מסכת ברכות ה. | הרב עמנואל טולדנו [012]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אמר רב לוי בר חמה,

‫אמר בי שמעון בן לקיש,

‫מה דכתיב?

‫ואתנה לך...

‫קלוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,

‫תעלה אליי ההרה,

‫ואתנה לך את לוחות האבן והתורה ‫והמצווה אשר כתבתי לאורותם,

‫לוחות אלו עשרת הדיברות.

‫תורה זה מקרא,

‫והמצווה זו משנה

‫אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים,

‫לאורותם זה גמרא,

‫מלמד שכולם ניתנו למשה משנאה.

‫אז נראה

אם יש רש״י.

‫רש״י אומר,

זה מקרא,

‫רש״י אומר שמצווה לקרות בתורה.

‫זה מקרא חומש, אומר רש״י,

‫שמצווה לקרות בתורה.

‫-זה מקרא חומש.

‫והמצווה

זה המשנה,

‫שהתעסקו במשנה.

‫אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים,

‫שהתעסקו בנביאים וכתובים.

‫כמובן, אותו דבר.

‫ולהורותם זו גמרא.

‫מלמד שכולם ניתנו למשה משנאה. ‫אומר רש״י,

‫להורותם זו גמרא,

‫שבה בתוך הגמרא יש סברת

‫טעמי המשניות,

‫שממנו יוצאה הוראה.

‫אבל המורים, הוראה מן המשנה,

‫נקראו מבלה עולם

‫במסכת סוטה.

‫מן המשנה לא פוסקים.

‫מן הגמרא, הגמרא הרבה פעמים ‫שואלת סתירות

‫ומיישבת

‫אך במעסקינן,

‫לפעמים מחסור במחסריו הכי קטנה.

‫אי אפשר לפסוק מן המשנה. ‫מן הגמרא,

‫אז המילה להורותם, שזה לצון הוראה,

‫הלכה למעשה,

מה זה הוראה?

‫מראה לו איך לעשות.

‫זה חוזר על גמור,

‫מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.

‫יש כאלה שיכולים לפקפק. ‫קיבלנו רק תורש בכתב, כמו קראים.

‫הם מאמינים בתורש בכתב, ‫אבל לא מאמינים בתורש בעל פה.

‫וכאן כתוב שהכול ניתן למשה מסיני.

‫לא כתוב פה אגדות, הלכות.

‫זה הכול נכלל בגמורי. ‫הגמרא בלולה מהלכות, מאגדות.

‫כל מפסומים, ממקראות.

‫הכול בלול בה.

‫זו הגמרא, הרי יש רבנותם ‫בקידושין דף ל״א, אני חושב,

‫שכתוב שם לעולם יצליס אדם ‫את הדימות שלו.

‫מקרא, משנה, גמרא.

‫אומר על זה רבנותם, ‫שהיום בגמרא שלנו,

‫אומר, יש לנו הכול.

‫לא צריך.

‫יש לנו כל מיני פסוקים, ‫וגם הכול יש אגדות.

‫כמובן, ראיתי בשם החזוניש,

‫אתה רואה במדרשים,

‫יש מדרש רבו.

‫הוא מתחיל לדרוש איזו דרשה, ‫אבל בהתחלה הוא אומר הלכה.

‫אורבי תנחומה גם ככה.

‫בהתחלה הוא אומר הלכה, ‫ואחזון מתחיל.

‫אומר החזוניש, ללמד לך ‫שאגדה בלי הלכה זה לא שווה.

‫צריך עם הלכות ואגדות.

‫אז כאן כתוב כאן,

‫מה זה מלמד?

‫הפסוק אומר, ואני אתן לך.

‫מה?

‫לוחות אבן זה עשרת הדברות,

‫והתורה זה החומש, ‫החמישה חומשי תורה.

‫והמצווה זה המשנה,

‫אשר כתבתי זה נביאים וכתובים.

‫לאורותם אפילו פלא, נביאים וכתובים, ‫הרי הנבואות עוד לא היו

‫בזמן משה רבנו.

‫משה, איך לומר שהוא כבר נתן לו,

‫נתן לו נביאים וכתובים.

‫רק כתוב הרי בחז״ל בשבת קד',

‫אפילו מה שעתיד,

‫תלמיד ותיק לחדש,

‫כבר נאמר בסיני.

‫אבל אז תמיד הסברתי,

‫אם כבר נאמר בסיני ‫את החידוש הזה, ‫אז איך בא אחד ואומר?

‫אחד חידש משהו.

‫לא חידשת כלום, אדוני, ‫זה כבר נאמר.

‫כנראה, כך אמרתי אז, ‫בדוקאות ד', כשהייתי

אמרתי שכנראה גילה לו ‫הקדוש ברוך הוא למשה,

‫אבל משה לא גילה הכול.

‫מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש,

‫הוא השאיר שהוא יבוא ויחדש.

‫איך אפשר לומר דבר כזה?

‫אז כל הדורות עד אותו,

‫הם לא ידעו את הכול.

‫הם לא ידעו את הכול.

‫אתה מבין, הרי קשה לי קושייה.

‫יש לי קושייה.

‫מצד אחד אנחנו אומרים,

‫אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש,

‫נתגלה למשה רבינו.

‫ומצד שני, כתוב שם בגמרא,

‫הלשון, על זה שאלתי,

‫באו

דרדקה,

ילדים,

‫וישוב בבית המדרש,

‫והם רוצים לדבר בדברי תורה, ‫הם לא יודעים,

אבל מה שהם יודעים.

‫אז ילד אחד אמר, נדרוש את האלפא-ביתא.

‫אז הם דרשו א',

בינה,

גמול, דלים.

‫וככה דרשו כל האלפא-ביתא.

‫אז כתוב שם בגמרא,

‫שהוא סיפר אחד לשני ‫שבאו דרדקה ואמרו דברים ‫שלא שמעתן אוזן מעולם.

‫זאת אומרת, הם חידשו את זה, הילדים.

‫א', בינה.

‫דבר ראשון, צריך להיות מבין.

‫א', בינה.

גמול דלים.

‫ואחריכם, במסכת, בדף ק״ד בשבת,

‫מובא כל הדרשה הזאת.

‫אז שאלתי, אם לא היה

‫לא שמעתן אוזן בימיו,

‫אז הרי במקום אחר כתוב ‫שהכול יתגלה למשה רבנו,

‫אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

‫התירוץ הוא נכון, יתגלה לו, ‫אבל הוא לא גילה את זה.

‫עד שבא אותו צדיק ומגלה אותו.

‫אני לא יודע אם אני צודק ככה, ‫אמרתי קצת,

‫לא בטוח זה נכון.

‫אז כאן, על כל פנים, ‫בואו נלמד כאן מה שכתוב כאן.

‫הכול מלמד שכולם.

‫הקדוש ברוך הוא אומר למוישה,

‫תעלה אליי הערה ‫ואתנה לך לוחות האבן והטוירו,

‫זה החומש, חמישה חומשי תורה,

‫המצווה זה המשנה, כל המשניות.

‫הרי רבינו הקדוש חיבר המשנה.

‫אבל, נכון, אבל

‫כבוד ברוך הוא מסר את זה למשה.

‫יותר קשה, נביאים וכתובים.

‫זה הרי התחדש אחריכם, ‫הנביאים באו אחרי זה.

‫הם קיבלו את הנבואה.

‫אבל משה רבנו ידע את הכול,

‫כל הנבואות.

‫והמצווה הזו משנה, ‫אשר כתבתי לו נביאים וכתובים,

‫לאורותם זו גמרא.

‫אז רשי מביא למה מלאורותם לומדים זו גמרא?

‫למה לא להגיד לאורותם זו משנה?

‫מביא רשי את הגמרא בסוטה,

‫שמי שפוסק מתוך המשנה,

‫הרי הוא מבלדי עולם.

‫כי אי אפשר לפסוק את המשנה, ‫המשנה לפעמים הלכה למאן דאמר אחד, ‫ויש מקום אחר שחולקים, רבנון חולקים.

‫זו, אמר רב,

‫זו דברי

רב מאיר, אבל חכמים אומרים,

‫בכתובו דף כט,

‫בכמה מקומות, ואומרים תוסר, ‫כל מקום שכתוב, זו דברי,

אבל אחרים אומרים,

‫הקבל זו ואין הלכה כן.

‫אז איך אפשר לפסוק עם המשנה?

‫לכן עם המשנה אי אפשר לפסוק, ‫יש סתירות, יש,

‫אבל לכן פירש רשי,

‫לאורותם זה הגמרא,

‫מלמד שלכולם ניתנו מסיני.

‫אמר בי יצחק,

‫כל הקורא קריאת שמע על מיטתו,

‫כאילו אחז חרב שתי פיות,

‫בידו.

‫חרב שמוש...

‫שמישני הצדדים היא חבדה.

‫היא לא הקלטה.

‫היא לא הקלטה.

‫אה, הוא שומע בשלב.

‫לא, ו...

‫אבל לא שמת את זה פה.

‫-הוא אמר שלא, הוא לא חייב. ‫-אה, לא צריך.

‫טוב,

אתה שומע מה שהוא אומר כאן,

‫שנאמר רוממות אל בגרונם ‫וחרב פיפיות בידם.

‫ולפני כן כתוב, מהי משמע? ‫איך זה משמע שמישהו אומר כאן, ‫שמע על מיטתו?

‫כאילו אוחז חרב שתי פיות, ‫להרוג את המזיקין.

‫לפני כן כתוב,

‫אמר מר זוטרא ויתמה רבשים ‫מי רשא דעניינה,

‫דכתיב, יעלזו חסידים בכבוד,

‫ירננו על משכבותם.

‫הוא כתיב מייד אחרי זה,

‫רוממות אל בגרונם, ‫וחרב פיפיות ידם. ‫אמרות, אומרת, אם אומרים,

‫אם אומרים קריאת שמע על המיטה, ‫ירננו על משכבותם,

‫אז רוממות כל בגרונם.

‫אז רוממות כל בגרונם.

‫וחרב פיפיות ידם.

‫אומר רשאי, שתי פיות ידו, ‫להרוג את המזיקין.

‫מה אם משמע דביקרת שמה?

‫על המיטה מאירי.

‫אז על זה הוא אומר, לפי שכתוב,

‫ירננו על משכבותם.

‫אז כאן אתה רואה גם מה שאמרתי,

‫לא, לא כאן.

‫או, בר רבי יצחק השני, ‫ואמר רבי יצחק,

‫כל הקורא קריאת שמע על מיטתו,

‫מזיקין בדלין הימנו,

‫שנאמר,

‫ובני רשף

יגביהו עוף.

‫העוף

מגביה את בני רשף.

‫לא הבני רשף מגביהים את העוף.

‫ובני רשף, רשף זה שדים.

‫ובני רשף המזיקים יגביהו עוף. ‫העוף מגביה אותם. ‫מה זה עוף? עוף זה תורה.

‫שנאמר, התעיף עניך בוא ועינינו.

‫אם אדם רק,

אומר רשי,

‫רק מקפל את העפעפיים,

‫סוגר את עיניו,

‫הוא כבר שוכח את הלימוד.

‫זאת אומרת, כל הזמן צריך ללמוד.

נקרא רשי. רשי אומר, אם תכפל

‫וסגרת עיניך בתורה,

‫היא משתכחת ממך.

‫אם אתה,

כן, זאת אומרת, מתעלם עכשיו מן התורה.

‫מספרים על הרמי שמחה ואור שמח,

‫הוא היה תמיד לומד בגמרא,

‫גמרא גדולה הייתה לו.

‫והיה,

האצבע

עם האצבע לא עומדת.

‫הרי כשהוא היה צריך

מישהו דופק,

‫הוא צריך לפתוח לו,

‫אז הגמרא הייתה סגורה ‫והאצבע שלו איפה שהוא עמד.

‫אז שאל אותו אחד, ‫בשביל מה אתה צריך לעשות את זה?

‫אמר לו, מה, אתה יודע, ‫התחיל עיניך בוא ועינינו.

‫רק אתה מסלק, אני שם,

‫הלב שלי הוא פה רק, ‫אני הולך עכשיו לטס.

‫הטעף עיניך בוא ועינינו.

‫אדם מסיח דעתו מן התורה, ‫זה הטעף עיניך הכי,

‫הכי, שאדם מסיח את עצמו מן אלימות.

‫מסיח עצמו. אדם

לא הייתי מבין בשם חזון איש.

‫שכבר קצת דברים בטלים נחוץ לבן אדם.

‫זה יכול כל הזמן ללמוד.

‫אז אני שומע את זה.

‫אמר פחם, קניאזקי מביא אותו.

‫שקצת אדם לא יכול כל הזמן, ‫הוא צריך להתאוורר.

‫שהמוח לא יהיה כל הזמן תחת לחץ של לימות.

‫אבל לא להסיח עצמו מן אלימות.

‫לא להסיח עצמו דעתו מן אלימות.

‫אז מה כתוב כאן?

‫אמר בי יצחק,

‫מקודם אמר בי יצחק, ‫הקורא כל השם על מיטתו ‫כאילו אוכל שתי פיות.

‫עכשיו, רבי יצחק

עוד אומר, ‫כל הקורא כל השם על מיטתו ‫מזיקין בדלי נאמנו,

‫שנאמר, מזה רעב.

‫מה זה מזה רעב?

‫אנשים נפוחים מן הרעב.

מרוב רעב הגוף מתנפח.

‫ככה, ככה.

‫הגוף דורש אוכל, והטעים,

‫אולי הטעים בלי מזון, ‫הם מתנוונים.

‫כל תאי הגוף.

‫בני רשב יגוויעו עוף,

‫ואין עוף אלא תורה, ‫שנאמר את חשביך בו ואיננו,

‫ואין רשב אלא מזיקין, ‫שנאמר מזה רעב ולחומי רשב

‫וכתם מרירים.

‫אמר בשמעון בן לקיש,

‫כל העוסק בתורה איסורים בדלי נאמנו.

‫מקודם הוא אמר מזיקין בדלי נאמנו.

‫זה אמר ביצחק.

‫עכשיו, רשב לקיש אומר,

‫איסורים בדלי נאמנו, ‫הוא לא נהיה חולה.

‫לא נהיה חולה, לא נהיה לו... ‫אין לו כאבים.

‫שנאמר,

ובני רשב יגוויעו עוף,

‫בין עוף אל התורה,

‫שנאמר, התעיף עיניך בו ועינינו,

‫ואין רשף אלא איסורין,

‫שנאמר,

‫מזה רעב ולחומי רשב.

‫אז רשבי מסביר, אז לכאורה,

‫זו סתירה.

‫לא, אומר רשבי ולחומי רשב,

‫כתוב בין רעב למזיקין.

‫נדרש לפניו ולאחריו, ‫איסורין ומזיקין.

‫כי רעב זה איסורין.

‫אם אדם רעב, רעב, ממש רעב, ‫ברמינן,

ברמינן, ברמינן.

‫יש בעיכה.

‫טובים היו חללי רעב,

‫חללי חרב מחללי רעב.

‫אנשים שמתו על ידי חרב,

‫היה טוב להם מאשר אותם שמתים מן הרעב.

‫הרעב זה יסורין גדולים.

‫אז כאן כתוב, מזה רעב,

‫אנשים נפוחים, זה בפרסת האזינו כתוב,

‫הם נפוחים מרעב.

‫הולחומי רשב,

‫רשב זה המזיקין,

‫לוחמים בהם,

‫לא, רגע אחד.

‫הולחום מרשב וכתב מרירי.

‫הרי כתוב פה רשב בין כתב מרירי ‫למזר רעב.

‫אז אומר רשב,

‫העוף

משלקם. ‫כתב מרירי זה שם ששת. ‫הולחום מרשב, כתיב בין רעב למזיקין.

‫נדרש לפניו ולאחריו, יסורין ומזיקין.

‫נו, אז איפה כתוב?

‫לא, אני צריך לעיין, ‫לא מבין כאן. ‫אמר ראש ממלכי,

‫כל העסק בתורה יסורין דלינאמנו,

‫שנאמר, ובני רשף יגביעו.

‫אבל מה זה רשף?

‫אין עוף אלא תורה, ‫ואין רשף אלא יסורין.

‫כיוון שכתוב, מזר רעב ולחומר רשב,

‫וכתב מרירי.

‫אז הרשף הזה זה לא שדים,

‫הרשף הזה זה יסורין.

זה יסורין.

‫אמר לי רבי יוחנן,

‫אה, אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו,

‫שמי שעסק בתורה, ‫איסורים הולכים ממנו.

‫זה פסוק בתורה.

‫ויאמר, אם שמוע תשמע ‫לכל השם אלוקיך,

‫וישר בעיניו תעשה,

‫והאזנת למצוותיו,

‫ושמרת כל חוקיו,

‫כל המחלה אשר שמתי במצרים ‫לא אשים עליך,

‫כי אני אשם רופאיך.

אז זה פסוק מפורש,

‫שלא יהיה לו מחלות,

‫אם הוא שומע לקולו של הקדוש ברוך הוא.

‫הוא לומד, וישר בעיניו יעשה, ‫מה שישר לעשות,

‫מה שישר בעיני ה'

‫ואזנת למצוותיו

‫ושמרת כל חוקיו.

‫כל המחלה אשר שמתי במצרים ‫לא אשים עליך,

‫כי אני אשם רופאיך.

‫אם כן, מה הוא בא לדרוש מן הפסוק?

‫אלא כל שאפשר לו ‫לעסוק בתורה ואינו עוסק,

‫הקדוש ברוך הוא מביא עליו ‫איסורים מכוערים ועוכרים אותו,

‫אלא

הוא מביא דרשה אחרת.

‫כל מי שאפשר לו בתורה ואינו עוסק,

‫הקדוש ברוך הוא מביא עליו ‫איסורים מכוערים.

מה זה איסורים מעוכרים? שנאמר,

‫נעלמתי דומיה,

‫החשיתי מטוב וכאבי נעכר.

‫הפסוק אומר, החשיתי מטוב. ‫מה זה טוב? אין טוב אלא תורה?

‫שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.

‫אין טוב אלא תורה.

‫החשיתי מטוב,

‫אם אני שתקתי מטוב, ‫לא למדתי תורה,

‫וכאבי נעכר.

‫אז יש לי כאבים אחוריים, ‫מיסורים אחוריים.

‫-ואין טוב אלא תורה, ‫שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתיות הזו.

‫אמר רבי זירא ותימר רבי חנינא בר פפא.

‫בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא, ‫מידת בשר ודם.

‫מידת בשר ודם,

‫אדם מוכר חפץ לחברו,

קונה שמח ומוכר עצב.

‫למה הוא מכר אותו?

‫יש לו חפץ, למה הוא מכר אותו?

‫כי הוא זקוק לכסף.

‫אז הוא מצטער שהוא מכר את זה,

‫אבל הלוקח שמח.

‫ואילו הקדוש ברוך הוא

‫נתן לנו את התורה,

‫והוא שמח, אתה רואה שהוא משבח את התורה, ‫גם אחרי המכירה,

‫כי לכך טוב נתתי לכם.

‫דבר טוב, מה שיש לזה. ‫תורתי, אל תעזובו.

‫כך הגמרא אומרת.

‫אז באמת יש פה לשאול שאלה.

‫כל פעם כשאני מוכר חפץ,

‫נגיד,

‫מוכר איזה... ‫היה לי מכונית, מכרתי אותה.

‫הקונה שמח,

והמוכר, אם היא מכונית טובה,

‫לא רימה אותו ממכונית טובה.

‫אז למה הוא זקק למכור? ‫היה צריך כסף.

‫אז הוא ביצע.

‫אז שמה, בגלל שאחרי שמכרתי

‫את האוטו לשני, אין, לי אין.

‫הוא, יש לו ולי אין.

‫אבל כאן הקשבון נתן לנו את התורה.

‫אבל מה, גם הקשבון יכול עם התורה, ‫הוא לא חסר.

‫אז המשל הוא לא דומה.

‫שמה, במשל של חפץ,

‫אדם מוכר חפץ,

‫נחסר מן המוכר ועובר לקונה.

‫אבל כאן התורה, הקשבון נתן לנו תורה, ‫ואני יכול לחשוב בפשטות.

‫הרי יש פסוק,

‫ויהיה אצלו המון ‫שהקשבון חייה משתעשע בתורה ‫עוד לפני בריאת העולם.

‫ויש, כתוב שם, במילה, שעשועים.

‫אז אם, אז מה, ואחרי שנתן את התורה לנו, ‫כבר לא משתעשע בתורה?

‫בוודאי שאותו דבר, מה קרה אחרי זה, ‫אחרי שנתן תורה?

‫לא קרה שום דבר?

‫היה צריך להיות.

‫אז לכן לא מובן. ‫אז ראיתי, לא זוכר, איזה מביאים,

‫שהרי אחרי שהקשבון נתן לנו תורה,

אז החכם,

הקדוש ברוך הוא גוזר, והקדוש ברוך הוא... והצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. לפעמים להפך.

הצדיק מבטל גזירתו של הקדוש ברוך הוא.

אז נתן לנו כוח.

טוב, לגמרא הזאת אתם רוצים לדעת,

יש בספר שר שמעטטה של הקצות החושן.

שהוא בהקדמה כותב,

מביא את הגמרא בבמציאה נט,

שהגמרא אומרת שרבי יהושע,

רבי אליעזר,

נחלקו חכמים עם רבי אליעזר, נגד, כולם נגדו,

על תנור של העכניים.

וכתוב שם, רבי אליעזר מטהר

ורבי יהושע מטמא.

ורבי אליעזר

לא רצה לשמוע להם.

עשה הוראה כדברה.

והם

לידו אותו.

והרב אליעזר היה אומר להם בהתחלה, בוויכוח,

אם כותב את המדרש יוכיחו

שאני צודק.

אם אני צודק,

הכותלים יוכיחו.

התחילו הכותלים ליפול.

יצאה בת-קול ואמרה, תעזבו את רבי אליעזר,

שהוא צודק.

קם רבי שוער רגליו ואמר,

כבר כתבת בתורה אחרי רבים להטות,

ואין הלכה כמו רבי אליעזר, וכולם חולקים עליו.

ומה שאתה, בת-קול, אין,

לא בשמיימי.

כבר מאז שניתנה תורה, לא בשמיים.

אז מביא שמה, עכשיו שמעת בהקדמה את דרושות הרן,

שמסביר שהתורה ניתנה לפי השכל של בני אדם היום.

השכל של בני אדם קובע שכך הלכה.

אפילו שבשמיים אומרים להפך, אומרים את האור.

אבל השכל של בני אדם,

לפי שהתורה ניתנה

לבני אדם, והם קובעים בתורה.

אני אגיד לכם דבר קטן.

יש בפרשה, וזאת הברכה,

משה רבנו בירך את ישראל.

וכשהגיע ללוי, הוא אמר,

ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.

מחץ מותני מקמה, והוא מצלם במקום הזה,

הוא כיוון לברך את החשמונאים,

שהם לחמו נגד מעצמה יוונית,

והם מועטים וחלשים.

אז זה הוא התפלל עליהם.

אבל לפני כן כתוב ברך השם חילו. מה זה ברך השם חילו?

אפילו חללים שבו

עבודתם תהיה כשהופעה על ידיו תרצה.

ידוע שחלל,

הרי הוא כזר לכל דבריו.

מה זה חלל?

ילד שנולד מכהן מפסולה.

נגיד כהן התחתן עם גרושה,

או כהן גדול עם אלמנה.

הבן שלו נהיה חלל מן הכולן, נהיה זר.

אסור לו לאכול בתרומה,

וכזאת אומר בקודשים.

הוא כמו ישראל, הוא כבר לא, ואם עבד,

אז יש פה בגמרא, אם עבד זה כמו זר שעבד.

אבל יש הבדל.

זר שעבד, עבודתו פסולה.

זר שנגיד

היזה את הדם של הקורבן.

זה לא שווה.

למה זר לא יכול לעבוד? עבודתו פסולה.

משנה, משנה בפרק שני דזבחים.

משנה ראשונה של פרק שני דזבחים.

אבל חלל,

נכון הראו כזר,

לכתחילה.

אבל אם כבר עשה עבודה,

עבודתו כשרה.

שנאמר,

ברך השם חילו.

אפילו חללים שבו,

תברך אותם ופועל ידיו תרצה.

ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.

העבודה שלו תרצה, תהיה מקובלת.

אני שאלתי תמיד הקושייה הזאת, שאלתי את רבי די שפירא,

דיברתי איתו.

מה זה מה שרבנו

אומר לקדוש ברוך הוא

את ההלכה הזאת?

הוא ברך השם חילו?

אפילו חללים שבו, פועל ידיו תרצה.

מה משה רבנו בא לומר? הלכות לקדוש ברוך הוא?

ממה נפשך?

אם כך הלכה,

הוא לא צריך להתפלל על זה.

הוא ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.

ואם לא כך הלכה, מה יעזור שהוא יבקש?

הוא יכול לשנות את ההלכה? לקבוע את ההלכה?

אתה שומע את הקושייה?

קושייה יפה כתוב.

זו גמרא בקידושין ס״ו עמוד ב׳.

וברך השם חילו,

אפילו חללים שבו

ופועל ידיו תרצה. חלל שעבד עבודתו כשרה.

כך הלכה.

כהן שלא...

אבל יש, רוב הר... בפסטות זה מדובר רק בחלל שלא נודע.

הרמב״ם אומר, אפילו בחלל שנודע.

בפסט, חלל

שלא נודע,

והוא עבד.

הרי נגלה שהוא חלל,

עבודתו כשרה.

ואם הביא ישראל, הביא חתך,

והכהן שעבד

והיזה את הדם,

לא, לא ושחט.

שחיטה כשרה אפילו בזעם.

אז ודאי שחלל ששחט,

שחיטתו כשרה.

תחילה אפילו.

אבל אם עושה קבלה או הלכה או זריקה,

זו עבודה,

חלל שעבד, זר שעבד, עבודתו פסולה.

אבל חלל בדיעבד,

אז בראשונים כתוב רק אם לא נודע.

לא ידענו שהוא חלל.

וברמב״ם שיטתו אפילו חלל שנודע,

חלל בדיעבד עוז ותקשרו.

מי אומר את זה?

רבנו משה אומר את זה. הוא אמר לקב' ברוך הוא, ברך השם חילות.

אפילו חלנים שבו

ופואר ידיו תרצה ותבלבל את העבודה שלהם.

ואני שואל, איזה פלא.

מה בא משה רבנו להגיד לקב' ברוך הוא? הוא מתפלל לקב' ברוך הוא, תעשה את זה.

תבקש, תעשה שיהיה קשה מה זה.

אם ככה לך,

לא צריכים את משה רבנו,

את התפילה שלו.

ואם לא ככה לך,

אז מה, הוא ישנה לנו את ההלכה, רבנו?

מה זאת אומרת?

אז איך הפסט?

הפסט,

אמרתי פסט, אמרתי אי אפשר לומר פסט פשוט.

שבאמת התפילה ברך השם חילו,

הכוונה, תפילה שיהיה להם כוח.

זו אותה תפילה כמו על החשבונאים.

שיהיה להם כוח להילחם.

תן להם ברך השם חילו.

אבל,

אמרתי עוד פסט,

שמשה רבנו הגיע להבנת התורה לנון שערי בינה.

הוא הבין את התורה, אז הוא הבין

את הטעמים העמוקים של הקדוש ברוך הוא, למה הוא אמר ככה, למה הוא אמר ככה, למה הוא אמר ככה.

אז הוא הבין שלפי

שכך צריך לקרוא.

כי אם הוא אומר דעות להקדוש ברוך הוא בהלכה,

בתורה,

הוא אומר לו,

כך צריך להיות.

חל״ז לא נודע, עבודתו קשרה.

זה מה שאומרת, פה הגמרא לא מובנת.

הגמרא מביאה משל

שאדם מוכר, נגיד אדם מוכר מכונית,

הוא מוכר דירה.

הקונה שמח,

אבל המוכר עצב, למה הוא צריך נזקק למכור?

אם יש לו,

בגלל שהוא זקוק לכסף, אז הוא

לא שמח.

אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה.

כי לקח טוב נתתי לכם.

הוא משבח, הוא שמח.

תורתי אל תעזוב, הוא משמח.

אבל המשל לא דומה לנמשל.

המשל,

מכרתי לך אוטו.

אז לי כבר אין את האוטו.

זה נהיה עבר אליך.

אבל כאן הקב' נתן לנו את התורה, אז התורה היא כבר לא אצלו?

יכול ללמוד.

והקב' ברוך הוא משתעשע בתורה לפני בריאת העולם.

אז אחרי בריאת העולם הוא כבר,

אחרי מתן תורה הוא הפסיק להשתעשע בתורה?

מי מפריע לו ללמוד.

הוא גם יכול ללמוד כל היום.

אז מה זה נקרא?

זה לא, הנמשל לא דומה.

ודאי שהקב' ברוך הוא לא יצטער,

לפי שהוא התורה היא אצלי וגם אצל הבנים שלו.

אצלנו אנחנו זכינו, אתה יודע?

אתה יודע מה זכינו?

זכינו שקיבלנו את התורה.

קיבלנו תורה מהקב' ברוך הוא.

אמרתי היום לבחורים,

אני קצת בשביל חנוכה,

אז שרנו שיר,

אבל פה אני לא יודע אם אני יכול.

שרנו שיר.

ככה בסוף השיעור אמר, שרתי.

מה שרתי? אני אגיד לכם מה שרתי.

גם פה עוד מצווה לשיר.

שרתי ככה.

דווקא נפשי

הרי חום,

בתומכו ימיניך.

דווקא נפשי הרי חום,

בתומכו ימיניך.

כן, בקודש

חזיתיך לראות עוזך וכבוד החום.

כן, בקודש

חזיתיך

לראות עוזך וכבודך.

צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.

קומה, קומה, קומה,

קומה לך בסוהרי.

צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.

קומה, קומה, קומה,

קומה לך בסוהרי.

אמרתי לבחורים,

אני אומר בי, תמכה ימיניך.

כראש ברוך הוא תמך בי, אתם יודעים?

יכולתי להיות מהנדס,

יכולתי ללמוד באוניברסיטה

ולהיות עם הארץ.

אבל הקראש ברוך הוא הציל אותי מזה.

אני לא רוצה לספר כל הסיפור, איך הוא מנע ממני מללכת לאוניברסיטה.

ואחרי כן הקראש ברוך הוא עזר,

קומה ישיבה במרוקו,

והלכתי ללמוד שם.

ואחרי כן הייתי קצת בצרפת, ובאתי אחרי כן לפוניביץ'.

אמרתי לבחורים,

תמכה בי תמכה ימיניך, גם אתה וגם הוא וגם הוא, כולכם פה.

תמך בכם הקדוש ברוך הוא שאתם יכולתם להיות פרחים ברחוב.

ברחוב המלוכלך.

והקדוש ברוך הוא תמך בכם

והביא אתכם לישיבה

ללמוד את התורה, ללמוד יראת שמיים.

איפה תקבלו תורה? ברחוב?

מאיפה תקבלו יראת שמיים?

אנחנו עמלים כל הזמן לקנות קצת יראת שמיים.

איפה טוב הרחוב? תמצא יראת שמיים.

אמרתי לכם כבר

באיזה שיחה פה לפני כמה זמן.

אמרתי

לפני כמה זמן בשיחה שכל הפרשיות שמדברים על העונשים, שהעניש הקדוש ברוך הוא את העולם.

אדם

וחווה.

חווה, אמרתי,

אתם זוכרים שדיברתי על העונשים של חווה.

היום כל הנשים שבעולם

מולידות

עם צער.

צער ההיריון,

צער הלידה וצער גידול בנים.

זה הכל בגלל הסבתא חווה.

אנחנו עוד בעונשים שהיא,

בגלל שהיא אכלה מעצות דעת,

הנה.

והמיתה?

האדם הראשון התחייב מיתה לו ולדורותיו, לכל הדורות.

כמו שהבאנו מהספרה,

שרבי יסיע הגלילי אומר, בפרשת השם תלוי,

אומר רבי יסיע הגלילי, אם רצונך לראות

שכרם של מצוות,

צא וראה מה קרה לאדם הראשון.

שבשביל לא תעשה אחד, שלא יאכל מעצות דעת,

והוא עבר על העליו הזה, על אכלה מעצות דעת,

בשביל זה נגזרה עליו מיתה לו ולבניו ולדורות ולדורות, עד סוף כל הדורות.

הסברתי יפה, אין אדם מת בלוחת.

אם הוא חוטא אז הוא מת,

אבל מה פתאום מיתה?

אם אדם חוטא צריך להעניש אותו,

אבל המיתה, המיתה זה הרי חורבן

הגמור של הגוף.

גומרים עם הבן אדם, נהיה עפר.

זה היה נאנס, אבל לא מיתה, מיתה זה בגלל האדם הראשון.

מהאדם הראשון אנחנו עוד בעונשין של האדם הראשון.

מכאן, אז איך לומדים מיראת שמים?

אם מתבוננים מהעונשין שהקדוש ברוך הוא

הראה לנו

הראה לנו את המבול,

איך שהוא העניש את העולם,

הראה לנו סדום ועמורה,

איך שהם

הפך אותם הקדוש ברוך הוא. יום אחד

בעיני צחמה

הבוקר יצא לארץ

ולוט

הגיע לצהר.

ואז מה יצא?

והשם המטיר על סדום ועמורה

גופרית ואש מן השמיים,

שרף אותם

כולם בשריפה.

אתם יודעים שגופרית זה מאוד דולק,

דולק מהר.

אתם רואים, אנחנו מחככים את הגופרית של הגפרור

רק מהחום של החיכוך

נדלק

מהר נדלק.

אז אם אתה קשבו בחזרה גופרית ואש,

גחלים וגופרית.

זה היה,

בהתחלה זה היה גשם.

אבל באמצע, כך רשי אומר,

עמיאללה המטיר אומר זה גשם, מטר.

אבל אותו גשם באמצע נהיה,

במקום טיפות מים נהיו פירורים של גופרית.

וככה הוא השקה את כל ארבעת הכרכים האלה,

סדום ועמורה אדמאות צבויים,

השקה אותם בגופרית

ובגחנים.

והיו שם שריפות,

לא נשאר כלום. הכול מתו בשריפה.

אני אמרתי, לא יודע אם הגופרית עושה פיצוץ,

הדף, ואז גם הבתים נהרסו.

אמרו לי, אולי הגופרית לא עושה הדף.

אני לא יודע איך עושים פצצות,

איך עושים חומר נפץ,

שהוא מתפוצץ וגורם הדף.

ההדף הזה הורס את הבתים,

לא החוצצה עצמה.

אבל פה אני לא יודע,

יכול להיות שגופרית לא עושה חמד לב.

אבל שריפה כן.

ואחרי כן, מה עשה כבוד ברוך הוא פעם?

הפך את האדמה שיושבים עליה,

ואז הוא אומר, צלע אחד היה,

וכל הערים, הארבעה ערים היושבים עליה.

העלה אותם למעלה והפך אותם.

העליונים למטה ותחתונים למעלה.

ולמה אתה כנראה אחרי זה, שימח שמה בדיחה.

לא יישאר, מי שיבוא לא יכיר שהיה פה עוד דום.

ככה,

מי יודע,

מי יודע עוד אפיך,

אומר רשי,

ימי שנותנו בהם שבעים שנה,

ואם בגבורות שמונים שנה.

ורובם אמרו עבר כאז איתן עופה, מי יודע עוד אפיך,

אומר רשי,

פעם שהיו חיים אלף שנה,

בזמן הדורות הקדמונים,

שהיו לפני המבול,

היו מאות שנים,

שעה מאוד מטושלת,

960 אני חושב.

אז היה זמן לאנשים ללמוד,

ללמוד את עוצמת הכעס של הקדוש ברוך הוא.

מה כעס של הקדוש ברוך הוא עושה?

היו ידעים, יכלו ללמודת הרבה מאורעות,

יכלו ללמוד כמו ממה שאנחנו דורשים עכשיו,

המאורעות של המבול,

המאורעות של האדם הראשון לחבלן,

המאורעות של דום ועמורה.

מראים לנו את הכעס של הקדוש ברוך הוא.

מי יודע עוז אפיך,

מה זה עוז?

עוז זה עוצמה.

העוצמה של הכעס של הקדוש ברוך הוא.

מי יודע עוז אפיך.

אנחנו, יש לנו רק 80 שנה,

הם לא מספיקים ללמוד אבל לפחות קצת ללמוד.

אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מעניש.

הקדוש ברוך הוא מעניש.

אין אפשרות להימלט, רק תשובה.

בלי תשובה מוכרחים להעניש.

זה לימד אותנו ספר בראשית.

ספר בראשית מלמד אותנו את הדבר הזה.

ואמרנו לדאגים, אם אתם זוכרים.

אוי להם לבריות,

אוי להם לבנים, שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.

הקדוש ברוך הוא בוכה ושואג כמו אריה על מה על נביאו כנעמה, נוהם כיונה וצועק

אוי לי שהחרבתי את ביתי.

אוי להם לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.

אני שאלתי,

ריבון העולם, אתה לא רוצה, קשה לך שהחרבת את הבית?

הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה שיחרב הבית.

אז מי מעכב בעדיך?

אז תוותר להם?

עשו עוונות?

אין דבר כזה.

יש עוונות, חייבים עונש.

יש מידת הדין, היא לא נותנת שאדם יפנים את הדברים האלה.

אני משתדל כל פעם לחזור על זה בשביל להפנים את זה בליבי.

לדעת דבר אחד יש שכר ועונש.

קדוש ברוך הוא לא יכול לברוח.

מה שעשית, הכל זה לידוק הדין.

אז אמרתי לבחרים, שאם,

אמרתי להם

שבי תמך ימינךו? זה לא רק בי, אני לא אומר על עצמי.

על כולכם.

מה היה?

הקדוש ברוך הוא עזר לכם שבאתם לישיבה.

ואתם לומדים,

לומדים טוירה, לומדים מירת שמיים.

איפה תמצא את זה ברחוב?

אז קדוש ברוך הוא תמך בכם.

בדיוק כמו שאני אומר, הוא תמך בי,

לא הייתי באוניברסיטה,

אבל גם הוא תמך בכולם,

תמך בכולם

שיבואו לישיבה ללמוד.

בי,

כששמעת את השיר היפה הזה,

לא יודע ממי,

מי הוא אומר, אולי חב״ד, חב״ד, לא יודע.

שיר יפה זה מילים של

דוד המלך.

דווקא נפשי

אהריך פתאום חייבי נחום.

דווקא נפשי

אהריך ביתום חיי ימי נחום.

כן בקודש

חזיתיך לראות עוסך וכבודך.

כן בקודש חזיתיך לראות עוסך וכבודך.

צמאה, צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.

קומה, קומה, קומה,

קומה לך בסוהרי.

צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.

קומה, קומה, קומה,

קומה לך בסוהרי.

אין פה מניין.

נגיד קדיש, היה טוב להגיד קדיש.

יש שם עוד, יש שניים.

עוד אחד.

תבואו, אולי נגיד קדיש.

יש פה שניים.

עוד שניים.

אה, הנה.

נוך עיניו.

עוד אחד.

יונתן,

אני לא אמרתי את זה, לא אמרתי. ברמב״ם

מביא שחנוכה ימים טובים להלל ושמחה.

ימי שמחה והלל.

אז רציתי לשמח קצת.

הבחורים שרנו בסוף השיעור.

זה מה ששרנו.

עוד אחד.

אנחנו נגיד קדיש, קדיש גדול,

שאחרי ההגדה שהגמרא אומרת וסוטה

על מה עומד התורה מן העולם

מזמן שנחרב בית המקדש,

על סדרה דקדושתה

ועל קדיש שאומרים אחרי הגדה.

לכן אפילו אם לומדים הלכה אומרים את המאמר רבי חננה בן עקשי אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומזאת

שנאמר אדוני חפש מעם צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

כדי לומר קדיש על אגדה.

זה היה היהודים ב...

היו יהודים לא לדוגמר,

לא יכלו ללמוד גמרא, הם לא ידעו.

אבל עין יעקב

היו דורשים באגדות, אני ראיתי.

בליטא ככה זה היה.

היו בתי כנסיות שלא יודעים ללמוד דף גמרא,

אחרים לומדים משניות,

אחרים לומדים

עין יעקב.

לא מבינים גמרא, אבל לומדים עין יעקב. ככה אני אומר לכולם,

לבחורים גם אני אומר.

אתה עייף, תלקח תנ״ך,

להיות בקיא בתנ״ך, זה מוסיף הרבה עיר על שמיים.

בפרט שזה מפי השם הכל עוד מזמן משה רבינו.

לאורותם

זו גמרא, אבל

לאורותם זו גמרא.

אבל אשר כתבתי

זה נביאים וכתובים.

אז הקב' ברוך הוא נתן למשה, כל התנ״ך כבר נתן לו.

ועוד לא הייתה נבואה.

עוד לא היו כל ההיסטוריה של כל המלכים.

הכל הוא ידע

לפני שקרה המקרה.

זה משה רבנו קיבל, אבל הוא לא גילה את זה.

נתן לנביאים שיכתבו את זה, לא, הוא לא גילה.

מה שאמרתי, שמעת החידוש, אמרתי.

מצד אחד,

יש תלמיד ותיק עתיד לחדש, זה חידוש שלו.

ומצד שני אומרים,

גילה כרשבו חווי למשה רבנו אפילו מה שתלמיד ותיקה גילה. אז אם כן, זה כבר לא חידוש.

התירוץ הוא שמשה רבנו קיבל את זה,

אבל הוא לא גילה את זה.

נתן לתלמיד ותיק הזה להתגדר.

מקום להתגדר, תגיד אתה, אחי ככה,

אותו דבר כל הנבואות.

הכל כבר התגלה, משה רבנו.

יש עוד איזה חז״ל

שאומרים

שהכרש ברוך הוא

גילה

למשה רבנו דור-דור

ודור שב,

דור-דור ופרנסיו.

כל התלמיד החכמים שעתידים לצאת,

הוא גילה לו שיכיר אותם

ויראה לו את רבי עקיבא.

אז זה היה סיפור מפורסם שראה

כשעמד, כשעלה משה למרום, מצאו לה קדוש ברוך הוא,

שהיה כותר כתרים

על האותיות,

עושה תגים.

אמר לו, מה אתה עושה?

אמר לו, זה עתיד לצאת אדם

שידרוש הכל תג ותג, טיל לטילים של ההלכות.

הוא מנוע עקיבא בנושא.

הוא הראה לו אותו,

והראה לו שבסוף הוא ירק.

בסוף הוא ירק.

אמר לו,

הוא תורה וזוז חרא.

זהו.

אמרתי תמיד פשט וזה. אמרתי לרבי, אמרתי.

אמרתי את זה לרבי.

אמרתי לו,

מה זה שאלה זו תורה וזוז חרא?

הרי אדם, אם האדם היה יכול לחיות לתמיד,

מילא זה שאלה.

למה רבי עקיבא נהרג?

אבל הרי בנקו אדם צריך למות.

רבי עקיבא היה כבר בן 120 מתי שהרגו אותו.

נגיד, ניתן לו לחיות עוד

134. אבל בסוף ימות.

מה זכר רבי עקיבא?

שגם במיטה שלו הוא עבד את השם.

כשהוא נהרג על קידוש השם,

היו מסרקים את בשרו,

והוא אמר,

אתם יודעים מה שהוא אמר, הוא אמר

כל ימיי הייתי מחכה, מצפה, מתי יגיע פסוק זה,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך.

ועכשיו כשבא לידי,

אז אפילו בשעה שהיו

צורקים את בשרו, הוא אמר שמע עצה השם יגידו שמעת.

אני אומר שזה תורה וזה זכרה וניחותה,

לא בעיקר,

למה שאדם יזכה למות על קידוש השם,

בן כותמות.

אני מבין אם האדם היה יכול לחיות הרבה ולהישאר,

אז הוא הפסיד את החיים.

אבל באמקו מתים.

אבל שגם המיטה שלי,

לא רק,

המיטה שלי תהיה לקדש שמו יתברך.

כך אמרתי לרבים, זה דברים נכונים בסברה.

זה דברים נכונים.

בוסרוס טופון לבן, מה יש לך מן החיים?

אם אתה יכול לחיות ולמות,

לכבודו יתברך,

זה השכר הכי גדול.

זו תורה וזו זכרה וניחותה.

זכה רבי עקיבא, ובאמת

עבץ חיים,

כל הזמן היה מתפלל שיזכה למות על קידוש השם.

ומספרים

שרב אלחונן, התלמיד שלו, התלמיד הגדול של רב חיים,

של החבץ חיים,

רב אלחונן, הוא נכנס אליו פעם,

ראו אותו נכנס,

ושעה שעה,

שעה חשובה, זמן,

שעה טובה.

ויצא, וראו אותו חיוור,

רב אלחונן כשיצא.

ואומרים שזה מה שהוא אמר לו.

הוא אמר לו, אני מתפלל שיזכה למות על קידוש השם.

אני לא יודע אם יזכה, אבל אתה,

אתה תזכה למות על קידוש השם.

וכך היה כשהנאצים הרגו את רבו חומה.

אבל הוא היה תמיד מתפלל לזכות למות על קידוש השם.

אז מה,

מה,

יש לנו טענה על הקדוש ברוך הוא,

שרבי עקיבא נפטר בצורה כזאת, והרוגי מלכות, עשרי הרוגי מלכות,

וסרקו במסרקות של ברדל את בשרו.

זה אכזריות של הרשעים, של הגויים. אבל

עצם מה שהוא מת על קידוש השם,

אדרבה, זה זכר.

זה לא,

זה זכר.

מה יש לבן אדם? אם הוא בן קוימות,

אז למה לא למות על קידוש השם?

זה הכי טוב.

צריכים גם לחיות על פי קידוש השם.

לא רק למותק, גם לחיות על קידוש השם.

אז אין,

אין מניין. אני לא רואה מניין,

רק נוכל לגמור.

אתה הולך להביא מניין.

איך קוראים לו?

רחמים.

זה רחמים.

אה...

ממוי החזון היום.

לא,

תדע לחזר.

מה? אתה בעמוקה.

מה? אתה בעמוקה בישיבה. מה הוא אומר?

באיזה ישיבה?

בעמוקה.

מה אמרת?

אתה בישיבה של רבי אדם עוזיאל, בעמוקה.

לא?

מה פתאום.

אני ויהודי מבני ברק.

כן,

ואני אומר שיעור, ברוך השם.