קטנה.

חתיכה קטנה, למה? הנר הזה צריך להישאר דולק.

אי אפשר לכבות אותו.

גם עם הגפרורים שהאישה מדליקה ביום טוב, או עם הנר שהיא מדליקה את הנרות של יום טוב,

לא יכולה לכבות אותם.

צריכה להניח את זה בזהירות,

לא על מקום רטוב אפילו, יש לה קערה עם מים או בקיור לזרוק.

אסור

הדבר הזה.

מניחה את זה, הוא כבה מאליו.

לכן, אותו דבר פה,

את החתיכה הזאת הוא חותך מהנר, מכין קצת, מניח אותו על גבי צלחת.

צריך לכתחילה שיהיה לנר הזה דין של אבוקה, לכן הוא לא יכול להדליק, בדיעבד יכול,

לעשות עם נר יחיד,

אין בעיה.

בדיעבד זה, אבל. לכתחילה צריך שיהיה אבוקה כמו שצריך. מברך על ברכת בורא מורא האש מביא לכל הנוכחים.

יש מקומות שנהגו שהמברך, הוא מתכוון ופוטר את כל האחרים.

הם גם מתחווים בצד החובה, לא עונים ברכו ברוך שמו, עונים אמן.

מקומות שלא נהגו בכך, כל אחד מברך לעצמו, הוא ממתין

עד שמסיימים את הכול,

ואז לאחר מכן

הוא ממשיך את הדבר האחרון,

שזה זמן.

זמן זה ברכת שהחיינו.

אותו דבר לגבי ההדלקה. אישה שמדליקה את הנרות,

מה הברכה שהיא תברך? להדליק נר של יום טוב.

לא תברך שהחיינו, לאו ברת כוונה היא,

קבעו חכמינו, לכן לא מברכת ברכת שהחיינו.

לכן זה הסדר שיש לנו, שאנחנו צריכים לנהוג בו לגבי

השבת הקרובה.

יהי רצון בעזרת השם

שנזכה בעזרת השם לקיים את כל הדברים.

נזכה בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו שפע כמו שהשפיע על אבותינו.

עם קבלת התורה נזכה בעזרת השם להחזיק בה ולהתמיד בה כל ימות השנה כולה.

במהרה בימינו נזכה לגאולה השלמה בביאת גואל צדק, אמן ואמן.

רבי חנין אומר, קשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך.

קרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידיל.