משלי על פי רבנו יונה - פרק א [א-ז] | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל

לדעת חוכמה ומוסר

להבין אמרי בינה לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים

לתת לפתעים עורמה לנער דעת ומזימה

ישמע חכם

ליוסף לקח

ונבון תחבולות יקנה

להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם

יראת אדוני ראשית דעת

חוכמה ומוסר

אווילים בעזו

אנחנו מבארים

את משלי על פי רבנו יונה

לא כל הפסוקים הוא מבאר

מה שהוא לא מבאר נשלים ממקורות נוספים

משלי שלמה בן דוד

מלך ישראל יש מתבלבלים מי האבא של מי

אז תדעו ששלמה הוא הבן של דוד

משלי שלמה בן דוד

מלך ישראל כידוע שלמה המלך מלך בישראל מגיל 12 עד גיל 52 ונפטר

אומר רבנו יונה משלי שלמה אומר רבנו יונה משלי שלמה במקומות שהיה רואה

כי יעמוד אדם על הדבר מתוך המשל

היה נושא משלו עליו

על כן קרא שם הספר

משלי שלמה

זאת אומרת

למה חיבר

שלמה המלך משלים

ספר שלם משלים

משלי שלמה

במקומות שהוא היה רואה שלמה המלך שיעמוד אדם על דבר מתוך משל

לפעמים אדם לא תופס עניין

כשאומרים לו משל

אחר כך הוא מבין את הנמשל

מתוך המשל קל לא להבין את הנמשל

אז במקומות כאלה שראה שלמה המלך

שיעמוד אדם על הדבר מתוך המשל היה נושא משלו עליו

על אותו דבר שהוא רצה שיבינו אותו היה נותן משל

על כן קרא לספרו משלי שלמה

לדעת

חוכמה ומוסר

להבין אמרי וינה

אומר רבנו יונה

לדעת חוכמה ומוסר חיבר משלי שלמה

כדי שתדע ונדע

חוכמה ומוסר

שתכף נבין מה זה חוכמה ומה זה מוסר

בשביל זה חיבר משלי שלמה

זאת אומרת המשלים של שלמה יעזרו לנו לדעת את החוכמה והמוסר

דהיינו לדעת ממנו מהמשלים חוכמה ומוסר

והחוכמה היא מידת הצדיקים

בדרכי האמת והצדק

אז החוכמה היא מידתם של הצדיקים

הצדיקים פועלים רק על פי החוכמה

והחוכמה היא גם דרכי האמת והצדק

מה מקופל בתוך החוכמה?

כל דרכי האמת והצדק

ואת כל זה יודיע וייבאר בספר הזה

זאת אומרת מהספר הזה

אנחנו נלמד

את מידת הצדיקים

את דרכי האמת והצדק

וכל זה יבואר בספר הזה

מידתם של הצדיקים על כל צדדיה

ודרכי האמת והצדק

לא כמו הטיפשים שאומרים זה האמת שלי, אתה יש לך את האמת שלך, אני יש את האמת שלי

פה אנחנו נלמד מה זה אמת, מה זה שקר,

מה זה צדק,

הכל נלמד פה

אז לדעת חוכמה, אמרנו מה זה חוכמה

ומוסר

המוסר

הוא גנות הרשעים

בספר הזה הוא יודיע לנו את הגנות של הרשעים על כל צדדיה, מכל צד שלה

והמוסר הוא הודאת הנזק

וההפסד המגיע מהם

זאת אומרת אנחנו נלמד בספר הזה את כל ההפסדים מהרשעים וכל הנזקים

שבאים מהם

כדי שנלמד להתרחק מהם

ולהיזהר מהם

זה המוסר

לדעת חוכמה זה מידת הצדיקים, האמת והצדק

ומוסר זה גנות הרשעים

והודאת הנזק וההפסד המגיע מהם

ותראה

הרבה מקראות בספר הזה

הספר הזה מלא מלא

שלושים פרקים מלאים

רק

על זה

מקצת המקרא מדבר על מידת הצדיק

ומקצתו בגנות מידת הרשע

זאת אומרת כל מקרא, כל פסוק

בדרך כלל חציו על הצדיק וחציו על הרשע, אחד כנגד השני

להבדיל

בין חי למת

אמרנו. אמרנו גם בשיעור האחרון

שלא תמיד זה ההפך,

לפעמים זה קללה על הרשע.

הסיום לפעמים הוא קללה על הרשע ולא ההפך ממה שאמרנו במידתו של הצדיק.

אז מקצת המקרא מדבר על מידת הצדיק ומקצתו בגנות מידת הרשע.

וראוי לייסר נפשו תחילה,

להרחיק מידת הרשע.

אדם צריך להרחיק בעצמו את מידת הרשע

ולהיות גדור ממנו

גם מהמידה של הרשעים וגם להיות גדור מהרשע.

לעשות גדר וסייג, לא להתקרב אליו ואל מעשיו הדומים לו.

שלא יכשילהו היצר

עליה בעתים

אשר

ייכר מקרהו להתגבר, לשלוט באדם.

אז ראוי לייסר נפשו תחילה, להרחיק מידת הרשע

והרשע

ולהיות גדור ממנו,

כדי שלא יכשיל אותו היצר עליה, על הנפש שלו,

בעתים

אשר ייכר מקרהו להתגבר, לשלוט באדם. הוא כאילו בא באופן מקרי וקורא

שבא היצר פתאום לשלוט באדם.

אז זה,

אם אתה תייסר את עצמך ותרחיק עצמך ממידת הרשעים ומהם,

אז מה יקרה?

אתה תרוויח שלא יצליח היצר להכשיל אותך כשיקרה מקרה שהוא ירצה לשלוט עליך.

ואחר כך,

ירגיל נפשו לעלות במעלת מידת הצדיק.

זאת אומרת, בחינת סור מרע, ואחר כך עשה טוב.

כי לא הנמלט והמטהר מדרך מידת הרשע עולה למידת הצדיק.

זה לא אומר שאם אתה סרת מדרך הרעים והרשעים,

אז אתה אוטומט נהיית הצדיק. לא.

כי היא נתונה בקצה האחרון מן הצדק והיושר.

זה להיות צדיק, זה בקצה, צריך לעבוד הרבה והרגל הרבה.

נהפוך את הטבעים.

והיא אמצעית בתולדתה,

ולא תימצא בה אדם זולתי לאחר הטורח בהרגל.

זאת אומרת, אתה צריך הרבה הרבה לטרוח,

לשדד את כל המידות הרעות,

לעקור אותן,

לתרגל ולהתרגל במידות הטובות עד שתקנה אותן בנפשך.

אז אמרנו, לדעת חוכמה ומוסר,

עד עכשיו הסברנו מה זה ואיך עושים.

להבין אמרי וינה.

הבנת הדבר, מה זה להבין אמרי וינה?

הבנת הדבר

היא הגעה לתכלית כוונת האומר בו בהבין אליו המחשבה.

זאת אומרת,

הבנה, אנחנו צריכים להבין מה זה.

הבנת הדבר, כשיש דבר לפניך,

אתה צריך לרדת לשורשו, לעומקו, להבין אותו.

אז הבנת הדבר היא הגעה לתכלית כוונת האומר. מישהו אמר לך משהו, או שהשם אמר לנו משהו,

אנחנו צריכים להבין מה תכלית האמירה, מה הוא אמר. לא רק מה הוא אמר,

מה התכלית, מה הוא רוצה מאיתנו בעצם.

כשאני אומר לך, לדוגמה, תיגש אליו,

זה לא,

ההבנה זה לא תיגש אליו, אז אתה ניגש ועומד מולו.

הכוונה זה תיגש אליו,

ואתה כבר מבין למה אני אומר לך תיגש אליו.

או שתסייע לו,

או שתבין אותו, או שתשאל אותו, או שתענה לו.

אתה צריך להבין מה הכוונה, מה התכלית של מה שאמרו לך.

הבנת הדבר, זה נקרא שאתה מבין את הדבר,

זה הגעה לתכלית כוונת האומר. תכלית זה לסוף דעתו של האומר, מה הוא אמר

ומה הוא רצה.

ובהבין אליו,

המחשבה.

כמו שכתוב בפסוק בדניאל חט זן,

הבן להלז את המראה.

כתוב בדניאל

ויבוא אצל עומדי

ובבואו נבעטתי ואעפלה על פניי

ויאמר אלי

הבן בן אדם

זה בפסוק הקודם

וישמע כל אדם

בן אולי

ויקרא ויאמר

גבריאל

הבן להלז את המראה.

פה מדובר

שדניאל שומע קול של אדם בן אולי זה שם נהר

הוא שומע אותו קורא ואומר גבריאל זה המלאך גבריאל הבן להלז לדניאל

את המראה.

מה זה הבן להלז את המראה?

תפרש לו את החזון, מה שהוא חוזה ורואה כרגע

הבן להלז

את זה מביא כדוגמה רבנו יונה שהסביר לנו

מה זה להבין אמרי בינה להבין אמרי בינה אמרנו זה הבנת הדבר

ההגעה לתכלית כוונת האומר בו

בהבין אליו המחשבה כמו הפסוק הזה עכשיו

הבן להלז את המראה. מה הפירוש?

שהוא יבין את הדבר בתכליתו מהו החזון שהוא רואה

או כמו שכתוב בתהילים בינו נא זאת שוכחי אלוה

או כמו שכתוב

בינותי בספרים

בדניאל ט' זאת אומרת

מביא שלושה פסוקים רבנו יונה להבין

שלהבין אמרי בינה זה לרדת לסוף דעתו של האומר לתכלית הדברים בלהבינם זה נקרא להבין אמרי בינה

אז אומר לנו שלמה מלך לדעת

חוכמה ומוסר

דרכי הצדיקים דרכי הרשעים

ולהבין אמרי בינה, לרדת לסוף דעת האומר הקדוש ברוך הוא, התורה, מצוותיה וכולי.

ופעמים אומר יש חילוק לפעמים

תבוא על ההכרה זאת אומרת כשאנחנו אומרים להבין אמרי בינה אז זה לא

רק לרדת לסוף דעתו של האומר ולהבין מה אמר עד תכלית

אלא פעמים תבוא על ההכרה זאת אומרת שאדם אנחנו קוראים לזה

נפלה עליו הכרה פתאום הוא הבין הבין

מה זה הבין? כגון

אבינה בבנים

זאת אומרת

שאדם פתאום

נפלה לו הכרה והוא מבין עכשיו בבנים

או

ויבן עלי

שמואל שומע קול קורא אליו

שמואל, שמואל, והוא חושב שעלי קורא לו

אז בפעם השלישית כשהוא בא אל עלי ואומר לו אתה קראת לי?

ויבן עלי נפלה עליו ההכרה שהשם קורא לשמואל

למה הילד הזה בא אליו כל פעם ואומר לו

אתה קראת לי?

אז נפלה עליו ההכרה זה נקרא הבנה גם. הבנה

זה לא רק מה שאמרנו לרדת לתכלית העניינים ולהבין

אלא לפעמים כשבא לאדם ההכרה

זה נקרא גם כן הבנה

והדוגמאות שהבאנו

להבין

אמרי בינה.

יש גם חילוק בין מבין

לבין נבון.

מבין

זה לא נבון.

מבין זה שכרגע הוא מבין מה שדיברו איתו והכול, אבל זה לא נבון עדיין. נבון זה אדם שקנה דרגה של נבון.

שהוא לא צריך את כל ההקדמות וכל מיני דברים.

הוא נבון להבין גם בלי שיגידו לו דברים.

הוא נבון להבין.

ויש מבין שצריכים להגיד לו והוא יבין.

אז הוא נקרא מבין אבל הוא לא נבון עדיין. נבון זה כבר מדרגה מוחלטת.

זה נלמד בהמשך.

להבין אמרי בינה דברים עמוקים

שלא ישיג אדם לדעת אותם

עד שיתבונן בהם

ויעמיק בהבנתם.

אמרי בינה זה לא דברים פשוטים, זה דברים עמוקים.

יש דברי חוכמה זה יותר קל.

דברי חוכמה זה מה שכתוב, זה החוכמה. הנה, פה החוכמה כתובה, תקרא.

ויש דברי בינה זה דברים עמוקים. מה זה דברים עמוקים?

שלא ישיג אותם לדעתם עד שיתבונן. זה לא כמו חוכמה שאתה קורא, וזה החוכמה.

החוכמה לפניך, כתוב, מה החוכמה אומרת, תעשה ככה, יהיה ככה, תעשה ככה, יהיה ככה, יופי,

זה חוכמה,

תניח תפילין, תשים ציצית, תעשה ככה, זה חוכמה, כתוב, מה החוכמה אומרת לך שצריך לעשות,

אבל דברי בינה זה דברים עמוקים שלא ישיג אדם לדעתם,

עד שיתבונן בהם,

זה לא מספיק לדעת לקרוא כאילו,

צריך להתבונן בהם ויעמיק בהבנתם.

אז צריך להבין

אמרי בינה.

עד כאן זה פירוש אחד של רבנו יונה,

והוא אומר, ויש לפרש לדעת חוכמה ומוסר,

הטוב באדם

שידע חוכמה ומוסר,

והוא במקום אזהרה,

כמו זכור.

הטוב באדם

שידע

חוכמה ומוסר, כתוב לדעת,

אז זה כמו זכור את יום השבת לקדושו, שמור את יום השבת,

לדעת חוכמה ומוסר.

הטוב שבאדם זה לדעת

חוכמה ומוסר,

וזה במקום אזהרה.

אומרים לך,

לדעת בתור אזהרה, לדעת, לא המלצה,

לדעת, אתה צריך לדעת, אתה מוזהר,

לדעת חוכמה ומוסר.

אבל מן הכתוב,

בעניין

ישמע חכם ויוסף לקח.

אבל מן הכתובים,

שאתה לומד אותם,

ישמע חכם

ויוסף לקח,

והוא יוסיף מעצמו,

יוסיף לקח.

נלמד גם את הפסוק הזה בהמשך.

ויש לומר,

מן הכתוב,

בעניין שכתוב,

ישמע חכם ביוסף לקח,

אז מה שאמרנו, לדעת חוכמה ומוסר, להבין אמרי בינה,

יש לומר כי על דברי הספר ידבר,

שחיברם לדעת מהם חוכמה ומוסר.

כל הספר הזה נכתב,

לפי הפירוש הזה כעת,

לדעת חוכמה ומוסר, להבין אמרי בינה.

פסוק ג',

לקחת מוסר השכל,

צדק ומשפט ומישרים.

הזכיר תחילה,

לדעת חוכמה ומוסר,

ואחר כך,

לקחת מוסר השכל.

מה זה לקחת מוסר השכל?

ביאור העניין,

שידע המוסר

כדי לקחת מוסר.

מה זה לקחת מוסר?

לקיחת המוסר הוא קיום המוסר בפועל

ליישר מידותיו

ולהנהיגם

על פי המוסר.

כמו שכתוב,

קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

מה זה קחו?

שמעת דברים, קראת בספר התורה,

אומרים לך, קחו עמכם דברים.

מה זה קחו?

הכוונה, קיימו.

לקחת, פירושו, אתה לוקח ללב את הדברים והולך לקיים אותם.

אז לקחת מוסר השכל.

אתה לוקח את המוסר על מנת לקיים אותו,

ועל ידי זה אתה תתיישר את מידותיך,

ותנהיג את מידותיך על פי המוסר.

כמו שכתוב, ראיתי,

לקחתי מוסר.

גם בדיבור שלנו אומרים, לקחתי את הדברים שלך לתשומת ליבי.

אבל אנשים לוקחים רק לתשומת ליבי.

צריך לקחת אותם ולפעול לקיים את הדברים.

עכשיו, הוא מבאר לנו מה זה מוסר השכל.

לקחת מוסר השכל.

האם זו

מילה מחוברת, מוסר השכל,

או שזה שתי מילים?

מסביר רבנו יונה,

מוסר השכל כמו מוסר והשכל,

שזה שני דברים רק בלי הוו.

אומרים מוסר השכל,

הוא אומר כדרך שאומרים נופך ספיר ויהלום.

זאת אומרת, היית יכול להגיד נופך ספיר יהלום, אלה האבנים.

אבל אומרים נופך ספיר ויהלום, כשמסיימים תמיד בין כמה דברים,

אז במילה האחרונה מוסיפים בה ו.

אז גם פה מוסר השכל, הכוונה מוסר והשכל, שני דברים.

אז מה זה מוסר? למדנו.

ומה זה השכל?

בעניין השכל,

לקחת מוסר, השכל, הכוונה לקחת מוסר והשכל.

מה זה השכל?

זה השגחה ועיון בכל מעשה.

כל מעשה,

אתה צריך להשגיח, להבין

ולהשכיל

על ידי עיון,

על ידי עיון כיצד לעשות אותו.

זה נקרא השכל.

כשאנחנו רואים אדם שעושה דבר לא כראוי,

אומרים לו, מה אין לך שכל?

איפה השכל שלך? ככה שואלים אותו.

מה אתה שואל אותו?

משכיל, צריך שיהיה לאדם משכיל. מה זה השכיל?

השגחה ועיון

על הדבר שאתה הולך לעשות, על כל מעשה.

צריך השגחה ועיון. זה נקרא שאדם יש לו שכל, הוא פועל על פי שכל,

וזו ההשכלה שלו. ההשכלה שלו שהוא משגיח ומעיין בדברים איך לעשותם.

כדרך שכתוב בדוד המלך,

ויהי דוד בכל דרכיו משכיל.

מה זה משכיל?

הוא היה מעיין בכל דרכיו, בוחן אותם, בודק כיצד לעשותם על הצד הנכון, הטוב באמת.

זה נקרא השכל.

אז לקחת

מוסר השכל, מוסר והשכל,

ואת שניהם לקיים.

לקחת,

כדי לקיים.

עד פה זה הפירוש של רבנו יונה, ועכשיו הוא אומר עוד. וייתכן,

ייתכן לפרש, לקחת מוסר השכל,

לקבל ולקחת את המוסר אשר יורהו שכלו,

ותלמדהו תבונתו.

מה הפירוש?

זאת אומרת, לקחת מוסר אשכל.

עכשיו זה לא שתי מילים,

מוסר ואשכל, אלא מוסר אשכל.

מה זה מוסר אשכל?

המוסר של האשכל. המוסר של האשכל,

הוא אומר לקבל ולקחת המוסר שיורה לו השכל.

מוסר אשכל זה המוסר שבא מהשכל.

השכל מייסר אותך ואומר לך מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות.

אז תכף אנחנו נראה את זה.

לקחת מוסר אשכל.

אמרנו לקבל ולקחת המוסר אשר יורהו שכלו ותלמדהו תבונתו,

כעניין שכתוב בתהילים ט״ז,

פסוק ז״ן,

אף לילות יסרוני כליותיי.

דוד המלך עליו השלום אומר

אברך את אדוני אשר יעצני

אף לילות

יסרוני כליותיי.

מבאר

רש״י

אברך את אדוני

עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל בפסוקים הקודמים

שהיא תאמר כן

ועכשיו אני אומר, אומר

ואני גם אברך את אדוני אשר יעצני

מה יעצני?

לבחור בחיים וללכת בדרכיו.

ובחרת בחיים.

אף לילות יסרוני כליותיי

ליראה אותו ולאהבה.

גם הכליות שלי,

כליות יועצות,

הכליות יסרוני בלילות.

למה בלילות נראה? כי אז הלב פנוי מכל המלאכות,

מכל החשבונות, אדם פנוי בלילה.

אז יסרוני כליותיי.

מה יסרוני?

אומר רש״י, ליראה ולאהבה את השם יתברך.

אומר המלבי,

אברך את אדוני אשר יעצני,

הגם שכפי דעת התורה האדם חופשי במעשיו.

בכל זאת, לא עזב השם את האדם בזה שיהיה מוכן להיכשל על ידי היצר הרע והתאווה.

זאת אומרת,

נכון שהשם נתן לאדם בחירה.

האדם יכול לעשות באופן חופשי, טוב ורע, מה שהוא רוצה.

נכון.

אבל הוא לא עזב

את האדם הקדוש ברוך הוא. הוא לא רוצה שהוא ייכשל.

לא עזב.

כי אדוני עומד אצלי כיועץ.

ברוך אדוני אשר יעצני, הוא כמו יועץ.

בל אמשך אחרי עצת היצר הרע.

איפה הוא עומד לידי ויועץ לי?

הם דרכי התורה אשר נתן לנו,

שהם עצות,

שהשם נותן לנו איך לשמר

מרשת התאווה ומוקשיה.

אז אברך את אדוני אשר יעצני, שנתן לי את התורה עם העצות.

איך

להיזהר מהיצר, מהתאווה וכל המוקשים שלה.

אומר המלבי, אם אף לילות יסרוני כליותיי.

וגם הקדוש ברוך הוא עשה עוד משהו.

נטע השם בנפש האדם

הרגשת המוסר.

עד שנפשו בעצמו תיסרעו

מלכת בדרך הרע.

הנפש עצמה מתעוררת במוסר הפנימי שהשם נטע בנו לא ללכת בדרך רע.

וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע.

וזה שאמר שאף בלילה

חילי אותה יסרו אותי מלכת בדרך רע. שלא ללכת.

זאת אומרת,

אנחנו רואים מה זה מוסר השכל.

מוסר שבא מהשכל.

זאת אומרת,

נטוע בנו,

בשכלנו, המוסר המייסר אותנו שלא ללכת בדרך הרע.

ובאמת, גם אם אדם נכשל,

אחר כך

הוא מתייסר, אומרים.

אני מתייסר. מה זה מתייסר?

השכל אומר, מה עשית?

מה עשית לעצמך?

השכל מייסר אותו. זה נקרא מוסר השכל.

מוסר שבא מן השכל שנטוע באדם.

הוא מייסר אותו שלא לעשות גם לפני.

אבל לפעמים התאווה מתגברת, אז הוא מייסר אותו אחרי.

אבל זה נקרא מוסר השכל.

וכמו שאמרנו, אמצעודון דוד אומר,

אף לילות. למה בלילות?

כאשר הוא יעץ אותי,

הקדוש ברוך הוא, על ידי התורה שלמדנו כן, אף כליותיים מייסרות מייעצות אותי על זה בלילות.

למה?

שהוא עת אשר הלב פנוי ממחשבות הטורדות.

כן?

אז אם כן, אנחנו רואים

שמסביר לנו רבנו יונה,

אומר לנו,

ייתכן לפרש לקחת מוסר השכל, לקבל

ולקחת המוסר

אשר יורהו שכלו ותלמדהו תבונתו

כמו שלמדנו עכשיו שזה נטוע בתוך האדם

כעניין שאמר דוד

אף לילות ייסרוני כליותיי. זאת אומרת המוסר בא מעצמי

לא מגורם חיצוני,

מעצמי. זה נקרא מוסר השכל. מה ששכלי אומר לי מוסר מה נכון ומה לא נכון לעשות.

רוצה לומר

שיימשך אחרי מוסר הנפש המשכלת

ואחרי עצתה.

אז שלמה המלך מורה לנו לקחת

חוכמה ומוסר.

לדעת חוכמה ומוסר.

להבין אמרי מבינה,

לקחת מוסר השכל,

זאת אומרת אנחנו מצווים לקחת לקיים את

המוסר שבא מן השכל

להימשך אחרי מוסר הנפש המשכלת ואחרי עצתה.

ויניח דרך התאווה.

לא לשם על יצר הרע.

ויניח דרך התאווה.

כי על ידי שידע חוכמה ומוסר.

מאיפה ידע?

אומר רבנו יונה וידרשם מעל הספר הזה.

בספר הזה אתה תקבל המון,

המון המון המון המון חוכמה ומוסר את דרך הצדיקים

ואת דרך הרשעים והאיסורים שיבואו עליהם ועל ההולכים בדרכם.

ויקשיב אחר כך לדברי המוסר אשר יוראו שכלו במעשיו ודרכיו וייטה עליהם

וידבק בהם

ויסור בין דרכי היצר.

אז לכן לקחת

מוסר השכל.

צדק ומשפט

ומישרים.

אז צריך לקחת לא רק מוסר השכל,

צריך גם לקחת צדק,

צריך גם לקחת משפט

וגם צריך לקחת מישרים.

מה זה כל דבר?

צדק?

שייכנס אדם לפנים משורת הדין.

זאת אומרת, אדם צריך

ללכת לפנים משורת הדין.

זה נקרא צדק.

ומשפט,

מה זה משפט?

זה שורת הדין.

זה הדין.

אבל צדק זה כמו שאומרים צדקה.

לתת

מעבר לפנים משורת הדין.

לא כמו שאומרים ייקוב הדין את ההר.

אלא אפשר על דרך פשרה. נגיד, אפשר ללכת לבית דין.

בדרך כלל בתי דין מחתימים על פשרה.

כשאתה מסכים, אתה חותם, תקרא תמיד מה כתוב, כי אחרת לא תדע ואתה תתפלא.

אתה חושב שאתה הולך לדין תורה והם רוצים לפסוק על פי פשרה ולא על פי התורה דווקא, גם על פי שכלם.

אתה יכול לא להסכים. אתה יכול להגיד, לא, אני רוצה רק על פי דין תורה בנימוקים מן התורה.

מהיכן דנתוני?

תגידו לי בדיוק מאיפה דנתוני.

אז יש משפט, זה שורת הדין.

יש צדק, זה לפנים משורת הדין.

אז אתה צריך לקחת גם מוסר השכל,

צדק,

משפט, וגם צריך לדעת מתי לפנים משורת הדין,

מתי על פי דין.

כי יש דברים

שראוי לאדם להיכנס בהם לפנים משורת הדין,

כמו שאמרו, זיכרונם לברכה, ואת המעשה אשר יעשון.

מה זה ואת המעשה אשר יעשון?

ואת המעשה זה הדין,

הדין,

שורת הדין,

אשר יעשון.

בפועל, מה יעשו?

זה לפנים משורת הדין.

זאת אומרת, לפעמים צריך על פי דין,

ולפעמים צריך לפנים משורת הדין.

אז כתוב בפסוק,

ואת המעשה אשר יעשון.

זאת אומרת, המעשה הוא ככה, הדין הוא ככה,

אבל אשר יעשון זה לפנים משורת הדין.

אז צריך לדעת מתי זה.

יש בזה כללים?

לומדים.

מה זה ומישרים?

ומישרים, מה זה?

להתנהג על פי היושר,

בדרך השכל,

בדברים שלא ייפול עליהם משפט

וחיוב בדין.

זאת אומרת, יש דברים שלא כתוב בדין מפורש.

מה עושים במקרה כזה?

זאת אומרת, על פי דין לא תוכל לפעול,

לפי מה שאתה מבין, על פי השכל.

השכל אומר לך משהו, וייתכן שהוא צודק,

אבל אין דין כזה שיכולים לחייב את הצד השני.

למשל,

כמו שהזכירו חכמים בדבריהם,

זיכרונם לברכה בהרבה דברים,

שאומרים אדם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים.

נגיד גרמא בנזיקין,

אדם עשה גרמא,

לא הזיק ממש, אלא דרך גרמא,

אז הוא פטור. אתה לא יכול ללכת לבית משפט, בית דין הכוונה,

ולהגיד, תחייבו אותו על מה שהוא גרם.

אומרים לו, אנחנו לא יכולים, על פי התורה אנחנו לא יכולים. בדיני אדם, פה בבית דין שיושבים דיינים,

אנחנו לא יכולים להוציא ממנו ממון,

אבל על הנזק שהוא גרם לך בגרמא, הוא חייב בדיני שמיים. שמה,

אם הוא לא ישלם לך את הנזק,

שמה הוא יחויב בדין.

אבל פה,

בדיני אדם, אנחנו לא יכולים לתת לך את הממון,

כי התורה לא אפשרה לנו לפסוק

בגרמא פטור מנזיקין.

אז זאת אומרת,

יש אבל מישרים.

מה זה מישרים?

להתנהג על פי היושר

בדרך השכל, בדברים שלא ייפול עליהם משפט וחייב בדין.

אז אומר לך שכן, תשמע, אתה צודק, על פי דין אני לא יכול למנוע ממך, על פי דין אני לא יכול לעשות לך,

על פי דין אין לי דין שאני יכול לבוא ולתבוע את מה שאני מבקש ממך, אבל לפי היושר,

לפי המישרים,

לפי ההנהגה השכלית,

אתה צריך פה ללכת לקראת, או לעשות כך וכך, זה נקרא מישרים.

זאת אומרת,

צריך לקחת מוסר, השכל מהספר הזה, צריך לקחת משפט,

צדק, מישרים,

יש כמה דרכים שצריך לדעת אותן,

ואיך מתנהגים, מתי ומה ועם מי וכו'.

וכו'. לתת לפתעים עורמה

לנער דעת ומזימה.

עכשיו אומר לנו שלמה המלך,

אחרי כל מה שאנחנו כבר למדנו,

לדעת חוכמה ומוסר, להבין, אמרי בינה, לקחת,

מוסר, השכל, צדק, משפט ומישרים. עוד הוא אומר לנו.

לתת לפתעים עורמה

לנער דעת ומזימה.

אחרי שאתה יודע כל כך דברים,

אם למדת את כל מה שעשינו ואמרנו,

ואתה כבר יודע ומקיים בהכול,

מה עכשיו התפקיד שלך?

לתת לפתעים עורמה לנער דעת ומזימה.

וזו גם המטרה של הספר,

לתת לפתעים עורמה לנער דעת ומזימה.

אז אומר לנו רבנו יונה,

הנה תחילה

ידע האדם המוסר לקחתו ולקיימו בפועל. קודם כל תלמד אתה.

מה אתה צריך לעשות?

מה המוסר?

תיקח אותו, תקיים אותו בפועל.

ואחר כך,

ולהוכיח בו אחר כך הפתאים.

אחר כך, כשאתה יודע את הדברים,

אתה תוכיח את הפתאים.

כמו שאמרו ריבותינו,

זיכרונם לברכה, בא במציע הכובזן,

תקשוט עצמך ואחר כך תקשוט אחרים.

זאת אומרת, לפי רבנו יונה,

זה פשוט

שאחרי שאתה מקשט את עצמך,

אתה צריך לקשוט את האחרים.

לא רק

שאתה לא ראוי לקשוט את האחרים אם לא תקשט את עצמך,

אלא אתה חייב לקשט את עצמך.

וזהו.

ותסתפק בעצמך? לא.

אחר כך תקשוט את האחרים.

אז קודם, תקן את עצמך, ואחר כך תקן את האחרים.

זה מה שאומר, אחרי שלקחת את המוסר וההשכל והצדק והמשפט והמישרים,

לתת לפתאים עורמה לנער דעת ומזימה.

עכשיו,

עיקר התוכחת,

אומר רבנו יונה,

עיקר התוכחת היא לפתי ולנער. שם היא תועיל ביותר.

העיקר.

לא שרק אותם מוכיחים. כתוב, תוכיח את עמיתך. זה לא רק נער ולא רק פתי.

אבל הוא אומר, עיקר התוכחת. למה?

כי שם זה יכול להועיל.

יש כאלה שהתוכחת לא תועיל.

והוא מסביר.

מי זה פתי?

לתת לפתאים עורמה, מי זה פתי?

פתי הוא מי שלא למד חוכמה.

פתי יאמין לכל דבר.

אם היה לו חוכמה, הוא לא היה מאמין לכל דבר.

הוא היה יכול לבחון מה נכון ומה לא נכון. אבל הוא פתי. למה פתי? לא למד חוכמה.

שומע את זה, אומר, נכון.

שומע את זה, אומר, גם נכון.

הוא פתי, יאמין לכל דבר.

אין לו את הכלים,

אין לו את הכלים, הוא לא למד בכלל.

אז הוא מאמין.

הפתי הוא מי שלא למד חוכמה.

פתי יאמין לכל דבר. והנה כתוב.

זה אמרנו שצריך לתת לפתעים עורמה.

אומר לנו רבנו יונה, והנה כתוב.

והנה כתוב.

אל תוכח לץ

וניסנאיכה.

אה,

כתוב שלא להוכיח.

וכתוב.

אם תכתוב את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור ממנו איוולתו.

אז כאילו זה לא מועיל תוכח.

וכתוב.

באוזני כסיל אל תדבר.

אה,

אז מה, אני לא אוכיח אותו?

וכתוב.

ומוכיח לרשע מומו.

ומוכיח

לרשע מומו.

יש פסוק.

פסוק נפלא, אני דווקא אתעכב עליו.

ומוכיח

לרשע מומו.

תחילת הפסוק.

כתוב.

רק שנייה.

מוכיח לרשע מומו.

כן.

כתוב בפסוק יוסר לץ לוקח לו קלון.

כמו שאמרנו אל תוכח לץ.

כי מי שייסר את הלץ

רק יעלה לו מזה קלון.

הלץ יבזה אותו ישפיל אותו.

מי אתה? מה אתה?

לא ישמע שום דבר.

לכן אומר לנו שלמה המלך.

חבל על הדיבורים.

אם תייסר את הלץ רק תקבל קלון.

יוסר

לץ לוקח לו קלון.

ומוכיח לרשע מומו.

גם מי שיוכיח רשע את המום שלו יקבל קלון.

הלץ והרשע שניהם באותה קטגוריה.

הם לא מקבלים תוכחת.

אז לכן מה אני שומע? אני שומע שהוא מביא לי פסוקים. קודם הוא אמר לי לתת לפתעים עורמה.

לנער דעת ומזימה.

אז שמענו שהוא אומר שעיקר תוכחת

לנער ולפתי.

למה?

אז הוא הגדיר מי זה פתי. שהוא מאמין כל דבר כי הוא לא חכם.

אבל הוא אומר הנה מצאנו שכמה אל תיתן להם תוכחת.

ושמענו עכשיו

על הלצים והרשעים.

למה?

כי אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כשם שמצווה על אדם לומר דבר נשמע,

כן מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

לץ ורשע.

לץ יש לו כמה הגדרות.

אין לו יראת שמיים בכלל.

אז ממילא הוא לא ירא מהשם והוא לא ירא מכלום ואתה יכול לדבר איתו כמה שאתה רוצה, זה לא מעניין אותו.

ברשע זה שאדם כבר יש לו גדר רשע.

לא שהרשיע פעם, פעמיים במזיד, אפילו התגברה עליו. רשע שמכונה כבר רשע זה בן אדם שלא שומע, לא מוסר ולא כלום.

אז אנשים כאלה לא מועיל. לכן כתוב, הוכח תוכיח את עמיתיך.

מי זה עמיתיך?

עם שאיתך בתורה ובמצוות.

זה אפשר לדבר אליו כי הוא יקבל תוכחת.

אבל לץ ורשע לא מקבלים תוכחת. אז עליהם, עליהם הרשעים האלה, אומרים חכמים, כשיש מצווה לומר דבר נשמע,

שזה הוכיח תוכיח את עמיתיך.

יש גם מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע כמו לרשעים האלה,

כי רק תקבל קלון וביזוי ושנאה ואת קטטה ומריבה ומחלוקת וכל הדברים הרעים.

על כן אין להוכיח הכסיל.

כסיל זה אחד שיודע את התורה,

אבל הולך אחר את אהבתו, את אהבתו קובעת.

בטנם אלוהיהם.

זה כסיל.

אתה לא יכול להוכיח אותו. אדם שאוכל נבלות וטרפות הוא כסיל.

הוא יודע מה התורה אומרת.

הוא יודע דיני מאכלות אזורות,

אבל זה לא מדבר אליו. הוא ימצא תירוצים להגיד שהכל בסדר, העיקר תן לי לאכול.

אל תפריע. סליחה, אני באמצע האוכל.

שעת אכילה כשעת מלחמה. אתה רוצה יריות?

עזוב אותי.

זהו, שלום.

זה כסיל.

אז לכן אומר כאן,

על כן אין להוכיח את הכסיל,

היות כי המעשים שאוחז בהם דברי העוונות

והרגיל נפשו ללכת

אחרי תאוותו ימים.

זה לא מקרה שניים, זה ככה הוא חי.

ושבו הדברים בנפשו לטבע.

זהו, הוא רשע בטבע כבר.

הוא הולך אחרי תאוותו.

כעיירא מהלך אחרי שיחה נאה.

זהו, לא יכול.

זה הטבע שלו כבר.

אז גם על זה יש פסוק שהוא מביא, פסוק יפה מאוד,

מביא פסוק מירמיהו,

והפסוק אומר ככה

גם אתם

תוכלו להיטיב

לימודי הרע,

זאת אומרת,

האם אתם תוכלו להיטיב אם אתם כבר לימודים להרע?

איך תוכלו להיטיב?

אם מישהו יודע את ההתחלה של הפסוק הזה, אני נותן לו אלף שקל עכשיו.

הנה הפסוק בירמיה,

החצי השני של הפסוק.

גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע?

מתחיל את הפסוק.

אלף שקל.

אתם רואים אם הייתם לומדים.

טוב,

אלפיות הייתם מקבלים.

אם אני רק אתחיל, אתם תדעו את ההמשך.

היהפוך,

היהפוך, הישר,

היהפוך חושי עורו ונמר חברבורותיו,

גם אתם תוכלו להיטיב

לימודי הרע.

כמו שחושי לא יכול להפוך עורו ונמר,

לא יכול להפוך חברבורותיו, הכתמים הצהובים שיש לו ושחורים.

ככה גם אתם,

שאתם לימודים להרע, לא תוכלו להחליף את הטבע שלכם,

כי כבר זה טבע מוטבע.

אז הוא מביא את זה כאן כראיין,

ואומר,

כיוון שהכסיל

אוחז במעשים בדברי העוונות ורגיל נפשו ללכת אחרי תאוותו ימים ושבוע דברים בנפשו לטבע,

ונאמר, גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע, כמו שכושי לא יכול להפוך את עורו ונמר חברבורותיו.

זה טבעו, ככה הוא נברא.

אתה תוכל לשנות, אחרי שאתה כבר מורגל, מורגל, מורגל.

הרי ההרגל הופך להיות טבע.

עכשיו, למה אתה תקום ותרצה להשתנות אם זה כבר אצלך טבע?

זה רק צריך, סייעתא דשמיא גדולה, שהאדם יוכל לתקן את מידותיו, צריך לרצות ברצון עז וגדול,

ולאורך שנים, עשרות שנים,

לעבוד על שינוי טבעו.

אבל רוב האנשים הרי מצדדים בטבעם, אומרים, מה הבעיה? אני לא מבין מה הבעיה.

מה אתה רואה בפסול?

מה אני לא בסדר?

מה? אז אני אוכל קצת, נהנה קצת, עושה קצת,

הכול קצת, קצת, קצת, קצת, קצת. כל הזמן הקצת הזה, בלי הפסקה.

קצת, קצת, קצת, קצת, קצת.

אך מי שיחטא במקרה,

אומר עכשיו רבנו יונה,

זה רשעים, לצים, אין מה לעשות.

אתה לא מחויב בתוכחתם.

אבל מי שיחטא במקרה,

בהתגבר היצר עליו,

אף על פי שהוא מזיד,

ראוי להוכיחו.

זה מקרה, זה לא טבע.

קרה מקרה,

כן, הוא ידע שהוא הולך לעבור עבירה במזיד, כן, הוא לא השתלט על עצמו,

ועבר את העבירה במזיד.

ראוי להוכיחו.

זה ראוי להוכיחו.

כי אחרי שלא הרגיל נפשו בחטא ההוא,

ולא התמיד בו,

ולא נצמד אליו,

ייתכן

שישמע לכל התוכחה.

וגם זה בכלל הפתי, הוא גם כן נקרא בכלל הפתאים.

כי פירשו זיכרונם רכה, הרי פתי אמרנו זה שיחט שאין לו חוכמה.

אבל פה לא מדבר בפתי שאין לו חוכמה, פה מדבר באדם שיש לו גם חוכמה ויודע מה הוא הולך לעשות ועוזב מזיד.

אז למה אתה מכליל אותו בכלל הפתאים?

אז הוא מסביר למה. כי בעירובין י״ט כתוב,

כי הוא המתפתה ביצרו.

פתי.

מתפתה ליצרו. פתי יאמין לכל דבר. גם ליצר הרע מאמין.

מה מאמין? מה, שלא יקרה לך כלום?

מה, שתקבל מתנה, פרס מהשם? מה, לא, שלא תקבל עונש?

מה אתה מתפתה?

מה הוא מכר לך שאתה מתפתה?

מה, על מה התפתת?

אה, הנאת רגע?

ומה אחר כך?

באותו רגע הוא לא נותן לו יצר רע אפילו לחשוב על זה.

אתה קודם כל, קודם כל תעשה, שלא תפסיד את המצווה.

שלא תפסיד.

אז לכן גם מי שעשה עבירה במזיד,

באופן מקרי ראוי לנו להוכיחו.

עכשיו הנה הוזהר

על תוכחת הנער אף על פי שהוא רגיל

בחטא ימים רבים.

או הנער שונה מן המבוגר.

אמרנו, אדם שהוא כבר דש בעוונות,

אז הוא כבר מופקר, כבר רשע.

אל תוכיח אותו.

כבר הפך אצלו טבע.

אבל הוא אומר לו, נער, גם אם הוא חוטא ימים רבים הוא כן.

לתת לפתעים עורמה ולנער דעת ומזימה. למה?

הוא מסביר.

רבנו יונה אומר

והנה הוא זר, אני, אתה, הוא, הם, כולם,

על תוכחת הנער אף על פי שהוא רגיל בחטא ימים רבים

מפני שהוא תחת יד האב

לייסרו ולהקותו.

כל זמן שהוא תחת ידי אביו

והוא בהשגחתו

והוא חייב לחנכו,

אז לכן כל זמן שהוא תחת ידו יש תקווה.

יש תקווה.

אז לכן צריך להמשיך לייסרו ואם צריך גם להקותו.

מכות חינוך כמובן.

לא מכת אכזרי, כמו שאומר הרמב״ם.

ודבר שני,

מפני שיש תקווה

שימשול בתאוותו וישנה את טבעו. הוא עוד צעיר, הוא עוד נער.

זה לא כבר אדם מבוגר שכבר דש וגמרנו, זה הפך אצלו.

טבע מוקשה.

אז לכן יש אפשרות ותקווה שהוא עוד ישנה את טבעו

ושלא תמשול בו תאוותו.

למה? כי אחרי עודנו בימי הנערות.

וכן כתוב

שלמה המלך גם אומר,

איוולת קשורה בלב נער,

שבט מוסר ירחיקנה ממנו.

אז רואים ששלמה המלך אומר במפורש,

מה אתה רוצה מנער?

נער איוולת קשורה בו.

הוא כבר בעל דעת, בעל שכל גדול,

חכם גדול ומבין כמה נערים כאלה יש, כמה יש יחידי סגולה. רוב הנערים,

איוולת קשורה בלב נער,

דהיינו במידותיו, הלב זה מקור המידות.

אבל מה הוא אומר? שמע, שבט מוסר ירחיקנה ממנו.

אז יש תקווה.

לכן עכשיו אנחנו מבינים את הפסוק היטב.

לתת לפתאים עורמה, עורמה זה חוכמה,

לנער דעת ומזימה.

אז אלה השניים שרואים להיווכח, כי עיקר התוכחתי בהם, והיא תועיל בהם יותר מאחרים.

עכשיו אמרנו, ישמע חכם

ויוסף לקח

ונבון

תחבולות יקנה.

את הפסוק הזה לא באר לנו רבנו יונה.

אבל נקרא עכשיו מה אומר רשי.

רשי אומר, ישמע חכם. אחרי כל מה שלמדנו,

ממשיך שלמה איתנו ואומר לנו, עכשיו אתה כבר חכם. אם אתה חכם, אז תשמע.

ישמע חכם את המשלים הללו,

אומר

רשי,

ויוסף לקח.

מה זה יוסף לקח? יוסף על חוכמתו.

אתה כבר מפה תבין את היסודות, ואתה תוסיף.

עוד על חוכמתו.

מה זה ישמע חכם יוסף לקח?

לקח זה הלימוד שלמדת.

כי לקח טוב נתתי לכם. לקח

זה הלימודים של התורה שנתתי לכם.

זה מקח טוב.

אתם, הלימודים האלה, תוסיף עליהם עוד.

מי זה חכם?

חכם זה בעל השמועה.

מישהו בעל השמועה.

אז ישמע חכם

מיוסף לקח.

ונבון,

תחבו לא תקנה. נבון זה מדרגה יותר מחכם.

נבון

מוסיף

על ידיעת החכם.

אחרי שהוא ידע חוכמה,

הוא מוסיף, כי הוא יודע להבין דבר מתוך דבר,

הוא מוסיף על שמועתו.

זאת אומרת, למדת דבר אחד ולמדת עוד דבר, משני הדברים ביחד. אתה מבין, עוד שלושה, ארבעה, חמישה דברים

שמהם אתה לומד, וככה אתה מוסיף עוד על השמועות שאתה למדת, על הדינים וההלכות.

מזה אתה מבין עוד הרבה דברים.

ולקח זה גם קניין.

דהיינו, ישמע חכם מיוסף לקח.

לקח זה קניין.

זה יהפוך אצלו לקניין.

קניין בנפשו.

אז אל תחשוב, אומר הרלב״ג, הרלב״ג אומר, אל תחשוב

שלא יהיה בהם תועלת, כי אם לאלו שזכר,

שאין להם שלמות,

שום שלמות, כגון נער ופתי,

אבל יימצא גם כן תועלת לחכמים ולנבונים.

כל מה שלמדנו עד עכשיו זה תועלת גם לנבונים ולחכמים.

וזה שכבר ישמע חכם את אלה המשלים ויוסיף קניין בחוכמה וישמע אותם הנבון

ויקנה תחבולות.

תחבולות,

תחבולות זה לא מה שאנחנו אושבים, קומבינות.

בתחבולות ישמעו שני פירושים עכשיו נפלאים, מה זה תחבולות?

להקנה תחבולות,

להמציא

ההקדמות המפורסמות אשר יובילו אל ההשגה בדרוש,

דרוש מאלו החקירות הפילוסופיות ששלמה המלך מביא.

אז אומר לנו בביאור המילות,

מה זה תחבולות?

דברים לקוחים בדקות המחשבה.

בדקות המחשבה. זה יתאים למה שיאמר לנו עכשיו המלבים.

המלבים אומר,

חכם

הוא מי שקיבל חוקי החוכמה

ומתנהג על פי זה.

חכם הולך לפי חוקי החוכמה,

מתנהג על פיהם.

בחוכמה היא לקוחה מאחרים.

מחכים

זה ממה ששמע מהאחרים,

ומחכים זה מי שמחכים לאחרים.

אז חוכמה היא לקוחה מאחרים.

ולכן אמר, יוסיף לקח.

הוא קיבל חוכמה, ועליה הוא יוסיף לקח לימודים וקניין.

מה זה תחבולות?

מי שידע להגיד את הפירוש

של המלבים, יקבל אלפיים שקל.

כדאי לבוא לשעורים.

כן.

אני אמרתי פסוק.

בנבון תחבולות יקנה.

מה זה תחבולות?

לפי מלבים?

מה זה אמרת?

מה זה חבלים?

לא יודע, להשתמש בחבלים, להתקדם.

להשתמש בחבלים, להתקדם.

אתה בכיוון הטוב, אבל אתה עוד לא יכול לקבל את האלפיים.

אתה בכיוון הטוב. מה זה חבלים?

מה זה? בנבון תחבולות יקנה. מה זה, יקנה חבלים?

אולי בדעת שלו יקנה כלים טובים לעבודת השם, להתקדם. מה זה כמו חבלים?

מה זה כמו חבלים? במה זה כמו חבלים?

מה, תולים על זה כביסה? מה?

נעזרים בחבלים

נעזרים בחבלים לעשות רפסודה ולחבר את העצים בשביל לעבור את הנהל. מה זה חבלים?

תשמע מה הוא אומר.

הוא אומר שאתה צודק.

שורש המילה תחבולות

מעניין חבל.

מה זה חבל?

הוא קשור מכמה חוטים.

חוט ועוד חוט ועוד חוט ועוד חוט ועוד חוט,

עושים חבל.

וקשורים זה בזה ועושים ממנו חבלים.

עכשיו, מה זה תחבולות?

תחבולות,

הוא קושר

כמה היקשים

או עצות

ומרכיב זה על זה,

ועשות ההיקשים האלה

הוא ממעשי הבינה.

הרי אמרנו, מה זה מבין נבון

שהוא מבין דבר מתוך דבר?

אז יש לו פה דבר.

יש לו פה עוד דבר.

הוא לוקח מפה חתיכה

ומפה חתיכה

ומחבר אותם ביחד, נהיה לו דבר שלישי.

ולוקח עוד הקש מעוד דבר שהוא למד ועוד דבר שהוא למד.

אה, וזה דומה למה שאמרנו שם. אז אם ככה יצא ככה,

אז אם ככה זה ככה.

ועכשיו מחוט ועוד חוט ועוד חוט, מכל דבר הוא לוקח משהו,

נהיה לו עכשיו חבל.

זה נקרא בנבון

תחבולות יקנה.

מה פירוש?

עכשיו החבלים האלה שהוא חיבר את כולם, של ההיקשים והעצות והלימודים שהוא למד,

תחבולות יקנה. מה זה תחבולות?

יצא לו עכשיו דינים מחודשים על פי ההיקשים והעצות והכול,

וזה הנבון יודע לעשות.

והוא יקנה, יוסיף בלימודו, יקנה, למדנו שזה קניין,

בלימודו והכול, אבל יפה.

אתה אמרת ששורש המילה חבל מגיע לך 200 שקל.

אז עכשיו,

ועוד תרחיב הבינה את גבולה, אומר המלבין,

ותוסיף להרכיב את מופתיה על ידי קשים רבים משולשים זה מזה,

וכן בא על מי שמזמין בליבו עצות שונות

על עניין אחד,

שבעת שלא תעלה בידו עצה אחת, ישתמש בה אחרת.

זה נקרא תחבולות.

יש לך הרבה הרבה חוטים חוטים חוטים שאתה יכול לעשות את החבל בכמה צורות.

זאת אומרת, עצות, תחבולות,

פירושו יש עצות ויש תחבולות. תחבולה זה שאתה קושר דבר ועוד דבר ועוד דבר, ויוצא לך עכשיו דבר מושלם חדש שאפשר איתו לעשות.

זה נקרא תחבולה, לא קומבינה, תחבולה.

עכשיו,

הנבוא נקנה תחבולות

זה דברים עמוקים בעיון רב בדקות המחשבה,

אומר המצודת דוד.

והמצודת ציון אומר,

תחבולות זה עניינו דקות העיון,

כמו שכתוב, ובתחבולות תעשה מלחמה.

זאת אומרת, זה לא דרך הישר הפשוטה שאדם חושב,

כי אם אתה רוצה לנצח את האויב,

יש מלחמה.

הוא יכול לנתח מה המהלכים שאתה תעשה.

אתה צריך להבין מה הוא חושב שאתה הולך לעשות,

ואתה צריך לעשות תחבולה שלא מה שהוא חושב אתה תעשה, אלא תפתיע אותו עם דבר שהוא לא חשב שאתה יכול לחשוב שתעשה.

הבנתם?

כמו שידוע מרבי יונתן אייבשיץ,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שפעם אחת

המלך שמע את גדולתו וחוכמתו

מנערותו הוא לא היה מפתעים,

הוא היה חכם גאון כבר מילדותו.

הוא קרא לו ואמר לו, תשמע, אני שמעתי שאתם חכמי יהודים, חכמים גדולים מאוד מאוד,

אני רוצה לנסות אתכם.

אז אני אשאל אותך שאלה, אני יוצא עכשיו למלחמה, אני אחזור

כמו עוד כך וכך ימים.

ואני רוצה שאתה תגיד לי באיזה שער אני אכנס.

יש השער הגדול למדינה,

יש שער קטן.

אני רוצה שתגיד לי מראש באיזה שער אני אכנס.

אמר לו רבי יונתן אייבשיץ, איך אני אגיד לך באיזה שער תיכנס? אם אני אגיד לך באיזה שער אתה תיכנס בשני ואתה תגיד שאין לו הוכחה.

אז הוא אמר לו, אז מה נעשה?

הוא אמר לו, אני אכתוב לך בפתק

ואתה תתחייב שלא תפתח את הפתק

עד אחרי שתיכנס, אחרי שתיכנס,

אתה תפתח את הפתק

ואז אתה תראה אם אני צודק או לא צודק, אם אני חכם או לא חכם.

המלך הסכים.

חזר מהמלחמה,

אמר, אם אני אכנס בשער, הוא ניצח במלחמה.

הוא אמר, אם אני אכנס בשער הראשי הגדול,

נו, זה פשוט שמי שחוזר מהמלחמה נכנס דרך השער הראשי.

אז רבי יונתן בטח יודע את זה.

אז לכן אני אכנס בקטן.

הוא אומר, אבל בטח הוא חשב על זה

שאני אגיד ככה שהוא חושב ככה, אז אני אלך לקטן.

אז הוא כתב הקטן, כי הוא מבין שאני לא אכנס בגדול, אני אלך לקטן.

אז אני אחזור ואני אכנס בשער הראשי.

הוא אומר, אבל אם אני אכנס בשער הראשי,

אז הוא יגיד בטח.

אז אם המלך ינתח,

שאם אני אחשוב שבראשי אז הוא ילך לקטן,

אז אני אבין שזה בקטן,

אז זה יהיה בראשי,

אז אני אלך לראשי.

ואז אני אחשוב בקטן ובקטן ובראשי ובראשי ובקטן.

הסתבך המלך עם עצמו ואמר, אתה יודע מה?

אני שובר את החומה ונכנס ממקום חדש

לא מהשער הזה ולא מהשער הזה, וככה עשה

ונכנס,

ואחרי זה קרא לו,

פתח את הפתק,

והיה כתוב בפתק

מלך פורץ גדר

זה חכם יהודי.

הוא עשה היקשים, עשה חשבונות, עשה ניתוחים, עשה זה,

הבין את התחבולה,

ואמר לו, אצלנו כתוב מלך פורץ גדר, רק מלך יכול לפרוץ גדר.

מי יכול לפרוץ את הגדר? מישהו יכול לפרוץ חומה פתאום? מי יבוא עכשיו

מישהו ויפרוץ איזה חומה? מישהו יכול לקחת את הכותל המערבי ולהחליט שהוא פורץ את החומה?

אבל אם זה היה הורדוס או מישהו כזה, הוא יכול להחליט לבנות את החומה, הוא יכול להרוס את החומה.

מלך פורץ גדר.

אז כשאתה תסתבך, תתבלבל, לא תזה, ותבין שאני עלול לזה, ואתה כבר לא יודע מה, ואתה לא רוצה לצאת לא טוב,

אתה תפרוץ, תגיד, מי ימנע בעתך? אתה מלך.

מלך יכול לפרוץ גדר.

כתב לו מלך פורץ גדר.

תחבולות, צריך תחבולות.

אז מה זה תחבולות? לוקחים מפה, ומה ניסיון משם, והמעשה ההוא, ועוד דבר, ועוד דבר.

ומה הוא לא יחשוב, ומה הוא כן יחשוב, ואיך הוא יחשוב, ולאן הוא יחשוב? ולהפתיע.

זה,

בתחבולות תעשה לך מלחמה.

אז לכן אמרנו שבתחבולות תעשה לך מלחמה.

למדנו את הפסוק ישמע חכם ויוסף לקח ונבון,

תחבולות תקנה.

להבין משל ומליצה.

דברי חכמים בחידותם.

גם פה יש פירושים נפלאים.

מה זה משל?

מה זה מליצה?

מי יודע מה זה מליצה?

מאה שקלים.

ובכן, רש״י, להבין משל ומליצה.

שייתנו לב להבין במקראות

שני הדרכים.

המשל,

והמליצה. כל אחד מאיתנו

צריך להבין את המקראות, את הפסוקים,

בשתי דרכים.

המשל והמליצה.

צריך להבין את המשל

והמליצה. מה זה?

להבין את מה המשיל

למליצה.

הוא עוד לא מסביר בדיוק מה זה, אבל הוא מסביר שהמשל הוא לצורך המליצה.

המשל

הוא לצורך המליצה.

ואף מן המליצה לא יסורו ליבם.

שגם היא צריכים להבין.

גם המליצה שהיא באור המשל,

צריך גם כן להבין.

כמו שאמר, הוא מביא דוגמה רש״י.

פסוק

להצילך מאישה זו.

זרה ונוכריה.

הפסוק הזה הוא משל.

מי הנמשל?

מי המליצה?

אתם יודעים?

מאה שקלים. על מי נאמר הפסוק הזה?

מה?

מה?

כן, להצילך מאישה זרה ונוכריה.

זה מדובר על הבלי מצרים.

זה המשל,

להצילך מאישה זרה ונוכריה.

עם ישראל היו בחיקה של האישה הזרה והנוכריה.

עם ישראל היו במצרים.

במצרים היא הייתה כמו אישה והם בחיקה.

יותר מזה היה.

להוציא גוי מקרב גוי.

היינו בתוך קרבם של המצרים כמו עובר בתוך מעיימו.

אז להצילך מאישה זרה ונוכריה.

זה המשל.

באף המליצה שהוציא משלו בלשון אישה

גם הבן בא

ויזהר מאישה זרה,

או גרסה אחרת מאישה זונה.

זאת אומרת.

למה הוציא את המשל על מצרים בלשון להצילך מאישה זרה?

היה יכול להגיד, להצילך מאומה זרה

ונוכריה.

הוא רוצה שגם במליצה, אחרי שאתה מבין את המליצה,

גם שם אתה צריך להבין מה הוא רומז לך.

עוד דבר, גם עומק ועיון בתוך הדברים.

אז זה נאמר גם על הפילוסופיה להצילך מאישה זרה ונוכריה,

שכל הפילוסופיה היא זרה ונוכריה לתורה.

וזה כמו אישה אחרת,

אשת זנונים.

כמו אדם שיש לו עוד אישה, השם ירחם,

מאחורי הקלעים.

אז להצילך מאישה זרה ונוכריה, אז יש משל,

שזה מדבר נגיד על מצרים, או שזה מדבר בציור כזה.

אבל גם בנמשל צריך להבין את עיונו ועומקו,

וגם בו יש עוד עומק ועיון ודקות.

זה מה שמסביר לנו רש״י מה זה נקרא להבין משל ומליצה.

משל הולך עם מליצה.

דברי חכמים וחידותם, אומר רש״י, מה זה שאנחנו צריכים להבין דברי חכמים וחידותם?

דורשי רשימות,

מקרא מלא וחסר,

רמז,

דמיון,

חידה,

כל אלה דברי חכמים,

וחידותם.

שהם לא אומרים את הדברים באופן ברור, אלא בדרך חידה.

יש סיבה למה הוא אומר בדרך חידה, כי דרך חידה

זה דרך שיכולה להשתמע לכמה פנים.

אבל אם אני אומר דבר ברור, אז אני מסגר אותו במסגרת,

והוא נשאר על מתכונתו, קשה להכיל בתוכו הרבה דברים, בפרט בדברי אנשים.

בדברי תורה זה כמו פטיש יפוצץ סלע, שבעים פנים לתורה, כל פסוק, כל מילה אתה יכול מפה עד להודעה חדשה.

אבל כשאנשים מכילים דבר,

אנחנו היהודים יכולים להכיל בדבר אחד כמה פנים, כי הלשון שלנו סובלת

הרבה פירושים. כל מילה יכולה לסבול הרבה פירושים.

זאת אומרת, אתה אומר מילה אחת,

והיא יכולה להיות

כמה משמעויות.

אז לכן

זה נקרא דברי חכמים וחידות העם.

אומר הרלב״ג,

מה זה חידותם?

חידה היא מאמר סתום,

נאמר על דבר צד המשל,

ויסבול כוונות מתחלפות.

זאת אומרת, זה לא מחייב פירוש אחד,

זה יכול, עשר, עשרים, שלושים פירושים.

לכן אומרים את זה בלשון חידה,

כדי שיסבול כוונות מתחלפות.

אז זאת אומרת, אתה יכול להכיל, זה חוכמה,

דברי חכמים בחידותם.

זה חוכמה שאני אומר דבר אחד, ואתה יכול להבין ממנו כמה וכמה דברים.

אני יכול להגיד לך אזהרה אחת,

ואתה יכול להיזהר מכמה וכמה עניינים.

זה דברי החכמים בחידותם.

המלבים אומר,

כשאמר שלמה המלך את הפסוק הזה, אחרי כל הפסוקים שלמדנו,

להבין משל ומליצה, דברי החכמים בחידותם,

אומר המלבים, עתה ייבאר צורת הספר שנמצא בו משל ומליצה.

המליצה הוא הנמשל.

וכן, ילמדו בתוכו להבין משלי התורה שבכתב והמליצה.

יש דברים בתורה שהם בגדר משל,

שהם נאמרים בדרך משל.

לא שהם לא נכונים כהווייתם,

כי אין מקרא יוצא מידי פישוטו.

אין.

פסוק אחד בתורה שהוא יוצא מידי פישוטו.

זאת אומרת, הפשט הוא הפשט.

אבל יש פסוקים

שהם בדרך משל.

זאת אומרת, מעבר לפשט

יש בהם משל.

והמשל הוא עניין עמוק.

וצריך להבין את המליצה.

וכן, ילמדו להבין מתוכו משלי התורה שבכתב המליצה.

מה זה?

זה המושכל הפנימי

אשר תחת הלבוש החיצון.

המשל זה הלבוש החיצון.

הסיפור.

מעשה במלך שהייתה לו בת ופעם אחת היה כך וכך. משל.

משל למלך שהיה לו בת והיה ככה.

וישב בארמון, ובא אחד וביקש את יד ביתו.

משל.

והנמשל, נגיד,

הקדוש ברוך הוא רצה לשאת את עם ישראל מורשה,

כן, וכולי וכולי.

יש משל.

מי אש נמשל זה המליצה.

אז זאת אומרת,

יש מושכל פנימי, זה המליצה, אשר תחת הוא הלבוש החיצון, שזה המשל.

כמו, הנה דוגמה,

מתזכרו את ההקדמה שאמרתי, אין דבר יוצא מידי פשוטו.

כמו בתורה, בסיפורי עץ הדעת והנחש וכדומה,

יבין המשל וגם הנמשל.

גם

במה שמספרת לנו תורה, ממה שהיה בעץ הדעת, עם חווה והנחש והכול,

יש בזה משל ויש בזה נמשל.

אתם יודעים שהנחש,

אומרים שהוא הסתרה חרא, שהתלבש על הזה, אז מה?

אבל לא כתוב הסתרה חרא.

לא כתוב ככה, אבל לא כתוב ככה.

יש בדרך משל, ויש הנמשל, מה הכוונה בעומק של הדברים.

בכלל, כשאתה מגיע לסוד,

איזה עומק בכלל, מה הפסוק מדבר?

מה אתה מוצא בכלל שהכוונה העמוקה, העמוקה שמוסתרת בחלק, ברובד החיצוני.

הוא אומר, רבי שמחון בר יוחאי,

עליו השלום, שצריך להיות מטומטם,

לחשוב שסיפורי התורה זה סיפורים כמו היסטוריה וכל מיני דברים כאלה.

אלא,

כמו שיש גוף ויש נשמה,

וכן הלאה.

זה רואים בן אדם, זה רואים גוף.

זה בן אדם? מה פתאום? זה לא הבן אדם. בן אדם זה הנשמה.

זה החלק הפנימי, זה לא זה החיצוני.

החיצוני זה רק מלבוש.

הנשמה זה האדם. הוא המדבר, הוא החושב, הוא החי, הוא הנושם,

הוא-הוא ההנשמה.

אבל מה אתה רואה?

אתה אומר, אני רואה, זה הבן אדם, הנה אני תופס אותו, תפסתי אותו.

אותו דבר התורה.

הנה הפסוק, זה מה שאומר הפסוק. מה, איך הגעת לזה?

זה הפסוק. לא, זה הגוף של הפשט, זה החיצוני.

הפנימי זה הנשמה.

מתחת לגוף של האותיות יש את הנשמה, את הפנימיות.

וכן בתורש בעל פה.

תורש בעל פה זה דברי החכמים וחידותם.

אז אומר לנו בעצם המלבים,

כשאומר פה שלמה המלך להבין משל ומליצה,

הוא מדבר על התורה.

דברי החכמים וחידותם,

שצריך גם להבין את זה, זה תורש בעל פה.

שזה החכמים וחידותם.

שהם הדברים שדיברו החכמים לפרש את מצוות התורה והמוסרים שאמרו וכדומה.

וכן האגדות,

לא אגדות של החיים נחמן ביאליק שרי.

אגדות זה מלשון

להגיד את הדברים שהיו כמו שהיו. דברי אגדה.

אגדה אצלנו זה כמו בהא.

אגדה.

לא אגדה במושג. הוא בכוונה הוציא את המשמעויות.

והם,

אליעזר

בן יהודה, הם הוציאו את המשמעויות

של התורה ודברי החכמים להבנות מעוקמות כדי להכחיש את התורה.

אז הם עשו מדברי אגדה כאילו זה סיפורי בדים שהיו פעם.

האגדה מספרת שהייתה כיפה אדומה.

אז הם פירשו שהאגדה, וככה בעברית, בעברית שואלים אותך מה זה אגדה? סיפור בדים שהיה פעם.

למה הם אמרו ככה?

כשתיתקל בדברי אגדה שאומרים חכמים,

אתה תגיד, הסיפורים זה בובה מייסס,

סיפורי סבתא ביידיש.

זה הרשעות שלהם, שהם רצו לעקר את התורה מתוכנה.

לכן כשכתוב

במראות של יחזקאל, חשמל,

אז זה שם של מלאך, חשמן, חשמלים, אופנים,

זה מלאכים.

אז הם אמרו שחשמל זה האלקטריק,

מה שאתם היום קוראים, תדליק את החשמל,

תדליק את המלאך, אלקטריק.

אז הם הורידו את המלאך למדרגה של אלקטריק, אז מה זה אומר?

אה, כשיחזקאל ראה את החשמל,

אה, היה איזה זץ חשמלי למעלה, והוא ראה חשמל.

הוא חשב שזה מלאך.

אתם מבינים איך הם עבדו?

לעקור את התורה ולהוציא ממנה

את הרוח החיה, ופרשו שפה חדשה,

שפה עברית קראו לה,

וחידשו את הלשון, מה זה חידשו את הלשון? עקמו את הלשון המקראית,

והפכו אותה לחולין,

לכפירה.

יש ספרים שלמים, רק מסבירים

כיצד הם עשו זאת.

הרב דוברקוביץ' עמד על כמה מהם, אבל יש עוד הרבה

שמטפלים בנושא הזה להבין עד כמה מעוקמת

בכוונה הלשון העברית החדשה.

אז בכל אופן,

צריך

ללמוד גם דברי החכמים וחידותם, שהם דברים שדיברו החכמים,

מפרש מצוות התורה והמוסרים שאמרו וכדומה,

וכן האגדות והנסתרות שדיברו אותם בדרך חידה,

ולא יבינום כי הם חכמי לב,

וימצאו פתרונם על ידי משלי הספר הזה.

הספר הזה עוזר להבין את

משלי החכמים והחידות שלהם והכול.

ולמה הסתירו אותם

חכמים, הרמב״ם בהקדמתו למשנה בזרעים,

אז הוא אומר, אל תדבר באוזני כסיל,

פן יבוז לשכל מלך.

חכמים הסתירו

את

הדברים שלהם בעומקם במדרשים, במדרשים,

ואתה רואה את המדרש מטמיע.

צריכים למודעי שיודיע לנו מה כתוב פה,

דברים חידות

שלא קשורות למציאות, כאילו, ולא כלום, ואתה לא מבין בכלל איך יכולים לכתוב כזה דבר. מה אומרים פה? איך אומרים?

אז הוא אומר, חכמים בכוונה הסתירו את הדברים שלא יבינו את זה הטיפשים.

כי אם יבינו הטיפשים,

כתוב כבר, אמר שלמה המלך,

אל תדבר באוזני כסיל.

אין טעם, אל תתווכח איתו, אל תסביר לו על כלום. כסיל, עזוב!

מי זה כסיל, אתם זוכרים?

אחד שהולך אחרי התאוות שלו, לא יעזור לך שום דיבורים, הוא כבר הפך את הטבע שלו לכזה.

לא יועיל, גם להוכיח אותו כסיל, אין טעם.

איוולת קשורה בלב כסיל.

אז זאת אומרת,

אדם לא יועיל לו שום דבר עם הכסיל.

אז אל תדבר באוזני כסיל. למה?

פן יבוז לשכל מלך, אתה תסביר לו בטוב טעם והכל והוא יבוז לך.

מה זה שטויות? על איפה אתה מדבר? איפה זה כתוב?

איפה זה כתוב?

הוא יגיד לך, איפה זה כתוב?

זה לא כתוב.

הוא יבוז לשכל מלך, לכן אל תדבר.

אל תדבר באוזניקסי.

כן?

אז לכן תבינו שלפעמים לא צריך לענות, ואומרים, אה, ראית או לא עונה לו? ראית?

לא עונה לו.

בטח לא עונה לו.

כתוב, ענה

כסיל כי יבלתו, וכתוב, אל תענקסיל כי יבלתו.

שלמה המלך, מה זה? פעם הוא אומר ככה, פעם הוא אומר ככה?

קודם אמרת, אל תדבר באוזני כסיל. עכשיו אתה אומר, ענקסיל כי יבלתו?

יש לך עוד פסוק, אתה אומר, אל תענקסיל כי יבלתו. מה הולך פה?

אומרים, כן,

בדברי תורה,

ענקסיל כי יבלתו.

טיפש מטופש זה אומר דברים,

הפך התורה, סותר את התורה, מכעיש את התורה,

מסביר אותה לא נכון.

ענק סיל קיבלתו, כי אם תשתוק,

שתיקה כהודאה.

יגידו, הוא דיבר בפני החכם, החכם לא ענה, לא אמר שום דבר,

אז הוא צודק.

ענק סיל קיבלתו.

אל תענק סיל קיבלתו.

מתי?

במילי דעלמא, בדברי העולם, דברי הבלים,

סוריה, רוסיה, זה פוליטיקה, עניינים, פה, ש״ס, פי, עזב, מה אתה אומר?

אל תענק סיל

קיבלתו. למה?

פן תשווה לו גם אתה. יגידו שאתה אהבל כמוהו.

מה אתה, זה הרמה שלך, אתה מדבר עם אחד כזה? מה יש לדבר? אתה לא רואה שאתה תטחן מים,

לא יודע, כלום לא יצא ממנו.

חבל על הזמן שלך.

זה כזורק אבן למרקוליס.

כמו שזורקים אבן לעבודה זרה, זה לא מועיל כלום, לא לך ולא לה.

אז מה אתה, מה אתה משקיע בזה? הרי כתוב במפורש שאין מלמדים תורה, אלא לתלמיד הגון.

הגון במידותיו. אבל אם הוא לא הגון, לא מלמדים,

כי אתה זורק כמו האבן למרקוליס.

זה לא מועיל.

אז לכן, אל פן תשווה לו,

גם אתה. יגידו שגם אתה כסיל.

מי חכם מדבר עם כסילים?

אם שלמה המלך נותן לך עצה ואותה אתה לא מקבל, אתה באמת כסיל.

הוא אומר לך, אל טען. אז מה אתה עונה לו?

לא, הייתי חייב לענות לו. אז אתה כסיל.

מי חייב אותך לענות לו?

שלמה המלך?

דוד המלך?

משה רבנו חייב אותך? הקב' ברוך הוא חייב אותך? מי חייב אותך?

הכסילות חייבה אותך אם אתה עונה לו.

אם אתה לא שומע על התורה, לא שומע על החכמים,

לא שומע על שלמה,

לא שומע על אף אחד, אז אתה באמת כסיל.

פן תשווה לו, גם אתה.

אל תענקסיל.

אבל בדברי תורה,

אל תיתן שיכחישו את התורה, שיבזו את התורה. תעמוד, כגיבור!

איי, איי, איי, איי.

עכשיו,

מה זה מליצה?

שאלתי אתכם.

אז אמרנו שזה הפירוש של המשל, נכון?

אבל מאיזה שורש המילה הזאת?

או,

באור המילות אומר המלבי,

מליצה היא פירוש המשל,

ומגלה רעיוניו הסתומים.

יש משל, זה הגוף החיצון, הסיפור,

ויש את הפנימיות, כמו שאמרנו, זה הרעיונות הסתומים.

ובזה משתתף עם,

כי המליץ בין אותם,

מה זה המליץ בין אותם?

כמו המתורגמן.

המליץ.

אתם זוכרים אצל מנשה?

מה מליץ בין אותם?

שהוא מפרש את הדברים.

זאת אומרת,

יוסף שולח דברים להגיד לאחיו,

ובא המליץ,

ואומר להם את מה שהוא אומר.

אז זאת אומרת, הוא מגלה רעיוני איש לזולתו.

הוא מגלה מה אמר זה לזה.

זאת אומרת, המליצה זה הגילוי של המשל לבאר את הרעיון שמקופל

בתוך המשל.

זה נקרא מליצה.

נחזור לומר,

המצודת דוד אומר כעין שראשי.

להבין משל ומליצה,

רוצה לומר, הדברים האלה נאמרים על שני דרכים.

להבין המשל,

רוצה לומר מה שהמשיל אל המליצה,

המשל המשיל אל המליצה,

וגם את המליצה עצמה.

כשאומר בה המליצה להישמר מזונה,

ואמורה גם להמשיל על המינות.

אז זאת אומרת,

זה מדבר על אישה,

להצילך מאישה זרה ונוכרייה.

השתמש בתוך זה, אבל המליצה זה מה?

אמרנו פילוסופיה,

זה המינות. מינות זה כפירה, פילוסופיה, היא כופרת.

אז זה לומדים מאישה זונה.

למה?

כמו שאישה זונה מפתה אותך,

שתבוא אצלה,

תיהנה בחיקה.

ככה הפילוסופיה והמינות והכפירה היא גם כן עוטפת אותך. בוא תשמע את חוכמתי. למה אסרו חכמים לקרוא בספרים חיצוניים?

כי מינות משכה,

מינות יש לה כוח משיכה,

משכה.

תרצה או לא תרצה,

יש לה כוח מגנטי,

היא מושכת.

ולכן,

הקורא בספרים חיצוניים,

אין לו חלק לעולם הבא.

אז מי שקורא עיתונים,

מי שרואה טמבלוויזיה,

זה נקרא ספרים חיצוניים,

דעות חיצוניות, אין לו חלק לעולם הבא.

חושבים, לא, תן לנו בלה, סתם שטויות,

אני רואה איזה כלום, זה לא משפיע עליי, סתם צוחק מזה.

נכון, תמשיך לצחוק, אבל אתה תהיה בגיהינום.

אין לך חלק לעולם הבא.

כי הקורא בספרים, חוץ מזה,

שבזמן שיכולת ללמוד תורה וחוכמה אלוקית, העדפת את הנוכריה, את הזרה, את הפילוסופיה, את הספרים, את העיתונים,

את כל הלכלוך.

אז אומר לנו להצילך מאישה זרה ונוכריה.

זה אתה מבין, שאישה זרה ונוכריה, זה אתה מבין, שזה באמת,

מה זה, זה מטונף,

מתועב, שאדם הולך לאישה כזאת מופקרת, וזה,

זה הוא מבין, זה בחלק של המשל, זה הוא מבין.

אבל הנמשל, אתה חושב שרק אישה מפתה?

לא, אמינות יותר גרועה.

למה?

כי באישה כזאת, שהיא מלוכלכת, אתה יודע לפחות שהיא מלוכלכת.

אבל בספרים חיצוניים, אתה אומר, מה יש? מה אכפת לי לקנות עוד קצת ידיעות, עוד קצת דעות.

אתה אפילו לא מרגיש שהיא אישה זרה ונוכריה,

שתקבור אותך בגיהנום, זה אתה לא מרגיש.

אז זה מציל אותך, אז צריך להבין את המליצה גם, מה היא רוצה לכוון וללמד.

את אותך

ומליצה,

אומר המצודת ציון, עניינו המרים צחים המקובלים על הלב.

וחידותם זה עניינים דברים סתומים שהם קשים להבנה.

טוב,

בזה נסתפק להבין את הפסוק הזה.

ועכשיו נשאל לנו הפסוק האחרון בקטע הזה.

יראת אדוני ראשית דעת חכמה ומוסר הבינים בה זו.

אנחנו חוזרים עכשיו לפירוש של רבנו יונה.

יראת אדוני

ראשית דעת

תחילת כל דעת

תלמוד לנפשך יראת השם יתברך.

לפני שאתה מתחיל ללמוד תורה אתה צריך שיהיה לך יראת שמיים.

אם אין לך יראת שמיים הכל הולך לסטרה אחרה.

ולא רק זה אלא כי החוכמה ומוסר אווילים בה זו

שאין להם יראת השם

ואינם יקרים בעיניהם.

ולא תצליח בלימוד החוכמה אם איננה יקרה בעיניך.

אם אתה לא מעריך את התורה והיא לא יקרה בעיניך,

איך תלמד את חוכמתה?

איך תשקיע?

איך תשקיע בה?

לכן אומר תחילה

אתה צריך

לדעת

כל דבר שיהיה לך יראת שמיים, קודם כל.

למה?

כי אם אין יראת שמיים אתה תהיה בגדר חוכמה ומוסר אווילים בעזו.

למה אווילים בעזו?

למה הם מבזים את החוכמה ואת התורה? למה?

כי אין להם יראת שמיים.

כי הם אינם יקרים בעיניהם.

ומי שזה לא יקר בעיניו,

לא יצליח בלימוד החוכמה.

כי אם איננה יקרה בעיניו,

למה ישקיע בה?

למה ילמד אותה?

מה יצא לי מזה?

והיא לא תתקיים בידיך.

אבל דוד המלך אמר,

נחלתי עדבותיך.

העדות והחוקים שלך,

העדות והחוקים,

כל זה נחלתי.

כמו שאדם משתוקק שתהיה לו נחלה,

כמו שאדם תובע את נחלתו.

תורה ציווה לנו משה מורשה,

זה ירושה שלך?

מי מוותר על הירושה שלו?

אז אומר, נחלתי עדבותיך.

כמו שנחלה,

אדם תובע אותה ויילחם עליה לקבל את מה שמגיע לו, וזה שלא.

אז העדות והחוקים והמשפטים שהקדוש ברוך הוא נתן,

אצל דוד המלך זה נחלה.

כל הזמן עיניו עליה.

אדם לא מפקיר את נחלתו.

וחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו לנו,

בקיצור,

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת.

בלי יראת חטא שתקדם לחוכמת התורה,

חוכמת התורה לא תתקיים.

יותר קשה מזה, אמרו חכמים.

משל לאחד, עוד פעם משל,

שאמר לחברו,

תעלה לי

כור חיטים לעלייה.

העלה לו.

אמר לו, נתת בהם קו חומטין?

זה חומר,

כמות קטנה שמשמרת את החיטים מן התולעת.

נתת בתוך החיטים

קו חומטין?

אמר לו, לא.

אמר לו, מוטב שלא העלית.

למה?

עכשיו הכל יירקב.

אם לא נתת את החומר המשמר בעלייה,

לפעמים יש דלף, לפעמים פה, התבואה תתעפש,

והתולעים ישלטו.

והלך כל הכמות האדירה שהעלית לי למעלה, אז מה שווה אם לא נתת את החומר המשמר?

מה זה החומר המשמר?

החומר המשמר לתורה,

שהיא תתקיים,

זה יראת שמיים.

כל שיראת חטאו קודמת זה היי קו חומטין.

התורה זה חיטין, כמו שנאמר, לכו לחמו בלחמי

כמו חיטה,

מרא חיטייה,

אלה שלומדים תורה נקראים מרא חיטייה, אדוני החיטים.

אז אם אתה נותן קו חומטין יראת חיטים, דהיינו יראה של חטא בתוך התורה,

והיא קודמת לחוכמתך, אז היא תתקיים.

אבל אם לא, לא.

ויש על זה פסוק.

והיה אמונת עתיך,

חוסן ישועות, חוכמה בדעת,

יראת השם מאוצרו.

וזה נאמר כנגד שישה סדרי משנה, זמן נקט.

זמנים, מועד, נשים, נזיקין,

קדשים וטהרות.

אז זה אומר,

ויהיה אמונת, זה סדר זרעים וכן הלאה.

ויהיה אמונת עתיך.

יראת השם היא אוצרו.

איפה אתה הולך להכניס את כל השישה סדרי משנה?

איפה אתה הולך להכניס אותם?

יש אוצר.

אוצר זה מחסן.

איפה מחסן? קוראים לו מחסן?

יראת השם

היא אוצרו.

יש לך מחסן להכניס?

אם אתה משאיר את זה ככה,

בלי מחסן שקוראים לו יראת שמיים,

מותר שלא העלית.

חבל שלמדת תורה. אתה יודע למה חבל?

כי יענישו אותך כנגד כל מה שלמדת.

כי אם אין יראת שמיים, אין קיום, היא לא תתקיים.

אם לא הקדמת יראת שמיים לתורה,

החוכמה שלך, כל מה שלמדת, לא תתקיים, לא היה לה קיום.

הכל הולך לסטרה אחריה.

כי אם אין לך יראת שמיים, אז מה יש לך?

אם אתה לא עושה מטעם יראת שמיים, שאתה יראה את האלוקים,

אז למה אתה עושה?

בשביל כבוד,

בשביל שררה,

בשביל משכורת, בשביל רבנות, בשביל כך וכך.

לא בשביל יראת שמיים, לא בגלל שאת האלוהים אני יראה.

בגלל שאתה יש לך אינטרסים.

אינטרסים,

זה רק בעולם הזה מקבלים שכר. אין לזה קיום לעולם הבא.

זה הכל הולך לסטרה אחרת. תקבל פה שכר, מה שמגיע לך, אין בעיה.

אבל עולם הבא,

נישט מידגורנישט.

נחזור על הפסוקים שלמדנו,

סוף סוף למדנו משהו.

משלה שלמה בן דוד,

מלך ישראל.

אתם למדתם היום שיעור ממנו, לא ממני.

שלמה המלך עמד ורבנו יונה.

לדעת,

חוכמה ומוסר,

להבין אמרי בינה.

לקחת מוסר השכל,

צדק ומשפט ומישרים.

לתת לפתאים עורמה לנער, דעת ומזימה.

ישמע חכם

ויוסף לקח.

ונבון,

תחבולו תקנה.

להבין,

משל, הומליצה דברי חכמים בחידותם.

יראת אדוניי,

ראשית דעת.

חוכמה ומוסר.

אווילים בזו.

רבי חנניהו ברגש שאומר.

עושה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפי כוח חרבו לנו תורם ולצוות.

שנה עמור אדונו וסלמנו צדקו יגדיל תורו ידי.

אמן.