עין יעקב - ברכות קלא-קלו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת ברכות, פרק תשיעי,

דף ס, עמוד ב.

עוד קל א.

משנה, חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה שנאמר בדברים ו' ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבביך.

בכל לבביך בשני יצריך,

ביצר טוב וביצר רע.

ובכל נפשך, ואפילו הוא נוטל את נפשך.

ובכל מאודיך, בכל ממונך.

דבר אחר, בכל מאודיך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך.

דהיינו, מידה טובה, מידת פורענות, וכן על זה הדרך.

הווה מודה לו מאוד מאוד.

אז ככה אדם צריך להודות לקדוש ברוך הוא. כל מה שאתה מקבל, תודה.

אומרת הגמרא, חייב אדם לברך מהי חייב,

אילי אם אתם מברך על הרעה הטובה והמטיב,

ועל הטובה הטובה והמטיב,

ואתנען על הגשמים ועל בשורות טובות,

אומר ברוך הטובה והמטיב, ועל שמועות רעות.

אומר ברוך דיין האמת,

אמרה ועל נצריך אלא לקבלינו בשמחה.

כן, אז גם על מידת פורענות, פה נמדד האדם,

שחס שלום חסך אלא יש לו דבר לא טוב,

הוא לא רוגז כלפי הקדוש ברוך הוא, אלא גם על זה הוא

מקבל את זה בלב שלם.

מהי הנמילה?

אמר רבא בר חנא, אמר רבי יוחנן, רבי שמואל בר, נחמני אמר, ואמרקרא בתהילים נו באלוהים אהלל דבר,

בהשם אהלל דבר.

בהשם אהלל דבר זו מידת טובה.

השם מידת חסד.

באלוהים זה מידת דין.

באלוהים אהלל דבר זו מידת פורענות.

אז אנחנו רואים פסוק אחד שמצוי בו גם חסד וגם פורענות,

גם דין באלוהים

ובהשם.

רבי אברהם רווח משום רבי לוי אמר,

מהכה, חסד ומשפט אשירה לך אדוני הזמרה, אם לחסד אשירה,

אם למשפט אשירה.

אז כן, חסד ומשפט אשירה.

כמו שלחסד אני אומר לך, מודה לך, שר לך, משורר לך,

כביכול בתפילה, בהודאה, זה הכוונה פה עשירה.

אותו דבר גם על משפט, על דברים שהם כדין.

רבי תנחום אמר, מאח הכוס ישועות אשא, ובשם אדוני אקרא.

אבל מה ההמשך?

צרה ויגון אמצא, גם ובשם השם אקרא.

אז אנחנו רואים שגם על הטובה וגם על הדברים הלא-טובים, גם על זה צריך לקרוא בשם השם.

רבנן אמרי אמר קרא, השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך, כל אחד מביא לימוד אחם.

אמר רבי עבר, הוא אמר אבישום רבי מאיר.

ורניתן למשמרת רבי עקיבא, לעולם יהיה אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמאייה לטוב.

אנחנו מכירים את הכל דעביד רחמנאי לטב אביד.

ומה אומרים? זה יסוד האמונה.

מה יסוד האמונה?

שאדם צריך לדעת שכל מה שגדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה.

זה מה שנוקט גם רבי עקיבא.

שאדם ירגיל את עצמו תמיד לומר כל דעבדין מן שמאייה, כל מה שהגיע אליה מן השמיים.

לא עשתי שום השתדלות.

אני לא יכול לעשות שום דבר. עובדה,

שכשהקדוש ברוך הוא רוצה לא להביא, אז הוא לא מביא.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא, הוא משפיע.

כי הדה רבי עקיבא הווה אזיל ברוחה

והווה חמרה ותרנגולה ושרגה.

הסיפור עם החמור, התרנגול והנר.

מטה,

היי דוכתא, באי ושפיזה, ולא יאהבו ליה.

אמר כל דעבדין ממשמעייה לתאו.

עזל בת בדברה,

עטא ער יהיה אחלה לחמרה,

טרף לו את החמור.

עטא שומרה,

אכלה לתרנגולה.

בא החתול היה רעב,

התנפל על התרנגול, שחיטה פרטית,

ואכל אותו.

ועטא זיקה, קריא לשרגה.

חיבת דנר.

כן?

זיקים.

אמר כל דעבדין ממשמעייה לתאו, גם על זה הודה.

היה לו חמור, היה לו תרנגול, היה לו נר.

הכל נלקח ממנו,

על זה הודה.

אמר לו, היינו דאמרי כל דעבדין ממשמעייה לתאו.

סליחה.

בי בלילה עטא גיסא שבייה למטה. אמר לו, היינו דאמרי כל דעבדין משמעייה לתאו.

חטופים, כן?

ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטיל לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר בקהלת ה' אל תבהל על פיך

עד יהיו דבריך מעטים

יש אנשים מבקשים מבקשים מבקשים מבקשים יש להם בקשות יותר ממה שהם עושים

יותר מפעולות

תבקש תעשה תבקש תעשה ואל תבקש תבקש תבקש וחצי מזה אתה לא עושה

תשבור שהוא לא אוהב כאלה

תשבור שהוא מוכן לתת לך

אבל אם

תעשה לכבודו

אם אתה לא עושה לכבודו ורק מבקש מבקש ממנו, אז למה שייתן לך?

קלב, בכל לבבך בשני יצריך, דרש רב נחמן והרב חיסדא, מאי דכתיב, וייצר אדוני בשני יהודים,

שני יצירות הללו למה? אחד לטובה ואחד לפורענו.

כידוע שבי שבורכה

הטביע באדם את היצר הטוב, ויצרה אחד לטובה ואחד לפורענו.

כמו שראינו בפרשיות הקודמות,

והנה תומעים בבטנה.

אחד,

כשהיית הולכת במתי כנסיות ובתי מדרשות היה דוחף לצאת החוצה, וכשהיית הולכת לבתי עבודה זרה, אחד דוחף לצאת החוצה.

מהי דכתיב, וייצר השם בשני יהודים, שני יצירות הללו, אחד לטובה ואחד לפורענו. שני יצרים ברגוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע.

מתקיפי רב נחמן בר יצחק אלא מעתה, אגבי בהמה דלא כתיב בא וייצר,

אך הנמי דלושה להתבייצר, אה?

לת לה יצר, אין לה יצר,

ואחר כך זינא דמזקא ונשך ובעתה.

ומצאינו שם בהמה גם היא,

מזיקה, נושכת, בועדת. אז מאיפה הכוח הזה שהגיע לה?

נכנסה ברוח שטות, הגמר אומרת שם,

ואז היא עשתה את הפעולה שהיא עשתה.

אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר אוי לי מיוצרי, אוי לי מייצרי.

אינמי כדי רבי ירמיה.

בן אלעזר, דאמר רבי ירמיה בן אלעזר, דו פרצופין ברק, ז'בורכו באדם הראשון, שנאמר, בתהילים ק' ל' עכור וקדם,

צרת אני.

תחילת הבריאה של האדם הייתה דו-צדדית.

ל״י ל״י אף צד אחד,

שהיא הייתה שולטת עיקה.

וצד אחר, אדם.

מה עשת בו? הוא לא טוב היות האדם לבד הוא. לא יסתדר איתה.

הפריד ביניהם.

אחר כך ראה שהוא לא מסתדר.

הוא נמצא לבד לא טוב.

יהיה לו דיכאון.

לא ירגיש טוב.

אעשה לו עזר כנגדו.

מאיפה לקח?

ויקח אחת מצלעותה ויסגור בשר נחתינה.

אין סיבה לא להסתדר.

אלא אם כן, אתה לא בעל מידות.

יש כאלה שאומרים, לא, לא, את לא מהצלע שלי.

אתה מהצלע שלי?

כלומר, אתה מהעצם שלה?

מה זה את לא מהצלע שלי?

אם תהיה בן אדם, היא תהיה מהצלע שלך. אם לא תהיה בן אדם,

מה אתה מצפה?

תרנית, תגיד שאני אחזור אליהם.

דאמר רבי ירמיה בן אלעזר, דו פרצוף עין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון שנאמר, ותהילים קלט את החור והקדם צרתני. ויבן ה' אלוהים את הצלע. הרב שמואל, אחד אמר פרצוף, אחד אמר זנב.

ואיש למה למאן דאמר פרצוף,

ואין הוא דכתיב בגדלים קלט את החור והקדם צרתני.

אלא אלמן דאמר זנב, מהי החור והקדם צרתני? כדאי רבי עמי.

דאמר רבי עמי החור למעשה בראשית, וקדם לפורענות.

וישלמה החור למעשה בראשית, היינה.

דלא עברי עד מעל לשבתא, אלא וקדם.

מאי וקדם? לפורענות?

פורענות מאי?

אילי מה פורענותא דקללה דנחש?

ועתניה רבי מאיר אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מן הקטן.

אז אתה רואה שהנחש הוא נתקלל מה?

אחרון.

אז הוא קטן.

אז בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב, וידבר מול שאל אהרון ואל אלעזר ואל איתמר בנה ונותרים כחור וכו'. ובגדולה מתחילין מן הקטן,

שהרי בתקיעה נתקלל הנחש, ובסוף נתקלל החווה,

ולבסוף נתקלל האדם.

אלא פורענות דמבול דכתיב,

בראשית זן, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם עד בהמה,

ורישא דעדה עד העם ועד דר בהמה.

וישלמה למן דאמר פרצוף,

היינו דכתיב וייצר בשני יהודים,

אלא למן דאמר זנב, מהי וייצר?

איזה יצירה מיוחדת יש פה?

הצביח לו זנב. אז זה נקרא וייצר? שפורו ייצר פה משהו מיוחד?

כדי רבי שמעון בן פזי,

אמר רבי שמעון בן בזי, אוי לי מיוצרי, אוי לי מייצרי.

בישלמה למן דאמר פרצוף, היינו דכתיב זכר ונקבה ברעם.

אלא למן דאמר זנב, מהי זכרון יקבה ברעם?

איך זה מסתדר?

כדי רבי אבהו, דאמר רבי אבהו,

כתיב האחד זכר ונקבה ברעם,

הוא כתיב כי בצלם אלוהים עשה את האדם.

הכיצד?

בתחילה עלה במחשבה לברות שניים,

ולבסוף בצלם אלוהים עשה את האדם.

אם היה בורא באמת מלכתחילה שניים, היו רבים.

אני קודמת אליך, אתה קודם אליי. לא, אני הייתי לפניה, אני נבראתי קודם. מה עשה בשבור הוא?

יצר את האדם. אין ספקות, אין שאלות, אין שום דבר.

אחר כך ראה שהוא לא מסתדר, הביא לו את האישה.

פתר את כל ה... עשה שלום בית על ההתחלה.

פתר את הבעיה.

עכשיו, אני לא יכול להגיד, הייתי לפניך, אני יותר חשובה, פחות חשובה.

אני הייתי פה קודם.

אלא מה? תלמד להתנהג, תהיה בן אדם.

אם תהיה בן אדם, יישתבח שמו עלד, הכל יהיה בסדר.

בתחילה עלה במחשבה לברות שניים, ולבסוף נברא יחידי.

בישלמה למאן דאמר פרצוף, ואין הוד הכתיבה אסגור בשר תחתיינה. אלא למאן דאמר פרצוף, מי ואסגור בשר תחתיינה.

אמר רבי ירמיה, ויידיהם רב זווי, וידיהם רב נחמן בר יצחק, לא נצרכה אלא למקום חתך.

בישלמה למאן דאמר זנב,

ואין הוד הכתיבה ייבן, בנה משם,

שם אלא למנוע פרצוף מאי ויבן.

באי אלה כדי רבי שעון בן מנסיה, דא דרש רבי שעון בן מנסיה.

מאי דכתיבה איבן השם אלוהים את הצלע, מלמד שקלעה

הקדוש ברוך הוא לחווה והביאה אל האדם, שכן

בקרחי הים קוראים לכליעתה בינתה.

דבר אחר,

ויבן

אמר אב חיסדה ואמר אליו מתניתתנה מלמד שבנאה

הקדוש ברוך הוא לחווה כבניין אוצר.

כתוב שיופייה

של חווה היה עד כדי כך שלא היה יופי שני לו.

כמה וכמה מהאימהות הקדושות מוזכרות במקורות,

בתורה הקדושה,

מוזכרות כי יפות דואר ויפות מראה שאין יופי שאפשר לשער. אחד מהם זה חווה עימנו.

ולמה?

כדי ש...

הקדוש ברוך הוא רצה לתת אישה מיוחדת לאדם הראשון. מה ייתן נורא?

אחד מבעלי החיים לא מתאים.

מה ייתן נורא, ל׳ ל׳? ל׳? אף לא מתאים.

אכן, עשה רחבה, מושלמות.

עכשיו בוא נראה אותך איך אתה מתנהג.

הבאנו לך את ההכי טוב, נראה.

מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות? אף אישה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הולד.

זה עוד טבע שהטביע הקדוש ברוך הוא.

ויביאה אל האדם, אמר אב ירמיה בן אלעזר,

מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שושווינות.

מכאן לימדה תורה דרך ארץ,

שיחזור גדול עם קטן בשושווינות

ואל יראה לו.

למאן דאמר פרצוף, אם אינה יהושגי ברישה?

אמר רם נחמן בר יצחק מסתברא דזכר שגי ברישה. זכר היה קודם.

כן? וטניה לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך. זה הלך הפסוק.

ואפילו היא אשתו.

לכן,

כל גדולי העולם

פעם שמעתי

מאחד הבנים של משפחת בן שמעון, הדיינים, כולם יצאו תלמידי חכמים גדולים.

למה יצאו כאלה צדיקים? אז רבי עזרע עטיה יום אחד בישיבה בא אבא של אשתו,

מה שנקרא, הכלה של רבי מנצור בן שמעון, זכר צדיק לברכה,

והוא אמר, אני רוצה שידוך, תלמיד חכם לבת שלי.

אז רבי עזרע עטיה דפק על השולחן, אמר, רבותיי,

יש פה כלה, אבל היא צולעת.

אז כל אחד לא, מה פתאום, למה שאני אקח אישה צולעת? למה פה, למה שאני עושה את זה?

קם אחד, אמר, אני מוכן להתחתן איתו. זה היה מנצור בן שמעון. אמר, בגלל שאתה היית מוכן, מה שנקרא, להתבזות לעיני כל ולהתחתן איתו, אני אמר לך שכל הבנים שלך היו יותר חכמים.

כולם דיינים, אבות בתי דין, תמיד חכמים מובהקים.

בנוסף לזה, אז היה לו הנהגה טובה.

ככה לא רק הוא, אלא כל גדולי העולם האמיתיים,

אף פעם לא הלכו לצד האישה שלהם.

תמיד הם הולכים קדימה יותר, והאישה מאחוריהם,

אפילו באוטובוס.

כמדומני על הרב בן ציון אבא שאול, או על מישהו אחר,

מתלמיד אחריו של ירושלים גם.

אני חושב שבאוטובוס מקדימה היא יושבת מאחוריו.

היום אתה רואה השם ישמור ויציל אנשים,

בחזות, בכל אופן, כן, לא יודע אם הם חרדים באמת,

אבל בחזות של שומרי תורה ומצוות,

או חרדים במרכאות, הולכים יד ביד ברחוב.

פושע!

פושע!

זו הדוגמה שאתה נותן?

לאדם חילוני מסתכל עליך?

מה זה הדברים הללו?

מאיפה הבאת את זה? מאיזה שוק הבאת את הדברים הללו?

איפה הדרך ארץ שלך כלפי הזולה?

אם גדולי עולם, אבותינו הקדושים, היו נוהגים לפרוש, לברוח,

מהדבר הזה,

והגמרא אומרת את זה,

לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך, אז איך אתה יכול ללכת

שווה בשווה אפילו?

אפילו שזה אשתך.

מי אמר שזה מותר?

מזל שאני לא מבין.

ואפילו אשתו.

נזדמנה לו על הגשר, יסלגן על הצדדים. לכי הצידה, קישטה.

זה לא שהוא עושה פה, איך זה נקרא?

שאומרים להם, הדרת נשים, לא, לא.

להפך, זה הכבוד שלה.

כי אישה מכובדת מתנהגת בצניעות.

לא מתנהגת בפריצות, לא בולטת לעיני כל.

מתנהגת בצניעות. כל כבודה בת מלך פנימה.

וכל העובר אחורי אישה בנהר אין לו חלק לעולם הבא.

אני לא רוצה להגיד לכם מי זה לאחרונה שפרש,

שרואים אותו חוצה בין שני נשים.

בתיעוד, בתיעוד. רואים אותו חוצה בין שני נשים.

זה מותר?

זה מותר?

זה מותר ליום היום, זה לא היום.

אוי ואבוי לאחד כזה.

והתדמות,

אה, אני פרשתי מזה וזה, עשיתי ככה וככה, אני מכבד, מכבד.

תגיש ברוך הוא אתה מכבד?

מה זה שווה שעשית פה ככה ושם אתה עושה ככה?

איפה הדוגמה האישית

לעם ישראל, שמסתכלים עליך בתור...

לא נרחיב.

לכן, אומרת הגמרא, וכל העובר אחרי אישה בנהר, אין לו חלק לעולם הבא. אתם שומעים?

מה? כולה הלכתי אחריה. כולה הלכתי בין לבין.

אין לו חלק לעולם הבא.

למה?

כי היא מגביהה את השמלה שלה כדי שלא תתרטב.

והוא מסתכל.

אין לו חלק לעולם הבא. כי אם הוא מסתכל במקום הטורף, כתוב.

כל המסתכל באצבע, אפילו באצבע.

מעביר?

אין לו חלק על השם ישמעו.

קלג תנו רבנן המרצה מעות. הנה,

השתבח שמו לעד. רצוני.

תנו רבנן המרצה מעות

לאישה מידו לידה ומידה לידו כדי להסתכל בה,

אפילו קיבל תורה מסיני,

כמו משה.

ויש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו עליו השלום, דכתיב ומימינו יש דת לנו.

למה לא ינקה מדינה של גהנום?

שנאמר במשלי יא יד ליד לא ינקה רע.

מה היא לא ינקה רע?

מדינה של גהנום שנקרא רע.

ואמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה,

שנאמר בשופטים יג וילך מנוח

אחרי אשתו

ומלאך שהיא פגשה וכו' קראה לו.

מה תקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיבה אלך אלקנה אחרי אשתו.

וגבי אלישע דכתיבה יעקום הלך אחריה

אך הנמי אחריה ממש

אלא אחר דבריה ואחר עצתה.

לא לא לא אצל אלקנה ואצל

אלישע זה לא היה אחריה ממש אלא היא אמרה משהו והוא עשה את מה שהיא אמרה זה נקרא אחר דבריה או אחר עצותיה.

אך הנמי אחר דבריה ואחר עצתה

ואמר רב אשי למאן דקה אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו ברעב נמי לא קרא

וכתיב, ותקום רבקה ונערותיה, ותרכבנה על הגמלים

ותלכנה אחרי האיש.

אחרי האיש, ולא לפני האיש.

זאת אומרת, יוצאים מפה שאפילו אחרי קטנים, קטנים.

כן, בנות קטנות אסור להלך.

ואמר רבי יוחנן, אחרי ארי ולא אחרי אישה.

תראו איזה הגדרות אמיתיות.

נתנו לנו, השתבטנו אותם גדולי עולם.

לך אחריה, ראה יותר טוב

מאשר שתלך אחרי אישה.

אחרי אישה ולא אחרי עבודת כוכבים.

אחרי עבודת כוכבים ולא אחרי בית הכנסת.

ובשעה שהציבור מתפללים,

ולא המרן אלא דליכא פתחה אחרינה, שאין פתח אחריה, אבל איכא פתחה אחרינה, לא אסור.

ולא אמרן דל דלו רכיב חמרה,

ודלאד ארץ אונה,

ודלו מלאך תפילין.

אבל איכא חד מאנן, לא יפה.

אז אם יש לו מסוי או מניח תפילין וכולי,

אין כאן ביזיון ויכול להיכנס באותה הדלת האחורית.

ואמר רבי יצרה דומה לזבוב.

ויושב על שני מפתחי הלב, שנאמר זבוב,

מוות יביא איש, יביע השמן רוקח. קוהל אתיות.

ושמואל אמר דומה לחיטה שנאמר בראשית אלא, תפתח חטאת רובץ. תפתח חטאת רובץ.

תנו רבנן שתי כליות יש באדם,

אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה.

מעניין את מה תורמים, את הטובה,

זו שיועצת לטובה או זו שעושים תרומת כלייה?

מה תורמים? זו שיועצת לרעה או זו שיועצת לטובה?

יש שתי כליות באדם, יש בו אדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה, ומסתברה דטובה מימין ורעה משמאל.

שנאמר לב חכם לימינו ולב כסי לשמאלו, קוהל אדיון.

תענו רבנן לב מבין כליות יועצות,

קנה מוציא כל ושת מכניס כל מיני מאכל,

ריאה

שואבת כל מיני משכין, לשון מחתך

פה גומר, כבד כועס,

מרה זורקת בו טיפה ומניחתו,

טחול שוחק, כור כיוון טוחן,

קבה ישנה, אף נעור.

ננער הישן, ישן הנעור, נימוק והולך לו.

תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים,

מיד מת.

קל ה' דניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר הדוב שופטן שנאמר, ולבי חלל בקרבי תהילים קט,

רשעים יצר השופטן שנאמר,

תהילים לו,

נאום פשע לרשע בקרב ליבי,

ובינוניים זה וזה שופטן שנאמר,

תהילים קט, כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. היצר הדוב עומד לימין האביון, אותו נשמה,

אותו אדם, כדי להושיע משופטי נפשו, מאותו יצר רעש, אני רוצה לשפוט אותו.

ואמר אבא, כגון אנו בינוניים.

אמר לאבא, הם קראו לעצמם בינוניים, אתם מבינים את ההגדרה פה?

גדולי העולם האלה קראו לעצמם בינוניים. אוי ואבוי, איפה אנחנו.

כגון אנו בינוניים. אמר לאבא, אלו שב הגמר חייה לכל בריאה.

ואמר אבא, ידה איניש בנפש,

יצדיקו או רשעו, כל אחד יודע בדיוק מה הוא.

ואמר אבא, לא יברא עלמא אלא לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים. העולם לא נברא בשביל או צדיקים גמורים או רשעים גמורים.

ואמר אבא, לא נברא העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי ורבי חנינא בן דוסה.

אחאב העולם הזה,

אבי חנינא, העולם הבא. עד תקופה של המזוים.

נעבור למוסר.

כמה טובה הדרשה ברבים, דרשן.

כמה טובה הדרשה ברבים, אבל צריכים תנאים רבים. זו יצאה ראשונה שיקדים תפילה שיינצל מגאווה ומעין הרע, ושיעשו דבריו פירות,

וגם יתפלל שיהיה לו לשון לימודיים

לדבר דבריו בנועם בשפה ברורה, באופן שיהיו דבריו עריבים על השומעים,

כחלש היא חביבה על בעלה. כמו שכתבו רבותינו זכרם לברכה בשיר השירים,

פרק ד'.

וזאת שנית, שלא יהיה מעריך טרחה, אלא יהיה מקצר ועולה,

וטוב מעט.

ואל השלושה שייזהר בכבוד הבריות,

שלא יבואו לידי הלבניו הרבים בשביל דבריו, ולא ידבר עליה אם טועה, ולא ילמד עליהם קטגוריה.

לכלול עצמו עם האם באומרו, לא טוב הדרך אשר אנחנו הולכים, לכו נהנך באור השם,

וישמר מהחשד שלא יחשדנו שומע שהוא דורש טוב לעצמו.

ולכן לא ירבה לדרוש בחובה לעשות צדקה עם בעלי תורה וחיבוט על מדי חיים ומורם וכדומה.

ולעולם יקדים לסדר הדרשה בינו לבין עצמו באופן שתהא הדרשה שגורה בפינו,

שלפעמים צריך לדלג את זה דברים שאין ראוי לדורשם ברבים,

או דברים שאינם מובנים לו לפום ריאתא,

ואם יסדרו,

לא יצטרכו להפסיק בינתיים, שהוא בנה עם תלמיד חכם.

וישמע חכם ויוסיף לקח בדבר בעיתו מה טוב.

רבי חנין לבקשה אומר הצד וישבור חולצעות ישראל לפיקר בעלי תורה ומצוות,

שנאמר

אדוני חפץ לנציתוו יגדיל תורה ויעדים.