עין רעה כיצד פועלת? | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: לעילוי נשמת אברהם בן איסתם מנוחתו עדן, וחזרה בתשובה לכל משפחת ניסנוב והצלחה בכל מעשה ידיהם. אמן!!

"וַיִּחַר אַף השם בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד). במדרש תנחומא מובא: 

"אמר רבי שמעון בן יוחאי: "הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים" המהר"ל מפראג מפרש: "הואיל והשימוש באורים ותומים תלוי ברוח הקודש, אין ראוי שיהיה רוח הקודש שורה עליו אלא על ידי שלמות הלב, כי הלב רואה ברוח הקודש, ולא זכה אהרן אלא על ידי שלמות הלב. לב טוב - הרי שלב טוב הוא תנאי מוקדם להשגת רוח הקודש. מה שאהרן שמח בליבו זה מעיד" 

אומר המהר"ל מפראג: "על שלמות ליבו. לב שלם זה לב טוב, הלב טוב הוא תנאי מוקדם להשגת רוח הקודש כי היא שורה בלב ורק מי שיש לו שלמות הלב יכול לזכות לרוח הקודש. זה לה טוב. יש לב רע! והוא מושרש בכח הקנאה. אם מצד גם לי גם לך לא יהיה. ומצד לי ולא לך. היינו השאיפה למשול על חברו, וזו היא שנאת החינם שהחריבה את בית המקדש. כי לרצות שלא יהיה טוב לחברו אין סיבה אמיתית כלל, וזה חינם ממש, שנאת חינם ממש! 

למה שלא יהיה טוב לחברך? הרי כתוב (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" כָּמוֹךָ ממש. אז לב רע הוא מושרש במידת הקנאה. יש כאלה שהקנאה אצלהם היא;

- 'גם לי גם לך לא יהיה, העיקר שלך לא יהיה, אני מוכן שלי לא יהיה העיקר שלך לא יהיה'. 

ויש: 'לי יהיה ולך לא יהיה!', 

הוא רוצה למשול על חברו, זאת אומרת 'אני אהיה יותר ממך', בשניהם זה לב רע, וזה החריב את בית במדרש וזו היא שנאת חינם. אמרו זכרונם לברכה ביומא ט': "בית ראשון - נחרב משום עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים". דהיינו שלוש עברות אלה היו נמצאות בבית ראשון ולכן הוא נחרב. "בית שני - שהיו עוסקין בתורה במצוות בגמילות חסדים, משום מה חרב? משום שנאת חינם". 

המהר"ל מפראג מבאר: "בית ראשון התקיים בזכות האבות, וכשנכשלו בשלוש עברות אלו – נתבטלו אצלם מידות האבות, וממלא נחרב בית המקדש. אבל בבית שני - הרי בטל יצר עבודה זרה, ויצר הרע של גילוי עריות נתמעט, כמו שכתוב ביומא סט' וממילא גם יצר הרע של שפיכות דמים נצטמצם בעיקר באביזרייהו, בשפיכות דמים, שזה שנאת חינם, היא ממידות הממשלה והקנאה - שורשי רציחה. מי שיש לו קנאה ורוצה למשול על אחרים - הוא מסוגל לרצוח. 

והמהר"ל מבאר: "שבית שני נתקיים בזכות האחדות של כלל ישראל, וכוון שבטלה האחדות על ידי שנאת חינם - הוא נחרב. אז בהתחלה מה שהחזיק את הבית זה היה האחדות, עד שפשתה המספחת של שנאת חינם ואז הוא נחרב. ואמרו זכרונם לברכה: "טובה ציפורנן של ראשונים מכרסן של אחרונים". ציפורנן - זה כאילו הדבר הטפל בגוף האדם כביכול, זה ממותר. וכרסן - זה כאילו מה שמעמיד את הבן אדם. 

אז טובת ציפורנן של הראשונין מכרסן של האחרונים. {יש עוד פירושים} למה, למה אמרו חכמים זאת? "בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים". זאת אומרת: הבית נבנה לראשונים, דהיינו נבנה בית שני, ולאחרונים - אלה שנחרב אצלם בית שני הנה עד עכשיו לא נבנה הבית השלישי. הרי ששנאת חינם גרועה כי לב רע הוא גרוע מהכל. יש לב רע ויש עין רעה, יש לב טוב ויש עין טובה, מה ההפרש ביניהם? 

המהר"ל מפראג מסביר בנתיב עין טוב: "מי שיש לו לב טוב אומנם רוצה טוב עבור חברו, אבל מי שיש לו עין טובה, מוסיף לרצות עבורו שלמות הטוב, איננו שבע רצון עד שייראה לו בחוש כל הטוב ממש. זאת אומרת: לב טוב - רוצה בטובת חברו, אבל אם יש לו גם עין טובה - אז הוא רוצה בשלמות הטובה לחברו והוא לא שבע רצון עד שהוא יראה בעיניים שהכול טוב ממש לחברו. 

כך זה גם ההיפך: רוצה רע עבור חברו, ועין רעה - זה לא יכול לסבול אפילו נקודה קטנה של טוב לחברו. עינו צרה בו והוא תאב בו לראות בו בחוש את שלמות הרעה. פשששש! לכן אמר רבי יהושע בן לוי: "אין נותנים כוס של לברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" אל תקרא יְבֹרָךְ אלא יברך" סוטה לח'. באר המהר"ל מפראג: "כי עין טובה היא עצמה גדר של כוס של לברכה, היא בחינת שובע, והיא בחינת מלא. 

ונראה שהכוונה שמישהו מסוגל לברך את השם במלוא הכרת הטוב, שמי הוא המסוגל? מי הוא? מי זה שמסוגל לברך את השם במלוא הכרת הטוב? רק מי שמידת הנתינה שולטת בו, ובפרט טוב העין - שהוא המשביע עינו בטובם של אחרים, ויש בו הרצון הטוב בשלמותו. אדם כזה ראוי לברך על כוס של לברכה. 

שוב, "אמר רבי יהושע בן לוי סוטה לח': "אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין שנאמר (דברים כא, ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה". מי אומר את זה? זקני בית דין. וכי על ליבנו עלתה שזקנה בית דין שופכי דמים הם? אלא "לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו ללא לוויה". זאת אומרת הם אומרים: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, מי זה שופך דמים? מי שרואה אדם שחסר לו לאכול ופוטר אותו בלא מזונות,... 

'הקב"ה הוא יתן, הוא ישלים לך...' (בערבית..)

ומשלח אותו בלא כלום! או אלה שרואים אותו יוצא לדרך ולא מלווים אותו, זה שופכי דמים!! פירש רש"י זכרונו לחיי העולם הבא: "ופטרנוהו ללא מזונות" כלומר: הוא הוצרך למזונות ולא היו לו, ראה אחד נושא מזונות, בגלל שלא נתנו לו בעיר מזון אז הוא יצא חוץ לעיר והמתין, ראה אחד נושא מזונות, בא וחטף לו אותם מאונס רעבו, הוא רעב! ועמד זה עליו והרגו". 

זאת אומרת: מה גרמו אנשי העיר? כשהוא נכנס אף אחד לא רצה לתת לו, סגרו את הדלת לא נתנו לו לאכול, הבן אדם מסכן אין מה לאכול הולך למות גוסס כבר, ראה מישהו עם לחם - חטף לו בשביל לבלוע מאונס של רעבון, וההוא עמד עליו והרג אותו. זה נקרא: "לא בא לידינו ופטרנוהו ללא מזונות". ומה זה "לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוויה"? אומר רש"י: "חבורה שילך עימהם", מצווה גדולה היא ללוות את האורח. 

צריך ללוות אותו, היום זה פחות כי אנחנו בעיר אז אנחנו מלווים ארבע אמות, אבל זה מצווה גדולה ואם לא זה בגדר שפיכות דמים. כתב על זה המהר"ל בנתיב עין טוב: "כי נחשב שהוא רע עין לגודל רוע הפועל, כמו שפיכת דמים. דודאי עינא בישא קטיל! וזה האומנות של בעל העין הרע". זאת אומרת: רוע הפועל וגודלו – מחשיב אותו לרע עין כמו שפיכות דמים. זאת אומרת: כי הוא נחשב שהוא רע עין, למה? לגודל רוע הפועל כמו שפיכת דמים. זאת אומרת: מי שהוא רע עין אין שום בעיה שימותו אנשים, שום בעיה אין לו מה אכפת לו, 

- 'מה לי ולא?! מה, אני חייב לו? מה הוא רוצה ממני? מה הוא נטפל אלי? שיחפש את החברים שלו....' 

רע עין! איי איי איי "בודאי עינא בישא קטיל" עין רעה הורגת, וזה האומנות של בעל עין הרע. ואדם זה בשביל שפטרו אותו ללא לוויה, בשביל העין הרע - זה נחשב שפיכת דמים גמור, מבעל עין הרע שהיה פועל בו עין הרע, כי לא רצה לסייע לו! ובשביל ששלט בו עין הרע הוא נהרג, ולכך מביאים עגלה ערופה. הפעולה של עין הרע מושרשת בעובדה, 

זה דבר גדול מגלה המהר"ל מפראג: הפעולה של עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות של כל בני אדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשורשם הרוחני. ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו, היינו עצם מציאותו של חברו מטרידה אותו, והיה רוצה לראותו בכל רע - אז במידה וחיי חברו תלויים בו {כנזכר לעיל שכל הנשמות הן קשורות בשורש רוחני} יתכן שיוכל לגרום למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון. מדהים! 

בגלל הקשר והחיבור בשורשים הרוחניים של הנשמות - אז ממילא מי שחיי חברו תלויים בו באופן הזה שאמרנו - זה יכול לגרום כשיש לו מעין רעה ועינו צרה בחברו, והמציאות של חברו מטרידה אותו, והיה רוצה לראותו בכל רע, אז הוא יכול למעט מחברו את שפע החיים ואז חברו יהיה עלול לנזקים ולאסון. והמהר"ל זכרונו לחיי העולם הבא מלמד לנו: שגם אם לא אכפת לו צורכי חברו - יכול זה להיחשב כעין הרע. 

אדם לא מסתכל עליו, לא מחפש איך קוראים לו ושימות ושיהיה חסר מן העולם ולא כלום ולא אכפת לו, כמו שאומרים בעברית 'לא אכפת לו!'. כי כל מי שרואה לחברו צרכים חיוניים, זאת אומרת שהוא צרכים איזה צרכים חיוניים לקיומו, ויש בידו לעזור, ולא אכפת לו, הרי הוא מכריז בזה שמציאותו של חברו אינה מעניינת אותו. המציאות שלו מיותרת בשבילו. זה גדר עין הרע!! 

"אם בא לידינו ופטרנוהו או ראינוהו והנחנוהו" בלי לטרוח עבורו להמציא לו המעט הדרוש לו - הרי זה צרות עין וזלזול בחייו הגובלים עם שפיכות דמים. כשאדם מקנא בחברו, ומביט בו בעין רעה, הרי איך כח זה של עין הרע יכול להזיק לחברו איך? הרי "לית דינא בלא דינא" (אין דין בלי דין) למה שהעין רעה של מישהו רע עין תפגע באדם שהוא טוב? למה, מה הוא אשם? למה, הרי אין דין ללא דין, במה אשם חברו שמידת הדין פוגעת בו? 

יתכן שהוא נתבע במידת הדין מפני שהוא גרם במידה מסוימת שהראשון יקנא בו. הוא היה הגורם הרי בדוק הוא ומנוסה, מי שאינו חי בעד עצמו כלל, הוא נותן, הוא כל הזמן מבחינת נותן ולא נוטל, וזה בכל העניינים, איש כזה לא מעורר קנאה כלל. אדם שמקבל כל הזמן מקנאים בו: 

- 'למה הוא קיבל? למה זה?' 

אדם שנותן לא מקנאים בו, זה שנותן נותן נותן לא מקנאים בו. כך אמרו זכרונם לברכה על זרעו של יוסף, "דלא שלטא ביה עינא בישא" דכתיב (בראשית מט, כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו - אין עין הרע שולטת בו. יוסף הצדיק לא רצה לזון את עיניו מאשת פוטיפר, הוא לא רצה ליהנות מדבר שלא שלו, אדם כזה שאינו רוצה ליהנות משל אחרים - הוא רק מבחינת נותן ולא נוטל - עין הרע לא שולטת בו. 

ויש שדרשו מדכתיב (בראשית מח, טז): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" הברכה של וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, דגים זה בים, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. איך הברכה הזו? "מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם - אף זרעו של יוסף". זאת אומרת: זרעו של יוסף לא מהטעם של פֹּרָת עֲלֵי עָיִן אלא מהטעם של "יִדְגּוּ" כמו הדגים שהמים מכסים אותם ואין העין שולטת עליהם – כך זרעו של יוסף אין עין שולטת עליהם. 

מה יש בדגים? בדגים האלה יש בהם שני עניינים: דבר ראשון הם מכוסים מן העין אז ממילא לא שולטת בהם עין. והם חיים כאילו בעולם אחר, במים מתחת למים, אז העולם שלהם הוא מאלה שנמצאים בארץ, והם אינם מתחרים עם יושבי היבשה כלל. מה רצו חכמים זכרונם לברכה ללמד אותנו בזה: שמי שחי סמוי מן העין הוא לא רעבתן, {הוא לא כל דבר מראה יש לי ויש לי ויש לו הוא גורם שעין רעה תשלוט בו}

ועוד דבר: השאיפות שלו הם לגמרי אחרות מאלה של הרחוב, כמו שהדגים לא מתחרים עם היבשה - גם הוא לא מתחרה עם אף אחד ברחוב, הוא ספון בבית המדרש, הוא אינו מעורר קנאה לעולם, אז ממילא הוא נמלא מכל קנאה שתחול עליו וגם שום עין לא תוכל לפגוע בו. ועכשיו זה מתחבר לדרשה של הרב אליעזר בן דוד מאתמול: על כן בן תורה שרוצה לשבת בשלווה על התורה ועל העבודה - עבודת השם, ולגדול במעלות הרוחניות, עליו לומר "די לבקשת העולם הזה" די.... די די די די. 

זו היא מדרגה של בן תורה אמיתי שאומר דייייייי!! לכל מה שמטריד אותו מהלימוד, דיייייי!! לשאיפות הגשמיות, די לחלומות. ולא עוד, אלא בדרך זו יוכל להתרחק מקנאה ועין הרע. מי מקנא במישהו שיושב בבית המדרש, ולא יוצא עם כל המותגים החוצה, ואין לו וז.... להראות... מי מקנא בו מישהו רוצה להיות כמוהו? כמה באו לשבת לידו? מי מעניין אותו? אף אחד לא מקנא בו. ויוכל להגיע לדרגה "טוב עין" {אדם כזה שהוא צפון בבית המדרש}, 

הוא יכול להגיע לדרגה של טוב עין, שהיא פאר מידות האדם, פאר מידות האדם! כי במידה שהוא מתרחק מבקשת העולם הזה - בה במידה הוא מתרחק מקנאה מבעלי העולם הזה. אם הוא בעצמו וסילק את עצמו והרחיק מן העולם הזה, אז מה הוא יקנא שלשני יש? הרי הוא בעצמו יכול היה להיות גם כן כמוהו, הוא החליט: לא להיות כמוהו! הוא החליט: לפרוש מזה! לפרוש מכל תאוות העולם הזה, מכל הדמיונות של אנשים. 

הוא מבין דבר אחד, איך קונים את העולם הבא, הניסיון אומר "ובתורה אתה עמל - אשריך בעולם הזה! כך דרכה של התורה פת במלח תאכל, ומים במסורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל" אם אתה עושה כן – "אשריך בעולם הזה! ואשריך לעולם הבא!". איך יכול להיות שכזה תנאים?!... כן, אין קנאה אין תחרות "לא חסר לי כלום! לא מעוניין בכלום!" לא רודף אחרי כלום, וממילא ההסתפקות היא האושר הכי גדול! 

אף פעם לא חסר, אין תלונות, מה, מה לא טוב? "השמח בחלקו" זה ה"עשיר" האמיתי! זה מי שיודע להסתפק במה שיש לו! ואפילו אם הוא רואה בעיניים שבעלי השאיפות של העולם הזה מצליחים! הוא יודע שאין להם בזה כדי שביעה כי אין שובע אלא לזה שפונה עורף לשאיפות הגשמיות והנטילה. 'פת במלח ומים במסורה תשתה', קובאנה וחילבה. זהו! מה עוד צריך? ג'חנון. 

פעם באו מרוקאים, עשינו ג'חנון חיפשו את הבשר בפנים לא מצאו, התימנים ידעו להסתדר רק עם קמח ומים, קמח ומים, קמח ומים, רוב המאכלים שלהם זה קמח ומים זהו! 'פת במלח תאכל'. 

ובמקומן הוא מבקש עליה רוחנית, חיי נתינה! זה מה שהוא מבקש, "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, טו) על מי נאמר? מי שמקיים את ההתחלה של הפסוקים (דברים יא, יג) "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ ... לְאַהֲבָה אֶת השם אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" אדם ששבע מאהבת הבורא הוא צריך מנגו?! הוא צריך אננס?! פתות וגמרנו, לחם ולבנייה, מה עוד צריך?! והרי זה נס גלוי שדוקא בקשת הרוחניות - היא נותנת אושר בעולם הזה. 

ובקשת האושר הגשמי - היא שוללת אותו "כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" אפילו האדם הכי עשיר בעולם אינו מת וחצי תאוותו בידו. אז אין שובע מרדיפה אחרי גשמיות, זה כמו שותה מים מלוחים לרוות צימאונו והוא נהיה יותר צמא, כך הנאות הגשמיות אף פעם אדם לא ימצא שביעה, אף פעם. אבל אם אדם רוצה תורה - "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו, ז) תראה כמה יש לך ללמוד, תראה כמה אתה... לא תמלא הנפש, אתה יכול עוד עוד עוד יש עוד לרוות לרוות וזה אושר אושר שלא נגמר!! 

זה 'אני אלמד את החכמה וזהו אני סיימתי, סמסטר עכשיו לי תואר ואני חובלי'... 

לא! לומדים ולומדים ולומדים... תכלית הידיעה שלא נדע!! וזה אושר!! למה, אתה כל הזמן מוסיף בחכמה! מוסיף מוסיף מתעלה אתה מרחף בעולמות עליונים, ואתה מתחבר לכל הקדושים והצדיקים בכל הדורות. ואם תזכה אתה גם תהיה לידם בעולמות העליונים תלוי כמה למדת. "אבל בקשת האושר הגשמי שוללת אותו, הנס הזה, רבותיי! של רדיפת ההנאות הרוחניות שהיא נותנת את הסיפוק והשביעה גם מהגשמיות - הנס הזה עומד לרשותכם, כל אחד ואחד יכול לזכות בזה ואפשר להתחיל לחיות מחדש!", 

צריך לשנות את הדיסק, ואז הכל בסדר. במקום לרדוף אחרי הגשמיות שלא תגיע לשום שובע ולא יהיה לך כלום בסוף לעולם הבא, לא מזה ולא מהרוחניות, כי אתה טרוד כל הזמן בהבלי העולם הזה, והרי שלמה כבר פסק את דינו ואמר (קהלת א, ב): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" לי היה כל עושר וכבוד הכל היה לי {תקראו את כל הספר} 

ואני אומר לך בסוף את הפסוק הבא (קהלת יב, יג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹאתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" אז מה אתה משקיע בהבלים? וככה תהיה עם עין טובה, לב טוב ועין טובה, תהיה בגדר נותן ולא מקבל, וגם אושר לתת אושר לתת, אושר לתת. ולא עם לב ועין רעה השם ירחם! שתרצה בחיסולם של כל האנשים שלא נראים לך טוב בעיניים. שגור על לישנה דאינשי "הלוואי שימות" 'איחולים' לראש השנה, "הלוואי שימות" 

מה זה 'הלוואי שימות?' מחסל את הבנים של הקב"ה חופשי! "הלוואי שימות" מה עשה? מה עשה? לא בא לו טוב, "לא בא לי טוב בעיניים" הוא אומר, אתם מכירים את המושג "לא בא לי טוב בעיניים"? אנשים אפילו לא מבינים שהם אומרים אמת בלי לדעת מה הם אומרים, לא אומר "לא בא לי טוב בעיניים" כי יש לך עיניים רעות, ועין רעה היא קוטלת, אז 'לא בא לי טוב בעיניים' בסופו של דבר צריך להסיר אותו, להסיר אותו מהעיניים איך מסירים? מתים! הורגים אותו, 'לא בא לי טוב בעיניים'. 

אז היום למדנו את הסוד של "עין רעה" ועיניים רעות, שזה יותר גרוע מלב רע. ולמדנו מה זה "לב טוב ועיניים טובות" שרוצה בשלמות חברו ולא מסתפק עד שיראה בעיניים שלא חסר לו כלום. רבותיי! הנה הבחירה בידינו, כל אחד צריך לבחור מה הוא רוצה להיות ולשפר את עצמו, ועד עכשיו הבית לא נבנה בגלל שנאת חינם הנובעת מעין רעה! קנאים! קנאה היא שורש הרציחה, וכשאדם נכנס לתחרות אז ודאי שזה מעין רעה. אדם שהוא וותרן - יש לו עין טובה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".