שיעור לפרשת ויצא | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

ברוכים הבאים, פרשת ויצא, ישתבח שמו לעד. בעזרת השם יתברך. נאמר חידוש שזכיתי להתחדש בו. אתמול נשאלתי על ידי ידידי ורעי אליהו שמעון בן יחיאל, שהשם ירפאו רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף. יקימהו ממיטת חוליו, לחיים טובים ולשלום, בריא אולם, השם יתמיד בריאותו. שאל אותי שאלה דקדוקית, מעניינת, מהפרשה. והוא שאל, תשימו לב, 

כתוב בפרשה: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ. וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן" (וישלח לא, ד-ה)

שימו לב, הכל בלשון נקבה, "לָהֶן", "אֲבִיכֶן"... "כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן" (שם פסוקים ה-ו) שוב בלשון נקבה.

"כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן, וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים" (שם פסוקים ו-ח). 

עכשיו שימו לב לפסוק הזה: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" (שם פסוק ט) למה פה כתוב "אֲבִיכֶם" ולא "אֲבִיכֶן"? מה, הם הפכו להיות זכרים? מה קרה שכאן זה בלשון זכר, "אֲבִיכֶם" ולא "אֲבִיכֶן"? שאלה יפה, ישתבח שמו. 

והתחדש לי, מאיתו יתברך, אני מקווה שזה מכוון לאמת, ידוע שללבן לא היו ילדים, לא היו לו בנים, עד שיעקב הגיע אליו. זו הסיבה שבעצם רחל היא זו שרעתה את הצאן ("וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא" בראשית כט, ט). ממתי ילדה רועה את הצאן? אלא שלא היו לו בנים. 

אבל מרגע שיעקב הגיע אליו, אז שם כתוב, לבן אומר, "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל, כז) כן, שכל הברכה באה "בִּגְלָלֶךָ", "בִּגְלָלֶךָ" כן. 

אז רש"י שם על המקום, על האתר, כותב שנולדו לו בנים, בזכות יעקב אבינו ('נִחַשְׁתִּי – מְנַחֵשׁ הָיָה (ס"א: הָיִיתִי), נִסִּיתִי בַּנִּחוּשׁ שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדְךָ בָּאָה לִי בְּרָכָה. כְּשֶׁבָּאתָ לְכָאן לֹא הָיוּ לִי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" (לעיל כט,ו); אֶפְשָׁר יֵשׁ לוֹ בָּנִים, וְהוּא שׁוֹלֵחַ בִּתּוֹ אֵצֶל הָרוֹעִים? וְעַכְשָׁו הָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן" (בראשית לא,א)'). 

עכשיו תראו מה קורה פה. מתי יעקב אומר להם, בואו אני רוצה לדבר איתכם בשדה, שאף אחד לא ישמע. 

כשהוא שמע את דברי בני לבן, הוא אומר, שני פסוקים לפני כן: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (בראשית לא, א). 

החתן הזה שלנו, כן, הגיס, לקח לנו את הכל. 

עכשיו שימו לב, כתוב שהבנות אינן יורשות. בלאו הכי, זה מה שהפריע להם. 

לכן הוא אומר, יעקב "מִקְנֵה אֲבִיכֶם" כי המקנה לא שייך לרחל ולאה. כשהוא פונה אליהם, הוא פונה אליהם בלשון נקבה, אבל כשהוא מדבר על המקנה של לבן, זה אומר "מִקְנֵה אֲבִיכֶם" כי הבנות הרי כלולות, כשאומרים לדוגמה ילדים, אז הכוונה גם לבנים וגם לבנות. זה לא חייב להיות רק בנים, כן? אז הבנות כלולות בתוך הבנים, כשאומרים לדוגמה ילדים. אותו דבר גם פה. רק מה, היות והן לא יורשות, אז לכן אמר "מִקְנֵה אֲבִיכֶם" שזה שייך רק לבנים. כך התחדש לי, ואני מקווה שבעזרת השם זה מכוון לאמת. 

***

בשבוע שעבר דיברנו על העניין של תנורו של עכנאי. ושם הקראנו את הגמרא עם כל המעשה שהוא נתן לחרוב לזוז אמת המים, הלכה אחורה, חצרה, ישתבח שמו, הכותלי בית המדרש, נטו ליפול. 

ורצינו להגיד עוד איזה נקודה בנושא הזה, היות והזכרנו את זה ודיברו איתי על זה, אז אמרתי אני אוסיף עוד נופך לעניין. מה שכותב הגאון מווילנה. 

הגאון מווילנה שואל מדוע היה צריך את שלושת הניסים האלה? מה, לא היה מספיק להתחיל ישר מבת קול מן השמים? למה היה צריך את החרוב, אחרי החרוב את אמת המים, ואחרי זה את כותלי בית המדרש? מה העניין? ולמה דווקא הדוגמאות הללו? מה, חסר לעשות ניסים ונפלאות אחרים? למה דווקא בזה? 

אלא רבותיי, צריך לדעת שזה לא פשוט. יש פה סמליות. מה שהוא רצה לרמוז להם, הוא רצה לרמוז להם, תדעו לכם, שכדי להיות תלמיד חכם אמיתי, אז קודם כל צריך להיות במידת החרוב, מידת ההסתפקות. איך כתוב? 'חנינא בני די לו בקב של חרובים' (ברכות יז:) אז מידת ההסתפקות זה קודם כל, זה א', 

ב'. לא לחינם כתוב בפרקי אבות: 'פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל' (אבות ו, ד) 

הגאון, דרך אגב, כותב על זה, על המשנה בפרקי אבות הזו, הוא כותב כך, שבאמת לא חייב שהתלמיד חכם כל החיים שלו יהיה בעניות. לא. אבל כתוב: 'כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה' שימו לב! 'כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ' מה זה 'דַּרְכָּהּ'? השביל שמוביל לתורה זה הדרך, מידת ההסתפקות. 

אבל אנחנו רואים שיש הרבה תלמידי חכמים גם עשירים. זה לא קשור. זה אם עכשיו, אחר כך, הוא זכה, כמו שכתוב: 'רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר' (אבות ד, ט) אה, אבל מה עם 'פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה'? לא, לא, זה, אין שום בעיה, זה, 'כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה' כדי להגיע לתורה. 

אבל אחר כך זה שאתה תקבל עושר, זה כתוב בחז"ל בהרבה מקומות. כן, 'רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם' (אבות ו, ח) וכו' וכו'. כל זה 'נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם'. אבל כדי להגיע לתורה, זה לא לחפש עכשיו עושר, זה לחפש, להגיע לתורה. אז צריך את מידת ההסתפקות. 

מה העניין של אמת המים? אמת המים זה עניין של המים. המים תמיד, כתוב, זורמים ממקום גבוה למקום נמוך (' מָה מַיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם נָמוּךְ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה' תענית ז, א) אז זו הענווה. כדי להגיע, להיות תלמיד חכם, צריך להיות עניו. הקדוש ברוך הוא לא יכול לדור בכפיפה אחת עם אדם שהוא גאוותן, שהוא גאה (' אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם' סוטה ה, א) אז זה העניין של אמת המים. 

כותלי בית המדרש, מה העניין? שאדם צריך להיות משכים ומעריב לבית המדרש. איך אומרים? להיות הראשון ולצאת האחרון. מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה, זה הבית. מהבית לא יוצאים כל כך מהר. והם מגיעים, הראשונים ישתבח שמו. אז זה רצינו להגיד בעניין הזה. 

***

יש דרך אגב עוד עניין. מי שיעיין במהרש"א על המעשה הזה עם רבי אליעזר והחכמים, במהרש"א שם אני לא אכנס לזה כרגע, כי זה דבר גדול ועצום בפני עצמו, שעליו צריך לדבר בהזדמנות אחרת אולי בלי נדר. שמה שאמר, מה שטען רבי יהושע ש: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב) 

אז כותב המהרש"א שיהיה ברור ש; "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" זה רק בעולם הזה. זה כאן בעולם הזה. אבל בעולם הבא, שם אין "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" בלאו הכי יש את העניין של רבי אליעזר, והוא מצטט מחז"ל שהקדוש ברוך הוא אומר הלכה משמו של רבי אליעזר וכולי וכולי, לא ניכנס לזה כרגע, זה בהזדמנות, אם נזכה, אז נלמד את הנושא הזה. 

***

חידוש מדהים שוב של הגאון מווילנה בהפטרה של שבוע שעבר. הפלא ופלא, פשוט לא יאומן כי יסופר. זו שאלה שהפריעה לי שנים רבות. כל כמה זמן אתה קורא את ההפטרה של 'מחר חודש'. אתה קורא את ההפטרה הזאת ואתה מתפלא, משהו לא מסתדר בהפטרה הזאת. 

מה מספרת ההפטרה על יהונתן? שיהונתן עושה לדוד סימנים עם החיצים, כן? בשביל שהוא ידע אם אבא שלו כועס עליו או לא כועס עליו, רוצה להרוג אותו או לא רוצה להרוג אותו, דהיינו, שאול המלך. אז אם כדאי שהוא יברח או לא יברח, אז מה הוא עושה לו? 

הוא אומר, נעשה סימנים עם החיצים. אבל מה הפלא הגדול? אני אקריא לכם, ברשותכם, את הפסוקים. הוא הכתב קטן, יש את הבחשמו לעל. אז בואו נראה. הוא אומר ככה. 

"וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה. וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה"

אז מה זה המסר לך?

"כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי ה'. וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'."

 כן? אז פה יש בעיה. 

"וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם. וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה" 

[וכולי וכולי. אני מדלג לקטע שההסכם מתבצע, וכתוב ככה.]

"וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על [אֶל] הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד. וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר. וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם. וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא. וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה. וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ. וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה."

דהיינו, דוד, תברח. 

"וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת החצי [הַחִצִּים] וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו. וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר."

עכשיו פה מתחילה קושייה עצומה.

"וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר." - חזור לעיר 

"הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב" - הוא לא בורח. 

"וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל" (שמואל-א כ, יח-מא) 

רגע, אני לא מבין מה הולך פה. אם כל מה שהם עשו זה היה בשביל שאנשים לא יראו את הרמזים ביניהם, והם שילחו את הנער, מי אמר שאין עכשיו צופים בנערים, אנשים עוברים אולי שמה, רואים אותם, מתחבקים? מה הולך פה? אז בשביל מה עשיתם את כל הקטע הזה, שיריתם, שיהונתן יורה את החיצים? אז מה הולך פה? 

כל פעם הייתי מגיע להפטרה הזאת, נתקע פה, ואומר, אז מה הולך פה? 

עד שיום אחד ראיתי את מה שהגאון מווילנה כותב על זה, אף לבפי זה. פשוט מדהים. אתם יודעים מה הוא כותב על זה, הגאון מווילנה? 

הוא אומר, פשוט ביותר. הם לא רצו לדבר לשון הרע על שאול המלך, לכן הם העדיפו לעשות את זה בסימנים. אתם שומעים? 

כתוב על שמעון ולוי שבאפם ("כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" בראשית מט, ו) באף שלהם, הם יכולים להפוך את העולם, כמו שאומרים. אתה יודע, 

אתה שואל בן אדם; 'מה אתה אומר על פלוני?' 

מספיק שהוא עושה; 'רגע, אז מה, זה לא לשון הרע?!' 

הוא לא דיבר. זה גם לשון הרע. סימן, זה גם לשון הרע. אבל זה עדיף מאשר לדבר לשון הרע. זה גם. אבל זה לא אותו דבר. 

כדי שלא ידברו לשון הרע, הרע. על שאול המלך, הם העדיפו לעשות את זה בסימנים. איזה מסר עצום יש בדבר הזה. איזה מסר עצום. כמה שאפשר למעט בלשון הרע, עדיף. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, 

כתוב "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו, ז) אדם צריך לדעת לשמור על הפה שלו. אז יוצא מהפסוק הזה שהקדוש ברוך הוא את כל הארץ, כל כדור הארץ, כל העולם, הוא תלוי במי? באלה שיודעים לבלום את הפה שלהם. אלה שיודעים לא לדבר, עליהם עומד העולם "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". 

לכן זה רמוז, הם רמוזים בראשי תיבות של המילה בְּרֵאשִׁית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) 

אז בְּרֵאשִׁית, מה זה הבית? בנימין. בנימין כתוב שהוא ידע. הוא ידע שיוסף נמכר, ולכן תראו שהוא קרא את עשרת בניו על כל הסיטואציה שהייתה עם אחיו יוסף, מאיפה הוא ידע. אלא הוא ידע ולא סיפר. זה בית. 

הריש רחל, מה שאנחנו קוראים בפרשת השבוע. רחל שתקה. לא גילתה. ויתרה? 

***

דרך אגב, אם דיברנו על רחל והזכרנו את דוד, נגיד דבר עצום, שהרבה לצערי הרב טועים בפסוק הזה. שמעתי כבר הרבה אנשים מדברים שטויות על הפסוק הזה. לאן הם הגיעו? רחמנא לצלן. 

כתוב שבקינת דוד, דוד המלך אומר בקינה על יהונתן: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל-ב א, כו) שימו לב! "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי" "נִפְלְאַתָה" זה כאילו במילה אחת, זה כתוב במילה אחת. אבל זה בעצם צריך להיות מחולק לשתיים, נפלא אתה. או שהיה צריך להיות כתוב, נפלאה אהבתך. אז כתוב "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". 

שימו לב! לא כתוב פה מֵאַהֲבַת גבר לאישה. כל שכן, כל שכן לא דברים אחרים, כמו שטיפשים מדברים. נפלאה אתה "אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". 

יותר מזה. לא כתוב, נפלאה אתה "אַהֲבָתְךָ לִי" יותר "מֵאַהֲבַת נָשִׁים" לא כתוב ככה. כתוב "נִפְלְאַתָה" אתה "אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" מה הכוונה? 

אומר דוד המלך ליהונתן בקינה, הרי אתה התגלמות של האוהב. כמו שהמשנה אומרת בפרקי אבות: 'אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר? זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן' (אבות ה, טז) ולמה? כי שניהם היו בעלי נתינה, לא על מנת לקבל. 

שימו לב! יהונתן נותן לדוד פה את המלכות בלי לקבל שום תמורה. 

הוא לא אומר לו; 'אתה יודע מה? אתה תהיה הסגן שלי'. 

לא, לא. הוא אומר; 'לא, קח, כל המלכות'. 

הוא לא אומר לו; 'אתה יודע מה? ותעשה אותי הסגן שלך'. 

לא, לא. נותן לו את המלכות. אתה יודע מה זה לתת מלכות? זה לא משהו קטן. מלכות? נותן לו בלי שום בעיה. 

זה לא "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי"? זה פלא עצום! 

הוא אומר לו, מאיפה קיבלת את זה? מאיפה קיבלת את הדבר הזה? הוא אומר לו "מֵאַהֲבַת נָשִׁים" מהאימהות שלנו. מי זאת האימא של יונתן? רחל אמנו. רחל ויתרה. 

שימו לב! על מה היא ויתרה רחל? היא ויתרה, שימו לב, מה יצא מלאה? איזה בנים? ראובן זה בכורה. יהודה מלכות. לוי כהונה. כל זה היה צריך כביכול לצאת ממנה. היא ויתרה. על הבכורה? על המלכות? על הכהונה? 

הוא אומר לו; 'אתה יודע מאיפה באה האהבה הזאת שיש לך? "מֵאַהֲבַת נָשִׁים" פששששש. מדהים. זה בגנים. 

***

נחזור לענייננו. אמרנו "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה"; בראשית, זה בנימין, שידע ושתק ראש רחל ממנו. 

א', אסתר המלכה "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, י) "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (אסתר ב, כ) שימו לב, אסתר היא מבנימין, רחל. שמים לב. דוד, מאיפה הוא אמרנו? ולאה. נכון? המלכות, יהודה. אז יש לנו בית בנימין, ר', רחל, א', אסתר המלכה. 

***

דרך אגב, באלף, בלי קשר לזה, יש גם את אהרון: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י, ג) 

***

שין שאול המלך. גם הוא שייך שייך להשתלשלות של העניין של רחל. שאול, איפה הוא שתק? כתוב שהרי המליכו אותו, הוא לא סיפר. 

י', יוסף. יוסף הרי ידע שמכרו אותו, הרגיש שמכרו אותו, לא? נו, יכל לספר לאבא שלו. יכל לשלוח לו מכתב. יכל להגיד לו כל מיני דברים גם אחרי שהאחים באו. אחרי שהוא הגיע למצרים. לספר לו מה היה. שום דבר "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". 

***

דרך אגב, בי'וד יש גם את יצחק, יצחק אבינו. כי כשכתוב בפסוק "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא) אומרים חז״ל שזה מדובר על יצחק. שיצחק, אבא של יעקב, ידע ושתק ("וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" בראשית לז, לה. "וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" – 'יִצְחָק, בּוֹכֶה הָיָה מִפְּנֵי צָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. אֲבָל לֹא הָיָה מִתְאַבֵּל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חָי' בראשית רבה פד,כא. רש"י ). 

***

אז עד כאן אנחנו רואים שכל זה שייכים למי? למשיח בן יוסף. והתו? תמר, משיח בן דוד. תמר אף היא שתקה. שתקה. 

והיו עוד כמה וכמה אנשים, ברוך השם, ששתקו. אבל זה רמז נחמד. הטריקון שקשור לעניין של ההשתלשלות של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שאנחנו מחכים להגעתם הקרובה בעזרת השם במהרה בימינו. 

אז בלאו הכי צריך לדעת שצריך ללמוד מהעניינים האלה, כמה אדם צריך ללמוד לשמור על הפה שלו, לשמור על הפה. 

***

היום בעזרת השם נדבר על דבר חשוב ביותר מהפרשה הכותרת זה סוד האהבה הרבה אנשים מדברים על אהבה, אהבה, אהבה, אבל רובם של האנשים מתחלף להם כוח הנתינה עם כוח הנטילה צריך לזכור שאהבה זה דבר אחד ותא אהבה זה הדבר ההפוך אהבה זה כשאני נותן, כידוע, לא על מנת לקבל וכולנו יודעים את הנוסחה הזאת, 

כולנו מכירים הבעיה שיש לנו באג אתם יודעים מה הבאג שיש לנו במוח? כשאנחנו מדברים על אהבה, מבינים, אבל מתנהגים בדיוק הפוך כשמדברים על אהבה מתנהגים בדיוק הפוך בנטילה ולא יאומן כי יסופר אבל זה מציאות ותכף אני אתן לכם דוגמאות בעזרת השם יתברך 

אבל ראשית בואו נראה בפרשה שלנו איפה מתחיל העניין של אהבה כתוב עוד בפרשה הקודמת כתוב שיצחק אוהב את עשיו "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח) מה המשך הפסוק? "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (שם). 

שמעתם? נדייק בפסוק "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" כי אז יש פה אהבה התלויה בדבר אם אתה אומר שאתה אוהב אותו כי יש סיבה אז זה לא אהבה אמיתית זה אהבה תלויה בדבר איי איי איי איי איי איי איי איי 

אבל מה כתוב בהמשך הפסוק? "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" פה זה בלי סיבה. 

אז באמת נשאלת השאלה מה העניין של יצחק? "כִּי צַיִד בְּפִיו" 

***

כתוב בחז״ל שלמה יצחק היה עיוור אחד הטעמים לכך? משום שכשהוא נעקד אז המלאכים בכו והדמעות שלהם נכנסו לתוך העיניים שלו ובמשך הזמן הוא התעוור במשך השנים (' דָּבָר אַחֵר, מֵרְאֹת, מִכֹּחַ אוֹתָהּ רְאִיָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בָּכוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה וגו', וְנָשְׁרוּ דְּמָעוֹת מֵעֵינֵיהֶם לְתוֹךְ עֵינָיו, וְהָיוּ רְשׁוּמוֹת בְּתוֹךְ עֵינָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִזְקִין כָּהוּ עֵינָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, וגו'' בראשית רבה סה, י)

אני שואל אתכם מה הולך פה? מה המלאכים לא יכולים לכוון את הדמעות שלהם? מה אתם קולעים בול לתוך העיניים שלו? מה זה הדבר הזה? למה אתם בוכים מעליו? דבקו בצד! 

ואם מלאכים עשו ככה הם לא עשו ככה בטעות! זה הכל מכוון! מלאך לא עושה ככה הוא עושה בדיוק את ציווי השם! מלאך לא עושה על דעת עצמו משהו! אז למה הם בכו דווקא לתוך העיניים שלו? שאלה? 

יש גמרא שמספרת (לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: 'בניך חטאו לי' 

אמר לפניו: 'רבש"ע! ימחו על קדושת שמך' 

אמר; 'אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו '

אמר ליה: 'בניך חטאו' 

אמר לפניו: רבש"ע! ימחו על קדושת שמך' 

אמר; 'לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה' 

אמר לו ליצחק; 'בניך חטאו לי' 

אמר לפניו; 'רבש"ע! בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי" עכשיו בני ולא בניך?! ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך' 

פתחו ואמרו: '(כי) אתה אבינו' 

אמר להם יצחק; 'עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה!' ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום 

ואומרים (ישעיה סג, טז); "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" שבת פט, ב).

 שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יבוא אל אברהם, אברהם אבינו, ויאמר לו בניך חטאו לפניי מה עונה לו אברהם אבינו? יימחו על קדושת שמך. הקדוש ברוך הוא הולך ליעקב אבינו ואומר לו בניך חטאו לפניי. מה אומר לו? יימחו על קדושת שמך. מה הולך פה? ואז כתוב שהוא הולך ליצחק אבינו ויצחק אומר לו בניי ולא בניך אתה אמרת: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) מה קרה? ואז אומר לו יצחק לקדוש ברוך הוא מה הבעיה? כמה ימי חייו של אדם? 70 שנה ממוצע? תורה ל-20 שנה לא נדון בדיני שמים כך ראינו גם במדבר עד גיל 20 תוריד את ה-20 שנה נשאר 50 נו עכשיו הוא מתחיל לעשות לו חשבון תוריד מזה 25 שנה שנה נשאר 25 תוריד מזה אכילה, שתייה, שאין כל מיני דברים כאלה בקיצור מגיע איתו בחשבון 12 וחצי שנה 

הוא אומר לו אתה יודע מה? חצי עליי חצי עליך ואם זה לא מתאים אז תזכור לי את העקדה, את העקדת יצחק ותמחל להם. 

שמעתם? אני שואל את השאלה קודם כל למה הקדוש ברוך הוא פנה קודם כל לאברהם דילג על יצחק והלך ליעקוב ואברהם ויעקב לא מסנגרים עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא אמר להם אמר לא בזקן 'לא בסבי טעמא' לא בזקנים כאילו טעם ולא בדרדקי הכוונה בקטנים עצה רציתי להעזר בכם כדי שאתם תסנגרו בסוף אתה אומר 'ימחו על קדושת שמך?! ימחו על קדושת שמך?!' 

והאמת היא רש"י מסביר: שעל ידי זה שיש דין בעולם כאשר יש דין בעולם אז שמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש! 

כי הרי הרב קורדוברו, הרב משה קורדוברו כותב בתומר דבורה הוא כותב שהשם ירחם עלינו! כאשר אדם חוטא אז המלאכים מכנים את הקדוש ברוך הוא: 'מלך עלוב!' שלא ניכרת מלכותך בעולם, למה אתה לא פורע ממנו?! 

אבל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו כדי שהוא לא יקבל עונש, כדי שהוא יוכל לעשות תשובה ולתקן ביוזמתו אבל מלכותך לא ניכרת בעולם כי אומרים הנה העולם הפקר? הקדוש ברוך הוא מוכן לספוג גם את העלבונות של המלאכים, גם את כל ההשתלשלות מכל העבירות שאנחנו עושים, כל זה בשבילנו, שנוכל לעשות תשובה. כמה זה מזעזע, כמה זה צריך לזעזע אותנו, השם ירחם. מה אנחנו גורמים? רחמנא לצלן. 

יוצא אם כן שיצחק אבינו דווקא הוא מסנגר? איך זה? אתם יודעים למה יצחק הוא זה שזכה לסנגר? כי יצחק "זכה" במרכאות לגדל את עשיו בבית שלו. והוא לא גירש אותו. הוא לא גירש את עשיו. 

אז הוא יכול לבוא לקדוש ברוך הוא ולומר לו, בוא הנה שלא יהיה לו. אני גידלתי את עשיו, לא גירשתי אותו. למה תגרש את עם ישראל?! אז הוא יכל לסנגר. ולמה הוא יכל לסנגר? שימו לב טוב! כי הוא היה עיוור. הוא לא ראה את מה שעשיו עושה. הוא רק שמע מה הוא עושה. אבל הוא לא ראה. זה כתוב, 'לא דומה תא חזי לתא שמע' אם הוא היה רואה, לך תדע אם היה מחזיק אותו... 

לכן משמים, שימו לב, משמים גרמו שהמלאכים יבכו לעיניים שלו. וכך הוא יהיה בעצם סגי נהור. ואז הוא לא יראה את מה שעשיו עושה. בלאו הכי עשיו יישאר בביתו. ואז יהיה לו פתחון פה לבקש מהקדוש ברוך הוא: 'לא להעניש את עם ישראל!'. אתם מבינים איזה מהלך? 

אז יש פסוק בנביא שאומר שמה: "כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ" (ישעיה סג, טז) 

עם ישראל אומרים ליצחק: "כִּי אַתָּה אָבִינוּ". 

אבל יצחק אומר להם, לא, לא, הוא מורה להם באצבע. 

הגמרא אומרת ואומרת, לא, לא. אבא זה אבא שבשמים. זה המשך הפסוק. 

אז בעצם, ישתבח שמו לעד, יצחק אבינו זוכה לסנגר על עם ישראל באחרית הימים. בזכות מה? שגידל את עשיו. 

***

נחזור לעניין של סוד האהבה. יעקב אבינו ממש מפליא. איך שהוא מתחיל לדבר עם יעקב, עם לבן. אז תראו מה כתוב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל" (בראשית כט, יח) ישר, אוהב אותה. מה זה? איך באהבה פתאום? מה זה? מה זה? "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל". 

"וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (שם) יעקב אבינו כל הזמן לומד תורה. איך הוא נותן ככה שבע (7) שנים מהחיים שלו? מה הולך פה? לא יאומן כי יסופר. יעקב אבינו 'לא פסיק פומיה מגירסא' כל הזמן, לומד, לומד, לומד, לומד. נותן שבע שנים ככה? 

איך אומרים? תהיה סוחר. תגיד כמה אתה רוצה. פשר. למה להגיד ישר שבע? אה? 

יותר מזה כתוב: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט, כ) הפוך מההיגיון בכלל. הרי אם הוא באמת אוהב אֹתָהּ, מה היה צריך להיות? בואנה, הזמן לא זז. צריך להתחתן. שבע שנים, וזה עובר לא מהר. 

איך יכול להיות? אדם שנמצא באיזשהו מקום, דוגמא, אתם יודעים, החיילים בצבא, אז כשהם מתגייסים, אז יש מסיבת גיוס. כשהם משתחררים, יש מסיבת שחרור. אז תחליטו, את מה חוגגים? את הגיוס או את השחרור? 

אצלנו יש טבח שמים, יש סיבה לחגוג קודם כל חוגגים, ואחר כך נבדוק מה זה היה. אז חוגגים. אבל יש דבר כזה שנקרא טבלת איקסים. חודש לפני השחרור, אתה רואה את הבן אדם כבר עושה איקסים. יאללה, הנה, הנה, עוד יום עבר, עוד יום עבר. וכל יום עובר, או עד שהוא עובר. 

נו, ופה מה כתוב? בדיוק הפוך. שזה עבר לו כזה בפנן, טיק-טק "בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" זה מסתדר לכם? זה ההפך ההיגיון. מה כתוב פה? לא מובן, לא ברור בכלל. 

למי לא ברור בכלל? למי שלא מבין מה זה אהבה. 

רבותיי! יעקב, אמרנו שאהבה זה נתינה. יעקב נתן "שֶׁבַע שָׁנִים" מחייו בשביל רחל. זה אהבה. כשאתה נותן, אז אתה לא רוצה לקבל. אם אתה רוצה לקבל זה אהבת עצמך, זה חזר להיות אגואיזם. אם באמת ליעקב זה היה עובר לאט-לאט, סימן שהוא התחתן איתה בשבילו. אז הוא אוהב את עצמו. זה בדיוק הנקודה. 

***

דרך אגב, הגאון מוילנא, שואל: למה אבל "שֶׁבַע שָׁנִים" דווקא? למה לא אמר חמש? שלוש. למה דווקא שבע? 

אומר הגאון מווילנה דבר מדהים. הוא אומר, יעקב ידע שלבן הזה וואחד רמאי זה. לא לחינם לבן הארמי, תהפוך את האותיות, זה נבל הרמאי. הוא ידע שיש לו עסק פה עם אחת ואחד.

 אז מה הוא אומר לו? "שֶׁבַע שָׁנִים" למה? כדי לצאת מתורת עבד. למה? כי אם זה יהיה בתוך השש שנים, אז מה שקנה העבד קנה האדון. כשהוא ירצה להשתחרר, 

הוא יגיד לו; 'תשמע...' 

מה שהוא אמר לו באמת אחרי זה. מה הוא אמר לו? "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי! וְהַבָּנִים בָּנַי!!" (בראשית לא, מג) הכול שלי! ("וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא" שם) מה פתאום? זה היה יכול להיות נכון אם זה היה מתחת ל "שֶׁבַע שָׁנִים". אם זה היה בתוך השש, אז סדר, היה עוד יכול לטעון, כאילו. אבל פה אין בכלל טענה. למה? כי אין פה דין עבדות בכלל. כך מסביר הגאון. 

***

אבל נחזור לעניין של האהבה. אנחנו רואים שהאהבה פה, זה פשוט מדהים. לומדים מפה פרק מה זה אהבה. אהבה זה נתינה לא על מנת לקבל. אהבה זה לא כמו שאתה שומע אנשים, פרטנר לחיים, שותפות. חס ושלום. 

מי שבונה את החיים שלו על שותפות, זו סיבה לצרות הכי גדולות. כמה אתם מכירים שותפים ששרדו? בודדים. ואלה ששרדו עשרים שנה? כשזה התפוצץ, זה התפוצץ על עשרים שנה, יא ולאק. הרי מה הבעיה בשותפים? שכל אחד כל הזמן בודק את השני, כמה הוא משפיע לעומתי, כמה הוא לוקח לעומתי, כמה הוא בא בזמן לעומתי, כמה הוא מואחר לעומתי, כמה הוא... כל הזמן עושים השוואות. כמה אשתו מתערבת בעסק, כמה... כל הזמן בודקים. זו סיבה לצרות. 

הקדוש ברוך הוא לא רצה שככה יהיו חיי הנישואין שלנו, חיי האהבה שלנו, בין אם זה עם האישה ובין אם הרעים וכדומה. אהבה זה משהו אחר לגמרי. 

ניקח לדוגמה, בתורה שלושה (3) ציוויים לאהוב; 

א. "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו, ה). 

ב. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). 

ג. שלישי "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט). 

איך אתה יכול לצוות אותי לאהוב את רעי? 

אתה אומר לי, תאהב את מאור? תאהב את מאור. 

אני אומר, תשמע, אני לא סובל אותו. אין דבר כזה, אתה חייב, זה ציווי. אתה צריך לאהוב את מאור. אבל אני לא סובל אותו. 

חייב. 

איך עושים את זה? 

אומר רבנו בחיי: 'בעקבות הפעולות נמשכים הלבבות!' תיתן לו, תאהב אותו. תיתן לו יותר, תאהב אותו יותר. זה היחס, יחס ישר. ככל שתיתן יותר, תאהב יותר. 

ילד שהשקענו בו יותר, אוהבים יותר. מה לעשות? תקחו אפילו פח. מכונית. מכוסה בפח. אם השקעת במכונית הזו, קשה לך למכור אותה. אפילו אם תמכור אותה בהרבה כסף, יותר ממה שהיא שווה, עדיין קשה לך פרידה ממנה. רכב שקנית אותו היום בעשרת אלפים, ומישהו מציע לך עשרים אלף, אתה לא חושב פעמיים, ישר מוכר. יש לך צער? מה, הפוך. מבסוט. עשיתי אחלה עסקה! 

אבל ברכב שהשקעת בו שנים רבות, אפילו שמכרת אותו ברווח הגון, קשה. מה זה, כולה פח. עם קצת מכונאות בפנים. זה על דומם. כל שכן, ילדים, 

אישה. תראו דבר מדהים. הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, ציווה אותנו: 'להינשא'. עומד החתן "התמים" בחופה, במירכאות, 

ואומר לו הרב 'תחתום פה על הכתובה!' חתם. אחרי שהוא חותם, 

הוא שואל הרב; 'ומה איתה?' 

הוא אומר לו; 'מה אתה רוצה ממנה?' 

הוא אומר; 'למה היא לא חותמת?' 

הוא אומר לו; 'מותק! הכלה לא חותמת, רק אתה חותם'. 

מה זאת אומרת?! 

זה אומר שרק אתה חותם. רק אתה מתחייב, היא לא חייבת לך כלום. 

מה לא חייבת לי כלום? 

לא חייבת לך כלום. 

מה, היא לא חייבת לי כלום כלום?! 

לא, לא חייבת לך כלום. כתוב בשולחן ערוך: 'שנהגו בנות ישראל הכשרות והצנועות לעשות לבעליהן כך וכך מלאכות...' אז נהגו. זה הפך להיות, מנהג הופך להיות דין, אז היום הן חייבות, אבל ממה זה התחיל? מתוקף מנהג. אבל אישית אליך אין התחייבות. יש לה התחייבות כלפי ההלכה, ההלכה מחייבת אותה. 

אבל אתה, אתה מתחייב ישירות כלפיה. לא רק זה, אחרי שחלילה, אם יש מציאות של גט, אתה צריך לשלם עוד תיקון. כל החיים אתה יכול לשלם. 

מה אתה אומר? הוא כבר חושב פעם היום לחתום או לא? תלוי אם הוא אוהב או לא. מי שאוהב, חותם, לא רוצה שהיא תתחייב לי לכלום, רוצה רק לתת לה. אבל אם אתה התחתנת בשביל לקבל, זה לא אהבה. 

מה עשה פה השם יתברך? שימו לב! "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד, יב) למה? אם הייתה מציאות שהוא חייב לה והיא חייבת לו, אז כל הזמן הייתה סיבה לקצרים ביניהם. כל אחד היום מחפש כמו אצל השותפים מה הוא חייב וכו', ומה היא חייבת. 

אבל פה הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו אומר לבעל, לגבר, הוא אומר לו תקשיב טוב. אתה חייב לה. אתה מתחייב, אתה חותם. אבל היא לא חייבת לך. היא חייבת לי. אז "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". 

אבל אם זה יהיה ככה, שאתה חייב לה והיא תהיה חייבת לך, זה לעולם לא יסתדר. לכן רק הבעל חותם. רק הבעל חותם על הכתובה. שמעתם איזה דבר מדהים? 

***

תראו בגימטרייה, דבר נפלא. ביחד, שני בני הזוג צריכים להיות ביחד, לחיות ביחד. ביחד גימטרייה 24, ב' 2, י' 10, ח' 8, ד' 4. ביחד. אבל אם חלילה וחס אחד מהם לא עומד בקריטריון, אז יכול להיות חס ושלום דבר שקוראים לו גט. מה זה גט? ג' 3, ט' 9. כמה יוצא גימטרייה? 12. הגט מפריד את הביחד חצי-חצי. הביחד זה 24. הגט זה 12. כמה שורות יש בגט? 12 שורות. כמניין גט. 

מה חייב הבעל האישה ג' של הגט? ג' "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" (שמות כא, י) מה זה הט'? זה תשעת המלאכות שנוהגות הנשים לעשות לבעליהן; כיבוס, בישול, גיהוץ וכדומה. אלא אם כן יש לו עודף כסף ואז הוא צריך להביא משרתת. איי, איי, איי, איי, איי, אז זה הגט. 

בכל התורה אין את המילה גט. גט זה מילה בארמית, זה התרגום למילה "סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד, א) שם כתוב גט, זה בארמית. 

אם תעברו בכל התורה, לא תמצאו לעולם שהאות ט' מופיעה אחרי האות ג'. הן פשוט גרושות אחת מן השנייה. אין דבר כזה שט' מופיעה אחרי ג'. יותר מזה. אין בכל התורה מילה שמסתיימת בג' והתיבה אחריה, המילה אחריה, תחל באות ט'. אין דבר כזה. למה? 

שמו של הקדוש ברוך הוא שלום והוא אינו מתיר שהפך השלום יימצא בתורתו. שמעתם? 

אני אגיד לכם יותר מזה, תחזיקו את הכיסאות. אם תעברו בכל התנ״ך, לא רק בכל התורה, לא תמצאו שט' מופיע אחרי ג'. רק במקום אחד ביחזקאל, תמצאו שם שהאות ט' מופיעה אחרי ג', אבל לא באותה מילה. מילה מסתיימת בג' והמילה אחריה מתחילה בט', זה מקום אחד בכל התנ״ך כולו. למה? כי בכל כלל יש יוצא מן הכלל. 

עכשיו, תקשיבו טוב. גם בתוך האלף-בית הגט מפריד את הביחד. אלף, בית, גימל, דלת, היו, זין, חית, טית, יוד. מה מפריד את הבט ואת הדלת? האות ג'. מה מפריד את האות חית ויוד? האות ט'. הגימל, והט', מפרידות את האותיות ב', ד', ח', י', ביחד. הגט מפריד את הביחד. גם בתוך האלף-בית. 

אם מישהו יגיד "מקרה" - אני יכול לתת לו הפניה לאשפוז מיידי. 

זה מדהים! ישתבח שמו לעד. 

***

אם כן, אהבה זה נתינה, לא על מנת לקבל. עכשיו, אתה מדבר עם אנשים על אהבה, על נתינה. איפה אנחנו רואים כזו אהבה? בדרך כלל, בין אימא לבן. אבא לבן, כדומה. דוגמה, האימא נמצאת בבית, פתאום נוקשים בדלת. פותחת את הדלת, עומדת השכנה, 

השכנה אומרת; 'תשמעי, הבן שלך עוד פעם, עשה ככה וככה וככה וככה.' 

אתה רואה את האימא אומרת לה; 'תגידי, את ראית אותו בעיניים שלך? בעיניים שלך את ראית אותו? אל תשקרי לי. מה פתאום? לא יכול להיות. הבן שלי לא עשה דבר כזה. אני מכירה את הבן שלי'. 

קיצור, אתה רואה את האימא הזאת יוצאת להגנת הילד עוד לפני שהיא בכלל בדקה אם כן או לא. 

ועוד היא אומרת לה; 'תגידי, איך זה יכול להיות שאף אחד מהשכנות לא מתלונן? אף אחד לא מתלוננת. את השכנה היחידה שכל הזמן מתלוננת עליו. תגידי, שם את העין עליו או מה?' 

יוצאת התקפה, ההגנה הכי טובה, התקפה; 'אני לא מאמינה. הבן שלי לא מסוגל לעשות דבר כזה!'. 

מה אתה רואה פה? אימא אוהבת. אכפת לה? כמובן, אם אכפת לה, היא צריכה קודם כל לבדוק אם זה נכון, ואם כן, אז לעשות משהו בנידון, ישתבח שמו. אבל איך אומרים? זו תגובה ספונטנית של חלק מהאימהות. 

תגידו, אתם שמעתם פעם את האישה אומרת על בעלה; 'בעלי, להיכל יד, אני לא מאמינה. מה פתאום? אני לא מאמינה עליו!'.

 אותו דבר הבעל, על האישה; 'אשתי? חס ושלום!'. 

הרי עוד לפני שבאו ילדים לעולם, היו זוג הורים לפניכם. היה בעל ואישה. מה עם האהבה שביניהם? מה עם האכפתיות אחת כלפי השני והנתינה? אה? 

אתה רואה את הבעל מגיע מהעבודה, ישר איך שהוא פותח את זה ואומר; 'אני גמור. אין לי כוח לעשות כלום. אין לי. גמור'. 

מה היא אומרת לו? – 'למה אני בטח שיחקתי'. 

ואתה רואה אותו נשכב ככה על הספה, לא מדבר. 

אחרי עשר דקות, אשתו אומרת לו; 'אבי, אתה יכול רגע לבוא לעזור לי?' 

אז מה הוא אומר לה? מתרומם קצת מהספה ככה ואומר לה; 'מה, את לא רואה איך אני נראה? אין לך רחמנות'. 

ו: 'טוב, סליחה, סליחה. תמחק מהפרוטוקול...' 

עובר כמה דקות, נקישות בדלת. אשתו פותחת את הדלת. מי עומד בדלת? השכנה. והשכנה, דוגמה, אלמנה, גרושה, לא משנה, אין לה בן זוג. 

אז היא אומרת; 'אבי בבית?' 

אז היא אומרת לה; 'כן, אבי בבית'. 

'את יכולה להגיד לו רגע שיבוא להתקין לי פה איזה מנורה או משהו כאן בסלון?' 

אתה רואה את אבי מתרומם ואומר לשכינה; 'תגידי, את לא רואה שאני גמור? אין לך רחמנות?...' 

כן, הוא ככה מדבר לשכנה האלמנה?! מה פתאום? לא שייך. ביידיש אומרים חשומה. בושות. אה, ומה המשטחה האלמנה? מייטה? למה אצלה זה לא חשומה? קוראים לזה אהבה. 

"שֶׁבַע שָׁנִים" יעקב נותן לחייו. איפה אנחנו? איי, איי, איי, איי. 

אתה רואה בעל מגיע הביתה, אומר לאשתו, היא שואלת אותו. לא, בוא נעשה את זה הפוך. 

הוא שואל אותה; 'את לא צמאה?' 

אז מה אמרת לו? 'אני צמאה באמת. תעשה לשנינו נס קפה'... 

אתם מבינים מה זה כוח נטילה? זה בדוגמאות הקטנות היומיומיות. איפה אנחנו ואיפה אהבה בכלל? ואנחנו בטוחים שאנחנו אוהבים גדולים. אז איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לאהוב? 

אני, קשה לי לאהוב את מאור. 

הקדוש ברוך הוא אומר, אהבה זה לא רגש כמו שאנשים טועים לחשוב. אהבה זו יצירה. אתה יכול ליצור אהבה. איך? על ידי הנתינה. תיתן את אוהב. יש מישהו שאתה כועס עליו, עשה לך צער גדול. אתה רוצה למחול לו. רוצה בשכל למחול לו. בלב לא יכול. קשה לי. מה העצה היעוצה? לך תיתן לו מתנה. 

'אני אתן לו מתנה?! כשהוא ייתן לי מתנה אני אחשוב אם אני אמחול לו...' 

אז חז"ל הקדושים אומרים, לא. אתה תיתן לו מתנה. כי ברגע שאתה תיתן לו את המתנה, אתה כבר לא יכול לכעוס עליו. כי הנתינה יוצרת אהבה. אתם שומעים איזה דברים מדהימים? 

***

אז פעם, לפני הרבה שנים, כשהייתי מרצה בערכים, אני התחלתי, זכיתי לישתבח שמו לעד. זיכה אותי השם יתברך להיות מרצה בערכים מגיל 23 כבר. להסתובב בכל רחבי הארץ. בחוגי בית, לרשום לסמינרים ולדבר אחרי הסמינרים וגם בסמינרים עצמם. ישתבח שמו לעד. זכות גדולה זכיתי. בין השאר בשיחות שהייתי מדבר לדוגמה על שלום בית. אז הייתי שואל שאלה. שאלה קשה ביותר. 

'למה אתה אוהב את אשתך? למה את אוהבת את בעלך?' 

אתם יודעים למה זה קשה? כי הרבה אנשים לא חשבו בכלל אף פעם על השאלה הזאת. מה זה למה אני אוהב? אני אוהב, מה זה למה אני אוהב? כן, אבל למה? ואז אתה שומע את האנשים, מה אומרים? 

'בגלל שהיא מבשלת לי, בגלל שהיא דואגת לי, בגלל שהיא...' 

אז את מי אתה אוהב? אתה אוהב את עלי. אז אתה אוהב את עצמך, אתה לא אוהב אותך. 

ויש כאלה שמדברים סיסמאות; 'לא, אנחנו "בצלם" אנחנו מחוברים, אנחנו זה...' ישתבח שמו לעד. 

***

זה מזכיר לי גימטריה נפלאה. אם תיקחו יו״ד קו״ק, שם השם המפורש. הי״וד זה עשר. הה״ה? חמש. כמה זה הו״ב? שש. ועוד חמש בסוף. אז עשרים ושש, נכון? עכשיו אם תיקח רק את ה... ניקח במילוי. מה זה מילוי? יו״ד, איך כותבים יו״ד? יו״ד וו״ד. יו״ד וו״ד. אז יו״ד זה עשר, וו״ד זה עוד עשר, יש לנו עשרים. במילוי אלפין, ה׳א, במילוי אלפין זה ה׳א. אז זה חמש ושש. 

אז היוד והה׳א הם בגימטריה, במילוי עשרים ושש, כמו היו׳קו׳ק. רגיל. נכון? עכשיו כמה זה הו״ו? איך כותבים ו״ו״ו״א ו״ו״ו״. אז זה שלוש עשרה. בסדר? והה״א האחרונה, עוד פעם, ה׳א׳א זה עוד שש. חברו הכול. יוצא לנו ארבעים וחמש. כמה זה אדם בגימטריה? ארבעים וחמש? א׳ד מ׳? 

כתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו) בסדר? אז היו׳קו׳קו׳קו׳ זה "אָדָם" בגימטריה, במילוי. אם ניקח רק את המילוי, היוד, לא ניקח את היוד, רק את הו״ד של היוד. זה עשר. אם ניקח את האלף של הה׳ זה אחד עשרה ביחד עם העשר. אם ניקח את האלף ו׳ של הו׳, רק את המילוי אלף ו׳, זה עוד שבע. אם ה-11 זה שמונה עשרה. והאלף האחרונה שלה היא האחרונה ביחד עם תשע עשרה. 

כמה זה "חַוָּה" (בראשית ג, כ) בגימטריה? תשע עשרה. למה? כי "חַוָּה" היא המילוי של האדם. 

הרי הגמרא אומרת, שיש שתי אפשרויות, איך שאדם ו "חַוָּה" באו. אפשרות אחת, מן הצלע. ואפשרות שנייה, שהם היו תאומים סיאמים. כן? מן הצלע, כמו שאומר רש"י הקדוש, צלע זה צד, זה היטל. אז היא הייתה אחת מצדדיו. הם היו תאומים סיאמים. אז זה המילוי. 

עכשיו, אם ניקח, שימו לב, את אדם, זה עשרות, 45. נעלה אותו בדרגה למאות, אז מ-45 הוא יהפוך להיות 450. 450 זה בדיוק המילה דמות. זה מה שאמרנו: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ואם ניקח את "חַוָּה" שזה תשע עשרה, שזה עשרות, נעלה את זה למאות, זה הופך להיות 190, שזה בדיוק המילה צלע. 

לך תגיד "פוקס"?! "מקרה"?!. 

הכל מסודר בדיוק בדיוק. 

***

נחזור שוב לענייננו. אז, אהבה, אתה שואל את האנשים; 'למה אתה אוהב?' 

אתה מקבל תשובות, למה אתה מקבל? באחד מחוגי הבית שהייתי בנתניה לפני הרבה מאוד שנים. שם לא עשיתי הקדמה למבוא. פתחתי את השיחה בשאלה הזו; 'למה אתה אוהב את בן הזוג שלך? את בת הזוג שלך. למה? את אוהבת את בן הזוג שלך'. 

הייתה שם אישה אחת שנתנה לי תשובה נכונה מכל ההרצאות שהייתי. והכי מצחיק, שכשהיא נתנה את התשובה, כולם צחקו עליה, היו בטוחים שהיא לא הבינה בכלל את השאלה. והיא אמרה את התשובה הנכונה. 

אתה יודע, מה הייתה התשובה שלה? היא אמרה ככה, בטבעיות, בתמימות. תמימות מלשון שלמות, לא מלשון פתאיות. היא אמרה דבר מדהים. 

היא אמרה; 'מה זאת אומרת למה אני אוהבת את בעלי? אני דואגת לו! אני מבשלת לו!! אני מכבסת לו!!!' 

שמתם לב מה היא אמרה? הכל לא. בפשטות היא אמרה את זה. בלי להסתבך בכלל. 

***

אני אסיים בסיפור. באחד הסמינרים שהיינו, זה היה בכפר סיטרין, באזור חיפה. אז הייתי צריך לדבר בבית כנסת, שם נערך הסמינר. התחלתי את ההרצאה, אני מתחיל לדבר, לא עובר כמה דקות, פתאום נכנס מישהו. עכשיו כל הציבור מולי כמו פה, ציבור גדול של 300 איש היה שם. לפחות. נכנס הבן אדם עומד לידי, ככה מטר ממני, ומתחיל לקלל קללות עסיסיות, השם ירחם! אני מסתכל עליו, אני לא מבין מאיפה העמב״ם הזה נחת. מי זה? מה זה? למה הוא מקלל ככה? לא מבין. 

מרוב הרצף של הקללות, גם לא הבנתי את מי הוא מקלל, על מה הוא, מה הולך פה בכלל? ככה באמצע קטע אותי ויורה. טוב, אני מחכה שהוא יסיים, הוא לא מסיים. 

***

השם ירחם! כתוב ('בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר (משלי כב, יד) שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר (משלי כב, יד) זעום ה' יפול שם' שבת לג, א) רחמנא לצלן. 

ככה הגמרא אומרת. כשאנשים מקללים, מנבלים את הפה שלהם, הם הורגים את החיילים, שלנו. ככה הגמרא אומרת, 'בעון נבלות פה... ובחורי שונאי ישראל מתים...' 

כמה צריך לשמור על הפה. מדין ערבות. כי הפה שלנו זה הנשק של עם ישראל. 

***

טוב, אמרתי, איך אני משתיק אותו עכשיו? ניסיתי ככה, איך אומרים, להתערב. שום דבר, הוא לא ראה אותי ממילימטר. אנשים גם כן התחילו ככה, והוא ממשיך. 

רק אחרי כמה דקות ארוכות, הצלחנו להשחיל כמה מילים ולשאול אותו, מי נגד מי? מה אתה רוצה? את מי אתה מקלל? מה הבעיה? 

ואז מתוך בליל הקללות שלו הבנו שאשתו חזרה בתשובה, והחברות שלה מבני ברק במרכאות "קלקלו" לו אותה והוא כועס על כל העולם. טוב, 

ניסינו להרגיע אותו. ואז אני ברוב "חוכמתי" במרכאות, עשיתי שטות השם ירחם עליי. שאלתי שאלה שאסור לשאול אותה, אבל זה ככה, איך אומרים? נפלט לי. 

שאלתי אותו; 'רגע, אני רוצה להבין, אשתך בכלל נמצאת פה בסמינר?' 

איך התחרדתי כששאלתי את השאלה הזאת? מה הוא עושה לי? 

הוא אומר לי; 'הנה! הנה! אהה!...' ועוד פעם, עכשיו הוא מקלל. עכשיו הוא מצביע עליה, וכולם מסתכלים עליה. 

עכשיו, תבינו, כל הראשים של כל האנשים מופנים אליה, והוא יורד. טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, אתה רואה את ה... את 

האישה נהייתה אדומה, לבנה, ירוקה, כל הצבעה, היא מתחלפת. 

אמרתי, מה עשית? וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. זה כבר הלבנה עכשיו? זה כבר לא... זה... 

פתאום האישה קמה ויצא החוצה איך שיצא החוצה אתה שמעת אנחת רווחה מכל הציבור שמעת את אנחת רווחה כאילו של הרחמים שרחמו על המסכנה גמר עליה 

עובר שתיים שלוש דקות כשאנחנו מנסים ככה לאט לאט להרגיע אותו 

פתאום אני רואה דבר רבותיי לא יאומן כי יסופר תקשיבו טוב! האישה הזאת אשתו חוזרת עם כוס תה ביד נשמעו טוב חוזרת עם כוס תה והיא לא חוזרת למקום שלה היא ניגשת אליו ואני שומע הוא מטר ממני והיא לוחשת לו בשקט 

ואומרת לו; 'איציק תרגע אתה יודע שזה מזיק לך תרגע נשמה תשתה את כוס תה תרגע' 

נתנה לו את הכוס תה וחזרה לשבת במקום 

אני חשבתי שאני מתעלף אני הייתי בשוק הייתי בהלם אני מסתכל ככה מה הולך פה ואז נפל לי האסימון הראו לך במוחש מה זה אהבה אמיתית היא לא חשבה על עצמה כל הרגעים האלה שהוא יורה בה היא חשבה עליו שחלילה לא יקרה לו משהו אתם מבינים על מה מדברים פה? 

דברים כאלה בדרך כלל אתה רואה ברחובות לפעמים עם הורים וילדים אתה רואה אימא הולכת עם עגלה והילד כמו שאומרים עושה לה פדיחות ומשתרח על הרצפה וצועק וזה ויש ילדים אפילו שאתה רואה אותו פתאום רץ לכביש או אפילו מכה אותה את האימא ואתה רואה את האימא ככה מחזיקה אותו ביד בעדינות 

ואומרת לו; 'נשמה! תיזהר יש פה כביש שלא תקבל מכה...!' 

היא חושבת עליו היא לא חושבת על עצמה זה ברור לנו זה אהבה של אימא זה כאילו ברור 

אבל פה אתה רואה אהבה של אישה לבעלה שהבן אדם עושה דבר מזעזע זה רצח להלבין פני אדם ברבים ועוד את אשתך כפיות טובה מזעזע היא לא חושבת על זה היא לא חושבת על זה שכולם מסתכלים עליה אולי צוחקים עליה אולי אולי אולי אולי לא מעניין אותה היא חושבת עליו היא הלכה לדאוג לו לכוס תה וחזרה חזרה לשבת במקומה 

אתם יודעים מה היה סוף הסיפור? אמיתי, לא צוחק. קם לי מישהו בשורות האחרונות, וחאד ג'לוב, ענק. קם לי אחד גדול, נעמד, צועק לי ככה מרחוק, 

אומר לי; 'כבוד הרב! אני יכול להגיד פה גם כן משהו?' 

אמרתי לו; 'אני יכול להגיד לך לא?!' 

אז מה הוא אמר? שניהם חילונים... 

'אני מוכן להתחלף עם הטמבל הזה! ' כמובן הוא לא התכוון לזה, אבל הוא התכוון ברעיון. כי כולם הבינו, תראה איזה אישה יש לך, שחושבת עליך ודואגת לך ואוהבת אותך. 

האמת, אני לא זוכר אם הוא חזר בתשובה בסוף הסמינר. מסתם מה שכן, אבל אני לא זוכר. אבל זה סיפור שנחרט לי, לא שוכח אותו. סיפור אהבה אמיתי. לראות במוחש לעין כול. מה זה אהבה אמיתית? 

יעקב אבינו "שֶׁבַע שָׁנִים"; "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט, יח) "שֶׁבַע שָׁנִים"! אז מה הפלא? "וַיֶּאֱהַב"? 

לכן, רבותיי, צריכים לדעת. מהפרשה שלנו אנחנו למדים. אהבה אמיתית זו הנתינה. לא על מנת לקבל. אם אתה עושה את זה בשביל לקבל, חזרת לאהבת עצמך. 

השם יזכה את כולנו שנזכה לאהוב באמת, כפי שציוונו השם יתברך, לאהוב את השם יתברך, לאהוב את רענו ולאהוב גם את הגרים.

***

דרך אגב, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) מי זה "רֵעֲךָ"? רעך? זה קודם כל אשתך. קודם כל הבעל, הבן זוג, זה קודם כל רעך. 

למה? כי אם עכשיו אני צריך, אני הולך ברחוב עם כוס מלאה של מים, ואני פוגש את ידידי דוד, אז עכשיו אני אוהב את דוד, נתתי לו חצי. נשארתי בחצי כוס. המשכתי עוד קצת, פגשתי את משה. משה! הנה, קח עוד חצי. כמה אני נשארתי? ברבע. פגשתי את יוסף, נתתי לו גם חצי מזה, מה נשארתי? בשמינית. עוד כמה רעים, אחת חלקי 16, אחת חלקי 32. בקיצור, לא נשאר לי מים, הלא! 

אז מה זה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"? לא נשאר לי כלום! "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" קודם כל, כן? צריך את ה; "כָּמוֹךָ" כדי שיהיה זה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" אבל אל תהיה טמעה, אל תחשוב רק על עצמך. תשחרר גם לאחרים. זה איפה אצל רעים רגילים. 

אבל אצל אשתך, מה כתוב? 'חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו!' אז מה זה אומר? חצי-חצי. 'ולכבדה יותר מגופו!' שמעתם? רק אצל האישה אנחנו מצווים לתת לא רק חצי-חצי, אפילו יותר. אבל בין רעים רגילים, אין ציווי כזה. צריך לאהוב את עצמך, אבל לא להיות אבו קמונה, רק לאהוב את עצמך, לאהוב גם את האחרים, לשחרר, לתת. כפי יכולתך. אצל האישה? מעל החצי, ישתבח שמו. 

שנזכה לשלום בית אמיתי ולאהבת רעים אמיתית. השם יזכה אותנו בזכות זה לשלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.