עין יעקב - ברכות ו'-ח' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

העין יעקב,

אנחנו באות ו',

מסכת ברכות, פרק ראשון, דף ג' עמוד ב'.

כתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך.

וכי דוד בפל גדי לילה אבקאה.

מעורתא אבקאה.

דכתיב כי דמתי בנשף ואשבע.

וכי דוד שואל את הגמרא

בפל גדי לילה אבקאה

היה קם בלילה כדי לשבת ולעסוק בתורה?

מעורתא אבקאה. מה זה מעורתא? מתחילת,

הערב היה יושב ועוסק בתורה.

אז מה זה חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך?

דכתיב כי דמתי בנשף ואשבע. ומהי משמע?

מאיפה אתה רוצה ללמוד את זה? וממאי? דעה נשף? מזה שרשום נשף זה אורתא אור. זה הכוונה ליום.

דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה?

סליחה, אורתא זה לילה.

כן.

אמר רבי יהושעי האחי כאמר דוד.

מסביר רבי יהושעי את דברי דוד.

מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה.

זאת אומרת שאצל דוד המלך לא היה מושג

של לישון בחצות לילה.

קודם הוא היה מעורר את החצות וקודם החצות היה יושב ועוסק בתורה.

וגם כשהיה מגיע חצות הלילה עדיין היה יושב ועוסק בתורה.

רבי זרע אומר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס.

כמה השינה של סוס?

אמרנו שישיתין נשמין. זאת אומרת שישים נשימות

שסוס עושה, כן? לא שלא נמוסה.

שישים כאלו, נשימות של סוס,

זה השינה שלו, זה לא מספיק לו. איך הוא עושה את זה? לא על כרית פוך.

אפילו לא על הקש, בעמידה.

רוצים את העיניים שלו?

שיטין נשמין, נגמר הסיפור.

ככה הוא מקבל...

נכון.

ככה הוא מקבל את המושג שנקרא, יש לך כוח סוס.

הוא מזל סוס עוד סוס, שישים ולא שישים. אה, יפה.

יפה.

זה חידוש.

רבי זרע אומר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס ומכאן ואילך היה מתגבר כארי.

מה זה הכוונה היה מתנמנם? שהיה יושן?

אלא הכוונה שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס הזה שלא נרדם לעולם,

אלא מתנמנם ונעור תמיד.

הסוס, יש לו חוש לדעת מתי יש

שעת צרה או לא, והוא יתחיל לצהול ולבעוט ברגליים שלו

בשריפה או משהו כדי להעיר את האדון שלו.

כך דוד המלך היה כביכול מתנמנם כסוס,

וגם בנמנום שלו הוא היה יושב ועוסק בתורה.

כל היום של דוד המלך היה אך ורק בתורה,

יראת שמיים, בנות חסדיים,

ובפסקים שהוא היה פוסק כל היום.

רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, ומכאן ואילך בשירות ודשבחות.

אז עד חצות הלילה היה יושב ועוסק בתורה,

מחצות הלילה ואילך,

מה קם אם היה עושה?

שיר המעלות לשלמה, לדוד, וכו' וכו'.

יפה.

אומרת הגמרא, ונשף עורתא הוא?

מה שאמרנו, המילה נשף זה לילה?

נשף צפרא הוא.

אנחנו יודעים שנשף זה הכוונה ליום, בוקר.

צפרא זה בוקר, צפרת טבע.

וכתיבה יקם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם.

אז אם הערב זה נשף, זה לא מסתדר מה יקרה מהערב ועד הערב.

אנחנו מוצאים פסוק,

שמואל א',

ל', שם כתוב, ויקם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם.

זאת אומרת שהוא יקראת מהבוקר, שזה נקרא מקרא נשף,

עד הערב למחרת.

אומרת הגמרא, מה אילה מצפרא ועד לילה?

מה אתה רוצה שיאמרו מהבוקר ועד לילה? זאת אומרת מצפרא, צפרא זה בוקר ועד לילה?

לא, מאורתא ואד אורתא.

מלילה ועד לילה.

יחי לכתוב מהנשף ועד הנשף, או מהערב ועד הערב.

אלא אמר אבא אתרי נשפהבו.

יש

שני סוגים של נשף,

הנקראים נשף.

נשף לילה

ועד היממה, ונשף יממה ועד לילה, בסדר?

אז יש נשף שהוא נקרא הלילה שאחריו מגיע היום,

ויש נשף שהוא יום ואחריו מגיע הלילה.

זאת אומרת, תלוי

על מה מתחילים ומה מסתכלים.

זה הכוונה.

יפה.

שואלת הגמרא, ודוד מיהו ידע פלגא דלילה אמת,

וכי דוד ידע מתי חצות הלילה?

היה אז שעון.

מה היה?

שעון חול היה, אולי, אולי.

היה להם סימן, אמנם היו יודעים,

אבל הוא ידע מתי הזמן המדויק של חצות?

זה לא כמו שתגיד,

שקיעת הזה. אז אני יודע פחות או יותר מה עכשיו מתחיל השקיעה,

אני רואה את גלגל החמה,

מכאן והלאה

13 וחצי או 11 וחצי דקות זמניות וכולי,

זה, נו,

ספק יום, ספק לילה,

ואז יצאת הכוכבים וכולי.

אין לי סימן, כוכבים יוצאים או משהו. אז איך אני אדע מתי זה חצות הלילה או לא?

איך משה זה ידע?

איך?

איך משה יגיד, מה יש משה לה? לקח חצות.

לא, משה דייק כדי שלא יבואו המצרים, ויחס ושלום יגידו שקרן, הנה הוא אמר זה. לכן הוא אמר, קח חצות.

בסדר?

זה לא שהוא לא ידע.

כדי שלא יחילול השם נוצר מזה, אז הוא אכה.

בסדר?

כביכול.

אז

דוד מאיפה ידע?

לא היה שעונים, לא היה מושג של שעון מעורר וכולי וכולי.

היום בכל פינה יש שעון.

לא כזה דיגיטלי, אז זה אנלוגי. אנלוגי מכני, בכל פינה יש.

ודוד מי אבי ידע פל גדלה להם, אשת משה רבנו לאבי ידע.

זה על פי דיוק הפסוק, כתוב שם,

כה אמר ה' יקח חצות הלילה. מה יקח חצות?

למה משה השתמש בכא

ולא בחצות?

ודאי.

הנה, אם אדע אמר הקדוש ברוך הוא קח חצות.

אם תאמר שהקדוש ברוך הוא ישתמש כבר במילה הזאת, לכן משה חזר על דברי השם יתברך.

ומי יקספקא קמש מאיה וכי ספק לקדוש ברוך הוא, מתי זה חצות?

הרי אנחנו אומרים כל בוקר, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכול.

הקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את האור, הוא זה שברא את החושך, הוא זה שעושה שלום, הוא זה שבורא את הכול.

אז איזה ספק יש את הקדוש ברוך הוא אם הוא בעצמו ברא?

זה כמו, אנחנו אומרים, השעה אני לא יודע מה השעה.

אבל אני יצרתי את השעון.

אני השעה. איך אתה אומר שאני לא יודע מה השעה?

אי לימא דאמר הקדוש ברוך הוא קח חצות ומי כספקא קמי שמיא? אלא דאמר למחר בא חצות כי השתא.

זאת אומרת, למחר בחצות כמו עכשיו.

ועתהיהו, מוישה בא ואמר, קח חצות.

למה? עלמא מספקה להם.

יפה, כביכול שיש לו ספק, אבל הספק שלו נבע מזה כדי שהם לא יבואו ויטעו,

ואז חס ושלום יהיה צד של חילול כלפי שמיא, כלפי הקדוש ברוך הוא.

אומרת הגמרא, ודוד הו ידע, ודוד כן ידע,

אם מוישה רבנו בדרגתו אדון לכל הנביאים

יסתפק, אז מה עם דוד המלך?

שוב.

בדרגה,

נאמר, כן, אסור להשוות, אבל בדרגה פחות ממשה.

אז כן,

אז ודאי שדוד גם לא ידע. אם מוישה רבנו לא ידע, אז למה שדוד ידע?

הגמרא מדייקה את הדברים בצורה של,

בהנחה שמשה כאילו לא ידע.

ספק.

כן, ספק.

נכון, כדי לשאול על דוד. נכון.

אומרת הגמרא, ודוד הו ידע,

סימן העוול, אומרת הגמרא, דוד סימן העוול. זאת אומרת,

לדוד היה סימן. מה הסימן שהיה לדוד המלך?

דאמר רב חנא בר ביזנא,

אמר רב שמעון חסידא,

כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד.

וכיוון שהגיע חצות הלילה,

באה רוח צפונית ונושבת בו,

והיה מנגן נעליו.

הכינור היה מתנגן מרוח צפונית

שהייתה נושבת לגבי המקל הזה של הכינור, וזה היה עושה לו שם סיבים, ואז דוד ידע שזה חצות הלילה. להבדיל, כמו

הדינג דינג של השעון.

יפה.

ומייד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. היה יושב ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

וכיוון שעלה עמוד השחר, הרי לא מפריעים למלך בלילה בשינה,

כן?

וכיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, ואומרים לאדוננו המלך,

עמך ישראל צריכים פרנסה.

פרנוסה, אומר האשכנזים, פרנוסה, פרנוסה.

צריכים פרנוסה, מה יעשו?

אמר להם, ילכו ויתפרנסו זה מזה.

אמרו לו, אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו.

זאת אומרת,

אה,

זה לא מספיק להם, רוצים עוד.

כמו שהיום יש כל מיני אנשים ששואפים למיליונים.

לא משנה אם זה דרך ישרה או לא, אבל שואפים למיליונים.

למה לא?

אם אפשר להגיע לגלגל המיליון, למה שלא נגיע?

אז הם עושים כל מיני דברים. אין הקומץ משביע את הארי.

ואין הבור, מתמלא מחולייתו. הבור, שאני חופר אותו, הוא לא יתמלא אליו לבד, אלא אם כן מישהו יזרוק בו חול.

אמר להם, לכו ופשטו ידיכם בגדוד,

ניתן לכם פתרון, לכו תילחמו.

מה קורה במלחמה?

במלחמה מביאים הרבה שלל.

אם מביאים הרבה שלל, אז תצטרכו לעבוד, הכל יהיה בסדר, תשבו, תעסקו בתורה.

מייד יועצים באחיתופל.

מי זה אחיתופל?

מי זה האחיתופל?

אבויסאי.

יפה.

אז היו שואלים בשר ודם.

כיצד להילחם? מה תכסיסי המלחמה והכול?

ובסופו של דבר הם היו מקבלים תשובה.

ממי היו מקבלים תשובה? מהאורים ותומים.

אם היה האורים ותומים מצדיק את עצת אחיתופל,

וואלה, אחיתופל צדק.

אם אחיתופל צדק,

אפשר בתכסיסי המלחמה, אפשר להילחם.

זה מה שנקרא, יש לך עצת אחיתופל.

שומרים לבן אדם.

אמר רבי יוסף, סליחה, ונמלכין בסנהדרין, תלמידי חכמים, ושואלים באורים ותומים.

אמר רבי יוסף, מה יקרא דכתיב, ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר שר צבא למלך יואב?

אחיתופל זה יועץ.

וכן הכתוב אומר,

ועצד אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלוקים.

בניהו בן יהוידע, כן, יהוידע בן בניהו, זה סנהדרין.

ואביתר אלו האורים ותומים.

וכן הוא אומר, ובניהו בן יהוידע, על הכרטי ועל הפלטי.

יפה.

ואביתר אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרטי שכורתים דבריהם?

בום!

חותכים.

לא מושכים כל דבר.

פלטי שמופלאים דבריהם.

ולמה נקרא שמם אורים שמאירים את דבריהם?

זאת אומרת, הדברים היו כל כך ניחוכים,

עד כדי כך שהם היו מדויקים בדיוק למטרה שאליה באו לשאול אותם.

ועל פי הדברים הללו, על פי אורים ותומים היו עושים אחרי שהם התייעצו בעצת הסנהדרין ובעצת אחיתופל.

כיצד להילחם והכל. מה שהאורים ותומים מחליט זה מה שהם עשו.

אמר ללכת להילחם,

נלחמים. נלחמים. אמר לא להילחם, לא נלחמים.

ואחר כך שר ציבה למלך יואב.

ואז יוצאים למלחמה, הנה הרמטכ״ל.

יואב בן צוריה, יוצאים למלחמה.

אמר רב יצחק בר עבדה ואמר אלא אמר רב יצחק ברדה רב אידי, מה יקרא עורא כבודי עורא נבל וכינור העיר השחר? יש פסוק

בתהילים נ״ז,

שם כתוב אורא כבודי עורא נבל וכינור העיר השחר.

נכון, אם יאמר את זה ז' פעמים,

אורא כבודי עור הנבל וכינור העיר השחר,

ישר והפוך.

אז כתוב, זו סגולה שאדם מתעורר

בשעה שהוא רוצה לקום.

ויש עוד סגולה לומר את זה.

יש עוד פסוק שאומרים, גם שם זה סגולה.

אבל כבר אמרו לנו גדולי עולם שמסגולות לא צומחים ולא מתעורבים.

אתה יכול להתעורר מעצמות הסגולה,

מחשיבות הפסוק,

אבל לא מהסגולה.

מרצון טוב מתעוררים בזמן.

אם אדם יחליט מהיום והלאה אני מתפלל בנץ כמו שצריך,

מניין, הכל, כמו שצריך, הכל,

יהיה לו סייעתא דשמיא מן השערים, כי רואים את הרצון שלו.

אבל אם הוא יגיד, עכשיו אמר העצל שחל בדרך,

הרי בין הרחובות, עכשיו התחיל הקור והגשם והסוודרים עוד בבוידם,

והפוך לא פוך,

כי לא הביאו ב...

איך זה נקרא שם?

בסופר ההוא.

בעושר עד לא הביאו את הפוך המקורי, הביאו את הפוך הזול.

אז אי אפשר כרגע לקום מהסמירה, כבוד הרב.

אז אין ברירה.

אז זה אחד כזה, באמת גם הפסוק לא יעזור לו.

אפילו שיגידו אותו ארבע עשרה פעמים ישר, והפוך.

תלוי ברצון של הבן אדם.

עור הכבודי, עור הנבל וכינור העיר השחר.

רבי זרע אומר, משה רבנו, סליחה, מה זה עור הכבודי? אומר השיעי הקדוש, עור הכבודי, אל תתעכב ותתכבד בשינה כשאר המלכים. עור הכבודי.

אתה מלך, הרי יש לך כבוד, נכון? מלך יש לו כבוד.

אל תחשב את הכבוד שלך כלפי קודשא בריחו.

זאת אומרת, ריבונו שלום, תאיר את הכבוד שלי.

ממה? משאר המלכים.

שלא יהיה כבוד שלי כמו שאר המלכים שמרשים לעצמם לישון

וליהנות וכו'. שלוש שעות אחר היום, מה שנקרא.

מה זה נקרא שלוש שעות אחר היום?

יפה. כמה זה שלוש שעות אחר הנץ? שעה?

תשע. תשע.

היום המלכים אפילו לא קמים בתשע, הם ב-11, 12. אני מתכוון על הבני אדם שחושבים את עצמם כמלאכים.

הולכים ב-11, אתה רואה, אתה מסתובב, אתה רואה

יהודי עם טלית ופירים ב-12 בצהריים חוזר מהשטיבלך.

זה כבר עבר את הדוכסים ואת המלכים.

אחד כזה.

מה זה ב-12 אתה מסתובב עם התפילים?

טוב שלא התפלל גם מנחה ביחד.

איפה הגענו? לאיזה מצב?

קום בבוקר, תשכים, כמו שצריך, קשה לך. תלך שם בלילה מוקדם.

אף אחד לא אמר לך לטייל בלילות עד מאוחר,

ואחר כך בסופו של דבר בבוקר לא לקום לתפילה.

ומי אמר שהילדים צריכים להעיר אותך?

השחר צריך, שהוא מעורר השחר, כותב המשנה ברורה.

ומה הם עושים? הילדים מעירים אותו, השעון מעורר מעיר אותו ואת כל המשפחה.

ואז הוא קם והילדים שלו עוד רואים אותו. אוי ואבוי לאחד כדי שהילדים שלו רואים אותו עוד ישן,

והם מעירים אותו לתפילה?

או שהם הולכים לבית הכנסת והוא עוד לא בא?

זו דוגמה אישית של אבא?

זו דוגמה אישית של אבא?

איך אבא יכול לעשות כזה דבר בכלל?

שהילדים שלו מאירים אותו לתפילה. לא אומרים, עכשיו הוא חולה, אנוס, פיקוח נפש,

קם בלי מצב רוח, בסדר.

זה עוד חצי נחמה.

גם זה לא צריך להיות.

אבל טוב, אין ברירה,

קם עם מיגרנה, כאבי ראש, בסדר, אכול לך.

אבל לפחות תקום בזמן, תתפלל.

עיר השחר שער מלאכים, השחר מעורר אותם,

ואני, אני מעורר את השחר.

שמעתם? דוד המלך אמר, אני מעורר את השחר, לא השחר מאיר.

זאת אומרת, זה כמו אחד כזה שפותחים, הוא יושן ככה,

ועוצם עיניים, ופותחים לו פתאום את התריסף הזה, שייכנס השמש בדיוק לפרצוף שלו, שהוא יסתנוור, ואז הוא לא יאמר, הוא יקום.

לא השחר צריך להעיר אותך, קרני השמש צריכים להעיר אותך, אלא אתה צריך לעורר את השחר.

שעוד חושך אתה ער כבר, אתה אומר, הנה, רבונו שלום, תראו, עוד רגע אני מאיר את השחר.

הנה, עכשיו הגלגל עולה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט. זה נקרא להעיר את השחר.

יפה.

אומרת הגמרא, עכשיו חוזרת הגמרא לקטע של דוד ומשה רבנו,

אם ידע או לא ידע.

רבי זרע אומר, משה רבנו לעולם הווידע, ודוד נמיה וידע.

מה ידעו?

את הזמן ש...

דיברנו.

חצות לילה, אקום להודות לך. קח חצות, ידעו.

איי,

וכיוון דוד אביה בידה, אומרת הגמרא, הכינור למלא.

אז בשביל מה צריך את הכלי נגינה הזה שנקרא כינור, אם הוא יודע.

אבל לא צריך שהכינור יעיר אותו.

אומרת הגמרא, לאטעורי משנתה.

מה זה היא לאטעורי משנתה?

להתעורר מהשינה.

כן?

באמת, הוא היה מתאמן להתעורר, והוא ידע מה זמן. יפה, מה הזמן.

נכון, אבל הוא חיכה לצליל,

כמו שמחכים כולם לצלצול.

כן?

אם השעון מעורר לפעמים קיים מוקדם,

לפני השעון מעורר.

נכון? הוא מכוון את השעון מעורר לארבע בבוא החצי,

והוא קם לפני השעון מעורר.

ואז הוא מסתכל, הוא אומר, רגע, יש לי עוד זמן. אתה יודע מה?

הפרינציפט. עד שהצליל מתעורר אני לא יוצא מהשמיכה.

על דרך זה.

אבל דוד לא עושה פרינציפטים, כן?

הוא חיכה כדי להתעורר בשמחה, בשמחה. איך מתעוררים בשמחה?

לשמוע את המויפט הזה שהרוח מנשבת ומנגנת בכינור, והכינור הזה הוא משבר את הלב לעבודת השם,

לאביו שבשמיים. אז זה כביכול מעורר אותו. לא שהוא מעורר אותו, אלא הוא מתעורר גם בלי זה.

אבל זה נותן לו את התחושה של להתעורר כמו שצריך.

כיום אתמול, כן.

אצל האדם, כשהוא פותח את העין,

הוא רואה השעה

אחרי שהוא קלע תשער עוד חמש דקות, הוא מוציא את עצמו חמש דקות. אחרי חמש שעות.

אז כל דקה זה... יפה.

אתה רוצה להידמות לקדוש ברוך הוא, אתה שואף?

חמש דקות, חמש שעות, השם ירחם.

אהלן. איך אמר לי אחד? אני את כיפור מעביר בשינה.

אין לי כוח לבוא לבית הכנסת, כבוד הרב. חילוני.

אני מעביר את כיפור בשינה. אתה יודע מה? אני הולך בלילה, מדברים כל הלילה,

אחר כך הולכים לישון טוב,

קם עוד פעם בלילה,

בא, שומעת על תקיעת שופר,

עושה קצת כרה גם הדפיקות, נגמר הסיפור. שנה טובה עומדו כאן.

איי איי איי.

וכיוונתם, משה אומרת הגמרא, הווידעה, למה ללמי מרקה חצות?

אז למה משה רבנו השתמש בעוד ספק שנקראת כף, כה חצות?

כה זה כזה, זה לא ודאי, זה לא, זה ספק.

למה לא אמר חצות?

אומרת הגמרא, משה כסבר, הנה זה מה שאמרו, שמא יתעו אצטגניני פרעה.

ויאמרו, מוישה בדאיו, שקרן, חס ושלום, משה רבנו.

לכן,

אם אני לא יודע לכוון בדיוק מה השעה,

הם ידעו לכוון מה השעה המדויקת.

ואם הם לא יכוונו לשעה המדויקת, אני אצא שקרן.

שקרן, אז תשבורו גם שקרן.

כי אני נביאו של המקום, ברוך הוא.

אז כדי למנוע חילול השם, אמר להם, קח חצות. עכשיו תשברו את הראש מתי זה.

זאת אומרת, נתן להם שיעורי בית.

לדעת מתי זה קח חצות?

והיינו דאמר מר, למד לשונך לומר איני יודע.

שמא תתבדה ותאחז.

מתי משתמשים בזה?

מה איני יודע?

ההלכה למאייסה?

שצריך לנהוג ככה.

בשבת!

עצר אותך איזה חילוני, אמר, אני מחפש פה בית כנסת, הוא עם האוטו.

בא עם אשתו, לאיזה הנחת תפינין, זה לא הנחת תפינין, לשבת חתן.

להנחת תפינין.

אני, כן,

ראיתי את הרפורמים, מה הם עשו בכותל עם הספר תורה, אז הבנתי שהאישה מניחה תפילין,

אז שמר אחר.

מכניסים ספרי תורה בערבוביה, בעזרת אנשים, ועושים תפילה חגיגית

לכבוד ראש חודש.

איתם הוא חטאים מן הארץ ורשעים עוד עיניו.

ועוד יש להם רעבנים שמסבירים בדיוק

שהכותל שייך לכולם.

מה פתאום שהוא שייך לחרדים?

אנחנו נפרק את המונופול החרדי מהכותל.

נגוע.

שמר אחר.

אם כבר נגעו בקודשי השם, ודאי אנחנו בסוף ה...

בסוף ה...

סוף הסוף.

הסוף של הסוף אנחנו כבר.

אם נגעו בקודשי השם, ודאי אנחנו בסוף.

זה כמו שהם ירצו עוד להקריב קורבנות בבית המקדש, בקודש הקודשים להיכנס, מה הבעיה?

למה שלא יהיה כהנת?

הדרת נשים.

שיהיה כהנת.

השם ירחם.

או שיכנישו איזה רבנית אחת, כמו...

אחת שאסור להזכיר את שמה.

משה, כסבר השם, עידו אצטגניני פרעה. כמה קדושה הייתה למשה רבנו שהוא פחד חס ושלום, חס וחלילה, שלא יצא. זה צד של מחשבה כנגד הקדוש ברוך הוא. לא היה אכפת לו עצמו.

שידברו עלי כמה שרוצים.

ודיברו עליו כמה שרוצים, ומשה לא היה אכפת לו.

עד כדי כך שהתורה מעידה עליו בכל ביתי נאמן הוא.

על מוישה רבנו, לא על

המשתמשים במושגים האלה, על אחרים.

פה אל פה אדבר בו.

ומשה ענב מכל אדם אשר על פני האדמה.

על מי עוד העידו את הדבר הזה? ומשה ענב מכל אדם אשר על פני האדמה.

לא קם עוד אחד שהעידו עליו את הדבר הזה.

היום משתמשים בכל מיני דברים, בכל מיני תארים,

לכל מנדבאי.

העיקר שיצא מזה בסופו של דבר

שמנת טובה.

אז משה פחד שמא יתעוץ תגני פרעה וחס שלום יגידו שמשה שקרן, ואם השליח שקרן אז

גם מי ששלח אותו חסה שלום שקרן.

דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע השמא תתבדל תוך עז. אז אדם ראה יהודי שהוא נוסע בשבת, עצר לידו, פתח ואמר, כבוד הרב, סליחה, איפה יש פה בית כנסת פלוני אלמוני?

יש אותו בשבת, מה יאמר לו?

איני יודע. רחוב זה וזה? לא. הוא אמר לו, איני יודע.

האם יגיד לו שתי רחובות, שמא תתבדל

ותאחז?

לכן עדיף לומר, איני יודע, אני לא מקומי.

לא מקומי.

רב אשי אמר בפלגה, אורתא...

בשבת החילוניים לא עובדים, הם סבלני מאוד.

אז הוא יחכה עד שתגיד לו את הכתובת.

בסדר?

כמה זמן זה שהוא מחכה עד שתגיד משהו?

מה אתה עומד עם הדרדק, משרד?

אה, אבל זה לא בעל של הנחה כי זה על יתהו לרשע וימון, זה שאלה תשובה של הרב אלישיב.

שאין בעיה אפילו לעצור אותו, כן, מעבר חצייה,

ושיתפוצץ.

כן, כן.

יושבת שם או לא?

אבל הם יזמתם.

כן, הם משתדלים שלא יהיה מצב כזה.

כן.

רב אשי אמר בפלגה, אורתא דתלסא נגה ארביסא אבקאי.

ואחי, כאמר מוישה לישראל, למה גדוש ברוך הוא למחר כחצות הלילה?

כי אשתא עיגנא איני יוצא בתוך מצרים.

אז מה זה בפלגה, אורתא?

בחצי הלילה.

דתלסא, מה זה דתלסא? זה מספר 13. נגה ארביסא אבקאי, שהוא ליל 14. הא וכאי, זה היה הזמן.

זאת אומרת, ליל יג,

יו דלת.

כאור ליו דלת. יפה.

זה היה הזמן.

ואחי, כאמר מוישה לישראל, אמר הקדוש ברוך הוא למחר, ככה חצות הלילה

אני יוצא.

מה זה ככה חצות הלילה? כמו עכשיו שזה בין 13 לבין 14. כמו הזמן הזה שזה סימן בשבילכם.

בזה אני, הקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא יוצא בתוך מצרים.

יפה. ממשיכה הגמרא ואומרת לדוד, שמרה נפשי כי חסיד אני רבי לוי ורבי יצחק חלקו בדבר,

בפסוק הזה.

אחד אמר, כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם לא חסיד אני,

שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלוש שעות,

ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך,

כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם לא חסיד אני,

שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידיים מלוכלכות

בדם ובשפיר ובשיליה, כדי לתאר אישה לבעלה. ולא עוד,

שכל מה שאני עושה אני נמלח במפיבושת רבי.

כן?

אומר המהרשע הקדוש

יש עיון בזה אם זה מפיבושת ובן שאול למלך שהיה לו בן, הנקרא מפיבושת,

מפילגשו הנקראת

רצפה או רצפה בת איה,

רצפה בת איה,

והרי הוא הוקע במעשה דה גבעונים.

והן אומרים שיהיה הוא איש בושת שמלאך בית שנים אחרי אביו,

שאול ונהרג על ידי שניים העבדה בביתו כמפורש, הכל בספר שמואל.

ואם זה מפיבושת ובן יהונתן, כמו שאני אומר, הוא מסה דה ציווה.

מייקה אמר דה איש בושת שמו,

שהרי לא נמצא בשום מקום שהיה בן ליהונתן שהיה נקרא איש בושת.

אבל בספר דברי הימים נמצא שהיה ליהונתן בן אחד נקרא מריב בעל.

וכתבו המפרשים שם,

כיוון דה בספר שמואל קרא לבנו מפיבושת,

ובדברי הימים קראו מריב בעל, דשמו מריב בעל. ולמה נקרא מפיבושת?

וכולי, כי אין זה דרשו בסמוך גבי קהילה ודניאל.

ואולי יש להגיע כן משמעתין לא מפיבושת שמו, אלא מריב בעל שמו.

ולמה נקרא שמו מפיבושת? וכו', אנחנו תראה ונראה.

יפה.

אז אני נמלח במפיבושת רבי, ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי,

יפה חייבתי, יפה זיכיתי,

יפה תיארתי, יפה תימדי, ולא בושתי.

אמר רב יהושע ברדר אביתי, מה יקרא ואדברה בידותיך נגד מלאכים ולא אבוש?

תנא לא מפיבושת שמו, אלא איש בוש את שמו.

ולמה נקרא שמו מפיבושת? שהיה מבייש פני דוד בעל וחיין.

הוא היה בוקי גדול

בהלכה.

ודוד היה אומר לו משהו, היה סותר אותו,

ומקשה עליו, ומתרץ לו, והכול, אז הוא מחלים את פניו של דוד בהלכה.

הוא היה עומד מכבד, לא?

כן,

מכבדו.

אבל בנוסף לזה שהוא היה מחלים את פניו,

הוא השפיע משהו על דוד.

זאת אומרת, גם כשאני לוקח

תלמיד ואני מעניש אותו ואני הכול,

אבל אני מתכוון באמת לשם שלמים בדבר הזה, בעונש הזה, או בחינוך הזה,

יצמח בסופו של דבר ממנו בן תורה אמיתי.

יצמח ממנו כלי טוב

לקבלת מוסר ותורה ודרך ארץ ומידות טובות,

ולא חס ושלום, להפך.

אבל זה תלוי במוצר עצמו, באדם עצמו, אם הוא מקבל את המוסר הזה או לא.

יש אנשים שלא אוהבים שמדברים איתם מוסר.

הם לא אוהבים שמעירים להם, הם אוהבים את היפי הנפש האלה. הוא אומר, אתה ילד טוב, הכל בסדר,

אתה טוב, אתה פה, אתה שם. כן, אתה יכול להמשיך בעבירות שלך, הכל בסדר גמור.

תהיי חילונית,

אבל תבואי איתי לאומן, מה רע?

כן, תבואי לאומן, שמה תקבלי הזמנה מרבנו נחמן.

כאילו שהם כבר העלו שרבי נחמן מחלק הזמנות לנשים.

רווקות.

ממש משעמם לרבי נחמן בשמיים שהוא מחלק הזמנות,

לפי עירונית בראש,

הוא מחלק הזמנות לכל מיני נשים.

רווקות, שהם יבואו איתה לאומן.

הוא לא יזמין אותך, את לא יכולה לבוא.

רגע, אם מי שילמה 600 דולר או 900 דולר, היא לא יכולה לבוא?

רק אם רבי נחמן מזמין אותה?

אז איפה ההזמנה של רבי נחמן שהוא הזמין אותך?

מי שילמה את ה-900 דולר, את או היא?

בשביל מי?

מי שילם עלייך?

רבי נחמן?

מאיפה השטויות האלה?

מאיפה ההבלים האלה? לקחת צדיק ולהשתמש בו ולעשות הכול?

וככה מחזירים בי תשובה.

ככה מחזירים בי תשובה?

ככה מחזירים בשאלה פלוס.

השם ירחם,

איזה גיהנום יהיה להם?

ועוד מי שיעמוד בראש,

בראש שיקבלו גיהנום, רבי נחמן מברסלב בעצמו.

הוא יתבע אותם על זה שיקבלו גיהנום,

שהם ישתמשו עוד בשם שלו, ולא משנה.

כל מי שמשתמשים בשם שלו, וזה לא נכון הדבר הזה,

הנפטר הזה יעמוד אחרי מה-20 של אותו אחד ויגיד,

והאדם הזה שיקר, בגללו חטפתי, בגללו לא קיבלתי, בגללו

חשבו שאני ככה ולא הייתי ככה.

הנפטר הזה סובל בגלל אותו בן אדם שמדבר פה שטויות והבלים,

ועל זה הוא בונה כל מיני בניינים והכול.

ומה יקרא ואדברה בעתותיך נגד מלאכים ולא אבוש? תנא לא מפי בוש את שמו אלא איש בוש את שמו.

ולמה נקרא שמו מפי בוש את שהיה מבייש פני דוד בהלכה?

ולפיכך זכה דוד ויעצה ממנו כלאב.

ואמר רבי יונתן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו. ולמה נקרא שמו כלאב? שהיה מחלים פני מפיבושת בהלכה.

כן, אז מי זה כלאב אמרנו? זה היה דניאל.

שהוא זכה והאריך ימים, כתוב.

שהיה מחלים פני מפיבושת בהלכה.

ועליו אמר שלמה בחוכמתו בני,

אם חכם ליבך ישמח ליבי גם אני.

ואומר חכם בני ושמח ליבי,

ואשיב אחורפי דבר.

ודוד, איך יקרא לנפשי חסיד?

אדם יכול להגיד על עצמו אני חסיד?

היום כן, יכולים להגיד.

כל אחד אומר אני חסיד, אני אדמו״ר, אני מקובל, אני זה.

לא ראיתם עוד תפילה כזו של יום יעתירו עבורכם? הם מקובלים.

הם המקובלים הראשיים כבר נהיה,

לישראל. זה משהו חדש.

כל יום צצים מחמאות ותארים חדשים שלא שמעתם אוזן.

למה התארים האלה לא השתמשו שהיו באמת גדול לעולם?

למה הבבא סאלי הקדוש היה צריך לברוח מהכבוד?

קראנו את זה, סיפרנו את זה, שהבבא סאלי הקדוש,

שהוא שמע שרוצים לעשות לו קבלת פנים. מה הוא עושה? הוא הקדים את הטיסה, להרוס להם את הכול.

היום הם מתקשרים לשאול, רגע, איך רשמת אותי במודעה?

תשלח לי את המודעה, אני רוצה לראות איך רשמת.

הוספת מרן מקדימה?

הרב הגאון רשמת או רק רשמת רבי?

אם זה רבי זה לא מתאים.

אם זה הרב הגאון, או.

הרב הצדיק. הרב הצדיק, מאיפה כל הדברים האלה באו? לא הבנתי.

אם זה לא, אם תרשום את השם שלך, זה לא מספיק?

מה קרה?

מה רק בגלל שירשמו הגאון, הגדול, והעצום, והענב, והכול, אז יכבדו אותך?

הרי אם אתה באמת תלמיד חכם וירא שמיים,

אז יכבדו אותך.

ולא אם ירשמו הגאון, הגדול, והחזית את כל התארים, ויביאו לך שבע מרצדסים וארבע שומרי ראש,

אז יכבדו אותך. זה לא יכבדו אותך.

זה יתבעו אותך בשמיים על ביטול תורה שלך וכל הסובבים אותך.

אז מה?

אז איך דוד קורא לעצמו חסיד?

כן, דוד יכל לקרוא לעצמו חסיד.

הוא היה דוד המלך, שיושב כל היום ועוסק בתורה ובמצוות.

והכתיב ותהילים כז לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. ותנא משמד רבי יוסי, למה נקוד על לולא?

המילה לולא שם יש נקודות למעלה.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לעבור.

אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו.

זאת אומרת, דוד המלך היה בספק אם יש לו חלק עם הצדיקים או לא,

כשהוא היה בדרגת דוד המלך. היום הצדיקים של היום בטוחים שיש להם חלק למעלה, והיכלות, והכול יש להם למעלה כבר.

הם כבר הווילה שלהם מפה עברה לשם.

הם בטוחים מאה אחוז שהם המילה האחרונה,

כפי שהשדרנים מוכרים אותם.

ממש ככה.

דוד המלך מסתפק ואומר, ריבונו של עולם, אני לא יודע אם יש לי חלק בכלל בין הצדיקים.

אולי יש חטא שיגרום,

אולי יש איזה עוון חס ושלום חס וחלילה,

כדי רבי יעקב בר אידי,

כדי רבי יעקב בר אידי רמא כתיב, והנה אנוכי עמך יעקב אבינו,

התחנן לפני הקדוש ברוך בתפילה ובכה,

ואמר ריבונו של עולם,

תבטיח לי שאתה גם תלך איתי בהליכה שלי הראשונה וגם תחזור איתי.

מה הקדוש ברוך מבטיח לו? והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר דלך,

והשיבותיך אל הארץ הזאת, כי לא איזובך.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שהוא גם ירד איתו,

ואנוכי ירד עמך מצרימה ואנוכי יעקב אבינו גם עלון.

פעמיים הקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב אבינו.

ההבטחה שהוא יורד איתו, שהוא הולך איתו,

שילר לשם, שיהיה לו תפילת הדרך, דרך אצלך,

וגם הוא חוזר איתו בחזרה,

הוא יחזור איתו.

יש עוד מישהו כזה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו ההבטחה?

רק יעקב אבינו זכה.

ועדיין כתוב שיעקב אבינו פחד.

מה הוא פחד?

שמא יגרום החטא, אומר רשי הקדוש.

וכתיב היער יעקב וירא יעקב מאוד ועצר לו.

עם הפגישה עם עשו.

אמר שמא יגרום החטא.

אולי חסר שלום יש זעבון או משהו.

וינקו לי מהזכויות שלי, ואז לא יהיה לי זכויות.

לא יהיה לי במה לעמוד מול עשו.

אז איך ריבונו של עולם אני יכול לעמוד מול אחד כזה?

אולי זה נראה רשע ויש לו זכויות יותר ממני.

כדנתניה בשמות אדווה עד יעבור עמך אדוני, עד יעבור עמזוקנית, עד יעבור עמך אדוני, זו בייה ראשונה.

שבאו לארץ בימי יהושע.

עד יעבור עמזוקנית, זו בייה שנייה, שעלו מגלות בבל בימי עזרא.

ומכאן אמרו חמיר, ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון. אלא

שגרם החטא.

זאת אומרת, אנחנו מצינו אפילו בעם ישראל.

היות והיה להם זכות רבים, רבים, רבים.

היה פה זכות הרבים, צריך להיות להם סיאדה מלמעלה.

אבל קלקל להם החטא, קלקל להם העוון.

בגלל העוון הזה גרם להם החטא, ולא נעשה להם נס לבוא ביד רמה.

היו צריכים לבוא ביד רמה, ולא נעשה להם לבוא ביד רמה.

אז אם זה יחיד, לא כל שכן שהוא צריך לפחד?

לא כל שכן שהוא צריך להצר חס ושלום, חס וחלילה, שמא יגרום החטא?

כפי שיעקב אבינו, רגל שלישית,

במרכבה העליונה פחד.

תניא,

חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב, ואומר,

אלך לביתי ואוכל קמעה ואשתה קמעה ואשן קמעה,

ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה,

ונמצא ישן כל הלילה, פספס קריאת שמע בזמנה,

פספס תפילה.

לכן באו חכמים ועשו סייג לדבריהם, אמרו מייד עכשיו באתה תתפלל,

ולאחר מכן מה תעשה?

תלך לישון.

אבל אדם בא מן השדה בערב ונכנס לבית הכנסת.

אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנוא עוד שונה בלימוד.

וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פיתו ומברך,

וכל העובר על דברי חכמים חייב מטעם.

ומה ישנא בכל דוכתא דלא קטנא חייב מטה?

מה שונה כל הדברים שאמרנו שבהם לא כתוב חייב מטה?

ומה ישנא הכא כאן דקטנא חייב מטה? אז למה פה רשום חייב מטה?

אי בית עימה, אם תרצה לומר, משום דאי כאונס שינה.

אי בית עימה, לאפוק ימימן דאמר תפילת ערבית רשות,

כמשמלן דחובה.

אמר מר, קורא קריאת שמע ומתפלל ומסייע לרבי יוחנן,

דאמר רבי יוחנן עזור בן העולם הבא,

זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר תפילות באמצע תקנום, ובמה יקרה מפלגיה? מה הם חולקים?

אי בית עימה קרא, אי בית עימה סבורה.

האם לומדים את זה מהפסוק עצמו או מסברה?

אי בית עימה סברה, דא רבי יוחנן סבר גאולה מאורטא ענמי אבה,

אלא גאולה מעלייתא לא הווה אלא עד צפרא.

רבי יהושע בן לוי,

כיוון דלא הווה אלא מצפרא לא הווה גאולתא מעלייתא אין גאולה מעולה.

והיא בית עימה קרא,

אבל אם ילמדו מקרא,

שניהם מקרא אחד דרשומי. פסוק אחד הם לומדים דכתיב בשוכבך ובקומיך.

רבי יוחנן מכי שכיבה לקימה,

מה קימה קריאת שמע ואחר כך תפילה?

אף שכיבה נמי קריאת שמע ואחר כך תפילה.

רבי יהושע בן לוי סבר מכי שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע סמוך למידתו?

אף שכיבה נמי, קריאת שמע סמוך למידתו.

יפה.

מי תימר ברדר אבינה, בערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה.

בתפילה, נכון?

שני ברכות לפני ושני ברכות לאחרי.

ואי אמרת בעי לסמוך, צריך לסמוך, הלא קסא מר גאולה לתפילה.

דאה בעי לממר אשכיבנו.

כן?

עמרי, כיוון דתקנו רבנן אשכיבנו חשיב כגאולה אריכתא דמיא.

דאי לוטי מא אחי שחרית איך עמדתי סמיך.

איך בשחרית הוא סומך?

כן? אם לא תאמר כך.

ואמר רבי יוחנן בתחילה הוא אומר, בתחילה הוא אומר, אדוני שפתי תפתח.

ולבסוף הוא אומר, יהיו לרצון עם רפי.

אלא הטעם, כיוון דתקנו רבנן לממר בה' שפתי תפתח,

כתפילה אריכתא דמיא.

זאת אומרת, הוא לא סמך פה, במי שאומר השם סתיו תפתח, הוא עושה כביכול הפסק.

אלא זה חשיב כתפילה ארוכה.

אך הנמי כמא נתקנו רבנן לממר בה' שכיבנו כגאולה אריכתא דמיא.

נעבור למוסר למרות שדיברנו מוסר.

עד חטא.

לא גולל.

כן?

כן,

היינו בבת, ועכשיו נעבור בעזרת השם לבטלה.

זה היה מעניין.

במקום לעשות עילוי נשמה,

אז נעשו היום ביטול תורה.

לבטל את כולם תמורת

לא משנה.

ברוך השם, אנחנו צריכים ללמוד ולמסור שיעור, ברוך השם,

לאברכים בכולל,

קהילות פז בני ברק,

ברוך השם,

היה ראש, היה מרשע, היה רן,

היה הרב אליושיב.

ברוך השם, זוכרים ללמוד?

אנחנו עשינו עילוי נשמה למרן הרב עובדיה היום.

ברוך השם.

יפה.

בטלה ייראה חולה והיושב בדל בשם ליצן יקרא,

שהוא מתלוצץ על גודל שכר התורה.

הרי כל מילה ומילה היא מפז יקרה.

מתוקה מדבש ונופת צופים. ומה האדם עושה?

כביכול מלגלג על דברי אחרים. אה, יש לי מספיק יעלון, לא צריך.

הוא אומר לו, תיקח, יש פה מכרה. לא, לא צריך, מספיק יש לי.

כביכול מזלזל בדברי החכמים שאמרו.

ודומה למי שאומרו לו, תמנה זהובים מאוצר המלך. קח, מטבעות מהאוצר של המלך.

וכל מה שתספור יש שלך. והוא מתלוצץ, הוא אומר, תראה, תראה, זה לא נקי, המטבע הזה.

איך אני יכול לקרד?

והמטבע הזה גדול מדי, הוא לא ייכנס לשקית.

טיפש, תיקח, נותנים לך תיקח.

תיקח, תאסוף.

והיותר שכר גדול שיש בתורה שעושה נחת רוח ליוצרו, מי שאינו חושש לעשות נחת רוח ליוצרו, הרי זה בכלל כל שלא חס על כבוד קונו.

שאמרו בגמרא בחגיגה יא עמוד ב',

שראוי לו לאדם כזה,

חזל אמרו, שלא יבוא לעולם בכלל.

אדם שמתלוצץ על דברי השם יתברך,

על

מה שהקדוש ברוך הוא נתן,

על מה שהקדוש ברוך הוא אמר,

עדיף שלא יהיה בא לעולם.

ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כל יום יוצאת בת-קול ומכרזת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

ואוי ואבוי, ולבבות יכאבו מרעות בראייך נעשה כהיתר עוון ביטול תורה.

נהיה היתר, מותר, מותר.

ולא די שהגלות והעניות לא הניחו מידה טובה לישראל,

שקלקלו.

ורוב הימים ועלל אותנו טרודים בעסקנו להביא טרף לבטן ובשאר צורכי גופנו.

כאילו אדם לעמל יולד להיות עמל על צורכי גופו.

היום בן אדם כמעט ולא אוחז ברוחניות.

כל הזמן הוא רודף אחרי אוכל, משפחה,

קניות, דברים חדשים.

סיפר לי איזה מישהו,

הוא אומר שם ברחובות צפון תל אביב, לא זורקים ספה קרואה,

כמו ברחובות יפו.

זורקים ספה חדשה אחרי שנה.

למה יש עוד כסף? נקנה יותר חדש.

זאת אומרת, עובדים בשביל הרהיטים,

בשביל הגשמי, בשביל האוכל,

בשביל זה עובדים.

תראה אותם השכם והערב בבתי קופיקס,

קפה ומסעדות.

לא בתי כנסיות בתי מדרשות,

במסעדות וכל מיני בתי מרזיח.

כל היום זולל וסובה אוכלים וזה, אני לא יודע איך הם משמינים.

איך הם לא משמינים?

כל היום אוכלים ואוכלים ואוכלים ואוכלים ואוכלים ושותים

הם מדברים, מוכנים, ועוד פעם מדברים, ועוד פעם שותים, ועוד פעם אוכלים, ועוד פעם מדברים.

מה יש להם בעולם הזה חוץ מאכילה ושתייה?

יש להם איזו זדקה של לימוד תורה?

איזה לימוד תורה? איזה מצווה? אין להם שום דבר. כל היום אוכלים ושתייה. אפילו לברך,

כדי לזכות במצווה, להפוך את הבטלה הזאת,

את הזמן הזה שהם שורפים לחינם, במקום לעסוק בתורה,

לאיזה מצווה? אפילו קטנה שבקטנות הם לא עושים.

שמרחם.

ולבבות יכאבו מרעות ברייך נעשה כהתר עוון ביטול תורה ולא די לנו שהגלות והניות לא הניחו מידה טובה לישראל

ורוב הימים והלילות אנו טרודים בעסקנו להביא טרף לביתנו ושאר כצורכי גופנו כאילו אדם לעמל יולד להיות עמל על צורכי גופו

והיה ראוי לנו שכאשר נמצא עת פנוי ללמוד או לשמוע לימודים נחזיק בה בשתי ידיים

לעשות בהנחת רוח ליוצרנו כי זה חלק מכל עמלנו

סיפרתי לכם איך יצאה החוברת של העלונים הזאת, כל העלונים

זה היה איזה, נו, אח או גיס של חבר או אח של חבר

והוא אמר, אני לא יודע אם זה ספציפית זה, אבל זה הרעיון שלא היה

הוא אמר, אני נוסע בדרכים, הוא נהג בוס

אני נוסע בדרכים, אז לשמוע, נמאס לי כבר לשמוע

אני רוצה אני, אני לקרוא משהו, להשמיע אני לאוזניי דברי תורה, הוא החליט,

יש אתר כזה שנקרא לדעת,

ושם היו מפיצים כל שבוע עשרות עלונים

עשרות, אתה מוציא עלון, אתה מפרסם שם, זה מוציא עלון, אתה מפרסם שם

והוא היה לוקח את העלונים עם הרבה תוכן,

והיה פשוט יושב בדרך ולומד

זאת אומרת, הוא גם עובד, גם לומד בדרכים

והוא משנן וחוזר את זה

אדם יעשה ככה עשר שנים,

משתבח שמו בעולם, יהיה גאון

גאון עם כל החידושים וכל הדברים שהוא יקרא והכל, כל מה שכתוב

ואם המקורות והכל, לזכור את זה בעל פה, ישתבח שמו, בורא עולם,

דרשן מופלא יהיה

רק מהלשמוע על זה, רק מהלקרוא את זה

הוא החליט לעשות את זה, והוא היה מדפיס לעצמו כל שבוע את הכול

ואז השתבח שמו, עשו איזה חוברת

וזה נפלא, אתה מגיע, יש לך הכול בפנים, אתה רוצה לשבת ללמוד עכשיו נושא כזה, נושא פה, הלכות שבת,

סיפורים, יש יורצייט, יש פה, יש שם, כל מיני דברים, השתבח שמו, הרבה מוסר, הרבה פרסת שבוע, הרבה חידושים,

הרבה תורה, הרבה הלכה, הרבה אגדה, מה אין שם?

ואדם יכול להרוויח כל דקה ודקה עולמות,

ואם זה בשבת אמרנו,

שעה אחת כנגד

אלף

ודווקא בשבת ההתזהרה של השינה מגיעה,

עזוב, תישנת כל השבוע עייף, אתה עובד קשה, בשביל מה לך?

ואז באמצע השבוע אומר לך, מה, את באה, כולה שעה, נו, אז מה, אז מה צרוף שעה?

שעה יותר מוקדם,

תחזור הביתה יותר מוקדם,

לדבר עם אשתך, לדבר עם החברה, אבל אם הוא מדבר עם מישהו או שעות הוא יכול לשרוף על הדיבור.

למה ללמוד עם מישהו או ללמוד לבד על השורף שעות?

למה אז אתה מרשה לעצמך לדבר שעות, ופה בלימוד תורה אתה חמש דקות גבוהו, נרדם?

מה מניע אותך לדבר הזה?

מה מביא אותך למצב הזה?

וכי אדם לעמל יולד על צורכי גופו?

לכן היה ראוי שכאשר אדם ימצא עת פנוי ללמוד או לשמוע בלימודים, יחזיק חזק בשתי ידיו לעשות נרת רוח,

כי זה החלק של העמל,

שתהיו עמלים בתורה.

זה מה שדרשו רבותינו.

ואנחנו החטאים בנפשותינו אפילו בשבתות ובמועדים בוחרים מלשבת בשווקים וברחובות ועוסקים בטיול או בשיחה בטלה.

ובלילות החורף הארוכים, אז מה,

אז מה,

חבל שנפסיד שעת שינה, עכשיו הוסיפו שעה לישון.

אז במקום לקום שעה באותו זמן ולעסוק בשעה הזו בתורה, אגיד, או,

השתבחנו מבורא העולם, תודה למדינת ישראל שהם נתנו לנו עכשיו עוד שעה לשבת כדי לעסוק בתורה.

יש, תהיה לנו זכות שישאירו את השעון ככה, זה טוב, יש לנו עוד שעה.

לא, נתנו לי עכשיו עוד שעה לישון. אז רגע, כל היום אתה נותן חלק לסדרה אחריה, ועכשיו עוד שעה אתה מוסיף לו.

עוד שעה אתה מוסיף לסדרהך, לא?

לא מספיק מה שנתת לו עד עכשיו?

ובלילות החורף הארוכים עושים שמחה מרעות וצחוק בגלות ראש ולא לעסוק בתורה וללכת צלצל מדחם לשמוע כלימודים.

אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, התוכחה.

מה אדם יעשה בדבר הזה?

אחים ורעים חזקו ונתחזק ונחוס על כבוד כוננו ועל נפשנו.

ולא נאבד עצמנו לדעת ולכו ונשוב אל אדוני ולא נאבד מן הזמן יקר וערך אפילו רגע.

כי נאמין באמונה שלמה כי על הכל יביא אלוקים במשפט.

הקדוש ברוך הוא יעשה חשבון מה זה טוב.

שם אין זיופים בחשבונות.

אין שום כלום כלום. אין תקלות. המחשב אף פעם לא מתקלקל.

המצלמה אף פעם לא נשחקת.

יש לה כרטיס זיכרון ארוך טווח

לכל חיי חיותו של הבן אדם.

ואפילו על זמן מועט שבלעת בו רוק

ויכול במקום הבליעת רוק הזו לשבת ולשמוע או ללמוד. על זה גם אדם התערע.

אפילו על בליעת רוק.

חפץ חיים הקדוש מספרים עליו שכל פינה בבית שלו הוא היה שם שעון.

הכיסא והשולחן שלו היו ראויים. ראויים עומדים לשבר.

אבל היה לו כל פינה אכפת לו עוד דקה. חלף אוי ואבוי לי.

מה ניצלתי בשעה הזו?

כמה הספקתי?

כמה למדתי?

כמה עמלתי? כמה טרחתי? מה יהיה?

גדולי ישראל לא היו יוצאים כל היום לכנסים ואירועים ותיקונים וכל הדברים. הם היו יושבים ועוסקים בתורה. הרב אלישיב מספרים עליו

שיום אחד נכנס דיבוק באיזה יהודי שם.

והרב אלישיב היה יושב ועוסק בתורה.

אז הרוח הזו שנכנסה באותו בן אדם אמרה רק אם הרב אלישיב יגיד לצאת אני יוצא.

שאלו אותה, אמרו, כבוד הרב פיקוח נפש, פיקוח נפש, דוחה שבת.

כבוד הרב

ויתלמו תורה כנגד כולם.

אני אלמד, בעזרת השם הוא יתרפא.

הנשמה הזאת תצא ממנו.

לא אמר, בואו נעשה עצרת, נביא את השדרנים,

נעשה פה, נעשה הקלטות, נשמיע את זה, רק נמכור את הקלטות האלה.

נעשה קופה. למה? עד שנכנס איזה רוח. מה זה? לא כל יום נכנס רוח בבן אדם.

לא כל יום. אז אפשר לעשות ממש פרסום שיש פה איזה צדיק שמוציא רוחות.

רוחות.

למה לא?

גם על הביטול תורה זה אדם מתורה.

הרב אלישיב היה אכפת לו מכל דקה, זה ביטול תורה. לא בשבילי.

אני אשב ואעסוק בתורה והתורה תהיה מגנה ומצלה.

כמו שהגנה עליי, היא תגן גם עליו, על היהודי הזה. אני אתפלל בשבילו, אבקש בשבילו.

כמו שאמרו על הפסוק באיוב ז' יט לא תרפני עד בלעי רוקי.

ואל יעשיינו היצר במשואות שבו ומדוחים, מספיק למדת, אתה כבר בקי. אמרתי לכם בית אחד יום אחד, תברך.

הוציא כושר לרב.

בא אליי רב חיים ואמר לו, כבודו רב, אני רוצה לצאת לעבוד. לא בעבודה חס ושלום או עבודה, עבודה תורנית, לעניין מלמד.

אז הוא אמר,

הוא אמר, סיימתי, אברך אמר, סיימתי ללמוד.

רב חיים מסתכל עליו,

סיימת ללמוד?

אני לא סיימתי ללמוד. איך אתה סיימת ללמוד?

יש לו הספק כל יום שהוא צריך לסיים אותו.

ואם הוא לא מגיע, מסיים את ההספק, הוא לא אוכל. בני הבית ידעו את זה שהוא לא אוכל.

שעות על גבי שעות האוכל יישאר בוקר, צער, בערב, הוא לא אוכל אם הוא לא סיים את ההספק שלו.

וזה בא אל הרב רחון הצעיר הזה,

מבוגר, שלושים פלוס, אומר לו, אני סיימתי ללמוד.

מה זה, אני שבעים שנה יושב, לומד, חמישים שנה, שישים שנה, הוא עוד לא סיים ללמוד.

אתה כבר סיימת, אתה מרגיש שהכל בסדר?

איך סיימת ללמוד?

אז כל השבעים פנים לתורה, אתה כבר סיימת הכל? אתה בטוח?

ערב חיים לא סיים.

ואל יעשיינו יצרנו במשואות שבו מדוחים.

וה' אלוקים יעזור לנו להינצל מעצת היצר הזה,

שהוא כל פעם מוצא לנו כל מיני תצדקה, העיקרנו להשב ולעסוק בתורה.

יפה.

סיפר הגאון רב דוביד הילל,

רם בישיבת ברכת אפרים,

ילד יהודי טהור היה באונייו, הגיע לארצות הברית.

כל קרובי משפחתו עלו בסערה השמימה.

נפטרו.

הקדושים היו נספאו בשואה האיומה על ידי חיות האדם הארורים ומרשימם.

הילד הזה נותר בגפו, אין לו איש בעולמו, לא קרוב ולא גואל.

מה היה לו ביד?

בשק בלוי.

בשק הזה היה לו חולצה אחת ויחידה.

שאת החולצה הזו הוא רכש בעקבות עבודות קטנות שהוא היה עושה,

וזה היה כל רכושו עלי אדמות.

ובהגיעו לארצות הברית הגיע נער בסיוע יהודים טובים

לישיבה בה קיבצו תלמידים אודים מוצלים מאש אשר גלו מארצות המוות ונפשם הייתה להם לשלל.

אחד מאיר ושניים משפחה והוא החל לשבת ולשקוד על תלמודו.

הוא בתחילה לבש את החולצה שבאמתחתו רק בשבתות.

אך עם הזמן היו שתי החולצות זהות.

בהתחלה אחד נקי ואחד פחות, כי הוא היה לובש תלמיד.

אבל לאט לאט לאט עם הזמן שלובשים ולובשים ולובשים,

שתיהם קיבלו אותו מראה, אותו צבע.

עד ששתיהן היו בלויות.

ומדי מספר ימים היה מחליף חולצה בחולצה אחת שתתאורר כמעט.

עטת החורים נפערו בחולצותיו. לא כמו היום שקונים ג'ינס בשבע מאות שקל עם חור.

אז לא הברירה, אז נהיה חור.

ממה? מזה שהיו לובשים והכול.

הנער ניחון במידת הבושה,

והוא בוש מלבקש עזרה ובוש מבחלצותיו.

על כן עטה על חולצתו מעיל גדול שכיסה את כל חולצתו הבלויה והקרועה.

וכך היה יושב בבית המדרש בהתמדה ולומד.

ובבית המדרש היו שלבשו מעיל בעת הלימוד.

כאן איש לא חשד במתרחש מתחת למעיל, כי כולם לבשו מעיל,

כאלה שלבשו מעיל, אז לא חשדו.

מה שאין כן בחדר האוכל,

שכולם פושטים את הג'קט שלא התלכלך, את המעיל.

הנער היקר התבייש מלהוריד את מעילו בחדר האוכל,

והחליט ללכת לאכול בטרם יגיעו כולם.

סגר את הספר חמש דקות לפני, היה עולה לאכול.

הוא אכל מהר מהר בחיפזון.

עוד לפני שחבריו יקדימו להגיע לחדר האוכל, הוא כבר עשה את דרכו לבית המדרש.

כך איש לא יראהו כשהוא אוכל ומעילו העליון עליו.

זה שלא ישאלו, מה אתה עם מעיל?

השתגעת?

רבע שעה התפנתה אפוא לנער המתוק הזה כתוצאה מהריצי הבהולה לחדר האוכל.

רבע שעה אשר כל חבריו סעדו את ליבם בנחת, דיבורים והכול,

והוא לבש את מעילו העליון בבית המדרש,

והמתין לבואה של החברותא שלו.

הנער הצליח לנצל את הרבע שעה הזאת. הוא לומד מסכת זבחים

בכל יום מעט, וכשסיים אותה התחיל ללמוד מנחות וחוזר חלילה, זבחים ומנחות.

הוא שינן אותם עד שידע אותם על בוריהם עם רשי ותוספות.

שתי המסכתות.

הנער הזה גדל והיה לאיש. אנשים טובים שמו לב למצב שלו וקירבו אותו והוא נשא,

הוא נישא, ותורה וגדולה היו על שולחנו.

ובהגיע יומו של הנער שבגר להיאסף אל עמו בשיבה טובה, זקן ושבע ימים,

חזרו בניו מבית העלמין ופתחו את הצוואה שלו.

מה היה רשום בה? בניי היקרים, מן הסתם יגיעו מנחמים רבים לנחם אתכם מכל שדרות הציבור.

אבקש מכם לקחת את שתי החולצות הבלויות הנמצאות במגירת הכספת שבחדר עבודתי.

בתוך שקיק בד מהווה,

ולתלותן במרכז הבית, מרכז הטרקלין, שתי חולצות מסריחות תתלו.

בווילה, בסלון, שים שתי חולצות מסריחות על הווה.

כן, כוונתי לשתי החולצות שהן

בעלות חורים גדולים, תתלו אותן

כל חולצה בנפרד.

ותכתבו עליהם שלט גדול. על האחד תכתבו זבחים

ועל השני תכתבו מנחות.

וזה יהיה עילוי נשמתי,

שכאשר מנחמים רבים יגיעו באורכה של רבע שעה, הם יראו את הדברים הללו של הזבחים והמנחות,

שאותם הוא ניצל בזמן שכולם ישבו ואכלו ודיברו של רבע שעה סך הכול,

סיים וסיים שוב פעם ושוב פעם

שני מסכתות. הלוואי, הלוואי

שנזכה למעט שבמעט כדי להגיע לדרגות הללו.

ומי ייתן והקב' יגאל אותנו

ויזכה אותנו בעזרת השם ברפואה שלמה,

רעות איתנה, הצלחה ושיאתה תשמע בכל מכל קול.

והדברים שאמרנו בעזרת השם יהיו גם

רעילוי נשמת, מרן הרב עובדיה,

שבעזרת השם הלימוד תורה הזה יהיה בעזרת השם בזכות עם ישראל, שיהיה מליץ טוב ויושר על עם ישראל.

אנחנו בעזרת השם נזכה בקרוב ממש לבניין בית המקדש השלישי ופיית משיח צידכנו,

ומרע בימינו אמן ואמן.

רבי חנניה בן הקשיע אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכו את ישראל.

פיגר בעלי תורה ומצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיל.