מסכת ברכות - ג: | הרב עמנואל טולדנו [008]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אתחיל.

‫טניה.

‫אמר רבי יסי,

‫מעשה,

‫פעם אחת

‫הייתי מהלך בדרך.

‫אולי הוא רצה ללכת

‫מירושלים לכפר אחר.

‫ונכנסתי לחורבה אחת

‫מחורבות ירושלים.

‫להתפלל.

‫בא אליהו זכור לטוב

‫ושמר לי על הפתח.

‫עד שסיימתי תפילתי.

‫תכף נראה מה פירוש המילים ‫שמר לי על הפתח,

‫אפשר לומר, ושמר לי, ‫הכוונה המתין לי.

‫אבל אולי,

‫הרי תכף נראה, ‫נקרא קצת מקודם, ‫אחרי כן נבאר.

‫עד שסיימתי תפילתי. ‫לאחר שסיימתי תפילתי,

‫אמר לי, שלום עליך רבי.

‫אליהו קידם את השלום, ‫הוא אמר לו, שלום עליך רבי.

‫לרבי ישי זכר לאליהו הנביאו. ‫אמרתי לו, שלום עליך רבי הוא מורי.

‫כנראה שהוא למד ממנו,

‫מאליהו,

‫ואמר לו, מפני מה, ‫בני, מפני מה נכנסת לחורבה הזו?

‫אמרתי לו להתפלל. ‫כנראה תפילת מנחה, ‫אמרתי לו להתפלל.

‫ואמר לי,

‫היה לך להתפלל בדרך.

‫למה היא נכנסת לחורבה?

‫זאת אומרת, ‫לא כדאי להיכנס הרי לחורבה.

‫אלא מה, אתה צריך להתפלל? ‫תתפלל בדרך. ‫מה, זה אסור להתפלל בדרך?

‫אז למה יהיה לא להתפלל בדרך?

‫זאת אומרת,

‫כי לא טוב להיכנס לחורבה.

‫כמו שהגמרא אחרי כן אומרת, ‫הרמב״ם מביא את זה

בהלכות רוצח,

‫שלא להיכנס לחורבה בגלל המפולת,

‫כי החומות

של החורבה הן רעועות,

‫והם עלולים ליפול עליך,

‫כמו שאסור להישען על קיר נטוי, ‫על קיר מסוכן,

‫לפי שזה סכנה.

‫אז אמר לו, אלא מה, אתה צריך להתפלל.

‫תתפלל בדרך. אין איסור להתפלל בדרך.

‫אבל אמר לו, פחדתי,

‫שמה יפריעו לי העוברי דרכים?

‫שמה יפסיקו בי עוברי דרכים? ‫מה פירוש המילים יפסיקו בי,

‫יפסיקו בי עוברי דרכים?

‫אני לא רואה פירוש.

‫מה זה יפסיקו בי? יעברו לפניי?

‫או שידברו איתי, יבואו לדבר איתי, וזה יפריעו לי בתפילה.

‫שמי יפסיקו בי עוברי דרכים. ‫ואמר לי,

לזה יש העצה.

‫היה לך להתפלל תפילה קצרה.

‫השם יעזור, נבאר מה זה תפילה קצרה.

‫זה בפרק רביעי.

‫יש תפילת אביננו, קוראים לה.

‫אביננו,

זה מתחיל,

אומרים, שלוש הראשונות,

‫ואחרי כן, שלוש האחרונות,

‫ובאמצע השמונה עשרה מקצרים אותן.

‫כנגד התחונן לאדם דעת,

‫אומרים אביננו.

‫יש שם כל הנוסח של אביננו,

‫תכף נמצא אותו,

‫בפרק תפילת השחר.

‫אז אמר לו, היית צריך להתפלל ‫תפילה קצרה

‫ולהתפלל ברחוב,

‫וזה בדף כט, אביננו.

‫הנה, אני אקרא קצת ‫הנוסח של אביננו.

‫הביננו,

השם אלוקינו לדעת דרכך.

‫מצאתם, בדף כט,

‫זה בדף כט, ‫ומול את לבבנו ליראתך.

‫אדם צריך,

‫יש לו עורלה בלב.

‫ומול, תעשה מילה לעורלה של הלב שלנו,

‫שיהיה לנו יראת שמיים.

‫ותסלח.

‫אז רגע,ומול לבבנו ליראתך, ‫זה נכלל באביננו.

‫לא, זה בהשיבנו.

‫זה השיבנו. ‫השיבנו, השם אלוקיך לתורתך.

‫הרי אחרי אתה חונן, השיבנו.

‫ואחרי כן סליחה, ותסלח לנו,

‫וגואל ישראל להיות גאולים.

‫ורחקנו ממכאובנו רפאנו.

‫ודשננו בנאות ארצך,

‫תמלא אותנו בברכות של הארץ.

‫ונפוצותינו מארבע תקבץ,

‫והטועים על דעתך יישפטו.

‫זה השיבה שופטנו.

‫ועל הרשעים תניף ידך, זה למלשינים.

‫וישמחו צדיקים בבניין עירך,

ואיפה...

‫אה, זה ישמחות צדיקים.

‫זה וישמחו צדיקים, זה על הצדיקים.

‫בבניין עירך זה בונה ירושלים,

‫ותיקון היכלך,

‫ובצמיחת קרן דוד,

‫קרן לדוד,

‫עבדיך ובעריכת נר לבן ישי ומשיחיך,

‫טרם נקרא אתה תענה.

‫ברוך אתה, השם שומע תפילה.

‫זו תפילת הבינינו.

‫לאית עלה אביה אמן דמצלה אביננו.

‫אומר, לא טוב, אמר רב נחמן אמר שמואל,

‫כל השנה כולה אדם מתפלל,

‫אדם יכול להתפלל אביננו.

‫חוץ ממוצאי שבת

ומוצאי ימים טובים,

‫מפני שצריך לומר הבדלה וחונן אבד דעת.

‫ואביננו, אין הבדלה. ‫אז אמר, הנה הנוסח לאביננו לפנינו.

‫לא מוזכר בכלל המבדיל מקודש לחול.

‫אז הוא לא יכול לומר, אביננו,

‫במוצאי שבת ומוצאי ימים טובים.

‫ומתקיף לה רב בב בר שמואל,

‫ונמרא ברכה בפני עצמה.

‫ברכה רביתונא, ‫נעשה ברכה בפני עצמה,

‫המבדיל בין קודש לחול.

‫הרי יש חיוב להבדיל בתפילה,

‫מלבד החיוב להבדיל על היין, אחרי זה,

‫להבדיל בתפילה.

‫אתה אומר, באביננו אין הבדלה.

‫אז נעשה הבדלה. ‫נגיד, יגיד, אביננו השם אלוקנו,

‫ואתברך שמך, ‫שאתה מבדיל בין קודש לחול.

‫נגיד,

אומרת הגמרא,

‫מי לותנן רבי עקיבא אומר, ‫אומרה ברכה רבית בפני עצמה?

‫הרי רבי עקיבא סובר תמיד, ‫צריך לומר הבדלה עם ברכה,

‫לא בתוך חנן הדעת.

‫רב אליעזר אומר בהודאה, ‫במודים לומר את ההבדלה.

‫כמו, כמו, לא, יעלה ויבוא אומרים בעבודה,

‫יעלה ויבוא אומרים ברצה. ‫רצה,

עד המחזר שכינתו, זה נקרא עבודה.

‫מי מודים עד הטוב שמך ולכנן להודות, ‫זה נקרא הודאה.

‫רב אליעזר אומר בהודאה,

‫עטו כל השנה מעבדינן קרבי עקיבא,

‫דא שתנא מן עביד.

‫כל השנה כולה מתמה לו עבדינן קרבי עקיבא,

‫תמנה שרי תקון רבנן, לא תשעה שרי,

‫כי הברכות הן שמונה עשר, לא תשעה עשר.

‫אמת, היום זה תשעה עשר ‫בגלל המלשינים.

‫אז זו הכוונה, אבל במסכת מגילה,

‫לפני שתיקנו את ברכת המלשינים,

‫היה שמונה עשרה.

‫אז קוראים לזה שמונה עשרה, ולא תשעה עשר.

‫אה, יש פה עוד דין.

‫אז זה קושייה.

‫מלכיב לה מר זוטראו, ‫נכללה מכלל אביננו.

‫לא לעשות את זה ברכה בנפרדת,

‫אבל נכליל את זה באביננו, ‫השם המבדיל בין קודש לחום.

‫קשיא.

‫אז לכן זה קושייה, זה לא מה שאמרו, ‫שלא לומר אביננו במוצאי שבת, ‫זה לא מובן.

‫אומר רב ביבי בר אביי,

‫כל השנה כולה מתפלל אדם,

‫הביננו,

‫חוץ ממות הגשמים,

‫מפני שצריך לומר שאלה בברכות השנים.

‫וכאן, מה כתוב פה? ‫דשננו,

אבל איפה התפילה על הגשמים?

‫כתוב, דשננו בנאות,

‫למה זה לא נקרא תפילה

על הגשמים?

‫דשננו בנאות ארצך.

‫צריך להזכיר ברכה, לברך

על הגשמים.

‫לומר שאלה בברכת השנים. ‫מה זה שאלה? לשאול את הגשמים.

‫מקיף לה הרב מר זוטרא אותו דבר,

‫ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך, ‫ותן תלום מטר.

‫התל יטרודה, הוא עלול להיטרד, ‫אם אתה מאריך עליו.

‫היא אחי אבדלה וחנן, ‫אתה הטעמי, התל יטרודה. ‫אמרי, הטעם,

‫כיוון זה בא בתחילת התפילה,

‫עוד לא נטרד.

‫אבל נאמר,

בשאלת גשמים,

‫שזה בא באמצע התפילה, הוא יטרד.

‫מרקיף לה רב אישי ונמרא ושומע תפילה,

‫למר בתנחום אמר רב עשי,

‫תעב לא יזכיר גבורת גשמים ‫בתחיית המתים,

‫מזכירין אותו שאלה,

‫מחזירין אותו.

‫שאלה בברכת השנים, ‫אין מחזירין אותו,

‫מפני שיכול לאומריו שומע תפילה.

‫אם אדם לא אמר משיב הרוח, ‫מוריד הגשם, ‫וגם לא אמר מוריד הטל.

‫אנחנו, הספרדים,

‫אומרים מוריד הטל בקיץ, ‫יש כאלה אולי אשכנזים,

‫לא, אשכנזים גם אומרים מוריד הטל, ‫אבל יש אולי

שלא אומרים מוריד הטל באותו קיץ.

‫אז אם לא אמר משיב הרוח, ‫מוריד הגשם, ‫וגם לא אמר מוריד הטל.

‫רגע, אנחנו,

אז גם בחורף,

‫אנחנו בחורף לא חוזרים.

‫על משיב הרוח ומוריד הגשם.

‫בגלל שאומרים מוריד הטל, ‫גם טל זה קצת גשם.

‫אבל מי שלא אומר מוריד הטל,

‫אומר רק

‫משיב הרוח ומוריד הגשם. ‫אבל אם הוא שכח לומר ‫משיב הרוח ומוריד הגשם,

‫אם הוא שכח לומר ‫משיב הרוח ומוריד הגשם,

‫אז חוזר.

‫אבל שאלת הגשמים שאומרים ‫בברך עלינו לא צריך לחזור, ‫כי אפשר לבקש את זה ‫בשומע תפילה.

‫אבל משיב הרוח, אי אפשר לבקש ‫בשומע תפילה, משיב הרוח.

‫זה נתקן לומר את זה בגבורות,

‫בתחיית המתים,

‫כיוון שתחיית המתים זה גבורה,

‫להיות מת,

‫ואותו דבר, גשמים זה גבורה.

‫שכל טיפה וטיפה יורדת,

‫זה גבורה

בפני עצמה.

‫כל כך זה יפה הגסמים.

‫זה ההשקעה הכי יפה.

‫זה נופל טיפות-טיפות,

לא בשטף.

‫ואם זה כמה שעות כבר מילאת,

‫אמר לי חקלאי אחד,

‫עבר יעקב, תימני, זכרנו,

‫אחד נפטר.

‫אומר, האדמה צריכה לספוג

הרבה מים,

‫אומר שמנדרינות

ואת הבוזים, הוא לא משווק ‫רק אחרי שירדו גשמים.

‫א',

פשוט על ידי הגשמים הם מתמלאים,

‫אז יש לו יותר משקל.

‫חוץ מזה הוא אומר, ‫הם לא טובים לפני כן.

‫אחרי הגשם הם הם טובים.

‫ואז הוא אמר,

‫אמרתי לו, הנה ירדו גשמים. ‫אמר לי, זה נקרא גשמים?

‫עד שהאדמה מתמלאה במים.

‫זה נקרא גשמים.

‫אבל בכל זאת,

‫אם יורד טיפין, כמו לפני כמה ימים,

‫אבל אם זה יורד במשך כמה שעות,

‫או יום שלם או לילה שלמה, ‫זה המון מים.

‫טיפה לטיפה מצטרפת, זה הרבה מים.

‫אז הכול פונים,

‫זהו תפילת אביננו.

‫אז כאן הוא אמר לו,

‫נראה אם זה הפשט. ‫רשי, מה אומר רשי?

‫מה זה תפילה קצרה?

‫רשי אומר פשט.

‫מה זה תפילה קצרה אביננו?

‫מה אומר רשי?

‫היה לך להתפלל תפילה קצרה. ‫אומר רשי אביננו.

‫הוא כמובן בפרק תפילת השער, דף כט מפרש לה.

‫אז רשי אומר שבמקום לא להיכנס לחורבה.

‫אתה עשית דבר לא טוב.

‫אז הולכים לחורבה ליפול עליך,

‫ואסור לאדם להביא עצמו לידי סכנה,

‫ולא יהיה לסמוך על הנס.

‫אסור לסכן עצמו.

‫אבל מה, צריך להתפלל ברחוב, ‫יפריעו לי אנשים.

‫אמר רוב הזה, היית מתפלל תפילה קצרה.

‫שאתה גומר מהר ולא יפריעו לך.

‫אז כתוב פה שלכתחילה אפשר, ‫אבל לא במות הגשמים,

‫כי אז איך תגיד

ברך עלינו? ‫איך תגיד ותן תלום ומתר?

‫הגמרא שמה אומרת,

‫וכך נפסק בשולחן ערוך,

‫שלא אומרים אביננו במות הגשמים,

‫בגלל ברך עלינו, תן תלום ומתר,

‫וזה אין באביננו.

‫וגם שמה כתוב בגמרא, ‫גם לא במוצאי שבת ‫ולא במוצאי ימים טובים,

‫בגלל שצריך לומר אבדולה,

‫ואין ברכה על ההבדלה,

‫הגמרא נשארת בקושיה, ‫היא יכולה להכליל אותה, ‫אבל ככה להלכה,

‫שלא אומרים לא במות הגשמים ‫ולא במוצאי ימים טובים בשבת.

‫טוב, אז הוא אמר לו, ‫לא להיכנס לחורבה.

‫אתה רוצה להתפלל?

‫תתפלל תפילה קצרה שלא יפריעו לך.

‫ואמר לי, עכשיו למדנו,

‫באותה שעה למדתי ממנו שלושה דברים.

למדתי שאין נכנסים לחורבה,

‫שזה אסור להיכנס לחורבה.

‫יש כמה טעמים, אבל זה אחד הטעמים ‫שאמרתי, מפני המפולת.

‫לכן הוא אמר לו, זו סכנה.

‫תכף נראה.

‫ולמדתי שמתפללים בדרך.

‫ולמדתי שהמתפלל בדרך ‫מתפלל תפילה קצרה.

‫צריך לשנן אביננו, לפעמים צריכים

‫להתפלל תפילה קצרה.

‫לפעמים צריכים.

‫ואמר לי, בני, מה קול שמעת בחורבה זו?

‫מה שמעת איזה בת-קול?

‫אמרתי לו, שמעתי בת-קול

שמנהמת כיונה.

‫אתם שומעים לפעמים את היונים, ‫איך הם נאמים.

‫הם נאמים, מנהמת.

‫הם מנהמת כמו יונה.

‫עכשיו, מה עם את זה?

‫ואומרת,

‫אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.

‫אוי להם.

‫הם יענשו על זה שהם גרמו חורבן בית המקדש,

‫כי בעוונותיהם החרבתי את ביתי.

‫כבר שאלתי אז, כשלמדנו,

‫ממעקבעתך, אז אל תחריב.

‫מה זה, אוי לבנים שבעוונותיהם רואים מכאן, ‫אין דבר כזה.

יש עוון,

‫מוכרח הקדוש ברוך הוא להעניש.

‫הוא לא מוותר.

‫אין, העוון דורש.

‫העוון דורש את זה.

‫דורש נקמה,

‫לי נקם ושילם עלי עוון.

‫יש פסוק, בשערית שובה, בשער,

‫בחרתה, בהתחלה, הוא מביא את זה, ‫בשער הראשון

הוא מביא,

הפסוק, ‫גורו לכם מפני חרב,

‫כי חמא עוונות חרב.

‫תפחדו מן החרב,

‫תדעו לכם שהכעס,

‫שהעוונות של הקדוש ברוך הוא,

‫שגורמים העוונות,

‫העוונות גורמות כעס.

‫מה יוצא מן הכעס?

‫חרב. יהרוג אתכם בחרב.

‫יש עוד חז״ל בפרסות בחוקותיי, בילקוט,

‫הסייף

והספר ניתנו כרוכים זה בזה.

‫אם אתם שומרים מה שכתוב בספר,

‫ניחא.

‫ואם לאו, הנה יש סייף.

‫אם עוזבים את התורה, יש סייף.

‫זה מה שאמרתי שבוע, ‫אתמול אמרתי, ההספד,

‫בסוף רבי עקיבא,

‫לא הגיעו לאזור הזה מודעות.

היה ציבור גדול, היה מלא כל בית הכנסת.

‫ואמרתי שם,

‫אמרתי שם, מה אמרתי?

‫שאוי להם לבנים שבעוונותיהם,

‫כל הפרשיות מבראשית,

‫נוח וירוע,

‫הכול מלמד אותנו שהקדוש ברוך הוא ‫מעניש

על העבירות.

‫ואין אפשרות להינצל.

‫הקדוש ברוך הוא מעניש.

‫זהו חוק, חוק בבריאה.

‫זה מלמד אותנו, כל הפרשיות האלה.

‫למסוף פרשת נוח,

‫מבול.

‫ובאמת שכחתי להזכיר אתמול,

‫הזכרתי על אינדונזיה.

‫שם, באינדונזיה, ‫היה לפני כמה שנים, שש שנים,

‫היה צונאמי.

‫מאיפה בא הצונאמי?

‫האיי אינדונזיה הם איים ארוכים וצרים, ‫לא רחבים מדי, הם צרים אולי,

‫לא יודע, מן המפה אני לא יכול

לדעת כמה קילומטרים ברוחב.

‫אולי שלושים קילומטרים ברוחב,

‫או חמישים מקסימום,

‫ומסביב הקור, מסביב, כמו תגיד, ‫השורה הזאת,

‫ומסביב ים.

‫והיה רעידת אדמה בקרקע הים,

‫ורעידת אדמה באדמת הים גרמה ‫שהמים עלו על היבשה.

‫מתו 280,000 אנשים.

‫כמעט 300,000 אנשים מתו מהצונאמי.

‫פילי פלאים.

איזה אסון נורא.

‫מבול, רק מבול אזורי.

‫לא מבול בכל העולם. ‫הקדוש ברוך הוא נשבע שהוא לא יביא מבול.

‫מבול כללי הוא לא יביא יותר,

‫אבל מבול אזורי הוא כן מביא.

‫ולפעמים היה להם גם

הר געש.

‫אני אמרתי, אני לא זוכר שראיתי פעם בסרט,

‫במחשב,

‫מראים איך הלבה של הר הגעש

‫זורמת.

‫והיו שם אנשים עם מכוניות, התחילו לברוח.

‫אבל הלבה רודפת אותם ממש,

‫במהירות עצומה,

‫וזה שורף.

‫וגם הצונאמי, ראיתי,

‫איך שבורחים,

‫בסוף המים משיגים אותם,

‫מרימים את האוטו.

‫האוטו צף על המים.

‫אז אמרתי שלא לחשוב שזה נעשה לבד.

‫זה נעשה בגלל החטאים,

‫החטאים של

אינדונזיה.

‫באינדונזיה עובדי עבודה זרה.

‫אל תחשבו שהיום אין עבודה זרה.

‫בהודו

ובכל השטח הקדם, המזרח,

‫יש, ממש מקטרים לאלים.

‫סיפר בחור אחד חילוני,

‫זה תשמע דבר מעניין,

‫בחור חילוני

הלך להודו

להשתלם במוזיקה ההודית.

‫הוא, אמרו לו ששם המכון ההוא, ‫יש שם פרופסור למוזיקה,

‫ואצלו אתה יכול ללמוד.

‫הלך אצלו.

‫טוב, אבל...

‫והתכונן לבוא ביום הראשון חניך,

‫אבל הפרופסור דרש ממנו

‫שהוא ייקטר

‫לאלה של המוזיקה.

‫והיהודי הזה, חילוני,

הוא אמר לו שעבודה זרה, אני לא רוצה לעבוד עבודה זרה

אבל אם אתה לא רוצה אתה יכול ללכת

והוא הלך ולא נכנס לשם

ואמרתי

אני כנראה

מאיפה היהודי החילוני הזה ידע

איסור על לעבוד עבודה זרה

בגלל שהוא היה בגן ילדים

גן ילדים אפילו החילונים יכול להיות,

מסתבר

שמספרים להם הסיפור עם אברהם והפסלים

שקם הפסל הגדול עם גרזן והרג את כולם

הרס את כולם

והוא שם לו, אברהם שם לו את הגרזן ביד

הוא בא תרח

אז אמר זה סיפור מצחיק וטוב לילדים שעוד פעם היו עובדים פסלים

אבל זה נכנס לו

לא לעבודה עבודה זרה

אני הקטן העבודה זרה, הוא ויתר, זה היה בעיתון הסיפור הזה, בעיתון יתד

היה בעיתון

אשר חם ישראל אפילו שהם

רחוקים מן התורה ומן המצוות

אבל יש להם

האלוקים הוא אחד ולא השטויות האלה

אז גם שם באינדונזיה יש עבודה זרה ושמעתי שיש הרבה

גילוי עריות, פריצות בגילוי עריות

מאוד גרוע

אז אם כן מגיע להם צונאמי

כמו מה זה

אז יש פסוק

המביט וזה מעניין, אתמול סיפרתי את זה

רק למה אמרתי את זה אתמול?

העולם חושבים, קרה אסון, אסון טבע קרה באינדונזיה

מה זה נוגע לנו? קורה, יכול לקרות שמה

ויכול לקרות אצלנו גם בלי שיקרה שמה, זה לא מזלזל, לא בגלל שקרה שמה יקרה גם אצלנו

זה לא מזיז אצלנו כלום, קרה להם יקרה

אבל זה לא כך,

פרשת סדום ועמורה מלמדת אותנו

שאין אסון טבע, מקרה

הנה גם שמה אם היה קורה היום אדום ועמורה

מה היו העולם אומרים?

אסון טבע פגע בעיר הזאת

בבוקר בהנץ ההמה ירד גשם ובאמצע הגשם נהפך לגופרית

ככה כתוב ברשי

על אסון רשם עם טיר

לגשם וגופרית באש

אז מה הם אומרים? הם אומרים

שייר געש על יזה והגופרית והגעש זרק

פירורי גופרית

כמו גשם

וגחלים

זה גופרית באש ובן השמיים ואז ידוע שהגופרית

היא מאוד דליקה

דולקת מהר

על נהיה שריפה וכל סדום ועמורה ומתו בשריפה

כולם מתו בשריפה

והעצים והכל מה שיכול לבעור בהר

ואחרי כן הקדוש ברוך הוא עשה הפיכה

העלה את הסלע שעליהם

יושבים הכרכים

והפכותו העליונים למטה

כדי מה שמה מזכרה

קרשבוך הוא רצה שלא יישאר זכר מדום עמרה

כשאדם יבוא לאחר המהפכה לא יכיר שהיה פה עיר סדום

ככה עשה קרשבוך היא מחשבה מזכרה

אבל אנחנו יודעים

מה התורה באה ללמד אותנו

אני הוכחתי את זה

התורה למדתנו ראשית

שיש עונש

הרי כתוב שם מה שהקרשבוך הוא אמר

אני ארדה ואראה כצעקתה

אשר

צעקה אליי

אז אני אעשה קלה, אני אכלה אותה

הקרשבוך הוא דן ובדק

מכאן לדיין שצריך לבדוק בעצמו

את הדבר

לא רק בשמועות

צעקת סדום ואמרה צריך ללכת והוא, הקרשבוך הוא ירד וראה

שילדה אחת לא נתנה

לחם לעני והם מרחו אותה ודבש

ואז באו הדבורים והעקצות והרגותה והעקיצות

אז הקרשבוך הוא החליט לחלות

מה רואים מכאן שהקרשבוך הוא מעניש?

אבל עוד דבר רואים כאן

שזה אין מקרה, זיבור העולם עושה את זה

הבאתי ראיה שמקודם כתוב

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה

ואני צריך להודיע לו כדי שהוא ילמד את בניו

שיש עונש

אז היה לי קשה מה היה צריך הקרשבוך לגלות לו

הרי אחרי כן כתוב שהוא בבוקר למחרת

הלך

הלך נגיד בשעה 11 בבוקר

לא כתוב בהסכם אברהם אז כנראה הבוקר השני

הלך וראה לראות את העונש שקיבלו

וראה שאין כבר סדום נאפה חכה

נמחקה

אז הוא היה יכול לדעת גם בלי שהקרשבוך יגלה לו

הוא הרי היה גר בחברון

וסדום ועמורה גרו

בעמק

בים המלח הרי ים המלח לא היה ים

בהתחלה זה היה שדות

מאוד פוריות

אחרי המהפכה אז נהיה מלח

ואומר שיתבקעו צורים

והתמלא מים ונהיה ים המלח

אבל בהתחלה לא היה ים המלח והוא

מלמעלה הוא יראה את המהפכה שקרה בסדום

מה היה צריך הקרשבוך הוא להגיד לו?

לפי שחס ושלום שלא יטעה אברהם

קרה

קרה

הוא אמר אליו הקרשבוך הוא לא קרה כלום ואני עשיתי את זה

ואני במשפט הכל בדין

וזה ברור

אז אמרתי גם באינדונזיה כל הצרות שיש להם

זה הכל

ממנו יתברך

בכלל שהם רשעים

ובמשפט

כביכול הוא לא סתם הורג בני אדם

כמעט שלוש מאות אלף

ואמרתי הפסוק

המביט לארץ ותרעד

ייגע בהרים ויעשנו

אומרים חז״ל מה זה המביט?

כשהקרשבוך הוא רואה

עובדי עבודה זרה יושבים בשלווה

מיד הוא כועס

ואז הכעס הזה גורם רעידת אדמה ותרעד

המביט לארץ ותרעד

וגם גורם הר געש

גע בהרים ויעשנו

זה מה שהיה שם

אז היום בדיוק אני קורא את העיתון של היום

אתמול הייתה רעידת אדמה שוב באינדונזיה

רעידת אדמה שש במספר יש דרגות

גם זו הייתה דרגה

שש ומעלה

ומתו כבר מאה אנשים מתו והרבה פצועים

ערים נופלות, הבתים נופלים ברעידת אדמה

הבתים נופלים על יושביהם

ואילו היה לנו נביא

כמו יונה הנביא

היה הולך

ומזהיר אותם

תדעו לכם

מה שאתם נענשים ככה

זה לא אסון תיבה, זה קורה לבד, לא קורה לבד

יש מי שמעניש אתכם

והוא מעניש אתכם בדין

תעשו תשובה, תראו ייפסקו הצונאמי וייפסקו כל הצרות

ככה

זה מה שהתורה בפרשת סדום ועמורה מלמדת אותנו

התורה מלמדת אותנו שאין אסון, אין מקרה בעולם ולשון הרמב״ן בסוף פרשת בוא

ואין לאדם חלק ותורת משה רבנו

עד שיאמין שכל דברינו מקרנו כולם ניסים

אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל.

אז אני אומר, אתה רואה מה שזה,

מה שהחט גורם?

כל הפרשיות האלה

מספרים לנו מה זה היסטוריה,

כל העניין המבול

או האדם הראשון וחווה.

אמרתי, כל הנשים של היום

יולדות בצער לידה,

וצער עיבור, צער בהיריון, צער בלידה, וצער גידול בנים.

כל הילדים, מה אמרו לי? הילדה שלי, היא ילדה לפני כמה זמן,

עכשיו הילדה לקטנה הבאה, היא עומדת אלינו,

אומרת לי, אמה כל הלילה ערה עם הילד,

עם התינוק שנולד.

ברוך בנימין היא קראה לו,

ברוך השם הסבא, והיא הייתה בקבר רחל,

אז היא רצתה לקרות על שם בן של...

יוסף, יש לך כבר.

זה אבא שלי קוראים לו יוסף.

אז היא קראה לו ברוך היא. אני אומר, הוא מעיר אותה.

נו, אמרתי לה, לילדה, זה צער גידול בונים.

מעיר אותה, נכון, מעיר אותה, אבל זה צער גידול בונים.

וכל הצערים האלה

בא לנו

מסוד תחווה.

מהסבתא חווה זה בא.

כל נשי העולם,

אמריקאים, צרפתים, אנגלים, סינים, הודים,

יהודים, גויים,

כולם מקבלים את העונש על נשים,

שכשהם מולידים זה הולך בצער נורא.

עד שחז״ל אמרו שבשעת הצירים

אישה נשבעה שיותר לא תהיה עם בעלה.

לכן היא צריכה להביא

את הקורבנות של היולדת.

אז זה צער גדול, צער לידה.

ויש כאלה שצריכים ניתוח.

וכל זה בא לנו בגלל האחת של אותה סבתא.

בגלל זה אמרו לה, בעצם כלדי בנים?

מה? בעצם כלדי בנים.

ארבע, הרבה עצבונך והרונך

בעצב תדי בנים.

הרונך זה צער ההיריון,

כשהאישה מקיאה וגם לפעמים שכבים ברגליים אמרו לי.

וצער לידה

וצער גידול בנים. הנה היא צריכה כל הלילה,

לפעמים לא ישנת, כי גם הילד בוכה והרחמנות של האימא,

הקדוש ברוך הוא, הטביעה

בלב של האימא,

רחמנות.

אפילו כשהיא ישנת,

היא הראשונה ששומעת אותו.

ועוד דבר, אנחנו ב-2016,

גם אנחנו קמים, הגברים יותר מאשים.

מה, מה אתה אומר?

אנחנו, אני אומר, העולה מתקדם,

הגברים גם קמים בלילה.

אנחנו נותנים לאישה גם לנוח קצת. לנוח קצת, יפה מאוד. יפה, זה טוב להיות על זה חסד,

לעשות חסד עם האישה.

זה טוב מאוד, אבל היא, העיקר ה... העיקר זה אימא.

אבל תגיד לי, מי שומע את הילד?

האבא או האימא?

במקרה שלי.

האבא.

אם זה מוטל עליך, יכול להיות. אני מרגיש, כי אני רוצה גם לתת לאישה לנוח למה היא עובדת קשה.

מה? בגלל שהאישה עובדת קשה,

אז אני קצת מרשה לעצמי לתת לה גם... לא, אני אומר לך, בגלל... אבל בכללי אתה צודק.

בגלל הרגשת האחריות. נכון. גם האימא,

למה האימא היא באה עם הבן?

כי היא יודעת, בלי אוכל הוא ימות.

חייבים לקום לתת לו אוכל.

אז האחריות

שיש לה על הבן,

זה נותן לה...

ואלף פעמים היא לא ישנה כל הלילה.

אז הילדה, הנכדה שלי,

באה אלינו היום לעזור בבית שלנו.

והיא סיפרה לי על האימא שלה, הבת שלי,

אמרתי לה, מה שלום אימא?

היא אמרה, ברוך השם, אבל

היא נשארת ערה עם הילד.

ילדה קטנה.

אז אה?

תודה רבה, אני באתי מדימונה לרב.

מדימונה? כן.

הוא מקווה שהוא פה. לרב שמעון, לרב אמנון, אז לך אליו.

הוא נמצא למטה.

ככה אפשר חופשי להיכנס אליו?

או שצריך איזה אישור מיוחד?

מה, לא, לא, לא, מה, לא, הוא יקבל.

אני לא יודע, אבל הוא יקבל אותך.

הוא יקבל אותך,

בלי בעיות.

‫דימונה, אתה יודע מה זה מרחק דימונה?

‫300 קילומטר לפחות 250. ‫לא, יש דימונה ויש ירוחם.

‫אולי ירוחם יותר רחוקה.

‫ובקיצור, עכשיו אמרתי,

‫מה זה הקבוצה ברוך הוא אומר, ‫אוי להם לבונים,

‫שבעוונותיהם החרבתי כאילו, הקבוצה ברוך הוא אומר, ‫הם עוד יענשו,

לא על העבירות.

‫העבירות גרמו שאני החרבתי את ביתי.

‫אבל על זה גופיהם יענשו, ‫שגרמו להחריב את ביתי.

‫אוי להם, אוי לבנים,

שבעוונותיהם,

‫החרבתי את ביתי. ‫מה זה אוי?

‫אוי, אוי, אוי, אוי, איזה כאבים.

‫אוי, אוי להם לבנים בגללם. ‫אני שאלתי, אני בראה להם, ‫אתה מצטער,

‫יכולת לא להחריב את הבית.

‫מי מעקב בידיך?

‫יש מי שמעקב, מידת הדין.

‫עוונות,

פסוק,

‫כי חמא עוונות חרם.

‫אין, אין להזיז את החוק הזה.

‫לי נקם ושילם,

לי נקם ושילם

על העוונות.

אין, אין, זה חוק

חייב להיות.

‫הוא לא יכול להיות בלי,

‫לא יכול להיות בלי תגובה.

‫ואז אוי להם שהם גרמו

‫להחריב את ביתי.

‫שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.

‫עכשיו, אחרי כן כתוב,

‫או,

‫אמר לו אליהו הנביא, אמר לו,

‫חייך

וחיי ראשך,

‫לא שעזו בלבד.

‫אומרת כך, הבת קורא.

‫אלא בכל יום ויום,

‫שלוש פעמים אומרת כך.

‫שלוש פעמים ביום אומרת כך.

‫ולא זו בלבד,

‫אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ‫ובתי מדרשות,

‫ועונים יהה שמי הגדול מבורך,

‫הקדוש ברוך הוא מנעניע ראשו

‫ואומר אשרי המלך

‫שהוא מקל שנאותו בביתו כך.

‫זה היה טוב בבית המקדש, ‫שיקלסו אותי,

‫אבל אוי לו לאב שהגלה את בניו,

‫ואי להם לבנים שגלעו מעל שולחן אביהם.

‫עכשיו זה קילוס נפלא, אבל היה יותר טוב מאוד ‫אם זה היה בתוך הבית של הקדוש ברוך הוא, ‫בבית המקדש.

אז, אבל עכשיו,

מה זה אוי

להם לבנים שגלחו מעל שולחן אביהם?

‫אני אספר לכם סיפור.

‫הרב שך פעם שאל אותי.

‫אני יודע למה זה היה.

‫כי אתמול, ואני בא אליו בשבת,

‫אתמול, בערב שבת, בא אליו יהודי מאמריקה,

‫והביא לו מיליון דולר.

‫אמר לו, אני אתן מיליון דולר ‫שהרב יחלק אותם,

כפי הבנות.

‫אז הוא, הרבי, כשבאתי בשבת,

‫אז הוא שואל אותי שאלה.

‫הוא שואל, למה היום הכסף

לא חשוב?

‫הוא מספר לי

שהוא בא פעם לישיבת צלובודקה,

‫כשהיה עוד בחור.

‫בא בישיבת צלובודקה ללמוד,

‫והיה כתוב פתק,

‫הישיבה לא מקבלת תלמידים חדשים,

‫כי הישיבה חייבת 400 רובל.

‫אומר, מה זה, בשביל 400 רובל ‫לא מקבלים תלמידים?

‫היום,

מה זה 400 רובל?

כמה זה?

‫תגיד, 4,000 דולר של היום.

‫אז כמה זה?

‫אז בשביל זה,

‫אז הוא אומר, אבסקי, ‫אז היה כסף מאוד לא מצוי לאסוף כסף.

‫אנשים לא נתנו כסף. ‫אנשים ידעו להעריך כסף, ולא נתנו.

‫וכיוון שהישיבה הייתה חייבת 400,

‫לא יכלה לקבל יותר.

‫והיום,

‫תראה איך אנשים לא מסים עם כסף, ‫יש להם מיליון דולר.

‫אומר לי הרוסך, מה השתנה

‫בין אז לעכשיו? ‫למה אז היה כסף

מאוד חשוב,

‫והיום הכסף לא חשוב?

‫אז אני אמרתי לו,

‫אמרתי לו, אני אמרתי, ‫אחרי כן הוא אמר תירות שלו.

‫אני אמרתי לו, אולי,

‫בגלל שחזרנו לארץ ישראל,

‫אז יש שפע

לכל העולם.

‫הרי כמו שכתוב פה, ‫אוי להם לבנים

שגלו מעל שולחן אביהם.

‫מה עושים בשולחן? אוכלים.

‫זאת אומרת שעל ידי הגלות,

‫כבר אנחנו, אין לנו את האוכל ‫מן השולחן של האבא.

‫זאת אומרת שהגלות גרמה דלות

וחוסר פרנסה.

‫אבל עכשיו שברוך השם

‫חוזרים מישראל

לארץ ישראל,

‫אמרתי לו, הראשי, ‫אני לא יכול לומר שאני ציוני,

‫אבל אני בכל זאת אומר

‫שהשפע של הברכה ‫היא בגלל שישראל חזרו לאדמתם.

‫חלק.

זה עושה שפע בכל העולמות.

‫-טוב, הוא לא קיבל את זה.

‫אבל הוא אמר לי, אני אגיד לך,

‫זו כבר מיסטיות.

‫הוא סלד ממיסטיות,

‫מדברים נסתרים. ‫הוא סלד מזה.

‫אז הוא אומר לי, ‫אני אגיד לך פשוט.

‫אומר, תראה,

לפני הקומוניזם,

‫היו יהודים עשירים גדולים.

‫לא, אולי גם, לא רק הקומוניזם, ‫גם הנאצים, גם המלחמה.

‫והיו אנשים עשירים גדולים. ‫במוסקבה ישבו יהודים עשירים מאוד,

‫כמו ויסוצקי.

ויסוצקי, אתם ראיתם ‫התמונה של ויסוצקי, ביתי ויסוצקי?

‫יהודי עם זקן.

‫הוא היה תלמיד של רבי סוי סלנטר, ‫הוא שמע

אצלו מוסר,

‫והוא התעשר,

‫התעשר בהפצת התה.

‫הוא היה עושה אריזות של תה, ‫היה מייבא תה, ‫אני לא יודע מאיזה מדינה.

‫יש תה מסין, אבל תה ירוק,

‫אבל התה האדום ‫לא ידע מאיפה המקור שלו.

‫הוא היה מייבא תה,

‫ואורז אריזות,

‫ומוכר בכל רוסיה

‫מיליונים של בני אדם,

‫ומזה התעשר מאוד.

‫ועוד יהודים,

‫הברון גינזבורג,

‫היו עוד יהודים, ‫הרבה עשירים גדולים היו.

‫ואחריכן, כשקם הקומוניזם,

‫מה זה הקומוניזם? ‫אין רכוש פרטי.

‫כל הרכוש של כולם,

‫אדמות, בתים,

‫פרות, עיזים, סחורות,

‫הכול עובר למדינה.

‫החרימו את כל הרכוש של כולם.

‫וכשהיה ליהודי, למשל, ‫היהיה לו חנות,

‫חנות למכשירי כתיבי. ‫אז סיפר לי

רבי ינקל'ה גלינסקי,

סיפר לי

שהוא בעצמו הלך, ‫היה צריך מכשירי כתיבה ומחברות,

‫נכנס לחנות

בעיר קלם.

‫היה שם יהודי שלמד בתלמוד תורה של קלם,

‫אצל רב שמחה זיסלי,

‫אבל אחרי כן היה לו חנות.

‫ובאותה שעה הוא הלך לקנות ‫מכשירי כתיבה מאצלו.

באותה שעה,

הרי מה הם עשו הקומוניסטים?

היו שולחים שליחים

להחרים את כל הסחורה, רוסמים את כל הסחורה.

מה יש פה, כמה מחברות, כמה עיתים, כל דבר,

ואומרים לו, אתה כבר לא בעל הבית,

אתה תמשיך לעבוד פה,

תקבל משכורת מהממשלה, הממשלה הקומוניסטית.

אבל כל הרכוש זה של המדינה, ואתה עובד בשביל המדינה.

אז זו הייתה חנות גדולה.

אז הוא אמר לו, הכלמר אמר לו,

אמר לו,

תראה,

מפה תיקח,

לפני שהם יבואו. הנה, הם היו עוברים באותה שעה בחנות.

אמר לו, פה זה עדיין שלי,

עוד לא רשמו אותו,

תיקח כמה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה.

אבל פה כבר זה שלהם.

אז כך הוא אמר לו, הוא אמר לי,

איך שהקומוניסטים החרימו את כל הסחורות.

זה היה מה שהוא רצה לספר לי.

אז זה, אז זה,

אז אנשים שהיו עשירים,

מיליארדרים, אבל

בא הקומוניזם,

חיסל את כולם.

זה מצעד.

ועוד דבר,

גם במלחמות, גם הנאצים לקחו את הכול,

וגם במלחמת העולם הראשונה

אומר

שעכשיו אנשים יודעים שכסף זה לא.

פעם, מי שיש לו כסף סומך על הכסף,

אבל היום הם ראו

שאין מה לסמוך על כסף.

כך הוא הסביר שהיום

לא חשוב הכסף.

בכלל שראו שזה לא עומד. עכשיו אני רוצה לומר משהו כאן,

את התוספות הזה.

התוספות כאן אומר,

מה זה יהיה שמי רבה מברך?

הוא מביא פירוש של מחזור ויטרי,

שאומר מה זה יהיה שמי רבו.

הוא אומר, יהיה שמו גדול.

והוא אומר, מה זה שמי?

שם כה.

הרי שמי כותבים שם יודקה.

שמי.

יש שם כה גדול.

ויהיה שלם.

מה פירוש? כי ידוע שיש פסוק יד על כס יא.

מתי

נעשה כסאו של הקדוש ברוך הוא שלם?

מתי שימחה זכרו של העמלקה.

אז אנחנו מתפללים,

יהיה שם כה

גדול.

מה פירוש? שיהיה שלם.

שמעה

זכרו של העמלק ועשה.

אומר התוספות, אם ככה, היה צריך להיות כתוב,

היה צריך להיות כתוב,

יהיה שמי,

יהיה שמי,

יהיה שמי,

יהיה שמי רבה, אבל איך התרגום פה בעברית בלסון הקודש?

יהיה שמו הגדול.

לא כתוב, יהיה שמו גדול.

מן הגמרא הזאת מוכיח התוספות, לא ככה.

היה צריך להיות כתוב, יהיה שמו גדול.

אבל אם אתה אומר, יהיה שמי הגדול,

משמע זה הכול ברכה אחת. יהיה שמו הגדול-מבורך.

לפי המחזור הביטי זה שני דברים.

יהיה שמו גדול ומבורך זו ברכה שנייה.

אבל התוספות אומר, יהיה שמו,

ישמו הגדול.

מה יהיה?

יהיה מבורך.

ברכה אחת, תפילה אחת,

ישמו הגדול מבורך.

ערכן הטוסות אומר,

למה אומרים קדיש בלשון ארמית?

יש אומרים,

בגלל שזה שבח יפה,

שבח טוב,

ואנחנו מפחדים שהמלאכים יתקנאו בנו.

לכן אומרים בלשון ארמית שהם לא מבינים ארמית.

אז טוסות שואל,

וכי אין עוד שבחים יפים

ואומרים אותם בלשון הקודש, בלשון העברית?

למשל, הסתבח

שבחה לעד מלכנו כאל המלך הגדול זה לא שבח יפה?

או ברוך שאמר.

ובכל זאת אומרים בלשון עברית,

ולא מפחדים אנחנו שיתקנאו ממנו. אין דבר כזה אומר טוסות.

אלא מסביר הטוסות. למה אומרים באמת קדיש

בלשון ארמית?

כי קדיש אומרים

אחרי הלימוד,

אחרי הדרשה.

ואחרי הלימוד

אומרים קדיש,

ואז כתוב בגמרא שבשעה שמקלסים את הקדוש ברוך הוא,

בקידוש הרבה,

בקידושה, בסדרה דקדושה.

אומרים קדוש קדוש.

וביאמן יש מרבו,

הקדוש ברוך הוא אומר, בואו נקרא את הטוסות.

גם מה שאומרים העולם, ניקח.

אומרים קדיש בלשון ארמית לפי תפילן האב שבח גדלו.

על כן נתקן בלשון תרגום,

שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנים בנו.

וזה אינו נראה.

שהרי כמה תפילות יפות שנאמרו בלשון העברית,

אלא נראה כדאמרינן בספסותה דף מט.

אין העולם מתקיים,

אלא אסדרה דקדושתה,

על מה שאומרים קדוש קדוש ביוצר אור,

וגם בבל יציון.

ויש מרבו דבתר אגתא.

על ישראל ועל רבנן, בתר אגתא.

לכן אומרים רבי חנניה.

שהיו רגילים לומר קדיש אחר הדרשה.

ושם היו עמי ארצות.

והוא אומר להם שיעור לעמי ארצות, אומר להם דרשה.

דרשה, לא שיעור.

דרשה, אגתא.

היו לומדים עין יעקב.

עם הארץ.

אבל לומדים.

והם לא היו מבינים לשון הקודש.

לכך תיקנו את הקדיש

בלשון תרגום.

שיהיו הכל מבינים שזה היה לשונם.

נקרא עוד פעם את התוספות מתחילה.

מכאן יש לסתור מש פירש במחזור ויטרי.

יש מהרבה שזו תפילה בפני עצמה,

שאנו מתפללים שימלא שמו הגדול.

כדכתיב כי יד על כס יא שלא יהיה שמו

שלם וכסאו שלם

עד שימחז הראש לעמלק.

אז לכן אנחנו,

אז הוא מפרש,

יהיה שם כא רבו גדול.

אז אם ככה היה צריך, הוא אומר שמו גדול.

לא יהיה שמו הגדול מבורך.

הוא מבורך לעולם עבוד תפילה אחרת.

הוא עשה מזה שני בקשות.

הוא מבורך

לעולם עבוד תפילה אחרת.

כלומר, הוא מבורך לעולם הבא.

יהיה שמו הגדול בעולם הזה, הוא מבורך לעולם הבא.

וזה לא נראה

מדכא אמר אחי, יש שמו הגדול מבורך.

משמע דתפילה אחת היא.

לא כתוב יש שמו גדול.

כי אז היה צריך גם להגיד

אם יהיה שמו גדול, הוא מבורך.

גם זה לא כתוב, גם בלי הו״ו וגם

לא כתוב הגדול, כתוב הגדול.

אלא יש שמו גדול מבורך.

ואחרי כן הם אומרים, חוזרים.

גם מה שאומרים העולם לכך אומרים קדיש ולשון ארמית

לפי

שתפילה נא האיב שבא הגדול הוא.

על כן נתקן בלשון תרגום.

שלא יבינו המלכים אומר, זה לא נכון. הרבה תפילות יש יפות והן בלשון עברית.

אלא בגלל שתיקנו את זה לומר לאחר הדרשה.

ושם היה ארבעה מארצות.

אז כדי שיבינו,

הם מבינים ארמית, לא מבינים עברית.

זה כנראה, זאת אומרת, זו תקנה בגלות,

בגלות, לא מזמן, מזמן,

כשהיו בארץ ישראל, אז היו מבינים רק עברית.

אבל אחרי שהם היו בגלות,

בבבל, באשור,

אז דיברו ארמית.

כי ארמית זה מארם.

ארם זה במזרח טורקיה.

ובכורדיסטן שהייתה, היום אין כורדיסטן, אבל יש עדיין כורדים.

כורדים.

כורדיסטן מדברים ארמית.

אני נסעתי פעם עם בעל מונית,

הוא אמר לי שהוא כורדי,

והוא מדבר ארמית.

דיברתי איתו כל הדרך בארמית.

דיברתי איתו בארמית.

ושם האזור, וגם היה פעם איזה רב,

קראו לו הרב לוי,

מלפני שישים שנה.

הוא היה עובד באוצר התורה עם רבי יצחק שלום.

רבי יצחק שלום, יהודי חלבי,

שגר בניו יורק,

והיה לו בית חרושת למטפחות אף.

אז עוד לא היה טישו וזה.

מטפחות אף. אז הוא היה מייצר

אלפים ביום.

אפילו אם הוא מרוויח

סנט אחד במטפחת,

אם הוא מייצר

עשרת אלפים ביום,

יש לה עשרת אלפים סנט.

זה אלף דולר כזה.

היה עשיר גדול,

קראו לו רבי יצחק שלום.

ופעם הוא שלח לפרס ולמרוקו,

כי הוא פרסי.

הוא שלח לפרס להקים תלמודי תורה.

וגם במרוקו

היה תלמודי תורה של רבי יצחק שלום.

והוא, הרב לוי,

היה שליח של אוצר התורה. הוא היה התארח אצלנו,

אצל הרב רבי ברוך.

כולם היו מתארחים אצלנו.

והוא סיפר לי

שהוא היה בעיר

פה במזרח,

במדינה שמדברים ארמית.

הוא סיפר לי את זה.

ונדהמתי, אבל אחרי כן פגשתי בעצמי

יהודים כורדים מדברים ארמית.

אבל אז שמה,

ועמי הארץ,

אז לסון הקודש קשה להם.

אז יותר טוב להם לומר,

יהיה שמה רבו מאשר לומר, יהיה שמה גדול.

אבל כאן, כשהגמרה מתרגמת את זה לעברית,

אז איך התרגום?

אז אם היה כמו המחזור ויטרי,

יהיה שמו שהוא עכשיו לא שלם.

יהיה גדול,

היה צריך לומר, יהיה שמה רבו,

גדול, יהיה שמה גדול, יהיה שמו גדול.

אבל כתוב, יש שמו הגדול.

והמשך זה המשך אחד,

וזו ברכה אחת.

יש שמו הגדול, מבורך לעמדת ואדמה.

זה אומר את הסוד.

אז אין לנו מניין, אני מצטער, אין מה לעשות.

היה קדיש של האחרי הזה, מאוד חשוב.

ככה אמרנו.

רבי חנן אבן הקשה אומר, אתה קודש בחוז,

ולכך יקבל להם תורה ומצוות שנאמר.

אדוני חבר של מען צדקו,

יגדיד תורה ויענן.