הרה"ג חיים רוטר: חשיפות וגילויים על שחיטת הבשר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אשר רבים ישיב מעוון ואם ירצה השם עוד רבים ישיב מעוון

להיפטר בלא כלום אי אפשר

להימנע מלהזכיר את הגמרא על כבוד הרב

ובו מציע דף פ״א עמוד א' שהגמרא אומרת

יש פידבק

כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה

שנאמר אם תשוב ואשיבך לפניי תעמוד

וכל המלמד את בן העם הארץ תורה

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר ואם תוציא הכר מזולל כפי תהיה

שמתם לב זה בדף פ״א סימן פ״א כפי תהיה

אנחנו נמצאים פה לפי בקשתו של הרב מזכה הרבים

שאני באופן אישי מכיר

בעיר מגוריי אלעד

כמה וכמה משפחות ראש כוילל וילדים כבר כמעט דור שלישי שבזכות הרב

הקימו בתים של תורה ויראת שמיים

והגמרא ודאי הולכת

על כל המלמד את בן העם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזיר ומבטלו בשבילו כמו שאמרנו ואם תוציא הכר

מזולל כפי תהיה

ונסתפק בזה ועריכות בזה אחלה מותר ידוע לרבים יותר ממה שאני יודע

אנחנו באנו לפה למעשה לדבר על העניין של מאכלות האסורות

למעשה הדבר הזה מוטבע בנפש הישראלית

ולא צריך להאריך בחומר העניין של הזהירות עם האכלות האסורות

שכל אחד יודע שאנשים בכל מצב שהוא אפילו עד כדי פיקוח נפש אנשים תמיד

נזהרים ממאכלות האסורות

אבל בכל אופן להיפטר בלא כלום אי אפשר אז אני רק אזכיר גמרא לפני שאני אכנס

לגופו של עניין

הגמרא אומרת בעירובין בדף יט עמוד א'

שלעתיד אברהם אבינו עתיד להוציא את כל פושעי ישראל

להוציא מגיהנום חוץ ממי שבא לקוטית

אז יש בספר חידוש של רבינו מאיר שמחה

שמביא מישהו בשמו שהוא אמר מה למה למה

מי שבא לקוטית

אותו אברהם אבינו לא מוציא מגיהנום את כולם כן יש בזה הרבה ביורים אבל הוא אומר ככה

הוא אומר יש מדרש בפרשס לך לך שהקדוש ברוך הוא שאל את אברהם אבינו

במה תבחר לבניך

בשיבוד מלכויות או גיהנום

והוא בחר בשיבוד מלכויות

הקדוש ברוך הוא נתן לו אמר לו מה תבחר חייבים לעבור או שיבוד מלכויות במשך

השנים של הגלות או גיהנום אז הוא אמר אני מעדיף שיבוד מלכויות

עכשיו באמת רשיחו כתוב גלתה יהודה

שואל המדרש, עכו״ם לא גולים?

מה זה גולסו יהודו?

הרי יש מלחמות בעולם, כמו שאנחנו רואים מסביבנו,

בחסד השם לא אצלנו,

ואנשים גולים ממקום למקום.

אז מה זה גולסו יהודו? כך שואל המדרש. אומר המדרש באיכו,

שעכו״ם אפילו שהם גולים אין גלותם גלות.

כל מקום הם אוכלים מהפת, אוכלים מה שיש.

אבל יהודי שגולה, אז הוא מוגבל, אין לו את האוכל,

אין לו את ה... הוא לא יכול להתחתן עם כל אחד שהוא רוצה.

אז באותו רגע שאחד בא על כותית

וגזרו על פתם משום ביתם, אז הפשט שהוא לא נזהר ממחלות אסורות, הוא אכל כל מה שהוא רצה, הוא עשה מה שהוא רצה,

אז גלות לא היה לו.

אז מילא אברהם אבינו לא יכול להוציא אותו מגיהינום שהיה הסכם,

או שיבוד מלכויות,

או גיהינום.

או שיבוד מלכויות או גיהינום. ואחד שהוא בגלות,

אבל אין לו גלות, שהוא לא מוגבל,

אז הוא לא בגלות,

היות שלמעשה גם גויים בגלות.

אז מה ההבדל בין יהודים לגויים בגלות? ההגבלה.

אנחנו, כיהודים חרדים, לדבר השם,

מאוד מוגבלים.

אנחנו גרים פחות או יותר באזורים חרדים,

לובשים מלבושים חרדים,

לומדים בבתי ספר שלנו, הכל עולה כסף.

אם בן אדם פעם ישים לב

כמה הוא משלם על מצוות הדת, על כל דבר הוא משלם כסף.

בן אדם יכול לחיות בדירה,

לא מוגבל למיקום,

וכל הארץ פתוחה לפניו.

לא, והוא מגביל את עצמו בשביל ענייני דת,

וגם במאכלות לא כל בן אדם אוכל, אלא הוא מסתכל על התווית,

אם זה איכשהו שמתאים לו או לא מתאים לו.

על כל פנים,

אם נשים לב שכולנו, בלא משים לב,

כולנו משקיעים רבות רבות

בנושא של כל שמירת תורה ומצוות.

בנושא של כשרות המאכלים,

אז למעשה, לכל בן אדם

אין לו את האפשרויות, אין לו את היכולות

לדעת. הוא חייב לסמוך, הוא חייב להאמין.

הכול נעשה במפעלים.

זה לא כמו שהיינו גרים בכפרים והיה, כל אחד עושה בבית,

אלא כל אחד חייב להיעזר. מסופר על הרב מבריסק

שהוא הגיע לשווייץ לצורכי רפואה,

אז המארח שלו, זה היה הרב רוזנגרטן,

אז הוא שאל אותו על המאכלים, על החלב, על זה, ואיזה כשרות פה.

והוא מאוד התנצל בפניו שלמעשה הוא גר באיזה מקום,

ואין פה כשרות,

והוא שולח את הילד לחליבה,

ואשתו הופעה את הלחם,

והוא שואל אותו, בכל אופן, אולי יש פה איזה כשרות של רב או איזה משהו וזה.

והוא מתנצל עוד פעם, ועוד פעם, וחוזר, כבוד הרב, ואני פה נמצא באיזה מקום, ואני חייב,

אין לי את האפשרויות.

ואז הרב נרגע, הוא אומר, אה, אין כשרות, הכל אתה,

אז אני רגוע שוודאי זה כשר.

אנחנו אבל חייבים, אנחנו לא חיים בכפר,

חייבים, איך אומרים, לסמוך,

ויש איזו תפיסה בהלכה, עד אחד נאמן בייסורים.

אבל כל הדין הזה

שלבן אדם שנותן את הכשרות

הוא באמת, איך אומרים, נקי כפיים,

כמו שמבואר בשולחן ערוך, בסימן יח, סעיף יח,

שאסור שיהיה לזה שמכשיר אינטרס לקחת מהכשרות יותר מהטרפות,

שאז אנחנו בבעיה באימון עם ה... של הכשרות.

אני רוצה היום, אם ירצה השם, לדבר על כמה נושאים.

אני אתחיל

על נושא שהוא נראה לכאורה, איך אומרים, נושא קל,

אבל אנחנו נפיק ממנו כמה לקחים, איך דברים מתנהלים ואיך נחכים עם זה, בסייעת דשמיא.

בטרום קום המדינה

היה ימה

שנקראת

אחולה.

כתוב בגמרא בו בבצרה,

בדף ע' ד',

כי הוא על ימים יסודו ועל לאורות יחנניה, אומרת הגמרא שבעה ימים.

אילו הן שבעת ימים?

ימה של טבריה,

ימה של סדום, ימה של חילת,

ימה של חילתא,

ימה של סריבחי,

ים אספמיה וים הגדול.

אחולה זה אחד מהשבעה ימים, כי הוא על ימים מסדה.

מקימי המדינה בזמנו היו אנשים מאוד גאים וחשבו שאם הם ישנו את

מעשה בראשית

והם רצו לייבש את הימה,

על ידי זה יהיה עוד קרקעות לזריעה.

בסופו של יום הם גילו שהם עשו נזק.

שם גדל שור הבר,

שהשור הזה נקרא ג'מוס.

באנגלית הוא נקרא בופולו.

ואנשים שחטו אותו ואכלו אותו

ונהגו בו שהוא ספק חיה, ספק בהימה.

בהימה היא לא צריכה כיסוי אדם,

חיה כן צריכה כיסוי אדם,

וכמובן גם על החלב יש הבדל בין חיה ליה לבהימה.

למעשה הוא מוזכר בשולחן ערוך,

בסימן כח, והוא יודע,

בסעיף ד' הוא אומר, הבופולו נהגו שלא לכסות דמו.

אומר הרמו,

ויש מסתפקים בבופולו שהוא שור הבר, שם החיה הוא.

על כן טוב לכסותו בלא ברכה.

או לשחוט עוף גם כן, ואז יוכל לברך על הכיסוי משום העוף.

זבחי צדק, רבי אבדלאללה סומך, רבו של הבן איש חי,

אז הוא כותב בספרו

שזה הג'מוס גדל בעירנו לאלפים ולמאות, ואנחנו מנהגנו,

שאין מכסים דת הג'מוס,

כמו שמרן כותב, אם כן חלבו אסור.

במלחמת שלום הגליל הצבא הישראלי לקח בשבי הדרים של ג'מוסים ושחטו אותם בחיפה.

אחרי כמה שנים קום המדינה היה פה בעיה, היה צנע, והחליטו, רצו להביא

שור לשחיטה שהשור הזה היה נקרא ג'אבו.

ג'אב.

מה ההבדל בין הג'אבו, בין מין הג'אבו לשברים שלנו?

הפרים בעולם מתחלקים לשני זנים.

יש את הפר הרגיל, מה שאנחנו מכירים, ויש את הג'אבו שיש לו גיבנת על הגב,

שגודל לו גיבנת, כמו דבשת מסוימת,

שהיא נותנת לו כוח,

ובמקומות יבשים, שזה מספק לו מינרלים בתקופות של ימים חמים.

מרן החזיוני של זיכרונו לברכה

ממש נלחם

שלא יביאו לארץ

את השור הבר הזה, את הג'אבו,

מכיוון

שהוא למד, יש בשולחן ערוך, הרמוה הרי לומד שעוף

אסור לאכול בלי מסורת,

על בהמות או חיות לא כתוב שאסור לאכול בלי מסורת,

אבל החזניש למד פשט בנויסיקלים,

בשח, שאסור לאכול גם בהמה בלי מסורת.

ולכן הוא כתב על זה כמה מכתבים,

מופיעים בקוויבת סיגרויס ובספרים,

באיסור האכילה של השור הג'אבו.

אומנם

הוא כותב מפורש

שאין ספק בתארתו

שהבהמה הזאת היא טהורה,

שהרי כולנו רואים את הסימנים,

ואפריספרסו ומעלה גיירו, אין על זה ספק.

אבל בכל אופן, מכיוון שלא אכלו את זה במשך הדורות,

ואין לנו מסורת על האכילה שלו,

אז הוא נלחם ממש שלא יכניסו את זה

לארץ ישראל.

ואני אקריא קטע מהלשון של החזניש באחד מהמכתבים.

הוא כותב כך

שמימות אשח ואילך

יש לנו מנהג קבוע שלא לקבל שום מין חדש

להביאו על שולחן ישראל מפני גדר למאכלות אסורות.

אני קורא עוד פעם, מפני גדר למאכלות אסורות.

גדר.

היות שאם אין גדר,

אז יכולים להיכשל.

כשיש גדר,

אז לא נכשלים.

אז הוא אומר שאנחנו לא מכניסים,

לא אוכלים מין

שאין לנו מסורת עליו, מפני גדר שאם נאכל מין שאין לנו מסורת,

אז אנחנו עלולים להיכשל. הוא ממשיך הלאה. אשר פרצה טהרה בישראל,

ואין לנו לפרוץ גדר בזה, ואין לי חס ושלום, הוא כותב לאותו רב שרצה להתיר,

שום נטייה לאסור את המותר,

רק ליבי כואב בהיתר זה,

מפני שכל פרצה גוררת פרצות אחרות.

מפני שכל פרצה גוררת פרצות אחרות.

למעשה,

מסופר

בספר פאר הדור,

הוא מספר את הסיפור, את כל מה שהיה,

אבל כמובן, ספר סיפורים,

הוא לא מדייק,

והוא גם הודה בטעותו,

והוא כתב שזה היה שור בל קרן אחת.

שרצו להכניס שור בל קרן אחת,

ועל זה חזוניש נלחם לאיסור.

אני הרמתי טלפונים וביררתי

אצל מי לא, אצל כל הזקנים,

תלמידים של החזוניש, ולא ידעו לומר ברור על מה החזוניש, על איזה סוג בהמה החזוניש נלחם שלא יכניסו את זה.

על כל פנים,

מכיוון שלא ידעו,

וחלק ידעו לשחזר את מה שכתוב בפרדור,

אז לאט לאט השור הזה נכנס לארץ ישראל,

מכיוון שלא היה מי שיגיד שזה אסור.

היום רוב השברים, רוב הבהימות שנמצאים בארץ ישראל זה הזן ג'אבו,

מה שהחזוניש נלחם נגד, עוד מעט נאמר מאיפה אני יודע את זה,

וברמה, שזה גם סוג, ומעורב, זה סוגים של הג'אבו.

למעשה מי שהתכתב בזמנו עם החזוני זה היה הרב הרצוג, הרב הראשי דאז.

ויש קונטרס פני נשר, פני שור,

פני שור, ששם יש את השאלה

שהוא כותב ושם המפורש זה הג'אבו, על זה, על זה היה,

לפני תקופה

הבעיה הזאת התעוררה והרב אלישיב כתב מכתב בעניין

וכמובן ועדי כשרויות אמרו שאצלם מה פתאום לא שוחטים את זה.

היה רב אחד, יאמר לזכותו, שהוא אמר, אני כן שוחט את זה,

וזאת מפני שהוא אמר את האמת.

והוא אמר שיש הרבה בעיות בריאות בזן הרגיל,

והשור הזה הוא שור חזק,

והריאות שלו יותר חלקות באחוזים ניכרים משער בהימות.

אז הוא רואה בזה

שאין ברירה,

והחזניש הרי כותב שאנחנו יכולים להסתדר בלי זה,

הוא טוען שהיום אי אפשר להסתדר בלי זה.

למעשה הרב אונזר בשו״ת שבט הלוי, יש לו כמה תשובות בעניין,

בסופו של יום הוא מתיר את זה, והוא אומר שלא על זה החזניש התכוון.

אבל עוד פעם, לפי המידע שיש לנו, החזניש כן על זה התכוון,

הוא גם נגרר כנראה אחרי פאר הדור או משהו כזה.

אני חושב שאם הוא היה יודע שעל הג'אבו, החזניש,

זה מה שהחזניש עשה, אז הוא לא היה מתיר את זה בארץ ישראל,

ועל כל פנים הוא כותב להתיר, ורבים נהגים כמותו,

וודאי כל קהילות החסידים נוהגים כמותו ואוכלים את זה.

אבל ככה התגלגלו העניינים.

יש כשרות אחד,

ודאי שאני יודע,

שמקפיד שלא לשחוט את הבהימות האלה.

כל פנים, זה עניין בפני עצמו.

יום אחד אני רואה איזה חוברת

של אחד מהרבנים בארץ ישראל שנותן כשרות,

והוא כותב שלמעשה אנחנו נגררים אחרי השולחן ערוך,

ובשולחן ערוך מבואר שלא צריך מסורת

בשביל לאכול בהימה. אם אנחנו רואים

שהבהימה היא טהורה,

אז לא צריך מסורות.

והוא לא חש לדברי החזוניש.

אפילו שהוא בן תורה,

וכולנו משובדים לחזוניש, פה בארץ ישראל ודאי.

והחזוניש לא סתם כותב, החזוניש כותב

שזה גדר למחלות האסורות,

ואם יהיה פרצה זה יגרור פרצה אחרת.

ובכל אופן היה איזה יהודי אחד שהחליט לעשות

איזה עדר מאיזה סוג של איזה,

זה נקרא עיל האדום מאוסטרליה,

והוא גידל את זה.

ולעיל הזה יש ארבע כבעות והוא גם הפריס פרסה.

מילא היה ברור לו שהעיל הזה הוא כשר,

בהימה טהורה או חיה טהורה,

והוא שחט את זה

בדיר אל אסד.

והרבנות הראשית נדרשה לעניין,

ואז הוחלט מה ששחטו שחטו, יותר לא ישחטו, יבדקו את העניין.

ואז היה ויכוח גדול בין הרבנים,

אפשר לראות

בשו״ת שמה שלמה,

בחלק ה' הוא יודע,

סימנים ב׳-ט.

אני לא רוצה להיכנס לגוף הוויכוח,

היות שארבע כבעות זה עדיין לא ראייה שמלא גירה, פיפוטם גם יש לו ארבע כבעות.

אבל רק משהו אחד מעניין,

שהג'אבו, כל הזנים שלו מתאברים עם המינים הרגילים.

העיל האדום הוא לא מתאבר עם מינים טהורים.

וטהור, כתוב מתאבר עם טהורה והוא לא מתאבר עם טמאה.

טוב, זה...

על כל פנים, כשאני ראיתי את הדברים,

אז אני ממש הייתי מזועזע מכמה נקודות בעניין הזה.

הרי בזמן שאותו רב התיר,

הרב אוזנר, הרי שמואל הוא בדינו קיים,

הרב אוזר היה חי, בריא ושלם.

זכרנו לברוך. וגם הרב אליאשי,

אנחנו מדברים פה על שאלה שוודאי

צריכים להכריע בה גדולי ישראל, כפי שהיא מבואה

בשולחון העורך, בחושן מישהוות, סימניות, שאחד שעושה דימוי מילסה למילסה ויש גודל ממנו, אז זה ממש, זה רושם.

ראויין שם, יש שם איזה שלוש סעיפים, אפשר לראות בשולחון העורך באריכות.

ומדובר פה על נגד החזניש, על דבר שהוא

פירצה גררס פירצה. בסופו של יום,

הרב שלמה עמר, שהיה הרב הראשי דאז,

הוכיח באותות ובמופתים שאותו רב נכשל.

זה היה מין טמא,

וזה בכלל לא סופק חי או סופק בהם יותר, זה היה מין טמא.

וגם בראשות שבט הלוי,

חלק י',

סימן קי, דלת,

שמה מסכים עמו ומעריך

שזה היה מין טמא.

כמה גדולים דברי חכמים שצריכים להיזהר, כן?

בוודאי,

א' כל, לא עושים מעשה נגד החזניש,

וגם אם נראה לך שכן, יש זיק נגדו לידו,

פויסקי הדור, שצריכים ללכת ולשאול על כזה דבר.

ולא כל אחד שהוא מנהל כשרות,

אז הוא כבר נהפך לפויסק הדור שהוא יכול להכריע בכזה שאלה.

ואקצר בעניין הזה,

אקצר בעניין הזה של הסיפור של אייל האדום שבא מאוסטרליה.

על כל פנים, אני רוצה לחזור לעניין הזה של הג'אבו,

שהגמרא אומרת שבאימו גסו... רגע, אז היום לא ממשיכים לשחוט את זה?

לא, אני חושב שלא.

איך רואים? אם הרבנות הראשית לא נתנה להמשיך לשחוט את זה, אני חושב שלא.

לפי המידע שיש לי.

אני מקווה שאותו רב קיבל את זה, אבל אני לא יודע.

זה יש שם... אפשר לראות.

בשו״ת שם השלומו, חלק ה', סימנים ב'-ט',

את כל האריכות בעניין. כתוב שם את כל ה...

את המתירים, את האוסרים.

אבל מסתום ולא, מסתום ולא.

הם גילו שם, נראה לי,

גם שיניים הפספנימיות, שלא ראו את זה קודם.

גילו שם עוד כמה דברים.

אני מקווה שהם גם מודים שזה מין טמא.

אבל הרב עוזר ככה אמר, וגם הרב עמר מאריך בזה בהרחבה.

גם אני יודע שעדיין צורכים לזה.

עדיין נשארו בזה. אני מקווה, על כל פנים, שלא עושים מעשה.

גם... ממשיכים לשחוט את זה?

יש.

זה הרבה דברים, אבל כן.

אז ה...

אז הרב מחפוד ממשיך לשחוט את זה.

זה לא הדעתי.

זה לא המציא שלך.

טוב.

אני לא יודע אם אני יודע את התרגיל שלו,

שהעמוד שלו.

הוא אמר שפעם שחטא עליו.

זה לא שיניים,

ואני פשוט לא יודע אם יש ויכוח על השיניים שלו, זה שיניים או שיניים.

השאלה אם יש לו שיניים בהלכה.

דבר מאוד מעניין,

דבר מאוד מעניין... מה פירוש ראית?

בגלל שזה המין הזה?

הנה, הוא מעיד פה שבדיר אל-אסד עכשיו הוא היה נוכח

שחטו אחת כזה וסימנו עליו את הרף בגלל היותו כזה.

באיזה כשרות היית? של קילס?

אז קילס ביטלו את זה. זאת אומרת, לא...

שחטו, אבל לא לקחו את זה, אמרו שזה טרף.

אין כמעט איילים בארץ מי שוחט איילים.

לא, אבל היה את הסיפור הזה עכשיו, הוא אומר.

אייל, זה חיה. מי בכלל שוחט חיות היום. הנה, אתה רואה מי שוחט. אתה אומר בעצמך שוחט. לא, אני אומר בפרטי, האדם שיש לו בחצר, אז הוא שוחט.

כן, הלאה.

הגמרא אומרת בבכוירס, בדף ח' עמוד א',

בימה גסה טמאה ל-12 חודש.

העיבור של בימה גסה טמאה היא 12 חודש.

טהורה לתשעה חודשים.

הזה והארי לשלוש שנים.

הג'מוס שדיברנו עליו,

ההיריון שלו נמשך 11 חודשים.

ולכאורה זה מתאים

לספק שם החיה, שם הבהימה.

שבהימה

היא טהורה 9 חודשים וטמאה 12 חודש,

אבל חיה זה שונה.

אז הג'מוס הזה, שבשולחן ערוך כתוב שהוא ספק שם החיה, ספק שם הבהימה,

לכאורה,

לכאורה,

מחודשי ההיריון,

לכאורה רואים פה את המציאות הזאת שזה ספק.

אבל זה ודאי שאם חז״ל קבעו שטמאה ל12 חודש,

לא נמצא במציאות בהימה גסה טהורה שרונה עוד בעת חודש.

אבל ברור שזמן הריונה נותן לנו נקודה חשיבה מחודשת לחוש זה הוא מין אחר.

עכשיו הפרה הרגילה, הריונה 9 חודשים, 277 יום. הג'אבו,

ההיריון 285 יום, 9.5 חודשים.

ברמה, שזה גם, זה 284 יום.

אז ודאי שהנתון הזה עם שאר השינויים שבה,

גיבנת ומקום יציאת האוזניים וגודלם,

זה נותן לנו את מה שחניש אומר שזה מין אחר,

שצריך מסורת על זה.

זה נקודה אחת,

ועל כל פנים ברור שאני הייתי אישית בדיר אל אסד וראיתי,

אולי זה היה באותו יום שאני הייתי,

אבל רוב הבהימות שבארץ,

לכאורה זה נראה שזה מיני ג'אבו,

ברמה, מעורב.

הזנים הרגילים הם מיעוט.

אבל תלוי כנראה כל תקופה, לפי מה שאומרים, אם אני לא יכול להעיד באופן קבוע.

אבל זה בעיה, זה בעיה.

אני לא יודע מה, ודאי לפי אלה שהולכים לפי החניש, ודאי שזה בעיה.

נעבור לעוד נושא,

שהוא גם, שהוא נושא לא רק של מסורת,

אלא הוא נושא בעייתי,

בעייתי מאוד.

כידוע,

הבהימה היא בהימה.

אין לה שכל.

היא אוכלת.

אוכלת ללא הפסקה.

ומכיוון שבחוץ לארץ יש להם מרעה,

הם בשדה הפתוח,

אז כשיש איזה שילוב של איזה שתי סוגי צמחים,

אז זה גורם לניפוח של הבטן,

והבהימה תוך עשרים דקות יכולה למות.

היא ממש מתנפחת, אפשר לראות תמונות,

ממש איזה צד.

אז הבוקרים,

יש כאלה שרוכבים על סוסים,

הם אחראים על הבהימות.

יש להם איזה סוג של,

איזה סוג ברזל, איזה אורך 12 סנטימטר, קולטר סנטימטר או סנטימטר וחצי,

שהם עושים חור בקרס,

ואז משתחרר פרש

לחץ אוויר,

ועל ידי זה זה מציל את הבהימה ממיטה.

זאת אומרת, היא מגעקת פעמיים בדקה, אבל היא לא יכולה להוציא,

לשחרר את כל האוויר שיש לה,

והיא מסוכנת.

זה התגלה לפני כמה שנים.

ואז,

כמדומה שהרב אליאשיב לא נרדם בלילות, מה עושים?

הרמב״ם על שולחן ערוך

שזה טריפה.

זה ניקה בכרס, ואסור לאכול את זה.

אז יש כשרויות,

וכך צריך להיות, מסתום בכל הבד״צים.

כל בד״צ אומר שהוא בודק את העניין.

בודקים ורואים איזה סימון בכרס,

זה נקרא כמו זייגר שעון,

איזה סימון של איזה זווית.

ובהמה שרואים שיש בה את הסימון, אז יודעים שהיה בה נקב,

ושולחים אותה לטרף.

הם אומרים שבערך זה 15%, והם מוציאים 15%,

אבל הדברים לא ברורים.

מכיוון שלפעמים מוציאים עוד כל מיני סימנים,

גם לא מול המקום איפה שמנקבים. אז זה לא ברור שמה שרואים זה היה המקום.

הדברים לא ברורים.

על כל פנים,

הרבנות הראשית דאז עשתה אספה,

והם החליטו להתעלם מהעניין.

להתעלם מהעניין.

אם מתעלמים מהעניין,

אז זה בסדר, ככה הוחלט אז.

הרב אוזנר כתב מכתב מאוד חריף לרב הראשי דאז.

זה מודפס בחלק י״א,

החלק החדש, האחרון.

הוא לא כותב את השם של הרב,

למי הוא שלח,

אבל הוא כותב ככה,

שהוא ממש

לא נוסח שמצוי אצלו.

הוא אומר, זה לא חוכמה לאסוף שיטות של רישיונים.

יש מחלוקת בגמרא איפה זה הכרס.

האם הכרס זה החלק של הבטן שפונה לרצפה,

או גם החלק של הגב, נותנים את זה בגב.

אז שיטה אחת,

ועוד כל מיני שיטות לצרף

ולומר שזה בסדר.

הוא כותב גם בקומפיוטר, קומפיוטר זה במחשב, למצוא במחשב עוד שיטות

ולומר שזה בסדר.

הוא אומר, הרי למעשה,

אם הייתה שאלה על מה שהיה,

ואנחנו דנים אם אכלו כשר או לא כשר,

אז כאן יש מקום לצרף שיטות.

אבל מכיוון שאנחנו מדברים על העתיד,

מה לתת לבני ישראל לאכול,

ואי אפשר לקחת את הרמב״ם והשולחון אורוך,

שפוסקים שזה טרף,

ולהתעלם, להתעלם מהעניין.

עכשיו,

יש פה עוד נקודה.

זה,

כל הכשרויות אומרים,

שהם מתמודדים עם זה.

יש עוד דבר שכולם מתעלמים מהעניין,

ולא יודעים מהעניין,

וגם לא רוצים לדעת מהעניין,

שיש זריקות,

יש זריקות,

מחט דק,

שנותנים לבהימות אחר שנגמלו מחלב עימם

איזה חיסון מסוים, איזה סבון או משהו שנכנס לכרס,

למנוע שלא ייווצר מצב שיצטרכו להגיע לנפיחות ולשים את הדוקרן הזה.

אני יודע על איזה יהודי שניסו לעשות שחיטה באיזה מקום,

והרופא הווטרינר הגוי שאל, תסבירו לי מבחינה דתית מה הבעיה? מה פה הבעיה?

אז אמרו לו שאם יש נקב וכרס, אז על פי ההלכה זה טרף.

אז הוא צחק, הוא אמר, על מה אתם מדברים?

הרי כל הבהימות עושים להם את הבקירה של המחט.

זאת הנקב של המחט.

ודיברתי פה, דיברתי שם, עדויות אמיתיות או לא אמיתיות, מוכחשות או לא מוכחשות.

אין בזה דבר ברור.

היה איזה אחד שהשקיע כסף בעניין, ואיזה וטרינר אחד באורגביה אמר לו שהוא יביא לו חומר, והוא נעלם.

כנראה הוא קלט שהוא מסכן את כל היבוא מאותו מקום.

אמר לי בן אדם שהוא היה באיזה,

כמו שפה יש חנות של טמבור,

של כל מיני מוצרים שצריכים לבית.

אז יש שם חנויות של כל המוצרי בהימה.

אז הוא ראה את הזריקה הזאתי.

העידו בפניי כמה שראו את הזריקה הזאתי.

אבל כולם מתעלמים מזה,

אף אחד לא רוצה לדעת מזה.

ואחוי שכיחס ארץ,

למה אם הדבר הזה יצא לרשות הרבים, שיש כזה דבר,

אז אין בשר.

אין בשר.

היום בתחום אמריקה לא מזריקים את זה.

וברובוי, בגחו רובוי לא מזריקים את זה. לא מזריקים את זה. אני הייתי, דיברתי עם ברכים שמה.

ואומרים שלא קיים כזה דבר.

אני רק רוצה לספר לכבוד הרב סיפור.

אני הייתי,

בפגישה

לא מזמן

עם הרב לנדו, רבה ש... פה, הרב של העיר, כן.

ושאלתי אותו

האם הוא יודע משהו בעניין.

אז הוא אמר לי שכן.

הוא חייך.

הוא אמר לי שהוא יודע מהזריקות האלה.

שאלתי אותו איך הוא מתמודד עם העניין.

אז הוא אמר לי שעושים שם איזה כביסה לכרס

במים חמים,

ואז זה מבליט את ה... מבליט את ה... יש שם... אם הייתה דקירה,

אז זה נוצר בליטה, ואז הוא לא לוקח. אז אמר לי חתנו, יש לו חתן אולי הרב וינקלר.

אז הוא אמר לי שלמעשה יש בעיה שיש נקודות גם אם הן זריקות לפעמים,

אז זה יוצר יותר.

על כל פנים הוא היחיד שהודה על כל פנים שהוא מודע לבעיה הזאת.

יכול להיות... אני בדקתי את זה. זאת אומרת, מה שהיה עד לפני

קרוב לשמונה שנים שהיו משתמשים בזריקות האלה.

בדרום אמריקה כיום, ברוגוואי, מדינת רוגוואי,

אין אישור להשתמש בזריקות האלה.

בגלל זה באמת יש שם את הכמויות של הכרסים,

יחסית יותר גבוהה מבארגנטינה או במקומות האלה.

אני משגיח בכרסים כבר קרוב לעשר שנים מי שהתחילה הפרשה. בגלל זה אני...

הם לא משתמשים היום בזריקות. מה שהם כן משתמשים זה כדורים

שהבהמה בולעת אותם והם נפתחים בתוך הבטן.

זה כמו פארפארק כזה שנפתח בתוך הבטן, שאין בזה בעיה הלכתית.

זה פשוט יושב בתוך הכרס ולאט לאט

מתנדף החומר שנמצא בתוך הכדור הזה במשך תקופה ארוכה,

שמונע את הגזים האלה.

באיזה מקומות כן משתמשים בזריקות? באיזה מדינות?

יכול להיות בפרוגוואי או במדינות האלה.

לא באורוגוואי ועד כמה שידוע לי, זה אני לא בדקתי,

אבל גם בארגנטינה,

עד כמה שידוע לי, לא משתמשים בזה,

לפחות לא במרכז ארגנטינה.

אני באורוגוואי דיברתי עם בוקרים והסתובבתי בהרבה משקים שם.

יש שם, הם משתמשים עם המחט הזאת, עם מה שהרב דיבר קודם,

משתמשים בזה, וראיתי את המחט וראיתי את צורת העבודה בפועל. המחט של הזריקה או המחט של הדוקרן? לא, זה כמו שטול כזה, זה כמו השטול שיושבים בזה.

כן,

זה ראיתי גם איך שמשתמשים בפועל, ואת זה מזהים בקלות בדרך כלל.

דרך אגב, גם ברבנות היום, בחלק,

אני לא יודע אם שמים בפועל,

הם מחייבים לשים משגיח כרסים,

בחלק רבנות זה משהו חדש מהשנה האחרונה, שנה וחצי האחרונים,

שמחייבים לשים משגיח למעלה. מה שעושים בבדצים, בדרך כלל יש,

חוץ מהמשגיח למעלה

שבודק את הכרס מייד כשהוא יוצא מהבהמה,

עושים בדיקה נוספת לכרס אחרי שהוא הפוך למטה.

ובזה יש שתי שיטות, חלק בודקים את זה לפני הכביסה

וחלק בודקים אחרי הכביסה.

אחרי הכביסה, מה שנכון,

שאת הזייגרס הגדולים רואים יותר טוב,

את הזייגרס הקטנים לא רואים בכלל אחרי כביסה.

מי שבודק אחרי כביסה זייגרס קטנים,

הוא או משקר את עצמו או מישהו אחר, אבל

אי-אפשר לראות את הדברים האלה. מטעם איזה כשרות אתם, לא משנה.

שירית ישראל.

אה. בכל אופן, אנחנו, לפני שמחפשים את הכרס,

בודקים את הכרס באזור,

שזה נקרא משולש, קוראים לזה, כי זה משולש, למעשה, שבין הצלעות

לחלק האחורי של הבהמה.

בודקים את כל האזור המשולש, שהוא לפעמים קוטר של חצי מטר אולי,

בודקים אותו,

משגיח מיוחד מהצד הפנימי, וכל נקודה הכי קטנה שיש,

לא עושים, לא לוקחים לחלק.

וכאשר עובדים לפי הוראות הרבנות, ואני לא נכנס לזה פה. מעניין שאני ראיתי בשו״ת יביע עומר,

תשובה מתש״מ,

על פה, על ארץ ישראל, על השדות, המקומות שהם במושבים,

שהם לא ברפתות,

בפתוח, שכבר היה פה את הבעיה הזאת,

שדקרו פה.

מעניין, בתש״מ.

זה מופיע כבר לפני אלף שנה, באותו מסעדה שמופיע. לא, כן, זה מופיע ש...

שיש כזה דבר. ודאי, זה מופיע באריכות בכל הפוסקים,

שלומי, שבחי אודום הרי, אבינסודום. חוק מסעדו מקל בזה.

חוק מסעדו מקל בזה.

כן, כן. מי שסומך על החוק מסעדו. כן, אבל למעשה...

אבל יש כשרויות שבכלל לא בודקים קרס.

בכלל.

רשמית, רשמית, בכל הבד״צים היום בודקים...

אין בד״ט שמגדיר את עצמו כבד״ט שלא בודק קרסים.

זה רק רשמית, אבל במציאות זה לא ככה. זה גם דרגה.

זה גם דרגה. ודבר שני, לפני כמה שנים גילו שהם מהליקופטרים יורים על הבהמות,

גם כן שיש להם קרס,

כי הם לא יכולים ללכת לבדוק אותם אחת-אחת בדרך.

יש הליקופטר שטס,

ככה סיפר לנו כמדומני הרב רבין,

שגילו את זה בזמנו, בפעם הראשונה שגילו בכלל שיורים בהם

איזה מין ירייה כזאת, שוב פעם, לניפוח של הקרס,

על מנת להציל אותם,

ולא היו מודעים בכלל לדבר הזה.

אבל העירייה אמורה להשאיר סימן לכאורה לא פחות מאשר תקירה. לא ידעו בכלל.

הוא אומר, אבל העירייה למעשה צריכה לעשות סימן לא פחות מהדוקרן. כן, אבל אני אומר, לא ידעו בכלל על עצם האופן הזה. גם על הדוקרן לא ידעו, זה רק התגלה בשנים האחרונות.

גם הוא אומר שלפני שמונה שנים בכלל לא ידעו. אז זה התגלה, אני זוכר את התקופה הזאת, ועד מי אז הם בודקים את זה. אז עד לפני שמונה שנים הייתה בעיה אמיתית, ודאי.

היום זו השאלה מה נעשה ומי באמת בודק. למעשה, אם בודקים גם את הצד החיצוני וגם את הצד הפנימי,

להגיד שזה התרפל לגמרי ולא נשאר שום סימן,

אז אין סיבה. איך מתמודדים עם הזריקה?

הזריקה, עד כמה שידוע לנו,

וברור שגם אני אישית ערכתי ואני דובר את השפה הספרדית ודיברתי עם בוקרים שם ועם הרבה הרבה מגדלי בקר, לא אחד ולא שתיים.

לא הגעתי לכל הזה, יש שם אלפים, אבל

לא משתמשים בזריקה הזאת באורוגווייקה היום.

אין אישור שם וטרינרי להשתמש בזריקה הזאת.

במדינה עצמה או במשחטות מסוימות? במדינה.

מה, זה איסור בחוק?

אני לא יודע אם זה איסור בחוק, אבל המדינה לא מאשרת לייבוא את אותן זריקות.

ליבוא או לייצוא?

להשתמש, לא מאשרת לשימוש את אותן זריקות באורוגווי.

לא יודע על מדינות אחרות.

באורוגווי... מה הסיבה שהם יפסיקו אם זה היה טוב ומועיל?

זה כנראה גם לא כל כך מועיל מבחינה בריאותית.

זה חוזר על עצמו גם למרות הזריקה, כי החומר שמזריקים מתנדף במשך הזמן,

ואם הבהמה גודלת מעבר לשנה אחרי זה,

זה לא עוזר.

ומצד שני, יש להם את הפלסטיקים האלה שנותנים לבהמה באוכל, שהיא בולעת את זה לתוך הגוף,

שמונע את זה בצורה יותר אסתטית ויותר נקייה מבחינת הבהמה.

אז מה שהם משמשים שם, או במקומות שלא משתמשים בפלסטיק, אז באמת הם דוקרים,

ודקירה כזאת נראית

לתקופה של כמה שנים אחרי זה,

בכל אופן, לפי הבירור עד כמה שאנחנו ערכנו.

זו לא בדיקה מדעית, אבל לפי הבדיקה שאנחנו הגענו אליה.

ובמקומות שיש את הפלסטיקים לא צריך את הדקירות, כי באמת הפלסטיק הזה ששמים,

זה כמו קפסולה כזאת בגודל של עשרה סנטימטר,

כשהבהמה בולטת וזה נשאר בתוך הבטן, זאת אומרת, זה נפתח כמו פאפאר,

וזה נשאר לשבת בתוך הכרס, זה לא יכול לצאת משם. עד שהחומר שם נגמר,

הבמה לא יכולה עוד פעם לבצר גזים בתוך הכרס.

ובמקומות שלא משתמשים בפלסטיק הזה, כי זה חומר קצת יקר, גם הזריקה יקרה,

הבוקרים, הסטנדרטים באור-גבאי, מעדיפים לא להשתמש בדברים האלה,

והם פשוט דוקרים כשהבהמה מגיעה, אם היא מגיעה לצורך,

כשהיא מתנפחת, הם דוקרים והולכים הלאה.

אבל את הדקירה הזאת רואים,

וזה משאיר סימן ברור וצלקת גם בצד החיצוני של הכרס בדרך כלל,

ובדרך כלל גם בצד הפנימי.

לחשוש שהתרפא,

לפי מה שהפוסקים שאנחנו שאלנו,

אז לא צריך לחשוש לזה.

כל הכשרויות, אפשר למשול, כל הכשרויות המלמודים שלפני שמונה שנים הייתה את הבעיה ולא ידעו ממנה. כן. זאת אומרת שעד לפני שמונה שנים כולנו אכלנו לטרף בדל. לא.

למה לא? לא, אפשר,

אפשר. ישראל ידעו על מה לחשוב בכלל. כן.

לא, לא. בואו נעשה סדר.

אי אפשר לומר על כלל ישראל שאוכלים טרפות. צריכים תמיד למצוא, איך אומרים,

למצוא את ה...

להליץ טוב על ישראל.

באופן עקרוני ודאי שאם אנחנו נבדוק את העניין הלכתי, כן,

אז במשך הדורות, במשך הדורות השאלה הזאת הייתה כבר מתקופת הראשונים,

ויש בזה, יש כאלה מצדדים לפה ויש מצדדים לפה,

יש מתירים. אפילו החוכמסודום, בבינסודום, האיס אבז,

הוא מתיר, ויש עולמי, שיש כל מיני...

למעשה,

אנחנו נוקטים להלכה שזה טרף.

ואנחנו נוקטים, וודאי לכתחילה אסור לעשות את זה. כן, אבל לפי הספרדים זה ודאי שטרף. עוד פעם, הרמב״ם... רמב״ם ושולחן. לא, עוד פעם, הרמב״ם... אפשר לפלפל ברמב״ם ובאלוה״ם.

הם מדברים מה לעשות, להביא לציבור, ודאי שאסור.

אתה יודע, מה היה לשעבר?

כמו שהם לא ידעו. לא יצטרכו להגיד, לא, יכול, בסדר. והעולים על זה, לפני שמונה שנים היה אינטרנט והיה מחשב, היה קודם, בכל אופן, לא ידעו מה הם עושים שם.

העולם, יש תחבולות של... אנחנו לא חוששים לכל החי טרפות שיש בבהמה, למרות שברור שאם יבדקו מוחות, גם ימצאו.

יש, כל זמן שזה לא מיעוט המצוי, שזה מצריך בדיקה,

אין צורך בבדיקה.

בקרייסים, גם אם זה לא מיעוט המצוי, יכול להיות שצריך, בגלל שיש פה ריהוטה, שדוקרים. לא, עוד פעם, אנחנו לא צריכים לחשוש, מבחינה הלכתית, מבחינה הלכתית,

תיקח מאה בהימות, כן? תיקח מאה בהימות,

ותחפש את הי״ד-ח׳ טרפות, כן? תחפש את הי״ד-ח׳ טרפות, אתה תמצא.

ואתה לא צריך לחפש אותם,

מכיוון שאין מיעוט המצוי, רק על הריאות חז״ל קבעו חז״ל,

זאת אומרת, אחרי תקופת הגמרא.

אני אומר, באופן עקרוני אתה לא צריך לחשוש שמישהו עשה לך פה איזה גוי, עשה לך איזה תרגיל, אם אין לך איזה ריוסה.

נכון, יש פה בעיה, התגלה פה דבר.

וגם מה שכבוד הרב אומר,

הוא מכסה על איזה מקום שאני קיבלתי עדות מעוגביי,

בן אדם שראה את ה... אני לא יודע, אנחנו מדינת חוק גם,

והרבה עושים גם נגד החוק.

אז גם אם החוק אסור,

אני לא יודע מה קורה בפועל.

וזה נמצא בחנויות,

אפשר להשיג את זה כנראה בחנויות גם באורוגווי, אם מישהו אמר לשורה את זה.

הוא אומר, באופן עקרוני, על פי חוק הוא אומר, אסור.

הוא אומר שאת הדוקרנים אפשר לזהות,

את הדקירות זה בעיה, לזהות. זה חוק שאוסר, כמו שזה הוראה וטרינרית. כן, הוא אומר ככה, הוא אומר, דקירות באמת אי אפשר לזהות, קשה לזהות,

אני לא יודע אם בכלל שייך,

אבל הוא אומר, מבחינה חוקית,

אז שמה, אנחנו מדברים,

מביאים מכל העולם בהמות.

זו נקודה, נקודה, צריך לחשוש, לא צריך לחשוש,

זה קיים הדבר,

לבדוק את זה, זו בעיה,

לא יודע, איך אומרים, אנחנו מעלים את הדברים, ו...

בכל מקרה היום, בבד״צים לפחות,

חלק מהבד״צים אני גם מכיר,

אני יודע איך זה מתנהל במקומות אחרים,

אז על כל נקודה הכי קטנה, אצלנו בטח, ואני יודע גם במקומות נוספים ש...

על כל נקודה הכי קטנה שרואים, בגלל החשש הזה,

שאולי הייתה זריקה, שאנחנו לא מכירים את זה,

אז כל נקודה הכי קטנה שנמצאת בצד הפנימי של הכרס,

שרואים אותה שם ברור, בצד החיצוני לא יכולים לראות את זה. בצד הפנימי יכולים לראות את זה

לפני הקיבוץ,

מה שהרב הזכיר, אחרי הקיבוץ,

יש בד״צים מסוימים שעושים ככה,

ואני יודע שאנחנו בדקנו על אותו משקים אחרי קיבוץ ולפני קיבוץ,

יש נקודות, את הנקודות הגדולות רואים יותר טוב אחרי הקיבוץ,

לא שלא רואים אותן קודם, אבל רואים אותן יותר טוב אחרי הקיבוץ.

הנקודות הקטנות אחרי קיבוץ לא רואים.

בד״ץ שבודק רק אחרי הקיבוץ,

רק אחרי הקיבוץ,

לכאורה מתעלם מדברים שהוא יודע שהוא יזהו אותם בלי זה. רק אני דיברתי פעם עם אחד מחברי הבד״ץ המסוימים האלה,

והוא אמר לי שאצלם

בודקים אחרי הקיבוץ,

כי מה שרואים לפני הקיבוץ זה לא דברים...

באיזה שלב עושים את הקיבוץ ואיפה?

מייד אחרי שמרוקנים את הכרס מהפרס שנמצא בפנים,

שוטפים את זה במים דבר ראשון, ואז בדרך כלל אצלנו המשגיח אז בודק. מי שוטף?

הגוי שוטף את הכרס. כן. זו שטיפה עם מים רגילים,

ואז זה עובר לשולחן של המשגיח

שאמור לבדוק את הכרס הפנימית,

משם זה עובר לקיבוץ. זו מכונה שעומדת שם בצד,

מכניסים את הכרס בפנים

בחום אדיר וזה יוצא לבן.

הקרס מפנים הוא מלוכלך מאוד, אבל אחרי הקיבוץ הזה הוא יוצא לבן. הופכים אותה.

הופכים אותה. היא הפוכה, כן. כשהמשגיח בודק הוא כבר הפוכה, בכל מקרה.

ואז אחרי הקיבוץ הזה הוא יוצא לבן לגמרי, הוא גם הרבה יותר קטן.

כשהכרס הוא לפני הקיבוץ,

הקוטג שלו יכול להיות מטר,

ואחרי הקיבוץ זה 30-40 סנטימטר.

רק במקומות שיש כוכבים גדולים,

הכוכבים האלה נשארים, ואחרי הקיבוץ הם בולטים מאוד לעין, כי הרקע הוא לבן.

ולפני הקיבוץ הרקע הוא כהה.

לכן זה פחות נראה, זאת אומרת, עוד פעם, אם משגיח שמומחה בזה ויודע את העבודה שלו, הוא יראה את זה.

בכל מקרה.

אין כזה דבר שהוא לא יראה. ואנחנו עשינו את הבדיקה הזאת,

דברים שראו לפני הקיבוץ, סימנו אותם ובדקנו אותם אחרי הקיבוץ.

אני עסקתי בזה כמה שנים עד שהחליטו את צורת ההתנהלות

של החורים האלה בכרס.

יש לנו פה יהודי שהולך מטעמנו לשחיטות,

אני לא אגיד כרגע באיזה השגחות.

לא ראה דבר כזה בכלל שעושים קיבוץ ולא בודקים שום דבר. בשחיטות בקר בחו״ל? בקר פה בארץ.

אני לא יודע איך בקר. פה בדיר אל אסד. בדיר אל אסד. אני מכיר רק את דרום אמריקה בנושא הזה. בדיר אל אסד מעולם לא הייתי בשחיטה.

זאת אומרת, הייתי אולי פעם בשחיטה, אבל לא ראיתי את התהליך.

אז פה בדיר אל-אסד לא בודקים שום דבר. השאלה אם פה בארץ הוא משתתפקות האלה כנראה. הם בארץ, לא ידעו לנו את הזנקות האלה. כן, אבל יש את החנג'ורי שאמרת. לא, זה רק במדירה פתוח. אבל לך תדע, מה עשו, מה לא עשו.

הבהמות שהם קונים פה הרבה פעמים, הם מגיעים לפה לארץ כבר אחרי שנה רבות חיים בחו״ל. יש גם בהמות שמגיעות מאוסטרליה. יש גם בהמות שמגיעות פה לארץ מאוסטרליה. הם לא נולדים פה.

את רובם מייבאים ב... מביאים אוסטרלי. נו, זה לא מקומי.

כן, ושם יכול להיות שאם הם עברו בשנה הראשונה כבר איזושהי דקירה,

אז הם כבר דקורים משם, הם מגיעים לפה כבר אחרי הדקירה.

זה דבר שצריך לבדוק אותו, אני לא יודע.

פה למעשה מישהו בודק את ה... אין לי מושג. בדיר אל-אסד אף פעם לא הייתי בבדיקת קריסים, לא מכיר את זה.

גם בפולין לא בודקים.

הם טוענים שבפולין אין את הדקירות האלה.

אני יודע. לא בודקים, כבוד הרב. לא בודקו.

הוא נמצא בכמה מקומות, בכמה השגחות.

לא בודקים.

המקום היחיד שבודקים את זה היום זה בדרום אמריקה,

באורוגוואי,

ובארגנטינה, עד כמה שידוע לי, במפעלים שבדאצים עבדו בהם,

בודקים. במקומות אחרים לא ידוע לי.

בברזיל גם לא בודקים, למרות שזה קיים.

זה הולך ככה, יש בדאצים ששוחטים במדינות

שלא ידוע שיש שם את הדקירות האלה,

וככה הם חוסכים את העניין הזה של הבדיקה.

ואלה ששוחטים במדינות שיש את הדוקרנים האלה אז בודקים,

ומקווים שמגיעים ל-100% של בדיקה. עכשיו יש את הנושא של הזריקות, שהוא נושא יותר בעייתי.

וכבוד הרב אומר שאתם מזהים את זה.

לפי מה שידוע לנו,

מה שאנחנו מזהים זה הכל מה שיכול להיות בקרס.

אני מדבר את הדקירות, את הזריקות,

לא את הדוקרנים.

כן, כן.

בתנאי עוד פעם שהזריקה הזאת היא באזור המשפטים.

כן. בהנחה שהזריקות שמה, כי זה לפי המידע הווטרינרי שיש לנו, כשמזריקים, מזריקים באותו מקום.

את המקום הזה בודקים מקצה לקצה,

ועל כל נקודה הכי קטנה לא לוקחים את הבמה לחלק.

יש עוד כמה נקודות גם לדבר בנושא של הזריקות, אבל אני חושב שבגדול,

לכאורה, הציבור הבין מכבוד הרב המשגיח שבאמת צריך

השגחה טובה לעניין הזה ו... באכפתיות.

זה נושא בעייתי מאוד וצריך השגחה טובה מאוד. שאלה, כמה זה מוריד באחוזים? כמה זה מוריד?

בחלק לבד זה מוריד לפחות חמישה אחוז.

זאת אומרת, אני יודע את ההיקפים של החלק בצוותים מסוימים, שפחות או יותר עובדים לפי אותם נהלים.

לפני שגילו את הבעיה הזאת של הקרצים ואחרי זה,

הפער הוא מעל חמש אחוז.

זאת אומרת שאם החלק

הוא בערך, בוא נגיד, באזור השלושים אחוז מהכלל,

אז זה בערך חמש עשרה אחוז

שיורדים מה... גם מהחלק עצמו. מהחלק עצמו יורד בערך חמש אחוז, כי זה יורד, יש דברים שיורדים גם בגלל דברים אחרים, אז מעבר לזה גם... אבל איך יכול להיות שיש חלק שהם עם זריקות וחלק בלי זריקות?

גם בעדרים שיש זריקות, לא את כולם הוא מזריק.

למה? למה שהוא עושה אפליה בין הבהמות? הכאבוי בדרך כלל מסתובב במשקים, הוא רואה, הבעיה שלה שהקרס מתהפחת, היא מפסיקה ל... לא, כבוד הרב... כן, לא, אני מדבר על הזריקות.

הזריקות זה לכולם, זה לא... כן, אבל אם יש, אנחנו ראינו כבר פעם עדר שלם שהיה לו נקודה במיקום מסוים.

זה קרה לנו, וזה לא קורה כמעט. לא, לא, אני שואל עוד פעם.

זריקות זה לכולם,

נפיחות זה לא לכולם. מי שנותן את המסמרון

לנפיחות, אז לא כל אחד מתנפח. מי שיתנפח, יתנפח, נותנים לו יותר זריקה. אז יכול להיות אחוזים.

אבל אם זריקה נותנים, כמו שנותנים לעופות, נותנים זריקה,

כולם מקבלים זריקה, אז איך יכול להיות שמגלים רק 5%?

לא, אז אמרתי שבדרום אמריקה, 5% זה מהכלל של הבשר. שמעתי, אני שואל איך.

הזריקות לא משתמשים איתם. עד כמה שידוע לנו, באורבאי לא משתמשים בזריקות האלה בכלל.

אני מדבר על זריקות, זריקות נותנים לכולם.

אבל בדרום אמריקה, במדינת אורוגוואי, לא משתמשים בכלל, עד כמה שאנחנו הגענו, לא משתמשים בזריקה. אני לא מדבר על איפה שלא משתמשים, אבל איפה שמוצאים 5%,

איך ייתכן שמוצאים 5% והשאר לא? איך יכול להיות? כי זה בעל משק מסוים שקנה את הזריקה הזאת, הרי בשחיטה כל יום ששולחים... למה שהוא יפלה בין 95% ל-5% בזריקות?

אז אני אומר, באותו משק,

אם יש זריקות, בדרך כלל, אז כולם מוזרקים. זה מה שאני אומר. אבל המשקים האלה כמעט לא קיימים.

אז אני שואל, אבל איך מוצאים 5% רק?

5% מהכללי, אני מדבר. זה מהכללי, על דוקרנים, לא על זריקות. אני מדבר על זריקות, אם הם מוצאים או לא מוצאים.

אני אומר שיש משקים שיש בהם זריקות,

אז במשקים האלה שיש זריקות,

בדרך כלל המשק נפסל.

אין כזה מושג, אבל המשק שמגיע, שם זה לא כמו בעופות פה. אבל למה צריך להיפסל? מה, לא יודעים מההתחלה שהם עושים זריקות? למה צריך לבדוק את זה? אין דיווח על זה.

אז המשגיח מגלה תוך כדי עבודה,

ואם הוא מגלה במעל...

אבל אם זה אסור, זה התפקיד של הווטרינר לדעת את זה עוד לפני שאתם מתחילים שחיטה.

זה כבר צריך לשאול את הווטרינר. נו, בוודאי, הרי זה התפקיד שלו, לברר מה מביאים. לא ישיבו לו בשביל שלא ידווח, אני לא יודע.

זה דרום אמריקה. טוב, נו.

אבל אני אומר שבמשקים כאלה זה משקים שכמעט לא קיימים בדרום אמריקה. לא מוצאים משקים

מוזרקים בדרום אמריקה, במדינת אורוגוואי.

זה לא מצוי בכלל.

עד כמה שהודיעו עלי היום, אני דיברתי גם עם מנהלי משחטה,

מנהלים הגויים של המשחטה,

כשיש להם משקים שהם יודעים שנפסלו על ידי בד״צ,

בדרך כלל בכל יום שמביאים 300 בהמות מתוכם זה מחולק בדרך כלל לעשרה או 15 משקים.

משק שנפסל על ידי בד״צ לא מביאים אותו משק עוד פעם לשחיטת בד״צ,

כי הם יודעים שזה ייפסל בפעם הבאה גם.

לכן האחוזים של הקריסים במקומות שיש משגיח של קריסים,

והמפעל יודע שזה לא יאושר,

הוא משתדל לא להביא ממשקים כאלה, והוא יודע מי המגדלים שמשתמשים בזריקות האלה, ולכן הוא משתדל לא להביא מהמשקים האלה.

בשביל לגלות שיש משגיח כל הזמן. אבל אני אומר שלכן,

בבד״צים האחוזים אפילו יורדים עוד פחות מהאחוז של כלל האוכלוסייה,

בגלל שבעל המפעל משתדל לא להביא ממשקים שהוא יודע שהם ייפסלו. אני לא מבין, אם אני הייתי צריך לשחוט,

הייתי אומר לבעל משק, אדוני,

תגיד לי אם אתה עושה זריקות או לא, כי אם אני אמצא זריקה אחת, כל העדר שלך חוזר בחזרה.

אז כדאי לך להגיד לי, כי אין טעם, אני אמצא את זה. זה מה שהמפעל עושה היום.

אז לא צריך לחכות עד שזה יגיע למשגיח והוא ייזהה.

אז אני אומר שבדרך כלל המפעלים היום, המפעלים החדשים,

שאיך אומרים, שחינכנו אותם קצת בנושא הזה,

זה מה שהם עושים בדרך כלל.

ומשלמים לבעל המשק גם פחות, הוא יודע שאם יגיע איזה,

על חלק משלמים להם קצת יותר, כמו שנהיה פה ברופות בארץ,

על משק שמגיע חלק

ולא דקור ואין את הבעיות האלה של הקרייסים,

נותנים למגדל יותר כסף.

וזה גם מונע עוד יותר את השימוש שלהם באמצעים האלה,

שגורמים לטרפה של הקרס.

מה עושים עם הבהימות שהן לא חלק,

ולגבי הקרייסים שהולכים לקשר לרבנות?

בודקים את הקרס או מתעלמים מזה?

זה כל מקום הזה לפי ההוראות שלו.

יש בזה הבדלי גישה בין...

וזה תלוי בראש הצוות של הרבנות,

לפי ההוראות שלו. אנחנו כבדץ לא מתערבים ב...

כן, אבל מה ההנחיה שיש ברבנות? אין הנחיה אחת לכל המקומות? ההנחיה ברבנות, כשמוציאים בשר חלק,

לרבנות היום יש שלוש דרגות.

יש ארבע, יש גם חלק ריאה. חלק ריאה, חלק ריאה וכשר.

בחלק רבנות, לפי הוראות הרבנות, חייבים היום לעשות

בדיקת קרס, ואם אין משגיח קרס, אי אפשר לסמן את זה כחלק.

בדיקת קרס שלהם זה אומר שיש משגיח שעומד

בשעה שמוציאים את הקרס,

או על השולחן שהוא נושא הקרס מייד אחרי שהוא יוצא מהבהמה,

ואם הוא רואה סרחה חיצונית בקרס,

הוא מטריף את הבהמה.

זה הוראות הרבנות.

מעבר לזה, אין להם הוראות.

אז סרחה חיצונית זה משהו אחר. סרחה חיצונית בקרס, בדרך כלל היא נובעת מדקירה שנעשתה על ידי ה... זה ברור, אבל אני אומר, אם יש רק דקירה ואין סרחה בכלל,

מה קורה?

הם לא יגלו את זה בחיים, אי אפשר להיות. כי הם לא שוטפים, הם לא שוטפים עם סבון.

רואים את זה רק בצד הפנימי, בצד החיצוני לא יכולים לראות את זה. ודבר שני, הם עושים סטטיסטית או אחד-אחד?

בשחיטה אחת של רבנות שאני ראיתי,

אז יש משגיח שבודק אחד-אחד.

אני לא יודע איך זה הולך בכל מקום.

בשחיטת רבנות אני לא יודע, אני מכיר את השחיטות בדץ.

כן. אני שואל אם בבדץ,

למעשה מה שמעבירים לרבנות,

אם בודקים או מתעלמים מהנושא של הכרס, אם ימצאו, הרי לא יביאו לרבנות, אבל זה טרף.

אז אצלנו, אצלנו באופן ספציפי, אצלנו, אם מוצאים כרס ערוך,

אז לא ייתנו לרבנות. יועד לטרף.

המשגיח שעומד למטה ובודק את הכרס בצד הפנימי,

הוא בודק רק מה שיצא חלק בשחיטה. רק מה שיצא חלק בשחיטה? הוא בודק את זה כבר אחרי הבדיקת חוץ,

והוא יודע מה יצא חלק, מה שלא יצא חלק, הוא לא בודק. הוא לא בודק, ורבנות הוקחת את זה. זה הוראות הרבנות.

כן. הרבנות לא מחייבת את הבודק כריסים התחתון,

זה לא נמצא בכלל ב...

הם יודעים שבבדצים זה קיים, אבל הם לא מחייבים את זה, גם לא בחלק,

רבנות.

וההסבר לזה הוא פשוט, מכיוון שהכשרות, הבדץ, לא יכול לחזור רק עם חלק.

אם הוא יחזור עם חלק אז זה לא יהיה כלכלי, צריך גם להביא כשר לרבנות.

ובמילא חייבים להתעלם מהנושא של הקריסים, הרבנות.

יש הרבה כשר גם בלי הנושא הזה של הקריסים. זה גם יוריד. אז יורידו עוד חמש אחוז. ההוצאות של הבדצים בכל מקרה,

הכל נמצא בחלק. הכשר שהיבואנים מביאים זה בחינם.

בחינם או שזה גם חלק מזה? אין להם הוצאות כשרות שם.

יש עוד נושא שהייתי רוצה גם לגוע בו כמה זמן שיש לנו.

יש מספיק.

יש עוד נושא.

יהיה, בזמנו, כשהעולם היה קצת יותר פרימיטיבי,

אז פתחו את הבהימות עם גרזן.

היום, ברוך השם, יש מסור חשמלי,

שאיתו פותחים את הבהימה.

עכשיו המסור החשמלי, פותחים אותו לאורך, נכון? את הבהימה, מאגב,

מסור חשמלי, הוא נוגע כמובן גם בחלבים,

גם בטרפות,

ואם זה ברמה, אז הוא מגיע לא רק בעצם, גם בכפל השומני שעל הגב.

עכשיו, כמובן, לא מורידים את זה במליחה,

ופה יש בעיה מה אנחנו עושים עם המליחה, אחרי זה זה פולט ממקום למקום.

אז ביררתי בכמה מקומות,

שיש מקומות שרואים ממש שהמסור הוא חם, גם כמו אם אתם ראיתם פעם, כשחותכים בלטות,

מרצפות, אז יש מים שזורם,

אז גם עם המסור יש מים לקרר את המסור.

אבל לא בכל מקום, איך אומרים,

זה מצליח לקרר את המסור.

ואיפה שביררתי, אז אמרו לי שאצלנו המסור הוא קר.

הוא החליט להיות קר.

כן.

אפשר לקרר את זה. זאת אומרת, יש מקומות שמשתמשים. המסור הזה, הוא חייב לקרר אותו בדרך כלל בין חיתוך לחיתוך. הוא מכניס אותו בתוך בריכה של מים רותחים. יש לו כזה פיילה כזאת עם מים רותחים,

שהוא חייב להכניס את זה שם בשביל לנקות את המסור.

אם הוא מכניס את זה שם, המסור הוא רותח

מעל יד צולדת, והרבה מעל יד צולדת.

אנחנו משתדלים בדרך כלל ב... כן, אבל גם בבימה עצמה, באותה בימה, הוא עובר במקום של החלום. מייד כשהוא מוציא את המסור, החיתוך עצמו לא מכמם את המסור ליד סולדת,

זה בדקנו.

הבעיה היא הבריכה שטובל בה את המסור בין חיתוך לחיתוך,

וזו הוראה וטרינרית שם, וטרינריה מחייבים לשטוף את המסור בין בהמה לבהמה בתוך אותם מים חמים.

ברוך השם שאצלנו הצלחנו לדאוג שלא יעשו את זה,

נגד הוראה וטרינרית,

אבל זה לא בכל מקום קיים, ובאמת, כמו שהרב אומר, זה

יכול להוות בעיה. מעבר לפירורים שיש, מה שהרב אומר... אז הרב אומר שיש בעיה בבהמה עצמה, עוד בלי לעבור לבהמה אחרת, כן, כבוד הרב?

כן. כן, כי חותכים את החלב למעלה, כן, כן. והחלב יורד למטה. הרב מסביר, כן.

אבל במקרה שהמסור הוא לא חם,

אם לא משתמשים במים רותחים, אז אין את הבעיה הזו.

אני לא... אני... יש פה הרבה מה להרחיב בהלכה, בגמרא, שורש סכינים לטבוך, אבל אני מדלג על הגמרות.

על הגמרות, אני רוצה את הנקודות של ה... את הנקודה הבעייתית מבחינה הלכתית סופית.

אני רוצה עוד להסביר ככה,

שאני יודע על איזו שחיטה,

בדץ בדרך כלל, שיוצא לחול, זה עלות של איזה רבע מיליון דולר

לבעל הבית, מה שנקרא, למי שמוציא את הצוות.

לכשרות. לכשרות.

לכשרות זה עלות.

זאת אומרת, אם אני נוסע לדיר אל-אסד לשחוט

ואני אחזור בלי, אז עלה לי 400 שקל לדלק.

יכול להיות, פעם הבאה נמצא משהו טוב, אז זה יכסה.

אבל רבע מיליון דולר זה...

למה רבע מיליון, כבודו?

זה אי אפשר לפרט. אז אני אגיד, 10 אלף דולר לכל שוחט,

ופלוס הצוות והשהות והמלונות והכול, הכל עולה כסף.

אז זה עולה 250 אלף דולר מינימום, כן.

לחזור בלי בשר זה בעיה, מי ייקח את הזה? כן. אז אני יודע על איזה מקום שרב,

איך אומרים, שמה בדקו את המסור.

בדקו את המסור שמה,

לא בדקו בארץ.

זאת אומרת, אני אומר, את הבדיקה הייתה שמה.

אז אני אמרתי לאותו יהודי, שם כבר אי אפשר לחזור.

שם יהיה מה שיהיה, לא חוזרים בלי כלום.

את הבדיקות צריכים לעשות בארץ.

טוב, נעבור הלאה.

אם מי שלא הבין מה הרב רומז, כן, אז לא שייך לחזור בלי בקר, אפילו אם הוא לא כשר.

כי אחרת מפסידים רבע מיליון דולר, אתם מבינים, כן?

חייבים לצאת עם אחוזים גדולים, אחרת לא יהיה על מה נסעו.

כן.

יש עוד נקודה,

עוד נקודה, אני מאוד אשמח לשמוע את חוות דעתך,

כבוד הרב, על הנקודה.

נקודה, שמה שידוע לי, בעייתית מאוד,

ואין עליה הוראה בשום ועד כשרות, ואני אשמח מאוד לשמוע מה של כוח,

איך אומרים?

שמחקים אותנו. כן.

כידוע,

כולם יודעים

ש...

שהמחבר כותב בסימן ל״ט, סעיף י׳ כמדומה,

שאסור למעך בסירכס,

כל מי שעושה ככה,

כאילו מחיל לבין סעיף ישראל, משהו כזה.

בסעיף י״ג,

הרמוק כותב

שנהגו

למעך ולמשמש,

אבל הוא מסייג את עצמו

שבעגלים,

בימות דקות קטנות ובעגלים,

אז שם אסור לעשות מיוך ומשמש.

היום,

זה לא מיוך, לא משמש, זה נחשב קילוף,

שזה היסטוריה שלמה,

בהתחלה שצעקו וצבחו על זה,

שאסור לעשות את זה.

למעשה,

התבושור, הסבא, חסם ספר כבר כותב,

מנהג של ישראל וכו' וכו'.

אבל זה אריכות בפני עצמה על כל ההיסטוריה של הדין הזה.

אבל למעשה,

ככה המנהג שעושים קילוף.

לא אצל הספרדים.

לא אצל הספרדים, כן.

אצל האשכנזים, ברמות, לפי הרמות.

עכשיו,

למעשה,

נשאלת השאלה

שלפי הרמות, כן,

לפי מה שאנחנו היום עושים קילוף,

אז מדוע לא יעשו קילוף גם בעגלים וגם

בבימות דקות?

שהרי זה לא, ארמות אומר רק מיוך ומישוש,

בשימוש על זה הוא כותב שלא.

אבל על קילוף,

אז אותו רעיון שזה מותר קילוף, אז למה לא לעשות את זה בעגלים דקים?

ככה,

זו שאלה.

שמעתי קבלה מפי שוחטים, שזה...

אלום ז'רוב, היה לו את השאלה הזאת, ורב סנדר שור הגיע אליו בחלום,

ואמר לו שקח קבולה משמיים שרק בגסס ולא בדקס לעשות את הנושא. רק בגסות ולא בדקות. למעשה, אני מצאתי בשוס, בשיא צחוק,

וגם בשלמי מקלוגר,

דנים על הנושא,

והם אומרים שהמציאות היא מורה, ואפשר,

מי שהכניס פעם את ידיו לבדיקס פנים,

שבבהימות, בעגלים, מאוד מאוד רך, מאוד רכים,

ובמילא אפשר... עגלים זה עד איזה גיל? עד גיל שנה. כן.

ובקל מנתקים סירכס ומכשירים טרף. לכן אסור בכלל, או שזה חלק,

או שאין משהו באמצע.

אני אקריא פה איזה קטע מהשו״ת,

האלף לחושלומר, רבי שלמי מקלוגר,

שהוא כותב בירידי סימן סמנט חס,

הוא מבאר מדוע כל מי שעושה קילוב בעגלים תוך שנתן ומאכיל טרפות, ואף הכלים שנשתמש בהם מן אותן עגלים הם טריפה.

ובשום סיגורי, סימוי שהוא מביא טוב טעם ודעת, זה גם רבי שלמי מקלוגר,

שבעגלים גדיים וטלאים הוא יותר חיוב על בדיקה חוץ מבגסות, והטעם פשוט,

ומאחר זה בעגלים מטריפין אף סירכה דקה מן הדקה,

אפילו כחוט הסערה ואפילו כקורי עכביש,

ויש שאוסרים אף סירכות המתנתקות בהכנסת יד הבודק ולא נשאר רושם.

זה נושא מאוד מאוד חמור, פחות מגיל שנה.

ומשום מה לא ידוע לי,

אני אומר, נזהר בשני, לא ידוע לי על שום גוף כשרות

שיש הוראה לא לטפל בבהימה פחות מגיל שנה.

ועדה רבה,

אני רואה גם פרסומים של כל מיני גופי כשרות

שמפרסמים שאצלם הבשר הוא טרי,

זה עגלים צעירים.

וזו בעיה מאוד קשה, מכיוון ששם גם לפי הרמו אי אפשר או לגמרי או לא.

ואנחנו הרי יודעים הרי שבהימה נקייה לגמרי זה מאוד מאוד קשה, איך אומרים, למצוא.

וזה מעניין, אין הוראה כזאתי, לא ידוע לי בשום גוף כשרות שפחות.

אני עוד פעם, אני מכיר את השריטה בדרום אמריקה,

ובגופי כשרות שם עובדים, בדרך כלל לפני גיל שנתיים לא מביאים אותם לשחיטה. נכון. אין בהימות באפס שיניים. נכון.

לעיתים נדירות קיים אפס שיניים,

אחוזי חלק באמת שם יותר גבוהים,

בגלל המציאות שהם יותר צעירים ויש בהם פחות בעיות של שיחות.

כן, יש מקומות שבאמת הבהימות, הבהימות הן מבוגרות,

אבל יש מקומות אחרים שהבהימות צעירות גם פחות משנה,

ואין הוראה עליהן.

לא ידוע לי על בדאט ששוחט עגלים פחות משנה.

פה בארץ שוחטים פחות משנה. אני מדבר על שחיטת חולה, אני לא מכיר את המצב בארץ.

בארץ זה קיים. מחוץ לארץ קיבלנו עדויות, יש את זה בהקלטות,

ששומעים שהיו שוחטים שם בגילאים צעירים מאוד. הרב אומר שלא ידוע לו ששוחטים,

אבל לי לא ידוע שיש הוראה לא לשחוט,

פחות אם מגיע.

כשקונים בשור ובשר טרי זה שחיטה בארץ?

השחיטה בפולין היא גם בשר טרי. יש גם שחיטה מחוץ לארץ שמגיעה, והיא הופכת להיות טרי בארץ.

השחיטה מפולין מגיעה היום,

מגיע בשר מוטס שהוא מגיע טרי לארץ.

זה בהימות מאוד גדולות שם, לא קטנות,

אבל זה זנים מסוימים שהבשר בדרך כלל רך יותר.

הם גודלים בצורה אחרת מאשר בדרום אמריקה, הם גודלים בחדרים סגורים. אבל אם כותבים עגלים, זה בעיה.

זה פחות משנה וזה שקר.

עגלים זה עד גיל שנתיים, לפי ה... תלוי, לפי רבי אליעזר.

כן, אבל גם פה, מה שהרב יקריא עכשיו, זה כתוב בגיל שנתיים.

כן.

לא, אבל הוא דיבר על שנה.

הוא דיבר על שנה.

כן, אבל מה שהוא הקריא בפנים,

מוזכר שם על שנתיים, עוד שתי שנים.

אני שתי שנים הקראתי? מה שהרב הזכיר שם בשנתיים. אני כתבתי.

שאלתי את הרב, הרב אמר עד שנה זה עגל, נכון? לפי מה שדיברנו.

בהגדרה הווטרינרית עד שנתיים זה עגל. טוב, אנחנו לא פוסקים לפי הווטרינר. כן, אני מדבר מבחינת ה... אפרופו אדירה וזה... לא, מה שכותבים פה עגל. כן. אה, הוא אומר העגל זה על...

לפי הווטרינר.

לא, זה לא, זה בסדר.

לא, אבל לפי ההלכה, לפי ההלכה, מה שאתם אומרים. שנה, עד שנה זו... עוד פעם, בואו נעשה סדר לזה. הוא אומר,

הרב אומר,

שלמעשה בגדול סוחטים לא פחות משנתיים איפה שהוא נמצא.

הוא מוסיף ואומר שלא ידוע לו בדאצים ששוחטים פחות משנה.

מה שאני אומר,

שלא ידוע לי על איזה בדאצ שיש הוראה להיזהר לא לשחוט פחות משנה.

הרב חולק על זה?

הרב יודע הוראה כזאתי? אני לא יודע על הוראה כזאתי, אבל אני גם, עד כמה שידוע לי, לא מביאים אותם, כי זה לא כלכלי.

לא כלכלי.

יש כאלה ש...

יכול להיות בארץ שכן, אני לא יודע מה קורה בארץ.

לא כלכלי מחמת המשקל או מחמת החלק. מחמת החלק כמה שיותר קטן,

אני יותר סיכוי לחלק. כן, אבל אין בזה משקל, ולמגדל לא שווה למכור את הבהמה לפני שהיא מקבלת משקל. אבל פה בארץ דווקא הפוך.

מוכרים דווקא את הקטנים ולא את הגדולים. אז איך הם פה הם מרוויחים?

פה את העגלים מוכרים, ונקבות משאירים לחליבה.

ואת העגלים הקטנים מוכרים, כן.

יש עוד כמה נושאים, עוד נושא שאני רוצה להיות מאוד זהיר.

אז אני כתבתי אותו, ואני אקרא בלשונו, בשביל שאני לא רוצה להיכשל בלשוני.

ואני אקרא,

קטע.

הנושא הוא חלק בית יוסף.

ידוע ומפורסם לכל משווקי וצרכני בשר בימה,

שרוב ככל החרדים לדבר השם,

לא יאכלו בשר אפילו עם חותמת כשרות של איזה בדת שיהיה,

מבלי שיהיה כתוב על המוצר גם את המילים חלק בית יוסף,

או לכל הפחות גלאט וכל כיוצא בזה.

אולם מה טומן בחובו המילים חלק בית יוסף בזה רבה נסתר על הנגלה.

ועל עניין זה זכינו להוציא לאור עולם את הקונטרס קיצת בויטקין לעורר על עניין זה בהרחבה.

ואכתוב כאן בקצירת העומר את דירוג המצב בפועל.

ואף תהיה ראוי שנקוב גם בשמות הבדצים לדרגותיהם ולמיניהם.

אולם מכיוון שיש בזה משום פיקוח נפש,

ואין לי חובה בזה לסכן את עצמי,

על כן אפרוש מלכתוב בשמותיהם.

וכבר מצינו כי אין זה בקידוש שעין א' עומד א',

ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופרשו.

ואין ברמו ירדה, סוף סימן ש״ל, ביור הגרש עם.

אני אדלג פה על הנושא הזה, ואני אגש לגופו של עניין.

ישנם הנוהגים היתר קליפה

בכל הרירים הנמצאים,

וכל מה שיורד,

אפילו בכוח ועל ידי אומנות מרובה,

כל שלא נשאר שום רושם בריאה כלל,

הרי זה לשיטתם חלק בית יוסף,

ובדרך זו ניתן להגיע לאחוזים גבוהים של חלק.

וישנם שנוהגים היתר קליפה רק ברירים שיורדים על ידי קצת כוח ואומנות בינונית,

ובדרך זו ניתן להגיע גם לאחוז חלק גבוה.

אולם דא עקא דה מבואר באחרונים שהיתר הקליפה הוא באופן שהנראה כסרחה פרוסה על הריאה כמין סדין וסמלה,

ונקלף מהריאה דווקא בנחת.

אז יש לדמותו לקרום ריינוס,

ולהכשיר במקום שנהגו.

אבל אם צריך לנתק בציפורן את הסרחה מהריאה,

ולא הופשט כמו לבוש, אין זה קליפה כלל אלא ניתוק,

ולא עלתה על דעת מישהו להכשיר.

אולם מה נעשה שהמציאות בשטח פשוט מחרידה,

שיש בודקים שמנתקים הסרחה,

לא ריר,

מי מהם יודע את ההבדל,

בראשי אצבעותיהם,

ולזה הם קוראים קליפה.

וכשנשאלו הבודקים לפשר מעשיהם, הודו ולא בושו

כי עיקר צמיחתם היא על הבדיקה בפושרין שיעשו אחר הניתוק.

והלוא מפורש בגמרא,

שראה שיש לה סרחה אינה ניתרת כלל בבדיקת פושרין,

ורק במקום שיש ספק שצריך לברר אם זוהי סרחה כלל,

על זה באו כל העיתרים לברר את הנראה לנו כסרחה,

בעוד שבאמת אינו סרחה,

על ידי הגבהת כלשהו, ובעוד כנגועה בשולחן ערוך,

סימן ל״ט, סעיף י״ב י״ט.

אבל ודאי שלא התכוונו להוריד צריכה בניתוק בעודה כבר טריפה מיקרה.

ומה יועיל לנו אחר כך לבדוק בפושרין,

והם מאכילים טריפות גמורות לישראל לכל הדעות והשיטות ולכל המנהגים.

והם הגיעו למצב זה על ידי שילוב של כביכול מסורת ובורות ביחד.

מסורת ובורות ביחד, כן. וישנם הנוהגים קליפה

רק בררינה קלין,

שיורדים בכוח מועט בלבד

ובלא אומנות כלל, ועל זה כותבים חלק בית יוסף,

ובדרך זו ניתן להגיע לקרוב לאחוז חלק נמוך בלבד,

אולם גם לשיטתם העניין אינו כה פשוט.

ויש שאינו כותב כלל חלק בית יוסף,

אלא על אותם אחוזים בודדים שנמצאו נקיים לגמרי,

כמעט,

אפילו מרירים קלים,

אבל על השאר היינו על רירים לא כל כך קלים,

שהוסרו כותבים גלאט כשר לדעת הרמה.

ויש לציין שהכמות גלאט כשר לדעת הרמה שבהכשר זה הוא פחות מהחלק בית יוסף שבהכשרים אחרים.

בשעה שבהכשר זה שוחטים ב...

בעיקר ממיני הג'אבו שרואותיו נקיים וחלקים יותר מהבהימות המסורתיות

בנונה זאת.

והנה דעת לנבון נקל שהפערים בין אחוזי חלק בית יוסף שבבדץ ולמיניהם אומר דרשני גדול וגיליתי טפחיים וכיסיתי אלפיים.

הרב הבין.

בטח הוא הבין, ראיתי שהוא מהנהן.

המצלמה צילמה, כן?

הוא קטן, הוא הוציא את הקונטרס. כיצד בודקים? לא, לא, זה לא מקוטט. אז מאיפה?

החדש?

כן.

אוקיי. עכשיו אני רוצה להקריא עוד משהו.

רגע, אבל כל מה שאמרת זה לא לספרדים.

לספרדים אין יותר לשום דבר מכל אלו.

אנחנו...

אמרו אצלנו בטולנט, שלכם תראו את המחילה כבר התייחסקת,

שיביאו בסוף ויזבאללה.

זה כל אחד לפי שיטת הרבנים שלו. כן, כן. זה דברים אפורים מאוד.

כן, כן.

אני רוצה עוד דבר, אני רוצה להיות מאוד זהיר ואני אקריא במחילה.

הכותרת הזו, פרשת הכסף.

פורשס הכסף, לא?

ואני אקריא ו...

ביידיש זה יוצא טוב, פורשס.

בזהירות. ואני מקריא בכוונה בשביל לא להיכשל בלשוני ולא לגלוש מעבר לכתוב.

איסא בריש מסכס קידושים.

האישה נקנעת בשלוש דרכים.

בכסף, בשטר ובבייה.

והיקשה מאירי מדוע תנא דמטניתן הקדים את הכסף.

וכתב לבאר, וזה לשונו,

מפני שהוא ראש המדברים בכל מקום.

הא הא הא הא הא הא הא. וכולי, עד כאן. הם המדברים. ולכן ארחיב קצת בפרשת הכסף.

ובהקדם ידוע מה שאמר החכם מכל אדם בקהלת,

יו ט' והכסף יענה את הכל.

ובקידוש עיני א עמוד א', אמר רבי יהושע בן לוי,

כסף מתאר ממזרים.

וכמדומה, דא אין צורך להאריך בזה.

והנה,

כל בר דעת מבין דא במקום שאמר הדאתרא מקבל את משכורתו מקופת הקהל,

ואין לו הבדל במשכורת בין אם הוא יכשיר לקצב את הבשר ובין אם הוא לא,

וכן כמה בשר הוא יכשיר דא זוהי הדרך הראויה.

אולם במקום שהרב מקבל את משכורתו מהקצב ואם לא יהיה לו בשר כשר לא יהיה לו מיכל לשלם,

זוהי דרך פסולה והיא נגד פסק השוכנע ערוך סימן יח סעיף יח.

וכן אסור מדינה לשוב, לשוחט ובודק,

להיות גם קצב.

וכמובאר בשולחן ערוך סימן ס'ה סעיף יד ואין בשוט הר צבי על ידי סימן יט שכתב וזה לשונו.

ועל כן, כל חרד לדבר השם שרוצה להיזהר מאכילת טריפות ונבילות,

אסור לקנות מקצב כזה שהוא עצמו השוחט ובודק.

ושומר נפשו ירחק מזה, וחיוב הרמי על ראשי הציבור

לעמוד על שמירת הכשרות, ולא תהיה כזאת בישראל שהקצב מוכר בשר שהוא עצמו שוחט ובודק.

וכל מי שיש בידו למחות על דבר זה, הוא מוכר ומעכב שלא יהיה דבר כזה.

הרי זה ממזכי הרבים ויזכה לרב טוב.

ופשוט לכל בר דעת שרב שמקבל את משכורתו מהיבואן,

הוא דומה לשוחט ובודק שהוא גם הקצב,

ואף דשערי תירוצים וחילוקים לא ננעלו.

אולם האחרונים דמובאים בדרכי תשובה,

סימן יח',

ספקות מקפוי, נעלו את כל השערים בעניין זה, דכתב את זה לשונו.

ואפילו הוא חכם גדול וחסיד וראי שמיים ומומחה כאי לבייבנה,

ואפילו אינו נוטל השכר תקף מהקשרות רק שהסתעף לשכר יותר אפילו לאחר הימים,

ואפילו אין השכר ברור, בכל זה אסור.

שם מחדש, כלומר שהוא מביא רשימה.

אולם,

כמה לא יכול לי ולא מרגיש רב שמקבל את משכורתו מהיבואן, שממורה צדק

הוא נהפך למורה אתר,

עד שאינו מרגיש שיש לו את ההיתר של רבוני בקידוש של מ״ם עמוד א',

כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כאתר,

ולא ימנע מלכתוב כמה דוגמאות מהיתרים של רבנים המקבלים את שכרם מהיבואן,

אף דאין צורך להרחיב בזה, דלו אי דרך פסולה ונגד דינא דשוחנוך וכנ״ל.

א.

ידוע דכל מי שרוצה למכור בשר ושכולם יקנו ממנו צריך לכתוב חלק בית יוסף,

ובזה מניח את דעת ההמון.

אולם דא אכא שאין אפשרות למכור לכל הציבור בשר חלק בית יוסף,

וזאת מפני שפשוט אין כל כך הרבה בשר חלק בית יוסף,

אולם הציבור באופן כללי סומך על חותם הכשרות,

ואם כתוב חלק בית יוסף סימן שזה כך.

ויש כמה רבנים בדורנו שדעתם שמנהג הקילוף הוא גם לדעת הבית יוסף,

כך שלשיטתם אין מחסור בבשר חלק בית יוסף.

אולם למעשה אף אחד מרבני הספרדים לדורותם לא סביר עלי כן,

וגם בין חכמי האשכנזים היו שפקפקו בכלל בכל ההיתר הזה,

וסבירי לעודה עושים כן מאכילים טרפות את ישראל,

ואם כי מנהג זה חדר ונשתרש,

היום פשוט חתם סופר ועדי סימן ל״ט, אולם לכתוב על בשר שהוכשר בצורה כזו חלק בית יוסף, זו עזות ועוד שלוש נקודות. שמה זה עזות? עזות, כן.

והורה מרן, שלוש נקודות, זל, לא לכתוב

חלק בית יוסף.

אולם הוא מניח ליבואן לכתוב על השקיות חלק בית יוסף,

ליד חותם הכשרות,

ועוד יאמרו שזו הייתה כוונת מרן זל, שהרבנים לא יכתבו חלק בית יוסף,

ושיניחו ליבואן לכתוב כן על ידי הסכמתם שבשתיקה, לא יאומן כי יסופר.

רק רגע, מדובר על מרן הבית יוסף?

מרן זה הכוונה הרב אלישיב. אה, הרב אלישיב. שהוא אורה.

ולא לכתוב על הבשר הזה חלק בית יוסף, ואני מדלג, לא חוזר על מה שאמרתי.

ב.

ומכיוון שחשוד הממוינב להאכיל מאכלות האסורות,

לא חשיד לאכול מאכלות האסורות,

דואגים הרבנים הנ״ל שלכל הפחות להם, לבני ביתם ולכל הנלווים עליהם,

יהיה בשר חלק.

אה, איך בשר חלק?

מסמנים את זה בסימון מיוחד.

יהיה בשר חלק בית יוסף באמת.

לפי מספרים. והבודק פנים נהנה לבקשתם,

ומעולם לא הגיע לשיטתו ליותר מ-8% חלק בית יוסף.

ולציבור הם יכולים למכור גם קרוב ל-40% חלק בית יוסף, וכל בר דעת מבין שההשלכות

של עיסוק הרבנים לארגן לעצמם ארגזים מיוחדים מסומנים באופן מיוחד,

הם על כל הצוות,

כך שכל אחד מאנשי הצוות עסוק בתחומו,

והוא לא יאיר עם א' ולא יעורר עם אין על שום תקלה שהוא יראה, ואין צורך להאריך בזה.

ג. כל ספק שצריך בו הכרעה שתלויה בשיקול דעת, על מי ניתן לסמוך ואיך ניתן לסמוך, שהמורה יותר עם השוחד ממון כה גדול,

וכולי.

והנה, הלא ידוע דאדוננו החזוניש זל החמיר על עצמו לא לאכול בשר בימה כלל מחמד שהשוחט העלים עין מדבר שהיה שייך למליכה, שהיה ביכולתו לתקן. אתם יודעים את המעשה.

לא, לא, רוצים לשמוע.

היה שוי חט

שהוא עבר ליד הריאה, היה שם איזה צרירות אדם.

אז באופן נורמלי הוא לא התייחס לזה.

והחזניש היה לו תמוה למה הוא לא התייחס לזה. הוא שמח אז שבמליכה יטפלו בזה.

והחזניש אחר כך שהוא היה ירא שמיים אמיתי,

הוא היה צריך להוציא סכין ורק לעשות חטח על הצרירות אדם, ואז במליכה אין בעיה, שאם עשו חטח על צרירות אדם, לא צריך להוציא את הצרירות אדם.

מספיק לעשות חטא, ואז במליכה אדם נפלט.

ומזה שהוא לא עשה,

אז הוא לא רצה לאכול. אסלוט החזניש, נו, אז שויכת אחד לא עשה, אז אכן אתה לא אוכל בשר? הוא אומר, אבל זה אה שויכת תיירי שומיים שאני מכיר. ואם הוא, אז הוא לא אכל בשר.

אני רוצה להקריא פה מכתב שעל כן אני אקריא עוד קטע, קורא בזה לכל החרד לדבר השם,

שרוצה להיזהר מאכילת טרפות ונבלות, שלא יכניס לפיו בשר,

שהרבנים המכשירים מקבלים את משכורתם מהיבואן, או שיש להם בעקיפין שכר מהקשירות יותר מהטרפות, ושומר נרחוק נפשו ירחק מזה,

וחיוב רעם על ראשי הציבור לעמוד על שמירת הכשרות,

ולא תהיה כזאת בישראל שהרבנים המכשירים הם בעצמם יקלעו משכורתם מבעל הבהימה יבואן,

וקורא אני בזה סור נא מעולי הרבנים האלו.

וזה לא רק זה, יש כאלה שמקבלים גם על כל ראש שיוצא, זאת אומרת, אם יוצא יותר, הם מקבלים תוספת על כל ראש.

אני חייב להגיד, אני לא יודע מה קיים בכל מקום.

אני יודע מה שקורה אצלנו,

אין שום קשר לא בין הרב ליבואן ולא בין משגיחים או שוחטים ליבואן.

כל הכסף, היבואן לא ידע בכלל כמה מקבל כל אחד. היבואן מעביר את הכסף,

כפי שסוכם איתו מראש,

סכום גלובלי,

והמשכורות מחולקות על ידי

מי שאחראי על זה בתוך הצוות,

לא לפי

כמות שיוצא, לא בחלק ולא בכשר, זה לא משנה. גם אם יצא בעונה מסוימת

רק 20%, הוא יקבל את אותה משכורת,

וגם שחטאים אותה משכורת.

אין שום קשר.

רק שנייה, שנייה, שנייה, כבודו.

יש פה יהודי שהיה מפקח בשעיריס, הוא רוצה להגיד משהו. רק שנייה, שנייה. תן לו מיקרופון, בבקשה.

רק שנייה, לא? בסדר.

רגע, תפתח, תפתח שם, מיכאל.

כן, אה.

אני עצמי הייתי מפקח ראשי בוועדת שירות ישראל גם על העורלה וגם על האזרחות בעופות.

ממנו הייתי קשור גם בבקר.

אין דבר כזה של ליבוביץ',

שיבוא ויבקש עכשיו, נגיד, כמו ברקול, מבקש רובין,

הוא מבקש שריס, הוא מבקש מאפוד, הוא מבקש נווה ציון, ואז הוא אומר, טוב, אתה תביא לי, לדוגמה, עשר טון, זה עשר טון, זה עשר. עכשיו, אם אלה לא יכשירו לו, מי יקרא לך בכלל?

ליבוביץ' עצמו לא יקרא לאף אחד לשחוט לו.

אותו דבר בעופות.

מי זה ליבוביץ'?

זה יבואן. יבואן, כן. הוא בעל הכסף.

גם כל הלולים היום.

זה נאמבר וואן, שכל המשחטות היום משחטות והלולים. זה בן אדם אחד.

היום זה כמעט בן אדם אחד בארץ.

גם של ההודים, של העופות.

מי זה? איך קוראים לו?

איך? איך קוראים לו? זה עזרא ובניו.

אה.

הוא נפטר רב, עכשיו הילדים שם.

רואים את זה בשטח.

רגע, אז לא הבנתי. מה היה עם העשר טון? אתה אומר עשר טון טון. לא, אני אומר עם יבואן.

יבואן. כן. הוא, אצלנו בהזרקות או בכל מקומות כאלה. הוא היה קורא לנו שבע, שמונה משגיחים של כל הבדצ'ים,

חוץ מהעדה שהם מזרקים בשוק.

ואז קורה לנו, ועכשיו הם עושים את המשא ומתן. זה רוצה, ברקול רוצה ככה, אז הוא נותן את הכמות הזאת, זה הוא נותן את הכמות הזאת, וככה גם בבקר. עכשיו, אם אם אם בדץ לא יכשיר את הבקר הזה, מי יקרה לו בכלל מה הוא צריך אותך? זאת אומרת, אם הוא לא יביא לו את ה-10 טון לפי מה שהוא צריך, אז הוא לא יקרה. הוא לא צריך אותך, זה פשוט. מה, זה לא פשוט, זה אני לא מבין. הוא אומר, הרב אומר, שלמעשה אין זיקה ישירה,

יש מישהו ממונה שמקבל מהיבואן את הכסף,

ודאי. מי זה? מי זה? מי זה הנעלם הזה?

מי זה שמקבל את הכסף?

הגוף של הכסף. מי זה הגוף? עומד בראש הגוף הרב. לא, הוא מקבל, אבל... סליחה.

בראש הגוף עומד הרב.

או הרב מחפוד, או הרב לנדה, או הרב רובין. מי עומד בראש הגוף? בוודאי. מי עומד בראש הגוף? הרב לא אחראי על הכסף.

אה, זה לא בעיה להגיד אני לא אחראי על הכסף.

להגיד, אני לא אחראי, זה לא בעיה. הרב, ודאי שהרב, ודאי ודאי, בטח. הוא דואג למנכרים, לשוחטים, מי יצא. בטח שהוא דואג... לא, זה ברור שהוא לא אחראי. זה הכי טוב לא להיות אחראי. למה להיות אחראי? לא, הוא ארעי, מה זה לא ארעי?

כן, כן. זה נכון, זה נכון. כן, אבל אם עכשיו לא יביאו את התוצאה,

ייקחו את הרב הזה שהוא לא מקבל אפילו משכורת והוא בהתנדבות, יביאו אותו עוד.

אתה יודע בבדד שוויז, אתה יודע בבדד, אין תוצלן.

רק אם לא יצא כלום. אני אתן לך דוגמה, אני אתן לך דוגמה. אני לא רוצים שאני אשחק בשום מקום. אתה יודע למה? כי לא יצא כלום.

אז זאת אומרת, לא רוצים. אומרים לא, מה יצא לי ממך? שלוש בקר יצא ממאה?

אז אני לא רוצה.

וככה מעיפים אותנו מכל מקום.

אני אדבר עוד פעם על הרשויות, אבל בסטנדאפים מוגבלים על ידי הרמב״ם ישראל היום,

נכון,

בקהילות זה משהו אחר. בקהילות, בקטן, כן. בכל דבר כזה, זה לא משנה כמה אחוזים, לפעמים היא יכולה לצאת 35 אחוז או 28 אחוז. זה לא משנה שום דבר במסכורת שלה או בתשובת ההתעלמות של המראית שלך.

אני אסביר את מה שהרב אומר.

אני אסביר את מה שהרב אומר ומה שהרב אומר. אני אסביר את זה בבירור.

הרב אומר, הרב אומר,

שבאופן, הרב אומר שבאופן, אני רוצה להסביר גם מה שאני אומר.

באופן רשמי.

אני רוצה להסביר.

אני רואה שהרמז לא הובן, אז אני אסביר את זה יותר טוב. הרב אומר שלמעשה הרב לא אחראי על הכסף, יש מי שמטפל בנושא של הכסף, הוא אחראי לתת לכל אחד, למשגיח,

לשויכת,

לרב,

וזה לא משנה אם יצא 35% או יצא 30%,

הם יחזרו עם אותה משכורת וזה לא משנה.

לכן אין פה שום זיקה בין זה לזה והכל כושר ויושר.

הרב אומר שעל 3% לא יתנו לי.

בסדר, הרב אומר,

נכון,

אבל המציאות היא שיש פחות או יותר אחוזי כשרות,

סטנדרטים נעים בין זה לזה,

ואז ממילא אין שום קשר גם עקיפין.

מה שאני כתבתי ואני אסביר את מה

שאני רוצה לומר, דבר כזה.

אני הקראתי שיש שלושה סוגי דרגות

בחלק בית יוסף.

הרי אנחנו מדברים על רבנים שהם בעצמם לא אוכלים את החלק בית יוסף שהם מוציאים החוצה לציבור.

הם מבקשים מהבוידק פנים,

תעשה לנו משהו, משהו.

הבוידק פנים סיפר לי שהוא לא מגיע יותר מ-8%,

מעולם הוא לא הגיע יותר מ-8%.

אנחנו גם לא לזה, למה? כי יש גם בבדיקת סכינים בעיות ולא בודקים ביובש. אנחנו מדברים על בדיקת פנים, מדברים על כמה פנים. כן. עכשיו,

למה,

עכשיו ככה,

למה יש כשרות שמוציאה נגיד 20,

30,

1, 40,

כן?

ברור, כן, שהיבואן והכשרות תלויים אחד בשני, כן?

הרי באופן עקרוני,

הרי למה הם בעצמם אוכלים רק 8%?

והם מה שנקרא ספציאל, כן?

למה הם אוכלים רק 8% או מכיוון שאי אפשר לצאת לחוץ-לארץ ולחזור עם 8%?

אפשר?

לדעתי, ואני חייב אולי לחדד באמת את הנקודה הזאת,

אני חושב גם, נגיד, נגיד, נגר שמייצר לעצמו שולחן, הוא ייקח בדרך כלל את העץ הכי טוב, למרות שללקוחות הוא ימכור גם את העץ

שהוא 100%, זה סוג א', אבל

כל אחד שמכיר לעצמו את הדבר תמיד ישתדל לעצמו לקחת הכי טוב. גם אחד שמבשל בבית ייקח לעצמו את האוכל שהוא יותר טעים או פחות טעים. כן, אבל יש פה הבדל בין טרף לכשר.

עכשיו, אני מדבר פה עכשיו, יש הוראות כשרות,

שלפי זה נהלים שהתקבלו במשך הדורות,

וכל בדץ, לפי

צורת ההתנהלות שלו, ולזה אני לא רוצה להיכנס פה,

אולי אפשר, אבל

זה נושא ארוך מדי,

כל בדץ יש לו את נהלי הכשרות המדויקים שהוא קיבל מרבותיו.

כמו שהרב הזכיר, את הרב אלישיב, במקרים מסוימים, או בדציה החרדית, יש להם את המסורת,

שמול סלאנט,

בכל מקום יש להם את המסורת שלהם, איך שהם קיבלו

את ההתנהלות מול השיחות ומול הדברים האלה.

בדצת אשכנז ובדצת ספרדית, כל אחד יש לו את ההוראות שלו, מהרבנים שלו,

איך להתנהל מול השיחות.

ההתנהלות הזאת קיימת,

וברור, כמו שהרב הזכיר, היה שוחט שאמר שחטתי 40 שנה,

מעולם לא מצאתי חלק לגמרי.

אז מה נגיד, שאין? הרי זה ברור שקיים.

אז או שמה שהוא קרא לזה חלק זה לא נקרא חלק,

או שהיה לו בהמות רק במצקנות, אני לא יודע מה שהיה שם. אבל המציאות היא שלא יכול להיות שבמשך 40 שנה לא קיים חלק. הרי לא יכול להיות שאחרי זה בית-הספר היה אומר, אל תאכלו בשר.

בית-הספר לא אמר לא לאכול בשר.

זאת אומרת שקיים בשר שהוא חלק.

מהו החלק?

בזה יש

את הנהלים או ההלכות, כפי שפסקו

בכל קהילה גדולי ישראל של אותה קהילה.

עכשיו,

זה שרב רוצה להחמיר על עצמו, ואם הוא רוצה, ואם הוא יכול,

אז הוא יכול לעשות את זה,

אז יש לו אפשרות לעשות את זה, אז הוא יכול לעשות את זה. לא בכל מקום זה נכון,

ואני יכול להגיד עוד משהו, מעבר לזה. גם רבנים שעושים את הבשר הזה, כמו שהרב הזכיר,

הם אוכלים גם מהבשר הרגיל,

ואין כזה מושג,

רב שאוכל רק את זה ולא בשר אחר,

אסור לו לעבוד בשחיטת חו״ל.

אבל זה לא נכון, אני אגיד לך עובדתית,

אתה יודע אולי איפה נתחלתי,

ושם אמר לנו הרב עצמו שהוא לא אוכל מהשחיטה הזו.

אני לא יודע מה הוא עשה באותה שחיטה. זה כולם ככה.

אתה אומר לי מה פתאום. אני יודע שלא נכון. לא הבנתי.

אני יודע שזה לא נכון. אתה מעיד על מה שאני שמעתי?

אבל זה באדם לא נאמן. הוא לא נאמן, והרבה לא נאמנים.

אז בוא אני אגיד לך יותר מזה.

הרב יברוב, הרב יברוב כתב בשו״ת

שלא לאכול משחיטה תעשייתית.

אתה לא שומע?

הוא אמר לא לאכול

מכשרות

שהיא תעשייתית,

והוא אחראי על תעשייתי. הרב שטרנבוך אמר אותו דבר בשו״ת.

אני מסביר עוד פעם.

אותו דבר כתב בשו״ת הרב שטרנבוך,

והוא נמצא שם האחראי.

וכן, על זה הדרך, תקשיב.

ומי שהזכרת, הוא אמר לי בעצמו שהוא לא אוכל משם,

ויותר מזה בקר הוא לקח ממני ולא ממקום אחר.

אז אל תגיד דברים שאתה לא יודע.

אתה דיברת, אז הוא אמר לך מה שיספק אותך.

אבל ממני הוא קנה, ולא ממישהו אחר.

ודבר שני, לי הוא אמר כשהייתי שם.

אז מה נעשה?

מה אתה חושב, שלכל אחד הוא יספר? מה אתה חושב, שבאמת מישהו שלא אוכל, הוא יגיד שהוא לא אוכל?

אז מה, הוא בעצמו הוריד את הכשרות שלו?

נו, אז איך הוא יגיד לך?

אז אתה צריך להיות חכם, איך הוא יגיד לך?

אתה שואל אחד, תגיד לי, גנבת?

כן, אבל אל תגלה.

הוא יגיד לך?

כן.

כן, כבוד הרב ימשיך.

אני רוצה לבאר את מה שאמר הרב,

שמכל דבר אפשר להסתכל בשתי זוויות.

והרב הוא ממש סנגון של ישראל,

כמו רב לוי יצחוק,

והוא אומר דבר פשוט,

הוא אומר בואו נסתכל מהזווית השנייה,

שבאמת הרב נותן כשרות על העשרות אחוזים והכול בסדר,

ומה שהוא לא הגיע מעולם, הבוידק פנים לא הגיע לשמונה אחוז, הוא רוצה לקחת משהו יותר מהודר, הוא מחמיר על עצמו,

אבל, הוא מהדר, מהדר, לא מחמיר, מהדר,

אבל,

נו, הסתכלו, אני לא יכול... אני יודע באופן ברור שבשפחות בשיטה שלנו הרבנים,

אוכלים גם מכל הבשר שיש בשחיטה.

זאת אומרת, אם זה ביצורים של בשר, ששם אין שום חלוקה,

והם אוכלים מהבשר הזה

ולא מכשירים כלים, ולא... לא, אכשירים כלים ודאי שלא... עוד פעם, אם אנחנו אוחזים שזה טרפה, צריך לאכשיר כלים. אם הם לא מכשירים כלים, זאת אומרת שהם לא אוחזים שזה טרף.

וגם אוכלים בפועל. כתוב שלגבי החלב של מקומות שמטירים, מקומות שאוסרים, אז לא מכשירים כלים, גם כשאנחנו אוחזים שהם אסורים באכילה.

כך כתוב על שולחן אורך, ברמות.

הרב היה אמור להכביר לעצמו בכזה דבר.

לא, לא.

הרב יעקב יוסף, דרך אגב, בתשובה מוקלטת,

אומר שכמעט אין אדם שאוכל באולמות חתונות שלא נכשל בחלב,

משום שהרבנות בעצמה מפרסמת בקונטרס שנתי שלה כל פעם

שעד 15% חלב מגיע לאולמות.

ואז ממילא הכלים הם טרפה,

ואין ביטול לכתחילה,

ושלום על ישראל, ככה אומר הרב יעקב יוסף, בתשובה מוקלטת. אנחנו מדברים פה על אנשים שאוכלים בבדצים. לא, לא, מדובר בבדצים, מה פירוש מדובר? בבדצ לא יכול להגיע חלב.

לא יכול להגיע חלב, זה רק, לא יכול להגיע חלב. לא, יש כאלה שחאנג'רי באסטרים מעבירים גם דברים אחרים.

בבדצים היום לא לוקחים את החלק האחורי של הבמה, ואין אפשרות שיגחו. יש אולמות שנותנים גם בדצ וגם הכשרים אחרים,

באותם כלים.

סתם כן, אם אין לנו מיוניון.

לא, אפילו אחר.

לפי הרשבו, לכתחילה אי אפשר לבטל.

ובכל מקרה,

שמה,

באולמות האלה, יש לך, אתה, ולא עושים הכשרה מחדש כל יום.

אז ממילא אתה נכנס לשם, סומך שהיה פה בדצ ושלום על ישראל.

זה דבריו של הרב יעקב יוסף, באחריות.

זה אולמות שאין להם בדצ קבוע. זה אולמות שעובדים בחלק מהימים בדצ,

ומגיע בדצ ועושה אירוע חד פעמי באותו אולם, ומשתמש באותם כלים,

שם יש את הבעיה, מה שהרב מזכיר.

אי אפשר להגעיל את הכלי זכוכית.

כן, אבל יש כאלה בדצים, יש בדצים שמוכרים גם אחורי,

וגם מוכרים סינטפילה,

ופרסמנו את זה,

והראינו בדיוק מה הם מוכרים,

והם מכניסים את זה גם לתוך אולמות,

למקומות שהם מבקשים במיוחד את הסינטפילה.

וכידוע, גם שם לא קולפים את זה בניכור בדיוק,

עושים רק את הקרום העליון,

ולא לפי השיטה המחמירה, נקרא לזה.

אז יש בעיות אמיתיות גם בבדצים,

ומי שמבין על מי אני מדבר יודע בדיוק.

כן.

אני רוצה להקריא איזה מכתב שקיבלתי מאיזה שויכת.

אבל לפני שאני אקריא את המכתב, וגם אני רוצה לעשות פה איזה סיכום קל של הדברים.

הנושא הזה של

אכילת בשר,

בקר, בשר בימה,

כפי שאנחנו הבנו הערב בסייעתי דשמיים מכבוד הרב שמשגיח בזה,

הנושא הוא צריך הרבה הרבה רחמי שומיים ולסמוך על האיש הנכון במקום הנכון,

מכיוון שיש פה הרבה הרבה בעיות שבני כלים לא שמים לב אליהן,

שיודעים אותן או שלא יודעים אותן,

הם מודעים להן או לא מודעים להן.

מתעלמים מהן או לא מתעלמים מהן.

אז זה נושא שצריך מאוד מאוד לראות מה ניתן לעשות, מה ניתן,

בכל אופן אנחנו מדברים פה על מאכלות,

איך אומרים שאין מה להעריך בעניין של המכולת הסורס. אהב, מסכים איתי באופן עקרוני?

אני מסכים שבשחיטת בקר שאין לה פיקוח

טוב מתחילתה ועד סופה בכל הפרטים שמסביב,

גם אם אני יודע מי היה השוחט, ויכול להיות שהשוחט הוא מעולה

או הבודק הוא מעולה, אבל אין השגחה אחרי זה בנושא של מליחה, או כמו שהרב הזכיר בנושא של חיילב ודברים האלה,

יכול להיות שבן אדם היה השוחט הכי טוב,

אבל הוא יאכל חיילב שזה איסור כרעת דאורייתא.

אבל זה לא רק זה, כבוד הרב, יש עוד דבר.

גם אחרי שמסיימים את השחיטה, ברוב המקומות מסתלקים, והגויים ממשיכים את העבודה והאריזה והכול,

ויש בשר שנתעלם מן העין,

ויש עוד בעיות חמורות אחרי זה.

נכון, זה מה שהזכרתי, שמעבר לשוחט,

יש אחרי זה בעיות בחיתוך ובעיות במליחה ובעיות באריזה,

שאם אין השגחה מהתחלת הבהמה החיה ועד שהיא סגורה בקרטון,

אין השגחה מעולה. אני מדבר, יש משגיחים, יש, בכל מקום יגידו לך שיש משגיחים,

אבל אם אין השגחה מעולה מהפרט הראשון, מהפרט האחרון,

ורבני, נותני הכשרות או האחראים שלהם

דואגים לכל מהתחלתה ועד סופה,

אז יכול להיות בעיות חמורות של דאורייתא ואיסור כרת ואיסור של נבלות וטרפות והכול.

ואני אגיד יותר מזה,

שיש לנו סרטון שמתעד שאחרי ששחטנו אנחנו עם ההידור שלנו, עם בודקי סכינים וביבש,

ואחרי בודק סכינים אחד, עוד בודק סכינים, והכל הכל בסדר, עברנו את הכל ונעשה ניכור, לא סמכנו על הניכור, והבאנו מנקר חיצוני,

ובדק את הכל ומצא חלב דאורייסה.

וככה מעבירים שמה באותו מקום,

מעבירים כמויות כל יום.

בבדקסים האשכנזים זה לא קיים, כי לא משתמשים בחלק האחורי. בקדמי, יש בקדמי מקומות שיש, כן?

יכול להיות, המקום היחיד זה יכול להיות באסדו,

בצלע מ-10.13, בזווית הזה, ואת זה בדרום אמריקה,

אף בדקס לא לוקח מעבר לעשרה צלעות,

וגם את זה חותכים באלכסון,

לא לוקחים את החלק שהוא מתחת לפילה. אבל פה אני אומר לך, פה בארץ ישראל,

זה מה שיש לי הסרטה על זה,

וההסבר בדיוק, הנה בוא תראה, בואו הוא השאיר, ואתה רואה את החותמת

של המקום ששחטנו,

שזה מוכשר גלאט.

ויש מעלה אולי לשחיתות בטרום אמריקה, ששם את הבשר, שהוא לא כשר,

הולך לצריכה מקומית,

ואין את כל האיתנים שיש פה של הפסד מקומי. גם פה זה הולך לערבים, אבל ההפסד הוא גדול. אבל צריך להוציא כמות. פה ההפסד הוא יותר גדול מאשר שם. כן.

כמובן, לא דיברנו על כל הנושא של העיר השמיים,

של השוחטים, הוודקים, שלא מחזיקים מכשירים שאסור להחזיק אותם, אנשים נמצאים חודש בחוץ לארץ. הרב רק להזיק את זה, אתה יודע מה קורה שם, אני לא רוצה לספר בכמה אחוזים יש שהולכים למקומות מפוקפקים,

ויש כאלה סיפורים ועדויות.

חבל על הזמן. אני, לפני הסיום, אני אקריא איזה מכתב, אולי הוא יהיה תועלתי,

שלחתי איזה שחט ועוד איזה כמה דברים קטנים.

לכבוד,

שמחתי שיש מי שמתעניין באמת בדברים חשובים

אלו להעמיד עדה טלטילה ונוגע בנקודות חשובות וכואבות, ומתוכן הקונטרס כיצד בויטקין חשים את ההשקעה הגדולה לרדת לעומק הדברים וכדי לתקנם.

ולכן אמרתי ידי תיקון עמו למען להוסיף כבוד שמיים ולעזור ולתקן הדברים,

כמו שהיה מלפנים בישראל בכל הדורות. אך דא עקא

שגם אתם מפחדים ונזהרים לא להיכנס לשורש הבעיה,

על אף שכתבתם מקצת הדברים בראשי פרקים,

אך נזהרתם להיות נגע ולא פגע.

אך אם לא נרד לתקן את שורש הבעיה, לא ישנה כלל אם השובים שוחטים ובודקים.

יודעים להבדיל מה זריר או שרחה, והכל ימשיך כמנהגו. רק שעכשיו יוסיפו להגיד שהכל חלק בית יוסף כחומרת הרב.

וכי הבודק פנים לא יודע שאסור לנתק שרחות,

אפילו הקטנה ביותר,

בלי לציין לבודק חוץ היכן מקומה.

והבודק חוץ לא יודע ששרחה הדקה ביותר צריך להתקלף מהרה ולא להתנתק ממנה ועוד.

אלא מורים אתר מחמת הלחץ להגיע לאחוז כשרות גבוה,

אז מה יוסי וייתן שגם יודע להבדיל בין יריר לצירחה אם אין דעת הבדלה מנין?

השובים השוחטים ובודקים מגלים מיד מי השולט בכיפה

ולמי כדאי לשמוע,

וברגע שהם חשים שהרב הוא השליט ביד רמה,

ברצינות ובלא פניות, וכמובן יודע מה לדרוש,

והוא מגבה את הצוות ודואג להם יותר ממה שהוא חושב על האינטרס הפרטי שלו הכללי ושיקולו הוא נטו כשרות,

כבר פתרנו 80% מהבעיה.

יהודי חשוב פעם הגדיר מה זה רבנותניק,

ומה רע בהם? יש להם הוראות כשרות מחמירות ביותר,

אז למה מזלזלים בהם כך?

אלא נכון, ההוראות הן המחמירות ביותר, אך יחד איתם הם לא נותנים את הכלים שתוכל להתמודד ולבצע את ההוראות,

ואם כבר יש אחד שמוסר נפשו למען הכשרות, הם אינם מגבים אותו,

ומה יעשה הנער ולא יחטא?

פעם אמר לי סוחר עצה לחיים ולהמשך עבודה,

אתה צעיר וצריך להבין, הרב שלח אותך לכאן להביא בשר לקהילה שלו.

והוא גם יודע שאחוזי החלק הם נמוכים, אך הוא לא יכול להגיד לך,

תעליב עין, אבל זה התפקיד שלך, ואם לא תפנים,

הוא יחליף אותך.

ובמצב זה השוב עושה חשבון לעצמו.

הרב יושב בביתו, דואג רק למשכורתו,

וגם לא ייתן לי גב אם אצטרך,

ולמה שאני אשמור לו, למה שאני אשמור לו על הכשרות?

כשאני חייב לשמור על הפרנסה.

וכאן המקום לומר הכורת הקונצוס למפרה האצה וסימן ו' בדין חשש נגיעה במתן הכשר לבשר היה צריך להיות סימן א',

כי בדרך כלל השובים השוחטים ובודקים הם אנשי מעשה ומבקשים איך להתפרנס ולאו דווקא להביא טרף לביתם.

אך על פי רוב המקום גורם לקלקול הדברים וכמו שכתב היד יהודה סימן י' חס

התבואות שור ראה בקלקול השוחטים ובודקים ולא ראה בקלקול הרבנים.

ואם הם אמרו כך על זמנה מה נאמר ענן?

רב גדל בן רועה צאן שמונה עשר חודשים לדעת מה מום עובר ומה לא.

והיום כל אחד שנושא תפקיד ואפילו לא ראה באימה שמונה עשרה שעות כבר פוסק ואת אשר התרת הסרתי ולהפך.

היין תשובות בית הלל ששפך על זה מרורים.

צעיר שיטיס קהילה שלמה ויתרסק אף אחד לא יאמר מסכן אין לו ניסיון הוא עוד ילמד אלא פושע מי שעשה זאת וכך מסתכל השוחט ובודק על זה.

להשקיע ולדעת אימתי הפסק מראה על רצינות ויראת שמיים וכן להפך. ולכן נראה לי שהדברים יבואו על תיקונם על ידי א',

ללמוד את הנושא לעומק ולמעשה ולדעת את כל פרטי הדינים ואיך נהגו בדורות הקודמים.

ב', לקחת את ניהול השחיטה ולא הכספי ללא פניות ולעקוב אחרי הנעשה ולגבות את צוות הכשרות בכל מחיר כל עוד הם מתפקדים כראוי בנושא הכשרות.

ג', על אף שהרב למד את הדברים אך כיוון שזה לא המקצוע שלו,

חייב הוא להתייעץ עם השוחט האחראי מטעמו וכן אחראי חייב להתייעץ ולדווח

הכל הרע והכל ייעשה על דעת שניהם בניהול וכן בפסקים.

על פי הצרכות אומרים אדם ובהימה תושיע השם.

כשאדם שהוא הרב רוצה להיות רק אדם והבהימה שמרומז

לשוחט רוצה להבין בבהימות כשהן יחד תושיע השם.

אבל כשהרב פוסק דברים ששייכים לשוחט והשוחט מתערב

בדברים השייכים לרב אין חורבן גדול ממנו.

כמובן המכתב הזה זה משהו כללי.

זה לא בא ואומר על איזה בדץ מסוים או זה,

באופן כללי מי שיודע את כל הנעשה והשולא נעשה,

הרב מסכים עם המכתב הזה.

מסכים שכך צריך להיות וברוך השם מה שאני מכיר מקרוב זה כך.

אז מכיוון שכבוד הרב אומר שמה שהוא מכיר על כל פנים הכל בסדר, אז אנחנו רק נגיד כמה דברי התעוררות קצרים שעל הנושא הזה.

אני, החידוש שערים כותב ככה

ששמעתי שישנם צעירים שאינם מקפידים על אכילת בשר כשר חלק דווקא,

בלי כל סרחה.

הם אומרים, אין אנחנו עדיין במדרגה כזו לדאוג לחומרות יתרות?

אינני מבין איך ייתכן לומר כך במקום שיש ספי כדויראי סי.

ואיזה יהודי אינו במדרגה לפרוש מחשש איסור דויראייסה.

זה מופיע בחידוש שרים על התואר עמודים ש״ש״א בליקוטים.

הוא עוד אמר,

היה לי העניין לפלא מדוע לא יועילו דבריי אצלכם,

ואומנם אחר ששמעתי שהעולם אינם נזהרים כל כך

בעניין בשר חלק,

בלשון אחר, בלעז גלאט, כשר, אין אצלי עוד העניין הזה לפלא.

אני רוצה להקריא מישהו מצ'וס חסם סויפר.

זאת אומרת שהם סתומים.

הגמרא אומרת.

כן. מטמטם את המוח.

כן.

אני מקריא מישהו חסם סויפר, ואשר היה לבי, בזה עדותו

של הגאון רמון נאמנה מאוד,

שכתב בסימל מ״א, סעיף ח׳,

ואם נשרח טרפש הכבד לבית הכוסות, יש לבדוק בכרס,

שבוודאי נמצא שם קוד צומחת שנקבע, ועל תיזה באה שרחה זו עד כאן לשונו.

והוא דבר נפלא,

שבאמת כל שנמצא שרחה נמצא מחת או יתד,

אין אחד יוצא מן הכלל,

וכמה מאות כבר ראו עיניי.

חסם סויפר,

שהנהיג ישיבה,

ומה לא, כתב תשובות לאלפים,

וכל-כולו היה הולך לבית המטבחיים,

בשוץ חסם סויפר יהודה, סימן עד ג', ורגילים אנחנו בית דין תלתא,

לבוא פתאום לבית המטבחיים,

בין במקום שחיטת הבהימה,

בין במקום שחיטת העופות, ולבדוק סכיניהם,

ולחטט אחרי כל מעשיהם,

באופן שבכל עת יהיו בגדיהם לבנים.

זה פשוט של ידי סימן י״ג.

עוד

יש קרייסי, היה ריסדווס, כותב

אין לסמוך בניכור, כי אם על בקי ויראי השם מרבים.

ומיום עומדי על דעתי,

שלמדתי הלכות ניכור ולהיות בקי בהן ובשמותיהן,

לא סמכתי על מנכר, כי אם שהייתי מנכר בעצמי,

ויגיע כפיי אכלתי.

הגיע כפיי אכלתי. זה רבי יונתן אייקשיט. כן. מה שלמסקנה, דבר אחד, אנחנו לא יודעים ניכור.

אולי יש פה אנשים שיודעים, אני לא יודע.

ובלי סוף דברים לא יודעים, ואנחנו צריכים לסמוך. אבל אסור גם להיות טיפש.

לא, מדובר במחלות אסורות, וצריכים בן אדם באמת

להיות זהיר ולהשתדל כל אחד כפי כמה

שהוא יאכל, איך אומרים, לדעת העניין הזה של הבשר בהמה הוא עניין מאוד לא פשוט.

ואני הייתי אומר,

ואני אשמח לשמוע את חוות דעתו של הרב,

כמה שבן אדם פחות יאכל, פחות ייכשל, יכול להינצל ממכשול.

זה הרב מסכים או לא מסכים?

אם יש דברים שהותרו לאכילה, אני לא חושב ש...

עוד פעם, אני לא נכנס לדרגות,

אבל בדבר שהותר לאכילה, לפי הפוסקים שמקובלים על אותו בן אדם, זה יכול להיות בחלב וזה יכול להיות בבשר וזה יכול להיות בדברים אחרים.

אם הוא חושב שאותו רב שמקובל עליו התיר את הבשר הזה,

הוא יאכל אותו?

על סמך ההוראות,

והוא יודע באמת שזו עיבת כשרות שדואג ל...

הרב שעומד מאחורי המילים שלו, ודי למי שמבין,

אז אני חושב ש...

לא צריך להחמיר בדברים,

יש דברים, כתוב שלא צריך להחמיר בדברים שהם מותרים.

אבל כתוב שצריך לברוח מ-60 שערי היתר ולא להיכנס לשער אחד האסור.

אבל אם הדבר מותר הלכתית...

מה זה מותר? מותר זה אם נעשה הכול לפי כל מה שכתוב,

ולפי מה שכתוב כמעט לא יימצא מה נמצא.

הרב, אני צודק בכל מה שהרב אומר,

מבחינה הלכתית.

כל מי ש...

עד איכו נמון ביסטורים וכל סטמפל שכשר אפשר לאכול. אבל גם הרב כנראה לא אוכל מכל סטמפל שיש. צריך שהעד, שהעד יהיה עד. צריך שהעד יהיה עד.

חזון איש, כן, מה שסיפרנו,

שהיה לו הכל, ולא היה לו, לא בעיה של זריקות,

ולא של דקירות, ולא של...

ולא, ולא, ולא, ולא, ולא, ולא,

הכל היה בסדר,

והוא כבר ראה שעשוייך את זה, אז בכל אופן הוא נזהר.

יכול להיות שהוא חשב שזה פגם בירת שמיים של השוחט, שהוא לא טיפל בכזה דבר. לא שלו, של כולם. כי אם זה הכי טוב,

אז מה יהיו האחרים שהם פחות ממנו? לא, אני אומר, אני אומר שבכל אופן המשפט שאמרתי, שהנושא הזה,

זה... אני לא חושב שזה חומרי יסיר, איך אומרים?

לא, לא, לא להיות, לא לאכול כל יום בשר, מה שנקרא לזה בעדינות.

יש עוד כמה דברים שיש בהם בעיות שאסור לאכול, אז בן אדם לא יכול לצום גם.

השאלה מה... אם אדם יכול לצום זה טענה, זה טענה.

נכון. אכלו בשר בזמן בית המקדש, ברור שאכלו בשר.

אז גם היה כהנים זריזים והכול, אבל היה הוראות, היה הוראות בדיקה. בזמן בית המקדש עדיין עוד לא היה את המיעוט המוצי אפילו של טרייפס, הרי. זה רק אחרי, זה רק אחרי,

זה דבר שמוצר. גם אחרי זה היה ראשונים ואחרונים, אף אחד לא כותב לא לאכול בשר. היום רוב בהמות טרפות. הרי היום פעם היה רוב בהמות כשרות, היום זה רוב בהמות טרפות. עובדה שהאחוזים מעידים על זה. אבל גם הבית יוסף לא אמר לא לאכול בשר.

מה?

אף אחד מגדולי הדורות לא אמר לא לאכול בשר. עוד פעם, אנחנו לא אומרים לא לאכול בשר. לא, הם אמרו לא לאכול בשר רק בתנאים שכל השולחן הארוך התקיים.

אז תאכל בשר.

אבל מי יעיד לנו שהכל יתקיים? התורה היא תראה לאכול בשר, התורה היא תראה לאכול בשר. זאת אומרת שיש אפשרות להגיע לזה.

כן. בוודאי, אם כולם עומדים בקריטריונים, יראת שמיים,

ולומדים טוירה ויודעים גמורה, וחוזרים כל חודש על הלימוד,

והכל בבקיאים בשבעים טרפיאס,

וכולי וכולי, זה א', ואחר כך שהם לא פסולים מעצמם לאידוס.

אני אומר, הבהמה שהיא תגיע לשולחן,

בסדר, צריכה לעבור הרבה הרבה תחנות.

של כשרות.

זה דבר מאוד מאוד,

אני לא מדבר לא על הסכין, ולא על הניכור, ולא על השחיתה,

אני מדבר ולא על השוכטים. שזה עוד בעיות.

ולא על הזוגרות. אני אומר, אם נעשה את רשימת התחנות, כן?

ניקח את, ונעשה רשימת תחנות,

כמה נקודות של כשרות,

היא צריכה לעבור הרבה הרבה הרבה תחנות מעבר לכל מוצר אחר שידוע לי,

שצריך לעבור כל כך הרבה תחנות.

וידיעות, וידיעות גם, לא רק להתבונן.

וכידוע, רבנים ברובם, הרי היום לא נמצאים בבתי מטבחיים כמו שפעם חיו בכפר.

אז צריכים לסמוך על,

לסמוך, והנושא של הכסף, הנושא... גם בזה, בשחיתות שלנו נמצא רב, בזמן השחיתה, נמצא,

אחד מהרבנים קבוע נמצא בזמן השחיתה.

אנחנו היינו בשחיתה, במקום שלפני החג,

והמשגיח רצה לעצור את הליין בגלל דבר שהוא ראה,

ומנהל העבודה צעק עליו,

ערב חג לא עוצרים, קדימה, קדימה.

נו.

והיה שם רב, היה שם רב,

מה הוא יעשה?

לי היה סיפור כמעט זהה,

לא בכשרות שאני קודם ייצגתי אותה, אני עבדתי בעוד כשרויות,

ואמרתי לרב שאני מצטער מאוד, הוא צודק שזה ערב חג.

היה לי סיפור ממש זה למה שהרב עכשיו הזכיר.

הרב אמר לי שאי אפשר לעצור. אני אמרתי לו, סליחה, אני קיבלתי הוראה מהרב שמעליו,

בכזה מקרה, לעצור,

ושכבתי על ידיי ורגליי שלא ימשיכו לעבוד. וככה היה.

טוב.

אין ספק ש... אין ספק שכל בן אדם צריך,

ונוי חיובי שנאה ודשא השם, כל בן אדם לפי הרמת יראת שמיים שלו,

מבחינה הלכתית, אז ודאי שכל בן אדם יכול ללכת,

וכתוב כאשר יכול לאכול,

מבחינה הלכתית. כל בן אדם, רמת יראת שמיים שלו, יראה לנכון,

מכיוון שבסופו של יום אין פה טיינה של אוינס, ואין פה... בן אדם,

איך אומרים, גם אם יהיה חולטם כשרות שזה כשר, אם זה טרף,

אז הוא יהיה מטומטם.

הגמרא אומרת את זה, וזה לא יעזור.

זה לא יציל אותו, החולטם כשרות.

אולי זה יציל אותו בשמיים מגיהינום, אבל מטמטום זה לא יציל אותו.

יש מי שאומר שעל אונס אפילו צריך לצום 22 טעניות.

כן, וזה לא כזה אוינס, איך אומרים, מי שיודע את כל מה שקורה, זה לא אוינס, וזה לא...

מה אפשר לשאול פה? מה?

לא אמרתי לא לאכול בשר.

אם מישהו מאכיל אותך, אוכל לא טרי, יש לך קלקול קיבה, אז הוא אחראי?

אז מה, אבל אתה סובל.

כן, כן.

עוד פעם, מבחינה הלכתית,

כל מה שכשר על ידי רב מוסמך, מותר לאכול.

אי אפשר להגיד שאסור לאכול.

רק הנושא הזה של הבשר הוא נושא בעייתי,

הוא נושא מורכב.

יש בו הרבה הרבה תחנות מעבר לכל מוצר אחר שצריכים לדעת שהכול נעשה.

והחכם עיניו בראשו, וכל אחד לפי יראת שמיים שלו,

לפי הוראת רבותיו ינהג.

ותודה לרב, המזכה הרבים, שנתן לי פה את הבמה

לעורר קצת בעניין הזה.

אבל אני רק רוצה לומר לכם עוד איזה נקודה מאוד מעניינת.

שמי שמצאתי שמתעסק בעניינים של הבשר,

ששוחט לבד או כדומה, רוב האנשים שנתקלתי הם באמת לא אוכלים.

רק ממה שהם שחטו או מה שהם ראו או מה שהם מאוד מאוד נזהרים מהאנשים האלה. זה נכון?

יש פה... הנה, הוא מודה, כן.

זה מאוד מעניין.

לא, אני אומר, לא יודע, זה מאוד מעניין.

אני עוד פעם, אני אומר עוד פעם, מבחינה הלכתית, אם אנחנו מדברים, מבחינה הלכתית,

בן אדם הולך לחנות ויש כשר,

זה כשר.

רק מבחינה... וזה כשר וזה מותר. זה לא כשר, הרב, השקית כשרה. כתוב כשר על השקית. מותר לבן אדם לאכול, רק זה לא יציל...

על פי ההלכה מותר לבן אדם לאכול, רק זה לא יציל אותו, איך אומרים, מרק. איך אומרים? זה לא יעזור לו...

גם אם הוא אכל כשר וזה לא... אם הוא אכל מה שמישהו אמר לו שזה כשר וזה לא כשר, אז זה מטמטם את המוח. הוא יצטרך לשלם הרבה כסף לילדים שיידעו לקרוא א'-ב',

לקדם אותם בלימודים,

היות שהם יהיו מטומטמים,

אין מה לעשות. כתוב שלא רק זה, מיצול תרבות רעה בסוף ימיהם, כך כתוב. אני רק אספר, נסיים סיפור עם הרמב״ם.

אני חיפשתי את המקור, הייתי במקור, אבל לא...

הסיפור הולך ככה,

שבזמן ביקורו של הרמב״ם בתימן,

אז נתוודה אליו גאון אחד מגאוני הזמן.

ואחר ששב הרמב״ם לביתו,

היה הגאון ההוא כותב אליו שאלות ותשובות.

תמידים כסדרן, פעם אחת הגיע למכתב מהגאון ההוא בגיליון קושייה גדולה בפילוסופיה.

ויהי ביקרו הרמב״ם את הקושייה מאוד נתפלא עליה.

ותוך שהוא אוחז את ראשו בידיו אמר,

קושייה כזאת, איך תעלה על דעת יהודי בראשו?

קושיות כאלה אינן עולות על דעת העברי,

אלא אם כן נפשו היא נפש טמאה ונמנע מלהשיב או מענה על קושייתו.

במשך תקופת ימים המשיך האיש לשגר עוד כמה מכתבים,

עד אשר הרגיש הרמב״ם מכריח להשיבו אך כל תשובתו לגאון הייתה צא ובדוק

את השוחטים ובודקים בקהילתך.

עם קבלת המכתב מילא הגאון אחר הוראתו ואז גילה כי זה שלוש עשרה שנים הכילו לו ולכל העיר נבלות וטרפות רחמנא ליצלן.

ומזה נטמאה נפשו בו עד אשר גם גאון כמותו בא לכדי שאלת קושייה של מינות ואפיקורסות.

ידוע הגאון הבעל הדברי חיים מצאנז כותב על קהילות שלמות שהלכו מחמת השוחטים וכדומה איזה דברים בשם הבעל שם טוב הקדוש, בזעם טיצה דורץ,

שהשטן, מה התחיל לריב עם כל בן אדם, אז מה שהוא מטפל זה בזביחה, עירובין,

מקוואות, ופוגע זה, הוא יודע, הוא פגע, הוא טיפל בשויכת אז הוא כבר טיפל בכל העיירה.

אז דברים שקל לו להשקיע.

עוד פעם, אנחנו כמובן צריכים לצטוי בעד ישראל,

ובוודאי שכולם אוכלים כשר, והקדוש ברוך הוא לא מביא את הכול על ידי ישראל.

לא, באמת, בוודאי שכל... שעות כבודו מדבר הפוך, ועכשיו אומר לנו מסכונה הפוכה ממה שאמר כבודו. עוד פעם, כל מה שיהודים אכלו עד היום,

ודאי... לא, אני פוחד שיבינו באמת מה שאתה אומר. לא, לא, כל מה שיהודים אכלו עד היום,

אז ודאי שהכול בסדר, וכל מה שאכלו כושר היה מותר,

ומסתום, הקדוש ברוך הוא לא הביא את הכול,

והעין צדיק צדיק, כי מנדלו את הכול לכם זכות,

על כל פנים, הקלנו לאבו שכל בן אדם יהיה פיקח לעצמו וידע איך אומרים, שהדברים אינם פשוטים

וידע כל אחד כפי חוכמתו, כפי יכולתו.

אבל המעניין הוא, זה מה שהרב גם אומר, שכל מי שקרוב לעניין,

שוחטים ובודקים, אז הם נזהרים יותר מכל אחד אחר שרחוק מהעניין.

כן.

לא כולם. לא כולם, אלה שיש להם יראת שמיים. כן.

אז

אני, אני, זו שאלה שאני הכי לא אוהב אותה מכיוון ש... אני רק יכול להגיד מה אני אוכל בבית, איזה בשר.

לא אוכל.

זה מה שאני יכול להגיד. זה השיעור. מי שהבין... אני יכול להמליץ?

מה?

אני לא יכול להמליץ, אני...

לא, אבל יש רבנים שאין להם בעיה, אתה יכול לאכול את הכול. הרב, יש שאלו את הרב, הרב ודאי שיכול להמליץ, הרב ההוא ימליץ, אני לא... מה לעשות בחיים? מה?

אין מצווה לאכול... אפשר לצאת ידי חובת שמחת הרגל

גם בבשר עוף.

לא חייבים בשר בימה, על פי הלכה.

אמרתי, בשבת החיים, יום טוב. יום טוב אפשר גם... נכון, נכון.

אפשר בשר עוף על פי הלכה. יש חזיר?

יש חזיר?

בשר? בשר? חזיר? אפשר גם בשר עוף. זה בשר?

מה הבעיה עם בשר? על פי הלכה אפשר גם בשר עוף.

כן, אפשר לאכול את האצבע גם.

מה הבעיה?

לא, האצבע זה רק כסף, זה לא להשעש.

בשר עודף זה לא כזה חמור.

מה, לכל בן אדם זה יותר קל.

כן, כן.

יש ריבוי האפשרי,

לס, לס, לס, לס.

בבקשה.

איך בכלל מתווכחים אם הבשר כשהוא לא כשהוא? כל הרבנים המובילים אומרים בתקשורת,

הרב מוצפי אומר,

הרב מוצפי אומר,

כל הבשר שאוכלים, כולם,

הכשרויות, הבד״צים הכי משובחים, כולם אוכלים נבלות וטרפות.

הרב עמאר,

הרב עובדיה יוסף אומר,

כל התעשייתי, נבלות וטרפות. וזה רק הם, יש רשימה שלמה של רבנים אשכנזים, ספרדים, כולם.

כולם אומרים בפירוש, הרבנים המובילים. אז מה בכלל השאלות מה נאכל בחג או מה לא נאכל בחג? אין בשר. הם אומרים, הכול נבלות וטרפות.

כל התקשורת מלאה הוכחות.

אז מה יש לדבר?

מה יש לשמוע אותו? כל הספקולציות שלו וכל הדיבורים של כולם.

הכל נבלות וטרפות.

לא אוכלים.

לא אוכלים וזהו, מה הבעיה?

אוכלים דגים ובודקים את עוליים.

אין לי מה לומר, אני רק אומר בחוש הומור קצת.

הדברים מדברים בעד עצמם, כבוד הרב. שמע מה הוא אומר. אני רק אומר משהו בחוש הומור.

ששמעתי שהרב כדורי לא אכל לא בשר בהימה,

לא בשר עוף ולא דגים.

אכל במבה ושקדים, אבל אריך ימים יותר מכולם.

אז...

הוא לא אכל. הוא לא אכל מחמד כשרות.

הוא חשש. איך הוא עבר את החג? איך הוא עשה חג? לא יודע, אבל אריך ימים טוב.

אני שנתיים כבר לאוכל מאז שראיתי את הכל האוכל, וזהו, נגמר הסיפור. שומעים שאתה לא אוכל. לזה יש לך כוח לדבר ככה ועוד.

תן לו, תן לו את המיקרופון.

רציתי לשאול שאלה.

לחלק מאתנו, לא לכולם, לי לפחות,

זה מאוד חדש, העניין,

במיוחד לאנשים שחוזרים בתשובה,

כי הם בעצם נקלעו לתוך מצב שהם מסתכלים ימינה ושמאלה, וכאילו, רגע, מה הולך פה בין הקבוצות הדתיות?

אנחנו לא כל כך מבינים

את הכשרויות בין זה לזה לזה.

אבל אנחנו לא לגמרי לא מבינים כלום בחיים,

ואנחנו יודעים שמי שעושה את הדברים נכון, אין לו מה להחביא.

כלומר,

אם לי יש עסק ומס הכנסה רוצה לבדוק אותי, זה לא בעיה, שולח בדיקות 1, 2, 3. למה כשרויות כאלה או אחרות לא פותחים את הדלתות שלהם ואומרים, אין בעיה, יבוא מי שרוצה, יסתכל, יראה, יכניס את המצלמה שלו, יצלם,

ולהפך,

אם יש נניח ארבע-חמש כשרויות מובילות או יותר, אני לא יודע באמת את המספרים,

לתת כל אחד אפילו לכשרות השנייה להיכנס ולצלם בעצמם, להעלות בעצמם. אני הייתי בשעיריס בהתחלה,

ובאותו בניין שוחט גם מחפוד,

וברגע שראו אותי שהגעתי, סגרו את כל המפעל,

גם לשעיריס וגם שלוש קומות שלהם.

למה?

חס ושלום, אולי הגעתי עם מצלמה.

מה אני יכול לראות?

שזה בדץ מודר, הם פוחדים שאני אדע.

שזה בדץ מודר.

סגרו מפעל במשך חצי שעה עד שסילקו אותנו משם הערבים.

האם כבוד הרב היה מוכן שהיו מגיעים אליו עם מצלמה כשהוא שוחט?

בוודאי.

אתה רוצה לבוא?

אני רוצה לבוא. אני ממש... אני במקרה סומך על החבר'ה פה, אבל... הנה, הנה, כבוד הרב יכול לבוא אצלנו, אין שום בעיה.

ברוב המקומות זה פתוח ואפשר להיכנס ואפשר לראות.

רוב המקומות זה פתוח ואפשר להיכנס ולראות?

לא, לא, כבוד הרב, לא. במציאות לא.

במציאות לא. לא, לא, רב.

לא תוכל להיכנס אצל הרב לנדא לעולם, לא תוכל להיכנס אחרים, אין דבר כזה, בעולם.

על כל פנים, השם יעזור, השם יעזור שכל אחד יגביר, שנזכה,

שיהיה לנו יותר יראת שמיים,

ושלא יצא תקלה מתחת ידינו,

ושהרב עוד יזכה ויזכה את הרבים להשיב רבים מעוון,

וגם בעניינים של כשרות המאכלים,

שהוא שם דגש על העניין הזה, ומשקיע בזה דמים תרתי משמע,

שבאמת יזכה ויזכה את הרבים,

ושחס ושלום לא יצא תקלה מתחת ידינו,

ושלכולם יהיה חג פסח כשר ושמח,

על הצד היותר טוב.

אמן.

יחזק וברוך.

ידיד, ידיד, ידיד, שנייה רבות.