פרקי דרבי אליעזר - כ"ז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו בפרק 47 בפרק דרבי אליעזר.

רבי אלעזר בן ערך אומר, כשירד הקדוש ברוך הוא ליתן תורתו לישראל,

ירדו עימו שישים ריבו של מלאכי השרת כנגד שישים ריבו שהיו בעם ישראל.

ולמה צריך שישים ריבו של מלאכים?

כדי שישימו כתרים על כל יהודי ויהודי. כל אחד היה לו מלאך משלו, VIP. ובידם

זיינות ועטרות,

דהיינו גם חרבות

וגם כתרים.

ויתרו את ישראל בכתר שם המפורש.

כל אחד קיבל כתר, מי שלא רוצה מקבל דאעש.

ככה זה היה, אבל

כולם רצו כתר, מי לא רצה כתר?

גם היום יש כאלה שמחפשים כתרים.

כל אותן הימים עד שלא עשו אותו המעשה היו טובים לפני הקדוש ברוך הוא ממלאכי השרת,

ולא משל בהם מלאך המוות,

ולא היו יוצאים לנקבהם כבני אדם. לא היו צריכים להתפנות.

שום דבר.

כיוון שעשו את אותו המעשה,

איזה מעשה?

דהיינו

והיה לנו חטא העגל.

כעס עליהם הקדוש ברוך הוא ואמר להם,

סבור הייתי שתהיו לפניי כמלאכי השרת,

שנאמר בתהילים פ״ו, אני אמרתי אלוהים אתם

ובני עליון כולכם,

ועכשיו אכן כאדם תמותו וכאחד השרים תיפולו.

זאת אומרת, עד אז עם ישראל הגיע לתכלית המעלות

הגדולה ביותר,

עד כדי כך שהם נדמו למלאכי השרת, ומלאכי השרת

היו מגיעים אליהם

ומביאים להם כתר, כל אחד בראשו.

לקבל מתנה מן המהלך זה היה בהיסטוריה על בודדים

שזכו לראות מלאכים.

אני אמרתי אלוהים, אתם ובני עליון כולכם, כך רצה הקדוש ברוך הוא, ועכשיו?

מה ממשיך הפסוק ואומר, אכן כאדם תמותונו וכאחד השרים תיפולו,

שעכשיו פספסתם את המעלה של להידמות למלאכים,

ואכן כאדם תמותו,

צריכים לטעום את טעם המיטה.

למה נגרם טעם המיטה? בגלל?

החטא,

בגלל העוון.

איזה חטא?

עץ הדת, האכילה.

אז הכל נופל על חטאים.

כל מה שעם ישראל סובל במשך כל ההיסטוריה זה על חטאים.

רבי יהודה אומר, כל זמן שאדם לובש בגדי תפארתו,

הוא יפה במראהו ובכבודו ובעיקרו.

כך היו ישראל כשהיו לובשים אותו השם.

היו טובים לפני הקדוש ברוך הוא כמלאכי השרת,

שלבשו את הכתרים היו משובחים

לפני הקדוש ברוך הוא. כיוון שעשו את אותו מעשה,

כעס עליהם הקדוש ברוך הוא.

ואמר להם, מה הוא אמר להם, לעם ישראל?

הורד עדייך מעליך,

תוריד את הכתר מעל ראשך,

ודעה מה אעשה לך,

ואז אני אדע כיצד להעניש אותך.

זה כמו להבדיל ילד קטן

שהוא עושה מעשה,

שטות

של ילד,

ונתנו לו איזה שעון זהב מתנה, לדוגמה.

בן יחיד, קנו לו שעון זהב מתנה.

והוא עשה איזה מעשה שטות, שאבא כל כך כעס,

במקום להכות את הילד,

אז הוא אומר לו, תביאי, תביאי לי בחזרה את השעון.

אך, כמה כואב לילד.

מה, אבל נתת לי את זה מתנה, מתנה על מנת שלא להחזיר.

למה עכשיו אתה מבקש ממני את זה?

כן, אני מבקש ממך את זה בגלל שאתה לא ראוי למתנה הזו.

ככה הקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל, נתתי לכם את הכתר כדי שתהיו ראויים כמלאכים.

ועכשיו,

אתם לא נדמתם כמלאכים בעקבות החטא?

הורד את עדיך מעליך, תוריד את הכתר שנתתי לך,

ואז ואידע מה אעשה לך.

אז אני אשקול כיצד להעניש אותך, מה לעשות.

ובאותו הלילה ירדו מלאכי השרת שישים ריבו כנגד שישים ריבו של גיבורי ישראל.

הכתרים לא נשארו.

המלאכים בחזרה, אותם שישים ריבו מלאכים ירדו בחזרה,

ונטלו מהם כל אחד ואחד מה שנתנו להם.

לקחו מהם את הכתרים

ונמצאו ערומים שלא כרצונם.

הכתר נלקח, הקדושה נלקחת, אדם הוא עירום, הוא שום דבר.

שנאמר, ויתנצלו בני ישראל את ידיעם מהר חורף.

וינצלו, אין כתיב קל אלא ויתנצלו.

זאת אומרת שנטלו מהם את הכתר בא על כורחם.

היה להם קשה להיפרד מהמתנה, כמו הילד הזה, שקשה לו להחזיר את המתנה, אבל זו מתנה שלא על מנת להחזירה. למה אתה לוקח לי? לא, לא, אתה לא ראוי למתנה.

לקחו מהם בחזרה את המתנה ובכוח.

ויש אומרים, מאליו היה נקלף.

הכתר הזה, מה שנקרא, התאדה מעליהם.

לא ניכר בהם הקדושה

כפי שהייתה כבתחילה.

רבי אומר,

כל ישיבה שישבו ישראל במדבר עשו להם עבודה זרה.

כל מקום שהתיישבו עשו להם עבודה זרה.

שנאמר, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק.

ומה כתיב אחריו?

עשו להם עגל.

וכתוב אחד אומר, וישב ישראל בשיטים.

מה כתיב שם?

ויחל העם לזנות אל בנות מואב.

מה עשו שם? אומר המדרש שהם היו שמים שם זקנה בכניסה לשוק.

עשו שוק

וכולם שם מוכרות זקנות.

ובתוך הבסטה בפנים

היה שם קן חדר, ושם היו שמו מוכרת צעירה

לפריצות

וכל קליינט יהודי שהיה מגיע, אמרו, בשביל מה לך לקנות שכורה סוג ב', ג',

תיכנס בפנים מסוג א', גם המוכרת סוג א'.

קרה, המוכרת סוג א',

בבקשה בוא נראה.

בוא נראה מה מדובר, באיזה סחורה.

השם ירחם.

והיו נכנסים לשם,

והיא הייתה אומרת, אין בעיה, אתה רוצה לחטוא איתי לעשות עבירה? בסדר גמור, אבל קודם כל תעבוד עבודה זרה.

ולא היה בהם, אומר המדרש, אחד שלא עבר על ג' עבירות, גילוי עריות,

עבודה זרה ושפיכות דמים.

גילוי עריות,

ושעשו מעשים אשר לא יעשו.

עבודה זרה, ויצמדו לבעל פאור, שמה כתוב,

ושפיכות דמים שהם טבעו אותם לתשמיש.

עשו שם דברים שאסורים לעשות,

זה כאדם התובע, ההורג את חברו, עד כדי כך.

וכתוב אחד, אומר, וישב ישראל בשיטים, מה כתיב שם, ויחל העם לזנות אל בנות מואב, זו עבודה זרה.

שמה גם, לא רק שנכשלו בבנות מואב, אלא גם עבדו עבודה זרה.

רבי יהודה אומר, עצת רשעים וחכה מני.

זה פסוק באיוב כא' טז.

בעצתו של בלעם שיאץ למדיין לעשות את המעשה הזה עם בנות מואב, נפלו מישראל כמה?

24,000 איש.

הם באו בחזרה אחר כך בגלגול של מי?

של תלמידי רבי עקיבא.

אמר להם, אין אתם יכולים לפני העם הזה, אלא אם כן חטאו לפני בוראם. וזה עם ישראל, קדושים וטהורים היו, עד כדי כך

שלא היה מצוי

שום פתח של אוהל כנגד האוהל של חברו. עד כדי כך היו משמרים

את קדושתם ואת עיניהם.

שמירת העיניים. פילאית.

שום אוהל לא היה מצוי כדי שאדם לא יסתכל באוהל של חברו.

מי אמר את זה? בלעם אמר את זה.

בלעם אמר את זה. כן, מה טוב הוא עליך יעקב.

והנה, פתאום נפלו. במה? בדבר הכי שנואי.

ובדבר שהכי הקפידו עליו נפלו.

ואנחנו רואים כמה, חס ושלום, חס וחלילה,

אדם שלא משמר את העיניים שלו יכול להיכשל. ולהפך,

השתבח שמו בורא עולם.

אמר להם, אין אתם יכולים לפני העם הזה, אלא אם כן חטאו לפני בוראם. ומייד עשו חנויות חוץ למחנה ישראל.

והיו רואים לבנות מדיין מכחלות עיניהם כזונות,

וטעו אחריהן, שנאמר,

ויחל העם לזנות אל בנות מואב.

שמעון ולוי קינאו על הזימה.

כעסו על הזימה.

שנאמר,

שמה זה היה עם מעשה שכם בן חמור,

שלקח את דינה אחותם, והם אמרו, אחי זונה יעשה את אחותנו.

ובסופו של דבר מה קרה עם שבט שמעון?

במיוחד שרק התימון. שנשיא השבט שלהם עשה מעשה.

והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה שעשה זקנו.

לא זכר מה עשה ראש שבטו, שמעון.

ולא גר בבחורי ובחורי ישראל.

אלא הוא בעצמו, בפרהסיה,

לקח את המדיינית הזאת,

שהייתה ביתו של בלק,

ובא בזנות על המדיינית.

ואיפה הביא אותה עוד? הביא אותה לאוהל ישראל. אז הסברנו.

כוונתו כביכול, במירכאות, הייתה כביכול לשם שמיים.

הוא אמר, במקום שילכו לשוק מדיין,

לילה בלבן זה נקרא.

במקום שילכו ללילה בלבן ושם יחטאו בשלושה עבירות,

בואו תביאו אותם לתוך אוהל ישראל, לתוך מחנה ישראל, ותעשו רק עבירה אחת.

שלוש כנגד אחד.

אולי, כדוש ברוך הוא יהיה מרוצה מזה, לא?

בכל אופן, יש פה קצת לשם שמיים.

לפחות שתי עבירות.

מה לא טוב?

מה עדיף שאדם יעשה?

שלוש עבירות או עבירה אחת?

עבירה אחת, לא?

טיפש. גם אחד הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתעשה.

אז מה, אתה עכשיו מקל כביכול?

אתה אומר, לא, לא, אני אחמיר על עצמי, לא אעשה ככה, ואני אעשה פה כולם. מי תראה לך רמוס חצריי?

איי, איי, איי. אז הוא לא הסתכל בראש שבטו,

מה שזקנו עשה שמעון,

שהוא הלך ונלחם והרג וסיכן לא רק את החיים שלו, אלא את החיים של אבא שלו ואת החיים של האחים שלו ושל הנשים שלהם, של כל הצאצאים של יעקב אבינו עד היום הזה.

סיכן את החיים שלהם. והסברנו באיזה תחכום הם עשו את זה, מה הם עשו.

הם ידעו, בזמנם לא היו עושים ברית מילה כמו היום. היום כולם עושים ברית מילה. מוסלמים, שתי וערב, כולם עושים ברית מילה.

הם אמרו, אם הם יעשו ברית מילה, ממילא הם שייכים לנו. הם שייכים לנו ואף אחד לא ייגע בהם.

לכן הם באו ואמרו להם בעורמה,

מה כתוב שם? ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה.

מה זה המרמה?

איזה קומבינה הם עשו עליו.

אמרו לו, בוא תעשה ברית מילה.

כשאומות העולם שם, אה, הם עשו ברית מילה, הם כבר לא שייכים אלינו.

בטח הם בדרך כבר לבית הדין לגיור.

הם רוצים להתגייר.

הם רוצים להתגיין, הם כבר לא שייכים אליהם, אז תהרגו בהם, תעשו אחרת.

הרגו שם עיר שלמה ואף אחד לא פוצה פה,

אף אחד לא מדבר, איפה עמלק, איפה כל העממים שהיו שם?

אף אחד לא מדבר שום דבר, הרגו אומה שלמה.

אלא מה אתה רואה? שהם עשו את התרגיל הזה.

אז זקנו מסר את נפשו על הדבר הזה, והרג אותם, ועשה הכל כדי לבטל את העבירה הזו שנקראת זנות מן העולם.

וזה פה לא בא, מביא אותה לאוהל ישראל,

ועושה מעשה בפני כל הציבור וכולם, והכול בסדר.

זה בסדר?

כאן הקדוש ברוך הוא חפץ.

היי היי, היות ואתה ראש השבט, ולא גרת?

אתה תענש עכשיו, מידה כנגד מידה.

והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה שעשה, זקנו ולא גר בבחורי ובחורי ישראל, אלא הוא בעצמו בפרהסיה.

בא וזנות על המדיינית שנאמר, ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדיינית.

וכל הנשיאים ומשה ואלעזר ופנחס ראו למלאך המוות, שעומד.

מלאך המוות כבר הגיע, אמר רע.

הנה, עכשיו יש לי הזדמנות לקחת.

עד עכשיו הם היו כמלאכים עם ישראל,

והנה עכשיו הם חטאו. יש לי הזדמנות לעבוד, שעות נוספות.

והיו יושבים ובוכים.

מי? משה, אלעזר, פנחס וכל הנשיאים.

ולא היו יודעים מה לעשות.

זה לא מדובר פה בבן אדם פשוט מהשורה.

מדובר פה בדמות.

עם חליפה, עם המבורג.

והוא לוקח את המדיינית ועושה כזה דבר.

מה כולם, מעשה רב, לא? צריך ללמוד ממנו.

זיכוי הרבים.

ולא היו יודעים מה לעשות. וראה פנחס לזמרי שבא בפרהסיה על המדיינית,

וקינא קינה גדולה, וחטף מידו של משה את הרומח,

ורץ אחריו ודקרו מאחורי בריתו,

בא לו מאחורה,

דקר אותו במקום הברית מילה.

ויצא הרומח בקובה של האישה,

גם במקום ערוותה, לצד הנגדי.

ולפיכך נתן לו הקדוש ברוך הוא מאכל קיבה. זרוע לחיין וקיבה. למי?

לכהן.

גם את הברית מילה נתן לו. פנחס ואליהו, זה גם קשור.

בעיקר בברית.

ואימץ את זרועותה והעמיד את הרומח בארץ.

ונמצאו תלויים בראש הרומח זה למעלה מזה, יש מרחק כדי שיראו.

האיש למעלה מן האישה, ונתפרדוה לחיין.

הלחי של איש מלחייה של האישה.

לפיכך נתן לו הקדוש ברוך הוא מאכל לחיין.

שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיין והקיבה.

קם כדיין גדול ושופט לישראל.

מה, גדול הדור נמצא פה, מי אתה שאתה תביע דעה?

מי אתה שאתה תגיד מה לעשות ואיך לעשות? מה, אתה לא רואה שגדול הדור פה?

מה אתה מכניס את האף שלך בין גדולים?

יכולו להגיד לו שם, לא, כולם.

כמו שאומרים היום, מה, מי אתה שאתה תגיד לנו, אה?

מי אתה שאתה תאר?

מי שמך לאיש שר? וגם אמרו את זה כבר פעם.

מי שמך לאיש שר ושופט עלינו?

במקום להגיד, שכוייך, שכוייך, שכוייך,

מנעת עכשיו מהשטן לרקוד.

לא כולם זכו לראות שם את השטן רוקד.

היו רק בודדים, משה, אלעזר, פנחס והנשיאים.

ועל אחד מהם יש סייעתא דשמיא באותו רגע, שהוא יעשה מעשה. לא כולם רואים את זה.

אבל הם עוד לפחות שתקו, היום באים בצעקות. מה אתה, מאיר? מי אתה? מה אתה?

למה אתה אומר על פלוני ככה?

מה, היא לא טובה?

תראה כמה היא לוקחת לאומן.

ממלאה מטוסים.

איך לא?

צריכה לחתן את הילדים, לא?

לחתנים על חשבון העם.

איזה יופי.

יפה.

ונתפרדו עלי חייה עם הלחי של איש מלחייה של האישה.

ולפיכך נתן לו הקדוש ברוך ומאכל לחיים שנאמר, ונתן לכהן הזרוע לחיהם והקיבה.

וקם כדיין גדול ושופט לישראל שנאמר, ויעמוד פנחס ויפלל.

כשם שאתה אומר ונתן בפללים שעונשים אותו,

אותו דבר פה הוא הניש. והים מכה בבחורי ישראל ומשכו אותן בכל זוויות מחנה ישראל

כדי שיראו העם ויראו.

איזה מיטה עשו להם?

כמו שעושים שם בארצות המוסלם בעולם.

לוקחים שם את הנידונים למוות, קושרים אותם באופנוע, ונוסעים, והוא נגרר ככה שם אחרי זה מתפרק איברים-איברים.

כמו השעיר לעזאזל.

ככה עשו שם לבחורי ישראל שחטאו.

למה? למען ישמעו ויראו. אז מאיפה הפלסטינים העתיקו את זה?

מההיסטוריה היהודית.

הכל בעם ישראל.

הכל, הכל מועתק מהתורה.

בבקשה.

וראה הקדוש ברוך הוא מה שעשה פנחס ועצר את המגפה מעל ישראל, שנאמר, ותעצר המגפה מעל בני ישראל.

רבי אליעזר אומר,

היסב הקדוש ברוך הוא שמו של פנחס

לשמו של אליהו זכור לטוב, שהיה מתושבי גלעד,

שעשה ישראל תשובה בארץ גלעד.

שנאמר, בריתי, זה פסוק במלאכי ב״ה״,

בריתי הייתה עיתו החיים והשלום.

ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.

ונתן לו ולבניו שכר טוב בין צדיקים ובין רשעים

למען כהונת עולם, שנאמר, והיית לו ולזרוע אחריו ברית כהונת עולם.

אז הוא קיבל על זה שכר,

מעשה טוב, לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולם הבא.

רבי אלעזר המודעי אומר, עמד פנחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות ובחרם בית הדין העליון

ובחרם בית הדין התחתון שלא ישתה אדם מישראל מי אינם של גויים.

שמעתם?

מי תיקן את זה? לא הרבנות הראשית לישראל.

פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן תיקן את התקנה הזו שאינם של גויים אסור

משום הדבר הזה שנתנו שם, השקעו את עם ישראל

ואחר כך לקחו אותם לעבוד עבודה זרה.

אבל כולה אני שותה כוסית. מה, מה זה?

כוסית קטנה, מה קרה? מה אתה מחמיר, כבוד הרב, מכוסית אתה תגיע למה אתה מדבר?

כן, זה מתחיל בכוסית, מה אומרת התורה? אחר כך בתך תיתן לבנו. תגיד, מה הבעיה להתחתן?

מה הבעיה?

תראה, בחורה טובה, אז מה אם הם ערבים?

מי הם אצטרך דווקא יהודים?

תראה, היהודים אין להם כסף. הערבים יש להם, בונים דירות וזה.

כל אחד יש לו וילות.

יש להם, הנה, לוקח את הבת שלו. מי יודע שהיא ערבייה? מישהו יודע? נעשה חופה בבית ככה, חאפר.

יש כאלה רבנים מקדשים שגם עושים ככה.

חופות של כל מיני אנשים בלי לבדוק, עם לבדוק, הכל בסדר.

העיקר שישלמו לו, מעטפה עם כסף.

הוא מוכן לקדש גם את מי שלא צריך במי שצריך, הכל טוב. בלי לבדוק, הכל טוב. לא דרך הרבנות, הם עושים חאפר.

כן.

איי, איי, איי.

שנאמר,

וצונים מרמס רגליכם תרענה ומרפס רגליכם תשתנה.

שכל יינם של גויים,

למה הוא מכוון?

לעבודה זרה ולזנות, לשני דברים.

כל מה שהם עושים את היין כדי לנסח איתו לעבודה זרה.

ודבר נוסף, כדי לעשות איתו עבירות.

סתם ככה לא משעמם. הוא לא ישתה יין, הוא ישתה קפה שחור. הם אוהבים קפה.

עם הפינג'אן, כל הזדמנות, הם עושים קפה.

יין שותים בשביל שני דברים, או לעבודה זרה או לזנות. זו המטרה שלהם.

אנחנו לוקחים את היין ומתקנים איתו תיקונים.

אתם יודעים, אדם לא עלינו, לא עליכם, שיש לו את המחלה,

ורוצה להתרפות.

אם יעשה, ייקח את היין וישתה,

זו סגולה, פעם ששמעתי בשם מישהו,

שאם ייקח את היין הזה וכוס,

ויגיד עליו את הפסוקים,

אוסרי לגפן עירו ולסורקה בני אתונו, קיבס בעין וכו' וכו' וכו', מה שמובא שם פרשת ויחי,

סוף פרשת ויחי על הסבטים הקדושים,

ואחר כך יברך בכוונה ברכת בורא פרי הגפן וישתה,

ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא ירפא אותו מהמחלה.

כן?

בלי רפואות אלטרנטיביות.

זה רפואה של התורה.

שכל יינם של גויים לעבודה זרה ולזנות, אז אנחנו לוקחים את היין ומעלים אותו למעליות הברכה המיוחדת, מקדשים איתו שמחות, להבדיל אבלות, ברית מילה, וכן על זה הדרך.

שהם לוקחים ראשית תירושם לעבודה זרה ולזנות, שנאמר זנות ויין ותירוש, ייקח לב. זה פסוק בהושע ד' יא.

וכתוב אחד אומר, אל תהי בשובעי יין ובזוללי בשר. למה?

אל תרביץ הרבה.

זה פסוק במשלי כג.

רבי פנחס אומר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, זוכרים אתם מה שעשו לכם המדיינים?

שהפילו מישראל עשרים וארבע אלף איש?

אלא עד שלא תיאסף?

עד שמשה לא ייפטר כביערון מן העולם, לא תפספס את נקמת מדיין.

יש לו חיוב לנקום את נקמת מדיין

עד יומו האחרון.

שנאמר, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,

וסמיך לאחר תיאסף אל עמך.

מה עשה משה?

לקח אלף איש מכל שבט ושבט משבטי ישראל.

הרי שניים עשר אלף איש.

והמקנא על הזימה, שהיה פנחס, היה נשיא עליהם.

ולקחו את כלי הקודש וחצוצרות הטרוע בידם,

והלכו ושבו את בנות מדיין והביאו אותם.

ושמע משה ויצא לקראתם וראה אותם.

ויאמר לו, על אלו נפלו מישראל ארבעה ועשרים אלף,

שנאמר, הנהנה היו לבני ישראל בדבר אר בלעם ותהי המגפה בעדת השם.

התחיל כועס עליהם, שנאמר, ויקצוף משה על פקודי אחי,

ובכעסון נסתלקה ממנו רוח הקודש.

ומכאן אתה למד שהקפדן מאבד חוכמתו.

קרא לאלעזר וקבלו מאחריו,

שנאמר, ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא,

וכולי אשר צבא אדוני את משה, אמר להם, למשה צבא,

ואותי לא צבא.

כן,

נעבור למוסר, מוסר.

כן, כן.

לא צריך טיפולים כימותרפיים.

היית?

מה?

הוא כותב ויהי.

ויהי, כן.

יפה.

הנה, בדיוק עכשיו אני מסתכל פה, אני רואה את הסיפור עם אבו אבסליה כזו, שאתם מכירים?

שהוא נסע יום אחד באונייה,

וזה היה שבת,

והים רעש וגעש.

ואז הוא אמר למשבק,

תביא לי את היין, אני רוצה לעשות קידוש. הוא עשה קידוש,

טעם מהיין, הוא אמר, עכשיו תשפוך למים והכל יהיה בסדר.

ואז שפך קצת מהיין

לתוך המים, והים שר מזעפו.

איי, איי, איי.

מה?

יד ימינו, יד ימינו.

אז הים משמש בקודש לא כמו היום.

היום זה,

עושים עליו כסף.

לא, היום משתמשים בו, עושים עליו כסף. כן, הלאה.

בית הכנסת, הנה, הזכרת בית הכנסת, בבקשה.

מצוות השכמת בית הכנסת הוא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. באיזה שנה? זה שמונה?

או שתים עשרה, אם ננחה.

איי, איי, איי.

וידוע דאמרו בשס

דהיינו דהניה לאה לבני בבל למיה וסבי.

ואור רבי יהושע בן לוי לבניו

קדימו וחשיכו לבי כנישתא

כי היכי דתוריכו חיי

אתה רוצה אריכות ימים?

תישן פחות

תשכים ותעריב לבתי כנסיות

לקחת מגה גלופלקס זה מקצר את החיים

והמקדים להיות מהעשרה הראשונים בבית הכנסת

נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריו

ובפרט המקדים להיות ראשון מאוד

זה הגבאי בדרך כלל

הפליג מאוד בזה בזוהר הקדוש, פרשת תרומה דף קל״א עמוד א' בשבחו

דקאה שאותו אדם בדרגה דצדיק

והוא תיקון גדול לפגם הברית

ונעשה רע ואהוב רחימה דקודשה בריחו

ונעשה אהוב אצל הגלוש ברחו כמו אח וחבר

אותו אחד שהוא ראשון ראשון

ומי שמע כאלה ולא השתדל בכל כוחו להיות הראשון או לפחות מעשרה ראשונים

לעשות נחת רוח ליוצרו

והמשלם שכר טוב לאוסר את רצונו

ויש רבים שבאים בהשכמה לבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים

אלא שבוחרים לשבת בחוץ על כוס קפה וסיגריה

כתוב חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה

מה הם היו שוהים שעה אחת? לא עם כוס קפה וסיגריה

הם היו שוהים שעה אחת קודם התפילה

היו חושבים על מה עכשיו הם צריכים להתפלל

כדי שהם לא יפספסו שום דבר והתפילה שלהם תהיה זכה ונקייה ממחשבות לא טובות

ממחשבות זרות וסתם מחשבות אפילו

וכדי שהם יוכלו לבקש. ואחרי התפילה היו שוהים עוד שעה. בשביל מה עוד שעה אחרי התפילה?

הרי כולם ממהרים, לא, כדי לראות מה הם קיבלו,

מה הם עשו עם הכל כמו שצריך והכל, והאם הם ביקשו את כל מה שהיו צריכים. זה שעה קודם התפילה,

שעה לאחר התפילה. היום באים בקבעת סוס פרעה,

ויוצאים, יש כאלה יוצאים מיד אחרי שמונה עשרה.

תפילין דרבנו אותם מאן דחר שמיה,

ושני הלכות ותנא דב אליהו, ועלינו לשבח, שאומרים אותו בתפילה של מוסף,

הם בכלל, אני בספק אם אומרים, ושיר של יום, בכלל הם לא שרים.

בקיצור, אוכלים קצת, וזה, בקיצור, בוראים מלאך משותק

עם כיסא גלגלים של יד שרה.

ממש ככה.

הוא צריך שם קביים, צריך שם, אני יודע מה, כיסא גלגלים חשמלי.

שככה מישהו פרסם עלינו, כיסא גלגלים חשמלי למכירה.

זה למלאך הזה.

אתה בורא אותו מלאך

בלי רגליים.

זה יכול לבוא להמליץ עליך טוב למעלה בשמיים? כן. אולי הוא יצעק מרחוק.

אולי.

ועד שהוא יגיע יקדימו אותו מלא מלאכי חבלה.

אוי ואבוי.

כן, יפה.

מדברים לעצים.

ויש רבים שבאים בהשכמה לבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים, אלא שבוחרים לשבת בחוץ בעזרת בית הכנסת להרבות שיחה.

מה חלמד בלילה? איך עבר עליך הלילה? יש כאלה כבר משתיים ערים.

אז הוא מעביר עכשיו את החוויות, מה הוא דיבר, מה עשו, מה פה, מה שם.

זה באמת פלא, בשעת התפילה, בענייני קדושה, תמיד יש מה לדבר.

תמיד היה צריך למצוא לך מה לדבר. הסתיימה התפילה,

אין לו מה לדבר עם החבר שלו.

בוא, בוא נדבר קצת. לא, תעלה איזה נושא.

אין מה לנעס, כלום. בתפילה יש לו מה זה, מה למכור.

ועזבו לאחרים חילם,

ואין שם על לב ואינו מקפיד שיקדימנו אחר, לפי שהם יודעים מהמצווה הזאת.

אנשים מזלזלים במצווה של עשר הראשונים,

של להשכים לבית הכנסת, מזלזלים בדבר הזה.

ויש שעושים בעזרת בית הכנסת בתי כנסיות של עם הארץ.

עכשיו דיבר איתי איזה אחד.

הוא אומר, אני עזבתי את בית הכנסת.

היה שם רב. אמרתי, למה?

הוא אומר, מה זה זה? בשיעור מדברים.

הוא אמר, טוב, בשיעור אולי לא מעניין אותם.

אולי האוזניים סתומות.

עם כל מיני דברים, אז האוזניים נסתמות, אז לא מעניין השיעור.

אבל בתפילה, מה?

הוא חייב להתפלל, זה יהודי, גם מוסלמי מסכן מתפלל.

ואיפה הוא מתפלל עוד? אין לו בית כנס מסודר.

הוא שם את המפה שלו שם, על הדשא, לא משנה,

באמצע הצומת, חולון, לא משנה איפה יהיה, הוא מתפלל.

תראה מה זה, תראה איזה מסירות נפש. שוטף את הידיים שלו, הכול כמו שצריך.

כמה מקפידים על נטילת ידיים לפני התפילה?

בני עוד כל הזמן.

אשריך!

תגיד לך, אני הכנזי.

יש לך טובה לגמרי את ההצעה הזאת של נטילת הידיים.

אתם רואים את התפילה והלימודים זה אוכל רוחני,

וכל הבניויות האלה,

הבבלות, המטיפות זה משמעות.

אתה צריך גם להתגרב אליהן.

ההלכה הזו לא רק לאשכנזים, גם לספרדים.

אני הייתי פה בחדי שמיים,

אמרתי לו ברכות,

מזונות אין.

נו, נו, השם ירחם, אתה רואה?

איי, איי, איי. ויש שעושים באזהרת בית הכנסת בתי כנסיות של עם הארץ, ויושבים שם בשבתות ובמועדים עד שיגיע שליח ציבור לברוך שאמר.

כי מברוך שאמר כבר אי אפשר לדבר.

אז אז ברוך שאמר אפשר לדבר, להעביר חוויות.

ואז נכנסים לבית הכנסת ומתפללים בדילוג או ביחיד.

אוי להם שגמלו רע לנפשם, ורב אמר עוזבם את אדוני.

ומי שיש בידו למחות, ימחה בהם.

וירא את דבר אדוני לא יושב עמהם.

וידע שאמרו על האריזה, על שלא היה מעשרה ראשונים.

לפי שהיו בני אדם שהיו מקדימים קודם עלות השחר,

והוא היה רוצה ללכת לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין,

שהפליג מאוד בזוהר הקדוש בשבח המגיע להולך מביתו לבית הכנסת, מעוטף בציר ומוכתר בתפילין.

דמכריזין עליו בשמיים אבוי יקר לדיוקנא דמלכא.

כשאדם הולך עם טלית ותפילין, זה דיוקו של מלך.

כאילו פניו דומים לכביכול לשכינה הקדושה.

וכל שכן הנכנס לבית הכנסת בלא תפילין, ואומר אשתחווה אליך על קודשיך וירדרת, את הפסוקים שצריך להגיד, קודשה ברוך הוא אומר

אנהו מוראי

הסעה צעדותא דשקרא.

אתה הולך לשם ואתה אומר שאתה רב אליך על יושבי ירדתך? על מי אתה בא להסתלבט?

על מי אתה בא? העיקר שאתה יודע להגיד את הפסוקים בעל פה אתה אומר את זה?

איפה ירדתך? אתה ירא שמיים בבית הכנסת?

אתה באמת מקפיד?

על כל מה שצריך לדקדק בבית הכנסת או שאתה חצי?

והנה כי כן אשרי אנוש יעשה זאת לצאת מן הבית מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, ואל יחוש להיות מעשרה ראשונים.

כי מצווה לאחר כדי שלא להקדים להניחם בעוד הלילה.

עניין פועלים, כן.

ובפרט בלילות החורף בזמן שהלבנה זורחת והיום מעונן, צריך זהירות יתרה.

ועל כל פנים לא יעבור מלהניחם בעזרת בית הכנסת עם רחוק ביתו מבית הכנסת, ואיכא למי חש ליוהרה או ללעג השאננים, ולא ייכנס לבית הכנסת בלא תפילין.

וקודם שייכנס לבית הכנסת צריך ליטול רשות להיכנס.

העברת כרטיס,

ובית הכנסת זה לא פתוח.

בזמן הלל הזקן היה צריך לשלם כסף.

הבן גמליאל, שלם כסף.

לא יכול להיכנס ככה, הזמן הזה יחזור.

לא כמו אלה עכשיו עושים פוזות, עוד לא באים.

פעם באים, פעם בשנה באים, פעם עושים טובה שבאים.

עוד מעט לא יהיה מקום בית הכנסת.

לא כל אחד יוכל להיכנס, רק מי שבא באופן גבוה יוכל להיכנס.

מי שלא בא, לא היה לו את הזכות להיכנס לבית הכנסת.

ואפילו שאבא שלו בנה את בית הכנסת.

זה הקדוש ברוך הוא, זה לא מעניין.

אם אתה תמיד איתי, אני איתך.

אם אתה לא איתי,

למה שאני אהיה איתך?

ולכן צריך ליטול רשות באמירת פסוק, ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך אשתרווה לך על קודשיך ויראתיך, ולא כמו שרבים שאין יהודים אומרים אותו אחר הכניסה.

יש כאלה, פותחים את הסידור,

מתחיל ללמוד העיני, ואז הוא אומר את הפסוק.

צא החוצה ותגיד.

אל האישה על הפתח כמי שחרד להיכנס לבית של מלך רם מנישא, איום ונורא.

אה, הלכת לנשיא המדינה. גם שאומרת, נו, כנס, כנס. אתה מחכה עוד רגע.

אה, צריך להיות ניבוסי, לא?

שיגיד לי עוד פעם.

כנס, אמרתי.

אצל הקדוש ברוך הוא, מה, אתה חושב שאתה נכנס ככה?

מתי שאתה רוצה?

על אחת כמה וכמה שאתה צריך להקפיד שלא להיכנס,

בלי לבקש רשות.

וגם לפסוק זה צריך שאקדים לומר את ברכות השחר.

שאם לא אמר, עדיין ברכות התורה, ויש מי שאומר שאינו יכול לאומרו.

וצריך לשנות ולומר, ואני ברוב חסדו אבו ביתו אשתחו אליך על קדשו ביראתו. דהיינו לשנות מעט מהפסוק.

ומה טוב ומה נעים שיתקנו תיבה לעניי העיר וישימו אותה בכניסה לפתח בית הכנסת, זה קופת צדקה.

וייקבו חור בדלתו כדי שכל הנכנס לבית הכנסת יקדים ליתן שם פרוטה לצדקה.

העשיר לא ירבה והדל לא ימית מפרוטה בכל פעם, ויאמר, אני בצדק אחזה פניך, אשבעה ועקיץ את אמונתך.

וזה דבר גדול ומועיל הרבה.

וטוב לומר, איני הולך לבית הכנסת לייחת שמו יתברך.

ושכינתה בבוקר, בדרועי ימינה בערב ובדרועי סמלה.

ואני מוכן לתת צדקה,

לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעילוי שכינת עוזנו.

ולכפרת עוונותינו ועוונות אבותינו ולעילוי נשמתם.

ולנשמת רבי מאיר בעל הנס. יש אנשים קונים פרחים בבית העלמין לעילוי נשמת.

כל מיני זרים והכול, זה עילוי נשמה. תשים שלושים אגורות לצדקה, זה עילוי נשמה. תדליק נר, זה עילוי נשמה. קדיש, שיעור תורה,

עוד זיכוי הרבים, עוד מעשה טוב.

היום עשו הכנסת ספר תורה אצלנו. מה יותר מעלה?

להכניס ספר תורה או להוציא ספר קודש

שילמדו בו? מה אתם אומרים?

להוציא ספר? להוציא ספר מעלה יותר גדולה. כך מובא בספרים הקדושים. למה?

ספר תורה כמה פעמים בשבוע מוציאים אותו?

שלוש פעמים בשנה הראשונה נגיד מוציאים אותו כל השנה, כן?

חוץ מהימים שלא מוציאים ספר תורה.

בסדר?

ספר לימוד כל רגע ורגע יכולים ללמוד בו.

מעלתו יותר גדולה מספר תורה אפילו שהוא כלום לעומת ספר תורה.

שמעתם?

אנשים אומרים, אני אתרום עכשיו ספר תורה, יעשה פה, יעשה שם.

תתרום למישהו שמוציא ספר, זה פי כמה וכמה יותר מעלה גדולה מספר תורה.

נכון!

אבל גם בהלכה יש מעלות ולא מעלות.

זה לא חיסרון חס ושלום, זה גם מעלה.

אבל זה אחרי.

אוהו!

ולעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, כדי שזכות רבי מאיר בעל הנס תגן עלינו.

שנעבור את בוראנו עבודה שלמה, עבודה תמה לאורך חיים ושנות חיים, ולא תונה לנו כל רעה ונגע לא יקרב בעולנו.

וכדי שבזכות רבי מאיר יהיו כל זרעו של האדם זרע קודש, אנשים שלמים במידות ובדעות, בכל מיני שלמות.

לכן אנחנו תמיד מזכירים, אלעא דמאיר ענני,

אלעא דרבי מאיר ענני,

ועני בצדק יחזה פניך, אסבעה בה עקיץ את אמונתך, ובית אלוהים נהלך ברגש, ומן נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים.

אדם שמקדים את הפסוקים הללו, אז הוא יודע בדיוק מה המשמעות של קדושת המקום.

אבל אדם שחושב שבית הכנסת זה VIP, אפשר להיכנס מזה שרוצים ולצאת ולדבר והכל וזה.

אוי ואבוי לו, ואוי ואבוי לנפשו.

ומי הוא לא יכול לומר כל זה, אלא כשבא בהשכמה שאין שום אדם בבית הכנסת, אלא כשיש אנשים מבית ומחוץ,

כביכול, מחזיקי הוא ירע, להיות עומד ושואל בפתח בית הכנסת. מה אתה עכשיו אומר פה? מה אתה לוחש?

מה?

כביכול הוא מתגאה? עושה עליהם.

אבל יכול להקדים לומר בבית או בדרך הליכתו עם השוק נקי, ועל כל פנים לא יפחות מלומר בפתח בית הכנסת פסוק אחד.

אל תגיד עשרה פסוקים, תגיד אחד אבל לפחות.

אבל תגיד.

אתה מפחד שלא יגידו שאתה בעל גאווה? לפחות תגיד סוג אחד.

אני בצדק אכזה פניך ואני ברוב חסדיך.

ואחר כוונת הלב הן הדברים שצריך להיות ירא וחרד ורועד ורועש.

איך ייכנס להיכל מלך כלי מלא בושה וכלימה?

ויכוון באומרו באמירת הפסוק ואני ברוב חסדיך אבו ביתך, שהוא אינו כדאי להיכנס להיכל המלך אם לא בעבור גודל חסדו יתברך ובזכות אבות ראשונים.

ויכוון חסדיך, רומז לאברהם אבינו, שהוא איש החסד.

יצחק,

שנתקדש על גבי המזבח ביראתיך.

רמז ליעקב שאמר מה נורא המקום הזה. ועל זכותם אנחנו נשמחים להיכנס למקום הקדוש. זאת אומרת, בלי זכות אבות אין לאדם בכלל רשות,

לשום מקום להיכנס, ואפילו לבנק.

גם לבנק צריך זכות אבות.

אם אבא לא יחתום לך, תקבל משכנתה?

גם שם יש זכות אבות.

חותם לך. ערבים, ערבים,

זה נקרא.

ומתוך כך אחי ייתן אל ליבו לעמוד שם באמה וביראה, ברטט ובזיעה, ושלא לסוח שם שיחת חולין, חס ושלום, ואימת השכינה שורה שם.

לא מדבר חס ושלום על עמי ארצות שאוכלים ושותים בבית הכנסת,

וזה לא סעודת מצווה.

אוי ואבוי.

זה אחד שהוא מחובר לארץ, חזק.

זה נקרא עם הארץ, שהוא עם של הארץ.

ממש חזק.

שהוא אוכל ושותף את הכנסת כמו שצריך.

וידוע שהחמירו מאוד בזה בזוהר הקדוש.

כן, חוזרים על הדיבור בית הכנסת. ואמרו דנאי קלנא בשכינתא. הוא נוהג כביכול זלזול בשכינה הקדושה.

ולת לך חלוקה באלכד ישראל. אין לו חלק באלוקי ישראל אחד שמדבר בבית הכנסת.

ותסמר שערות אנוש מרעות חומר שבו ולבאות יכווה לנעשה כהיתר לרבים מעמי ארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים בעם.

ואף על פי כן הם מניחים מנהגם הרע והעולם כמנהגו נוהג. הרב אומר לא לדבר והוא ממשיך לדבר.

הוא מצפצף עליו. אין שום בעיה. מה בעיה?

הוא שואל על זה דיבור לכך? לא.

פה מדובר שהוא מדבר דברי חולין. לא מדבר דברי איזה.

הדיבור החולין שהתירו, וגם זה ככה,

זה לצורך כבוד המקום, זה המכירות.

שזה התירו לגבאי לדבר,

כן? כמובן לא בזמן התפילה.

ודבר נוסף, זה התירו לעם לקנות. אבל בין לבין מה אדם יעשה? יסתכל על פלוני, יצחק עם אלמוני? לא.

יש לך תהילים, יש לך שניים מקרא ואחד תרגום,

יש לך ברוך השם שש, זה ארוך.

יש לך טור, שולחן ערוך, זה גם ארוך מאוד.

יש לך את כל זה להתחיל ללמוד, לגרוס.

תלמד, תקרא, תתקדם קצת.

אל תישאר באותו ריבוע.

ואין יגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים בעם, ואף על פי כי הם אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג.

ואוי להם לבריאות מיום הדין ומיום התוכחה.

וביותר פסתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל וימים טובים ולילי שמחה ותשואבה ושמחת תורה,

וימי הפורים וכדומה,

שמחמת הערבות השמחה מרבים בשחוק ובקלות ראש. פעם הייתי בירושלים, אני לא אשכח את זה.

כבר כמה פעמים הייתי שם, כן? בזה, יותר כבר לא נסעתי לשם.

והיה שם באיזה בית כנסת שמה, בפורים, מה שנקרא, דמוקפין.

והיה שם כמה שוטים וטיפשים,

שבאמצע השמונה עשרה גם, באמצע התפילה,

המעריב ערבים! וככה צועקים, ככוכא ואטלולא.

מחפשים תשומת לב.

או באמצע תפילת שמונה עשרה, יעלה ויבוא, בזמן שלא צריך להגיד יעלה ויבוא, פורים, לא אם יעלה ויבוא.

או כל מיני דברים כאלה ואחרים. ולא יכלתי, ממש כאב לי.

ניגשתי שם לרב, הרב שם,

דמות חשובה מאוד, תלמיד חכם,

ניגשתי אליו, אמרתי לו,

אתה, חובת התוכחה נמצאת עליך, איך הם עושים? בתל אביב לא עושים כזה דבר.

בתל אביב, ופה חרדים ככה עושים כזה דבר.

מה אני אעשה? הם צוחקים.

צוחקים, האחריות עליך, אתה תשא את העוון הזה.

מה זה לעשות באמצע תפילת שמונה עשרה צחוק?

לעשות באמצע התפילה צחוק וקלות ראש? מי התיר לך?

בגלל שזה פורים? הרי פורים יותר גדול מכיפורים.

ודווקא בעניינים הללו האדם נמדד.

ואתה עכשיו עושה צחוק?

ואיך היית חושב שהקדוש ברוך הוא שמח בזה,

שאתה עושה כזה דבר?

אוי ואבוי לו.

אוי לנפשו.

לא, ביום כיפור כולם פתאום כמלאכים.

השאלה היא איזה מלאך חבלה או לא חבלה.

הוא פתאום נהיה צדיק.

הוא לא מדבר ומתקנה.

גם אל תקנה,

אין מכירות.

מה קרה?

זה בגלל שאתה צם אתה לא מדבר.

כי אם אתה תדבר נגמר, אתה תהיה צמא. בגלל זה אתה עושה את זה.

זה לא בגלל.

אתה באמת מבקש מהקדוש ברוך הוא?

אז למה אתה לא ממשיך את זה כל השנה?

למה רק יום אחד בשנה אתה שחקן?

תהיה כל השנה, אמיתי.

אם כבר התחלת את זה ביום שלם טוב, עשתה איזה 24 שעות, תמשיך את זה הלאה.

48, 72, תמשיך, תמשיך. 365 יום בשנה, תהיה כזה.

לא, לא, מספיק לי יום בשנה ככה.

אז גם היום בשנה שלך שום דבר לא שווה.

תהיה בו הכי קדוש, ותלך הכי הרבה למקווה, ומה, והכול תעשה כמו שצריך.

זה מובא בספרים, שום דבר לא שווה.

וכל מי שיש בידו למחות, ימחה על דבר כבוד שמו, ואם אין בידו למחות, ייזהר בנפשו להיות כאילם ולא יפתח פיו.

ויש שרוצה להיזהר שלא לדבר בית הכנסת, אבל כשמדברים אליו אחרים, נראה לו כבושה, הוא מתבייש. אמרו לי שלום. מה, להגיד בוקר טוב?

וכי הוא הרב, ולהגיד שאני גאהבתם, מה הוא לא עונה? הוא עושה פה זאת.

שלא להשיבו ולומר שאינו מדבר בבית הכנסת. מה, דניאטה, גם אתה דתי לא מדבר?

מדבר, כל החבר'ה מדברים, מדבר גם אתה.

ומתוך כך גם הוא מדבר בכאם לב עד שלבסוף זה נעשה לו כהתר.

הכי טוב, תברח מכולם.

תן לכולם לשבת ביחד, אתה תברח על הפינה של בית הכנסת.

כשהיינו שאתה משוגע, טיפש, הכול.

בית הכנסת לא מדבר.

והאיש היראה את ה' יוחזה מורד מהחומר שבו ולא יבוש מפני כל ויאמר בפה מלא, איני מדבר בית הכנסת,

שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממנו הון עתק או להורגו.

אם הם אומרים לך, עכשיו, אם אתה תדבר,

אתה מפסיד כל הכסף שלך.

אתם מכירים את המשחק של הילדים שאומרים, מי שעכשיו מדבר הוא טיפש,

הוא לא חכם וכולי וכולי, ואז כולם שותקים.

לא מדברים.

עד שאקרא מהאידיוט הראשון שקופץ.

עושה ככה צחוק, ואז

כל הקלפים נפתחים בחזרה.

אותו דבר פה, אם ייקחו לך את כל ההמון שלך, אתה תדבר?

מילה אתה לא תדבר.

אתה גם תישאר שבועיים בתעני דיבור.

גם בלי שהרב אמנון יגיד לך מה סודני דיבור, אתה תעשתה עני דיבור לבד.

פתאום יהיו לך כוחות, למה זה? זה גשמי, זה כסף, זה כסף.

אז פתאום פה אתה מקבל כוחות עילאיים. מה קרה?

כשזה נוגע לך בכיס זה כואב, ידידי?

ושבלב נוגע לך זה לא כואב?

כמה הקדוש ברוך הוא מצטער?

כמה הקדוש ברוך הוא בגללך לא בונה את הבית שלו?

הוא נמצא בלי בית, אתה ישן על הכרית שלך בבית.

הקדוש ברוך הוא מצטער, השכינה מצטערת.

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?

ויאמר בפה מלא, איני מדבר בית הכנסת, שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממנו הונתק או להורגו,

שלא יחוש לבושה ולא שום דבר ויחיש מפלט לו, על אחת כמה וכמה שצריך לחוס על נפשו

ועל כבוד קונו, כי זה כלל גדול,

שלא לעבור שום עבירה ושלא להימנע מקיום שום מצווה מפני הבושה.

ועל זה אמרו, ואז כנמר.

מה מביאים דוגמה מדברים טמאים?

נמר, נשר, רק עצבי שם טהור.

מה זה כל החיות הטמאות? מה, אין משהו טהור?

למה אתם מביאים? לא, תיעז,

כאן נמר, לדברים הטובים, לקדושה.

ואני זר בזה מלבד

שניצול מעונש חמור, גם נותנים לו שכר הרבה בעולם הזה. למה? הוא רוצה לעשות רצון אביך שבשיים. זה רצון הקדוש ברוך הוא, לא שום דבר אחר.

שמקיימת מצוות ומקדשית יראו, שבית הכנסת הוא מקדש מעט וצריך לירא ממנו.

ומכלל מורה, תראו את התיירים שבאים לבית הכנסת לראות, איך הם בשקט. הם לא שואלים שאלות את זה.

מכירים את זה?

מתיירים שבאים.

בשקט, הם מתלחששים, הם יוצאים בחוץ של עולם. רגע, מה ראינו פה? מה ראינו שם?

והכותרת הזאת, והכיתוב הזה, ופה ושם. למה בית הכנסת הוא לא מדבר? כי הוא יודע שהמקום הזה קדוש.

להבדיל, ימח שמם ואבד זכרם, השתי והערב האלה.

כשהם באים לשם בזה, הם מדברים?

שקט, במה. למה בית הכנסת צריך להיות דיבורים?

אם אצלם בבתי העבודה הזרה שלהם כל כך שקט,

בשמחה שמה כל מיני מנגינות.

ושמה זה שקר.

ואנחנו, זה האמת.

ואצלנו דווקא עושים את הזלזול הזה.

דווקא חס וחלילה, חס וחלילה, מגרשים את הקדוש ברוך הוא מביתו.

ומכלל מורה בבית הכנסת שלא ייתן שם קולו עז אפילו לקרוא לשום אדם, אברהם, בוא, בוא לפה, תביא את הבשמים.

לא מתאים, זה בית הכנסת, מורה.

או למחות ביד אחרים שלא עושים כהוגן, תמחה בהם כראוי.

יושב לידו, תסביר לו את המשמעות, תוציא אותו החוצה, תדבר איתו.

רק שצריך לדבר, ילך אצלם וידמר איתם בלחש ובנועם שיח ובכובד ראש, כי עומד בהיכל המלך. הוא יראה שיש לך אכפתיות, הוא יבין.

אם אתה צועק עליו, הוא יראה שאתה ברברי, הוא לא יקבל ממך.

ואין רואה איך עומדים בפני שרי הארץ ושופטיה בכבוד גדול, ואין קול ואין עונה, קול דממה דקה.

ועל זה ידוו כל הדבים וגם העובדי כוכבים ומזלות המתעללים באלילים.

ביושבם בבית תפילותם עומדים בכבוד גדול ובהמה ובירה.

ואין אמת שהעומד לפני השופט, עיניו יחזו את אשר לפניו. הוא מפחד, מה השופט יגיד?

אני נראה טוב, אולי הוא יקבל את זה, בוא אני אעשה ככה, אני אעשה ככה, אני אחייך לו עכשיו, אני פה.

כמה אדם חושב שהוא נמצא בבית משפט?

מול איזה בשר ודם.

ואם ירצה לדבר, אז הוא כבר מתחיל,

כמובן שלו ככה, מחרחר בגרונו.

ואיזה שפת יתר בחרונו ייבא עלינו, וחמת מלך מלכי מוות. ולא כן, העומד בבית הכנסת שאינו רואה את אשר לפניו,

ואין נפרה ימין האדם תקף ומיד, שם ראש ברור מעריך את אפו,

אלא באדם שרוצה ללך מניחים אותו, ויצר סמוך עומד על ימינו לשטנו,

ומסיתו השט כפול העבירו על דעת קונו, וזהו כל רעת האדם בארץ.

אבל חובת גברא אשר הוא יהודי ומאמין באמונה שלווה במציאות השם מלך, איום ונורא בכל מקום, מלך כל הארץ, מלוא כל הארץ כבודו, ויותר מתגלה הערתו והשראת שכינתו בהיכל קודשו.

והוא משגיח על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, ומשלם אפילו על שיחה קלה עם לטוב ועם למוטב, והיום לעשותה ומחר לקבל שכרם, שכר ועונש.

וביד האדם לקוף את יצרו, וכך היא חובתו, וכך נאה לו, וזה כל האדם.

רק בשביל זה האדם היה שווה שיבוא לעולם, כי אשרי איש יראה את אדוני בכל מקום.

וכל שכן בהיכל קודשו עצמי פניו, ולא ישמע קולו בברואו אל הקודש לדבר עם חברו.

וגדר גדול גדרו ראשונים שלא לדבר עם חברו אפילו בדברי תורה.

גם לזה עשו גדר שלא לדבר איתו אפילו בדברי תורה.

אה, אני אומר לו הלכה, לא, לא, לא,

האחר לא יחשוב שאתה מדבר דברים בטלים, ואז הוא ירשה לעצמו גם לדבר.

כי אתה דמות.

רואים אותך,

איך אתה מדבר?

אם אתה מדבר, גם לי מותר לדבר.

כדי שלא יחשדנו שומע ולא יותירו היתר לעצמם. והזהירות שלא לדבר בית הכנסת אפילו שלא בשעת התפילה.

לא בשעת התפילה, כל שכן שלא בשעת התפילה. ואפילו בשעת התפילה.

אפילו שלא בית הכנסת צריך להיזהר שלא לדבר מתחילה ועד סופה.

וידוע מאמר רבותינו זל, שאמרו אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. שמעתם?

תפילה של אדם נשמעת רק בבית הכנסת.

ועוד אמרו, כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם נקרא שכן רע

וגורם גלות לעצמו,

אשר על כן ראוי להשתדל מאוד להתפלל בית הכנסת, ואפילו אם הוא מוכרח להתפלל ביחיד,

נלך לבית הכנסת ונתפלל.

וכל שכן שצריך להשתדל הרבה להתפלל בית הכנסת עם הציבור,

אמרה עם עניין כשר,

ולא יתפלל ביחיד ולא בביתו אפילו עם עניין.

הם לא מחמת אונס גדול, יש להם אזכרה, בית אבלים וכו',

כי מאבד טובה הרבה, ודי בזה למי שיש לו טוב לב, כי מי שאין לו טוב לב לא ייכנסו בו דברים כהנה וכהנה.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנינה בקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. לפיכך, ריבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה וידיל.