פרשת תזריע - מצורע | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים.

בעזרת השם, כמו שאמרנו, נמצאים אנו

במוצאי יום השואה, אף על פי

שהיום הזה נקבע על ידי

מדינת ישראל,

וזה לא היה נוח לגדולי ישראל,

משום שבימי ניסן

לא מספידים.

אבל הם רצו כנראה לחבר את זה לעניין של המרד של גטו ורשה וכולי.

אז לכן הם קבעו את זה היום.

על פי מה שהבנתי, המרד בכלל לא היה היום, זה היה בפסח.

אבל לא יכלו לעשות בפסח, אז דחו את זה להיום.

בסדר, השתבח שמו.

בכל אופן,

כתוב לקה מידי דל ארמיזה באורייתא, אין דבר שלא רמוס בתום.

אז למה דווקא זה נקבע כנראה היום?

כי כל דבר שלא תלוי בנו,

אז זה מנשמיא.

אלא מה?

אנחנו רואים שבפרשת השבוע, פרשת שמיני,

אז כתוב על העניין של בני אהרון שנפטרים בתוך בית המקדש.

ובפסוק כתוב כך

ויאמר משה לאהרון הוא אשר דיבר אדוני לאמור בקרובי אקדש

ועל פני כל העם אכבד.

בהמשך וידום אהרון.

אז מה זה קשור?

שאנחנו רואים שכמו שכתוב במקום אחר,

במקדשי תחלו.

במקדשי תחלו. אל תקרא במקדשי אלא במקדשי.

כשאנחנו רואים שהיה את העניין הזה של כל הסיפור הזה של השואה, זה בוודאי לא היה דבר פשוט.

וכמו שאנחנו,

יש כאלה שחושבים שהבנים של אהרון נפטרו בגלל שהם הקריבו עש זרה בבית המקדש.

כמו שאומר הפסוק,

והקריבו לפני השם, יש זרה אשר לא ציווה אותה.

כן?

אבל מי שמעיין במפרשים רואה שזה לא הפשט של הפסוק, זו לא הכוונה בכלל.

זה לא שהם הקריבו עבודה זרה.

הם התכוונו, כך אומר רשי, הם התכוונו להתנדב.

אבל ברגע שאתה מתנדב

ולא עושה כאשר ציווה השם, כמו שבכל מקום כתוב, כאשר ציווה השם,

כאשר ציווה השם,

פה השם לא ציווה,

והם עשו על דעת עצמם.

עכשיו,

כתוב, ותצא אש מלפני השם ותאכל.

ושני פסוקים לפני כן כתוב גם כן, אותם מילים בדיוק, ותצא אש מלפני השם ותאכל.

רק בשני פסוקים לפני כן כתוב,

מה יאכלה ותאכל על המזבח.

ופה מה כתוב,

ותאכל אותם.

בא לומר לך שזה לא הייתה אש של חרון אף, של כעס,

אלא זה היה כמו ששמה זה היה אש של קדושה ששרפה את הקורבן,

כך גם אותם הם בעצם היו קורבנות,

שימו לב, קורבנות

של קדושה,

שבזה נקדש,

כן, בזה,

כמו שאומר הפסוק, בקרובי אקדש.

ועוד יותר מפליא, כשאתה קורא את הרשי בהמשך,

אז הוא אומר ככה,

ונקדש בכבודי,

אומר רשי, אל תקרא בכבודי אלא במכובדיי.

מה הכוונה?

אומר רשי ככה הקדוש.

אמר לו משה לאהרון,

אהרון,

אחי,

יודע הייתי שהתקדש הבית

במיודעיו של מקום.

זאת אומרת, משה רבנו ידע

שהולך להיות כזה עניין.

והייתי סבור

או בי או בך.

שמעתם?

עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

למה?

שהקדוש ברוך הוא בחר בהם

כדי לקדש את שמו יתברך בעולם.

שמעתם?

אז בעצם זה מתקשר לעניין

של אותם קדושים

שלא רק בשואה,

בכל התקופות, אם זה באינקוויזיציות,

בעלילות הדם, בפרעות,

בכל מקום שהיה, אם זה באינתיפדות, בכל מקום.

הקדוש ברוך הוא

כן אומר בקרובי אקדש.

זה לא פשוט לעשות קידוש השם כשאדם נפטר,

נהרג או נרצח בגלל שהוא יהודי.

על עצם היותו יהודי.

עכשיו,

כתוב כמו שאמרנו לקמידא דלרמיזבורייתא. כל עניין השואה רמוז בתורה בעצם בפרדס. בפשט, ברמז,

בדרש ובסוד.

בפשט הוא כתוב מפורש.

ברמז הוא רמוז.

בדרש אנחנו נראה מה אומרת הגמרא על זה.

ובסוד גם כן נראה מה כתוב על פי הסוד על העניין של השואה.

ככה

ניתן קצת...

לא נרחיב יותר מדי,

נשתדל לדבר שלוש-ארבע שעות זה הכול.

לא, לא לפחד.

אז בואו נראה.

היה בטם פלוויזיה לפני עשרים ומשהו שנה,

אולי שלושים שנה.

הייתה תוכנית,

סדרה כזו דוקומנטרית על השואה

שקראו לה עמוד האש.

ושם ההיסטוריון

אמר שלפני שהייתה השואה היה באירופה 60% התבוללות.

שמעתם?

60% התבוללות.

איך אומרים? זה נקרא לקרוע את החוזה עם בורא עולם.

שיהיה לכם ברור שהמצב שלנו היום

לא פחות קשה אם לא הרבה יותר.

ואנחנו חיים בניסי ניסים.

ואתם יודעים מה קורה כשהסל מתמלא, מגיעים לפס האדום.

אז זה הולך רוורס על כל מה שהייתה התאפקות.

לכן כשזה נמשך הרבה זמן,

מצד אחד נותנים לאנשים לחזור בתשובה, לתקן את עצמם.

אבל אם זה נמשך ונמשך וממשיכים

חלילה ברשעתם,

אז זה נהיה עוד יותר גרוע ועוד יותר גרוע ועוד יותר גרוע.

ואז השם מרחם איזה תוצאות.

אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי.

אז אנחנו בוודאי צריכים להפיק לקחים

מהעבר שלנו, מההיסטוריה שלנו.

ובינתיים אנחנו לא כל כך מפיקים לקחים.

אמנם, ברוך השם, יש היום את דור התשובה,

הרבה אנשים חוזרים בתשובה,

אבל צריך לדעת שאנחנו עדיין במינוס גדול, אנחנו צריכים לתת פול גז.

וכל פעם מדי שנה מזכירים לנו מה היה עקב זה שהפרו את החוזה עם בורא עולם,

ואיזה תוצאות קשות.

וכשאתה שומע את העדויות ואת כל העניינים וזה, אתה מצטמרר כל פעם מחדש.

אבל השאלה, מה אתה עושה עם זה?

האם אתה משתנה? אתה מעורר אנשים אחרים לחזור בתשובה?

זה לא רק שאנחנו צריכים,

איך אומרים, להציל את עצמנו, אנחנו צריכים להציל את כל הדור.

אנחנו צריכים להציל את כל הדור שלנו, שחלילה וחס

לא תקום פעמיים צרה,

בסדר גודל שכזה.

ועל פי הנבואות כתוב

דברים קשים ביותר, שאם אנחנו,

כשנחזור לארץ אחרי השואה, אתם תכף תראו, אני אקריא לכם.

כשנחזור אחרי זה,

אם אנחנו לא נתקן,

חלילה וחס זה יכול לחזור.

בשבוע שעבר, או לפני שבועיים,

כבר הקראנו את הנבואה

של הנביא מלאכי, שהוא שמה מסיים ואומר, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.

כן?

זה שמה. פן זה שמה. זה הכל תלוי בנו. אם אנחנו נתקן, נעשה את מה שצריך לעשות,

אנחנו נמנע.

מלחמת עולם שלישית, מלחמת גוב ומגוג, חייבת להיות.

השאלה היא רק כמה אנחנו נהיה מעורבים.

עכשיו, החפץ חיים אמר,

זכר צדיק לברכה,

שמלחמת העולם הראשונה היא קפצונים לעומת מלחמת עולם שנייה.

זה הוא אמר לפני מלחמת עולם שנייה.

לפני עליית הנאצים לשלטון.

והוא אמר שמלחמת עולם שנייה,

מה שהיה עם הנאצים,

זה יהיה קפצונים לעומת מלחמת עולם שלישית.

אז תבינו על מה מדברים אבל זה הוא לא אמר שזה יהיה בדווקא על עם ישראל

זה יהיה בכללי על העולם

כמה אנחנו נהיה שותפים לעניין זה תלוי בזכויות שלנו

אז אם מצב ההתבוללות היום הוא קשה אז בוודאי שאנחנו צריכים להתעורר ולאו דווקא בעניין של התבוללות

יש לנו הרבה על מה להתעורר

אז בואו נראה

על דרך הפשט

מי שרוצה לראות את זה יפתח בספר דברים פרק כח פרשת כי תבוא זה בעצם פרשת התוכחה

ושם

יש לפחות שלושה דפים מפחידים שכשהחזן מגיע לקטע הזה פה הוא מנמיך טוס

זאת אומרת הוא מוריד את הקול שלו וקורא את זה בוואחד חופה

ויש לו סיבה באמת לפחד

כי זה ממש מפחיד מה שכתוב פה

אבל אנחנו לא המטרה שלנו להפחיד

המטרה שלנו לקרוא מה הקדוש ברוך הוא

כתב בתורתו הקדושה והזהיר אותנו שאם אנחנו לא נעמוד בקריטריון

אחר כך אל תשאלו איפה היה אלוקים

כי גם לפני השואה וגם לפני חורבן בית ראשון וגם לפני חורבן בית שני וגם לפני כל מה שהיה לעם ישראל זה כבר היה כתוב מההתחלה

מההתחלה כתוב והקדוש ברוך הוא הזהיר

שלא תגידו שלא אמרתי

מה הוא כתב

אחרי כל הברכות שהוא בירך אם אנחנו הולכים בדרכיו

הוא אומר ככה

אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי והיה אם לא תשמע

בכל אדוני אלוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך ופה מתחיל וחד קללות

השם ירחם

זה לא שהקדוש ברוך הוא, שימו לב, מקלל

או נותן עונש

כתוב אנחנו אומרים במגילת איוב

מפי השם לא יצא הרעות והטוב

אז ממי זה יוצא?

מאיתנו

אני הזהרתי אתכם

להשתמש בעולם כפי שצריך לא תשתמשו נכון אתם תזיקו לעצמכם

זה כמו יש עכשיו חברת החשמל עשתה תקעים בבית

והאימא רואה שהילד שלה

מתקדם לכיוון השקע

ורוצה להכניס שם שני מברגים ככה הוא מחזיק שני מברגים ביד ורוצה להכניס אותם לחורים

אז היא מסתכלת עליו ואומרת מה אתה עושה?

סכנה, חשמל, אתה יכול למות

הילד מבין מה זה סכנה, מה זה חשמל, אתה יכול למות? ילד קטן בן שלוש-ארבע

אז למה הוא הלך עם שני המברגים? הוא ראה שאמא הכניסה לשם תקעים

ובתקע אחד נהיה אור, בתקע אחר נהיה מוזיקה,

בתקע אחר נהיה מיזוג אוויר

אמר וואלה יופי אני אכניס את שני הברזלים האלה,

לך תדע אם אני לא אהיה זמר עם מיזוג אוויר, עם תאורה.

מה, הוא יודע מה זה חשמל? הוא לא יודע מה זה.

אבל מהפנים הרציניות של אמא המפחידות

אז הוא מבין שמשהו פה לא כמו שהוא תכנן.

עכשיו, נגיד שאמא עכשיו לרגע

לא הסתכלה עליו, נגיד,

והוא יכניס את שני מאווררים

אה, שני ברזלים.

מה יקרה?

שמר אייל.

נו?

האם אפשר לבוא בטענות לחברת החשמל?

האמא הזאת יכולה ללכת לחברת החשמל ולהגיד, שמעו,

אתם אשמים.

היא יכולה להאשים את חברת החשמל?

היא לא יכולה להאשים.

מי יכולה להאשים? רק את עצמה, למה לא ישגחת?

הרי כשחברת החשמל עשתה את התקעים בבית,

את השקעים בבית,

זה בשביל שיהיה לנו חשמל.

אבל בכל דבר טוב יש גם רע.

אם אתה לא משתמש נכון,

אתה יכול להזיק לעצמך, אתה יכול להרוס לאחרים, אתה יכול לעשות הרבה דברים.

אז אי אפשר לבוא בטענות.

כך גם כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

הוא ברא אותו לתכלית הטוב.

אבל אם אנחנו לא משתמשים נכון,

אנחנו יכולים להרוס את כל העולם.

תראו מה עושים במלחמות האלה, מלחמות עולם.

או אפילו בלי מלחמות עולם. תראו מה קורה בסוריה, תראו.

מה אפשר לעשות?

אפשר לעשות הרבה רע בעולם.

מצד שני, אפשר לעשות הרבה טוב בעולם.

הכל תלוי בנו.

אז לכן תשימו לב שהלשון של הפסוק,

והיה אם לא תשמע בכל השם אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו

אשר אנוכי מצווך היום,

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.

לא שאני עכשיו מעניש.

אתה גורם לעצמך שיבואו עליך הקללות

והם ישיגו אותך

על ידי המעשים שלך.

אז בואו תראו,

אחרי כמה פסוקים, הוא אומר ככה

ובאו עליך כל הקללות האלה, ורדפוך והשיגוך עד הישמדך.

שמעתם?

למה?

כי לא שמעת בכל אדוני אלוהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו אשר ציווך.

אתם מחפשים אשמים?

והיו בך לאות

ולמופת

ובזרעך עד עולם.

אתם לא תשכחו את זה לנצח נצחים.

למה?

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

אתם שמעים לו מה הוא אומר.

הוא לא אומר

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך.

הוא אומר לא.

אתה עבדת,

אבל לא בשמחה.

לא בטוב לבב.

והיה לך רוב כל.

אותו היסטוריון אומר שמה שבעצם

הרבה מאוד יהודים היו במצב שפיר מאוד שם בגרמניה לפני השואה.

היו בכל מיני נקודות מפתח,

שלטו בכל מיני עניינים,

היו מחוברים לכל מיני עניינים.

אוי אוי אוי אוי אוי. אבל זה לא רק בשואה, זה בכל העניינים שהיו בהיסטוריה.

זה אותו טקסט, תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.

וזה מדבר גם אלינו היום,

שברוך השם לא חסר לנו כלום

בארץ ישראל.

שאלה, אתם עובדים את הקדוש ברוך הוא?

אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא בשמחה

ובטוב לבב?

או שעושים איזה מצוות אנשים מלומדה

בשביל לצאת ידי חובה?

אז בגלל שלא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב,

מרוב כל,

אז ועבדת את אויביך

אשר ישלחנו השם בך.

שימו לב, תראו איזה תיאור.

ברעב

ובצמא

ובערום

ובחוסר כלום.

לפני כן היה מרוב כל,

עכשיו ובחוסר כל.

ונתן עול ברזל על צוואריך עד השמידו אותך.

יישא השם עליך גוי מרחוק מקצה הארץ

כאשר ידעה הנשר.

זה הסמל של הגסטפו.

גוי, אשר לא תשמע לשונו.

גוי עז פנים,

אשר לא יישא פנים לזקן ונער לא יחון.

אין חנינה.

ויש פה המשך.

בקיצור, על פי הפשט,

פרשת התוכחה מדברת

על כך

שכל פעם שעם ישראל

יקרעו את החוזה עם בורא עולם,

תקדש הסאה,

מתחיל פרעון.

יש פה עוד הרבה מה לקרוא, אבל איך אומרים?

אני חושב שזה מספיק, לא צריך יותר. מי שרוצה,

יעיין פה בפרשת כי תבוא ויצטמרר.

אנחנו נעבור לשיטת,

אמר את זה הפשט,

שיטת הרמז.

שימו לב,

מי שיפתח בספר דברים למד אלף,

פרשת וילך,

שם תראו כתוב כך.

ויאמר אדוני אל משה

הנך שוכב עם אבותיך.

אתה נפטר מן העולם.

מה יהיה?

וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הובא שמה בקרבו.

כמו שאמרנו, התבוללות.

ועזבני

והפר את בריתי

אשר קראתי איתו.

מה תהיה התוצאה?

וחרה אפי בו ביום ההוא

ועזבתי

והסתרתי פניי מהם

מה התוצאה?

והיה לאכול.

אם תסתכלו, בכל התנ״ך אין הגדרה כזאת

של עם שלם נאכל.

והיה לאכול.

הומצאוהו רעות

רבות וצרות.

ואמר ביום ההוא,

איך אומרים אנשים, שואלים, איפה היה אלוקים בשואה?

הוא אומר לו, זה מה שהם ישאלו.

ואמר ביום ההוא,

הלוע.

הלוע.

על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

אתה יודע למה יש לי עם מצאוני הרעות האלה? כי אין אלוקיי בקרבי.

איפה האלוקים?

ככה אומר הקב' משה, אומר הם יגידו, הם ישאלו איפה האלוקים.

הוא אומר לו, אבל אתה יודע מה התשובה?

התשובה היא, ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא.

על כל הרעה אשר עשה.

כי פניי לאלוהים אחרים התבוללות.

ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה.

אסתר אסתיר.

רבותיי,

על פי שיטת הרמז,

כשאתה הולך ויאמר אדוני אל משה,

המילה משה מסתיימת באות ה.

אתה סופר 49 אותיות,

שזה שבע בריבוע.

אמרנו שהמספר שבע זה המספר הסובב בתורה.

אז כשאתה סופר 49 אותיות אתה מגיע למילה שמה.

המילה שין.

זה ה-49.

אתה סופר משם עוד 49 אותיות,

אתה מגיע למילה ההוא,

ושם יש את האות ו.

אתה סופר עוד 49 אותיות,

אתה מגיע למילה ואמר,

שם יש את האות א.

אתה סופר עוד 49 אותיות, אתה מגיע למילה אסתר,

וזה הה,

יוצא כל ארבעים ותשע אותיות,

ה, ש, ו, א, ה, השואה.

דווקא

על שלושת הפסוקים האלה שמתארים את השואה,

שמה שהקדוש ברוך הוא מכין למשה רבנו

לפני פטירתו.

למה הוא אומר לו את זה? כי הוא הרועה,

הוא צריך להודיע לו.

אם תחפש בכל התורה,

אם יש עוד הש, שו, א' וה' כל 49 אותיות, אין, רק פה.

דווקא פה, על השלושת

פסוקים שמתארים את זה,

דווקא פה זה כתוב.

דרך אגב,

שימו לב,

מה כתוב אחרי זה, אחרי השלושה פסוקים האלה?

יש המשך.

אתם יודעים מה כתוב?

תקשיבו טוב.

אחרי השואה, מה הולך להיות?

הוא אומר.

אומר הקדוש ברוך הוא למשה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת

ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם

למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל,

שלא יגידו שלא אמרתי.

אז תכתוב את זה, תלמד, ותשים להם בפה, תשנן להם את זה,

שלא יגידו שלא הזהרתי אותם.

למה?

שימו לב מה הפסוק הבא.

כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש.

שמעתם?

כן. כאן כבר הקדוש ברוך הוא מגלה לנו. כשאחרי השואה, מה שאף אחד לא חלם,

גם כשהזו,

אז הזו משהו בכיוון של אוגנדה, אף אחד לא תכנן על ארץ ישראל

לשוב אליה אחרי אלפיים שנה?

ופה הוא אומר במפורש,

אחרי השואה,

כי אביאנו אל האדמה.

למה כתוב פה כי?

כי זה כאילו בסיבת, בגלל.

אתם זוכרים שביציאת מצרים אמרנו

שבעצם מתו שם במכת חושך

לפחות כפליים מהשואה,

וזה היה לפני הגאולה.

אחרי השואה,

השם ירחם,

כי אביאנו אל האדמה.

אבל שימו לב את המשך הפסוק.

ואכל ושבע ודשן.

ופני אל אלוהים אחרים ועבדום וניאצוני ואפל את בריתי.

אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

כשאני אביא אותם לארץ ישראל, אחרי כל הבלאגן הזה,

הם לא יפיקו לקחים.

ואז מה יקרה?

והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות?

מתי?

כשהוא כבר בארץ ישראל.

וענתה השירה הזאת לפניו לעד.

כי לא תשכח מפי זרעו.

זו הבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח, התורה תישאר עד הסוף.

לא יחזור לאף אחד כלום.

הכל יהיה מכתוב, הם לא יוכלו להכחיש שהם לא ידעו.

כתוב.

ואז הוא אומר, כי ידעתי את יצרו

אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי.

אתם שומעים, רבותיי, מה כתוב פה?

אז אנחנו לא צריכים לפשפש במעשינו ולהתחיל להזיז את עצמנו ולהזיז את כולם?

מי שאכפת לו מעם ישראל

צריך להתחיל להזיז את עצמו ולהזיז את האחרים.

פה או שם, בארץ או בחו״ל? בארץ.

לא בחו״ל?

קודם כל בארץ.

כי הוא מדבר על הארץ.

אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי.

אז זה על דרך הרמז.

כל ארבעים ותשע אותיות כתוב השואה דווקא על הפסוקים האלה.

נעבור

לשיטת הדרש.

מי שרוצה יעיין

בגמרא

במסכת מגילה

בדף ו'

עמוד ב'.

שם כתוב כך

ואמר רבי יצחק

מה זה שכתוב

בספר תהילים.

אל תיתן השם מאוויה רשע

זממו אל תפק

ירומו סלע.

פסוק בתהילים.

מסבירה הגמרא מה מתכוון הפסוק לומר.

אומרת הגמרא ככה.

הגמרא מעידה,

הגמרא לפני אלפיים שנה,

מעידה על יעקב אבינו

אתם שומעים?

לפני ארבעת אלפים שנה.

שהוא כבר אז

התפלל עלינו.

אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

אל תיתן

לעשו הרשע

תאוות ליבו

זה מה שאומר דוד המלך

אל תיתן השם מאוויה רשע.

אז הגמרא מסבירה שזו תפילה של יעקב אבינו

שהוא התפלל שהקדוש ברוך הוא לא ייתן

לרשע הזה עשו להוציא לפועל את מה שהוא מתכנן.

אז אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אל תיתן לעשו הרשע תאוות ליבו

זממו

מה שהוא זומם

אל תפק אל תוציא מן הכוח אל הפועל.

אז למה הכוונה?

מי זו?

אומרת הגמרא זו גרממיה של אדום.

יש ארבע גלויות

הגלות הרביעית זה גלות אדום.

אז זו מדינה שהיא נמצאת בתוך גלות אדום קוראים לה גרממיה עם שני מימים

שאלמלא שאם לא תעצור אותם

הם יוצאים מחריבים כל העולם כולו

שמעתם?

אומר על זה הגאון יעבץ

בחידושיו על הגמרא הזאת

אז הוא כותב ככה

גרממיה

רצה לומר גרמניה

היא אשכנז שלנו

תבינו הגאון יעבץ חי

כמאה שנה לפני השואה

והוא כותב שהכוונה לגרמניה

מה שכתוב בגמרא

עושה איך אומרים הגאה

הגאון מווילנה כותב

גרממיה

זה גרמניה גרסינן גרמניה

וכן כתוב בילקוט

זאת אומרת אתה רואה שחז״ל עוד לפני השואה גאון מווילנה היה לפני השואה

גם כן כמאה שנה לפני

מה הם כותבים?

שהכוונה פה למה שכתוב

שאם הקב' לא יעצור אותם הם יכולים לחריב את כל העולם כולו

וזוהי תפילתו של יעקב אבינו לפני ארבעת אלפים שנה

שכבר

התפלל

שלא יצליחו להוציא את זממם לפועל

ממשיכה הגמרא ואומרת

ואמר ריבי חמא בר חנינא

תלת מאה כתירא תגא

איכא בגרממיה של אדום

אתה רוצה לדעת

על איזה גרממיה אנחנו מדברים?

אומר רבי חמא בר חנינא אני אתן לך

נקודת ציון שתדע

מה הוא אומר שלוש מאות

שלוש מאות

כתירא תגא

זה כמו כתרים וכמו שלהבדיל אנחנו עושים תגים מה זה התג

שעושים להבדיל במזוזות

עושים תגים זה נראה כמו כתר עושים ככה שלושה קוויים זה נקרא כתר

אז הוא אומר שלוש מאות כתירא תגא איכא בגרממיה של אדום

אתם שומעים?

זה מתי נכתב? לפני אלפיים שנה

עכשיו אתה קורא בספרי ההיסטוריה

ואתה מגלה דבר מדהים

שכתוב

באנציקלופדיה העברית

בערך גרמניה

בעמוד 432

כתוב ככה

שלוש מאות הנציחויות והערים החופשיות שמרו בקנאות על עצמאותן הכלכלית

והכבידו על המסחר וכו' וכו'.

בוא'נה זה דיוק של אלפית המילימטר.

אתם שומעים? אלפיים שנה לפני,

אומרים לך תשמע

יש 300 נסיכויות

לפני שתהיה את גרמניה.

מה שקראו איחוד פרוסיה.

נו,

מדהים.

זה עוד לא נגמר.

ממשיכה הגמרא ואומרת.

ותלת מאה ושיטין וחמישה מר זבנה

איכה ברומי.

באותה תקופה

יהיו ברומי, באיטליה,

יהיו 365 מר זבנה.

רשי הקדוש, שחי לפני כ-800 שנה,

מה הוא אומר?

מה זה מר זבנה?

דוכסים.

ככה הוא כותב רשי באותו מקום, באותה גמרא.

מסכת מגילה,

דף ו' עמוד א'.

ואתם יודעים שכשהגמרא שואלת איפה רמוזה אסתר בתורה היא אומרת

בפסוק

באנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא.

מה שקראנו מקודם.

תראו איך הכל מחובר, איזה פאזל.

אז מה הקשר לעניין של הדוכסים?

שימו לב,

ממשיכה גמרא ואומרת

ובכל יומא נפקה הנא לאפה הנא

ומק תלחד מנאיו ומיטרדל וקמא מלכה.

אומר בכל יום יוצאים אלה

מול אלה

והורגים אחד מהם

והם

עושים כדי להקים עליהם מלך,

עושים זאת.

עכשיו תראו רבותיי,

תשמעו מה אמר הצורר הנאצי

יימח שמו ושם זכרו,

שאני לא אגיד את השם שלו,

כולנו יודעים איך קראו לו.

אז הוא אמר,

ככה הוא מצוטט, שהוא אמר ככה, תקשיבו טוב,

הוא אמר ככה

אמנם כן ברברים אנו,

תואר כבוד הוא לנו.

שמעתם מה הוא אמר?

אני משחרר את בני האדם מכבלי הרוח

מן העינויים הנאלחים והמשפילים

של חזיון שווא שנקרא מצפון ומוסר.

כי שני מומים הטילה היהדות

בבני אדם,

כך הוא אמר.

בגוף,

מום ראשון כאילו, בגוף, על ידי המילה.

בנפש, על ידי המצפון,

שאינו אלא המצאה יהודית.

ולכן, לא היה להם מצפון.

המלחמה על השלטון בעולם, שימו לב טוב מה הוא אומר,

נערכת רק בינינו.

כל מלחמת העולם שהייתה,

הוא טען שזה רק בינו לבין עם ישראל.

בין שני המחנות הללו בלבד,

בין הגרמנים והיהודים.

כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת.

שמעתם מה אומר עמלק?

ראשית גויים עמלק.

הוא הסיטרה, הצד השני של עם ישראל, שנלחם בנו כל הזמן,

מדור-דור.

דרך אגב, הזכרנו קודם

שגם הגאון מווינלה

וגם הגאון יעבץ

אמרו שגרממיה בכוונה לגרמניה.

יש ספר שנקרא האיש על החומה,

שמספר על הרב יוסף חיים זוננפלד, זכר צדיק וקדוש לברכה, זכותו תגן עלינו,

שהיה רבה של ירושלים.

לפני כמאה חמישים שנה,

קצת פחות.

אז כתוב שם ככה

בעת ביקורו של הקיסר הגרמני יצאה כל העיר לקבל את פניו.

זה הרבה לפני השואה.

מי מתוך סקרנות ומי בכדי לברך ברכת שחלק מכבודו לבשר ודם.

ואילו הוא,

הרב יוסף חיים זוננפלד והצדיק רבי צבי מיכאל שפירא,

לא יצאו לקבל את פניו.

והטעם שוויתרתי על ברכה נדירה זו,

משום ששמעתי ממורי ורבי

הגאון דיסקין, זכר צדיק לברכה,

כי מסורת בידו בשם הגאון רבי אליהו, הגאון מבין לה,

שהאומה הגרמנית מזרע עמלק יצאה.

וזה סימנם של זרע עמלק,

מתהדרים ומתייפים כלפי חוץ,

ובתוכם מלא ארס ושנאה כבושה לעם ישראל.

ואיך אלך לברך בשם אומלכות אל-קיסר ששולט על אומה

שנצטווינו למחות את זכרה,

ואין שמו של הקדוש ברוך הוא שלם,

ואין כיסאו שלם,

עד שתימחה אומה זו מעל פני האדמה.

זה הנאצים, יימח שמה בשם זכרה.

זה עמלק.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

והמלק נלחם מולנו כל הזמן.

בלידה של יעקב ועשיו,

אז עשיו נלחם עם יעקב כבר בבטן.

אחר כך כשיעקב חוזר

מחרן לארץ ישראל, עשיו בא לעקב.

אחר כך שרו של עשיו

נלחם עם יעקב.

אחר כך

כשיעקב מגיע על מיטתו אחר מותו,

עשיו מעכב אותו להיכנס

למחרת המכפלה.

עד שדן ברחושים מוריד לו את הראש.

עם ישראל, כשיוצא ממצרים בדרכו לארץ ישראל,

ויבוא עמלק,

ויילחם עם ישראל ברפידים.

מתי הוא בא?

תמיד כשאנחנו מתרפים.

כשהעם מתרפה

מתורה וממצוות,

אז הוא בא.

אמרנו

שימח שמו ושם זכרו,

הפריע לו שני דברים.

המצפון היהודי, אבל לפני כן הברית מילה, נכון?

כתוב במדרש תנחומה,

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך.

אז הוא אומר ככה, הכה אותם מכת זנב.

מה זה מכת זנב?

כי עדה אמר רבי חנינא בר שלקא,

מה היו בית עמלק עושים?

היו חותכים מילותיהן של ישראל וזורקים כלפי מעלה.

ואומרים,

אין לך מה שבחרת.

שמעתם?

אחר כך,

בעניין שלפני שנגאלים

אחרי חורבן בית ראשון

וצריכים לבנות את הבית השני,

מי בא?

המן הרשע.

עמלק.

ובדור שלנו,

לפני שבאים לארץ ישראל,

תמיד זה לפני גאולה.

תמיד לפני שהולכים לקבל פרס,

עמלק מגיע

ונלחם.

בלאו הכי שימו לב, עכשיו, לפני ביאת המשיח,

עמלק עוד פעם ירצה להילחם.

תיקחו את זה בחשבון.

לפני הגאולה השלמה, בוודאי שהוא ירצה להילחם.

אם על הביאה לארץ ישראל הוא נלחם ככה,

אז תארו לכם איך הוא הולך להילחם

על הסיום.

הרי אצל רחל כתוב פעמיים שבעה.

שבעה ראשונה, ושאבו בנים,

כן?

ושאבו, סליחה, מארץ אויב.

זה אחרי השואה היה, ושבו מארץ אויב.

אבל אנחנו עכשיו הולכים לקראת הוושבו,

מה שמופיע פסוק אחרי זה,

שני פסוקים אחרי זה,

ושבו בנים לגבולם,

שזה בעצם הפיניש.

אז גם לפני השבוע הזה אמור להיות אקשן.

ואנחנו צריכים להכין את עצמנו

למלא את הסלים שלנו בכמה שיותר זכויות.

למה אנשים מחכים?

מבזבזים את הזמן

על עדשות,

על סרטים, על משחקים.

מלאו את הסלים.

עם ישראל צריך זכויות.

איפה האחריות הגלובלית, הכללית,

גם כלפי עם ישראל וגם כלפי כל העולם?

זה לא הולך להיות פשוט.

אוי אוי אוי אוי אוי.

נעבור לסוד.

הזכרנו את העניין של אסתר

מגילת אסתר,

כמו שכבר הזכרנו בפורים, מלאה סודות.

ואחד הסודות שיש שם זה את העניין של השואה

שמוזכר שם במגילת אסתר.

כידוע לכם, בכל התנ״ך

יש

אותיות קטנות,

נקרא אותיות זעירות, ויש אותיות

גדולות

במגילת אסתר

יש שלוש אותיות קטנות

ואות אחת גדולה.

איפה מופיע האות הגדולה?

תכף נראה.

אבל לפני כן אני רוצה להקריא לכם טקסט מוזר במרכאות שכתוב במגילת אסתר.

אחרי שכתוב איפה שמופיע עשרת בני המן,

אז כתוב בפסוק ככה

ובשושן הבירה

הרגו היהודים ועבד

חמש מאות איש

ואת יש שם את כל עשרת בני המן בשמותם.

ואז כתוב עשרת בני המן בן המדטה צורר היהודים הרגו

ובביזה לא שלחו את ידם.

בסדר?

בביזה לא שלחו את ידם.

הסברנו

למה בביזה לא שלחו את ידם, מי שזוכר, בשיעורים הקודמים

מהעניין של התיקון

לדור שאול המלך וכו'.

אבל זה לא הנקודה.

פה כתוב פסוק, אחרי כמה פסוקים, אחרי שלושה פסוקים,

שאסתר פונה

ומבקשת בקשה.

מה בקשתה?

ואתה אומר, אסתר,

אם על המלך טוב,

יינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן

לעשות כדת היום,

ואת עשרת בני המן יתלו על העץ.

לא מובן.

כבר אמרנו שהם הרגו אותם.

אז מה את רוצה עכשיו מחר לתלות אותם?

ליבוש על העץ?

הוא כבר מת, מה יצא לך מזה

לתלות אותם על העץ?

אצלנו כתוב, לא תלין נבלתו על העץ. מה פשר הבקשה הזאת?

מה, סתם להתעלל?

כבר בעטו, חלאס.

יש פה משהו.

מה כתוב פה, רבותיי? שימו לב.

אסתר לא פונה למלך,

אחשוורוש.

ותאמר אסתר, אם על המלך טוב,

שהרי ידוע שבכל המקומות שכתוב המלך במגילת אסתר,

מדובר על מלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא.

אז היא פונה בתפילה לקדוש ברוך הוא.

והיא מבקשת,

אם על המלך טוב יינתן גם מחר, דהיינו בעתיד,

ליהודים אשר בשושן,

שאתם יודעים שירושלים גם נקראת שושן,

לעשות כדת היום,

כמו שאנחנו עשינו פה עכשיו בשושן בפרס,

שהם יעשו ככה

ואת עשרת בני המן

יתלו על העץ.

על מי היא מדברת?

שימו לב.

האות הגדולה שיש היא אצל וייזתה, אם איך שמו.

הוו.

זה כנראה רומז על השישה מיליון.

ויש פה שלוש אותיות בתוך עשרת בני המן.

אחד בתו של פרשנדתה,

יימח שמו,

אחד בשין של פרמשתה,

יימח שמו,

ואצל וייזתה,

יימח שמו,

הזן גם כן קטנה.

יוצא

שבאלף השישי

בשנת תשזן

הולך להיות אקשן.

מה זאת אומרת?

בואו תראו.

אני מקריא לכם,

קודם כל,

תראו דבר מדהים.

אתם יודעים

שהנאצים, יימח שמם ושם זכרם,

נתפסו כאנשים קרים,

מאוד מפחידים,

וכך הם היו.

אבל תראו מה קרה להם כאשר הם היו צריכים להיענש.

יש, כל האבו-ענתרים האלה,

תראה מה קרה להם.

לילה

לפני שהם יוצאים להורג בתלייה

היו צריכים להתלות מתוך כל שאר הנאצים, שחלק הלכו בכיסא חשמלי, חלק פה, חלק שם,

אבל נשארו,

כך מופיע ביומן נירנברג,

שהיו צריכים להתלות

11 נאצים.

באיזה תאריך?

שימו לב,

התאריך הוא 16 לאוקטובר

התשאז.

שמעתם?

תשז, בדיוק האותיות הקטנות

שמופיעות במגילת אסתר.

אבל לא עשרה צריכים להתלות,

11. ומה יצא התאריך הזה בעברי, בתאריך העברי?

זה היה בדיוק ליל הושענה רבה.

אתם יודעים מה כתוב בזוהר הקדוש על ליל הושענה רבה?

אני מקריא לכם.

אומר הזוהר בפרשת צו

ביומה שביעה דחג

הוא סיומה דדינא דעלמא

ופיתקין נפקין מבמלכה

וגבורן מתערה ומסתיימן בהיומה

וערבנחל תליין בהו.

מה זה אומר?

ביום השביעי של החג,

דהיינו בהושענה רבה,

הוא סיום הדין של העולם ופסקי הדינים יוצאים

מבית המלך והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא.

שמעתם?

הדינים יוצאים מבית המלך בליל הושענה רבה שזה חותם לחותם.

אז באותו לילה

יוצאים הדינים ובאותו תאריך בדיוק

כותב מרטין זלברט,

הוא כותב ככה,

לבסוף,

ב-30 בספטמבר עד 1 באוקטובר הוציא בית הדין את פסקי הדין,

אחרי כן ירדו בזה אחר זה הנאשמים שחויבו בדין.

אחרי שמיעת פסקי דינם,

חובתי הייתה לפגוש אותם בחזירתם לתאיהם,

שאלתי כל אחד, מי היה פסק הדין?

ואז הוא מתאר מה כל ה-11 אמרו לו,

אלה הקשוחים.

אז אחד מהם, אני לא אגיד את שמו,

ירד ראשון וצעד אל תאו.

פניו חיוורים וקפואים,

עיניו יוצאות מחוריהן.

מוות, אמר.

עם שצנח על מיטתו המתקפלת ושלח יד ליטול ספר,

ידיו רעדו למרות ניסיונו להיות שווה נפש.

עיניו היו לחות והוא נשם בכבדות.

נאבק למנוע התמוטטות רגשית.

בקול רועד ביקשני שאעזבהו לנפשו שעה קלה.

זה הנאצי, מה שמו הקשוח?

כמה הוא הרג?

כמה מוות הוא עשה?

כשזה מופנה אליו,

נהיה חוויף.

נהיה רגשני פתאום.

השני נכנס כאיש נדהם.

החל להקיף את האוק מתוך הלם ולחש מוות.

מוות.

עכשיו לא אוכל עוד לכתוב את הזיכרונות היפים שלי.

צ'יק צ'אק, כל כך הרבה שנאה. צ'יק צ'אק.

אחר ישב,

אדם שבור לגמרי,

וניבת

בוהה נכעו.

השלישי,

היה כבר בתאו כאשר נכנסתי.

גבו מופנה אל הדלת.

הוא נסוב.

הוא מיהר לקפוץ לדום בקצה המרוחק של התא.

אגרופיו קמוצים וזרועותיו קשויות.

בעתה בעיניו.

מוות.

בתלייה.

הודיע.

קולו ניחר מעוצם החרפה.

זאת לפחות חשבתי שיחסכו ממני.

אינני מאשים אותך על שאתה עומד ברחוק מאדם שנידון למוות בתלייה.

אני מבין זאת בהחלט.

אבל עדיין אני כמו שהייתי.

מה היית? מפלצת.

אם רק תואיל לבקר אותי לפעמים בימים האחרונים האלה.

שמעתם את החנון?

אה, הוא הנאצי הזה. ניח נון.

אמרתי שאבקרו.

הראשו הרביעי

הביע בחיבוק ידיו את הפחד שלא גילה בפניו אטומי הרגש.

מוות לחש

ולא יכול לומר עוד דבר.

הרשע החמישי שמה

חייך בנימוס.

אבל לא יכול היה להסתכל בי.

ומה הוא אמר?

מוות בתלייה.

לאט

מניד ראשו כמסכים.

מה הוא אומר?

הייתי ראוי לזה וציפיתי לזה,

כמו שאמרתי לך תמיד.

אני שמח שניתן לי ללמד זכות על עצמי

ולהרהר בדברים בחודשים האחרונים.

השישי

לגלג בסערת רוח

עם שהחליף חליפתו בסרבלי הכלא.

החבל, החבל,

זהו שרציתם, אה?

השביעי

שתכף

אתם תשמעו עליו משהו אחר מדהים.

הוא חייך חיוך מעוקם.

מוות כמובן.

בדיוק כמו ששיערתי.

כולכם ודאי ידעתם זאת כל הזמן.

כך אומר אותו נאצי.

השמיני

היה מזיע ואחוז רע עד כולו כשנכנסתי לתאו.

דנו אותי למוות, הפליט.

פסק הדין אינו הוגן בעיניי.

אני עצמי מעולם לא התאכזרתי.

תמיד רציתי בטובתם של העובדים.

אבל אני גבר ואוכל לקבל עליי את הדין.

ואז פרץ בבכי.

אה?

יאב.

התשיעי

פסע אל תאו, נוקשה וזקוף,

משתמט ממבטאי.

אחרי שהותרו אזיקיו ועמדנו פנים אל פנים בתא,

היסס שניות אחדות,

כאילו אינו יכול להוציא את המילים מפיו.

פניו נזרעו כתמים אדומים מחמת מתיחותם של כלי הדם.

מוות בתלייה.

לזה לפחות לא הייתי ראוי.

המוות בסדר גמור.

מישהו חייב לשאת באחריות.

אבל זה,

אני בתלייה.

תשמע זה חונק, זה בעיה.

מה אתם לא מתחשבים?

הרי הם הנאצים, כשהם הרגו, הם התחשבו.

פיו רטט.

איזו פעם ראשונה נחנק קולו.

לזה לא הייתי ראוי.

סכן.

העשירי חייך.

אבל קולו הסדוק הכחיש את דיבורו.

מוות בתלייה.

שוב חייך.

הוא משך בכתפיו.

כי כן.

לאור המצב כולו.

מעולם לא קיוויתי לדבר אחר. זה בסדר גמור.

הוא שאל אם יקבלו עוד טבק.

ואחר התנצל על שהוא נטפל לקטנות כאלו בשעה כזאת.

ואחד עשר.

משך בכתפיו.

כהה רגש עד הסוף.

תלייה.

לא ציפיתי לדבר אחר.

הוא שאל על השאר ואמרתי לו כי ניתנו אחד עשר פסקי מוות

לרבות פסק הדין שלו.

ככה.

אחד עשר.

אני שיערתי שיהיו ארבעה עשר.

כי כן, אני מקווה שיגמרו מהר.

שימו לב.

לילה לפני ההוצאה להורג,

אתם יודעים מה קרה?

אחד מהם התאבד.

הוא הצטרף לכל שאר אלה שהתאבדו.

שאר העשרה הוצאו להורג

כפי שפסק בית המשפט.

בדיוק עשרה.

כפי שמופיע במגילת אסתר.

מתי?

בתש״ז,

איך שכתוב שם באותיות הקטנות,

בתוך עשרת בני האמן.

עם הווה ריכטה של ויזתה.

אבל בואו תראו

תיעוד עוד יותר מדהים,

שאם

לא היינו יודעים את מה שאמרנו עכשיו,

מי שהיה קורא את הכתבה הזו,

שמופיעה בסוכנות ידיעות בינלאומית בעיתון ניו יורק ג'ורנל אמריקן,

מה-16 באוקטובר 1946,

אז מי שלא שמע את מה שאמרתי עכשיו, לא היה מבין מה הקשר של מה שאני מקריא לכם עכשיו.

אני לא מקריא לכם את כל הכתב, אני מקריא לכם את הקטע

שהוא קשור לעניינים.

כשהגיע אותו ראשו,

זה שהזכרתי אותו מקודם, שמעתי לכם, תכף תשמעו מה הוא עשה.

כשהגיע אותו ראשו, פנים אל פנים אל החבל,

הוא נעץ שוב את עיניו לעבר הקצינים מבנות הברית

ולעבר שמונת העיתונאים שייצגו את עיתונות העולם.

הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך קיר בדיוק לפני הגרדומים.

באש שנאה

שבערה בעיניו

דרך אגב,

רציתי להגיד לכם עוד משהו.

נכון, הזכרתי לכם שבפרשת שמיני,

אז מופיע את העניין של ותצא אש וכו' וכו'

עם בניו בתחילת השיחה.

תראו מה כתוב פה ברשי,

הפלא ופלא.

כתוב

שהוא פונה

ויקרא משה אל מישאל ואל אל צפן בני עוזיאל דוד אהרון ויאמר אליהם

קירבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש

אל מחוץ למחנה.

אתם שומעים?

תסתכלו ברשי,

שם כתוב

אחר כך, בפסוק ה',

כתוב שאם היו צריכים להוציא אותם

ויקרבו ויישאום בחותונתם אל מחוץ למחנה כאשר דיבר משה.

ופה

כתוב שאיך הם היו מוציאים אותם?

איפה זה כתוב?

בקיצור, מופיע פה, אני לא זוכר בדיוק בזה, צריך לחפש את זה עכשיו, לא רוצה להטריח אתכם.

מופיעה שם המילה גרדום.

לא משנה, כרגע לא ניכנס לזה, אבל שימו לב מה כתוב פה.

הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך קיר בדיוק לפני הגרדומים.

באש שנאה שבערה בעיניו,

הסתכל אותו רשע על עדי הראייה,

והוא זעק,

חג פורים 1946!

אותו רגע ניטר הפתח תחתיו בכל חבטה חזקה,

החבל התהדק בחוזקה והגוף התנדנד בתנופה.

עפשת אנחה נשמעה היטב מתוך

התא הקודר של הגרדום.

אתם שומעים?

מה הוא צועק?

חג פורים 1946!

ואכן זה היה בשנת 1946!

אבל זה לא היה חג פורים,

זה היה לילה שעונה רבה.

על איזה פורים הוא מדבר?

הבנתם?

מהשמיים שמו לו את המילים בפה.

להגיד חג פורים 1946!

למה נשום משה, הנפש של הראשו הזה,

בעצם התחברה לגלגול הקודם שלו,

שהוא אחד מעשרת בני המן שניטלו בפורים,

רק לא ב-1946,

אלא בשנות

תקופת המגילה.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אז הנה אנחנו רואים פשט,

כרמז דרש וסוד,

שהכל מתחבר כפאזל אדיר שמדבר על העניין של השואה.

ברשותכם

אני רוצה להגיד לכם רעיון מאוד מאוד מחזק

שמתקשר לזה גם,

לקידוש השם

של כל אלה

שזכו לקדש את השם,

אותם שישה מיליון.

מי שיפתח את מסכת עבודה זרה

בדף חי,

עמוד א',

שם מסופר כך,

נפתח את הגמרא ונקריא לכם בעזרת השם.

שמעו דבר מדהים.

תנו רבנן.

כשחלה רבי יוסי בן קיסמא,

הלך רבי חנינא בן תרדיון,

אחד מעשרת דרגי מלכות,

הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו.

אמר לו,

חנינא אחי,

אי אתה יודע שאומה זו

מן השמיים

הימלכוה,

הכוונה לרומי,

שהחריבה את ביתו

ושרפה את החלום

והרגה את חסידיו

ואיבדה את טוביו,

ועדיין היא קיימת.

ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים,

וספר מונח לך בחיקך.

אתם שומעים?

איך אתה עושה דבר כזה, הוא אומר לו.

מה הוא עונה לו, רבי חנינא בן תרדיון?

אמר לו, מן השמיים ירחמו.

אמר לו רבי יוסי בן קיסמא,

אני אומר לך דברים של טעם,

ואתה אומר לי מן השמיים ירחמו?

נשמרתם מאוד נפשותיכם.

תמה אני אם לא ישרפו אותך

ואת ספר תורה באש.

ככה הוא אומר לו, רבי יוסי בן קיסמא.

אמר לו,

רבי,

מה אני לחיי העולם הבא?

אמר לו, כלום מעשה בא לידך?

אמר לו, מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקטים לעניים.

אמר לו, אם כן, מחלקך יהיה חלקי,

ומגורלך יהיה גורלי.

יש פה המון שאלות.

אבל תכף נשאל, נסיים קודם כל את המעשה.

אמרו,

לא היו ימים מועטים

עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא,

והלכו כל גדולי רומי לקוברו,

והספידו הספד גדול.

גדולי רומי.

ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון,

שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו.

הביאוהו

וכרכוהו בספר תורה,

והקיפוהו בחבילי זמורות,

והציתו בהן את האור.

אתם שומעים?

באותו יום שרבי יוסי בן קיסמא נפטר,

רבי חנינא בן תרדיון

נפטר איתו,

כמו שהוא אמר לו.

והביאו ספוגין של צמר

ושרעום במים,

והניחום על ליבו,

כדי שלא תצא נשמתו מהרה.

שמעתם?

מי זה רומי?

אמרנו, רומי זה עשה.

אמרה לו ביטו,

אבא,

הראך בכך?

אמר לה,

אלמלא אני נשרפתי לבדי,

היה דבר קשה לי.

עכשיו שאני נשרף בספר תורה, עם מי?

מי שמבקש עלבונה

של ספר תורה,

הוא יבקש עלבוני.

אמרו לו תלמידיו,

רבי,

מה אתה רואה?

אמר להם, גיליונות נשרפין.

ואותיות פורחות.

אז מה הם אמרו לו?

אף אתה,

פתח פיך ותיכנס בך האש.

כאילו להחיש את הפטירה,

כי הם שמו על הלב שלו את הספוגים של המים.

שימו לב מה הוא אומר להם.

אמר להם,

מוטב שייתלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו.

הוא לא עושה שום פעולה כדי לקרב את המוות שלו. אפילו שהוא סובל, הוא מתייסר, הוא נשרף באש.

שזה לא ייחשב כאילו שהוא עשה איזה שלב של התאבדות.

אז מתי שהקדוש ברוך הוא יחליט ליטול את הנשמה, הוא יקטול.

באותה שנייה, באותה אלפית השנייה.

הוא לא עושה שום פעולה.

יש פה המון שאלות.

אבל אני ברשותכם

רוצה להגיד לכם

משהו מדהים, מדהים, מדהים, שכותב

בספר עבודת העבודה רבי שלמה קלוגר.

הוא אומר ככה.

כשהוא אמר לו, רבי, מה אני לעולם הבא?

מתי הוא שאל אותו את השאלה הזאת?

אחרי שהוא אמר לו, מן השמיים ירחמו.

והוא אמר לו, תמהני עליך אם לא ישרפו אותך עם הספר תורה.

אז מיד הוא שואל אותו, מה אני לעולם הבא?

אז אומר רבי שלמה קלוגר,

מה שאיך שאלה זו עתה דווקא.

וגם,

מה בכלל השאלה הזאת, מה אני לעולם הבא?

הרי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

וגם, מה שהוא שאל אותו,

רבי יוסי שאל אותו,

כלום מעשה בא לידך?

מדובר על גדול עולם.

שואל אותו אם יש לו איזה מצווה, איזה מחסה שהוא עשה.

למה עזב כל התורה והמצוות שעסק

וביקש איזה מחסה חדש, משהו ככה?

מה העניין?

אלא מה, שימו לב כמה דברים עמוקים.

אלא ידוע.

שהמאבד עצמו,

לדעת,

אין לו חלק לעולם הבא.

נכון?

זה ידוע.

עכשיו הפוסקים נחלקו

באנא דקאי מלן

מה קורה במציאות

של יעבור ואל ייהרג.

לא בייהרג ואל יעבור.

במציאות אחרת.

שכאשר יש מציאות של יעבור ואל ייהרג.

האם הוא רשאי להחמיר על עצמו

ולהימסר להריגה?

עכשיו, רבי חנינא

לא חשש על כך,

והוא מסר נפשו

על הדבר הזה

כדי ללמד תורה ברבים.

זו תקופה של שמד.

אתה רוצה ללמד?

תלמד בסתר.

לא, הוא מלמד ברבים.

רבי יוסי בן קיסמא כעס עליו.

כיוון

שמדינה, מהדין, האב הזה בכלל יעבור ואל ייהרג.

אז לא האב אלה לסכן נפשו להריגה.

הוא לא היה צריך לסכן את עצמו.

ולכך אמר,

טמא אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש.

ולכן שאל לו רבי חנינא בן תרדיון

את הדין.

כיוון שהוא מחמיר על עצמו,

הוא מוסר נפשו להריגה,

אז מה אני לעולם הבא?

אולי אפשר דינו כמעבד עצמו לדעת שאין לו חלק לעולם הבא?

או אפשר דיווחי גבנה

שבמציאות כזו,

ומכיוון שלשם שמיים הוא עושה,

אז אין דינו כמעבד עצמו לדעת.

לכן הוא שאל אותו,

מה אני לחיי העולם הבא

כאשר אני עושה מציאות כזו?

ולזה הוא השיב לא כך.

הנה ראינו שהמעבד עצמו לדעת

אין לו חלק לעולם הבא.

עכשיו שימו לב,

ובממון

לא מצינו כאי גבנה.

דראוי להיות על כל פנים בממון עבירה קטנה,

אם מוותר כל ממונו לאחר.

וזה לא שמענו.

רק באושה התקינו דא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.

אבל מדינה, מהדין,

לא שמענו שיהיה בזה עבירה.

כמו שיש לנו סיפור בגמרא על אותו אחד שהיה מחלק את כל הכסף שלו תמיד לצדקה. כשהיו באים הגבאים,

היו אומרים לו הכנסת כלה או משהו כזה,

השער נותן להם את כל מה שיש לו.

אז כתוב בגמרא שהגבאים היו תמיד בורחים ממנו.

הם יודעים שהוא,

עכשיו הייתה מציאות שהוא אסף פעם, הוא אסף לחתונה של הבת שלו.

ואז הגבאים ראו אותו מרחוק, אמרו בוא בוא בוא בוא בוא נברח.

שהוא לא יביא לנו את כל מה שהוא אסף לחתונה של הבת שלו. אבל הוא קלט אותם, רדף אחריהם.

הלך ויביא להם את כל...

אחר כך כתוב שנעשה לו נס,

וכל האסם שלו התמלא בתבואה וכו',

אבל כתוב שגם מזה הוא לא רצה לענות, הלך אליה גם את זה.

כל מה שנחזור לנס.

אז הנה אתה רואה עובדה

שבממון אפילו שבאושה התקינו לא יבזבז אדם יותר מחומש,

לא מצינו שיש עבירה בזה.

לא רק זה,

בספר מאמרי הצדקה של הגאון הרב אהרן רטה,

זכר צדיק וקדוש לברכה, זכותו תגן עלינו.

הוא כותב שמה שהתקינו חכמים,

שעל יבזבז אדם מחומש, יותר מחומש,

אז הוא אומר, זה בסתמה.

אבל הוא אומר, אם אדם חס וחלילה חולה

והוא צריך לעבור ניתוח בחוץ לארץ,

מה, הוא לא ימכור את הדירה שלו אפילו, ואת האוטו, ואת הכול,

כדי להינצל, כדי לנסוע לחוץ לארץ ולהינצל ולהיות בריא?

פשוט שהוא יעשה את זה.

נכון?

אז הוא אומר, זה בשביל להציל את מה? את הגוף.

הוא אומר, אנחנו שרוצים להציל ולכפר על הנשמה שלנו, על כל מה שעשינו בעבירות,

אז בוודאי שצריכים להוציא ממיטב כספנו,

ולא רק להיבזבז,

אל יבזבז יותר מחומש, אלא הרבה יותר מי שרוצה לתקן את הנשמה שלו.

לא. אז אנחנו רואים

שלמדינה לא שמענו שיהיה בזה עבירה בממון.

אז אומר הרב קלוגר כך,

אך שורש החילוק הוא כך,

דממון

הוה עיקר דרכו לטובת האדם.

ולכך,

בשלו, בממון שלו,

רשאי לוותר,

אם רצה, למעט בהנאתו.

אבל נפש האדם

נברא לשמש אותו יתברך.

זה לא בשבילך.

איך אומרים, להבדיל בצבא, אתה רכוש צהל, אתה רכוש צבאי.

להבדיל,

אנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא,

אנחנו לא רכושנו.

אנחנו רכושו.

אנחנו קניינו.

אז נפש האדם נברא לשמש אותו יתברך.

כמו שאמר בן עזאי במסכת קידושין,

אני נבראתי

לשמש את קוני.

ולכך,

אם ממית נפשו,

מתבטל מעבודת השם.

אומר הרב קלוגר, ואם כן,

עטה שפיר.

זה יוצא טוב, יוצא מדויק.

והנה דרכיו יתברך לדון את האדם כפי הנהגתו בינו לבין עצמו.

הכל מידה כנגד מידה.

כמו שנאמר

במסכת כתובות אצל רבי יהושע בן לוי.

שמה היה שם?

כתוב שרבי יהושע בן לוי,

כשיצר הרע,

מלאך המוות,

רצה לקחת את נשמתו,

הגיע היום שלו,

יום פטירתו,

אז הוא אמר לו

שיראה לו את מקומו,

ואז הוא אמר לו, תשמע, אני מפחד להיכנס.

אם תוכל לתת לי את החרב שלך,

רבי יהושע בן לוי אומר למלאך המוות,

תביא לי את החרב שלך,

אז אני לא אפחד.

אז מלאך המוות נתן לו את החרב, ואז מה עשה רבי יהושע בן לוי? הוא קפץ

ונכנס לתוך

גן עדן.

עכשיו היה בעיה.

איך מוציאים אותו?

אז רצו להוציא אותו.

אבל לא יכולים.

למה?

כי הוא נשבע.

שהוא לא יוצא.

ועכשיו פחדו לגעת בו.

ואז אמרו לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

איך מוציאים אותו?

אז הקדוש ברוך הוא אמר ככה,

אם איטשיל אה שבועתה,

ליטשיל נא מאהה,

אם הוא פעם התיר נדר או שבועה,

אז אפשר להתיר לו

את השבועה שהוא נשבע עכשיו.

אבל אם אף פעם הוא לא התיר את השבועה שלו,

אין מה לעשות.

ולכן רבי יהושע בן לוי הוא אחד מאלה שהיו עשרה שנכנסו בחייהם לגן העדן.

אז אנחנו רואים שכפי הנהגתו של הבן אדם, כך דנים אותו.

אז אם אתה בממון ותרן,

אז כך גם בנפש.

אז זה מה שהוא אומר.

ומה הקשר בין ממון לנפש?

אנחנו רואים שאנחנו אומרים בקריאת שמע,

ואהבת את אדוני אלוהיך

בכל לבבך

ובכל נפשך

ובכל מאודיך.

מה זה בכל לבבך?

שני יצריך, אומרת הגמרא.

מה זה בכל נפשך?

אפילו נוטל את נפשך. צריך לאהוב אותו.

מה זה בכל מאודיך? אם כבר נטלת את הנפש, מה עוד נשאר?

אומרת הגמרא שתי פירושים.

אחד זה בכל מאודיך,

ממונך.

אתה רואה שהממון

הוא יותר מהנפש.

זה מה שכתוב אצל יעקב,

שהוא חזר בשביל פחים קטנים.

וחזל אומרים

שאצל הצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם.

למה?

שאין פושטים ידם בגזל.

אז בלאו הכי אם אתה בממון,

אתה ותרן?

זה פשוט

שאפשר לדון אותך אותו דבר על הגוף.

אז אם אדם הבא דרכו לוותר בממונו

ולהחמיר על נפשו לעשות רצונו יתברך,

מותר נמל להחמיר על עצמו במה ששייך לו יתברך,

שזה הנפש.

ומותר להחמיר על עצמו למסור את נפשו,

כמו שעשה רבי חנינן.

אבל,

אם בממונו לא היה דרכו לוותר בשביל קיום התורה,

שוב אינו רשאי לוותר כעת במה שנוגע לו, יתברך.

ולא רשאי למסור נפשו על הדבר.

ולכך אמר לו,

כלום מעשה בא לידך?

אתה יכול לספר לי מעשה על ממון שאתה ויתרת?

כלום מעשה בא לידך?

ומה הוא אמר לו?

כן?

כך אמר לו, מעות פורים?

התחלפו לו.

מה היה שם במעות פורים שהתחלפו לו? מה הכוונה התחלפו לו?

אז רשי הקדוש אומר שיש שתי אופציות, שתי פירושים,

מה קרה לו במעות של פורים.

אחת,

פירוש אחד אומר,

מעות פורים, מעות של פורים,

שגביתי מבני העיר

לחלק לעניים לסעודת פורים.

אותנן, ושנינו בבבא מציעה,

אין העני רשאי לקח מהן רצועה לסנדלו.

מעות פורים זה מעות פורים.

אתה לא יכול להשתמש בזה לצורך העניים, למשהו אחר.

עכשיו,

והם נתחלפו לי במעות של צדקה.

וסבור הייתי שאין של צדקה.

וחילקתים לעניים שלא לסעודת פורים.

אז מה הוא עשה אחר כך?

ואני פרעתי משלי עט של פורים.

אז היות והוא טעה,

והוא חילק את זה, מה שעשו לחלק איזה של שייך לפורים,

אז הוא הוציא מכספו.

מה שחילק, חילק את כל מה שתרמו בני העיר.

וכנגד זה הוא הוציא מכספו.

ונתן,

כן,

לסעודת פורים.

ויש לשון אחר,

שאומר ככה,

מה הכוונה שיתחלפו לו המעות?

מעות שלי, לא המעות שהוא גבה,

מעות שלו הפרטיות לסעודת פורים, שהוא שם בצד,

נתחלפו לי במעות של צדקה.

וסבור הייתי שם של צדקה.

וחילקתים לעניים.

ולא חזרתי להיפרח מארנקה של צדקה.

הוצאתי עוד פעם ונתתי לסעודת פורים.

זה שני הפירושים שיש על זה,

מה הכוונה, התחלפו לו המעות.

אז רשי כותב על זה,

ותרן בממונך היית.

אם כן,

מוכרח.

דגם בממונו השייך לא היה מחמיר על נפשו למען קיום התורה.

לכן אמר לו,

אם כן,

מחלקך יהיה חלקי,

ומגורלך יהיה גורלי.

זה בעצם מה שהיה, שהוא נפטר באותו יום של רבי יוסי בן קיסמא, הם ענו ביחד.

דבזה תקבל שכר על מה שאתה מוסר נפשך.

זאת אומרת, אין לך חלילה דין כמו שהוא כעס עליו מלכתחילה, שזה כאילו אתה כמו מאבד עצמך לדעת.

בזה שאתה מוסר, מלמד תורה ברבים.

עכשיו בואו תראו.

כשהוא אמר בסוף,

כשאמרו לו תפתח את הפה,

כשייכנס האש,

ואז מה הוא אמר?

הוא אמר

מוטב שיתלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו.

שימו לב, אומרים התוספות

ואל יחבל עצמו,

אומר רבנו תם

דהיך שיראים פן יעבירום עובדי כוכבים לעבירה,

כגון על ידי ייסורים

שלא יוכלו לעמוד בהם,

אז אם הוא יראה שיעשו לו כל מיני עינויים וכולי וכולי,

עובדי עבודת כוכבים לעבירה,

אז הוא מצווה לחבל בעצמו.

כמו שמופיע בגיטין לגבי אותם ילדים שנשבו לקלון,

ומה הם עשו? הטילו עצמם לים.

אז הם שואלים, מה, זה לא התאבדות?

לא.

כי הם ידעו שבלאו הכי הולכים לענות אותם ולעשות איתם עבירות וכולי וכולי,

והיות וזו הייתה תקופת שמד וכולי וכולי.

אתם מבינים רבותיי?

אז זה רק נתנו דוגמה בקמצוץ

מדפי הגמרא על העניין של קידוש השם.

אני רוצה לסיים, ברשותכם,

אתם מחזיקים מעמד יפה.

קראנו בפסוק,

נסיים במה שהתחלנו.

אז קראנו שכתוב,

הוא אשר דיבר אדוני לאמור בקרובי אקדש,

ועל פני כל העם אכבד.

וידום אהרון.

במדרש פליאה,

אז הוא כותב שמה, וכי מה היה לו לומר?

מה יש לו לומר?

אם הקדוש ברוך הוא עשה את מה שעשה,

פשוט שצריך לקבל את זה באהבה.

אז וידום אהרון.

אומר מדרש פליאה,

היה יכול לומר

אישה כי תזריע וטמאה שבעת ימים.

בספר יערות דבש

של רבי יונתן אייביץ,

אייבשיץ,

אז שם הוא אומר שהיה יכול לומר ביום השמיני אימול בשר עורלתו.

אני הולך לבין על מה מדברים פה.

מה הקשר בין זה לזה? מה הולך פה?

איי איי איי.

ויהי ביום השמיני.

ויהי ביום השמיני. היה צריך להיות כתוב,

והיה ביום השמיני.

לשון שמחה.

למה כתוב ויהי לשון צער? ויהי

ביום השמיני

שאהרון עושה,

כן, חונך.

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.

אהרון, ביום השמיני,

כתוב שזה היה יום שמחתו.

באותו יום נמחל לו עוון העגל

וירדה שכינה לכל ישראל.

ביום השמיני.

אומר מדרש פליאה

שהוא היה יכול לומר,

הרי כתוב

אישה כי תזריעה

וטמאה שבעת ימים.

למה רק שבעת ימים?

ולמה כתוב ביום השמיני מול בשר עורלתו?

כי לא שייך

שכל העולם יהיו שמחים

ואביו ואמו של הנימול עצבים.

אז על פי התורה האישה היא טמאה רק שבעה ימים.

ואחד הטעמים לכך,

כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבים כשכל העולם שמחים.

אז אומר מדרש פליאה, היה יכול לומר,

אם זה ככה אצל הנימול,

אז למה אצלי אהרון היה יכול לומר,

ביום השמיני, ביום השמחה שלי,

נלקחים שני בניו?

נפטרים?

למה דווקא אז?

ככה היה יכול לטעון.

ועם כל זה

הוא לא דיבר כלום.

וידאמר.

זו הייתה הגדולה שלו,

שהוא שתק אף על פי שיכל

לטעון טענה.

דוד המלך עליו השלום

אומר בתהילים,

למען יזמרך כבוד ולא ידום.

אהרון, נאמר עליו, וידום אהרון.

אומר דוד המלך, אבל אצלי אני לא נדמתי, אני לא שתקתי.

אני זימרתי.

אני שרתי.

למען יזמרך כבוד

ולא ידום.

פששש, איזה דרגה של דוד המלך עליו השלום.

אז נסיים לפחות בקצת פרפראות,

נצאת מהשיחה הכבדה

שהייתה לנו הערב.

אז תדעו לכם,

כתוב, בשפלנו

זכר לנו.

אז בפשט,

כשאנחנו נמצאים בשפל,

כשמשפילים אותנו, הקדוש ברוך הוא זוכר אותנו.

בשפלנו זכר לנו.

אבל רמוז בזה גם,

בשפלנו,

אדם שהשפילו אותו,

פגעו בו, העליבו אותו,

והוא שתק,

הוא יזכה לבן זכר.

בשפלנו זכר לנו.

זוכים לבן זכר.

בזכות מה?

בזכות השתיקה.

לכן יש הרבה סיפורים

שבאו לגדולי ישראל וביקשו בן,

ברכה לבן.

גדולי ישראל אמרו להם, תלכו למישהו שפגעו בו, שהעליבו אותו,

שיתפלל עליכם.

בשפלנו זכר לנו.

המילה מילה כתוב

מי יעלה לנו השמיימה?

מכאן לומדים

שמצוות

המילה

מגעת עד כיסא הכבוד.

מאיפה יודעים?

מילה,

מילה,

מי יעלה לנו השמיים?

ראשי תיבות, מילה.

רגע, ומי אמר שהשמיימה זה כיסא הכבוד?

מה סופי תיבות של מי יעלה לנו השמיימה?

מי יעלה ה לנו ו השמיימה?

עוד ה יק וק.

אז מי יעלה לנו השמיימה?

מגעת עד כיסא הכבוד.

דרך אגב,

המילה מילה זה גם נוטריקון.

מהמילה

יקרא לתינוק השם.

מהמילה יקרא לתינוק השם.

את השם שלו לא קוראים לפני, רק מהמילה

מכריזים על השם שלו.

כתוב, ביום השמיני אימול בשר עור לתו, נכון?

וכתוב,

ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק.

מה זה האותיות היגמל?

ה' וג' כמה זה יוצא?

שמונה.

ומה נשאר?

מל.

מתי מלים?

ביום השמיני.

אז מכאן שיש לעשות משתה גדול,

ביום היגמל, מה זה?

בברית המילה.

אותו דבר כתוב.

ביום השמיני אימול.

כשמכניסים את התינוק לברית, מה נוהגים לומר?

ברוך הבא.

למה אומרים ברוך הבא?

כמה זה הבא בגימטריה?

שמונה.

ולמה דווקא שמונה?

כי כשהוא נולד, הוא נקרא ילד מלשון לידה.

וכשהוא

נימול, הוא נקרא בן.

בסימן טוב בן

בא לנו, נכון?

יפה.

בן 52, ילד 44. הפרש ביניהם

שמונת ימי המילה.

יפה.

עכשיו כתוב ביום השמיני אימול.

מסופר על דוד המלך

שכשהוא נכנס לטבול במקווה,

פתאום שם לב

שאין עליו מצוות.

ציצית הוא הוריד.

מזוזה אין במקווה.

מה עושים?

אז הוא נזכר

שיש עליו את מצוות המילה, השתבח שמו.

אז מיד הוא זימר לקדוש ברוך הוא.

מזמור

לדוד.

איי איי איי.

מה הוא שר?

על השמינית.

ושואל הגאון מבין, לא מזמור, למנצח על השמינית.

אומר הגאון מבין לה, כמדומני שזה הגאון מבין, השואל.

למה על השמינית

היה צריך להגיד

למנצח על השמיני?

מה פתאום שמינית?

אלא מה?

שימו לב.

אדם הראשון

קיבל שש מצוות.

סליחה.

כן, שש מצוות.

נוח קיבל את המצווה השביעית, אבר מן החי.

מה המצווה השמינית?

מה שקיבל אברהם אבינו,

ברית המילה.

אז למנצח,

על השמינית.

איזה, מה זה השמינית? המצווה השמינית.

אני לא זוכר אם אני אמרתי לכם את זה או לא,

אבל אני אגיד לכם גם את זה.

למה בברית יצחק קוראים

לזה ברית יצחק?

ערב לפני הלידה, אה, ברית מילה,

יושבים בבית

ולומדים זוהר, קוראים לזה ברית יצחק.

למה קוראים לזה ברית יצחק?

בגלל?

שיצחק הוא הראשון שנימול לשמונה ימים.

אברהם לא היה בן שמונה ימים כשנימול.

ואם אתם זוכרים, אמרנו

את הנוטריקון של פרשת שמות,

שזה הכל מדבר על ברית מילה.

ואלה שמות בני ישראל,

אבאים מצרימה,

עת יעקב,

איש וביתו באו.

אז נזכיר לכם,

יש מצווה בחזרת.

ואלה,

וחייו אדם לימול הבן.

שמות, שבת מועד תדחה.

מצוות המילה דוחה שבת ומועד.

בנה, בשם נאה ייקרא.

כמו שאמרנו,

שמהמילה צריך לקרוא לו.

אז בשם נאה, לא שמות השם מרחם.

ישראל, יזמן שכניו, רעיו, אוהביו לסעודה.

את הכלל הזאת אמרנו, סעודה.

הבאים,

הזהיר במצוות אברהם, ינצל מגיהינום,

כמו שאומרת הגמרא.

מצרימה,

מוהל צריך רחיצת ידיים מאחר המילה.

איש,

אביו,

יברך שהחיינו.

וביתו,

ובו ביום,

ילמד תורה וזוהר, זה הברית יצחק.

באו,

ברכו אלוהים,

ויקדשהו.

שבברית מילה אנחנו מתקדשים, זו הקדושה הראשונה.

ועל זה, על הקדושה הזאת של הברית מילה,

העמלקים נלחמים.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, טוב,

האמת היא שיש לי פה עוד הרבה חידושים שהכנתי לכם,

אבל היות והשעה כבר מאוחרת ואני מרחם עליכם,

אז אנחנו בלי נדר נמשיך בפעם הבאה,

בעזרת השם יתברך בלא נדר.

יהי רצון שהשם יזכה את כולנו,

שכולנו נתקדש.

הקדוש ברוך הוא אומר, קדושים תהיו, כי קדוש אני.

רבותיי,

אנחנו אומרים בתפילת שמונה עשרה,

אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושין,

מי זה הקדושים?

זה המלאכים ועם ישראל.

עם ישראל והמלאכים הם הקדושים.

קדושים, יעללוך,

ישתבח שמה.

יעללוך הסלע.

אנחנו צריכים להיות כולנו קדושים.

בלאו הכי.

מה זה קדושה?

קדושה זה לא להיות צדיק.

קדושה זה דרגה יותר מצדיק.

זה להתקדש.

רבותיי, אנחנו חייבים לפרוש

מכל האיסורים החמורים שהיום אנשים נכשלים בהם.

והאלף בית,

ראש כל מרע,

זה האינטרנט.

צריך להיזהר.

אדם צריך לשמור את עצמו מכל המרחין בישין שיש שם, רחמנא ליצלן.

זה אלף בית.

יש שם גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה.

כל האיסורים, כל היהרג ובל יחבור נמצא שם.

אז החכם עיניו בראשו.

רוצים להציל את עם ישראל בדור הזה?

חייבים לעשות מעשה.

לקדש את עצמנו,

לקדש את האחרים על ידי

לעורר אותם לקדושה, לקרב אותם לקדושה.

כמובן, בדרכיה, דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

אבל אנחנו רוצים גאולה בצורה הטובה ביותר.

שהקדוש ברוך הוא יכלה את זעמו על כל אלה שעשו לנו צרות במשך כל הדורות.

ואנו נזכה בעזרת השם לראות את הגאולה השלמה מהרה ברחמים.