מאכלות אסורות - דיני ביצים | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫כל האוכל היוצא ממין מן המינים ‫האסורים שלוקין על אכילתם,

‫הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה,

‫כגון

‫חלב בהמה וחלב וחיה הטמאים,

‫חלב, למשל, של גמלה,

‫אסור, אסור, היוצא מן הטומא טומא,

‫וביצי עוף

ודג הטמאים,

‫שנאמר,

‫ואת בת היענה.

‫מה זה בת היענה?

‫הביצה של היענה,

‫וגן החיות, רואים גם הביצים שלהם, ‫ביצים גדולות.

‫אז בת היענה,

‫התורה אסרה אותה מן התורה.

‫כתוב, וזילה ולוקין על היענה לוקין,

‫אז גם היוצא מן הטומא טומא.

‫אבל מדייק הרמב״ם, מדקדק,

‫רק אם יצא מדבר שאסור בלאו, ‫שלא קינע עליו.

‫יצא, למשל, מבהמת מי החלב של גמלה, ‫אם תאכל בשר גמל, ‫כתוב בתורה, על זה לא תאכלו את הגמל.

‫אז יש לאו דאורייתא,

‫אז החלב היוצא מן הגמלה,

‫הוא יוצא מן הטמא וגם אסור, ‫וזה לומדים מבת היענה.

‫היענה עצמה היא עוף טמא.

‫והבת שלה אסור, היא יצאה מן הטומא.

‫אבל מה יהיה, למשל, אומר הרמב״ם,

‫חלב האדם מותר באכילה.

‫אישה שהוציאה חלב מכוס,

‫מותר באכילה.

‫יכול אדם לשתות חלב אישה.

למה?

‫לפי שבשר האדם, אין בו לאו. ‫אם אדם יאכל בשר אדם,

‫ברמב״ם, שיטת הרמב״ם,

‫שבשר אדם אסור ועשה.

‫שנאמר, זאת החיה אשר תאכלו,

‫אייל וצביב יחמור.

‫כתוב שמה מה אפשר לאכול.

‫משמע, רק זה אוכלים, ולא דבר אחר.

‫אז מכאן רואים שהרמב״ם למד שבשר אדם,

‫אסור לאכול.

‫בשר המת,

‫אז זה אסור בהנאה מצד מת.

‫זה לומדים

מתה קבורתו בעגלה ערופה.

‫לומדים את זה.

יש איסור הנאה בבשר המת. יש מחלוקת ראשונים.

‫אם גוי מת, גם כן אסור בהנאה.

הרי דוד

‫המלך קידש

‫במה עורלות פלישתים.

‫לכאורה, מאיפה לקח מהעורלות? ‫הרג אותם ועתק להם את העורלה.

‫אז הם כבר מתים, ‫אז איך הוא קידש איננו שווה... הסורבנות, ‫דבר שהסורבנה איננו שווה פרוטה, ‫לא יכול לקדש עם זה.

‫איך הוא קידש במה עורלות פלישתים.

‫אז ראיה לכאורה שמת גוי, אין בו איסור.

‫אבל הרשב״א, זה מחלוקת תוספות

‫בבבבא קמא דף יוד עם הרשב״א.

‫נדמה לי שהרשב״א אומר ‫שגם גוי אסור בהנאה. ‫התוספות אומר בדף יוד בבבבא קמא ‫שגוי מת מותר בהנאה.

‫לכן אמרתי להם, ‫עושים מסחר מאיברים,

‫שיעשו מאיברים של גויים,

‫שלא יהיה איסור הנאה.

‫ככה, משל ישראל, אסור בהנאה. ‫אז בשר המת,

‫אפילו שזה לא מאכלות אסורות ‫לפי הרמב״ם, רק ועשה,

‫אבל מצד האיסור הנאה, ‫שאסור להיענות אינה מת,

‫אבל בשר מן החי.

‫אז זה לא מת. ‫אם זה לא איבר מן החי, ‫אין לו דין מת.

‫נדמה לי ככה דין.

‫אז הבשר,

הרמב״ם אומר, אבל אסור באכילה,

‫והרבה ראשונים חולקים על הרמב״ם.

‫כי בגמרא כתוב שהדם, דם של אדם,

‫אנחנו יודעים, דם אדם מותר,

‫רק מפני מראית העין.

‫לכן, למשל,

‫אם יצא דם בפה,

‫אתה יכול לבלוע אותו,

‫אבל אם בלחם וניכר דם,

‫משום מראית העין, ‫אולי הוא טבל את זה בדם של בהמה.

‫אז לכן אסרו דם, ‫אבל מדין תורה מותר דם,

‫ואפילו מצוות פרוש אין בו.

‫לא צריך לפרוש מזה, ‫הגמרא אומרת בכתובות דף סמיך.

‫אז כאן הרמב״ם אומר שאין איסור ‫בכלל לאכול בשר אדם.

‫כי אם הבשר אסור,

‫איך הדם יהיה מותר?

‫הרי גם דם הוא בשר.

‫לכאורה זו הטענה שלו. ‫אני לא בתוך העניין,

‫לא עניין אותי היום.

‫מי שרוצה לראות, ‫על כל פנים, שיטת הרמב״ם,

‫למה חלב האדם מותר?

‫אפילו לשיטתו שבשר אדם אסור,

‫אם כן זה יוצא מן הטומא, ‫החלב של אישה, ‫זה יוצא מן הטומא.

‫התירוץ הוא כיוון שלא חייבים מלכות

‫על בשר אדם. ‫גם לפי הרמב״ם שבשר אדם אסור באכילה,

‫אבל זה רק ועשה, זאת החיה אשר תאכלו.

‫היה לו צוי יחמור ולא דבר אחר.

‫זה לאו הבא בכלל עשה.

‫ואם אין מלכות, אין דין יוצא. ‫דין יוצא זה רק אם יצא,

‫הרמב״ם אומר הלשון.

‫כל היוצא מן המינים האסורים ‫של לוקין על אכילתן,

‫אז יש דין יוצא. ‫הרי אותו מאכל אסור.

‫אבל בשר אדם, היות ואין בו מלכות,

‫אין דין יוצא.

וכאן הוא מביא הרמב״ם דבש.

‫את הגמרא בבחורות. ‫דבש דבורים ודבש צרעות

‫מותר מפני שאינו מתמצת

מתמצית גופן. ‫אינו מתמצית גופן, זה לא כמו חלב,

‫אלא היא קונסין אותו מעל העשבים,

‫בתוך פיהם, ומקיאין אותו בכוורת,

‫כדי שיבצעו אותו לאכול במות הגשמים.

‫זה לא מגופה, זה הצוף, ‫היא אוספת את הצוף.

‫מה שכתוב פה, דבש צרעות,

‫באמת בגמרא,

‫בבחורות יש צד,

‫אם מה שדבש מותר לאכול,

‫זה גזירת הכתוב,

‫כמו שאנושים שלו נאכל דבש.

‫הכוורת שנעשתה בגוויית האריה.

‫אם דבש אסור משום גזירת הכתוב, ‫יתכן דבש צרעות אסור,

‫כי זה לא נקרא דבש, ‫זה נקרא דבש צרעות.

‫אז יש לזה שם ליווי,

‫אז זה לא נקרא דבש לבד.

‫אבל לפי מה שהגמרא אומרת, ‫שהטעם למה דבש מותר,

‫בגלל זה לא יוצא מגופה,

‫זה לא מתמצית גופה כמו חלב, ‫זה לא מגופה.

‫רק היא אספה את הצוף

‫והיא מקיאה אותו בכוורת.

‫אז לכן מותר, אז מה ההבדל? ‫צרעות או דבש דבורים? ‫לכן הרמב״ם פוסק,

‫בין דבש דבורים ובין דבש צרעות מותר,

‫מפני שאינו מתמצית גופן.

‫אבל אמרתי שיש היום

‫מה שקוראים דבש מלקות.

דבש מלקות.

‫או מלאכות, לא?

‫מלאכות ופילגשים והללוה.

‫זאת אומרת, דבש מלאכות.

‫יש הרי בדבורים,

‫יש מלכת המלכה,

‫והם מפטמים אותה,

‫ב...

מפטמים אותה,

‫בדבש מלקות.

‫וזה לבן, זה לא דבש חום, ‫כמו על הסעבה, זה לא דבש חום.

‫זה דבש

כמו חלב.

‫וזה לא נקרא דבש.

‫קוראים לזה היום דבש מלקות.

‫זה לא נקרא דבש, זה בכלל לא דבש. ‫דבש זה דבר מתוק.

אבל זה לא מתוק.

‫זה בכלל לא מתוק.

‫יכול להיות שזה דבש לא מתוק.

מה?

‫יכול להיות שזה דבש לא מתוק.

‫לא, המילה דווה זה מ...

‫אבל זה דבר, זה כמו חלב של הדבורה,

‫ומזה הם מזינים את המלכה,

‫ואז המלכה,

‫גם יש מה שקוראים לה פולן,

‫זה גרעינים שהם אוספים מן הפרחים גם,

‫ברגליים שלהם הדבורות.

‫אבל אני חושב שהם מכירים דבש מלכות,

‫זה האוכל של המלכה.

‫ולכן המלכה, הרי מה תפקידה של המלכה?

‫שהיא מטילה המון ביצים,

‫וככה יש דור חדש,

יש דורות.

‫והיא, נדמה לי שהיא מטילה ביצים

‫כל יום יותר ממשקל, כמו משקל גופה.

‫ככה המון ביצים היא מטילה.

‫מאיפה היא לוקחה את החומר הזה?

‫מהאוכל, מדבש מלכות.

‫אז דבש מלכות, יכול להיות, ‫זה לא דבש, זה זה זה,

‫זה לא דבש, זה כמו חלב, ‫כמו שמנת זה יוצא, ‫קצת יותר דליל משמנת.

‫וזה באמת יכול להיות ‫את שמנת תומך.

‫ואני דיברתי פעם עם הרב עוזר, ‫זיכרונו לברכה,

‫והוא אמר לי שדבש מלכות אסור,

‫אבל לחולה הוא מתיר ‫שיבטלו את זה בשישים.

‫שיבטלו את זה בשישים.

‫ככה הוא נוהג להורות.

‫הרב אוזנר היה בעל הוראה.

‫אמר לי הרבי, אמר לי,

‫שהוא בעל הוראה גדול ‫מכיוון שהוא קיבל

‫ההוראה מגדולי הונגריה, ‫מהרב דושינסקי הקודם, לא של היום,

‫מהרב דושינסקי הזקן, ‫הוא היה הרב של העד החרדית,

‫הרב דושינסקי.

‫הוא מהונגריה.

‫אז הוא אמר שדבש מלכות

‫היום יש בכל בית מר... בבתי מרקחת,

‫אולי אין להם בגלל שלא, אין צריכה,

‫אבל פעם הייתה קוראת דבש מלכות ‫מבית מרקחת.

‫וזה מאוד מחזק.

‫נתנו דבש מלכות

כדי לאדם שהוא תשוב,

‫נתנו לו דבש מלכות, ‫זה היה מחיה אותו.

‫אבל, אני אומר, אמר הרב בוזנר, ‫אמר לבטל את זה בשישים.

‫למה הוא התיר לבטל?

‫אולי למה הייתה לבטל? ‫אולי בגלל שבשביל חולש אמבוסה קונה,

‫מתירים איסור דרבונן. ‫יש גמרא בפסחים דף כד,

‫רבינה

היה מורח את ביתו בגוהרקה דה עורלה,

‫בקליפות של עורלה.

‫לרפואה הוא עשה את זה.

‫וזה אסור, והעורלה, השומר לי פרי, ‫גם אסור, גם הקליפות אסורות.

‫שנאמר, וערלתם עורלתו את פריו, ‫את לרבות הטפלת פריו,

‫שגם שומר לי פרי אסור בהנאה.

‫לא רק הפרי עצמו, ‫יש לך את הפוס של העורלה שלך.

‫לא רק הפרי עצמו, גם הקליפה אסורה.

‫אז איך הוא היה?

‫שאל אותו, איך אתה עושה? מה?

‫מי שאל אותו, את רבין אמטה, ‫שאמר לו, ‫מה, זה שלא כדרך הנאה?

‫זה נכון, אסור בהנאה,

‫אבל אני לא עושה כדרך הנאה.

‫אז זה שלא כדרך הנאה?

‫שלא כדרך הנאה זה רק איסור רבונן,

‫ובזה מתירים לחולה שאין בו סקונה.

‫והקטברן,

שזה רק איסור הנאה דרבונן, ‫אבל איסור אכילה ורבונן, ‫לא מתירים לחולה שאין בו סקונה.

ו...

ועוד אמר הרן,

שאיסורי הנאה דרבנון בדרך הנאה יותר חמור

משלו כדרך הנאה ואיסור הנאה דאורייתא.

כאן מדובר באיסור הנאה דאורייתא, כי שומר לפרי גם אסור בהנאה ועור לה.

אבל הוא, הוא לא נהנה מזה כדרך הנאה, איך שנהנים מזה, אלא שלו כדרך הנאה.

אז איסור הנאה שלו כדרך בדבר שאסור בנא דאורייתא,

אולי יותר קל מהנאה כדרך באיסור דרבנון,

ככה רן בפסחים.

אני פעם שאלתי באמת קושייה גדולה,

שבהלכות שבת, סימן שכח,

מבואר שאסור

לעשות אפילו שבות על ידי ישראל לצורך חולה שיש בו זקונה.

כך יש שם כמה דעות,

בסכנת עבר.

להלכה נשאר,

על ידי גוי, כל חולה שאין בו זקונה,

עושים לו כל צרכיו על ידי גוי.

אבל על ידי ישראל אפילו איסור שבות לא עושים בשביל חולה.

למה מותר להיענות שלא כדרך מגוייר כי דאורלמי,

קציפות של אורלמי?

אז צריך לומר, זה היה מתירוש את איזה קושייה,

עכשיו זה קושייה.

התירוש שאמרנו, אמרתי אז לפני הרבה שנים,

אמרנו, התירוש הוא שבשבת יום טוב

זה לאו ועשה בדאורייתא.

בדאורייתא

זה לאו לא תעשה מלאכה.

וגם עשה של שבתון.

אז גם האיסורים דראבונן הם יותר חמורים.

השבות,

יש בו גם איסור וגם עשה.

גם הדראבונן כעין דאורייתא.

לכן יותר חמורים מאיסורים דראבונן.

בכל איסור דראבונן,

וזה נפסק ביורה דעה, הדין הזה,

אמרנו שבאיסור המעיה דראבונן, שלא כדרך מותר.

איסור אכילה לא מתירים,

אבל איסור שלא כדרך הנאה מותר.

למה לא התירו שום שבות בשבת בשביל חולה שם בוסקונה?

התשובה היא כי שם, בשבותים של שבת הם יותר חמורים משאר איסורים דראבונן.

כי שבותים של שבת,

כעין דאורייתא, כמו שבמלאכה דאורייתא,

יש שלב ועשה.

גם שבות שרבנן אסרו

כעין מלאכה,

למשל, אדם

לכבוש כבשים,

לעשות חמוצים.

זה כעין מבשל, הרי זה מרכך.

אז אסרו רבנן או כעין מעבד

או כעין מעבד.

אם זה כעין, זה גם עשו את זה, גם כן שיהיה לאו ועשה מדרבנן.

לכן השבותים של שבת יותר חמורים.

אבל ככה, ייסוד רבנן מותר.

טוב, למה נכנסתי? כי הזכרנו את הגמרא הזאת, אבל אני עכשיו ממשיך. אמרתי,

או מה אם אין מבטין איסור מלכתחילה, שהרב ווזנר

התיר לבטל את דבש מלאכות,

התיר לבטל את זה עם דבש.

גם בבית מרקחת מוכרים את זה מעורבב עם דבש.

רק יותר בהיר,

כי זה מאוד לבן,

זה כמו סמנת.

וזה, הדבש בעצמו יהיה יותר בהיר.

אתה מערב קצת עם דבש.

זה לא דבש מלאכות טהור,

אבל יש. אצל הקברנים אתה יכול לקבל

דבש מלאכות כמות שהוא בעינו.

או יקר, זה יקר מאוד.

אבל אתה יכול לקבל דבש מלאכות בעינו.

אבל הרב ווזנר אמר שאסור באכילה.

זה לא דבש שתאמר כמו שדבש דבורי מותר, בגלל שלא מתמצית גופה הם מוצאים רק מן הצוף.

אבל כאן זה כמו חלב של הדבורה.

אתה רואה, זה לבן, זה לא מן הצוף.

אז כאן באמת זה יוצא מן הטומה-טומה.

אבל על ידי ביטול הוא אמר מותר. אה, איך מותר לבטל איסור לכתחילה בשביל חולה?

כי כל איסור דראבונו מותר, אז כנראה שהתירו, כמו איסור הנאה

שלא כדרך.

התירו.

אז צריך לראות ביורי דעה,

הדין הזה, כמה התירו.

אז איסור אכילה לא התירו. הרב מום הביא את זה ביורי דעה.

אז התירו, זו הוראה שלהם שהתירו גם לבטל איסור לכתחילה בשביל חודש אין בוסר קולים.

עכשיו אמרנו שהרמב״ם אומר, חלב של אישה מותר לאדם.

למה?

הרי זה יוצא מן הטומה, הרי שיטת הרמב״ם,

שבשר אדם אסור באכילה,

אבל זה לא בלאו.

לא לוקין על בשר אדם, זה רק מעשה, והרמב״ם מדגיש.

רק אם זה יוצא כמו בת היענה,

שהיענה זה עוף טמא,

ויש על זה מלקות, מי שיאכל כזית בשר מבת היענה.

אז לכן החלב שלה, הביצה שלה אסורה.

הביצה, זה עוף, נותן ביצה, לא חלב.

הביצה שלה אסורה, בגלל שהיא יצאה ממין שאסור בלאו ולא קינאה להו.

אבל באדם שרק עשה, בשר אדם אסור רק ועשה,

החלב שלו מותר. אומר הרמב״ם,

אף על פי שחלב האדם מותר,

עצרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדיים.

אפילו של אשתו.

אלא חולבת אישה לתוך הכלי ושותה.

הוא יכול לשתות חלב, אפשר לשתות חלב אישה,

אם היא תחלוף בכלי.

יש הרי משאבות,

נשים שכאשר התינוק

לא מצליח

לינק,

אז יש משאבות,

מוציאים חלב עם המשאבה בכלי ושומרים איזה מטע שצריך, נותנים לו.

אז זה, החלב הזה מותר לאדם.

אבל לא לינוק מן השדיים,

אלא חולבת אישה לתוך הכלי ושותה.

וגדול שינק מן השד,

כי יונק שרץ מדראבונו.

הוא מקין אותו מכת מרדות,

כאילו יונק משרץ.

הוא מקין אותו מכת מרדות.

אז אמרנו כאן,

חלב של בהמה טמאה

וביצים של עוף טמא אסורים באכילה. לומדים את זה מבת היענה.

חלב של גמלים,

של גמלה.

לכן הרי עשו חז״ל לשתות חלב שנחלב על ידי עקום,

וישראל לא ראה אותו.

שמה הוא עירב בו?

חלב גמלים או חלב כלבה.

היום יש מקומות שהתירו חלב בלי...

כפי שהיום, למשל בצרפת, לפי מה שאני יודע,

יש חוק

שמי שיערב דבר אחר,

מוכרים חלב פרה.

אם הוא יערב חלב ממשהו אחר, הוא ייכנס בקנס גדול.

משרד הבריאות שם מאוד עוזב ועושה, בודק.

חומרים, בודק.

לראות אם הם כמו שכתוב, זה חלב פרה,

לא חלב גמלים.

אז היום אין חסה שיערבו חלב.

חוץ מזה, חלב גמלים יותר יקר

מחלב פרות.

חלב פרות, זה מצוי אבל, חלב גמלים.

אז היות

והיום זה לא מצוי,

אז יש,

יש,

נדמה לי, יש איזה קדמונים שהתירו.

אצלנו במרוקו לא היו שותים חלב סרק.

לא היו, בלי השגחה.

לא על הלימה.

כן.

יש מי שמתיר את זה, בגלל שהיום לא מצוי וגם מפחדים להיערב.

אבל פה בארץ, כמובן, פה אנחנו,

החלב הוא נחלב על ידי ישראל, לא על ידי עקום.

על ידי עקום, אבל יש משגיח.

חלב של ג'ירפה.

של ג'ירפה.

יש חלב לג'ירפה, הג'ירפה היא מותרת, יכול להיות.

כן, היא מותרת באכילה, אבל אין מסורת היום לאכילה. אבל אין מסורת, אז לא אוכלים אותה.

אבל החלב, מי, מי, מי, זה, אם זה בהמה טהורה, אז החלב שלה טהור.

כל החלב של בהמות הטמאות,

כי היוצא מן הטומה, טומה, לומדים מבת היענה,

מהביצה של היענה.

אבל עם ג'ירפה זה, אני שמעתי שמה שכתוב בשבעה חיות היה לו סביב יחמור,

עקובי דישון וטעו וזמר.

שמעתי שזמר זה הג'ירפה.

אז זה מותר, זה בית המעלה גרה ומפריס פרסה,

במעלה גרה, רק לא אוכלים היום, רק

עם הסימנים צריך,

צריך מסורת. הרי היה,

היה איזה,

לפני,

מתי זה היה הסיפור הזה?

לפני,

בתחילת קום המדינה,

היה, יש איזה שור,

קוראים לו ג'אבו,

שור.

‫טוב, נו, שור יש מסורת לאכול שורים,

‫אבל זה שור שונה משאר השורים.

‫יש לו פה, מעל בצוואר,

‫יש לו בליטה,

‫יש לו כמו גיבנת כזאת. ‫זה כבר לא שור שאנחנו... שעליו יש מסורת.

‫בשברים הרגילים אין דבר כזה.

‫אז זה לא... אז שור כזה זה זן של שור,

‫אבל זה לא... זה שונה.

‫זה לא... אפשר לומר שהמסורת שיש לך ‫על שברים של הבקר,

‫אז זה אותו... זה גם על זה. ‫זה שונה, זה לא על זה המסורת.

‫אז הרבה באמת... כי בקום המדינה ‫היה פה צנע והיה רעב,

‫ומצאו, הז'אבו הזה, נדמה לי, ‫מצאו אותו

בדרום אמריקה,

‫והוא בזול.

‫הבשרו בזול. ‫ראיתי את הצורה של הז'אבו, ‫השבוע היה בעיתון,

‫בערב שבת.

‫יש לו אוזניים גדולות,

‫זה גם שינוי שהאוזניים שלו מוארכות, ‫לא כמו השברים,

‫וגם יש לו גיבנת קצת על הצוואר.

‫אז אי-אפשר לומר שהמסורת שיש לך על שברים, ‫זה גם על זה.

‫זה לא זה זה, זה שור אחר, זה סוג אחר.

‫אז לכן החזון איש כתב להם ‫שאסור לאכול.

‫היה שם, מי זה היה הרב הראשי,

‫שהוא ניסה,

‫הם כתבו לחזון איש שיגיד להם ‫אם אפשר לייבא ז'אבו,

‫כי הוא בזול היה, גדל בזול.

‫אז אנחנו צריך, החזון איש פסק

‫שצריך מסורת.

‫לא מספיק היום,

‫בגמרא לא כתוב ככה.

‫בגמרא כתוב שאם מצאת בהמה

‫וראית את הרגליים לשל השם סדוקות, ‫אתה יכול לאכול.

‫כנראה שזה ישתנה עם הדורות.

‫אחרת עלולה לצאת קלקול.

‫הפוסקים, לא, לא,

‫יכול לצאת קלקול.

‫אם יש מסימנים, מה יעבור הקלקול?

‫יכול לצאת קלקול, יכול לצאת קלקול,

‫שצריך גם מסורת.

‫ככה,

ככה אז הוא נשפסק.

‫עכשיו, בואו נראה קצת.

‫יונק תינוק והולך

‫אפילו ארבע או חמש שנים.

‫ואם גמל הוא הוא,

‫הוא פירש שלושה ימים

או יותר,

‫מחמת בריו ולא מחמת חולי,

‫אינו חוזר ויונק.

‫אם הוא פירש מן ה... ‫הוא כבר לא הפסיק לינוק מן האימא.

‫אבל אם הוא הפסיק בגלל מחלה,

‫רק כשהוא מתרפא, חוזר.

‫זה לא נקרא כמו...

‫אפילו שהוא כבר בן שלוש,

יכול להמשיך לינוק.

‫אבל אם הוא פירש... ‫הוא בריא, רק הוא פירש, סתם, לא חוזר.

‫אבל אם הוא פירש מחמת מחלה,

‫והוא שגמלו אחר ארבעה ועשרים חודש,

‫אבל בתוך זמן זה,

‫אפילו גמלו חודש או חודשיים,

‫יכול לחזור ולינק עד ארבעה, עשרים וארבעה חודש.

‫אצלנו היו מניקים עד עשרים וארבעה חודש,

‫או קצת פחות, שנה וחצי,

‫שנתיים,

‫חלב שינק משדה אמו.

‫זה דבר בריא, החלב זה הרי,

‫כל מה שדרוש לבניית הגוף,

‫יש בחלב אם.

ותינוק שינק טוב,

‫הוא יותר בריא בחיים שלו.

‫אבל אז מה אומר הרמב״ם? ‫אם הוא בתוך שנתיים,

‫אפילו פירש,

רצו לגמול אותו. ‫זה מאוד קשה לילד לגמול אותו.

‫סיפרה לי סבתאי עליה שלום,

‫איך שהבן שלה, דודי,

‫היה, אחרי שגמלה אותו, ‫הוא היה בא ומושך,

‫אחותה, שתיתן לו לינוק.

‫והיא הייתה מתאכזרת, ‫הייתה מוכרחה להפסיק אותו.

‫אז מתחילים לתת לו קצת לחם עם רוטב,

‫שיגמל.

‫אז אם הוא פירש בתוך 24 חודש,

‫יכול לחזור,

‫אבל אחרי 24 חודש, תלוי.

אם הוא פירש

בחמת מחלה, יכול לחזור ‫עד ארבע שנים,

‫אבל אם הוא פירש והוא בריא,

‫אסור לו לחזור.

‫כמו שבריא, אסור לו לינק מאישה.

‫אמרנו מקודם,

‫מי שיונק מאישה, ‫כמו יונק שרץ.

‫-הוא דין חינוך.

‫דין חינוך אסור לו, בינתיים.

‫אפילו שהוא עדיין, אבל עבר שנתיים.

‫-לא, אבל הוא מתי, הוא לא בריא.

‫אבל למה לצד לא תאכילום? ‫-על יסוד רבנון יש לא תאכילום.

‫יש לא תאכילום, הרי הגמרא אומרת,

‫כתוב בשרצים ובדם,

‫כמה פעמים לא תאכילום.

‫אז הגמרא אומרת, לא תאכילום, ‫שאסור להאכיל לקטנים.

‫-בטומאת כהנים,

‫גם כתוב להזיר גדולים על הקטנים.

‫ובשרצים, גם כתוב פעמיים לא תאכלו.

‫זו סוגיה בבמות דף קי״ג, אני חושב.

‫אז רואים שאם הוא ענק בין האישה...

‫-הוא ענק בין האישה... ‫-אז זה גם חלב אחר כבר, ‫זה לא אותו חלב כאילו.

‫כאילו החלב של שרצים ממש.

‫אני לא שומע טוב מה אמר כבודו אומר, ‫אני לא שומע מה טועה. ‫-רואים כאילו זה חלב של שרצים?

‫מה?

‫רואים כאילו זה חלב של שרצים?

‫רואים כאילו זה חלב של שרצים.

‫חלב של... ‫-של שרצים, שרצים.

‫נו.

‫לכן יש לו תוכנות.

‫לכן יש לו תוכנות. ‫-למה אסור לתינוק לאכול? ‫הוא בן שנתיים, הוא קטן. ‫הוא לא חייב במצוות.

‫האם בגלל שזה כמו חלב של שרץ? ‫-זה מדרבנון אמרו שלא לינק מאישה.

‫אבל תראה, הרי מתירים לינק,

‫מתירים אפילו לאדם גדול ‫לשתות כוס של איש... חלב של אישה.

‫אם היא תוציא את זה בכוס,

‫הוא שותה, אז לא אסור לבנן.

‫אבל לינק

זה כמו...

‫גם מצד הצניעות, זה כמו יונק שרץ.

‫אבל תינוק,

אני תמיד שאלתי, ‫איך מותר להעניק תינוק ביום כיפור?

‫הרי ביום כיפור אסור לבני אדם,

‫ליהודים, מעם ישראל,

‫אסור להם לאכול ביום כיפור.

‫וגם קטנים,

אסור להאכיל אותם?

‫יש לאו... בכל האיסורים

לומדים את זה במסכת יבמות ‫משלושה פסוקים.

‫מטומאת כהנים, להזיל גדולים על הקטנים, ‫שאסור לטמא כהן קטן,

‫ומשרצים וגם בדם כתוב.

‫לא תאכלו, לא תאשילו.

‫אז יש איסור לספוט בידיים לקטן.

‫אז איך מותר לתת לתינוק לאכול חלב? ‫הרי הוא אוכל.

‫אתה נותן לו, אתה מאכיל אותו ביום כיפור.

‫הוא קטן או לא פטור? ‫לא פטור, זה פיקוח הנפש, ‫הוא לא יאכל. ‫-מה ישראל הוא עושה לבד?

‫אבל השאלה שלי הייתה,

‫למשל,

‫ערב יום כיפור,

‫חצי שעה לפני יום כיפור, ‫תאכיל אותו, ‫שלא יצטרך לאכול

‫בעוד שעתיים, בעוד שלוש שעות.

‫-למה זה?

‫בגלל שמכוח נפש רואים שהתורה ‫מאסת אותה לידו בישראל. ‫-לא אסרה בכלל התורה. ‫-מה אשמה בזה? ‫לא חייב על זה בכלל.

‫לא שהוא לא חייב.

‫וודאי שלאחר לתינוק אוכל ‫זה פיקוח נפש.

‫זה אפילו עד גיל תשע.

‫לאחר לו שעות

‫זו גם שאלה של פיקוח נפש.

‫לומדים את זה בהלכות יום כיפור,

‫שמחנכים תינוקות ‫רק מגיל תשע לשעות.

‫לפני כן אסור לאחר לו אפילו שעות.

‫משמה רואים שלמה אסור לאחר לו לפי שזה.

‫ילד שצריך לאכול ולא אוכל, ‫זה תינוק.

‫עד גיל תשע זה מסוכן.

‫בתא שתינוק אסור להרעיב אותו.

‫אולי האיסור של באולוגיהם ‫זה רק על החפץ הזה. ‫אם זה איזה חפץ,

‫יש שם עיר עם ה...

‫יש במשנה ברורה שגם להאכיל תינוק ‫חוץ לסוכה.

‫-על מוגבור.

‫שזה לא איסור בחפץ, ‫זה רק צריך לאכול בסוכה.

‫שגם לא להאכיל תינוק חוץ לסוכה. ‫-ששמה זה רק עשר, זה גם כן.

‫קל וחומר, טוב, ‫אבל הם אומרים שגם עשה.

‫הם אומרים שגם עשה.

‫יש הרי קושייה,

‫איך מותר לאישה בהיריון,

‫אישה באשת כהן,

‫איך מותר לה להיטמא למת?

‫הרי, אולי העובר הוא זכר,

‫והיא מכניסה אותו למת.

‫ממגן אברום מביא את הקושייה הזאת ‫בשין שמ' מג',

‫בלכות הירשאה.

‫אז מה ש...

‫אז זה, שואלים, זה טומאה בלועה, ‫זה לא מקבל טומאה.

אבל...

‫אז רואים שיש לו תאכילון. ‫טוב, זה להזיר גדולים על הקטנים.

‫גם קטן, שהוא לא מבין כלום, ‫הוא כמו תינוק וכל זאת.

‫יש לו תאכילון.

‫אז מה אנחנו אומרים? ‫אז הרמב״ם אומר, ‫אני ממשיך עוד, נקרא עוד קצת רמב״ם.

‫אף על פי שחלב בהמה טמאה,

‫ובצה עוף טמא אסורים מן התורה,

‫אין לוקין עליהן.

‫אדם שיאכל אפילו ביצה של עוף טמא,

‫זה אסור יוצא,

‫אבל לא לוקין, שנאמר, ‫מבשרם לא תאכלו.

על הבשר

הוא לוקה, ואינו לוקה על הביצה ועל החלב.

‫חלב שיצא מן הגמלה,

‫אפילו שאסור באכילה מן התורה,

‫אבל זה לא לאו, זה רק איסור דאורייתא, ‫כמו איסור חצי שיעור, ‫אומר הרמב״ם.

‫איסור חצי שיעור זה לא לאו,

‫זה איסור דאורייתא.

‫בשביל לקרוא צריך שיהיה לאו.

‫אני לא יודע, לא כתוב בפירוש ‫לא לאכול את בת היענה?

איך,

לא היה לי...

‫צרות בחומש,

לא כתוב... מה זה בת היענה? ‫הביצה של היענה.

‫הרי משם לומדים הדין של יוצא מן הטמא טמא.

‫וכתוב לאו, בפירוש, לא תאכלו

‫את זה ואת זה ולא תאכלו את בת היענה,

‫את הדאה ואת האיה.

‫אומר הרמב״ם,

‫אינו לוקה על הביצה ועל החלב, ‫הרי האוכל אותן

‫כאוכל חצי שיעור

‫שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה,

‫אבל מקין אותו מכת מרדות.

‫ייראה לי שהאוכל בעצי דגים טמאים,

‫הנמצאים במהיהן,

‫כאוכל קרבי הדג עצמו ולוקה.

‫וכן, בעצי העוף

התלויות,

‫שעדיין כמו בתרנגולת, הרבה פעמים מוצאים,

מוצאים,

‫אפשר למצוא בתרנגולת ביצים גמורות,

‫והן עדיין תלויות בתוך הבטן,

‫כמעט גמורות.

‫אז זה לוקה. למה? אם זה עוטמה.

למה?

‫לפי שזה כמו, כל זמן שלא פירשו, ‫זה לא ביצה, זה חלק עם הבשר.

‫יכול להיות שאסור לאכול את זה עם חלב.

‫הביצים האלה, אסור לאכול את זה עם חלב. ‫נדמה לי, זה לא גמרה בביצה.

‫מסכת ביצה.

‫רק אחרי שפירשו,

‫אז יש להם שם אחר, זה ביצה.

‫ביצה מותר לאכול עם חלב.

‫ביצה זה לא בצה,

‫אבל כל זמן שהיא קשורה ב...

‫הביצה עדיין קשורה ‫במעיים של התרנגולת.

‫היום לא, היום.

‫היום, אבל אני זוכר, בילדות,

‫היום קונים מעופות מוכנים, ‫מלוחים והכול.

‫אבל פעם כל יהודי ששחטו את העוף ‫והביאו אותו הביתה,

‫ובדקו אותו, והיינו מוצאים ביצים,

‫לא ממש ביצים גמורות ממש, ‫אבל הרבה ביצים.

‫בטח זה כמו בשר עכשיו, ‫זה עדיין

קשור עם התרנגולת,

‫ואסור לאכול עם חלב.

‫אז אומר הרמב״ם, ‫אם זה ביצה עוף טמא, לא קין, ‫כי זה כמו בשר.

‫ואותו דבר, מה זה ביצים של דגים?

‫לדגים גם יש ביצים, ‫בטח, יש ביצים, אני יודע,

‫הביצים מהגרגירים של הזכר,

‫זה גרגירים קטנים כאלה.

‫ושל הנקבה, אבל משמע, ‫מכאן תכף נראה,

‫משמע שזה,

‫יש גם כמו ביצים של עוף, ‫יש גם ביצים של דג.

‫אז רגע, אני רוצה מקודם...

‫הנה,

‫או.

‫מלאכה יח' בפרק ג' ממחלות עשורות.

‫ביצים טהורות

‫הן צד אחד כד,

‫צד אחד עגול וצד אחד מחודד.

‫אתם תראו ביצה,

‫ביצה שאוכלים.

‫צד אחד,

‫הראש שלה,

‫ככה, הכול כמו כד,

‫וצד אחד מחודד.

‫אם היו שני הראשים מחודדים,

‫או שני הראשים כדים,

‫זה ביצה של עוף טמא, אסור לאכול. ‫אני זוכר

את שבילדותי היה דודי,

‫זכרונו לברכה, מצא,

‫בבית, אכלו ביצים,

‫אז מצא ביצה שהיא משני הצדדים, ‫היא חדה,

‫מעורכת כזאת.

‫והוא צעק שזה ביצה של עוף טמא, ‫אסור לאכול אותה,

‫כי ביצה של עוף טהור,

‫צד אחד כמוקד וצד אחד מחודד.

‫ועוד סימן,

‫החלבון הוא תמיד בפנים,

‫והחלבון בחוץ, הלובן של הביצה, ‫הלבן של הביצה זה חלבון,

‫כמו חלב.

‫תזכרו, זה מלשון חלב, אז זה הלבן.

‫והחלבון זה הצהוב.

‫הצהוב, החלבון,

‫אז הוא תמיד באמצע, והלבן מסביב.

‫אבל בהמה טמאה, אבל עוף טמא, הפוך.

‫החלבון מבחוץ והחלבון בפנים.

‫אז הרמב״ם אומר,

‫שלושה סימנים.

‫כד,

ארשים, אחד כד ואחד מחודד,

‫והחלבון בחוץ והחלבון בפנים.

‫ואם היה לה ההפך,

‫או שני מחודדים או שניהם כדים,

‫או החלבון בחוץ והחלבון בפנים,

‫זה טמא.

‫אחרי כן, מוסי.

‫זה הפירוש ברמב״ם הוא, ‫זה ודאי טמא.

‫אם אתה מוצא ביצה מחודדת ‫משני הצדדים,

‫או כמוקד משני הצדדים, ‫זה ודאי של עוף טמא,

‫או החלבון בפנים והחלבון מבחוץ.

‫זה ודאי טמא.

‫אבל, אומר הרמב״ם,

‫היו כיצד?

‫או, בצד שני ראשי הקדין,

‫או שני ראשי החדין,

‫או שהיה חלבון מבחוץ וחלבון מבפנים, ‫בידוע שזאת בצד עוף טמא.

‫סקרור, זה ברור שזה עוף טמא.

‫אבל, ממשיך הרמב״ם,

‫עוף,

אבל,

בידוע שעוף טמא.

‫ראשה אחת כד

וראשה אחת חד,

‫וחלבון מבחוץ וחלבון מבפנים, ‫זה ספק אם זה בצד...

‫זאת אומרת, הרמב״ם אומר,

‫אם שניהם כדים או שניהם חדים,

‫וחלבון מבחוץ וחלבון מבפנים, ‫זה ודאי טמא.

‫ואם לאו,

‫לא שזה ודאי טהור.

‫לא שאת הטהורים עם ראש אחד כד ‫וראש אחד חד,

‫זה ודאי טהור. ‫לא ודאי טהור. ‫זה ספק אם זה טהור, לא יודעים.

‫אז שואלים את המוכר, שואלים, ‫אם הוא ישראל ומוחזק,

‫והוא אומר מאיפה,

‫מאיפה זה בא.

‫אז אם הוא אומר מעוף פלוני,

‫זה בסדר.

‫אם הוא אומר מעוף סתם, ‫לא סומכים עליו.

‫אז לפיכך, אין לוקחים ביצים מן הגויים,

‫אלא אם היה מכיר אותם ‫ויש לו בהן תיעוט עין,

‫שהם ביצי עוף פלוני הטהור.

‫לא הבנתי בהתחלה את הרמב״ם,

‫אם יש ראש אחד כאן וראש אחד חד,

‫וחלבון בחוץ וחלבון בפנים, ‫זה עוף טהור?

‫לא, הרמב״ם מתכוון, זה ספק עוף טהור.

‫אז איך אנחנו היום אוכלים ביצים?

‫לא שואלים אף אחד. ‫הנה, הם מביאים מהמכולת, מביאים ביצים.

‫זה יש פה בהגאיות מימוניות ‫בשם ספר התרומה,

‫שכיוון שרוב ביצים המצויים בימינו,

‫הם מעוף מתרנגולות,

‫הם מעוף טהור,

‫אז הולכים אחרי הרוב.

אתה רואה?

‫גם הביצים שאתה אוכל,

‫לא בטוח שהם מעוף טהור, ‫למה הולכים אחרי הרוב?

‫התורה אמרה, הולכים אחרי הרוב.

‫זה לא קבוע, לא? ‫-מה?

‫הספק התחיל בקבוע, לא?

‫לא, לא לקנות, אבל דבר לקנות. ‫-לא קבוע, לא, אני...

‫במכולת זה לא מקום הקביעות.

‫זה לא מקום הקביעות. ‫הם קונים מן הלולים,

‫מביאים את זה מן הלולים.

‫אז אתה אומר שזה קבוע. ‫-אתה אומר שזה קבוע.

‫אז תראה,

‫אם זה הבעל הבית אוסף את הביצים ‫והוא מביא אותן,

‫אז הוא, אין לו ספק במקום הקביעות, ‫הוא יודע מה יש לו.

‫זה לא נקרא קבוע.

‫קבוע זה רק אם יש להסתפק במקום הקביעות.

‫אבל אם במקום הקביעות ‫הוא לא היה לו ספק,

‫הוא יודע מה זה,

‫או זה, או זה, הוא יודע.

‫אז אין כאן ספק.

‫כשהוא מביא אותם, ‫זה כבר כל די פוריש.

‫-לא, לסוחר, מי שהלך לטורקיה.

‫הלך לטורקיה...

‫לשוק. השוק זה לא מקום קביעות. ‫-הוא הלך ללול.

‫הלול. ‫הוא הלך ללול.

‫מי שקנה מן הלול,

‫טוב, אבל... טוב. ‫-גם בלול. גם בלול. ‫-אבל בלול יש איזה עוף טמא?

‫אין להם עוף טמא. ‫שם רק עוף טהורים יש. ‫-גם בלולים יש איזה טמא אחד,

‫אבל כל הביצים נופלים ‫לתוך איזשהו מקום שמה.

‫כשאתה מגיע לביצה זה כבר פרש.

‫יש שם מאה ביצים במסורה הזו.

‫הם מטילות,

‫אתה לא יודע מי יטיל מה. ‫אתה יודע שיש פה עכשיו מאה ביצים, ‫מתוכו נגיד אוף אחד טמא.

‫-לא פרש ממנו. ‫-אם אני לוקח ביצה זה נקרא... ‫-מה זה המקום שלו? ‫למה זה המקום קביעות של הביצים? נופלים.

‫אם נקבל איזה קול, ‫אני אקבל אותו ביחד עם מלא פרצים. ‫זה כבר פרש מי היה? ‫-למה פרש? ממה פרש? ‫מתרנגולת הוא פרש. ‫-פרש מי יותר נגולת? ‫-וככה זה המקום שלו. ‫-אתה מסתפק מי יטיל? ‫-זה לכאורה קבוע, ‫רק מה, אני בכלל... ‫-מה אתה לא מסתפק ‫שמחביך בביצה הזו פרשה, ‫מיום תרנגולת? ‫אם היא תרנגולת, הוא מעוף טמא. ‫האם היא ביצה כשרה או ביצה טמאה? ‫אז יש לך פה... ‫אבל אין, אין...

‫זה רק ספק. ‫יכול להיות גם עוף טמא, ‫יהיה לו קד וחד ‫וחלבון מבחוץ וחלבון מבפנים.

‫גם עוף טמא יכול להיות לו.

‫רק אם זה להפך, זה ודאי טמא.

‫אבל אם זה בסדר, ‫כמו שאנחנו רגילים, זה ספק.

‫אז למה מותר? אומר ספר התרומה,

‫בגלל שהולכים אחרי הרוב.

‫כל דה פריש מרו בפרשה, ‫אז הוא שואל שזה לכאורה קבוע,

‫אבל אין לנו, לא יודעים ‫שיש שם ביצים טמאים. ‫מטה קבוע שאינו נקרא, ‫זה לא נקרא קבוע.

‫אז מ.ו.סט, אם אנחנו יודעים ‫שיש שם גם עופות טמאים,

‫או בלול הזה או בלול אחר,

‫אז אתה יכול לומר, יש לי להסתפק,

‫וזה קבוע. ‫אבל היום אין מקום לספק.

‫אין, אני לא... ‫-בצורקיה אין להם שם, באותו לול, ‫יש מספיק גם עופות טמאים. ‫-מה?

‫בלול, במושב,

יש לולים,

‫ואין אף אחד שמגדל בעופות טמאים,

‫שיהיה, אז אין לי,

אין לי פה דבר טמא, ‫וספק מה זה, ‫וזה מקום הקבוע. אין, אני לא מסתפק בכלל.

‫כולם זה תרנגולים.

‫בלולים של המושבים.

‫זה לא קבוע. ‫על כל פנים כך קטן.

בספר התרומות זה מצעד הדין סולחים אחרי הלום

מספיק רבי חנניה בן הקשה אומר על שקרות ברוך הוא זכות ישראל

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפץ עם עם צדקו

יגדיל תורה ויד