עין יעקב - שבת יד-טז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שני, דף כג עמוד ב',

אות יג חזרה.

אמר עבו נער רגיל בנר, חנוכה, הב ינלה בנים, תלמידי חכמים.

הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה.

הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה.

הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין.

יהיה לו יין משובח, כמו שמוכרים בחנות של קהילות פז.

רב הונא אב הרגיל דאבי חליף ותנא אפיתחא דרבי אבין נגרא.

חזא דאב רגיל בשרגא טובה.

נר טוב.

אמר תרא גברי רברי ועיניו כמאה.

יצאו מזה שניים.

יפה.

נפקה מנה יומי יצא, רב אידי בר אבין,

ויצא רב חייא בר אבין.

אז אנחנו רואים את הזהירות בנר,

שם הגמרא דורשת לא רק נר חנוכה, אלא גם נר שבת,

שאדם צריך להקפיד להדליק בשמן זית, להכין את הפתילים וכו', דיברנו על זה כמה וכמה פעמים,

שדווקא הבעל הוא זה שמחויב

בהכנה של הכוסיות של השמן לאשתו. למה?

הוא היה שותף

למעשה אכילת עץ הדעת.

ולמאן דאמר שזה היה

שזה היה

זית?

יש מנדאמר כזה?

אין מנדאמר כזה.

חיטה תאנה גפן והזוהר אתרוג אומר.

אז זייתן. אז איך זה נקשר פה?

התשובה היא, היות והוא אכל

וגם היא אכלה,

ממילא נהיה חושך בעולם.

לכן דורשת הגמרא ואומרת, היא כיפתה אורו של עולם.

היא תדליק אורו של עולם.

איך מדליקים את האור של העולם?

מסירים את העננים ומדליקים את השמש?

לוחצים על השלדר? לא.

על ידי הדלקת המצוות, על ידי הדלקת נר חנוכה, על ידי הדלקת נר שבת,

אז זוכים להאיר את העולם יותר מזה.

איך זוכים להאיר את העולם? על ידי תלמידי חכמים.

ברגע שמקפידים על נער, ממילא מגיעים לבנים שהם תלמידי חכמים.

הבנים שהם תלמידי חכמים, מה זוכים? להעיר את העולם בתורה.

השתבחת שמולד.

לכן כל הזעיר ונער אבי אללה בנים תלמידי חכמים.

לכן אמר

רבי אבי

נפקא מיניו

רב שזיבי, יצא ממך

אדם משובח.

דביתהו דרב יוסף

האבת מאחרא ומדלקת לה.

אמר לרב יוסף תנינא בשמות יג לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם.

מלמד שעמוד הענן משלים את עמוד האש

ועמוד האש משלים את עמוד הענן.

סברא לאקדומה.

צריך שהוא יקדים את ההדלקה.

למה? כי היא הייתה מאחרת ומדליקה סמוך לחשיכה של ערב שבת.

ולא טוב הדבר הזה.

כי עמוד האש היה משלים את עמוד הענן.

היה מקדים קצת כדי שלא יהיה חושך בעולם ואז יהיה עמוד האש. לא מתאים.

לכן הוא היה מקדים קצת לעמוד הענן כדי להשלים אותו.

לכן זה היה רמז גם את תקדימי ותדליקי מוקדם.

שלא תיכנסי לחשיכה.

אמר להאוסה ותנינה ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר. השנין ובלבד שלא יקדים מדי ולא יאחר מדי.

אמר אבא דרחים רבנן הווה לאו בנין רבנן. סליחה.

כן? אז זה צריכים לזכור כדי שלא יקדים מדי.

למה? כדי שיכירו שזה נר של שבת.

יש את הזמן שיערור חכמים.

ולעומת זה גם שלא יאחר מדי,

כדי שלא ייכנס לך שלום לידי חילול שבת.

לא תבערו שבכל מושבותיכם.

אמר אבא.

אומר אבא דבר אחר. דרחים רבנן. מי שמרחם על חכמים.

הווה לאו בנין רבנן.

זוכה, כמו שהוא אוהב תלמידי חכמים,

שיהיו לו בנים תלמידי חכמים.

דמוקי רבנן. מי שמוקיר את החכמים, מכבדם. הווה לאו.

חתוונתא.

חתנים.

תלמידי חכמים.

דדחים מרבנן.

הוא גופה הווה צורבא מרבנון.

האם הוא אוהב?

סליחה.

כן.

חיל.

כן.

מלשון חנו.

אהה אהה איך?

דחים מרבנן. כן. דדחים.

ירה מהם. ירה מהם. כן. יפה.

בדחילו ורחימו.

אז הוא גופה אהה וצורבא מרבנן.

אפשר להיות כחלק

מהתלמיד החכם עצמו. ואיליו ברח יהיו משתמען מילא כצורבא מרבנן.

ואם הוא לא ראוי לכך,

אז הוא כדברי חכמים.

כן.

י״ד.

שאול שאלתא זו לעילה מרביתן חום דמין נוי.

מהו לכיבוי אבוצינא דנורא מקמא באישה בשבתא?

כן.

מהו לכבות

את הנר

של

אותו חולה,

או לצורך החולה,

בשבת.

פתח ואמר אנט שלמה מלכה, אנט חכמתך.

אנט סוחלתונך.

לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרים זה את זה.

דוד אביך אמר לו, המתים יהללו יא.

ואת אמרת, ושבח אני את המתים שכבר מתו.

וחזרת ואמרת, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

אז תחליט, או שהמתים חשובים, או שמה?

שהחיים חשובים.

אומרת הגמרא לא קשיא,

הדאמר דוד לו, המתים יהללו יא.

מת לא יכול להלל.

האחי, כאמר, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות.

שכיוון שמת, בטל מן התורה ומן המצוות.

זה אחד הדברים.

שכשהולכים לבית העלמין, מכניסים את הציציות פנימה,

כדי שלא יהיה מצב של לועג לרש.

אותו נפטר יודע כמה ערך של מצוות ציצית חשובה.

עכשיו מה שאתה עושה, אתה כביכול מתגרב. אומרים, אני יכול לקיים מצווה.

ופלוני לא יכול לקיים מצווה.

לכן קבעו חזל שיכניס את הציציות פנימה.

אז כיוון שמת אותו אדם, בטל מן התורה ומן המצוות, ואין לקדוש ברוך הוא שבח בו.

אין לו שבח.

ואין לו דאמר רבי יוחנן, מה ידכתי בתהילים פח, במתים חופשי,

כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן התורה ומן המצוות.

ודכאמר שלמה,

ושבח אני את המתים שכבר מתו,

שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר כמה תפילות ותחנונים לפניו, ולא נענה

בשבוע שעבר.

זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך, ומיד נענה.

ולא יפה אמר שלמה,

ושבח אני את המתים שכבר מתו.

הנה, אתה רואה שיש זכות של האבות.

דבר אחר, מנהגו של עולם שר, בשר ואדם גוזר גזירה, ספק מקיימין אותה, ספק הן מקיימין אותה.

ואם תמצא לומר מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה.

במותו הן מקיימין אותה.

ואילו משה רבנו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות,

וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים.

ולא יפה אמר שלמה, ושבח אני את המתים שכבר מתו.

דבר אחר,

ואשבח אני כדי רב יהודה אמריו, דאמר רב יהודה אמריו, מאי דכתיב עשה עמי עוד לטובה, ויראו שונאי ואבושו.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון.

אמר לו,

מחול לך.

אמר לו, עשה עמי עוד בחיי, תן לי סימן שזה מחול.

אמר לו, בחייך איני מודיע.

בחיי שלמה בנך אני מודיע שכשבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס את ארון לבית קודש הקודשים.

דבקו השערים זה בזה.

אמר שלמה עשרים וארבע רננות

ולא נענה.

פתח ואמר, שאו שערים ראשיכם וינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד,

רהט ובטרה למבלהם.

אז השערים נפתחו.

סליחה, השערים רעדו ורצו לבלוע אותו.

למה? אמרו לו, תגיד, אם אתה מתגאה, אתה אומר, אה, מלך הכבוד, אה, אתה משבח את עצמך.

למיבלה?

אמרו, מי הוא זה מלך הכבוד?

אמר לו, השם עזוז וגיבור.

חזר ואמר, סורו שערים אשר הם עשו פתחו לעולם ומלך הכבוד.

מי הוא זה מלך הכבוד? השם צבאות הוא מלך הכבוד צלע.

ולא נענה.

כיוון שאמר השם אלוקים על דשי בלם משיחך בעבור דוד עבדיך, על דשם

זוכה לחסדי דוד עבדיך מיד נענה,

ובאותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד

כשולי גדרה.

למה?

כי הם היו בטוחים לרקוד על הדם שלו. אה, הנה עכשיו הגשבחו סגר איתו חשבון.

גם עם הבן שלו הגשבחו סגר איתו חשבון, אה?

משלם

תשלום כפול, גם על הזה, בנים.

כל הכבוד, הם חשבו לשמוח. מה ראו?

ששלמה, עם כל חוכמתו, עם כל גדולתו, עם כל תפילתו,

עם כל השערים והכול, כמה שזה, ועוד השערים רוצים לבלע אותו.

אבל בזכות מי הוא נענה? בזכות דוד המלך,

אבא שלו.

וידעו באותו רגע כל העם וכל ישראל שמחה לקדוש ברוך הוא על אותו עוון לדוד המלך.

ולא יפה אמר שלמה, ושבח אני את המתים שכבר מתו?

וראינו תכתיב ביום השמיני שלח את העם, ויברכו את המלך, וילכו לאוהלים שמחים וטובי לב

על כל הטובה אשר עשה השם,

לא לשלמה עבדו, אלא לדוד עבדו,

ולישראל עמו.

שלמה לא מוזכר פה,

שבו לא נתקיימה שום טובה.

וילכו לאוהלים שמחים שמצאו נשותיהם בטהרה.

דבר אחר, שמחים שנהנו מזיו השכינה,

וטובי לב שנתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד, ילדה זכר.

ולישראל עמו,

סליחה,

על כל הטובה אשר עשה השם לדוד, עבדו, שמחה לו על אותו עוון.

ולישראל עמו דאחילאו עוון יום הכיפורים, זכור,

מתנה יום הכיפורים.

ודכאמר שלמה, כי לכלב חיו טוב מן האריה המת.

כדרב יהודה אמר אב, דאמר רב יהודה אמר אב, מהי דכתיב ביתי נמלמד את הודיעני השם קצי ומידת ימימה היא?

ודאמה חדל אני, מחדל אני.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

עודייני נא השם קצי.

אמר לו, גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם.

לא מודיעין לאדם מתי הוא ימות. יכול להרגיש, יכול לראות פה,

יש כאלה, גם הם ראו את ההורים שלהם שנפטרו כבר, באים אליהם וכולי וכולי וכולי.

אבל להגיד לו מתי ייפטר, לא אומרים.

ומידת ימימה היא? גזירה היא מלפני שאין מודיעין מידת ימיו

של אדם.

ודאמה חדל אני.

אז שלמה רצה לדעת מתי הוא ייפטר מן העולם.

אמר לו, בשבת תמות.

שני מילים.

בשבת תמות, רגע, עכשיו הוא רוצה לשאול, מתי בשבת?

אה? לדוד, סליחה.

אמות באחד בשבת, אמר לו, כבר הגיעה מלכות שלמה ובנך.

ואין מלכות נוגעת בחברתה.

אפילו כמלון נימה.

אמות בערב שבת, אמר לו, כי טוב יום בחצריך מא',

טוב ליום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות.

שעתיד בנך שלמה להקריב לפניי לגבי המזבח.

כל יום אדשבת אהב ויטיב אגר יסכולי יומה. היה יושב ועוסק בתורה כל יום, אותו יום השבת.

ההוא יומה

דבאי למינח נפשה.

הגיע הזמן שלו.

לקחת אותו, שהנפש תנוח.

כמה לך המוות קמה, הגיע מלאך המוות לבקר אותו.

ולא יכיל.

למרות שהוא היה שקוע בתורה כל כולו קל עצמותי לומר נא' שום דבר, לא יכל.

דלא הבה פסיק פומי מגרסה. לא היה מפסיק רגע אחד מלימוד תורה.

אמר,

מי אמר?

במהלך המוות.

מה להביא את זה?

איך אני אעשה שהוא יפסיק עכשיו את זה מהלימוד שלו?

זה הלימוד של שלמה המלך, זה משהו מיוחד. איך אני עכשיו אעשה משהו שהוא יפסיק? אני חייב,

חייב להסיט אותו, לעשות משהו.

על דוד. על דוד, סליחה.

היה שם איזה עץ ככה מאחורי הבית שלו.

היה שם איזה עץ ככה מאחורי הבית שלו.

עתה מלאך המוות ובחיש באילנה. התחיל לנענע את האילנות.

נפג למח זה.

הוא בא

והסתכל לראות מה זה, מי מרעיש פה באילנות?

בשבת לא גוזמים.

מי בא לפה לעשות עכשיו עבודות?

הווה סליג בדרגה, איפחי דרגה מטוטה, אישתיק ונח נפשי.

כן?

אז מלאך המוות השמיע הכל, ומייד קם שלמה המלך כדי לראות.

דוד,

לכן מה אמרו חז'ל?

מה אמרו חז'ל?

אז אין לך גם אילן, כשאדם עולה לבוא תורה ואתה לא יודע?

מאנא אילן זה, הרי זה מתחייב בנפשו. מאיפה למדו את זה?

דוד המלך.

אם דוד המלך, שהוא היה כזה גדול,

כזה קדושה, כזה טהרה, התחייב בנפשו.

נכון שהגיע זמנו.

נכון שיצא חיפש סיבה למסיבה, המלך המוות, חיפש סיבה למסיבה כדי לקחת אותו.

אבל הרי זה מתחייב בנפשו, עם דוד המלך.

קל וחומר אנחנו,

שהאדם צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.

לכן אשריו של אדם שלומד בתענית דיבור,

וכל שכן אם הוא לומד תורה עם תפילין,

כי עם תפילין אסור לדבר בכלל, אז אין יותר טוב מזה.

גם מרוויח שכר כל רגע ורגע על הנחת התפילין שהוא לומד.

ודבר נוסף,

גם בזה שהוא לא מדבר דברים בטלים.

שלח שלמה לבי מדרשה.

שלח שאלה שלמה המלך לבית המדרש. אבא מת ומוטל בה חמה, מה לעשות?

וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה?

זאת אומרת, זה לא שהיו לו כלבים, לדוד המלך עשה שלום,

אלא הכוונה שרוצים לדעת תשובות עכשיו לשאלות. זה כאילו כלבים רעבים, רוצים לדעת מה התשובה.

מה לעשות?

וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה? שלחו לך עד תוך נבלה ואנח לפני הכלבים.

כן.

נכון, כפשוטו, נכון.

כך אומר רש״י.

טלטול נבלה,

סליחה, שלתקנת הכלבים לא יצליחו לשנות טלטול נבלה ואת האריה המת אסרו לטלטל,

אלא על ידי כיכר או תינוק.

לשון אחר שהקדימו תשובת הכלב לתשובת אריה לשון רבותיי.

זאת אומרת, אין להם את החתיכה עוד לפני שיבואו לגופת הנפטר.

זה מזכיר לי

את הפיגוע שהיה.

יש איזה מועדון,

כבר היום הוא לא קיים, ברוך השם,

בתל אביב שהיה.

תראו לו מועדון הסטייג'

שם על

שפת הטיילת,

ימה של תל אביב.

ושם היה פיגוע בשבת,

וכל מתנדבי ההצלה של מגן דוד אדום וכולי הגיעו לשם בשבת

ויצאו מבני ברק ומכל מיני מקומות כדי להציל חיים, פיקוח נפש.

וכולי.

היה יהודי אחד חכם מתוך כל החברים של אצולי,

שיצא, והוא הביא איתו שק של לחמניות.

פונה את ויז'ניץ.

הביא איתו שק של לחמניות.

למה?

הוא חשב, הוא אמר, אם עכשיו ייפטרו שם יהודים,

הרי אסור לטלטל את המת בשבת.

אז איך יטלטלו אותם?

אנחנו ניקח את הלחמניות, נשים על גבי הנפטר.

אגב הלחמנייה אפשר לטלטל את המת.

אבל התקשורת כל כך רצתה לתעד את זה.

ברוך השם בחסדי השם,

השם יתברך נתן בליבם של היהודים היקרים שהיו שם, מצילי החיים,

לדבר עם אותם שוטרים שימנעו את

התמונות הללו. אחרת הצלמים בתקשורת היו איזה תשקורת,

היו עושים עם זה חוכא ואיתולא. תראה, תראה את הדתיים האלה.

שמים על זה, חושבים שהלחמנייה הזאת, אפשר יהיה איתה להזיז את הנפטר.

לא מבינים מה זו המשמעות של איסורי שבת,

אז הם היו עושים איזה חוכא ואיתולא.

לכן מן השמיים מנעו, הרחיקו את כולם והשתפח שמו לעד. ככה באמת

יכלו לטלטל את אותם הנפטרים ממקום למקום,

כמובן כדי גם לא להשאיר אותם שם.

יפה.

לכן שלחו לך תוך נבלה והנח לפני הקווים ואביך הנח עליו כיכר או תינוק.

אז האופציה השנייה זה לשים תינוק.

וטלטלו.

ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת?

ולעניין שאלה דשאלינא קדמכון,

נר קרויה נר,

ונשמתו של אדם קרויה נר.

נר ה' נשמת אדם.

ומוטב תכבה נר של בשר ודם

מפני נרו של הקדוש ברוך הוא.

אז איך, איך הגדוש ברוך הוא נתן למלאך המוות לקחת את דוד המלך?

מוטב שיכבה נרו של אדם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא.

רש״י מפרש,

לא מאה חיי אלף חילול שבת ופיקוח נפש נפקלן,

ומבחי בהם ולא שימות בהם, אלא לעת עימן הדבר בהגדה המושכת את הלב,

לפי שהיו באים לשמוע את הדרשן נשים ועמי ארצות, והיו צריכים הדרשנים למשוך את ליבם.

לכן נתנו את הדוגמה הזאת של נר

השם נשמת אדם.

נר מוטב שיכבה של בשר ודם, ולא נרו של הקדוש ברוך הוא.

ט״ו כתיבה תזנח משלום נפשי, פסוק באיכה ג׳.

אמר רבי אהבה הוא זו הדלקת נר שבת.

נשית היא טובה, אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ. רבי יוחנן אמר זו רחיצת ידיים ורגליים מחמין.

רבי יצחק נפחה אמר זו מיטה נאה וכלים נאים שעליה.

רבי אבא אמר זו מיטה מוצעת ואישה מקושטת לתלמידי החכמים.

למה רבי יהודה אמר אמר אב ככה המנהגות של רבי יהודה ברבי אלעי?

ערב שבת מביא אילנו ערבה מלאה חמין, קערה,

ואוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בשדילים המצויצים

ודומה למלאך אדוני צבאות.

ט״נו רבנן איזה הוא עשיר כל שיש לו נחת רוח ועושרו דברי רבי מאיר.

רבי טרפון אומר כל שיש לו מאה כרמים

ומאה שדות ומאה עבדים שעובדים בהם זה עשיר.

רבי עקיבא אומר כל שיש לו אישה נאה במעשיה עשיר.

רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו.

יפה.

היי חמאתה.

הייתה איזה חמה אחת.

דהבה עשני יעלה לכלתה. הייתה אוהבת מאוד.

במירכאות את הכלה שלה.

אמרה לה, אמרה לה, זין אי קשית במשחד אפרסמה.

בוא אני אמרח אותך בשמן של אפרסמון.

אז לה איקשית

והיא נתנה לה למרוח אותה.

כי עתה, היא אמרה לה, זין את לשרגה.

לית אסטובה, לכי תדליקי לי את הנר.

אז לה את לשרגה אינפך בנורה ואכלתה.

היא הדליקה את האש

והשמן של האפרסמון זה כמו בנזין.

פשוט נדלג, היא נשרפה למוות.

ככה התפטרה מהכלה, שמשמור.

כן.

ומדלות הארץ ישיר נבו זרעדן רב טפחים לקורמים וליוגבים. פסוק בירמיה נ״ב.

קורמים תני רב יוסף.

אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתה.

יוגבים אלו ציידי חילזון מסולמות של צור עד חיפה.

רבי טרפון אומר,

אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד,

כדי שהחמה לא תדליק את הכלה.

ועמד רבי יוחנן בן אורי על רגליו ואמר, מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן סומסומים?

ומה יעשו אנשי מדאי שאין להם אלא שמן אגוזים?

ומה יעשו אנשי אלכסנדריה שאין להם אלא שמן צנונות?

ומה יעשו אנשי קופת קפוטיקה

שאין להם לא כך ולא כך, אין להם כלום, אלא נפט?

אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין.

זה המשנה שאנחנו גורסים כל ערב שבת,

מתוך

מסכת שבת, אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

אין, אין, מה לעשות?

לא ידליקו.

אותם צריך לדאוג

שיהיה לו שמן זית כמו שצריך, כפי שפתחנו,

שברגע שיהיה לו שמן זית, יזכה, בעזרת השם,

לבנים, תלמידי חכמים, מאירים בתורה.

טז,

מאי הוה עלי דה תחש

שהיה בימי משה.

אמר רבי, למה רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר, תחש היה בימי משה בריאה בפני עצמה היה, המיוחד,

נברא לצורך המשכן.

ולא הכריעו בו חכמים אם מן חייהו או מן בהמהו.

לא ידעו מה ההגדרה שלו.

וקרן אחת הייתה לו במצחו.

אולי זה מה שכולם יתחפשו, לחד קרן.

וקרן אחת היה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה.

ועשה ממנו המשכן ונגנז.

ומדקאמר קרן אחת היה לו במצחו, שממינא

דתאורו.

ואמר רבי יהודה, שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת הייתה לו במצחו.

שור.

שנאמר בתאימים סט, ותיטב לה השם מישור פר, מקרין

מקרין מפריס.

מקרין תרתי משמע.

אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב ולפשוט מיניה דמין בהמהו.

כיוון דאיכא קרש

דמין חיהו.

ולת ליה אל אחת קרנה.

יקרא למימר, מן חיהו.

כן, אז אין הכרעה.

אז או שזה מן חיהו או שזה מן בהמה, אבל מה שאנחנו רואים זה היה...

בריאה מיוחדת שנזדמנה למשה,

ממנה עשת המשכן ונגנז,

לא נמצא אותו יותר פה,

אולי לעתיד לבוא בעזרת השם.

כן, נעצור

באות יז, לא כולל, כן?

נעבור בעזרת השם למוסר.

הבטחה, אומר הרב הפלא יועץ,

הבטחה היא מידה ברוכה לגוף ולשמחה ונפש מנוחה.

ועניין ההבטחה אינו שיבטח בה השם

שיעשה לו כל צורכו שכרצונו ושלא תמונה אליו רעה,

שאם כה יהיה מבטחו לפעמים תכזב תאכלתו כי כמה צדיקים מעונים ומדוכים בייסורים קשים ונפיש נפחה כפן וכה אינה רעות ורבות המתרגשות לבוא בעולם,

אלא עיקר ההבטחה שיבטח בה השם דכל דעב דמן שמעיה לטב וכמה שמעיה גליה

דטב ליה ועביד ליה כי האדם יראה לה עיניים בעינה דלא שפיר חזה ואומר לרע טוב ולטוב רע

אבל השם יודע מהו טוב לו לעבודת השם יתברך שמו ולתיקון נפש רוח ונשמה.

לכן יתרצה בכל הבעלה ויקבל כל הבא בשמחה ובטוב לבב בהיותו בטוח שאין דבר רע יורד מן השמיים רק טוב

ולכן ישליך על השם יעבור ואליו יהיה נושא את נפשו ולא ייגע לריק ולעשות רצונו כרצונו ולא ידחוק את השעה ולא יהיה טרוד לחשוב רבו.

מחשבות על תקנתו ולהתאר על מקרא הזמן כי יאמין באמונה שלמה שהכל בידי שמים

וכל אשר יחפוץ אלוקים יעשה לטובתו ואין מידו מציל ואין מעצור להושיע בן רעב למעט והוא נותן כוח לעשות חיל ורצון יראיו יעשה בלי שיחשבוהם

בלי שיטרדוהם.

אז בואו תשמעו מעשה שקרה אתמול.

סליחה, שלשום.

עשינו ברית לתאומים

והייתי בדרך

בסייעתא דשמיא על עוד מקום בראשון לציון.

בדרך אני מקבל טלפון.

שלום, הרב משה.

הרב משה. שמעון.

כן?

אתה עשית ברית לבן שלנו לפני כמה זמן

ועכשיו בדק אותו איזה מוהל, אנחנו נמצאים באולם פלוני בברית

והוא אמר שהילד ערל גמור.

אמרתי, גברת, מאיפה אתם?

מתחילה לבכות, אנחנו מהוד השרון.

תסתכל ביומן, לא קיים כזה ממצא,

כתובת כזאת.

זה לפני חודש וחצי.

תסתכל, הוא רואה רק בפרשת ויחי,

היה של משפחת קברה מהקהילה.

כן היה ברית, אבל הם תימנים בכלל, אלה עדה אחרת.

מי אתם? מה אתם?

צעקות, תתבייש לך, הילד ערל, עכשיו צריך להכניס אותו לחדר ניטוח, ובוכה.

ופתאום האימא שלה לא קראת הטלפון.

אני אפרסם אותך שאתה מורה לא טוב,

שפה, ששם, השם יש... איזה ביזיונות. ואני שותק.

שותק.

והגברת, אני לא יודע על מה את מדברת,

לא מכיר אותך, המספר אפילו לא רשום אצלי בטלפון.

בדרך כלל מי שאנחנו עושים לו ברית מילה, אז רשום הטלפון שלו.

שנידע, שמתקשר, וכולי.

אתם לא רשומים, מצטער, זה לא הכתובת הנכונה, לא.

וככה, ואתה גרוע, ופה, ואני שותק.

ואומר, טוב, גברת, אני מקבל עלי את הדין באהבה.

אולי תואילו בטובכם לתת לי את הכתובת, שאני אמור לראות במה מדובר.

בסדר גמור, אתה חייב לבוא, אמרתי, אין שום בעיה, תוך שעה אני אצלכם, רק תשלחו את הכתובת.

וגם את התמונה, מה מדובר.

ואני מחכה ומחכה, ובינתיים אני בדרך לברית השלישית.

מחכה, ו... לא שולחים.

אחרי עשר דקות, הוא מתקשר.

ואו, כן, כן, אנחנו תכף נשלח. אחרי עשר דקות, הוא מתקשר.

נו, מה קורה? שלחתם לו עוד מעט.

בפעם הרביעית, זה כבר היה אחרי הברית שם, מה שסיימנו,

והיא אומרת, אל תתקשר יותר,

הוא עכשיו, המוהל הזה, תיקן אותו.

אמרתי, רגע, אבל הוא אמר שצריך חדר ניתוח.

על מה מדובר? איך תיקן אותו, אם צריך חדר ניתוח?

טוב, כנראה שהוא ירד עם החדר ניתוח, מלאך מן השמיים. יפה מאוד, בסדר גמור.

טוב, אמרתי, אני עכשיו אתקשר למוהל ההוא.

מתקשר אליו, כבודו, ככה וככה, אמר, ברית שלנו,

חס ושלום ערל, וברוך השם, שנים אנחנו מלאים ועוד לא נמצאו ערלים ממחוזותינו.

להפך, אנחנו מתקנים ערלים.

אבל איך זה יכול להיות ככה?

לא, אני כרגע בברית, לא יכול, אין לי פניי, אין לי פה, אין לי שם.

שלחתי לו הודעה, תחזור אליי.

חוזר אליי אחרי כמה זמן, אומר לי, רגע, אני לא מבין, אבל זה לא נשמע לי שזה אתה.

כבוד הרב, אני מכיר אותך, אני יודע שיש לך עבודה טובה, כמו שצריך הכול,

כמו שצריך, בריאת שמיים גמורה הכול.

אמרתי, איך זה יכול להיות? הם כל כך צעקו והכול, ובאמת הם לא מופיעים אצלי, וגם בדקתי, לא היה כזה תיאור של מקרה.

הוא אומר, כנראה שהם טעו.

מי אמרו?

אחד מירושלים, משה.

אני שמעון משה חי.

אני לא יודע.

בסוף מה מתברר?

אז הוא אומר, טוב, אני אבדוק את זה. אני חוזר אליהם, נעלה אותם לשיחת ועידה.

לא עונים.

מה, בפעם הרביעית שהתקשרתם, אל תתקשר יותר, זהו, תיקן אותו,

הכול בסדר,

אל תתקשר, אנחנו בבית משפט, נדבע אותך, או-הו-הו.

אמרתי שתבח שמו לעז. אבל כל זה, שימו לב למה, הקדוש ברוך הוא עשה את זה.

כמה אדם צריך לבטוח באשם, והבורח באשם, חסד יסובב איתו.

טוב,

בינתיים,

לאחר מכן, אחרי כמה זמן, הוא מתקשר אליי,

וגם האמא על הקו, כבוד הרב, סליחה, סליחה.

אנחנו מבקשים סליחה, טעינו, זה לא אתה, סליחה, זה מישהו אחר. סליחה, מחילה, מחילה, סליחה.

אמרתי להם, כמעט הרגתם בן אדם, מה זה מחילה סליחה?

על מה ולמה אתם תוקפים אותי, מה עשיתי, משהו רע,

חס ושלום. להפך, ברוך השם, אנשים ממליצים, הכול טוב,

כמו שצריך, אני לא, מאיפה נחתתם?

אבל, מוריי, רבותיי, בואו תשמעו למה כל זה היה.

כל זה היה כי אני הולך לפגוש במקום השלישי

בעל ואישה

שנשויים מספר שנים ואין להם ילדים.

והקדוש ברוך הוא רוצה שמה?

שבעזרת השם הברכה תתקיים, נכון?

אז מה הוא עושה?

אז הוא שולח את אותם פלונים כדי שיבזו אותי,

ואני שותק,

ולא כועס ולא שום דבר, ואומר, ריבונו של עולם, טוב,

אני מקבל עלי את הדין מהרע.

והאדם שמבזים אותו,

מה צריך לעשות באותו זמן?

לרוץ אליו.

לא, הוא שותק, אבל מה צריכים שאר האנשים? לרוץ, לקבל ברכה.

אז הקדוש ברוך הוא זימן את הזוג הזה, שנברך אותם בעזרת השם, שיהיה להם תאומים.

בעזרת השם. ונקווה, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ישמע את התפילה שלנו.

ובעזרת השם, נזכה אותם בעזרת השם בשני בנים זכרים. תאומים.

אז תראו מה זה ביטחון בהשם יתברך.

אם הייתי כועס והכול וזה,

הזוג הזה מסכן לא היה נפגע.

היו מפסידים.

מה אמר

הקדוש ברוך הוא, אני עכשיו מנסה אותך.

שמעון,

אני מנסה אותך.

בוא נראה אם תעמוד בזה.

ברוך השם עמדנו.

ונקווה, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יבשר אותנו בשורות טובות עם אותו בני הזוג,

שיפקדו בעזרת השם.

ואחר כך בסוף יצאה אמת.

מה האמת? זה לא אתה.

אתה לא השם.

ביקשו סליחה, הכל בסדר בעל מקור בשלום.

אז זה ביטחון בהשם יתברך.

והבוטח באשר חסד יסובנו.

אם אתה באמת בוטח בה, הקדוש ברוך הוא, כל המחשבות, הכל, תעזור אותן בצד, הקדוש ברוך הוא.

כי יעשה לך הכל לטובה.

כי כל אשר יחפוץ אלוקים יעשה לטובתו, ואין מידו מציל. ואין מעצור להשם להושיע

בין רב למעט.

והוא הנותן לאדם כוח לעשות חיל ורצון ירעיו יעשה, בלי שיחשבו הם, בלי שיטרדו הם.

והבוטח בה השם בלב שלם, לא מן השפה ולחוץ, כדרך רבים מאם הארץ.

בזאת ייבחנו אם כנים הם שלא יבטלו רצונו כדי להשיג את רצונם.

אם אתה מבטל את רצונותיה מפני רצונו של הקדוש ברוך הוא,

באמת אתה עושה את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

אבל אם אתה אומר, לא, לא, רב ראשון, אבל אתה בצד,

כשאני אצטרך אותך אני אפנה אליך, עכשיו אני עסוק, אל תפריע לי.

אז הקדוש ברוך הוא לא יהיה עזרם ומגינם.

האפשר שבשביל כך יקופח פרנסתם או יתמעטו ואתם, חלילה וחס, השופט כל הארץ לא עשה משפט.

הס כי לא להזכיר, אדרבא, בוטח על חריצותו ורוב השתדלותו. או שבוטח באדם, מניחים אותו ליד מי שבוטח.

אה, אתה בוטח בבוס שלך שהוא יביא לך את המשכורת? אין בעיה.

ואם לשעה מזלו או עוזרו,

או שמשלמים לו איזה מצווה על פניו לעבידו, סוף סוף התהפך עליו הגלגל,

ועבד העושר הזה וירד פלאים כמעשים בכל יום.

או יהיה אושרו שמור לו לרעתו, לתורדו ולעבידו, והבוטח בהשם חסד לסובבינו.

ואם ראשיתו מצער ויחיה חיי צער לחלילה, להאמין שהוא מחמת היותו עובד אלוקים,

רק כי השם צדיק יבחן לו ולא נתקנו הלילות, דתבה לעביד

לב וסוף הכבוד לבוא.

הוא עכשיו מצטער, הוא יושב לומד תורה, אין לו משכורת של אברך.

הוא יושב לומד תורה ברמה, אפשר לעשות הגידים, מתפלל, משתדל, בודק, למען עם ישראל, למה שיאכלו כמו שצריך, הכול.

הקדוש ברוך הוא יפצה אותך על זה.

הקדוש ברוך הוא לא ישאיר אותך מקופח.

ושלמות מידת הביטחון היא שלא יבטח בה אדם כלל וכלל, ולא יקפיד על שום אדם.

כי יאמין באמונה שלמה שהכל שלוחי דרחמן ענינו.

והרבה שלוחים למקום מלטוב ומלטוב, ומגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.

ואם יעמדו כל העולם בכף מאוזניים להרע, או להטיף לו כחוט השערה, וגזירת המקום בכף שנייה, מכריעה יהיה את כולם.

ולכן לא יישא פנים, ולא יחניף, ולא יגור מפני איש, ולא ייגע להעשיר שלו במשפט, כי המשפט אלוקים.

ונותן לאיש כדרכיו להנאתו ולטובתו, והן אלה קצות דרכי מידת הביטחון.

הוא כבר בא בארוכה בספרי הקודש, כגון ספר חובת הלבבות,

שער הביטחון,

ובספר הקדוש ראשית חוכמה אבי זרו.

ואשרה אדם שוקד עליהם, ואני באתי אחריהם בדרך קצרה ומערב להעיר את עצמי ואת בני גילי. והשם אלוקים יעזור לי בתוך עמו ישראל,

ויהיה פינו וליבנו שווים להשם שמתברך.

אמן, כן, יהי רצון.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן בן-גשאומר, עצר ישברו לדקות ישראל,

וכי רבי להם תורה ומצוות שלאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל.