פרשת אמור והילולה דרבי שמעון בר יוחאי | הרב עמנואל טולדנו

- - - לא מוגה! - - - 

‫היום,

‫היום,

‫ליום פטירתו של רבי שמעון בן אוחיהו אמרו שם.

‫אז

יש בפרשת האזינו ‫מה שקוראים עידרה זוטה.

‫בפרשת האזינו מסופר על הפטירה שלו, ‫איך הייתה.

‫והוא כתוב שם

‫שהשכינה,

‫קודשא בריחו ושבעים צדיקים

‫מהנשמות מגן עדן,

‫באו לשמוע את הדרשה של רבי שמעון.

‫כי באותו יום, רבי שמעון,

‫היה לו סודות.

‫היה עידרה, עידרה זה הסודות, אחרי זה.

‫והוא כל הזמן היה משאיר את זה ‫בלב שלו,

לא היה מגלה.

‫עכשיו, כשהוא עומד להיפטר מן העולם,

‫אז הוא לא ידע אם לגלות, לא לגלות.

‫בסוף הוא החליט,

‫אני חייב לגלות לפי שאני לא רוצה ‫לבוא לעולם האמת, יצעקו

ויטענו עליו, למה לא גילית?

‫אז הוא גילה,

‫ואז הוא אמר, כל התורה הזאת עלה, עלה,

‫לפי הגוף של האדם.

‫זה דברים עמוקים. ‫ואנחנו רק...

אז כתוב שם

שהקדוש ברוך הוא בעצמו,

‫ושבעים נשמות של הצדיקים מגן עדן,

‫באו לשמוע את הדרשה של רבי שמעון.

‫אז רבי שמעון אמר,

‫אני לדודי ועליי תשוקתו.

‫אני לדודי,

‫בגלל שכל החיים שלי הייתי

‫מתחבר לקדוש ברוך הוא,

‫תכף נגיד.

כמו שהוא אומר,

הוא אומר,

‫בחדה כתירה אי קטרנה בעדי קודשא בריכו כל יומי.

‫כל הימים שאני הייתי חי בעולם הזה,

‫נקשרתי, התחברתי עם הקדוש ברוך הוא,

‫בקשר אחד חזק.

‫לא היה...

קצת,

‫ואחרי כן ניתק ועוד פעם חוזר לו. ‫קשר אחד,

קשר חזק לכל החיים.

‫מהו הקשר הזה?

‫כתוב במפרשים, ולפי... ‫זה פשוט מצד הסברה. ‫אנחנו הרי יודעים

‫מה היה רבי שמעון בן יוחאי. ‫רבי שמעון בן יוחאי

היה מתמיד גדול,

‫וכל הזמן היה לומד. ‫מה זה אדם?

‫אדם כזה שלמד במערה, עם תורה וצער,

‫עם אוכל של חרובים כל הזמן,

‫ועם מים, ואפילו מלבושים לא היה לו. ‫רק מלבושים שביך נכנס, ברח מהרומאים למערה.

‫המלבושים, אם הוא היה צריך בשביל התפילה, ‫הם היו מתקלקלים,

‫אז מה הוא היה עושה? ‫מוריד אותם

ונכנס לתוך החול.

‫ככה שאסור ללמוד תורה ערום,

‫לא יראה בך ערוות דבר.

‫ובשעת התפילה היה לובש את הבגדים.

‫כזה, מה הוא עשה במערה? ‫למד, ישב ולמד.

‫ישב ולמד כל הזמן, עם הכישרונות שלו,

‫הוא היה תלמיד של רבי עקיבא,

‫עם הכישרונות שלו,

‫והמסירות שלו לתורו,

‫המסירות נפש שלו לתורו.

‫אז בוודאי, זה היה הדבר ‫שהיה מקשר אותה עם הבורא עולם.

‫אמר זה, בחדה כתירה אי קטרנה ‫בהד דקודשה בריכו כל יומי.

‫כל הימים שלי, כל החיים שלי,

‫נקשרתי בקשר אחד אמיץ.

‫מהו הקשר?

‫הקשר זה לעסוק בטרור ובמצוות.

‫העסק של הטרור ובמצוות זה בזה, ‫הוא התחבר לקדוש ברוך הוא.

כמו שאמרתי פעם,

‫את

‫הפסוק וישעיה,

‫הואי, כל צומה לכו למים.

‫מה זה כל צומה לכו למים? ‫מי כמה שמעלן?

‫אם אדם צמא אז הוא שותה.

‫מה צריך להגיד לצמאים ‫ללכת לשתות מים?

‫צמא למים, תשתה מים.

‫מה נגיד, אולי צמא, צמא לתורה.

‫אז גם כן, אם אדם צמא לתורה, ‫הוא יושב ולומד ומתענק בתורה.

‫אז אומר, אמרתי אז בשם בעל התניא,

‫הואי, כל צומה לקדוש ברוך הוא.

‫מי שיש לו עוצמה נפשי לאלוקים,

‫רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא,

‫מה הוא צריך לעשות? להידבק בתורה.

‫הואי, כל צומה לקדוש ברוך הוא, ‫לכו למים ולתורה. ‫אם אדם לומד תורה,

‫אז הוא מתדבק בקדוש ברוך הוא.

‫וזה מה שאומר רב שמעון,

‫אני לדודי ודודי לי. ‫מה זה אני לדודי?

‫אני התחברתי עם הדוד, עם הקדוש ברוך הוא,

‫כל ימיי,

‫ולכן, ועליי תשוקתו.

‫לכן, עכשיו, שאני... ‫היום הזה שאני פורש מן העולם,

‫הקדוש ברוך הוא משתוקק אליי,

‫ומשתוקק לשמוע את תורתי,

‫והוא בא עם 70 נשמות בשביל לכבד אותי.

‫הוא לא היה צריך לבוא עם 70 נשמות ‫רק בשביל לכבד אותי.

‫ככה, לקבל נפש נקי וצדיק.

‫נפש נקי וצדיק.

‫הוא בא,

זה הפירוש, עלי תשוקתו. ‫הקדוש ברוך הוא משתוקק

לבוא אליי, ‫לשמוע את התורה שאני הולך להגיד. ‫הוא אומר שאני חשבתי את הדרשה הזאת ‫להגיד בעולם האמת, לא פה.

‫אבל אחרי כן פחדתי שיטענו עליי ‫למה לא גיליתי את זה בעולם הזה.

‫לכן אני החלטתי לומר פה, ‫אז אני אומר פה,

‫אבל באו מישיבה של מעלה, ‫והקדוש ברוך הוא בעצמו בא בשביל לשמוע את אותו, איזה,

‫יש לנו מושג על איזה השגות,

‫איך רב שמעון בן יוחאי

זכה למה שהוא זכה,

‫איזה חביבות היה לו לקדוש ברוך הוא אליו.

‫כי אתה יכול לומר על עצמו ‫שהקדוש ברוך הוא משתוקק

לבוא אליי.

זה משהו נפלא.

‫אז לכן אני אומר שההילולה הכי טובה,

‫זה לא לעשות מדורות, ‫זה דברים בטלים המדורות.

זה לא היה מנהג כזה,

‫לא אצל אשכנזים, לא אצל ספרדים. ‫רק פה היו עושים, איפה היו עושים?

‫היו עושים מדורות,

‫היו עושים בקבר של צדיק,

‫אז הרבו בנרות

או שמן.

‫וגם על זה יש טענות של החתם סופר, ‫שזה בתשחית,

משחיתים.

‫מה העניין לעשות אש? ‫אבל נרות, נרות נשמה, זה

תמיד היה.

‫אבל מה שהתחילו לעשות מדורות ‫בכל הרחובות,

‫איפה לקחו המנהג הזה? ‫איפה לקחו את זה?

‫לא היה כזה מנהג,

‫לא אצל ספרדים, ‫לא אצל אשכנזים, ‫לא אצל תימנים.

‫לא היה כזה מנהג.

‫זה סתם,

‫אין לזה שום עניין לעשות מדורות.

‫אם אנחנו רוצים לחגוג ‫את ההילולה של רב שמעון,

‫אז הטוב הוא שנעשה כמו שהוא אמר,

‫בחדה כתירה היא קטרנה ‫והדלק הוא שבריך.

‫אני נקשרתי עם הקב' בקשר אמיץ.

‫מהו הקשר שהיה לו?

‫כל המפרשים אומרים. ‫מה הקשר? אנחנו יודעים.

‫מה הקשר שלו? ‫שהוא מסר נפשו על הלימוד.

‫ישב ולמד 13 שנה במערה הוא ובנו,

‫וזכו לסודות התורה.

‫היה באים אליהם נביאים, ‫היה באים אליהם, ‫אולי הנביא היה בא אליהם,

‫או החיה השילוני היה מתגלה אליהם.

‫הרי כשהוא בירר את מקומו בגן עדן, ‫הרב שמעון מספר שנתנו לו מקומו,

‫על יד אחיה השילוני, הנביא. ‫אחיה השילוני היה נביא.

‫אז מה הייתה, איך הוא, איך

כל הזמן, מה הוא עשה?

‫שיהיה לו קשר עם הקב' ברוך הוא?

‫ישב ולמד.

‫אז לכן גם אנחנו נאמר קצת דברי תורה בחומש,

‫ובזה ההילולה שלנו היא טובה מאוד.

‫יש פה בפרשה של השבוע על כהנים,

‫דיני הכהנים שאסורים בטומאת מת,

‫אסור להיטמא למת או לאוהל המת,

‫לנפש לא ייטמא בעמיו.

‫אבל יש שבעה קרובים שמותר לו להיטמא להם, ‫ולא רק מותר, זה מצוות עשה.

‫וזה באמת לא רק על הכהנים לבד.

‫התורה אומרת,

‫לנפש לא ייטמא בעמיו, ‫כי אם לשערו,

‫שערו זה אשתו הקרוב אליו,

‫לאמו ולאביו,

‫ולבנו ולבתו

ולאחיו ולאחותו, הבטולה זה שבעה קרובים,

‫שמצווה להיטמא להם. ‫לא רק כהנים.

‫כהנים מכירים להם להיטמא להם,

‫וגם מצווה להיטמא.

‫אומר רשי, כתוב, להיטמא,

‫זה מצוות עשה.

‫זה לא רק על אחותו הבטולה,

‫על כל השבעה.

‫זה מצווה להיטמא, לטפל במת.

‫לטפל במת וגם להיטמא.

יש כל מיני

‫יש מנהג שהבנים,

‫פה בבית הקברות, יש מנהג,

‫הבנים שמים עפר בעיניים של האבא.

‫אני לא... ביקשו ממני, ‫אני הייתי אבל על המורבי,

‫אז ביקשו ממני, ‫אבל לא הייתי יכול ‫להכניס עפר לעיניים של האבא.

‫אבל ככה מנהג פה, על שם הפסוק,

‫ויוסף ישים ידו על עיניך.

‫יש פסוק בבראשי.

‫יוסף ישים ידו, אמר לי יעקב אבינו.

‫אז מצווה להיטמא

‫לשבעה קרובים,

‫לאשתו,

אביו ואמו, בנו ובתו,

‫אחיו ואחותו הבטולה אשר לא הייתה לאיש.

‫זה שישה קרובים ואשתו,

‫זה שבעה.

‫אחרי כן כתוב פסוק,

‫כהן גדול,

‫אסור לו להיטמא לאף אחד. ‫גם לקרובים, גם לאביו או לאמו,

‫אסור לו להיטמא לאף אחד.

‫על כל נפשות מימת לבוא לאביו, ‫לאמו לא ייטמא

‫ולשום קרוב.

‫יש כאן פסוק,

‫לא ייטמא בעל בעמיו להיכלו.

‫לא ייטמא בעל שיש לו אישה,

‫בעמיו, בתוך העיר, בתוך ה... ‫שיש, זה לא בית מצווה.

אם זה בית מצווה, ודאי מותר להיטמא, ‫אפילו כהן גדול יכול להיטמא למת מצווה.

‫מת שאין לו קוברים,

‫אפילו כהן גדול מטפל בו ונטמא.

‫אבל אם הוא לא מת מצווה, ‫אם הוא בעמיו, מה זה בעמיו?

‫בעמיו, שיש מי שיקבור את המת.

‫הוא נמצא עם... אז כתוב, לא יוכל,

‫לא ייטמא בעל בעמיו להיכלו.

‫אם האישה הזאת

‫היא גורמת לו שהוא מתחלל,

‫לא ייטמא בעל

‫לאשתו, כשהיא בעמיו, ‫כשהיא בתוך העיר שיש קוברים,

‫שלא מת מצווה,

‫להיכלו, אם היא מחללת אותו,

‫אם היא פסולה לו.

‫למשל, כהן שנשא גרושה.

‫אסור, ואחרי כן כתוב בפסוק,

‫אישה זונה ו... אישה גרושה,

‫אישה זונה וחללה זונה,

‫אישה,

אישה

גרושה וחללה זונה לא ייקחו,

‫אישה גרושה וחללה זונה לא ייקחו,

‫אז אם כהן נשא גרושה,

‫אם כהן נשא גרושה, ואישה גרושה מאישה לא ייקחו. ‫אישה זונה וחללה לא ייקחו, ‫ואישה גרושה מאישה לא ייקחו, ‫כי קדוש הוא ללוקה.

‫אם כהן נשא גרושה,

‫אז הוא לא יכול לטמא לה.

‫אם היא פסולה לא,

‫לא יכול לטמא לה. ‫זה כתוב בפסוק הזה.

‫לא יטמא בעל בעמיו

להיחלו.

‫לא יטמא לאישה שהיא מחללת אותו.

‫אז רשי אומר, המילים,

‫רשי אומר המילים,

‫לא יטמא לאישתו הפסולה ‫שהוא מתחלל בה,

‫בעודה עימו,

‫וכן פשוטו של מקרא, ‫לא יטמא בעל בשערו,

‫בעוד שהוא בתוך עמיו, ‫שיש לה כומרים, זה לא מת מצווה,

‫ובאיזה שער אמרתי? ‫באותו שהוא לחלו.

‫להתחלל הוא מכהונתו.

‫זה, פלא, המילים האלה קשים מאוד.

‫הרי הגמרא אומרת בפירוש ‫שהכהן לא מתחלל, ‫כהן שנוצר גרושה.

‫הבנים שלו מתחללים.

‫האישה מחוללת נהיית חללה גם.

‫אחרי כן, אם יבוא עליה, ‫הוא חייב על שני ערבים,

‫על גרושה ועל חללה,

‫כי היא נבעלה לפסולי כהונה.

‫אבל הוא לא מתחלל.

‫במכות דף בית,

‫במכות דף בית כתוב,

‫במכות דף בית כתוב, ‫הכהן לא מתחלל.

‫הכהן לא מתחלל.

‫רק הבן שלו מתחלל, או הבן,

‫והאישה, הוא מחלל, לא יחלל, ‫שני חילולים הכתוב מדבר.

‫אחת

האישה ואחת הבנים.

‫מה עושה אותם חללים?

‫חללים הם כבר זרים, ‫אין להם דין כהן.

‫החלל מחולל מן הכהונה, ‫אין לו דין כהן.

‫אז מה הפסט פה להיכלו?

‫אני בדוחק אמרתי

‫שהכוונה לא שהוא בעצמו מתחלל, ‫אלא שזרעו מתחלל.

‫אז הוא הולך וקוטע את הקדושת כהונה ‫מהבנים שלו.

‫אבל ברש״ים על מילים,

‫אז יש משנה בבכורות, ‫אין לי פסט ברור,

‫אבל יש משנה בבכורות,

‫מי שהיה נושא נשים בעבירה,

‫לא יעבוד

בבית המקדש,

‫או אם הוא מטמא למתים, ‫לא יעבוד בבית המקדש.

‫אבל הפירוש בזה הוא,

‫לכאורה זה רק דין דה רבונו, ‫זה לא דין דאורייתא.

‫מדאורייתא הבעל לא מתחלל,

‫רק קנסו אותו שכל זמן שהוא נשוי ‫עם גרושה,

‫כל זמן שהוא נשוי עם גרושה,

‫אסור לו

לעבוד.

‫אסור לו לעבוד עבודה.

‫זה רק דין דה רבונו.

‫מן התורה הוא לא מתחלל,

‫אבל מדרבונו קנסו אותו כל זמן. ‫הרי אתה רואה,

כתוב, מה עצה, מה יעשה?

‫יגדיר עצמו ממנה,

‫יאמר, יאסור אותה בנדר,

‫שיכונם עליו,

‫שלא ייהנה ממנה ולא היא תיהנה ממנו,

‫ויגרש, הוא עובד.

זה לא יתחלל. ‫מי שיתחלל, גמרנו.

כבר הוא לא קדוש, ‫אז איך נהיה עוד פעם, נהיה כהן?

‫אבל הפסטות זה רק דין קנס מדרבונו,

‫אבל הוא בעצמו לא מתחלל.

‫קנס, כל זמן שהוא נשיא בעבירה ‫או מטמא למתים, גם כן,

‫אז אסור לא לעבוד עבודה, ‫רק אם יקבל על עצמו ‫שיותר לא יטמא במתים. ‫בפני בית דין שוטר זה, ‫הכול דין עם דרבנות.

‫ראיתי בשולחן ערוך,

‫ב... אני חושב, קופבת, ‫והלחוט נשיאת כפיים.

‫כתוב שם

שמי שנשא נשים בעבירה,

‫לא יעלה לדוכן.

‫כל אותם, למשל, אדם נשא גיורת, ‫כהן נשא גיורת,

‫לא יעלה לדוכן.

‫כמובן שהיא אסורה עליו גיורת,

‫וכפי שתרם גם גיורת, ‫אסורה מן התורה,

‫משום שהיא זונה. הפסוק ביחזקאל גילה לי ‫שגיורת שבאה מגויים,

‫היא זונה,

ואסורה לכהן.

‫זונה שאסורה לכהן.

‫אז מי שנשא גיורת,

‫הבנים שלו חללים.

‫הוא מחלל את זרוע, אבל הוא לא מתחלל.

‫אבל כל זמן שהוא נשוי איתה,

‫לא יעלה לדוכן

‫ולא יעבוד עבודה.

‫רק יכול להדיר ולגרש אותה, ‫ואז זה יהיה כשר, ‫כי הוא לא מתחלל.

זה רק קנס בשעה שהוא נשוי איתה,

‫כדי ללחוץ עליו שיגרש.

‫אז הפסק בפסוק, לא יטמא בעל היכלו,

‫הכוונה לחלל את הילדים.

‫זה עושה, הוא עושה,

‫אז הוא לא חייב להיטמא לאישה כזאת,

‫שהיא גורמת לו להיפסל, ‫לא חייב להיטמא לה.

‫ראיתי ברמב״ם כתוב,

‫יש שלושה,

‫יש חלל ודאי,

‫יש חלל ספק,

‫ויש חלל מדרבנון.

‫למשל,

מי שמתחתן עם חלוצה כהן

‫שנעשה חלוצה, מה זה חלוצה?

‫שבעלה מת,

‫אז היא אלמונה, מותרת לכהן אדיוט מנתיים,

‫אבל לא השאיר בנים,

‫אז צריכה ייבום מן היוום או חליצה.

‫אז היא קיבלה חליצה.

‫חלוצה אסורה מדרבנון כמו גרושה.

‫חלוצה זה לא גרושה, ‫מן התורה היא מותרת לכהן אדיוט,

‫ואין מכות על זה, ‫רק מכת מרדות.

‫אבל מדרבנון חלוצה, עשו אותה כגרושה,

‫ואסור,

אסור

‫לכהן אדיוט

‫לשאת חלוצה.

‫עכשיו, אם נולד בן

ממנה, הוא התחתן עם חלוצה,

‫אז מן התורה היא קשרה.

‫אז הוא לא חל על דאורייתא,

‫אבל הוא חלל מדרבנון.

‫אומר הרמב״ם,

‫חלל גמור, חלל ודאי,

‫הרי הוא כזר לכל דבריו,

‫וכבר אין לו דינקי עונה כלל. ‫הוא יכול לטמא למתים,

‫יכול לשאת כל הפסולות.

‫מי שחלל ודאי,

‫מי שחלל ספק,

‫אומר הרמב״ם, נותנים לו חומרות,

‫כי זה ספק.

אם הוא כהן...

אם הוא ספק חלל. ‫למשל,

היה תרא ותרא, שני עדים אומרים ‫שאימא שלו נתגרשה,

‫ושני עדים אומרים ‫שאימא שלו לא התגרשה.

‫אז הוא ספק חלל.

ספק חלל,

יש לו חומרה שאולי הוא כהן,

‫אסור להיטמא למתים, ‫אסור לשאת פסולות, ‫כי אולי הוא כהן,

הוא לא חלל.

אבל אסור לו גם כן לעבוד עבודה ‫ולאכול תרומה ולעלות לדוכן,

‫כי אולי הוא חלל.

‫ואותו דבר חלל דרבנן.

‫יש לו חומרות של כהן מדאורייתא,

‫ומדרבנן יש לו חומרות של ישראל.

‫זאת אומרת, לא יעלה לדוכן, ‫לא יאכל תרומה מדרבנן,

‫אבל אסור לו להיטמא למתים ‫ולקחת פסולות,

‫כי אולי הוא באמת כהן.

‫זה מובא ברמב״ם.

‫אני חושב בהלכות,

‫או בהלכות איסור רביעייה פרק י״ט,

‫בהלכות איסור רביעייה פרק י״ט, למובן.

‫כהן שנעשה גרושה, הבן חלל.

‫ואם יש ספק, הספק חלל.

‫וחלוצה זה רק רמב״ם. ‫אז זה הרמב״ם אומר את שלושת הדברים.

‫מתי?

‫-כהן.

‫רבי חנוניה בן הקרשיא אומר, ‫אז בואו

לזכות את ישראל לפי חג ‫שבא להם תורה ומצוות,

‫שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

‫יגדיל תורה ויד יאיר.

‫אבל אין מניין, אני רואה.

‫בואו וחתמו, לא יאירנו מחרום ‫שהכול נהיה בדיוק.

עד, עד, עד,