פרשת בא | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים

טוב, ראשית אני רוצה לפתוח במספר תיקונים

לא על פי הקבלה

אלא

דברים שאמרתי ולא דייקתי.

לדוגמה שמעתי את אחת ההקלטות

אז בפרשת ויחי,

שם ציטטתי את הפסוק, ואמרתי ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף.

אמנם תיקנתי את עצמי בסוף ואמרתי ויגד,

אבל אני רוצה שוב להדגיש, לא כתוב ויגד אלא ויגד.

זה אחד.

בהקלטה אחרת,

שם שמעתי את עצמי אומר על האף חותם,

במקום חותם.

זה הזכיר לי בדיחה

ששאלו את ז'וז'ו,

אמרו לו, תגיד, ז'וז'ו,

למה חוגגים את חג חנוכה?

אז הוא אמר, מה אני אגיד לכם? אני חושב שזה בגלל שנספחה סימן.

נספחה סימן, אז...

אז שאלו את הבן שלו,

אמרו לו,

מה היה נס בחנוכה?

אז אמרו, איזה פסות.

מצאו כד של שמן באף של הכהן גדול.

אז אמרו לו, מה?

איך הגעת לזה?

אז הוא אמר, פשוט, כתוב שמצאו כד שמן בחותמו של כהן גדול.

אז אמרו לו, רגע, איך פח שמן נכנס,

כזה פח נכנס לתוך האף?

הוא אמר, זה היה הנס?

אז אולי בגלל זה אמרתי חותם, אם גם חותם, לא יודע.

Maybe yes, maybe not.

טוב.

ביום שלישי, לפני יומיים,

בסעודה של ראש חודש, דיברנו על העניין של חד גדיא.

בהמשך, בעזרת השם,

נסביר את זה קצת יותר באריכות, בעזרת השם,

וגם נתקן משהו, שגם שם שגיתי ואמרתי משהו לא מדויק,

ובעזרת השם נתקן בהמשך.

אבל לפני כן,

היות ותחזית מזג האוויר אמרו

שהולך להיות הרבה גשם וכו' וכו',

וגם לפני שבועיים הפחידו אותנו ואמרו, תקשרו את כל מה שאפשר לקשור.

אז בדרך כלל נוהגים להאשים את החזאים,

אבל צריך לדעת שאם יש את מי להאשים זה רק אותנו.

אם לא יורד גשם מספיק,

אז עוונותינו הטו אלה.

זה שלא יורד גשם

זה לא בעיה של החזאים ולא של ההזאים,

אלא זה בעיה שלנו.

למה אני אומר זאת?

כי כתוב בספר משלי פסוק שאומר כך

נשיאים ורוח

וגשם אין

איש מתהלל במטת שקר.

מה זאת אומרת?

כמו שהנשיאים, מה זה הנשיאים? זה העננים.

העננים והרוח יכולים להגיע,

אבל וגשם אין, לא יורד גשם.

וגם אם יורד, לא יורד איפה שצריך,

כי הקב' הוא מחליט איפה ירד

וכמה ירד.

אז

בגין מה זה?

איש מתהלל במטת שקר.

דוגמה,

אדם נודר בבית כנסת,

הוא אומר כך וכך, הוא נודר

לכבוד התורה, לכבוד הצדקה וכו',

הוא לא משלם.

אז כל אלה שנודרים ולא משלמים, גורמים שלא יהיה גשם.

הם מונחים את הגשם בעולם.

למה?

כי זה כמו הנשיאים והרוח.

הרבה הרבה...

הרבה רוח.

הרבה רוח.

הרבה דאווינים.

אבל בתכל'ס לא יורד גשם, אין... הלא.

אם אין מטר, אין ברכה.

שהרי ידוע שאפילו

פרוטה שבכיסו של אדם מתברכת כשיורד המטר.

אבל אם

האנשים לא רציניים, לא עומדים בדיבורם,

אז זה בעיה.

איי, איי, איי, איי, זה כמו שמספרים על מישהו

שהיה מה זה קמצן חבל על הזמן.

אמר, אני לא משאיר ירושה לילדים, לא שום דבר, אני רוצה את כל הכסף שלי.

תהפכו את כל מה שיש לי לכסף מזומן,

תכניסו לי לתוך הקבר, ואני לא מרשה לאף אחד לגעת.

ככה הוא כתב בצבא.

וזה מה שעשו.

בלילה בא הבן שלו,

הוציא את כל הכסף, שם לו צ'ק שמה, סגר חזרה.

איי, איי, איי.

אז זה בעיה, אדם שנודר ולא עומד בזה?

שמרחם.

היה איזה מישהו,

ששמע בדרשה של הרב,

שהרב אומר

שכל מי שנודר ואינו משלם, חס ושלום,

לוקחים לו את אשתו.

אשתו יכולה להיפטר מן העולם.

ההוא שמע ככה, אמר, מה אתה אומר, כבוד הרב? זה עובד ככה?

מה עשה?

התחיל לדור.

הולך לבית כנסת, נודר.

אביבי עולה, כל עלייה עולה לספר תורה.

מרביץ.

לא משלם.

עברו שלושה חודשים, בא לרב, אומר לו, תגיד, הרב, אתה עבדת עליי?

הוא אומר לו, למה?

הוא אומר, מאז שאני נודר,

אשתי, במקום, כמו שאמרת, שהיא צריכה ללכת, היא רק הולכת ומתחזקת.

מה הולך פה?

אמר לו, הרב מותק, אתה כנראה לא יודע.

כל שבת שאתה נודר,

מוצאי שבת אשתך באה ומשלמת מזומן.

אני אכל אותה מכל הכיוונים.

טוב,

בואו נגיד כמה ממתקים מפרשת שבוע, מפרשת בוא,

ואחר כך

נגיע לאחת גדיה ולקצת נבואות, ככה דברים מעניינים

מהמבט לחדשות.

השתבח שמולן.

אה?

לא שומע.

להדק חגורות. להדק חגורות, חגורות, כן, עוד לא, רגע, חכה.

קודם כל קצת ממתקים.

אז בואו תראו, בתחילת הפרשה כתוב

ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים.

מה אומר רשי? מה זה התעללתי?

שיחקתי.

מה זה שיחקתי?

הקדוש ברוך הוא משחק? מה זה שיחקתי?

על מה רשי מדבר?

אלא מה?

ידוע שהקדוש ברוך הוא הכל עושה מידה כנגד מידה.

איך אומרים? אתה משחק איתו? הוא משחק איתך.

כתוב, לדוגמה, אם תעזבני יום,

יומיים עזבקה.

איך זה יכול להיות?

אז זה לא מידה כנגד מידה.

אם תעזבני יום, היה צריך להיות כתוב

עזבקה יום אחד, גם אני, כנגד.

למה כתוב יומיים עזבקה? זה לא מידה כנגד מידה, זה כפול.

אומרים חכמים לא, זה לא כפול.

זה דומה לשניים שעומדים אחד ליד השני.

עכשיו אחד הלך שמאל לצעד,

עם מין הצעד,

זה מול המצלמה, זה שמאל, כן?

אז השני הלך לצד השני,

צעד.

מה יצא עכשיו?

מה המרחק ביניהם?

שני צעדים.

אז אם תעזבני יום,

התוצאה תהיה יומיים עזבקה, כי אני גם הולך יום מצד שני.

בתכל'ס אתה הפסדת יומיים.

בסדר?

אז אצל הקדוש ברוך הוא הכל, מידה כנגד מידה.

מה המשחק ששיחקו איתו המצרים?

במכת בכורות.

הם שמעו מכת בכורות, נכנסו ללחץ.

ממכי מצרים בבחוריהם, היה שם חבית על חבית, הבחורים שם נלחמו עם כל המצרים.

ידעו, בוא הנה, המשה הזה,

כל מה שהוא אומר בסוף,

נשחק אותה.

אנחנו על הכוונת עכשיו.

ופרעה הזה נראה לא כל כך חושש מהעניין, אפילו שהוא בכור.

אבל אנחנו כן, לא מתאים לנו הקטע.

התחילו להילחם על זה.

אבל אחר כך, כשהגיעה כבר המכה,

אמרו, טוב, מה נעשה?

הכי טוב,

אנחנו נלך, נתחבא בבתים,

של היהודים.

למה?

היהודים שמו שם דם על המשקוף,

כמו שכתוב,

ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם.

ועל זה, דרך אגב, שואלים שאלה,

מה עושה שם המשחית?

הרי כתוב

שמכת בכורות זה הקדוש ברוך הוא בכבודו עצמו עשה.

אנחנו אומרים את זה גם בהגדה.

עני ולא מלאך, עני ולא שרף,

וכולי.

זה רק הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו עשה.

זה כתוב גם בפסוקים מפורשים בפרשה.

אז מה זה, מה הקטע של ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם?

אז זו שאלה בפני עצמה.

מה עשו הבכורות?

נכנסו לתוך הבתים של היהודים,

ואמרו, אנחנו נתחבא פה.

פה אין רשות למשחית להיכנס.

חיתום להתחבא פה.

דרך אגב, כתוב בחז'ל,

יש פירוש

שראיתי אצל הגאון מווילנה,

שלא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם,

שאפילו אם מישהו מהיהודים היה צריך להיפטר באותו לילה,

איך אומרים?

מוות טבעי,

באותו לילה אף אחד לא מת מהיהודים.

אפילו שהיה מכתוב לו, שהוא צריך באותו ערב להיפטר,

אין, אף אחד לא נפטר.

זו הכוונה, ולא ייתן המשחית.

הכוונה למלאך המוות הסטנדרטי, שצריך ללכת לקחת הנשמות.

זה פירוש אחד.

אבל מה שאנחנו מתכוונים לומר,

שימו לב,

שכשהם התחבאו שם בבתים של היהודים הבכורים,

אז המשחית, הרי לא הייתה לו רשות להיכנס לבתים של היהודים.

לאיפה הוא הלך?

לבתים של המצרים.

ואז מה הוא ראה?

אין בחורים.

הבחורים מתחבאים לו.

מה עשה?

לקח את השני בתור.

number 2. אז בכל הבתים של המצרים הוא לקח את מספר 2.

עכשיו הקדוש ברוך הוא השתבח שמו לעד,

נכנס לבתים של היהודים

והרג בכבודו ועצמו, הרג

את הבכורים האמיתיים, המצריים.

הוא הרג אותם. איפה? בבתים של היהודים.

וכן כתוב שלא היה בית שאין שם מת.

גם אצל היהודים וגם אצל המצרים.

אצל היהודים זה היו הבכורים האמיתיים.

ומי הרג אותם?

הקדוש ברוך הוא, בכבודו ועצמו. זה מה שאנחנו אומרים בהגדה.

אני ולא הוא.

אני ולא שרף.

אני ולא מלאך.

והמלאך הרג בבתים של המצרים את המספר 2. אתם מבינים איזה וחד מכה?

אתם רוצים לשחק עם הקדוש ברוך הוא?

שם המאכל.

דרך אגב, היו בבתים של המצרים,

היו גם כמה ילדים שמתו ביחד.

שלושה, ארבעה ילדים ביחד מתו.

איך זה?

פשוט

היו כמה אבות.

חוקי, לא חוקי, כל מיני כאלה.

עם תעודה, בלי תעודה.

אז הייתה מכה גדולה במצרים, שאתה בא,

זה כשהם משחקים עם הקדוש ברוך הוא.

זה פירוש נפלא, מה זה שיחקתי,

מה שרשי הקדוש אומר שיחקתי על התעללתי.

בהגדה של פסח,

אנחנו שם אומרים

פסוק מהפרשה שלנו.

פה תראו בפרשה מה כתוב.

ויהיה כי יאמרו עליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם?

ואמרתם זבח פסח ולה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים ונוגפו את מצרים ואת בתינו הציל וייכוד העם וישתחמו.

אז יש פה את השאלה שמופיעה בעצם איפה? בהגדה של פסח.

ומי שואל את השאלה הזאת?

הראשו

שמה בארבעה בנים

כן?

כתוב שהרשע שואל.

דרך אגב, אמרתי פעם, מה הקשר בין ארבעת הבנים

שמה בגדה של פסח?

חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

מה הקשר בין ארבעתם?

אמרתי ככה בבדיחותא שזה ארבעת הדורות האחרונים.

היה אחד חכם,

הביא בן לעולם רשע.

הרשע הביא בן תם.

למה?

כי אבא שלו רשע וסבא שלו חכם.

עכשיו זה בעיה.

אחרי מי הוא הולך? אחרי הרשע או החכם?

ואם אבא שלו הרשע לא שמע בקול אבא שלו החכם,

למה שהוא ישמע בקול אבא שלו הרשע?

אז הוא נשאר תם.

הוא הביא בן לעולם, לא יודע לשאול.

לא יודע לשאול. למה לא יודע לשאול? אין את מי לשאול.

אבא שלו תם,

סבא שלו רשע.

והחכם, זיכרונו לברכה, כבר נפטר.

אז הוא לא ידע לשאול.

איי, איי, איי, תאמינו לי,

אם כל אלה

שלא יודעים תורה היו שואלים,

מזמן כולם היו חוזרים בתשובה.

הם מפחדים לשאול.

מפחדים לשאול.

שלא יגלו את האמת.

איי, איי, איי, איי.

ואם כבר שואלים, הם שואלים את זה כתירוץ.

יש כאלה,

היה איזה אחת שהגיעה לאחד האדמו״רים,

אמר לו, כבוד הרב, אני עליכם הדתיים, יש לי הרבה שאלות.

אמר לו, תבדוק אם השאלות שלך זה לא תירוצים.

נחזור לענייננו.

אז הרשע,

מה אומר בהגדה?

מה העבודה הזאת לכם, כמו שאנחנו רואים פה בפרשה?

ומה אומרים לו

בהגדה?

הכהה את שיניו.

תראו דבר מדהים.

הכהה את שיניו

לא כתוב בכף,

כתוב בכף.

יש הבדל עצום בין הכה בכף לבין הכהה בכף.

יד כהה, לדוגמה, זו יד חלשה.

כהה זה צבע, כהה.

נכון?

שניהם בכף.

מה זה קשור לפה?

להכהות את שיניו?

מה?

מאידך,

מה זה כהה, כמו שכתוב בהגדה, בקוף?

כהה בקוף

זה לא חד, לא שנון.

ההפך מחד.

נכון?

תראו, כשאדם אוכל בשיניים שלו איזה פרי בוסר,

נהיה לו כזה הרגשה כזאת, כאילו השיניים החוספסות.

נכון?

אז מה זה הקצ'ינב?

מה הקשר עכשיו? הוא שאל שאלה עכשיו. מה העבודה הזאת לכם? אומרים לו, הקצ'ינב.

בגמרא, במסכת בבא קמא,

כתוב שלשור יש שלושה דברים שאיתם הוא מזיק.

הקרן, הרגל והשן.

עם הקרן,

איך אומרים, הוא נוגח וכדומה.

עם הרגל,

בועט, דורס וכדומה.

והשן, מה מסמלת אצל השור?

היא מסמלת את תאוות האכילה.

נכון?

יפה.

אז נחבר את זה לפה.

אומרים חז״ל,

ולרשע,

מה צריך לעשות?

הכהה את שיניו.

את כל התאווה שלו,

תעשה לו איזה כהה, בקוף, לא חד.

תוריד לו את ההתלהבות מהתאווה,

אתה סוגר את העניינים.

למה?

אם תיקח

צדיק בגימטריה, כמה יוצא?

צדיק, 90. ד'

4. י' 10. קוף, 100. כמה הגענו?

204. נכון?

כמה זה רשע?

רש, 200. שן, 300. עין, 70.

570. פחות 204. שלא תגידו שאתם לא לומדים פה חשבון.

בלי מחשב.

כמה יוצא?

366. כמניין שיניו.

אם תוריד לרשע את שיניו, יישאר צדיק.

שמעתם?

כל מה שעושה אותו רשע זה הטייבה.

תוריד לו את התאווה,

הוא חוזר להיות צדיק, הסתבא השם עונה.

אז המגיד בהגדה בא ואומר לנו,

לא צריך להוריד לו את השיניים,

רק להקהות לו אותם.

שלא יתלהב מהעבירות, שלא יתלהב מהן.

הוא יחזור להיות צדיק.

שהרי כל מה שעושה היצר הרע הזה, הוא מלהיב אותו לעבירות,

לתאוות, לכל הבלגנים.

אבל אם הוא לא יתלהב,

הוא יחזור להיות צדיק, סתבא השם עונה.

אז לכן אומרים, ולרשע אמר הכה את שיניו.

עכשיו, נשאלת השאלה,

אם הרשע,

כמו שאנחנו רואים,

פה בפרשה כתוב, והיה כי יאמרו עליכם בניכם.

מה העבודה הזאת לכם?

נו, אבל בהגדה כתוב גם על החכם דבר דומה. מה כתוב על החכם?

כתוב שהחכם שואל

מה עדות

אשר ציווה השם אלוקינו אתכם.

הוא גם לא אומר אותנו.

זה אמר לכם,

וזה אמר אתכם.

נו, אז מה ישנה?

שניהם מדברים לא על עצמם.

גם הרשע, וגם להבדיל החכם.

מה אומר שלמה המלך בקהלת?

תשמעו דבר נפלא.

אומר שלמה המלך,

וראיתי אני

שיש יתרון לחוכמה

מן הסיכלות

כי יתרון האור מן החושך.

אז בפשט אנחנו מבינים.

ההפרש בין החוכמה לסיכלות

זה כמו ההפרש בין חושך לאור.

בסדר, זה הפשט.

אבל הגאון מווילנה אומר שיש פה עומק.

מה העומק פה? שימו לב.

ויקרא,

כתוב בחושך ובאור,

ויקרא אלוהים לאור יום

ולחושך

קרה לילה.

איפה מופיע שם השם?

אה?

ויקרא אלוהים לאור יום

ולחושך קרה לילה.

אז כמו כי יתרון האור מן החושך, שימו לב,

ששם ההבדל ביניהם שבאור יש את שם השם ובחושך אין את שם השם.

אז ככה ההבדל בין החכם לבין השחל.

למה?

כי אמנם שניהם אמרו לכם ואתכם,

אבל אצל החכם כתוב,

מה העדות אשר ציווה השם אלוקינו אתכם.

הוא הזכיר את שם השם,

ובשם השם הוא לא אמר השם אלוקיכם,

הוא אמר אלוקינו.

אז כמו שבאור הוזכר שם השם וזה אור, ובחושך

לא נקרא עליו שם השם,

כך בין החכם לבין השחל

השתבח שמו לעד.

ולכן, היות והוא הוציא את עצמו הרשע מן הכלל וכפר בעיקר,

דהיינו שלא מזכיר את שם השם,

לא הזכיר שם שמיים.

לכן הוא יצא מן הכלל.

כפר בעיקר.

מכאן צריך ללמוד

שעל כל דבר ודבר צריך להזכיר את שם השם.

כל דבר אדם צריך להגיד בעזרת השם.

אם ירצה השם, כל דבר לפי העניין.

פעמים צריך להגיד בעזרת השם,

ולפעמים צריך להגיד אם ירצה השם.

יש כאלה שעל כל משפט אומרים בלי נדר,

בלי נדר.

צריך לדעת, בלי נדר זה רק על מצווה.

אתה לא שייך להגיד, שמע,

אני יורד למכולת בלי נדר. מה הקשר ללמוד בלי נדר למכולת?

מה הקטע?

בסדר?

אני נוסע עכשיו לתל אביב, בלי נדר.

מה הקשר? מה זה? מצווה?

על דבר כזה צריך להגיד, בעזרת השם.

אם ירצה השם.

מה הקשר לבלי נדר?

כל דבר דוחפים בלי נדר.

בלי נדר זה רק על מצווה, צריך לדעת.

אתם מרשים לי להרטיב את הגרון.

עוד חידוש ברשותכם.

תודה רבה.

יש בפסח,

הרמב״ן

שולחן ערוך כותב שיש מצווה

לתת קמחא דפיסחא.

מרן לא כותב את זה,

אבל הרמב״ן כותב שיש מצווה לתת קמחא דפיסחא.

מאיפה לומדים את זה?

שיש עניין לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח?

כמו שכותב הרמב״ן.

הפסוק אומר שבעת ימים תאכל מצות

וביום השביעי חג לה'.

ופה כתוב תאכל מצות בלי ו',

ממצד יכתב.

הפסוק מאחורי זה מצות יאכל את שבעת הימים

ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך.

אז פה כתוב מצות עם ו',

וכתוב יאכל, לא כתוב תאכל.

הפסוק קודם כתוב שבעת ימים, תאכל מצות, אתה.

תאכל מצות.

אבל איזה מצות?

בלי ו'.

הפסוק אחרי זה מצות יאכל.

המצות עם הו',

זה יאכל, לא אתה.

אז כתוב,

יש פסוק שאומר, ואכלו בשעריך ושבעו.

בלאו הכי מה הכוונה?

אתה צריך להסתפק במועט.

ראוי שתצמצם עד כזית, עד כבצע.

והעיקר,

שתיתן כדי הראוי

למען העניים

בעירך במיוחד.

אני אעיר לך, קודמים.

אז לכן כתוב מצות יאכל בו״ו מלא,

ואתה מצות חסר.

למה? כי אתה יכול לצטמצם.

עד כזית ועד כביצה,

ישתבח שמו.

מתוק, לא?

אז בואו ברשותכם

נדבר קצת על חד גדיע, מה שהתחלתי,

ביום שלישי.

כמו שאמרתי,

לא דייקתי שם בעניין של דריווש.

אני משום מה שמעתי את ההקלטה,

ולא יודע למה הזכרתי את דריווש,

שהוא קשור לנבוכדנצר במקום להגיד שהוא קשור לכורש.

אז ברשותכם אני אחזור על זה ככה בקצרה,

על ראשי פרקים רק, ומשם נתקדם הלאה.

אמרנו שהשיר הזה, חד גדיע, חד גדיע,

חכמים קבעו להשאיר אותו דווקא בסוף העיר.

ודרך אגב, על זה נשאלת שאלה,

למה קבעו לשיר תחת גדיע בסוף אחר?

מה הבעיה לשיר אותו בג'עלה, ככה, בתוך הסעודה?

מספרים סיפור יפה על זה.

שהיה איזה שוחט

באיזה כפר,

שהוא היה שותה לשוכרה,

וכשהוא היה שיכור הוא היה שוחט לבני הכפר.

בני הכפר לא יכלו לסבול את זה.

נסעו לחיר,

לבית הדין.

אמרו לראש בית הדין, הבעיה השוחט שמופקד אצלנו בכפר

הוא מסטול טבעי.

בעיה, הוא שותה, ואחר כך שוחט לנו.

תאר לעצמך איך זה נראה?

אז אף בית הדין הזמין את השוחט הזה אליו.

רק כשהשוחט הגיע,

אז הוא אמר לו,

תראה, יש לי איזה קושייה,

קושייה עצומה.

ואני מתחבט בשאלה הזאת הרבה הרבה זמן,

ואני מחפש מישהו שאם הוא יכול לבוא, לסייע,

לתת לי כיוון לתשובה.

מישהו אחד מסתכל עליו כאילו,

אני, מה אני לתשובה, אב בית דין?

אז הוא אומר לו, תראה, זה קשור לשחיטה, בשביל זה אני רוצה להתייעץ איתך. אז הוא אומר לו, טוב, בכבוד, מה השאלה, כבוד הרב?

אז הוא אומר לו, תראה,

יש את השיר חד גדיא בליל הסדר.

ואני לא מבין שם את הקטע של חד גדיא.

זאת אומרת, תראה, שם אחד מעניש את השני.

כן?

הכלב

אכל את החתול.

הוא מעניש אותו על זה שהוא נשך את החתול בגלל שהוא אכל את התגדי.

אז זה ברור לי.

עכשיו,

זה שבא אחר כך

המקל ונתן מכה לכלב,

הוא גם צודק.

מעניש אותו.

גלגלין חובה על ידי חייו.

באה האש.

ככה זה הדרך.

המים,

כיבור.

אחד מעניש את השני.

ברור לי.

מסתדר לי.

מה שלא ברור לי

זה למה מלאך המוות

בא ושוחט את השוחט.

הרי השוחט עשה מצווה. הוא שחט עכשיו את השור

ששתה את המים.

אז הוא שחט אותו.

אז הוא עשה לו תיקון. הוא עשה מה שצריך לעשות. מה? עשה מצווה.

למה מלאך המוות צריך לבוא להחליש את השוחט?

אז השוחט אמר לו, תשמע,

באמת שאלה יפה, שאלה קשה.

אז הוא אומר לו, נו, אתה יכול לתת לי כיוון?

איזה סבורת?

משהו?

הוא חשב, חשב, אומר לו, תראה, כבוד הרב.

לא, לא עולה לי כלום.

הוא אומר לו, הרב, תראה, לי יש סבורה, יש לי סברה,

אבל רציתי להשמיע לך אותה, תגיד לי מה אתה חושב על זה.

הוא אומר לו, מה?

הוא אומר לו, תראה, אתה יודע,

חכמים קבעו

להגיד את החד גדיא, לשיר אותו דווקא בסוף הערב,

לא באמצע.

רק אחרי שאתה שותה ארבע כוסות,

אז תגיד את החד גדיא.

למה?

שוחט.

ששתה ארבע כוסות

ושחט.

מלאך המוות בדרך אליו.

מה אתה אומר על זה?

השוחט הבין את הרמז.

גם אתם, לא?

אז

חד גדיא, חד גדיא אמרנו.

הגדיא אמרנו שזה בית המקדש.

והיו לנו שניים, חד גדיא, חד גדיא.

דזבין אבא אמרנו שזה דוד המלך, שהוא קנה,

דזבין שקנה אבא

בתרי זוזה,

שהוא התרים את כל עם ישראל וקנה את גורן

ערבנה היבוסי,

שזה מקום המקדש, מקום הר הבית, כמו שמצוין בפסוקים.

וכאן לא דייקתי ואמרתי שזה מופיע בשני מקומות בתנ״ך, אחד בשמואל א',

וזה לא מדויק, שמואל ב' התכוונתי.

שמואל ב'

ובדברי הימים.

והשתבח שמו לעד.

דוד המלך קנה את זה בשני זוזים והתרים את כל עם ישראל, כולם,

כל אחד נתן שני זוזים, שני זוזים,

וכך כולנו שותפים בהר הבית.

ואז כתוב, ואתה

שונרא, שאמרנו שזה נבוכדנצר הרשע

שהוא בא והחריב את בית המקדש.

והסברנו גם למה הוא נקרא שונרא.

בין השאר כי הוא היה נראה כמו חתול.

אמה על אמה ריבוע.

וזה הזכיר לי בדיחה

שפעם ראו את נבוכדנצר

קם באמצע הלילה,

קופץ על המזרון.

באמצע הלילה הצועק, יש, יש.

אז העבדים פחדו ממנו נורא, לא התעסקו איתו.

בבוקר ראו אותו בדיקי.

לא הבינו מה זה המצב הרוח. בלילה, יש, יש, בבוקר, בדיקי.

אחרי כמה זמן

נודע להם בדרך לא דרך

שמה הייתה הסיבה של החגיגה באמצע הלילה והדיכאון בבוקר?

כשבלילה הוא התעורר,

הוא ראה שהרגליים שלו מחוץ למזרון.

אז הוא היה בטוח שהוא גבה.

בבוקר התברר לו שהוא ישן לרוחב.

איי איי איי.

בכל אופן,

אז נבוכדנצר

החריב את בית המקדש, זה השונרא, זה החתול.

אחר כך כתוב

ועתה כלבה

והיכה

לשונרא, היכה לחתול.

זה כורש מלך פרס.

ופה לא דייקתי וטעיתי, אמרתי שהוא הכה את דרייבש. לא, הוא הכה נמוכדנצר.

כורש היה ביחד עם דרייבש.

דרייבש היה אחר כך בסוף חייו של כורש.

ואז

מי שהיכה את דרייבש זה היה היוונים.

שזה החוטרא, זה המקל.

כמו האותיות יוון.

ואחר כך אמרנו, הגיעו הנורא, זה החשמונאים.

והם בעצם אלה ששרפו את היוונים.

ואחר כך באו המים,

שזה בעצם הרומאים.

ואחר כך אמרנו, מגיע השור, שזה הישמעאלים.

שזוהי גלות ישמעאל, שהיא,

כתוב שגלות ישמעאל תהיה בארץ ישראל כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל.

זה הגלות החמישית.

יש רק ארבע גלויות.

אבל זה, איך אומרים, התוספת מע״מ.

ותכף אני אקריא לכם מהזוהר הקדוש ותראו למה הכוונה.

וזה הישמעאלים, שהם שותים מהמים ונהנים מהם.

ותכף אני אקריא לכם כל מיני דברים ששייכים לזה, ותראו דברים מדהימים

שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים,

על המציאות שלנו שאנחנו חווים אותה כרגע.

ואחר כך כתוב, ואתה

השוחט, שאמרנו שזה משיח בן יוסף,

שעתיד לערוך מלחמות

עם הישמעאלים ולהכות מהם מכה גדולה ורבה,

ועליו אנחנו מתפללים שלא ייהרג

ממלאך המוות, כמו שכתוב

בברכת בוני ירושלים,

שאנחנו מתפללים עליו.

ואחר כך אמרנו, ואתה הקדוש ברוך הוא, שחט למלאך המוות,

זוהי התגלות מלכות בית דוד.

אז זה בעצם

חכמינו זיכרונו לברכה הכניסו בתוך שיר שנראה כל כך פשוט,

אבל כמו בתוך צנזורה הכניסו את זה ככה

בתוך שיר שנראה משל על כל התקופות של ההיסטוריה,

בשביל שהגויים לא ידעו מה כתוב שם,

ואנחנו נוכל להתחזק באמונה במשך כל הדורות

עד לסוף המיוחל, ישתבח שמו.

אז אני ברשותכם רוצה להקריא לכם

את דברי הזוהר הקדוש,

ותראו כמה דברים מדהימים

מה אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש

על התקופה שלנו.

ויאמר אברהם אל האלוהים

לו ישמעאל יחיה לפניך.

זה פסוק,

פרשת לך לך לך, סוף פרשת לך לך.

אומר הזוהר כך, נאנח רבי יחיה ובכה

פתח ואמר ותהי שרי עקרה אלא ולד.

וואי על זה?

וואי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל.

אמר לו רבי יוסי, ולמה?

הרי ילדה סרה אחר כך, והיה לה בן גזע הקדוש.

אמר לו, אתה רואה ואני רואה.

וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון העניין,

ועל זה אני בוכה.

וואי על זמן ההוא,

שלפי ששרה נתעכבה כתוב ותאמר שרי אל אברהם בונה אל שפחתי וכו'.

ומפני זה עמדה השעה להגר

לרשת

לשרה גבירתה.

והיה לה בן מאברהם.

ואברהם אמר

לו ישמעאל יחיה לפניך.

לו זה מלשון הלוואי.

ואף על פי שהקדוש ברוך הוא היה מבשר לו על יצחק,

התדבק אברהם בישמעאל.

עד שהקדוש ברוך הוא השיבו,

ולישמעאל שמעתיך.

אחר כך נימול

ונכנס

בברית הקדוש,

עד שלא יצא יצחק לחולם.

עוד לפני שיצא יצחק לחולם,

ישמעאל כבר היה נימול.

אבל צריך לדעת, כתוב פה,

בזיו הזוהר,

יצחק

נימול במילה ופריעה לשמונה ימים.

ישמעאל,

נימול בן שלוש עשרה שנה,

ואחר חיתוך העורלה קפץ ממקומו

ולא הניח לעשות בו פריעה.

וכן הישמעאלים שעושים המילה,

לאחר כמה שנים הוא בלתי פריעה.

וכתוב, מל ולוב פרע כאילו לא מל.

אז לכן, זה המזל שלנו שהוא לא עמד בלחץ וברחץ.

סתם, ברשם מולעד. אוי ואבוי אם היה עושה פריעה.

אז בואו תראו, ועם כל זה,

מה אנחנו סובלים בגלל זה.

ובואו ראה.

ארבע מאה שנים עמד השר ההוא של בני ישמעאל

וביקש לפני הקדוש ברוך הוא.

ואמר לו,

מי שנימול,

יש לו חלק בשמך?

אמר לו, הן.

אמר לו, והרי ישמעאל שנימול מפני מה אין לו חלק בך כמו יצחק?

אמר לו, יצחק נימול כראוי וכתיקונו, כמו שהסברנו.

וזה אינו כן.

ולא עוד.

אלא שאלו נדבקים בי כראוי לשמונה ימים, עם ישראל,

ואלה רחוקים ממני עד כמה ימים.

אמר לו המלאך, המלאך אומר לקדוש ברוך הוא,

אף על פי כן,

כיוון שנימול,

האם לא יהיה לו שכר טוב בעבור זה?

שוב חוזר ואומר, רבי יחיא,

וואי על זמן ההוא שנולד ישמעאל בעולם ונימול.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שימו לב עכשיו.

הרחיק לבני ישמעאל מדבקות העליונה,

כדי שהוא לא יקבל שכר בעולם העליון.

אז הוא הרחיק אותם

מדבקות העליונה,

ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה.

בעבור מילה ההיא שבהם.

בגלל שהם עושים ברית מילה.

זה מה שאמרתי לכם, לכן הם נקראים שור.

למה הם נקראים שור?

כי אצלנו נקרא שור יוסף.

יוסף מסמל את השור,

ולכן מולו האישמעאלים

העניין שלהם זה המילה.

לכן תראו גם האנתיפאדה הראשונה, איפה התחילה?

קבר יוסף.

אז בעבור מילה ההיא שבהם.

עתידים בני ישמעאל, שימו לב,

לשלוט בארץ הקדושה

כשירא קם מהכל זמן רב.

1,300 שנה הם שלטו פה.

הארץ הייתה שוממה, אבל הם שלטו פה.

אז הם היו פה כמו שהמילה שלהם

ריקנית בלי שלמות.

אז הם קיבלו את ארץ הקדושה, אבל ריקנית בלי שלמות.

רבותיי, שימו לב למשפט הבא.

פה טמון העניין.

והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם.

שמעתם?

בגלל הזכות הזאת שלהם,

אז הם,

גם כשאנחנו נחזור, אנחנו כבר חזרנו לארץ.

נו, אז תתחפפו מפה.

נגמר הזכות של הברית מילה, חזרנו.

לא, מגלה לנו הזוהר, לא.

עדיין הם יעכבו עוד קצת,

יש תוספת מע״מ.

הם יעכבו, אבל זמן רב

מלשוב למקומם.

עד מתי?

אומר הזוהר, שימו לב,

עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל.

איזה זכות?

זכות ברית המינם.

עכשיו תראו מה הוא כותב.

ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם.

ויתאספו בני אדום עליהם

ויתגרו מלחמה בהם.

ארצות הברית, אירופה וכולי,

נגד הישמעאלים.

איפה זה יהיה?

אחת על הים,

אחת על היבשה

ואחת סמוך לירושלים.

וישלטו אלה באלה.

שימו לב טוב מה שעכשיו הוא אומר.

וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.

מה היה צריך להיות כתוב פה?

ארץ הקדושה לא תימסר

לבני ישמעאל.

מה זה שכתוב פה? ארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.

אלא מה רבותיי?

צריך לדעת

שהרבה אנשים חושבים

שהבעיה שלנו זה הישמעאלים.

הבעיה שלנו זה לא הישמעאלים, זה רק המקל חובלים.

הבעיה הקשה שלנו זה אדום.

לא כתוב ישמעאל, שונא ליעקב הלכה.

וישמעאל,

ושמעון בר יוחאי,

מה אומר?

אומר עשיו, שונא ליעקב.

זו הלכה.

לא ישמעאל.

ואדום,

יש להם עניין פה בארץ ישראל הרבה יותר מישמעאלים.

שימו לב, בכל מקום שיש להם אפשרות הם שמים כנסיות.

מנזרים וכולי.

ולמה?

מה הבעיה שלהם?

אתם יודעים מה הבעיה שלהם?

הבעיה שלהם היא כזו.

התורה הקדושה הבטיחה

עשרות אלפי הבטחות.

והם התקיימו בכל הדורות, השתבח שמולען.

התורה לא מפספסת.

הברית החדשה של הנוצרים הבטיחה כולה הבטחה אחת,

ואפק שישה.

מה הייתה ההבטחה שלהם?

שעם ישראל לא יחזרו לארץ ישראל.

כביכול הקדוש ברוך הוא עשה עם הנוצרים ברית חדשה,

הברית הקודמת

התבטלה

עובדה שעם ישראל בגלות

הם כבר לא יחזרו יותר לארץ ישראל.

ולכן, באומות המאוחדות, בקום המדינה,

היה להם בעיה להצביע בעד שיבת היהודים לארץ ישראל.

היה לחץ חזק מהצד של הנוצרים הדתיים.

בעיה.

אם הם יחזרו, זה סותר את הברית החדשה.

וזה לא חזר להם.

חזרנו.

אז מה הייתה הטענה שלהם?

הטענה הייתה, לא,

כל זמן שהם לא בירושלים,

אין להם את ירושלים,

אז זה בסדר.

לכן,

תשימו לב שהם כל הזמן עובדים על זה שלא יהיה לנו שליטה,

ריבונות וכולי, בהר הבית.

שלא יהיה מציאות כזאת.

למה אז הם לגמרי מאבדים הכול?

כי הרי כשהיה את מלחמת ששת הימים,

אז הקדוש ברוך הוא השתבח שמורעד שחרר לנו את ירושלים. זה לא היה בתוכנית שלהם.

עכשיו הם קיבלו עוד נוקאאוט.

במכה הזאת שהם קיבלו במלחמת ששת הימים,

היה להם עוד יותר קשה לתרץ.

אז הם אמרו, נכון,

זה לא, אבל הם עדיין לא,

ואין להם את הר הבית וכולי וכולי.

במקום המדינה הם אמרו לא.

היו כאלה שאפילו תרצו, אמרו,

זה היהודים שחזרו לארץ ישראל, זה לא היהודים ההם.

זה יהודים אחרים.

זה לא אותו דבר.

אז פעם היה לי ויכוח עם איזה מיסיונר,

נוצרי.

אמרתי לו, תגיד לי,

למה אתה בא לפה לארץ,

לשכנע את היהודים להיות נוצרים?

הרי מה שמעניין אותך זה שכמה שיותר יהיו נוצרים, נכון?

אז מה הבעיה?

לך להודו,

לסין,

לכל מיני מקומות כאלה,

ששם בשביל כמה דולרים הוא מוכן להיות לא רק נוצרי,

גם כומר ובישוף ומה שאתה לא רוצה הוא יהיה.

רק תן לו כמה ג'ובות.

פה אתם צריכים לבוא, להילחם על כל יהודי, ויד לאחים נלחמים אתכם. שילמה לך את כל המלחמות האלה, מה יוצא לך מזה?

מה התשובה שלו?

אתה כנראה לא מבין.

הוא אומר לי, יהודי אחד

שווה כמה אלפים

של גויים.

אמרתי לו, מה אתה אומר?

אבל אתם הרי טוענים שהיהודים של היום זה לא היהודים של פעם.

נתקע.

איי איי איי.

אבל זה שאנחנו שווים זה פשוט.

מה אלפים?

מיליונים.

כל יהודי שווה עולם ומלואו.

אם כן, רבותיי,

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.

אז עכשיו

יש להם כל הזמן חשש.

אז הם מוכנים לעשות הכול שיהיה שלום.

כל הזמן מסדרים שיהיה שלום עם הפלסטינים, שיהיה ככה, שיהיה ככה.

העיקר שלא תהיה לנו שליטה

על ירושלים, על הר הבית.

איי איי איי. ואת זה רומז רבי שמעון בר יוחאי פה ואומר מפורש, שימו לב.

איי.

אומר, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.

הבטחה.

ואז,

למה היא לא תימסר?

כי תהיה הבטחה נוספת.

הבטחה בומבסטית.

מה ההבטחה?

הוא אומר, בזמן ההוא

יתעורר עם אחד מסוף העולם

על רומא הרשעה.

עם מסוף העולם.

נו, עכשיו לך תדע על מה מדברים.

זה יכול להיות הסינים,

זה יכול להיות הקוריאנים,

אה? ההוא הצפון-קוראני שם

מתחיל ככה

לזעזע.

אז לך תדע למי הכוונה פה.

אבל הוא אומר, יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומא הרשעה.

ויתגר בם מלחמה שלושה ירחים.

שלושה חודשים.

ויתאספו שם עמים.

ויפלו בידיהם.

לא יצליחו על העם הזה.

עד שיתאספו כל בני אדום עליה מכל קצווי הארץ.

מלחמת עולם שלישית.

ואז יתעורר הקדוש ברוך הוא עליהם.

זהו שכתוב

כי זבח לאדוני בבצרה

וטבח גדול בארץ אדום.

איפה זה בצרה?

עיראק.

אז יש שאומרים שזו הייתה בעצם התחנה של מלחמת המפרץ.

יש שאומרים שחכה אנחנו עוד לא...

זה היה רק הפרומו.

יש שם עולם.

ואחר כך מה כתוב?

לאחוז בכנפות הארץ

וינערו רשעים ממנה.

הקדוש ברוך הוא הולך לתפוס, שימו לב,

את ארבע כנפות הארץ,

ארבע פינות,

ולנער.

וכל מי שלא יחזיק טוב,

כמו שאומרים,

ביי ביי.

מתחפף.

ינערו רשעים ממנה.

מה זה אומר?

תכף תשמעו.

הוא אומר שלא יישאר אחמד אחד כאן במדינה.

זה רבי שמעון בר יוחאי לפני אלפיים שנה.

צ'אנצ'ונים יהיו פה הרבה.

למה?

צריך מי שישרת את עם ישראל, כך כתוב.

כל אחד, יהיה לו 2,800 משרתים.

כמו שהנאצים,

יימח שמם, חסו לעם ישראל ועד היום גרמניה משלמת.

אותו דבר כתוב שכל אומות העולם

יבואו וירצו מיוזמתם לשלם לעם ישראל על כל הצער שנגרם להם במשך כל הדורות.

והיו מלכים אומנייך

ושרים וכולי.

נבואות ידועות.

אתם קוראים את זה בהפטרות כל שבת.

אז הוא אומר, שימו לב,

איך אני יודע שלא יישאר פה אחמד אחד בארץ ישראל?

תשמעו את המשפט הבא.

ויחרית לבני ישמעאל ממנה.

מארץ הקדושה.

כרת.

לא יישאר אף אחד מהם.

מי יחרית? הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמם, ככה אומר רבי שמעון בר יוחאי.

אחד לא יישאר.

למה לשון כרת?

כי כתוב שהמילה

זה כריתת עורלה.

זה כרת.

אז כמו שכורתים את העורלה,

ככה הוא יכרית את בני ישמעאל.

זה מה שאנחנו אומרים בהלל, דרך אגב,

והרבה לא שמים לב.

אנחנו אומרים שמה,

בשם אדוניי,

כי המילה,

מה זה המילה, מה זה?

אה?

זה מלשון מילה.

המילה בשם השם, כי המילה, אני אחרית אותם.

כי מילה זה החרטה.

אז הוא אומר, ויחרית לבני ישמעאל ממנה.

וישבר כל השרים שלהם למעלה.

ולא יישאר שר למעלה על אומות העולם.

לכל אומות העולם יש שרים, יש שבעים שרים

בעולם העליון.

לא יישאר שר למעלה על אומות העולם, אלא השר של ישראל בלבדו.

ועל זמן ההוא כתוב,

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה,

לקרוא כולם בשם השם,

לעובדו שכם אחד.

וכתוב, ביום ההוא יהיה אדוני אחד

ושמו אחד.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן.

זה דברי

הזוהר הקדוש, סוף פרשת לך לך,

כל אחד יכול לראות.

מכתוב שחור על גבי לבן.

מי צריך מבט לחדשות עם דבר כזה?

יש לכם עוד קצת סבלנות שאני אקריא לכם משהו או שמספיק לכם?

אה?

לא, כי אין לי לאן ללכת.

אה?

אז בואו תשמעו דבר מדהים.

לאחר שנבוכדנצר,

מלך בבל,

כבש את כל המדינות

והעמים אשר היו ידועים באותה תקופה

ושפחם למלכותו,

בשנה השנייה למלכותו הכלל-עולמית,

חלם נבוכדנצר חלום אשר הבהילו והלחיצו מאוד,

אך הוא שכחו.

המלך ציווה לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולקסדים,

ואמר להם,

חלום חלמתי.

זה הכל מתורגם מהארמית שמופיע בתנ״ך.

זה כל זה, תוכלו לראות את זה בתנ״ך, מילה במילה,

רק זה תרגום מילולי.

חלום חלמתי,

ותפעם רוחי לדעת את החלום.

השיבו הקסדים,

המלך לעולם יחיה.

את החלום אמור לעבדיך ואנו נגיד פתרונו.

ענה המלך,

הדבר ממני הלך.

הוא שכח מה הוא חלם.

אם לא תודיעוני החלום ופתרונו,

לאיברים תתחתכו ובתיכם להשפתות יהיו.

ואם את החלום ופתרונו תאמרו,

מתנות ודורונות וכבוד גדול תקבלו מלפניי.

רק את החלום ופתרונו תודיעוני.

הקסדים השיבו,

והמלך ענם

עד שלבסוף אמרו הקסדים,

אין אדם על היבשה אשר יוכל להגיד כבקשת המלך.

הוא מעולם לא היה מלך שביקש כדבר הזה.

הדבר אשר המלך מבקש הוא כבד.

ואין מי שיגיד מלבד המלאכים אשר אינם דרים עם בני האדם.

כלפי תשובה זו

היה המלך בזעף

וקצף גדול,

והוא פקד לאבד את כל חכמי בבל.

גזירת המלך יצאה

והוצאת החכמים להורג החלה.

דניאל

וחבריו

היו בין המבוקשים להיהרג.

פנה דניאל לאריו חסר הממונה על ההוצאות להורג.

על מה יצא הקצף?

והוא השיבו דבר.

ביקש דניאל שיינתן לו זמן

והוא יפתור למלך.

הלך דניאל לביתו להתפלל ושלח והודיע לחבריו את הדבר, לבקש רחמים מלפני אלוהי השמיים

על הסוד הזה.

כדי שלא יאבדו דניאל וחבריו

הם שאר חכמי בבל.

בחזיון הלילה

נתגלה הדבר לדניאל.

הוא ראה את חלום המלך

והוסבר לו פתרונו.

דניאל התייצב לפני המלך

ולשאלת המלך הוא השיב

הסוד אשר המלך מבקש

אין החכמים והאשפים והחרטומים יכולים להגיד.

אבל יש אלוהו העליון מגלה סודות.

והוא הודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באחרית הימים.

חלומך כך הוא.

עכשיו הוא הולך להגיד לו את החלום שהוא חלם.

אתה מלך,

מחשבותיך על משכבך עלו.

והיית מהרהר מה יהיה בעולם אחריך.

ומגלה הרזים הודיעך את אשר יהיה.

אתה המלך

רואה היית.

והנה צלם אחד גדול בדמות אדם עומד לנגדך.

זיוו רב

ותוארו נורא.

ראש הצלם זהב.

חזהו וזרועותיו כסף.

בטנו וירכיו נחושת.

שוקיו ברזל.

ורגליו,

החלק הסמוך לקרקע,

ואצבעות רגליו,

יש מהם של ברזל,

ויש מהם של חרס.

מביט היית בצלם עד אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת.

לא בידיים, אלא מעליה.

והיא היכתה את הצלם ברגליו,

ונפצה והדיקה את הברזל והחרס.

ואז התנפצו והודקו כאחד

כל חלקי הצלם,

והיו כמוץ

מגרנות הקיץ

ותישא אותם הרוח.

ולא ניכר שהיו שם מעולם.

והאבן אשר הכתה את הצלם

נעשית להר גדול,

ותמלא את כל הארץ.

האבן הזאת, שימו לב עוד פעם,

שהכתה את הצלם,

נעשתה להר גדול,

ותמלא את כל הארץ.

האבן הזאת.

אמר לו, זהו החלום.

אמר לו, זהו החלטה.

ואת פתרונו

אומר לפני המלך.

אתה המלך,

הוא מתכוון לנבוכנצר,

מלך המלכים, אלוהי השמיים,

נתן לך חוסן ותוקף וכבוד,

ואת כל תיירי הארצות נתן בידך והשליטך על כולם.

לא יהיה מלך בעתיד

אשר ישלוט כמוך.

אתה הוא ראש הזהב.

ואחרי מלכותך,

מלכות בבל,

תקום מלכות אחרת נחותה ממך.

כמו שהכסף נחות מהזהב.

זו מלכות מדי ופרס.

אשר שלטה

על ידי שותפות שני מלכיה כורש ודריווש, כמו שאמרנו.

לפיכך,

הכסף התפצל לשתי זרועות הצלם.

כורש ודריווש.

המלכות השלישית

היא הנחושת

אשר תשלוט בכל הארץ.

זו מלכות יוון

בראשות אלכסנדר מוקדון

והמלכים שאחריו.

המלכות הרביעית

תהיה חזקה כברזל.

שכשם שהברזל ממעך וקולף הכול

וכברזל אשר מרדד את כל המתכות,

כך היא תתגבר על שרידי הממלכות שלפניה

ותנפץ את עבודת השמש והכוכבים והפסלים והאלילים אשר נוהגות בהם.

זו מלכות רומא והנצרות.

ואשר ראית מתחת שוקי הברזל

את הרגליים,

מהם חרס ומהם ברזל,

זהו מפני שלא כמלכויות שעד כה,

שזו עלתה כשזו ירדה.

שימו לב טוב למה שאמרנו.

אלא בעוד

שולטת מלכות הברזל המתפרסת על פני מדינות רבות.

מה שאמרנו,

המלכות של רומי,

שזה של אדום,

של המערב,

תקום מלכות גדולה נוספת, חלשה יותר,

כחרס לאומת הברזל.

ממלכת הדת האסלאמית.

ומן החוזק של מלכות הברזל

יהיה לעזרה למלכות החרס.

זה מה שאמרתי לכם ביום שלישי,

שהשור שותה מהמים,

הוא נהנה מהמים,

הוא לא מחסל את המים.

כל הדוגמאות באחת גדיאה, אחד מחסל את השני, אחד נוקם בשני.

רק אצל השור אנחנו רואים שהשור נהנה מהמים.

הוא לא יכול לחסל את כל המים של הנהר.

וזהו, שראית שבחרס מעורב מעט ברזל ואצבעות הרגליים מהן ברזל ומהן חרס.

ולכן אתם, דרך אגב, רואים

שבמדינות המוסלמיות,

כמו סעודיה,

עיראק,

איראן,

מצרים,

בחברותיהן,

הן מתחמשות על ידי גרמניה, צרפת,

רוסיה,

ארצות הברית גם, בזמנו.

אולי גם היום אנחנו לא יודעים.

השתבח שמו.

הכל מאיתו יתברך והכל לטובתנו.

ופה

אני ברשותכם אקריא לכם משהו שכותב המלבים

על הפסוק הזה.

תראו מה כותב המלבים.

אחר זה השקיף על אצבעות הרגליים,

שהוא הסוף האחרון של הצלם,

והוא הרומז על זמן האחרון של המלכויות.

וראה אצבעות שהן עשר.

כי באחרית הימים

תתחלק מלכות רומי הכללית שנחלקה בין אדום וישמעאל,

שהן שתי הרגליים,

לעשר אצבעות.

שהן עשר מלכויות.

שאז ימצאו עשרה מלכויות גדולות בעולם.

ולא יהיה עוד מלכות אחת מושלת בכיפה כמו בזמן רומי.

רק

עשרה ימלכו בכיפה.

מהם מבני אדום

ומהם מבני ישמעאל.

עד כאן לשונו של המלכויות.

ואשר ראית,

אני חוזר לדניאל, שהוא אומר לו,

ואשר ראית ברזל מעורב בחרס האצבעות העשויות חרס,

הוא מפני שממלכות החרס

יישאו נשים ממלכות הברזל כדי לחזק את כוחן.

אתם שומעים?

מפני שממלכות החרס יישאו נשים ממלכות הברזל כדי לחזק את כוחן.

אך הן לא יתדבקו זה בזה.

חרס לא יכול להתחבר לתוך ברזל.

זה לא מתערבב ביחד.

ובימיהם

של המלכויות הללו, עשרת המלכויות הללו,

יקים אלוהי השמיים מלכות

אשר לעולם לא תתבטל.

והיא תמעך

ותכלה את כל המלכויות ותעמוד לעולם.

וזהו שראית את האבן הנגזרת מעליה.

כלומר, המהלך יהיה ניסי ולא טבעי.

אז כמו שראית את האבן הנגזרת מעליה מן ההר

ומדיקה את הברזל והנחושת והחרס והכסף והזהב.

אבל תראו דבר מעניין.

מה כתוב פה?

שהיא מדיקה

את הברזל

והנחושת

והחרס

והכסף והזהב.

אתם שמים לב? זה לא הולך לפי הסדר של הפסל,

של הצלם שורה.

היה צריך לומר

את הזהב ואת הכסף ואת הנחושת והברזל והחרס

כמו הסדר של הצלם.

דניאל שינה כאן מן הסדר של בצלם

והסמיך את הברזל לנחושת

ואת החרס

לזהב ולכסף.

למה?

לומר שבאותם ימים, בדור שלנו, באחרית הימים, שימו לב,

הזהב

שאמרנו שזה בבל זה נוחנצר

והכסף שזה האיראנים פרס, שימו לב,

כבר לא יהיו עובדי אלילים שונים

כמו שהם היו בזמנם

אלא יעברו להיות בני דת החרס, האסלאם.

אז לכן

הוא אמר לו שהוא הסמיך את החרס ואת הזהב והכסף ביחד.

שמעתם?

ואילו את הנחושת שזה יוון

הוא הסמיך, שגם היא הייתה אז עובדת אלילים,

הוא הסמיך את היוונים לידת הברזל, לרומא והוותיקן ולנצרות.

כך מסביר המלבין.

זה המלבין כותב לפני מאות שנים.

אתם מבינים על מה מדברים?

יש לך מבט לחדשות יותר טוב מזה?

אתם מבינים עד כמה אנחנו קרובים לסוף כמו שאמרנו באחת גדיה?

בוא הנה, אנחנו נבנה תחנה סופית.

יש לכם עוד כמה דקות?

יש לכם סבלנות או כבר די? התייאשתם, התעייבתם.

אה?

אל תתביישו, תגידו את האמת.

אה?

אז עוד משהו, בזה נסיים.

בלי נדר.

נשתדל.

לא, אנחנו כבר בשוונג, השתבח שמו לעד, ואנחנו כבר באותו זה, חבל.

זה שלא ינתק לנו את הרצף של הרעיון.

אז בואו תראו.

דניאל בעצמו חלם חלום.

חוץ ממה שהראו לו את החלום של נבוכדנצר,

דניאל בעצמו חלם חלום.

וזה כתוב בספר דניאל.

אז בואו תראו מה כתוב שם.

זה התרגום המילולי, שוב.

רועה הייתי בחזיון הלילה,

והנה ארבע רוחות נושבות ובאות מארבע רוחות השמיים,

נוגחות בים הגדול וסוחרות אותו.

והנה ארבע חיות ענק עולות מתוך סערת הים,

בזו אחר זו, שונות זו מזו.

הראשונה נראית כאריה וכנפי נשר לה.

זו מלכות בבל.

מתבונן הייתי עד אשר נמרטו כנפיה.

היא התרוממה מן הארץ,

ועל רגלי אדם נעמדה.

ולב אדם ניתן לה.

מה זה בא לסמל?

חולשה ורפיון כוח.

והנה חיה אחרת, שנייה,

דומה לדוב.

נעמדה לצד אחד ושלוש צלחות בפיה בין שיניה

בבל אשור ופרס

וכך אמרו לה

קומי אכלי בשר הרבה

אחר כך רואה הייתי והנה אחרת כנמר

ולה ארבע כנפיים

וארבעה ראשים יש לחיה

ושלטון ניתן לה.

זה מה אמרנו,

יוון.

אחר כך רואה הייתי בחזון הלילה

והנה חיה רביעית

מטילה פחד ואמה

וחוזק יתר יש בה

ושיני ברזל גדולות לה

אוכלת וממעכת את השאר ברגליה ורומסת,

כן?

אוכלת וממעכת ואת השאר ברגליה רומסת,

סליחה.

וכך היה דרך הרומאים, מה היה דרכם?

לספח מדינות למלכותם או להשמיד אותם.

והיא

שונה מכל החיות שלפניה.

ועשר קרניים יש לה.

מתבונן הייתי בקרניים

והנה קרן אחרת קטנה

עולה ביניהם

ושלוש קרניים נעקרו מלפניה.

יצאה קרן, דחפה שלוש קרניים.

והנה עיניים

כעיני אדם בקרן זו

ופה מדבר גדולות.

דברי שחץ וגאווה.

איי, איי, איי, איי,

מתבונן הייתי

עד אשר כסאות המלכים הושלכו

ועתיק יומין,

זה כינוי לקודשא ברכו,

יושב

לבושו כשלג לבן

ושערותיו כצמר לבן נקי

שזה משל ורמז לניקיון וזכויות ישראל.

איי, איי, איי,

כמו שכתוב דרך אגב בנביא בהפטרה אנחנו אומרים את זה

מי זה בא מאדום

חמוץ בגדים מבצרה

שזה עיראק שימו לב עוד פעם

כמו שאמרנו

שכתוב בפסוק אחר

כי זבח גדול

וטבח גדול, נכון?

זה מקביל לזה.

אז מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה?

מדוע אדום ללבושך

ובגדיך כדורך בגת?

פורה דרכתי לבדי

ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויאז נצחם על בגדיי

כך כתוב בישעיה ס״א

ויאז נצחם על בגדיי.

דרך אגב, פה אני חוצר ואני אשאל לכם שיר.

אנחנו שרים בשבת

דרוריק רע לבן עם בת

ואין צורכם כמו בבד

באחד הבתים אנחנו אומרים ככה

דרוך פורה בתוך בצרה

וגם

אדום אשר גברה

יש הרבה מקומות, תראו, כתוב בבל

למה כתוב בבל

כי זה הצנזורה שינתה

הצנזורה היהודית שינתה

כתבה בבל

למה?

כי היות והיינו בגלות של אדום

במשך אלפיים שנה

אז שלא יגידו, אה, מתפללים עלינו שאנחנו נקבל חבית על חבית

אז לכן היו צריכים לשנות ולהגיד

וגם בבל

אבל זה לא יכול להיות בבל, למה? כי אתה אומר דרוך פורה בתוך בצרה

בצרה זה כבר בבל, אז מה? זה כפילות?

אלא היות ואנחנו רואים

שהם נלחמים זה בזה

אז זה צריך להיות אחד בצרה ואחד אדום, כמו שכתוב פה

מי זה בא?

מאדום

שזה הנצרות,

חמוץ מבגדים מבצרה

שזה הישמעאל

לכן תראו

רבותיי אנחנו לא רק יודעים לשיר

אנחנו גם יודעים לבכות

אנחנו בתיקון חצות

אנחנו בוכים

כבר אלפיים שנה יהודים בוכים

על מה הם בוכים?

מה הם מבקשים מהקדוש ברוך הוא?

זכור אדוני לבני אדום

אל תשכח להם כל מה שהם עשו לנו

כל מסעי הצלב

כל האינקוויזיציות, כל העלילות דם, הפרעות, כל מה שהם עשו לנו אל תשכח להם בוכים עם ישראל אלפיים שנה

שום דמעה אינה חוזרת רקם זה רק עניין של זמן

זה אנחנו מבקשים על אדום, ומה על בבל?

בת בבל אשדודה אשרי שישלם לך

אשרי ויאחז

וניפץ

פששטה בחשמו מה זה פנאטים אלה הדתיים האלה כל לילה בוכים ככה?

מבקשים נקמה? לא פשוט

אלפיים שנה אנחנו בוכים על זה, על כל הצער שהם עשו לנו

בכל הדורות

אז אנחנו גם יודעים לשיר, גם יודעים לבכות

והתוצאות בקרוב

אני כבר מסיים

איי איי איי איי איי אז אמרנו שהוא מתאר את קודשה בריחו כאילו איך שמראים לו, מדמים לו, כאילו את בורא העולם כביכול בחלום

כיסאו עשוי ניצוצות של אש

וגלגלי הכיסא אש בוערת

נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו

אלף אלפי מלאכים משמשים אותו

וריבו רבבות

לפניו עומדים

כן זה מיליונים ומאות מיליונים מסתבח שמו

המשפט נתיישב לפניו

והספרים נפתחו

רואה האיטי

כך אומר דניאל בחלום, רואה האיטי מאורה

שעולה חמתו של עתיק יומין

מכל הקרן המדברת גדולות

אלה המוסלמים ככה שהם מתפלצפים עלינו עכשיו

זה הזעם יהיה על הישמעילים שיבואו להילחם בישראל

רואה האיטי

עד אשר נהרגה החיה כולה

ועבד גופה

והיה למאכולת אש

רואה האיטי בחזון הלילה

הלילה מסמלת תקופת הגלות

והנה עם ענני שמיים

כבן אדם קרב ובא

הנה הוא בא, מלך משה סתרבשתם הוא

קרב ובא

ועד עתיק יומין הוא הגיע

עד הקדוש ברוך הוא, ולפניו הביאוהו

ולאדם זה הוא נתן שלטון וכבוד ומלכות

וכל העמים והאומות

המדברים בכל השפות אותו עובדים

שלטונו שלטון נצחי אשר לא יינטל ומלכותו לא תיפגע

נבהלה רוחי מחזון זה

קרבתי אצל אחד מן העומדים שם לפני עתיק יומין

וביקשתי ממנו על כל זאת

שאל אותו מה זה כל היום מה שהוא ראה

והוא אמר לי את פתרון הדבר

אלה החיות הגדולות

ארבע מלכויות יקומו מן הארץ

ולבסוף יקבלו את המלכות

העם קדושי עליון

וירשו את המלכות לעד ולעולמי עולמים

והחיה הרביעית

היא מלכות רביעית אשר תהיה שונה מכל המלכויות

ועשר קרנותיה

הן עשר מלכויות

אשר יקומו ממנה

והקרן אשר תצמח אחר כך

זו מלכות אשר תהיה שונה בין העשר הקודמות לה

ועל שלוש מלכויות מהן היא תשתלט

ודברים כלפי מעלה הוא ידבר

ולעם ישראל קדושי העליון הוא יציק ויטריח

ויבקש לשנות זמנים ודת

והם יינתנו בידו עד זמן וזמנים וחצי זמן

זה הרמז של ביאת המשיח

בשלוש מילים האלה

עד זמן וזמנים וחצי זמן

והדין נתיישב לפני האלוהה

והשלטון של אותה מלכות יוסר

ויינתנו להישמד

ולאבדון גמור

והמלכות והשלטון על המלכויות אשר תחת כל השמיים תינתן לעם קדושי העליון

מלכותם מלכות נצח

וכל השליטים אותם יעבדו

עד כאן סוף הדבר

אני דניאל מחשבותי הרבה הבהילוני ותעורי נשתנה

רבותיי זה תרגום מילולי

של ספר דניאל

יכולים לפתוח את ספר דניאל

ולקרוא

ספר דניאל לא נכתב היום

לא לפני מאה שנה

לא לפני מאתיים שנה

לא שלוש מאות שנה

לא חמש מאות שנה

למעלה מאלפיים שנה רבותיי

מבט החדשות של אחרית הימים

יש לך יותר מזה?

אז כמה אנחנו צריכים להתחזק

ולדעת שכמה אנחנו נמצאים עכשיו לפני הסוף

ואנחנו הולכים לזכות בעזר השם יתברך

לראות בעיניים פקוחות את נקמת

השם יתברך

אומר הפסוק

הנה שנת גאולי באה ונקם אשיב לצריי

מי אלה הצרים של הקדוש ברוך הוא? שימו לב

ונקם אשיב לצריי מי זה הצרים של הקדוש ברוך הוא?

שניים

מה ההבדל בין אויב לבין צר?

אויב זה אחד שרוצה ברעתי אבל הוא לא עושה פעולה זה רק בכוח לא בפועל

צר זה אחד שבא וצר עליי בפועל

דוגמה אצל האמן כתוב שהוא היה איש

צר ואויב

למה הוא גם היה המתכנן וגם המוציא לפועל

אז כתוב

ונקם אשיב לצריי אני אתנקם באלה שצרו על ביתי

מי צרו על ביתו של הקדוש ברוך הוא? שניים אמרנו,

מי החרבו את בית המקדש?

בבל ורומי

בהם התנקם הקדוש ברוך הוא

בגלות האחרונה

במהרה בימינו אמן ואמן.

חזקים ואורחים.