מסכת ברכות - ו. | הרב עמנואל טולדנו [018]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה אמר רבי חלבו?

אפשר להתחיל.

אמר רבי חלבו, אמר רב הונא,

לעולם יהיה אדם זה ערב בתפילת המנחה.

מנחה זה זמחת רצון.

שהרי

אליהו בהר הכרמל,

כשעשה את המבחן

לעם ישראל,

להוכיח להם

מי האלוקים.

אז הוא עשה שהם יקריבו את הפר שלהם,

ואחרי כן הוא

מילא את ה...

אמר לפני שהתחיל,

הוא אמר, תמלאו את המזבח מים

ואת החצר שסביב המזבח.

כתוב, על זה נאמר,

מאיפה היה לו מים? אתה יודע, מאיפה היו מים? הייתה בצורת, מאיפה היו לו מים?

הרי לא היה מים, שלוש שנים לא היה הגשם.

אומרים חז״ל

על הפסוק אשר יצק

אלישע, יצק מים על ידי אליהו.

אומרים שאליהו אמר, רותם מלא מים.

איפה יש מים?

נעשו כל האצבעות של אלישע,

כל אצבע מעיין מים.

ועם זה הוא מילא את ה...

הוא מילא, זה הפירוש

אשר יצק מים על ידי אליהו.

איך הוא יצק מים?

מאיפה היה לו מים?

על ידי שאליהו אמר לו,

זו הייתה

יצירה של מים חדשה,

המעיינות של מים.

אז זה,

לא יודע איפה ראיתי, רש״י מביא את זה בפסוק הזה.

רש״י.

אבל בחז״ל אני למעולם לא ראיתי בחז״ל.

שהיו לו,

האצבעות של אלישע נהלכו למעיינות מית.

אז כתוב כאן, והוא נענה, שהוא יתפלל לקדוש ברוך הוא,

ענני השם ענני.

מה זה ענני השם ענני? למה פעמיים ענני?

אומרים חז״ל, ענני שתרד אש מן הסמיים,

וענני השני, שלא יאמרו מעשה כשפים מהם.

וככה הוא נענה,

וכל העם השתכנע,

ויאמרו כל העם, השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים.

זה היה,

הרי

בא אחאב

וצועק עליו שאתה עוכר ישראל, בגללך

אין גשם שלוש שנים.

אז ענה לו אליהו, אתה עוכר ישראל,

שבכלל העבודה הזרה שלך אין גשם.

אבל אתה רוצה גשם,

הקדוש ברוך הוא כבר אמר לו,

וכבר יותר מדי צריך לתת גשם.

אבל לא, אתה רוצה גשם, אין גשם עם עבודה זרה.

אנחנו צריכים להחזיר את העם בתשובה מעבודה זרה.

אחרי זה יהיה גשם.

אז אתה רוצה,

לך אסוף לכל ישראל,

וכל

נביאי הבעל, 450,

תביאו אותם כולם להר הכרמל,

ושם נעשה התעוררות,

שכולם יחזרו בתשובה מאיסור עבודה זרה.

וכך עשה הצדיק הגדול רבנו אליהו על הראשון.

הוא הכריז בפני כולם,

הודיע לכולם, אמר לו, היום,

אמר אליהו להכזרוך, היום היוודע שאתה אלוקים.

וככה, ועל פי דבריך עשיתי כל הדברים, כי הרי יש שם

קושייה גדולה, איך

אליהו התיר זכות החוץ,

איך אליהו הקריב קורבן, לא בבית המקדש, הרי בית המקדש היה קיים,

אפילו שחב היה מלך בשומרון,

אבל בירושלים היה עוד, ברוך השם, בית המקדש.

מה אתה מקריב בחוץ?

חיו כרת.

זה קושיית הגמרא, ויבעמוד דף צדיק.

הגמרא מתרצת למגדר מילתא,

יש להם כוח לחכמים לעקור.

דבר מנת תורה.

אבל יש שם קושייה טובה

של התוספות.

מה קושייה מאליהו יחיא אליהו זה היה? בכלל חכמים יש להם כוח לעקור? דבר מנת תורה.

בגלל שהשם אמר לו,

וכתוב בפירוש

שידעו כי בדבריך עשיתי את הדברים האלה.

אז זה היה מפי השם.

אם זה מפי השם, אז מה הגמרא מביאה? הרי היה מכאן שיש כוח לחכמים לעקור דבר מנות תירו.

זה לא חכמים.

זו קושיית התוספות שם, אומר התוספות.

אחרי שניתנה תורה,

אין נביא רשא לחדש דבר מעתה.

גם הוא לא יכול לבוא מכוח השם אמר שאני אקריב.

זה לא בשמיימין.

ואין נביא רשא לחדש דבר מעתה.

אז איך הוא התיר שחותי חוץ?

מכוח שהחכמים יש להם כוח לעקור למקדם מלתא.

זה הגמרא מביאה ראיה.

אבל מצד שהקדוש ברוך הוא אמר,

זה אין לזה תוקף.

כי יש כלל,

תורה חתומה ניתנה,

אין נביא רשא לחדש דבר מעתה,

לא היתר ולא איסור,

לא חיוב ממון, לא שום דבר. כבר אין תוספת של תורה.

מה? הוראת שעה זה לא הוראת שעה, זה הוראת שעה.

הוראת שעה, כאילו... אין מפי הקדוש ברוך הוא.

הוראת שעה זה מפי חכמים.

אבל אין מפי הקדוש ברוך הוא מוכח מן הגמרא, זאת

היסוד של התוספות.

אי אפשר לבוא עכשיו, השם אמר לי.

זה לא תופס.

כי הקדוש ברוך הוא לא מחדש לא היתרים ולא איסורים אחרי שנתנה תורה.

תורה שלמה חתומה ניתנה.

אין נביא רשא לחדש מטה. אז למה

באמת

הוא הקריב שחותי חוץ?

מכוח שיש כוח לחכמים לעקור דבר מן התורה,

אפילו בקום ועשה,

כשזה למגדר מילתא.

כי שם היה לגדור עבודה זרה.

אז זה מפי חכמים. על כל פנים כתוב שם,

אליהו

החזיר את העם בתשובה.

זאת אומרת, אנשים לא מביאים את זה בהיסטוריה.

היה פעם עם ישראל אדוקים בעבודה זרה,

והצדיק אליהו הנבי החזיר את כולם בתשובה.

ואחרי כן הוא אמר,

תפסו את כל נביאי הבעל, אף אחד לא יימלט.

כולם, שחטו אותם בנחל גיחון.

באיזה נחל הוא שחט אותם?

או קישון, נחל קישון, גרפן.

לא יודע, הוא שחט את כולם.

ואבחר

לא היה יכול לדבר מילה.

אתה יודע. למה?

הוא היה פטריוט.

המלך אחאב

היה מאוד פטריוט.

או בשביל האומה,

אז הוא רוצה גשם. בלי גשם אין קיום.

אז היה מוכרח לשתוק.

אחרי כן הוא סיפר את זה

למרשעת הזאת, אליזבל,

והיא איימה על אליהו שמחר היא תהרוג אותו. עד מחר הוא לא יהיה קיים.

אז ברח אליהו להר סיני.

ברח מפני איזבל.

שאיימה עליו. הוא הרג את כל נביאי הבעל.

מחר אני עושה את נפשך כאחת מהם.

כמו שעשית להם כמה.

אז הוא ברח.

והקדוש ברוך הוא חילחל אותו.

היו העורבים מביאים לו אוכל.

מבית תאורם.

בקיצור, עכשיו אומרת הגמרא, הוא נענה.

אליהו הנביא התפלל שהשם יענה לו.

לעשות

נס כזה שתרד אש מן השמיים ותאכל את כל המים ואת כל הקורבן.

הוא התפלל על זה.

והוא חיכה עד שעת המנחה.

כי זה הנביא מספר, באים בעלות המנחה.

למה הוא מספר את זה?

לומר לך,

אם היה מתפלל באחת עשרה בבוקר,

לא היו שומעים לו.

רק בגלל שהתפלל בזמן המנחה.

מכאן שזמן המנחה זה עת רצון.

ולכן, יהא אדם זהיר בתפילת המנחה.

מוסיף רבי יוחנן, אמר,

אף בתפילת ערבית,

שנאמר,

תיקון תפילתי כתורת לפניך,

משאת כפיי מנחת ערב.

אז יש כאן תפילה שהתפילה שלי תהיה כמו קטורת

משאת כפיים מנחת ערב. מה זה משאת כפיים?

משאת כפיים, אולי יש נשיאות כפיים,

אבל זה לא.

משאת כפיים מנחת ערב,

שבערב, בערב אין לו נושאים כפיים.

אז מה זה משאת כפיים?

זאת אומרת, האדורון שאני מביא לקדוש ברוך הוא בערב.

אז על כל פנים הוא אמר,

תיקון תפילתי כתורת לפניך בערב.

אז גם בערב זה זמן עת רצון.

להתפלל ערבית גם כן צריך להיות זהיר.

להתפלל בכוונה.

רב נחמן בר יצחק אמר,

אף תפילת שחרית,

גם תפילת שחרית זה עת רצון,

שנאמר,

השם בוקר תשמע קולי,

בוקר אערוך לך ואצפה.

בבוקר אתה שומע את קולי.

איך אמר דוד?

שבבוקר אקדמך.

יש פסקת, את יודעת? בתהילים.

אקדמך בבוקר.

אקדמך בתפילה.

אני קם בבוקר.

אז כאן מה? הקדוש ברוך הוא

מביא לו תפילה.

הקדימה פניו.

מה?

הקדימה פניו.

הקדימה פניו.

ואמר ויחלבו, אמר רב הונח,

כל הנהנה מסעודת חתן

ואינו משמחו,

עובר בחמישה קולות,

שנאמר,

עוד יישמע בערי יהודה וחוצות ירושלים,

כל ששון וכל שמחות. זו נבואה שהתנבא הרביעו,

שעוד יהיה,

מפי השם, בן שכר שברוך הוא אמר, יהיה עוד שמחות

בעם ישראל.

נכון, היה חורבן, היה מאוד קשה,

אבל עוד יהיו שמחות בישראל,

כל ששון וכל שמחה וכל חתן וכל כך, כל מצהלות חתנים וחופתם.

כל אומרים להשם צבקות.

מה?

כל אומרים הודו?

כל אומרו הודו לשם צבקות.

ואם משמחו מה שכרו,

אמר, אז מה הפסט עובר בחמישה קולות?

יש איזה רשי פה, מה אומר רשי?

עובר בחמישה קולות,

מזלזל בחמישה קולות

שבירך בהן הקדוש ברוך הוא את ישראל.

אתה הולך לחתונה,

אתה שמח, למה כשבוך הוא רוצה את זה. הוא בירך

שיעות שמחות בישראל.

זה מתן תורה.

מה? זה מתן תורה, כאילו.

אחרי זה כתוב,

ואם משמחו, מה הוא?

אם משמחו,

מה שכרו? אמר רבי שועמלוי,

זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות,

שנאמר, ויהי ביום השלישי

בהיות הבוקר

ויהיו קולות.

קולות, כמה זה קולות? זה שניים.

מיעוט רבים, שניים. קולות וברקים וענן כבד על ההר,

וקול שופר שלוש,

חזק מאוד, ואחר על כל העם

אשר מענה.

ואחריכם כתוב, משה ידבר,

והאלוקים יעננו בקולות.

ויהי כל השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר,

אה, ויהי כל השופר.

כן, והאלוקים יעננו בקול. אז רגע, איפה הם חמישה קולות?

קולות וברקים זה קולות זה שתיים.

אחרי כן, וקול שופר עזק מאוד.

ויהי כל השופר זה ארבע.

ואלוקים יעננו בקול זה חמש.

חמישה פעמים כתוב קול.

קולות, שניים, וקול זה עוד אחד.

חמישה פעמים.

אז אומר שהוא זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות.

למה?

מידה כנגד מידה.

הוא

שימע את החתן כדי שיהיו הברכה של הקבוש ברוך הוא

שבחמישה קולות.

אז לכן

שואלת הגמרא הרי יש עוד קולות.

אחרי כן כתוב בכל העם רואים את הקולות.

אומרת הגמרא הפסוק הזה חוזר על הקולות

שהיו מקודם על חמישה שאמרנו

שהיו רואים את הקולות.

אומרת הגמרא אותן קולות

וכותב מתן תורה עבור. לא היו קולות חדשים.

וכל העם, מספרת התורה, רואים את הקולות. הקולות היו נראים.

הקול היה נראה.

רואים קולות.

לא רק שומעים.

רואים קולות.

יש אמרו,

אני שמעתי פעם שיש איזה נוצרים, הם נוצרים.

הם הלכו להר סיני ורצו לקלוט את הקולות של הקדוש ברוך הוא בהר סיני.

עשו מכשירים של לקלוט קולות,

אולי עד עין הקולות באוויר.

לקלוט אותם.

אנחנו לא צריכים הוכחות.

כתוב בתורה שהיו קולות, אז זהו.

היו קולות וברקים.

זה אני הסברתי פעם.

למה הקדוש ברוך הוא היה צריך

לעעיר אותם עם רעמים כאלה?

והיו קולות וברקים?

הרי אם יש ברק, יש רעם.

אומנם רואים את הברק לפני הקולות.

כאן כתוב וקולות וברקים.

לא,

אני מסתבר, זה אותם הקולות של הרעמים.

למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לעיר אותם?

והיה ביום השלישי מעמוד השחר.

הם עוד

היו שוכבים במיטות,

וכבר באו קולות ועמים.

למה? להטיל בהם פחד.

על ידי הפחד,

החושים הגופניים,

אדם, אם יש לו פחד, כל התאוות שלו הולכות.

בשעת הפחד,

לא יכול.

בשעת הפחד

כל התאוות שלו הולכות.

ועל ידי זה יוכלו לזכות לנבואה.

הרי תמיד הנבואה היא,

הקדוש ברוך הוא מפיל תרדמה.

למה? על ידי התרדמה, כוחות הגופניים

לא פועלים, הם לא פעילים.

החושים הגופניים

נחלשו.

ואז יכולים להשיג את הנבואה

בחלום הלילה.

משה רבנו היה ער מתי שהיה מתנבא,

והיה רואה את הדברים באספקלריה מאירה.

משה רבנו

קצר ידבר איש אל רעו,

איך ודיבר השם עם משה פנים אל פנים,

כאשר ידבר איש אל רעהו.

הוא לא היה נופל כמו כל הנביאים.

הוא היה נשער

כי הוא כל כך זיכך את גופו,

שהוא יכול להציג נבואה בעוד אינו ער.

נבואה עם ישראל נבואה?

מה?

נבואה עם ישראל נבואה?

לפני הנבואה.

הם נרד... תרדמה ככה, תראה ברמב״ם בחופש, אתה יודע, תורה.

וכאן,

ואני... זה הסבר שלי,

על למה הקרשבוכו היה צריך קולות וברקים בבוקר?

זה היה להכין את האומה לנבואה.

מה זה היה מעמד הר סיני?

מעמד הר סיני זה היה נבואה.

כולם, השם דיבר איתם.

נפשי יצאה בדברו.

זו נבואה.

לא סתם כמו מדבר עם בני אדם כך.

עם הקדוש ברוך הוא זו נבואה.

הם קיבלו בנבואה את הדיבורים.

והיה צריך להכין אותם לנבואה.

על ידי, במקום תרדמה אפשר לתת תורה לישנים.

צריך להיות ער.

אז במקום זה הביא הפחד הזה כדי להתיש את הכוחות הגופניים.

על ידי זה יהיו מוכשרים.

אבל הם,

הם, היה קשה להם לצאת.

כתוב ויוצא משה את העם לקראת האלוקים.

היה צריך מישהו לזרז אותם.

זה היה משה רבנו.

זירז אותם.

אפילו שהם כבר בפחד.

זירז אותם לבוא להר סיני.

ואז התחיל הקדוש ברוך הוא לדבר איתם.

זו הייתה נבואה.

כתוב כאן, ויחרת כל העם אשר במחנה

מהקולות וברקים.

ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר.

ויהי קולות וברקים, וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד.

ויחרר כל העם אשר במחנה.

זו חרדה ראשונה.

אחרי כן הייתה חרדה שנייה,

כשהתחיל הקדוש ברוך הוא לדבר.

הם לא יכלו לשמור, פחדו.

וגם הייתה חרדה של ההר.

ויחרה על כל ההר מעוד ורעידת אדמה בהר סיני.

וגם הסברנו,

בספר הדעת והאמונה יש אצבענו על מעמד הר סיני,

כל הדברים.

עכשיו נמשיך מה כתוב כאן.

למה זוכה

לטוירוס ניתנה בחמישה קולות?

אז רשי אומר,

לא,

אז כנראה בגלל שזה מידה כנגד מידו.

מכיוון שאתה מקיים את

הקולות שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו בישראל,

של קולות של שמחה,

אז אתה זוכה לטרוס ניתנה בחמישה קולות.

איך זוכים לטרוס? ועל זה שמשמחים חתן וכלה.

ככה זוכים לטרוס.

הפלא ופלא.

מה הפסט?

זוכים לטרוס.

אחרי כן כתוב, רבבו אמר כאילו הקריב תודה.

מי שמשמח חתן

כאילו הקריב קורבן תודה.

שנאמר מביאים תודה בית ה'.

רב נעמה בר יצחק אמר

כאילו בנה אחת, חורבה אחת,

מחורבות ירושלים,

שנאמר

כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה, אמר ה'.

ספל דקרע דחמישה קולות דלעילו,

שכשיהיה קול ששון וקול שמחה,

אז כתוב אשיב את שבות הארץ כבראשונה.

זה גורם, כאילו בנה חורבה מחווה, זה גורם בניין ירושלים.

ואמר רבכל בו אמר רב אונה

כל אדם שישבו עיר השמיים דבריו נשמעים.

אז איך לומדים כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה?

מה?

הפסוק הזה זה המשך של הפסוק של חמש קולות.

קול ששון וקול שמחה וקול אומר הודו

לשם צבקות.

ואחרי זה כתוב כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה.

משמע שזה גורם

שתתיישב הארץ.

כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים.

הוא אמר רבכל בו אמר רב אונה

כל אדם שיבש בו ירא שמיים דבריו נשמעים.

שנאמר

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא.

כי זה קול האדם.

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא.

זו דרסה.

בתרגום יונתן יש פה על הפסוק הזה דבר נורא ואיום.

תרגום יונתן אומר סוף דבר הכל נשמע.

כל מה שאדם, אם אדם חוטא,

מכריזים עליו בשמיים.

ויילה לי פלוני דה מרד ומלכה עילה אקדישה.

והקול הזה הולך בכל העולם.

בכל מקום שהוא ילך,

זה שמרד במלך.

זה מרד במלך.

אוי,

ומי שומע את זה?

כל היו, כל הצדיקים, כל המשמות שומעים את הביזיון הנורא הזה.

פלוני מרד במלכה אלא אקדישה.

פעם

שמעתי שרב אליהו לפיאן, זיכרונו לברכה,

דרש על התרגום יונתן הזה.

הוא היה מתאר לעצמו.

אני גם כן, גם אני תיארתי,

תמיד זה היה מאוד מחזק אותי.

למה אתה אומר, אתה עושה משהו לא טוב?

זה, מפרסמים אותך בכל העולם כולו,

בכל עולם הנשמות.

וכמה האדם, ואני למזל כמה אני אתבייש בפני הרבי.

אם הרבי היה מחזיק ממני,

היה יודע.

אני אבוא עכשיו, אאכזב אותו, ישמע עליי, ויילה,

ליפלניה דמרית ומלכה אליה.

ומה יאמר אבא,

ומה תאמר אמא,

ומה יאמר רבי ברוך,

ומה תאמר אמא רחל.

זה הנכד שלנו.

זה הנכד שלנו.

אתה יודע כמה זה.

צריך לדעת, תדע לך, כל חטא שאתה עושה,

יפרסמו אותך לקלון בעולם האמת.

זה אומר התרגום.

סוף דבר,

הכל נשמע.

לכן, את האלוקים ירא,

תפחד מהקדוש ברוך הוא,

ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם. מה זה כי זה כל האדם? זה כאן הגמרא אומרת,

כל העולם לא נברא אלא לצוותו של זה.

למישהו ירא שמיים, או ארבע עמות של ההלכה, תכף נראה.

הכל פנים,

אבל כאן הוא דורש, סוף דבר, הכל נשמע את האלוקים ירא.

מי שירא שמיים, דבריו נשמעים.

זה קצת דרוש.

הפשט כתוב בתרגום.

סוף דבר, הכל נשמע.

כל מה שאדם עושה,

מפרסמים אותו, וכל העולמות

וכל הנשמות יודעים, אוי,

ואני כמה פעמים התעוררתי מעטרת גומי נתנא.

מה יאמר הרבי?

הרבי מחזיק ממני.

עכשיו הוא יראה, הנה,

זה התלמיד היקר שלי, תראה מה קרה לו.

איך הוא נכשל ומרד והקדוש ברוך הוא.

מרד והקדוש ברוך הוא.

שיכריזו עלינו שמרדת והקדוש ברוך הוא.

אוי ואבוי, אוי ואבוי.

אוי ואבוי, אני מבקש מהקדוש ברוך הוא,

שיסלח לכל עווננו ולא נבוש ולא ניקלם לעולם הבא,

לעולם ועד.

שלא ניקלם ולא ניכשל ולא ניקלם לעולם ועד.

אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.

אדם חוטא,

מתפרסם.

כאן מי שחוטא בסתר, הקדוש ברוך הוא,

מפורסמו בגלוי.

מחלל שם שמיים בסתר,

איך כתוב?

נפרע ממנו בגלוי.

זה הביזיון הזה,

ותדעו מה שאומר רבי יונה.

רבי יונה בסערי תשובה אומר דבר נכון,

אומר אדם בעולם הזה, אם הוא מתבייש,

אבל במשך הזמן הבושה נשכחת.

הזמן הוא עושה את שלו,

אבל בעולם האמת הנשמה היא זכה.

אין לה את כל הגוף.

הגוף הזה,

הוא משכח, כי יש לך דברים אחרים ויש שכחה,

אבל הנשמה היא לא שוכחת,

ובושה שאתה תתבייש בעולם הבא יישאר אצלך לנצח.

זה לא חיים.

זה פילוסופיה.

זה לא חיים. שנשמה היא לא תשכח.

מה שוכחיה?

הגוף גורם שמשכחים, כי רוצים זה, ורוצים זה, ורוצים זה,

ומתעסקים בזה, ומתעסקים בזה, אז שוכחים.

אבל כשיהיה זכות הנשמה,

אז הבושה שמתבייש האדם

לא נשכחת ממנו.

לכן, הוא אומר,

מזהירה בינינו זערי תשובה.

תיזהר מן החטא

שלא תציג לך בושה לחיי עולמי.

לעולם ועד.

זה מה שאנחנו אומרים,

שלא נבוס ולא ניכשל ולא ניכלב לעולם ועד.

הבושה של העולם, האמת, זו בושה נצחית.

אז צריך לבקש מהקרוס ברוך הוא פה.

בעודנו חיים,

נבקש מהקרוס ברוך הוא שימחל לנו על עוונותינו.

שלא תשיגנו בושה

בעולם האמת,

ולא ייזכרו עוונותינו.

באמת יש בספר,

בחזקאלון,

כשאדם עושה תשובה,

מוחקים לו את העוונות כאילו לא עשה אותן.

לא מזכירים לו אותן.

רק אם הוא מעוות לא יוכל לתקון.

יש מעוות לא יוכל לתקון. יש אדם שלא יכול לעשות תשובה.

למשל, אם יש מזכרת של העוון,

זו המשנה,

איזה מעוות שלא יכול לתקון, זה הבעל הערווה ועולים ממנה ממזר.

מכיוון שיש מזכרת מן העבירה שלו,

לא יכולים לחכה.

קריאת שמע.

מה יקרה קריאת שמע?

לא הבנתי מה הוא אומר.

אה, מי ש...

כן, מסעבה הזמן.

לא, אבל מה זה מיוחד כאן? אבל תשובה תישאר.

אבל כאן המשנה הזאת

היא משנה בחגיגה, אני חושב, וגם בהיבמות תמורה.

הבעל הערווה והוליד מן הממזר,

הכוונה לא יוכל לעשות תשובה,

כי תשובה לא תוכל להתקבל

רק אם אין מזכרת עוון.

הרי הזכרתי פעם

דבר נפלא בספר משנת חכמי.

יש איזה דבר נפלא בספר מלכים,

מסופר על מנשה.

מנשה היה מחטיא את הרבים.

חוטא ומחטיא, ועמיד צלם באחד,

והכעיס את הקדוש ברוך הוא, כך כתוב עליו.

אתה קורא בספר מלכים,

אתה מתרשם שהוא רשע עד יום מותו.

ואילו בספר דברי הימים כתוב שמנשה עשה תשובה.

גדודי אשור

באו לירושלים והביאו אותו לבבל,

ושמה נבוכדנצח,

שמו אותו בחבית של נחושת,

מנוקבת,

ואת ההביט שמו על האש ומכוסה.

שמו אותו בחבית,

וכיסו אותו,

וסגרו.

והוא בפנים, והדליקו אש,

מתחת ומסביב.

הוא היה נצלה בתוך הכלי נחושת.

נחושת תופס חום.

היה נצלה שם, ואז הוא התפלל

לכל העבודות הזרש בעולם,

שהוא ואף, ואין הכול ואין עונה.

אז הוא אמר, אחרי כן נזכר,

זכורני בילדותי שאבא היה מלמד אותי

את הפרשה בה צר לך ומצאוך כל הדברים האלה, ואחרית הימים.

ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו.

כי לא ירפך ולא יעזבך.

הקדוש ברוך הוא מקבל תשובה.

וכך הוא אמר לקדוש ברוך הוא התחיל להתפלל בתוך המחווית.

התפלל לקדוש ברוך הוא, התפלל כי לכולם לא ענו לי. עכשיו הוא אמר,

אני לא רוצה לחזור על מה שהוא אמר.

אמר לו,

אם אתה לא תענה לי, אז חס ושלום.

יגידו גם אתה,

אין לך כוח.

אבל אבא שלי לימד אותי ככה, ואני מבקש ממך,

אני רוצה, אני עושה תשובה ואני מקווה לעצמי

לעזוב את העבודה זרה ולשרוף את כל העבודה זרה.

והקדוש ברוך הוא קיבל תשובתו.

וכל המלאכים, כי הוא דיבר לא יפה,

הוא אמר,

אם לא תענה לי אני אגיד, גם אתה כמו כל העבודה זרה,

אין בהם תועלת.

שלא ענו לו.

אז המלאכים היו

גאושים עליו.

רצו לסתום את כל שערי התפילה

של השמים, שלא תעבור התפילה שלו.

אבל הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד,

ועלתה התפילה שלו לקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני לא מקבל אותו בתשובה,

אז אני נועל.

תשובה בפני כל ההרשאים, וזה לא.

אז ברוך הוא ברוך תשובה, תדע שהתשובה

נבראה עוד לפני בריאת עולם.

איך כתוב בפסוק?

תפילה למשה ישראל אלוהים, אדוני, מה עומדת איתה לנו בדור ובדור?

בטרם ערים יולדו,

ותחולל ארץ הטבל.

בטרם זה.

ומהעולם ועד עולם הטייל תשב אנוס עד דקה.

עוד לפני בריאת הערים, בריאת העולם,

אתה בראת את התשובה.

תשב אנוס עד דקה ותאמר שאובו בני אדם.

מה זאת אומרת?

הקדוש ברוך מייסר את האדם בייסורי,

מדכדך אותו.

ומה המסר של הדכדוך הזה?

אתה יודע, אדם מדוכדך.

הוא רואה,

וואו, אני נגמר.

גקונצ'ט,

ביידיש.

גקונצ'ט.

אני גמור כבר.

הוא רואה שאין לו כוח.

לא שומע טוב,

לא רואה טוב.

לא, לא, לא.

הכל לא, הגוף כבר,

הגוף מתפורר.

הוא רואה והוא מה, אין לו כלום, אין לו מה.

ואז הוא מדוכדך.

ומאותו הדכדוך, מה רוצה הקדוש ברוך הוא בדכדוך הזה?

מה המסר?

ותאמר שובו בני אדם.

על ידי שהקדוש ברוך הוא מדכדך את האדם,

זה אומר לו, תחזור בתשובה.

תשב אנוס עד דקו,

ותאמר שובו בני אדם.

ככה הוא אומר לו לחזור בתשובה.

אבל זה, כל זה נברא עוד לפני בריאת העולם.

לא יכול העולם להתקיים בלי תשובה.

ואנחנו מקלקלים, מקולקלים ומקלקלים.

אבל יש לנו את התשובה.

חוץ ממובט לא יוכל לתקום.

אז אם כן, יש פה קושייה, אמרתי, קושייה גדולה.

בדברי הימים מסופר

שמנשה עשה תשובה.

ולא רק

הוא הביאה, כראש ברוך הוא, רוח, כתוב בירושלום,

הבאנו פעם את ירושלום לסונדרין.

הביא רוח מבין קודשי הקודשים.

הייתה עוד בית המקדש, היה עוד קיים.

אפילו שמנשה כבר הוגלה.

מנשה הוגלה,

אבל בית המקדש היה עוד קיים.

הביא משם רוח מבין שני הקרובים,

והרוח העיפה את

מנשה לירושלים.

וחזר למלכותו.

וחזר למלכותו

עוד 33 שנה, יותר ממה שהוא מלך לפני התשובה.

לפני התשובה מלך עשר ושתיים שנה.

אחרי כן 33 שנה.

וכל זה לא מוזכר בספר מלוכים.

רק בספר דברי הימים, מה הפסט לזה?

אתה קורא ספר מלוכים, אתה קורא כאילו מנשה מת.

מת ברשעו.

לא עשה תשובה. למה מתעלמים מהתשובה שלו?

חוץ מזה מההיסטוריה, הוא מלך

עוד 33 שנה.

למה לא מובא כלל במלאכים?

לפי שהתשובה

של מנשה לא התקבלה בזמן,

כי היו לו עוד

תלמידים שהלכו בשיטתו על הרשעה מעובדי העבודה הזרה.

אז הייתה מזכרת עווים שלו מהתלמידים.

אז התשובה שלו לא התקבלה.

ספר מלכים. מי כתב ספר מלכים?

ירמיה, אני חושב.

אז זה היה בזמן המקדש.

ירמיה היה בזמן העורבא.

מתי?

אבל אחרי כן,

כשעלו עזרה אנשי כנסת הגדולות,

לבנות בית המקדש השני,

אז התפללו להכנוס ברכו.

בשביל מה אנחנו בונים את בית המקדש?

יש עצר דעות עזרה עוד פעם אחר במקדש.

לכן התפללו שיתבטל עצרה דעות עזרה.

ברגע שהתבטל עצרה דעות עזרה,

התשובה של מנשה התקבלה,

כי כבר אין מזכרת עווים,

אין לו תלמידים.

העצר הרע הלך להם.

כבר אין להם חסק לעבוד עוד עזרה.

זה סטויות.

כל זמן שהיצר היה, אז היו עוזרים עוד עזרה.

ואז התשובה שלו לא התקבלה עדיין.

אבל בבית שני,

מי כתב דברי הימים?

זה בבית שני, זה מלאכים,

מאנשי הכנסת הגדולה, אולי.

והם, כבר אז התקבלה התשובה שלו, אז מספרים על התשובה שלו.

הקורפונים, זה העניין של מעוות לא יוכל לתכון.

שאדם, לא, התשובה שלו לא מתקבלת אם יש מזכרת עווה.

צריך למחוק את זה.

ואז זהו.

אז עכשיו, מה אמרנו?

מה היינו מדברים כאן?

אמרנו כאן,

אסף, זמרתי את התרגום יונתן הזה.

זה מאוד מזעזע.

אדם שמתבונן.

אדם,

יש לו בושה מהרבה שלו, מהאימא שלו.

אני, האימא שלי, עלה השלום, נפטרה בשנת תושבי בית,

והשאירה ארבעה בנים,

וכולם מרביצי תורה.

ראשי ישיבות.

וטוב, אני ודאי רוצה לעשות מה את רואה לאימא.

אחרי זה שלום שאמא תשמע שאני בעל עבירה?

איזה בושה יהיה לי ממנה.

היא תגיד לי, בני,

מה בני, איך אמרה? בת שבע לשלמה.

מה?

זה, זה מה ש...

ככה אתה.

ואני חשבתי שתהיה, אתה הרי תלמיד חוכם, אתה בסוף אתה בעל עבירה?

אוי, ואיזה בושה.

ומה הרבה יגיד?

מה הרבה יגיד?

זהו,

זהו עמנואל שהייתי כל כך מתפאר בו?

מה קרה לו?

אז הקדוש ברוך הוא שוב.

אז הרבה התאכזב?

אני לא רוצה לצער לא את הרבי, לא את האימא,

לא את הסבא, רבי ברוך, לא את הסבתא.

אני לא רוצה,

הסבתא גידלה אותי כיוון שהייתי יתום,

כמו אימה היא הייתה.

אני לא רוצה לצער אותם.

אני מבקש מהקדוש ברוך הוא

שימחל לנו על כל עוונותינו ויזקנו ויפתח ליבנו בתורתו ויישם בליבנו,

אבותו ויראתו, לעשות רצונו, לעובדו ולבב שלם.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו

והבדילנו מן התואים.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התואים.

ונתן לנו תורת אמת וחייהו אלאום נטע בתוכנו.

ונתן לנו תורת אמת

וחייהו אלאום נטע בתוכנו.

ויפתח ליבנו בתורתו,

יישם בליבנו, אבותו ויראותו,

לעשות רצונו, לעשות רצונו, לעובדו ולבו בשלם.

ויפתח ליבנו, ביתו יראו אותו,

יישם בליבנו, אבותו ויראו אותו, לעשות רצונו,

לעובדו ולבו בשלם.

מוטי, תראה אם יש מניין להתקדש.

אמון. נו, אז תביא עוד שניים.

במטווח אולי.

לא כדאי להיות חוטא.

לא כדאי, צריך

לא רק לא לעשות עבירות, גם להזדרז במצוות.

יא זריז במצוות, יא זריז בתעמותו.

יושבים ללמוד, לומדים כמה שעות ברציפות,

לא מיד מתעייפים.

לעוונות השם.

ולעובדו בלבו בשלם,

הוא יפתח ליבנו בתורתו,

יישם בליבנו, אבותו ויראתו,

לעשות רצונו,

לעשות רצונו.

לעובדו בלבו בשלם.

ברוך אלוקינו שברונו לכבודו

והבדילונו מן התועים.

ברוך אלוקינו שברונו לכבודו

והבדילונו מן התועים.

ונותן לנו תורת אמת, וחייו אל אמנתו בתוכנו.

ונותן לנו תורת אמת, וחייו אל אמנתו בתוכנו.

ויפתח ליבנו בתורתו,

יושם בליבנו, אבותו ויראותו,

לעשות רצונו, לעשות רצונו,

לעובדו בלבו בשלם.

ויפתח ליבנו בתורתו,

יישם בליבנו, אבותו ויראותו, לעשות רצונו ולעובדו בלבו בשלם.

רבי חנניה בן הקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך