עין יעקב - ברכות ע"ד-ע"ה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד.

רעיין יעקב, אנחנו מסכת ברכות, פרק שלישי,

דף כג עמוד א',

אות עד.

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,

מה ידכתיב שמו רגליך כאשר תלך אל בית האלוהים?

וקרוב לשמוע מיתת כסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע.

שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלוהים.

פה מדובר על אדם שהיה עולה להקריב קורבן

לפני השם

בבית המקדש.

איזה קורבן היה הולך? היה הולך להקריב קורבן חטאת, כגון אדם שעשה עבירה

בינונית ונתחייב קורבן חטאת,

היה הולך כדי להביא את הקורבן.

אז דוד המלך,

סליחה, שלמה המלך בקהלת, כותב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלוהים.

דהיינו,

כשאתה הולך להביא קורבן, שמור על עצמך שלא תחטא.

ואם תחטא, הווה קורבן לפניי.

יהיה לך תיקון מיד, אתה נמצא כבר בית המקדש, תביא קורבן.

וקרוב לשמוע דברי חכמים מיתת כסילים זבח.

והקדוש ברוך הוא לא מחפש שיביאו לו קורבנות.

הוא לא מחפש שיעשו שחיטה, הוא לא מחפש.

מה הוא כן מחפש?

הוא מחפש שישמעו לרצונו יתברך.

ואיך אדם שומע לרצון השם יתברך? על זה שהוא שומע בעצת החכמים.

מיתה את הכסילים זבח מאותם האנשים שאומרים, טוב, אני אעשה,

יביא קורבן. זה כמו אדם שאומרים לו, תיזהר, אל תחזיק את הטלפון באמצע נהיגה.

עזוב, אף שוטר לא נמצא.

פתאום מפתיע אותו שוטר ואומר לו, עצור בצד.

למה דיברת בטלפון?

כמה זה? אלף שקל? אלף חמש מאות שקל?

זה הקנס, נגמר הסיפור.

יש בחור,

לא רוצה לתת לך עונש.

השוטר לא רוצה לתת לך דוח, אבל מה לעשות שאתה עושה נגד רצון השם יתברך?

נגד החוק.

ויאמר רבא הווי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קורבן ועושים תשובה.

מיתה את הכסילים, ואל תהי ככסיל שחוטאו ומביא קורבן ואינו עושה תשובה.

הכסיל, מה אומר?

יש קורבן, אז אפשר להמשיך לחטוא.

למה יש תשובה? יש כפרה. לא, אבל אם הבאת קורבן ולא עשית תשובה,

קורבן כזה, הקדוש ברוך הוא לא חפץ.

הוא לא לרצון לפני השם.

מה כן לרצון לפני השם? תשובה.

אפילו שלא תביא קורבן, אבל הבאת קורבן?

זה הקדוש ברוך הוא פשוט הדבר שלא חפץ.

כי אינם יודעים לעשות רע.

אדם ששומר את עצמו,

יהיה הכי צדיקים נינו,

אלא אל תהי כסילים שחוטאים ומביאים קורבן, ואינם יודעים על הטובה הם מביאים או על הרע הם מביאים.

טיפש אומר, רגע, רגע, רגע, זה שאני מביא לחשוף את הקורבן, למה אני מביא אותו?

קורבן תודה זה או קורבן חטאת? על מה הבאתי?

אה, כבוד הרב, על מה אני מביא את הקורבן הזה?

וחי, אתה לא זוכר מה עשית אתמול? איזה עבירה?

איזה חטא שאתה מביא את הקורבן?

כשאתה מסתפק,

האם באמת אתה עושה, לכבוד השם יתברך, קורבן תודה?

אתה פתאום נהיית לארג' כשאתה החלטת לעלות להביא קורבן.

אמר הקדוש ברוך הוא, בין טוב לרע אינם מבחינים, והם קורבן מביאים לפניי.

אמר אבה אשי וייטי אמה רבי חנינא בר פאפא,

אמר שמור נקבך בשעה שאתה עומד בתפילה לפניי.

אז כידוע, הגמרא הזו בברכות נפסקה להלכה,

שהאדם צריך לנקות עצמו קודם שמתפלל,

ולא יכול להתפלל ולהחזיק את עצמו,

לא התפלל,

ואחר כך פתאום הוא הולך להתפנות.

לא טוב הדבר הזה.

שמור נקבך בשעה שאתה עומד לפניי.

ואמר רבי יצחק טפח באישה ערווה.

למאי אי לימלא יסתכלו לבא שנכשלים.

ואמר רב ששת לאמנה כתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים.

תכשיטין הקמבה בלשון נקייה, כן? סגין נהור כזה.

לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אישה,

כאילו מסתכל חס ושלום במקום הטורף,

אלא באשתו.

באשתו הדבר הותר.

מה?

לא להסתכל באותו מקום חס ושלום,

לא לעשות כל מיני עבירות חס ושלום שאנשים עושים,

אלא

מותר לתת עיניו באשתו.

במה? להראות את יופייה, לכבוד השם יתברך, כמובן.

במה?

בתכשיטים שהיא עונדת על עצמה,

בקדושה וטהרה,

במלבושים שהיא לובשת,

בשעה שהיא קדושה וטהורה, אז מותר.

אבל חס ושלום, חס וחלילה,

להפך,

אסור.

וכל שכן חס ושלום, חס וחלילה,

שאסור לגמרי בכל המצבים, כולם,

באישה המהלכת ברחוב.

ואוי לאדם.

ולקריאת שמע אמר רב חיסדה, שוק באישה ערבה.

חס ושלום, חס וחלילה, האדם, הגיע זמן קריאת שמע ועשה,

היה ביום פורקן,

והוא רואה שם נשים שלא לבושות, חס ושלום, חס וחלילה, בצניעות. יכול לקרוא קריאת שמע שם?

אסור להסתובב שם בכלל, אז איך קריאת שמע יהיה אפשר לקרוא?

כמה הדבר חמור.

יש אנשים שמתפללים בפארקים, בחופש.

מנחה מתפללים בפארק?

זה מקום לתפילה? פארק?

אתה צריך לייעד מקום לכבוד השם,

כבית הכנסת או כחדר לימוד,

ששם הכל קדושה וטהרה, שמה.

אבל פארק?

אתה יכול שם לשבת ולהתפלל?

או ביום המנגל זה נקרא.

אנשים, אה, מנחה, מנחה, מנחה, מתאספים.

קודם כול,

כל אדם שאוכל ברחוב צריך לדעת, הוא פסול לעדות.

זאת אומרת, עכשיו רב המקדש רוצה לצרף אותך למניין,

לא למניין רק,

רוצה לצרף אותך לעדות בכתובה, אתה לא יכול לעלות.

אכלת עליהם שביום העצמאות, איפה היית?

אה, איפה ישבת?

בחוץ?

פסול לעדות, נגמר הסיפור.

לא צריך להיות עבריין עם שרשרת של חמסה

כדי להיות פסול לעדות.

הגמרא מונה כמה וכמה פסולי עדות.

מפריחי יונים, משחקים בקובייה, ששבש,

לוטו, פיס וכן על זה הדרך. פסולים לעדות.

אז זה לא מי ששם כיפה על הראש ולבש חולצה לבנה

ואולי הציצית מבצבצת מבחוץ, אז הוא כשר לעדות, בגלל שהוא נראה דתי.

לא.

ומה עם אותם שאוכלים כל מיני מאכלות אסורות

וכל מיני מקומות ברחשים וכל מיני חרקים?

גם הם פסולים.

לכן אדם צריך להיזהר בדבר הזה מאוד. למצוא עדים כשרים לחופה, צריך סייעתא דשמיא.

אם לא מכינים מראש,

הנה יש איזה חתן אחד פנה,

תכין מראש, יש לך זמן עציבן.

תכין מראש עדים.

אם אין לך עדים, אתה לא יכול להתחתן.

לא יכול.

את מי תשים שם?

פלוני לא טוב, אלמוני נכשל.

זה ככה.

ומה יעזור אם יעשה תשובה וממשיך אחר כך בהחטאו?

צריך להיזהר בדבר הזה.

ולכן אמר אף חיסדא שוק באישה ערבה שנאמר גלי שוק עברי נהרות. זה פסוק בישעיה מ״ז.

וכתיב תגל ערבתך גם תראה חרפתך. אישה שחס ושלום חס וחלילה לא לבושה בצניעות זה גאווה?

זה שמחה? זה ביזיון? זה חרפה?

היא צריכה להבין שהיא חס ושלום חס וחלילה מגלה את עצמה לעיני הבריות, אז היא בזויה, היא שפלה.

היא לא בת מלך.

כי בת מלך מתנהגת בצניעות, הולכת בצניעות.

ואמר שמואל קול ואישה ערבה שנאמר בשיר השירים ב׳

כי קולך הערב ומראך נווה.

ואמר אבשש את שיער באיש הערבה שנאמר שערך כעדר העזים. זה גם פסוק בשיר השירים ד׳.

אתם מכירים את המדרש הידוע

על

האישה שקראו לה חוכמת,

שהייתה אשתו של און

בן פלת שגרמה בסופו של דבר להציל את בעלה ואת כל משפחתה מרדת שחת.

אשתו של און בן פלת

על ידי המעשה שהיא עשתה הכילה את בעלה והשקטו

ואחר כך הלכה ונכנסה לבית המרחץ.

וכשהגיעו קורח ועדתו 250 ראשי סנהדרון מה עשתה גילתה את שערות ראשה בחצר ביתה והם קראו און,

און, רואים אין קול ואין עונה, אמרו נציז פנימה.

אולי הבחור נרדם.

והם מסתכלים פנימה, הם אמרו אוי ואבוי, השם ישמור ויציל.

אשתו של און בן פלת בלי כיסוי ראש מסרקת את שערות.

ראשה ככה בחצר שלה?

אחד כזה יכול לבוא איתנו לעשות מחלוקת על משה רבנו?

הוא לא מתאים לצוות.

הוא לא מתאים.

תראו איזה קדושים היו, ולא סתם.

ועם קורח ועדתו חושבים שזה עבריין, חס ושלום.

איזה אחד פושע? לא, לא, לא.

קורח וה-250 ראשי סנדראות,

אלמלא המחשבה שהייתה לקורח, קדושים.

קדושים ופרושים, ממש ככה.

והיא הולכת וגלה את שערות ראשה, ובזכות זה הם, עזבו את און בן פלת,

בזכות זה הם נכנסו לאדמה, והיא ניצלה עם בעלה ועם כל המשפחה.

לכן אומר שלמה המלך, חוכמת נשים,

זה אשתו של און בן פלת, בנתה ביתה,

באיוולת.

אשתו של קורח, שקראו לה איוולת, בידת הארסנה.

עוד דבר אמרה, אומר המדרש.

אמרה לו, ממה נפשך?

אם קורח בראש, אתה מקום מספר שתיים, אה?

פוליטיקאי, מספר שתיים.

אם משה בראש, גם אתה תהיה מספר שתיים.

כי הרי קורח יענש.

אבל בשביל מה לך לריב?

ממילא אתה תקבל את המקום השני.

אבל בשביל מה לריב על זה?

זה לא שאתה רב על המקום הראשון.

אתה רב על המקום השני.

יש עניין לריב? אין עניין לריב. שב בשקט, הכל יהיה בסדר.

אז כבר תלך עם מי שהקדוש ברוך הוא הולך.

לא, הקדוש ברוך הוא הולך איתנו.

ואיוולת בידת הארסנה.

היא גרמה להרס הבית שלה בידיים על זה שהיא שידלה את קורח לעשות המחלוקת

כנגד משה רבנו.

אבל כבר התורה אמרה,

המחלוקת הזאת לא הייתה כנגד משה בכלל.

כי משה ואהרון אמרו, ונחנו מה כי תלינו עלינו? אנחנו שום דבר.

גם היא לא הייתה כנגד הקדוש ברוך הוא, היא הייתה כנגד קורח ועדתו. ולכן היא נקראת מחלוקת קורח ועדתו.

כי קורח חלק עם 250 סנאי הדרעות על עצמם.

האם הגיע להם או לא התדיינו בתוכם?

לכן בסופו של דבר הם נענשו.

ממשיכה הגמרא ואומרת, התולה תפילה ויתלו לו חייו.

אדם שתולה את התפילין שלו,

פה מדובר שהוא תולה אותם בלי הנרתיק.

כן?

בלי הכיסויים, תולה אותם

מהרצועה דהיינו. הנה זה הבית, זה הרצועה. תולה את זה ככה על המסמר, על הוו.

יתלו לו חס ושלום חייו. דהיינו,

נוטלים מהחיים שלו.

דורשי חמורות אמרו,

והיו חייך תלויים לך מנגד.

זה התולה תפיליו.

רבי אבא וכא משתמית מנה דרב יהודה.

דאבי בא למי שק לערד ישראל.

ואמר רבי יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

בבל הייתה העיר של תלמידי חכמים עיראקים. כל העיראקים שם, תלמידי חכמים היו.

כולם שם היו תלמידי חכמים גדולים,

ואמרו לא עולים לארץ ישראל. למה?

אי אפשר לעזוב את כל התורה, הכל פה שבבבל, ולעולות לארץ ישראל.

ששם היה פחות תורה לאומות בבל.

ולכן רבי יהודה תיקן ואמר, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

איך אתה עוזב?

שנאמר בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי אותם נאום אדוני.

זה פסוק בירמיה כז.

זה פסוק מפורש,

שהקדוש ברוך הוא אומר,

עד יום פקדי,

עד שאני לא אגיד לכם לבוא,

אתם צריכים להישאר בבבל.

אז יאללה, חוזרים.

אה, מה אתם אומרים?

חוזרים בבל? לא, עכשיו שם הדאעש.

לא משתלם.

אמר איזיל ואשמא מילדה

מבית ועדה ועדה אראפיק.

אזל

אמר אליך לשמוע דבר מה?

אשכחי לתנא דקתנא קמא דרב יהודה.

היה עומד בתפילה ונתעטש אדם שהיה עומד בתפילה והיה לו להפיח.

ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל.

יש לו אתמול אכל חומוס, בדיקה פרטית.

כן, בדק את הכל כמו שצריך וזה, וקצת כאב לו הבטן.

היה צריך קצת להפיח.

אז מה יעשה עכשיו באמצע תפילת שמונה עשרה?

יכול להמשיך את הברכה באמצע הזה?

מותר להתפלל ליד מקום שיש ריח רע?

אסור להתפלל, אסור להזכיר.

לכן מפסיק לרגע,

מפנה עצמו,

מחכה שהרוח תעביר את הגל

של הריח וחוזר ומתפלל.

והיא קדמרה, היה עומד בתפילה, הוא ביקש להתעטש מרחיק לאחריו ארבע אמות ומתעטש.

פוסע ארבע אמות.

יש שני אופציות לפסוע.

אופציה ראשונה, אם אדם נזקק לבית הכיסא,

עוצר באמצע תפילתו וממשיך.

ואופציה שנייה,

מתי?

כשאדם צריך להתעטש.

אז הוא

מרחיק ארבע אמות ומתעטש.

הוא ממתין עד שיחלה הרוח וחוזר ומתפלל ואומר, ריבונו של עולם,

יצרתנו נקבים נקבים, חלולים חלולים גלוי ויעדורה לפניך, חרפתנו וכלימתנו בחיינו.

ובאחריתנו עם מוות עולה, הוא מתחיל ממקום שפסק.

אמר לו, אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה, די, היה שווה לבוא רק כדי לשמוע את הדבר הזה.

טניה כבדת הרב חיסדה היה מהלך במבואות המטונפות. היה לנו פעם ספק, הייתי מתפלל באיזה מקום,

שחרית,

והיה המשאית זבל.

אתם מכירים את המשאית זבל של העירייה?

ונגיד, אחרי חג והכול, מוצאי חג, אז אנשים מורידים את כל האשפה של כל החג.

נכון, עומס.

מצטבר עומס, נגיד, כמו חול המועד והכול. עכשיו יש קבלנים והכול הם מפנים,

אבל בזמנים שהיה שביתה והכול, אז מצטבר לך הר של זבל,

וגלי הרוח מכניסים את זה לכל מיני מקומות, כל מיני דגלו.

עכשיו החלון בבית הכנסת היה פתוח,

ופתאום נהיה הריח.

בא, כולם צריכים להפסיק להתפלל.

תפילת 18, לא יכולים להמשיך.

אי אפשר להמשיך, יש ריח. עד שלא יחלוף הריח,

אי אפשר להתפלל.

ואדם צריך לדעת.

בסדר?

תאניה, כיבטא דרף חיסדא היה מהלך במבואות המטונפות, לא יקרא קריאת שמע ולא עוד,

אלא שאם היה קורא ובא ופוסק, לא פסק.

סליחה.

שאם היה קורא ובא פוסק,

אז קרה קריאת שמע.

ותוך

סדר של קריאת שמע פוסק.

ולמה?

מבוא מטונף. אתה יכול להתפלל במקום מטונף?

אתה לא יכול להתפלל, לא יכול להזכיר.

זה לאו דווקא כדי להזכיר שם השם,

אלא אפילו להזכיר פסוקים, הכוונה.

כלשהו בנוסח התפילה. לא פסק, אדם שלא הפסיק.

מאי?

אמר רבי מאשי אבר ברדר רב יהושע בן לוי.

עליו הכתוב אומר ביחזקאלך וגם אני נתתי לכם חוקים טובים ומשפטים, לא יחיו בהם.

ראש הממשלה הוא נתן לך חוקים,

נתן לך דינים, נתן לך הלכות.

מה אתה עושה? אתה מזלזל.

טוב, נו, לא צריך ללמוד את זה, זה,

אפשר לשאול, זה פה, אפשר לצאת דחובה, בזה וזה, ונגמר.

אז אתה מואס בחוקים של השם יתברך.

כי למה הקדוש ברוך הוא נתן לך את החוק הזה?

למה הוא נתן לך את התורה הזאת? כדי שתלמד בה.

אם אתה לא לומד אותה, סימן שאתה מזלזל בה.

אתה מזלזל, זה לא משנה אם אתה בועט בדבר,

או יורק על הדבר,

או שלא פותח את הספר.

זה אותו דבר, זה היינו הך.

לא פתחת, שווה מאסת.

ואם לא קיימת את מה שכתוב, גם מאסת.

וגם אני נתתי להם חוקים,

לא תביאו משפטים, לא יחיו בהם. רבי יאסי אמר, הוי מושכי העוון בחבלי השווא.

רב עד אבר אהבה אמר, מהכה.

פסוק מבא מדברת את וו, כי דבר אדוני בזה ואת מצוותו הפר,

תיכרת, תיכרת. זה הפסוק וכולי.

ואם פסק מה שכרו?

כן. אמר רבי עברו, עליו הכתוב, הוא אומר, ובדבר הזה תאריכו ימים.

אז אדם שמפסיק, תקשיבו טוב,

אדם שמפסיק

במבואות המטונפים, הוא עובר פתאום,

אומר פסוקי דה זמרה בבוקר.

הוא אומר קורבנות. בדרך לבית הכנסת,

ממלמל את הקורבנות, פסוקים, ברכות השחר וכולי.

כן? הולך כדרכו ואומר את הפסוקים, הכל טוב ויפה.

הגיע למקום שהוא מבוא מטונף,

ופסק מלדבר שם

את הפסוקים הללו. מה זוכה?

לאריכות ימים.

ובדבר הזה אומרת התורה, תאריכות ימים.

אם אתה שומע בכל אשים מטבח, אתה מקיים את רצון השם מטבח, תזכה לאריכות ימים.

אז יש לנו עוד דבר נוסף

שהוא סגולה, לא רק עיבוד אב ואם, שאדם צריך להיזהר בדבר הזה מאוד,

אלא גם שאדם מפסיק ולא מדבר בזמן שיש ריחה, או במקומות של מבואות המטונפים,

גם הוא זוכה לאריכות ימים ושנים.

סיימנו בפרק רביעי, אות ע'ה.

אנחנו עוברים למוסר, כי בלי מוסר אי אפשר,

בסייעתא דשמיא.

אנחנו ממשיכים בלימוד בפה ליועץ.

כן.

גדר.

גדר זו מצווה על כל אחד מישראל לעשות גדר כדי שלא לעבור על התורה דכתיבו ושמרתם את משמרתי.

ופרשו רבותינו זיכרונם לברכה, עשו משמרת למשמרתי והכל לפי מה שהוא האדם ולפי מה שיוצרו תוקפו צריך לעשות גדר בעצמו ולאסור עליו את המותר כדי שלא יבוא להתיר את האסור, כגון אדם שהורגל בשתייה מרובה.

אוהב לשתות מחיה.

רגל.

יאסור איסר על נפשו על כל מין שתייה.

ואם צריך להישבע ויוכל לעמוד בה, יישבע שבועה על דרך דכתיב נשברתי ואקיימא לשמור משפטי צדקך.

או יגדור גדר בעצמו בקנס וממון. כל פעם שהוא ישתה כוסית,

ישים בקופה של הצדקה 100 שקלים.

50 שקלים. הוא ישתה,

תאמינו לי, יפסיק תוך יום. זה טוב לאנשים שמעלה עשן כלשהו

לגדור את עצמם.

או יגדור עצמו בתענית ואו איזה סיגוף וכדומה.

כאשר יוכל לשאת ולא יעבור. וכבר כתבו המפרשים שאף על פי שאמרו

במפרק א' מהלכות דעות הלכה ד' אמצעי שלם שלא ילך אחר המותרות והאיסורים.

וגם לא יהיה פרוש מן העולם ולא יהיה צדיק הרבה ובכל דבר יש גבול לפי מה שהוא אדם.

זהו למי שלא הורגל בדרך רעה.

אבל מי שהורגל בדרך רעה צריך להרחיק עצמו מן הכיור והדומה לו עד הקצה האחרון.

עד שברוב הימים יוכל לעמוד בדרך אמצעי. אם לא תהיה קיצוני,

איך תהיה ישר?

חייב קיצוניות כדי להגיע לישר. אי אפשר באמצע להגיד באמצע. מה, באמצע של מה?

של העקום?

אתה עכשיו היית עקום, איך תגיע לאמצע?

אתה חייב למשוך הצידה ואחר כך להתיישר.

אם לא תעשה שינוי קיצוני, לא תוכל להתיישר.

כן,

וזהו למי שלא הורגל בדרך רעה. אבל מי שהורגל בדרך רעה צריך להרחיק רצון מן הכיור והדומה לו עד הקצה האחרון,

עד שברוב הימים יוכל לעמוד בדרך אמצעי ולא יסור ממנו.

וכבר ציוו עלינו אנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה, וזאת תורת האדם תורת כל אחד בידו,

לגדור גדר לעצמו לפי מה שהוא צריך.

ואשר חזה גדר גדול לאורח חיים,

ולמען סור משאול לא מצאתי אלא דבר אחד

טוב אשר למדתי מתורתנו הקדושה שאמרה.

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.

מדובר על ציצית, פרשת ציצית. ואמרו רבותינו, זכרוננו לברכה, בגמרא במנחות.

ראיה מביאה לידי זכירה, אדם ראה, ראייה, סליחה.

אדם שרואה,

זוכר. לכן אומרים לילדים, וכל שכן לגדולים,

אל תתפלל בעל פה.

מתוך הכתב.

אל תלמד בעל פה.

מתוך הכתב.

כשאתה מכניס את זה,

העיניים מצלמות, אז זה נחקק פנימה במוח.

אם אתה שומע בעל פה, אז זה נכנס מפה, יצא משם.

במקרה הטוב, במקרה הפחות-טוב

זה יכול להיגמר גם בזה. במקרה הקרוב לטוב, לטוב, אז קצת נשאר.

אבל זה תלוי כמה האדם משקיע. לכן,

הבטה בעיניים להסתכל בכל דבר, בין בקדושה, חסר שלום ובין.

גם שלא בקדושה.

אדם ראה דבר לא טוב, עכשיו,

נחקק בזיכרון. ולהוציא את הדבר טוב החוצה,

יותר קשה מלהכניס דבר טוב.

יותר קשה.

צריך הרבה בחיות, הרבה תפילות,

הרבה תחנונים לקדוש ברוך הוא, כדי לאבד דבר אחד רע מהזיכרון של האדם.

הוא זכירה מביאה לידי ה-CI, ואם הדבר הזה תעשה ויכל תעמוד, קח לך נייר אחד וכתוב עליו בזה הלשון.

פלארץ נותן פה עצה. הריני מקבל עלי בלי נדר עד חודש הימים לקרוא כל הכתוב כאן פעם אחת בכל יום, חוק

ולא יעבור.

ואם אעבור, אתן על כל יום שקל כסף קנס לצדקה.

בן אדם, בן אדם, זכור את בואכה, זכור כי אתה יהודי, זכור כי יש שכר טוב לצדיקים ועונש שרא ומר לרשעים.

והקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט השערה, בן בן אדם,

יתחזק ויתאמץ נגד יצרך, כי כל אשר יחפוץ האיש יעשה.

ועבר אצל מצווה ובורח מן העבירה ולפום צהרה אגרה, כי כל עמל אדם לפיהו,

ושמור פיך ולשוניך ממאכלות אסורות וספק איסור מאכילה גסה ומדברים אסורים, אפילו מדברים בטלים.

דכתיב הוגעתם אדוני בדבריכם,

תועבת אדוני כל גבל לב,

כל קבל דנא אני עת דקה נעלבים ואינם עולבים שאומרים חרפתם.

ונכיר מיעוט ערכנו וקוצר השגתנו ועוצם חטאותינו.

ונהיה שמחים בייסורים ונקיים חטאותינו נגדנו תמיד.

ומתוך כך

ננצל מרעות רבות והכעס והמחלוקת וכדומה. למה? כי אדם ישים למול עיניו את הפסוק שיב�יתי אדוני לנגדי תמיד.

כי זה כלל גדול בתורה.

ואני מאמין מאמונה שלמה שמלוא כל הארץ כבודו,

ואם אלו כל הארץ כבודו אז איך חס שלום ימלא ליבו לעבור על רצון מלך רם ונישא יום ונורא,

ולהכעיסו על פניו לעשות הרע בעיניו ובכפיו.

וייקח הווידוי הגדול הזה ויראה איזה עבירות הוא רגיל בהם ודש בעקבה וירשום בזה הכתב.

איך יעשה הרעה הגדולה הזאת וכזאת שכך וכך עונשה?

ולמה יעבור? יעשה חשבון נפש. למה יעבור על מצווה כזו וכזו? למה לא תחוס

עליי נפשי? ולמה לא אחוס על כבוד קוני? על לא טוב שעה אחת של תורו ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא?

ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה?

ואפילו שעה אחת

ורעה, וצרה אחת היא רעה מכל צרות העולם הזה, שם למעלה.

דבר אחד לא טוב,

יותר גרוע משנים של רעה פה בעולם הזה.

ושעה אחת שמכעיס את האדם את בוראו,

היא צרה ורעה גדולה ליראה שם וחושבי שמו רעות העולם הבא.

ולכן הריני מקבל עלי, אומר בלי נדר, להיזהר מזה ולקיים זה וזה.

ואם אעבור היום על אחת מאלה, אתן קנס על כל דבר כך וכך,

ולכפרת עוונותיי שעברו ראשי יתנהג בפרישות

ואשגף עצמי

ולא יעבור, והשם אלוקים יעזור לו.

ועל זה אנחנו רואים את הפסוק בתפילה,

בסיום של דוד, עזרנו אלוהי אישנו על דבר כבוד שמך,

בגלל כבוד שמך,

ואז ואצילנו וכפר על חטאותינו למען שמך.

אבל אם אדם לא יעזור על דבר כבוד שמו יתברך,

אז הגב' ברוך הוא לא יציל אותו, לא יכפר על חטאותיו למען שמו,

כי מה אתה עושה לכבודי?

יאמר הקדוש ברוך הוא.

וביום שאחריו יראה אם עמד על המשמר, ואם עבר,

יפריש מיד את הקנס שקצר,

ויחזור ויקרא מקרא ויהיה מוסיף והולך וחוסר לפי מה שרוא בעצמו ושצריך לו ויוכל לעמוד.

ככה יעשה מימים ימימה ומדי חודש בחודשו חוק ולא יעבור.

ואם יוכל לעשות זאת עם חבר טוב שידברו איש את רעהו,

מה טוב ומה נעים. ובחנוני בזאת, אומר הפלא יועץ, ותראו נפלאות,

כי המכתב מכתב אלוקים, והקריאה והשכירה גדר גדול מעוז ומגדול.

ובלבד שלא ייפול מעשות זאת ליום-יום כל ימי חייו, והנה ה' ניצב עליו.

הוא מביא פה מעשה.

רבנו הצדיק, המקובל האלוקי, רבי ששון הלוי,

התענה ארבעים שנה במשך ימי חייו

עת תענית בעל הקנה, שכתב כי מי שיצום שש שנים ברציפות,

משבת לשבת, יצא לחופשי מייצר הרע בשנה השביעית.

שמעתם?

אדם שיעשה תענית

משבת לשבת, רק בשבת הוא אוכל,

במשך

שש שנים,

מובטח לו בשם בעל הקנה שיצא הרע בשנה השביעית, כבר זהו, לא ישלוט עליו יותר.

מהשנה השביעית עוזב אותו לחופשי.

הוא צער שיצא לחפש אותו חזק.

או, יחפש אותו חזק.

ולאחר שרבנו קרא זאת בספר הקנה,

ימצא מליבו ויחל לקיימם דבר יום ביומו.

כל זאת,

זה לא שהוא התענה וזהו, הוא ישן כל היום.

מלבד לימוד תורה בהתמדה, תפילות מלאות, הרגש והתאבקות ופרישות הנשגבה מבינת אנוש, הכל בצנוע ובבריכה מכל בדל כבוד ופרסום. הוא גם לא פרסם את הדברים, הכל היה בשקט, בספר.

ובתום השנה השישית בלילה האחרון של ערב השנה השביעית,

צעד רבנו ברחוב הנביאים בירושלים והבחין

באישה לבושה שלא בצניעות.

רבנו חש כי אישה זו נשלחה להעמיד אותו בניסיון לקראת צאתו לחופשי מיצר הרע.

האם הוא יעמוד בניסיון או לא?

הוא הבין כי אין זה מקרה אל עצת העשר ששלח אותו לנסותו.

שש שנים! שש שנים!

הוא עושה, והנה עכשיו, בפתח של השנה השביעית, שוליים.

דילג רבנו ממקומו, פתח בריצה מהירה לעבר ביתו,

כשחולוך עיוור ומזועזע, וכל אותה שעה זעק בכל כוחו.

אש! אש! אש!

העוברים והשבים ובני ביתו לא הבינו בתחילה את פשר הדבר,

עד אשר התברר להם כי כוונת צעקות רבנו היו לאש מסוג אחר.

אש מסוכנת מהרגיל שרק מי קדושה יכולים לכבות אותה.

ובחסדי שמיים ניצל מאותה דלקה שבאה לנסותו משמיים, ובתום שש שנות הסיגופים.

ובשעה שהשתתף רבנו בשמחת נישואין של אחד ממקורביו,

הוא ישב כדרכו כאחד העם בין האנשים.

כולם שרו ורקדו, והוא בענוותנותו אחז בכף ובעיקה על השולחן מתוך שמחת מצווה לשמח חתן וכלה.

לקח את הכפי טן-טן-טן ודפק

על השולחן.

ובכל אותה שעה עיניו היו מוטות כלפי מעלה כהרגלו בכל שנות חייו, ולא חש בריקודי התערובת

אשר רקדו אנשים ואנשים יחד בפאתי האולם, אוי ואבוי.

ולפתע בלי משים הגביה הרבנו את עיניו לזמן קצר,

ועיניו חשכו.

מיד קפץ ממקומו בקול רם וצעק, שוטים שבעולם!

גיהינום אני רואה פתוחה תחת רגליכם. גיהינום! גיהינום! מה אתם עושים?

משתתפי האירוע לא הבינו בתחילה את דבריו.

אסון ורסאי, גיהינום.

משתתפי האירוע לא הבינו בתחילה את דבריו, ובשל מה קמה ההמולה?

ומיד הפסיקו את התזמורת.

ורבנו בשלו חידלו גיהינום תחת רגליכם,

וברעותם את צערת רגשותיו חזרו אנשים אל תחומן, ומשתתפי החתונה המשיכו בריקודים נפרדים.

כך חזרה הקדושה לחתונה הזו,

הודות למסירות נפשו של רבי ששון הלוי, שלא חת ולא בוש מפני איש.

אל תירא ואל תחת.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. רבי חנין המקשה אומר הזרש ברור לזרקות ישראל,

שיקר בעליהם תרום מצוות שנאמר אדוני חפץ סימן צדקו,

בית דין