עין יעקב - ברכות פ'-פ"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד, העין יעקב.

אנחנו מסכת ברכות, פרק חמישי, דף ל' עמוד ב',

עוד פא.

משניה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

כובד ראש, דהיינו, הכנעה.

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו ליבם לאביהם שבשמיים.

אומרת הגמרא, מיניה נמילא אמר רבי אלעזר דאמר קרא,

והיא מרת נפש ותתפלל.

זה מבוא בשמואל א',

על חנא.

ממאי בדיל משאני חנא דאבא מרירה ליבא טובה.

אלא אמר רבי יויסי בר חנינא.

בר רבי חנינא, מאחה

יש פסוק בתהילים ה'

ואני ברוב חסדיך אבו ביתך אשתחווה אליך על קודשיך בירתך. זה פסוק שנוהגים לאומרו קודם שנכנסים לבית הכנסת וקורעים מעט

עם הראש. ואני ברוב חסדיך אבו ביתך אשתחווה אליך על קודשיך בירתך.

וממאי?

דילמא דוד שני דהווה מצער נפש במחמד טובא.

אלא אמר רבי יהושע בן לוי מאחה.

יש עוד פסוק בתהילים כט.

השתחווה אל אדוני בהדרת קודש.

דורשת הגמרא אל תקריא בהדרת קודש אלא בחרדת קודש.

ממאי?

דילמא לעולם המה לך הדרת ממש.

כי הדר רב יהודה מציין נפשה והדר מצלם.

אלא אמר רב נחמן בר יצחק מאחה.

עבדו את אדוני ביראה וגילו ברעדה.

אז דהיינו התפילה עצמה צריכה להיות ביראת השם.

בהשתוקקות לדבר השם שאדם מתפלל כמו שצריך.

וגילו.

וכשאדם שמח ברעדה השמחה הוא צריך לדעת איך לעשות אותה. לא כמו אנשים שעושים שמחה חס ושלום של הוללות ושחוק.

והם בטוחים שהם שמחים שמחה של מצווה.

משתגעים בצמתים, ברחובות,

בכל מיני מקומות, עושים כל מיני שירים, השם ישמור ויציל.

יש אחד עשה מוזיקה בשבועות.

מוזיקה בחג, לא?

צריך לשמוע, השם ישמור ויציל.

אומרת הגמרא, ומאי וגילו ברעדה אמר עבד ברמת נא אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה.

אז איפה שיש את הגיל, את השמחה,

שם צריכה להיות רעדה.

מכאן אדם מלמד כמה צריך יראת שמיים אפילו בעניינים של מוזיקה.

שמעתי השבוע איזה מישהו שאומר, כן, אצלנו רק משמיעים זמרים כשרים.

חצי מהזמרים שמשמיעים פסולים,

אם לא קול.

מה השאלה בכלל? אז איך אתה אומר שהם כשרים בכלל?

הם מקפידים שלא להרקיד במעורב?

הם מקפידים לאכול כמו שצריך?

הם מתפללים בזמן, הכול כמו שצריך?

או שהם שלום עושים מה שבא להם.

אז זה במקום גילה שם תהא רעדה.

ואמרה ועדה בארמת נא אמרה, במקום גילה שם תהא רעדה. אבירמיה ויטיב כמא דרבי זירא.

חז ידעה וכבדכתובה.

עם זירא היה שוחק.

אמר לה וגילו בירדה כתיב. כתוב וגילו בירדה, איך אתה עושה צחוקים?

אמר לה אנא תפילין מנחנה.

אני מניח תפילין, אתה לא רואה. אדם שמניח תפילין, אסור לו חס וחלילה לעשות ליצנות. ולמה? כי התפילין הם סימן, הם עדות

שהאדם שמניח אותה משרת את קונו.

אז אם אני מניח תפילין, אתה חושד וחס ושלום שאני עכשיו עושה ליצנות

בגלל שאני נראה כפורק עול, דהיינו מתבדח?

אמר לה אנא תפילין מנחנה. אבא יהיה הבי יתיב קמא דרבא. חז יהיה דהבה יתיבי כבא דכתובה.

עוד סיפור.

אמר לה לא סבר למר מה שמובא בפסוק במשלי י״ד בכל עצב יהיה מותר?

אמר לה אנא תפילין מנחנה, זה הסימן מניח תפילין.

לכן באמת בהרבה מקומות

ואצל כל גדולי עולם, כדוגמת רשבי וכן על זה הדרך, היו נוהגים, גם מווילנה,

היו נוהגים לשבת ולעסוק בתורה כל היום עם תפילין.

למה לשבת זה לעסוק בתורה כל היום עם תפילין? מה הבעיה?

תלמד בלי תפילין.

יש ישיבות כאלו, אני יודע, בירושלים, שם ברובע,

ששם הם כל היום עם תפילין.

למה? כדי שהבחורים לא יוכלו לסוח ביניהם לדבר שיחת חולין.

כי אדם ששם תפילין על עצמו,

מורה שמיים עליו.

ויראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

ממילא אדם לא יבוא חס ושלום לשחוק וקלות ראש.

אבל יש אנשים, חס ושלום, גם אם התפילין מדברים.

גם אם התפילין עושים שחוק וקלות ראש, זה פשוט הדבר שאסור בתכלית האיסור.

תנו רבנן,

אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות,

ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים,

אלא

מתוך שמחה של מצווה,

וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך צחוק ולא מתוך קלות ראש

ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר הלכה.

למה? שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.

כן,

יפה.

ומה הם נקראים דברי שבח ותנחומים? כגון,

אומר השיעי,

כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהילה לדוד שהוא של שבח,

ותנחומים כגון רצון יראה ויעשה, שומר השם את כל אהביו,

וכגון מקראות הסדורות בתפילת הערבית, כי לא יטוש עונה ימום והכלתו לא יעזור, וכו'.

שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם מדברי שבח ותנחומים.

וכן תענה,

מרי ברא דרב הונא, ברא דרב הירמיה בר אבא, אל יפטר אדם מחברו, אלא מתוך דבר הלכה.

אז אם כבר פגשת את החבר שלך, אם כבר אתה מרשה לעצמך לשוחח עם החבר שלך שיחה,

לפחות

תקפיד, מה?

לסיים

את דיבורך איתו בדבר הלכה.

שמתוך כך זוכרו, אה, כן, פעלוני אמר לי כך וכך, הלכה באמת מעניינת, אז הוא נזכר בדבר הזה.

בסדר?

אה, לא.

כיהה דרב כהנא אל ולרב שימי בראשי מפום נהרה עד בית ציניתא דבבל,

ציניתא דבבל.

כמאטה להתם אמר למר ודאי דאם ראין שהנא ציניתא דבבל התניהו, ציניתא זה דגלים,

התניהו מאדם הראשון ועד אשתא.

אמר לעד קרטן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא.

זהו שאומרים,

עד קרטן מילתא, כן, זה מה שאומרים

שמאמות אדם הראשון הם שהוא גזר על אותו מקום, שיהיה יישוב של כלים.

ראינו את הכוח שהיה לאדם הראשון, שהיה גוזר ומשבוך ומקיים.

עד קרטן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא ורבי יוסי בר חנינא, מהי תכתיב?

בארץ, ירמיה ב', כן? בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם.

וכי מאחר דלא עבר, איך יושב?

אם לא עובר, איך יושב שם?

בוודאי שלא יושב. אלא לומר לך, כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ליישוב,

נתיישבה.

וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון ליישוב, לא נתיישבה.

מעניין מה גזרו על סדום מלכתחילה.

האם יהיה יישוב או לא?

כי תחילתם היה יישוב, ודקלים, ונופת, והכול וזה, וסופם.

חורבן.

יפה.

עוד פ״ב.

מאר ברדר אבינה עבד הילולה לברי.

חזינו לרבנון דאבו כבת חטובה.

עשה חתונה לבנו, ושם היו חכומים, עשו שם שמחה.

כבת חטובה.

הייטקסא דמוקרא בת ארבע זו זה, הוטב ארקמאיו והציבו.

לקח כוס

יקרה ששבר ארבע מאות זוז,

זרק אותה על הרצפה,

ואמר לה כוס מעפר באדה ואל עפר דשופש.

שבר אותו, נגמר.

הוטב ארקמאיו והציבו. שבר להם את הכוס, הנה היו עצובים.

רבאשי עבד הילולה לברי. חפזינו לרבנו נדאבי כבת חטובה.

הייטקסא דזוגיתא חיב רטאו. הוטב ארקמאיו והציבו.

גם הוא שמה שבר.

אמרו לרבנן לרב אמנונה זוטי בהילולה דמר בררי רבינא לישרי לנמר.

אמר לאו ואי לן דמיתנן.

ואי לן דמיתנן.

אוי ואבוי לנו, אוי ואבוי לנו. למה שאדם צריך בכל זמן,

הן לכאן והן לכאן, בין שהוא שמח ובין שהוא עצוב,

לזכור לעצמו את יום המיטה.

ועכשיו פה יותר מדי שמחים, שוכחים, אה?

כאילו אין מחר.

אמר לאנן, מה נענה בטראח? מה נענה?

אמר לאו ואי תורה ואי מצווה דבט למינן.

היכא דאמרי האחי כאמר לאו ואי תורה ואי מצווה דמגנו עלן.

איזה תורה עסגנו ואחד המצוות שאנחנו מקיימים, שיגנו עלינו מדינה של גיהינם.

ואמר רבי יוחנן מישור רבי שמעון בן יוחאי, אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר בתהילים קכו,

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רמנה.

זה פסוק,

כן?

בזמן שיאמרו הגויים הגדיל אדוני לעשות עם אלה.

מתי שטראמפ מגיע, לא שמחים.

כי זו שמחה לעיד.

ואם אנחנו רואים בסוף, השגרירות לא תעבור לירושלים.

בשורה משמחת.

אנחנו צריכים בית המקדש בירושלים, לא שגרירות.

אז בזמן שיאמרו הגויים הגדיל השם לעשות עם אלה,

אז זו בעיה שאנחנו נמלא את שחוק פינו.

אמרו עליו אלרשלגי, שמימיו לא מילא שחוק פיו בעולם הזה.

מחישם עמר רבי יוחנן רבי, כי כך שמע מרבי יוחנן רבו. רבי יוחנן זה היה הגיס שלו גם.

כן?

יפה.

פג, תנו רבנן.

המתפלל צריך שיכוון את ליבו לשמיים. הבשאול אומר סימן לדבר בתהילים יוד.

תכין ליבם, תקשיב אוזניך.

תניא, אמר רבי יהודה, כך היה מנהגו של רבי עקיבא, שהיה מתפלל עם הציבור.

היה מקצר ועולה מפני טורח ציבור. וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו,

אדם מניחו בזווית זו ומוצאו בזווית אחרת. וכל כך למה?

מפני קריעות והשתחוויות שהיה משתחווה.

אמר רבי חייב הרבה לעולם, התפלל אדם בבית שיש בו חלונות.

זה פסוק בדניאל ו' וכווין פתחין ל'

יכול להתפלל אדם כל היום כולו.

כבר מפורש על די דניאל ו'זימנין תלתה' שלושה זמנים לתפילה.

אנחנו לא מוסלמים.

למוסלמים יש להם הרבה זמנים.

יכול מי שבא לגולה אוכלה.

יכול להיות שהתפילה הזו התחילה משבאה לגולה.

אבל קודם לכן לא רגיל בכך.

כבר נאמר דיהווה עבד מן קדמת דנא. יכול להתפלל אדם לכל רוח שירצה? תלמוד לומר,

לקבל.

דהיינו, נגד ירושלים.

מכוון את ליבו כנגד ירושלים ואז באמת יכול להתפלל. זה לא פשוט. יש הרבה אנשים מתחילים. ה' שפתה להשתרף יגידי לדרך. ואיפה אתה?

נמצא בהוואי או אתה נמצא בסין עכשיו?

איפה אתה נמצא?

אם אדם לא מכוון את דעתו בתפילתו,

יש, אם תשימו לב בסידור,

שם מופיע, כן, מצוות עשה להתפלל מן התורה.

לאחר מכן אדם יכוון את ליבו לירושלים, ארץ ישראל, כן, אם הוא נמצא בחוץ לארץ.

לאחר מכן ירושלים.

אחר ירושלים, מקום בית המקדש.

אחר מקום בית המקדש, מקום קודש הקודשים. ואז הוא רשאי להתחיל בתפילתו.

יוצא מפה שהאדם שלא כיוון את דעתו ונכנס בדעתו לכל המקומות הנאלו. לא צריך להיות כוון גדול בשביל להיכנס לקודש הקודשים.

בכל תפילה אדם יכול להיכנס לקודש הקודשים במחשבה.

אז אם לא כיוון את דעתו בדבר ולא נכנס,

ספק אם תפילתו מתקבלת בכלל. איפה היא נמצאת עכשיו? היא מטיילת בעולם.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שהאדם ידע, קודם כשהוא מתפלל, היכון לקראת אלוקיך ישראל. לא סתם הוא חזל, שאדם צריך להכין את עצמו לתפילה.

ולכן החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה, גמרא הברכות אומרת, ושעה אחת לאחר התפילה.

למה שעה לפני שעה אחרי? שעה לפני, כדי שהם יכינו את ליבם במה לבקש,

הם נמנעו מעצמם כל מיני מחשבות זרות ודברים לא טובים שהם לא צריכים באמצע, שיהיה ממש ליבם נקי לעבודת השם נטו,

שהתפילה שלהם תהיה נטו תפילה זקה, ברורה וצלולה.

ולאחר התפילה, כדי לראות מה הם ביקשו, מה הם פספסו,

או אני פספסתי אז הנה עכשיו אני רושם לעצמי, מניח לעצמי, שבתפילה הבאה תפילת מנחה אני בעזרת השם אכוון בדבר, יקוויד על הדבר ולא אשיח את דעתי. ולכן מאוד מאוד חשוב הדבר הזה שאדם צריך להיות מנותק.

בזמן התפילה הוא צריך להיות מנותק. הוא לא יכול להיות בכמה וכמה דברים ועדיין להתפלל.

יש אנשים שבאמת בלי פעולה הם לא יכולים לעשות את זה, הוא יכול לגרוס וגם לעשות את זה.

זה כדוגמת מלאך,

שיכול גם להכין סנדוויץ' לילדים בבוקר וגם להתפלל ולכן על הדרך.

אבל עיקרה של תפילה, להתפלל, באמת,

כמו שצריך קהל עצמותי תאמר נא השם יחמוך.

יפה.

אז זה נקרא כנגד ירושלים. יכול יהיה כל אילן בבת אחת, כבר מפורש על ידי דוד, תכתיב בתהילים נה ערב ובוקר בצהריים. אז בואו נעשה כמו פשתיבלח.

זה חומנוי של איצקוביץ' עושה שחריס, מנחה, ומה ערב?

ונעשה את הכול, זהו,

ואחר כך אדם ילך לביזנס. לא, לא, לא. כל דבר יש לו זמן, יש לו תפילה,

כמו שצריך ערב, הבוקר, בצהריים.

יכול ישמיע קולו בתפילתו?

כבר מפורש על ידי חנה שנאמר בקולה לא יישמע. אתה שליח ציבור. אם אתה לא שליח ציבור,

מלבד אמירת ברכו ברוך שמו ואמן,

אין לך מה להשמיע את קולך בקולי קולות.

יכול ישאל אדם צרכה ואחר כך יתפלל?

אז אולי קודם יבקש אחר כך להתפלל?

כבר מפורש על ידי שלמה שנאמר

לשמוע אל הרינה ואל התפילה.

רינה זו תפילה, תפילה זו בקשה.

אין אומר דבר בקשה אחר אמת ויציר, אבל אחר התפילה אפילו כסדר וידוי של יום הכיפורים, אומר.

התמרנן מי אמר רבי חיה ברשי, אמר רב, אף על פי שאמרו שואל אדם צרכה בשומע התפילה,

אם בהלומה אחר תפילתו אפילו כסדר של יום הכיפורים, אומר.

אמר רב נונא, כמה הלך את ה...

גברבתא איכא למשמא מהנא דקראי דחנא. כמה דברים אפשר ללמוד מאותם מעשים חשובים, כן? דברים חשובים שאדם צריך לכוון את ליבו ואסור לו להשמיע את קולו.

שומעים את זה דווקא מחנא ולא משאר מקומות אחרים.

אז הדבר הראשון, וחנא היא מדברת על ליבה. מכאן, למתפלל צריך שכוון את ליבו.

דבר נוסף,

רק שפתיה נאות מכאן, למתפלל שיחתוך בשפתיו.

צריך, כן? אז את השפתיים, לא מספיק שהוא קורא מהלב. יש כאלה קוראים בעיניים, יש כאלה קוראים בלב,

יש כאלה קוראים במחשבה.

השפתיים צריכים להיות נאות.

מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וקולה לא יישמע. דבר שלישי,

מכאן למתפלל שלא ישמיע שאסור להגביה את קולו בתפילה יותר מהשליח ציבור. זו הלכה שנפסקה בשולחן ערוך,

שאסור לאדם להגביה את קולו יותר מן השליח ציבור.

כמובן, השליח ציבור טעה וכו', מותר להעיר לו, אבל

סתם ככה להגביה את קולו יותר מן השליח ציבור, ודאי שאסור.

ויחשבי העילי לשיכורה,

מכאן שהשיכור אסור להתפלל, זה גם הלכה של פסוקה על שולחן ערוך,

שאין פנינה מתוך כובד ראש,

והלוס חרחורות,

כן, של שתייה חריפה, זה נקרא כובד ראש, הראש כבד.

לא, אלא שבאמת

הוא כולו מכונס כמו שצריך לדעת מהי משמעות התפילה, מהי חשיבות התפילה והכל, ואז הוא מתפלל, ולא חס ושלום חס וחלילה,

שראשו כבד ממחשבות אחרות, ובאמת הוא לא יכול להתפלל.

ויאמר אליה עלי,

עד מתי תשתגרין? עלי, בטוח שהיא שיכורה.

מה זה אחת ככה מדברת עם זה שלה,

מניעה את השפתיים והראש שלה,

ולא שומעים את הקול שלה? בטוח זאת מסלולה, שיכורה.

אמר רבי נעזר מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון,

צריך להוכיחו.

אתה רואה דבר שהוא עושה לא טוב, תוכיח אותו.

מה אתה שותק?

מה אתה זה?

כן?

הוא אומר לא, לא, זה לא הזמן, לאט-לאט.

שערי תירוצים, כן, כל מיני תירוצים כאלו ואחרים.

יפה.

ועתה הנחנה ותאמר לא אדוני,

אמרו לה ואיתם רבי יוסי ורבי חנינה, אמר אליה, לא אדון אתה בדבר הזה, אתה לא בעל הבית,

אני מתפלל על כשברוך הוא לא אליך,

ולא רוח הקודש הורה עליך, ירדה עליו.

כשאתה חושדני בדבר הזה, אז גם אין לך רוח הקודש.

איזה כהן אתה.

יקרא דאמרי אחי, אמרה, ללא אדון אתה בדבר זה, ולא איכה שכינה ורוח הקודש גבך.

לא שייך אצלך שכינה ורוח הקודש.

שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכור.

איך תודענו אותי ככה?

אומרת הגמרא, מי לא ידעתי אישה קשת רוח אנוכי? סליחה, ואמרה לו, מה, לא ידעת שאני אישה קשת רוח?

יפה. דבר נוסף, יין ושכר לא שתיתי, אמר רבי אלעזר מכאן, לחושדין אותו, לנחשד, בדבר שאין בו,

שצריך לא עודיו.

חשדו בך, תגיד, אני לא שתיתי איזה, תביאו את הינשוף,

נעשה בדיקה, תראו שהכל תקין, לא שתיתי.

אל תיתן את המתכה לפני בת בליאל אמר רבי אלעזר מכאן לשיכור שמתפלל כאילו עובד עבודת כוכבים.

אצל אומות העולם שם זה מצוי, ששותים, הם משתכרים והכול, ואחר כך עושים כל מיני השם ישמור ויציל עבירות.

אבל אצל עם ישראל, מה פתאום?

לנפקא מינו מאוד גדולה יש הרבה בתי כנסיות, השם ישמור ויציל, ששם שותים מחיה, מחיה, בשבת.

עושים שם עלי חיים, אם זה לפני קריאת התורה, אם זה אחרי, השם ישמור.

והם לא יכולים רק להתפלל תפילת מוסף.

הוא שיכור מסתור, הוא לא מתפלל עכשיו תפילת מוסף. זה אתה יכול להתפלל? אין תפללין, אלא מתוך כובד ראש.

אסור לאדם להשתכר ולהתפלל, כן?

לכן מכאן לשיכור שמתפלל כאילו עובד עבודת כוכבים. אתה עובד עבודת כוכבים בזה שאתה שותה.

כתיבך לפני בת בליאל וכתיבת המייצרו אנשים בעיני בליאל מקרבך. מה לאלן עבודת כוכבים?

אף כאן עבודת כוכבים.

יפה. ויענה לי ויאמר לכי לשלום אמר בלעזר מכאן לחושד וחברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו בדברים.

ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלוהי ישראל ייתן את שלתך ותדור נדר ותאמר אדוני צבע אור.

כן,

פי דלת.

נסיימתי.

נעבור למוסר בעזרת השם בתוך הפה ליועץ.

גילוח.

וואי וואי.

גילוח הוא מכלל כבוד שבת ויום טוב שלא להיכנס עליהם כשהוא מנוול.

ולפי סודן של דברים שהסערות הן בבחינת הדינין.

ראוי להיזהר מאוד שלא לגלח כל ערב שבת כדי שלא יגרום רעה לעצמו לתת כוח לזרים לשלוט עליו.

פה מדובר בגילוח הראש, כן? לא גילוח הזכן.

חס ושלום.

וגם צריך להיזהר לגלח קודם חצות היום, כי אחר חצות הוא זמן שמתגברת הקליפה.

ולכן אזהרה שמענו אפילו בערב שבת להקפיד על זה.

ואם חל ראש חודש בערב שבת,

יקדים להתגלח ביום חמישי. דחמירא סכנת עולמי חשבל לצוואת רבנו יהודה חסיד.

יש לרבנו יהודה חסיד צוואה הכי ארוכה אי פעם שהייתה.

כולם משאירים דף פוליו שתיים, מחברת.

רבי יהודה החסיד צוואה שלושה כרכים אם לא יותר של הצוואה שלו.

שהוא סידר את הילדים שלו, מאלף, מה מותר, מה אסור, מה חוששים, מה לא חוששים, הכל רשם להם.

לא רשם צוואה, את הדירה ייקח זה, את המכונית זה,

את הכפית זהב זה, ונגמר הסיפור. לא.

מה, לא היה לו כלום. הוא השאיר להם תורה.

איך להתנהג? זה נקרא צוואת רבי יהודה החסיד.

אז רבי יהודה החסיד עשה צוואה שלא להתגלח בערב שבת,

ביום חמישי,

גימל ימים, שם הוא בא, כן.

ויזהר בעת תקלה שיפול משערות ראשו עליו, תכף ינער אותם מעליו. למה זה דינים נופל עליו? עכשיו מספרים אותו, לכן שמים את הבד הזה בתספורת,

שישר מעיפים את זה, שיהיה קל להעיף.

ויזהר בעת תקלה שיפול משערות ראשו עליו, תכף ינער אותם מעליו, ובמקום שספר ישראל לא יגלח על ידי עכו״ם.

למה?

עובדי כוכבים ומזלות חשודים ברצח.

כן, אלה מחבלים בכרמים.

ולא רק בכרמים, אלא גם במספרות.

שמה יעשה לו עכשיו, השם ישמור שם,

יעשה לו איזה פנס שם, יהרוג אותו.

לכן, יש לו מראה שם. כן, אם יש לו מראה או יש עוד יהודים שם שנמצאים בסביבתו,

יתירו לו כמובן.

אבל אם יש ספר יהודי, מה שאלה בכלל? לא הולכים לגו״ם, הולכים ישר ליהודי.

יפה.

ובמקום שיש ספר ישראל לא יגלח על ידי עכו״ם, כי כבר כתבו ומקובלים שהמתגלח על ידי עכו״ם,

אתם יודעים מה הוא עושה? מסיר מעל עצמו צלם אלוקים.

שמעת? אתה הולך לספר מודרני.

אתה הולך לספר שהוא נחשב סטייליסט.

ואתה מסתפר אצלו והוא גוי, הוא לא יהודי,

והוא מותג, ופה הוא משלם 400-500 שקל תספורת. יש כאלה משוגעים,

מכיר כאלה,

שמשלמים 400-500 שקל תספורת והוא לא הוריד להם אפילו שערות,

ועשה להם כל מיני חורים מוצדקים בראש.

אז אחד כזה מסיר מעליך צלם אלוקים.

לכן אתה דומה לאיזה בהי מעל ארבע,

על שתיים, סליחה, שמעליך אתה על שתיים. מה ההבדל בינך לבינו?

צובע פה, עושה שם, מה זה כל הדברים האלו?

השם ישמור.

כי כבר כתבו המקובלים שהמתגלח על ידי עכו מסיר מעליו צלם אלוקים, וזה טעמי שאין אני מתגלח אלא מחמישה עשר לחמישה עשר ימים, כך כותב הפרויבץ,

לבחור הרע במיעוטו, אף על בי שיש תיקון הלב המהסס

ותקנתו שיהיה מכוון בשם אלוקים

באופן הבא,

אלף ל',

אות א', ל', ה',

אות א', ל', ה', י',

ושם אלוקים, א', ל', ה', י',

ויאמר קודם הגילוח ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, ואחר תקלחת,

כולם שוכחים? זה שולחן ערוך מפורש,

חובה ליטול ידיים אחרי התספורת.

אני נמצא בבני ברק, מסתפר, 95% לא יודעים את ההלכה הזאת.

לא יודעים.

לא יודעים אם צריך ליטול ידיים, זה גורם לשכחה, קשה לשכחה, אחד מהדברים.

שמופיע בשולחן ערוך,

שזה קשה לשכחה, כן?

אז אדם מסתפר ולא נוטל את ידיו.

אחרי המבטיה גם צריך ליטול את הידיים, כן? אז כמה מקפידים בזה וזה, ואולי מקפידים יותר,

אחרי בית הכיסא וכו'.

אבל אחרי התספורת, מנכר שמיה.

חרדים, חרדים.

ולא נוטלים ידיים, בכלל לא יודעים שיש שולחן ערוך כזה.

שואל אותו, מה, יש שולחן ערוך כזה? איפה זה כתוב? באיזה חלק?

אז לכן גם אחר תגלחת צריך ליטול את ידיו.

יש נפקא מינה, מה קורה עם הספר?

האם הוא חייב אחרי כל ראש ליטול את הידיים שלו? או מספיק כמה פעמים ביום? או קודם אכילתו? וכו'.

כשהייתי אצל רב חיים קניאבסקי בחלקה של אחד הילדים,

אז מיד הגישו לו מיד, אחרי תגלחת, יש גם בזה מחלוקת אם כן לטול את הידיים או לא. יש הרבה שלא נוהגים ליטול את הידיים.

אבל ההלכה, זה לא משנה אם סיפרת או אתה מסתפר בעצמך,

זה לא משנה.

מיד מגישים לו ספל וקערת מים, נוטל את הידיים,

נגמר הסיפור. הוא ממשיך בלימודו.

זה מעשה גדולי ישראל.

וממוצא דבר אתה תשמע גילות הורוסים המגדלים בשיער ראשם

של בניהם הגדולים לנוי ולתכשיט דיוד מסלסל בשערו

הנה אחת בגן של אשתי,

היא אמרה לו אני רוצה שהבן שלי, לא, לא יסתפר, זה יפה לו, זה פה, זה שם, זה,

מציק לו, מסכן, הוא סובל לילד, תספרי אותו, זה דינים,

לא שמעה, לא שמעת, היא אמרה, כבר רבה עם בעלה,

ואז היא אמרה, נו, נו, עכשיו אני אמצא לך זה,

ברוך השם, בסוף היא שמרה בקול אשתי,

ובסוף היא סיפרה לו, תודה, תודה, גם עשתה שלום בית,

גם הילד מסכן, פחות צער,

וברוך השם, ליהודים הייתה אורה ושמחה.

היה להם כזו שמחה גדולה, איזה חתיך הוא, איזה פה, איזה שם, יפה.

אז הוא ממוצא דבר אתה תשמע, כי לא טוב עושים המגדלים שיער ראשם של בניהם הגדלים לנוי ולתכשיט דיוד מסלסל בשערו, כי מלבד שעובר הלא ילבש גבר זמלת אישה,

גם לפי סודן של דברים נראה שיש שיפול סערת ראשו ארצה, להעביר ממשלת זדון מעליו,

ורק בימי העומר, שלפי הסוד אין ראוי לגלח מערב פסח עד ערב שבועות,

וכן ראוי לנהוג כדי לעשות נהר תוכל להוצרנו, רק שיתנים מתחילה שיהיה בלי נדר,

וכן ראוי לעשות על כל מנהג טוב. אז אם זה עומר, או חס ושלום, אבלות, או משהו, אז כן,

נהגו.

בעומר זה עניין של על פי הסוד, באבלות זה עניין של אבלות,

אבל בשאר ימות השנה, מה לך להשאיר רעמה מעל ראשך?

תסתפר מיד, תסיר את הדינים מעליך.

ויכתבו גורי האריז על שבשעת הגילוח יכוון שאינו מניח להקיף פאת ראשו ולהשחית פאת זקנו לקיים אזהרת בוראו.

ובזה החשוב כאילו קיים הלא תעשה בקום ועשה.

ואני נוהג לומר קודם הגילוח לשם איחוד קודשה ורכוש חינתי, הרי אני מוכן לגלח שערות ראשי לכבוד שבת,

ואני מוכן להיזהר מלהקיף פאת הזקן לקיים מה שאמרה התורה,

לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקניך.

הכל כאשר לכל

לעשות נער דרוך ליצורנו ולתקן הדברים שבשורשנו במקום עליון, והנה ה' אלוקינו וכו',

ועברה אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו וכו'.

וראוי לכל ירא השם שלא תיגע בו יד בזקן כלל,

לא על הפנים,

כן, ופה הכוונה על הפנים, ולא תחת הגרון.

כי גורם רעה גדולה לנפשו בפאות הראש,

הלא טוב כל אדם שעסקת עד האריזה,

שיניח מן האוזן עד סוף הצעדים לכה,

והוא המקום שעודף השיער משיער המצח,

ושיהיו גובה למעלה מעט מגובה האוזן.

ולמה לא יעשה כן כל אדם, חסידות זה וכיוצא בזה?

מה פתאום, ספרדים לא צריכים לגדל פאות, יש הרבה אנשים.

תוריד את הפאות שלך, איך אמר ההוא?

תוריד את הפאות שלך. תוריד את הפאות שלך. אולי אתה תשים פאות, מה דעתך?

תקבל קצת יראת שמיים לדעת.

ומי לבחור ומה לבחור.

כן.

והדברים, ומה טורח יש, ומה חיסרון כיס יש בזה?

והדברים עתיקים ועושה פרי למעלה. למה לא יחוס על כבוד קונו בדבר שבדם ההיא?

לכן כל אדם יעשה עצמו תלמיד חכם, ואל יחוש למלעיגים שאומרים פאות של חכם.

אה, אתה מגדל באותו חוזה להראות את עצמך חכם, אל תחוש לידת המלעיגים.

וכן גילוח הציפורניים ומכבוד שבת, ויש להיזהר מאוד לצלם בכל ערב שבת קודש.

אם משום כבוד שבת, זה יהיה משום שאם הם גדולים קצת, עד שמקפיד עליהם חוצצים לנטילת ידיים.

ונמצא שברכת נטילת ידיים ואוכל פת בלי נטילת ידיים.

ולפי סודן של דברים גם הציפוריים הם בבחינת הדינים.

וראוי להיזהר מאוד שלא לגדל לא ציפורני הידיים ולא ציפורני הרגליים,

כי מלבד שטוב הדבר כשאנו טובלים לטהרה,

שנעשית המצווה, כי תקנה ונבדוק עצמנו מחוצצי טבילה.

עוד בא שצריך להקפיד מאוד מאוד להעביר אחיזת הקליפות מעליו.

ולא כמנהג העולם שהם חוששים רק על ציפורני ידיים.

וטוב לחוש שלא לקוצצן כסדרן,

שאף על פי שעריו האריזה לא היה מלעיג על זה, על כל פנים לא היה אוסר.

ומה אכפת לחוש לדעת אבו דרם שכתב שקשה לקיבור בנים, רחמנא ליצלן?

וידוע מאמר רבותינו שאמרו בגמרא בנידה יז, עמוד א',

שורפן,

חסיד, קוברן צדיק בפזרן,

רשע.

כי בצפורניים גם שורה עליהם רוח טומאה מאוד מאוד גדולה.

ויותר צריך שתיזהר האישה הנוטה לציפורניה.

וגם כן צריך להיזהר שלא לקוצצן על בגדה ולא על שום בגד, ודאי נטילה.

והשוחטים שצריכים לגדל ציפורניהם

ומי שהוא אבל בר מינן, יזהרו לחטא את הטיץ שתחתיהן ולדהרן

בכל פעם כדי שלא תהיה חציצה לנטילת ידיים.

ואם גנאי הדבר בעיני כל רועם והאוכלים,

ההם רועים שנותנים יד בקעריים עם כל הציפורניהם והכול.

נפשם קצר במאכל ונמאס בעיניהם, לכן יזהרו כל אדם להיות נקיים מהשם ומישרען.

אז כך באמת אנחנו צריכים לנהוג.

ועל זה נאמר בשיר השירים, הריני את מראייך זה הזקן,

ואז השמיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נווה. ברוך ה' לעולם.

אמן ואמן. רבי חנין, בבקשה, אומר את זה היושב-ראש בדרכות ישראל,

ולפיכך בעליהם דורו ומצוות שנאמרנו, יחפץ נמרן צדקו,

יגדיל תורה ויאמר.