עין יעקב - שבת ז-יא | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת,

פרק ראשון, דף יב, עמוד ב, אות ז.

תנו רבנן,

הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר,

שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.

אז אדם שנכנס לביתו של חולה בשבת,

כתוב שכשנמצאים בביתו של החולה לא מזכירים את שמו.

עושים מי שבהר עבודנו הקדושים, אברהם ומצרים, הוא ישלח רפואה שלמה לחולה זה.

למה?

ייתכן שהמקטרג מצוי שם,

אפילו בשבת.

והוא עכשיו מחכה שיזכירו אותו כדי שהוא יקטרג עליו, יגיד, זה רשע גמור, זה עשה עבירות כאלו וכאלו, עשה ככה, אוכל ככה, עושה עבירות.

לכן הוא מחפש איזה דיבור שיגידו, טוב, כדי ש... זה כמו שאדם עולה לעולם האמת.

כתוב אחרי המאה עשרים, שאדם יעלה לעולם האמת.

יבואו שם כל מיני כתות של מלאכים טובים, רכבות, רכבות של מצוות שהוא עשה.

וגם יבואו כל המשאיות של העבירות, זה לא רכבות משאיות גדולות, עמוסות, מלא מלא מלאכי חבלה.

ויגידו, זה היה צדיק גמור.

כל המלאכים, המלאכי החבלה, זה היה צדיק גמור, זה רשע גמור. אתם לא יודעים איך הוא היה בסתר, בגלוי, הוא עשה משהו. אבל בסתר, מה הוא עשה? הוא עשה הפוך.

מה?

שוט של אש.

אין לאדם לאן לברוח.

אין לו. הזוהר כותב שם דברים מבהילים.

אדם, לא יהיה לו לאן לברוח. לאן הוא ילך?

לאיפה הוא? שום דבר.

לכן, כשמגיעים לחולה, לא מזכירים את שמו עושים איש בהר, הוא ישלח רפואה שלמה לחולה זה.

פה הגמרא אומרת

לא רק שלא להגיד

הוא ישלח רפואה שלמה לחולה זה,

אלא לתלות את הרפואה שלו בשבת.

למה כתוב ששבת היא רפואה לכל התחלואים של האדם?

כיצד?

על ידי שהאדם מקיים את מצוות השם ושומר שבת כהלכתם, ממילא הקב' ברוך הוא שולח לו רפואה. מאיפה מצינו את הדבר הזה?

כתוב בהלכות מילה,

שולחן ערוך כותב שם,

שחייבים שיעבור שבעה ימים על התינוק ואז מלאים אותו ביום השמיני.

למה?

למה צריך שבעה ימים?

מכאן ששבת היא רפואה

בשביל התינוק.

לכן חייבים שיעבור עליו שבת,

כי אלמלא שבת לא תהיה לו רפואה.

בדקו איזה חכמי המחקר והרפואה וראו ומצאו שבאמת

רק מגיל שמונה יום והלאה הגוף של התינוק מצליח להעמיד את

ה... נו, פקטורים זה נקרא, ברפואה של הקרישה.

קודם לכן? לא.

מפה אנחנו לומדים שהשבת היא באמת רפואה, אפילו על פי חכמי הרפואה.

אנחנו לא צריכים אותם, יש לנו את התורה הקדושה,

את חז'ל שהם קבעו לנו שהשבת היא רפואה.

לכן

אומרת הגמרא,

הנכנס לבקר את החולה בשבת, מה אומר? שבת היא מלזעוק.

את ההמשך אנחנו מכירים הוא רפואה קרובה לבוא, הרפואה כבר תגיע.

רק אתה תתפלל שבת? קח את ספר התהילים,

שב, תלמד, תעסוק בתורה.

רבי מאיר אומר, יהיה חולה היא שתרחם עליו.

יש חולה,

השבת, אם מעתירים בשבילו בתפילה,

הכול, היא תרחם עליו מן השמיים.

למה השבת הזאת תבוא, תגיד, בורא עולם, תראה, היהודי הזה מקיים את ההלכות כמו שצריך.

יושב, לומד, מקפיד על קלה כבחמורה,

מקפיד לשמוח בשבת, עושה עונג שבת, הכול כמו שצריך,

הכול בדקדוקיה והלכותיה.

אז בורא עולם, הנה, בזכותי תרפא אותו.

איזה זכות יש לשבת שיכולה לטעון כזה דבר כלפי קודשא בריחו?

התשובה היא, בגלל שהשבת היא הזוג שלנו.

כשעם ישראל, הקדוש ברוך הוא, נתן להם את התורה,

הדבר הראשון שהוא נתן להם בתורה זה שמירת השבת.

כי למלא שבת, איזה סממן יש ליהודי?

נכון, יש ברית מילה, יש תפילין,

אבל שבת זה אחד משלושה סממנים עיקריים וחשובים.

אצל היהודי, וההבדל שלו בינינו לבין אומות העולם.

לכן השבת היא זו שיכולה להמליץ עליו.

רבי יהודה אומר, המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל.

כתוב כל המתפלל על חברו נענה תחילה.

אדם שרוצה רפואה, רוצה ישועה, רוצה ברכה, רוצה ברכה, רוצה ברנסה, מה היה שיתפלל לחבר שלו?

שלחבר שלו יהיה טוב, ממילא הגשבור יטיב איתו. למה? הוא אומר, אתה דואג לבן שלי,

אתה בן שלי, אני גם אדאג לך.

לכן, המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל.

רבי יוסי אומר, המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. היות והקב' ברוך הוא רופא כל בשר ומפליל לעשות, כמו שאמרנו בברכה מיוחדת שיש לנו, שהיא מתנה שהגוף של האדם בריא, הוא מברך אשר יצר את האדם בחוכמה ובראה בור נקבים וכו' וכו'.

אז כמו שהקב' ברוך הוא מרפא את כל בשר,

אותו דבר הוא גם ירפא עליך וירחם עליך.

שבנה איש ירושלים

בכניסתו אומר,

שבנה היה אדם גדול בירושלים,

זה היה השם שלו, שבנה.

מה הוא אומר?

אדם שנכנס,

מה הוא צריך להגיד? לפתוח במילה שהיא השם של הקב' ברוך הוא. מהי המילה? שלום.

יש נידון, אם צריך אפילו להגיד לגוי גמור, שלום או לא.

מן הראוי להגיד. ולמה? כי שלום זה שמו של הקב' ברוך הוא.

בכך אתה זוכר ומקדש שם שמיים. מה, אבל הוא לא יהודי כמוני.

שלום זה לא שלך, זה של בורא עולם.

וביציאתו, מה הוא אומר?

כשהוא יוצא מהחולה,

שבתי מלזעוק ורפואה קרובה לבוא,

ורחמיו מרובים,

ושבתו בשלום.

כמאן עזלה.

האדה אמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו,

צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל.

כמו מי ללכת?

כמו איזה דעה בגמרא? האם ללכת כמו מאן דאמר שאומר שאם יש

חולה אז יצרף אותו יחד עם שאר חולי ישראל, וממילא מה?

יבקש בשבילו רפואה.

כרבי יהודה או כרבי יוסי?

ואמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.

מי התיר לך ללכת?

הרי כשאתה הולך לחולה, לכאורה אתה בצער,

ושבת צריך לשמוח, אז מי התיר לך? או שאתה הולך לנחם אבלים בשבת.

אצל הבוחרים זה נקרא קדיש גוי.

הולכים כולם,

עושים אשכבה, עושים קדיש, אמירת משניות, זוהר וכולי וכולי, הולכים למשפחה.

לא תמיד מסתדר ביום חול, זו מצווה גדולה לנחם את האבנים.

אבל לא תמיד מסתדר ביום חול, אז גם הולכים בשבת, אחרי התפילה, הולכים, עושים את הפרקים, משניות, הכל אמירת קדיש של האבלים.

מצווה מאוד חשובה, גדולה.

מקפידים עליו, עוזבים את הכול, עוזבים את המשפחה, עוזבים כולם, כולם מחכים, הולכים

לנחם את האבלים.

אז מישהו התיר לך לנחם את האבלים בשבת? הרי זה צר, עכשיו נפטר פלוני,

עכשיו הילדים שלו יראו את החברים שלו, מה אז הוא יבכו, מותר לבכות בשבת, מותר להצטייר, אסור.

אמר רבא ברבר חנא כי הוה אז לינן בתרי דרבי אליעזר

לשוילה בתפיחה,

זמנין אמר לה, המקום מפקדך לשלום.

אז כן,

אז

היה מעשה עם רבי אליעזר, שהגיע לביתו של חולה,

וכדי לא לפגום בשמחת השבת,

אז הוא דיבר

קצת בשינוי שפה.

זאת אומרת, לא בשפה העברית,

נקראת עברית, כן, זה מזויף, זה לא העברית האמיתית.

הוא לא דיבר איתו בשפה שאנחנו רגילים לדבר, אלא אמר לו, המקום מפקדך לשלום.

וזמנין אמר לה, רחמנא ידקרנך לשלום.

אמר לו בארמית.

איך היא עבדה אחי?

איך עשה כך?

ואמר רבי יהודה לעולם על ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית. הרי כתוב שאסור שהאדם ישאל, יבקש מהקדוש ברוך הוא את הדברים שלו שהוא רוצה,

רפואה, פרנסה, בריאות וכן על זה הדרך, בלשון של שפה ארמית.

אז איך עשה רבי אליעזר, שהיה תלמיד חכם גדול,

לא אדם פשוט מן השורה,

אדם חשוב,

איך הוא ביקש בלשון ארמית.

ואמר רבי יוחנן,

כל השואל צרכיו בלשון ארמי,

רבי יוחנן מוסיף על הדברים,

אין מלאכי השרת נזקקים לו. זאת אומרת, הוא לא יקבל סיוע מן השמיים של מלאכי השרת.

המשנה אומרת, ככה גם מופיע בהלכות שבת,

ששני מלאכים מלווים לו לאדם בערב שבת.

אחד מלאך טוב ואחד מלאך לא טוב. אם הבית מסודר והכול כמו שצריך והכול ארוך ומיתה מוצעת וכו',

אומר המלאך הטוב,

יהי רצון שיהיה כן לשבוע הבא, והמלאך הרע עונה בעל כורחו אמן.

ואם להפך,

אז המלאך הרע אומר, יהי רצון שיהיה ככה בלאגן גם בשבוע הבא, וגם המלאך הטוב בעל כורחו עונה אמן.

אז יוצא מפה שהמלאכים הללו,

שהם

מלאכי השרת, לא ילוו את האדם.

כי מלאכיו יצווה אליך, יש את הפסוק,

לשמורך בכל דרכיך.

רק לשמור הוא שולח עם האדם מלאכים, אנחנו לא רואים.

הגמרא מספרת על בני בבל שהיו השדים שם בחוץ לארץ משתכשכים בבגדים שלהם עד כדי כך. הם היו יושבים עוסקים בתורה והבגדים מתבלים.

איך זה יכול להיות שמתבלים?

אז באו חז״ל ואמרו, היות ויש שם שדים בחוץ לארץ, אז היו משתכשכים בבגדים שלהם, ממילא כל הבגדים שלהם היו מתבלים. למה?

השד מגרד לו. אגב, אם הוא יגרד על הקיר, הקיר יקרוס.

זה משהו עוצמות מפחידות.

אז הם היו משתכשכים בבגדים, זה קרה, לא מפריע. הוא יושב, עוסק בתורה הכול, והוא משתכשך בבגדים, ואז ממילא מיישן לו את הבגדים, מקלקל לו.

אז תארו לכם מה זה, אם לא מלווים את האדם מלאכי השרת, שהם שומרים אותו מכל המזיקים והמרעינגישים,

אם לא ילוו אותו, מה יהיה לו?

מי ישמור עליו?

הרי הגמרא הוא שולח אותם כדי לשמור על כל יהודי ויהודי. יש לו שמירה מיוחדת.

לא צריך מאבטחים.

ואמר רבי יוחנן, כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקים לו, שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי.

עוד

הכרה שאנחנו מכירים בפסח, ערב פסח,

שאנחנו עושים את הביטול חמץ,

באיזה נוסח אנחנו משתמשים? בנוסח ארמי.

למה?

כדי שאנחנו לא נבוא ונגיד את הנוסח בלשון עברית, ואז יגידו המלאכים, תראה, ריבונו של עולם, הם כל השנה מבקשים ממך אוכל,

תראה מה הם עושים עכשיו, הם לא מתביישים?

מה זה?

הם זורקים את הלחם שנתת להם,

זורקים אותו לפח, שורפים אותו, מבזים אותו,

משליכים אותו ככה לרחוב, זה ככה הם ביקשו פרנסה? ריבונו של עולם, אל תיתן להם פרנסה.

תן להם חס שלום להפך.

דברים לא טובים.

לכן באו חז״ל ותיקנו לומר את הנוסח של מכירת החמץ

וביטול החמץ בארמית.

כל חמירה וחמיה עדיקה ברשותי דלא חזיתהו לבטיל ולהיבק אף אחד דערע.

דחוק שם בלשון ההלכה, שאם בן אדם באמת כבר לא יודע וכולי וכולי ואין מי שיאמר לו, אז יגיד בלשון עברית.

ולמה? כדי שמלאכי השרת, המלאכים הללו, שלא יודעים ארמית,

ממילא נגמר הסיפור, הם לא יוכלו לקטרג עליו.

אז הנה עוד מצינו עוד דוגמה. לכן היות ומלאכי השרת לא מכירים, איך ישמרו עליו?

כשהקב'-הוא אומר כי מלאכיו יצאו אליך וישמרו עליו, אני שולח לך מלאכים שישמרו עליך.

אז אם אתה מבקש כזה דבר בלשון ארמית, איך יבואו לשמור עליך?

אומרת הגמרא, יש הבדל

בין שאר בני אדם לבין חולה. שאני חולה, דשכינה אמור,

שאדם חולה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, לא שולח את המלאכים.

בכבודו ובעצמו הוא מגיע כדי לרפות אותו.

מאיפה מצינו את הדבר הזה? אברהם אבינו,

אבי האומה, לא הרצל.

אברהם אבינו אבי האומה,

שמשמור ויציל.

הייתי השבוע באיזה בית,

ואחד אומר לי, כבוד הרב, הזקן שלך מזכיר.

אמרתי, את מי?

הוא אומר, לא. אמרתי, שפ, אסור להזכיר את השם של הבן אדם הזה בכלל.

אתה יכול להגיד, מזכיר, להגיד, אתה טמא, זה עוד השם ישמור, למה אתה מצרף אותו אליי?

השם ישמור ויציל.

אסור לעלות במחשבה אפילו.

אנשים כאלו לא טובים.

אברהם אבינו, זה אבא של האומה שלנו, לימד אותנו את כל חוכמת החיים.

תורת השם, המצוות, להכיר בהשם בגיל שלוש, אתם יודעים מה זה?

להכיר את הקדוש ברוך הוא בגיל שלוש. הוא מסתכל, הוא יוצא החוצה,

הוא רואה שמיים, הוא רואה שריקים, יש מדבר, יש ארץ, יש צמחים, יש בריאה, הכול. מי עשה את כל זה?

מה, זה נברא מהפיצוץ, כמו שאומרים?

לא יודע, הייתי בעשרות פיגועים, לא ראיתי אף פעם שמפיצוץ נברא משהו.

לא ראיתי, פתאום יצאה צמחייה חדשה, יצאו דברים חדשים.

שטיות והבלים, מה שמוכרים.

ואנשים הולכים, וילכו אחרי ההבל ויעבלו.

אברהם אבינו מסתכל על השמש, הוא אומר, בטוח, תראה איזה סימוור היא עושה.

בטוח היא בראה את העולם.

אבל הוא רואה אחרי כמה שעות, היא מתחילה לזוז הצידה, וגם היא שוקעת, פתאום היא נעלמת.

אחר כך הוא רואה איזה אחד יוצא עם מלא חיילים, כוכבים, ירח. הוא אומר, כנראה זה הוא.

אין, אין מצב שזה לא הוא.

תראה כמה שומרי ראש יש לו.

הוא נראה רציני.

זה לא כמו השמש, היא לבד.

מחכה, עוד פעם מחכה, בן שלוש.

מחכה, עוד פעם רואה, עוד פעם מי רואה, עוד פעם מי שיוצא.

אמר, בטוח שיש פה מישהו שמנהיג את העולם.

מכיר את בוראו בגיל שלוש. שמעתם מה מדובר?

אנחנו במצב של ירידת הדורות.

חמורה, דרסטית.

ילד בן שלוש מכיר את בורא העולם לבד. לא אומרים לו, זה בורא העולם,

צריך לקיים מצוות, צריך לעשות הכול. הוא מבין לבד שהפסלים זה שום דבר, זה סתם אבן.

אבא שלו הולך,

והוא שובר את כל הפסלים,

מגיעה אישה, רוצה לקנות איזה פסל, הוא אומר, בשביל מה, לא חבל?

כאילו אם תבשלי, לא תכיני, תטרחי, תאכלי בעצמך.

לא, אני רוצה רפואה. אמר, הנה זה, תכירי את בורא העולם, הוא מרפא.

רופא כל בשר ומפליא לעשות.

שובר את כל הפסלים, שובר את הפסל שלה, הכול שם את הפטיש, את הגרזן, איפה שם?

ביד של הפסל הגדול. אבא שלו בא, הוא אומר, מה זה?

פיגוע נהיה פה, מה זה כל הבלאגן פה?

הפסלים האלה זה כנראה היו פסלים בגלגול הקודם, וזה ערבי זה.

תראה מה עשה פה,

פירק את כולם, הרג את כולם. אמרו לאבא שלו, מה אתה מסתלבט?

מה, אני לא יודע מי זה?

זה עץ ואבן, על מה אתה מדבר?

זה שום דבר, זה לא יכול לעשות. אמר לו, אבא ישמור אוזנירא מה שפירא מדבר.

אם זה פסל שהוא אבן והוא שום דבר, אז איך אתה מוכר לכולם שזה טוב,

והכול, ואתה עוד

אומר שנמרודו האלוקים. הקב' ברוך הוא האלוקים, אבא, מה איתך?

נמרוד לא היה לו ברירה, לא היה לו מה לעשות.

אה, סליחה, תרח, לא היה לו מה לעשות.

לא הייתה לו ברירה,

והוא יודע שנמרוד יושב עליו פה, מה הוא יעשה?

הוא חייב ללכת לפי הזה שלו,

לפי המסלול של נמרוד.

עד כדי כך שאומר המדרש, הוא צריך

להגיד לנמרוד, תיקח את הבן שלי, תזרוק אותו לכבשן האש. אין לי מה לעשות.

אין לי פתרון.

אני לא יכול על אברהם הבן שלי.

ומה עושה נמרוד? עושה כבשן אש.

משליך אותו, והקדוש ברוך הוא שולח את המלאכים, כי מלאכה וצווה לך ולשמוכה בכל דרכיך.

המלאכים באים, אני מאוד מסתכל שם בטלסקופ,

במשקפת, לא יודע מה היה אז בזמנו,

רגע, כמה זרקנו לאש?

זרקנו שתיים.

זרקו אחד לפני כן את ארן,

והוא נשרף,

וזרקו את אברהם אבינו, הוא אמר, אני רואה שם עוד שלוש רוקדים, מה קורה שם?

מה, זרקתם עוד חבר'ה? אמרו לא, זרקנו רק אחד.

אז איך יש עוד שלוש בפנים?

צועק לו, אברהם, אברהם, תצא החוצה.

הוא יוצא החוצה, רואה,

מושלם, שום דבר לא קרה לו, פיסת בד לא נשרפה, כלום, חוט, חוט, כלום!

אין לנמרות ברירה.

כולם ראו את זה,

מפורסם בכל מקום, הוא יכול להגיד שלא?

הקדוש ברוך הוא,

האלוקים של אברהם הוא האלוקים האמיתי.

זה אברהם מכיר את בוראו בגיל שלוש.

תראו מה זה, איזה מהפך הוא עושה,

בזכותו אנחנו פה.

בזכותו אנחנו פה.

אלמלא אברהם שהכיר את בוראו, היינו נשארים עם תרח.

מה היינו עושים?

משתחווים לפסל, השם ישמור והציל?

לכן חולה, הקדוש ברוך הוא, בכבודו, הוא בעצמו מגיע אליו לבקר אותו.

מגיע אליו לרפאות אותו, שאני חולה דשכינה עמו.

דאמר רב ענן אמר רב, מנין ששכינה

שועדת את החולה, שהקדוש ברוך הוא מרפא את החולה.

שנאמר בתהילים הם א',

אדוני יסעדנו על ערש דווי.

תניא נמיחי, הנכנס לבקר את החולה, לא יושב על גבי המיטה

ולא על גבי כיסא.

באים לחולה, בבית החולים מה עושים? בדרך כלל עייפים, רוצים לשבת על המיטה שלו, לא יושבים.

גם לקחת כיסא לא יושבים.

הוא אמר, אני בא לבקר אותו קשה. לא.

אלא מתעטף ויושב לפניו. אז היו הולכים בטלית שלהם כל היום כולו,

אז מתעטף ויושב לפניו. למה? מפני ששכינה למעלה מראשותיו של החולה.

ולא יפה לשבת ליד הקדוש ברוך הוא ככה.

מה, אתה בן בית ככה צמוד לקדוש ברוך הוא לשבת? שכינה פה.

אתה יושב בנוח, הכל בסדר, מדבר איתו שטויות בבית החולים.

הקדוש ברוך הוא פה איתו נמצא, הוא מרפא אותו.

איך אתה מעז ככה לשוח שיחה, שיחת חולין?

אתה יכול לבוא דברי תורה, לחזק אותו קצת, אמונה, ביטחון בהשם, זה כן.

אבל לדבר איתו דברי חולין?

מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דווי.

יפה, עד כאן.

אז זה ראינו בדיוק כיצד מבקרים את החולה, מה אומרים לו וכו'.

ממשיכה הגמרא ואומרת, המשנה, לא יקרא לאור הנר.

בערב שבת,

בערב שבת שמדליקים את הנרות,

מוקצה מכניסת שבת עד שהם נכבים וכו'.

לא נוגעים בפמותים, לא נוגעים בשום דבר, זה מוקצה.

בסדר?

אני רוצה עכשיו, נהיה הבטקת חשמל.

אני רוצה עכשיו לקראת את הספר, אני לומד תורה, אני פתאום אפסקת חשמל. אני רוצה ללמוד תורה.

אז אני אבוא ליד הנר הזה עם הספר, ואני אסתכל ככה ואמשיך ללמוד.

מה? מותר או אסור בשבת לעשות את הדבר הזה?

התשובה היא שאסור. למה גזירה של חז״ל? שמא

הוא יבוא להטות את הנר. הנר, לפעמים השלבת שלו היא ככה לצדדים.

אז אולי יכול להיות שהוא יבוא להטות את הנר,

ועכשיו הוא עושה יותר בעירה של השמן, מבעיר,

וזה איסור הבערה בשבת.

אחד מלמוד ט' מלאכות, הבערה אסור.

לכן גזרו גזירה.

היה כהן גדול שקראו לו ישמעאל.

ישמעאל כהן גדול,

תכף אנחנו נראה מה הוא אמר.

תזכרו את השם הזה.

אומרת הגמרא, לא יקרא לאור הנר, אמר רבה, אם אדם חשוב הוא, מותר.

אה,

ככה מסיקה הגמרא בתחילה, להלכה זה לא.

מי טבע, לא יקרא לאור הנר שמא יתה.

אמר רבי ישמעאל בן אלישע,

אני אקרא, אני בן אדם גדול, אוהד גדול,

נכנס לפני ולפנים לקודש הקודשים,

אני אקרא ולא אתה. אל תדאגו, חז'ל, תעזבו את הגזירה שלכם בצד,

אני, הכול יהיה בסדר.

אני אלמד ואני לא יתה.

הוא פעם אחת קרא וביקש להטות, הוא לא איתה.

הוא רק חשב להטות.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? מחשבה מצרפה,

למעשה, כאילו הוא עשה.

רק חשב.

לעשות עבירה? בשמיים רושמים לו, פלוני עשה עבירה. מה, אבל לא עשיתי עבירה בפועל.

את זה יש פה רואים חוכמות.

אם חשב לגנוב, רשמו לו.

חשב לדבר מצווה, גם רושמים לו שכר.

לפה ולפה.

אני אקרא ולא אטה, הוא פעם אחת קרא וביקש להטות.

אמר באותו רגע כמה גדולים דברי חכמים,

שהיו אומרים לא יקרא לאור הנער.

הם לא סתם כתבו לא יקרא לאור הנער. תראה כמה חכמים צדקו.

רבי נתן אומר,

באמת הוא קרא ובאמת הוא יטע בשבת.

הוא באמת עבר על איסור דאורייתא. איסור עבר.

זה כתב על הפנקס שלו.

היה לו יומן כזה

של תזכורות, פנקס.

הוא רשם, אני ישמעאל בן אלישע.

קראתי והיטתי נר בשבת

לכשייבנה בית המקדש, אבי חטאת שמנה, קרבן, חטאת, כן, שמנה, משהו משובח.

ואמר רבי אבא, שאני רבי ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיור.

אז אם רבי ישמעאל בן אלישע,

זה דברים מבהילים שהוא כזה עוצמה, כזה גדולה,

כזה אמת,

מציין לו,

מה נאמן, מה נגיד אנחנו?

מה אדם יגיד? זה בורא עולם.

עשה ככה, עשה ככה, בורא עולם, עוד שנה מוותר.

יאללה, עוד שנה אני נותן לך פרנסה,

עוד שנה אני נותן לך בריאות,

עוד שנה ילדים,

עוד שנה זה, עוד שנה...

מה איתך? מתי תשתנה?

אלישע כבר חשם לעצמו שהוא הולך להביא קורבן חטאת שמינה כשייבנה בית המקדש.

עוד חטא, תנא דבי אליהו, מעשה בתלמיד אחד,

ששנה הרבה וקרא הרבה,

ושימש תלמידי חכמים הרבה,

ומת בחצי ימיו.

היה תלמיד חכם,

כלי למעלות, אבל נפטר בחצי ימיו, חצי ימיו נפטר.

והייתה אשתו נוטלת את התפילין שלו ומחזרת, הולכת לבתי כנסיות ובתי מדרשות.

ואומרת להם את הפסוק בדברים ל',

כתוב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך. אדם שיושב ועוסק בתורה,

בשבילו זה חיים, זה אריכות ימים.

בעלי, ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה, זה לא רק ללמוד,

אלא גם להביא את ההלכה לידי מעשה, על ידי שמה?

שהוא ישמש גדולים, שהוא יראה איך הם מתנהגים בסתר כבגלוי,

איך הדרך שלהם וכולי וכולי.

אז גם הוא שימש תלמידי חכמים הרבה, עשה את הכול, ומת מפני מה מת בחצי ימיו. למה?

למה הוא קיבל כזו אנשי שהוא נפטר?

ולא היה אדם החזירה דבר, לא היה מי שיענה לתשובה.

כולם היו שותקים,

מורידים את הראש, ממשיכים, אבל לא יכולים לענות לתשובה.

מה יגידו לה?

מה יגידו לה? לא מדובר פה ברשע,

לא מדובר פה באיזה אדם חצי-חצי,

מדובר באדם מושלם, כליל המעלות.

ופעם אחת, זה אליהו הנביאים,

ופעם אחת התארחתי אצלה, והייתה מסיכה כל אותו המאורע. סיפרה לו

את אותו מאורע, ואמרתי לה, בתי,

בימי נידותייך, מה הוא אצלך?

בזמנים שאת לא מותרת.

מה הוא אצלך?

אמרה לי, חס ושלום,

אפילו באצבע קטנה לא נגע בי.

אמר, בסדר.

ובימי ניבונייך,

בימים שאת סופרת עכשיו לטהרה, מה הוא אצלך?

אה,

אכל עיני ושתה עימי וישן עימי בקירוב בשר,

ולא עלתה דעתו על דבר אחר. הוא לא התכוון למעשה.

היה בקירוב, בלי מעשה.

אמר לה אליהו הנביא, שימו לב ללשון, ברוך המקום שהרגו.

בורא עולם מבורך שלקח אותו.

למה שלא נשא פנים לתורה?

הוא לא עשה את מה שהתורה הקדושה אומרת.

שהרי אמרה התורה את הפסוק בויקרא יח' ואל אישה בנידה טומאתה לא תקרב.

היא עדיין לא טבלה, היא עדיין לא נטהרה.

איך?

איך אתה נוגע בה?

כי עד הרב דימי אמר מיתה חד אהב יא.

הייתה שם מיתה רחבה ולא היה קירוב בשר.

ובמערב העמרי אמר רבי יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה.

היה איזה חגורה

עד למטה, כי אין קרש, היה מפריד ביניהם.

אבל עדיין זה תחתית אחת.

ככה, ברוך המקום שהרגו.

מבהיל.

אליהו הנביא זכור לא טוב.

ט.

תנו רבנן מי כתב את מגילת תענית.

אמרו חנניה וסיעתו שהיו מחווים.

מחבבין את הצרות.

למה?

שעל ידי הדברים שהם כתבו, הם היו מזכירים את שבחו של הקדוש ברוך הוא,

ממילא הקדוש ברוך הוא היה גואל אותם מהצרות שלהם.

ואמר רבן שמעון בן גמליאל, אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב, אין אנחנו מספיקים לכתוב מרוב שיש הרבה צרות?

דבר אחר אין שוטה נפגע, טיפש לא פוגעים בו,

דבר אחר אין בשר המת מרגיש באזמן.

לוקחים מת, עכשיו דוקרים אותו עם המברג,

הוא מרגיש משהו? מת, שום דבר לא מרגיש.

הנשמה מרגישה,

מת לו.

הנה,

ואמר רבי יצחק, קשה רימה למת כמחת בבשר החי,

שנאמר באיוב י״ד, אך בשרי עליו יכאב.

חז״ל אומרים שאם

התולעים מגיעים שם לעשות ביקורת.

מה? מגיעים.

השם ישמור ויציל.

זה נקרא רימה.

רימה ותולעה. התולעים מגיעים לקבר ואוכלים את האדם. מה עושים באותו זמן?

הם מכאיבים לגוף קש עד כדי כך, שאמרו חז״ל, קשה רימה למת כמו מחת שאתה דוקר את הבשר שלך חי.

אתה מרגיש, איי, זה כואב, איי, דוקר, נכון?

ככה המת מרגיש את הצער.

מהתולעים ועד השם ישמור מהתולעים.

עד כדי כך.

אימה,

אין בשר המת שבחה?

מרגיש באזמן?

הרי ראינו.

זה כמו בשר אור יבש.

אתה תדקור שם יכאב?

זה אור יבש, לא מרגישים כלום.

אז איך זה יכול להיות?

ואמר ויהודה אמר אב ברם זכור האיש ההוא לטוב.

וחנניה בן חלקיה שמו.

שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל.

אז היה אדם שבזכותו

יש לנו את ספר יחזקאל.

אחד מ-24 ספרים, ימים כתובים.

שהיו דבריו סותרים דברי תורה. מה עשה?

העלו לו שלוש מאות גרבי שמן.

וישב בעלייה ודרשן.

נתנו לו כעין מזון שהוא יאכל שמה לזון את עצמו וכולי.

והוא היה שם יושב ומסביר להם את הכל, מלמד אותם את הכל כדי שלא תישכח תורה.

אות י'

ואמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלחו לו רבי אמור לנו שניים או שלושה דברים. תן לנו משהו שאמרת לנו משום אביך.

תזכור זכרון דברים מאבא שלך.

שלח להם כך אמר אבא מאה ושמונים שנה עד שלא חרב הבית בית המקדש

פשטה מלכות

אדום על ישראל.

שמונים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים

ועל כלי זכוכית.

ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין

וישבה לה בחנויות.

למה היא הלכתה?

למה הוא הזכיר את הדברים הללו?

למה זה נוגע?

אמר רב יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות.

דיני קנסות צלקה דעתך?

אלא אמה שלא דנו דיני נפשות.

הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו

נסיעותן מאה שנה בפני הבית.

י״א,

נסיים בדבר טוב.

ואמר אבי יהודה מר שמואל בשעה שתיקן שלמה ערובין ונטילת ידיים.

שומעתם מי תיקן נטילת ידיים? שלמה?

גם את ערובין.

יצתה בת קול ואמרה את הפסוק במשלכ ג' בנים חכם ליבך,

ישמח ליבי גם אני הקדוש ברוך הוא שמח בבן כמוך.

חכם בני ושמח ליבי ואשיב אחר פי דבר. זה עוד פסוק שם בכז.

ואמר רבי פרנח אמר רבי יוחנן האוכל ספר תורה ערום נקבר ערום. זו הלכה.

אנשים הרבה לא מקפידים. בעולים לתורה

עכשיו הקורא בתורה צריך עכשיו לגלול את הספר למשפט הבא.

מה הוא עושה? הוא רגע הנה יעזור לך.

הוא גולל את זה כשהוא ערום.

או שרוצים לגלגל עכשיו שבת שבת פרשת שקלים אחת מארבע פרשיות

שקוראים לפני ואחרי פורים,

לפני פרשת החודש, לפני חודש ניסן, סליחה.

אחת מהפרשיות זה פרשת שקלים.

זכר למחצית השקל שהיו נותנים כנגד, להקדים תרופה למכה כנגד השקלים שהמן הרשע שקל על יהודים לעבדם. ודבר נוסף,

שהיו מקריבים כל יום הרי קורבנות בבית המקדש. מאיפה יקנו את הכול?

תעשו חשבון.

היו מקריבים כל יום לפחות שלוש קורבנות.

כמה עולה כבש היום? 1,700? 1,500 שקל?

תעשה כפול שלוש, כפול שבוע, כפול חודש,

כפול שלוש... כפול... כל הזמן, בכל יום אנחנו בקורבנות, כל הזמן.

עולת תמיד, כל הזמן צריך להקריב את הקורבן הזה. מאיפה יביאו את כל הכבשים האלו?

אה?

מאיפה יביאו משהו? יבוא מסין של כבשים? מאיפה יביאו כל כך הרבה כבשים?

לכן כל יהודי ויהודייה צריך להיות שותף בקורבן. איך נהיים שותפים?

על ידי שיהודי היה מעלה את המעות הללו של

מחצית השקל, זה נקרא בימינו, אבל הוא היה מעלה אותם לבית המקדש. הייתה לשכה מיוחדת בבית המקדש, ושם היו אוגרים את כל הכסף הזה. בסכום הזה היו קונים לזכות של כל יהודי ויהודי מעם ישראל את הקורבנות,

להקריב אותם במשך כל ימות השנה כולה.

אז אם ככה עכשיו, שאין לנו בית המקדש,

אולי נפטור את כולם ממחצית השקל.

קבעו חז״ל שעדיין אדם מחויב להביא מחצית השקל.

כמה זה? בערך שיעור של 20-25 שקלים.

זה השיעור לראש.

10 גרם כסף טהור, זה המדויק, 9 פלוס 10 גרם כסף טהור.

זה השיעור, נותנים את זה קודם ולפני פורים לבית הכנסת, מקומות שיש שם תלמידי חכמים וכולי וכולי, שם נותנים את זה,

את הכסף, זכר, אומרים זכר, לא מחצית שקל, זכר למחצית השקל. למה?

כדי שכשיבנה בית המקדש,

שאדם יתרגל להיות שותף בעניין הזה של המצווה ולא יפספס.

כי אדם שאין לו מחויבות, מה קורה? הוא פוטר את עצמו.

פה אני פטור, פה אני פטור, פה אני לא חייב, פה זה ממילא הוא לא רגיל לקיים את המצוות. מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר,

תביא את המחצית השקל הזאת

כדי שתתרגל, שתבנה בית המקדש, לא יהיה אחד טון. מה? לוקחים כל כך הרבה כסף,

אלה הדתיים כל יום מקריבים כל כך הרבה קורבנות,

מה, אני צריך להאכיל את הכוהנים? כן.

כאן קדוש ברוך הוא ציווה שהם יאכלו מהעם וכו' וכו'.

זה המתנות שלהם, לכן אתה צריך לתת.

אז לכן, בשבת הזאת, אם יש ספר תורה אחד, צריכים לגלול לפרשת שקלים, פרשת כי תישא זה. צריך לגלול את הספר.

אז איך יעשו את הגלילה הזאת? אסור לגעת בספר תורה ללא כיסוי.

זאת אומרת, יש את המטפחת הזאת, או שיש כעין כפפות כאלו מיוחדות,

שאיתן גוללים את הספר תורה.

היום יש בספרים המחודשים, בבתים המודרניים החדשים,

יש כעין כזה תחתית למטה, הקורא בתורה מסובב את זה, וזה מתגלגל כבר לבד.

אבל אם אין את זה ונוגעים בקלף עצמו, אסור. צריך נטילת ידיים.

כל כתבי הקודש זה משנה מפורשת, כל כתבי הקודש מטמין את הידיים.

אז הם צריכים לטול את ידיו באותו רגע.

אותו דבר לגבי מגילת אסתר מצינו.

אנשים קוראים מגילת אסתר,

אתם חושבים, סתם אמרו לשים את המקל,

סתם אמרו לשים את הבתים הללו.

אם כבר אתה רוצה לגלול, אתה צריך ליטול את הידיים מלפני רב, ואז אתה יכול.

אם לא כתבי הקודש, מטמאים את הידיים.

לכן צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.

לכן,

אם חס ושלום, חס וחלילה, האדם נגע בספר תורה כשהוא ערום, זאת אומרת, בלי כיסוי,

חס ושלום אחד כזה לא יזכה לקבורה עם תכריכין. אתם יודעים מה זה? זה שם ישמור.

ככה אומרת הגמרא. האוחז בספר תורה ערום, נקבר ערום.

ערום זאת אומרת, בלא תכריכין וכו'. עוד דרשות שדרשו על זה, על הדבר הזה.

לכן, מאוד חשוב הדבר הזה שהאדם יקפיד,

וגם אם הוא רואה את האחר,

לפעמים אני רואה שמישהו מנסה לשלוח יד לספר תורה, לא.

מסמן לו, אסור לדבר.

ובאמצע הקריאה אני גולל את זה כמו שצריך, ככה אני

לא מכניס אותו לבעיה.

אלא אמר רבי זרע, ערום בלא מצוות. בלא מצוות, שואלת הגמרא, סלקא דעתך, אלא המה ערום בלא אותה מצווה.

אותה מצווה עכשיו, שהוא עלה לתורה, הוא שילם,

עשה, אתה רוצה לעשות מצווה בשלמות, לקרוא בתורה עכשיו לעקוב אחרי השליח ציבור, והוא מסובב את זה עכשיו.

היי, ידידינו היקר, אתה נגעת בזה,

אותה מצווה לא תיחשב לך.

אז חס שלום וערום מאותה מצווה.

שמעון בן שטח

תיקן כתובה לאישה וגזר טומאה על כל כלי מתכות, כלי מתכות, דאורי תנינו.

דכתיב בפסוק בספר במדבר, ל״א, אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת וכו' וכו'.

כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש. אמרו לי, צריך לטבול אותה.

לא נצריכה אלא לטומאה ישנה, דאמר רב יהודה. אמר רב, מעשה בשלציון המלכה,

שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה, ושיברתן ונתנתן לצורף וריטחן, ועשה מהם כלים חדשים.

היות והכלים נטמאו, אמרה, איך אני אחדש אותם? שמרה אותם הכל, עשו לה כלים מחדש.

ואמרו, חכמים יחזרו לטומאתן ישנה, מה היא טעמה?

משום גדר מי חטאת נגעו בה.

ואמר להילי לשמים מפנימה בוצרין בטהרה,

ואין מוסקין בטהרה. את הזיתים, לא צריך למסוק בטהרה, אבל את הבצירה של הענבים,

כן, צריך בטהרה.

אמר לי, אם תקניתני גוזרני טומאת על המסיקה, אם אתה תציק לי, אני אגזור עליך גם טומאה על המסיקה,

שגם את הזיתים צריך למסוק בטהרה.

ונעצו חרב בבית המדרש,

ואמרו, הנכנס

ייכנס, והיוצא, אל יצא.

ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי.

הלל ושמאי הרי היו שני גאוני עולם,

העמידו הרבה תלמידים, קבורים שם ליד הר מירון,

כאחד מן התלמידים.

אז הלל היה יושב

ושומע את הדרשות של שמאי, למרות שהוא לא מסכים איתו.

וההלכה נפסקה כמו בית הלל, אבל העתיד לבוא, כל ההלכות יפסקו כמו בית שמאי.

מכאן שמחלוקת שהיא לשם שמאי, סופה להתקיים.

והיה קשה לישראל, כיום שנעשה בו חטא העגל, עד כדי כך.

מעוצמת הפסיקה של שמאי, ושהלל יושב שם.

והוא נותן להם את הפסיקה הטובה, היותר מתאימה,

ושמאי נותן את הפסיקה של החומרה והכל, היה קשה להם.

כמו יום שעשו בו את העגל, עם ישראל.

וגז הור שמאי והלל ולא קיבלו מהם.

ואותו תלמידי היו וגזו, ועטו תלמידי היו וגזו, גם התלמידים גזרו וקיבלו מן ההיא.

תעני, אמר רבי צדו ככה, מנהגו של בית רבן גמליאל, שהיו נותנים כלי לבן לכובץ שלושה ימים קודם השבת, וצבועים אפילו בערב שבת.

ומדבריהם למדנו שהלבנים,

הכביסה הלבנה, קשה לכבס אותה יותר מן הצבועים.

הבא יהיה ויהיב לה האומנה דצביעה לקצרה.

אמר לה, כמה בית ילווה, כמה תיקח על זה?

אמר לה, כדחיב ראה.

אמר לה, כבר קדמוך רבנן.

קדמו אותך כבר רבנן, שלימדו אותך, שלימדו אותנו ששכר הכיבוס הלבן הוא יותר מהצבעוני, כי הוא יותר קשה בעבודה. ואמר רבי, היום יש לנו פינוקים, אה? מכונת כביסה, שמים חומר כזה וזה, כל מיני, בשנייה אחת מקבלים, צריך קשה לי.

ואמר רבי, המן דאייב מנה לקצרה במישכא נתיב ליה ובמישכא ליש כל מיני.

דאי תפא אף שדא דמחתא.

ואי בציר אף שדא דקבצא.

כן, אז זה לגבי סוג הבגדים שהיה,

אם היו משתמשים בחם, לדוגמה, יכול להיות שהיה נהרס, וכו' וכו'.

אמרו תלמידא דאורי בחתרא דארגיס כרבי שמעון.

שמתי רב אמנונה ואה כרב שמעון צבירא לן.

באתרא דרב הוה, ולא איבה אליה למי אבדחי.

ומאחזין את האור במדורת בית המוקד, מנענם. הנה אמר רב הונא את הפסוק בשמות ל.ה לא תבערו איש בכל מושבותיכם בכל מושבותיכם אי אתה מבהיר.

אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד.

שם זה מקום של אש, שם אתה יכול להבעיר אש.

מתקיף לרב חיסדא יהיה אחי אפילו בשבת נעמי? מה, גם בשבת מותר להבעיר את הזה, את האח,

את המדורה הגדולה? הרי שבת אסור, איסור לא תבערו איש בכל מושבותיכם.

אלא אמר רב חיסדא,

קרא כי עתה למישרי איברים ובדרים ודעתה וכהנים זריזים הם.

אז מה שהותר בבית המקדש לצורך גבוה,

לבער אש בשבת הכל,

לא הותר לנו הקטנים,

שם הכוהנים באמת היו יכולים להשתמש בהם. סיימנו בתחילת פרק שני. נעבור למוסר וזריזות, בעזרת השם. בלי מוסר יהודי לא יכול. התבודדות

התבודדות היא הכנה נכונה לקריאה נאמנה ללון בעומקה של הלכה.

לו תוסיף לתת כוחה להבין דבר על בוריו ולדון דין אמת לאמיתו.

גם כשאדם לומד בחברותו הוא צריך גם את יישוב הדעת לשבת לבד, לדעת,

לחזור על הדברים מה הוא למד הכל. זה נקרא להתבודד.

וגם מאבן הראשה לסדר קדושה, לחשוב מחשבות טהורות וחישה ומכונאו חשבונות של עולם.

מה שאמרנו שאדם צריך לעשות לפני השינה חשבון לפני שהוא הולך לישון.

מה עבר עליי היום? מה עשיתי? איזה מצוות?

איזה עבירות? איך אני משתפר למחר?

ככה כל יהודי ויהודי צריך לעשות.

והתעוררות רשפה אהבה ויראה והשיגה ידו כאשר דבר מטריד, וכן לשפוך שיחה ולדרוס סליחה נוכח פני השם צריך מנוחה.

היא לזאת טוב לגבר שייחד לו בית מושב שיהיה לו לבדו, ואין לזרים איתו להתבודד שמה ללמוד ולקנות סדר קדושה.

הוא ובורא עולם בלבד.

ואם אין לו בית אלא בית אחד עם בני ביתו, יקום בעוד לילה שכולם ישנים ויתבודד עם הקדוש ברוך הוא לבדו.

הם הולכים לישון אתה מבקש מהגוש ברוך הוא את הבקשות.

כי בשעה אחת של התבודדות יוכל ללמוד ולהבין ולקנות סדר קדושה יותר מיום שלם.

שמעתם?

והתבודדות הוא גדר גדול לשמור לפיו מחסום אחתו בלשונו הוא כבר אתנח סימנה

בגדי קודש ילבש בת קודש ילבש והמישרים ורוחותיהם

אפילו בעומדם בקהלם וברחובות קיר המתבודדים בדעתם עם קונם ועל יתרידום חברתם כמאמר המשורר

בעומדי תוך קהלך צוך לרומם לך לך אכרע ואכוף ראש וקומה.

כלומר שאל יתרידוני חברתם כמו שכתוב בספר חסידים סימן יז אשריה מגיע לידי מידה טובה זו מה טוב חלקו מנעים גורלו שתמיד עסוק במצווה להראה ולהווה את השם הנכבד והנורא ולדופקה בו.

וזה כלל גדול בתורה ומעלות הצדיקים אשר הולכים תמיד לפני האלוקים וזה שורש פורה פרי עץ לצדיק כי עץ חיים היא למחזיקים בה.

וגדר לזה להיות צח עיניים ומתוך כך זכור יזכור ויישא לבבו אל כפיים הלל בשמיים וצדיק יבחן ויראה כי נכון הדבר ליראה ולעבר מצווה גוררת מצווה.

זה אתם מכירים את הסיפור על העשיר הגדול רוטשילד

שהיה לו חדר מיוחד בבית שלשם הוא לא היה מכניס אף אחד.

יום אחד הגיע אליו איזה מישהו חשוב הוא אמר לו רגע כמה דקות אני צריך ל... הגיע הזמן אני צריך להיכנס לחדר פה.

איזה חדר? על מה אתה מדבר? לא לא אני לא יכול... מה יש בחדר?

בסופו של דבר הוציא ממנו מה יש בחדר. מה היה בחדר?

היה שם ארון קבורה

בחדר הזה והיה שם תכריכין ורוטשילד העשיר הגדול.

לא יודע אם זה עליו או על מישהו אחר נראה לי הסיפור הזה.

לא משנה.

אז אותו גביר גדול מה הוא היה עושה? היה פושט את בגדי המלכות שלו,

לובש את התכריכין, נכנס לארון ואומר ריבונו של עולם עוד מתי נכנס לפה?

מה יהיה? מה יגידו עליי? מה עשיתם? היה עושה חשבון נפש עם עצמו כל יום.

זה כתוב שחתנים מבני אשכנז נותנים להם ללבוש קיטל לבן. מה זה הקיטל הלבן שנותנים להם? חלוק לבן?

חלוק לבן לובשים בדרך כלל בגדים לבנים לובשים ביום כיפור.

אבל מה על האשכנזי עכשיו ללבוש חלוק לבן?

אלא בשעה שאתה בשיא השוויץ,

שזה יום החופה, הוא לובש חליפה יפה,

הסתפר, סידר את הזקן, הכול,

מעוניו מבושם, הולך עכשיו להתחתן, לבנות בית.

מה אומרים לו?

דווקא בשעה הכי

מיוחדת שלך, הכי התרגשות, הכי גאווה, הכול, תזכור את מי?

את יום המיטה.

לכן כל אדם ואדם כל יהודי ויהודי מחויב בדבר הזה כל לילה,

לפני שהוא הולך לעשות חשבון נפש עם עצמו,

לדבר עם בורא עולם, לראות במה הוא

לא עשה טוב כדי שהוא יוכל לתקן למחר.

יהי רצון שהבעל יתאר מסייעין בידו, אמן ואמן. רבי חנין, בבקשה, אומר, הצדוש ברוך הוא לדקות ישראל.

ויגר בעלי עם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיד.