פרשת שמיני - א' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫קודם נלמד את הפסוקים.

‫הפסוק אומר,

‫זאת החיה אשר תאכלו.

‫יש בחז'ל,

בחז'ל,

‫שהקדוש ברוך הוא הראה למוישה,

‫זאת החיה תאכל, ‫זאת החיה לא תאכל, זאת החיה תאכל.

‫הוא הראה לו.

‫כמו שהוא הראה, ‫שהתפיעלו לדבר כזה, מה?

‫אמרו, מה אתה מתפלא? ‫גם לאדם הראשון,

‫הקדוש ברוך הוא הראה לו ‫כל החיות וכל הבהמות,

‫ולכל אחד הוא נתן את השם,

‫את העופות. ‫הדגים,

‫הדגים הוא לא הגילה, ‫תוצאות

אומר ש...

‫בדגים הוא לא אמר שם,

‫אבל תוצאות בחולין.

‫עכשיו, אבל כאן...

‫טוב, אז כתוב, ‫זאת הבהמה אשר תאכלו.

‫זאת החיה.

מה זה חיה?

‫מי שיש בה בעל חי, ‫החיות שיש בה חיים.

‫רש״י אומר משהו

על זה.

‫אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ,

‫כל מפרצת פרסה ושוצאה על שסע פרסות,

‫מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו. ‫שני תנאים.

צריך שתהיה

‫מפרצת פרסה. ‫מה פירוש המילה מפרצת? פה, פה.

‫הכוונה אומר רש״י, ‫כמו שכתוב בתרגום,

‫שיש הפרסה,

‫הרי יש להם, יש בהמות כמו,

‫יש להם ציפורן עבה ברגליים, ‫ציפורן כמו נעליים,

‫הנעליים של הבהמות.

אבל יש כאלה,

‫כמו הסוס והחמור,

‫נעל אחת,

‫אבל יש כאלה שזה מתחלק,

‫כמו הפרות,

‫השברים והצאן, הכבשים והעיזים,

‫הפרסה שלהם מחולקת מלמעלה עד למטה.

‫ואתה רואה,

‫אתה ראית עז

או כבש,

‫אתה רואה שניים, יש שני

‫זה הפירוש הזה.

‫מפרסת פרסה שהיא,

‫אומר התרגום, סדיקה,

‫שיש סדק,

מלמעלה עד למטה. ‫וסוסה עד שסע הפירוש הוא

שהסדק הוא מלמעלה של הנעל של הפרסה, ‫זה נקרא פרסה,

‫של הנעליים של הפרה.

‫זה גם כן מסביר העניין.

‫העניין,

‫יש בהמור כמו חתור וכלב

‫ואריה ונמר.

‫הם הולכים על...

‫הגוף שלהם על הארץ, ‫הרגליים על הארץ.

‫-פה את הרגליים.

‫אז הם זולים יותר, הם בזויים,

‫שהם כמו שרצים.

‫אבל הפרות והכבשים, יש להם נעליים.

‫זה מראה נכבדות.

‫ולמה אדם לא נולד עם פרסה?

‫אדם יותר נכבד,

‫לפי שגם הפרסה סוף סוף זה חלק מן הגוף,

‫והוא זוחל על הארץ.

זו הספלה.

‫אבל אדם,

‫הוא עושה נעליים מחוץ מן אדם.

‫אדם יש לו דעת, ‫לא צריך כל כך לדאוג לו לנעליים.

‫הוא יעשה לבד נעליים.

‫ונעליים שעושים יותר נכבדות,

‫שלא, אני בעצמי לא נוגע בקרקע,

‫אני דורך על נעליים.

‫ולכן גם הפרות, השברים, ‫הצאן והבקר,

‫הם נכבדים יותר מאותם שאין להם,

‫שהולכים על הרגל, כמו החתול והכלב.

‫הם יותר כמו זוחלים, הם כמו שרצים.

‫כיוון שהגוף שלהם נוגע בקרקע, ‫הם יותר מושפנים.

אבל מי שלא נוגע בקרקע, יש לו,

‫אבל סוף כל סוף הציפורן זה חלק ממנו,

‫הטלפיים.

‫זה נקרא טלפיים.

‫אז התנאי הראשון,

‫שיהיה להם טלפיים, פרסה,

‫אבל מחולקת

לשני אצבעות.

‫אתה ראית פעם רגל של עז ‫או רגל של כבש, זהו.

‫צריך ל...

‫ועוד תנאי,

‫ועוד תנאי, מעלת גירה בבהמה.

‫עכשיו, הצאן והבקר,

‫תכף נראה עוד חיות.

‫כשהם אוכלים, בהתחלה ‫הם ממלאים את הבטן.

‫אחרי כן הם מתיישבים.

‫אני הייתי פעם בצפת,

‫ויצאתי לטייל ביערות שעל יד צפת.

‫ופתאום,

‫נדהמתי פתאום.

‫היה שם פר,

‫היה, היה, הוא כבר מלה קרסו,

‫מהמרעה שיש שם,

‫אבל אחרי כן הוא יושב בצל,

‫וכל הזמן לועס.

‫מעלה את האוכל מהקרס לפה, ‫ולועס לאט-לאט,

‫ואחרי כן מחזיר את זה. ‫אני חושב,

כשהוא מחזיר, הוא לא מחזיר ‫למקום איפה שהוא אוגר, ‫זה כווחר שהיא אוגרת את האוכל.

‫ואחרי כן הוא מעלה את זה, ‫וחוזר ונכנס לקרס שנייה,

‫לקרס אחרת, מה שהוא לעס טוב.

‫זה גם כן, אני לא יודע, ‫זו גם כן קצת אצילות.

‫לא כמו חגיגה רעה,

‫כמו

אוכל אחרי כן לאט-לאט.

‫זה

גם אצילות.

‫הרי לפני עשרים שנה

‫היו אומרים על רב גדליה, זיכרונו לברכה,

‫גאון,

‫גם במדע היה חכם גדול,

‫הוא היה גר על יד רב חיים.

‫הוא היה גר למטה מרב חיים.

‫-תלמיד של החזמיש?

‫-כן,

אבודליה נאדל.

‫ועברו עליו, הוא נסע לסטרסבורג.

‫הזמינו אותו לסטרסבורג, היה שם, אולי,

‫קצר כמה שבועות לנוער וזה,

‫לקחו אותו לגן חיות.

ושמה בגן חיות

‫הוא היה מסתכל, הלכו איתו, ‫הן היוו אותו, לא הלך לבד.

‫היה מסתכל על חיה,

על עוף,

‫ואומר להם

‫את התכונה הרעה של העוף הזה, ‫או הטובה.

‫ולכן גם כן התורה לא התירה לנו ‫לאכול כל החיים.

יש כמו למשל האנמר, הוא אכזרי.

‫וכל אלה, הקרניבור, ‫כל אלה שאוכלים בשר, ‫קוראים לזה קרניבור.

‫טולי קרניבור הם אכזרים.

‫-באמת, מהאדם.

‫לא, גם בלי אדם, ‫גם אוכלי בהמה, גם כן, אוכלי בהמה, ‫זו אכזריות,

‫איך שאריה מתנפל על בהמה שלו,

‫על זברה.

ראיתי בסרט איך הוא רודף אחריה,

‫והם רצים, רצים,

‫הרחק נותן לה מכה ברגל אחת בקדמית.

‫והמכה כואבת לה,

‫והיא מרימה את הרגליים, ‫היא לא יכולה לדרוך על זה,

‫ואז היא נופלת.

‫וברגע שהיא נופלת,

‫הוא מתיישב לה על יד הצוואר.

הוא פה.

היא יותר גדולה ממנו ארבע פעמים,

‫במשקל, והוא בא והוא שולח,

‫יושב לה על יד הצוואר,

‫עד שאחרי כן הוא אוכל אותה,

‫והוא הורג אותה.

זה על כל פנים,

‫האיסור שאסרה תורה בהמות טמאות,

‫כן, לא בשביל יהודים.

‫זה בשביל הגויים, לא בשביל יהודים.

‫אז כתוב כאן, צריך שני סימנים ‫להכשר הבהמה.

‫מעלת גרה ומפרצת פרסה, ‫שוסעת שסע, זה היה נוח,

‫רק המילה שוסעת שסע, שהסדק

‫שבתוך הפרסה הוא מלמעלה עד למטה.

‫זה הפירוש, מפרצת פרסה ושוסעת שסע.

‫אז צריך שני תנאים.

‫אז מה כתוב בתורה?

‫כתוב בתורה, בהתחלה כתוב,

‫זאת היה אשר תאכלו,

‫כל מפרצת פרסה ושוסעת שסע, ‫מעלת גרה, אותה תאכלו.

‫אותה,

ולא מי שאין בה סימנים האלה.

‫אף לי יש בה סימן אחד,

‫או אין בה סימנים בכלל.

‫למשל, היא לא מעלת גרה,

‫וגם לא מפריצת פרסה, כמו הסוסים.

‫הם לא מפריס פרסה,

‫וגם הם לא מעלה גרה.

‫או אריה,

‫הוא גם כן לא מפריס פרסה ‫וגם

וגם לא מעלה גרה, או כלב, או חתול.

‫אז כתוב בתורה, ‫זאת הבם אשר תאכלו.

‫זאת,

‫ולא שאין לה הסימנים האלה.

‫אבל זה נקרא, לאו הבא מכלל עשה.

‫לאו הבא מכלל עשה, עשה.

‫אין לזה, אין מלכות.

‫על לאו הבא מכלל עשה.

‫אם כתוב בפירוש, לא תאכלו,

‫יש לאו, זה לאו, אז על לאו לוקים.

‫לומדים הכול מפסוקים במכות,

‫דף יד,

‫הדג לעמוד ב', יד.

‫אבל לאו עדיין לא למדנו,

‫רק אחרי זה כתוב,

‫אך את זה לא תאכלו.

‫מה לא לאכול?

איפה יש להם?

‫אז כתוב,

‫ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה.

‫ממעלה גרה וממפריסי הפרסה.

‫יש כאלה שהם מעלה גרה ואסור לאכול, ‫אם הם לא מפריסי פרסה.

‫ויש מפריסי פרסה,

‫אז זה לא מספיק להיות מפריס פרסה, ‫צריך גם להיות מעלה גרה.

אז יש בתורה ארבעה חיות,

חיות, בעלי חיים.

יש לנו שלושה שהם מעלה גרה ולא מפריזי פרסה.

הגמל, השפן והארנבת.

הם מעלה גרה, אבל לא מפריזי פרסה. אסור לאכול, לאכול.

אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה, אפילו שהם מעלה גרה,

כיוון שהם לא מפריזי פרסה,

את הגמל,

כי מעלה גרה ופרסה לא יפריז, טמאו לכם בעת הארנבת,

כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה,

טמאה היא לכם.

עכשיו עוד סוג שני,

ואת החזיר,

כי מפריס פרסה הוא,

ושוסה השסע פרסה,

והוא גרה לא יגור,

טמאו לכם,

ואת החזיר,

כי מפריז פרסה הוא,

הוא הפוך,

הוא,

פרסה יש לו,

ושסוע,

ושוסה השסע פרסה,

אבל הוא גרה לא יגור,

הוא לא מחזיר את האוכל, מה?

ישר לקיבה ש...

אז זה המילה גרה, להקיא.

מעלת גרה זה הקאה,

היא מעלה את האוכל

מן הקרס הראשונה,

שם היא מילאה את הקרס הזאת,

ומחזירה אותה לפה,

ולעסת, ואחרי כן,

אלעיסה הולך לקרס שנייה, כך נראה לי,

לא ברור מאה אחוז, אני, ככה נראה לי, שיש שני קרסות.

אז החזיר, כי מפריס פרסה הוא, סושה השסע.

אז יש לנו כאן,

ב... ב... ב... ב... מה... מה... לכאורה, יש לי שאלה.

למה התורה אומרת לנו את השמות?

הגמל, הארנבת, הצפן,

והחזיר?

תגיד התורה את הכלל.

אך את זה לא תאכלו.

מעלה גרה ולא מפריס פרסה,

או מפריס פרסה ולא מעלה גרה.

למה צריך לומר?

מה התורה אומרת? את השמות של הבהמות.

הוא מבואר בגמרא שכוונת הקבוש ברוך הוא רק אלה.

אין יותר בהמה שמפריס פרסה ולא מעלה גרה,

חוץ מן החזיר,

מה שמפורש פה.

ואין מעלה גרה שלא מפריס פרסה.

זאת אומרת,

נפקא מינה להלכה.

אם מצאנו למשל

בהמה,

שהרגליה סדוקות,

ואנחנו לא יודעים אם היא מעלה גרה או לא.

זה מספיק.

למה? כי אם אתה מכיר את החזיר,

אתה יודע שזה לא חזיר.

הרי רק החזיר

הוא מפריס פרסה ולא מעלה גרה.

ורק הגמל והשפן והארנבת מעלה גרה ולא מפריס את פרסה.

אם אתה מכיר

את הגמל,

מצאת למשל, מצאת כמו גמל, יש כזה.

אז אם זה גמל, אסור לאכול אפילו שהוא מעלה גרה.

אבל אם זה לא גמל,

במקום אחרת יש הרבה.

כמו שאמרתי,

תראו, למשל, יש בפרסת ראה,

יש שבעה מיני חיות,

זאת אומרת,

חיות בר.

האייל, הצבי, היחמור,

והכובד אישון ותאוב הזמר.

זה שמונה שמות של חיות שמותרים באכילה.

למה?

על כל אחת של מעלה גרה.

אם הם לא מעלה גרה,

לא היינו מתירים.

גם מעלה גרה וגם פרסה.

רק למה הזכירה התורה?

אפילו זה חיות,

חיות בר,

גם כן מותרים.

אבל על כל אחת של מעלה גרה, כתוב פה בפירוש.

אם מעלה גרה ולא מפריס את פרסה, אל תאכל. ואם מפריס את פרסה ולא מעלה גרה,

אל תאכל.

אז למה התורה פירטה את השמות האלה?

‫התורה פירטה את השמות האלה, ‫לומר לך שרק אלה

יש בהם.

‫אבל אז כאן יש גמרא, יש גמרא,

‫בפרק אלו טרפות, דף נט.

‫כבוד הרב,

‫שאמרתי קודם שהזכיר ‫שאנחנו לא אוכלים את גמרא נמר.

‫הרב הזכיר שלא אוכלים את גמרא נמר.

‫נמר.

‫זה בגלל שהוא אכזרי.

‫לא, זה רק, זה לא זה עיקר הדברים. ‫-לא אמרתי, רגע, רגע, ‫לא רק עיקר הדברים, ‫ואני שואל שאלה. ‫היו פעם גם אכזריות.

‫מי? ‫-חיות בר.

‫לא בטוח, לא. אלה, איזה חיות בר? ‫אלה סביב יחמור. ‫לא סביב היחמור.

‫יש כאלה שהם אכזריות. ‫-אז הם בכלל לא צריכים לדבר ‫מהאכזרי וזה.

‫לא, לא צריך לדבר.

‫צריך לראות אם הם בקטגוריה של הכשרים.

‫אם יש שוסע שסע בבעלי גרה, ‫אני רק אמרתי לקדוש ברוך הוא, ‫יש לו טעם, למה הוא אסר לנו. ‫נראה, עוד מעט, עוד מעט תראה בהמשך עכשיו.

‫כתוב כאן בגמרא, ‫תראו איזה גמרא נפלאה.

‫אומרת הגמרא,

‫שליט בעולמו יודע שאין לך דבר ‫שמפריס פרצה וטמא,

אלא חזיר.

‫אין דבר כזה מפריס פרצה והוא טמא, ‫רק חזיר.

אבל אם הוא מפריס פרצה,

‫הוא בטח גם מעלה גרה.

‫ולהפך,

אם קודם כתוב, ‫שליט בעולמו יודע.

‫שליט בעולמו יודע, ‫הרי זה פלא עצום.

‫מאיפה משה רבנו ידע שרק אלה בהמות,

‫הוא מפריס פרסה ואין הוא מהגרה, ‫רק החזיר.

‫כולם, אם מפריס פרסה, ‫גם מעלה גרה.

‫ולהפך,

איפה ידע משה רבנו שרק גמד ושפון וארנבת,

‫מעלה גרה ולא מפריסי פרסה?

‫אולי יש עוד חיה וכו'.

‫אז ראיתי באמת בספר להגיד,

‫רב שבתא יודלביץ',

‫אמר בדרשה,

‫הוא נסע פעם באווירון,

‫וישב על ידו יהודי,

‫והוא התחיל לדבר איתו, ‫דיבר איתו, הוא דיבר, סיפר לו

שהוא היום, הוא אומר שהוא מיליונר,

‫לא נוגע לי, אני לא צריך את הכסף שלו.

‫הוא מיליונר

והוא פרופסור לזואולוגיה.

‫מה זה זואולוגיה?

זו.

אתה יודע מה זה זו?

‫לזו, היו אומרים, אגן החיות,

‫היו קוראים לזה בצרפתית, לזו.

זו.

‫אזואולוגיה זה שמכיר את הבהמות,

‫מכיר את כל הבהמות והחיות.

‫כמה שהוא יכול, אני יודע, ‫הכול, הכול, הכול.

‫אז הוא פרופסור לזואולוגיה ‫בנובמברסיטה פלונית,

‫והוא יעמיד תלמידים, והוא

‫כבר יעמיד שלושה פרופסורים ‫לזואולוגיה גדולים.

‫שלושה פרופסורים גדולים. ‫זו השאיפה שלו,

‫ללמד זואולוגיה.

‫יפה מאוד.

אז טוב, אחרי זה,

‫הביאו לו לאכול אוכל לא כשר.

‫מה זה אוכל לא כשר? ‫במטות? לא, המעשרות.

‫בשר.

‫בשר, טוב היה.

‫איזה בשר זה יאכול? ‫בשר סוס.

‫בשר סוס.

‫אוכלים בשר סוס. ‫בשר בריא, אומרים.

‫אז הוא אמר לו, ‫הרי אתה יהודי, איך אתה אוכל?

‫איך אתה אוכל?

‫דבר לא כשר.

‫הרי התורה נתנה דינים.

‫הוא אמרה לו, לאכול.

‫אמר לו, תראה,

‫משה רבנו כבר נפטר ‫לפני שלושת אלפים שנה.

‫אני, זה לא מחייב אותי, ‫מה שמשה אמר לפני שלושת אלפים שנה, ‫הוא כבר נפטר.

‫אז מה זה מחייב אותי?

‫הוא צעק עליו, רסע.

‫תעשו את זה משה רבנו אמר את זה?

‫זה הקדוש ברוך הוא אמר,

‫והקדוש ברוך הוא חי וקיים.

‫והוא אמר, אל תאכל בהמות.

‫אז הוא אמר לו,

‫תראה, אם אתה תשכנע אותי

‫שזה הקדוש ברוך הוא אמר,

‫אני אחזור בתשובה.

‫אבל אני אומר לך, ‫חבל לך על הזמן,

‫כי היה כבר איזה רב

‫הוא דיבר איתי ארבע שעות

‫ולא שכנע אותי.

‫אני לא יודע...

מי אמר?

‫אמר לו,

‫רב שבתאי, אני בארבע דקות ‫אני אשכנע אותך.

‫לא ארבע שעות, בארבע דקות.

‫מה הוא אמר לו?

‫אמר לו את הגמרא הזאת.

‫איך, מאיפה ידע משה רבינו, ‫איך הוא למד אצלך זואולוגיה?

‫מאיפה הוא ידע שאין חיות כאלה?

‫אין חיות יותר, אין משמעלה גרה

ולא מפריס פרסה. ‫אין, רק הגמל, הסבן והנבט.

‫ואין מפריס פרסה שלא מעלה גרה, החזיר.

‫אין.

אין.

‫מאיפה הוא ידע?

‫משה רבינו היה עובד בגן החיות?

‫הרי משה רבינו גדל אצל פרעה, ‫בבית המלכות,

‫לא בגן חיות.

‫ואחרי כן הוא יצא.

‫מאיפה הוא ידע? וכי הוא היה צייד?

‫הביא גמרא מפורשת.

‫על זה, הנה,

‫אחי הוא, אבל הגמרא אומרת את זה תכף.

‫יש פה רב סומך

‫גם המילים האלה.

‫אחי משה רבינו,

‫אלא מה, על כורח,

‫שמי גילה לאסוד את זה?

‫שיש רק שלוש חיות שמעלות גרה ‫ולא מפריסת פרסה. ‫גם מעל שפון ועד. מי גילה?

‫אין מי שמעלה גרה ולא מפריס פרסה. ‫אין יותר.

‫או שיש לו את שני הסימנים ‫או שאין לו בכלל סימנים.

‫הוא גם לא מעלה גרה, ‫אבל גם כמו הסוס או החמור,

‫הם לא מעלים גרה. ‫יש הרבה כמה זברות הם מעלה, ‫או הכלבים והחתולים והאריות והנמרים, ‫הם לא מעלה גרה ולא מפריסי פרסה.

‫אבל שיהיה להם רק...

‫הם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה, ‫זה רק הגמל

‫השפון והארנבת.

‫ומפריס פרסה ואינו מעלה גרה, ‫רק אחד, חזיר.

יותר לא.

‫מי גילה את זה למשה רבנו, ‫אם לא הבורא אילון, ‫שהוא ברא את כל הבריות.

‫הוא ברא את כל הבריות.

‫והוא יודע מכולם,

‫הוא יודע מה שהוא ברא,

והוא אומר לנו,

‫גילוי נורא, זה גילוי עילקי בתורה,

‫שלא תמצא שום חיה,

‫שהיא גם מעלה גרה ולא מפריס פרסה. ‫כולם עם מעלה גרה, ‫חוץ מאלה השלושה.

‫והרי יש,

‫מזמן משה רבנו עד עכשיו,

‫בטח,

הכירו עוד חיות ועוד בהמות נגיד למשל אמריקה

בארצות הברית היה היו חיות איך קוראים לחיה הזאת שרצה

באמריקה יש חיה טורפת

מה עוד אליו?

לא לא לא בשם

צ'יטה צ'יטה זהו שיטה אה?

שוטה צ'יטה צ'יטה צ'יטה היא רצה מהר מאוד איך קוראים לה? צ'יטה צ'יטה עם מה? עם שמך?

לא לא לא, צ'ז צ'דיק עם מכה. אה צ'יטה, נכון זה צ'יטה. צ'יטה עם מכה. צ'דיק עם מכה. כן, צ'יטה.

מה היא רצה מה היא? צ'יטה.

זה נמצא בארצות הברית, אני חושב.

הרבה חיות,

כל הקונטיננט, כל

הקונטיננט של אמריקה, לא ידעו ממנו.

אז קולומבוס גדלה אותו.

אבל היו שם אינדיאנים באמריקה, לא?

הכול פונים. בטח שיש,

לא יכול להיות מידיעה

של אדם,

כי יש עוד חיות שלא ידעו מהן בכלל.

אבל קודשא בריחו אמר לנו בטרו שלו.

שליט בעולמו הודיע שלא תמצא שום

מעלה גרה שאינו מפריס פרסה,

רק שלוש אלה.

גמל ארנבת ושפן.

ולא תמצא מפריס פרסה שלא מעלה גרה חוץ מן החזיר.

שליט בעולמו גילה.

אותו דבר יש עוד משהו,

גם כן במסכת חולים,

יש פה בפרסת השבוע,

אחרי החיות והעופות,

יש,

לא,

אחרי החיות

באים הדגים.

כל אשר את זה תאכלו,

מכל אשר במים, כל אשר לא סנפיר וקסקסת,

במים, בימים ובנחלים, אותם תאכלו.

סנפיר

זה המשותים,

וקסקסים זה שמכסים את העור שלו.

זה מגן עליו, כמו,

יש,

יש,

הגמרא מובא מלבוש קסקסים, יש...

כשיריין, כשיריין.

מה? לבוש קסקסים כשיריין, היה שלב ועוד שלב, ברדים שלכם, היה שלבים.

אז בקיצור,

הגמרא אומרת,

מי שיש לו קשקסת,

ודאי יש לו גם סנפיר.

אבל מי שיש לו סנפיר, יכול להיות שאין לו קסקסת.

אז אם אתה לקחת חתיכת דג,

הביאו לך זנב של סלומה,

זנב דג,

ואתה לא יודע אם יש לו סנפירים.

אז תלוי, אם אתה רואה שיש קסקסים,

אז זה בסדר.

וכאן אין חוץ מן הכלל.

אם יש לו קסקסת,

יש לו גם סנפיר.

אבל להפך,

אם יש לו סנפירים,

זה לא אומר שיש לו קסקסים.

זה כתוב בגמרא בדו סמכו בחולין,

והתוספות באמת שואל,

מאיפה ידו חזל דבר כזה?

הרי אין לנו בתורה שמי שיש לו קסקסים, בטח יש לו סנפיר.

באשלאמה, מי שהוא מעלה גרא,

יש לו, הוא גם מפריס פרסה.

יש לנו בתורה, כשהתורה אומרת,

את זה לא תאכלו שמעלה גרא ולא מפריס פרסה.

ולא מפיר את התורה, תגיד כלל.

כל מי שמעלה גרא ולא מפריס פרסה. לא, אין כללים, כי יש פה רק שלוש.

ורק חזיר מפריס פרסה ולא מעלה גרא.

אבל כאן לא כתוב.

מאיפה לקחו את זה חזל?

אז התוצאות בסוף אומרים, זה הלכה למשה מסיני.

בהתחלה הם רצו לומר,

אולי לקחו את זה מהאדם הראשון, הרי הוא קרא שמות.

אז אומר התוצאות לו, הוא קרא שמות רק לעופות

ולבהמות ולחיות, אבל לא קרא שמות,

ולבני אדם, אבל לא קרא שמות לדגים.

הדגים אין לנו, כי היום יש דג סלומון,

יש דג מוש, זה לא שמות שנתן אדם הראשון.

נתנו אדם אחרון.

לא אדם הראשון.

אז מילא מאיפה ידעו חזל.

אז תוצאות אומר בסוף,

וזה מעניין התוצאות הזה,

אני ראיתי באיזה ספר חשוב שהוא אומר שזה מרוח הקודש.

התוצאות לא אומר מרוח הקודש.

אבל זה הלכה למשה מסיני, קיבלנו את זה בתורש בעל פה.

החזל הזה זה להלכה.

הרי גם כן, כמו שאמרתי, אם תמצא חתיכת דג

שיש בו קזקסים ואתה לא יודע אם יש בו סנפירים,

אז הדין הוא שאם יש קזקסים, בטח יש סנפירים.

ואם יש סנפיר, זה עוד לא ראה שהוא כשר, אולי אין לו קזקסים.

לא צריך שהקזקסים יהיו אחרי שיצאו מן המים.

אפילו יש כאלה שיש קזקסים, כי הם במים,

על אחרי שיוצאים,

הקזקסים יורדים.

אז זה לומדים בפסוק, בפסוק כתוב,

וקשקשת במים.

כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת במים.

יש בגמורת ים כן דג, שיבוטה, רוב המלך שיבוטה בקידושין. אז יש כבר שמות בזמן הגמוריה על הדגים. שיבוטה? רוב המלך שיבוטה.

דגים בטח היו, מששת ימי בראשית. לא, לא, שמש, שמש לדוגים, ראש טיידי גמורגים.

טוב, קראו להם, טוב, גם הם היו אוכלים דגים.

כן, שייבס, היה גמי נשייבס, היה שם.

נפקא מינה של הבדיקה, אני מבין מהרף, דווקא זה בתוך המים.

לבדוק אם הדג כשר או לא, זה דווקא במים.

למה?

למה בחוץ לא?

לא, כי הלב... אם אתה תמצא קשקסים בחוץ, זה עוד יותר טוב.

לא, אבל הרב מקודם אמר, יש מצב שאם אתה מוציא אותו מהמים,

אין קשקסים, יש כאלה למדוקות...

אם יודעים שהדג הזה משאיר את קשקשיו בחוץ,

אז זה מספיק. כתוב במים,

סנפיר וקשקשת במים.

אז גם על זה כתובות אותן המילים.

גם על זה כתובות אותן המילים.

שליט בעולמו יודע,

אז יש כאן קושייה על הדין הזה, אה, ושריון קשקסים, לא.

בשמואל.

ושריון קשקסים, זאת אומרת שהוא מכסה אותו.

זה מה שדוד,

שאול הלביש את דוד.

לבוס צדוקי כשרם, במקום אחר כתוב, לבוס צדוקי כשרם, פעוטה ועוד פעוטה.

בסוף אומר,

אומרת הגמרא,

קושייה.

אם מי שיש לו קשקשים,

יש לו סנפיר. בטח, יש לו סנפיר.

ומי שיש לו סנפיר,

לא בטוח שיש לו קשקשים.

אז העיקר, התורה הייתה צריכה להגיד רק קשקשים.

הרי מסנפיר לבד אני לא אכשיר,

צריך קשקשים.

ומקשקשים לבד אני כן מכשיר.

אז התורה תגיד העיקר, קשקשים.

אומרת הגמרא, יגדיל תורה ויאדיל.

באמת התורה הייתה יכולה להגיד רק קשקשים,

אבל התורה, הקב'ה רוצה להגדיל את התורה,

אז לכן הוא אומר,

העניין של הסנפירים.

אבל למעשה יש גם כן נפקא מינה, כמו שאמרתי, להלכה.

גם על זה,

גם על זה,

גם על זה,

סליט בעולמו יודע שאין שום דג

שיש לו קשקש שאין לו סנפירים.

החז'ל אומרים לנו פה, תגלית

על הדגים.

אתה יודע כמה מינים של דגים יש בים?

ובכל הימים עוד כל מיני,

כל אזור יש לו מינים.

והוא בא ואומר, קובע קביעות על כל המיליוני דגים. 900 סוגי דגים טהורים רק יש.

900 סוגי דגים טהורים. טמאים.

טמאים. רק טהורים יש 900. לא, טמאים, אני חושב, כתוב.

ככה גרמתי.

ברשי, מה הוא אומר?

ככה אני זוכר, 900 סוגי דגים. נדמה לי שכזה.

דני, יש רק שבע. פה בדיפים האלה, בס׳ז׳, ס׳ו׳.

נא נתן, זה משנה במסכת נידה.

כל שיש לו קשקשת,

יש לו סנפיר.

ויש שיש לו סנפיר,

ואין לו קשקשת.

יש לו קשקשת, ויש לו סנפיר. יש להם שניים.

יש, אין להם לא זה ולא זה.

יש לו קשקשת, ויש לו סנפיר, דג טהור.

יש לו סנפיר, ואין לו קשקשת,

דג טמא.

זהו. זה המשנה במסכת נידה.

על כל פנים, אנחנו אומרים כאן, גם כאן רואים

גילוי אל הקי על הדגים.

אין אף דג

שיש לו קשקשים, ולא יהיה לו סנפיר.

אין דבר כזה.

מי שיש לו סנפיר יכול להיות בלי קשקשים.

למשל, הלוויתן.

הלוויתן נראה שכאילו אין לו קשקשים, לא?

בתמונות.

מספיק אפילו קשקש אחד, לפי ה... קשקש אחד, נכון.

אחד, נכון. נכון.

יש דגים טהורים שיש להם עוד מעט. הקרביון,

יש לו ממש מעט קשקשים,

נכנסים לדגים אחרים.

אבל הוא קשק, אפילו קצת.

אפילו קצת, נכון.

הרי ללוויתן זה יהיה לעצמו לבוא לסנדסטניקה. בטח הוא. אני רק אומר, אפילו שבתמונה לא רואים. סוכר איש כנראה. מה שיש לו, בטח סנפיר, אם יש לו, לא? איך הוא שוחה?

לפעמים יכול לשחות בלי סנפיר, מן הזנב.

אולי זנב לא נקרא סנפיר.

השווג.

הוא חי בתוך המים ונותן שווג.

גם הדם.

לא הרגליים מוליכים אותו.

הוא דוחף את עצמו מלמעלה,

אבל הוא צריך לעמוד על משהו.

אז הרגליים מעמידים אותו. אבל לא, הרגליים מוליכים.

ההליכה הנכונה,

לא שהרגליים מוליכו אותך.

אתה הולך.

גוף ובשרי שיזליני.

מה?

הגמור רבי אלובין, גוף ובשרי שיזליני.

הגוף הולך אחרי הראש. והרגליים הם רק עוזרים,

ואיפה תעמיד את עצמך, אבל לא שהרגליים,

לא שהרגליים הם המוליכים.

גם בדג בלי סנפירים,

הוא דוחף את עצמו.

אפילו בלי סנפירים יכול להיות.

כמובן, הוא לא יכול לנסוע כמו מי שיש לו משוטים טובים.

אבל הוא...

אז גם כן, זה היה.

אז הוא מספר שמה שאחרי כן היהודי הזה אמר לו,

אמר לו, שכנעת אותי,

רק אני אגמור לאכול ואני אעשה תשובה.

אז הוא אמר לו,

אמר לו, אתה אבוד.

אם אתה לא יכול להתגבר,

זה בגלל שאכלת מחלות אסורות כל הזמן,

זה מטמטם את הלב,

לכן אתה לא יכול.

הוא לא יכול ככה, הוא מספר, ככה.

היה לו חוש הומור איך

ללעוג מן החילונים.

אבל זה מעניין,

התגלית שיש בפרשת השבוע,

שיש בו רעילון.

מי גילה לתורה,

מי גילה למשה רבנו דברים כאלה, שאין

שום חיה שהיא מעלת גרה?

אה, יש עוד גמרא על השסועה.

השסועה

זה פרשת ראה.

מה זה השסועה?

שיש לה שני גבים ושני שדרות.

יש שדרה.

השדרה,

חוטא השדרה שיש

מן הצוואר עד למטה,

חוליות.

אז לה יש פעמיים,

לא רק החוליות, הגב.

הגב הוא הרי עשוי מצלעות ושדרה.

הצלעות דבוקים בשדרה,

מימין ומשמאל.

והשדרה. והשסועה, יש.

השסועה,

אז הגמרא אומרת,

מאיפה ידע משה רבנו שיש כזאת חיה שקוראים לה שסועה?

מאיפה הוא ידע?

אז היא גם כן

בורא עולם.

בורא עולם גילנה לו את הכול.

הוא היה מביא לו גם כן במדרשים,

היה מראה לו, זאת החיה אשר תאכלו וזאת לא תאכלו.

עכשיו זה בנוגע

לאגדה.

גם הלכה וגם אגדה. צריך ללמוד טוב את העומר.

אבל אני רוצה...

יש בדק טהור

שיש לו

נפיר כבול.

בצדיקים היו מחבבים אחרי את הדג הזה כי אמרו שהוא מלך הדגים.

זאת אומרת, הוא מראה על טהרה כפולה שהוא יש בו והיו מחבבים אותו לשם בספויה. כן, מי זה אומר את זה? ידוע, בהרבה צדיקים היו מחבבים דג מסוים מחוץ לארץ.

מי היה עושה את זה?

באור והשמש ועוד צדיקים. אה, הצדיקים. אמר שהסנפיר הכפול מראה על טהרה כפילה שיש בו. אין בזה דברים עמוקים לכל ה... אבל הרי הרבה פעמים הסנפירים זה לאורך כל הצדדים. כן. נו, מה זה כפול? איך אתה מתכוון כפול? אני ראיתי ככה בבאור והשמש.

על כל פנים, עכשיו נשאל שאלה.

בפסוק כתוב,

מי שיש לו

או מעלה גירה ולא מפריס פרסה, או מפריס פרסה ולא מעלה גירה.

וזה בלאו, לא תאכלו, לאו, מפורש.

אבל מי שאינו

לא מפריס פרסה ולא מעלה גירה,

אין לו שום סימנטרה.

איפה זה כתוב שאסור?

מה נגיד? קל וחומר.

כך כתוב בגמרא,

ראיתי עכשיו בגמרא, וגם במדרש הגדול ראיתי, מביאו את לשון הגמרא.

ממשמש, מאיפה אני יודע מי שאמרת קל וחומר.

אז מה זאת אומרת? אבל אם זה קל וחומר,

יש לנו כלל שאין מזהירי מן הדין ואין עונשי מן הדין.

לא יכולים ללמוד לאו על ידי קל וחומר.

נאמר שיש לאו על איזה דבר.

אם לא כתוב, רק מה אתה אומר? קל וחומר מהדבר השני.

זה לא נקרא שיש לאו.

אין מזהירין מן הדין.

מה זה הדין? הדין זה קל וחומר, או מה מצינו.

דין שלא כתוב בפירוש.

אין מלכות רק אם יש לאו מפורש.

אבל אם לא, הלאו לא מפורש, רק אתה לומד מקל וחומר משהו אחר.

נו, וכאן מה אתה גדילי?

מי שיאכל סוס וחמור ואריה וחתול וכלב לא יחייב מלכות.

לא מפריז את פרסה ולא מעלה גרן.

ומי שיהיה רק אחד מהם,

לוקה,

לא לוקים, אז כתוב שלוקים.

אבל שאלה, הרי אין עונשי מן הדין.

אז הרמב״ן בחומש פה שואל את השאלה.

ומביא מאר ידוע שגמרא במכות דפי עמוד ב'.

לגבי איסור אריות אחות,

אחות אסורה.

כתוב בתורה, בת אביך או בת אמך.

אם היא אחות מן האב או אחות מן האם.

ומה הדין אם היא אחות משניהם, גם מאבא ואימא?

אמרת, קל וחומר.

אז למה התורה כתבה עוד ריבוי, אחות חי? כי הגמרא לומדת.

כתוב בת אביך ובת עמך, לא תגלה ערוותה, כי אחות חי.

מה צריך לומר לנו שהיא אחות, נו בטח.

המילה מיותרת,

רק בא לרבות אחות משניהם.

אם יש גם אחות מאמא וגם זה, יש בזה ייסוד.

אחותך משניהם.

אחות משניהם.

בואו.

אז גם הגמרא אומרת, אין מזהירים מן הדין ואין עונשין מן הדין.

גם, הרי יש בפרשת

קדושים,

בפרשת אמור ופרשת קדושים.

בפרשת אחרימות,

אחרימות קדושים אמור.

באחרימות יש הלווי,

בקדושים יש הכריתות.

אז כשמה גם כתוב עוד פעם אחות חי.

לומר לך שאם לא היה כתוב אחות חי, לא היית יודע שיש כרת באחותו בת אביב ובת אמו. כי אין עונשין מן הדין.

אין מזהירין מן הדין. מה זה אין מזהירין?

זה לא נקרא לאו.

לאו צריך להיות מפורש.

לאו זה אזהרה.

התורה אוסרת לך, זה נקרא אזהרה.

אין מזהירין מן הדין. על ידי קל וחומר זה לא נקרא שיש לי לאו.

לכן אם לא היה כתוב בתורה,

הייתי אומר שאין מלכות על אחותך בת אביו ובת אמו.

רק יש פסוק מיום לומר,

אבל מן הפסוק הזה אתה רואה שאין עונשים מן הדין,

אין מזעירים מן הדין,

ואין עונשים מן הדין מפרשת קדושים.

כתוב שם כריתות, אחותך היא גם כן ריבוי.

אז אם כן, למה כאן יש מלכות

למי שיש שני הסימנים של טומאה? אין לו שני סימנים טהרה.

אתה אומר, קל וחומר מגמל וקל וחומר מחזית,

אבל ראינו עונשים מן הדין.

זה מקשה הרמב״ן בחומש והרב המגיד ברמב״ם.

הרמב״ם נמצא בפרק ב'

מלכות מאכלות אסורות.

אז שמה, אומר תירוץ, הרב המגיד שואל את הקדושה, אומר תירוץ על הרמב״ם.

הרמב״ם אומר שיש מלכות גם בשני עתים.

אומר על זה הרב המגיד,

לפי שכאן, יש לאו ובא מכלל עשה בכל.

קודם כתוב את זה תאכלו,

ולא מה שיש בו שני סימנים, אין בו סימנים כלל או סימן אחד,

כל זה נכלל בלאו ובא מכלל עשה. אז כבר יש,

אז לאו ובא מכלל עשה,

זה גילוי מילתא שכן נלמד קל וחומר.

מה שלומדים קל וחומר,

אם אין לי שום גילוי מילתא מן הפסוק.

אבל כאן שיש גילוי מילתא שיש עשה,

אז אני אומר שכאן. זה תירוץ להעברה במגיד.

והרמב״ם אומר תירוץ כזה.

הרמב״ם אומר,

אם כתוב בתורה, אל תאכל

את החזיר.

למה?

כי הוא מפריס פרסה

ושוסע שסע וגרה, הוא לא ייגר.

או כתוב מקודם. אז זה כלול פה כל,

גם מי שלא מפריס פרסה

והוא לא מעלה גרה, כתוב פה לא מעלה גרה.

הרי כיוון שחזיר הוא גרה, לא ייגר.

ואותו דבר בארנבת ובשפן,

שהם מעלה גרה ולא

מפריסי פרסה. הם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה.

ולא מפריסי פרסה. גם אגם יש לו פרסה.

אבל פרסה אחת

זה לא חתוך.

מפרסת פרסה, הכוונה שסדוק.

הפרסה סדוק לטלפיים.

סדוק לשני...

אז הוא אומר, אם כתוב שאפילו מעלה גרה, אבל אם הוא לא מפריס פרסה זה אסור.

אז אם לא מפריס פרסה ולא מעלה גרה, גם כלול פה.

כתוב שמי שלא מפריס פרסה הוא אסור באלות אוכלו.

או מי שמפריס פרסה,

כמו החזיר, ולא מעלה גרה, אסור.

אז גם מי שלא, אין לו שום סימן, כלול בפסוק.

זה התירוץ של הרמב״ן, ראיתי היום את הרמב״ן בפנים.

השאלה היא,

מה מתרץ הרמב״ן? הרי גם שם באחות,

באחות,

ערוות אחותך,

בת אביך או בת אימך לא תגלה.

ובכל זאת צריכים פסוק לרבות בת אביו ובת אימו.

למה לא נגיד זה נכלל?

הרי אם היא בת אביו

ובת אימו, אז היא גם בת אביו.

וכתוב בת ראש ואת אביך, אחותך בת אביך, לא?

זה פלא להבין את הרמב״ן.

אז יש על זה תירוץ של ספר עוטיאור,

תירוץ נפלא.

בואו נראה מה הוא אומר.

הוא אומר שיש לחקור,

יש לחקור

בסימנים של הבהמות.

הסימנים של האם זו סיבת האיסור.

זה האיסור.

התורה,

הקדוש ברוך הוא מואס בהמה שאינה מפריסת פרסה,

או מואס בהמה שלא מעלה גרה.

הוא לא רוצה שבני ישראל יאכלו את הבהמה הזאת.

היא מאוסה עליו. למה הצורה הזאת?

אין לה, אין לה, אין לה, היא לא מפריסה פרסה.

זה סימן,

זה סיבה לאיסור, או שזה רק סימן שהיא טמעה. זה רק סימנים,

כמו שקוראים לזה סימנים.

זה סימני טהרה,

אבל, אבל, ולהפך אין סימני טהרה.

צריך סימנים שאומרים שהיא טהרה.

אז זה רק סימן,

אם אין את זה, אין לך סימן שתראה איזה טמא.

אבל הטומא היא לא בכלל שלא מפריס פרסה.

אם זה סימן או סיבה.

אם זה סימן או סיבה.

אם זה סימן או סיבה.

אז תראו,

אם נגיד שזה סימן,

טוב מאוד הרמב״ן.

טוב מאוד הרמב״ן.

לפי שאם יש שני סימנים,

דהיינו אין שני סימנים של טהרה,

אז הוא יותר טמא.

יש יותר סימנים שהוא טמא, אבל כמה הוא טמא?

יכול להיות טמא כמו כל...

זה אכזרי, זה אכזרי.

הסיבה של הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יודעים,

אבל אז הסימנים הם רק אומרים,

יש יותר ראיות שהוא טמא.

אבל הוא טמא,

הוא טמא, זה אותה טומאה, זה לא יותר.

אז זה לא צריך קל וחומר, זה נכלל בפסוק.

מה שאם כן באחותה, בת אביו, בת אמו,

זה אחווה אחרת.

הרי מה זה אחווה?

או שנולדו מאביי חד.

אם אנחנו שנינו יצאנו מאביי חד,

אנחנו אחים.

או מאמה אחת,

או משניהם,

רגע, זה אחווה.

אבל כמובן שמשניהם זה אחווה יותר גדולה.

השם של האיסור הוא האחווה,

לא בת אביך, זה השם של האיסור.

אתה רואה, ותאביך ובת אמך,

לא חייב שתה חטאות.

השם של האיסור, הרי אם אחד בר מינן בר מינן

יבוא למשל על אשת אישי, גם נידה,

הוא חייב. שני כריתות ושני חטאות.

ואילו כאן מי שיבוא על אחותו, בת אביו ובת אמו, לא חייב שני חטאות.

כי השם של האיסור הוא אחותך, אחות.

רק על ידי, מה עושה את האחות?

מה שנולדנו מאבא אחד ומאמא אחת,

או מאמא אחת. ועם שניהם יש שני סיבות לאהבה, אבל אנחנו אחים.

אבל זה אח יותר גדול,

זה אחות אחרת, אחות יותר גדולה.

לכן זה לא כתוב בתורה, התורה דיברה על אחות

מצד אחד רק,

או מאמא או מאבא.

אחות משניהן זה אחות יותר גדולה, זה חמור יותר.

זה לא נכלל בפסוק.

‫הפסוק, הפסוק דיבר בת אביך ‫או בת אמך,

‫לכן אנחנו צריכים ריבוד.

‫מה שאין כן בסימנים זה לא סיבה.

‫אז בהתחלה אני תמיד אמרתי ‫שהשאלה הזאת אם הסימנים

‫זה סיבה

או זה סימן,

‫תלוי במחלוקת המפורסמת ‫במסכת בכורות.

‫כתוב שם,

‫גמל היוצא מן הפרה.

‫רב שמעון בן יוחאי אומר, תומה,

‫ורבונן אומרים, ‫היוצא מן הטהור, טהור.

‫ולהפך,

פרה שיצאה מגמלה,

‫אז להפך.

קודם נדבר, יצא גמל מפרה.

‫גמל שיצא מפרה,

‫הגמל, יש לו סימנים של טומאה, ‫הוא מעלה גרע, ‫אבל הוא מפריז פרסה.

‫רב שמעון בן יוחאי אומר טמא, ‫אז זה בא... ‫- מי שמעון בן יוחאי למד שזה סימן, ‫שזה סיבה.

‫זה מראים שזה סיבה.

‫אבל אם היה סימן,

‫מה אתה אומר סימן, שזה בהמה טמאה? ‫אנחנו יודעים שזה יצא מן הפרה.

‫זה מין פרה, זאת בצורה כזאת.

‫אלא רואים שהוא סובר, זו סיבה.

‫אבל רבנן שאומרים שהיוצא מן הטהור, טהור, ‫אפילו יש לו סימנים של טומאה.

‫הוא בכל זאת טהור.

למה? ‫כי הם סוברים שהסימנים.

‫זו לא הסיבה של האיסור.

‫המין הזה, זה רק סימן שהמין זה עשרת תורה.

אבל כאן,

‫שהסימן כאן,

‫כאן, שיודעים שזה בא מפרה,

‫זה מין טהור.

‫והרי הפרה לא יכולה להתעבר מגמל.

‫אין טהורה מתעברת מטמאה.

‫אז גם מה הבעיה טהור?

‫בכל זאת יצאה צורה של גמל.

למה שיהיה אסור?

‫המין הוא מין.

‫זה ממין טהור יצא זה.

אלא מה?

‫לפי רב שמעון בן יוחאי, ‫אבל סוף כל סוף יש לו סימני טומאה.

‫אז אם הסימנים הם שעושים את הטומאה,

‫הם שמרחיקים את הבהמה הזאת,

‫אז גם זה, גם גמל הבא מן הפרה, טמא.

‫אבל אם זה רק מראה לי שהוא ממין טמא,

‫אז כאן, יודעים שזה מן טהור.

‫מה להלוכל באמת גמל העץ מן הפור? ‫מה?

‫להלוכל למייס זה גמל העץ מן הפור.

‫היוצא מן הטומאה.

‫רגע, מה יהיה?

‫שור שיצא,

פר שיצא מגבלים,

‫אפילו שיש לו סימני טהרה, הוא סדוק.

‫לפי רשבי יהיה מותר.

‫טוב, זה צריך לראות טוב, לראות את הגמרא. ‫יכול להיות שיש לנו פסוקים אחרים.

‫זה הגמרא עומדת. ‫-אבל אם זה ראיה, ‫שיש פה מחלוקת בין סימן לסיבן. ‫-כן, אז יש עוד, יש עוד על זה אריכות.

‫יש עוד אריכות.

‫יש תוספות.

יש,

במסכת נידה יש,

‫על תרנגולה דאגמה.

‫זה תרנגול שהזכר יש לו סימני טומאה,

‫והנקבה, התרנגולת, היא סימני טהרה.

‫בטרנגולה דאגמה,

‫כתוב שם

שהוא כשר.

‫למה הוא כשר? ‫הרי יש לו סימני טומאה.

‫יש לו סימני טומאה,

‫כי הבא מן הטהור טהור, לא?

‫ובטוב סוף שם שואלים,

או יש, כנראה יש מי שאוסר, ‫טרנגולה דאגמה,

‫התוספות שואלה רבה מן הטהור טהור.

‫אז זה אומר, התוספות, הרי התרנגול ‫לא יוצא יסעור מן התרנגולת.

‫התרנגולת מטילה ביצה,

‫הביצה מסריחה,

‫ואחרי כן היא מוציאה אפרוח.

‫אז זאת אומרת, עיקר הגידול ‫זה מן העפר ולא מהתרנגולת.

‫לכן זה לא נקרא בבן הטהור.

‫אבל רואים בתוספות שהם סוברים ‫שזה צריך להיות אסור,

‫היות שזה צריך להיות מותר,

‫בגלל זה בא מן הטהור.

‫רבי חנניה בן העקשיא אומר, ‫רצה הקדוש ברוך הוא

‫לזכות את ישראל,

‫לפיכך חירבה להם תורה ומנסות, ‫שנאמר,

‫אדוני החפש ומען צדקו ירדי תורה וידי.