פרשת וירא ודברי מוסר | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

עכשיו עוד הרב? 

בשם השם נעשה ונצליח והאל ברחמיו עלינו ירוויח. ובכן, ברוכים הבאים. נתחיל בעזרת השם משהו ככה, רעיון מפרשת שבוע. חידוש שזכיתי לחדש לפני הרבה שנים. בפרשה הזו יש הרבה חידושים. זה חידוש ותיק, כמו שאומרים, שמאוד אהבתי אותו. אני מקווה שהוא מכוון לאמת. תמיד הפריע לי. 

כתוב כאן בפסוק, בפרשה שלנו, פרשת וירא, כתוב מה שאברהם אומר לה ככה, לשרה: "וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו). 

על זה חז״ל אומרים בגמרא: 'מכאן שנשים עיניהן צרות באורחים'. 

אתם שומעים? "מַהֲרִי" זה מה שכתוב. "וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" – 'מכאן, שנשים עיניהן צרות באורחים'. 

לא הסתדר לי אף פעם. איך לומדים את זה מפה, קודם כל? ואנחנו יודעים כלל בחז״ל. כלל אומר שאם יש רשע, אז מה שאפשר להלביש עליו מלבישים. דברים רעים. אם יש צדיק, כל הדברים הטובים מדביקים עליו. אבל פה מציאות הפוכה. 'שרה אימנו מגיירת את הגרות' בית שלה פתוח לרווחה לקבל אורחות. ומה אומרים עליה? קמצנית. מאיפה לומדים את זה? הפסוק הזה. 

טוב, איך לומדים? "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" אם נגיד שבגלל שהוא אמר לה "מַהֲרִי" לא מסתבר. למה? כי כתוב בחז״ל 'אין מזרזין אלא למזורזין' את מי אומרים לו, יאללה, רוץ קדימה? מי שכבר התחיל לזוז. מי שקסלן לא זז, לא מתעייפים להגיד לו, תתחיל לזוז אפילו. אז למי אומרים, רוץ קדימה? לאחד שהוא פייטר. אז בלאו הכי אם כתוב "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" אדרבה, זה מראה שהיא זריזה. אין מזרזין אלא למזורזין. 

אלא, מה אומרים חז״ל? שימו לב, שצריך לדעת לקרוא, צריך לדעת לפסק את הפסוק. איך צריך לפסק את הפסוק? "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" זה אמר מאברהם. פסיק. 

היא שאלה אותו "קֶמַח?" 

אז הוא אמר לה, עכשיו גם פסיק, כן? 

ואז הוא אומר לה "סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" – 'מכאן, שנשים עיניהן צרות באורחים'. 

אז נראה לי עוד יותר קשה. איך זה יכול להיות? מה, אנחנו מסדרים את הפסוק איך שרוצים, מפילים את התיק על שרה, אימנו. שהיא אמרה "קֶמַח"? אבל לא כתוב פה. אז אם ככה, התורה הייתה כותבת. "וַיֹּאמֶר" ותאמר "וַיֹּאמֶר" אז מה נגיד, יש פה קיצור, ככה, התורה קצרה, דיברה מלשון קצרה, אבל זה לא מסתדר על שרה אימנו. אם היית אומר את זה על מרשעת, אני מבין. אבל על שרה אימנו לומר שהיא שאלה "קֶמַח"? ומכאן לומדים שנשים עיניהן צרות באורחים? היה לי מאוד קשה עם זה. שנים התחבטתי בפסוק הזה. איך, מה הולך פה? מה מסתתר פה? זה לא מסתדר. לא נראה לי שזה ככה כמו שזה פשוט.

 ואז יום אחד, בסייעתא דשמיא, ישתבח שמו לעד בשבת קודש, כשקראתי את ההפטרה, זה היה לפני הרבה שנים, כשקראתי את ההפטרה, 

אתם יודעים שיש תמיד קשר עיוני בין הפרשה לבין ההפטרה. ולמה? משום שהייתה תקופה בעם ישראל שהגויים הרשעים אסרו על עם ישראל ללמוד תורה. תורה שבכתב, חמישה חומשי תורה. אז מה תיקנו חז״ל באותה תקופה? שבמקום תורה יקראו מהנביאים, מהכתובים, מהנביאים וכו', אבל חז״ל בחרו קטע שיש בו את כל ענייני, רמוז, את ענייני הפרשה באותו קטע. 

אז אמרתי, רגע, אולי התשובה לשאלה שלי תימצא בהפטרה. חיפשתי ומצאתי דבר הפלא ופלא, ישתבח שמו לעד. שם כתוב בהפטרה בין השאר, כתוב על השונמית. אותה שונמית מארחת את אלישע הנביא

 והיא אומרת לבעלה "וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד" (מלכים ב ד ט). 

וחז״ל בגמרא שואלים מאיפה היא ידעה שהוא איש קָדוֹשׁ? 

אומרים חז״ל שהיא לא ראתה, כשהוא אוכל לא היה מסתובב זבוב על שולחנו. הרי כתוב: "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז, ז) ועל זה אומרים חז״ל שאפילו הזבובים והיתושים משלימים איתו. לא מציקים לו. למה הזבוב הוא יא זרורה? הוא כמו יא זרורה, כמו שאומרת הגמרא. יותר נכון, יא זרורה הוא כמו הזבוב. נודניק, לא מוותר. אבל אם הוא איש קָדוֹשׁ - גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ, בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ. 

אז אם מציקים לכם לפעמים זבובים ויתושים, תדעו שיש לנו עוד עבודה... 

דבר נוסף שהיא ראתה, היא ראתה כמה דברים שהגמרא אומרת, לדוגמה, שהסדין שלו תמיד היה נקי. איפה שהוא ישן, נקי, הכל בסדר. ועוד. ככה אומרת הגמרא שמה. 

והמסקנה שם: 'שהאישה מכרת באורחים יותר מן האיש'. כך חזר קודם. האישה מכרת באורחים יותר מן האיש. איך שקראתי את זה, אמרתי, ישתבח שמו לעד, מצאתי את התשובה. מצאתי את התשובה. עכשיו הכל ברור. מה ברור? 

אם עכשיו אני עומד כאן ונכנס לאולם הגדול הזה מישהו שמה בסוף האולם, והמרחק הוא גדול כמו שאתם יודעים. עכשיו אני רוצה לזהות אותו אם זה הוא או לא הוא. ואני לא רואה כל כך טוב אם זה הוא או לא הוא, את התווי פנים. אין לי אפשרות לקרוא לו, כי אני מדבר עכשיו דברי תורה. ואין לי אפשרות להתקרב אליו, כי אני עכשיו צריך להיות מול המצלמה. אז מה אני עושה כדי לראות אותו יותר טוב? תוך כדי דיבור. כשאתה רוצה לראות מישהו ככה, איך אומרים? לעשות פוקוס בעיניים. מה אתה עושה? אני מצר את עיניי, לא מצמצם. מצר. עושה אותם צרות. כשאני רוצה להכיר בו, אם זה הוא או לא הוא, מה אני עושה? מצר את עיניי. שמעתם? 

אז עכשיו זה ברור. לומדים משרה, מהשונמית, שהאישה מכרת באורחים יותר מן האיש. 

בפשט, אם אשתך אומרת לך, תשמע, החבר הזה שהולך איתך הוא לא נראה לי כל כך טוב. תשמע לי, אל תתעסק איתו. לא תשמע לה, תאכל אותה. 

בענייני העולם הזה הגמרא אומרת: 'איתתך גוצא גחין ולחיש לה' (בבא מציעא נט, א) תתייעץ עם האישה. בענייני העולם הזה הראש שלה, שתי האונות עובדות, ישתבח שמו, כמו גמרא. יש לה 'בינה יתרה!' ישתבח שמו. צריך לדעת לנצל את זה. 

אם היא אומרת לך, השותף שאתה רוצה לפתוח איתו עסק, הוא לא נראה לי משהו שם, נראה לי, לא, לא מסתדר לי. לא תשמע לה, אל תבוא ותענות אחר כך. אז האישה מכרת באורחים יותר מן האיש. 

נכנס אורח, היא ככה בוחנת אותו כמו, יש לה עין כמו של סטיב אוסטין, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, בוחנת. אם הוא מכוחותינו או לא מכוחותינו. איך היא עושה את זה? היא מצרה את עיניה. 

שימו לב, איך זה מתקשר למה שהיה פה עם שרה? כתוב: 'ששרה אמנו הייתה גדולה מאברהם בנביאות!' הייתה 'סוכה ברוח הקודש!' 

יש כאלה שחושבים שסוכה זה מלשון שיחה של שמן. לסוך בשמן. ראיתי חידוש נפלא, שהתרגום של צופה זה ויסתכי. זאת אומרת הצפייה, הראייה לרחוק, כן? זה בעצם מלשון, גם מלשון שהיא סוכה ברוח הקודש. שהיא הייתה רואה ברוח הקודש, צופה ברוח הקודש. לא הכוונה שהיא הייתה ככה כמו בתוך שמן ברוח הקודש, אלא צופה, רואה ברוח הקודש. לכן בסוכה זוכים לראות מי שמגיע לדרגות מסוימות רואה דברים, ישתבח שמו. אז הסוכה... 

אז שרה אימנו, ישתבח שמו, אומר לה אברהם "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" היא רואה איזה מלאכים. הוא לא ראה שם מלאכים, הוא לא ידע שם מלאכים. 

שהרי כתוב במפורש שהוא אמר להם: "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד) למה הוא רצה לבדוק אותם? היה לו את הדקל, עץ הדקל ואת המים, שעל ידי זה אומר הזוהר הקדוש, היה בודק מי עובד עבודה זרה ומי לא. אז אם הענפים של הדקל היו עולים, מתרוממים, אז הוא היה יודע אם הם משלנו או לא משלנו. המים היו עולים לקראתם, אז הם בסדר, וכולי. 

זאת אומרת שהוא לא ידע. היא, איך שהיא ראתה אותם ישר, היא ידעה שהם מלאכים. אז כשהוא אמר לה "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" אז היא אמרה, אם הם מלאכים, חבל להשקיע בהם. הם בלאו הכי לא אוכלים. 

אז היא שואלת אותו, קמח? היא חשבה שהוא יודע את מה שהיא יודעת. הרי הוא עשה את הבדיקה. אז היא אומרת לו, "קֶמַח?" 

אז הוא אמר, עשה, לא תלוי "סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת". 

אומרים חז״ל: 'מכאן שנשים עיניהן צרות באורחין' למה? כי היא מכרת באורחין יותר מן האיש. אז עכשיו זה מסתדר, אז זה לא לשלילה. אדרבא, זה לחיוב. ששרה אמנו הכירה בהם וצרה באורחין 'נשים עיניהן צרות באורחין' 

שימו לב! הפשט של זה, זה שעיניהן צרות באורחין. הביטוי שנשים עיניהן צרות באורחין זה בעצם קמצנית. אבל הפשט הפשוט זה שבאמת עיניהן צרות באורחין, שהן מצרות את עיניהן כדי להכיר באורחין, אם הן מכוחותינו או לא. זה מה שזכיתי לחדש לפני הרבה מאוד שנים, ישתבח שמו לעד. אז אמרתי, אני אפתח בזה קודם כל. 

***

ובכן רבותיי, חז״ל הקדושים אומרים: 'שאין אבדה גדולה יותר מאבדת הזמן!'. את הזמן אף אחד לא ימצא בעבורנו ואף אחד לא יחזיר לנו. זמן שהלך לא חוזר, אליפת מט.

 שאלת השאלות, האם אנחנו יודעים לנצל את הזמן או מבזבזים אותו? מה אנחנו עושים עם המתנה היקרה ביותר בעולם? שקוראים לזה זמן. 

דוד המלך עליו השלום אומר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" (תהלים צ, י). 

אומר הגאון מוילנה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו אז הוא אומר אז כמה "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ" בסוף? הוא אומר "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ" שישים (60) למה? "יְמֵי" גימטריה שישים "יְמֵי"י זה שישים זה אומר "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה" יש כאלה שמגיעים גם לשבעים (70) שנה "וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה!" 

שמעתם? מה הולך פה? אנחנו מאחלים אחד לשני עד מאה ועשרים (120), עד מאה ועשרים הכוונה עד מאה ועשרים כמו משה רבנו ש: "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז) עשה את כל מה שצריך לעשות ברוחניות, בגשמיות, כדאי 

אבל אם זה כמו שאומרת המשנה: 'בֶּן תִּשְׁעִים (90) לָשׁוּחַ. בֶּן מֵאָה (100), כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם' (אבות ה, כא) אז מה עשינו?

 אבל תפקידו של יצר הרע להגיד לך: 'יש זמן יבוא היום אנחנו עוד נספיק, החיים לפנינו החיים לפנינו...'

 יש מישהו שיודע אם הוא יקום מחר בבוקר? אם הוא יגמור את היום? מה מדברים? 

אז הוא אומר: "וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" לא רובם "וְרָהְבָּם" רהב זה לשון גאווה מה תהיה גאוותנו על שבעים-שמונים שנה? "עָמָל וָאָוֶן" מה זה עָמָל? או עָמָל תורה או עָמָל ההסתדרות? השאלה במה אתה עמל? 

כתוב "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" (קהלת ו, ז) כל מה שקורה עם האדם זה תוצאות של הפה שלו אז "וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" מה זה וָאָוֶן? אוון זה מחשבות הבל זה דמיון 

אומרים חז״ל הקדושים מה כוחו של יצר הרע? כוח המדמה תראו כמה אנשים בזמן האחרון מדברים מה אומרים אז כאילו כזה, כאילו, אז כאילו, כל מילה שנייה דוחפים את המילה כאילו למה? הם באמת בכאילו אנשים חיים בדמיונות אם אדם יבדוק כמה מהחיים שלו הוא חי על דמיון? מפחיד. יודעים כמה זמן אנחנו מבזבזים על דמיונות? לא יאומן כי יסופר. 

בצעירותי, כשלא הייתי שומר תורה ומצוות אז הייתי הולך לראות סרטים בקולנוע איך כתוב בתורה קולנוע? "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת" (תהלים קז, י) או "וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ" (שמואל א ב ט) אסור לדבר שם, שקט אז היה סרטים של מישהו מטורף שהיה עושה סרטי אימה, קראו לו היצ'קוק סרטים מפחידים, אחרי סרט כזה אתה צריך פסיכיאטר לפחות משהו זוועה אנשים היו משלמים כסף בשביל להיכנס לשעה וחצי פחד חופה 

בשביל לצאת ולהגיד: 'לא פחדתי...!' 

מי שנהנה מסרט כזה צריך להיות או מזוכיסט או סאדיסט איי איי איי איי איי איי, 

אז תארו לכם אחד יוצא מסרט כזה והוא הולך הביתה עכשיו ברחובות שהוא גר הפנסים לא כולם עובדים פנס כן פנס לא אתה רואה אותו כל הדרך כשהוא הולך הביתה הוא שורק למה הוא שורק? הוא לא רוצה להרגיש שהוא לבד למה? פה הוא עוד בסרט קוראים לזה בהגדרה הוא חי בסרט אתה רואה אותו הולך כל כמה מטרים ומסתובב לראות עם ההוא לא מאחריו ההוא מהסרט תגיד אתה נורמלי? זה היה סרט, נגמר חזרנו לחיים זהו מציאות ככה הוא הולך עד שהוא מגיע הביתה הוא מגיע הביתה, הוא גר בקומה ראשונה יש עשר (10) מדרגות ככה ועוד עשר מדרגות ככה הוא עלה חמש איך שהוא מגיע למדרגה החמישית (5), טאק נכבה אור 

מה המחשבה הראשונה שעוברת לו בראש? וואי, בדיוק כמו בסרט אם נעשה לו עכשיו בדיקת לחץ דם או אקג, המכשירים יכולים להתפוצץ מהלחץ אתה רואה אותו רץ רץ לכפתור להדליק את האור הוא לוחץ על המתג לא נדלק האור אז הוא לוחץ עכשיו יותר חזק עם סיבוב חזק לא נדלק האור מה עובר לו מחשבה עכשיו בראש? 

אומר לעצמו, אתה יודע מה? אולי עדיף שאני ארד למטה למה ברחוב יש לפחות את האור של העירייה, של הפנס של העירייה תגיד, אתה נורמלי? מה קרה לך? זה המדרגות שאתה עולה בהן מאה (100) פעמים ביום אז מה? זה חושך! כן, אבל זה חושך עם הדמיונות, זה לא חושך לבד עכשיו תארו לעצמכם שחבר שלו בא לבקר אותו מעיר אחרת, ממרחק עשר דקות לפני כן הוא בא, נקש בדלת, לא ענו, צלצל, לא ענו הוא אמר, אתה יודע מה? אני אחכה לו פה כמה דקות, בדרך כלל הוא מגיע בשעות כאלה אני אחכה, כבר באתי מרחוק, אני אחכה, אני אמתין יבוא, יבוא, לא יבוא, מקסימום אני נוסע וככה הוא ממתין שם על יד הדלת 

ופתאום הוא קולט שהוא עולה במדרגות והוא רואה שנכבה לו האור עכשיו מה? הוא חושש שהוא לא ייבהל ממנו אז מה הוא עושה? הוא מתכופף מעל המעקה ומלמעלה עושה לו והבן אדם קיבל שווה צלל ממה? מפסס, בחושך נו מה אתם אומרים על זה? אתם מבינים מה זה כוח של דמיון? 

שיהיה לכם ברור ששליש (1/3) מהמדינה הם חרדות זה פסיכולוגים טוענים, לא אני בדרגות שונות, שליש מהמדינה בקיצור, יש לנו בשורה טובה, שליש מהמדינה חרדים רק השאלה ממי? יש כאלה חרדים מהקדוש ברוך הוא ויש כאלה חרדים מייצר הרע...! תגידו, מה עדיף? יאי יאי יאי 

ניקח דוגמה אחרת בן אדם הולך ברחוב פתאום הוא רואה את חבר שלו שלא ראה אותו הרבה זמן הוא 

אומר לו: 'מה נשמע? מה איתך?' 

הוא אומר לו: 'ברוך השם הכל בסדר' 

'מה אבל אתה נראה לא...' 

'לא אל תשאל', 

הוא אומר לו: 'מה אל תשאל? כבר שאלתי' 

הוא אומר: 'טוב אם שאלת אז ככה וככה...' 

'מה אתה אומר? מה גם אתה?' 

הוא אומר לו: 'כן', 

הוא אומר לו: 'וואי וואי וואי מתי זה התחיל לך?' 

הוא אומר לו: 'לפני ככה וככה, מה אתה אומר? ואיך זה התחיל לך?' 

הוא אומר: 'בהתחלה היה ככה אחר כך נהיה ככה בסוף נהיה ככה וככה, מה אתה אומר?' 

הוא אומר: 'פששש, זה מדביק? זה מדביק?' 

'למה?' הוא שואל אה? בכף הלכה לא, אה? 

אז הוא אומר: 'לא, לא חושש, זה מדביק. אולי, אבל לא נראה לי. יכול להיות, אבל. אתה רואה את ההוא לאט-לאט מתרחק, יוצא מארבע (4) אמותיו. 

ואז הוא אומר: 'אותו משנה, אני פשוט ממהר, אני אהיה איתך בקשר. למה? בטלפון זה לא מדביק בטוח. ואז הוא עושה סיבוב פרסה והולך לדרכו. אחרי כמה דקות שהוא הולך, אתה רואה אותו פתאום תופס את הצד ואומר, אוי אוי. אי אי אי בואנה בואנה בואנה בדיוק כמו שהוא תיאר איך שזה מתחיל בואנה בואנה בואנה אז זה כוחו של דמיון 

הרמב״ם אומר הוא יכול למות מהפחד עד הבית כבר בדרך לבית הוא יכול למות איי איי איי מה זה דמיונות 

***

תארו לכם אחד יושב בחנות שלו בעל חנות סמוכה עובר ליד פתח החנות שלו והוא לוחש לו: 'מס הכנסה...!' 

מס הכנסה אתם יודעים מה עובר לבן אדם בראש תוך שניות לאן הוא מגיע אתה רואה את הבן אדם אומר, נו אז מה עם מס הכנסה פה? שיבואו 

איך כבר אמר הרב גלינסקי או הרב שבדרון מס הכנסה גימטריא עמלק אי אפשר להגיד להם רוחים הבאים אבל לא חושש מהם, למה? אני עובד, 

אני למדתי מיעקב אבינו אני אצלי הכל, אני עובד בלבן יעקב עבד בלבן... גם אני עובד בלבן אין לי בעיות, הם יכולים לבוא, יכולים לבדוק את הספרים, לבדוק אותם, אין שום בעיה, אצלי הכל בסדר 

ואז הוא אומר לעצמו, רגע, מה בסדר? ואם טעיתי היום בחשבון, מה? לא יכול להיות שטעיתי, טעות. טועים, 

אני אגיד להם: טעינו. אצלם אין דבר כזה, מה? מה זה טעית? תשלם. על טעויות משלמים. אני לא אשלם להם. מה פתאום שאני אשלם להם? מה, אני הייתי פר איתם כל הזמן, שילמתי את כל המיסים כמו שצריך, בשביל טעות אחת אני אשלם? לא אשלם. בארדות לא משלם. מה פתאום שאני אשלם? למה, מה קרה? טוב, מה יכול להיות? אני אבדוק את הקופה עכשיו. 

כן, אבל אם אני אבדוק את הקופה, והם בדיוק ייכנסו, 

הם יגידו: 'אה, אתה בודק את הקופה, כבר אמרו לך שאנחנו פה, אה?' 

אז אתה יודע מה הכי טוב? אני אסגור את הדלת קודם, ואז אני אבדוק את הקופה. כן, אבל אם אני אסגור את הדלת, 

יגידו: 'זה סגר את הדלת זה, אה? זה סגר'. 

אתה יודע מה? לא סוגר את הדלת ולא בודק את הקופה. מה? שיבואו. מה אכפת לי? מה, אז טעיתי? ירצו שאני אשלם? לא משלם. לא משלם. מה יכולים לעשות? להרוג אותי? על מיסים? לא יהרגו אותי. מה? שימו אותי בכלא? יושב בכלא, ביג דיל. אני אשב בכלא. יושב בכלא. כן, אבל אם אני יושב בכלא, לך תדע אם אשתי תתחכה לי בכלל. בשבילה זו הזדמנות להתפטר, אה? אם אני יושב בכלא, בטח העוזרות הסוציאליות יקפצו על הילדים שלי. אוי ואבוי למי שהתקרב לילדים שלי. אני לא מקנא בהם.

 קיצור, הבן אדם כבר התגרש, לקחו לו את הילדים, הוא כבר בדרך למגדלי עזריאלי... מה לא? מס הכנסה עברו רחוב, הם בכלל לא ברחוב שלו. 

***

רבותיי, אני סתם נתתי לכם שלוש (3) דוגמאות ככה, בקטנה. תראו כמה זמן אנחנו מבזבזים רק על כאלה מחשבות הבל במשך היום, על כל מיני נושאים. בלי סוף! רק אדם לא שם לב איפה הוא שט בכלל. זה פשוט איום ונורא. עוד הכי מצחיק כשאומרים שהחרדים לא ריאליים. המדומיינים אומרים שאנחנו לא ריאליים. יפה. 

למה אני אומר את זה? בואו תראו. עשו עכשיו, במשך שנים רבות, כאן בארץ ישראל, שאנשים צריכים לשמוע חדשות. זה כמו צו מלכותי. כל שעה, חדשות. מזהירים אותך לפני כן. טו, טו, טו. עכשיו חדשות. ואתה שומע את האבא בבית צועק. שה... שה... שה... שה... שה... חדשות, שה... מה קרה? שעת לפני שעה. שעה, שעה, חדשות, שעה. תגיד שיש דברי תורה אתה גם כן. שעה, שעה, שעה, דברי תורה. וכל חצי שעה, זה לא מספיק כל שעה. יש דבר שקוראים לו מבזק. יש מבזק כל חצי שעה. קטן כזה מבזק. ובין מבזק למבזק, או בין מבזק לחדשות, יש פרשן דאטה. פרשנות. קיצור, טוחנים לאנשים את הראש מהבוקר עד הערב. טוחנים להם את המוח. זה קטסטרופה איומה ונוראה. אנשים פשוט לא מבינים איזה חרקירים עושים למוח שלהם. זה רק חדשות. 

עכשיו תעשה בדיקה. שישים (60) שנה שמעת חדשות. תגיד, ביבי בא פעם להתייעץ איתך? אתה הלכת לייעץ לו? מה יצא לך מכל החדשות ששמעת? תעשה בדיקה. שישים שנה שמעת חדשות. מה יצא לך מזה? הרי אפילו את התחזית הם לא יודעים. עם כל המכשור הכי מתקדם בעולם, השקע הברומטרי תמיד בורח להם לסוריה. עננים הגיעו. מה עם הגשם? מה עם הגשם? זה אף אחד לא יכול לעזור. עוד העננים הם יכולים כמעט, כמעט. אבל גשם? זה רק הוא מחליט. ירד? לא ירד? איפה ירד? כמה ירד? זה אף אחד לא יכול. 

איי איי איי איי איי. אתה רואה את האנשים, מה זה? חדשות. עכשיו זה לא, זה רק רדיו. עכשיו בבוקר על הבוקר הוא פותח את הבוקר "וַיִּפְתַּח השם אֶת פִּי" (במדבר כב, כח) העיתון, הלך קנה עיתון. אתה רואה אותו מדפדף. 

עכשיו הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, עשה לכל אחד מאיתנו לב כזה חמוד, שמתאים לשמחות שלנו ולהבדיל לצרות שלנו. הוא לא יכול להאכיל הרבה יותר ממה שהוא מסוגל. עכשיו מה עושים אנשים? מעמיסים על הלב שלהם את כל הצרות של כל העולם. ומתפלאים למה זה קיבל שבץ לב, זה קיבל דום לב, זה ככה, זה ככה, מחלות, בלי סוף, רחמנא ליצור. איך לא? מהבוקר עד הערב, רק שומעים צרות. 

עכשיו כתוב בגמרא שיש מחלוקת. האם אנחה שוברת חצי (1/2) גופו של אדם או כל גופו של אדם? מה שבטוח במינימום, חצי גופו. כשאתה רואה את היהודי הזה פתח את העיתון ואתה רואה אותו, וואי וואי וואי, הפך. יאי, יאי, יאי, יאי. 

אבא. נו, אתה רואה מה זה? נו. קיצור, אתה רואה אותו, רק נאנח, רק משתתף בצער כולם. מי ביקש ממך? עשה לך צרות. אז זה העיתון והרדיו. עכשיו יש גם מרקעים. 'לא דומה תא חזי לתא שמע...' זו ספירה אחרת. זה צריך לראות. והיו עיני חרועות. שמע ראה. עכשיו שיהיה ברור, מה שרואים אי אפשר למחוק. לא פשוט למחוק את מה שרואים. לשמוע יותר קל, מה שמעת יותר קל לנקות. ראייה, רחמנא לא סבבה, יכולה לקפוץ לך באמצע תפילת שמונה עשרה (18), תמונה מלפני ארבעים (40) שנה. זה לא פשוט. ואתה רואה את האנשים שהם מרחם. אני מדבר רק על חדשות בינתיים, 

שימו לב! תראו כמה אנשים מזינים את עצמם, את המוח שלהם, בכל הזבל הזה, מהבוקר עד הערב. אם היינו לוקחים רק את הזמן שאנשים השקיעו בקריאת עיתונים, בשמיעה ברדיו, וצפייה במרקעים, רק חדשות, ובמקום זה היו לומדים תורה, הם היו יכולים להיות גאוני עולם. גאוני עולם. 

עכשיו, איפה תיקח משחקים וסרטים וכל הקשקושים שיש להם? אני אומר לכם, לפעמים אני בשוק. אתה הולך לניחום אבלים. אתה מדבר, יושבים לך אנשים מבוגרים, לא תגיד, אני עכשיו מדבר איתך בני טיפש עשרה. מבוגרים, בני 50, 60, 70, 

אני מדבר דברי תורה בניחום אבלים. אתה רואה אותו יושב עם הפלאפון, כמו איזה טמבל, מה אתה עושה? אתה רואה אותו מתלהב, חוסר צעצועים בילדות. מתלהב! מה קרה? לא סובל דיחוי "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט) 

שלא לדבר בתפילה. אתה רואה אנשים יושבים בתפילה, בחזרת השליח ציבור. כתוב שאסור לעיין בספרים. בחזרת שליח ציבור. ואתה רואה חבר'ה יושבים ומעבירים. מסתכלים, הודעות, עניינים, שולחים, מחזירים. חזרת השליח ציבור. הוא לא מפריע לאף אחד, גלק. שיהיה ברור, מה שהפוסקים דנו לגבי הפלאפונים, אם מותר להכניס אותם לבית כנסת, זה עוד לפני שהיה את האינטרנט. שלא יהיו טעויות. 

אז יש דיון אם עכשיו צריך לכבות טלפון כזה, הישנים, או או לשים אותו על שקט, בלי רטט. לאלה שההודעות לא נכנסות להם במידה והוא שם את זה ככה. אז הוא מפחד שלא ייכנס לו שיחות, זה היה סימן על שקט. בסדר. זה הטלפונים ההם, אבל טלפון שיש בו אינטרנט? מה, אתה מכניס צלם להיכל? מה זה אינטרנט? גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה, לשון הרך, רכילות, רצח אופי, מה אין שם? מה, טלוויזיה זה כסף קטן? או מה זה? איך אתה מעז להכניס כזה דבר לבית כנסת? 

ועוד יש כאלה מתפללים מתוך הפלאפון. 'היוצא מן הטמא טמא!' מה אתה מתפלל מתוך זה? למה, חסר סידורים? סידורי קודש? וגם אם תגיד שאני לא, אני לא נכנס לפה, אני לא נכנס לשם, אבל זה קיים בפנים. 

***

אמרנו "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" כתוב בגמרא שאת הפסוק הזה, רבי ירמיה אמר את זה על החברותא שלו. כשהם למדו תורה, לא זוכר מי היה חברותא, למדו תורה, והוא היה ממהר לתפילה, אמר לו, כאילו, בוא נזדרז, הגיע הזמן תפילה. אז הוא קרא עליו את הפסוק הזה. 

אמר לו: 'עוזבים חיי עולם שזה תורה בשביל חיי שעה שזה תפילה?' מה אנחנו עוסקים עכשיו בחיי עולם? מה אתה אומר? "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" מה המסר? למה דווקא אמר לו "גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה"? למה לא אמר לו דברים אחרים? מה הקשר בין זה לבין זה? 

אלא רבותיי, פעמים שאדם מגיע לשיעור תורה, וזה שמדבר זה אחד שכל הזמן חוזר על עצמו כמו תקליט, או שהוא מדבר בצורה מרגיזה, או שהוא מונוטוני כזה, כזה משעמם, או שהוא טוחן את המילים ולא מבינים מי נגד מי, או שהשומע עצבני כרגע, או שהוא עייף כרגע, אין לו כוח לשמוע אף אחד עכשיו. לא יודע, כל הסיבות שבעולם יש לך. אם אתה בכל אופן מתאמץ להקשיב, 

למה? כי עכשיו הדברי תורה שנאמרים, זה לא מי אומר, זה ממי נאמרו. זה עכשיו הקדוש ברוך הוא ישתבח ויתעלה שמו, מדבר אליך מתוך גרונו של אותו אחד שמדבר עכשיו. זה לא הוא. 

עכשיו יש לך ניסיון. האם אתה מתאמץ להקשיב לדבר השם, או שיש לך את כל התירוצים שבעולם להגיד, די, מספיק, יאללה. חזק וברוך. קצר, קצר, צנזר, יאללה. תפילה, תפילה, תפילה. אז מה זה קשור אחד לשני? הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, ביקש מאיתנו להתפלל שלוש (3) פעמים ביום. אתה באת בבוקר, מה אמרת לו? 'אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה, וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת'. 

מגיעה מנחה, אתה עומד שוב לפני ריבונו של עולם! ומה אתה אומר? 'אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה, וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת'. 

הקב''ה יכול להגיד לך: 'שמעתי את זה כבר בשחרית. אני לא צריך שתגיד לי את זה פעם היום. פעם אחת אני מבין, לא צריך...' 

מגיעה ערבית 'אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת'. ככה כל השנה, שלוש פעמים ביום, כל החיים, 

והקדוש ברוך הוא אומר: 'אני מוכן להקשיב לך. אפילו שלא מגיע לך שאני אקשיב לך!'. 

כל העוונות וכל מה שאתה עושה וכל... לא מגיע בכלל שישמעו אותך בכלל. אני מוכן להקשיב לך. כי אצלי, אומר הקדוש ברוך הוא, כל: 'מידה כנגד מידה!' אתה מקשיב למה שאני אומר? כשיש דברי תורה, אתה מתאמץ לשמוע אותי? אז גם אני אתאמץ לשמוע אותך, כשלא מגיע שישמעו אותך. כי אצל הקדוש ברוך הוא, הכל מידה כנגד מידה. 

לכן הוא אמר לו "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" אז מה עשינו בזה? 

***

בדרך כלל בסיום לימוד, בסיום תפילה, אז יש צדיק שכולם אוהבים אותו. מה זה צדיק? כולם אוהבים אותו. אתם יודעים מי זה הצדיק הזה? 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר...' (מכות ג, טז) איזה צדיק זה, אה? הוא בא תמיד להביא לנו פס. בא משחרר. 'רַבִּי חֲנַנְיָא'? בא בסיום, לפני סוף התפילה, לפני סוף הלימוד, אומר חבר'ה, משוחררים. איך כולם אוהבים אותו? משהו משהו. אז 'רַבִּי חֲנַנְיָא' בא בסיום, לפני סוף התפילה, לפני סוף הלימוד. הוא אומר, בגלל שלא היה לו ילדים, אז כל הקדישים ישתבח שמו. אז זה תרוץ אחד. 

אבל אם נתבונן בפשט של המשנה עצמה, מה 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר...'? הוא עומד בפתח של הדלת, הוא אומר, חבר'ה, תקשיבו, מה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לעשות? לְזַכּוֹת אתכם. לא לחייב אתכם, לְזַכּוֹת אתכם. 

לְפִיכָךְ הִרְבָּה, הִרְבָּה לכם תּוֹרָה וּמִצְוֹת. 

תגידו, איפה יש הכי הרבה תּוֹרָה וּמִצְוֹת? מה זאת אומרת? איך אני יכול להשיג תּוֹרָה וּמִצְוֹת בזמן הקצר ביותר? כמויות אדירות של תורה בזמן הכי קצר. איפה יש? 

שני (2) מקומות "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה) בתי כנסת ובתי מדרש. נכנס לבית כנסת, בזמן קצר, קדישים, אמנים, קדושות, ברכו, ברכות, תפילות, ברוב העם, מה לא? שכר פציעות, הכל, זה חשבון. תפילה אחת. לימוד תורה? אתם מכירים את החשבון, אני לא צריך לספר לכם. כל עוד כמה שווה, מיליונים, ופה פה פה פה. סתם בחשבון הולד. אומר רבי חננה, נו, הקדוש ברוך הוא רוצה לזכות אתכם. אז עכשיו סיימת את הלימוד? סיימת את התפילה? לאן אתה הולך? איפה אתה עושה כזה דבר? בחוץ יש דבר כזה? אין. אז תשאר עוד חמש דקות. תן עוד עוד מאמץ קטן. 

בשביל זה שמו את 'רַבִּי חֲנַנְיָא' לא בשביל ששערר אותנו. בשביל להזכיר לנו, כדאי להישאר עוד. 

'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". 

נו, תגדיל תורה ותאדיר. לאן אתה הולך? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

***

נחזור לענייננו. אומר דוד המלך עליו השלום "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" (תהלים צ, י). 

מה הקשר פה ל: "גז" הזה? מה זה הגז הזה פה? מה זה? זה גז של בישול? מה זה גז? מה קשור פה גז? 

אלא שימו לב, התרגום של המילה "וַיָּגָז שַׂלְוִים" (במדבר יא, לא) וגם רש"י כותב: זה שהוא הפריח אז פורח זה גם, אתם יודעים, זה יש כאלה לא יודעים לבטא את הפורח, אומרים בורח. הזמן פורח עף "כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" הזמן טס! אתה לא מספיק להבין, הופ! נגמר.

 השאלה מה עשית עם המתנה היקרה ביותר בעולם. 

***

יש שמונה (*) פסוקים מעניינים בתנ״ך שמתחילים במילה והוא. יש יותר פסוקים שמתחילים בוהוא. אבל השמונה הללו, מה מיוחד בהם? שהם מסמלים את השמונים שנה שדיבר עליהם דוד המלך עליו השלום. ומה הקשר למילה והוא? והוא גימטריה חי. אז כל והוא מסמל עשור של חיים. 

מגיל אפס (0) עד גיל עשר (10) אומר הפסוק "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם" (בראשית טז, יב) למה? כי עד גיל עשר אנחנו לא חייבים במצוות. נראה לנו שמותר לנו לעשות הכל. הכל בסדר, עד גיל עשר. הפסוק הזה, כידוע, נאמר על ישמעאל. 

ומה הטעות של הרבה אנשים? שהם חושבים שבאמת עד גיל שלוש עשרה (13) הם לא חייבים במצוות, והם לא יענשו על זה. 

אז זוהר הקדוש אומר שהעניין של חיבוט הקבר, אדם שמקבל את חיבוט הקבר, שבאים שלושה מלאכים ומכים אותו עם פולסא דנורא, עם שוטים של אש וכולי, עד שהוא ייזכר בשמו, וזו הסיבה שאנחנו אומרים את הפסוק שקשור לשם שלנו וכולי. אז כל זה על מה? על זה שאתה צערת את אימך בלידה. מה אני אשם שאני צערתי אותה? למה אני רציתי? זה תלוי בבחירה שלי. זה לא קשור. בחרת או לא בחרת? צערת או לא צערת? צערת. עכשיו צריך לתקן. איך מתקנים? תכבד את ההורים, תעשה להם נחת. במקום צער, תהפוך. תעשה להם טוב, תעשה להם ישתבח שמו. תעשה לאימא טוב. איי, איי, איי, איי, איי. 

אז אם על זה הזוהר אומר שנענשים, אז כל שכן על כל מה שעשית, כל התיקים. מגיע גיל 13, 

מה אבא שלך אומר בבר מצווה? 'ברוך שפטרה נהיה' יש כאלה אומרים 'מעונשו של זה' יש כאלה אומרים: 'מעולו של זה...' אה? למה? כי עד עכשיו האבא היה מקבל את כל מה שהבן עשה. מרגע שהוא הגיע לגיל 13, זה חוזר אליו. 

עכשיו הוא צריך לתקן. לכן אנחנו מצווים גם בין השאר על החינוך, חינוך הבנים. גיל 18 לחופה. 

גיל 20 אומרת המשנה 'לִרְדֹּף' (אבות ה, כא) לרדוף אחרי מי? אז יש שאומרים לרדוף אחרי המצווה של גיל 18, אם הוא עדיין לא התחתן, כי הגמרא אומרת שיש מחלוקת אם האדם מתקלל על ידי הקדוש ברוך הוא חס ושלום, 

שאומר לו: 'תיפחנה עצמותיך בקרבך!' אז יש מחלוקת אם זה גיל 22, גיל 24, אם הוא לא התחתן עד אז. אז בגיל 20 צריך לרדוף אחרי המצווה, אם הוא לא התחתן בגיל 18. שלא ייכנס לגדר של הקללה. מי שמבטל מצוות פריה ורביה ועושה כל מיני עבירות, רחמנא ליצלן. 

יש שאומרים שגיל 20, לרדוף אחרי מה? אחרי הפרנסה. אם בגיל 18 מתחתנים, עכשיו צריך לפרנס, אתה התחייבת בכתובה, יש ילדים. צריך לשלם במכולת, וכולי. אז זה גיל 20, לרדוף. מה אומר הפסוק על זה? שמתחיל במילה והוא "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג) זה גיל 20. 

גיל 30, אומרת המשנה, זה גיל הכוח. אדם נמצא בשיא כוחו, בשיא אונו, בגיל 30. מה אומר על זה הפסוק? "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ" (תהלים יט, ו) ראיתם את החתן שיוצא מהחופה, איך הוא נראה? כמו עב"ם... מחייך, בהיי, ברחוף, מבסוט. מנופף בידו לצלמים. וואי וואי וואי. למה פה בראש שלו הוא בטוח שהוא הולך לבנות בתים, לעשות דילים. מה, איפה הוא לא? איפה הוא איפה? זה גיל 30. זה גיל הריחוף. שיא כוחו, שיא אונו. 

ואז מגיע גיל 40. גיל 40. אומרת המשנה, זה גיל הבינה. הגעת לגיל 40, נחיתת אונס. מתחיל להבין דבר מתוך דבר. אה, גיל הבינה. מה הכוונה? אם עברנו גיל 80 זה הפיניש? אז 40 זה חצי. יוצא שמגיל 40 מתחילה הספירה לאחור. עד גיל 40. 

הוא אומר: 'אתה יודע, אני כבר בן 38...' 

הוא כבר בן 38. בגיל 41 הוא אומר: 'אל תשאל. 41 כבר....'

 אמר לי איזה זקן אחד: 'כבוד הרב, אתה לא יודע כמה אתה צודק. עד גיל 40 הגוף שלי רדף אחריי. מגיל 40 אני רודף אחריו...' 

איך אדם מדבר בגיל 40? בגיל 40 אתה שומע אותו אומר: 'שמע, זה לא כך, זה לא כמו שאתה חושב. החיים לא פשוטים. זה לא פשוט בכלל...' 

אתה אומר: 'מה קרה לו? איפה זה שדיבר פה לפני כמה שנים גבוהה גבוהה? אמר ככה, אמר ככה, אמר... מה קרה לו? מה קרה לו?' 

אומר הפסוק שמתחיל במילה, והוא "וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים" (שופטים ג, יט) הוא חזר בעבודה זרה. מאיזה עבודה זרה? של גיל 30. שבגיל 30 הוא אמר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) ואני, ואני...' 

מגיל 40 אתה שומע אותו אומר: 'מה אני אגיד לך? מה שווה בן אדם? מה שווה בן אדם?...' 

זה מגיל 40 אתה שומע אנשים מדברים ככה. מה שווה בן אדם? לא יודע "וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים" זה גיל 40. 

ואז רבותיי, מגיע גיל 50. גיל 50 זה גיל העצה. אם אתה רוצה להתייעץ עם מישהו, תתייעץ עם אחד בגיל 50. למה? הוא לא צעיר מדי. והוא לא זקן מדי. איך אומרים? הוא נמצא באמצע ההקשב, באמצע החיים 'אין חכם כבעל ניסיון' אבל זה בתנאי. ש-50 שנה הוא למד תורה! אז כדאי להתייעץ איתו. אבל אם הוא 50 שנה שיחק שש בש, תשמע לי תתייעץ איתו רק בשש בש. מה אומר על זה הפסוק? וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס" (חבקוק א, י) זה נאמר על המן. 

רבותיי, בגיל 50 הבן אדם מפחד להסתכל קדימה. הוא מעדיף להסתכל אחורה. להסתכל קדימה מפחיד. אז מה אתה רואה אותו? 

הוא יושב עם הנכדים והוא מספר להם: 'אתה יודע מה אני הייתי? אתה יודע מה אני עשיתי?...' 

ואז אחד הנכדודים שלו אומר לו: 'סבא'לה, עזוב מה היית, בוא תגיד לנו מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?'. 

אומר לו הסבא: 'שאלות כאלה לא שואלים את סבא'לה אף פעם...' 

ואז רבותיי, מגיע לגיל 60, תחזיקו טוב את הכיסא. אומרת המשנה, גיל 60, על גיל 50 נאמר גיל העצה? על גיל 60 נאמר גיל הזקנה. מה? 60 זה זקנה? אמרתם 120, איך הורדתם את זה בחצי? אומרים חכמים שלא יעבדו עליך. גיל 60, זקנה. מה אתה אומר? כן, כן, מותק. גיל 60, זקנה. אתה יודע מה הכוונה? בגיל 60 מתחילים להחזיר ציוד. השיניים כבר נמצאים בקליניקה אצל הרופא שיניים, נשארו שם... 

והבן אדם, אתה רואה אותו הולך, נתפס לו פה, נתפס לו שם. יש כאלה, מתחילים לייצר דיסקים מהגב. יש כאלה שצריכים סיוע של מקל? מה, כולה גיל 60? מה קרה? מה קרה? חז"ל הקדושים אומרים, זקנה מותק, שלא יעבדו עליך. ייצר הרע יש לו תפקיד, אמרנו. יבוא יום, יהיה בסדר, יש לנו עוד הרבה זמן. 

חז"ל באים ואומרים לך, לא, שהוא לא יעבוד עליך. גיל 60 זה גיל הפנסיה. רק מה, היום זה כבר לא. דחו את זה. פעם זה היה 60, אחר כך עשו 62, אחר כך 64, אחר כך 67, 68. בקיצור, לא רוצים שנקבל את הכסף. 

מה זה פנסיה? נוטריקון. פניו נפלו, סוף ימיו הגיע. זה השילוט של גיל 60. אתה רואה את הבן אדם בגיל 60? איי, איי, איי, איי. מה מעניין? שבגיל 60 פתאום יש לו זמן. עד עכשיו לא היה לו זמן. 

'אין לי זמן, אני לא פנוי, אני לא זה, אני מהר, אני זה, אני לחוץ, טה-טה-טה-טה...' 

גיל 60, אין עליו שלושה (3) פלאפונים כבר. יש לו זמן. הוא לא מהר. ואתם יודעים מה קורה כשהוא לא מהר? פתאום יש לו גם קצת זמן לחשוב. עד עכשיו לא היה לו זמן לחשוב על עצמו. הוא חשב על כולם חוץ מעל עצמו. 

ואז הוא אומר לעצמו: 'השם ירחם על עמו ישראל. וואי, וואי, וואי. עברו 60 שנה. בואנה, זה לא יום ולא יומיים. זה 60 שנה. בואנה, כל שנה אני בראש השנה, בכיפור וזה. אני הבטחתי לקדוש ברוך הוא: 'יהיה בסדר! יהיה בסדר, אני אומר לך, יהיה בסדר. תביא לי עוד שנה, תראה איך אני מוכיח את עצמי. בסדר את כל התיקים. 60 שנה, 60 פעם, אני מבטיח לו, יהיה בסדר. אפילו שרתי לו: חטאנו לפניך רחם עלינו...' 60 שנה. מה אני הולך להגיד לו על 60 שנה?!...'

 מותק, יש לך טעות. אתה לא הולך להגיד לו על 60 שנה. אתה הולך להגיד לו על הרבה יותר. 

מה זאת אומרת? מה, גלגולים קודמים? 

לא, לא, בלי קשר לגלגולים. 

אז על מה אתה מדבר?

 מה אני מדבר? אתה בגיל 13 הבטחת לו שתתקן 13 שנה. בגיל 14 הבטחת שתתקן 14 שנה. בגיל 15 הבטחת שתתקן 15 שנה. אז זה לא 60 שנה מותק, אז אתה לא יודע חשבון. זה 60 ועוד 59 ועוד 58 ועוד 57 ועוד 56. אתה יודע לכמה תגיע? תעשה חשבון. 

הוא אומר, אז עוד יותר פניקה. אז מה עשית? 

אני אומר לך את המציאות. מה אתה אומר? אז מה עושים? מה אני אגיד לו? 

אומר הפסוק, תגיד לו "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהלים עח, לח) למה אם תתעורר "חֲמָתוֹ" הוא עליך. 

בקיצור, כשאתה מגיע לגיל 60 מותק, צריך רחמי שמים מרובים. למה יש הצמדה וריבית וכל מה שהבטחת? וואי וואי וואי וואי וואי. 60 שנה. והוא רחום מפירמון. 

רבותיי, הבן אדם הגיע לגיל 70. הגיע! 70. שיבה. תימנים אומרים שייבה. פה הבעיה הרבה יותר קשה מגיל 60. למה? אם בגיל 60 היית זקן, בגיל 70 גם יצר הרע שלך זקן. מה הכוונה? עכשיו אין לך כוח לא למצוות ולא לעבירות. בקיצור, שמו אותך על המתן. אז מה עושים? אומר הפסוק "וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו" (תהלים קל, ח) פה כבר לא יעזור רחמים. פה צריך להביא פדיון שבויים. 

פה צריך להביא כפרות מותק. כי זה עולה כל הזמן, החוב. והחוב עולה כל הזמן יותר ויותר. קיבלת עוד שנה לתקן. קיבלת עוד שנה לתקן. קיבלת עשור של שנים לתקן. מה עשית עם זה? הוא ראה עוד קצת חדשות. ועוד קצת סרטים. ושיחק עם הילדים והנכדים. כשזה באת לעולם? עשית את העיקר טפל, טפל עיקר, מה קורה? 

"וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" גיבור, הגיע על 80, מה אומר הפסוק על גיל 80 שמתחיל בווהוא? כמו כל הפסוקים שאמרנו שמתחילים בווהוא. עגיל 80 אומר הפסוק "וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל" (איוב כא, לב) מובילים אותו לקבר כמו את כולנו. המכנה המשותף של כולנו, רבותיי, שכולנו בדרך לבית עלמין. וכולנו חוזרים לאבא שבשמים. 

השאלה מי בכבוד? ומי בביזוי? מי בא עם סלים מלאים ומי בא עם פדיחות? 

***

לכן אומר שלמה המלך, בנו של דוד, אומר כך: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" (קהלת יב, א) למה? שלא יבואו אחר כך ימים ("עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים") "אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" (שם). 

כי כמו שאמרנו, השנים האחרונות אנשים כבר אומרים: 'תשמע, אם היו נותנים לי עכשיו לחזור, זה היה נראה אחרת לגמרי. אבל עכשיו אני כבר לא יכול, קשה לי, בריאות, משפחה, ילדים, הכל אתם רוצים...' 

אז בהתחלה יצר הרע לא נותן לך לעשות, כי הוא אומר: 'יש לך עוד זמן...' 

וכשאתה מגיע לזמן שאתה לא יכול לעשות כלום, הוא אומר: 'הלוואי והיינו יכולים לעשות את זה בהתחלה... '

איי, איי, איי. אז שלמה המלך, החכם באדם, אומר אל תאמין לו למכריט הזה. אל תאמין ליצר הרע. "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" כשעוד יש כוחך במותנך, ואתה יכול לעשות. 

***

ועל זה שואלים, למה אמר החכם באדם "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ"? למה לא אמר זכור את השם? או כל מיני כינויים שיש, להשם יתברך ישתבח שמו לעד. למה בחרת דווקא את המילה "בּוֹרְאֶיךָ"? מה הקשר? מה זה קשור? 

אלא, במילה "בּוֹרְאֶיךָ" יש שלוש (3) מילים. יש במילה "בּוֹרְאֶיךָ" את המילה באר, ויש במילה "בּוֹרְאֶיךָ" את המילה בור, ויש במילה "בּוֹרְאֶיךָ" את בוראיך. 

אומר 'עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' (אבות ג, א). 

אם תזכור את שלושת הדברים האלה, אתה לא תיכשל בעבירה. 

'מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה' (שם) מה אתה שווה? זה אנחנו יודעים להגיד תמיד אחרי. אחרי, יודעים להגיד: 'אה, מה זה בן אדם? לא שווה כלום...' זה כמו שאתה רואה בהלוויות. אתה רואה אנשים צועקים: 'היא הייתה ככה וככה, או הוא היה ככה ו...' הם רצו לשמוע את זה כשהם היו חיים. השמעתם להם את זה, או רק עכשיו אתם משמיעים אחרי שהם כבר הלכו? איי, איי, איי, איי, איי, 'מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה'. 

'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה' (שם) יש לך תיאור יותר מוחשי מזה. 'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה' 

אנחנו בסוף תפילת שמונה עשרה (18) מה אומרים? 'ונפשי כעפר לכל תהיה' (ברכות יז, א) מה? חול. מה זה חול? דורכים עליי? שום דבר. יורקים עליי? שום דבר. מה, ראית פעם חול מתרומם למישהו שירק עליו, 

והחול ככה מתרומם כמו זר ואומר לו: 'על מי ירקת? למה? מה קרה? אה?... '

אבל העיקר לקדוש ברוך הוא נחמד בתפילה. ראש העולם תדאג שאני תעזור לי 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. אז 'לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה'. 

'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא' (אבות ה, כא) לא לפני שופט בשר ודם. 

אז יש לנו בתוך המילה "בּוֹרְאֶיךָ", בור, זה 'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?' באר, מאיזה טיפה בָּאתָ? בוראך, 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן'. אז בתוך זה יש את הרעיון. 

***

אצל עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל גם כן רמוז חותמו של הקדוש ברוך הוא. אם ניקח את המילה אמת, שתי (2) האותיות הראשונות במילה אמת, 'מֵאַיִן בָּאתָ?' מהם שתי האותיות? שתי האותיות הראשונות במילה אמת, מה הן? א', א' ומ'. מה יוצא? אם. 'מֵאַיִן בָּאתָ?' אמין האם. 

'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?' מה שתי האותיות האחרונות של האמת? מת. 'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?'? מת. 

'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?' לִפְנֵי האמת. 'מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא'. אז הכל רמוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא. 

אם תסתכל על המילה אמת, מה הנוטריקון שלה? אמת, א', מ', ת'. א', אדם, מ', מתי ת' תשוב? בסדר? אמת, אדם, מתי תשוב? מה אומר יצר הרע? הרי הוא תמיד הפוך. הוא בא לנו בהפוכה תמיד. אז הוא הולך מהסוף להתחלה. ת', תאמר, מ', מחר, א', אשום. תאמר, מחר אשום. נחזור עוד פעם על האמת. א', אולי, מ', מחר, ת', תמות. זה האמת. אדם, מתי תשוב? תאמר, מחר אשוב? אולי מחר תמות. יש לך את היום? מה אתה דוחה למחר? זה הג'וב של יצר רע. להגיד לך: 'מחר. עזוב היום...' 

אם תלכו בבית עלמין, אתם תראו שעל כל המצבות יש תאריכים שונים. מפליא. ממש מפליא. אתה מסתכל על הגילאים, רובם לא הגיעו למאה העשרים. אני לא מבין את זה. אתם יודעים מה הקטע? כולם היו בטוחים שיגיעו למאה העשרים. מי הבטיח? אף אחד. 

'לא, פשוט יש לי לשלם משכנתא. יש לנו תוכניות...' 

מה זאת אומרת? עד מאה ועשרים יש לנו תוכניות. ומי הבטיח? אז זה לא דמיונות? לא חיים בדמיונות? 

***

אני אסיים, ברשותכם, בכמה פרפראות ככה, לפתנים. איך אומרים? בדרך כלל אחרי המנה העיקרית מביאים גלידות, לא עוגות, משהו. אז משהו שקשור לאמת ולשקר. מה המרחק בין אמת לשקר מבחינה רעיונית? מה אתם אומרים, גדול או קטן? אה? אז המרחק גדול, אתה אומר. יש מישהו שחושב אחרת? מה? קטן, אתה אומר. נו, יש לנו מחלוקת הפוסקים. חחחח. אז בואו נבדוק. מה המרחק בין אמת לשקר? בואו נבדוק, פשוט. 

תגידו, אם אני עכשיו שם פה את האצבע, אתם רואים את האצבע שלי ליד הספר? ואני אומר שאני נוגע בספר עכשיו. זה אמת או שקר? לא שומע. שקר. שקר. ואם אני אגיד עכשיו שאתם רואים את האצבע שלי? אני עכשיו נוגע בספר. זה שקר או אמת? מה פתאום? זה כבר... זה לא שקר, זה שטות. ככל... ככל שהמרחק מהאמת יותר גדול, זה כבר לא שקר, זה סתם שטות. אף אחד לא יאמין לזה. מתי מאמינים לשקר? ככל שהוא יותר קרוב לאמת. 

שמעתם? השקרן הגדול ביותר זה מישהו הכי קרוב לאמת. כי מי שרחוק רואים שהוא לא קשור לאמת. השקרן הכי מוצלח זה מי שהכי קרוב לאמת. בואו נבדוק כמה יוצא גימטריא האמת. א', תעזרו לי, מ', ת', ואחד ארבע מאות ארבעים ואחד (41). כמה זה שקר? שין שלוש מאות (300). קוף מאה רש מאתיים. כמה ביחד? שש מאות. שש מאות פחות ארבע מאות ארבעים ואחד שווה מאה חמישים ותשע. איזה אותיות זה? קוף, טית, נון. מה יצא? קטן. אז ההפרש בין שקר לאמת, קטן. מה תגיד מקרה? איי, איי, איי, איי, איי. 

כמה זה אמת במספר קטן? א' זה אחד, מספר קטן זה בלי אפסים. א' זה אחד, מ' זה ארבע במקום ארבעים, ת' זה ארבע במקום ארבע מאות. אז ארבע ועוד ארבע ועוד אחת כמה יוצא? תשע. שקר מספר קטן, ש' זה שלוש במקום שלוש מאות, קוף זה אחד במקום מאה, רש, שתיים במקום מאתיים. שלוש ואחת ושתיים כמה יוצא? כמה? שש. שמים לב. האמת תשע, השקר שש. מה יוצא? שזה דבר והיפוכו. תהפוך את התשע, מה ההפך שלו? שש. 

מה בא להגיד? אמרנו שהשקרן הכי גדול זה מי שהכי קרוב לאמת, נכון? לא תטעה, הוא הפוך. נראה שהוא קרוב, הוא הפוך. שמעתם? אה? 

***

כתוב: 'שלשקר אין רגליים' מכירים? למה? תסתכלו על אותיות שקר. השין בנויה בצורה כזאת שהיא עומדת בזווית על הרגל השמאלית. הקוף עומדת על הרגל הארוכה שלה. הריש עומד על רגל אחת. וכל התיבה, כל המילה שקר, עומדת על הרגל הארוכה של הקוף ומתנדנת. האמת, כל עוד שתי רגליים, א' שתי רגליים, מ' שתי רגליים, תו שתי רגליים. האמת מסודרת, יציבה. האלף נמצאת בתחילת האלף-בית, המ' באמצע, התו בסוף. אם תבדקו, הם לא כל כך באמצע. היא לא בדיוק באמצע, אבל עם האותיות מנסה פח היא בדיוק באמצע. השקר, איפה הוא נמצא באלף-בית? לפני התו. הוא נמצא לפני הסוף. לא בסוף, לפני הסוף. והוא הפוך. במקום ק', ר', שין, נכון? הוא שין ק', ר'. שקרן. איפה הוא נמצא? לפני התו. 

לפני התשובה הרוחנית ולפני התשועה הגשמית. תמיד לפני הסוף בא שקר ומייאש את הבן אדם. אומר לו, זהו, רחת עליך. נגמר, די, לא יצא ממך כלום. נגמר, די. בהתחלה הוא אומר לו, מחר, בסוף הוא אומר לו, נגמר. נגמר. איי, איי, איי, איי, איי, איי. אתם מבינים? 

***

אם תיקחו דבר מדהים. הספרה תשע שמסמלת את האמת, היא כל הזמן יוצאת תשע בכפולותיה, תמיד. שום ספרה אחרת לא יוצאת ככה. דוגמה, חמש ועוד חמש זה עשר. אז אחת ועוד אפס לא יוצא חמש. שש ועוד שש יוצא שתים עשרה. אף פעם זה לא יכול לצאת שש. שבע ועוד שבע זה ארבע עשרה, אחת ועוד ארבע זה לא שבע. שמונה ועוד שמונה זה שש עשרה, אחת ועוד שש לא יוצא שמונה. תשע ועוד תשע, שמונה עשרה. אחת ועוד שמונה, תשע. שמונה עשרה ועוד תשע, עשרים ושבע, שתיים ועוד שבע, תשע. עשרים ועוד... עשרים ושבע, ועוד תשע, שלושים ושש, שלוש, ועוד שש, תשע. שלושים ושש, ועוד תשע, ארבעים וחמש, ארבע, ועוד חמש, תשע. ארבעים וחמש, ועוד תשע, חמישים וארבע, חמש, ועוד ארבע, תשע. וכך על זה הדרך תמשיכו עד אינסוף. בסדר? 

***

תשמעו דבר מדהים. קחו את האלף-בית. באיזה אות החלה התורה? בית ("בְּרֵאשִׁית" בראשית א, א). למה לא באלף? למה להתחיל בבית? למה לא באלף? יש בזה כמה טעמים. אחד מהטעמים, משום שפרשת הברכות בתורה התחילה בבית "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה" (דברים כח, ג) ואילו פרשת הקללות התחילה באלף, ב: "אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה" (דברים כח, טז) לכן, התורה התחילה בבית באות שהתחילה את הברכות. זה אחד הטעמים. בסדר? 

***

יש בדיחה כזאת על הרב שבדרון שמספרים שהוא אמר שפעם באו השלושה (3) לפני הקדוש ברוך הוא, ובאו בטענות. על קיפוח. מי באו בטענות? 

האות א' בא בטענה למה לא לקחו אותי להתחלת התורה? 

עלינו לשבח. בא בטענות. למה אני תמיד בסוף התפילה? חצי מהציבור כבר אומרים אותי על הדרך, בחוץ. מה איתי? 

והממזרים גם כן באו בטענות. רבוהינו שלא יהיו לו, מה אנחנו אשמים? 

אז הקדוש ברוך הוא ניחם את שלושתם ואמר להם אין לכם מה לדאוג. כך מספר הרב שבדרון "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) 

אז הוא אומר שלא' הוא אמר לה אין לך מה לדאוג, אמנם התורה החלה בבית אבל עשרת הדיברות יתחיל באלף: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) התרצת. 

'עלינו לשבח' אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין לך מה לדאוג. בראש השנה, ביום כיפור, באמצע תפילת מוסף, אף אחד לא יזוז מילימטר, אני מבטיח לך, כולם יגידו אותך בדחילו ורחימו, רחימו, דחילו. עלינו לשבח התרצתה. 

באו הממזרים, אמרו, ומה איתנו? אמר להם, אין לכם מה לדאוג. באחרית הימים אני אעשה את כולכם חברי כנסת. יתרצו... ככה מספר הרב שבדרון. 

***

טוב, נחזור לענייננו. באלף-בית, אלף-בית-גימל. בסדר? כמה זה א', 1, ב', 2, ג', 3. כמה יצא לכם? 6. זה שקר. למה כל שלוש? שלוש זה חזקה. ד', ה', ו'. ארבע ועוד חמש ועוד שש. כמה יוצא? אה? אז כמה זה אחת ועוד חמש? תמשיכו. ככה, עד סוף האלף-בית. כל שלוש אותיות יצא לכם תמיד 6. תתחילו מבית. ב', ג', ד', תשע. אמת. ה', ו', זן. כמה? אחת ועוד שמונה. תשע. ככה זה הדרך. עד סוף האלף-בית, הכל תשע. מה תגיד, פוקס? מקרה? מי שאומר על דברים כאלה פוקס צריך, צריך טעון בדיקה של פסיכולוג, או פסיכיאטר. 

***

לא רק זה. כל האותיות, כל התיבות, כל המילים, הכל בנוי על התשע, על האמת. הכל בנוי על תשע. אתם יודעים שלשון הקודש זה הלשון שדיבר איתה הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון. זה לא כמו הלשונות האחרות שיש להן כל מיני שפות ככה, רק בשביל שיהיה ביניהן תקשורת. 

הגמרא אומרת: 'הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם הזה עם האות הא'.. את כל העולם העליון עם האותיות. שתי (2) האותיות! אתה רואה מה? עם שתי האותיות! 

***

אתה יודע מה זה אותיות? אז תראו דבר מדהים. אם תיקחו כל מילה, כל צירוף אותיות, בלשון הקודש, תחסרו מספר גדול ממספר קטן, חייב לצאת תשע. לא משנה מה כתוב במילה. כך גם כלפי כל אות, מספר גדול, פחות מספר קטן, תשע. לדוגמה, איך קוראים לכבודו? הראל. הראל. כמה זה בגימטריה? 236, נכון? מסכים או לא? כמה זה במספר קטן, הראל? תספור. חמש, וא' שש, ורש שתיים, שמונה, ולמד שלוש, אחד עשרה. נכון? כמה מספר גדול שלך אמרת? 236. 236. תוריד אחת עשרה. איך? 225. שתיים, ועוד שתיים, ועוד חמש, כמה יוצא? תשע. מה שלא תעשה, חייב לצאת תשע. למה? כי כל לשון הקודש בנויה על התשע. עכשיו אתה מבין את הקשר בין אותיות למספרים, קבלה, עניינים. 

אז יש אנשים מזלזלים, אתה אומר, אה, טוב, זה גימטריה, זה אתה חיברת, זה עשית, זה זה זה. 

הקדוש ברוך הוא ברא את העולמות באותיות. אתה יודע מה זה כוח של אותיות? כוח של דיבור? כל עמל אדם לפיהו. ויש עוד הרבה חידושים על העניין של אמת ושקר, 

אבל איך אומרים? הזמן 'קָצֵר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה' (אבות ב, טו) נשאיר גם דברים לפעמים אחרות.

 השם יזכה את כולנו, שנזכה להיות מחוברים למידת האמת. בלאו הכי להתרחק מהשקר, מיצר הרע, נזכה לעשות רצונו כרצונו, אמן כן יהי רצון.