פרשת בהר | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים,

בעזרת השם,

נמצאים אנו במוצאי

ל״ג לעומר.

זכיתי ברוך השם

להתחדש היום בחידוש.

אני מקווה שהוא מכוון לאמת.

בעזרת השם שיהיה לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי,

אשתבח שמו לעד

של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

כתוב בגמרא במסכת סנהדרין,

בדף צדיקה א' עמוד ב',

כתוב ככה

ואמר לאנטונינוס רבי

ממתי יצר הרע שולט באדם?

משעת יצירה

או משעת יציאה?

נפקא מינא, האם

יש יצר הרע על התינוק, לעובר בתוך הבטן?

ממתי יצר הרע שולט?

אמר לו,

הכוונה רבי, ענה לאנטונינוס,

משעת יצירה.

אמר לו אנטונינוס לרבי,

אם כן,

בועט במעי אמו ויוצא,

אלא משעת יציאה.

זאת אומרת, אנטונינוס

טען כלפי רבי

ואומר לו, אם זה כמו שאתה אומר,

אז בעצם

אם יש לו עשר הוראה,

אז התינוק הזה ייתן בעיטה לאימא שלו,

כמו שאנחנו רגילים שהתינוק בועט

בתוך הבטן,

אבל וייצא.

אז

מה אומר רבי?

אמר רבי,

דבר זה לימדני אנטונינוס

ומקרא מסייעו

שנאמר

לפתח חטאת רובץ.

אז אומר רבי,

אז יש לו ראיה, הוא צודק אנטונינוס, הוא לימד אותי, והוא צודק

שיש עשר הוראה, מחכה בחוץ,

איך שאתה יוצא.

איי, איי, איי, איי, איי.

איך שקראתי את זה,

מיד התעוררה לי שאלה.

איך זה יכול להיות?

הרי

כתוב על יעקב ועשיו,

והתרוצצו הבנים בקרבה.

וכתוב שם

שעשיו הרשע,

כשאימו הייתה עוברת ליד בית

עבודת כוכבים ומזלות,

היה מפרכס לצאת.

סימן שיש עשר הוראה כבר היה אצלו מבפנים,

לא מבחוץ.

אז איך זה מסתדר?

אז זו השאלה שהתעוררה לי.

אמרתי, אני אחפש במהרשה,

מה מהרשה כותב על זה.

ואכן, ראיתי שהמהרשה, הסתבח שמוך, כיוונתי לשאלותיו,

המהרשה שואל,

הוא מקדים לשאול שאלה לפני כן,

הרי יש את המעשה שדיברנו עליו לפני כמה שיעורים,

המעשה על אותן מעוברות

שרצו לאכול

ביום הכיפורים,

ואחת מהן הייתה עם משה רבי יוחנן,

שברגע שלחשו לה באוזן

אז היא נתרצתה והעובר נרגע, כמו שאומרים,

והשתבח שמו, יצא רבי יוחנן.

ואילו המעוברת השנייה הייתה אימא של שבתאי עוצר פרא,

שהוא היה מספסר בפירות,

כן?

היה עוזף את הפירות, עוצר אותן,

והיה מקפיץ את המחירים,

היה רושע.

אז זה כבר נאמר, עליו זורו רשועים מבטן.

שם,

טוב, זה מעשה שכבר דיברנו עליו, הסברנו וכו'.

אבל אז המערב שם מקשה על זה,

אז איך? הרי פה כתוב לפתח הטאת רובץ, ושם אנחנו רואים

שהם רצו לאכול, הוא רצה לאכול ביום הכיפורים.

הוא לא נרגע אפילו שלחשו לו באוזן, ואמרו לאימא,

היום יום כיפורים, הרי כשלחשו לה, לחשו לו בעצם,

לתינוק.

והוא התעקש, הוא רוצה לאכול,

והאימא

אכלה ביום הכיפורים.

איי, איי, איי, איי, איי, אז עונה המהרשה על הקושייה הזאת, ואומר ששם התירוץ הוא שהיצר הרע של התינוק

היה מחובר ליצר הרע של האימא.

אז בעצם זה לא היצר הרע שלו,

אלא זה...

ואז הוא מקשה את הקושייה שאני שאלתי,

זכיתי לשאול ולכוון לשאלתו,

שמה נגיד על יעקב ועשו?

אז עשו,

כשעוברים ליד עבודה זרה, רוצה לצאת.

אבל אם אין לו יצר הרע וזה רק לפתח חטאת רובץ,

אז איך הוא רוצה לצאת לעבודה זרה?

הרי אין לו יצר הרע.

הוא משאיר את זה בקושייה.

אז,

עלה לי במחשבה, השתבח שמות, תירוץ כזה.

יש

מאמר

של הרב אליהו ג'סלר,

המכתב מאליהו,

שהוא מסביר את העניין של יצר הרע.

והוא אומר שאנשים טועים וחושבים

שהם נלחמים נגד יצר הרע,

שהוא מלאך.

הוא אומר לו, מה פתאום?

לכל אחד מאיתנו,

איך שאנחנו נולדים,

אז יש לנו בתוכנו,

זה אנחנו בעצם, זה לא משהו חיצוני לנו.

יש לנו יצרים, יש לנו דחפים.

יש לנו יצר טוב, יצר רע.

זה נמצא בלב שלנו.

זה לא קשור למלאך חיצוני.

זה אנחנו.

והתפקיד של השכל,

של המוח, ככל שנרבה תורה,

זה וידעת והשבות אל לבביך.

והתפקיד שלנו, להחזיר בתשובה את היצר הרע שלנו.

לכן אנחנו אומרים,

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך בשני יצריך. למה הכוונה? לא ליצר הרע המלאך.

אלא

ליצרים שלנו, הפנימיים.

עכשיו שימו לב,

רק אחרי שהאדם תיקן

את יצר הרע שלו, הפנימי,

ועכשיו הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בכל לבבך, בשני יצריך,

עכשיו לא פתח את הטרובץ. עכשיו עומד מולו יצר נורא,

שהוא מלאך.

לפני כן,

אין טעם לשלוח לך מלאך, אתה עוד לא גמרת עם היסר הוראה שלך,

אז בשביל מה לשלוח לך מלאך?

הרי גם בלעדי זה אתה עוד לא הגעת ליעד.

כשאתה גמרת את היעד הזה,

אז אתה עובר

ליעד הבא, שזה בעצם יצר הוראה שמחכה לך.

והוא, יש לו סבלנות. כתוב

שהוא לא תוקף

כל הזמן.

הוא תוקף רק בשעת הסכנה.

הוא מחכה לך בסיבוב.

ואטרא רבא, יש לו עניין

שאתה תתעלה ותהיה צדיק ותהיה ירא שמיים וכו',

ואז אם הוא הפיל אותך אפילו פעם אחת,

אז הוא כבש את היעד.

הוא עשה קופה-קופה.

למה?

הוא לא הפיל איזה פושט.

הוא הפיל צדיק.

הבנתם?

אז החוכמה להפיל את הבן אדם כשהוא כבר במחלה הסולם.

אבל אם הוא רק התחיל לעלות, מה העניין להפיל אותו?

אז הוא נותן לו לעלות ולהרגיש ביטחון,

ושהוא ככה, והוא ככה, והוא ככה, ואז חלח.

יוצא אם כן,

לפי מאמרו של הרב דסלר,

אז זה מתרץ לנו את הקושייה.

מה שכתוב אצל עשיו

שהוא רצה לצאת,

זה משום שהיצר שלו הפנימי,

כן?

אז הוא גרם לו שהוא רוצה לצאת החוצה.

כי כל אחד מאיתנו מגיע לעולם

עם תנאים ראשוניים שונים אחד מהשני.

אחד בא לתקן

גילוי עריות,

אחד בא לתקן עבודה זרה, אחד בא לתקן חילולי שבת, אחד בא לתקן... כל אחד והחשבונות שלו,

כל אחד והניסיונות שלו.

אז לכן היצר הרע שיש באדם, שזה היצרים והדחפים שלו,

נובעים מהתכונות הראשוניות שהוטבעו בו

כדי שהוא יתמודד איתם.

עוד ראיה לכך,

הגמרא מספרת

על עמרם חסידה

שהוא היה צדיק גדול,

ושמו אצלו שבויות,

לא ידעו איפה להפקיד את השבויות, אמרו נשים את זה אצל עמרם חסידה, למה הוא צדיק גדול.

אדם מבוגר,

השתבח שמו,

כבר איך אומרים, אלוהו יאסור אורא,

השתבח שמו,

אף על פי שכתוב אין אפוטרופוס לאריות,

ואדם לא יסמוך על עצמו עד יום מותו,

אבל אמרו זה הכי טוב שיש לנו, השתבח שמו.

צדיק גדול,

שמו את השבויות בעליית הגג,

וכדי להעלות אותם למעלה היה צריך לשים סולם שכמה בריונים היו צריכים להרים אותו,

את הסולם הזה, להניח אותו, ואז

העלו את השבויות למעלה,

ולקחו את הסולם, שמו אותו על הקיר האחר,

כל החבר'ה האלה הבריונים,

והלכו לדרכם.

באמצע הלילה

שומעים

את עמרם חסידה צועק מהבית שלו.

נורה בעמרם, נורה בעמרם, אש בעמרם.

אז כולם היו בטוחים שהבית שלו עולה באש.

הגיעו בריצה אליו הביתה, איך אומרים, עם הדליים.

ומה הם רואים?

הם רואים את עמרם חסידה עומד באמצע הסולם,

כשהסולם כבר מושכב על הקיר של העלייה,

איך הוא הצליח להזיז את הסולם?

פה צריך כמה בריונים להרים. הוא לבד, בן אדם מבוגר.

אה?

כשנכנסו וראו אותו,

אמרו לו,

ביישתנו.

בושות,

פדיחות.

הוא אומר להם, עדיף שנתבייש בעולם הזה ולא אקלם לעולם הבא.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, אומרת הגמרא שבאותו רגע

יצא מהפה שלו

כדור אש,

שזה היה יסר אורא.

אז זה לא יצר הרע של הדחפים של האדם והרצונות שלו,

זה יצר הרע מלאך, עליו אומרים

שהוא אש.

אז הגמרא מספרת את הסיפור הזה,

וזו עוד ראיה למה שאנחנו אומרים,

מה שהרב דסלר אמר,

שבעצם מלאך

שקוראים לו יצר הרע,

זה לא פשוט.

אבל יש אנשים שחיים בדמיונות שהם נלחמים כל רגע עם מלאכים.

איי, איי, איי, אני זוכר כשהייתי ילד,

אז

לא הייתי בתלמוד תורה, לא זכיתי.

הייתי בגן ילדים של

אלה שאינם שומרים תורה ומצוות.

אז כשהייתי עושה בלאגן,

אז הגננת הייתה אומרת,

אתם יודעים, זה לא אורי עשה את זה,

זה יצר הרע.

זהו, מאז

הייתי עושה בלאגן והייתי אומר, זה לא אורי עשה את זה,

זה יצר הרע.

זהו, אז יש לאנשים תירוצים, מה אתם רוצים? זה לא אני, זה יצר הרע.

איזה קשקוש.

זה אתה.

היצר הרע זה אתה.

כי אתה מלא ביצרים ודחפים,

שזה אתה, זה לא משהו חיצוני לך.

זה אתה.

ועל זה אתה צריך להתגבר.

חשוב שאנשים ידעו את זה.

אז זה התחדש לי היום, שבעצם זה מתרץ את הקושייה ששואל המהרשה,

שזכיתי לכוון לשאלתו,

שבעצם איך יכול להיות שהיצר הרע לפתח חטאת רובץ,

ועליו כבר מהבטן

יש את העניין של היצר

אצל עשיו,

אלא אמרנו.

פה מדובר, לפתח חטאת רובץ, מדובר על יצר הרע המלאך,

ופה מדובר על יצר הרע הפנימי.

רק מה?

נשאלת השאלה,

אם

לפתח חטאת רובץ איך שהוא יוצא,

אז למה הוא לא ישר מכה?

הרי אמרנו שהוא מחכה שהצדיק יעלה,

ואז לתת לו את המכה,

והרי קודם כל אדם צריך להתמודד עם היצר רע שלו,

אז איך זה מסתדר עם הפתח חטאת רובץ.

אלא כתוב,

צופה רשע לצדיק ומבקש עמיתו.

אז נכון שיצר הרע כבר מחכה לך בפתח,

אבל הוא לא ממהר, הוא צופה.

זה כמו הצופה, זה אחד שעומד על ההר ומסתכל רחוק,

כן?

לראות

לאן אתה מייחד את עצמך ולפי זה הוא מתכנן עליך.

אז זה צופה רשע לצדיק ומבקש עמיתו.

השם יצילנו מידו.

תגידו אמן, זה בחינם.

השתבח שמו.

טוב,

מקווה שזה מכוון לאמת.

אם לא, אתם חלולים מראש.

טוב,

בעזר השם יתברך,

נדבר קצת

על העניין של רבי שמעון בר יוחאי,

זכותו תגן עלינו.

במסכת סוכה

דף מ״ה,

עמוד ב׳.

אמר חזקיה,

אמר רב,

סליחה סליחה אמר חזקיה אמר רב ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי.

יכול אני

ככה אומר רבי שמעון בר יוחאי.

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין.

מיום שנבראתי

עד עתה.

שמעתם?

רבי שמעון בר יוחאי

אומר שיש לו את היכולת

לפטור את כל העולם כולו מן הדין, דהיינו למחוק להם את כל העוונות.

השתבח שמו לעד.

אבל עד מתי?

עד עתה, עד אותו רגע שהוא אמר את זה.

ואלמלא אלעזר בני,

אליעזר בני עמי,

מיום שנברא העולם

ועד עכשיו.

זאת אומרת הוא לבד

מאז שהוא נברא

ועד אותו רגע.

אם אליעזר בנו

עמו,

מיום שנברא העולם ועד אותו רגע.

דרך אגב,

יש שאומרים שיש הבדל בין אלמלא בי'

לבין אלמלא באלף.

לא ניכנס לזה עכשיו.

ואלמלא היותם בן עוזיהו עמנו,

מיום שנברא העולם

עד סופו.

שמעתם?

דרך אגב,

כתוב פה מיום שנברא העולם ועד סופו.

יש מקומות שאומרים

מסוף העולם ועד סופו.

אז איך זה מסתדר?

איך מסוף עד סוף?

פה כתוב מיום שנברא העולם עד סופו.

מסתדר.

אבל מסוף העולם ועד סופו, איך סוף לסוף?

מה הולך פה?

אלא בדרך כלל שאומרים מסוף העולם ועד סופו זה לגבי ראייה רוחנית

שאדם רואה את כל העולם עכשיו.

עכשיו הוא רואה את כל העולם, מה קורה בכל העולם.

אז זה כמו שכתוב במגילה מהודו ועד כוש.

שהם בעצם אחד ליד השני, אז זה מסוף העולם ועד סופו.

כי היות שהעולם אין לו סוף, הוא כדור.

אין לו התחלה ואין לו סוף.

זה כדור.

אז לכן אומרים מסוף העולם ועד סופו.

ואמרתי שאפשר גם להגיד מסוף העולם ועד סופו,

מסוף בריאת העולם ועד סופו.

כי הרי לפני סוף בריאת העולם אסור אסור להסתכל.

רק מאיפה שמותר לנו להסתכל.

אז זה בעצם מסוף העולם ועד סופו.

טוב נחזור לענייננו.

אז אמרנו

מי זה יותם בן עוזיהו?

מה מיוחד בו?

רשבי ורבי אלעזר,

רבי אליעזר,

בנו של רבי שמעון בר יוחאי,

אנחנו פחות או יותר קצת מודחים לצדיקות שלהם ולגדולה שלהם.

מה מיוחד ביותם בן עוזיה?

על מי מדברים?

מי זה היה יותם בן עוזיה?

שימו לב,

יותם בן עוזיה הוא בעצם הבן של עוזיה המלך.

עוזיה המלך היה מצורע.

והיות והוא היה מצורע, הוא נצטרע,

אז הוא,

מי שמצורע צריך, איך אומרים, לשבת מחוץ למחנה.

אז הוא לא יכול עכשיו להיות מלך

ולא יכול לדון את העם.

אז יותם בנו

הוא היה,

היה לו שבח גדול

שבכל התנ״ך

לא מוזכר גנאי כלפיו,

רק שבחים.

והוא כיבד את אבא שלו בצורה מדהימה.

כל הפסיקה שלו, כל הדינים שלו, שהוא היה דן,

הוא היה אומר בשם אביו.

והוא לא קיבל עליו תמלוכה, אף-על-פי שהוא בעצם בפועל, הוא היה ממ״מ של אבא שלו.

הוא היה ממלא מקום.

אבל הוא לא קיבל עליו תמלוכה.

כן?

אז יוצא

שהוא בעצם גם כן עשה מסירות נפש עצומה,

כמו שרבי שמעון בר יוחאי ורבי אליעזר בנו היו במערה,

במשך הרבה שנים,

ועשו מסירות נפש גדולה

לכבודה של תורה.

כך הוא, יותם בן עוזייה,

לא קיבל עליו את המלכות, כי אבא שלו הוא המלך, אפילו שהוא מצורע,

וכל דבר היה אומר בשם אביו,

אז

הוא זכה לגדולה עצומה.

אז רבי שמעון בר יוחאי אומר שאם הוא מצטרף אליהם,

הם יכולים לבטל את הדין מבריאת העולם ועד סופו.

אז נשאלת השאלה, רבותיי,

אם זה ככה,

אז למה באמת הוא לא עשה את זה?

למה זה לא נעשה?

אם אפשר לבטל,

בכבוד.

למה זה לא נעשה?

וגם,

מתוקף מה

רבי שמעון בר יוחאי אומר שהוא

יכול לבטל את הדינים.

תשמעו דבר מדהים.

הבן יוסף חיים,

הבן אישחי,

בספר בני אוידע.

אז הוא

מבאר ככה,

אדם

שהוציא סיכה,

סיכה,

מרשות היחיד לרשות הרבים.

הוא בעצם עובר

על דאורייתא,

חייו סקאלה.

שמעתם?

הוציא מהבית שלו

לרחוב

חייו סקאלה.

אבל

שניים שעשאוה פטורים אבל אסור.

דהיינו,

אין איסור דאורייתא

אבל אסור מדרבנן

אם שניים הוציאו את הסיכה הזאת.

עכשיו,

אם יש

ברשות היחיד

איזה מקרר ענק

שאי-אפשר עכשיו להוציא אותו לבד.

כדי להוציא אותו חייב שניים.

בן אדם אחד לא יכול להוציא את זה.

עכשיו,

שניים

הוציאו את המקרר

כשאחד לא יכול להוציא את המקרר. חייבים שניים.

בסיכה לא חייבים שניים.

אין בעיה, לאחד להוציא סיכה.

פה,

רק שניים יכולים להוציא.

אז אומרים חכמים

ששניהם חייבים.

לפני כן אמרנו,

פטורים אבל אסור.

עכשיו, מה אומרים?

שניהם חייבים.

מה ההבדל?

בסיכה

כל אחד יכול להוציא לבד.

ולכן, כשהוציאו ביחד,

לא עשו מלאכה שלמה.

ואילו במקרר הגדול

אף אחד מהם לא יכל להוציא לבד,

אז המלאכה השלמה היא על ידי שניים,

ולכן שניהם חייבים.

זה לדעת חכמים.

אבל רבי שמעון בר יוחאי חולק

ואומר שגם במקרה של המקרר,

שניהם פטורים.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, בגמרה,

במסכת סנהדרין,

באותו דף

שאמרתי לכם את החידוש בהתחלה,

אבל

כתוב,

אמר לאה אנטונינוס, לרבי,

גוף ונשמה

יכולים לפטור עצמם מן הדין.

יכולים להגיע לשמים,

והם יכולים לפטור את עצמם מן הדין.

כיצד?

גוף, אומר,

נשמה חטאת,

הנשמה חטאה,

שמיום שפרשה ממני הרי מוטל כאבן דומם בקבר.

אז מה אני אשבב בלי נשמה?

ונשמה, אומרת,

גוף חטא,

שמיום שפרשתי ממנו

הרי היא פורחת באוויר כציפור.

הייתי כבולה.

עונה לו רבי, אמר לי, אמשול לך משל למה הדבר דומה.

למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה,

והיה בו בכורות נאות,

ביקורות נאות,

והושיב בו

שני שומרים,

אחד חיגר

ואחד סומא.

אמר לו, חיגר לסומא,

ביקורות נאות אני רואה בפרדס.

בוא והרכיבני ונביאם לאוכלם.

רכב חיגר על גבי סומא,

והביאום ואכלום.

לימים

בא בעל הפרדס,

אמר להן, ביקורות נאות, איכן הן?

אמר לו, חיגר, כלום יש לי רגליים להלך בהן?

אמר לו, סומא,

כלום יש לי עיניים לראות?

מה עשה?

מה עשה?

הרכיב חיגר על גבי סומא

ודן אותם כאחד.

אף הקדוש ברוך הוא

מביא נשמה וזורקה בגוף

ודן אותם כאחד.

שנאמר,

יקרא אל השמיים מעל ואל הארץ לדין עמו.

יקרא אל השמיים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף.

בסדר?

זה בעצם המעשה

שאנחנו רואים פה את המציאות של מה?

ששניים שעשווה חייבים,

כדעת חכמים.

נכון?

אבל מה?

אבל מה?

לדעת רשב״י פטורים.

למה?

לדעת חכמים חייבים.

לדעת רשב״י פטורים.

למה? כמו בדוגמה שנתנו עם המקרר.

נו?

אז עדיין נשאלת השאלה,

אז אם רשב״י יכול לפטור את העולם מן הדין,

אז למה הוא לא עשה את זה?

שימו לב.

ופה העניין, פה הנקודה.

רשב״י,

רבי שמעון בר יוחאי,

ידע שזה לא כדאי

לפטור את העולם מן הדין.

למה?

כי אם בעבירות

שניים שעשאוה פטורים,

כשיטתו,

אז גם במצוות כך.

ואז לא נקבל שכר

בעולם הנצח.

הבנתם?

אם אתה אומר את זה על עבירות,

אז זה אותו דבר גם על המצוות.

אז לא תקבל שכר.

עכשיו תראו איזה דבר יפה.

דוד המלך, עליו השלום, רומז את זה כבר לפני כן בתהילים.

מה אומר דוד המלך?

תראו מה זה רוח הקודש של דוד המלך.

אומר דוד בתהילים פרק מ״ט, פסוק ח׳

אך

לא פדו יפדה איש

לא ייתן לאלוהים כופרו.

כשאומרים אח, כשאתה מקבל מכה אתה אומר אח.

אלה שלא יודעים להגיד אח, אומרים אח.

אבל במקור זה אח.

זה כשכואב למישהו, הוא אומר אח.

אז הוא אומר אח,

כאילו הנחת כאב,

לא פדו יפדה איש.

מי זה האיש?

נוטריקון.

אליעזר,

יותם, שמעון.

שהם היו יכולים להיות,

הם האיש שהם היו יכולים לפדות את העולם מן הדין.

אבל אח, לא פדו יפדה איש.

למה?

לא ייתן לאלוהים כופרו.

מה הכוונה?

כי הפדיון הזה יקר ואינו משתלם.

כי מאבדים את העולם הבא.

איפה זה רמוס? בהמשך הפסוק.

מה כתוב?

ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם.

הפדיון הזה הוא יקר.

ואז, וחדל לעולם,

לא זוכים לעולם הנצח.

אז נכון שאתה פוטר אותם מהג'אנה,

אבל אם לא יקבלו את הגן-עדן,

אז עדיף לסבול

בשביל לקבל את עולם הנצח.

שמעתם?

הפלא ופלא.

עוד מאמר שכתוב על רבי שמעון בר יוחאיין,

אומר רבי שמעון,

ראיתי בני עלייה

והן מועטים.

אם אלף הן,

אני ובני מהן.

אם מאה הן,

אני ובני מהן.

אם שניים הן,

אני ובני הן.

קודם כול, מה זה בני עלייה?

מה זה המושג בני עלייה?

ראיתי בני עלייה

והם המועטים.

אתם יודעים

שכשאדם עולה בעלייה תלולה,

אז אם היא ארוכה הוא צריך מנוחה.

ואין מציאות שבן אדם רק עולה כל הזמן.

יש לכל אחד מאיתנו נפילות מתח, נפילות לחץ.

עולים, יורדים, עולים יותר, יורדים פחות.

אבל המטרה לעלות.

אבל אנחנו בסך הכול בני אדם.

כמה אתה מכיר אנשים שרק עולים,

נונסטופ, כל הזמן עולים?

לא נחים,

אין להם נפילות מתח, אין להם, כל הזמן עולים.

כמה יש כאלה?

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

אם אלף הם,

אני ובני מהם.

אם מאה

ועם רקם.

רקם זה על החיים.

אז שאלתי,

למה כתוב פה,

וראיתי בני עלייה, והם מועטים?

היה צריך להיות כתוב, והם.

מה זה והם?

מה זה, והם מועטים? צריך להיות והם.

בגמרא כתוב והם.

הן.

כל האומר הן, בלשון

ה' ונ', למה לא ה' ומ'?

אז אמרתי, אולי פה רמוז,

מה שכתוב,

להבדיל,

מה שבלעם אומר.

בלעם אומר,

הן עם לבדד ישכון,

ובגויים לא יתחשב.

הן

זה שתי האותיות שאין להן בן זוג

באלף-בית.

כשאנחנו לוקחים את היחידות,

אז א' וט'

זה עשר.

ב' וח' עשר, ג' וז' עשר,

ד' וו' עשר,

באמצע אין לה בן זוג.

אותו דבר הנון.

הנון,

אין לה בן זוג.

למה?

היו' והצדיק מאה,

הכף והפה מאה,

הלמד

והען מאה,

המ' והסמך מאה.

באמצע יש את הנון, אין לה בן זוג.

ככה עם ישראל, אין להם בן זוג.

הן עם לבדד ישכון.

בסדר? זה רמוס באותיות הן.

אז אמרתי פעם,

מה הם המאות?

איזה אות במאות?

אז יש לנו במאות קרשת.

נו.

אבל יש את האותיות מנצפח,

שהן האותיות הסופיות.

רק הן בסדר של קי מנפץ.

אז כף,

כף סופית זה 500. מם סופית

זה 600. נון סופית 700. פי סופית 800. צדיק סופית 900.

והאלף לך שלומו.

כן?

אז יוצא עכשיו שאם תיקח את הצדיק סופית

עם הקוף, זה אלף.

וככה זה הדרך.

נשאר לך עוד אחת באמצע

שאין לה בן זוג.

מי זו?

הכף סופית.

הכף סופית, אין לה בן זוג.

יוצא.

שיש לנו את המילה ה', האותיות ה', נו״ן וכף סופית.

שזה יוצר לנו את המילה

הינך יפה רעייתי,

מה שאומרים בשיר השירים.

מה זאת אומרת? שעם ישראל, כנסת ישראל,

היא יחידה בעולם.

הינך יפה רעייתי.

כמו שהאותיות ה', נו״ן וכף סופית,

אין להם בני זוג,

כך עם ישראל, אין להם בני זוג.

מה עונה כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא?

הנך יפה, דודי.

אתה היחיד בעולמך.

בסדר?

עכשיו,

למה זה מתחבר?

למה זה מתחבר?

תשימו לב שהוא אומר,

ראיתי בני עלייה ואין מועטים.

אם אלף הן,

אני ובני מהן. למה הוא אמר אלף?

למה לא התחיל מדוגמא 18,000, מה שמובא בגמרא באותו מקום,

שיש 18,000 שורות

מסביב לקדוש ברוך הוא של צדיקים,

שהן פנים מן המלאכים, הם קרובים לקדוש ברוך הוא יותר מהמלאכים,

18,000 שורות האלה של צדיקים.

אז למה הוא לא אמר מתוך 18,000? למה הוא אמר דווקא 1,000?

אלא יכול להיות שזה מהכיוון הזה של האלף לך של הומו,

השתבח שמולען. אולי?

לא יודע.

טוב,

בוא נאמר עוד כמה דברים

על העניין

שרבי שמעון בר יוחאי השתבח שמולען.

יש את המעשה.

רגע.

ניקח את הגמרא, נקריא מתוך הגמרא. אין יותר טוב.

המעשה היה ידוע.

רבי יהודה ורבי יוסף

ורבי שמעון

היו יישובים, דיאטווה,

ישבו

ויטיב יהודה בן גרים גבאיו.

יהודה בן גרים היה תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי.

והם ישבו לדון,

כהרגלם בקודש,

לדון בדברי תורה,

והוא ישב,

תלמיד של רבי שמעון יושב שם לידם.

פתח רבי יהודה ואמר

כמה נאים מעשיהן של אומה זו?

תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות.

רבי יוסי

שתק.

נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר, כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן.

תיקנו שווקים להושיב בהן זונות,

מרחצאות לעדן בהן עצמן,

גשרים ליטול מהן מכס.

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם,

למי?

לאנשי שלומנו, לאנש.

לא הלך לזה.

רק עדכן עוד כמה אנשים

ונשמעו למלכות.

והיה אסור לו לעשות את זה. מה שאתה שומע בבית המדרש,

לא הולכים לפרסם.

ביקשת רשות לפרסם את זה.

אולי זה חסוי.

אולי זו הלכה ואין מורים כן.

נשמעו למלכות הדברים שלו.

מה אמרו המלכות?

אמרו, יהודה שעילה יתעלה.

יוסי ששתק יגלה לציפורי.

שמעון שגינה ייהרג.

רבותיי, תראו דבר מדהים.

כתוב בספרים הקדושים ששמעון,

רבי שמעון בר יוחאי,

הוא היה גלגול

של שמעון

מהשבטים.

רבי יוסי היה גלגול של יוסף הצדיק מהשבטים.

רבי יהודה, היה גלגול

של יהודה מהשבטים.

שמעתם?

פתח רבי יהודה ואמר,

כמה נאים מעשיהן של אומה זו.

איך יכול להיות שיהודה משבח, רבי יהודה משבח

את מעשיהן של אומות העולם?

איך יכול להיות?

הרי

כתוב בגמרא

שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא

שואל את רומי

מה עשיתם

בשביל התורה בשביל עם ישראל וכו'?

מה עשיתם לכבוד

השם יתברך?

אז מה הם אמרו? את הדבר הזה.

אמרו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות.

ומה אמר להם הקדוש ברוך הוא? את מה שרבי שמעון בר יוחאי אמר.

שמה?

כל זה עשיתם לכבודכם.

אז איך רבי יהודה אומר דבר כזה?

שמה שהם עשו,

אלא תזכרו שרבי יהודה הוא בעצם,

מבחינת האחים

שהבדקה

הוא זה שהיה מצד המלכות,

שממנו הרי יוצאים המלכים,

דוד המלך,

זה מיהודה,

המלכות שייכת ליהודה.

אז יהודה שיודע מה זה מלכות,

אמר הרי כתוב

הווה מתפלל בשלומה של מלכות,

שאלמלא מוראה

איש את רעהו חיים בלעו.

אז צריך איך אומרים?

לסנגר על המלכות.

כמו שכתוב במקום אחר, דינא דמלכותא דינא.

אז הוא חיפש

את הצד של הזכות.

רבי יוסה שתק.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

עכשיו, רבי יהודה התעלה.

רבי יוסי היה צריך לגלות.

למה? כי הוא גלגול של יוסף.

יוסף,

כתוב שהוא הביא את דיבת

אחיו רעה לאבא.

אז גם הוא, היה לו איזה צד לא בסדר. אפילו שהוא עשה בגלל שהוא הבין

שהם עשו משהו והוא לא הבין נכון והוא רצה בטובתם.

אבל בתכלס,

היה לו פה איזו נקודה.

לכן היה צריך לגלות,

לאן? לציפורי.

למה דווקא לציפורי?

כי כתוב שמי שמדבר לשון הרע צריך להביא קורבן לבית-המקדש,

שתי ציפורים חיות.

ואילו רבי שמעון בר יוחאי,

שהוא היה בעצם

הגלגול של שמעון,

ששמעון הוא זה שהתחיל את כל העניין

של יוסף,

שהוא יעץ

להרוג את יוסף,

אז לכן היה צריך לתקן.

וכמו שיוסף

היה בכלא,

אז הוא היה צריך להיכנס גם כן למערה,

וכך הוא היה צריך לתקן

את מה שנגרם ליוסף.

שמעתם?

לכן כתוב,

לכן כתוב

בבר יוחאי.

וחרב הוצאת מטערה,

שלפת נגד צורריך.

מה העניין שלחרב שליפה?

מה העניין?

אז ידוע בפשט שיעקב אבינו אומר שבחרבי ובקשתי,

התרגום אומר בצלותי, בצלותי הוא

ובחותי,

כן?

בתפילה ובתחנונים.

אז בעצם זו הכוונה לחרבך שלבת, כן? נגד צורריך.

אבל צריך לדעת שיש עוד עניין.

הרי שמעון,

כשהיה את העניין של שכם בן חמור,

אז שמעון ולוי שלפו את החרבות שלהם,

וביום השלישי היכו

את שכם בן חמור ואת כל בני הכפר שלהם.

מי עשה את זה בעצם?

שמעון. לוי הוא הנציג של התורה,

ושמעון הוא זה שבעצם עשה את העניין.

אז הוא שלף את החרב שלו,

השתבח שמו, והיכה

את ה-24,000.

אז אנחנו רואים שהיה לו קנאת השם גדולה,

ולכן

זכה למה שזכה בגלגול של רבי שמחון בר יוחאי,

כן?

בגלל שהוא זה שהיה אכפת לו יותר מכל האחים

מ-דין-ה-אחותו.

דרך אגב, כתוב גם

שכל כך היה אכפת לו ממנה

שהוא נשא אותה לאישה,

והעיקר

שהיא לא תהיה בצער ממה שנגרם לה.

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי.

אז יוצא שהוא הרג את שכם בן חמור, נכון?

שמעון?

עכשיו, מי זה שכם בן חמור?

שכם בן חמור,

כתוב

שהוא נתגלגל בזמרי בן סלו,

ואחר כך במי?

ברבי עקיבא,

שהוא רבו של רבי שמעון בר יוחאי.

אתם מבינים איך הפאזל מסודר?

מדהים.

מה זאת אומרת?

הרי אותם

בני כפר של שכם בן חמור,

הם עשו ברית מילה, אבל לא לשם שמים.

הם עשו את הברית מילה

בגלל שהם רצו את הבנות.

כמו ששכם בן חמור מנסה לשכנע את בני הכפר, זה מה שהוא אומר להם.

אז הם עשו את זה בשביל זה. הם לא עשו לשם יהדות,

הם לא עשו לשם מצווה.

אבל היות שהם עשו,

אז הם כבר נכנסו לקטע, הם נכנסו,

אבל לא לשם שמים.

אז היה צריך להביא אותם עוד פעם בגלגול,

כדי שתהיה להם אפשרות לתקן,

ויעשו לשם שמים.

יעמידו אותם שוב בניסיון של מה?

של גילוי עריות.

ולכן,

כמה היו בני אותו כפר? 24,000 איש.

אז הם התגלגלו שוב, בגלגול הבא שלהם,

בשבט שמעון.

שמים לב?

למה?

כי שמעון הוא זה שהיכה אותם.

הוא כביכול זה שמנע מהם

להתגייר כביכול,

אז הם נכנסו עכשיו לשבט שלו.

ומי היה ראש השבט? שמעון

זמרי בן סלו, שהוא מי?

שכם בן-חמור.

ואז מגיע הניסיון, שוב, של גילוי עריות,

עם כוזבי בצור, שהיא בתו של בלק,

והם לא עומדים בניסיון.

ואז הם נהרגים במגפה, כמה? שוב, 24,000 איש.

ואז הם חוזרים בעוד גלגול,

בתקופתו של רבי עקיבא.

אלה 24,000 תלמידיו.

אתם שומעים?

ורבי עקיבא

הוא

צריך לעמוד בניסיון

עם אשתו של טורנוס רופוס.

כשרבי עקיבא היה מצער את טורנוס רופוס

בחוכמתו,

ואז טורנוס רופוס

סיפר לאשתו.

אז היא אמרה לו, תן לי רשות

ואני אחטיא אותו.

אז הוא נתן לרשות הראשו הזה,

והמרשעת הזאת באה,

והגמרא אומרת

שהיא גילתה לו את שוקה.

שמעתם?

היא גילתה לו את שוקה.

שומעים לב מה כתוב פה?

לא כתוב שהיא גילתה את ירחה.

היא גילתה את שוקה. שוקה זה החלק התחתון של הרגל.

גויה.

פרוצה.

מה היא מגלה?

את שוקה.

אז מה נגיד בדור שלנו?

זה היה פריצות,

לגלות את השוק.

נו, היום זה גלוי וזה מותר. זה רק עם גרביים, דניאר כך וכך, דניאר כך וכך.

הוא אמר ששוק זה אחר כך, אני לא אמר ששוק זה אחר כך, אני לא אמר ששוק. כן, אבל אנחנו יודעים שיש שוק ויש ירך.

הגמרא אומרת שוק.

בסדר.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אנחנו יודעים שעל פי ההלכה

טפח באישה ערווה.

זה הלכה בשולחן ערוך, אתה מסכים?

אז אם טפח באישה ערווה,

סימן שצריך להיות מכוסה עד למטה.

אה?

בדיוק, מפה עד פה,

עד כאן.

לא,

לא,

כמו שבכף הרגל זה לא.

מדובר מאיפה שמסתיים

כף הרגל או כף היד, טפח.

ככה כתוב בהלכה, תסתכל, מה אני אעשה?

כן, כן.

זאת אומרת

שצריך עד כאן

וברגל צריך עד טפח,

שמונה סנטים

או עשר סנטים לפי החזון איש.

אבל לצערנו,

רגע, לצערנו,

היום

אומרים לך, עשר סנטים מתחת לברך. מאיפה הבאתם את החרטא הזאת?

מאיפה זה בא?

איפה זה כתוב במשנה ברורה?

כן, עשר סנטים מתחת לברך?

אה, תקנון.

תקנון.

אפשר להתגלה הברך.

הברך?

מה עם הטפח?

עזוב את הברך, אתה אומר לי, עוד הטפח מפה.

אז אתה עוד יותר מחמיר ממני.

לפי המשנה ברורה אתה אומר,

ואתה אומר לי עכשיו, תקנון?

אבל מה עושים עם המשנה ברורה?

ומה עושים עם מראה עם שולחן ערוך?

תקנון יותר גדול מהם, כי יש תקנון.

מה זה הקשקושים האלה?

אנשים איבדו את הכיוון בכלל.

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

אז אותה מרשעת

גילתה לו את שוקה.

אז הגמרא אומרת שהוא עשה שלושה דברים.

ירק,

בכה וצחק.

כשהוא ירק,

אז היא שאלה אותו, למה אתה יורק?

אז בלשוננו, הוא אמר לה,

את מראה לי בשר.

בשר יש גם באטליזם.

בשביל מה את מראה לי את הבשר?

מה זה אמור לעשות?

אז היא ראתה שעומד פה מישהו מולה שהיא לא מורגלת בדברים כאלה.

פתאום היא רואה שהוא בוכה?

היא אומרת לו, ולמה אתה בוכה?

היא אומרת לו, אני בוכה על יופי כזה שהתולעים יאכלו אותו בקבר.

היא נכנסה לפאניקה.

פתאום היא רואה שהוא צוחק.

היא אומרת לו, למה אתה צוחק?

אומר לה, זה אני לא יכול לגנות לך עכשיו.

אבל יבוא יום ואת תדעי.

בקיצור, הכניס אותה עכשיו

לא רק לדילמות,

לסקרנות.

יבוא יום והיא תדע. מה היא תדע?

לא רחק היום

שהיא התגיירה ונישאה לרבי עקיבא.

כידוע, היו לו כמה אנשים.

כשהם עמדו מתחת לחופה, אז הוא אמר לה,

הבנת למה צחקתי?

כי ראיתי ברוח הקודש שאת עתידה להינשא לי.

זאת אומרת שרבי עקיבא עמד בניסיון

של הגילוי אריות.

אז הוא תיקן בעצם את כל העניין של זמרי בן סלו

ושכם בן חמור,

ושוב נפטרו 24,000 תלמידיו.

רואים את העניין של הקשר בין זה לבין זה.

אני שואלת שאלה,

הרי במכירת יוסף כתוב שעשרת הרוגי מלכות

הם כנגד עשרת השבטים

שמכרו את יוסף.

אבל אם נבדוק טוב,

אנחנו נראה

שכמה מכרו את יוסף? רק תשעה, לא עשרה.

רק תשעה מכרו.

אז

למה נפטרו עשרה הרוגי מלכות?

היו צריכים להיהרג תשעה.

אלא מה?

שימו לב,

כתוב בחז'ל

שכשהם דנו אותו,

הייתה להם בעיה לדון את יוסף.

הם היו צריכים עשירי כדי שיהיה מניין.

מניין.

אז הם צירפו את השכינה הקדושה

לדין של יוסף.

רבי עקיבא יוצא,

שהוא הנציג של השכינה

למכירת יוסף.

שמעתם?

אז כתוב,

אומר הנביא עמוס,

כה אמר ה'

על שלושה פשעי ישראל

ועל ארבעה לא אשיבנו,

על מכרם בכסף צדיק

ואביון

בעבור נעליים.

מה הכוונה?

שכשהם מכרו את יוסף הם קיבלו כסף,

וכל אחד קיבל שתי מטבעות,

והם קנו בזה זוג נעליים,

כל אחד מהם.

עכשיו נשארו שתי מטבעות

ששייכות לשכינה.

נו, מה לעשות עם זה?

אז כתוב שהם זרקו את שתי המטבעות כלפי שמעיה

והלכו לדרכם.

שתי המטבעות האלה

עלו למעלה ונחתו לרצפה, לאדמה,

ונשארו שם.

עד מתי?

עד שרבי עקיבא,

בגלגול שלו,

בגלגול שהוא כבר רבי עקיבא, שהיה רועה צאן,

הגיע לאותו מקום,

מצא שתי מטבעות, אנתיקה,

לקח אותן לצורף,

קיבל תמורתם כסף,

וקנה בזה זוג נעליים.

שמעתם?

כתוב בספר

ויקרא,

הפסוק אומר,

וכל מאסר בקר וצאן,

כל אשר יעבור תחת השוות,

העשירי יהיה קודש לשם.

פה רמוז העניין הזה.

תחת השוות, הכוונה לשבטים.

כן?

כל מאסר בקר וצאן,

כל אשר יעבור תחת השוות,

העשירי יהיה קודש לשם.

מי זה העשירי?

רבי עקיבא, שהוא קודש לשם.

הוא כאילו במקום הקדוש-ברוך-הוא,

במקום השכינה כביכול.

שמעתם?

מדהים.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

עכשיו, רבי עושה,

יש שאומרים שלמה,

למה הוא גלה לציפורי?

בגלל שהוא שמע

חמש פעמים, ועוד,

כפול מזה, עם המתורגמן, עשר פעמים,

שהם אמרו לו, עבדך אבינו.

אז עבדך אבינו חמש פעמים, עם המתורגמן זה עוד חמש פעמים,

זה עשר,

כן?

עשר פעמים שהוא שמע עבדך אבינו,

ולכן

הוא היה עשר שנים, יוסף,

בכלא.

טוב,

זה לגבי זה.

צריך לדעת

שמשה רבנו, עליו השלום,

למה הוא לא גילה לנו את הסודות בתורה?

למה רק רבי שמעון בר יוחאי זכה לגלות את הסודות?

בשער החמישים.

אז כתוב בספרים הקדושים

שלמשה רבנו לא הייתה רשות לגלות את הסודות.

רק לרבי שמעון בר יוחאי ניתנה רשות.

על זה נאמר, עלית למרום, שבית שבי,

לקחת מתנות וכו'.

ושבי,

כידוע,

זה ראשי תיבות

שמעון בר יוחאי,

שהוא בעצם הניצוץ

של משה רבנו,

שזכה לגלות

את סודות התורה.

לא דבר פשוט.

ובכן,

כתוב במדרש רבה שדברים שלא נגלו למשה,

תקשיבו טוב,

נגלו לרבי עקיבא וחבריו.

שמעתם?

דברים שלא נגלו למשה, כך אומר מדרש רבה.

נגלו לרבי עקיבא וחבריו.

לפני כמה פרשות

קראנו בפרשת כי טיסה

על העניין של העגל.

כשהיה את העגל,

אז

הקדוש-ברוך-הוא אמר למשה,

לך רד.

אמרנו על זה כמה וכמה פירושים,

אבל עכשיו אנחנו אומרים בהקשר למה שאנחנו מדברים עכשיו.

לך רד,

לך זה בגימטרייה 50,

שזה השער ה-50.

אז הוא אמר לו, רד.

כאילו, רד מגדולתך,

בגלל העניין שעשו את העגל.

אחר כך, כשהוא עלה להר נבו,

אז כתוב שזה חזר לו חזרה, שער ה-50. למה?

נבו נון בו.

המילה נבו זה נון בו.

אז כשהוא עלה להר נבו, הוא קיבל שוב בחזרה את שער ה-50 של הבינה.

עוד רמז.

כתוב,

דוד המלך אומר, עליו השלום אומר, גל עיני ואבית נפלאות מתורתך.

גל,

זה העניין של לג,

לג בעומר,

ואבית נפלאות מתורתך.

כן?

נפלאות

זה נון פלאות.

שער ה-50, שזה נון פלאות.

דרך אגב,

הרי ידוע שפסקו למות תלמידיו של רבי עקיבא בלג בעומר.

מה המיוחד בלג בעומר?

תשימו לב, מעניין.

אם תיקחו את 49 הימים שאנחנו סופרים,

אז הימים שלפני ל״ג בעומר,

כמה הם?

ל״ב.

לפני ל״ג זה ל״ב.

אז אנחנו סופרים 32 יום לפני ל״ג בעומר.

מה יוצא? לב.

ומל״ג בעומר עד מ״ט, כמה נשאר לנו?

17. כמניין טוב.

לב טוב.

כשאתה עוצר בל״ג,

יוצא לב טוב.

חידוש ששמעתי מהרב עזריה בסיס,

רבה של ראש העין,

שמעתי אותו באחד מהכנסות ספרי תורה, הוא אומר את החידוש הזה.

זה מתחבר יפה מאוד למה

שאנחנו מדברים עכשיו.

כתוב, יש פסוק שאומר, הגר

יעלה מעלה-מעלה.

שם כתוב זה לצד השלילה,

שאם אנחנו לא עושים רצונו יתברך אז הגר עולה,

יעלה וכולי.

אז הוא אומר,

מה הקשר לזה?

כתוב שעם ישראל נרמזו באותיות של התורה הקדושה.

יש 60 ריבו אותיות לתורה,

וכנגד זה 60 ריבו נשמות עמדו במעמד הר סיני לקבל את התורה.

אז ישראל רמוזים באותיות.

ואיפה הגרים רמוזים? שימו לב.

הם רמוזים בתגין שבאותיות.

התגים שחוסים על האותיות, השעטנס גץ,

או בדק חיה,

אז יש לנו שם הרבה תגים.

שם רמוזים הגרים.

למה? כי הגר יעלה מעלה-מעלה.

הם נמצאים מעל האותיות.

ולכן, שימו לב,

רבי עקיבא, שהוא היה בן גרים,

מה כתוב עליו?

שהוא דרש טילי-טילים של הלכות על כל

תג ותג.

כי התגיים שייכים למי?

לגרים.

כתוב,

כדאי ורבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

אז זה גם בהלכה.

וגם בשעת הדחק,

אדם שנמצא בדוחק,

יתפלל שבזכות

רבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו,

יצא מחשיכה לאורה.

הייתם מזכירת שמו?

כן.

יש סיפור ידוע

בחז״ל

על אותו זוג שלא היה להם ילדים.

רבי שמעון בר יוחאי אמר להם שהם יעשו סעודה

לפני שהם יתגרשו.

אתם רוצים להתגרש? תעשו סעודה מפוארת.

כמו שהתחתנתם, ככה תתגרשו.

וככה הם עשו, שמעו בקולו.

ואז כשהבעל קצת שתה

מהיין יותר מדי,

אז הוא אמר לאשתו,

לפני שאנחנו מתגרשים, את יכולה לקחת

מה שאת רוצה מפה, איזה חפץ שאת רוצה,

איך אומרים? שיהיה לך מזכרת.

וכשהוא נרדם, אז היא אמרה שם לאנשים, תעשו טובה, תיקחו אותו,

את בעלי, אלי הביתה.

ואז כשהוא התעורר, הוא רואה שהוא בבית חמים.

הוא אמר, מה אני עושה פה?

אמר לו, אתה אמרת שאני אקח את החפץ שאני רוצה ושאני אוהב,

ומה שאני רוצה, אני יכולה לקחת איזה חפץ שאני רוצה. לקחתי.

יש חפץ יותר טוב ממך?

אז

הלכו לרבי שמעון בר יוחאי וסיפרו לו את המעשה.

אמרו לו, אנחנו החלטנו שאנחנו,

אפילו שעשר שנים עברו ואין לנו ילדים,

אבל אין ילדים אלה ילדים, אבל גמרנו.

החלטנו שאנחנו ממשיכים.

אז רבי שמעון בר יוחאי בירך אותם שיהיה להם ילדים, ואכן, ברוך השם, נפקדו באותה שנה.

וחז״ל הקדושים, חכמינו זיכרונו לברכה, שואלים,

אם ככה, אז למה רבי שמעון בר יוחאי לא בירך אותם מלפניכם?

מה הסיבה שהוא חיכה

עד אחרי העניין הזה?

אלא מה, רבותי?

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

לעשות סעודה בשביל להתגרש

לא מצינו בשום מקום.

עוד לא שמענו מישהו שמתגרש

ועושה עם אשתו, לפני שהם מתגרשים, עושים חפלה,

ועוד באותו סדר גודל של החתונה.

זה משהו ייחודי.

הם עשו פה משהו שהוא מעל לגדר הטבע.

אז על-פי שבטבע

לא היו יכולים להביא ילדים,

אבל היות והם עשו,

שמעו לרבי שמעון בר יוחאי ועשו משהו שהוא מעל לגדר הטבע,

הם זכו להיפקד

מעל לגדר הטבע,

משום שאצל הקדוש-ברוך-הוא

הכול מידה כנגד מידה.

אם אתה עושה מה שאתה מסוגל,

אתה תקבל מה שמגיע לך.

אם אתה עושה מעבר למה שאתה מסוגל,

אתה תקבל את מה שלא מגיע לך אפילו.

שמעתם?

אשתבח שמו לעז.

ברשותכם, אספר לכם

בדידי הווה עובדא.

כשאני הייתי בעל תשובה יחסית טרי,

אז זכיתי להגיע לציון של רבי שמעון בר יוחאי.

היו לי שלוש בקשות.

אז היו לי שלוש בנות.

אז רציתי שיהיה לי בן זכר,

ורציתי ללמוד תורה לשמה

ולזכות את הרבים.

אלו היו הבקשות שלי.

הייתה שעת רצון גדולה מאוד בשמיים, כנראה יש טבש מולען,

וזכיתי בשלושתם.

זכיתי לבן זכר

באותה שנה.

אשתבח שמו לעד.

וכשהגעתי הביתה,

כבר באותו ערב

נגשו לי בדלת.

הייתי גר אז בבית שאן,

נוגשים לי בדלת,

עומדים שני אברכים בפתח הדלת,

ואומרים, אתה

חדש אצלנו בעיר? שמענו שאתה בעל תשובה.

אמרתי, שאתה בחשימו, איך זה עבר כל כך מהר? הייתי באמת עוד טרי, עוד חדש שם בבית שאן.

אז עומדים שם שני האברכים ואומרים לי,

תשמע, אנחנו פתחנו כולל.

ואז כדי שיהיה כולל,

אז היה מספיק חמישה אברכים

כדי לפתוח כולל.

לא כמו היום.

אז אמרו לי, אנחנו מחפשים אברך חמישי.

אתה מוכן להצטרף?

אני הייתי בהלם, כי רק היום ביקשתי בציון.

אז אני בתמימותי,

ואני מדבר על תמימותי מבחינה של נאיביות,

אז אני אומר להם,

כמה זה, כמה זה?

ואני התכוונתי, כמה זה עולה.

כי אני יודע שכשאתה הולך ללמוד אתה צריך לשלם.

אתה לא מקבל.

אתה צריך לשלם.

אז אני עומד ככה מולם ואני אומר להם,

כמה?

אז הם אמרו לי איזה סכום, אני לא זוכר איזה סכום הם אמרו אפילו.

אז אמרתי להם, לא,

אשתי אורים זה גדול, גדול עליי.

אז הם מנסים לשכנע אותי.

ואני אומר להם, לא, תשמעו, קשה לי, ואני בסך הכול אין לי עוד פרנסה מסודרת, ואני לא...

אמרו, אל תדאג, וזה, השם יעזור. אמרתי, כן, ודאי, רק השם עוזר, השם עושה הכול, אבל

תשמעו, אדם לא יכול להיכנס ככה בלי...

ואנחנו מדברים קרוב לחמש דקות,

כשאף אחד מאיתנו לא מבין את השני. אני מדבר כמה קשה לי לשלם כדי ללמוד,

והם מתנצלים שבעצם אין להם אפשרות יותר לשחק עם הסכום,

כי זה, זה מה שמוקצב.

רק אחרי כחמש דקות, זה המון זמן,

נפל לי האסימון שכשאני מקבל את הכסף,

לא משלם.

ואז אמרתי, רגע, רגע, רגע, לא הבנתי.

זאת אומרת שאני מקבל את הכסף? אני בא ללמוד ואני מקבל כסף?

אז אמרו לי, כן.

אמרתי, אהה,

אני חשבתי שאני צריך לשלם.

אמרו, לא, לא, לא, אנחנו לא דיברנו על זה.

אמרתי, ברוך השם, בסדר גמור, בטח שאני בא.

זה מייס שוויון, ככה זה היה.

וכך התחלתי ללמוד בכולל שם, בבית שאן.

ותקופה קצרה לאחר מכן,

ממש תקופה קצרה,

פנו אליי מארגון ערכים

וביקשו שאני אבוא לארצות

בסמינרים, בהרצאות, בחוגי בית וכו'.

עכשיו עוד לא הייתי מוכר,

הם רק קיבלו המלצה עליי.

ממי?

מהרב אמנון.

מור אחי.

אסתבא אשר מולאן.

שהוא המליץ עליי,

שבוע אחרי שהוא נכנס לערכים,

הוא אמר להם, יש לי אח,

כדאי לכם לשמוע עוד.

וככה היה.

תבינו, כבר התחלתי להרצות שאני בעל תשובה טרי.

איך אומרים? עוד אין לי, עוד אין לי מה למכור.

תפילה אצל רבי שמעון בר יוחאי

אחת לאחת.

שלושת הבקשות שביקשתי,

איך אומרים? מזומן.

אתם מבינים מה זה?

אשתמח שמולאן.

זכות רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו.

איי איי איי איי איי איי איי איי טוב.

יש שתי נקודות שאני רוצה לדבר עליהן.

נקודה אחת,

שדיברו איתי השבוע ואמרתי שאולי אני אעלה את זה בשיעור,

זה העניין

שאדם צריך להיזהר, מי שהוא לא בעל עסק,

צריך להיזהר לא לעמוד

ביתרת חובה, מה שקוראים במינוס,

בבנק.

צריך מאוד להיזהר בזה, כי יש בזה איסור ריבית.

הרבה לא שמים לב לזה.

מי שהוא בעל עסק זה עניין אחר,

אבל אדם פרטי שאין לו עסק,

זו בעיה קשה.

אסור לו לעמוד

ביתרת מינוס בבנק.

משכנתה זה עניין אחר.

אני מדבר על מעו״ש,

עובר ושב,

כשאתה עומד במינוס,

יש עם זה בעיה.

אם אדם מתבונן,

יראה שאין לו סיבה לעמוד במינוס בבנק.

למה?

כי בתכלס

זה עבודה בעיניים.

מה זאת אומרת?

נגיד שאתה מרוויח 5,000 שקל, סתם בשביל המספר,

5,000 שקל.

עכשיו, בא אליך הבנקאי

ואומר לך, תשמע,

אנחנו נאפשר לך, היות ואתה עומד,

אתה מרוויח 5,000 שקלים,

אז אנחנו ניתן לך מסגרת אשראי של 5,000 שקל מינוס.

מה אתה אומר לעצמך? איזה יופי.

אז יש לי עוד 5,000. מה אתה שוכח? שזה רק לחודש אחת.

אבל מאותו רגע אתה כל הזמן חי במינוס.

מה זאת אומרת?

הרי אם עכשיו

זה הקו של המינוס,

זה הקו האדום,

שאסור לרדת מתחתיו,

ואתה עכשיו נכנס לך לבנק 5,000 שקל,

אז אתה יודע שהתנועה היא פה.

אם אין, לא מאשרים לך.

עכשיו, ברגע שאומרים לך, תשמע, תשמע,

אנחנו מאפשרים לך עכשיו לרדת לפה,

זה הקו התחתון שלך,

זה ה-5,000 מינוס.

אז מאותו רגע, בחודש ההוא שקיבלת את האפשרות,

ניצלת את ה-5,000

וירדת לקו הזה.

עכשיו, מכאן אתה כבר יכול לרדת?

אתה לא יכול לרדת.

זה הם לא מאשרים לך. עד כאן.

עכשיו איפה המשחק עכשיו שייכנס המשכורת?

כשאתה עומד ב-5 מינוס,

המשכורת נכנסת, אתה חוזר לאפס,

ומכאן אתה שוב יורד

למינוס 5. יוצא שעכשיו, במקום שהמשחק יהיה פה עם המשכורת,

המשחק הוא פה.

רק שפה אתה כל רגע עובר עבירה של ריבית,

ופה אתה לא עובר על ריבית.

אבל כמה נהנית כביכול ממסגרת האשראי שנתנו לך?

פעם אחת, עד שהגעת לקו האדום התחתון.

וזהו.

ומאותו רגע אתה משלם עמלות בלי סוף.

הבנתם את העמדה?

עובדים עלינו ישר בעיניים.

איזה עבודה.

עכשיו לא רק שאתה משלם

כל החיים שלך עמלות על פאדי,

אתה גם עובר עבירות של ריבית, רחמנא ליצלן.

כתוב שמי שעובר על ריבית

וחסף מתמוטטים, חוזר בגלגול.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

נו, אז כדאי.

עדיף לקחת הלוואה

בלי ריבית,

ממי שאפשר,

קודם כול לסגור את המינוס,

לתת הוראה בבנק,

לא לאפשר לי לעמוד במינוס בשום מצב.

זהו.

ואז פתרת את הבעיה.

מה, עדיף שתעמוד במינוס

ותחזור לפה בגלגול לא יודע של מה?

אתה יודע, זה נורא מחשב.

להיות בישראל כאן זה לא יכול להיות לא לאשר,

עדיף גם. כן. אתה יכול לתת.

כן. אם אתה עושה את הדיירק, בטח.

חייב כל הזמן.

יש להם את הקומבינות שלהם, רק אתה צריך להיות חכם.

אמרתי, אז צריך להיות את הדיירק. יפה.

יפה.

העיקר,

לא, אם אתה לא בעל עסק,

אין לך שום היתר לעמוד במינוס.

בעל עסק זה דיון אחר. למה?

כי הם נכנסים שותפות לעסק.

בעצם זה שהם עונים לך את האישור,

הם בעצם שותפים לעסק.

אבל פה, שותפים לעובר ושווא,

אין בדיחה כזאת.

נכון.

דבר נוסף שרציתי לעורר את הציבור,

זה פעמים שאני מגיע לבתי כנסת

ואתה רואה

שאנשים מטעינים את הפלאפונים שלהם בתקעים של הבית כנסת.

שם מרחל.

מה זה הדבר הזה?

אתה ביקשת רשות ממישהו?

דרך אגב, זה לא חייב להיות בבית-כנסת.

גם מקומות אחרים,

כשאתה נכנס לכל מיני מקומות,

בין אם זה ציבורי ובין אם זה לא ציבורי.

אתה ביררת את ההלכה, מותר, אסור,

צריך לבקש רשות ממישהו, מי אחראי פה?

מה זה אתה מכניס את התקע?

איך אתה מכניס את התקע בלי רשות?

שלך?

זה כמו בן אדם עכשיו

לוקח עט

ממישהו ואחרי שהוא השתמש הוא אומר לו, אתה מרשה לי, נכון?

צריך לבקש את הרשות לפני, לא אחרי.

אז לפני כמה זמן הסבתי את תשומת ליבו של איזה רב.

אמרתי לו, הרב, מותר לעשות כך וכך?

אז הוא אמר לי,

שישימו צדקה.

מה זה שישימו צדקה? אבל צריך לבקש רשות.

למה זה דומה?

לנקודה הזאת של העט.

קודם כל לוקח, ואחר כך ישים צדקה, אחר כך ישלם.

בחז״ל זה מוגדר כחומס.

מה ההבדל בין גזלן לבין חמסן?

גזלן

לוקח

בלי רשות.

חמסן זה אחד שלוקח בלי רשות ואחר כך משלם.

זה נקרא חמאס.

אז מה הפלא שאנשי החמאס עושים לנו הרבה צערות?

אז מה אתה עושה ואחר כך תשלם?

אל תעשה,

אל תגזול.

עכשיו, לא רק זה,

זה אם זה טלפון כשר.

אבל אם זה לא טלפון כשר,

והוא עכשיו מטעין אותו בתקע של הבית כנסת.

השם מרעב.

אז מה אתה עושה עכשיו?

אתה מבין בכלל מה אתה עושה?

איך אתה מכניס תקע של טלפון

לשקע של בית כנסת ברשות?

בעוד של פלאפון לא כשר.

לא מקנא בו.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

אז בהקשר למה שאמרנו,

רבי שמעון בר יוחאי,

כתוב

בעידרה

שכשהרבי שמעון בר יוחאי

הגיע לעולם העליון,

אז מי יצא לקבל את פניו? מי יצא לקראתו?

תשמעו טוב.

בדרך כלל,

כשהצדיקים יוצאים מן העולם,

באים לקבל את פניהם הצדיקים.

אדם בגיל,

יוצאים לקראתו,

קרוביו ובני משפחתו

שכבר נפטרו.

אבל אם הוא צדיק,

אז לא רק קרוביו ובני משפחתו, גם צדיקים.

כמו שכתוב, נדמה לי, אצל דוד המלך, שהוא אמר שישימו כיסא לאחיה השילוני

וכו' וכו'.

כמדומני שזה היה שם.

בכל אופן,

מי יצא לקבל את פניו בעולם העליון

של רבי שמעון בר יוחאי?

אתם יודעים מי?

הקדוש-ברוך-הוא

והאדם הראשון.

שמעתם את הדרגה של רבי שמעון בר יוחאי?

מי יוצא לקבל את פניו?

ומה האדם הראשון מבקש מרבי שמעון בר יוחאי,

איך שהוא מגיע לעולם העליון?

הוא מבקש ממנו

שלא יגלה בעולם העליון

מה היה חטאו.

כי הוא אדון הסוד.

אמר לו, תשמור את הסוד הזה, אל תגלה

כי אף אחד,

חוץ מהקדוש-ברוך-הוא,

אדם הראשון בעצמו

וריבי שמעון בר יוחאי,

אף אחד בעולם לא יודע את הסוד של חטא אדם הראשון.

אז האדם הראשון מבקש ממנו,

אל תגלה את הסוד

בעולם העליון.

שמעתם?

וואי וואי וואי וואי.

אנחנו אומרים בפיוט של בר יוחאי,

נעשה אדם,

נאמר בעבורך.

זאת אומרת,

שכשהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד

אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו,

למי הוא התכוון?

לרבי שמעון בר יוחאי,

שהוא הגיע לשלמות.

שמעתם?

ווא השלמון אומר שלא ניתן להגיע להיות בפנת בושי רבינו,

במענוע של הקדושה,

ובצל השני,

יוראון מלרד.

זה אירוע שחושב שבין 49 שערים ומבקשים עם בולר חייץ ובין 50. אדם לקודם להגיע

יש לאן לשאוף.

אז למה בל״ג בעומר אנחנו שרים?

אה? שמחים?

יש רמז לזה.

כתוב, אהללה שם אדוני בשיר.

בשיר

זה אותיות רשב״י.

כשקיבלנו את התורה אמרנו נעשה ונשמע ונשמע,

זה אותיות שמעון.

למה?

כי נעשה זה כנגד התורה שבכתב.

ונשמע זה כנגד התורה שבעל פה.

יש את הבחשם עולם.

בינתיים תביא לי סידור,

אם אתה יכול.

נגיד משהו לכבודו של רבי מאיר בעל הנס גם.

ברוך תהיה.

בלי נדר.

נגיד

גם על רבי

מאיר בעל הנס.

אבל לפני כן,

בשיעור הקודם הסברנו

זועחים אף בלחשם.

נכון?

אז בעזר השם יתברך,

אנחנו רוצים להסביר עוד קטע קטן

מתוך התחנון,

שהוא מתקשר לעניין של ל״ג בעומר.

אנחנו אומרים

בתחנון,

הורינו,

כשאנחנו אומרים, אל תעש עמנו חלה,

כן,

תאחז ידך במשפט וכו' וכו',

שם אנחנו אומרים ככה,

הורינו בזעקנו לך,

צב ישועתנו במפגיע,

ותשיב שבות העולה תם,

פתחיו ראה כי שממו,

זכור נאמת,

עדות לא תשכח מפי זרעו,

חותם תעודה תתיר,

סודך אשים בלימודיך,

טבור אגנה סהר, נא אל יחסרה מאזג.

מה פירוש המילים הללו

ומה זה קשור לרבי שמעון בר יוחאי?

תראו איזה דבר.

אנחנו מבקשים, הקדוש-ברוך-הוא, בתחנון

הורינו בזעקנו לך.

כשאנחנו נזעק לך אנחנו מבקשים ממך, יתברך,

שתורה אותנו את הדרך.

וצב ישועתנו במפגיע. מה זה מפגיע?

מפגיע זה תפילה.

אין פגיעה אלא לשון תפילה.

כשאנחנו מתפללים אליך אנחנו מבקשים ממך שתצווה

שנזכה לישועה. צו ישועתנו במפגיע.

כשאנחנו מתפללים נזכה לראות את הישועה.

ותשיב שבות העולה תם.

מי זה התם? זה יעקב אבינו.

העולה תם

זה עלי התורה.

יש מפרשים שאומרים,

העולה תם, הכוונה לבני ישראל.

בני יעקב זה בני תם.

כן, העולה תם.

אבל אוהל זה מצטייר יותר קשור לתורה.

אז ותשיב שבות העולה תם,

פתחיו ראה כי שממו.

המציאות היא קשה,

שפתחי התורה,

פתחי בתי-המדרש,

כן,

הם שוממים כביכול.

נכון?

מה זה פתחיו?

למה דווקא הפתחים?

את זה שאל אותי הבן שלי. אמר לי, למה דווקא הפתחים?

תגיד, בתי-מדרש שוממים כביכול, למה להגיד פתחים?

אלא פתחיו זה לא רק מלשון פתח,

אלא מלשון פיתוחי חותם.

פיתוח זה מלשון גילוף,

כן?

זה לא הפתח של הדלת,

אלא

הפיתוחי חותם.

זכור נאמת,

עדות לא תישכח מפי זרעו.

מה זה קשור?

אומרים לקדוש-ברוך-הוא,

התורה נמצאת בקרן זווית.

אומנם רבות לומדי תורה,

אבל אנחנו עוד במינוס גדול.

אנחנו מתפחלים מזה שברוך השם יש היום הרבה יותר לומדי תורה לעומת שנים קודמות,

אבל צריך לדעת שאנחנו עדיין בוואחד מינוס.

כשאתה קורא בגמרא

לא היו מגבט ועד אנטיפטרס וכולי,

אתה רואה הרבה מקומות שכתוב בחז״ל, בזמן חזקיה מלך,

כולם יודעים תורה,

היום המצב שלנו,

אנחנו עדיין במינוס.

עם כל זה שהמצב הרבה יותר טוב,

אבל יש לנו עוד הרבה להשלים.

אנחנו עדיין בגדר שפתחיו ראה כי ישממו.

אז מה מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא?

זכור, נאמת.

מה פירוש המילה נאמת?

מה זה נאום?

מה זה דרשה?

מה זה נאמת?

אלא תראו, גם בפיוט של בר יוחאי אנחנו אומרים,

נאמת.

אין.

אז יש כאלה שאומרים נאמת עין לא תשורך ויש כאלה שאומרים נאמת עין לא תשורך.

אז נאמת,

היית יכול להבין שזה נאום.

נאמת,

היית יכול להבין שזה מלשון תנומה, שינה.

אבל זה לא זה ולא זה.

אלא זה משורש נאום.

נאום,

הכוונה שבועה, כמו שכתוב בתורה,

נאום אדוני,

כל מקום שכתוב בתורה נאום אדוני,

כוונה לשבועה.

כן?

אז אומרים, זכור נעמת,

ברורו של עולם

אתה נשבעת,

נשבעת,

עדות זו התורה,

לא תישכח מפי זרעו.

ככה אתה הבטחת בפרשת וילך כתוב לנו שהקב' ברוך הוא נשבע

כי לא תישכח מפי זרעו.

אז בלאו הכי,

מזכירים לקב' ברוך הוא, אתה נשבעת, אז אנחנו מבקשים,

תחזיר לנו את לומדי התורה, שכולנו נהיה לומדי תורה.

עכשיו שימו לב,

לא תישכח מפי זרעו

סופי תיבות

יו חי.

לא תישכח מפי זרעו

סופי תיבות יו חי.

חותם תעודה תתיר,

שימו לב, אמרנו קודם

שפתחיו ראה כי שוממו,

ואמרנו שזה נקרא פיתוחי חותם.

אז הוא אומר פה, חותם תעודה תתיר.

מה הכוונה תעודה?

תעודה זה התורה הקדושה, שהיא לשון עדות.

אז,

כן, אז מבקשים שהקב' ברוך הוא

יפתח לנו את החותם, את הסוגר,

חותם תעודה תתיר,

סודך שים בלימודיך.

המ״ם דגושה, לימודיך הכוונה לא בלימודים,

אלא בלומדים.

זאת אומרת, תפתח לנו את החוכמה של שער החמישים, של הסוד.

טבור אגן הסהר

נע על יחסר המזג.

מה זה טבור אגן הסהר?

זה בעצם הסנהדרין

שהיו יושבים

בבית-המקדש.

מבקשים מהקב' ברוך הוא

תחזיר לנו את חוכמת התורה,

תחזיר לנו את הסנהדרין לבית-המקדש,

שתבח שמו.

למה הם נקראים טבור אגן הסהר?

כי הם היו יושבים בצורה של סהר.

טבור זה מלשון מרכז,

מרכז העולם זה ירושלים.

והרי כתוב, כי מציון תצא תורה ודבר אדוני מירושלים. התורה צריכה לצאת מירושלים.

אז מבקשים מהקב' ברוך הוא שיחזיר לנו את הסנהדרין.

נע על יחסר המזג,

שלא יחסר המזיגה, שהתורה

תצא בשפע

בכלל עם ישראל.

זו הכוונה, נע על יחסר המזג.

אז זה ככה, הסברנו,

קטע קטן

מתוך התחנון,

שפשוט אנשים שאלו אותי מה אנחנו אומרים פה.

אנחנו אומרים ולא מבינים מה אנחנו אומרים, רוצים להבין מה אומרים.

אז אמרנו שנדבר קצת על רבי מאיר ממש בקצרה,

ואולי בזה נסיים. לא מבטיח, אבל

ידוע שרבי מאיר בעל הנס

הוא נקרא אחרים.

למה?

כשהוא היה תלמידו של אלישע אחר.

אז היות שהוא היה תלמידו

והוא אכל רק את פריו אבל את קליפתו זרק,

אז הוא נקרא אחרים.

בגמרא, כשמופיע אחרים, זה רבי מאיר.

איי, איי, איי, איי,

דרך אגב, כתוב

שכשיעקב אבינו

אמר

יותר נכון כתוב, שיעקב,

ויירא וייצר לו מאוד,

אז שם רשי הקדוש אומר

ששמא

ייהרג,

כי כתוב ביצר הם שני יהודים.

אז למה צריך שני יהודים?

אלא, שימו לב,

יוד אחד זה שמא ייהרג,

ויוד שנייה שמא יהרוג את אחרים.

כך כותב רשי הקדוש.

ועל זה שואלים

למה לא כתוב יהרוג את עשיו? מה זה יהרוג את אחרים?

אלא רבי מאיר הוא מצאצאיו

של עשיו.

כן?

למה?

שגם הוא בן גרים,

והוא נקרא אחרים.

אז יעקב אבינו כבר התיירא שאם הוא יהרוג את עשיו לא יהיה רבי מאיר בעולם.

שמעתם?

אז אומר רשי, שמא יהרוג את אחרים,

הכוונה למי?

שהוא לא יהרוג את רבי מאיר על ידי זה שהוא יהרוג את עשיו.

אז לא יהיה רבי מאיר בעל הנס בעולם.

איך יכול העולם להתקיים

בלי רבי מאיר בעל הנס?

כשכל המשנה זה רבי מאיר בעל הנס?

איי, איי, איי, איי,

אז תראו דבר מעניין,

אחרים,

זה אותיות

מאיר חטא.

אחרים, בתוך המילה אחרים, עמוס את השם שלו, מאיר חטא.

מה הכוונה לחטא?

העוד חטא?

חטא זה שמונה.

שמונה זה מעל הטבע.

לכן זה מאיר,

רבי מאיר בעל הנס.

אז בתוך המילה אחרים,

רמוז, מאיר חטא,

מאיר שמונה, שזה רבי מאיר בעל הנס.

חזק ביותר.

אחד בעל נס ואחד בעל אחרים.

אז בואו תשמעו דבר מדהים.

נאמר במשנה בפרקי אבות,

בחלק ו', משנה א',

אמר רבי מאיר,

כתוב שם,

ומרחקתו מן החטא

ומקרבתו לידי זכות.

התורה מרחקת את האדם מן החטא,

מקרבת אותו לידי זכות.

ונשאלת השאלה,

על איזה זכות מדובר?

מה זה מקרבתו לידי זכות?

כיוון שהתורה מרחקת את האדם מן החטא,

ובמקביל מביאתו לידי זכות,

משמע

לא מספיק סור מרע,

אלא במקביל צריך ועשה טוב.

טוב. מה הזכות הכי גדולה?

לזכות את הרבים.

במה?

בלימוד תורה.

אז יש לך גם לימוד תורה וגם זיכוי הרבים.

אז אין זכות יותר גדולה

מאשר לזכות את הרבים בתורה.

כי גם זה תורה וגם זיכוי הרבים.

אבל שימו לב טוב,

זה בתנאי

שהוא זכה

לעסוק בלשמה.

שהוא זכה לעסוק בתורה לשמה,

אז זה הדרגה הכי גבוהה.

למד תורה לשמה,

זיכה את הרבים לשמה.

זו הדרגה הכי גבוהה.

עכשיו שימו לב, מה יוצא?

שאם החטא,

שזה שוגג,

הוא המינימום של העבירות

בצד אחד,

אז בצד השני המקסימום זה ללמד את התורה.

ולכן, נאמר בחז״ל,

כל המזכה את הרבים,

אין חטא

בא על ידו.

למה?

משום שהוא הכי רחוק ממנו.

ולכן התורה משמרת את העוסק בתורה לשמה,

שמלמדה לאחרים,

ולא תביא תקלה על ידו. למה?

כי הוא בצד השני לגמרי.

של החטא, מהצד השני לגמרי.

ואם נדייק,

כתוב בלשון חז״ל,

כל המזרקה את הרבים,

אין חטא בא על ידו.

מה זה הלשון בא על ידו?

ונראה לי

שהלשון באה על ידו,

הכוונה כלפי אחרים.

שימו לב.

דהיינו,

שהוא לא יכשיל את האחרים במה שהוא מזכה אותם,

שהרי מגלגלים זכות

על-ידי זכאי.

כתוב,

שהרי לא כתוב

אין חטא בא לידו,

או אין חטא בא לו.

אלא אין חטא בא על-ידו.

לא כתוב אין חטא בעליו וכדומה,

אלא אין חטא בעל ידו.

אז בוודאי שמי שמזכה את הרבים עושה את זה לשם שמיים,

אז בוודאי

אם כתוב הבעל להיטהר

מסייעין לו,

אז הבעל לטהר אחרים לא כל שכן.

בוודאי שמסייעין לו.

אז אם מסייעין לו, לא שייך שתצא תקלה על ידו, כי מסייעין לו מישמעיה.

אני חושב שמספיק לכם להיום קצת.

האמת, תכננתי להגיד עוד על פרשת אמור,

יש לנו להשלים הרבה, אבל

השתבח שמו לעד,

אבל ורחמיו על כל מעשיו.

חזקים וברוכים.

חזקים וברוכים.