הלכות חול המועד - ג' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשיעור הקודם אמרנו שמותר לתקן תנור אפייה

או גז

כי זה מכשירי אוכל נפש

מותרים אפילו במלאכת אומה

הרי אוכל נפש עצמו בטח אפשר לעשות

אפילו במלאכת אומה אפילו ביום טוב

אבל גם הכלים שאיתם

מתקנים אוכל

זה נקרא מכשיר האוכל נפש גם כן מותרים הבאנו את הגמרא

שמותר לעשות

תנורים

בפסח

וגם בסוכות אם אין גשם

למה אתה צריך

שתוכל להשתמש בו בכל המועד

אתה עושה תנור כזה כמו שהיו עושים פעם

צריך לתת לו להתייבש

אם יהיה לח לא יתייבש אם יהיה יבש אז יתייבש

אז זה כל מכשירי אוכל נפש

אבל אמרנו הסתפקנו קצת

אולי מקרר

לא נקרא מכשיר אוכל נפש לעניין זה למה כי מצאנו שאסור לעשות מצודה של דגים

לתפוס דגים בשביל יום טוב

או בשביל חול המועד למה למה למה אסור

למה זה לא כמו מלאכת אוכל נפש לפי שלעשות מצודה של דגים

צריך אומנות

אבל גם מלאכת אומן מותרת לצורך אוכל נפש אז למה אסור לעשות רשת לתפוס דגים

אז מסביר המשנה ברורה לפי שהמצודה הרשת

היא לא מתקנת את הדגים היא תופסת אותם

אבל היא לא עושה תיקון באוכל, בדג

מה שדיברנו מכשירי אוכל נפש

כשהמכשיר עושה תיקון באוכל

כמו תנור,

תנור אפייה אתה שם בצק לא ראוי לאכילה

עם הבישול האפייה הוא נהיה ראוי לאכילה

זה נקרא שהמכשיר עושה תיקון באוכל נפש

אבל מצודה של דגים לא עושה תיקון בדג

רק תופסת אותו

לקרב לי את הדג הזה?

זה לא נקרא מכשירי אוכל נפש

אז לפי זה רצינו לומר שאסור לתקן מקרר ממלאכת אומן

כי מקרר הוא רק

שומר על האוכל שלא יתקלקל אבל הוא לא

בסוף סיכמנו כיוון שהאמת כיוון אדם צריך שתהיה קרה

אז המקרר הקור

עוזר לו שתהיה לו שתייה קרה

זה נקרא גם כן מתקן

בעצם האוכל

או אם הוא רוצה לעשות גלידה

או רוצה לעשות קרחונים

לכן איתנו אם המקרר יתקלקל אפשר להזמין טכנאי

אפילו צריך מלאכת אומן בכל המועד לצורך המועד

כמובן לא ביום או שענר הבא אחרי הצהריים מלמטה צריך את זה למועד

רק אני צריך אותו ליום טף זה גם טוב

המועד יש יום טוב אחרי הוסענר הבא

שמיני עצרת

מצד זה מותר

טוב עכשיו אמרנו עוד הלכה שלתקן מכונית

מלאכת אומן עשוי

מכונית

מותר לטייל במכונית

לצורך טיול

מובא בשמוען ערוך

שמותר להרכיב

את הפרצה של הסוס

ברגל של הסוס

בשביל לטייל עם הסוס, לטייל,

לטייל לרכוב עליו ולטייל.

גם מותר לנסוע,

תכף נדבר עוד על זה,

מותר לנסוע באוטו לצורך לטייל.

אבל מלאכת אומן אסור.

רגע אחד, רק מלאכת עדיות, לצורך המועד

אסור מלאכת אומן.

אז אמרנו שאסור לתקן מכונית

במלאכת אומן.

אדם יש לו מכונית, אסור לתקן מכונית במלאכת אומן.

אבל אולי תאמר, הרי לפעמים אני צריך

עם המכונית

לקנות מצרכים מן השוק ולהביא אותם הביתה.

אז זה לצורך אוכל נפש.

אבל זה לא מתקן את האוכל, זה רק מוביל את האוכל.

אז זה דומה לרשת של דגים,

לכן אמרנו שאסור לתקן מכונית מלאכת אומה.

אבל,

הרי יש עוד היתר בעולם המועד,

צורכי רבים.

מונית

או אוטובוס שצריכים אותו לחג,

מותר לתקן אפילו מלאכת אומן.

כי זה נקרא צורכי רבים.

אבל מכונית פרטית זה לא צורכי רבים.

מכונית פרטית אסור לתקן מלאכת אומן.

אפילו על ידי גוי.

זה מפורש בשולחן ערוך,

שכמו שבשבת אמירה לעקום שבות,

וביונטר, גם בשביעית

אמירה לעקום שבות.

אסור. זה נפסק בשולחן ערוך.

כל מה שאסור לעשות, אסור לעשות גם על ידי עקום.

גם בשביעית

אמירה לעקום שבות.

בכל מקום שזה עניין של שביתה,

אז אומרים המילה לעקום שבות.

הרי פה שביתה ממלאכה.

כי יש באמת גמרא במסכת בבא מציא,

דף צדיק א',

יש ספק בגמרא אם מותר לסרס בהמה על ידי עקום.

גם אדם.

אם מותר לסרס על סירוס,

גם גויים אסור להם לסרס.

זה אחת משבע אמיצות של בן נוח.

ועכשיו אני אומר לגוי שיסרס.

אבל אין שליחות לעקום.

לא נחשב ששלחתי אותו.

אבל הרי בשבת

יש שליחות מדרבנון לחומרה

אמירה לעקום שבות.

אז זה נשאר בגמרא ספק,

והרב המגיד אומר להקל.

זה בשאר איסורים.

אבל בכל האיסורים של שביתה ממלאכה,

כמו יום טוב,

חול המועד ושביעית,

אסור גם על ידי עקום.

אז לתקן, כמו למה אני אומר את זה? סיפרו לי על איזה מישהו פה בירושלים,

לא בא לבקר אצלנו בהאג.

שאלתי מה קרה.

אז הוא אומר שאין לו, הרכב היו מקולקלים, הרכבים היו מקולקלים. היו לו שני רכבים מקולקלים.

אבל מלכו'ל,

שייח' זרח, אני יודע איך קוראים לו,

לשל עקום.

אבל מה אמרתי להם? גם על ידי עקום אסור לתקן מכונית.

כי מכונית עיקרה לטיול או להביא אוכל, זה לא נקרא מלאכת אוכל נפש.

כי זה לא עושה תיקון באוכל.

אבל מונית מותר לתקן. באוטובוס, הסעה או כל ה...

למה? כי זה צורכי רבים.

צורכי רבים מותר לתקן,

אפילו במלאכת אומן ואפילו בסחר.

עכשיו, תכף אני רוצה להסביר פה משהו,

משהו יפה שהקבוש ברוך הוא עזר לי

להבהיר את מה הוא.

מותר לנסוע במונית ספיישל?

אני מזמין מונית, אני צריך לנסוע.

לנסוע לאיזה דוד, אני צריך לנסוע.

מזמין מונית,

והנהג יהודי.

אז לצורך לטייל,

לטייל, ללכת, זה צורך המועד.

אין בזה איסור מלאכה, זה מלאכה לצורך המועד.

אבל הנהג דורש תשלום.

לתת תשלום

נו מפורש בשולחן ערוך.

כל המלאכות שאיתרנו לצורך המועד או דברים אחרים,

זה רק בחינם,

לא בשכר.

מלאכת האבד, דבר האבד, מלאכת אוכל נפש, אפילו בשכר.

וגם צורכי רבים בפשטות, גם בשכר.

הנה, אני אקרא שולחן ערוך, כתוב קמ״ב.

אפילו מלאכות המותרות,

אינן מותרות לעשות אותן, אלא לעצמו או לאחרים בחינם.

אבל בשכר אסור.

אבל אם לא נותן לו שכר קצוב,

אלא אומר לו, בעד העבודה שלך, תאכל איתי ארוחת צהריים.

כיוון שזה לא שכר קצוב, לא כותבים מחיר.

זה לא נראה

כמו עובדה דחוז. הרי זה,

לקחת שכר, לשלם שכר, זה עובדה דחוז, זה אסור.

עכשיו, איך אני יכול להזמין מונית לטייל?

נכון, מלאכה אין כאן כדי לצורך טיול

שלי או של יהודי אחר,

זה צורך המועד, וזה מלאכת הדיוט. תכף נסביר שלנהוג זה נקרא מלאכת הדיוט, עוד מעט נסביר.

ככה נוהגים, אבל צריכים ביאור.

למה זה נקרא מלאכת הדיוט?

אבל,

אבל זה הרי בשכר, אתה צריך לשלם לנהג.

איזה יותר לתת לו שכר?

אז אי אפשר

להזמין מונית ספיישל,

רק לצורך מצווה.

למשל, אני צריך לבקר ביקור חולים,

או אני צריך לבקר את הרב,

או אני צריך לומר שיעור.

הייתי נוסע לומר שיעור ביד רמב״ם

בחול המועד,

הייתי לוקח מונית.

למה?

אפילו לתת לו שכר, כי זה לצורך מצווה משנה ברורה, לא כתוב בפירוש.

אבל במשנה ברורה, בביאור הלכה, הוא

מוכיח שלצורך מצווה מותר עם שכר גם.

אז מותר רק ההשכר.

אבל סתם ככה לקחת מונית עם שכר

לצורך טיול?

לך מותר, אבל היהודי הזה עובד, הוא מקבל שכר.

זה העובדה הזאת, אתה עובר על לפני עיוור.

אי אפשר לקחת מונית ספיישל.

אולי מונית שירות? למה אני אומר ספיישל?

ומונית שירות.

נראה תכף. עוד מעט תנו לי... עוד מעט נסביר משהו יפה,

משהו עמוק.

תכף נראה.

מונית שירות זה כמו הטוב הזה.

מה? מה? אני לא שומע טוב. תצעק.

מונית שירות זה כמו אוטובוס.

אתה צריך לצעוק כפול שלוש.

אני לא שומע.

מונית שירות זה כמו אוטובוס.

מה?

מונית שירות זה כמו אוטובוס.

כמו מצודת דגים.

מה אמרת?

מונית שירות זה כמו אוטובוס, הוא אומר.

מה? מונית.

מונית שירות כמו אוטובוס.

תכף נראה.

תכף נראה,

תכף נראה.

אני רוצה מקודם,

כולם אומרים שמותר לתקן מונית

או אוטובוס כי זה צורכי רבים.

וצורכי רבים מותר לעשות גם בשכר.

אבל זה לתקן את המכונית

או את האוטובוס.

זה נקרא צורכי רבים.

שאותה,

אותו תיקון שעשית מועיל לרבים.

נגיד אני מתקן מונית שנוסעת פה מבני ברק,

שהיא בדרך כלל מונית ספיישל.

מותר לתקן כי המונית הזאת תשרת,

תשרת רבים במשך היום.

זה נוסע לכאן, זה נוסע לכאן, אבל זה נקרא שזה שמשרת את הרבים.

כמו כביש, לבנות כביש

או לבנות בית מרחץ, מקווה, לסדר מקווה.

למה מותר? כי הרבים מתרחצים בזה.

והדבר שתיקנת,

יש צורך לרבים. הם רבים משתמשים בזה.

אבל למשל, תגידו לי,

מונית ספיישל,

הנסיעה?

הנסיעה היא לא צורך רבים. הנסיעה שכל אחד נוסע זה צורך יחיד.

הוא, הנהג, עושה צורך יחיד.

הוא, בא מישהו, זה רוצה לנסוע לבן יעקב,

לוקח אותו.

אחרי כן הוא נוסע לרמארגן,

לרמארגן. נוסע לרעננה, רעננה.

כל אחד זה פרטי,

זה לא נקרא, וזה שירות אחרת.

זו נסיעה אחרת, נסיעה לכאן, נסיעה לכאן.

כל נסיעה היא שימשה לאדם אחד.

זה לא נקרא שירות, זה צורכי רבים.

אומנם לתקן את המונית מותר,

כי המונית משמשת ל-20 איש במשך היום.

ובלי התיקון של המונית אף אחד לא היה נוסע.

אז אני נקרא שאני מתקן את המונית לצורך רבים.

אבל הנסיעה עצמה

זה עבודה לצורך יחיד.

אני אשאל אתכם, כמו, יש סנדלר,

שיש לו ברוך השם קליינטורה 20 איש ביום.

תגיד, זה נקרא צורכי רבים?

למה זה צורכי רבים?

כל אחד שבא,

זה בא עם נעליים,

רוצה ברזלים, זה בא עם נעליים,

העקב נפל לו. כל אחד עם הסיפור שלו והשירות שלו. זה שירות של יחיד, זה לא נקרא שירות רבים.

מתי נקרא צורכי רבים כשמתקנים דבר שהוא משמש לרבים?

כמו כל הדוגמאות שכתוב בשולחן ערוך,

לתקן כביש, לתקן מקווה וגם לציין

את הקברות בשביל הכוהנים.

הציון שעשית, נגיד עושים סיד, סימן שזה קבר.

זה כל כוהן שבא, הוא רואה, או,

רואה סימן, זה עוזר, לא שהוא לא יהיה,

זה נקרא,

הפעולה שעשיתי, המלאכה שעשיתי, משמשת לרבים.

אבל אם אני מסיע עשרים פעם אנשים יחידים,

זה לא נקרא צורכי רבים.

המכונית,

היא משמשת לרבים, כי היא

משמשת לכולם,

ואילו לא הייתה מתקנת המכונית, לא היה לאף אחד איפה לנסוע.

זה נקרא שהתיקון של המכונית הוא לצורך רבים.

אבל מה שהנהג מסיע,

לוקח אותי לבאר יעקב.

למה, זה לא נקרא, זה לא שייך לצורכי רבים.

אם תגיד שזה צורכי רבים, כיוון שהרבה,

יש לו עשרים, עשרים אנשים נוסעים ביום,

אז גם סנדלר, תגיד,

יוכל לתקן נעליים,

כי יכולים לבוא אליו עשרים אנשים ביום.

זה לא נקרא צורכי רבים.

צורכי רבים, שהדבר שתיקנת משמש לרבים.

אבל, אז אם אתה מתקן מכונית, מונית,

שהיא עובדת שירות או ספיישל,

זה נקרא, התיקון מותר,

כי זה לצורך רבים.

אבל איך מותר לנסוע ספיישל?

בכלל זה לצורך המועד, וזה נקרא מלאכת עדות, תכף נסביר.

אבל בלי כסף, עם כסף, בחינם כתוב בשוענר, אסור בכסף.

רק אמרנו שהמשנברורה בהוראה הלכה אומר שלצורך מצווה מותר.

למשל, לצורך לנסוע לומר שיעור,

או לצורך ביקור חולים,

או להקביל פני רבו,

שזה לצורך מצווה מותר לנסוע בשכר

במונית.

אבל בלי זה, אין לזה שייכות לצורכי רבים. השירות היא,

מה ההבדל ללכת לסנדלר שיסדר לי נעליים,

או ללכת לנהג שייקח את העגלה שלו, ייקח אותי לאיזה מקום.

זה שירות ליחידים.

אז אין היתר לקחת

מונית ספיישל,

כי אתה משלם לו,

ואסור לשלם לו.

זה אסור לעשות.

אפילו מלאכת אליוט,

לצורך המועד,

רק בחינם.

אסור בשכר.

אז אמרתי, רק אם זה לצורך מצווה, רוצה לנסוע לדבור מצווה,

או רוצה לנסוע לדרוש,

או לומר שיעור.

כיבוד אבה הם?

מה?

כיבוד אבה הם?

בטח זה מצווה.

אתה אמר, אבל מונית זה ארבע מקומות, זה לא רגיל?

מה?

מונית זה ארבע מקומות.

מונית יש ארבע מקומות, זה לא רגיל?

מונית שיש בה ארבעה מקומות.

טוב, אמרתי,

המכונית, לתקן את המכונית זה נקרא שירות.

אתה אומר מכונית פרטית שיש בה ארבעה מקומות.

לא, לא, מונית, מונית. מונית. הוא לוקח ארבעה אנשים.

מה זה שאם הוא לוקח כמה אנשים זה לא נקרא פעולה של צורכי רבים.

לא, זה לא,

לא מה שאני מסיע בפעם אחת,

אבל אתה נוהג.

אז מה זה נקרא צורכי רבים?

צורכי רבים.

15, 20 איש. למשל, כשאתה מסדר כביש,

מתקן כביש, הכביש הזה,

יעברו בו

הרבה אנשים.

זה נקרא, אבל מה שאני, אתה אומר, להסיע כמה אנשים במכה אחת.

לכן מה?

לכן הפעולה הזאת נקרא צורכי רבים.

לא זה מה שכתוב בגמרא. בגמרא כתוב דוגמאות

לתקן כביש, לתקן מקווה מרחץ,

או לציין את הקברים בשביל הכוהנים,

שהעבודה שעשית משמשת לרבים.

מה תגיד, גם פה הנהג שאני נוהג,

אולי אני נוהג בשביל ארבעה,

שייקרא צורכי רבים.

הפעולה שאני עושה,

עכשיו אני מקודם רוצה לבאר

למה לנסוע מותר בכלל לצורך טיול.

הרי רק מלאכת האדיוט מותרת לצורך המועד.

לכאורה לנהוג,

מה אני אגיד לכם, מקובל פה,

הרב גדליה אמר לי שלנסוע במכונית זה נקרא מלאכת אדיוט,

לא מלאכת אומה.

אבל הרי צריך ללמוד נהיגה.

אבל אומר זה מלאכת אדיוט, איך להסביר את הדברים?

חשבתי משהו,

באמת,

הפעולה

שאני נוהג,

לנהוג אין בזה שום מלאכה.

המלאכה היא מה שאתה לוחץ על הבנזין.

זה מבעיר.

אז במבעיר כל אחד יכול ללחוץ על הבנזין

וכל אחד יכול להסיע קצת את האוטו.

רק הנהיגה, זרזירות,

יש מכוניות,

צריך לשמור מסלול אחד,

להראות, להסתכל טוב בראי, לדעת לא להיכנס בשני.

הנהיגה גופה,

רק אתה מכוון את המכונית.

אבל אין בזה שום מלאכה, לכוון מכונית.

אין בזה שום מלאכה.

אז זה חוכמה ולא מלאכה, זה לא צריך לומר הנה יש פה מלאכת אומנות.

לא כל אחד, ובאמת אנחנו מבחינים.

יש נהגים שותים טוב על הכביש.

יש נהגים ש...

אתה רואה, אני רואה, אני נוסע כל יום.

אני רואה, יש נהג שהוא נוסע טוב,

נוסע,

שולט טוב על הכביש.

להגיד, לפעמים הוא נכנס.

אבל הוא מצליח תמיד.

זה נקרא, אז יש להבחין בין נהיגה

אומנותית לנהיגה של פשוט,

זה ודאי.

רק אני אומר, הנהיגה גופאה, אין בה מלאכה.

מה, יש אותה מזיז את המכונית מכאן לכאן, מה?

איזה מלאכה עשית? המלאכה היא המבעיר.

מסעתה סורף בנזין.

את המלאכה של המבעיר זה מלאכת אידיוט, לא צריך שום עוכמה.

כל אחד יודע, תלחשי את זה.

האומנות היא בנהיגה.

ובנהיגה אין מלח.

אני יודע שככה

פה אצלנו ולדרמן

היה לנו רב. דליה היה רב חשוב מאוד.

הוא אמר שנהיגה זה מלאכת אדיוט.

זה לא מלאכת אומן.

זה בגלל שהיום כל אדיוט יש לו רישיון.

וכמו בעירנו היו כולם חייטים.

אז זו מלאכת אדיוט?

אבל התפירה של האדיוט,

התפירה של האדיוט והתפירה של המומחה ניכרת.

זה רואים תפירה.

רואים בגמרא כתוב.

לכן מומחה צריך להחליף

בשביל לעשות שינוי, שלא יהיה תפירה נאה.

אז אני רואה גם בנהיגה,

יש נהיגה טובה, יש לא.

אבל הבנזין הוא אותו דבר.

הנהיגה שאתה מסובב את האוטו,

הן במלאכה.

איזה מלאכה זה?

איזה מלאכה מלמד טית מלאכות יש כאן?

אתה מנהיג,

מה נגיד, אולי אתה מטלטל מצד טלטול והוצאה?

טלטול והוצאה, אבל זה...

זה באמת...

על הטלטול של האוטו,

אתה הרי מעביר את האוטו ממקום למקום,

והוא ברשות הרבים.

יש כאן טלטול והוצאה ברשות הרבים.

אבל הטלטול הזה

הוא לא דרוש את החוכמה

שיש בנהיגה.

הטלטול,

הטלטול זה לא...

לא דרוש לו את הנהיגה האומנותית.

להזיז אוטו ממקום למקום, כל אחד יכול להזיז.

ולאוטובוס. אז אתה עושה את זה יותר מהר, כשאתה...

לאוטובוס.

משאית, משאית, צריך להבין. ואתה צריך אומנות. לא כל אחד יכול.

באוטובוס מה אתה אומר?

צריך להיות נהג מיומן,

צריך להיות נהג טוב,

נוסע עם סמץ של לקנות רבים גם.

זה לא כמו אוטו.

באוטו אתה אומר כל אחד יכול. בסדר, אבל לאוטובוס.

אני אגש לאוטובוס.

אולי כמו שהוא אומר שנהיגה,

כשיש רבים אתה עושה מלאכה לצורך רבים.

זה גם נקרא צורכי רבים.

בגמרא כתוב דוגמאות,

מתקנים דבר וזה משרש רבים.

אבל לעשות מלאכה שמועילה לזה ולזה ולזה.

וזה נקרא לצורך רבים.

אוטובוס ייקרא. עצם הנהיגה תיקרא

נהיגה לצורך רבים.

אני עושה מלאכה לצורך רבים.

עצם הנהיגה זה לצורך רבים.

אולי.

כאילו הוא לוקח אחד.

מה? כאילו הוא לוקח אדם אחד.

אה, בן אדוני השר, אז לא.

עכשיו אנחנו הולכים לפי השאלה שלו,

שאם יש הרבה זה נקרא צורכי רבים.

אבל אם אין הרבה, אז זה.

עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו קטן. עוד שאלה, כבוד הרב.

כשנוסעים בכביש 6 לוקחים אגרה.

ומי שמרוויח מזה זה לב לבייר.

לב לביו? כן. זה האוטו... הכביש שלו? כן.

כן? עכשיו כשנוסעים בכל המועד הוא גובה כסף.

אז מותר לנסוע במקום שהוא מקבל כסף, שכר,

בכל המועד וגם בשבת נוסעים, הוא מקבל כסף.

אסור, אמרנו, בשביל שכר.

בוא נגיד,

השכר שנותנים לו,

זה כאילו הוא מזכיר לך את הכביש.

הוא נותן לך, כן, שאתה תעבור בשביל שתעבור. הוא מזכיר לך את הכביש.

אז זה פשוט סחורה בשבת.

מזכיר את הכביש ועד כסף.

טוב, בשבת אנחנו לא נוסעים.

אבל המדינה, המדינה שותפה שלו, המדינה.

העולם נוסעים בשבת.

השאלה על ליביו היום,

זה שכר שבת?

לא, גם אם לנו מותר לנסוע בכביש שהוא מתפרנס ממנו,

כי אנחנו נותנים שכר בכל המועד.

בכל המועד.

אנחנו נותנים לו שכר.

בכל המועד, כן.

אסור לו לקחת שכר.

הוא מזכיר מקום, הוא מזכיר את הכביש

בכל המועד. תעברו

ותשלמו.

צריך להעיר לו.

צריך לתבוע אותו בבית דין,

ומה שיצא, פסק דין, זה מה שיהיה.

מה?

לתבוע אותו בבית דין.

מי יתבע אותו?

בן אדם שנוסע, אומר, אני לא רוצה לשלם,

למה אסור לך לקחת את הכסף בחול המועד?

ואז מה שיפסקו, זה מה שיהיה.

מה שהם יפסקו.

כן?

שזה שכר שבת,

ושכר בחול המועד אסור לו לקחת.

נוסע, מותר לקחת אחרי זה, איך לאכול את זה?

לא ידעתי שזה לב לוויון.

הרי הוא, היה לו,

היה לו הפסדים עם הקניון.

כן?

הקניון, מה זה עשה לו? מה שמרוויחים מפה מפסידים משם.

אבל אולי יש לו יותר, נשאל אותו.

הוא גר פה, והוא גר פה בבני ברק. אבל לנו אסור לשלם, אתה אומר. עכשיו, עזוב אותו. לנו אסור לשלם נהג מונית,

אז אסור לשלם לו גם, אם זה לא צורך מצווה.

עכשיו אני אגיד עוד דבר קטן.

יש דין ביום טוב עצמו.

האדם צריך לבשל, הוא צריך ליום טוב.

קילו תפוח אדמה.

זה מספיק לו למשפחה.

אבל אז מקלף את הקילו,

ושם, אחרי ששם את הגדרה,

הוא רוצה להוסיף שיהיה בספח.

רוצה להוסיף.

אז לא יכול להוסיף.

כל נס או שפה

זה בישול בפני עצמו.

הרי זה לא היה על האש.

עכשיו אתה שם אותו על האש.

אבל מלכתחילה היה יכול לעשות

גדרה של שלוש קילו,

אפילו שהוא צריך רק קילו אחד.

והוא מניח את הגדרה בבת אחת.

כל השלוש קילו בהנחה אחת.

מה זה מבשל?

להניח על האש שיתבשל.

ההנחה זה המעשה של המבשל.

הוא עושה את זה במעשה אחד.

הרי הוא בין כה צריך קילו,

וזה מותר לו אך אשר לאחל לכל נפש, הוא לוודא יעשה לכם.

והוא הוסיף, זה נקרא,

זו משנה מפורשת.

זה נקרא מרבה בשיעורים ביום טוב מותר.

מרבה בשיעורים.

הוא לא בישל פעמיים.

הוא בישל פעם אחת ועשה ריבוי.

הרבה שיעורים.

להרבות בשיעורים

ביום טוב

מותר לגמרי.

וקל וחומר בחול המועד.

אם אני מבשל, ואני לא צריך כל כך,

אז אני יכול לבשל בשפע.

אבל בזה אחר זה אסור.

כי כל, אם אתה שם,

מוסיף את תפו האדמה,

עכשיו זה נקרא ששמת אותו על האש, את תפו האדמה הזה.

אז זה לא בא במעשה אחד.

המעשה הראשון זה כבר שם את הגדרה על האש.

עכשיו אתה מוסיף, זה מעשה אחר.

זה לא לצורך אסור.

אתה לא צריך את זה, אז אתה מבשל שלא לצורך.

אבל אם אני עושה במכה אחת,

אפילו ביום טוב,

כיוון שזה מעשה שחלקו בהיתר,

חלקו הרי מותר, כי אני צריך את הקילו.

אז התוספת,

זה נקרא מרבה בשיעורים מותר.

יש רק, בבשר

אפשר להוסיף גם אחרי זה.

הגברת שמה גדרה על האש

של בשר.

אחרי כן,

אחרי כן חסרה נוסיף עוד.

לא בגלל,

היא לא צריכה את זה להיום.

אם היא צריכה את זה היום, גם בגדרה אחרת היא יכולה לעשות

בישול חדש, זה לא משנה.

אבל את התוספת היא לא צריכה.

רק להרווחה היא לא צריכה.

אז להוסיף, בבשר מותר.

למה?

לשפר אם לא יהיה. כי כמה שיש יותר בשר בגדרה,

הבשר יותר טיים, הרוטב יותר טיים.

בשר לא כמו תפוח האדמה.

אם תבשל קילו או שני קילו זה אותו הטעם.

בבשר, אם תבשל שני קילו זה לא אותו טעם כמו שתבשל קילו.

כי הבשר משביע את כל הגדרה.

תוספת של השומן ושל הטעם של הבשר,

זה מוסיף טעם,

זה נקרא כמו,

זה מותר. למה? כי זה לצורך

הקילו הראשון.

נכון, אני לא צריך עוד את הקילו השני,

אבל אם אני אעשה את זה,

זה עשה לי טובה לקילו הראשון, שנייה יותר טעם.

לכן בבשר מותר.

ונדמה לי שגם באפייה אותו דבר.

בגמר הרי שכחתי, לא יכול לומר ברור,

שגם באפייה,

אם עינות דומות תנור מלא,

לחמים לקצת, לפחות.

האפייה, הלחמים מתחממים וזורקים את החום שלהם.

הם נוטפים חום.

הם בעצמם נוטפים את החום. על זה יש יותר תנור חם, ואז האפייה יותר טובה.

עכשיו, אם כן, איך הדין בחול המועד? מותר לכבש

מטפחות אף?

מותר לכבש מגבות?

דין מפורש בשוען ערוך.

או בגדי ילדים, בגדי תינוקות.

חיתולים מבאג.

כל היום הם מלכלכים. אי אפשר, זה לא, זה לא צריך.

אז מותר.

עכשיו, הדין, אני שמתי מכונת כניסה של חיתולים כאלה לצורך המועד.

האם אני יכול להוסיף בוגדים שלא לצורך המועד?

בוגדים אחרים שלא לצורך המועד? נגיד, זה נקרא מרבה בשיעורים?

הרי חלק מותר לי להניע.

אז גם להוסיף זה מרבה בשיעורים.

זה נכון, זה נקרא מרבה בשיעורים,

אבל היותו

בכיבוש אמרנו יש שני איסורים.

אם זה לא לצורך המועד,

אז ראשית, יש כאן מלאכה

לא לצורך המועד, כי בו זה מלאכת,

מלאבן

במשנה ולמד טית מלאכות ושבת, זה מלאכת מלאבן.

ונוסף לזה יש איסור דה רבנן שלא לכבש בחג

גזירה כדי שלא ייכנס מנו ובא לחג.

אפילו אם הכבישה היא לצורך המועד,

שאין בזה מצעד מלאכה, אבל יש איסור אחר,

שלא ייכנס מנו עם בגדים לא נקיים לחג,

אסרו או אסרו להסתפר ולכבס במועד,

שלא ייכנס מנו בלחג, שלא ייכנס

בלי להסתפר.

אז יום טוב ראשון הוא נכנס.

לא מסופר, אז עזרו רבנן

להיכבס, להסתפר בחול המועד,

כדי שכל אחד ידאג שלפני המועד הוא יסתפר ולפני המועד הוא ייכבס.

האיסור הזה לא עוזר על זה משהו מרבה בשיעורים, כי זה לא עניין מצעד מלאכה.

אם אתה תתיר לו להוסיף

בגדים על בגדי הילדים,

אז הוא ייכנס מנו בלהג ויאמר אני אכבס להלום המועד על ידי הכביסה עם הילדים.

ההיתר הזה הוא רק לגבי מצד איסור מלאכה.

למשל, מחבס לצורך

אחרי החג.

מצד מלאכה יש מקום,

אין כאן מלאכה, בגלל מרבה בשיעורים.

היותו בין כה הוא מכבס

מטפחות

מגבות שמותר לכבס אותן,

אז זה לא מלאכה.

אבל האיסור שלא ייכנס מנוול,

שאסרו רבנם איסור חדש,

לא לכבס בחול המועד,

לא מצד מלאכה, מצד

כדי שלא יבוא להישאר עד אחת

וייכנס בחג הראשון מנוול.

לכן אסרו.

אז זה לא יעזור להם.

זהו.

עכשיו אני מסיים.

אנחנו התחלנו כבר

היום במנחה

לקרוא פרשת, וזאת הברכה.

זה הפרשה שאמר משה רבנו ביום פטירתו.

ביום מותו.

וזאת הברכה אשר בירך משה לפני בני ישראל.

ביום מותו.

בין 120 שנה זה בפרשת הזאת הברכה.

בין 120 שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת אל הבוא.

זה בביילך.

מה?

זה בביילך. בביילך.

אחרי כן,

בסוף הפרשה

רבנו משה המילים האחרונים שלו.

המילים האחרונות שלו. מה הם?

אשריך ישראל מי כמוך עם נושא בשם.

מגן עזריך ואשר חרב גאוותיך.

ויכחשו אויביך לך ואתה על במותיה מו תדרוך.

כנראה משה רבנו הרגיש שעם ישראל

היו בתדהמה. איך משה רבנו, איך אתה תעזוב אותנו?

כמו שרבנו המנהיג הגדול ששכינה מדברת מתוך גרונו,

המנהיג הקדוש,

הנביא הגדול,

הולך למות ועוזב את ישראל.

אז הוא, לנחם אותם, אומר להם

אני משאיר אתכם ביעד הקדוש ברוך הוא.

לא משאיר אתכם זרוקים.

אשריך ישראל מי כמוך

עם נושא בשם.

מגן עזריך ואשר חרב גאוותיך.

הגאווה שלנו שיש לנו את הריבינו שלנו.

אשר חרב גאוותיך.

וכחשו אויביך לך ואתה על במותיה מותיה מו תדרוך.

ישראל נושא בה, אדוני, שועת עולמים.

עם נושא בשם.

ומאחר זה הוא שענה רבה.

אנחנו אומרים לו אתה הרי המושיע של עם ישראל.

איך אמר

הפסוק

הפסוק אומר

מקווה ישראל השם

מושיעו בעת צרה. איך כתוב?

רבי אמנון.

כן. איך כתוב בפסוק?

מקווה ישראל השם מושיעו בעת צרה.

כך כתוב.

מה זה מקווה ישראל השם?

השם הוא התקווה של עם ישראל.

מלשון תקווה.

מקווה ישראל השם

מושיעו בעת צרה.

ישראל נושא בשם שועת עולמים.

אבל רבי עקיבא היה אומר

וורט אחר.

מקווה מלשון מקווה.

מלשון מקווה כמו מקווה של מים.

אספה של מים.

כאילו הקדוש ברוך הוא הוא מקווה.

מקווה ישראל השם. השם הוא המקווה.

ועתה אנחנו טובלים בתוך המקווה. הקדוש ברוך הוא מתאר אותנו.

גם לפני כן כתוב לי.

אמר בי עקיבא אשריכם ישראל.

לפני מי אתם מתארים אם ימתאר אתכם.

אביכם שבשמיים.

שנאמר לפני אדוני תטהרו.

לפני השם תטהרו.

אה ברוך הבא רבי דוד.

אמרנו שאסור.

אז איך קיבלת אוטו?

אסור גם לתקן גם על ידי גוי.

נכון.

בשורה נארו כתוב, גם על ידי גוי אסור לתקן לכל מיני.

אז איך תיקנתם את עוד?

בנו עם המצוקה.

מה?

בנו עם אחד מצוקה. יש אחד מצוקה. אה, הבאתם אחר.

ממלכת הדיוט מותר, גם על ידי ישראל.

אבל מה שאסור על ידי ישראל, אסור גם על ידי גוי.

רבי חנן אמר, כאשר אומר, רצה כרוך ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכם חיבלו להם תלום זאת שנאמר.