עין יעקב - ברכות קל-קלא | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת ברכות, פרק תשיעי, דף ס עמוד א', עוד קל.

תנו רבנן,

מעשה בהילל הזקן שהיה בא בדרך,

ושמע קול צווחה בעיר,

ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי.

הצעקות לא מהבית שלי.

עליו הכתוב אומר את הפסוק בתהילים קי״ב משמועה רעה

לא יירא.

נכון ליבו בטוח בהשם.

זו כוונה בקול צעקה, וכנראה שהיה צווחה, היה איזה צרה שם.

היה חס ושלום איזה אסון.

אז הוא אומר מביתי בטוח שזה לא.

למה?

כי הוא היה כל כך מלמד את בני ביתו כיצד להתנהג, עד כדי כך שאפילו אם חס ושלום היה קורה משהו,

הם ידעו את מה שהגמרא אומרת כשם שמברך על הטובה, כך צריך לברך,

על הרעה.

אז הם כל כך היו בעלי מידות שגם אם חס ושלום היה קורה משהו, הם לא היו פורצים וצועקים החוצה.

אתה יכול למצוא את זה אצל בתי אבינים, מתחילים לצעוק.

מה הצעקות עוזרות עכשיו?

בכי, זה כן, אבל צעקות?

זה מראה על חוסר במשהו.

זה אמר הלל הזקן.

מובטח אני שאין זה בתוך ביתי.

יפה.

אמר הוה הכל היכי דדרשת להי יקרא מרישא לסיפא מדריש ומסיפא לרישא מדריש ומסיפא לרישא מדריש.

מרישא לסיפא מדריש,

אפשר לדרוש שזה מה שנקרא.

מרישא לסיפא מדריש משמוע רעה לא יראה מה איתה אמר משום בנכון ללבו בטוח בהשם. זה הפסוק.

פשוט משחקים עם הקטע לפני וקטע אחרי.

מסיפא לרישא מדריש. נכון ליבו בטוח בהשם.

משמוע רעה לא יראה.

אז באיזה, הפוך בה והפוך בה דכולבה.

ההוא תלמידה.

דהווה שקיל ואזילא בתרי דרבי ישמעאל בר רבי יוסי בשוקה דציון.

היה הולך בשווקים של

ירושלים.

חז יה דקה מפחיד.

הוא כנראה הלך בסמטאות שם, של השוק הערבי.

ראה אותו שהוא מפחד.

חז יה דקה מפחיד.

אמר לך, חטאת.

אולי עשית איזה עבירה. דכתיב בישעיה ל״ג פחדו בציון חטאים.

אמר לך, והכתיב משלי כ״ח אשרי אדם מפחד תמיד. כבוד הרב, אין לך אדם אומר שאני לא אפחד.

שלמה המלך חכה מכל אדם אמר, משלי אשרה אדם מפחד תמיד, שאדם תמיד מפחד.

אמר, לא, זה לא מדובר על זה.

ההוא בדברי תורקטיב.

כשאדם מפחד תמיד, אוי ואבוי, איך הוא ייתן את הדין בשמיים.

עוד דקה עברה, עוד שעה עברה

מהחיים שלו. נו, מה עשית בזמן הזה? למה ניצלת את זה אם לא לתורה?

כן.

ולכן אותו אדם, מה עושה? חוזר ושונה,

חוזר ושונה וחוזר וחוזר וחוזר וחוזר, כדי שלא תשתכח ממנו.

יהודה בר נתן,

הוה שקיל ואזיל בתרי דרב המנונא.

חז יא דקה איתנך.

ראו אותו נענך.

אמר ליה איסורי כבאיהו גברא לאתויה נפשי.

דכתיב באיוב ג' כי פחד פחדתי ויעתני ואשר יגורתי יבוא לי.

אמר ליה ואכתיב אשרי אדם מפחד תמיד.

ההוא בדברי תורקתי.

אז על אותו דרך עוד מעשה.

הנכנס לכרך, אומרת הגמרא, תענו רבנן בכניסתו, מה הוא אומר? יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהי,

שתכניסני לכרך זה לשלום.

נכנס, אומר, מודה אני לפניך השם אלוהי שהכנסתני לכרך זה לשלום.

ביקש לצאת, אומר, יהי רצון מלפניך השם אלוהי ולאבותי שתוציאני מכרך זה לשלום.

יצא, אומר,

מודה אני לפניך השם אלוהי שהוצאתני מכרך זה לשלום.

וכשם שהוצאתני לשלום, כך תוליכני לשלום ותשמחני לשלום ותצעידני לשלום,

ותצילני מכף כל אויב האורב בדרך.

היום מפספסים אפילו תפילת הדרך אנשים, אה?

איך אמר יהודי יקר אחד?

כל יהודי שיוצא מפתח ביתו,

דקה יקדיש

לנשק את המזוזה ולבקש בוראו עולם,

כמו שיצאתי בריא ושלם,

תחזיר אותי בריא ושלם.

היום המצב של ימינו אתה לא יכול לדעת.

אתה לא יכול לדעת איזה הפתעה מחכה לך.

השם ישמור.

אז פעם על כל כניסה,

סיבוב, היו מודיעים לקדוש ברוך הוא, כי בלי זה אי אפשר בלי ההודעה.

אמר רב מתנא לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו,

אבל בכרך שדנין והורגין בו, לט לנבא.

אז אין חשש, לא צריך, קח שיש שם בייס דין.

תיזהר לא לעשות שם עבירות, למה ידונו אותך, אוי ואבוי אליך.

אמר רב מתנא,

סליחה, איקא דאמרי אמר רב מתנא אפילו בכרך שדנין והורגין בו.

זינינין דלא מתרמל, איני שתייה לפני זכותה. אולי חס שלום, לא תהיה לו איזה

זכות כלשהי.

תנו רבנן נכנס לבית המרחץ, אומר,

יהי רצון מלפניך, השם אלוהינו, שתצילני מזה וכיוצא בו.

ואל יארע בדבר כלכלה ועוון.

ואם יארע בדבר כלכלה ועוון, תהא מיטתי כפרה לכל עוונותיי.

ואמר רבייל, לא לימה איניש אחי

ולא לפתח פומה לשטן.

שהשטן לא יבוא, יקטרג עליו בבית המרחץ, שם יש אדים, הרבה חום, שלא יתעלף, וחס שלום יבוא לידי סכנה. לכן,

אל יאמר אדם את הנוסח הזה כדי שלא יפתח פה לשטן.

אמר רבי יוסף,

מה יקרא דכתיב בישעיה א' כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו?

מה יארעד ארלעון, נביא?

שמעו דבר השם קציני סדום,

כי נאפיק, מה יאמר?

כשיוצא מה אומר?

אמר רב אחא מודה אני לפניך, השם אלוהי, שיצלתני מן האור.

בית המרחץ קרוי בלשון אור, נכון?

רבי אבהו על לבני בנה.

היפחית בבנה מתותה.

התרחיש לניסה קם על עמודה שעזיב מאה ואחד גברי באחד אברי.

אמר.

היינו.

אז היה לו שם נס בבית המרחץ,

והגיע לבית המרחץ.

וכנראה ששם הגליש,

החליק באיזה חפירה שהמים נופלים לתוכה,

ובני אדם רוחצים על התקרה שעל גבה.

ובזרועו החזיק אחד או שניים, וזה בזה החזיקו עד מעל האחד וכולי, ככה, מה שנקרא, ניצל.

היה איזה קריסה שם של המדרגה אולי.

אמר היינו דרבי אחא דאמר רב אחא אמר רב, הנכנס להקיז דם אומר,

יהי רצון מלפניך השם אלוהי שיהיה עסק זה לי לרפואה ותרפאני.

כי אל רופא רחמן ונאמן אתה ורפואתך אמת,

לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו.

כן, אז שלושה מפתחות בידיו של הקדוש ברוך הוא.

איך אמרתי להם השבוע בבית הכנסת בשבת? אמרתי, אה, כולם חושבים ש...

כן, החזאים אומרים שהשבוע ירד גשם. מילתא דבדיחותא.

למה המפתחות בידיים של החזאים?

ג' מפתחות בידיו של הקדוש ברוך הוא. רפואה, חיה, יולדת, כן,

וגשמים.

הגמרא מונה עוד דברים, ויש אומרים,

פרנסה, רפואה.

פרנסה, אינושים.

אז מה?

הולכים לחפש את הגשם בכוח?

הולכים לחפש את הזה? הקדוש בידיו של הקדוש ברוך הוא.

לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות, אלא שנהגו. לכן, תגיד אותה לקדוש ברוך הוא, שיהיה עסק זה לי, שאני עושה לרפואה.

אמר רבייה,

לא לימא איני שחי,

דתנא דבר רבי ישמעאל, ורפא ירפא שמות כא,

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

דהיינו, אם הקדוש ברוך הוא לא ייתן סיעתא בידיו של הרופא יוצא לרפאות,

הנה אנחנו רואים נישא נישים הקדוש ברוך הוא עושה איתנו, כי אנחנו צריכים את הרב שטיינמן בדור שלנו. אין שאלה בכלל.

זה לא פעם ולא פעמיים שהרופא אומר, זהו,

אין סיכוי,

והגש ברוך הוא מחייך

את הצדיקים מחדש.

בנמי הפלוס.

לא מדובר פה.

מדהים הדבר הזה.

מדהים איך הגש ברוך הוא מחייך.

איך אמר אתמול פרופסור אביד, הרופא שם שמטפל, אומר, זה משהו שאנחנו לא יכולים להבין.

הגוף שלהם בגילאים כאלה מתנהג אחרת ממה שאנחנו מבינים.

ותחדש כנשר נעורייך, ממש כאילו

תינוק.

זה לא אותו עוצמה.

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, אז רק כשניתנה לו רשות יכול לרפאות, לא? השם ישמור, סנדלר. טוב שברופאים, הוא חזל הגיע.

כי קאימי אומר,

אמר רב אחא ברוך רופא חינם. אז אם הוא נזקק, מה שנקרא,

היום זה לא חינם, כן?

אחרי מה שמבקשים, השם ישמור.

הנכנס לבית הכיסא אומר, התכבדו מכובדים, קדושים, משרתי עליון, תנו כבוד לאלוהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבוי אליכם.

למה, האדם סביבו יש כל מיני מלאכים,

מלאך טוב, מלאך לא טוב, אבל אז תרפו ממני רגע, אני נכנס למקום שהוא של טומאה, של בית הכיסא.

היום לא נוהגים לומר את הנוסח הזה,

אשר יצר, אומרים, בסיום.

אמר אביי, לא, לימה איני שחי, דילמה, שב כלה ואזלה, שלא יעזבו אותו לגמרי,

אותם המלאכים,

אלא לימה, שמרוני, שמרוני, עזרוני, עזרוני, שמחוני, שמחוני, ימתינו לי, ימתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.

היות ואני בן אדם, אז כך דרכי, אז תמתינו לי פה.

כי נאפיק,

כשהוא יוצא, מה הוא אומר? ברוך אשר יצר את האדם בחוכמה,

וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים.

גלוי

וידוע לפני כיסא כבודיך,

שאם יפתח אחד מהם, או ייסתם אחד מהם,

אי אפשר לעמוד לפניך.

מה איחתים, אומרת הגמרא, אמריו רופא חולים.

ברוך אתה ה' רופא חולים.

אמר שמואל, כשווינו אבא לכו לעלמא קצירא,

אלא רופא חול בשר.

רב ששת אמר, מפליא לעשות,

אמר רב פאפא, הילקח נמרינו לטרוויו,

נאמר את שניהם,

רופא חול בשר ומפליא לעשות.

הנכנס לישון על מידתו, אומר משמע ישראל עד והיה עם שמוע, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה, על עיני וטומאה, על עפפאי, ומאיר לישון בת עין.

ירצום לפניך ה' אלוהי,

שתשכיבנו לשלום, ותן חלקי בתורתך,

ותרגילים לידי מצווה, ואל תרגילים לידי עבירה, ואל תביני חטא, ולא לידי עוון, ולא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון, ולשלוט ביצר טוב, ולא לשלוט ביצר רע.

ותצייני מפגע רע ומחולעים רעים, ועליו העלו לי חלומות רעים ואורים רעים.

אחד התקשר אליי לפני כמה שעות, אומר לו, כבוד הרב, חלמתי שמישהו נתן לי בוקס,

וכל השיניים הקדמיות למטה נפלו לי. מה זה אומר? אתה יודע מה כתוב? על אחד שחולם שהשיניים שלו נפלו, אוי ואבוי.

זה הקרובים שלו ימותו, שם כתוב.

לך מהר, תעשה הטבת חלום. מהר, מהר, ותעשה תשובה על הדרך. זה לא מספיק הטבת חלום בלי תשובה.

שלא יפלו כל השיניים אחר כך.

ותהא מידתי שלמה לפניך, ואהר עיני פן ישן המוות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו.

כמעט ער אומר, כשמתעורר מה אומר? אלוהי נשמה שנתת בי תאורה, אתה יצרת בי, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בי, כי ואתה עתיד להתלהמין ולהחזירה בי לעתיד לבוא.

כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך, ה' לא אהיב לאהב אותה. אריבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לבגרים מתים.

אדם חשוב כמו מת.

שום דבר לא שווה. מתכנן את הלוז שלו להמשך השבוע.

אתה יודע עוד דקה מה יהיה איתך? מה אתה מתכנן ללוז להמשך השבוע? נעשה ככה, נעשה ככה עם קיר אחד, נסע בדרך.

סיפרתי לכם לפני כמה שבועות.

יהודי נסע בדרך, פתאום איבד שליטה, אני רואה את הכול מהמראה.

מהמראה הקטנה.

איבד שליטה, בום, נכנס לתוך הקיר.

לפי הטלפונים שראיתי שם, כל מיני קבלנים והכול, אני מבין שהוא מתעסק בבנייה.

היה ככה מחרחר במשך איזה 5-10 דקות.

ניגשנו לו מה שנקרא עזרה ראשונה וכו', עד שהגיע הטיפול נמרץ וברוך השם, יצא בריא ושלם.

ברוך השם.

אדם לא יודע מה יהיה איתו, מתכנן את הלוז שלו לשבוע הבא, למחרת, לא יודע מה יהיה עוד דקה.

הוא יודע שהוא יתנגש בקיר?

הוא יודע שהכל האוטו מושבת? לא יודע כלום, מתכנן, יש לך מתכנן ככה, מתכנן ככה.

אתה יכול לא לתכנן עכשיו את מה שאתה צריך עכשיו ללמוד, מה שהגביש ברוך הוא עכשיו עושים ממך.

אבל לא אומר שעוד דקה ועוד שעה, אדם לא יודע.

אנחנו נתונים נטו בידיו של הקדוש ברוך הוא.

לכן המחזיר נשמות, נפגרים מתים, פשוטו כמשמעות.

כי שמה כל תרנגולה,

אם הוא שומע את הקוקוריקו של התרנגול, לאימה,

ברוך אשר

נתן לסחווי בינה להבחין בין יום ובין לילה. היום אנחנו לא צריכים לחכות לתרנגול, יש את השעון מעורר.

כי פתח עיני, שהוא פותח את העיניים,

לימה, ברוך פוגח עברים.

כי תריץ ויעתיב לימה,

ברוך מתיר עשורים.

כי לביש לימה, ברוך מלביש ערומים.

כי זקיף לימה, ברוך זקף כפופים.

כי נחית להרע, לימה, ברוך רוק הארץ על המים.

כי מסגה, לימה, ברוך המכין מצעדי גבר.

כי סיימסאנה, לימה, ברוך שעשה לי כל צורכי.

כי אסר אמיניה, לימה, ברוך עוזר ישראל בגבורה.

כי פרי סודרא על ריישה, לימה ברוך עותר ישראל בתפארה.

כי מעטף בציצית, לימה ברוך אשר גידשנו במצוותיו,

וציוונו להתעטף בציצית.

כי מנח תפילין אדרעה,

לימה ברוך אשר גידשנו וציוונו, להניח תפילין.

הרי שלימה

ברוך אשר גידשנו וציוונו, על מצוות תפילין.

כי מה שידה לימה ברוך אשר גידשנו וציוונו, על נטילת ידיים.

כי מה שאפה

לאמא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני תמרה ופפאי וירצון בפניך השם אלוהי השתרגני עם תורתך ודבקני עם סודיך ואל תבין דחת ולא לידי עוון ולא לידי ניסיון

ולא לידי ביזיון וחוב ותצרי להשתעבד לך ותרחיקני מאדם רע ומחבר רע ותדבקני ביצר התור וחבר טוב בעולמך

ותתנני היום ובכל יום ויום לך ולחזתו על חיים בעיניך ובעיני כל רועי ותגמני חסדים טובים ברוך הדה השם גומל חסדים טובים לעמוג ישראל

אז זה כל הברכות שהאדם מודה להם מודה לקדוש ברוך הוא כל רגע ורגע

ובפרט כשהאדם חזרה אליו נשמתו בבוקר אז

הוא צריך להודות לקדוש ברוך הוא קלמיד אלף

נעבור בעזרת השם למושא ולפלא יועץ

דברי החכמים

ידוע שחמורים דברי חכמים מדברי תורה שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה

ככה פוסקת הגמרא

בברכות ד' עמוד ב'

ואין בעוון רבים מעמי הארץ מקלים ועוברים על דברי חכמים בהיותם חכמים בעיניהם

כגון חלב שחלבו עקום

ואין ישראל רואהו

שאסור משום חשש חלב טמא

והמתפרצים אומרים מדעות העמא

אלא משום חלב טמא אינן צאה דדלי כחלב טמא

ולו חכמו ישכילו שכל דברי חכמים חיים וקיימים אין בהם ביטול עולמית שמעתם?

כל מה שהזהירו החכמים אין בהם ביטול עולמית לא היום זה בסדר היום במודרניזציה של היום הכל בסדר

מה יש משהו שלא בסדר? הכל הכל תקין הכל טוב

חכמים סתם אמרו משהו?

לא

היה להם

הסתכלות לדורי דורות

ולא נתנו תורת כל אחד בידו

ובכמה דוכטה אמרו לא פלוג רבנן ועובר על דבריהם

אף שלפי האמת יהיה החלב מבהמה טהורה יש אומרים דעו כאוכל נבלות וטרפות למה?

כי אין לנו אלא דברי חכמים

שמלבד הטעם לפי הפשט יש בהם כמה צפוני סודות

וטומת ישרים תנחם התמימות שלא לסור מדבריהם ימין ושמאל באיסורים ותקנות וגזרות ועצות טובות המפוזרות בתלמוד

כי רוח השם דיבר בהם הם לא מדברים סתם

ושומר עליהם משכון בטח ושקט ושענן מפחד רעב וימצא חן ושרל טוב באלה אלוקים ואדם

וכבר ידי עשת וכוחי קיבצם דבריהם המפוזרים בתלמוד וזוהר הקדוש ומדרשים ושאר ספרים

כי יד השם הטובה עלי בקונטרס אורות אלים, כך כותב הרב

ואשרה אדם שומע לי לשקוד על דלתות אי קונטרסיה נזקה

וישמע חכם ויוסיף לקח ולא יעבור כי העובר על דברי חכמים כדאי הוא לחוב בנפשו, מתחייב בנפשו

ואפילו שאין בידו עוון

רק זאת שלא שמע אל דבריהם ועצתם הטובה

כבר נתחייב בנפשו

ומצווה לשמוע לדבריהם כי היא ראויה שתגן עליו ותצליחהו בכל דרכיו אמן.

מה יישא?

ראש ישיבה נסע במטוס לחוץ לארץ.

הוא נסע מעבר לים כדי לזכות את נדיבי העם לקחת חלק בזכות החזקת התורה

ולהיות לבני התורה כיששכר וזבולון.

בעת שהגישו את המזון

קיבל הרב את המזון הכשר למהדרין שהזמין

אבל שכנו הנוכרי היושב לצדו בספסל

קיבל מזון שאינו כשר.

ראש הישיבה קם לטול את ידיו.

למנה היו מצורפות שני פרוסות לחם.

הנוכרי הביט על המנה

שלו ועל המנה של הרב.

אמר המנה של הרב נראית לי יותר טובה.

אה, אלכס?

המנה של הרב נראית לי יותר טובה.

מה הביאו לי פה אלה?

לא מתביישים?

מה אני אעשה?

יש לי רעיון.

אם המנה טובה, אני לא יכול להחליף את כל המנה. הרב ישים לב.

אז לפחות אני אקח את הסטייק שלו

ואני אחליף עם הסטייק שלי.

כנראה שהבשר של הרב שם יותר משובח.

אלה הדתיים תמיד מרוויחים.

הוא חשב שהבשר שקיבל הרב טעים יותר משלו או שמה סקרנות שלו הייתה לטעום עם מאכלי יהודים והיא גרמה למעשה.

במהירות החליפה נוכרי את הבשר כשהוא מתבונן ורואה שאיש לא שם על ליבו.

ראש הישיבה נטל את ידיו,

חזר למקומו, בירך בכוונה, מוציא,

והחל לאכול את הלחם.

אחר ניגש לאכול את הבשר,

הוא נעץ את מזלגו, הרימו וחשב מעט,

וחזר והניחו במקומו.

ראש הישיבה לא אכל את הבשר ואת המנה שהוגשה לו.

הוא הסתפק באכילת הלחם ובשתיית המשקה.

הגוי הביט בנעשה וטמא בליבו.

לא הבנתי, למה הרב לא אוכל את הבשר?

וכי הוא חש במשהו?

והלא שני חתיכות הבשר נראות זהות לחלוטין. זה רק האריזה, רק האריזה שונה.

רק החותמת.

זה נראה אותו דבר בדיוק.

הוא עזר אומץ והחליט לשאול את הרב.

הרב חכך בדעתו,

באם לספר לנוכרי את רחשי ליבו או שמא עלי יפגע.

אך לאחר שראה את המבט

הכמה של הנוכרי לתשובה נעתר וסיפר לו.

אומר לו הרב, ראשית,

אני אבאר לך בקצרה את דיני הכשרות

של הבשר במטבח היהודי.

ואחר כך

אמר לו,

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו

שאסור לאכול בשר שהונח

ללא השגחה.

אה, כמה כאלה יש.

וזה נקרא בשר שנתעלם מן העין,

כי חוששים שמא הגיע מאן דהוא והחליפו.

ומאחר שקמתי ליטול את ידיי,

והיה מנת הבשר מונחת ללא השגחה,

אסרו עלי חכמינו לאוכלו.

הגוי שתה בצמא את הדברים והתפעל מדברי הרב.

ואחר כך הודה לרב ואמר, כבוד הרב,

אכן צודקים החכמים שאמרו שבשר שנתעלם מן העין אסור לאוכלו.

כי כך היה המעשה, ואני חמדתי את המנה שלך.

החלפתי בין הבשר שלך, החתיכה שלך, לחתיכה שלי.

אמרתי, בטוח שהחתיכה שלכם

יותר טובה, ובאמת היא הייתה טובה.

היא הייתה יותר טעימה.

ואני מצטער, כבוד הרב, אבל

עכשיו אני מבין

איזה חוכמה יש לחכמים שלכם. כי הנה, באמת, אני הבאתי לך את הטרף,

את הלא כשר,

ואת הכשר אני אכלתי בעצמי.

ואם חס ושלום, חס וחלילה, לא היה שומע לדברי החכמים,

אוי ואבוי, לא היה נכשל באיסור של אכילת

נבלות וטרפות. אה,

אז סומכים על המשגיח. איפה הוא?

הוא בדיוק יצא רגע.

לאן הוא יצא?

לא, אבל יש פה את הנייר. הנייר פה נמצא.

הנייר המשגיח. הנייר המשגיח, כן.

שתבח שמו ליד.

איזה אמונה אנשים חיים.

הם לא מאמינים בעצמם, מאמינים לניירות.

מאמינים לבני האדם.

זה נאמן זה?

הוא יכול להיות עד?

זה פסול לעדות. איך אתה מאמין לו?

לא, אני מאמין לך, אתה נראה לי, נראה לי יהודי כשר.

הוא כבר נהיה בבא, הוא כבר רואה מי זה ומה זה, ואיך הוא? השם ישמור וישים.

כל מה שאמרו חכמים, דברי אלוקים חיים.

אז אם מזהירים את הבן אדם, ועוד עם הוכחות,

רק טיפש,

מפספס ולא מבין.

חכם, שומע,

מפנים את הדברים,

רוצה לבדוק, בודק את הדברים,

ומייד מחליט החלטות

ללא צלשל ספק.

איך אמר לי אותו אחד?

אני כבר החלטתי שאני לא אוכל.

לאכול אני לא אוכל, אבל אני חייב לבדוק, חייב לבדוק.

ישבו פה יותר חכמים ממך,

שמעו עדויות, דיווי הוכחות, דיברו, מדברים. אין להם אינטרס לדבר סתם.

מדברים כדי להזהיר, להציל, להציל את אותן נפשות, השם ישמור והציל.

ויש כאלה שיש להם שלוות הנפש, הם צריכים לבדוק בעצמם.

הם צריכים לחפש.

היזהרו בדבריכם.

אם חכמים אמרו כך, ואדם עושה להפך, הרי זה מתחייב בנפשו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשה אומר, הצג הזה שברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך בעליהם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו.