מסכת ברכות - ה: | הרב עמנואל טולדנו [015]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו כאן,

דף ה' עמוד ב',

רב הונא תקיפו לארבע מאה דני דחמרה.

לרב הונא ארבע מאות

חוויות

של יין החמיצו לו.

זה הפירוש המילה תקיפו, מה זה תקיפו?

שנייה חומץ.

אבל איך המילה אומר רשי? תקיפו, החמיצו.

המילה תקיפו זה החמיצו.

אז חומץ שווה פחות מיין, כמובן.

אז הפסיד, היה לו הפסד גדול.

על לגבי רב יהודה,

אחות דרב סלאח חסידה.

עלה לדבר איתו על ההפסד.

לומר לו, אמר כממה לחזונך.

בואו נראה.

וגם רב הונא.

ואמרי לה רב אדא בר אבא, ויש אומרים שזה לא היה רב יהודה,

זה היה רב אדא בר אבא ורב הונא.

ואמרו לה לעיין מר במילאה.

תפספס במעשיך.

לא בחינם באו לך ייסורי.

אפילו נגיד היה חם מאוד והיין החמיץ איכות מסיבה,

אבל אין איסורין ולא עוון.

לפספס מר במילאה.

יש סיבה, יש למשל

לפעמים החום יכול לגרום שיחמיץ היין

די חם.

גם חלב, למשל.

תשים חלב בתרמוס.

יתקלקל החלב.

יש דברים טבעיים שגורמים, אבל הכלל הוא,

אין איסורין בלא עוון.

לפספס פר מר במילאה.

אמר להו, ומי חשיד נא בעינייך או אני חשוד בעיניכם שעברתי?

איזה אברהם, מי יכול לומר כאלה מילים?

מי יכול לומר כאלה מילים? אני חשוד שעשיתי עבירה?

אה,

זה היה רב הונה.

אמרו לי,

ומי חשיד קודשא בריכו דעבית דינא בלא דינא?

אתה לא חשוד לעשות עבירה. אבל בוא נשאל שאלה אחרת.

וכי חשוד הקדוש ברוך הוא שיעשה משפט, יעניש,

בלא דין? בלא צדק?

ומי חשיד קודשא בריכו דעבית דינא בלא דינא?

אמר להו, אם יש מי שישמע עליי מילה לא טובה,

יאמר.

אמרו לי, אחיש מעלן? כך שמענו.

דלא יאהיב מר שבישה לאריסה.

מר לא נותן אזמורות של הכרם, אזמורות של הכרם. הוא היה לו כרם.

מאיפה היה לו כל כך הרבה יין?

קנה אותו, לא משמע. היה לו כרם והיו לו 400 חוויות של יין.

זאת אומרת, כרם גדול.

ומר לא נותן לאריס שלו את הזמורות.

אז עתה, יש פה גזל,

חשש גזל.

אמר להוא, מי קשביק לי מידי?

מיני וכו' משאיר לי משהו מן הכרם הזה?

הכא גניב לקולה.

הוא גונב את הכול.

אמרו לי, היינו דאמרין שבתר גנבה גנוב וטעמה טעם.

יש אדם, הוא לא גונב,

אבל מגנב

הוא מתקל.

בן כול זה לא שלו.

אז הוא גונב מן הגנב.

גם גונב מן הגנב

טעמה טעם, הוא טועם טעם גזל.

הגונב מן הגנב גם כן חייב קרן.

יש בקצות החושן

שאולי גונב מן הגנב פטור גם מן הקרן,

כי זה בין כול לא ברשותו של הנגזר.

החפץ הוא לא ברשותו, אז מה לי שם, מה לי כאן?

זה לא גניבה.

אבל על כל פנים, לאו איסור.

כתוב כאן שאסור לגנוב מן הגנב כאן.

‫בתר גנבה גנוב וטעמת טעם.

‫אמר להוא,

‫קביל נא עליי,

‫דיאהיבנה ליה.

אני מקבל על עצמי

‫שאני אתן לו את האזמורות.

‫אני אתן לו את החלק.

‫לא להתחשב שהוא מנוצר לוקח, ‫לא להתעשר עם זה. אני אתן לו.

‫אפילו שאני יודע שהוא לוקח,

‫אבל אני אתן לו.

‫איכא דאמרי

זה דבר מעניין.

יש אומרים,

‫הדרך עלה והבח אמרה, ‫נעשה נס

והחומץ נפח לי יין, נהיה טוב.

‫הרי מרגישים, החמוץ הוא חמוץ

והיין הטובו,

‫אבל עכשיו נהיה טוב.

‫אני מתפעל לא מן הנס,

‫אני מתפעל שהוא עוד לא נתן לו,

‫רק קיבל על עצמו לתת לו,

‫כבר

יעזוב ראשה דרכו וישמר מחשבותיו.

‫אפילו שעוד לא נתן לו,

‫אבל הוא כבר קיבל על עצמו ‫שהוא ייתן לו.

‫וכבר זה מספיק

‫שנעשה נס אדר חלה ואבוח אמרה,

‫או שהחומץ נהפך ליין,

‫ויכא דאמרי, יש אומרים,

‫איכר חלה ואיש דבן בדמי דחמרה.

‫החומץ נהיה יקר ונהיה שווה כמו יין.

‫אז חזר לו ההפסד שלו.

‫זה דבר מעניין. ‫איך יכול להיות

שהחומץ יחזור כמו יין?

‫נהיה ביקוש לי חומץ.

‫החומץ התייקר.

‫היה איזה משהו, אולי הייתה איזו מחלה,

‫והיו צריכים

עם חומץ לשטוף את זה, עם חומץ.

‫חומץ ויין זה דבר בריא.

‫רופא אחד אמר לי, ‫גם בשביל שושנה לשטוף את הרגל ‫בחומץ ויין.

‫חומץ ויין.

‫היום עושים חומץ מכל דבר, ‫תן לך לעשות חומץ.

‫אבל חומץ ויין,

‫שזה בא מן היין,

‫יש לו סגונות רפואיות.

‫אז אמר לי רופא,

‫אז נהיה ביקוש לחומץ, ‫אז החומץ נהיה יקר.

‫יכולים, מכל אחד שיש לו יין, ‫יכול לעשות חומץ.

‫תוסיף הסבתא עליה שלום,

‫אשתו של רבי ברוך,

‫הייתה

בליל פסח,

‫נשארו שיריים מארבע כוסות.

‫אז מה היא הייתה עושה? ‫אוספת את כל השיריים

ושמה בהם מים,

קצת מים,

‫ואחר זמן הם מניעים חומץ.

ככה

כל אחד יכול לעשות את המצב, ‫אבל היו צריכים חומץ מיידי.

‫הביקוש היה עכשיו, היה,

‫אנשים היו זקוקים לחומץ.

‫אז החומץ התייקר.

‫החומץ התייקר,

‫ונהיה כמו מחירו של היין.

‫תניא,

אבא בנימין אומר,

‫זה מעניין, הגמרא הזאת,

‫אם ניקח אותה ברצינות,

‫שאין שום עונש, ‫לא של הפסד ממות, או של צערים,

‫כל מיני צערים שיש לבן אדם.

‫אין שום עונש בחינם,

‫הכול במשפט.

‫מי חשיד, קודש הבריא, חודא אבי דינם, לא דינם.

‫אחר כך ברוך חשוד להעניש בחינם,

‫ולעשות תשובה,

‫והכול הסתדר.

‫גמרא,

סיפור מרבונה.

‫עשה, קיבל על עצמו לתקן, והכול הסתדר.

‫הוא לא הלך לאיזה...

‫לא עשה איזה פעולה איך להפוך את ה...

‫יש בורא עולם, תדבר אליו,

‫תעשה תשובה, ‫תיכנע לקדוש ברוך הוא, ‫והוא יסדר את הכול.

‫תניא,

אבא בנימין אומר,

‫על שני דברים הייתי מצטער

כל ימיי.

‫על תפילתי שתהא לפני מיתתי ‫ועל מיתתי שתהא נתונה ‫בין צפון לדרום.

‫מה זה על תפילתי שתהא לפני מיתתי?

‫מהי לפני מיתתי?

‫היא לפני מיתתי ממש,

‫שהמיתה פה, והוא מתפלל על יד המיתה.

‫המיתה על יד הקיר,

‫והוא מתפלל על יד המיתה.

‫הרי המיתה חוצצת

בינו לבין הקיר.

והדין הוא ואמרינן

ואמר ביהושע בן נביא ואמר אבי דה מרה ואיתי מרה ביהושע בן נביא

מנין למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ

בינו לבין הקיר

שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר והתפלל

אם כן איך הוא היה מתפלל עבה בנימין

היה מקפיד להתפלל לפני המיטה מיטה חוצצת

יכול להיות שהמיטות של היום, שהן נמוכות,

זה לא חוצצה

פעם היום מיטות גבוהות

אבל כשהמיטה נמוכה ואין בה עשרה טפחים

אולי זה לא חוצץ

אמרתי שמה שכתוב פה, שמיטה

יכולה לחצוץ בתפילה בינו לבין הקיר.

אולי הייתה מיטה גבוהה כמו שהיה פעם,

פעם המיטות היו גבוהות, לא כמו...

אבל מיטה של היום שהיא נמוכה

זה לא חוצץ

אבל למשל

לפעמים אני צריך

לצאת באמצע התפילה

ופה מישהו מתפלל

יכול להיות שאני לא נקרא עובר לפני המתפלל חוצץ בינו לבינו

לפי שכבר יש עמוד

העמוד הזה כבר חוצץ

רק זה מבלבל אותו

יש שני טעמים

למה אסור לעבור לפני המתפלל

או משום שזה מבלבל את המתפלל

או משום שהוא חוצץ בינו לבין השכינה

אז אם מישהו חוצץ, בין כה יש משהו שחוצץ

אבל מצד שהוא יבלבל אותו,

אז אולי גם פה אסור לא חוצץ, כי יש פה אוויר למטה. זה אוויר, אבל לא מספיק מה שיש למעלה

למעלה יש

כ-40,

אולי 38 סנטימטר.

זה לא מספיק לחצוץ?

כן, אבל מה ההבדל בין המיתה לבין זה?

המיתה אומנם יותר נמוכה.

המיתה פעם הייתה גבוהה פעם,

לא כמו המיתות שלנו נמוכה.

אני אומר לך כמו שאלון אמר שם, המיתה לא חוצץ בגלל שהיא נמוכה, אז מה ההבדל בין זה לבין מיתה? כאילו הגובה קצת גרוע. לפחות לחצוץ ברגליים

ולעיקר זה הלב והמוח.

אבל אם זה רק בין הרגליים, אולי זה לא נקרא חציצה.

הרי השכינה היא במשכן הלב ובמוח.

לא ברגליים.

כועס נשתנה, לא עיינתי, רק

נמשיך אומר ככה ככה.

מה זה

ועל מיתתי שתן תונה בין צפון לדרום?

אלוהים תן לי מיתו שיא? אלוהים סמוך למיתו שיא. מה זה סמוך למיתו שיא?

סמוך למיתתי, ההגמרה המתרצת

לא לפני מיתתי, סמוך למיתתי.

זאת אומרת

שמייד כשהוא קם מן השינה, הוא מתחיל להתפלל.

הוא לא עושה דברים.

אסור לעשות מלאכה לפני התפילה.

ולקרוא עיתון לפני התפילה מותר?

הוא מסיע דעת מעבודת השם.

ודאי לכאורה שאסור לקרוא.

מסיע דעת מן ה...

אז עכשיו ההמשך, ועל מיתתי שתהיה נתונה בין צפון לדרום,

היה תמיד רוצה שהמיתה, המיתה,

תהיה

בין צפון לדרום.

הרי פה למשל, פה זה המערב,

פה זה המזרח.

לא טוב שתהיה מיתה ככה,

אבל אם תהיה מיתה, זה כיוון הזה.

למה?

מה העניין?

גמר בחמה ברבי חנינה.

אמר בי יצחק,

כל הנותן מיתתו בין צפון לדרום,

הבין לבנים זכרים.

אדם שכל הזמן יש לו רק בנות,

הוא מחפש בנים זכרים.

אז אומרים עצמא לה עצה של הגמרא,

שיהיה בין צפון לדרום ולא בין מזרח.

נראה אם רש״י אומר איזה הסבר.

אומר רש״י, מה שנראה בעיניי,

שהשכינה במזרח

או במערב.

לפיכך,

נכון להסב דרך תשמיש

לרוחות אחרות.

רש״י אומר, למשל, מה זה או?

מה זה או?

תלוי.

אם אנחנו פה בבני ברק,

אז השכינה היא במערב.

אבל אם אתה נמצא בבבל או בירדן,

או בירדן, או בעיראק, או בפרס,

השכינה היא במזרח,

קודש הקודשים.

בית המקדש.

לכן הם מתפללים לכיוון המערב.

אנחנו מתפללים לכיוון המזרח.

אז רש״י אומר, השכינה היא או במזרח או במערב.

לכן, לא לשים איתה איפה שאתה נמצא,

באיזה מקום שאתה נמצא בעולם,

בחוץ לארץ.

אם אתה נמצא בצד המזרח של ארץ ישראל,

אז השכינה היא במערב,

ולא טוב לעשות את המיטה.

רש״י אומר, אבל למה?

משום מה תשמיש.

אבל זאת אומרת, בחור, למשל, שאין לו אישה,

או בלי אישה אין קפדה.

אין קפדה.

משמע ש... אדם...

רק...

ראיתי, הוא כותב בשתילי זיתים

שהרגליים היו כלפי השכינה.

מה? זה גנאי, גנאי שהרגליים יהיו כלפי השכינה,

לכיוון. ככה הוא כותב, השתילי זיתים. תצעק, תצעק.

השתילי זיתים כותב הרב שאם הוא יושן עם הרגליים לכיוון מזרח, זה גנאי.

מה הסיבה הזאת?

אבל רגע.

איך הפסט בין צפון לדרום?

דיברנו בין מזרח למערב.

יש הבדל אם

הראש במערב או הרגליים במזרח?

לא יודע. רש״י אומר,

רש״י אומר, משמע, שניהם אותו דבר

מרש״י, משמע.

אומר רש״י, הזהרתי,

כן,

אז דילגנו על סמוך למיתתי, אומר רש״י,

כל ימיי נזהרתי שלא לעשות מלאכה

עד שאקרא,

ושלא לעסוק בתורה.

כשעמדתי ממיתתי,

עד שאקרא, עד שמה ואתפלל?

לא מלאכה ולא תורה.

וטויסטס חולק, טויסטס אומר,

שלא היה עושה מלאכה עד שהתפלל. ורש״י פירש אפילו ללמוד,

שאסור ללמוד קודם תפילה.

ולא ידעתי מנלה מאיפה יודע רש״י.

אבל ראייה דשארה,

ללמוד קודם התפילה,

דלקמן בפרק שני,

אמרינן,

דרב מקדים ומשא ידה,

ומקדים ורוחץ ידיו,

ומברך

על נטילת ידיים, ומתנה פרקי.

ואולי הוא מברך ברכת התורה,

ברכת התורה,

ומתנה פרקי וקרא קריאת שמה כמתג ונקה שמה.

מפורש בגמרא שרב היה מלמד אפילו,

לומד ומלמד לפני התפילה.

התוספות חולקו על רש״י,

שמותר ללמוד לפני התפילה.

מותר ללמוד לפני התפילה.

וכך נהגו.

אז נראה התוספות הבא, כל הנותן מיטתו,

בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב.

ודווקא כשישן עם אשתו,

מפני שהשכינה מצויה,

בין מזרח למערב. רש״י אומר, או במזרח או במערב.

זאת אומרת, תלוי איפה האדם נמצא.

אנחנו אומרים שהשכינה במערב.

גם במשכן היה ככה.

אז קודש הקודשים היה במערב.

אבל מי שנמצא במזרח, מי שנמצא בעיראק וירדן,

אז הוא מתפלל לכיוון המזרח.

כי השכינה היא לא במזרח עצמו.

בקודש הקודשים, שמה זה השכינה.

ויד דבר גנאי לשכב אצל אשתו,

אז וכן משמע הוא מוכחק רעיה.

גם מן הפסוקים משמע ככה.

כי הרי כתוב, זוכה לבנים,

משמע מדובר,

אז זאת אומרת שבחור,

רווק

יכול לישון גם בין מזרח למערב.

רק

אולי מי שישן

כשהוא נשוי ויש לו אישה,

אפילו שלא בזמן תשמיש עשוי.

איך הוא כותב,

ככה קצת משמעוות עושות.

הדבר גנאי לשכב אצל אשתו,

על כל פנים רווק,

כשאינו אישה מוטעה.

אומר הפסוק, איך יודעים דבר כזה, שמי ששם

בין צפון לדרום,

זוכה לבנים זכרים.

שנאמר,

וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים.

לכאורה זה לא בכלל שיש מעליותה בין צפון לדרום,

אלא בגלל שבין מזרח למערב לא טוב.

אז מזה שהוא נמנע

שלא יהיה בין מזרח למערב,

מזה ראיה, מזה נהיה,

מזה הוא מקבל בנים זכרים.

לא בזה שהוא ישן בין צפון לדרום.

מזה שהוא נמנע מלישון בין מזרח למערב,

מזה הוא מקבל בנים זכרים.

ומה כוונת הפסוק?

מי שישן בין צפון לדרום, אז הוא לא ישן בין מזרח למערב.

אז הוא זוכה

תמלא בטנם שיהיו הריונות

וישבעו בנים, בנים זכרים.

היה יכול לומר,

באמת יכולים ללמוד עם הפסוק,

עוד דבר, לא רק שיהיו לו בנים זכרים,

גם שיהיה לו הריון לאשתו.

עצם הדבר, אדם שאין לו ילדים בכלל, לא בנים, לא בנות.

אז זו גם סגולה טובה.

אל תשים את המיטה בין מזרח למערב.

תשים אותה בין צפון לדרום,

כי כך,

אז ברצונך תמלא בטנם ויהיו בנים זכרים,

אבל גם תמלא בטנם, שיהיה בהריון.

מי שבכלל, אשתו לא נופלת להריון.

הנה, סגולה.

לא רק לבנים זכרים, אלא גם בנים זכרים.

רב נחמן בר יצחק אמר,

אף אין אשתו מפלת נפלים.

אשתו לא מפלת.

שנאמר, כתיבך וצפונך תמלא בטנם,

וכתיבתם

וימלאו ימי ללדת,

והנה תומים בבטנה.

כיוון שם כתוב תומים,

וימלאו ימי ללדת, זאת אומרת, היא לא הפילה.

אם לאו ימיה ללדת, היא הייתה בהיריון, רבקה אימנו,

ונשלמו ימי ההיריון.

אז זאת אומרת שהיא לא הפילה.

אבל איך אתה לומד משמע עניין שמה לכאן?

לפי שכתוב המילה ויטנאם.

תמלא ויטנאם,

מה שאומר,

תמלא ויטנאם, תמלא ימי היריונם.

כמו שמה והיא לאו ימיה ללדת.

והנה, והיא ילדה, ולא לה היא הפילה.

וימלאו ימיה. אז גם תמלא ויטנאם,

שיהיה מלא

ויטנאם.

עכשיו הלאה.

טניה אבא בנימין אומר,

שניים שנכנסו להתפלל,

וקדם אחד מהם להתפלל,

ולא המתין את חברו.

ויצא,

השאיר אותו לבד,

טורפין לא תפילתו בפניו.

מה זה?

שנאמר,

טורף נפשו באפו,

א' מענך תעזב ארץ.

אומר רש״י,

טורף נפשו באפו, לך אומר,

אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך.

מהי הנפש?

זו תפילה,

שנאמר בה, אשפוך את נפשי

לפני השם.

אז מה זה טורף נפשו באפו?

הוא גורם לעצמו שזורקים לו את התפילה שלו בחזרה, קח אותה.

למה?

בגלל שלא חיכה

לא המתין לחברו.

וכי סבור אתה שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חברך המתפלל לפניו?

ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר,

והעתק צור במקומו.

ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, צור ילודך תשע.

ואם ימתין לו מסחרו, איך אנו רואים שהשכינה מסתלקת?

אה, למנחה תעזב ארץ.

אתה חושב

שהשכינה תסתלק

בגלל שאתה הלכת?

כך הוא לא ישאיר את האיש ההוא לבד, הוא יישאר איתו,

ישמע את תפילתו.

מיש נשאר.

ואם ימתין לו מסחרו,

אמר רבי ישי ורבי חנינא זוכה לברכות הללו,

שנאמר, לו הקשבת למצוותי,

ויהי כנער שלומך וצדקתך כגלי הים.

לו הקשבת למצוותי,

ויהי כנער

שלומך וצדקתך כגלי הים.

ויהי כחול זרעך וצאצאי מעך.

מה זה ולא מבחינתך חברו? מה זה ולא מבחינתך? זה פעם היו בתי כנסיות בשדות.

היה קצת פחד בחוסך.

אז הוא עזב.

אולי הדין הזה הוא דווקא בלילה. יכולתו הבוקר, אין הדין הזה.

בלילה הוא לא המתין לו,

אז... אז... אז למה... מה זה עונש?

מה מעניחים אותו?

למה לא המתין לו? למה הוא היה צריך להמתין לו?

לפי שהוא... שלא יפחד

להיות לבד.

וככה הוא יכוון.

אם הוא לבד, הוא מפחד.

הוא לא מכוון הטוב. לא, אבל מה זה קשור? אבירם מחה באבירם? מה זה פה?

הוא עשה או אחי זה עבירה?

אז למה התפילה שלו תתקרב?

כי הוא לא, לא...

הוא השאיר את חברו לבד.

זה לא טוב.

אז לכן התפילה שלו תתקרב?

מה מידו כנגד מידו כאן?

מה זה קשור אחד לשני?

אם אחי זה הוא בר עבירה, אז גם נגיד שהתפילה תתקלקל?

תראה התוספות, התוספות בדף וו

פירש רבונותם דזה היה להם בבתי התפילות שלהם, בכנסיות שלהם,

שהיו בשדה.

וכך בלילה יש לו להמתין,

שלא יישאר לבד.

והרי, היה אומר,

היה מאחר תפילתו

ומאריך

עד שיצאו כולם.

ואם מתוך כך היה שום אדם בא

מבית הכנסת,

היה מעיין בספר

עד שגמרו תפילתם,

ונאה להחמיר אף לנו.

מי זה הרי הזה?

הרי, הרי,

אומר שהיה מאריך בתפילה שלו

כדי שלא ישאיר,

וגם אם הם כבר גמרו תפילתם,

ובא עוד אחד לבית הכנסת,

היה יושב ללמוד

ומחכה לו

עד שיגמור תפילתו.

ונאה להחמיר אף לנו.

זה טוב גם לנו להחמיר. אז זה היה רק בלילה,

ובגלל שהבתי הכנסת שלהם היו

בשדות, והיה חושך ופחד.

יש חיות.

אז מה, אז בבית הכנסת הוא מתחיל לפחד.

כן, לבד, אדם לבד.

יש מישהו, הוא לא מפחד.

גם בבית הכנסת הוא מפחד.

אז בלבל אותו.

לא כתוב העניין שבלבל אותו, אבל אולי ממה שאמרת,

למה טורפים תפילתו?

זה לא שהוא גורם לשני שיהיה בפחד ולא יוכל להיכוון.

אני שמעתי את זה, הוא אמר.

אבל לא כתוב במילים האלה,

זה מבלבל את תפילתו.

ואחרי כן כתוב,

אתה חושב הלמענך תעזב ארץ?

אתה חושב

שבזה שאתה יצאת השכינה תעזוב את בית הכנסת?

היא השכינה תעכה עד שהמתפלל יגמור.

אבל מה זה שגורם לשכינה שתסתלק מצרים?

אין לו הבנה. מה זה גורם ששכינה תסתלק מצרים?

לו הקשבת למצוותיי

והיכה נער שלומך ושיקתך כגלי הים והיכה חול זרעך,

כל הברכות האלה,

אם המתין לו,

אז יש לו כל הברכות.

אבל כתוב, הקשבת למצוותיי, לא לחבר.

מה?

לא כתוב, הקשבת לחבר.

מה אמרת? לא כתוב שהוא חיכה,

הוא אומר לה שהקשבת לשון המתנה היא.

למה להמתין? למצוות.

פה מדברים להמתין לחבר שיגמור את תפילתו. זה גם נקרא להמתין למצווה,

שהוא מתפלל, שהכיני מתפלל.

תניה אבא בנימין אומר,

אלמלא ניתנה רשות לעין לראות,

אין כל ברייה יכולה לעמוד מפני המזיקין.

יש מזיקין, אבל לא רואים אותם.

אמר רבייה

אינו נפישי מינן וקיימי עלן כחסלה לאוגיה.

הם יותר מרובים מאיתנו.

מה זה כחסיה לאוגיה?

אומר רשי,

כשורת

חפירה המקפת,

כשורת חפירה המקפת

העוגיה

שעושים תחת הגפנים, עושים עוגיות,

כמו ששנינו במועד קטן דף ג'

או דף ב', זה במשנה הראשונה.

אין עושים עוגיות לגפנים,

לאסוף שם מים להשקות הגפן

בחול המועד ובשביעית.

זו המשנה שם.

אסלה הוא תלם של מענה המקפת סביב-סביב את תל העוגיה,

והגפן נטוע בתל.

הגפן נטוע בתל.

וברש נדרים עדין עוגיה ליבא פאה.

עוגיה זה ערוגה.

אז גם כן, ערוגה היא,

מסמנים אותה עם תל של עפר.

תל.

אז זה,

אז מה?

מעניין,

אני לא יודע מי אומר,

הרי היום רואים

שלפעמים כמה אנשים

תוקף אותם חיידק אלים,

רחמונו לצמא.

ויש חיידקים, יש לזה שם.

יש לו שם, כל החיידקים הם שמות היום.

הסוג הזה הוא הסוג הזה.

החיידקים האלה הם מזיקים.

יש לי אחייו,

לא אחייו, נכד של אחי,

שתקף אותו.

אה... ש...

תקף אותו חיידק אלים.

היו צריכים

לחתוך לו את הרגל,

ושמו לו.

אז זה הצלע שהוא חי,

אבל ככה הוא היה עלול למות לפי שהחיידק,

יש בו רעלים.

הוא בעצמו יכול לאכול חלקים מן הגוף.

אוכל את הכבד, אוכל את ההקליה.

ממש

חיידק טורף.

והוא חיידק קטן, לא רואים אותו.

אבל הוא מתרבה.

הוא מתרבה, ואז

הם מזיקים בעצמם,

וגם הרעלים שיוצאים מן הפסולת שלהם

הם רעלים.

זה גם מזיק.

לכאורה אלה הם, מי הם?

הם היינו אומרים, אני יודע, היינו אומרים, זה שדים.

לא יודע, היום לא רואים שדים.

מה זה שד?

אבל היום יש, ידוע,

כל העולם מלא חיידקים בכל מקום.

אתה קצת תפצע,

יש לך פצע קטן,

ככה העור

של האדם מגן

עליו מפני החיידקים.

העור,

לא רק העור, גם קליפות של פירות וירקות.

נגיד, יש לך הגוניה.

כשהיא שלמה,

היא נשמרת.

נפצעת,

מתקלקלת.

וכן, ופירות,

העור והקליפות,

הם שומרים, מגינים,

מן המזיקים.

מן החיידקים. החיידקים הם, כל פצע קטן, יש לך חיידקים.

קצת,

לפעמים אדם גוזס ציפורניים,

הוא גוזס קצת מן הבשר.

יוצא.

אז למחרת כבר כואב לו,

כי כבר החיידקים נכנסים

והם עושים מלחמה עם הכדוריות הלבנות

ונהיה מוגלה.

ומוגלה צריך מקום.

אז הוא לוחץ על העצבים, אז יש כאב.

מה ההסבר של כאב? למה יש כאב?

אתה יודע מאיפה למדתי את זה?

אני למדתי פעם, הייתי צריך זריקות.

אז באיזה מקום היו עושים לי זריקות בבטן.

בכלל לא היה כואב.

אבל איפה שעושים לך זריקות בכתב,

בשריר, היה כואב.

מה ההבדל?

אם אתה בשומן,

השומן הוא לא דחוס.

השומן הוא אוורירי בפנימו.

אתה מכניס חומר, יש לו מקום איפה להיות.

אז הוא לא לוחץ על שום דבר.

אבל כשאתה שם

חומר זריקה,

אתה זנותה בכתב, שמה בשר

מלא דחוס.

דחוס.

אם אתה שם, הוא צריך מקום,

אז הוא דוחף.

ואם הוא לוחץ,

אז הוא מכאיב את העצבים, אבל אתה מרגיש כאב.

אז לפעמים, אני פעם שאלתי,

למה אתם עושים בשריר? תעשה לי בבטן.

לא יכאב לי.

אמר לי, לא, יש דברים שצריכים בשריר.

אני לא יודע.

אבל העניין, למה

יש לך כאבי שיניים?

לפעמים כאבים.

ממה הכאבים?

כי יש שם חיידקים כל הזמן, והם ניזונים מן הפסולת, השריים של האוכל בפה.

אז החיידקים האלה

עושים מוגלה,

ואז המוגלה תופס מקום,

ולוחץ על השן, לוחץ על העצבים של השן.

בשן

אמר לי רופא שיניים

שכל שן יש כמה

אלף נימים של עצבים.

מותי.

כמה עצבים יש בשן?

כתוב בסבר דעת ואמונה.

אתה ראית? הוא אמר שבכל שן

יש אלף עצבים.

לא, הוא אמר אלף.

הוא אמר הרבה מאוד.

אני לא זוכר המספר.

וזה, ומה עושה המוגלה? המוגלה, לכן בשביל להוריד את הכאבים,

צריך להוריד את המוגלה,

אז ישתחרר המקום.

כמובן לעשות תרופה

להוציא את החיידקים שלו. יחזור עוד פעם.

ולהוציא את המוגלה שיש בשבילי. אם היה איזה אחד

פה בצרפרייה,

יהודי הונגרי,

אבל הוא היה אצל רופא, הרבה זמן שימש

איזה רופא בהונגריה.

הוא היה

בכאבי שיניים, הוא היה מטפל בשיניים בלי לעקור שם.

הוא מנקה את השן עם חומר אנטיביוטי,

חומר טבעי אנטיביוטי, קוראים לו פרופוליס.

ואחרי כן הוא מוציא את המוגלה.

הוא מוציא את כל המוגלה שיש, הוא מנקה את זה, וזהו.

וכבר אתה לא צריך לעקור שן.

יש רופאי שיניים.

כמה שיניים הם הרסו לי.

רק בכלל, שמה הם עושים?

אם יש לך מוגלה, נו, אז מה עושים? צריך לעקור.

מהר עוקרים, מהר.

אבל הוא היה מרפא את המוגלה.

פשוט הוא היה מכניס חומר אנטיביוטי

וגם מנקה ומוריד את המוגלה שיש.

וככה כבר לא כואב לך.

לכאורה, הגמרא הזאת, אני לא ידע ממי שמעתי.

היו אומרים שזה החיידקים.

החיידקים זה בריות,

הרי זה היה הרופא פסטר בפריס.

היה רופא, קראו לו פסטר.

לכן היום

מפסטרים את החלב,

קוראים לו מפוסטר.

מפוסטר. זה עשה מה הגויון.

אבל הוא היה מוכר ינות.

היה מייצר ינות

והיה לו במרתף

חביות של יין.

אז הוא הבחין פעם

שתי חביות,

ממש אותם הענבים,

כאן הוא רואה איזה החמיץ

וכאן הוא רואה איזה לא החמיץ.

הוא התפלל למה כאן החמיץ, כאן לא החמיץ.

אז הוא לקח משקפת

שמגדילה

והוא הסתכל,

הוא ראה שיש על החבית שהחמיצה

זחלים קטנים

רצים, הם רצים, הם זזים, זה חיידר,

רץ.

אז הוא הבין שיש פה, אז זה היה חיידקים,

והוא הבין,

ואז הוא גילה את החיידקים.

אחרי כן זה עוד סיפור,

שהוא גילה

למשל כלב שוטה

שהיה נושך,

נחמוניצן, זה היה מוות.

בסופו של דבר, לא מיד.

מה זה היה? גם כן חיידקים.

היה לו בפה חיידקים לכלב השוטה, הוא בעצמו מותקף עם החיידקים.

הוא גם לא בסדר.

וקראו לו, כלב שוטה קוראים לו.

והוא,

אז הוא ראה,

היה אז איזה רב בפריז

‫זה לא הרבה זמן, לפני 200 שנה,

‫שתרגם את התלמוד בצרפתית.

יש במסכת יומה

מי שנשכו כלב שוטה,

‫מאכילין אותו מחצר כבד שלו.

כתוב רפואה

נגד הכלבת,

כתוב רפואה בגמרא. מה רפואה?

‫בכבד, על יד הכבד יש שטח, קוראים לו חצר כבד.

‫משם לוקחים את הכלב הזה,

‫לוקחים את החצר הכבד ונותנים לחולה, ‫הוא מתרפא.

הוא גילה שיש נוגדנים לחיידקים של הכלבת ‫בחצר כבד, של הכלב השוטה.

‫וככה,

‫זה מן הגמרא הוא למד את זה.

‫זה דבר מפורסם.

‫והוא למד

שיש נוגדנים בחצר כבד ‫של הכלב שוטה נגד הכלבת.

‫והוא ניסה את זה,

וזה הצליח.

‫וככה הוא היה מרפא,

‫אבל קנה לו שם עולם.

‫קנה לו שם עולם, ‫כי בכלל כל התורה אחרי זה,

‫כל התורה, הרפואה הקלאסית,

‫הרפואה שלומדים בבית ספר,

‫היום מתבססת על חיידקים.

‫המחלות זה חיידקים,

‫והרפואות,

לגרום שהגוף יתקומם, ‫יש לו נוגדנים.

זה כל הרפואה. לכן,

‫יש אנשים שאין להם נוגדנים.

‫רחמן או ניצן, כל דבר קטן יכול להרוג אותם,

‫כי זה מתמשך.

‫החיידקים מתרבים וגומרים אותו.

‫יש למשל מחלת,

‫איך קוראים לזה פה? ‫אייץ'?

‫מחלת האייץ',

‫בצרפר קוראים לזה סידה.

‫אנשים, זו מחלה שבאה

‫ממשכב זכור, רחמאו יצרם זה.

‫אז מה זה גורם? ‫או למשל אלכוהוליזם,

‫גם כן גורם עיבוד נוגדנים.

‫גם סכרת

גורמת שאין לך נוגדנים בגוף.

‫למה בעלי הסכרת, אנשים עולי סכרת,

‫כל פצע קטן ברגל יכול לזהם, ‫יצטרך לקטוע את הרגל.

‫למה? אין לו נוגדנים.

‫אז החיידקים מתרבים, מתרבים,

‫ועד שנהיה זיהום, מה זה זיהום?

‫שנהיה הרבה מוגלה,

‫והם ממשיכים ומתרבים. ‫הם יכולים לגמור את האדם.

‫אדם לא יכול לחיות בלי...

‫וככה הם אוכלים את הנאכל.

‫אז מי שאין לו נוגדנים, ‫סיפר לי בן דודי, הרופא,

‫שהוא היה בבית חולים של ה...

‫הוא אמר לי, אפילו היה אחד, מובל אחד,

‫שהיה לו פירונקלו קטן,

‫בגע בעליית חוט השדרה.

‫אז הרופא המומחה אמר לו,

‫אתה תראה, עם הפירונקלו הזה הוא ימות.

‫למה? כי אין לו נוגדנים.

‫אז יש שם קצת חיידקים, ‫אתה רואה שיש מובילה.

‫אז יש חיידקים, הם ימשיכו וימשיכו, ‫הגיעו לחוט השדרה,

‫יחתכו לו את חוט השדרה.

‫יאכלו את חוט השדרה.

זה ממש...

בסוף הוא אמר לי שהוא לא מת.

‫הוא ניצל, אבל...

זו התיאוריה, התיאוריה היא

בלינו גוונים, החיידקים הורגים.

אני תמיד הסברתי את החז״ל.

החז״ל אומרים,

בבבא בתרא דף קטז,

חמת מלך מלאהכם מוות,

ואיש חכם אכפרנה.

חמת מלך, המלך זה הקדוש ברוך הוא.

כשהוא כועס על בן אדם,

הוא שולח לו מלאכי מוות.

כמה מלאכי מוות יש? מלאך מוות אחד יש.

מלאכי מוות זה חיידקים.

שולח לו חיידקים, דבר ראשון משכיב אותו.

ואז דנים אותו.

תמר גמרא בשבת.

ואז כתוב, איש חכם יכפרנה.

ילך אצל ראש שיבה שמחזיק תלמידים ולומד עם תלמידים גמורת,

והוא יתפלל לקדוש ברוך הוא ויכפר אותו.

ככה כתוב. ילך אצל האחר ויתבקש על אברהם מיפה.

ויחדל.

ואיך, מה זה מלאכי מוות? זה חיידקים.

הקדוש ברוך הוא שולח חיידקים.

אנחנו רואים,

אני תמיד אמרתי, טוב, זה שייך

לקמאן בעזרת השם בפרשת

בו

או בבארה,

כשהיה דבר במצרים.

מה זה דבר?

היו מתים, המקנה היה מת.

היו הבהמות מתות.

אני זוכר, במרוקו היה גם כן, לפעמים היו אומרים

הגיע דבר,

בערבית,

בתרגום המילה בערבית, היו אומרים הגיע דבר,

הרבה מקנמת

בקר וצאן וחמורים.

מה חיידקים? אבל היום אין, לא שומעים על דברים.

למה? כי היום מחסנים את הבהמות.

דבר זה חיידקים, לא בלבד.

מתים לבד.

לא מתים לבד.

מה זה דבר? זה חיידקי הדבר.

חיידקי הדבר,

היום כשעושים חיסונים,

מחוסנים נגד החיידקים האלה.

לכן לא שומעים היום מדבר.

אבל אני זוכר בצעירותי,

מדי כמה שנים היו אומרים,

פה היו לפעמים,

גם כן לפני איזה חמישים שנה,

היו אומרים

מחלת הפה והטלפיים

של הבהמות.

וגם כן מחיידקים.

היום לא שומעים.

למה? היום יש חיסונים,

והחיסונים שומרים מן החיידקים.

החיסונים האלה

נוגדים את החיידקים והם ניצולים.

אז מה זה מלמד אותנו,

מכת הדבר?

הרי ההיידקים האלה לא נעצרים.

יכולים ללכת גם לארץ גושן.

למה אצל היהודים לא היה? עוד יותר.

אם נכנס סוס או חמור או עגל של ישראל למקום של המצרים,

לרפת של המצרים,

הן גוססות מהדבר,

והעגל של היהודי לא נדבק.

ואז מזה אתם יודעים וידעתם כי אני אשם בקרב הארץ.

על הדבר, מה זה?

אני מנהל החיידקים.

החיידקים לא עושים מה שהם רוצים.

אני שולט עליהם.

אז למצרים אני

שולט חיידקים,

אבל לישראל אני שולט.

לכן אני אמרתי,

לא כמו שהיום, אני שמעתי אפילו אנשים חשובים אומרים

חיידק אלים תקף אותו.

חיידק יכול לתקוף.

לבד?

אז זה נקרא שהקרש-ברוך-הוא שם את כל הבריות שלו בסכנה?

החיידק יכול לתקוף.

אין דבר כזה.

איך יכולים לומר.

אלא

הקרש-ברוך-הוא עונה,

נטען נגד הקרש-ברוך-הוא איך אתה מסעיר אותנו בידי חיידקים.

הוא אומר, אני לא מסעיר אתכם בידי חיידקים, אתם כולכם ביד שלי.

כשאני רוצה אני משתמש בחיידקים.

אבל לבד הם לא יכולים כלום לעשות.

הייתי פעם בבית חולים.

היה לי ילד שהייתה לו אנגינה, כנראה, והייתה קצת

התחלה של דלקת פרקים.

ברוך השם, היה שם רופא.

הוא מסביר לי

שזה מהאנגינה זה בא.

מה זה אומר?

שיש חיידק

בהגינה

שהולך לפגוע בלב.

הוא יורד ללב.

אמרתי לו, לא, מה זהו?

למה ליא חיידק קרובה ולמה לך לא בא?

אני רציתי להכניס לו, תדע לך שהחיידק זה שליח,

לא הוא בעצמו לבד.

אה?

הוא שליח מאת הברית, בורח שהוא שולט

בכל הבריאה, בחיידקים,

בחיות. גם הערוב אותו דבר.

האריות שהיו במצרים

לא יכלו להיכנס לארץ גושן?

ולמה אם הם רואים עגל של ישראל, הם לא טורפים אותו?

מי אמר להם, כתוב על המצח של העגל שהוא של ישראל?

התירוץ הוא, הם לא עושים שום פעולה בלי שהקדוש ברוך הוא מניע אותה.

אין עוד מלבדו. אין שום רצון

של מישהו אחר.

רק גזרת הבורא.

מה שאומר הנפש החיים בסגולה, בסגולה הגדולה שלו,

היסוד הזה שאין שום רצון, הכל רצונו יתברך.

זה ראינו בערוב,

בדבר, על שניהם כתוב.

וידעתם כי אני אשם בקרב הארץ.

אני פה משקיע, אני פה בתוך.

ואין שום בריאה יכולה להזיק בלי רצונו יתברך.

אז אני רציתי שהרופא הזה ישמע,

לא, מה אתה אומר לי,

החיידק, למה לך לא בא החיידק?

אתה מבין בכלל? זה לא נגזר שיבוא החיידק. הלכה לא.

לא מעצמו.

אבל אפילו יהודים, ראיתי יהודים חשובים אומרים,

חיידק אלים תקף אותו, כאילו יש אנחנו הפקר לחיידקים.

ואם חיידק ירצה, יהרוג אותנו.

מה אנחנו, הקדוש ברוך הוא, הרי אין מקום שאין בו חיידקים.

הכול מלא חיידקים. הנה, כתוב כאן בגמרא שהם ממלאים אותנו כמו,

כמו, מקיפים אותנו כמו התלם שסביב העוגיה,

סביב הערוגה.

יש תלם סביב הגפן,

עושים תלם כדי לשים מים בפנים,

וכך החיידקים הם מקיפים אותנו מכל צד.

אבל

לא יודע אם זה הפסט בגמרא על חיידקים,

אבל המציאות היא שהיום זה ככה.

יודעים שיש

שדים אנחנו לא מכירים.

רק אחרי כן, בגמרא כתוב,

מי שרוצה לראות אותם,

אז יש עצה איך לראות אותם.

יש עצה פשוטה לקחת משקפת

ולראות

אם אתה אומר.

אם זה שדים, אולי הם בלתי נראים.

אפשר לדעת איזה סוג.

אז זה ככה, עם קרעי התרנגולת, הגמרא אומרת,

הימן דבעלם החזינו.

מן דבעלם עמד עליהו,

ליתי כתמה אפר

נעילה

ונעדר הפורייה,

וצפרה

חזה כי קרעד את הנגולה.

ישים אפר סביב המיטה שלו,

ובבוקר הוא יראה

פסיעות של קרעיים, כמו יונים, כשיונים עוברים על החוף.

אז הוא אומר, זה אלה הם.

ואם אתה רוצה לראות אותם,

ליתי שידייתא דשונרתא

תביא שידייה של חתולה.

אוקמתא, בת אוקמתא, מה זה אוקמתא? לבנה.

בוכרתא, בת בוכרתא,

בכורה בת בכורה. נו, לך תמצא חתולה,

אני חושב, לבנה, לא? מה זה אוחמתא?

אוחמתא זה לבנה, לא?

אז לבנה בת לבנה,

והיא,

והיא,

והיא בכורה בת בכורה.

הוא אומר שחורה, אבל.

מה, אוחמתא זה שחורה?

שחורה, לא קראתה, זה הבכורה לאימה.

יכול להיות,

אוחמתא זה שחורה.

אה?

הבכורה, הבכורה לאימה.

כן, אבל מה זה אוחמתא?

הוא כותב שחורה.

שחורה.

‫ואז

ולשרוף את זה באור,

באש,

‫ולשחקה זה שליה,

‫שליה,

‫ולמלא עיני מיני וחזה,

‫וחזה,

‫וחזה להוא.

‫אני לא יודע אם זה החיידקים,

‫אבל אנחנו לא מכירים שדים, ‫אבל חיידקים, רואים.

‫בכל מקום יש חיידקים, בכל מקום.

‫ואנחנו צריכים,

‫ברוך השם שומר עלינו.

‫אבל זה, יש לו מה שהעור,

‫העור הוא שומר.

‫העור הזה דוחה, הם לא חולים.

‫רק אם יש פצע,

‫אז הם נכנסים.

‫רבי חנן יונה ורקשי, ‫אומר רצה הקדוש ברוך הוא,

‫לזכות את ישראל, ‫לפיכך חירבה להם תרום מצוות,

‫שנאמר ה' חפץ מעל צדקו,

‫יגדיל תורה ויאדיר.