פרקי דרבי אליעזר - כ"ח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור בעזרת השם היא להצלחת קהילות פז בארץ ובעולם וכל אשר להם.

בהצלחת מורנו הרב ולרפואת יוחאי בן שרון. אין לרפאנה לא בתור שרח ולעמו ישראל. אמן.

כן, אנחנו היום בפרק 48 בפרק כדרבי אליעזר. רבי יוחנן בן זכאי פתח ביום ההוא קראת אדוני את אברהם ברית.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם לא נתת לי זרע ואתה אומר לי לזרעך אתן את הארץ הזאת. על מה אתה מדבר ריבונו של עולם?

שנאמר הן לי לא נתת זרע.

במה ידע כי ירשנה תן לי סימן?

אמר לו הקדוש ברוך הוא אברום

כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד.

ברוך שאמר והיה עולם.

ואין אתה מאמין בדבריי שאני הבטחתי לך זרע

אלא אתה אומר במה ידע כי ירשנה אתה רוצה סימן.

כמו אחד שאומר אני לא רואה את אלוקים.

הוא יודע שיש אלוקים אני לא רואה אותו אם אני לא רואה אני לא מאמין.

כשהוא מקבל את הבומבה הוא כבר מאמין כי הוא מרגיש אותו.

הוא לא רואה אותו הוא מרגיש אותו.

חייך שתי פעמים ידוע תדע כי גר

שנאמר ידוע תדע

מקבל פעמיים

כי גר יהיה זרעך בארץ לעולם ואבדום ויהינו אותה ארבע מאות שנה ואז

ואחרי כן יציבו חוש גדול. זאת אומרת, תדע לא רק על עצמך עכשיו,

אלא גם תדע על בניך ובני בניך.

זאת אומרת, זה סימן לדורי דורות.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, לא ישבו ישראל במצרים אלא 210 שנים. זו מחלוקת, כמה היו? 400, כן? 210. תדע לך שהוא כן, בואו ראה.

איך החשבון?

כשירד יוסף למצרים היה בן 17 שנה,

ובעומדו לפני פרעה בן 30,

שנאמר ויוסף בן 30 שנה.

ושבע שני חיה סבא,

שבע שנים שהיה סבא,

ושתיים שני הרעב,

שנתיים שהיה רעב, הרי לך 39 שנה.

ולוי בן יעקב היה גדול מיוסף בכמה שנים? בשש שנים.

כן, יוסף אחריו נולד בשש שנים.

וברידתו למצרים היה בן 45 שנה.

מי? לוי.

ושני חייו במצרים היו סך הכל תשעים ושתיים שנה.

הרי לך, חשבון מדויק, 137 שנים.

שנאמר, ושני חיה לוי 137. וברידתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו.

ובת 130 שנה יוכבד,

סליחה, כן,

היא יוכבד ילדה את משה באיזה גיל? כשהייתה בת 130 שנה.

שמעתם?

בת 130, ילדה בן זכר.

היסטוריה.

מה?

לא, משה במצרים נולד.

לא בגבול.

שנאמר, הוא משה בן 80 שנה, הרי כולם,

חשבון,

ועשר כמניין רדו, 210 שנים.

וכאן הוא אומר, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

אמר לו רבי אלעזר בן ערך, לא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם,

אלא משעה שהיה לו זרע,

שנאמר, כי גר יהיה זרעך, הוא כתיב ביצחק, יגר יהיה לך זרע.

ומשנולד יצחק, אז איך זה ארבע מאות שנה?

משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים, אם תחשבן, בדיוק ארבע מאות שנה.

בסדר?

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי,

והלא כתיבו מושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. הרי כתוב בפסוק מפורש בתורה ש-430 שנה הם ישבו במצרים.

אז איך אתה אומר, מזמן שנולד

יצחק ועד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה?

רק מאשר הם ישבו ארבע מאות שלושים.

סתירה?

אמר לו, 210 שנים ישבו ישראל במצרים,

וחמש שנים עד שלא בא יעקב למצרים. נולדו לו שני שבטים,

ליוסף,

מנשה ואפרים נולדו לו.

והם מן השבטים שנאמר אפרים ומנשה, כי ראובן ושמעון יהיו לי.

הרי לך 215 שנה, ימים ולילות, הרי 430 שנה.

בסדר? כפול. יפה.

שדילג את הקץ בזכות אבות שהן גבעות עולם,

ועליהם הכתוב אומר כל דודי איזה בא מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות.

זה הקדוש ברוך הוא, כן?

רבי אליעזר, שכינה הכוונה, רבי אליעזר אומר כל אותם השנים שהיו ישראל יושבים במצרים, היו יושבים בטח ושאנן.

כמו שהיום, רואים, אנשים עושים עבירות על מין ועל שמאל.

אנחנו יושבים משאננים, הכל בסדר.

נדאג לערבים, נדאג לפה, נדאג לשם.

העיקר לא לדאוג לעם ישראל.

ויש בחיפה שמה,

עכשיו עושים בלאגן לראש העיר.

למה עושים לו בלאגן לראש העיר?

כי הוא רוצה לדאוג לערבים מעוספייה,

ושם עוד, לא יודע איך זה נקרא, אם שם הקבוצה השנייה.

דליית אל כרמל.

הוא רוצה לדאוג להם, לדרוזים וזה, והוא לא רוצה לדאוג לחרדים שם.

שיהיו להם מוסדות ובתי ספר, לומדים בקרווילות, כל מיני כאלה גומחאות.

שם הם לומדים. 430 ילדים סובלים שם.

מה אתם לומדים?

הוא אומר, לא, פה לא יהיה חינוך של משפחות זה, אני לא רוצה גם משפחות פה שבמצוקה,

אני רוצה פה רק עשירים.

כל הערבים האלה לא במצוקה.

אמנם הבתים שלהם לא נראים במצוקה.

כל אחד יושב שם על כמה דונמים.

אבל הם חיים כמו יותר גרועים מפעם, הבדואים חיים.

אז מה אתה, על מה אתה מדבר? איזה מצוקה בכלל?

וחוץ מזה, מי כוח הקנייה שלך?

החילונים או החרדים?

תראה כמה הם קונים מטרנות, כמה הם קונים מוצרים,

כמה בגדים, כמה טיטולים, כמה פה, כמה שם, כמה ילדים יש להם.

תראה את החילונים מה קונה.

כלום. דוגלי.

דוגלי. מטרנה.

כלב וילד.

אין להם ילד. יש להם כלב, חתול ותוכי.

והם אומרים שאתה לא עובד.

אתה צודק, אין להם ילד כי הם מאמצים ילד.

נכון, השבוע נשאלנו שאלה נפלאה

השבוע נשאלנו שאלה נפלאה, לא עלינו, לא עליכם

שני אימהות שיש להם ילד משותף

שאלות אקטואליות, מה שנקרא

ונולד בן, זכר בשעה טובה וכולי, איזה אימא צריכה לברך, אין אבא

אין אבא

מי תברך את הברכת שהחיינו?

מי צריכה לברך את הברכת שהחיינו?

האם האימא הזאת או האם הזאת שילדה אותו מברכת ברכת שהחיינו?

על המילה, כן?

או לא.

האם בכלל שייך בברכת שהחיינו?

הרי נשים לאו בערות כוונה הנה.

הן לא מברכות שהחיינו ביום טוב,

אז למה שפורקנה ותברך שהחיינו?

דף גם הנה.

כן?

עוד שאלה היה,

היינו אצל הרב לנדו בבני ברק, יש לנו בעזרת השם ביום ראשון 20 שנה לארגון זקה,

זקה תל אביב, 20 שנה,

שנות פעילות שלא נדע,

כן? שלא נצטרך עכשיו עם החניון, בלאגן שם היה וזה.

גם.

אז 20 שנה לזה, הרב לנדו בבני ברק זה של הקוקה קולה.

אז הוא היה מהמייסדים,

של הרבנים המייסדים, אז הלכנו אליו גם להגיד, שייתן מילות ברכה.

אז אחת מהשאלות, שיהיה בריא, הרב רוז'ה שהציג במעמד,

הוא אמר, יש עכשיו שאלה מאוד מיוחדת.

לא עלינו עליכם, נפטר איזה תינוק

לאימא שלו.

והעניין הוא שהגמרא אומרת שעד 30 יום כל תינוק הוא בגדר נפל.

אין עליו קדיש, אין עליו שבעה, אין עליו כלום.

בסדר? אפילו לא עושים לו ממש קבורה, ככה, מה שנקרא, בסתר כבגלוי.

לא המשפחה אפילו.

חברה קדישא בלבד.

אבל השאלה היא כזאת,

פה מדובר שהאימא הזו נעשית,

לקחה מה שנקרא מבנק הזרע.

תרומה, ונעשתה הפריה קודם לכן, ואז.

ואם נחשבן מזמן ההפריה והכול, זה 12 חודש הוא,

מה שנקרא,

נפעל כל העניין.

ואז, אז יוצא שהוא כבר יותר מ-30 יום.

הוא כמעט שנה.

לא, לא.

מרגע הפריה וכולי זה 12 חודש וכולי.

אז יוצא יותר מהזמן.

או יותר מתשע חודשים, מה שנקרא.

היה בבטן, ועוד זה. זה בקיצור, מה הדין? צריך כן לשבת עליו שבעה או לא לשבת עליו שבעה?

שאלה ששאלו אותו.

אז יש, כמו שאתה אומר,

אמור, שאלה מרגע הלידה, מפה, כמה נפקא מינו?

וכולי, מה נאמר, מה לא נאמר.

אבל זה שאלות שהזמן גרמה.

הזמן, עם כל ה... מרחם מה שנעשה בעולם,

זה מה שגורם את השאלות האלה. שיהיו כאלה שאלות

שמי יודע אם פעם חשבו עליהן בכלל, על השאלות האלו,

שהן יהיו קיימות.

אשתי אמהות במקום אבא ואמא. דברים מוזרים.

השם ירחם, שלא נדע, אנחנו תמיד ככה.

לבוחרים יש מנהג לעשות כזה דבר.

והוא הולכו מחפי עוון, עושים ככה, ואומרים טובה, אומרים.

איפה נשמע כדבר הזה ש...

בדור המבול היה את זה,

אבל בדורנו אנו.

אז במקום להיות בקדמה, אנחנו הולכים אחורה.

אז גם עכשיו, במקום הרכבת בשבת שהיה,

שמנעו אותה והכל וזה, אז אמרו, אתם עושים לנו הפסקת עבודות בשבת בתל אביב?

אה, אתה אריה דרן, אנחנו נעשה לך, נו, נעשה לך יום מוזיקה בבני ברק ביום שבת.

הקרוב, נראה לי, השבת הקרובה, הם מתכננים לעשות מסיבת רחוב בבני ברק.

כן? אני יכול לעשות שבת בבני ברק.

בעזרת השם, אצל הרב אמנון.

אז זה מיוחד, אתם מבינים איזה דברים? כל הדברים האלו, היו פעם? לא היו פעם.

כל הדברים האלו שנעשים עכשיו, זה סימנים של גאולה. לא התחלת כבר כמעט סוף.

כאלה דברים מוזרים,

שאנשים מוכנים למסור את הנפש שלנו למען חילול שבת.

אני יודע שיהודים עושים את הנפש למען השבת, אבל לא למען חילול שבת.

דברים מבינים.

פעם היינו בספארי,

אז לא משנה,

היה שם איזו אישה אחת שהיא זרקה לדוב

כמה דברים.

אז הייתה שם איזו אחת ככה,

לא נגדיר אותה חילוניה, אבל

חצי-חצי, 50-50.

אז אני עמדתי בצד, היא הייתה בטוחה שזה אשתי זרקה.

עכשיו, איפה אשתי ואיפה הילדים ואיפה אני?

אז היא אמרה, מה זה? אתה לא מתבייש?

ככה אתה מחנך את אשתך ואת הילדים שלך בצורה כזו פה ושם.

אמרתי להגיד, גברת, אני לא יודע מה את רוצה ממני, אני לא קשור בכלל לזה,

אני הסתכלתי על הדוב כמוך בדיוק.

הייתי דוב, עושה שלום ככה יפה, נהניתי להסתכל.

אמר אבו, מה עשיך אשם? מה את רוצה ממני? מה אני אשם?

והיא התחילה לצעוק, היה איתי גיסי,

אז הוא כל כך כך חרא לו שבאמת אני לא אשם ולא כלום, מה היא רוצה ממני?

אז הוא אמר, תגידי לי, גברת, גם על השבת ככה שאת רואה יהודים מחלל שבת? גם ככה את ככה?

ריתך דאורייתא כולך ואת זה?

או שעל השבת פתאום לא אכפת לך שיהודים מחלל שבת?

היא שמעה את זה, שתקה וברחה מהמקום.

אתה רואה שנוגעים להם בנקודות האמיתיות שצריכים לגעת, ולא אם זרקו לדוב אוכל או לא, כי זה לא פיקוח נפש עכשיו.

אז נתנו לו אוכל, אז עוד שעתיים יאכילו אותו בזה של הגן חיות. נכון שזה לא בסדר ואסור לעשות את זה, וזה חילול השם,

אבל טוב, היא נתנה לנו, מה קרה? ובזה את יוצאת כאילו נדרס פה איזה מישהו? חס ושלום.

אז ככה את יוצאת גם על אחד שמחלל שבת, אכפת לך או שאחד שמחלל שבת? את אומרת, תמשיך, תמשיך.

אני איתך לאורך כל הדרך.

השם ירחם, תראה, אתה מבין על מה מקפידים?

מקפידים על הדובים והאריות,

ולא מקפידים על אחינו בני ישראל.

איי איי איי, כאב הלב.

כן.

רבי אליעזר אומר כל אותם השנים שהיו יושבים ישראל במצרים, היו יושבים בטח בשאנן, עד שבא יגונן מבני בניו של אפרים, ואמר

נגלה עלי הקדוש ברוך הוא להוציא אתכם מצרים, בני אפרים בגאות ליבם שהיו מזרע המלוכה וגיבורי כוח במלחמה, עמדו ולקחו נשיהם ובניהם בנותיהם,

ויצאו ממצרים, ורדפו המצרים אחריהם והרגו אותם, שנאמר 200 אלף כולם גיבורים,

בני אפרים, נושקי קשת וימינים מסמלים, מאחרי שאול בנימין.

רבי ינאי אומר, והלא לא העבידו המצרים את ישראל, אלא שעה אחת מיומו של הקדוש ברוך הוא.

אם תיקח את כל ה-410 שנים שעם ישראל עבדו במצרים, זה כולו אפילו לא יום אחד בעיני הקדוש ברוך הוא.

כי אלף שנים בעינייך, רק היום אתמול כי יעבור.

בעיני הקדוש ברוך הוא אלף שנים זה כיום אחד.

אז אפילו זה לא יום אחד של הקדוש ברוך הוא

שהם העבידו אותו.

אלא שעה אחת מיומו של הקדוש ברוך הוא, 83 שנים

ושליש שנה עד שנולד משה,

שאמרו החרטומים לפרעה עתיד נער להיוולד,

והוא יוציא את ישראל ממצרים, ברור בהצטגננות שלהם,

וחשב ואמר בליבו ככה,

השליכו את כל הילדים הזכרים ליאור, את כולם בין מצרים, בין יהודים, את כולם תטביעו.

והוא מושלך עימהם, וממילא הכל יהיה בסדר, פתרנו את הבעיה. הוא חשב שהוא יפתור את הבעיה,

והוא לא ידע שגם אותם המושלכים ליאור היו מצד השני של היאור המלאכים,

שולים אותם, מה שנקרא, מהמים,

נותנים לכל אחד בפיו חלת של דבש וחלב וככה היו גדלים עד שהיו,

מה שנקרא, מתחילים ללכת, והיו חוזרים בחזרה למצרים.

שנאמר כל הבן לאוד האור, תשליכו, ונמצא הדבר בטל, כך חשב פרעה.

שלוש שנים ושליש שנה עד שנולד משה, ולאחר שנולד אמרו, הנה נולד, והוא כמוס מעינינו, תדע לך שהוא נולד כבר,

כך אמרו לו.

אמר להם, הואיל ונולד מכאן ואילך, אל תשליכו הילדים, בל תשחית,

לא צריך להשליך אותם ליאור מעכשיו,

אלא תנו עליהם עול קשה למרר את חיי אבותיהם, ואז לא יהיה להם פנאי, אם אלה הכל יהיה בסדר.

שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובדמינים ובכל עבודה בשדה.

רבי נתנאל אומר, ראו אבותיו של משה, תארו של משה, והיה כמלאך האלוקים.

ומלו אותו לשמונה ימים.

כתוב שהוא נולד מהול במקום אחר, כן?

מדרש.

אומר שמשה נולד מהול,

אחד מהעשרה שנולדו מעולים.

ואיך קראו למשה? איך השם שלו היה? יקותיאל.

רבי שמעון אומר, טוב קראו אותו שנאמר, ותראה אותו כי טוב הוא.

ותחפיאהו בבית תחת הארץ גימל ירחים, שנאמר ותצפנהו שלושה ירחים.

ולאחר שלושה ירחים לא יכלה עוד הצפינו, למה כבר גדול? בוכה שומעים אותו.

ושמתהו בתיבה ושליחתו ליאור, והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא.

כל השבוע הוא רואה.

מה היו עושים המצרים האלה הרשאים? הם לוקחים את התינוק,

ואם תינוק מצרי, נותנים לו צ'פחה אחת צביטה, וואו בוכה.

כשתינוק שומע תינוק אחר בוכה, מה קורה בתינוקיה? יש תזמורת בכיינים.

כל התינוקות בוכים, וואו וואו, מה למה? אחד צפתו, הוא גמר.

והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, והייתה בתייה בת פרעה מנוגעת בנגעים קשים, ולא הייתה יכולה לרחוץ במים חמים.

הייתה חייבת מים קרים. והיא ירדה לרחוץ ביאור,

וראתה נער בוכה, ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה.

כשהיא ראה שהיא נגעה רק בו ונתרפאה,

אמרה הנער הזה צדיק.

אם הוא צדיק, אני אציל אותו.

איפה הוא גודל? מתחת לאף של פרעה, מתחת לגזירה שלו, בבית שלו.

וכי ימתו לחיים, וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו כאילו עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל,

כאילו מאבד עולם מלא. ולפיכך זכתה בת פרעה לא למות.

היא עלתה בחייה למעלה לשמיים, אחת מעשרת הצדיקים.

וכל המ... כן.

זכתה בת פרעה להידבק תחת כנפי השכינה, למה היא קידשה

את מי שעתיד לראות פני שכינה,

לתת את התורה מהשכינה הקדושה,

אז היא גם תיכנס תחת כנפי השכינה.

ונקראה ביתו של מקום, עשו לה שינוי השם,

ביתו של הקדוש ברוך הוא.

וכל בני פלטין של פרעה היו מגדלים אותו, שנאמר, ויגדל משה ויצא אליך. ויצא משה מחנה ישראל וראה מצרי שהכה אחד מבני הקהתיש, שהיה מאחיו משבט לוי, שנאמר, ויער איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

והתחיל מקלל אותו, ונטל בחרב שפתיו והרגו.

כן, הוא לא לקח חרב ממש להרג אותו, אלא בשפתיו אמר השם המפורש והרג אותו.

וטמנו בתוך מחנה ישראל, שנאמר, והתמנו בה חול, ואין חול אלא ישראל, שנאמר, והיה מספר בני ישראל כחול הים.

יצא ביום השני וראה את שני האנשים עיוורים ניצים

ומי היו השניים? עלו דתן ואבירם,

שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעיך.

אמר לו דתן, כבוד הרב,

אתה לא מתבייש, אה?

אתה מבקש להרוג אותי בחרב פיך כשהרגת את המצרי אתמול.

אתה הרגת את המצרי פעם שעברה, עכשיו כנראה אתה רוצה גם להרוג אותי, אה? אתה ראית שזה עובד יפה,

אתה רוצה עוד פעם דוגמה לעשות.

כשנאמר מי שמך לאי שר ושופט עלינו על להורגני לא כתוב אתה אתה עושה אלא להורגני אתה אומר.

אתה רוצה גם להגיד את מה שמלמלת אתמול, שמה שהיה מפורש ולהרוג אותי?

כתוב על להורגני אתה אומר.

כאשר הרגת את המצרי,

מה אמר משה בלבו אכן נודע הדבר? כתוב שם במדרש וכולי שתפסו אותו והביאו אותו לפני פרעה ובאו הסייף,

זה שדעש,

כן? שמוריד ראשים,

רצה להרוג את זה של משה, היד שלו נתעגנה וכולי,

צווארו של משה נהפך לשיש וכולי, וכך הוא ניצל, והיא הצילני מחרב פרעה.

זה מה שכתוב שם בפרשת יתרו.

שהוא ניצל מחרב פרעה וברח ליתרו,

למדיין, ושם נהיה מלך וכולי.

יפה.

וכשבאו משה ואהרון אצל פרעה ואמרו לו כה,

אמר אדוני אלוהי ישראל שלח את עמי ויעבדוני, אמר להם פרעה, מי השם אשר אשמע בקולו? אני לא מצאתי בספר האלוקים את השם הזה, השם אשם. מי זה השם הזה?

לא מכירו. הרי היה עובד עבודת כוכבים, את כל הסוגים היה לפניו.

היה לו כזה, איזה אנציקלופדיה שאיך זה נקרא? הוצאת ידיעות אחרונות.

הוא מסתכל, הוא אומר, מי זה השם אשר אשמע בקולו? אני לא מכיר אחד כזה. לא מופיע לי פה פרשימה אחד כזה.

למה? אני מכיר את כל הסוגים.

איי, איי,

לא ידעתי את השם וגם את ישראלו השליח, עוד הוא מתפלצף. מה שנקרא, הוא מאיים לפני הקדוש ברוך הוא.

מיד השליך אהרון את המטה לפני פרעה ונעשה נחש שרף.

פרעה צוחק, הוא אמר, מה אתה עושה עלי פוזות? זקן אתה עושה פוזות? בוא בוא.

קורא לילדים, היה להם בית ספר לחרטומים, היה להם בית ספר לחרטומים. בוא בוא.

תשלירו את המקלות שלכם ונעשו גם הם נחשים שרפים. מלא.

מיד רץ מטה אהרון ובלע את כל המטות שלהם, שנאמר, ויבלה מטה אהרון את מטותם.

והכניס,

אחר כך הוציא מן, הכניס ידו לחיקו והוציאו, והנה מצורעת קשה לי.

וגם הם הכניסו את היד לחיקם והוציאו וזה מצורעת.

וכל מכה ומכה שהביא הגשבחור על המצרים במצרים היו גם כן הם עושים,

עד שהביאה אליהם הגשבחור את השכין, ולא יכלו לעשות כן.

שנאמר, ולא יאחלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השכין.

במקום אחר נאמר, שלא יכלו לעשות את הכינים,

ולכן הם אמרו, אצבע אלוקימי.

אנחנו, זה רק הגזורי יכול.

אנחנו את הכינים לא יכולים לעשות. כזה קטן, שכינה כזאת אי אפשר לעשות.

בסדר?

יפה.

שנאמר, ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השכין. רבי עקיבא אומר,

סנקלטורי פרעה היו מחנקים את ישראל בקירות הבית בין לובן לבנים. הם לוקחים תינוק,

תוקעים אותו במקום הבלוק.

אתה לא עשתה מאה בלוקים?

תביא את השתי ילדים שלך, צ'יק, צ'יק, סיימו אותם. תשעים ותשע, מאה. זהו, בדיוק.

זה מה שחסר.

ככה היו מכניסים את כל התינוקות.

ולפיכך היו צועקים התינוקות מתוך הקירות, בוכים. והקב' ברוך הוא שמע את נאקתם שנאמר, וישמע אלוקים את נאקתם של מי? של אותם התינוקות.

ויזכור אלוקים את בריתו,

שהוא הבטיח.

ועוד שורפים את בניהם בכור של אש, שנאמר,

ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.

ולוקחים תינוק, לא עשתה את הלבנים באש,

לשרוף אותם שיהיו חזקים. לוקחים את התינוק, לא שורפים.

עד כדי כך איזה דברים הם עברו שם.

ומדד להם הקב' ברוך הוא באותה מידה והרג את בכוריהם.

שנאמר למכה מצרים בבכוריהם. אתה לקחת את הבכורות של הילדים שלי והרגת אותם,

אני אקח את הבכורות של הילדים שלך ואני אטפל בהם.

ואיך? נתן להם שם את המכות.

אש והכול וכו'. והגשבו בכבודו ובעצמו.

וכשעשו ישראל ממצרים,

מה עשה הקב' ברוך הוא? השליך את כל צלמי תועבותיהם ונשתברו. עשה שם רעידת אדמה, כולם, כל הפסלים נפלו.

שנאמר, ובאלוהם עשה ה' שפטים. לא רק המצרים חטפו, אלא גם האלוקים שלהם.

שכשהם יחזרו, לא היה להם למי להתפלל.

רבי יוסי אומר, היו המצרים מטעמים את ישראל ואת נשיהם עימם. תדע לך שבן בנו של דן

נשא אישה משבטו ושמה שלומית בת דברי.

ובאותו הלילה באו עליה נוגסי פרעה והרגו לבעלה.

רצחו את בעלה ובאו עליה, והרתה.

והכל הולך אחר הזרע. אם למתוק, מתוק.

ואם למרמר, וכשיצאו ישראל ממצרים התחיל מחרף ומגדף

את מי את השם.

שנאמר, ויעקב בן האישה הישראלית, את ה' ויכלל.

למה הוא היה מזרע המצרים כשבאו עליהם?

רבי ישמעאל אומר, חמש אצבעות של ימינו של הקדוש ברוך הוא כולן יסוד גאולות.

אצבע קטנה בה הראה לנוח מה לעשות בתיבה.

שנאמר, וזה אשר תעשי אותה. אצבע שנייה לקטנה, זה,

הראה,

היכה בה את המצרים, שנאמר, אצבע אלוקימי. אצבע שלישית לקטנה,

כתב בה את הלוחות, שנאמר, לוחות אבן כתובים באצבע אלוקימי.

אצבע רביעית, שהיא שנייה לבוהן,

הראה הקדוש ברוך הוא למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם.

שם שנאמר זייתנו

הבוהן וכל היד

הבוהן וכל היד, מה איתה? בא עתיד הקדוש ברוך הוא להראות זרוע וזו ותפארתו לכל באי עולם

ולהשמיד לבני עשו שאין צרים לבני ישראל

ולכן לבני ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו

שמעתם?

השתבח שמונה

ולכן מובן למה יש חמש אצבעות

רבי אליעזר אומר שהאדם יזכור את כל האותות

עליו יש לך סימן חמש ועוד חמש, תמיד תזכור את האותות

רבי אליעזר אומר חמש אותיות שנכפלו בתורה כולם בסוד הגאולה

כף וכף סופית, ונכפל

בוא נגאל אברהם אבינו מאור כסדים שנאמר עצמת ממנו מאוד

נון ונון סופית

בוא נגאל יעקב אבינו מידי עשו שנאמר אצילני נא מיד אחי מיד עשו

פ' ופ' סופית

בוא נגאלו אבותינו מצרים שנאמר פקוד פקדתי אתכם ותעשוי לכם

צדיק וצדיק סופית

בו עתיד הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית זה שלנו

ולומר להם צמח צמחתי לכם

שנאמר הנה איש צמח הוא שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל השם

מלך המשיח

ולא נמסרו האותיות אלא לאברהם אבינו ואברהם אבינו מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסרן ליוסף ויוסף מסרן לאחיו

ואשר בן יעקב מסר סוד הגאולה לשרח בת אשר

וכשבא משה ואהרון אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם

הלכו זקני ישראל אצל זקנתם שרח בת אשר

ואמרו לה בא איש ועשה אותות לעינינו כך וכך

זה מקובל אמיתי או מזויף כמו שהיום יש מלא?

רצוי לא ידעו אם משה רבנו זה אמיתי או לא

הוא עושה כאלה מופתים, החרדים האמיתיים, הדתיים, מה שנקרא האמיתיים, גדולי ישראל, לא מתלהבים ממויפטים.

הם מתלהבים מטרם, מתלהבים מיראת שומיים,

מתלהבים מברכות שאדם מתוך יראת שמיים וקדושה אומר אותם.

הם לא מתלהבים מזה, אני עשיתי ככה, אני עשיתי פה, אני עשיתי שם, אני זה, הם לא מתלהבים.

גם הם לא מתגאים במופתים שהם עושים.

אלא אם כן יש צורך בזה לקדש שם שמיים, לא סתם.

אז לכן הם באים.

ושאלו את שרח בת אשר.

ואמרו לה, בא אלינו איש אחד, ועשה אותות ליהיננו כך וכך. אמרה להם, אין באותות האלו ממש.

אין בזה שום דבר.

אמרו לה, ועלי נאמר לנו, פקוד פקדתי אתכם.

אמרה להם, הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל ממצרים.

שכך שמעתי מהאבא, פה-ה ופה שנאמר, פקוד פקדתי אתכם.

פה ופה.

פקוד פקדתי אתכם. מיד האמינו העם באלוקים ובמשה, שנאמר, יאמן העם,

ומה האמין? בסימנים, וישמעו כי פקד השם, מה שנמסר

לבני ישראל.

רבי עקיבא אומר, נוגסי פרעה היו מקין את ישראל כדי לעשות להם תוכן הלבנים, שנאמר, ואת מתכונת הלבנים אשר אסור.

ומצרים לא היו נותנים תבן לישראל, שנאמר, תבן אין ניתן לעבדיך, ולבני הורים לנו אסור, תכינו בלוקים לבד, אין חומרים.

והיו ישראל מקוששים את הקש במדבר, היו רומסים אותו בחמוריהם, ונשיהם ובניהם ובנותיהם.

כולם עבדו שם קשה, גם אנשים וזה, היו דורכים אצלי מהרגליים.

והקש של המדבר היה נוקב עקבהם, הוא היה חד.

היה עושה להם חורים ברגליים. והיה אדם יוצא ומתבוסס בחומר.

ורחל בתו של שותלך הייתה הרה ללדת.

ורמסה בחומר עם בעלה, ויצא הולד מתוך מאה, ונתערב בתוך המלבן,

בתוך התבן.

ועלתה צעקתה לפני כיסא הכבוד. פתאום היה לה לידה,

תוך כדי הזה,

ונפל התינוק באמת.

ירד מיכאל המלאך, ולקח אותו המלבן ביתית שלו, והעלהו לפני כיסא הכבוד.

באותו הלילה נגלה הקדוש ברוך הוא והכה את כל בכורי ישראל. מתי זה היה?

מה שנקרא בליל הסדר.

שנאמר ויהי בחצי הלילה, ואדוני הכה כל בכור. אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני מוציא את ישראל בלילה,

יאמרו מצרים, עכשיו הם כמו גנבים, עשה מעשיו.

אלא הרי אני מוציא אותם בחצי היום מגבורת השמש.

שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא אדוני את ישראל מארץ מצרים על צבאותם.

למה? שכולם יראו, לא גדעון בראש, כל מיני פרשני הפוליטיקה.

רבי יהודה אומר כל אותו הלילה, היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומהללים לקדוש ברוך הוא בקול גדול, והמצרים צועקים, בוכים במר נפש,

על המגפה שבאה עליהם פתאום, שנאמר ויהי תאוותי צעקה גדולה במצרים. לא משהו, צעקות, צעקה גדולה, זה כל אחד צעק בקול.

יותר מהשני.

כי אין בית אשר אין שם מת, ובזכות שלושה דברים יצאו ישראל ממצרים על שלא החליפו

לשונם ולא היה ביניהם לשון הרע.

ובייחוד השם ויצאו ישראל ממצרים מלאים קולדו במין ברכות בזכרו הדבר שנאמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

יפה, נעבור בעזרת השם למוסר, כי בלי מוסר אי אפשר ליהודי.

אנחנו בבית המדרש.

לשטוף את בית המדרש או לא?

הנה בבקשה.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה אם פגע בך מנוול זה, מושכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ,

ובית המדרש הוא מקום שלומדים בו תורה ברבים,

וראוי לייחד בכל עיר ועיר שיהיה מיוחד לבית מדרש ללמוד תורה ברבים אם יש תלמידי חיים בעיר, יאספו כולם כאחד מדי יום או יום

או לילה ללילה, ויהיה להם קיווי ללמוד ביוני ופלפון במקום שליבם חפץ.

בגמרא ובפוסקים וכדומה כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה רואה ואדוני שערים המצוינים בהלכה מכל בתי כנסיות ומדרשות יש כאלה יש להם בתי כנסת ליופי

רק לתפילה, לא פותחים את זה לשיעורי תורה

זה שווה משהו בבית כנסת הזה?

שום כלום הוא לא שווה

בית כנסת שאין בו תורה? כלום

זה לא אולפן הקלטות ודזמורת שרים שם הרוי, הללויה וכולי

באיזה כן הנה הגמרא אומרת

אוהב השם שערים המצוינים בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות

ואין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ולשער עמי דהרע, שער עמי הארץ, יהיה להם מקום קבוע ללמוד ברבים סדר חוק לישראל

שגם שם מסוכם הרבה גמרות, זוהר, מדרשים וכולי

גם כן ילמדו ברבים מקרא ומשנה ויקחו להם איזה תלמיד חכם שידרוש להם דברי אגדה ודינים ומוסר

ובזה יקיימו ואגידה בימם ולילה וכן בכל אל השישי

יקבעו מדרש וילמדו דינים לדת את חוקי האלוקים ואת הוראותיו ושאר לימודים כגון משניות, עדרה, תהילים ומתהו מה נעים ללמוד פעם אחת בשבוע

סדר יתריאק בעצוות ולקיים ונשלמה פרים שפתינו.

ולכן טוב לגבר שאל ימנע רב טוב מעצמו ואל ימנע עצמו מבית המדרש אפילו פעם אחת

ועל יתעהו יצרו במסעות שם ומדוכים כי גדול כוח התורה ברבים לרצון

ונחת רוח לפני אביו שבשמיים.

אדם שיושב ועוסק בתורה אין יותר נחת רוח מזה לאבא שבשמיים.

שאין התורה נקנית אלא בחבורה ומה גם בלימוד העיון והפלפול הוא כתיב חרב אל הבדים ואמרו חז״ל חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמתפש...

שמתפששים שמתפשים כן שמתפשים ולא עוד אלא שחוטאים הוא כתיב ברזל בברזל יחד

ותנן התורה נקנית בפלפול החברים ומה גם לברר הדין על בוריוח עבור הצריכמיות.

זה לא רק ללמוד אלא גם לדעת מה פסק ההלכה בסופו של דבר.

שאמרו דרבא כי אה תתרפא כמא מכניף לכולו טבחי דמחוזה.

אמר כי איכי דלמט אלוהו שיבה מקשורה ואנא ניית מדיית ממא נענא בטרה.

אמנם צריך שיהיה לימוד כדת וכהלכה

שיהיו מנעימים זה לזה בהלכה

ולא חובלים זה את זה בהלכה.

כן?

גם כשלומדים ויש ריתך דאורייתא עדיין צריך לנסות בדרך ארץ ולא חסר שלום ושנאה ולא יאמר תקבל את דעתי לא נקבל את דעתך

ולא יהיה תוקע לעצמו דבר הלכה מה פתאום אני פסקתי אלא כל אחד יאמר את דעתו פעם אחת אם קיבלו קיבלו ואם לא קיבלו לא קיבלו מה אכפת לו

ולא יתחזק מאוד לסתור את דברי חברו

ויהיה אדם ירא שמיים

ומודה על האמת ומקבל האמת ממי שאמרה ולא יבוש כי מודים דרבנן היינו שפחיו

ואם גדלה חיוב אהבה בין איש ובין רעהו אצל כל אדם על אחת כמה וכמה בין החברים הלומדים

שכתב האריזל שצריך שיהיה ביניהם אהבה עזה שהיא אהבת נפש כגוף אחד

וכאיש אחד

וגם הלכים לבתי מדרשות היזהרו לשבת שם באמה ובעירע. בית מדרש זה לא מקום לנרגילות,

לא מקום לכוסות קפה

ולא מקום לכוסות תה ולא מקום לבית מרזח או לדברים בטלים

כשאנשים חושבים באים לכולל אז הם צריכים לדבר,

לספר סיפורים על דף העלה וכו'. בית מדרש זה לא מקום לפוליטיקה.

בית מדרש נטו ללימוד תורה. אתה רוצה פוליטיקה? יש לך מה זה הרבה רחובות,

רחובות עם מדרחוב.

תשב שם,

ורחובות העיר ימלאו ילדים משחקים

ומבוגרים שמספרים.

ואז כל היום תהיה מבוגר,

תספר לחבר שלך אז תיקח, ככה קרה. אבל אדם שכל כולו שקוע בתורה, כל כולו שקוע מצוות,

אסור לו להגיע למצב כזה שהוא מתבטל, חס ושלום, חס וחלילה,

ולא יושב ועוסק בתורה, בפרט בחודש אלול.

שחודש אלול אדם צריך להוסיף זכויות ידע, כי מי אמר לך שהכל יעבור לך שנה הבאה חלק?

מי הבטיח לך?

אני ראיתי באחד מהספרים, לא יודע, כן, מקור נאמן, לא מקור נאמן,

ששנה הבאה זה לא שנה פשוטה לגבי האוכל.

לא מובטח שיהיה כל כך שבא.

יכול להיות שיהיה גם לא, להפך,

חס ושלום, כן?

אבל זה הכל תלוי בכוח התפילה.

מי ששמר על הכשרות יהיה לו, מי שזלזל,

יכול להיות שגם יצטרך לאכול עשבים.

ימים צריכים בדיקה,

כן?

זה לא פשוט הדבר הזה.

לכן אדם, מי הבטיח לך שהכל ידפוק, שאתה תוכל לשלם את המשכנתה, המשכורות והכול?

אדם צריך כל הזמן להתפלל,

השם יתברך, שהשם יזכה אותו, שלא, חס ושלום, לא יהיה לו שום דבר.

שום בעיה, שום כלום.

כל הזמן להודות להשם.

טוב להודות להשם מול זמר לשמך העליון. להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות. תמיד אדם צריך.

ולכן אדם שיושב בבית המדרש צריך לעשות זאת בהמה ויראה. ולא יחלקו מיישוב בית המדרש שיושבים סתם בבת עלה, אלא מיישוב בית המדרש שעוסקים בתורה.

מהם ילמד. ואם לא אהדר טוב, ואם לא אהדר טוב ממציאות, עדיף שלא לבוא לשם.

אם אתה יודע שאתה מדבר בבית הכנסת, אל תבוא לבית הכנסת.

הרגש ברור לא צריך לבוא לבית הכנסת כדי לבזות אותו, כי אתה נקרא רשע, גס רוח, שוטה וכו'.

שאם הולך שם לישון ולהיות מעלה עשן כל הלילה ולעסוק בשיחה בטלה ושחוק וקלות ראש, כמו שהרבה עושים בראשן הרבה,

יאמר השם מי ביקש זאת מידכם רמוס חצריי.

לא בבית שלי רמוס ביתי, רמוס חצריי.

גם בחצר שלי אסור לכנס כזה דבר.

זה כמו שתיכנס לווילה של ראש הממשלה ותעשה שם מנגל.

קפצו עליך מהשב״כ, מה אתה עושה פה?

פה זה מקום למנגל?

נתנו לך דוח.

לא, אבל אני ראיתי גינה יפה עם פרחים ואני רוצה לעשות פה מנגל.

שיהיה לי נעים.

שחיטה פרטית.

מי אמר לך?

זה מקום לעשות מנגל?

זה מקום שהוא מכובד, אותו דבר בית כנס ונדרש, זה לא מקום לדיבורים.

יש אנשים שמדברים רק בבית הכנסת, כשיוצאים מחוץ מבית הכנסת אין להם מה לדבר.

דיברנו שלוש שעות כל התפילה, מה אין לך עכשיו מה לדבר כשאתה יוצא?

מה, נגמרו הסיפורים? כן, זה יצר הרעש של בית כנסת מיוחד.

של דיבורים, של לשתות מחיה וכולי, כל הדברים הללו, השם ירחם.

ואם לא היעדר טוב מציאות, שאם הולך לישון שם ולהיות מעלה עשן כל לילה, ואסור בשיחה בית עליו וסחור בקלות יום, אמר השם, מי ביקש זאת מידכם רוב סציראי? ולבוא אל ביתי להיות חוטא ומחטיא.

הלא טוב לכם שתנוח על משקפכם בביתכם? תעזבו אותי בשקט.

אבל אם יוכל לקוף את יצרו, ליישב שם כאשר היא עוד, או יושב תפילה שלוש שעות, בשבת, ומתפלל כמו שצריך, בלי לדבר? איי, איי, איזה תפילה.

ובפרט בחודש אלול, השתבח מולד.

איזה מיוחד.

עוסק בתורה או שומע בלימודים, לא יאבד מי ללך לבית המדרש אפילו פעם אחת, שהרי אמרו רבותינו זל בחגיגת ט״ב.

איזהו חיסרון לא יוכל להימנות זה שהם נמנו חבריו לדבר מצווה ולא נמנעים מהם.

איזה הפסד גדול שאמרו לך בוא תיקח חלק במצווה.

ולא לקחת חלק.

כל החברים לקחו ואתה לא לקחת, יש לך הפסד גדול מאוד.

ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה,

שעל כל יום שמנע אדם עצמו מללך לשבת בישיבה של מטה, דוחים אותו לעתיד לבוא מישיבה של מעלה.

הוא הבריז מהכולל.

שבועיים לא בא, חודש לא בא, שנה לא בא וכולי.

בשמיים גם ייתנו לו ברזות.

הוא לא יוכל להיכנס כל הזמן. יוציאו אותו החוצה, יגידו לו תשאר בחוץ.

היום אתה לא יכול להיכנס.

כמספר עמים שהיית פה,

שתקבל שם.

הוא מאבד טובה הרבה של לימוד ברבים, הוא מאבד דעת חוקי האלוקים ותורתו, הוא מאבד טובה מרובה. הוא מפסיד מכל הכיוונים.

וכהנה טובות הרבה, ולכן אוהב נפשו יהיה חלקו מיישוב את המדרש תמיד.

ואשרי מי שעמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנן בקשה אומר על זה, הגשברו לדקות ישראל. לפיכך,

ובעלה אין תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.