עין יעקב - ברכות ס"ח-ס"ט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב.

אנחנו במסכת ברכות, פרק שני, דף יז עמוד א',

אות ס'

ח'.

אמר רבי יוחנן

כי ה' מסיים רבי מאיר ספרה די איוב

אמר אחי

סוף אדם למות

וסוף בהמה לשחיטה, תלוי אצל מי,

והכל למיתה הם עומדים.

ואשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו,

וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם,

ועליו אמר שלמה בחוכמתו,

טוב שם משמן טוב,

ויום המוות מיום היוולדו.

ומרגליה בפומי דרבי מאיר גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי,

כך חפץ הקדוש ברוך הוא מכל אדם ואדם,

ולשקוד על דלתי תורתי יום יום,

נצור לשונך מרעה ושפתיך מדבר מרמה,

נצור תורתי בליבך ונגד עיניך תהיה ירתי,

שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון,

ואני אהיה עימך בכל מקום.

השבוע שמעתי איזה אחד שמדבר על לשון הרע,

וככה, רומז ככה,

כן,

כביכול על הרב,

שיש כאלה אנשים, רבנים, שמדברים נגד הכשרות, ומדברים נגד זה, ומחמירים,

ובדברים אחרים הם לא מחמירים.

רציתי להגיד לו, אבל זה לא היה אפשר לענות לו, קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים.

אתה אומר אסור לדבר לשון הרע, מרצה ברבים ומדבר,

ואתה בעצמך עכשיו מדבר לשון הרע.

ועל מי? על מי שרוצה טוב מאנשים?

על מי שרוצה שלא יאכלו ג'וקים ותולעים?

אז הקדוש ברוך הוא חפץ, גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, איזה דרכי?

לעשות נגד דרכיו של הקדוש ברוך הוא? לעשות כדרכיו של הקדוש ברוך הוא.

ולשקוד על דלתי תורתי יום-יום,

נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה.

זה דיבור של מרמה, אתה משקר.

ונצור תורתי בליבך ונגד עיניך תהיה יראתי,

ושמור פיך מכל חטא,

וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון.

ואני אהיה עמך בכל מקום.

כך מבטיח הקדוש ברוך הוא.

ברגע שאדם יטהר ויקדש את עצמו בכל ענייני התורה הקדושה,

כפי רצון השם יתברך,

הקדוש ברוך הוא יהיה איתו בכל שעה ובכל מקום.

ומרגלה בפומיהו דרבונון דיבנה

אני בריאה וחברי בריאה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משקים למלאכתי והוא משקים למלאכתו.

וכשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי,

כך אני איני מתגדר במלאכתו.

שמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט.

שנינו כבר, אחד המרבה ואחד הממעיט,

ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים.

ומרגלה בפומיהו דאביהו לעולם יהיה אדם ערום בירעם מענה רך ומשיב חמא,

ומדבר שלום עמך ועם קרוביו ועם כל אדם.

ואפילו אם עובד כוכבים בשוק, צריך להקדים לו שלום,

כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה,

ויהיה מקבל, מקובל על הבריות.

ואמרו עליו, על רבן יוחנן בן זכאי,

שלא הקדימו אדם שלום מעולם.

את רבן יוחנן בן זכאי, אף אחד לא הקדים אותו שלום. תמיד הוא היה הראשון שאומר שלום.

ואפילו עובד כוכבים שבשוק הוא היה מקדים לו שלום.

מישהו אחר אמר, אני הרב,

אני המכובד, אתה צריך להגיד לי שלום. אני צריך להגיד לך שלום? אתה לא מתבייש?

רבן יוחנן בן זכאי.

ומרגלה בפומיה דאב, התכלית חוכמה ותשובה ומעשים טובים.

אתה רוצה להגיע לחוכמה אמיתית,

כפי שאומרת התורה, מהי חוכמה?

מה המקור לכך? תשובה ומעשים טובים.

אם תעשה תשובה כפי שהגשבוך הוא חפץ,

אם תעשה מעשים טובים כפי שרצונו של השם יתברך,

אז אתה נכנס בכלל לתכלית החוכמה,

התחלת החוכמה.

שלא יהיה אדם קורא ושונה ובועט באביו, באמו וברבו, במי שגדול ממנו בחוכמה ובמניין.

מרגיש הוא.

שנאמר ראשית חוכמה היא ראת אדוני, שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד.

לא כתיב ללומדיהם, ללומדיהם לא נאמר,

אלא לעושיהם.

דהיינו, לעושים את התורה, לא חס שלום

קרדום לחפור בה, אלא לעושים לשמה,

לכבוד התורה הקדושה, כפי שהתורה הקדושה מצווה, מוסרים את הנפש עד הסוף.

לא עושים חשבון מה יגידו, מה יעשו,

כן טוב, לא יראו אותו, עכשיו יראו אותי לוקח,

עושה לבד, לא קונה, אז מה יגידו, אני קיצוני,

בשמן אני צריך לחכות חמץ שעבר על הפסח, וכן טוב, לא טוב.

ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושים שלא לשמה,

נוח להם שלא נבראו.

עדיף שלא יהיה נברא.

הגדוש ברוך הוא רוצה שאתה תחטא? הגדוש ברוך הוא לא רוצה שאדם יחטא.

הגדוש ברוך הוא רוצה שאדם יגמור את ה...

אם אש נותנו בהם 70 שנה ועם גבורות 80 שנה, יעבור את זה בהצלחה,

וייכנס לעולם שכולו טוב.

ומרגלה בפומי דה רב, לא כי העולם הזה הוא העולם הבא.

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה וריביה ולא משא ומתן,

ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה,

שנאמר בשמות כד׳ ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו.

אז זה העולם הבא.

אבל העולם הזה,

יש אכילה, יש שתייה, יש הכל, אבל,

תדע מה אתה מכניס לפה שלך,

תדע מה אתה מסתכל,

תדע מה אתה חושב,

תדע מה אתה עושה, תדע מה אתה פועל,

תדע מה אתה מדבר,

כל דבר ודבר. אדם צריך לבחון את עצמו לפני שהוא עושה את הדבר הזה.

כי בעולם הבא אין את זה כבר.

פה יכלת לצבור שכר על אכילה.

שם כבר אין את המושג של צבירת שכר על אכילה.

מה שזרעת פה, שם אתה תקצור.

תנו רבנן גדולה, הבטחה שהבטיחנה הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים.

האישה מקבלת

והיא כמעט ולא עושה.

היא לא מחויבת בכל המצוות שהגבר חייב.

היא לא מוכרחת כמו הגבר לשבת ולעסוק בתורה.

ואם בעלה יושב עוסק בתורה, היא מקבלת

חצי מזה,

מרוויחה.

שנאמר, נשים שאננות קום נשמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי, ככה דובי ישעיה ל״ב.

אמר לרב לרבי אחיה, נשים במאי זכיין?

במה זו זכות של הנשים שהן זוכות למה שהן זוכות?

בְּעְקְרוּיה בְּנָיּוּ לְוֵיְקְנִישְתָּה.

שהן לוקחות את בניהן לבתי כנסיות, ובְּעְתְנּוּיה גָּבְרָיּוּרָיו בְּרָבֹנּוּם.

ושהן שולחים את הבעלים שלהן

לאותם תלמידי חמים לשבת ולשמוע,

ששם הם שונים משנה ותלמוד וכו'.

וּמַּנְתֶּרָן לְגָּבְרָיוּ עַדְּעַתּוּמִי בְּרָבֹנּוֹן. וגם ממתינות להן,

אחרי שנתנו להן רשות ללכת,

ללכת לעיר אחרת ללמוד תורה,

אז הן ממתינות עכשיו בבית, מחכה לבעלה לראות, השתבח שמו.

על זה גם היא מקבלת שכר, על כל הזמן הזה.

כשהוא הולך, כשהוא חוזר הכל,

היא מקבלת שכר. אין אצלה אפליה.

אז ייתכן והיא לא עושה שום פעולה רוחנית,

אלא רק פעולה פיזית,

והיא מקבלת על זה שכר של פעולה רוחנית.

השתבח שמונה על זה.

כי הוו מפטיר רבנן מבי רבי עמי,

ואמרלה מבי רבי חנינא.

אמרלה הכי,

עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא,

ותקוותך לדור דורים.

ולבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות. אף אפיך ישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע. שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעל אוזנה מישרים.

ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומי.

זה מה שהם אמרו.

כי הוו מפטיר רבנן מבי רבי חסידם, שהם יצאו, כן?

ואמרלה מבי רבי שמואל בר נחמני, אמרו לה אחי.

יש פסוק בתהילים שכתוב שם, קמ״ד,

אלופינו מסובלים.

במזמור שאנחנו רואים אותו לדוד במוצאי שבת.

רבי שמואל נחלקו,

ואמרלה רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו. אחד אמר אלופינו, מה זה אלופינו מסובלים?

מאן דאמר אחד אומר אלופינו בתורה ומסובלים במצוות.

וחד אמר אלופינו בתורה ובמצוות ומסובלים בייסורים.

הן פרץ, שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול.

מי יצא משאול? דואג האדומי.

והן יוצאת, שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד, שלמי יצא ממנו? אחיתופל.

ואין צבחה, שלא תהיה סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי.

אז כמה האדם צריך להתיר בתפילה שחס ושלום לא יצא ממנו בן רשע או איזה נכד שחס ושלום שר מרע?

אני מכיר עכשיו כמה לאחרונה, ככה שפתחו ודיברו על מי שלא צריך לדבר,

וחטפו הילדים שלהם, הנכדים שלהם, ככה ב... למה זה? איך אתה מעז לדבר

על אדם שהחזיר בתשובה אלפים,

על אדם שכל כולו קנא להשם?

איך?

איך אתה מעז? וכי אתה חושב שאתה יותר טוב? אז בוא נראה, נותנים לך ניסיון, נראה אותך אם אתה יכול להתמודד.

פתאום הוא לא... תעשה טובה, כבוד הרב.

תוכל לבקש בשלום ברכה מהרב פלוני?

על כך וכך וכך? מה קרה?

אבל לפני חודשיים-שלוש זלזלת בו, אמרת שהוא לא שווה וכולי, והוא פה, והוא ככה, והוא שקרן, והוא רמאי, והוא כזה.

מה קרה, פתאום אתה חוזר? פתאום הברכה שלו עוזרת?

מה?

אלא מה? הם יודעים את האמת.

פתאום משעת הדחק, האדם מרגיש שבאמת טעיתי,

באמת אני לא צודק בדרך שלי.

זה אסור שיעלה אפילו בצחוק על האדם כזה דבר.

וזהו ברחובותינו, שלא יהיה בינינו. דהיינו לנו, בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים,

כמו שהם הקדיחו תבשילם.

שמעו אליי אבירי לב, הרחוקים מצדקה, רבי שמואל, ואמר אלי רבי ירחנן ברבי אלעזר,

חד אמר כל העולם כולו ניזונין בצדקה,

והן ניזונין בזרוח.

וחד אמר כל העולם כולו ניזונין בזכותן, והן אפילו בזכות עצמם אינם ניזונים.

עד כדי כך הם היו פרושים מן העולם,

שאפילו בזכות עצמם לא היו ניזונים.

כדי רבי יהודה אמר רב.

דאמר רבי יהודה אמר רב, בכל יום ויום יוצאת בת קול מהעם החורה ואומרת, כל העולם כולו ניזון.

כל העולם כולו בשביל מי מקבל אוכל?

בשביל חנינא בני, והיינו רבי חנינא בן דוסא.

וחנינא בני,

הוא לא עוזר שיפתחו לו שולחן.

די לו בקו חרובים מערב שבת לערב שבת, זה מה שהוא היה אוכל.

קו שיעור מסוים של חרובים מערב שבת

ועד ערב שבת. ובלי גדר רבי יהודה,

דאמר רבי יהודה מן אביר אל לב גובה את טיפשאי.

ואמר רבי יוסף תדע דה מעולם לא יגא ירחת גיור אמינאי הוא.

אחד מהם לא יתגייר מאותם אנשים שנקראים גובהי.

שם של אומה בבבל.

הם נקראים נתינים.

בלשון חזל.

ואמר אבא שי והלין בני מטה מכסי אביר אל לב נינו דאקה חזו בשבחה דאורה.

תורה הייתה תרי זין נבשתה ולא מגייר הגיור אמינאי הוא.

אז גם הם שהיו נאספים

לשמוע בשבח התורה את הלכות הפסח

וגם באלול לשמוע את החג ועדיין לא יתגייר אחד מהם.

אז אתה יכול לראות שאפילו כאלה

מאומות העולם שהיו נחשבים כחשובים והכול ושמעו כבר דברי אלוקים חיים לא התגיירו.

עכשיו לאחרונה פורסם, זה לא רק לאחרונה,

זה במשך אלפי שנים שאפילו ערבים

יושבים ומרותקים ושומעים דברי אלוקים חיים את ההרצאות של הרב עמון יצחק.

אתה רואה אפילו על גוי הדברים שהם נקראים דברי אמת, הם משפיעים.

ולא משנה מי זה. אה, זה הוא. בואנה, זה בן אדם מאוד חכם.

זה בן אדם שמאוד מדבר מלב אל לב.

כי זה דברי אלוקים חיים, זה דברי אמת.

זה לא שטויות והבלים.

זה לא חוכא ואטלולא.

זה לא ליצנות.

זה לא בדיחה פה, בדיחה שם. לא, לא.

דברי אלוקים חיים.

שדברי אלוקים חיים אפילו גוי זה חודר אליו פנימה.

ואז אתה רואה שהוא מקבל הרהורים, הוא אולי רוצה להיכנס לחלק הזה שנקרא עם ישראל.

אבל לא בפשטות מקבלים אותו.

כשם גרים לישראל כספחת.

לא מקבלים אותם.

דוחים אותם ודוחים אותם ודוחים אותם.

אבל אם הרצינות שלו מאוד מאוד חזקה והוא אכן באמת מתגייר כדי לשמור תורה ומצוות, הכל באמת עולף שלם,

והוא נבחן על זה, כי אחרת הגיור שלו שום דבר לא שווה.

אז באמת אחד כזה יכול להיכנס

לעניין שנקרא קהל השם.

אבל הוא יהיה מוגדר כגר.

כן, אנחנו בפרק שלישי בסייעתא דשמיא, מי שמתו, פרק שלישי.

טניא,

לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו,

וקורא, ואם עושה כן,

עובר משום לועג לרש חרף עושרו.

זה פסוק במשלי י״ז.

אדם נכנס לבית העלמין,

צריך להכניס, אם יש לו ציציות בפנים, בחוץ,

מכניס אותם לבפנים.

תפילין בראשו, צריך להוריד אותם, להסיר אותם או לכסות אותם. ספר תורה בזרועו,

גם חייב כיסוי או לא להיכנס איתו.

טניא רבנן, המוליך עצמות ממקום למקום, הרי זה לא ייתנם בדסקיה וייתנם על גב החמור.

דסקיה זה היה כמין תיק עור,

שהיו מניחים בו את העצמות, לא ישים את זה.

וירכב עליהם. למה?

כי זה נקרא מנהג ביזיון, מפני שנוהג בהם מנהג ביזיון.

בדרך כלל מעבירים אותם כמו שצריך בארון, אפילו שזה עצמות וכולי, מעבירים בארון,

שום כבוד.

ואם היה מתיירן מפני עובדי כוכבים או מפני ליסטיים, שלא ישדדו אותו, ייקחו את העצמות. למה הביא את העצמות של סבא שלו?

עכשיו ישדדו את זה, אוי ואבוי.

מותר.

אז אם הוא מפחד, מותר. וכדרך שאמרו בעצמות, כך אמרו אפילו בספר תורה.

אתם יודעים שהיה שנים על גבי שנים שהבריחו מכל מיני מקומות עוד מזמן השואה וכולי.

יום ראשון זה יום הזיכרון

לשואה אז.

הרבה הרבה ניסים ונפלאות היו ליהודים שהבריחו כל מיני ספרי תורה.

כל מיני ספרי תורה מכל מיני מקומות.

אחד הראה לי תצלום של ספר תורה בגודל

של מקל עטב כביסה.

ספר תורה כזה שכתבו אז בזמנו, והם הבריחו אותו, הביאו אותו פה לארץ.

אז זה בשעת הדחק בכזה דבר, נותנם בדסקייה הזו, זה בסדר.

אבל לעשות ככה מלכתחילה,

באמת הדבר לא טוב, כדי שלא ינהג בהם מנהג ביזיון, בכל אופן.

יש בהם דבר מאוד מאוד מאוד חשוב, שהתורה חסה על עצמות המת. מה זה עצמות? זה שום דבר. מהעפר באת ואל עפרת שוב, זה יהיה עפר, כן.

ועדיין אנחנו רואים את כבוד התורה כלפי הנפטר.

את הקדושה.

ראינו על שלושת הנעדרים הללו שהיו שם בזה, איך כולם ככה וחסו עליהם והכל וזה. למה?

כי אכפת לנו בתור יהודים,

אפילו מהאחים שלנו, בין שהם נמצאים בחיים ובין שהם לא נמצאים בחיים.

כי זה אחים שלנו, זה בשר ודם. כל ישראל ערבים זה, זה אכפת לנו.

וכל מי שמדבר על מה שמדבר, אכפת לו מהשני, אחרת אולי הוא מדבר.

מה אכפת לו?

לא, זה אח שלי, לכן אכפת, לכן אני מעיר לך.

כי אני רוצה בטובתך, אני רוצה שתתחזר, אני רוצה שתחזור בתשובה.

אחרת לא היה מעניין אותי. הייתי יושב בבית,

נגמר הסיפור.

זה שאני מעיר לך, אני רוצה שתתקרב.

כמו שאני הייתי בצד הלא-טוב, וראיתי מה יהיה האמת,

אז גם אני חפץ בך. לכן אני מדבר מלב אל לב.

עוד סט, אמר אחיו ואמריו יהודה, אמריו כל הרואה את המת חרף עושהו.

סליחה, ואינו מלווהו, עובר משום לועג לרש חרף עושהו. ואם הלווה אומה שכרו,

הכוונה אלווהו, הוא לא יכול לקבל ממנו הלוואה,

אלא הכוונה מלשון ליווי, ללוות, אתה רואה, לוויה.

יש מצווה שנקראת ליווי המת,

ללכת כמה צעדים.

ואם הלווהו, מה שכרו, אמר רב אסי, עליו הכתוב אומר, מלווה השם חונן דל,

ומכבדו חונן אביון. אז זה נרשם לו שמה לאחרי מאה עשרים, עוד זכות מאוד מאוד חשובה של ליווי המת, שהיא מצווה מאוד מאוד חשובה.

רבי חייא ורבי יונתן, הבו שקלה ואז לבית הקברות.

הוה כסדיה תחלת דרבי יונתן.

אמר לרבי חייא דליה,

כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו.

אמר ליה, אומיה דקולאי,

ואקטיבה המתים אינם יודעים מאומה, פסוק בקהלת עת.

אמר ליה, אם כרית, לא שנית, ואם שנית, לא שילשת.

אם שילשת, לא פירשו לך יפה, כי החיים יודעים שימותו.

מי הם? אלו הצדיקים שבמיתתם קרויים חיים.

אז הם יודעים משהו.

שנאמר לה ובניהו בן יהוידע בין איש חייל רב פעלים מקבציאל הוא היכה את שני אריאל מואב והוא ירד והיכה את הארי בתוך הבאר ביום השלג.

בין איש חי, אטוכל עלמא בני מטאנין הוא,

אלא בין איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי,

כי אנחנו לא נקראים מתים,

אז אפילו במיתתם צדיקים קרויים חיים. לכן נקרא בין איש חי,

רב פעלים מקבציאל שהרבה וקיבץ פעלים לתורה,

והוא היכה את שיני אריאל מואב,

אריאל זה הכוונה לבית המקדש,

כן?

מואב על שם שבנאו דוד, דעת אמירות המואבייה.

אז זה הוא היכה את שיני אריאל מואב,

שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני.

והוא ירד והיכה את הארי בתוך הבאר ביום השלג.

שהיכה ותבר גזיזה,

או שהיכה...

כן,

אז יש מי שמפרש ככה לפי הפשט ויש מי שלא.

דהיינו שהיה כארי שהוא חמור שבספרים,

בתוך הבור.

דהיינו שהוא היה כמפרש.

אתה רוצה עכשיו לחפש איזה ביור, פירוש?

באים אליו, הוא הבור, סוד, שאינו מאבד טיפה, שהיה מפרש הכול ומסביר לכולם,

נותן לכולם תירוצים.

כן.

איכה דאמרי דה טבר גזיזה דוורדה ונחת וטבל. זוהקה חתיכות של ברד וקרח

ביום של שלג,

ונכנס בפנים לטבול, שבר אותם וטבל.

זה היו עושים גם הסבתות

הגדולות של כל אחד ואחד מאיתנו מחוץ לארץ, שלא היה מקווה

נגיש ויפה, וככה מתפנקים היום אנשים,

היו שוברות את השלג כדי להתעער מטומאתם,

כדי לטבול בקדושה וטהרה, כדי שיהיו מותרות לבעליהם.

בקדושה שוברות שלג, בשיא הקור, קפוא, כמה מינוסים.

מצווה או לא?

מצווה, עושים את זה עד הסוף.

אז אנחנו עם מסירות נפש, לכן הם זכו לבנים שכאלה, כמוך, אם השתבח שמונן.

יפה.

איכא דאמרי דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיטוה.

זה לא סתם היה היום, אלא באיזה יום?

ביומא דסטיבא.

והמתים אינם יודעים מאומה אלא הרשעים שבחייהם שכורים מתים, שנאמר

ועתה חלל רשע נשיא ישראל והבעיתם המאחה.

על פי שניים עדים או שלושה עדים מאומת המת חיו,

אלא המת מעיקרא ובני רבי חיה נפקו לקרייתא.

היי קרלו תלמודיו אוהבו כמצערא לאתקורת.

אמר לאחד לחברא הידע אבון בהי צערא.

אמר לאידך, מנה ידע

והכתיב יכבדו בניו ולא ידע.

אמר לאידך ולא ידע, והכתיב אך בשרו עליו יכאה ונפשו עליו תאבל.

כן,

אז אנחנו רואים שעדיין הוא הרגיש

במעשה בניו.

אם יכבדו אותו, הוא ידע. אם חס ושלום יעשו להפך,

אז גם ירגיש.

ואמר רבי יצחק קשה רימה

בבשר של המת כמחט בבשר של חג.

ועמרי בצער הדידהו ידע ובצער הדחריני לא ידע,

ולא. ועתניה מעשי בחסיד אחד שנטר דינה לעני בערב ראש שנה

בשני בצורת וקניתתו אשתו.

והלך ולן בבית הקברות.

אשתו גירשה אותו מהבית.

אמרה לו מילים לא יפות.

והוא הלך לבית הקברות לישון.

אז לא היה כמו היום מלונית.

או איזה חבר שיפתח לו את הדלת.

הלך לבית הקברות לישון. איפה הולכים לישון? מבית הקברות.

אחלה מקום.

עכשיו, לא סתם, בבית הקברות שם בלילה יש כל מיני, זה, היסטוריות.

ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו.

אמרה אחתה לחברתה, חברתי, בואי ונשוט בעולם.

בוא נטייל.

זה היה ליל שישי, כנראה.

בוא נטייל בעולם.

ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם.

מי יתקוף קודם, צפון קוראה או רוסיה?

או ארצות הברית תגיד. מי?

אמרה לה, חברתי, איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים.

כנראה עטפו אותה.

אלא לכי את, ומה שאת שומעת בואי והמרי לי.

הלכה אותה אחת שהציעה את העצה ובאה.

ואמרה לה, חברתה, חברתי, מה שעמדת מאחורי הפרגוד?

אמרה לה, שמעתי שקול הזורע ברביעה ראשונה.

ברד מלכה אותו, ברד ישבור את הכול.

והלך ובזרע וברביעה שנייה אותו חסיד.

של כל העולם כולו נלקה ושלא נלקה. הרוויח, התעשר.

לשנה אחרת הלך ולם בבית הקברות. עוד פעם הקניתה אותו אשתו.

עוד פעם הלך לבית הקברות.

באותו תאריך.

ושמעה אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו. אמרה חדה לחברתה, בואי ונשות בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם.

אמרה לה חברתה, לא כך אמרתי לך, איני יכולה שאני קבור מחצל של קנים,

אלא לחיית ומה שאת שומעת בו הבהמרי לי. הלכה ושעתה ובאה ואמרה לה חברתה, חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?

אמרה לה, שמעתי שקול הזורע ברביעה שנייה שידפון מלכה אותו.

הלך וזהה ברביעה הראשונה של כל העולם נשדף, של העולם נשדף.

אמרה לו אשתו, מפני מה השתקעת של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה?

מעכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלכו נשדף,

סחלה כל הדברים הללו.

אמרו לא היו היו עמים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד,

כן?

ובין אמא של אותה ריבה, אותה נפטרת, כן?

אז אמא שלה ואשתו של החסיד התחילו לריב.

אמרה לה, לכי וערך ביטח,

שהיא קבורה במחצלת של קנים, לא מתביישת?

במקום להשקיע בתכריכים וזה, הבאת לה מחצלת של קנים פשוטה?

ככה.

הלכה אמרה לה שהיא קברה את הבת של המחצלת של קנים, אשתו של החסיד.

לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות,

פעם שלישית גירשה אותו,

והלך עוד פעם לשם בבית הקברות,

זה היה המלונית שלו.

ושמעה אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה חברתי, בואי ונשות בעולם ונשמע מאחוריה פרגוד מהפורענות בא לעולם.

אמרה לה חברתי, אותה הנשאר אמרה, אתה עניחי נ...

דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים.

החיים כבר שמעו מה שאנחנו מדברים.

עלמא ידעה.

דיל מאינשא אחי נשאחי ואזיל ואמר לאו.

כן, אז היה פה איזה מישהו שהוא שכב ושמע את כל מה שנעשה שם. זו הייתה לו זכות לשמוע, כן?

לא כל מי שילך לישון הלילה בבית העלמי נשמע מה מדברים שם ורוחות ויחזור ועוד פעם ישמע אותם.

היה בדרגה כזו ש...

כנראה בעקבות מה שהוא ברח מאשתו

ולא ענה לה ולא עשה זה, אז הוא זכה לשמוע את אותם נשמות.

תשמא דזעירי הוה מפקיד זוזה לגבי אושפיזיך

אדעתה ואז היא לבי רב שכיבה.

אז אל בתרא לחצר מוות. אמר לאו, אמר לא, זוזייך. איפה

מה שהפקדתי?

אמרא דז'יל שקילנו מיתותא צינורא דדשא בדוכפלא.

כן, אז איך תיקח את זה? מאיפה?

מאותו מחבור ששם החבית

ועם אילה לאימא תשדר לימא סרקיאי וגופתאי דכוכלה,

בא דפלניתא דעתיה למחר.

עלמא ידעי

דלמדו מקדים ומכרזו ליהו

כן.

עכשיו, איך הם ידעו את זה שאותה נערה באמת היא תיפטר מן העולם?

בגלל שיש מלאך שממונה שהוא מכריז, בא ואומר, עכשיו יבוא נשמת פלוני אלמוני.

עכשיו תעלה נשמתה של זאת וזאת.

אז לכן, אותם אלו הנפטרים יודעים בדיוק,

אבל החיים באמת אינם יודעים.

תשמע דאבוה דשמואל אבו כמפקד גבי זוזי דיאטמי.

כי נחנף שלא אבי שמואל גבי.

אבו כקרו לבר אכיל זוזי דיאטמי. הוציאו עליו שם,

עד שאוכל את הכסף של היתומים.

אז עליו התרי לחצר מוות.

אמר לאו, בא הנה אבא, אמרו לה,

טובה אבא איכה הכה.

אמר לאו, בא הנה אבא בר אבא, אמרו לה,

טובה אבא בר אבא נמי.

טובה

איכה אחה אמר לו, בא הנה אבא בר שמואל אבוה דשמואל איכה.

אמרו לה, סליק למיטיבתא דרקיה הוא כבר נפטר ועלה לשמיים.

הדאחי חזיה ללוי דיאטיב אבראי.

הוא ראה את לוי.

אמר לאו, אמה יטיבת אבראי.

מה איתה אמר לו סליק?

אמר לה, דאמר אליה כל הנחשניה דלא סליק למיטיבתא

דרעבי אפס והחלישת לדעתה לא מעלינן לך למיטיבתא דרקיה.

כן?

אז לא זוכים להעלות אותך למעלה.

למה?

כל היכה שאני דלא סליק למיטיבתא דרעבי אפס. לא נכנסת לשם?

החלשת דעתו? אז לא מעלים אותך לבית מדרש של מעלה.

הדאחי ואחי אטה אבוה חזיה דאבי אכבחי ואחיך

ראה אותו בוכה ומחייך. אמר לה, מה איתה עמק הבכית?

אמר לה, דלעגל אטיטלן.

כן? כשאתה או-טו-טו נכנס לאדמה, נקבע.

ומאיתא מאחייכת ולמה חייכתא?

דחשיבת בהאי אלמטובה.

שאתה חשוב

בעולם הטוב.

ואמר לה, חשיבנא נעלוי ללוי

ועליוה ללוי.

אמר לה, זוז את דיאטמא איכה.

איפה הכסף של היתומים? אמר לה, זיל שקילנו באמתא דריכה.

איילה ותתא דידן ומציא את דיאטמא.

אמר לה, מה איתה אמה עבדת אחי? למה עשת כך? אמר לה, איגנבה, איגנבה.

מי גנב ומדידן?

אם היו גונבים, היו גונבים ממך.

יהא אחלה ארא, אחלה מדידן.

ואם ירצו אוכל,

כן?

אז ייקחו.

אלמא יד דילמא שאני שמואל כיוון דחשי ומקדמי ומחרי זה.

פנו מקום, ואף רבי יונתן אדרבדה. אמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן,

מניין למתים שמספרים זה? אם זה שנאמר ויאמר השם אליו, זאת הארץ שנשבתי לאברהם וליצחק וליעקב.

מה אי לאמור?

אמר הקדוש ברוך הוא למוישה.

לאמור להם, לאברהם, ליצחק וליעקב. שבועה נשבתי לכם כבר קיימתי לבניכם.

כן.

מה?

ויאמר השם אליו זאת הארץ שנשבת לאברהם וליצחק וליעקב לאמור. מה אי לאמור? אמר הקדוש ברוך הוא למשה.

לחם אמור להם לאברהם, ליצחק וליעקב. שבועה שנשבתי לכם כבר קיימתי לבניכם. וישאל כדעתך דלא יעדה.

כי אמר לו הוא,

מה היה צריך להגיד לחם אמור להם? וכי אם לא יודעים, מה יהוה?

אלא מאיד יעדה.

למה ללמי מרלו? אז אם ככה למה צריך לומר להם אם הם יודעים?

לאחזו כלל טבעות על אמור אישי. הוא רצה להיטיב עם משה רבנו, להחזיק לו טובה.

כביכול הוא עושה שליחות בשבילו.

אמר לרבי יצחק, כל המספר אחרי המת, כאילו מספר אחרי האבן.

כן, אדם שמספר בגנות של עמד, זה היה נפטר, זה היה ככה וככה וככה, כאילו מדבר לאבן.

איכא דאמרא דלא ידה ואיכא דאמרא דיאדה ולא איכא אכפת להו.

הנה.

והאמר אה פאפא חד אישתיים מילתא בתרא דמר שמואל, ונפל קניה מתללה

ובז על הארנק דמוחא.

אחד דיבר,

בגנותו של שמואל,

ונפל מהגג קנה גדול,

כן?

על כיס שהמוח מונח בו, פיצץ לו את הראש.

אומרת הגמור,

שאני צור ומראבונון דקוצה בריחו טביה, בעיקר.

אתה מדבר על אחד שהוא תלמיד חכם אמיתי,

תנא, אמורה,

קדוש עליון, הגוש ברוך הוא נתבע ממך.

בדיוק באותו רגע חטף את הקנה בתוך הראש, נתרוצץ מוחו.

כן.

יפה.

אנחנו בעזרת השם ממשיכים בלימוד הפה ליועץ.

אתה יכול להגיד לנו?

אה?

מה? אצלי?

כן.

בעזרת השם.

אז כן, היינו בגר.

דיברנו על גרים.

כן, יש עכשיו בעזרת השם יושבת על המשבר בשם עדי בת מרגלית,

שתזכה בעזרת השם לרפואה שלמה ולידה קלה כתרנגולת, בעזרת השם.

שוב בידיים מלאות.

הביתה.

כן.

גר.

כתיב בדברי הימים א' כ' ט' גרים אנחנו על הארץ, וכתיב כי גר אנוכי עמך, וזה כלל גדול בכל היהדות,

שלא ילך האדם אחר המותרות ולא יקפיד על המאכלים ועל המלבושים ועל דירנה,

אלא כאורח הנוטה ללון בדרך כך יתרצה בכל הבא לידו, וכל מגמתו תהיה על העולם הבא,

כי שם זה הבית העיקרי.

ואפילו מה שילך אחר ענייני העולם הזה, תהיה מגמתו להיות לו הכנעה להשיג אורחות חיים, וכל מעשיו יהיו לשם שמים.

הוא בא ליוסיף על משהו מוכרח לצום חקצי שמים.

ועל יסיינו יצרו המסורות שם ומדוכים, אף על פי כן כי כן דרכו של היצר הרע, שמראה כל המותרות כאילו הם הכרחיים,

גמורים לעבודת השם יתברך.

אבל צריך דעת יתרה להבחין בין הכרחי למותרות.

ושלא ילך חלילה אחר אצת יצרו, עד בו ראהו יוצר הטוב וחקרו.

ואין אמת שכתבו הפוסקים משולחן ערוך, יורד היה סימן קנט סעיף א',

לעניין מאי דקיימה לנד אסור להלוות לגוי בריבית, אלא כדי חייו.

שעכשיו הכל כדי חייו, שרבו המסים והארנונות והנדוניות

ושאר ההוצאות.

אבל אני אומר שבדרך שהאדם רוצה לילך, מוליכים אותו.

ומי שעושה מלאכתו קבע ויגיע להעשיר בתחבולות ובדעת חדרים ימלאו,

הקדוש ברוך הוא מזמין לו הוצאות שיהיה מוצא הרבה.

אתה רוצה להרוויח, אה?

אבל זה לא מגיע לך לצבור ידאק לך להוצאות.

ואז חושב, אה, עשיתי יפה, טרחתי, הנה הרווחתי, ברוך השם, בעשר אצבעות, הרווחתי.

שאם לא כן, איפה הייתי מוצא את ההוצאות האלו?

ולא יהיה טוהר רוח שאם הוא מרוויח מעט,

הקדוש ברוך הוא מזמן שתהיה לו הוצאה מועטת. ואם יעשה רצונו לעשות תורתו קבע רוב היום ומלאכתו ארעי, מובטח לו שלא יחסר לחמוד עם מחסורו אשר יחסר לו.

שכבר הבטיח שהוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חיי רצון.

ומה שסובל האדם וטורח וצער ועמל, עד שלפעמים נטרד מן העולם הזה ומן העולם הבא,

הוא הכל בשביל שהוא רוצה לסבול,

הוא רוצה ללכת אחר המותרות, אחר התענוגות,

כי בני האדם הם נגעי בני האדם עצמו.

וזוהי כל רעת האדם שאוכל פירות אב בעולם הזה ועמל וכועס ומשכים קום מאחרי שבת אוכלי לחם רצבים.

והקרן קיימת לעולם הבא, שהמטבע של העולם הזה בטל וכאילו אכל את חוקו על עוונות על הפשעים, ביטול תורה ומצוות,

אז הוא יוצא מפה מהעולם הזה בלי שום דבר.

לכן אנחנו צריכים לדעת

שאומר התנא באבות ו״ד כך היא דרכה של תורה פת במלח, תאכל ומה אם במשורה תשתה ועל הארץ תשען וחיה צער תחייה ובתורה אתה עמל.

כי אדם יכול לעשות את הדברים הללו, זה לא דבר קשה,

אלא מה אדם בוחר לעשות

כפי שכולם עושים. למה הוא עושה ככה? למה הוא עובד עוד עבודה? בוא אני אעבוד.

הקדוש ברוך הוא לא חפש שאתה עבוד, הקדוש ברוך הוא חפש שאתה עבוד אותו.

הוא ידאג לך.

הרי הוא זן ומפרנס.

בשעת צרה למי אתה פונה?

לברוע העולם, נכון? למה?

כי אתה יודע שממנו עוד עברה ישועה.

אז בכל דבר ועניין הוא צריך לחזק בעצמו את האמונה, כי קשה,

כי הוא חסר אמונה, לכן הוא נוהג בדרך הזאת.

כן,

ומאחר שכך ציוותה התורה על אהבת הגר,

ואהבת את הגר, כי ייקרא שיבוא גר צדק,

ראוי להרחם עליו במאוד מאוד, ולהעניק לו ממון, ולבקש לו מנוח, ושיריתיו לו, ולפסו בדברים טובים.

ואפילו שחשי טובה שיחזור אולי חסר שלום לסורו כאשר איננו רעות.

לא מפני זה יהיה עושה טובה עמו וטועה על הראשונות, חס ושלום, ולא יהיה מושך ידו לעשות טוב עם גרים אחרים.

כי אין לנו אלא לראות באשר הוא שם ולקיים מצוות יוצרנו.

ואחר כך אצל תרבות רע זה בעיה שלו.

אבל המצווה שלך תעמוד לך לאט במה שעשית, ובכלל מצוות אהבת גרים הוא לעזור ולסייע לאיש הנודד מקומו,

אשר גר בארץ נוכרייה, ולאו דווקא גר צדק.

דעתו יציבה בהרה וגיורה בשמי שמאיה, וזיל בתר טעמה, תכתיבה אתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים.

והרי בהדיה דקרא משתאי על מי שהוא גר בארץ נוכרייה, בלי רע ואח, ואין לו מכיר ורוחו נמוכה ולבו נשבר ונדקה.

וראוי להרחם עליו ולקרבוהו ולהיות עמו אוהב ורעו ולעזרו ולתומכו בכל הבא בידו, ובזה מקיים מצווה רבה.

וביותר יגדל המצווה הזאת על אשכנזי ההולך בין הספרדים וספרדי בין האשכנזים וכדומה, שגם לשון אין להם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.

והם מתדכאים הרבה שאינם יכולים להגיד צערם ולהראות את ערכם, כי יש גם כן בעלי תורה, אבל אין להם פה לדבר ומסווה בושה על פניהם, ואין להם הצליח להרים ראש.

על אלה ראוי לרחם ביותר ולמצווה רבה תחשב. לא כאשר יש רבים מעמי הארץ אומרים שהספרדי ילך לספרדים ואשכנזי לאשכנזים. לא.

וכל מין ירחם על מינו.

מה, אנחנו שני אומות חס ושלום?

ובוודאי שאומר כך חירף מערכות אלוקים חיים.

כי חרפה היא לנו בני ישראל גוי אחת בארץ באשר ניפרד איש מאחיו.

כי כולנו בני איש אחד נחנו,

ולאחד לכולנו אב אחד לכולנו תורה אחת ומשפט אחד, ולמה נבגוד איש באחיו?

ואם הלשונות לארצות הם מחולקים, מה בכך? ומה בין ספרדי לאשכנזי ושאר לשונות?

חלילה לעשות שום חילוק. ואדר רבה, יגדל החיוב לרחם ולסייע למישהו מלשון אחר מטעם מצוות אהבת הגר.

אז זה לאו דווקא הגר עצמו, אלא אפילו אדם שהוא לא בעדה שלך.

הוא לא מה זה, הוא נחשב כגר, ואתה צריך לסייע לו.

והמרחם ירחמים עליו מן השמיים, והשם ישלם לעושה הטובה שבעתיים.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.

רבי חנין אלמר כשיר אומר, הצוות ברוך הוא לדרגות ישראל. לפיכך,

בלהם תורה ומצוות שנאמר, אדוני החפץ במען צדקו, יגדיל תורה ביד.