פרשת ויגש | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שני טרגדיות

עברו על יוסף.

אסונות

שהוא לא יכול, שזה קשה להתמודד איתם.

הדבר הראשון

לעבד נמכר יוסף.

הדבר הראשון שהאחים התאכזרו עליו,

תראו, זה היה בהפתעה,

וכי יוסף חשד

שהם ירצו להרוג אותו?

הוא ידע שהם שונאים אותו.

אבל

הוא לא חלם שהם רוצים עד כדי ככה שנאה שיהרגו אותו.

הוא חשב, אני מבין,

הוא לא חשב שיזמינו אותו לאכול.

הם שונאים אותו, לא התייחסו אליו.

לא התייחסו אליו, ישלחו מבני השבחות לשאול אותו מה הוא רוצה.

אבל זה היה בהפתעה.

השנאה הגיעה, רצו להרוג אותו.

וגם אחרי שראובן הציל,

אבל

שמו אותו בבור,

בבור עמוק שהוא לא יכול לעלות,

אז או שימות ברעב או שימות בעקיצת נחש ועקרה,

במשיכת נחש ועקיצת עקרה.

זה לבד, והוא רואה שכל האחים ביחד.

אף אחד לא מתנגד.

גם שיוסף, מה שראובן אמר,

הוא אמר את זה שלא בפניו.

למה נשפוך את דמו? בוא נשים אותו בבור.

אבל בפניו,

הוא לא ראה, זה דבר, זה דבר, זה מאוד,

מאוד,

הוא היה מתחנן אליהם, זה כתוב בפרשת מיקייס,

שהם אמרו שכל הצרות הם עשו,

זה בא לנו בגלל שלא שמענו להכין ובתחננו אלינו.

או עצם הדבר הם, היה להם

פסק דין שהם פסקו,

שיוסף רודף אותו.

לפי שהם רואים שיעקב אבינו אוהב אותו

יותר מכולם.

והוא בן של רחל.

ויעקב אבינו בעיקר עקרת הבית הייתה רחל.

אז הם חשבו שמה יעשה יעקב כמו שעשה אברהם,

ששלח כל בני הפילגשים

לקדם, ליפן ולפיליפינים ולאינדונזיה

ולסין,

סין המזרחית היא ודאי, זה מזרח, זה קדם.

מי יודע, יש שם צאצאים של אברהם אבינו.

כתוב בפירוש בתורה שהוא שלח אותם

להרצאה מקדם.

אז חשבו, וגם יצחק

נתן את כל הברכות ליעקב,

ועשיו בסוף נדחה.

הן גביר נתתיו לאחיו.

אז חשבו שאולי יעשה להם גם, יעקב גם,

להם שרק הוא יהיה. זה היה נקרא,

דנו אותו בתור רודף. למה רודף זה כשרוצים להרוג?

זר נקרא אז שלהרוג? המחטיאו יותר מן ההורגו.

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, אם הם לא יהיו

מזרע יעקב.

אז בסוף הם התקלקלו.

הם דנו אותו בתור רודף.

כי הוא היה מביא דיבת המראה.

ויכול להיות, זה דבר שיכול היה להיות דבר כזה.

אז חייבו אותו מתא,

מדין רודף.

טוב, אבל כאב להם שהם היו אכזרים עליו.

אחרי כן,

מתחננו אלינו,

ולא שמענו לו.

בסדר, אבל רחמנות,

אכזריות, זה לא מזרע אברהם אבינו.

כל מי שאין בו שלושה דברים אלו, אינו מזרע אברהם אבינו.

עם ישראל, יש בהם

רחמנים ביישנים וגומלי חסודים.

כמו שהוא מבואר ביבמות.

איזה דף זה ביבמות?

סד עמוד ב.

הסיפור עם אבנר בן נר, עם

מי שרצו לפסול את...

אה, עם הגבעונים.

הסיפור עם הגבעונים.

הם לא רואים לבוא בקר.

גזרו על הנתינים שלא רואים, כי אין בהם רחמנות.

הם ביקשו שבעה בנים

מזרע שאול לתלות אותם.

ככה הם, ואז הם נחלו לו.

זה היה אכזריות, וזה לא...

אז לכן גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל.

כי ישראל,

רחמנים, גומלי חסדים ואלה, אין בהם רחמנות.

זה היה, אבל ככה הם היו.

ונגזר עליו יוסף, אני אומר.

לפעמים תיארתי מה יוסף הרגיש

ובו רואה כל האחים נגדו.

כולם. אף אחד.

אפילו מבני השפחות.

אף אחד לא איתו. ומתנכרים לו ורוצים להרוג אותו.

בסוף לא הרגו אותו,

מכרו אותו לעבד זה.

להיות עבד במצרים?

צדיק וקדוש כזה, תשים אותו במקומות של שטופי זימה,

המצרים?

זה גם מצד...

אני חושב שהבן אדם היה יכול לקבל טירופות דעת מזה

או דיכאון.

אנחנו רואים שברוך השם יוסף

הצליח לעמוד בניסיון הזה.

תכף נראה.

זו הטרגדיה הראשונה, מכירה, שנייה עבד מושפל

לעבוד לגוי.

אוי.

ובמצרים לא היה לו אף יהודי שיוכל לדבר איתו קצת בדברי טיירו.

קצת חיזוק וביטחון. קצת חיזוק ורעשמיים.

זה היה נורא ואיום.

אני אומר לכם

שהצער

שיש לבן טוירו

גדול

כמו יוסף,

שכל מה שלמד יעקב אבינו בישיבת שם ועבר העביר לו.

זה הפירוש כי בן זקונים הוא לא.

אז כזה,

תלמיד חוכם כזה, שאתה

תעקור אותו מבית המדרש

ותשים אותו

בשבי

נמכר לעבד.

הצער שיש מזה זה צער נורא ואיום.

הרי אמרו חז״ל,

רב שגלה מגלין תלמידו אב עמו.

אומר על זה,

אומרת הגמרא,

לפי שכתוב, וחי אחיך עמך.

הוא יחיה.

ואם, ותלמידי החכומים בלי הטוירו,

כמיתה הם חשובים,

לאסון הרמב״ם.

כמו מת, זה חיים שלו.

כמה צער יש לרב שהתלמידים עזבו אותו.

בוודאי זה צער גדול מאוד.

אם הוא היה לומד טוב,

טעם וזה,

ועכשיו חסר לו את זה,

היי, אני קרה לי בחיים שלי דבר כזה.

כמה דמעות וצער היה לי. כמה דמעות

דמעתי בשביל זה.

אז מה, יוסף הצדיק עזב את הרבי הגדול,

רבי יעקב אבינו,

ניתקו אותו ממנו?

מלבד הצער של עבודת פרך, שעבודה אצל גויים

מושפל

ועבודה כל העבודות הקשות הוא עשה.

מלבד כל זה עצם הניתוק מיעקב אבינו כמה זה ציער אותו.

טוב, זה הכול

הכול בדין.

כל מה שקרה לי, כתוב שזה גם לא בחינם הוא קיבל את העונשים האלה.

הוא היה קורא, אומר,

שהאחים שלו מזלזלים בפני השפחות

וקוראים להם עבדים.

אז בגלל זה לעבד נמכר יוסף.

הכול בדין, הכול בדין.

כתוב באמת במדרשים שהישמעאלים נתנו לו מכות כשהוא בא לקבר רחל,

לקבל אימו.

אז איפה זה כתוב? איפה אני מדכא? זה נכלל בכלל העבדות.

עבד,

אם הוא לא שומע על אדונו, אדונו נותן לו מכות.

איך מחזיקים עבד?

צריך להכניס לו לראש.

אתה לא, אתה עושה מה שאני רוצה.

אתה לא משחק פה, אתה... הוא הולך להתפלל, והם

לא רצו.

הוא צריך להמשיך ללכת.

נתנו לו מכות.

זה הכול נכלל לעבד נמכר יוסף.

אחרי כן, הטרגדיה השנייה,

הבית סוהר,

שאשת פוטיפר,

היא הייתה

המרשעת

והפכה את זה עליו.

אוי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי, איך עבר יוסף את הדברים האלה?

להיכנס לבור,

לבית הסוהר,

כל זה הועבר על ידי האמונה והביטחון.

הוא ידע את היסוד, יסוד היסודות של היהדות,

מה שאומר הרמב״ן בסוף פרשת בו.

הרמב״ן אומר,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו

עד שיאמין שכל מקראנו וכל דברינו ומקראנו,

כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של העולם כלל.

זאת אומרת שכל מה שנעשה זה לייחס לקדוש ברוך הוא.

זה לא נעשה לבד.

זה דבר,

זה לא הטבע פועל פה.

הטבע לא פועל.

שכל דברינו ומקראנו,

כולם ניסים, אין בהם טבע מנהגו של העולם.

לא שזה טבעי ככה, לא.

הכל בורא עולם, הכל ניסים, בורא עולם עשה את זה.

האמונה הזאת,

זו האמונה שיש באמת

בג' עקרים,

לא כל הנוסחאות, אבל ראיתי בספר, בסידור,

אשכנזים.

כתוב שם,

אני מאמין שהקדוש ברוך הוא הוא ריבון כל המעשים,

וכל מה שנעשה תחת הסמס חוזר אליו.

הוא שעושה את הכול.

האמונה הזאת שהכול מבורא עולם.

זה אתה רואה,

עם זה הוא עבר את הניסיונות האלה.

אתה רואה,

יש פה בפרשת וייכי,

בפרשת וייכי,

כשחזרו מן הלוויה של יעקב אבינו,

אז האחים פחדו שעכשיו, אחרי שנפטר יעקב אבינו, אולי יוסף יתנקם בהם.

כל זמן שיעקב אבינו חי,

משום כיבוד אב הוא לא נגע בהם.

אבל עכשיו, כשמת יעקב אבינו,

אולי הוא יתנקם בהם, אז מה הם עשו?

שלחו את בני השפחות

ואמרו לו, והם שיקרו מפני השלום,

אמרו לו, אביך ציווה לפני מותו,

תגידו ליוסף,

שירצה נא את פשע אחיך.

הנה,

שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך.

כה תאמרו ליוסף, אביך ציווה לפני מותו לאמור.

כה תאמרו ליוסף, אנא,

אנא,

שא נא

פשע אחיך וחטאתם,

כי רעה גמלוך.

ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך.

הוא ציווה

שימחון להם.

ועכשיו הם באים לבקש ממנו מחילה,

שנא לפשע עבדי אלוקי. וייבם כמו יוסף בדברם אליו.

וילכו גם אחיו ואחריכם, באו כל האחים.

ויפלו לפניו ויאמרו, הננו לך לעבדים.

ויאמר עליהם יוסף, אל תיראו.

אל תיראו, הוא ניחם אותם, כי את תחת אלוקים אני.

ואתם חשבתם עלי רעה,

אלוקים חשבה לטובה.

למען עשו כיום הזה להחיות אברהם.

הוא כאן רוצה לנחם אותם,

לעודד אותם, שלא יפחדו.

אז מה הוא מזכיר להם את המכירה?

אתם חשבתם עליי רעה,

אבל אלוקים חשבה לטובה.

אז רשי, יש ברשי פשט, דבר אחר. אומר רשי

שהוא אמר להם, מה, אתם מפחדים ממני?

מי אני?

תחת אלוקים אני?

אתם הרי עשרה,

ורציתם להזיק לי.

רציתם למכור אותי לעבד

כדי לגמור עם החלומות.

ומה, הצלחתם?

לא הצלחתם, להפך.

מתוך העורמה שלכם,

רציתם למכור אותי

להיות עבד, ואז ודאי, במצרים עוד, אני ודאי, לא אהיה מלך.

הרי בעצם, בחוקי מצרים היה,

אין עבד לובש לא בגדי שרד ולא מושל בשום משררה.

אז אתם רציתם,

אבל מה, הצלחתם?

לא הצלחתם.

אז אם עשרה לא הצליחו לכבות עשרה נרות לא חיבוני רך,

נר אחד,

נר אחד יכבה עשרה נרות.

אתם, אני לא יכול להזיק לכם, וכי אני תחת אלוקים?

מה אתם מפחדים מבן אדם?

מאת ותראי מאנוש ימות,

ומבן אדם

כחציר יחשב.

מה זה אתם מפחדים ממני? מה, אני יכול?

אני תחת אלוקים?

אני לא יכול להזיק לכם בכלל,

כי אם הבורא עולם לא גזר,

אי אפשר לבן אדם.

אפילו זה, כאן רואים יסוד ברשי הזה,

שכשאומרים

שהכול מן השמיים, זה לא רק מה שקורה.

גם בן אדם שהוא בעל בחירה,

והוא,

הוא הזיק

זה לא הפירוש שבן אדם הזיק.

היה גזירת הבורא,

רק מגלגלים חובה על ידי חייו.

אמרתי תמיד פה את ההסבר של חוות הלבבות.

חוות הלבבות שואל,

איך מחייבים רוצח?

אדם שבצח את השני,

חייב מיטה, חייב סייף.

חותכים לו את הראש וסייף.

אדם שהרג.

אבל הרי

אם יש כזה דבר, אתם אומרים, אמונה שלא יכול להיות בלי גזירת הבורא,

אז אם נגזר על הנרצח הזה למות,

אם לא נרצח, איך הוא מת?

הרי אתם אומרים, לא יכול אדם להזיק

בלי גזירת הבורא.

אז הוא היה חייב מיטה.

אז למה אתה מחייב את הרוצח?

מה עשה הרוצח? הוא עשה גזירת הבורא.

הלל אמר את זה. מה? הלל אמר את זה בפרקי אבות.

מה?

הלל אמר את זה בפרקי אבות.

שלהל גולגולת צפה על המים.

אה,

מה אמר אינרקן?

מה הוא אמר?

אסור ארגולת צפה עם גאילים.

יא פשוט לא להלל.

ראה גולגולת אחת, לא, שמה אמר על דאטפת אטפוך.

נכון.

וסוף מטיפייך.

על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון.

בוודאי.

זה דבר אחר.

שאדם לא נהרג סתם.

בכלל, מידה קרינג ומידה. הוא עשה, גם הוא מקבל.

מקבל. אז יש בחובות תלוות הסבר.

כשאדם רוצה לעשות משהו, נגיד אדם זומם להרוג מישהו,

אז הוא, יש לו את המחשבה וההחלטה,

הרצון וההחלטה,

ואחרי כן הוא מבצע.

והוא מבצע.

אומר החובות תלוות, הביצוע זה בגזירת הבורא.

אם לא נגזר עליו למות,

אתה לא תצליח להרוג אותו.

אבל המחשבה והרצון זה הבחירה.

אתה רצית להרוג אותו והחלטת להרוג אותו,

ונהרג.

על כן הרוצח נהרג, על הבחירה הרעה.

אבל הביצוע רק על ידי גזירת הבורא.

בלי זה לא תוכן.

אז, וזה מה שכתוב פה ברש״י, שהוא אמר להם,

מה אתם באים, מה אתם מפחדים ממני?

וכי אני יכול לעשות משהו.

אני יכול לחשוב לעשות לכם משהו, אבל למעשה,

בלי גזירת הבורא לא אצליח.

והנה אתם רואים, אתם עשרה רציתם להזיקני,

ולא הצלחתם בכלל.

אז אם עשרה נגד אחד לא הצליחו,

אז אחד נגד עשרה יצליח.

באמת יש כאן מכאן קושייה על האורחיים הקדוש.

האורחיים אומר בפרסת

וישב

למה ראובן אמר לשים אותו בבור?

הרי גם בבור היו נכסים ועקרבים.

אז מה הרווחנו?

לא יהרגו אותו הם, ייהרגו.

מה היה פה? אז הוא אמר, האורחיים אומר,

הוא רצה להוציא אותו מתחת שליטת

אדם שהוא בעל בחירה.

אדם הוא בעל בחירה.

המשמעות של האורחיים היא

שאדם יכול להזיק אפילו אם לא מגיע לו.

אדם יכול להזיק את חברו אפילו אם לא מגיע לחברו.

אבל הנחשים שהם לא בעלי בחירה,

זה הכל בגזירת הבורא.

אז נשים אותו בבור.

אבל הוא פחד שיישאר

תחת האחים שהם בני בחירה, עלולים לבחור להרוג אותו.

וכולם שואלים את זה. אמרו לי, כבר כולם עמדו על זה, זה נגד הרשי.

רשי אומר מפורש

שאפילו

אני לא יכול להזיק לכם.

אני בעל בחירה, אני לא יכול להזיק לכם.

וככה מקובלות אצלנו מסורת ויהדות.

אין התועלת והנזק מיד הנברא.

אי אפשר לקבל מהם.

כי אם מיד הבורא יתעלה.

וידוע בזמן מלחמה אפילו

מה שאמר,

כל כדור יש לו כתובת.

אין, זה לא נעשה לבד, הכל בגזירת הבורא יתברך.

זה לא אומר שצריך להיכנס למקום סכנה.

כתוב שאדם לא יתרחק ממקום סכנה.

לא יעמוד על יד

קיר נטוי, קיר שעומד ליפול.

וכמובן לא להיכנס למקום שיש מוקשים.

או למקום שיש יריות.

אסור לסכן את עצמו.

אבל צריך לדעת שהכל בגזירת הבורא.

האמונה שלנו שאפילו אדם לא יכול להזיק לי.

לא, לא.

אין התועלת והנזק מיד הנברא.

נברוא, כי אם ביד הבורא יתעלה.

ועם היסוד הזה,

ועם היסוד הזה, וזה בנכלל ביסוד של הרמב״ן שאמרנו,

שכל מקראנו ודברינו כולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של העולם,

אלא כל

גזירת הבורא.

אז אם זה היה,

זה מה שהוא אמר להם, לא אתם שלחתם אותי הנהקים האלוקים,

שלחני למחיה בפרשת

ויגש, אמר להם.

וכאן הוא אומר להם, אני לא יכול להזיק לכם, מה אתם מפחדים ממני?

מה אתם מפחדים ממני? זה דברי אמונה, יסוד האמונה.

אתם לא צריכים לפחד ממני, מה אני יכול להזיק לכם?

מה זה, בידי, הטעת אלוקים אנוכי?

אני יכול להזיק לכם?

מהטעת אלוקים אני?

אני לא יכול להזיק לכם?

כך הוא עבר אחרי כן, קיבל את אחיו באהבה,

ופרנס אותם, וחס ושלום לא התנקם בהם.

לא התנקם בהם, והוא ידע שהוא,

ובאמת רואים מכאן

שהכל היה מתוכנן מהקדוש ברוך הוא,

העביר רעב כדי שירדו אבותינו למצרים,

והוא עזר לכלכל את

משפחת יעקב אבינו עם כל בניו ובנותיו ונכדיו.

במשך חמש שנים של הרעב,

הרעב היה עוד חמש שנים.

זה הניסיון הראשון.

כל הטרגדיה הזאת, מה שהיה לו, אני יוסף עם האחים.

אחרי כן

היה לו הניסיון

של מה שעשתה לו

אשתו של פוטיפר.

אז באמת,

וגם את הניסיון השני, אז זו הטרגדיה השנייה שהיא העלילה עליו

שהוא בא לחטוא איתה,

והיא צעקה ועזב את הבגד שלה, ובדיוק להפך.

היא שהייתה

רוצה לחטיא אותו והוא השאיר, והיא תפסה אותו,

אז הוא השאיר את הבגד אצלה.

הכל היה להפך.

נו, ומה?

אבל היא שמה אותו בבית סוהר.

אז מה היה?

איך היה מרגיש?

איך היה מרגיש יוסף הצדיק וצהר?

אני מבין שבהתחלה

הוא היה מתחזק ואומר, הרי הקדוש ברוך הוא יודע את הכול,

יודע את האמת,

שאני לא חטאתי.

ואיש חטאה, וזה עוול גדול, מה שהיא שמה אותו בבית סוהר,

והוא לא עשה כלום.

אז הוא היה מקווה,

הוא היה בהתחלה אומר, מוטב להיות רשע

בפני העולם, ולא להיות רשע בפני המקום.

ככה היא פרסמה עליי,

שאני הרשע,

שהוא שבא.

זה אלו ביזיון גדול.

טוב, אבל אני לא חטאתי.

מוטב להיות שוטה בפני כל העולם,

זה אמר עקביה בן מעל על עת,

ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.

מוטב להיות שוטה ורשע לפני העולם, העולם יחשבו שאני רשע,

אבל

לא להיות רשע לפני המקום.

מוטב להיות רשע בפני כל העולם, ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.

אז הוא היה מבין שבוודק אז ברוך הוא יציל אותו.

הוא יודע את האמת,

ולהפך

אני הייתי בסדר,

והיא לא בסדר.

ואז אומר לו, אני פה, יושב פה

על בלוא עוול וכפיי.

הוא הבין ש...

הקדוש ברוך הוא כבר יושיע אותו.

אבל תגידו לי,

כשהוא רואה חודש, חודשיים, שלושה, שנה,

אין קול ואין עונש.

עוד שנה ועוד שנה

הוא לא רואה שום תקווה, כבר שכחו מן הסיפור,

ואין מי שיזים את העלילה הזאת

של המרשעת הזאת.

אין אפשרות להזים אותה.

מה יהיה הסוף?

אז מה היה יכול להרהר

על הנהגתו של הקדוש ברוך הוא? יכול לומר,

נסתרה דרכי מאלוהי ומשפטי מלפניו יעבור. יהיה איך פסוק, נסתרה דרכי מאלוהי.

מה השם ומלוליקי משפטי?

מה?

נסתרה דרכי מאלוהי ומאלוהי משפטי יעבור.

כך כתוב בפסוק.

הוא יכול לומר, הבורא עולם,

לא יודע, לא רואה אותי.

הוא לא ראה את מה שהיה פה.

אני הייתי צדיק.

הרי זה היה,

ועכשיו, במשך עשר שנים בבית סוהר.

אבל הוא היה מתחזק.

לא היה אומר כאלה דברים.

מהרהר על האמונה שיש אלוקים,

שיש בורא עולם שרואה את הכול.

אלא מה?

נגזר עליי שאני אהיה

בבית סוהר.

וכל הזמן התחזק באמונה וביטחון.

ויש בחז״ל שהיא הייתה באה גם לבית הסוהר

לאיים עליו.

אם אתה לא מסכים לחטוא איתה,

אם אתה לא מסכים,

אני מנקר לך את העיניים. אני מעוור אותך.

אבל להשם פוקע עיוורים.

אני עושק אותך.

עושה משפט לעשוקים.

אני מנמיך את קומתך.

אני מכופף אותך.

השם זוכה וכפופים.

גם בבית סוהר היא הייתה עוד.

זו הייתה מחלה.

מחלה

מה שהיה לה.

חולת אהבה.

יש בגמרא כזה דבר.

בסנהדרין דף עוו, אני חושב.

מעשה באחד שעילתי נא בליבו.

אמרו הרופאים,

הוא ראה איזו אישה והוא התאהב בה,

וכל כך

מזה כמו אמנון. אמנון גם, אמנון

עם תמר,

אמנון היה חולה אהבה.

איך הוא נחלש?

כי כשאדם יש לו תשוקה למשהו,

ואין ביכולתו לקבל אותה.

תחלת ממושכה מחלה לב.

הלב נהיה חולה מזה.

הוא, כך היה אמנון, ששמעה,

אחיין של דוד.

הוא ראה אותו חולה, אומר לו, מה יש לך? אומר לו,

שהוא אוהב את תמר.

הוא לא יודע איך לבצע,

איך, מה יעשה.

זה לא בידו.

אז הוא נתן לו עצה.

ואמנון המסכן נכשל.

נכשל

ונהרג בגלל זה.

בסוף אבשלום הרג אותו.

שמשון נכשל בעיניו,

לפיכך נקרו עיניו.

אמנון גם כן נכשל בעיניו,

אבל הוא גם עשה מעשה, הוא היה.

זה לא, זה היה.

היא לא הייתה אחותו, הוא לא עבר על איסור עריות.

היא נולדה הורתה שלא בקדושה.

הרי היא הציעה לו,

תדבר אל המלך ונתחתן.

היא אמרה לו את זה.

למה? אז אומר הרשי, בגלל שהיא נולדה מיפת תואר,

שהייתה עוד גויה.

ודוד בעל יפת תואר מותר.

בזמן מלחמה, ביאה ראשונה, מותר אפילו לפני גרות.

ונולדה מזה הילדה הזאת.

אז היא הייתה,

היא לא מתייחסת לדוד.

בעל הגויה ונולד ילד היה, והילד הוא גוי.

וגם כאן ההיריון היה בגויות.

אפילו שנולדה אחרי שגייר אותה,

אבל היא לא מתייחסת לדוד.

כי ההיריון היה בזמן שהיא גויה,

אין ייחוס.

בין יהודי לגוי אין ייחוס.

בין יהודי לגוי אין ייחוס.

אז היא לא בת של דוד.

‫אמר,

‫היא לא בת של דוד, ‫יכל היה להתחתן איתה,

‫אבל

‫התאווה שלו לא יכל להמתין להתר, ‫להתחתן.

‫זהו, רחמנו לצלן.

‫אדם נכשל בסוף, סובל מזה.

‫הוא סובל.

‫הנה מה קרה לאמנון.

‫מה קרה לאמנון?

‫סוב אבשלום הרג אותו.

‫לא בחינם.

‫הוא

לא אומר, לא מגיע לו בשביל זה, ‫לא מגיעה לו מיתה.

‫אדם שאנס בתולה,

‫אנס, לא מגיעה לו מיתה.

‫אפילו לא מיתה בידי שמיים. ‫אם הסתמה, הייתה עוד בחורה צעירה, ‫עוד לא הייתה נידה.

‫זנות זה לא...

‫זנות זה איסור דה רבון, זה לא...

‫ואז לא היה איסור על הזנות.

‫אחרי זה דוד גזר, ‫בית דינו של דוד גזר על הפנויה.

‫לפני כן לא היה איסור עם פנויה.

‫אנחנו רואים בבועז

ונעמי אמרה עצה לרות,

‫ללכת לשכב במיתה של בעש.

‫והיא אמרה לו, פרצת כנפיך על אמתיך.

‫היא רצתה שיבוא עליה.

‫אבל הוא אמר לו,

עד מחר. למה? איך בכלל נעמי הציעה כזאת הצעה בזנות?

‫איך היא צייצה כזאת הצעה? ‫כי אז היה לפני דוד,

‫לפני הסיפור של אמנון.

‫אז עוד לא הייתה גזירה של

‫גזרו על הפנויה,

‫על האיחוד, על הביאה ועל האיחוד בפנויה.

‫לא הייתה גזירה והיא הייתה רות,

‫כתוב בפסוק,

‫ורחצת וסחת

ולבשת.

‫היא הייתה טהורה,

רות,

‫אז הייתה הפסק טהרה והיא הייתה טהורה, ‫והלכה למקווה והיא הייתה טהורה.

‫אז זרק זנות.

‫עוד לא גזרו על הפנויה.

‫פנויה, לא היה.

‫עוד לא גזרו עליה בזמן בועז. ‫זה היה אחרי זה.

‫בזמן דוד, אחרי הסיפור של אמנון ותמר,

‫אז גזרו על האיחוד עם הפנויה,

‫וכל וחומר על הזנות.

‫גזרו על הביאה.

‫לכן ארוס,

הבעל ארוסתו בבית חמיב, ‫לוקה מצד הגזירה הזאת.

‫אפילו שהיא כבר מקודשת לו,

‫עדיין האיסור פנויה קיים.

‫עד שיהיה קידושין וחופה ושבע ברכות.

‫כלב לא ברכה אסורה לבעלה כנידה.

‫בשביל שתהיה מותרת, הרי כל בחורה ‫היא אסורה בלי איסור נידה.

‫היא אסורה משום פנויה.

‫אבל האיסור הזה הוא רק מגזרו על רבונן, ‫בדין של דוד גזרו.

‫והאיסור הזה, אמרו רבונן שהוא יהיה מותר ‫רק אחרי חופה,

‫בשבע ברוכת.

‫כלב לא ברכה אסורה לבעלה כנידה. ‫זה לא ממש כנידה, זה מדרבנון.

‫מדרבנון. אם היא לא נידה, זה רק מדרבנון.

‫כלב לא ברכה צריך חופה

‫כארוסה

אסורה.

‫ארוסה, אדם שידך, ‫מה זה ארוסה של הגמרא,

של התורה?

‫עם קידושין, לא המשודכת.

‫משודכת זה לא נקראת ארוסה.

‫זה פנויה, מה?

‫אבל ארוסה שהוא קידש אותה,

‫אבל עוד לא עשה חופה,

‫ועוד לא עשו שבע ברכות,

‫אז היא אסורה לבעלה כנידה, מדרבנון.

‫אבל בזמן בועז,

‫בזמן רות,

‫עוד לא היה איסור לבוא על פנויה.

‫אז היא הלכה בלי קידושין.

‫היא הלכה לשכב בלילה.

‫הרי קידושין צריך עדים, ‫בלי עדים אפשר לקדש.

‫אי אפשר לקדש אישה ביחידות.

‫אז הכוונה של נעמי,

‫שהיא תשכב איתו ותתעבר ממנו.

‫זה היא רצתה.

‫אבל בועז הצדיק לא רצה.

‫בועז אפילו,

‫והיה יצר הרע, אומר לו,

‫אתה פנוי,

‫והיא פנויה.

כי בועז, בועז,

כשנעמי הגיעה לבית לחם בחזרה,

‫הייתה לוויה של אשתו של בועז.

‫הייתה לוויה של אשתו.

‫ועכשיו הוא פנוי.

‫אומנם בועז לא היה בחור צעיר,

‫היה בן 400 שנה.

‫בועז, אבל היא רצתה להקים זרע

‫מבועז הצדיק.

‫זה זרע המלכות.

‫הרי מרות,

‫בועז הוליד את עובד, ‫ועובד הוליד את ישי, ‫וישי הוליד את דוד.

‫דוד היה נין של רות,

‫כי היא הולידה את עובד.

‫עובד הוליד את ישי, איזה נכד של רות,

‫ודוד בן של ישי, אז הוא נין של רות.

‫והיא זכתה למלכות.

כתוב בספר מלכים שהיה כיסא לאם המלך.

אומר רשי,

מה זה אם המלך?

לא האימא שלו בת שבע,

האימא של שלמה זה בת שבע.

לא, אם המלך זה רות.

הזקנה הזאת, רות,

זכתה לראות

את דוד המלך, נין שלה,

וזכתה לראות את שלמה עם כל הפאר והתפארת והכבוד והעוד

שהיה לשלמה.

והיה לה כיסא מיוחד לאם המלך.

זאת רות זכתה.

בכלל המידות הטובות שלה לעשות חסד

עם נעמי, היא לא רצתה לעזוב אותה,

ועכשיו היא באה להתחתן עם זקן.

והיא בת כמה היא הייתה, רות?

הבעלה מת בלי ילדים.

אולי היא הייתה בת 25, 20,

והיא יכלה לא הולכת להתחתן עם בחור.

ועוד שעירה?

לא יודע בדיוק בת כמה היא הייתה.

אבל זה לא היה.

אבל זה מה שאמר לה בועז,

היטבת חסדך האחרון מן הראשון. זה חסד גדול שהתבואה להיות איתי,

כי היא אמרה לו, אתה גואל.

הוא היה באמת קרוב לבעל שלה,

דוד או בן דוד

של אביו.

אז בועז,

היא אמרה לו, אתה גואל,

וככה נקים שם המת.

אבל זהו.

על כל פנים מה שהסברתי למה בועז, כל הסיפור הזה של בועז, זה לומר שכל העניין של הזנות,

זה נעשה רק מזמן דוד המלך,

עם פנויה.

לכן, רותה.

אבל עכשיו שיש איסור דה רבונן

מבית דינו של דוד,

לעבור על איסור דה רבונן כזה.

אוי, ואפשר להיות חייב מרדות.

טוב, מכת מרדות בטח היה.

אבל בלי זה, להיות מאוס בעיני הקדוש ברוך הוא.

זה הדבר הכי גרוע,

שאדם יהיה מאוס בפני הקדוש ברוך הוא.

מה הקדוש ברוך הוא אומר עליו?

איך

ככה הקדוש ברוך הוא אומר על אדם כזה שהוא?

אפילו שזה רק איסור דה רבונן.

כתוב שם בחזל,

שטוח אותו צדיק כל הלילה על הרצפה, על הקרקע.

הוא היה שטוח בפישוט ידיים וברגליים.

והיה מתפלל שלא יוודא שבאה אישה אל הגורא.

הוא לא עשה כלום, הצדיק הזה. הוא שמר.

בועז, עליו אמרו חזל,

שקר אכן זה יוסף,

הבל היופי זה בועז,

אישה ראת השמית התעלל, זה פלטי בן לייש.

הוא לא עשה, לא חטא,

אבל

הוא היה ראש הסנהדרין.

מה, אם מי ודא שהייתה אישה בגורן?

מה זה, בועז יש לו עסק עם נשים?

זה חילול השם.

תעזוב את האיסורים, אבל החילול השם שבדבה.

איך, מה, בועז זה צדיק. עוד לא היה שום איסור, לא היה איסור פנויה.

אבל בועז יש לו עסק עם נשים? מה זה?

ואז בשביל זה היה שטוח כל הלילה על הרצפה,

מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא יוודא הדבר שהייתה אישה בגורן.

שמה, והוא אמר לה, תצאי לפני,

תלך לפני הזה,

שלא יוודא הדבר,

שלא יהיה חילול השם.

אתם יודעים מה זה? צדיק, זה בועז הצדיק.

בועז, יצא ממנו דוד המלך,

אבי המלכות.

זעקו פונים,

מה היינו אומרים?

אז את הבית סוהר,

הוא גם עבר את זה

עם האמונה הזאת,

שיש בורא עולם,

יש בורא עולם,

הוא לא...

הוא יודע מן הכול, רק הוא רוצה ככה.

אז אני מקבל,

אני מקבל, וככה נסער בבית סוהר עשר שנים.

הוא רואה,

ממש, הרי זה שלא להרהר אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא,

אחרי שהוא הרי לא אשם,

הוא לא עשה כלום.

והחוטאת הזאת, היא הפכה את הכול עליו.

בוודאי זה ניסיון קשה להחזיק באמונה.

זה השני דברים,

הטרגדיות האלה, הוא עבר אותן על ידי האמונה.

האמונה והביטחון.

והוא עוד ממשיך לפתוח בקדוש ברוך הוא.

ידוע שאנחנו,

בימים נוראים אנחנו מתפללים

לעונה יוסף בבור.

הוא היה מתפלל,

בוודאי הוא התפלל, לקדוש ברוך הוא שיושיע אותו,

אבל הוא לא היה, היה היתר פנים.

לא גילה לו הקדוש ברוך הוא שיוציא אותו.

מאז שהגיע הקץ

אמרת אדוניי צרפת הוא.

הקדוש ברוך הוא עשה לו צירוף.

אתה יודע מה זה צירוף?

כמו הצורף

של לראות עם האמונה שלו

בבורא עולם חזקה.

שהוא אין עוד מלבדו והוא עושה את הכול.

ואם זה בורא עולם עושה, אתה לא יכול להתנגד.

אתה, הבירייה של הקדוש ברוך הוא.

אז כדי לראות, לצרף, מה זה אמרת אשר צרפת הוא?

כמו צורף

וצירוף בספר דניאל כתוב שלפני ביאת המשיח יעברו עם ישראל צירוף אחר צירוף.

לראות מי באמת ביניהם

מאמין אמיתי ובירא שמיים אמיתי.

ככה כולם, יש להם זקנים,

ויש להם כובעים,

ויכול להיות להם גם פרק.

אבל,

אבל אמיתי זה היה צריך צירוף.

זה הפשט, אמרת השם צרפתו.

הוא עמד בניסיון בכלל

האמונה והביטחון.

עכשיו היה לו סיפור שלישי.

שייי.

הייתה אשת, הניסיון של אשת איש.

אשת איש,

אשת עקום, לא אשת ישראל.

אין מיתה על אשת עקום.

אם אדם בא על אשת גוי, הוא לא עובר על איסור אשת איש.

של התורה, לא תינף לו תורה.

אבל מדרבונו, לא מדרבונו, מנוטרו,

כתוב בפרשת בראשית

ודבק באשתו ולא באשת חברו.

אפילו גוי,

גוי שבא על אשת איש,

הוא חייב מיתה.

כידוע שאצל בן נוח, אזהרתו זוהי מיתתו.

אצל בן נוח,

אם התורה אמרה אל תעשה את זה,

אם הוא עושה, הוא חייב מיתה.

אזהרתו זוהי מיתתו. לא צריך התראה,

ואפילו בעד אחד אפשר להרדות אותו.

לכן אינני יודע כאן מה נעשה היום.

היום דנו ביום שישי או ביום חמישי

את

החייל,

ודנו אותו בהריגה,

וכנסו אותו ב-20 שנה לצוהר.

והאמת היא

שהוא לא חייב כלום.

הוא הרג,

הוא הרג גוי.

אז מה, מה, יהודי לא נהרג על גוי.

גם,

וגם זה לא משפט בכלל, זה משפט,

מה, משפט צריך לסנהדר עם בשביל דבר כזה? דיני נפש רע.

מה לעשות?

זה הרג מישהו שרצה להרוג יהודי.

מה?

זה הרג מישהו שרצה להרוג חייל עם סכין.

הוא הרג מחבל. מחבל הוא הרג. מחבל הוא הרג.

כן, המחבל הזיק.

אבל בטח, בזה הוא כבר חייב מיתה, בגלל שהוא כבר חיבל.

הוא כבר חייב מיתה בשביל זה.

גוייש נתן מכה ליהודי חייב מיתה.

חייב מיתה על פי דין,

אם היו מעמידים דין התורה,

המחבל היה חייב מיתה.

והוא ראה אותו.

לא צריך אפילו בית דין, יכול להרוג בלי בית דין. הוא יודע, האמת, שהוא חיבל.

זה לא, הפסק ההוא, טעות גדולה.

מה לעשות היום?

המדינה הזאת,

אין לה חלק בתורות משה רבנו.

מה נעשה?

שהשם מרחם עלינו. זה עקבתא דמציאה.

אבל על פי דין,

המחבל היה חייב מיתה. הוא הרי פצע מישהו,

אז הוא כבר חייב מיתה.

אז מה יש? מו הרג אותו? לא חייב כלום.

הם עשו להם משפט, ובסוף איך אומרים?

זה חוזר עליהם כבומרנר.

אז

אם לא היו עושים משפטים שלהם,

אז לא קרה כלום.

אז מה יש?

לא קרה כלום. הוא מחבל.

מותר להרוג אותו.

על פי דין תורה מותר להרוג אותו.

עכשיו, הניסיון השלישי,

הדבר השלישי, הטרגדיה השלישית,

שאשת פוטיפר הייתה כל הזמן משודלת אותו לעבירה.

הוא היה בחור בן כמה הוא היה?

הרי הוא נמכר בן 17,

והיה שנה אצל אשת פוטיפר. זהו, אז בשנה הראשונה, אז בן 18.

נו, בחור בן 18,

ויש לו אישה

שרוצה אותו כל כך,

וכל כך מופתה אותו, והיא מתלבשת בשבילו.

איך כתוב בחזל?

שמלה שלושה ערבית,

לא לבשה ערבית.

שלושה ערבית, לא לבשה ערבית.

והיו לה תכשיטים,

והייתה מתקשטת כל הזמן בשבילו.

וזה בארץ של זימה, מה,

אולי לא מה לפחד.

זה לא כמו פה,

פה בעם.

בבני ברק, אדם שיחטא עם אשת איש,

רחמנו ליצלן, איזה ביזיונות יהיה לו.

אבל שמה לא היה כולם ככה.

לא היה שום ביזיון.

יכלו לתאם ביניהם, הוא היה הרי הבוס,

המנכ״ל,

אבל, והוא עמד ביצר.

אה, איזה מלחמת היצר הייתה.

יויסף הצדיק,

יויסף הצדיק, שעמד

וזכה יויסף,

לא בחינם הוא זכה.

כל מה שזכה,

בדין הוא זכה. משלו נתנו לו.

אמר רבן שמעון גמליאל,

יויסף משלו נתנו לו.

פש לא נשק בעבירה,

ועל פיך יישק כל עמי.

צוואר שלו חיבק בעבירה,

עשה עם רביד הזהב על צווארו.

ראיתי בתרגום,

וברשי גם,

מה זה רביד הזהב? ענק.

אתה יודע מה זה ענק?

ענקים בגרגרותיך.

איך כתוב שם?

ענק זה שרשרת,

שרשרת מזהב,

עם... אבן יקרה.

כן,

והלבישו אותו בגדי שש?

גם זה בכלל לא בחינם.

כתוב ברבן שמעון גמליאל כל דבר

למה הוא זכה לו.

לא בחינם.

אפילו מה שקוראים לו,

או רגליים שלו רצו לעבירה,

וירכיבו אותו במרכבת המשנה של פרעה.

כשעשו תהלוכה,

עשו תהלוכה ממלכתית

ליוסף,

זה היה במרכבת השנייה שתמיד אחרי פרעה.

אחרי המרכבת הראשונה של המלך.

ויקראו לפניו אברך

בגלל מוח שלו הרהר בעבירה,

ויקראו לפניו אברך. אמרתי לך אתה,

אפילו הכבוד הזה שאומרים על אחד

שהוא עילוי,

זה לא בחינם.

אין בחינם.

שמעת שהסוד הזה, סבא לימד אותי.

אז סבא, פעם שאלתי אותו

על איזה זקן

במקנס,

אם הוא יהודי כשר,

אומר לי, סבא,

אתה לא רואה שהוא ערך ימין?

בחינם אתה חשב נותנים אריכות ימין?

אין בחינם.

זה רבי שמעון גמליאל נמצא במדרש,

בפרשת מקץ,

מדרש רבו.

כל מה שעשו לו, תהלוכה ממלכתית ליוסף,

הכל היה בדין.

הכל היה בדין. מגיע לו.

מי שלא,

נותנים לו. לא סתם מתנות.

מגיע לו.

פסל לא נשק בעבירה על פכי שקומים.

יד שלא משמשה בעבירה,

וייסר את טבעתו והשתינה ליד יוסף.

נתן לו טבעת ויד.

ועוד כל הדברים, הכל קיבל בדין.

אבל אני צריך לסיים, תראו.

ודאי, לגבור על היצר זה דבר נפלא מאוד.

ואדם שגובר על היצר,

עמוד אש

יהיה לו בפטירה שלו.

יש בגמרות,

בכלל שהוא יתגבר.

אבל קשה להתגבר על היצר.

אבל לעשות גדרים.

איך אמר הרייבד?

ראש כל הגדרים, שמירת העיניים.

ראש כל הגדרים.

והייתי אומר,

הזכרנו את המשנה בסוטה דף ט',

שמשון,

שעבר,

שנכשל. יש בברייתא כתוב שמרר בעיניו,

או במשנה כתוב שחטא בעיניו.

לפיכך נקרו עיניו.

טוב, אני אסיים באיזה דבר.

רחמים.

למה אתה יושב שמה?

אני רוצה לראות אותך.

ככה יש לי, אני, עם מי לדבר.

אתה שומע? אני אגיד איזה דבר נפלא.

הזכרנו מקודם את החז״ל ושונא את עדן דף ט׳.

שקר החן זה יוסף,

והבל היופי זה בועז.

אישה יראת השם היא תתעלל, זה פלטי בן לאיש.

מה היה פלטי בן לאיש?

פלטי בן לאיש

הייתה בת של דוד,

בת של שאול,

הייתה מאורסת

לדוד.

אבל במה הוא אירס אותה?

אירס אותה

לפי שהוא הבטיח

מי שיהרוג את גוליית

יאשרנו המלך עושר גדול.

הוא היה חייב לו כסף.

שאול היה חייב כסף לדוד.

הוא הרג את גוליית. מגיע לו.

ועוד הוא גם הביא מאה עורלות פלישתים.

והמאה עורלות פלישתים ראויים לכלבים.

לתת אותם לכלבים לאכול.

זה שווה פרוטה.

אז הוא קידש

במלווה ופרוטה.

מחל על החוב,

עושר גדול, וגם נתן מאה עורלות פלישתים.

שאול חשב,

המקדש במלווה ופרוטה, דעתה המלווה,

הוא היה אבא של הבת. הבת הייתה פחות מ-12.

אפילו 12 וחצי, אבל היא הייתה ברשותו לקדש אותה.

הוא מחל לו על הכסף,

וגם הביא לו מזומנים.

הנה, הם עורלות פלישתים.

אתה יכול לתת אותם לכלבים, זה שווה פרוטה.

אז שאול אמר, המקדש במלווה הוא פרוטה, דעתה המלווה.

והמקדש במלווה אינה מקודשת.

אבל דוד חשב,

דעתה הפרוטה,

שהיא כן מקודשת.

אני חושב שזה על מיכל,

אבל בפסוקים כתוב שמירב,

נכון, זה מיכל.

היה מקודם מירב,

וניתנה לאדריאל,

אבל לא יודעת, צריך לברר טוב בספר שמואל

איזו בת זאת הייתה בפרשתות.

מיכל,

נו, אז מה עשו,

ושאול היה גמרא רבה בישראל, וגם מלך,

והוא פסק שהיא לא מקודשת לדוד.

נתן אותה

לפלטיבן ליש.

ולפלטיבן ליש חשש

שהיא אשת איש.

אבל המלך

לא רוצה לעשות נכד המלך.

אז היא הייתה חיה איתו באותו חדר,

אבל מה עשה פלטיבן ליש?

נעץ חרב בינו לבינה.

ואמר, מי שיעשה יידקר בחרב.

וככה כל הזמן,

לא יודע כמה זמן, עד שדוד קיבל אותה, זה אחרי מיתת שאול.

קיבל אותה בחזרה, והיא הייתה מותרת לו.

כי באמת היא לא הייתה סוטה, חס ושלום.

לא הייתה אשת איש שילכה עם מישהו.

כי פלטיבן ליש, הצדיק הזה, פלטיבן ליש.

אבל תראו,

אותו פלטיבן ליש.

איך הוא הסתדר עם איסור איחוד?

אני לא יודע.

תוספות שואל את זה, לא?

אבל איך הוא הסתדר עם הסתכלות?

הוא היה מסתכל באשתו, מיכל,

היא לא הייתה אשתו, אבל ההסתכלות?

אז אתם יודעים מה שכתוב בכתבי אריזה בשער הגלגולים.

שפלטיבן ליש התגלגל ברבי מטיה בן חרש.

מה היה עם רבי מטיה בן חרש?

זה כתוב, ילקוט שמעוני פרסה פריחי.

קשה למצוא את הבריתה של...

מה היה רבי מטיה בן חרש?

רבי מטיה בן חרש

היה צדיק קדוש, יושב ולומד כל הזמן,

ומעולם לא ראה צורת אישה.

הייתה לו סמירת העיניים עצומה.

פעם אחת השטן עלה לקדוש ברוך הוא ואמר לו,

מה הוא,

מה הוא,

רבי מטיה בן חרש לפניך?

אמר, הוא צדיק גמור.

אמר, תן לי רשות.

תן לי רשות שאני...

תן לי ואנסינו.

מה? תן לי ואנסינו.

ואנסינו.

הלך, נדמה לו,

כמו אישה,

כמו נעמה.

הייתה מלכת היופי.

והוא בא לפניו,

או בימטיה מסובב את הראש.

הוא בא לצד השני, הוא מסובב את הראש.

אבל הוא מסתובב, היא מסתובבת פה.

השטן מסתובבת פה.

ומה ראה רבי מטיה בן נחרש, שהוא בצרה?

הולך חס ושלום

לטמא את עיניו.

אמר לתלמיד,

לך תביא לי מסמרים ואש.

מסמרים וגחלים.

הביא לו, הלבין את המסמרים בגחלים.

הלבין,

נהיה לוהט.

ולקח את המסמר ודקר לעצמו את העיניים, רחמון ונצלח.

זה היה רבי פלטי בן לייס. זה היה תיקון.

גלגול של פלטי בן לייס עבר על התקלות.

מה התשובה שלו? נקרו את עיניו.

כמו אצל שמשון.

נכשל בעיניו, נקרו את עיניו.

אז פה זה נקרו את עיניו בשביל שוב.

אבל רואים, אם התיקון,

התיקון של שמירת העיניים, של קלקול בעיניים,

הוא לנקר אותם, זה היה התיקון.

אז לא תדע מה זה החטא

של העיניים.

תדע מה זה החטא.

אם זהו התיקון,

רחמנה וחמאלה.

אני הייתי שואל תמיד קושיה אחרת

מהגמרא בעבודה זרה,

שאומרת

שוריאנה דעינה בלי בתליאנה.

השרירים של העיניים קשורים עם הלב.

ולכן, אם יש דלקת עיניים, זה פיקוח נפש.

בכלל זה קשור עם הלב.

גם אנגינה,

תדעו לכם, זה קשור עם הלב.

אני פעם הייתי מזלזל באנגינה.

זאת אומרת, היה איזה רופא מן העיר שלנו,

הוא קצת גם קרוב.

היה איזה רופא.

אמרתי לו, אני ברוך השם לא לוקח אונטיביוטיקה.

לא הייתי, אמרתי לו כמעט שנים ואני לא לקחתי אונטיביוטיקה.

לא לקחתי אף פעם.

אמרתי לו, תראה מה שאומרים אצלנו.

אנגינה מתרפאה עם אונטיביוטיקה בשבוע.

אבל בלי אונטיביוטיקה שבעה ימים.

אז הוראה שאני מלגלג על האנטיביוטיקה,

אז הוא אמר לי, תדע לך,

יש סכנה גדולה בענגינה.

ובאמת, אחרי כן הייתי פעם בתל השומר בשביל איזה ילד שלי,

ושם הרופא הסביר לי שיש חיידק

באנגינה שיורד ללב

וגורם דלקת פרקים.

דלקת פרקים זה מחלה מסוכנת.

לא יוצאים מזה מהר, ברוך השם.

היה לי הבן, היה לו, אבל ברוך השם יצא בעשרה ימים.

עם אספירין, ברוך השם יצא.

אבל צריך מעקב,

וצריך לבוא כל פעם לראות, כי זה פוגע בלב.

זה סכנת נפשות, האנגינה.

זה לא משחק.

חוץ ממה, גם בלי החיידק הזה,

זה מכה של חלל.

על אנגינה אפשר לחלל את השבת.

גם בלי החיידק המיוחד הזה.

עם החיידק המיוחד זה צריך לחלל שבת על זה.

אבל

גם בלי הנגינה, היות וזה מכה של חלל, אתם יודעים את השולחן ערוך.

מכה שמתוך הפה,

מתוך

מין השיניים,

אפילו אולי מן השפתיים.

מן החלל כל מכה שהיא פנימית זה פיקוח הנפש.

אז הנגינה זה פצע בגרון, היא מוגלה.

זה פיקוח הנפש. אבל בלי זה יש היידק

שהוא גורם נזק ללב ולפרקים.

וכל הזמן כואבים הפרקים, ואתה לא יודע מה לעשות.

היה לי איזה תלמיד,

הוא בא ממקסיקו.

והיה כל הזמן לוקח אנטימרטיקה.

אני,

בתור, אני אוהב את התלמידים,

דאגתי, אמרתי, למה אתה לוקח אנטיביוטיקה כל הזמן?

אנטיביוטיקה

זה מזיק.

למה אתה צריך לקחת את זה?

כמו שזה הורס חיידקים,

זה גם הורס את הגוף, מחדיש את הגוף.

אבל אחרי כן הבנתי, הוא לא רצה לגלות לי, הבחור.

הבנתי שהוא כנראה הייתה לו

פעם

דלקת פרקים, התחלה של דלקת פרקים,

ואז חייבו אותו לקחת אנטיביוטיקה כל החיים,

שלא יחזור.

זה על כל פנים

רוסי חוב גזוקט.

אז אני מקשה ארמת יבן חרש.

אם שורייני דעיינא,

שורייני דעיינא,

כשורים בלב,

אז הוא ממש מכניס עצמו לסכנת נפשות.

וכי בשביל לא לעבור,

לא לעבור על איסור הסתכלות,

יכול להרוג את עצמו.

חס ושלום, יכול להרוג את עצמו.

יושיע הרב מסי בן חורש.

כן, אז אמרתי, אני מקשה על כל שורות של נחש.

אבל מה שתירצתי, השיעור הזה, אתה יודע, איפה הוא?

לא יודע אם הוא נמצא אצל דוד,

שאני אמרתי שעל הסתכלות יש דיני הרגל, יעבור.

זה שיעור בהלכה,

אני לא יכול עכשיו לדבר.

אני בשיעור הזה הוכחתי מן הרמב״ם

עם ראיות

שעל הסתכלות זה אביזריו דעריות,

ואביזריו דעריות יש דין יהרג, אל יעבור.

לכן רב מטיה בן חרש

הוא עשה יהרג, ואל יעבור.

נכון, הוא הזיק את עצמו נזק

שיכול היה להרוג אותו.

אבל לא כתוב שהיא הייתה איזה שיש. מה הוא...

מה? היא הייתה איזה שיש? מישהי נדמה לו לעשות מי שהשטן נדמה לו לאישה. אבל אם הייתה פנויה זה לא עריות.

זה באמת בגמרא, בסנדן ענבוב,

בפנויה זה לא עריות.

אבל אם הייתה אשת איש... יכול להיות שהוא נדמה לו כאיש אצלנו. אז אתה אומר, בשביל להחמיר את הנישואים.

על הראש שלו הייתה אשת איש.

כן.

טוב, אם לא הייתה אשת איש, היא הייתה רק פנויה,

אבל שמה בעיין בב כתוב שצריך

ימות וידבר איתה.

עכשיו הבסיס לא יהיו בנות ישראל הפקר.

זה תקנה, זה לא מן הדין.

רק כדי שלבנות ישראל הפקר, אדם שעלה טינה על פנויה,

גם כן נתן לו למות ולא נתן לו.

לא מדינה אלא שלא יהיו בנות ישראל הפקר אבל כאן אני מה אני אומר שזה יהיה לו דיני הרגע לעבור שלא לעבור להסתכל

יותר טוב למות ולא להתקל

לא אכפת לו למות

להתקל אני השם יעזור אולי

אתה יודע שהשיעור הזה

איפה הוא נמצא אתה יודע

טוב אני פעם

אמרתי את זה פעם בקריאת ספר

אצל האברכים

בהלכה

לא

זה בהלכה

שהסתכלו זה אביזריו דעריות אביזריו דעריות אביזריו דעריות הרגע לעבור

רבי חנן אמנון קשה אומר

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

לפיכך העיר בה להם תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפש עם עם צדקו יגדיל תורה ויאדיר