חינוך וחנוכה – גבולות, דוגמה אישית ומאבק ביצר | הרב אורי יצחק

 - - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, קהל קדוש, ברוכים הבאים. בעזרת השם, לפני שנתחיל בנושא, חג החנוכה, בין השאר, נאמר חידוש שהיום נשאלתי, 

שאל אותי יהודי, מה זה שאנחנו אומרים, בסוף הקדיש אומרים יהיה של המה? אז אומרים שם: 'יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא, וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה'. 

שמתם לב מה מיוחד פה? הכל זה בעברית 'חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה' פתאום באמצע 'וְשֵׁיזָבָא' ממשיכים לעברית 'וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה' מה זה ה: שֵׁיזָבָא? 

אז יש סידורים שתרגמו את זה להצלה, שֵׁיזָבָא זה הצלה. תרגמו לעברית, כאילו איפה שהם מסבירים את הפירוש המילולי של הקדיש, אז כתבו ששֵׁיזָבָא זה הצלה. 

אבל זה לא מדויק. כי איך יכול להיות שיכתבו שזבה, שזה הצלה, והרי כתוב אחר כך במפורש 'וְרֶוַח וְהַצָּלָה' זאת אומרת, פעמיים חז״ל יגידו לנו להגיד פעמיים הצלה, פעם בארמית, פעם בעברית. ומה פתאום שֵׁיזָבָא פתאום תקוע באמצע העברית? למה פתאום בלשון ארמי? 

אז הסברתי לאותו יהודי ש שֵׁיזָבָא זה לא הצלה. פירוש המילה שֵׁיזָבָא זה פלטה. מאיפה אני יודע? 

כתוב בתורה אצל אברהם אבינו "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד, יג) מה אומר התרגום שם? 'וַאֲתָא מְשֵׁיזְבָא' אז אתה רואה ש שֵׁיזָבָא זה מלשון פלטה.

 ולכן תשימו לב שזבה הוא צמוד למילה 'וְנֶחָמָה' אז כי מה זה פלטה? פלטה, כשאתה אומר פלטה זה אומר "שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה" (דברי הימים א ד מג) אבל זה אומר שגם היו כאלה שלא נשארו. אלה נשארו, אבל יש כאלה שלא נשארו. לכן גם ב: 'וְנֶחָמָה' סימן שהיו בעיות לפני כן. זה אחד צמוד לשני, 'וְנֶחָמָה' עם הפלטה. 

נחזור עוד פעם ונאמר, ואז נראה 'חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה' מתי יש ישועה? כשיש בעיה. 

הרי אנחנו אומרים, לדוגמה, בתפילת 18 'מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן' מה ההבדל בין 'עוֹזֵר' לבין 'וּמוֹשִׁיעַ' לבין 'וּמָגֵן'? 

אז הרב דסלר, מו "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) כותב שההבדל ביניהם שעוזר זה כשאדם עושה פעולה והקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, 'עוֹזֵר' לו. דוגמא; 'הבא להיטהר, מסייעים לו'. 

אבל מה זה 'וּמוֹשִׁיעַ'? מושיע זה כשאדם אין לו פתרון, אין לו מה לעשות, הוא לא יכול לעשות כלום. פה שייך לא עזרה, אלא ישועה. כשאדם נמצא במצב השם ירחם, שאין כבר מאיפה לחפש פתרונות, אז יש את ישועת השם. 

***

אמרתי פעם, כתוב 'תשועת השם כהרף עין!' נכון? אז בדרך כלל אנחנו מבינים מה המשמעות של תשועת השם כהרף עין, שזה בא מהר, כמו הרפרוף של העין. 

אבל מצד שני זה קשה, כי יש הרבה פעמים שהישועה לא באה מהר. אז מה תגיד על תשועת השם כהרף עין? יש פעמים שזה לוקח זמן. אז מה זה תשועת השם כהרף עין? 

אז אמרתי שתשועת השם כהרף עין, הכוונה היא, העין היא כל הזמן מרפרפת. עכשיו, אין מציאות שהעין נסגרת חצי, ונפתחת. העין צריכה להיסגר, ואז זה נפתח. הרפרוף של העין זה סגירה של העין ופתיחה. זה לא הולך בחצי, זה הולך עד הסוף. מתי התשועה של השם מגיעה? כשיש הרף עין. מתי שהעין נסגרת. מתי שיש חושך. ואין לך כבר מאיפה, כן, לקבל אור, כמו שאומרים. שמה באה ישועה. 

לכן, תשועת השם כהרף עין, כמו שכתוב: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" (ישעיה ס, ב) יש חֹשֶׁךְ על ה: לְאֻמִּים, עֲרָפֶל. "וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה" (שם)

 הזריחה, כתוב שהיא, מתי היא מתחילה? כשיש את נקודת החושך הכי גדולה. איפה מתחילה הזריחה? בנקודת החושך הכי גדולה. למה שמה דווקא זה נקודת החושך הכי גדולה? כי הכוחות של הסיטרא, כוחות היצר הרע, יודעים שהם צריכים לעזוב את העולם, עוד מעט זריחה, עוד מעט גאולה, אז הם משקיעים פול גז. נותנים את כל הכוח שלהם, כדי להראות כאילו שאין צ'אנס. ודווקא אז באה התשועה.

 התשועה של השם באה כהרף עין. מתי שאדם כבר, איך אומרים, 'כלו כל הקיצים?' אין לו כבר 'על מי לסמוך רק על אבא שבשמים'? עכשיו זה יבוא. 

כל זמן שהוא עדיין בוטח על זה ובוטח על זה, הקדוש ברוך הוא אומר, אתה בוטח בו, אז תחכה לו... 

כשאדם מבין ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) 'עושה נפלאות לבדו' אז יש אשועות. 

***

בלאו הכי 'מֶלֶךְ עוֹזֵר' זה כשאדם עושה פעולה מצד עצמו, אז הוא 'עוֹזֵר'. 

אבל 'מוֹשִׁיעַ' זה כשכבר אין, אין. 

אז מה זה 'מָגֵן'? מגן, יש שני פירושים;

א. מגן זה לפני שהוא הסתבך בצרה. 

ב. ודבר נוסף, שזה הישועה באה מעל הטבע. מעל הטבע ישתבח שמו לעולם. 

כמו שאצל אברהם אבינו, לכן אומרים חותמים 'מָגֵן אַבְרָהָם'. שאצל אברהם אבינו הכל היה מעל הטבע ישתבח שמו. ב

לאו הכי, כשאנחנו אומרים בקדיש 'חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה' אז מתי באה הישועה? כשהיה בלאגן, כשהיה צרה, כשהיה חושך. אז פעמים שיש גם נזקים, כמו שאומרים. אז צריך נֶחָמָה וצריך פלטה. זה ה: שֵׁיזָבָא. ואחר כך וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה' ואז 'וְרֶוַח וְהַצָּלָה' ישתבח שמו. 

***

טוב, זה מה שהסברתי לאותו יהודי היום, 

ושאל. עוד חידוש שרציתי לומר לפני שנגיד משהו שהתעורר בשבוע האחרון, בתחילת השבוע, הייתי בניחום אבלים. בניחום אבלים, אז אצל התימנים נוהגים לפני תפילת מנחה לומר, אצל הספרדים אומרים 'פתח אליהו' אצל התימנים נוהגים לומר את 'עקדת יצחק'.

 ושם קראו את העקדה, ולא דקדקו טוב בלשון. ובמקום להגיד איפה שצריך להגיד יחידך, אז אותו אחד שאמר בקול אמר יחידך. זה כתוב שם כמה פעמים יחידך, יחידך, ואחר כך בסוף פסוק אומרים יחידך. 

רק כשדיברתי אחר כך הסבתי את תשומת לב הציבור שיש לשים לב בין הניקוד של שבא לבין הניקוד של סגול. כאשר זה בניקוד שבא, אז בעצם בדרך כלל זה מדובר על יחיד, ובניקוד סגול זה ברבים. 

לדוגמה, נעלך, נעליך, ידך, ידיך. ככה על זה הדרך. 

אז שאל אותי היהודי, אמר לי אז איך זה שפה כתוב יחידך יחידך, ואחר כך כתוב בסוף הפסוק יחידיך. אם זה מדובר על יצחק, אז למה כתוב יחידיך בסוף הפסוק?

 ואז אמרתי לו כך. אמרתי לו, תראה, אם תשים לב, אנחנו אומרים, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב) נכון? "עַתָּה" איזה לשון זה? עבר, הווה או עתיד? "עַתָּה" הווה. ידעתי, עבר. 

אם אתה רוצה לדבר על הווה, תגיד, אתה, אני יודע. אתה יודע, אבל אם אתה אומר "יָדַעְתִּי" זה עבר. אז איך מסתדר עכשיו? אתה, הווה "יָדַעְתִּי" הרי אתה אומר "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" 

הרי יש פה שאלה עצומה ששואלים. איך זה שהקדוש ברוך הוא אומר "עַתָּה יָדַעְתִּי"? הקדוש ברוך הוא יודע הכל כל הזמן. הוא עבר, הווה, עתיד. אז מה זה "עַתָּה יָדַעְתִּי"? קודם כל? 

אז יש על זה הרבה פירושים, אבל אחד מהפירושים המעניינים זה בעצם כל הניסיונות שעבר אברהם אבינו היו ניסיונות שהם מתאימים למידות שלו. בעל החסד. אבל פה היה לו ניסיון שהוא הפוך מהמידה שלו. הוא היה צריך להיות אכזרי. זה הפך המידה שלו. פה הוא היה צריך לשבר את מידת החסד בשביל לעשות רצונו יתברך. זה ניסיון אמיתי.

 זה הניסיון. כשאתה צריך לשבר את האישיות שלך, את כל מה שאתה לכבוד רצונו יתברך, זה הניסיון. לכן אמר לו "עַתָּה יָדַעְתִּי" אבל למה "יָדַעְתִּי"? "עַתָּה" אני מבין. מה הקטע של "יָדַעְתִּי"? 

אלא מה? האמת היא שהקדוש ברוך הוא כבר ניסה את אברהם במידת האכזריות כבר לפני כן. איפה? אצל ישמעאל? אצל ישמעאל הוא גם אוהב אותו, זה גם הבן שלו. הוא לא רצה לגרש אותו. 

אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו, "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב) אמרה לך לגרש? תגרש. 

בלאו הכי גם שם הוא היה צריך להפעיל את מידת האכזריות. 

לכן, שימו לב טוב, למה מופיע כשהקדוש ברוך הוא אומר שהוא יודע שאתה "יְרֵא אֱלֹהִים"?

 ולמה כתוב שם יחידך עם סגול בסוף?

 כי אומר לו הקדוש ברוך הוא, הרי כשהוא אמר לו "קַח נָא אֶת בִּנְךָ" (בראשית כב, ב) 

אז הוא אמר לו: שני בנים יש לי, 

"יְחִידְךָ" (שם) שימו לב "יְחִידְךָ" לא יחידיך "יְחִידְךָ" שזה יצחק, 

אמר לו שניהם יחידים, גם ישמעאל וגם ו... כן, 

"אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (שם) וא...‫את חידך, 

ואחר כך הוא אומר לו ש: "אֶת יִצְחָק" (שם) 

זאת אומרת שאברהם אמר, כמו שאומרים בפה מלא, שגם ישמעאל הוא יחידו. זה יחיד לשרה, זה יחיד להגר, זה הבן שלו, וזה הבן שלו. 

לכן כתוב "אֶת יְחִידְךָ" בסוף, שזה מדובר על שניהם. למה? כי ניכר משניהם "כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". לכן הוא אומר "עַתָּה יָדַעְתִּי". 

אבל איפה שכתוב "יְחִידְךָ" כשהקדוש ברוך הוא מצווה אותו ומדבר איתו, בתחילה הוא מדבר על יצחק. לכן הוא אומר "יְחִידְךָ" כי הרי שם גם אצל ישמעאל הוא אמר לו: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) אל תדאג. אז הקדוש ברוך הוא מדבר על יצחק כל הזמן. 

אבל כשהוא מדבר איתו בסוף על העניין של "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" אז שם בסוף הוא מזכיר את יחידך. כי זה מתקשר לעניין של מה שכתוב פה, עבר והווה. ישתבח שמו. 

***

טוב. בעזרת השם יתברך, נמצאים אנו בחג החנוכה, ישתבח שמו לעד, ובנוסח של חג החנוכה אנחנו אומרים בתפילה... 

אולי לפני כן נקדים ונאמר, אם אני עכשיו אגש לאיזה ילד שלא למד תלמוד תורה, ילד ש... לא מכיר את היהדות ככה לעומק, ואני אשאל אותו, חמוד, איך אתה חושב היה נראה יהודה המכבי? אתה יכול לצייר לי אותו? 

אז הוא לוקח דף ועט ומצייר. איך הוא יצייר את יהודה המכבי? פשוט לכולנו. כשהוא יצייר איזה וחד ג'לוב כזה, איזה הר אדם ככה, עם חרב ביד. לוחם קרבי, פייטר. 

הבעיה היא שלא רק ילד שלא היה בתלמוד תורה יצייר את זה, אלא הרבה מאוד אנשים בדמיון שלהם מציירים את יהודה המכבי כאחד כזה, הוא ואחיו, שהם היו לוחמים קרבים. 

אבל כשאנחנו מסתכלים בנוסח של חנוכה, אז שם כתוב שהקדוש ברוך הוא 'מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים' (על הניסים) על מי מדובר כשאומרים 'גִבּוֹרִים'? על היוונים. ביד מי? ביד 'חַלָּשִׁים' אז מי זה החלשים? זה המכבים, החשמונאים. אז הנה אתה רואה שכתוב מפורש שהם לא היו בכלל 'גִבּוֹרִים' הם היו 'חַלָּשִׁים'. 

לא רק זה, תראו יותר מזה מה כתוב פה. כתוב 'מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ'. 

שמים לב מה כתוב פה? הכל פה דבר והיפוכו. אחד מול השני, דבר והיפוכו. גִבּוֹרִים, מול חַלָּשִׁים. רַבִּים, מול מְעַטִּים. זה מסתדר. רְשָׁעִים, מול צַדִּיקִים. טְמֵאִים, מול טְהוֹרִים. עד עכשיו הכל מסתדר. 

אבל תראו מה כתוב עכשיו 'וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ' שמעתם? מה זה 'עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ'? לא כתוב לומדי תוֹרָתֶךָ כתוב 'עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ' אלה שעוסקים בתורה. מי עוסק בתורה? אברכים. 

הרי מה היו החשמונאים? משרתים בבית המקדש, ישתבח שמו לעד. מה? תלמידי חכמים היו. מה כתוב על שבט לוי? לומדים ומלמדים? הם לא החזיקו בחיים שלהם חרב. סכין, שחיטה, כן. אבל חרב? לא החזיקו. לא נלחמו נגד אף אחד אף פעם. נו, עסקו בתורה. 

מה ההפך מהם? זֵדִים. לא שמעתם? מי שלא עוסק בתורה, איך הוא נקרא? זד. לא מי שלא לומד תורה. מי שלא עוסק בתורה. נקרא זד. מה הקשר לזד? 

כתוב בחז"ל: 'שגיגת תלמוד עולה זדון!' 

אדם שיגיד: 'שמע, לא למדתי, לא יודע ללמוד, לא מבין...' 

וחושב שהוא יגיע למעלה ויחשיבו לו את זה כשוגג, 

אומרים לו: 'חביבי, יש לך טעות. אתה תחשב מזיד, לא תחשב שוגג!'. 

הגמרא מספרת על אליהו הנביא שהלך בדרך וראה יהודי שעושה רשתות של דייגים. 

אמר לו, למה אתה לא לומד תורה? 

אמר לו, לא יודע ללמוד, לא יודע לקרוא. 

הוא אומר לו, לא יודע לקרוא. מה אתה עוסק?

 מכין רשתות של דייגים. 

זה אתה יודע לעשות? 

אמר לו, כן. 

אמר לו, אז גם ללמוד תורה אתה יודע. אתה פשוט החלטת שאתה לא רוצה ללמוד, אמרת לא יכול. אין דבר כזה. אם יש לך שכל לעשות רשתות של דייגים, יש לך שכל גם ללמוד. 

המעשה הזה שמובא בגמרא מחייב את כולנו. אין פטורים. אם אתה יכול לעשות אפילו דבר כזה מינימלי, כמו להכין רשתות של דייגים, אין לך פטור, מה של ללמוד תורה. איי, איי, איי, איי, איי. 

ולא רק ללמוד תורה, לעסוק בתורה. מה זה לעסוק בתורה? מי שיש לו עסק יודע מה זה לעסוק. יודעים מה זה עסק? עסק זה שהראש שלך כל הזמן עסוק בתורה. 

זאת אומרת, לא רק כשאתה נמצא בעסק אתה עוסק בעסק. גם כשאתה נמצא בבית, גם כשאתה נמצא בכל מקום, הראש שלך כל הזמן עובד. מחר צריך לבוא הסוחר ההוא, מחר צריך לבוא הסוכן ההוא, אני צריך לדאוג להוא לתשלום, אני צריך להזמין ככה, צריך לעשות רשימות מה חסר לי, מה צריך להביא, מה זה, מה נקנה. כל הזמן אתה בתנועה. מה קורה בבנק? המינוס, פלוס, עניינים להזרים, להכניס, להוציא. אתה כל הזמן עסוק בעניינים. אין מנוחה. זה נקרא עוסק, שהראש שלו כל הזמן עסוק בדבר. אז עוסק בתורה זה אחד שהראש שלו כל הזמן עוסק בתורה. 

אבל אם הוא מפנה את עצמו לדברי בטלה, לכל מיני קשקושים וכל מיני דברים, אז הוא כבר לא נקרא עוסק בתורה. 

***

ולצערנו היום, יצר הרע יש לו את כל המכשורים לבטל אותנו מתורה. ואנשים מתפלאים למה יש להם כל כך הרבה איסורים. רק כתוב שאם באו על האדם ייסורים 'יפשפש במעשיו' מה כתוב? 'אם לא מצא'? מה זה אם לא מצא? איך יכול להיות שהוא לא מצא? מה, הוא כזה צדיק? 

הוא חושב שהוא כזה צדיק שאין לו עבירות, לא עבירות עשה ולא לא תעשה? הוא צדיק יסוד עולם? מה לא מצא? איך יכול להיות שיש מציאות כזאת שלא מצא בכלל? 

לכן כתוב 'יתלה בביטול תורה'. 

אומר הגאון מוילנה, מה זה יתלה בביטול תורה? זה שהוא לא למד, אם היה לומד היה מוצא. אבל בגלל שהוא לא לומד, הוא לא מוצא. אין דבר כזה לא מצא. זה שלא מצאת, זה בגלל שאתה מבטל תורה. אתה לא לומד תורה. אם היית לומד תורה היית מוצא הכל. וגם אולי גם לא היו ייסורים בכלל. אותם ייסורים. משמונות שמים, אבל אין סתם. אה, ישתבח שמו לעד. 

***

בלאו הכי, יצר הרע, דואג שאנחנו לא ללמד תורה. אז המציא כל מיני מכשירים. אני זוכר, בילדותי היה טלוויזיה, טמבלוויזיה. טלביזיון, תקראו לזה איך שאתם רוצים. ואני זוכר שהרב שך והסטייפלר, זכר צדיקים לברכה, זכותם לתגן עלינו. הוציאו, או הוציאו בשמם, מכתבים שממש בגדר של... חרם של כל מי שיכניס לביתו את הטלוויזיה אז יהיה להם ככה וככה ויכולים לאבד את הילדים שלהם ודברים כתבו דברים ברורים וחמורים 

ואני זוכר שבאותה תקופה בקושי היה טלוויזיות בארץ ממש זה היה בהתחלה בהתחלה הגיעו רק טלוויזיות הראשונות לארץ בקושי היו רואים דגל ישראל עם מנגינה עוד לא היה בכלל תוכניות עוד לא היה רשות השידור עוד לא היה כלום 

וכך לאט לאט התחילו לעשות תוכניות יצר הרע אתם יודעים טיפין טיפין בתחילה היו קולטים רק את ירדן ואת מצרים וכולי ישראל לא היה רק דגל עם מנגינה אחר כך עשו תוכנית על העולים מתימן היו משדרים אותה שלוש-ארבע פעמים ביום את התוכנית הזאת איך אומרים? עשו פדיחות לתימנים, הביאו שם איזה תימני אחד שסיפר שהביאו לו סכין לחתוך את העגבניה והוא לא ידע איך חותכים זו הייתה תוכנית 

אחר כך עשו רק תוכניות לימודיות עם בובות והיה חדשות, אולי חצי דקה-דקה, לא היה מה לספר בכלל עוד לא היה להם כנראה כתבים, עוד לא היה להם כלום היה מבזק של חדשות, חצי דקה-דקה, משהו כזה והיו משדרים את זה כמה פעמים ביום, אותו דבר וככה לאט לאט עוד ועוד ועוד, אבל הכל היה טלוויזיה לימודית עוד לא היה טלוויזיה כללית, לא בכף ולא בקוף... 

ולאט לאט בינתיים אנשים הכניסו את הטמבלוויזיות לבתים כאשר גדולי ישראל צעקו: 'תיזהרו! לא להכניס!!' ואנשים שלא היו חרדים אבל היו דתיים לא הבינו מה הם רוצים?! מה קרה מה רע בזה מה יש בזה מה הבעיה מה הבעיה אין פה שום דבר זה הכל בסדר זה חינוכי מה לא יותר טוב שהילדים ישבו בבית במקום להסתובב ברחובות עם כל מיני ארחי פרחי... 

בוודאי שזה עדיף אבל גדולי ישראל צועקים אומרים לא לא לחינם גדולי ישראל נקראים הצופים הם עומדים למעלה רואים למרחוק הם לא רואים רק בארבעה אמותית נו בינתיים יצר דאג להכניס לה עוד בתים ועוד בתים ועוד בתים ועוד בתים והכל בסיידר במירכאות טלוויזיה לימודית מה רע 

ואחר כך התחילה הטלוויזיה הכללית ולאט לאט התחילו להכניס כל מיני תוכניות אבל הכל בצניחות הכל בסדר עם הכשר כמו שאומרים ואפילו הביאו סרטים איזה סרטים? סרטים שאין בהם שום בעיה כביכול עם הכשר חוץ מכבוד המקום, לאסי, אני יודע מה, היידי בת ההרים, כל מיני קשקושים כאלה אין בעיה, זה לא, זה לא, זה אין שום בעיה, אין שום בעיה 

וככה לאט לאט הכניסו ועוד ועוד ואז תוכניות לילדים וכולי וככה שנים זה נמרח ואנשים בינתיים מכניסים עוד ועוד ועוד כמעט כל הבתים חוץ מבתי החרדים לדבר השם שממש בודדים נפלו בפח רובם ככולם לא העזו להכניס לביתם את הטמבליויזיה 

ואז יום אחד החליטו שמבטלים את הצנזורה ומאותו רגע הכל היה כבר מותר שם והצנזורה היחידה נשארה רק על הדתיים בקיצור הפכו הכול בדיוק כמו שגדולי ישראל אמרו תסתכלו קדימה 

אבל מה? ברוך השם החרדים לא נפלו בפח רובם ככולם ברוך השם ניצלו מהדבר הזה 

***

אז מה אתם חושבים שיצר הרע הפראייר? ינוח יגיד זהו, אכלתי אותה מה הפתאום? "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ" (תהלים לז, לב) שם איתו אתה עלית שתי מדרגות ועולה ארבע ומתכנן את הנגלה הבאה הפעם הוא עשה את זה הרבה יותר מורכב מה עשה? איך אומרים? עבד עלינו בכמה חזיתות 

דבר ראשון עשה את המחשב מצד שני DVD מצד שלישי פלאפונים עוד לא היה לא אינטרנט ולא אינטרנט עוד לא היה הקטע קודם כל הכניס את השלושה מוצרים האלה ונתן להם כביכול הכשר מה אתה רוצה? מחשב? זה יותר טוב מטלוויזיה אתה יכול שם לסנן, להחליט מה אתה רוצה, מה אתה לא רוצה וכולי כשגדולי ישראל אומרים: 'לא להכניס דבר כזה הביתה!' 

אבל מה? אבל עוד פעם, לא מובן, מה הבעיה עם זה? יש לי שליטה פה, אני מחליט מה להכניס, מה לא להכניס אותו דבר ב-DVD בפלאפון מה נדקר שמה בכלל? לא היה אפשרות, היה בסך הכל שיחות כמו טלפון רגיל רק טלפון שאפשר לשוחח בו מהדרך מה רע? 

ואז אם אתם זוכרים הגיעה המציאות של האנתיפאדה איי איי איי אנתיפאדה אז אנשים דאגו, יואו, הילדים נוסעים באוטובוסים שמרהם יש אוטובוסים מתפוצצים, אנחנו דואגים לילדים, דאגו שלכל הילדים יהיו פלאפונים, שנוכל להיות איתם בקשר אז כל ילד יש לו פלאפון כי אנחנו דואגים לו ובבית מחשב בשביל שהוא, עדיף שהוא יישאר בבית מאשר להסתובב בשכונה וכדומה ואנחנו ניתן לו ונשים לו את כל מה שצריך אז יצאו הסרטים של גרובייס וכדומה, נו זה הכל עם ההכשר, זה הכל בסדר וכולי וכולי 

ואז אנשים התרגלו למסכים גם הקטנים וגם הגדולים בבתים וכשכולם כבר הכניסו את המכשירים, מחשבים, DVD ופלאפונים אז יצר הרע הוציא מהשרוול את האינטרנט, הכניס את זה לשלושת המכשירים האלה במקביל ואמר עכשיו אתם לכודים ברשת ואז עמלק בא "דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים" (במדבר כא, א) זהו 

ואז עכשיו הרבה מאוד אנשים שהם חרדים לדבר השם לכודים ברשת של יצר הרע והם אפילו עדיין לא מבינים כמה הם לכודים 'כי מינות משכא!' המינות מושכת זה ממכר יותר מסמים יותר מסמים זה לא אני אומר זה מדענים סינים אומרים לא תגידו תגידו אמריקאים מצד של יפת זה בכלל סינים זה לא מצד לא חם ולא שם ולא יפת סינים אומרים לך 

חביבי ואנשים לכודים עכשיו ברשת, לך תנתק אותם. ולכולם יש תירוצים, זה לצורך עבודה, לצורך דתה, לצורך זה, לצורך זה, אבל תכל'ס הבן אדם מכור, נרקו! ואתה מסתובב מסביבך ואתה מסתכל לצדדים ואתה רואה אנשים, זה פשוט מזעזע. 

***

אם הייתה לנו פעם "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) היום זה פי כמה וכמה זלזול. זה לא יאומן כי יסופר. 

היום בתפילה במנחה היה מישהו, שליח ציבור, עמד להתפלל, עמד להתפלל, סיים את התפילה, הגיע לכיסא שלו, ישר פתח את הטלפון. עלק שליח ציבור. למה הוא כל כך כנראה חשוב, של איך תדע מי התקשר אליו או שלח לו הודעה? זה לא סובל דיחוי. 

אתה מסתכל על אנשים ואתה לא מבין מה קרה לאנשים. תגידו, אתם השתבשתם? מה, אין גבולות? לאן מגיעים? אם אדם לא יודע לשים לעצמו ברקסים, אם אדם לא יודע להחליט, הוא מסכן. 

לכן תראו, אמרנו, עמלק בא "דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים" כתוב עמלק גימטרייה ספק. כשאדם הוא כזה כן ולא, לא וכן, כן ולא, לא וכן, הוא הכי מסכן. הוא בידיים של עמלק. אם אדם לא החלטי ויודע מה הוא רוצה מעצמו ולא עושה את מה שצריך לעשות, השם ירחם עליו. 

ולצערנו הרב, זה הרבה מאוד אנשים, רבותיי, גם אצלנו, אצל החרדים לדבר השם. אנשים שנופלים ונופלים ונופלים, ואני לא מדבר על דברים קשים, אני מדבר על בעצם ההתמכרות למכשירים האלה. אני לא מדבר על התוצאות וההשלכות והשם ירחם, לאן אפשר להגיע. על עצם זה שאתה לא יודע להחליט לעצמך מה טוב לך ומה לא טוב לך, אתה כבר במצב קשה. 

***

אז חנוכה זה קודם כל מלשון חינוך. ואתם יודעים שחינוך זה מקביל לחנוק. לדעת לעשות גבולות, לעשות גדרות, מה טוב לי, מה לא טוב לי. 

ואם אנחנו מדברים על חינוך, אז האלף-בית בחינוך זה דוגמה אישית. אם הדוגמה האישית שלך כלפי הבן שלך, שאתה כל הזמן קשור למכשירים האלה, הבן לא רואה אותך פותח ספרים בכלל. מדי פעם. פעם ב... היום יש משהו חדש, כבר לא צריך ספרים. שומעים דרך הרדיו שיעורי תורה, שומעים דרך האינטרנט שיעורי תורה. יש כאלה גם מתפללים מתוך ה... מתוך האינטרנט, מתוך הסידור של הפלאפון. 

אמר לי רבי אליהו גמליאלי, שלח לי יום אחד, אמר לי, תקשיב, אתה דיברת על הפלאפון, אבל שיהיה לך ברור, מסר יפה שלח לי. אמר לי, לא רק שיש בעיה של 'היוצא מן הטמא טמא!' 

אלא מה היה קורה אם היה לנו סידור, שבסידור עצמו יש פה עכשיו את התפילה, וכמה דפים לפני כן, לפני כן יש גילוי עריות, תמונות של גילוי עריות, של שפיכות דמים. היינו מעיזים להתפלל מסידור כזה?! היינו מעיזים להכניס סידור כזה לבית כנסת? ואנשים נכנסים עם המכשיר הזה שיש בו את כל התועבות האלה, וברוב חוצפתו הוא מתפלל מתוך הסידור הזה, מתוך הפלאפון. נו, מה נגיד על זה? 

אז היום, איך אומרים, מחפשים חיים קלים, שומעים דברי תורה, במקום ללכת שתהיו עמלים בתורה, לעסוק בעסק התורה, עמל של תורה, מחפשים חיים קלים. שומעים הרצאות, שומעים שיעורי תורה, זה טוב, בתור נופך, אבל זה לא עמלה של תורה, אתה צריך לשבת וללמוד. 

נו, אז כל היום אתה עובד לפרנסתך, מי שעמל לפרנסתו. מגיע הביתה. הבן שלך לא רואה אותך כשאתה הולך לשיעור תורה, לא רואה אותך קובע חיתים לתורה, לא רואה אותך יושב בבית עם ספר. איזה דוגמה אישית אתה נותן לו? אם אדם שההורים שלו נתנו לו דוגמה, ונגיד שזה לא הועיל, והוא יצא לתרבות רעה חלילה, ויש מציאות כזאת, אז מה קורה עם אחד שבכלל לא היה לו דוגמה אישית כזאת? אבל יכול להיות שהוא יצא דווקא תלמיד חכם, הוא יחזור בתשובה ויהיה צדיק ותלמיד חכם, נכון? 

אבל אתה חושב שאותך לא יתבעו? אתה מצווה על החינוך. אתה כהורה, אתה כאב, מצווה לתת דוגמה אישית. אתה צריך מצווה לחנך את הילדים שלך לתורה וליראת שמיים. זה שהבן שלך יצא צדיק, זה זכותו. יש לו בחירה. אבל אותך יתבעו בשמיים, אפילו שהוא יצא. יצא לך בן הבבא סאלי של הדור. יצא לך בן כזה. נו. אבל אם אתה לא דאגת שהוא יהיה בבבא סאלי, 

יתבעו אותך: למה לא דאגת שהוא יהיה בבבא סאלי?! אבל הוא יצא בבבא סאלי. זה הוא יצא. מה אתה עשית כדי שהוא יהיה בבבא סאלי? את זה ישאלו את כל אחד מאיתנו כהורים. מה אתם עשיתם בשביל הילדים שלכם שקבלו את הטופ, את הכי טוב שבעולם? ממה הרחקתם אותם? מה נתתם להם הכי טוב? 

***

רבותיי, בואו ניקח דוגמה מאברהם אבינו, הוא המודל לחיקוי הכי טוב בעולם בכל התחומים, בכל העניינים. כתוב אצל אברהם אבינו שהוא אומר לשרה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב, יג). 

שמעתם מה אומר אברהם אבינו? "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" על מה הוא מדבר? 

כשאתה קורא את רש"י במקום אתה עוד יותר מקבל שוק, אתה מקבל הלם. מה אומר רשי"? "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ"? אומר רש"י הקדוש: 'ייתנו לי מתנות!'. וואי וואי וואי מה קורה. לאן עכשיו לא ברור? אברהם אבינו? "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז). 

נו לפני כן אמר למלך סדום "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (בראשית יד, כג) אני לא לוקח כלום ופה מה הוא אומר? "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" ורש"י הקדוש אומר: 'ייתנו לי מתנות!' 

ואחר כך מה הוא אומר? "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" מה קשור? מה קשור המתנות ל... "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"? 

רבותיי אתם יודעים איפה התשובה? אחרי כמה פרקים כתוב זה פסוק שאנחנו אומרים בדרך כלל בלוויות מה אומרים? "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כה, ו)

 כתוב "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" מי זה "הַפִּילַגְשִׁים"? מי זה "הַפִּילַגְשִׁים"? הרי היתה לו רק פילגש אחת (1) היא הגר, ככה אומר רש"י איך נהיה "הַפִּילַגְשִׁים"? נתן, תכף נענה על זה בלי נדר 

"נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" איזה "מַתָּנֹת" הוא נתן להם? רש"י הקדוש אומר שני פירושים; 

א. פירוש אחד הראשון 'שם טומאה נתן להם' שם טומאה נתן להם איך אומרים? זה השם של הקוסמים. 

ב. הפירוש השני שאומר רש"י, שימו לב 'שהוא נתן להם את מה שהוא קיבל שם כשהוא אמר לשרה "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" – 'יתנו לי מַתָּנֹת' על זה הוא דיבר 

הוא אמר אני צריך לדאוג שיביאו לי מַתָּנֹת לא ממני לא שייך לי למה? שכשהוא רצה לשמור על יצחק שהוא לא יתקלקל מבני הַפִּילַגְשִׁים הוא היה צריך לשחרר אותם ממנו כדי שהוא ייתן לו את כל מה ששייך לו שהכול ילך ליצחק 

עכשיו הוא צריך לתת משהו לבני הַפִּילַגְשִׁים אז זה מהטומאה לטומאה אבל ליצחק הוא ייתן מהקדושה לקדושה אז הוא דאג לקחת מהטומאה מַתָּנֹת כדי שהוא ישחרר את בני הַפִּילַגְשִׁים אז הוא ייתן להם את המַתָּנֹת האלה 

וכל זה בשביל מה? שימו לב לשלח אותם "מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ" כי אין דבר יותר רע, אומרים חז״ל, מחברים רעים והסביבה של האדם משפיעה עליו תרצה או לא תרצה, איפה שאתה נמצא תגיד לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה 

בלאו הכי אמר איך אני משחרר אותם ממנו העיף אותם, נתן להם את המתנות משם 

עכשיו ברור למה זה קשור ל; "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" מה הכוונה? "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"? שהרי אם יצחק יתקלקל אז אוי ואבוי לעולם הבא של אברהם אבינו אם יצחק לא ימשיך בדרכו איזה צער יהיה לו בעולם הבא? נכון? אז "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" לנצח נצחים שאם אנחנו עכשיו ניתן לבני הַפִּילַגְשִׁים את המתנות ויצחק יישמר ולא יהיה בחברה רעה והוא יהיה צדיק אז יהיה לנו נחת בעולם עליון לנצח נצחים 

הבנתם את הפואנטה? 

***

אבל עדיין נשאלת השאלה למה כתוב "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" הרי הייתה רק פילגש אחת 

אז ברשותכם אני אקריא לכם את מה שרש"י כותב שם שימו לב! רש"י אומר: 'הַפִּילַגְשִׁים חסר כתיב שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא קטורה' עכשיו תראו מה הוא כותב: 'נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה כדאמרינן כמו שאמרנו בסנהדרין במסכת סנהדרין בין נשים ופילגשים דה דוד מה אומר השיעים? מה הקשר בין הרשע לסיפא? מי נגד מפה? מה הולך פה? 

תשמעו איזה דבר מדהים אומר חסר כתיב, פילגשים חסר כתיב, כתוב חסר אבל אם נסתכל במקרא לא חסר פילגשים כתוב עם שני יודים י' אחרי הפ' וי' אחרי השין מה חסר פה? 

אז יש מפרש שאומר שהיה צריך להיות כתוב פה "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" זה הכוונה של רש"י ככה הוא רוצה לומר כן כמו שכתוב במגילת אסתר: "וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים [הַיְּהוּדִים] אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן" וכו׳ (אסתר ט, טו). 

אבל הגאון מווינלה אומר פה דבר מדהים! תשמעו איך הוא מסביר את הרש"י הזה חבל על הזמן מתוק מדבש תקשיבו טוב! מה הקשר גם לסוף שכתוב: 'נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה בלא כתובה כמו שכתוב במסכת סנהדרין אצל דוד המלך על הנשים והפילגשים' מה הקשר? 

מסביר הגאון מווילנא שימו לב! כתוב: 'איש ואישה שזכו שכינה ביניהם!' נכון? אז אצל האיש יש באמצע את היוד ואצל האישה יש בסוף את ההא נכון? נכון? אבל איפה עוד וא וא וא? בכתובה במילה כתובה יש ו באמצע והא בסוף מה הקשר לפה? 

שימו לב! היו נושאים נשים בכתובה אבל פילגשים היו נושאים בלא כתובה זאת אומרת אצל הפילגש אין את הוו ואה אז פילגש זה אותיות פלג שם שם השם יווד קוו קו הפילגש היא מפלגת את שם השם כי יש שם רק יווד וא אין וווה כי אין אצלה כתובה 

אז לכן רש"י אומר "הַפִּילַגְשִׁים" חסר קטין לא שכאן בפסוק זה חסר אלא המהות של הפילגש עצמה הוא כתוב בחסר דהיינו בלי הווה של הכתובה הבנתם? 

ולכן הוא ממשיך ואומר: 'נשים בכתובה ופילגשים בלא כתובה' אז הפילגש מפלגת את השם - אומר הגאון מוילנא: את שם השם ולכן היא בלא כתובה. מדהים! 

***

נחזור לענייננו יוצא אם כן כשאנחנו מצווים לחנך את בנינו והנה כתוב פסוק, פסוק אומר: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו) 

תגידו הפסוק הזה לא מפליא אתכם? יש פה המון שאלות בפסוק הזה. "חֲנֹךְ לַנַּעַר" מה הולך פה? מה מחנכים נערים? מה זה נער? אתם יודעים שבלשון הקודש כל מילה היא בעצם, היא שם תואר, היא מתארת את המהות. נער זה מלשון התנערות ונער זה בשלב מתקדם. יש לפני כן הרבה הרבה דרגות. למה דילגנו על כל הדברים שקודמים "לַנַּעַר" בפסוק הזה? 

כשהתינוק נמצא בבטן אמו הוא נקרא עובר. למה נקרא עובר? עובר, מלשון מעבר, עובר מעולם של תשעה (9) חודשים. שבעים (70) שנה, ממוצע... ("יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" תהילים צ, י) מאה עשרים (120) אם תרצו. אבל זה תשעה חודשים כולה, אז הוא בסך הכל ככה, הופה, הלו, התכונן. אז עובר, עובר מלשון עובר. 

ארבעים יום הראשונים נקרא ולד. כמה זה ולד בגימטריה? ולד ארבעים (40), כמניינו. 

אחר כך איך הוא נקרא? תינוק. למה? כי הוא יונק. נכון? אין סתם. 

אחר כך איך הוא נקרא? עטוף "וְהָיָה הָעֲטֻפִים" (בראשית ל, מב) למה הוא נקרא עטוף? כי עוטפים אותו. מחתלים אותו. איפה כתוב חיתול? הגמרא אומרת: 'שאם לא היה לנו תורה, היינו לומדים צניעות מהחתול! למה? שאחד הדברים שהוא צנוע בהם זה בעצם שהוא מכסה את צואתו!' אז בגלל זה קוראים לחיתול חיתול על שם החתול. איפה תמצאו את המילה חיתול? בנביא יחזקאל, תראו כמה פעמים שמה מופיע. השורש חיתול וכולי. גם בפרק ט', גם בפרק ט׳, ט״ו ("בֶּן אָדָם אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי וְהִנֵּה לֹא חֻבְּשָׁה לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב" יחזקאל ל, כא). 

נו, זה עולל. אחר כך הוא נקרא אחרי העטוף הוא נקרא עולל. למה הוא נקרא עולל? בגלל מה שהוא מעולל... ילד בגיל שלוש (3), לדוגמה, מעולל דברים השם ירחם! יכול לקרוע לך דפים שאתה צריך אותם, קשקש על הקירות, שופך, קורע, גוזר, מה לא עושה?

 ומה אתה רואה את ההורים, מה אומרים? איזה מתוק, איזה חמוד. אם זה היה מישהו אחר עושה את זה, אוי ואב, אוי לא. אה? וזה כל כך חמוד, נחמד, עולל, מעולל דברים... ומה אתה יכול לעשות? לקבל את זה בכיף, באהבה. ישתבח שמו לעד! 

אחר כך הוא נקרא ילד, שם כולל לכל התקופה. ילד מלשון לידה, נכון? ילודה. 

כשמחברים, דרך אגב, את התיבה אב עם התיבה M, 41 ועוד שלוש יוצא לנו 44 כמניין ילד. אב פלוס אם תוצאה ילד. ישתבח שמו. 

***

דרך אגב, איך הוא נקרא בברית המילה? בברית המילה הוא נקרא בן 'בסימן טוב בן בא לנו!' למה קוראים לו שם בן? כי שם הוא נבנה. על ידי ברית המילה, שם הוא נבנה. נכון? שימו לב דבר מדהים! כמה זה ילד בגימטריה? 44. כמה זה בן בגימטריה? 52. מה ההפרש ביניהם? 'שמונת ימי המילה!' בין הלידה, ילד, לבין הבן. יש את שמונת ימי המילה. זה ההפרש. 

אז יש בן ויש בת. כאשר יש מבנה, ואנחנו מסתכלים עליו מבחוץ. איך הוא נקרא, המבנה הזה? בניין. כשנכנסים פנימה, איך הוא נקרא עכשיו? בית בית משורש בת בניין משורש בין במילים אחרות הבת בת מלך כבודה פנימה ("כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" תהלים מה, יד) שרת הפנים בן שר החוץ 

תגידו, מי יותר חשוב, שר החוץ או שר הפנים? שר הפנים יותר חשוב. למה? כי אם לא יהיה שר הפנים, שר החוץ יישאר בחוץ. לכן היא נקרא עקרת הבית. או עיקר או עוקרת. 

על זה אומרים "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (משלי יד, א) שימו לב! לא כמו שיש כאלה שטועים ואומרים חכמות נָשִׁים. כתוב "חַכְמוֹת נָשִׁים" זאת אומרת, הנשים החכמות שבנשים. החכמות שבנשים "בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ". 

***

אז זה ילד. ילד. אחרי הילד מגיע השלב של נער. מה זה נער? זה גיל כזה, תקופה כזאת בחיים, שלילד יש צורך יש לו הרגשה פנימית כזאת מין 'לא רוצה...!' גם אם הוא לא מבטא את זה במילים והוא לא חצוף, אבל בפנימיות שלו, לא רוצה. מתנער. 

אחר כך הוא נקרא עלם. למה נקרא חלם? כי הוא נהנה להעלים דברים. מה הכוונה? שלא ידעו עליו. להסתיר דברים, לעשות דברים שאף אחד לא יודע. זה עוד תקופה בחיים. 

אחר כך הוא נקרא בחור. כי הוא צריך לבחור. צריך לבחור מה לעשות. להחליט. אתה לא יכול להיות כל החיים צמוד לאבא ואימא. אתה צריך להחליט מה אתה רוצה מעצמך. 

אחר כך הוא נקרא גבר. מלשון התגברות. אתם יודעים שחז״ל אומרים בגמרא שאיך ניכר היהודי? - בזה שהוא גומל חסדים בישן רחמן. זה נוטריקון גבר. גומל חסדים בישן רחמן. החבר'ה יגידו לך מה? זה גבר זה? גומל חסדים בישן זה גבר זה? רחמן זה גבר? זה חנון... אז חז"ל הקדושים אומרים בדיוק הפוך. כדי להיות אחד כזה צריך להיות גבר. צריך להתגבר על עצמך. כדי לעשות רצונו יתברך ולהיות גומל חסדים ובישן ורחמן. זה טבעם של עם ישראל - ישתבח שמו לעד. 

וככה על זה הדרך יש עוד הרבה תקופות בחיים. 

***

נחזור לענייננו. איך כתוב "חֲנֹךְ לַנַּעַר"? היה צריך להיות כתוב "חֲנֹךְ" לתינוק, "חֲנֹךְ" לעטוף, לעולל, לילד. מה פתאום לַנַּעַר? ממתי מחנכים נערים שהם כבר הולכים נגד? 

אלא שימו לב לדיוק בפסוק. כתוב חֲנֹךְ לַנַּעַר" מצוות החינוך היא עד שהוא מגיע להיות נער. מרגע שהוא הגיע לנערות, להתמרדות, שם נגמר התפקיד שלנו של מחנכים. שם כבר צריך לשנות תפקיד, להיות מדריכים, מכוונים, אוהבים, מה שאתה לא רוצה, רק לא מחנכים. 

למה? כי עכשיו אם תחנך, מלשון כמו שאמרנו, גדרים וחניקה, והוא בנער, זה ייצור בדיוק את הנגטיב. אתה תקבל את ההפוך על הפוך. אז תנצל את ההזדמנות לפני שהוא מגיע להיות נער. שם צריך לחנך. לא כשהוא מגיע כבר להתמרדות. 

***

הרמב״ם כותב הלכה: 'שכל מי שמכה את בנו כשהוא גדול חייב נידוי!' שמעתם? כך כותב הרמב״ם. כל מי שמכה את בנו כשהוא גדול חייב נידוי. 

על מה מדבר הרמב״ם? מה זה גדול? ולמה חייב נידוי? מה הקשר לנידוי? אלא, ברגע שאתה הכאת אותו כשהוא גדול, הכוונה שהוא מתנער, אתה עברת: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד) אתה הכשלת אותו במו ידיך שהוא יגיע למצב שאו שהוא חלילה יזלזל בך או יותר גרוע יקלל אותך ואז הוא מתחייב רחמנא לצלן מתחייב מיתה! 

זה לא פשוט כתוב "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז, טז) רש״י אומר מה זה "מַקְלֶה"? – 'מזלזל!' מי שמבזה או אפילו מזלזל רק לא במעשה אפילו במחשבה, בהבנה שלו שהוא מסתכל על אבא שלו בזלזול אתה כבר נכנס לגדר של "אָרוּר" שכל העם ישראל לדורותיהם מקללים אותו "וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (שם) כל שכן אם חלילה עושה בו חבורה - השם ירחם! 

אז אם האבא גרם לזה האבא מתחייב נידוי, אתה גרמת לזה במה? בזה שהכית אותו שהוא גדול. 

נשאלת השאלה מה זה גדול? בגמרא יש מחלוקת אם זה גיל עשרים (20), עשרים ושתיים וכולי למה? בזמנם היו מחונכים איך אומרים? הנער גיל ההתנערות התחיל רק מגיל כזה 

אבל היום בדורנו גדול זה יכול להיות כבר בן שלוש-ארבע אם לא חינכו אותו כמו שצריך כבר בגיל ארבע-חמש אתה רואה ילד מקלל את ההורים שלו ברחובות מרביץ לאימא שלו ילד קטן! למה היא לא קנתה לו ארטיק? הוא לא יודע מה לא עשה לו. 

אתה מסתכל על הילדים, איך הם מתנהגים קטסטרופה ברוך השם, לא אצל כולם אבל אתה רואה גם מציאות כאלה מה המציאות הזאת מחרידה? שההורים האלה לא חינכו את הילד, לא ניצלו את הזמן וככל שאתה לא מחנך מגיל אפס (0) ואתה דוחה את זה זה יותר מתקרב כשהוא התנער 

***

הייתה איזה תימניה מבוגרת שהייתה באחת השיחות שלי ואמרה לי לגבי הבן שלה, אז היא אמרה לי עדו ג'אהל הוא עדיין ילד 

אחרי כמה שנים שהוא עסה לה צרות גדולות ושאלתי אותו למה היא לא מטפלת 

אז מה היא אמרה לי בתימנית? גידו הוא כביר, הוא כבר גדול רק כשהוא היה ילד לא חינכה, למה? כי הוא עוד קטן כשהוא התמרד ונהיה נער ועשה צרות גדולות אז עכשיו כבר אי אפשר להשתלט עליו 

אז שאני אבין, אז מתי מחנכים? כשהוא קטן מרחמים עליו? זה אכזריות! 

לכן תשימו לב שכתוב "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהלים קג, יג) למה לא כתוב כְּרַחֵם אם עַל בָּנִים? חז"ל הקדושים אומרים שפעמים שהרחמים של האימא אם היא מרחמת כמו האישה הזאת שתיארתי זה אכזריות "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן" (איכה ד, י) למה? כי מרחמים עליו איפה שצריך במרכאות להתאכזר 

"להתאכזר" לא הכוונה להיות אכזרי פיזית אלא לדעת גם להגיד לא כשאני יכול להגיד כן אבל בשביל לחנך אותו לשים לו ברקסים שיהיה לו מעצורים כבר מגיל קטן לדעת להגיד לו: 'לא!' לא עכשיו יותר מאוחר אפילו שאני רוצה לתת לו הכל אנחנו כהורים ודאי רוצים לתת לילדים שלנו את כל העולם 

אבל צריך ללמד אותם לגבולות לגדרים מתי מותר מתי כן מתי לא 

***

אבל שוב נחזור למה שאמרנו מקודם אבל אם אנחנו בעצמנו אין לנו לא גבולות ולא גדרים והילד רואה שאין לנו לא גבולות ולא גדרים אז איזה מין דוגמה אישית יש פה על מי עובדים? 

הרי הילדים זה הפסיכולוגים הכי טובים בעולם הם רואים בדיוק את האמת הם רואים את האמת בתוך הבית הכל הם יודעים עלינו אז אם אין דוגמה אישית אוי ואבוי מה אנחנו מצמיחים ומה אנחנו מגדלים 

אז כתוב "חֲנֹךְ לַנַּעַר" עד שהוא מגיע לגיל נער שמה תשקיע פול גז תן את כל מה שאתה יכול את המרב שלא יעבור הזמן הזה אחר כך אתה תתחרט כל החיים שלך.

***

 מה זה "עַל פִּי דַרְכּוֹ"? "עַל פִּי דַרְכּוֹ" של מי? של הילד? מה צריך ללכת לפי הראש שלו? מה זה "עַל פִּי דַרְכּוֹ"? 

אז יש מסבירים "עַל פִּי דַרְכּוֹ", "עַל פִּי דַרְכּוֹ" של השם! אם תעשה "עַל פִּי דַרְכּוֹ" של השם יתברך אז יש לך גם את ההתחייבות ההמשכית "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".

אבל יש שמסבירים "עַל פִּי דַרְכּוֹ" גם של הילד מה הכוונה? כל ילד הוא עולם בפני עצמו יש לו נתונים ראשוניים ששונים מהבן השני או מהבת השנייה כל אחד בא עם נתונים לפי מה שהוא זה הפרויקט אם זה תעבוד 

אל תעשה השוואות אתה לא יכול להגיד לבן שלך: 'אתה רואה את אחיך הגדול? ככה אני רוצה שתהיה...' - איזה שטויות! מה זה קשור? כל אחד זה עולם בפני עצמו זה שאתה רוצה בסדר אשריך שאתה רוצה אבל אתה צריך להכיר את המוגבלויות שלו להבדיל את היכולות שלו ולפי זה לבנות תכלית תוכנית עבודה ואז נדחוף קדימה לכוון לעזור וכדומה 

אבל אי אפשר להשוות בין ילדים בכלל אפילו לא בין אחים שהם תאומים סיאמיים אי אפשר להשוות ביניהם בכלל זה שני עולמות שונים אז כל אחד "עַל פִּי דַרְכּוֹ". 

***

ונשאלת השאלה מה זה שכתוב "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" אתם לא שמים לב שהמילה "גַּם" מיותרת פה? היה אפשר להגיד "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ ... כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" למה אני צריך את המילה "גַּם"? המילה "גַּם" מיותרת. 

אלא בא לומר דבר מאוד חשוב רבותיי! "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" אם אתה תחנך לפי הספר כמו שצריך אז יש לך הבטחה "כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" 

אבל תדע לך שיש גם יש אופציה שבאיזשהו שלב הוא יתנתק הוא יפרוש חלילה והוא לא יעשה את מה שאתה שאפת ורצית ותכננת או אפילו מה שהוא רצה ותכנן החיים מלאים הפתעות 

מבטיחה לך התורה הקדושה אם אתה חינכת עד גיל הנערות נתת לו את הגרסא דינקותא כמו שצריך הכנסת לו את היהדות כמו שצריך באהבה בכיפייה, לא בכפייה, בכיפייה 

הבטחה! "גַּם" אם הוא יסטה מן הדרך באיזשהו שלב "לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" 

שימו לב! מה זה "לֹא יָסוּר" זה לא הכוונה שהוא יחזור "לֹא יָסוּר" המילה "סר" זה העזיבה, הנטישה בצורה הכי חדה שיכולה להיות זה נתק מוחלט "סר לגמרי" זה לא יהיה מציאות כזאת הוא תמיד ישאיר לו כמה דברים שיחברו אותו למקור כדי שיהיה לו אפשרות להתחבר באיזשהו שלב כשהוא ירצה הוא לא קורע את הכבל עד הסוף 

ותבדקו, הם הרבה בעלי תשובה מה זה עם הרבה? הם כולם אתם תראו שכל אחד מהם תמיד השאיר, גם כשהוא עזב את דרך השם, הוא גדל בבית דתי, בית מסורתי, לא משנה באיזה בית תמיד הוא עז... משהו הוא השאיר שאת זה הוא לא יעז לעבור על זה, זה לא משנה מה זה, יכול להיות אפילו משהו סמלי ביותר אבל זה הוא לא מוותר עליו למה? "לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" מי שקיבל חינוך יהודי חייב אפילו אם יהיה צריך לקח אותו לאיפה שלא ייקח אותו משהו הוא ישאיר אצלו זה התורה הבטיחה

 ומהדבר הזה כמובן שהוא יכול לחזור אחר כך ולחזור בגדול אז זה על הצד של "גַּם כִּי יַזְקִין" 

אבל אנחנו מאחלים שלא צריך את ה "גַּם", "לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" לא יתנתק ישתבח שמו! 

אם אדם עושה כמו שצריך ומתפלל על ילדיו ועושה את כל מה שאפשר אז הכל זה עניין של 'חשבונות שמים' ועניין של בחירה של הילדים 

צריך לזכור גם, הילדים יש להם בחירה אנחנו לא יכולים לכפות עליהם אנחנו יכולים רק לכוון ולהדריך התקופה, בזה נסיים, התקופה הכי קשה שיש למחנכים, להורים זה בעצם התקופה הזאת של הנערות שפתאום הילד מחליט החלטות לפעמים שהן ההפך הבנתנו ורצוננו 

ועכשיו יש לך בעיה יש לו בחירה מה תגיד לו? אל תבחר תיקח לו את העצמאות שלו הרי כל הזמן גידלנו אותו וחינכנו אותו שיחליט את מה שטוב בשבילו ואת מה שהוא רוצה הוא לא יכול להיות כל החיים שלו צמוד לסינר של אבא ולא של אימא הוא צריך להיות בעל בחירה 

רק אנחנו מכוונים אותו שיבחר את הטוב ביותר הטוב ביותר בשבילו מבחינת קודשא בריך הוא לא את הטוב בשבילו מבחינת ההבנה שלו כי ההבנה שלו יכולה להיות הבנה של יצר הרע אז לזה אנחנו שואפים, לזה אנחנו מקדמים, לזה אנחנו מכוונים. 

אבל לפעמים הוא לא בוחר ככה. ויצר הרע מטעה אותו. אז פה צריך לזכור, זו התקופה הכי קשה שלנו. אסור להילחם בו ראש בראש. רק בחי... ואהבה, והדרכה, והכוונה, ומעל הכל תפילות, תפילות, תפילות. 

והשם יזכה את כולנו, שבעזרת השם, בזכות חג החנוכה, נזכה לראות את כל בנינו ובנותינו, כולם "לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיה נד, יג) אמן ואמן. ברוכים תהיו.