פרשת משפטים | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו פה במוצאי שבת

לא רגילים לדבר דברי אגדה, דברי חיזוק,

אז מה יש לי לדבר בפרשת משפטים?

אז אני אומר לכם מה יש לי לדבר.

יש כאן קטע,

כתוב כאן,

בעניין רוצח,

כי יזיד איש הרעוב להורגו בעורמה,

לא,

זה לפני זה, מכה איש ומת, מות יומת, מי שרוצח

חייב חנק, חייב סייף,

הרוצח בסייף,

לא בחנק, יש ארבע מיתות בית דין,

סקילה, שרפה, הרג וחנק,

הרג זה סייף,

כתוב בפסוק, ואשר לא צדה

והאלוהים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוש שמה,

ואשר לא צדה אומר רש״י לא כיוון להרוג,

צדה מלשון מצדד,

ואז הוא יורה.

לא, הוא לא צדה, לא כיוון,

לא ערב, לא כיוון,

והאלוהים אינה לידו.

איך הוא הרג?

איך הוא הרג?

זה בגלל שהשם זימן לידו.

המילה אינה פירושה זימן.

האלוהים זימן לידו.

הוא זימן לידו שיהרוג.

אז שמתי לך מקום, מה שאני לא שומע, זה הולך לגלות,

לעיר מקלט.

זה הדין, הורג בשוגג.

גם כן, אם הוא כהן,

פסול לעלות לדוכן, גם ברק בשוגג.

רק במכונית, מי שנסע ועשה תאונה במכונית,

צריך לדעת אם זה כוחו

או זה לא כוחו.

למשל, אם הוא היה,

אני לא רוצה, יש בספר אוטיאורה

על זה,

לפעמים זה לא נקרא כוחי.

זה לא נקרא אני הרגתי.

לפעמים זה נקרא כוחי. זה דברים עמוקים בסס.

אבל כאן כתוב האלוהים אינה לידו, סוער רשי.

איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יזמן לבן אדם להרוג?

הקדוש ברוך הוא מזמן לבן אדם להרוג?

איך, למה יעשה את זה הקדוש ברוך הוא? למה יעשה דבר כזה?

אומר רשי,

לפי שכתוב, מרשעים יצא רשע. זה לא רשי.

תדעו לכם, זה גמרא במכות דף י' עמוד ב'.

ממש.

אבל רשי קצת מסביר שיש פה שאלה.

למה שהאלוקים יענו בידו?

ולמה תצא זאת מלפניו?

למה שזה יצא מהקדוש ברוך הוא?

הוא שאמר דוד,

כאשר יאמר משל הקדמוני

מרשעים ייצר רשע.

משל הקדמוני זה התורה.

התורה זה משל של הקדוש ברוך הוא,

והוא נקרא קדמוני כי הוא קדמונו של עולם.

הוא היה לפני ברית העולם,

אדון העולם עושר מלאך, וטרם כל יציר נברא.

אז הוא אומר

שהקדוש ברוך הוא מזמן למה הוא עושה את זה.

במה הכתוב מדבר?

בשני בני אדום.

אחד הרג סוגג

ואחד הרג מזיד.

ולא היו עדים בדבר

שיעידו.

בלי עדים אי אפשר לדון.

זה לא נהרג וזה לא גלה.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

הרי הם רשעים.

זה המזיד הוא רשע.

מגיע לו, רק אין עדים שיעידו עליו.

והשוגג, גם מעין העדים.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמנם לפונדק אחד.

מזמנם.

הוא עושה.

מזמנם לפונדק אחד.

זה שהרג במזיד

יושב תחת הסולם,

וזה שהרג בשוגג

עולה בסולם.

היה סולם,

ישב אחד תחת הסולם, ופתאום יורד עליו אחד.

אחד יורד מלמעלה, מן הגג,

יורד בסולם. הוא בירידה שלו,

או שנפלה שלב,

או שהוא לא לחץ טוב ונפל

והרג את זה.

זה נקרא,

אז הנה זה מה שעשה הקדוש ברוך הוא,

כדי להיפרע מן הרשעים.

הוא מזמן אותם,

מזמן את הרוצח במזיד שיושב תחת הסולם,

ושהוא יעלה ויפול עליו. יש עדים

שהוא הרג אותו בדרך ירידה,

חייב גלות.

והוא נהרג, הנה הוא נהרג.

זה מה שעושה,

זה הפירוש מרשעים אצל השאלה. אז הפשט, הפשט הוא מרשעים, זה השוגג.

השוגג

הוא הרי כבר חטא פעם, הוא כבר הרג פעם אחת בשוגג.

אז הוא רשע.

אז מה עושה הקדוש? שיצא ממנו עוד רשע אחד, להרוג עוד אחד,

וככה הוא יהיה חייב גלות.

על המזיד,

תראו, אני ככה לכאורה פשט.

רק יש שם מה שמביא משאול, לא הבנתי כל כך טוב.

שדוד אמר לשאול,

כשהוא קרע את המעיל במערה וראה לו

שהוא חס עליו,

לא הרג אותו.

יכולתי להרוג אותך, אבל לא...

חס ושלום, אני לא אפגע במשיח השם.

הוא נמשח

על פי נובי, שיהיה מלך, אני אלך,

אבל מה,

הקדוש ברוך הוא יתנקם ממך, לא אני.

אני לא אפגע בך, אבל

שהקדוש ברוך הוא יתנקם בך,

כמו שאמר משאל הקדמוני, מרשעים יצא רשע.

אז שם גם כן אפשר להסביר, כמו שאמרתי.

הקדוש ברוך הוא יזמין אנשים והם יפגעו בך.

אנשים רשעים.

אבל רשי שמה בנביא, בשמואל,

בספר שמואל,

פרק כד,

מסביר, מרשעים יצא רשע זה ששאול שהוא רודף אותו,

יצא ממנו שיבוא ליד דרשע,

וככה הוא מסביר, על כל פנים, זה לא נורא, תראו שמה,

על כל פנים,

אודוסטדו, מה כתוב פה?

מה כתוב פה? אני במוצאי שבת לא אומר הלכות, אומר דרשע.

ועל מה יש לי לדבר בפרשת משפטים? אז מצאתי, ברוך השם, על מה לדבר.

אז רשית נדקדק, דקדוק קטן בחזזה, זה גמרא במכות דף י' עמוד ב'.

הרשי הזה, גמרא במכות י' עמוד ב'.

רשית, יש לדקדק.

מה הרווחנו?

מה הרווחה שעשה? והוא הרג עוד אחד, ואז הוא הולך לגלות.

אבל מה עם הגלות הראשונה?

הרי הוא הרג ושוגג פעם אחת.

מגיעה לו גלות.

מה עושה הכרשבוך? שיהרוג עוד אחד?

אז זו הגלות בשביל זה, ובשביל ההוא מה הוא קיבל.

הוא לא קיבל גלות.

זה ש... אז זה צריך לומר,

יכול להיות זה קצת מה שהסתפקתי,

שאולי גלות אחת

מספיקה בשביל שני רציחות גם.

עכשיו עד שימות הכוהן הגדול,

ואחרי כן ימנו עוד כהן גדול, עוד פעם ילך לגלות.

לא נראה ככה. גלות אחת

זה חופף.

גלות אחת פותרת שני הרציחות.

מכפרת על שני הרציחות.

זה גלות עיקרו עונש, לא עיקרו כפרה, עיקרו עונש.

זה גמרא במקום דף ב'.

על כל פנים.

אבל הפעם הראשונה, למה הוא הרג?

הרי גם פעם ראשונה זה בשוגג הזה גם כן

תאונה שזימן הקדוש ברוך הוא שירו.

למה פעם ראשונה הוא הרג?

אתה מבין? הפסוק אומר לי

למה עכשיו הוא הרג?

כי השם זימן כדי

‫הפשט הוא יש בדף יעמוד א',

תלמיד שגלה מגלין רבו עמו.

גם רב שיחיה בגלות,

הוא יחיה במאהר מקלט.

מה זה יחיה?

עווית לחיות, תעשה לו לחיות.

לחיות בלי לימוד זה לא חיות.

תלמיד היה לומד עכשיו, הוא לא יכול ללמוד,

אין לו רב,

מגלין רבו עמו.

וגם להפך.

רב שגלה מגלין תלמידיו עם תלמידיו.

לפי שהוא לא יכול ללמוד עם תלמידים,

הוא לומד, הוא מדבר בלימוד, והעולה, הוא מר שיעור, מחייב אותו, הוא לומד.

זהו.

אז על כל פנים, ילמד אדם לתלמיד שאינו הגון.

למה?

מה זה אינו הגון? הוא ככה, לא כל כך חזק, לא כל כך הרש המים.

הוא עלול לעשות עבירות.

ובגלל העביר, אומר רשי, ובגלל העבירות שלו הוא עלול להרוג בשוגג.

הוא עלול להרוג, לא ללכת לגלות.

אז רואים ברשי שעבירות יכולות לגרום שתהיה רוצח בשוגג.

אדם עושה עבירה כמו לתלמיד שאינו הגון.

כי אם הוא אינו הגון הוא עלול לעשות עבירות, וזה יגרום לך,

הוא ילך לגלות,

ואז גם אתה תגלה עמו.

אז לא כדאי ללמד על מי שנוהג עד כאן. עכשיו, הגמרא הזאת,

יש לי עוד דקדוק אחד.

הגמרא בירמיה,

בספר ירמיה,

פרק,

אומר שם

ירמיהו

האדם

לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

כתוב כאן שבורא אילן הוא גדול העצה ורב העליליה. הנה, פה זה עליליה.

הוא מזמן אותם,

אבל איך מזמנים בן אדם?

למשל זה הרוצח ומזיד.

וככה, זה נקרא רב העליליה.

עושה עלילות

איך לקיים,

איך לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעלליו. לשלם לרשעים. בעולם הזה,

לא בעולם הבא, בעולם לבני האדם.

לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעלליו.

יש עוד פסוק כעין זה בישעיה.

שם לא כתוב גדול העצה ורב העליליה.

שם כתוב

עיני השם אלוקיך משוטטות בכל הארץ לתת עופות דגים

כולם יש להם שתי עיניים.

ומה זה עיניים?

זה מצלמות שקולטים.

וברא הקדוש ברוך הוא כל כך הרבה.

בינו בוערים בעם.

אל תהיו טיפשים.

אל תהיה בער.

בינו בוערים בעם.

וכשינים מתי תשכילו.

שיהיה לכם שכל. תחשוב קצת.

תחשוב.

ענותה על חוש הראייה.

מיליארדים של מכשירי שמיעה ומכשירי ראייה יש בעולם. מפוזרים בכל קצות תבן.

והוא לא רואה

והוא לא ישמע.

כזה יצרן,

יוזם כזה שיצר עין,

יצר אוזן

והוא לא ישמע. הדבר הראשון שהוא ישמע. למה?

זה לא יכול להיות.

אז זה בינו בוערים בעם.

בורי עולם.

מן שמיים הביט אדוני אל כל בני האדם.

ממכון שבטו השגיח אל כל יושבי הארץ.

היוצר יחד ליבם ומבין אל כל מעשה.

הקדוש ברוך הוא דבר ראשון לדעת שהשם צופה.

הוא מביט.

הוא רואה כל מה שאתה עושה היום.

שיש כל כך מצלמות.

מצלמות.

פה כתוב שיש מצלמה. תיזהר לא לגנוב. שלא תתבייש.

יש מצלמות.

אז הקדוש ברוך הוא אין לו מצלמות.

הקדוש ברוך הוא צריך לצלם.

לא צריך.

מתוך שהוא יודע. זה דבר עמוק.

ורמב״ם כתוב.

הידיעה של הקדוש ברוך הוא היא לא כמו ידיעתנו.

ידיעתנו היא אנחנו רואים. ואני רואה אותך.

אתה מצטלם בעיניי. ואני רואה שאתה נמצא.

אצל הקדוש ברוך הוא לא הוא רואה מחוץיו.

מחוץ ממנו.

מתוך שהוא יודע את עצמו, יודע את הכול. למה?

כי בור העולם הוא הנשמה של הבריאה כולה.

הוא החיות של הבריאה. הוא מהווה כל רגע את הבריאה.

אז הוא יודע מה הוא.

כל תנועה.

הוא יודע.

לכן

הידיעה של הקדוש ברוך הוא יודע. וזה אלף-בית

של יהודי.

לדעת שיש בורא עולם

רואה ומביט

ויודע מה שאתה עושה.

ועוד דבר, שיש שכר ועונש.

לתת לאיש כדרכיו.

כבר אדם רואה אותם מטיילים פה.

הוא יודע. כל אחד,

הקדוש ברוך הוא,

משלם לו שכר ומעניש אותו בעולם הזה.

מלבד עולם הבא.

לתת לאיש כדרכיו וכפרי ממלא.

אני ראיתי בספר המצוות, יש לך ספר המצוות לרמב״ם.

הרמב״ם שם אומר במצווה של יראת שמיים.

היום לא שאלו אותי מה הכותרת של הדרשה.

הכותרת של הדרשה את השם אלוקיך תירו.

זה הכותרת של הדרשה.

אומר הרמב״ם מילים כאלה.

מצווה להאמין

ביראתו.

הרמב״ם, ספר המצוות.

כן, במצוות

הנה.

מצוות עשה הרביעית.

הרביעית הוא השלישית, תכף נראה.

לשון הרמב״ם.

לשון הרמב״ם.

הנה.

יש לי את הרמב״ם.

המצווה הרביעית

שציוונו להאמין יראתו יתעלה ולפחד ממנו.

ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי.

אבל נראה ביאת עונשו.

מה זה מצוות יראה? אומר הרמב״ם.

להאמין יראתו. מה זה להאמין יראתו?

תגיד, לפחד מהקדוש ברוך הוא.

לא, מקודם להאמין, להאמין,

להאמין שהוא רואה אותך.

להאמין שהוא שכר ועונש.

ואז

אתה צריך לפחד.

להאמין.

אחרי כן יהיה ביאת עונש. לפחד מביאת עונשו.

לפחד מיראת העונש. גם

אותו לשון כל הרמב״ם הזה מובא בחינוך.

גם בספר החינוך מצד תוף ל״ב.

המצווה היא,

כמובן, מה זה להאמין ליראתו? לפחד. מה זה להאמין?

בלי שאתה מאמין שיש אלוקים.

ושהוא רואה אותך,

אבל יודע כל מעשיך.

ולא רק מעשיך, גם מחשבותיך.

המבין את כל מעשיהם.

ממכון שבטו הגיע על כל יושבי הארץ.

היוצר יחד ליבם והמבין את כל מעשיהם.

מקודם להאמין שיש אלוקים ושהוא רואה אותך ויודע כל מעשיך.

ולהאמין שהוא מעניש וגם משלם שכר.

שכר ועונש.

אז אתה תפחד לעשות עבירה.

אבל אם אתה לא מאמין,

זה מה שאמרתי. ומה הדרך באמת?

אז עוד נדבר תכף, אבל לאט לאט.

הדרך,

איך לקנות עירת שמיים.

זו העבודה שלי כבר הרבה שנים.

להיות עירי שמיים.

איך מקבלים את זה?

אם אתה, אני כתבתי בספר דעת ואמונה,

לחזור על הפסוק

במשך שעה

תשב בבית כנסת בקול.

גדול העצו ורב העלילייה

אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם.

לתת לאיש כי דרכיו וכי פרי מעלה.

תחזור על זה שתדע לך שבורא עולם יודע לעשות עלילות,

איך להביא אותך לעונש.

כמו פה מזמנם לפונדק אחד.

איך הוא זימן אותו.

הוא הראה לו איזה שמע, איזה משהו טוב ללכת לשם.

הוא מתיישב לחכות למוכר.

והנה, באו עליו משם ונפל עליו.

וככה

ישנן את זה כדי להכניס קצת יראת השם. יראת השם זה

הרמב״ם והחינוך בהתחלה אומרים יראת העונש.

דיברנו לפני שבועיים, אני חושב,

אני חושב

שברמב״ם בהלכות יסודי התורה אומר יראת הרוממות.

אבל בספר המצוות הוא אומר יראת העונש.

איך ליישב את הדברים אני עוד לא מעובד אצלי.

אבל כתוב ככה גם בחינוך

יראת העונש.

הפרשה הזאת אומרת לי והאלוקים עיניו לילום.

בעולם אומר את זה בעצמו.

ואשר לצבא והאלוקים עיני לידו. בורא עולם יכול לזמן לבן אדם

שיהרג או שיהרוג.

וכל הדברים גם.

האלוקים עיני לידו.

יש במסכת כתובות דף ל' עמוד ב',

ל' עמוד א' ועמוד ב',

בסוף העמוד מל'.

אמר רבי יוסף, הכין את הנר הבחיה מיום שנחרב בית המקדש

בטלה סנהדרין.

ואף על פי שבטלו סנהדרין, ארבעה מיתות לא בטלו.

אם אין בית דין

בסנהדרין, בלשכת הגזית

אין שום בית דין בכל ארץ ישראל.

אפילו בית דין של כ׳ ג׳,

שזה לנפשות,

לא יכול לדון.

אז אם גלת סנהדרין,

אז אי אפשר שיהיו. בטלו, בטח בטלו ארבע מיתות. אין בית דין, איך ידונו?

אז הגמרא שואלת את זה.

והגמרא אומרת, ולא בטלו.

ואה בטלו?

מה אתה אומר לא בטלו אם כן בטלו?

אומרת הגמרא, דין ארבע מיתות לא בטלו.

נכון, בטלו. אין בית דין ואין משפטים שיחייבו.

אין משפטים.

הנה,

דתנא רבחיה מיום שאחריו בית המקדש,

אף על פי שבטלו סנהדרין, אני לא אמרתי בדיוק.

אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו.

אשר את הגמרא ואף בטלו.

אומרת הגמרא, דין ארבע מיתות לא בטל.

אין בית דין ולא פוסקים ולא הורגים בית דין.

אבל הדין ארבע מיתות,

מי

שנתחייב סקילה,

או נופל מן הגג,

‫או היה דורסתו.

‫הרי בסקילה הדין הוא,

‫זורקים אותו מגובה שני קומות

של אדם,

‫זורקים אותו והוא מתרסק,

‫ואם הוא לא מת,

‫זורקים עליו אבנים.

זה שני צורות, הכול זה נקרא סקילה.

‫או לזרוק אותו על האדמה זה נקרא,

לתת לו מכה, קובץ שלא מלמעלה,

‫הוא נופל, הוא מקבל מכה עם האדמה,

‫וזה סקילה.

‫או לזרוק עליו אבנים,

‫וגם כן סקילה. ‫אז כתוב כאן...

‫כשזורקים אותו, זורקים אותו עם אבן. ‫-אני לא שומע, תצעק. ‫כשזורקים, זורקים אותו עם אבן.

‫זורקים אותו מלמעלה. ‫עם אבן, לא?

‫מה?

משני קומות.

‫-שזורקים אותו עם אבן, הוא אומר. ‫מה? הוא אומר שזורקים אותו עם אבן.

אבן שקשורה אליו.

כן, שכחתי, יכול להיות.

וגם אחרי זה זורקים עליו אבנים אם הוא לא מת.

אז כאן כתוב שתי הדוגמאות.

או נופל מן הגג

או חיה דורסתו.

אתה יודע, אריה נותן מכה

על בהמה,

גומר אותה.

היה פעם, ראיתי בעיתון,

אריה נתן לזה שמטפל בהם,

נתן לו מכה על הכתב,

הוריד לו את היד.

מכה של אריה היא מכה חזקה לכוח.

אז זה נקרא חיה דורסת, זה גם סקילה.

זה סקילה כמו זרק לו אבן.

ו...

או נופל מן הגג.

או נופל מן הגג. זה סקילה.

ואם מתחייב שריפה, אדם שעבר עבירה

שיש בה שריפה,

או נופל בדלקה, נופל באש,

או ש... אש, כן.

או נחש נושכו.

נחש נושך זה כמו שריפה.

ידוע שהמשנה אומרת,

לא עושים שריפה במדורה ושמים אותו במדורה.

זה מיטה מנוולת.

לא ככה מצוות שריפה.

מצוות שריפה פותחים לו את הפה.

עם חבל יש, עושים חבל.

קשה בתוך רך,

בתוך נגיד, בתוך מגבת גדולה,

וכורכים לו את צווארו, אחד מושך לכאן, אחד מושך לכאן,

עד שהוא פותח את הפה.

ואז שופכים לו בתוך הפה

עופרת מותכת, מבטיחים עופרת,

והעופרת היא חמה,

משקים אותו את זה,

וזה שורף לו את הזבשת, את הקיבה,

וזה מתצרפה.

עכשיו, מה עושה ארש של נחש?

ארש של נחש זה חומר כזה שאוכל את הבשר,

כמו אקונומיקה.

הפעם עשו בטעות,

סמו כלים של פלסטיק

מהמיקסר.

שמו אותם לנקות אותם לפני פסח עם אקונומיקה.

הם התעקמו והתקלקלו.

כי האקונומיקה זה חומר כזה קשה,

חומר כימי קשה,

שאוכל.

עכשיו, אדם ישתה אקונומיקה,

יישרף לו הקיבה,

זה אוכל לו את הקיבה, יהיה לו חור בקיבה.

ובבשת, נקרא בבשת טרפה.

זהו.

על זה כתוב כאן נחש,

מי שחייב שרפה, נחש עוקצו.

נחש מכישו.

מכישו. זה אותו דבר. יש לו שיניים.

הוא נושך

והוא זורק את הארש שנמצא בשיניים.

יש לו ארש.

והוא זורק את זה,

עושה חור, ושם הוא שופך את הארש.

מי שנתחייב הריגה,

סייף,

למשל רוצח,

או נמסר למלכות,

או ליסטים באין עליו.

מי שנתחייב חנק,

או טובע בנהר,

או מקבל אזכרה.

למדנו אזכרה,

זה מחלה בגרון,

חונק אותו.

אזכרה זה מיתה קשה מאוד. הגמרא בברכות למדנו.

אזכרה זה מיתה קשה.

רשי מסביר את טרונגלה מה?

רשי מסביר מילה בצרפתית.

את טרונגלה.

את טרונגלה ידוע. את טרונגלה זאת אומרת נחנקתי.

נחנק אותו.

אז זהו, ארבע מיתות, לא בתלום.

מה כתוב פה בגמרא?

תדע לך,

אדם למשוש חילא שבת במזיד,

אבל אין עדים, ובלי התראה.

זה צריך להבין את הגמרא, תכף נגיד.

אז לא יחשוב היום, אין בית דין,

או פטור או לא פטור.

יש ממלא מקום לבית דין.

בית דין. ממלא מקום לבית דין. בית דין של מעלה, ממלא מקום.

ושם יודעים מה שהוא עשה, יודעים אם זה מזיד או שוגג.

ומי שנתחייב סקילה,

או היה דורסתו, או נופל מן הגג.

ארבע מיתות לא בתלום.

זה אותו עניין כמו הפסוק הזה.

והאלוקים עינה לידו.

הוא מזמן לו, להוא שנהרג במזיד, שיפול עליו.

יש לי קושייה.

אם נפל אחד מן הסולם על אדם שיושב,

נגיד ריסק לו את הראש,

הכובד שלו,

שבר לו את הקודקוד.

נו, זה נקרא,

זה סקילה, זה כמו אבן שנפלה עליו.

ומי שהרוצח הרי דינו בסייף.

אז זה רצח במזיד, למה ניתן לו סקילה?

למה הוא מקבל סקילה?

וקושייה כזאת מצאתי בתוספות.

הרי לפי הגמרא כאן,

מי שחייב סייף,

אז או נסתים או המלכות. המלכות חייבה אותו מיתה, והמלכות בדרך כלל זה בסייף.

היום ביריעות,

יריעה, יריעה, אינני יודע איך לדון יריעה, אם לדון יריעה כמו סייף

או לדון יריעה כמו סקילה. אני חושב שסקילה זה הכובד דורס,

אבל כאן זה כמו חרב, נכנס,

מרוב, והכוח נכנס, נתקע באדם.

יכול להיות שיריעה זה כמו סייף.

זה הכובד פונים,

אז

מצאתי

כעין זה קושייה בתוספות בכתובות דף ל'.

אגב, התוספות מביאה את הגמרא,

לא מביאה את כל הגמרא, הגמרא בסנהדרין,

שאין דנים מעומד,

רק עדים שראו ממש את המעשה,

לא עומדים.

אז מביאה הגמרא דוגמה,

מעשה ברב שמעון בן שטא,

שראה אדם רודף אחרי חברו להורגו,

סעיף ביאזו,

והוא רץ אחריהם בשביל להציל את הנרדף,

לפגוע ברודף

בשביל להציל את הנרדף.

טוב, הם נכנסו לחורבה.

הנרדף נכנס לחורבה וגם הוא נכנס אחריו.

לחדר, לחדר,

חרב, הוא נכנס.

והוא הגיע, רבן יחנון זכאי,

ראה

את הנרדף

מפרפר ויוצא לו דם,

והוא מחזיק בסייף,

והסייף מטפטף דם.

אמר לו,

אמר לו, תראה, אני או אתה, בטח אתה הרגת, לא אני,

אבל אין לי עדים.

מה פירוש?

יכול להיות שהנרדף לקח את הצייף ותקע בעצמו,

והוא רק הוציא אותה,

אבל הוא לא הרג.

לא מצטבר בכלל,

ודאי העומד אומר שהוא הרג אותו,

אבל לא דנים על פי אונדנה,

כפי שכתוב, ואוהד או ידע או ראה.

ראה,

אבל ידע גם טוב.

מה זה, איך יודעים?

באופן שאין שום צל של ספק.

למשל,

נכנס אחריו,

והוא יצא חבול,

נשיכה בגבו.

אדם לא יכול לנשוך בגב שלו. אני זוכר בילדותנו,

היינו מנסים לנשוך פה,

למשוך את המרפק.

לא יכולנו.

אז אם ימצא לו נשיכה פה, בטח לא הוא נסח את עצמו.

או בגב,

אז על, זה נקרא ידיעה. זה תוספות

במסכת שבועות דף ל״ד,

שאם זה מאה אחוז כמו נשיכה בגבו,

אפשר לדון על פי זה אפילו שלא ראה ממש איך שהוא נסח אותו.

כי הם היו רק שניים בתוך החדר.

אז או הוא נסח את עצמו, או...

בטח הוא נסח אותו, אם זה מגבו.

אבל שמה הוא לא ראה.

יכול להיות שהנרדף לקח את הצעיר ותקע בעצמו.

והוא הוציא את זה,

אבל לא.

אז זה לא מאה אחוז.

אי אפשר לדון על פי זה.

אמר לו רב שמעון בן סטה,

אני יודע שאתה הרגת אותו.

אני בפשטות הטעות שהרגת אותו.

אבל אין לי עדים.

אלא מה?

אם אתה הרגת אותו,

יבוא הקדוש ברוך הוא ויתפרע ממך.

באותו רגע,

באותו רגע בא נחס ונסח אותו.

טניה,

אמר רב שמעון בן סטח, אראה ונחמה.

אם לא ראיתי

אחד שרץ אחר חברו

לחורבה ורצתי אחריו,

וראיתי, רצתי אחריו, שמעון בן סטח היה

בפיקוח הנפש, הוא רץ.

וראיתי

סעיף בידו ודמו מטפטף

והרוג מפרפר.

ובכל זאת,

ואמרתי לו, רשע,

מי הרגו לזה?

או אני או אתה.

אבל מה יעשה שאין לי עדים?

אין דינך מסור בידי?

שהרי אמרה תורה,

על פי שנים מהעדים מקום דבר, ואני רק אחד.

יכול להיות, בגמרא מובא לא עומד.

ככה הרגע גם היה חסר עד אחד, אפילו אם...

אבל אז הוא אומר, אבל היודע מחשבות

ייפרע מאותו האיש

שהרג את חברו.

אמרו,

לא זזו משם עד שבנחש היכישו ומת.

שואלת הגמרא,

והייבר נחש הוא?

הרי

הוא היה רוצח, רוצח דינו בסעיף.

נחש זה שרפה, שרפה חמורה מסעיף.

אז איך זה בא נחש והרג אותו?

שרפה חמורה מסעיף.

אז אומרת הגמרא,

הגמרא שואלת את הקושייה,

ואותה קושייה אני שואל אתכם פה בגמרא הזאת.

אחד נפל על השני, זה סקילה.

ריסק אותו.

זה סקילה, והוא היה רק רוצח.

הרג את הנפש במזיד התחתון.

אז איך הוא קיבל?

במקום סעיף קיבל סקילה.

אם המיטה חמורה ביותר,

לפי ההלכה.

אז לא זזו משם עשבה,

והייבר נחש הוא?

אומרת הגמרא,

ותנא רב יוסף,

המביא הגמרא מן הגמרא שלנו,

הגמרא של כתובות,

ותנא רב יוסף,

דין ארבע מיתות לא בתלומי, שנתחייב סייף,

דיסטים או מלכות.

אבל לא שרפה, שרפה זה נשיכת נחזה.

אומרת הגמרא,

ההוא,

ההוא, חטא אחריתי אבביה.

ואמר מר, מי שנתחייב שתי מיתות, נידון בעמורה.

אומרת הגמרא, שהוא היה

בעל חטא של שרפה גם.

ואם מישהו חייב שרפה וחייב גם סעיף,

נידון בחמורה. אם אדם חייב שתי מיתות,

נגיד חילל שבת

ובעל אשת איש,

אשת איש וחנק,

חילל שבת

זה סקילה.

אז הדין הוא בסקילה.

למה סקילה?

וחמורה, מה חוטא נשכח?

אם היה עושה רק החס לחילול שבת,

היה נשכח.

עכשיו שעשה עוד עבירה קלה,

אז לקבל המיטה קלה,

והתפטר מן הסקילה?

מי שנתחייב שתי מיתות, ודאי, זה גמרא בסן-עדין, פא.

מי שנתחייב שתי מיתות, נידון בחמורה.

זה שמה התירוץ. אז מה אצלנו?

למה הוא נפל עליו? אז זה סקילה. והוא, בר סקילה הוא.

הוא בר סייף.

אותה קושייה,

הזמן התרץ, היה לו עוד עבירה.

אז זה קשה לי. אז למה הגמרא אמרה,

מי שהרג?

תגיד הגמרא את העבירה, שנייה, נגיד, אם איש חילל שבת,

אחד חילל שבת,

הוא מזדמן, מזמין לו הקדוש ברוך הוא ליד הסולם,

והוא נופל עליו, יש סקילה.

איך קשה לי, הגמרא? למה סקילה?

למה סקילה? מילא יותר-פחות, זה יכול להיות.

יכול להיות זכות תולעת, או שאתה הרי מקשה שם קושייה

על הסיפור עם רב אלעזר בר בישמעו.

אתם יודעים שרב אלעזר בר בישמעון

נתן עצה

איך לתפוס גנבים.

במסכת בבא מציאה, מפרק הסוחרת, הפועלים.

הוא נתן עצה.

הוא אומר, תלך לבית קפה,

בית מרזיח,

ותראה שם אנשים.

ביום, בבוקר,

אם תמצא אדם שהוא מפהק,

סימן שהוא לא ישן מספיק.

אז תראה, תבדוק.

אם הוא תלמיד חכם,

יכול להיות שישב ולמד בלילה,

אז לא ישן מספיק.

ככה היה, זה היה פשוט רגיל.

אנשים, תלמידי חכמים, ישבים בלילה ולומדים.

לא, אז מפהקים.

אבל אם הוא לא תלמיד חכם,

אז מה, למה הוא מפהק? מה עשה בלילה?

היום, אולי זה לא, היום כשיש חשמל,

אולי נשארים מאחרים גם בלילה.

אז בית אח הוא גנב,

והלכו, והיו הרומאים ששלטו בארץ ישראל,

רב אלעזר ורב שמעון היו בסוף העורבן, אחרי העורבן,

וקצת אחרי העורבן.

הרומאים שלטו,

לקחו את הבן אדם ותלו אותו.

ועל זה פרשו חכמים מרב אלעזר בר בשמעון,

שאמרו לו, עד מטה יתם מחלה מעמו של אלוקינו.

אמר להם, קצים, אני מחלה מן הכרם.

זה פלא עצום הגמרא הזאת, שרב אלעזר

היה הורג, גורם להרוג, הורג.

גורם להרוג אנשים שלחבים מיתה.

אז בדקו באמת על אותו בן אדם,

שתלו אותו,

וביררו וראו שהוא,

הוא ובנו באו על נערם אורסה.

וזה בשכילה.

אז למה תלו אותו?

לתלות זה חנק.

זה כופשת הטוסות בכתובות תלמיד.

אומר הטוסות, יכול להיות הייתה לו איזו זכות

והקילו עליו.

אבל יותר חמור, זו קושיה של הגמרא, הייבר נחש הוא.

גם פה הייברסקי לא הוא.

אז מה הייתה עבירה אחרת? אז קשה לי קצת. אז תגיד הגמרא משחידד שבת,

מזמין אותו כרשבוך הוא ליד אחד שעומד,

שחייב גלות ושצריך לחייבו גלות,

והוא נופל מן הסולם והורג אותו. למה

נשאר רק במזיד?

הרי אתה מוכרח לומר שעשה עבירה אחרת, יותר חמורה.

אחרת למה נתנו לו סקילה?

זה היה הדקדוק שלי על הגמרא.

עכשיו העיקר, מה שאנחנו לומדים משתי הגמרות האלה,

ארבע מיטות לא בטלו.

בורא עולום למעלה יושב

ורואה וצופה ומצלם

לא צריך לצלם, יראו לבן אדם כל מה שהוא עשה

ונותן עונש לרשעים

ושכר לצדיקים

בעולם הזה.

זה מה שרציתי, שאני חושב, זה פרשה קטנה והאלוקים מינה לידו,

אבל זה שגוף ותורה תלויים בה.

אדם צריך ללמוד לפחד מהקדוש ברוך הוא.

אני אומר לכם,

אני, יש לי ספר על אמונה, נכון? דעת ואמונה.

אשבור הרבה, ברוך השם, ספר טוב.

אני עבדתי על אמונה כי רבנו המשגיח

כל הזמן דיבר על אמונה.

והיה כך, אז אני שמר עליו

שיש לו אמונה בידיים.

ממש,

והיו ידיו אמונה.

כתוב על עצמו של רבנו.

כל הזמן דיבר אמונה המשגיח, זכרונו לברכה,

רבי חזקאל.

בפרשיות של יציאת מצרים דיבר הרבה אמונה.

שנה אחת הוא לא דיבר.

אז אמרתי לחתנו,

רבי ראובן גינזבורג,

אמרתי לו, נפטר זכרונו לברכה, כולם.

אמרתי לו, תגיד למשגיח למה הוא לא מדבר על אמונה ביציאת מצרים?

הוא הלך ואמר לו.

תמיד בפרשיות ועירב בובה שלח דיבר על אמונה.

אז אני כתבתי קצת על אמונה,

אבל על יראה

לא הולך לי.

כשאנשים לא יודעים, וגם אני אומר, כולם לא יודעים איך להפנים מראה בלב.

אדם לא רוצה לפחד.

גם מהקבוצ ברוך הוא לא רוצה לפחד.

לא מכניסים פחד.

אתה מתחיל לדבר דברי מוסר על ארץ, שם הם לא רוצים לשמוע.

אפילו אנשים לא רוצים לשמוע, תפחיד אותנו.

ובאמת זה, החיוב הוא,

אני ראיתי הערה על החינוך והרמב״ם,

על החינוך.

החינוך אומר כמו הרמב״ם,

להאמין לראותו העונש, וזה לפחד מביאת עונשו.

והוא אומר, ומתי עוברים על העשה של עת השם הלקחת עתירו.

אומר החינוך,

בזמן שמזדמנת עבירה לידו,

והוא, ביצר הרע, מתחיל איתו,

עד זה הזמן לקיים את זה, אתה לוקח עתירה.

לדעת שהוא רואה אותך, ואתה תקבל עונש

לפי חומר המעשה.

ואם אדם

לא חשב על זה באותו רגע,

ונכשל בעבירה,

ביטל מצוות עששו את השם הלקחת עתירו.

כך כתוב בחינוך.

מצוות תוף ל״ב.

אני ראיתי ברבינו נוסערית שובה,

בשער שלישי,

סעיף ט״ו,

שמה ראשי ערית שובה, אומר שהעולם חושבים

שעונשים יש רק על עבירה במעשה.

עובר עליו.

אז עבירה, יש לי עונש.

אבל אם אני לא עושה מצווה, אז אין לי שכר.

לא, הפסדתי את השכר.

אבל אין לי עונש.

כך בני אדם חשים.

הוא אומר, זה לא נכון,

שגם על מצוות עשה יש עונש.

הוא אומר, כתוב,

שמי שאפשר לא לעסוק בתורה ואינו עוסק,

עליו הכתוב אומר, כי דבר ה' בזו

ואת מצוותו הפר, היא כרת, היא כרת, היא כרת. זה עונש, על מה? על ביטול תורה.

ואמרו, חז״ל, ויתר הקדוש ברוך הוא

על עבודת הרב וגילוי הערות, ולא ויתר על ביטול תורה.

רואים שגם על ביטול תורה יש עונש על ביטול עשה. אחרי כן הוא מביא עוד דוגמה.

ונאמר על האנשים אשר אינם עורכים מחשבות, בריאת השם.

ותהייר אתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

לכן אני אוסיף להפליא, הפלא ופלא, זה עונשין, כתוב שמה,

שעבדו חכמת חכמה ועבדו שם.

על מה?

על שלא ערכו מחשבות, בריאת השם.

משמע מדברי רבנו יונה שזה ביטול העשה אם אדם לא עובד על היראה,

לא רק בשעת העבירה,

בלי עבירה.

אדם צריך כל הזמן לעבוד על יראת שמיים.

והנה נתתי, ברוך השם, דוגמה.

הנה אנחנו עם הפרשה הזאת

והגמרא שאתה נרבכי ארבעה מיתות לא באת לו.

זה מלמד אותנו יראה שמיים.

איך אמרנו, אמר ירמיו?

גדול העצו

ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני עודה,

לתת לאיש כדרכו וכפרי מעלה.

זה גדול העצה ורב העליליה, יש לו עצות

הודיעו בעמים על עילותיו.

ראינו איך

אבותינו ירדו למצרים.

הייתה עומדת גזירה של ברית ונבתרים,

אבל איך יעשה הקדוש ברוך הוא?

יביא גדוד ממצרים ויכבשו את יעקב ובניו,

ויורידו אותם למצרים.

אבל אז יורידו אותם בכל הרים, בשרשרות.

אומר בני בכורי יעקב ירד עם שרשרת ככה, קבור,

אלא אני לוקח את הבן שלו

וככה עלילות.

איך עשה שיוסף

ימלוך?

ואיך עשה שיהיה רעב?

ועל ידי זה יצטרכו לרדת?

אני כתבתי על זה, מה אמר בספר על דעתנו?

הודיעו בעמים עלילותיו.

זה איך אבותינו ירדו למצרים עם עלילות כאלה.

הלך הקדוש ברוך הביא רעב במצרים.

למה?

כדי שירדו.

וגם כדי שיוסף ימלוך הביא לו את החלומות האלה

של פרעה, כדי שיוסף ימלוך.

וככה הוא גלגל,

זה נקרא עוד יהיו בעם עם אלילותיו.

זה גדול עצו

ורדה עליליו

אשר עיניך פקועות על כל דרכי בני עודו.

וצריך להפנים את זה ברצינות.

ברגש.

לא לשחק.

פעם אחת תקיימו מצוות יראת שמיים.

תשבו על הפסוק הזה ותכוונו טוב, הנה בורא עולם רואה אותי.

ותחזק את עצמך שלא תחטא.

הוא יודע ממך, יודע כל מעשיך.

יודע מה שאתה עושה, יודע מתי שאתה מתעצל.

מתי שאתה כועס.

וללמוד יראה.

לפחד מביאת עונשו.

היום כל כך הרבה צרות יש בעולם.

אין לך משפחה בלי צרות.

אז בוודאי אתה רואה שהקב' ברוך הוא מעניש.

זה לא הולך לבד.

אין לאדם חלק בתורת משה רבנו

עד שיאמין שכל מקרנו ודבורנו כולם ניסים.

אין בהם טבע ומנהגו של עולם.

זה מה שהרמב״ם אומר בספר המצוות.

שמצוות יראה היא

להאמין יראתו ולפחד מביאת עונשו

שלא כמו הכופרים שאומרים שהולכים בקרי, הכל מקרה.

לפחד לדעת א' שיש אלוקים,

ב' שהוא רואה משגיח,

ג' שהוא מעניש שכר ועונש

ועם זה צריך לפחד, לא כדאי לך להתעסק עם הקדוש ברוך הוא.

אני בפרשת יתרו דיברנו בתשעה שעבר,

דיברנו שהיראת השם שהייתה שם, שהקדוש ברוך הוא אמר מי ייתן והיה לבבו עם זה כל הימים לראות.

מה הייתה היראה שם?

שהם פחדו שהקדוש ברוך הוא ימשיך לדבר איתה,

כי הם ראו את האש הגדולה

בכמות ובאיכות.

החום נורא, זה היה חום נורא,

שכל ההר

בער מן האש שיש מעל ההר.

זה רואים שהאש הייתה חמה מאוד,

וגם גדולה זה כתוב בפסוק, ההר בוער באש עד לב השמיים.

אז מהאש שבה התגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני,

הם פחדו, זה הכניס להם פחד, ראו שאין,

לא כדאי לנו להתעסק עם הקדוש ברוך הוא. נכון, יונתן?

לריב עם הקדוש ברוך הוא, כדאי לי, לא כדאי לי, איומי, לא כדאי לי,

לא כדאי לי, הוא עלול להרוג אותי.

לא, מה, מה, אני אתעסק עם בורא אלוהים?

לא, אני לא רוצה להתעסק עם בורא אלוהים.

אני מוכן להיכנע אליו

ולפחד ממנו לקיים מה שהוא אומר, כל מה שאומר, כל אשר דיבר השם נעזה.

אני מוכן להיכנע אליו, עדיף לי מאשר להתעסק.

חס ושלום למרוד במצוותיו, חס ושלום.

ודאי, וצריך ללמוד להיות ראשון בימים.

היסד הוא, אני אומר לכם,

דברים שיזכו אתכם לעולם הבא.

תלמד להיות ירמי הברעיון, שהוא אלוקים,

והוא צופה ומשגיע על כל בני אדם.

גדול העצה וראה אליה אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם.

ושם כתוב, ועיני השם משוטטות בכל הארץ.

לתת לאיש שבישעיה.

ובירמיה כתוב, גדול העצה ורב העליליה.

אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכה ראשי במהלך.

אנחנו צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן לנו,

יעזור לנו להיות הרעים.

לפחד ממנו.

זו עבודה,

זו עבודה כל החיים.

כל החיים.

הרב בני אדם אומר, מי שאינו חושב מחשבות של יראה,

הוא כבר מבטל את השם לקחת יראה. לא צריך לעבור את העבירה.

צריך לעבוד על היראה.

לחשוב.

שמעתי פעם מרבי אלי לופיאן, עקרונו לברכה,

שהוא דרש בפוניביש.

אני הייתי תלמיד בפוניביש.

ופעם הוא ביקר והמשגיח רבי יחזקאל ביקש ממנו

שיאמר שיחה

וזה היה באמצע היום.

בדרך כלל שיחה זה בערב,

אבל לכבוד רבי אלה,

מ-12 עד 13, ואחת היה מנחה,

הוא דיבר מ-12 באיזה קול, קול של אריה.

רבי אלה היה קול של אריה.

והוא אמר ונאמר על אונו עורשים אשר אינם עורכים מחשוב על דבירת השם.

מה זה אינם עורכים?

הוא אומר מערכות של רבי עקוויגר.

רבי עקוויגר מפורסם

שבסוף ספר דרוש וחידוש

יש לו מערכות

ענייניים

בעקב

מי שאינו עושה מערכות של מחשבות דבירת שמים, כמו מערכת רבי עקוויגר, כך הוא אמר.

לחשוב הרבה מחשבות שיביאו את היראה.

עליהן נאמר גם אינני יוסיף לאף ליבי.

אף לבפה לבבד חכמתה. כל העונשים שכתובים שם

ותראיתם אותי מצד אנשים מלומדה,

כל העונשים שכתובים שם זה בגלל שאתה לא עובד על אראת שמים.

צריך לחשוב מחשבות על אראת שמים.

אדם חטא ידע לו את זה בחוסר אראת שמים.

ואומר החינוך, אומר,

מה טעם המצווה של את ה' לקחה הטירה? הוא אומר,

זה גלוי לכל מי שיש לו שכל,

כמו שיש לו מוח.

כי זה הדבר הכי מונע את האדם מן העבירה.

מה שהוא יודע שיש עונש,

תעשה דבר, יהיה לך נעים עכשיו את הרגע אחד, אבל אתה תסבול

אחרי כן.

כמו שאומר רבי נהנה בשער השליטה,

הראשון,

בחרטה,

אומר רבי נהנה,

יבין לבבו כי רע, ואמר עוזבו את השם,

יאמר בלבבו מה עשיתי,

איך לא היה פחד אלוקים לנגד עיניי,

ולא יגורתי מתוכחות על עבוד, לא פחדתי מן העונשים,

כי רבים מכאובים לרשע.

זהו יצעק על עצמו,

יתחרט,

איך לא פחדתי מהקדוש ברוך הוא,

איך לא פחדתי ממנו.

ורעה מזאת עשיתי, כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי וטימאי תיה בגילולי יצרי.

ומה הועילה בכל קנייניה, אם רע בעיני אדוניה?

מה הועיל כשאדם לומד תורה?

ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי ותסבר איתי עלי פיך?

ללמוד יראת שמיים, ללמוד יראת שמיים.

זה הפרשה, והאלוקים אינה לידו, תדעו לכם,

חס ושלום, שלא תאונה לכם כל רעה.

חס ושלום.

שלא תאונה אליך רעה ונגע לקרב בעוליך.

אבל המציאות היא שיש אלוקים

והוא מזמין

צרות לאנשים

אם לא מפחדים ממנו.

תפחד מהקדוש-ברוך-הוא ייטב לך.

תפחד מהקדוש-ברוך-הוא יהיה לך טוב.

אנשים מפחדים ללמוד יראת שמיים.

הם חושבים שזה מכניס לעצבות.

להפך,

להפך, הייתה לי תקופה שעבדתי על יראת שמיים.

תקופה, כשהייתי בחוץ-לארץ בנובארדוק,

עבדתי על ירעה. היה לי,

הסיפוק שהיה לי,

שיש לי הנשק נגד היצר הרע.

זה היה הסיפוק שהיה לי. להפך, אני מפחיד את עצמי וככה אני לא אכשר בעבירה.

היה לי סיפוק מזה.

היה לי סיפוק נפשי מזה.

נכון,

אני מפחד ולומד ירעה.

אבל לא הייתה לי עצמות מזה.

להפך,

הייתה לי שמחה שאני

יש לי נשק, איך אמרו חז״ל?

מי שיש דעה הלכה

ואינו יודע אגדה ולא לומד ירעה,

אז הוא כמו גיבור בלי נשק,

בלי כלי זין.

בעבוד דרבי נתן, אני חושב, כתוב.

ומי שיש לו ירעה ולא יודע הלכה,

אז הוא כלי זין בלי גבורה.

לא, איך כתוב? לא זוכר את המעזון.

צריך להיות גיבור בטוירו,

ועם כלי זין זה היראה.

זה היראה לעבוד על זה.

הקדוש ברוך הוא יעזור לנו, בוא נשיר איזה שיר.

איך שרים?

ברוך אלוקינו שברונו לכבודו,

והבדילנו מן התואים.

ברוך אלוקינו שברונו לכבודו,

והבדילנו מן התואים.

ונותן לנו תוירת אמת,

וחיי העולום נטע בתוכנו.

ונותן לנו תורת אמת,

וחיי העולום נטע בתוכנו.

ויעיבת ליבנו בתורתו,

יושם בליבנו אבותו ויראותו לעשות רצונו.

ולעשות רצונו, ולעובדו בלב אבשלם.

ויעיבת ליבנו בתורתו,

יושם בליבנו אבותו ויראותו.

לעשות רצונו, לעשות רצונו.

ולעובדו בלב אבשלם.

ויפתח ליבנו בתורתו, וישים בליבנו אהבתו ויראותו. ככה יהיה.

גם גיבור עם כלי זין.

ויפתח ליבנו בתורתו.

לשבת ללמוד כמה שעות.

אוי, איזה יופי.

ואחרי זה,

ויטב ליבנו אהבו אותו ויראו אותו.

לעשות רצונו ולעובדו בלב אבשלם.

דתום מוכר.

מדיגנצה הארץ.

עם כל הלב.

עם כל הלב.

לעבוד את השם. עם כל הלב.

אני לא זכיתי לזה, אבל אני מקווה, מצפה לקדוש ברוך הוא שיחזור בתשובה ולהכניס ללב את היראה ואת האהבה.

אני מתפלא אדם יכול למות,

ולא היה לו אף פעם אהבות השם.

אף פעם לא אהבת את השם.

וגם מיראת שמים.

איך שרבי נירא אומר,

אם אדם לא עבד על יראת שמים,

הוא ביטל מצוות עשית את השם, רק ככה תראה.

ונאמר על האנושים אשר אינם עורכים מחשבות

בעיראת השם.

בתי עיר אטם אותי מצוות אנשים מלעומדה, וגם הנני יוסיף להפליא. הופלא ופלא, שם ההמשך.

ועבדה חוכמת חכמה על מי שאינו עובד על היראה.

יראה צריך לעבוד, להשיג אותה.

זה לא קל,

אבל תראה כמה זכר יהיה לך על כל מחשבה שאתה מכניס ללב שלך.

מחשבה של יראה, מחשבה של אמונה,

מחשבה שיש בורא עולם,

ושהוא רואה אותך, ושהוא

עיני השם אלוקיך המשוטטות בכל הארץ לתת לאיש כי דרחוק יפני מחר.

אין כאן מניין, יהיה לנו מניין, אנחנו שישה.

אם יש עוד ארבעה,

היום קשה למצוא, לא, אבל

במוצאי שם.

חבל.

היינו אומרים קדיש לכבוד השם יתברך.

רבי חננה בנאקה שאומר,

רוצה